סורי, מה זה מונטסורי? - פרק 7 | המוח הסופג - מונח הדגל של הגישה המונטסורית
- הילית בירנבוים מדבדייב
- 3 days ago
- 34 min read
״המוח הסופג״ הוא העיקרון המרכזי בגישה המונטסורית, ואחד הגילויים המסעירים בעולם החקר על ילדים. אם נבין את מה שקורה בתקופת החיים של ילדים עד גיל 6, נוכל לעזור להם להוציא את המרב מהתקופה הזו (שאחריה המוח לא חוזר להיות אותו הדבר), ואפילו למנוע סטיה אפשרית מהנורמה. הפרק הזה מציע ידע קריטי (!) שיכול לשנות לא רק את הדרך שבה אתם תומכים בילדים, אלא גם לשנות את העולם. כן, כן, שמעתם נכון.האזנה נעימה!
תאריך עליית הפרק לאוויר: 15/10/2024.
שירי: [שרה] בשש שנותיהם הראשונות.
עדן: [שרה] מוחם של הילדים הוא כמו ספוג.
שירי: [שרה] שסופג הכל, הכל.
ביחד: מהסביבה שלו. [שירי צוחקת]
עדן: [נאנחת] איי, אנחנו אחרי סשן… [צוחקת]
שירי: אחרי סשן שירה.
עדן: סשן שירה, על המוח הסופג.
שירי: סשן של שירה של "ארץ ארץ ארץ", על המוח הסופג. היה פה מעניין.
עדן: אולי נשים לכם פה איזה מקטע…
שירי: כן.
עדן: תצחקו איתנו.
שירי: אנחנו נכנסות לאווירה ככה, זה מכניס אותנו לאווירת ה… צריך לשנות. אנחנו… יש לנו הרבה פוזיציות ביום יום, הרבה…
עדן: נכון.
שירי: אז היום נכנסנו באווירת שירה.
עדן: ועכשיו אנחנו רציניות. [צוחקת]
שירי: ועכשיו אנחנו כן, זהו. אנחנו איתכם.
[מוזיקה]
היי, ברוכים וברוכות הבאים לפודקאסט "סורי, מה זה מונטסורי?" המקום שבו נצלול לעומקה של הגישה החינוכית המונטסורית.
עדן: אנחנו עדן ושירי, בדרך להיות מדריכות מונטסורי AMI לגילאי לידה עד שלוש במוסד הרשמי שהקימה דוקטור מריה מונטסורי. בפודקאסט שלנו נגלה איך הגישה המונטסורית משנה את הדרך שבה ילדים לומדים, מתפתחים וגדלים.
שירי: אז אם אתם סקרנים לגלות מה הופך את הגישה המונטסורית לכל כך מיוחדת, ולמה היא צוברת פופולריות ברחבי העולם, הגעתם למקום הנכון.
עדן: שבו לכם בנוחות והצטרפו אלינו למסע מרתק של למידה וגילוי.
[מוזיקה]
עדן: טוב, אז היום אנחנו הולכות לדבר על המוח הסופג, מונח הדגל של הגישה המונטסורית. שכל ה…
שירי: כל הגישה.
עדן: את כל התצפיות שלה וה… כל הגישה מבוססת על התצפיות שלה. זה…
שירי: היא נשענת על התצפיות שדוקטור מריה ערכה על ילדים, היא ערכה… שנים רבות היא עשתה את התצפיות האלה. ואחד התגליות הגדולות שלה זה שהיא גילתה שלילדים יש יכולת מולדת לקלוט מידע בשש השנים הראשונות שלהם, אבל זאת לא סתם יכולת.
עדן: כן, כן, המוח שלהם ממש כמו ספוג, סופג הכל מהסביבה באופן לא מודע, בלי מאמץ. והם בעצם, הם… מספיק שהם מסתכלים על איך אנחנו עושים את החיים והם פשוט לומדים הרבה, לומדים הרבה דרך…
שירי: סופגים. סופגים. משחקים, רצים, סופגים. דיברנו על זה באמת באחד הפרקים. שהם פשוט, זה הופך להיות חלק מהם, ממי שהם, ממש מולבש עליהם, נטמע בהם. בצורה, ה-ללא מאמץ, הרעיון שזה ללא מאמץ, אותי מילא… תביאי לי מילים. אני צריכה מילים.
עדן: מפליא, מדהים.
שירי: כן, מפעים, זה מפעים, זה… אני לא, אני לא מצליחה לקלוט כמה זה… כמה זה ללא מאמץ. כאילו, אנחנו כאנשים בוגרים כל כך מפעילים מאמץ על למידה שזה… שזה ממש קשה לי לקלוט שלילד ממש קל לו.
בלימודים שלנו, היא ממש אמרה לנו לדמיין שהמוח של הילד הוא כמו ספוג האוקיינוס, שזה חיה שחיה בים, והוא ממש יכול לספוג כמות מים מהסביבה שלו הרבה יותר, והמון, בלי הפסקה, פשוט בלי הפסקה.
עדן: אני רוצה לצטט רגע את מריה. היא אומרת שככה: "קיים אצל הילד הקטן מצב נפשי לא מודע, בעל אופי יצירתי. קראנו לזה 'המוח הסופג'. מוח סופג זה אינו נבנה במאמץ רצוני, אלא על פי ההובלה של רגישויות פנימיות, שאנו מכנים 'תקופות רְגִישׁוּת'", סגור ציטוט. בפרק הקודם דיברנו על תקופות הרגישות, אז מי מכם שלא שמע, אנחנו מאוד ממליצות אפילו לעצור כאן, ללכת לשמוע את הפרק הקודם ולחזור, כי זה ממש קשור. ה… כל האישיות של הילד נבנית בעזרת המוח הסופג ובעזרת תקופת… תקופות הרגישות. הם ממש עובדים ביחד וככה יוצרים את האופי של האדם, את הזיכרון שלו, את כל מי שהוא. ומריה חקרה ותיארה את העבודה של המוח של הילד, ואת הגילויים שלה היא ביססה באופן מדעי, ממש, מדעי. היא התבוננה, תצפתה, שאלה שאלות והביאה הרבה ידע מהיותה רופאה.
שירי: היה לה המון המון ניסיון, לאור כל מה שהיא עשתה.
עדן: נכון.
שירי: ההתבוננות שלה, הידע, השאילת שאלות, היא צברה מלא ניסיון בשביל להגיד שזה מדעי.
עדן: ככה זה… זה כלי רפואי בסוף. התצפיות זה כלי רפואי. היא הביאה את כל הניסיון שהיה לה בתור רופאה לתוך המחקר שהיא עשתה על הילדים.
שירי: חשוב שנגיד שהיא חיה בתקופה של שינויים טכנולוגיים מהותיים, כל מיני פיתוחים בתחומי התחבורה, פיתוחים בתחומי הרפואה, הפסיכולוגיה. אבל מערכת החינוך, היא נשארה שמרנית וממוקדת ב… בכל מיני היבטים אינטלקטואליים.
עדן: מממ.
שירי: אז מונטסורי זיהתה שיש איזה פגם משותף לאנושות, שהוא נבע מחיפוש אחרי עולם חומרי טוב יותר. ומה שהיא הציעה בשביל לשנות את זה, זה שכדאי שנתמקד בילדים וביכולת שלהם ליצור את עצמם. היא האמינה שככל שהם יפתחו את עצמם על ידי המוח הסופג שלהם, יהיה אפשר להניח יסודות אחרים וליצור איזשהו עולם הרמוני ושלם, משהו, משהו אחר.
עדן: מממ.
שירי: בעזרת המוח הסופג. היא בעצם, היא שמה לב שחיפוש אחרי חיים טובים לא באמת מממש את הפוטנציאל האמיתי של בני האדם. ואז היא אמרה שלדעתה יש איזשהו פגם בסיסי בהבנה שלנו את המהות האנושית, והוא זה שמוביל לקונפליקטים ולאיזשהו אי שקט בחברה. הפתרון שלה היה, היא טענה שהדרך לשנות את המצב הזה, זה כמובן להתמקד בילדים, שהם נושאים את היכולת הזאת בתוכם ואת הפוטנציאל ליצור עתיד טוב יותר.
עדן: כן, אם רק נתרכז ונתמקד בהווה של הילד ובהבנה של איך הוא יוצר את עצמו. זה…
שירי: אחרי הכל, מי ב… כאילו, את היסודות של האנושות מניחים הילדים. אז כדי לבנות עולם עתיד, עולם טוב יותר ועתיד טוב יותר, הרמוני, שליו, כדאי שנשים לב…
עדן: צריך שהבסיס שלהם יהיה טוב.
שירי: כדאי שניקח את הילדים האלה ואיתם נעבוד. הם אלו שיכולים ליצור פה איזשהו עתיד אחר.
עדן: היא האמינה שהילדים, עם המוח הסופג שלהם, יכולים לקלוט מידע מהסביבה בצורה כל כך טבעית ובלי מאמץ, ולבנות את עצמם על בסיס מה שהם סופגים. כי המוח שלהם בשנים הראשונות הוא כמו ספוג, הם לומדים וחווים את העולם בצורה בלתי מודעת והם יכולים להטמיע ערכים וכישורים ותובנות שיבנו את העתיד שלהם.
שירי: מה שאומר שאנחנו, כהורים, מלאי אחריות, הם סופגים את בדיוק את מה שהם רואים, אותנו. בואי נצטט עוד ציטוט מתוך הספר "המוח הסופג" של מריה. זה הולך ככה: "הילד ניחן בכוחות לא ידועים שיכולים להוביל אותנו לעתיד מזהיר. אם מה שבאמת אנחנו רוצים זה עולם חדש, אז החינוך חייב לשים כמטרה את הפיתוח של האפשרויות החבויות הללו". באופן כללי, מונטסורי האמינה שהשקפת העולם הזאת יכולה להפחית ממש עימותים ולבנות חברה שמבוססת על אהבה, על הבנה, על שלום. כל ה… כל הגישה שלה… היא הייתה מועמדת אפילו לפרס נובל לשלום, כל הרעיון שלה של הגישה זה חינוך לשלום. זה קסום. אחרי ה… כל המחקרים שלה, כמו שאמרנו, היא ממש האמינה שזה…
עדן: שהחינוך הוא…
שירי: שהילדים הם אלה שיכולים להביא.
עדן: בעזרת החינוך.
שירי: כי זה מה שהם קולטים. הם סופגים את כל מה שאנחנו ניתן להם. בעזרת החינוך, בדיוק.
עדן: בעזרת החינוך ששם את הילד במרכז, ובעצם עוזר לו לממש את הפוטנציאל שלו. המוח הסופג פועל בשני שלבים נפרדים. שלב לא מודע, מגיל לידה עד גיל שלוש, ושלב מודע מגיל שלוש עד שש. בשלב הלא מודע, הילדים מפגינים יכולת יוצאת דופן לקלוט מידע ללא מאמץ, ו… וזה הכל באמצעות המוח הסופג שלהם, וזה בעצם עוזר להם להסתגל לסביבה שלהם. לדוגמה, הילדים לא מתכוונים ללכת או לדבר. יש בתוכם את ה-Horme, את הכוח הפנימי והיוצא דופן הזה, שדוחף אותם לעשות את זה. אותו כוח פנימי הזה מגיע מהמוח הסופג, שהמטרה שלו זה בסוף להתאים את הילד לסביבה ולזמן שבו הוא גדל. כל מה שקורה בסביבה במהלך השנים האלו מעצב, ממש מעצב את האישיות שלו, של האדם שהוא יהפוך להיות. הוא לא מודע לכך, והתהליך קורה מעצמו לכל התינוקות בעולם, בכל הזמנים, בכל המדינות.
שירי: בא לי שנתעכב על זה כי זה רגע שהוא מה-זה חשוב. ההבנה של ה… של ה… של הגיל הזה, לידה עד שלוש… למה את צוחקת?
עדן: לא, אני לא צוחקת. [צוחקת] אני לא צוחקת. [צוחקת ומכחכחת בגרון] אני לא צוחקת.
שירי: את סתם מחייכת מוקסמת.
עדן: אני כאילו מוקסמת, כן. [צוחקות]
שירי: כי אני, תקשיבי, אני, אני…
עדן: מה?
שירי: זה זמן שלא חוזר.
עדן: נכון.
שירי: אני לא מצליחה לקלוט את זה באמת.
עדן: נכון.
שירי: את המהות, את המהותיות שברעיון, שבשלב, שביכולת, שבמתנה הזאת שהם מבורכים בה.
עדן: כן.
שירי: כמה צריך לנצל את זה וכמה צריך להיות מודעים לכל דבר. הם קולטים הכל! הכל. הכל. דברים שכאילו אי אפשר לחשוב שהם קולטים, הם קולטים.
עדן: כן. בגלל זה היא נתנה אחרי זה את האנלוגיה של המצלמה. אחרי זה נשתף אותכם. היא ממש אמרה…
שירי: נכון. זה מאוד יעזור להבין את זה. נכון.
עדן: היא ממש אמרה שהילדים הם כמו מצלמה. הם מצלמים, זה מה שהם קולטים.
שירי: הכל!
עדן: כן.
שירי: כאילו, לפעמים אני יכולה להגיד, "מה? מה? הייתה נקודה על הקיר? לא ראיתי את זה". וזה… והם קולטים, הם לא רק שהם קולטים, הם סופגים, הם הופכים להיות אותו הדבר.
עדן: כן.
שירי: השלב השני זה השלב המודע, זה מגיל שלוש עד שש. ובערך בגיל שלוש קורה המעבר מיוצר לא מודע ליוצר מודע, לעובד מודע. המוח של הילד עובר למצב מודע וככה הילדים נעשים, הם הופכים להיות יותר אקטיביים, הם מעורבים בלמידה שלהם, הם קצת יותר מתאמצים לחקור ולרכוש ידע, והם באינטראקציה מאוד פעילה עם הסביבה שלהם. המוח הסופג, המודע הזה, הוא מונע על ידי הסקרנות המולדת של הילד, והוא מוביל אותו לרכישת מיומנויות וידע עצומים, אינסופיים. כמה שאנחנו רוצים, אנחנו יכולים, אין גבול ליכולת של הילד להכיל וללמוד.
עדן: בואי נביא עוד ציטוט: "התבונה שלו כבר לא מתפתחת רק על ידי קיום. הוא זקוק לעולם של דברים המספקים לו מניעים לפעילות. שכן בתקופה מכוננת זו יש התפתחויות פסיכולוגיות נוספות אשר צריכות להתרחש".
שירי: זאת אומרת, שהוא כבר מודע והוא צריך ממש פעילויות שיעזרו לו ויתגברו את הלמידה שלו.
עדן: למוח הסופג יש כמה מאפיינים, שאם אנחנו נבין אותם אנחנו נבין בכללי מה זה אומר המוח הסופג. אז המוח הסופג הוא סופג ללא מאמץ, הוא לא שיפוטי, הוא מיידי, הוא קבוע, אוניברסלי, נצחי ולא מתעייף. ועכשיו אנחנו נפרט על זה.
שירי: עדן התעייפה עכשיו.
עדן: [צוחקת] ועכשיו אנחנו נפרט על זה קצת, כי זה באמת ממש יעזור לנו להבין לעומק את המוח הסופג.
שירי: אז בואי נדבר על זה שהוא סופג ללא מאמץ כי זה האהוב עליי, שהוא סופג ללא מאמץ כי אני גם רוצה מוח כזה [עדן צוחקת]. הילד סופג את הסביבה שלו ומטמיע את כל הידע במוח שלו ללא מאמץ. הוא ממש מבחין ושם לב לדקויות ולפרטים ממש קטנים. הקליטה הזאת מתרחשת באופן טבעי. אני אוהבת את זה. כשהילד הוא חי בסביבה שלו, הוא ממש חי והוא יכול תוך כדי ללמוד ולהטמיע בעצמו, למשל את פיתוח השפה, התנועה, האיזון, האינטליגנציה, המיומנויות החברתיות. לדוגמה, כשנגיד ההורים לוקחים את הילד לפארק, אז הם ידברו על מה שהם רואים: הנה כלבים, הנה פרח כתום. אתמול אני נסעתי, רכבתי באופניים עם אור דוד, אחיין שלי, ואז ראינו פרחים בדרך, ואז הוא אומר: "זה צהוב". אז אמרתי לו, "נכון", אני בכלל הייתי עסוקה בדרך…
עדן: כן.
שירי: ממש לא שמתי לב לפרחים. והוא אומר לי "זה צהוב", ואני בראש שלי, "נכון, זה פרח צהוב". ואז הוא אומר "גם ירוק". ולא חשבתי, כאילו, אפילו להגיד לו "איזה עוד צבע אתה רואה?" או, כאילו זה כל כך אוטומטי לי או… שאני אפילו לא מבחינה שיש גם ירוק, גבעול וגם פרח צהוב.
עדן: תראי איזה תרגול זה דורש מאיתנו גם לשים לב לדברים האלה.
שירי: נכון. ב… את יודעת מה התרגול פה ממש? בלפשט את הדבר. כאילו אוקיי, יש צהוב ועכשיו גם יש ירוק ועכשיו גם יש חום אדמה ועכשיו גם יש… ממש לבודד כל אלמנט שאנחנו רואים בטבע, לבודד. להפוך… לקחת את הפרח הזה ולהוציא ממנו את כל מה שאני יכולה. כל מילה שאני יכולה, "גבעול" או פוטוסינתזה…
עדן: כן, להוסיף לו אוצר מילים.
שירי: או כל מילה שאני יכולה להוסיף על זה.
עדן: נכון. חשוב, חשוב.
שירי: זה מימוש פוטנציאל של דבר, ממש לבודד כל פרט מתוך… מתוך השלם.
עדן: נכון.
שירי: אז באמת, כשההורים לוקחים את הפארק, אז הם מדברים והילד סופג את המילים האלה וההקשרים, וזה משהו שמאוד מאוד מקדם את אוצר המילים שלו. נגיד בזמן משחק, הוא רץ, הוא קופץ, הוא מטפס, הוא מפתח מיומנויות מוטוריות באופן טבעי. וכשילדים אחרים נמצאים בפארק איתו, אז הוא לומד לשחק ולתרגל ולהתנהל בחברת אחרים, ומיומנויות שיחה או מיומנויות הכרות עם אנשים. הוא סופג כל מיני התנהגויות חברתיות, והוא מיישם אותם בצורה טבעית. עוד דוגמה, כשנגיד משתפים את הילד בבישול או במטבח, אז ההורים מדברים על המרכיבים, על הפעולות השונות שהם עושים, על החומרים שהם משתמשים, על הכלים שהם משתמשים. שווה אפילו, אם אין לנו את זה באוצר מילים שלנו בשלוף… כי אני מודה, לי אין את זה בשלוף את כל המונחים. אין לי את המונחים האלה בשלוף. אני לא תמיד יודעת איך קוראים לכל מיני סוגי כפות שיש במטבח. אז פשוט לעשות על זה באמת, או לרגע… יש לנו היום את ChatGPT שיכול מאוד לעזור לנו או לעשות שיעורי בית שנייה לפני, אם אנחנו יודעים שאנחנו רוצים לשתף את הילד במטבח, אז בוא נעשה רגע, בוא נלמד בעצמנו את האוצר מילים ו… בשביל לתת לו, זה מימוש פוטנציאל…
עדן: מהמם.
שירי: של שפה.
עדן: כמה זה, כמה הגישה שלנו יכולה לשנות ולהיטיב…
שירי: זה, המונטסורי…
עדן: עם ההתפתחות שלו.
שירי: מתחיל בנו. כן, כמבוגרים.
עדן: כן.
שירי: להיות בכלל מודעים לזה.
עדן: היא אמרה, שהדבר הכי חשוב בסביבה של הילד זה גישת המבוגר. אם אני באה מראש בגישה של "אני באה עכשיו לתת את הכי טוב לילד שלי". אז אני אלמד לפני כן את כל מה שאני יכולה כדי להעניק לו את הידע הכי טוב.
שירי: נכון. נכון.
עדן: שיהיה לו אוצר מילים מפותח, שהאינטליגנציה שלו תהיה מאוד מתקדמת.
שירי: שאני אדע שיש לו מוח סופג.
עדן: נכון.
שירי: זה פרט…
עדן: רק מספיק לדעת את זה, זה כבר טוב.
שירי: וואו. אז אמרנו שההורים ידברו איתו על המרכיבים, על הפעולות. והוא ככה יוכל ללמוד מילים חדשות, להרחיב את האוצר המילים שלו.
עדן: וגם…
שירי: מילים שקשורות בבישול.
שירי: נכון. וגם לא רק מילים, זה גם מפתח עוד מיומנויות.
שירי: נכון. נכון.
עדן: הוא נחשף לתהליכים כמו… כאילו, מדידה וסיבה ותוצאה, אם אני עושה ככה או אם אני מערבב את זה, זה משנה את המרקם שלו.
שירי: ממש חשיבה לוגית, יש ממש מלא, מלא דברים…
עדן: המון.
שירי: שהוא יכול ללמוד מזה. המון, המון, המון.
עדן: וגם זה מאוד משפר את הקשר שלנו.
שירי: נכון.
עדן: עוד זמן איכות. המון המון דברים בתוך…
שירי: אינסוף…
עדן: בתוך תהליך אחד.
שירי: אינסוף, אינסוף דברים שהוא יכול ללמוד בתהליך אחד של לעמוד עם ההורה במטבח ולבשל. ולדבר על הדבר, להריח, לטעום, לחוש. כל החושים פה מקבלים מימוש.
עדן: כן. באופן כללי, אני… אני קוראת עכשיו ספר שנקרא "ציידים, לקטים הורים", שבכלל, שם הם מדברים על זה ש-עזבו צעצועים, שימו בצד צעצועים. הילדים, יש להם פשוט רצון עז להיות, לחיות את החיים של המבוגרים, הם רוצים להיות כמו ההורים שלהם, כמו המבוגרים. אז כל פעילות שהם מצטרפים אליה, כל פעילות משפחתית שהם מצטרפים אליה, הם ממש בונים את עצמם ומתאימים את עצמם לסביבה. זה אותם חוקים של…
שירי: זאת הפשטות ב…
עדן: של מריה מונטסורי, כי הכל זה טבע.
שירי: נכון. וזאת הפשטות שבמונטסורי, שתמיד אפשר למצוא עזרים ביתיים. איך תמיד קונים צעצועים ובסוף מה שהם אוהבים זה לפתוח את הקופסת פלסטיק בארון, נכון?
עדן: [מצחקקת] נכון.
שירי: תמיד. אין הורה שלא יגיד את זה, זה תמיד מה שהם… וזה לא סתם, זה לא בכדי.
עדן: הם לא צריכים הרבה צעצועים, הם לא צריכים צעצועים. הם צריכים כישורי חיים, הם צריכים עזרים התפתחותיים. דבר נוסף של המוח הסופג, הוא בעצם לא שיפוטי. זאת אומרת, שהילד לא בוחר מה אני סופג עכשיו ומה אני לא סופג. הם לא יודעים לשפוט ולהבחין בין דבר טוב לדבר רע. כל דבר שהוא רואה הוא נורמלי מבחינתו, לא משנה איזה התנהגות בסביבה הוא יראה, מבחינתו זה הדבר…
שירי: ועל כן…
עדן: והוא סופג.
שירי: בשלבים של לידה עד שלוש, כשהוא לא מודע, אנחנו ממש צריכים אנחנו להיות מאוד מודעים, במאוד במודעות, למה שהוא סופג מאיתנו.
עדן: נכון.
שירי: עכשיו, לא רק מאיתנו. הוא יסתובב בעוד סביבות של מבוגרים שזה לא יהיה תמיד בשליטתנו. נעשה את ה… את הכי טוב שלנו.
עדן: נכון. כי ממש כל חוויה וכל דיבור וכל התנהגות שהם נחשפים אליהם…
שירי: נטמע.
עדן: נטמעת במוח שלהם.
שירי: נטמע.
עדן: נטמעים במוח שלהם.
שירי: נטמע והופך להיות מי שהוא יהיה. זה כזה.
עדן: נכון. לדוגמה, אם ההורים מדברים ביניהם באיזושהי צורה מתוחה, או שהם צועקים אחד על השני, אז הילד לא מבין את הכאב או את הבעיה. הוא לא מבין את זה. הוא פשוט קולט את הדרך שבה הם מתקשרים בסביבה שלו, ואז זה בעצם ישפיע על התקשורת שלו עם אנשים אחרים בעתיד, והוא עלול לחשוב שהדרך לתקשר עם אחרים היא דרך צעקות או עימותים. מצד שני, אם הילד נמצא בסביבה חיובית, שיש בה שיח מכבד ותקשורת טובה, אז הוא סופג את זה כאילו זה הדרך הטבעית לתקשר. הוא לומד מה זה לשתף ומה זה להקשיב לאחרים ולכבד אחרים, והוא יהפוך להיות אדם כזה.
שירי: בואי נזכיר שוב את ספוג האוקיינוס. האם עבור הספוג הזה, זה אפשרי לבחור איזה סוג של נוזל לספוח? לא. נקי או מלוכלך, אנחנו רק יכולים לראות בסוף את התוצאה של הספיגה. הספוג הזה, ממעמקי האוקיינוס, הוא יכול לשנות את הצבע, הוא יכול להרגיש רע והוא אפילו יכול למות. וזה ממש מדמה כשילד חי בסביבה עם גישה שלילית, כמו שאמרת, סביבה שהיא גסה, נגיד, אז הוא יתפוס את זה כנורמלי, הוא לא… אין שיפוטיות. אם הילד גדל בסביבה שיש בה גישה חיובית, שיש בה כבוד הדדי ונימוסים, גם זה יהפוך להיות הנורמה של הילד. אין שום שיפוט או ביקורת על הסביבה בתקופה הזאת.
עדן: זה ממש נטמע לו באופי. כל מה שהוא סופג והוא רואה מההורים הופך… זה עוזר לו להפוך להיות האדם שהוא יגדל להיות. אז זה חשוב להבין.
שירי: חשוב להבין שהיום אני, למשל, מאוד עובדת על שינוי אמונות שלי, שספגתי מהבית. אני לא באה בתלונות, חס ושלום, ברוך השם ספגתי דברים טובים. יחד עם זאת, בשביל לשנות את זה, זה דורש ממני…
עדן: מאמץ.
שירי: זה דורש ממני טלטלה, לא רק מאמץ. זה מטלטל את עולמי…
עדן: כן.
שירי: זה כזה. בשביל לשנות אמונה אחת שנספגה והפכה להיות מי שאני, זה כל מה שאני מכירה, ואני היום רוצה לשנות את זה, זה, אין לי האחזות במשהו. אני ממש צריכה למחוק ולהטמיע שמה אמונה אחרת, וזה לא פשוט. אבל זה…
עדן: נכון.
שירי: זה מה שקורה. כאילו, בשביל לשנות את זה אחרי זה, אם בכלל, אני עושה המון עבודה על מודעות אז אני הופכת להיות מודעת לזה, והיום עוד יותר אני מבינה את זה שזה, עם מה שאני לומדת, אני מבינה שזה באמת משהו שספגתי וזה לא באמת מה שאני. אני יכולה לשנות את זה. [עדן מהמהמת בהסכמה] אבל זה דורש ממני הרבה עבודה.
אוקיי, אנחנו ממשיכות למאפיין נוסף של המוח הסופג, שזה מיידיות. קליטת המידע של הילד קורית באופן ממש מיידי. עכשיו. הילד לומד את הסביבה תוך כדי שזה מתרחש. שמעתי מילה פעם אחת, גם אם הילד לא אמור ללמוד, הוא מביא לקליטה מיידית של המילה. מה זאת אומרת? אם ילד שומע למשל מילה חדשה כמו "חתול" פעם ראשונה, כשמישהו מצביע נגיד על חתול ברחוב, הוא לא רק שומע אותה, הוא גם מקשר אותה עם תמונה של חתול. והיכולת הזאת מתאפשרת בזכות מערכת העצבים של הילד שעובדת בצורה שונה מהמערכת עצבים של המבוגר. הילדים הצעירים לא צריכים חזרה מרובה על מנת לקלוט את המידע, לפעמים מספיק שהמילה תאמר פעם אחת בהקשר נכון, בשביל שהיא תיכנס למילון שלהם, ללקסיקון שלהם. טוב…
עדן: מהמם. בואי נמשיך למאפיין נוסף, קביעות. המוח הסופג פועל ברציפות, בלי הפסקה, בלי הפסקה לאורך כל היום, 24 שעות, הוא לא עוצר. וכל זה כמובן בלי שהוא מתאמץ. אז המוח של הילד נמצא במצב של קליטה מתמדת, וכל חוויה, וכל מילה, וכל התנהגות שהוא נחשף אליהם, משאירים בתוכו חותם עמוק באישיות שלהם. כל מה שהילד סופג מושרש באישיות.
שירי: אני רוצה לתת פה דוגמה מהתורה על משה רבנו. אני ראיתי לא מזמן את הסדרה בנטפליקס. ומשה נמסר כשהוא היה ממש תינוק למצרִים, ואחרי כמה שנים, אמא שלו המשיכה להניק אותו כמה חודשים בזמן הזה שהוא נמסר למצרים, אבל כשהוא גדל ובגר, היה איזה מקרה שהוא ראה איש מצרי מרביץ לאיש עברי, לאדם עברי, ומשהו בו לא נתן לו מנוח. הוא רץ לאיש המצרי הזה והרג אותו, והגן על האיש העברי. משהו בו, היה בו איזה קול פנימי, איזה חיבור לאיש העברי הזה. הוא לא ידע שהוא עברי, הוא חשב שהוא מצרי. והרעיון הזה שכל מה שהילד סופג מושרש באישיות שלו, אני מרגישה שזה בא ממש לידי ביטוי פה במשה, כי הוא ממש לא יכול היה להתעלם מהסיטואציה וללכת, ולא…
עדן: כן.
שירי: מתוך רחמים או משהו, מתוך חיבור, מתוך נקודה של איזשהו חיבור לאדם הזה.
עדן: איזה יופי.
שירי: ממש. מגניב.
ידן: ואז בסוף הוא גילה שהוא עברי וזה…
שירי: ובסוף הוא גילה שהוא חלק ממנו באמת. אז כמה שאנחנו חושבים או לא מבינים לפעמים דברים, זה כל כך מושרש בנו, הופך להיות ממש מי שאנחנו. כאילו אחד. נתנו את הדוגמה באחד הפרקים על אגרטל ומים.
עדן: כן.
שירי: את זוכרת?
עדן: כן. שהמים נכנסים לתוך האגרטל והופכים להיות חלק, כאילו חלק מהאגרטל.
שירי: הם נטמעים, הם לא מתבודדים מהאגרטל, הם הופכים להיות ביחד, אחד.
עדן: כן. את יודעת, אני בימים… בימים כאלה, אנחנו מקליטים את הפודקאסט הזה בזמן מלחמה, ואי אפשר שלא לחשוב על הילדים שנמצאים שם. ו…
שירי: מרוב שאני… מרוב שאני לא יכולה לחשוב על זה, אני מפחדת אפילו לדבר את זה.
עדן: כן, זה…
שירי: כאילו זה לא, אני לא יכולה איך להגיד את זה, כמה…
עדן: כן.
שירי: כאילו, תוך כדי שקוראים ומבינים את החומרים האלה.
עדן: מי הם יהיו?
שירי: אין לי את המילים להגיד…
עדן: האישיות שלהם מתבססת ממש בימים אלה…
שירי: אין לי.
עדן: מי הם יהיו?
שירי: אין לי את המילים, בכלל לתאר את זה ולחשוב על זה ו…
עדן: כן.
שירי: מתנצלת.
עדן: כן.
שירי: זה קשה לי מאוד.
עדן: נתאפס רגע ו…
שירי: מאוד.
עדן: ונמשיך. אז מאפיין נוסף, זה בעצם שני מאפיינים שממש קשורים זה בזה. המוח הסופג הוא גם אוניברסלי והוא גם נצחי. לכל בני האדם, בכל העולם, לא משנה מאיפה הם באו ומה הרקע התרבותי שלהם, לכולם יש מוח סופג. זה בעצם, זה מוטיב נצחי של הילדות של כולנו. זה מרכיב מהותי בהתפתחות האנושית כולה. אם לא היה לנו את המוח הסופג לא היינו יכולים להתקיים, זה… לא היינו יכולים לשרוד.
שירי: כנראה…
עדן: אנחנו מתאימים את עצמנו לתרבות בעזרת השפה, בעזרת המימיקות של שפת הגוף, תנועות, הכל.
שירי: לומדים את כל העולם הזה בעזרת…
עדן: כן.
שירי: המוח הסופג. ומאפיין אחרון שהוא לא מתעייף. המוח הסופג פועל כל הזמן ללא הפסקה. הילד הזה הוא לא מתעייף אפילו קצת במהלך קליטת המידע שלו. הוא סופג את הסביבה שלו, אני אסגור ואגיד "בלי מאמץ". אני מאוד אוהבת את זה שזה קל ופשוט. אני אוהבת את זה ואני קצת מקנאה, אני גם רוצה.
עדן: ברור, מה. החיים יכלו להיות הרבה יותר קלים. אבל יש סיבה לזה שאחר כך אנחנו משנים את המוח שלנו ממוח סופג…
שירי: [שרה שורה מהשיר "מכתב לאחי" של עילי בוטנר] "ויש סיבות לכל דבר…"
עדן: למוח לוגי. שירי היום קמה זמרת. [מצחקקת]
שירי: ממש. הצד המזמר שלי. אני פעם הייתי… הייתי הרבה שנים בפיתוח קול.
עדן: אולי נשיר לכם איזה פעם אחת.
שירי: אנחנו מחכות שעדן תקנה פה את הפסנתר והלך עלינו, הלך עלינו. [עדן מצחקקת]
עדן: טוב. אז בהמשך לפרק הקודם על תקופות רגישוּת, בואו נדבר על המוח הסופג ותקופות רגישות ביחד. איך הם בעצם, הם ממש שזורים זה בזה. כי כשאנחנו בוחנים את חוקי ההתפתחות הטבעיים ששולטים ביכולות של המוח והנפש, אז אנחנו צריכים גם להכיר בקיום של תקופות רגישות ולדעת איך לזהות אותן. התקופות האלה הם באמת שלבים מאוד מאוד קריטיים, שבזמן הזה הילד נמשך במיוחד לאיזשהי מיומנות ספציפית, והתקופה הזאת פועלת בשיתוף עם ה-Horme, המורה הפנימי של הילד, ממש, ה-Horme זה הכוח שדוחף אותו לבוא במגע עם העולם. ויחד עם כל זה, הם יוצרים אנרגיה ממש ממוקדת וחזקה שמניעה את הילד לרכוש כל מיני מיומנויות במהלך התקופות, במהלך תקופה רגישות מסוימת.
שירי: איך המוח הסופג תומך בתקופת רגישות. כאילו יש איזו תקופה שאנחנו צריכים ללמוד משהו והמוח טיק טיק טיק סופג.
עדן: נכון.
שירי: מלמד.
עדן: בואי ניקח למשל דוגמה. אם אנחנו לוקחים נגיד את התקופה הרגישה לתנועה, אז במהלך השלב הזה הילד מגלה איזושהי נטייה חזקה ללמוד ולשלוט בתנועות, כמו טיפוס במדרגות. ואם אנחנו באמת נתבונן, אנחנו נוכל להבחין שהילד, הוא מחפש באיזושהי שקיקה, ממש בתשוקה ענקית, הזדמנויות לאינטראקציה עם המדרגות האלה. או יעלה, ירד, ללא הפסקה. ובאמצעות ההתנסויות האלה, המעשיות האלה, הוא באמת לומד ומשכלל את המיומנות הזאת, שוב ושוב ושוב, ועוד מדרגה, והוא קצת מועד ונופל ועוד הפעם הוא עולה ועוד הפעם הוא יורד, ובעצם מחדד את התנועות שלו.
שירי: אז אני אזכיר ואני אגיד שהתקופות האלה מייצגות איזה חלון הזדמנויות, איזה שהם חלונות הזדמנויות ייחודיים, שבזמן הזה המוח של הילד מתכונן לאיזשהי חווית למידה מאוד ספציפית, ובתקופות האלה המוח הסופג הופך להיות קליט במיוחד. לא רק שהוא… מרגיזים אותי… לא רק שהוא קל לו לקלוט, [עדן מצחקקת] עוד יותר הוא הופך להיות קליט ומכוון לרכישת המיומנות המסוימת הזאת. ככל שנהיה מודעים לתקופות האלה, של הרגישות האלה, אנחנו, זה ייתן לנו את ההזדמנות ליצור בכוונה תחילה את הסביבות הרלוונטיות שיספקו לילד את ההזדמנויות האלה. לפתח את המיומנויות הממוקדות האלה בזמנים הספציפיים הרלוונטיים, המתאימים ביותר.
עדן: איזה יופי. יש פה ציטוט מדהים, שהוא מפוצץ ממש. אני רוצה להקריא אותו. "המוח הזה שמקבל הכל, לא שופט, לא מסרב, לא מגיב, הוא סופג הכל ומגלם אותו באדם הבא. הילד מבצע את עבודת התגלמותו כדי להשיג שוויון עם אנשים אחרים ולהתאים את עצמו לחיות איתם".
שירי: זה וואו, כי ההבנה הזאתי, המילים שהיא משתמשת, מריה, הם לא תמיד נעימות לשמוע, וההבנה… ההבנה הזאתי שהמוח מקבל הכל, הוא לא שופט, לא מסרב, היכולת הזאת לא להגיב, הכניעה הזאת, זה מבחינתי, זה עוצמתי. כי אנחנו כהורים להבין את זה.
עדן: כן.
שירי: זה עוצמתי. כי הילד הזה הוא…
עדן: שוב, הוא לא שופט מה נכנס, מה לא נכנס, מה נכון, מה לא נכון…
שירי: נכון.
עדן: הוא פשוט מקבל.
שירי: קודם כל, אני אוהבת את זה שהוא לא שיפוטי, שהוא כאילו מקבל את הכל באהבה. אין פה, זה אפס שיפוטיות, זה קסום וזה עניו, זה צנוע, זה…
עדן: ותחשבי כמה התמימות הזאת…
שירי: זה מישהו. וכמה אחריות…
עדן: עוזרת לו.
שירי: נכון, וכמה אחריות שלנו כמבוגרים.
עדן: נכון.
שירי: זה מבחינתי, השימוש במילים האלה של המוח שהוא מקבל הכל, הוא לא שופט, הוא לא מסרב, והוא לא מגיב, הוא סופג הכל ומתגלם באדם הזה, יש פה מלא הבנה של… ומלא אחריות ואפשר לקחת את זה… את יורדת לסוף דעתי?
עדן: בטח. נו, ברור שאני יורדת [מצחקקת] לסוף דעתך. הגזמת.
שירי: זה, אני… זה כאילו זה… לא כאילו…
עדן: אתם יורדים לסוף דעתנו? [צוחקת]
שירי: זה עושה לי דפיקות לב הדבר הזה. [עדן צוחקת] כזה.
עדן: בואי נדבר על המוח הסופג והעובר הרוחני. וואי וואי, העובר הרוחני. עוד מילה לז'רגון המונטסורי.
שירי: עוד מילה לז'רגון.
עדן: מריה מונטסורי קראה לילד…
שירי: איזה יפה זה "העובר הרוחני".
עדן: העובר הרוחני!
שירי: כמה אלוהי זה המונח הזה.
עדן: אז מי זה העובר הרוחני? זה ילד מתחת לגיל שלוש. בשלב הזה הוא עדיין מתפתח ומפתח את האיברים הרוחניים שלו. מה זה האיברים הרוחניים? השפה, התנועה, הרגשות, האינטליגנציה והרצון. אני אגיד את זה שוב: השפה, התנועה, רגשות, אינטליגנציה ורצון.
שירי: השלב הזה של התפתחות האיברים הרוחניים שלו, של הילד, הוא מתרחש בשלב הלא מודע של המוח הסופג, זאת אומרת, מגיל לידה ועד גיל שלוש. כשאנחנו מסתכלים על הילד כעובר רוחני, אנחנו יכולים ליצור הקבלות לעובר הפיזי. בואי נסביר מה זה אומר. אנחנו יודעים שאין לנו יכולת להשפיע באופן ישיר, באופן ישיר על התפתחות האיברים הפיזיים של העובר. הוא בתוך הבטן, אנחנו לא יכולים להשפיע על זה באופן ישיר.
עדן: כן.
שירי: אנחנו כן יכולים להשפיע על זה ולתמוך בצמיחתם, נגיד, על ידי אורח חיים בריא, על ידי תזונה בריאה, כושר, שינה מספיק, כאילו מספיק שינה וכולי. ככה, באופן דומה, אנחנו יכולים לתמוך בהתפתחות המוח הסופג והאיברים הרוחניים, על ידי יצירת סביבה שממלאת את כל הצרכים של הילד ומאפשרת לו לחקור ללא הפרעות את העולם, וכך להגיע למימוש הפוטנציאל שלו.
עדן: כן, היא גם מדגישה ואומרת, אנחנו אמנם רואים עכשיו את היד גדלה, את הרגל גדלה, את התנועה, אבל יש איברים שאנחנו… שהם קצת סמויים מהעין, וזה האיברים הרוחניים.
שירי: כמו רגשות.
עדן: רגשות.
שירי: שפה.
עדן: אינטליגנציה, רצון.
שירי: אנחנו לא רואים שפה עד שהיא לא מתבטאת ומתפוצצת החוצה בשלב מסוים.
עדן: נכון.
שירי: אבל הם כן מתפתחים. זה הרעיון שחשוב…
עדן: נכון.
שירי: שנדע, שהם מתפתחים.
עדן: השפה…
שירי: יש איברים, זה נקרא איברים רוחניים ממש…
עדן: נכון.
שירי: והם מאוד מאוד מתפתחים.
עדן: נכון. ואני אומרת, השפה היא מתפוצצת בגיל שנתיים, אבל לפני כן, יש תהליכים במוח שקורים.
שירי: סמויים.
עדן: הם קולטים את השפה.
שירי: הם קולטים.
עדן: אנחנו לא רואים את זה. אבל אל לנו לזלזל בזה.
שירי: לא רק לזלזל בזה, כמה אנחנו רוצים לתמוך בזה. בהתפתחות, במימוש הפוטנציאל, כמו שאנחנו רוצים שתצא לנו, בעזרת השם, יד שלמה ובריאה, אנחנו גם רוצים שהשפה שלנו תהיה עשירה ונכונה, דקדוקית ועשירה בשפה, בלקסיקון.
עדן: שהאינטליגנציה, שהרגשות יהיו בשליטה.
שירי: פעם שמעתי, וזה ממש נכון, שהלקסיקון של האדם זה כל מי שהוא. וזה ממש נכון. אם תחשבי על זה, האדם הוא כל המילים שהוא יודע. זה עולם התוכן שלו, וזה… ותחשבי איזה יופי זה ילד, כאילו לפעמים אנחנו רואים ילדים שיש להם עולם תוכן ממש עשיר, ואת אומרת, איזה מגניב. איך העולם של הרגשות שלו עשיר ואיך הידע שלו על העולם. הוא רק בן שנתיים. כמה הוא יודע על העולם הזה?
עדן: כן. אז כשהילד לא מקבל את הסביבה הנכונה להתפתחות הפיזית שלו, אז אנחנו נראה את זה, נגיד, יש לו חוסר בשיווי משקל, או חס וחלילה היד לא מתפתחת כמו שצריך, אנחנו נוכל לראות את זה, להבחין בזה כי זה פיזי, זה מוחשי, ואז אפשר להתערב רפואית. אז ככה זה גם עם ההתפתחות הרוחנית. אם איבר רוחני מתפתח עם פגם, זה ישפיע על שלבי ההתפתחות הבאים של הילד. כמו שהעובר הפיזי דורש צריכת רכיבי תזונה חיוניים להתפתחות של הילד, ככה העובר הרוחני מסתמך על הסביבה כחומרי המזון שלו. סביבה עשירה ומגרה יכולה לשפר את ההתפתחות ולאפשר לילד להגיע למיצוי פוטנציאל.
שירי: כמה מידע פרקטי.
עדן: חשוב…
שירי: חשוב.
עדן: חשוב, חשוב, חשוב, חשוב. ציטוט.
שירי: "התינוק הרך הוא לא רק גוף שמוכן לתפקד כגוף, אלא עובר רוחני בעל יכולות נפשיות סמויות. על המבוגר להמשיך לספק סביבה מתאימה לעובר הנפש, כשם שהטבע, במסווה שלהם, סיפק סביבה מתאימה לעובר הפיזי". נמסתי.
עדן: [צוחקת] כן, הטבע, הטבע…
שירי: היא מסכמת ב…
עדן: הטבע סיפק לנו את הסביבה המתאימה.
שירי: אוקיי, בואי, אנחנו עובדות לדבר על הז'רגון הנפלא של הגישה המונטסורית. על ה-Horme דיברנו הרבה, באמת, לאורך הפרקים. אנחנו גם נזכיר אותו פה שוב, כי יש לו באמת תפקיד מפתח בגישה. ה-Horme זה המוטיבציה הפנימית של הילד. זה הדחף, זה כל מה שמניע אותו החוצה ללמידה. זה דחף בלתי נשלט המניע תינוקות להתפתח על ידי אינטראקציה עם הסביבה. את המונח Horme, דוקטור מריה מונטסורי, היא לקחה בהשאלה מהמיתולוגיה היוונית, שבה Horme היא האלה שמסמלת אנרגטיות, להיטות ודחף.
עדן: דחף, דחף זה ה…
שירי: דחף. היא השתמשה ב-Horme כדי לתאר את הדחף הבלתי נשלט של הפעוט לבנייה עצמית. פעוטות הם כמעט ולא נשארים אדישים לסביבה שלהם. רוב הזמן הם נדחפים לבוא איתה במגע, לחקור אותה, לגעת בה, לחוש, לזוז, לבדוק. לפעמים אני… אפשר… כאילו, אנחנו יכולים להחזיק תינוק ולראות איך הוא… האיברים, הידיים והרגליים, פשוט זזות. יש להם כל הזמן איזה דחף.
עדן: כן.
שירי: את גם לפעמים אומרת, איך הוא הגיע לזה? כאילו…
עדן: כן.
שירי: בשנייה, בקלות. אז זה זה.
עדן: תינוקות ופעוטות יוצרים את האנשים שהם יהפכו להיות, והם יוצרים את האיברים הפסיכולוגיים שלהם, וה-Horme הוא זה שדוחף אותם לפתח את האישיות הזאת, את האישיות שהיא ייחודית רק להם. אז כמו שבשליש הראשון להריון העובר בונה את האיברים הפיזיים, ובשני שליש השניים הם גדלים ומתפתחים, ככה הפעוט בשלוש השנים הראשונות בונה את האיברים הפסיכולוגיים, שזה אמרנו: שפה, תנועה, רצון, רגש ואינטלקט. ואם אנחנו רגע נגיד בציטוט מה שמריה אמרה על ה-Horme.
Horme שייך לחיים באופן כללי, למה שאפשר לכנות דחף אלוהי, מקור כל האבולוציה. אם לא היה את ה-Horme…
שירי: לא, אני רוצה את כל מה שיש לילד. אני רוצה Horme, [עדן צוחקת] למה אני… מוטיבציה, כמה אני… כמה צריך להטעין את עצמך בשביל שיהיה את הדחף הזה.
עדן: כן.
שירי: למרות שיש דברים שיש לי דחף.
עדן: כמו המונטסורי.
שירי: נגיד מונטסורי, יש לי דחף בלתי נשלט לשלו… ללמוד את ה…
עדן: אצלי זה כל דבר טבעי, וואי, אני שם. כל דבר טבעי.
שירי: וגם בספורט.
עדן: בגלל זה אני ככה נמשכתי גם למונטסורי. מונטסורי…
שירי: יש לי…
עדן: זה דרך הטבע.
שירי: יש לי Horme לעדן. [עדן צוחקת] אני ממש, יש לי דחף בלתי נשלט להיות איתה כל הזמן בקרבתה.
עדן: כן, אנחנו באמת נפגשות המון.
שירי: ויום בלי עדן…
עדן: אני נהנית.
שירי: זה יום שעובר אחרת.
עדן: ברוך השם שזה ה…
שירי: נכון.
עדן: שזה המערכת היחסים שלנו. אה, יופי. אז…
שירי: מונח נוסף.
עדן: זה היה Horme.
שירי: כן.
עדן: ומונח נוסף זה ה-Mneme. המושג הזה מתייחס לאחסון המידע או הזיכרונות, כל הזיכרונות הבלתי מודעים של הילד, מתוך כל החוויות שהוא צבר ב… מהסביבה שלו. וגם את המונח הזה היא לקחה מהמיתולוגיה היוונית, שבה Mneme היא האלה שמסמלת את הזיכרון. ובעצם ה-Mneme. הוא המקום שבו הילד יכול לשמור את כל הניסיון והלמידה שהוא עובר בחייו. הוא יכול לעבור חוויה, לשכוח אותה, ואז בפעם הבאה הוא עוד הפעם יעבור את החוויה הזאת והוא יוכל לפתור אותה במהירות, כי היא נשמרה ב-Mneme.
שירי: עולה לי הכדורים ב"הכל בראש". כדורי אחסון שהיו לה ב… מי שראה.
עדן: את הסרט?
שירי: את הסרט.
עדן: זה זה. הכדורים האלה שהתקבעו…
שירי: שהיו לריילי.
עדן: ויצרו קשרים.
שירי: נכון.
עדן: שיצרו קשרים, אז הכדורים האלה. אבל זה בשני, בפר… בסרט השני.
שירי: סרט מעולה.
עדן: מעולה, מעולה.
שירי: מעולה.
עדן: עוד סרטים כאלה, בבקשה. אז המידע המאוחסן ב-Mneme מעצב את האישיות ואת האופי והתנהגות שלנו, והיא בעצם צורה של זיכרון שמתרחשת בשלוש השנים הראשונות בחיים שלנו. ועם הזמן, הדבר הזה הופך להיות מודע. בבגרות, זה עדיין יכול להיות מופעל ומושפע מכל מיני חוויות רגשיות או כאלה כמו טראומה עמוקה, אבל בדרך כלל הוא מושפע מההתנהגות שלנו ברמה הלא מודעת. ויש… יש ציטוט מהמם.
שירי: "פסיכולוגים מכירים כיום סוג של זיכרון לא מודע, השומר על דימוייו הקבועים גם לאורך דורות ומשחזר בצורה דקה את מאפייני המין. יש להם שם ייחודי, Mneme. ה-Mneme, עם הדרגותיה האינסופיות, חודרת לעובדות החיים והנצח". אני אוהבת את השפה שלה. אני אוהבת את החדות הזאת, את החד וחלק.
עדן: ממש מה שהילד סופג נותר…
שירי: חותם.
עדן: חותם במוחו.
שירי: ה-Mneme, שאנו עשויים לחשוב עליו כעל סוג של זיכרון מעולה, לא רק יוצר את המאפיינים המיוחדים של הפרט אלא גם מחזיק אותם בחיים בו. מה שהילד ספג, נותר מרכיב אחרון באישיותו.
עדן: מהמם.
שירי: אוקיי, מונח נוסף. אז עד עכשיו דיברנו על ה-Horme, על ה-Mneme ועכשיו יש לנו את ה-Enneagram. אני אתחיל מדוגמה, כדי שנבין את הרעיון של זה. אז דוקטור מריה מונטסורי, היא המחישה את הרעיון של ה-Enneagram, את המונח הזה, על ידי דוגמה של תלמיד שהולך לישון עם איזושהי בעיה מתמטית לא פתורה, והוא מתעורר עם הפתרון. זאת אומרת, שהאנגרמים האלו הם עקבות במוח כתוצאה מאיזשהו ניסיון. והרעיון שלהם זה שהם מסייעים בחיבור של רעיונות המאוחסנים במוח הלא מודע של הילד. אנגרמות יכולות להיות קשורות להשראה או לאיזושהי תובנה פתאומית. אז מה זה בעצם אנגרמים? זה איזה שהם… זה כאילו המוח, כשאת הולכת לישון, הוא כמו סוגר אפליקציות כאלה, ונותן לך איזשהו… איזשהו דיוק סופי, או פתרון סופי כזה לאיזשהם רעיונות שלא הצלחת להבין, ופתאום את הולכת לישון ואת קמה, או שאת קמה עם איזו שהיא…
עדן: מה שנקרא "לישון על זה". ללכת… אני הולכת לישון על זה.
שירי: כזה. כן. ומשהו, התהליך במוח שמתרחש סוגר לך, סוגר את הפינה.
עדן: קצה, קצוות.
שירי: סתם, אבל כן, סוגר איזושהי, את הקצוות או ממש הרעיון של "אני הולכת לישון על זה".
עדן: מהמם. והמונח האחרון והכל כך, אני אוהבת את זה הכי הרבה. Nebula. מונטסורי השתמשה במילה Nebula כאנלוגיה. Nebula זה ערפיליות. ה-Nebula, או הערפיליות ביקום, הם כמו גזים כאלה וחלקיקי אבק, שיש להם פוטנציאל להתאחד באופן ספונטני ליצירת כוכבים וכוכבי לכת בשמיים.
שירי: וואו. כן.
עדן: לי לקח זמן להבין את זה כשלמדנו. אני אחזור על זה למי שככה… רגע, זה. זה בעצם חלקיקי אבק שיש להם פוטנציאל, חלקיקי אבק ביקום, באטמוספירה, שיש להם פוטנציאל להתאחד, פוטנציאל להתאחד וליצור כוכבים. אז היא השתמשה במונח הזה כדי, בעצם, לתאר את הפוטנציאלים שקיימים בילד. הם יכולים להתממש ליכולת והם יכולים גם ללכת לאיבוד לנצח, בגלל שלא היה גירוי, בגלל חוסר גירוי. זאת אומרת, שהמאפיינים שמובילים לאנושיות… לאנושיות המשותפת שלנו, כמו שפה ומוזיקה או חשיבה מתמטית, הם בעצם פוטנציאלים סמויים שחווים בתוכנו שרק מחכים להתעורר דרך התנסות עם הסביבה. למשל, אדם שבחיים לא נחשף למוזיקה בילדות שלו, הוא לא יפתח את המוזיקליות שלו. זאת אומרת, המוזיקליות היא רדומה אצל כל ילד, או שהיא מתפתחת או שהיא נעלמת. כאילו, היא כאילו היא לא הייתה. אבל יש שם את הפוטנציאל. בכל ילד יש איזשהו פוטנציאל. זה ה-Nebula שהיא… Nebula שהיא מדברת עליו. עכשיו אם כל זה עדיין לא יושב לכם 100%, יש לנו פה אנלוגיות מהממות וזה יעזור לנו עוד יותר להבין את המוח הסופג. האנלוגיה הראשונה זה הכוס והמגבון. זה אנלוגיה של היידי, הטריינרית שלנו, בדיפלומה שאנחנו עושות, אפס עד שלוש, וזה הולך ככה:
דמיינו שיש לכם שלוש כוסות. כל כוס מייצגת סביבה שונה. ויש לכם שלושה מגבונים, שכל מגבון מסמל בעצם את המוח שלנו. בכוס הראשונה יש הרבה מים באיכות גבוהה. המגבון שנמצא שם מתחיל לספוג את המים בשמחה, משתנה, מתמלא עד שהוא מגיע לפוטנציאל המרבי שלו. זאת אומרת, שהוא מתרחב ומשנה את הצורה שלו, והוא בסוף נראה כמו משהו חדש. בכוס השנייה, המצב קצת שונה. יש מעט מים, אמנם הם באיכות טובה, כמו הכוס הראשונה, אבל מעט מהם. והמגבון, אפילו שהוא בסביבה טובה, הוא לא מצליח לספוג מספיק מים כדי להשתנות. הוא חלק… בחלקו הוא נשאר יבש, הוא בעצם לא ממצה את הפוטנציאל שלו. ובכוס השלישית יש מים בכמות דומה כמו בכוס הראשונה, אבל המים האלה הם לא איכותיים, דמיינו מים עכורים. אז המגבון נכנס למים האלה ומתפתח ומושך לתוכו את כל מה שסביבו. אבל נותרים עליו כל מיני כתמים קשים, שגם אם ננסה לנקות אותם, לא נצליח. הכתמים האלה מסמלים בעצם את החוויות או את ההשפעות השליליות שמלוות אותנו לאורך זמן. אנחנו לא רוצים את הכתמים האלה, וגם אם אנחנו ננסה להסיר אותם או לסחוט אותם, הם ישארו שם. אז זה דומה לאופן שבו עובד המוח הסופג. מה שנכנס נשאר, וזה יכול להשאיר השפעה מתמשכת על המשך החיים. איזה אנלוגיה מרתקת. עכשיו את ה… את רוצה…
שירי: עדן עשתה… עדן… כאילו אם בא לכם לראות את זה הלכה למעשה, גשו לאינסטגרם של עדן, היא עשתה סרטון כמו שרק עדן יודעת לעשות סרטונים. מריה מונטסורי השוותה בין תפקוד המוח הסופג לבין מצלמת פילם. את זוכרת מצלמת פילם?
עדן: כן.
שירי: זה היה בתקופתך גם?
עדן: [מצחקקת] זה היה לקראת הסוף.
שירי: פעם היו מצלמות שפעלו בצורה שונה ממצלמות דיגיטליות או מסמארטפונים, כי כשצולמה תמונה, לא היה משוב מיידי על האיכות של התמונה או על התוצאה של התמונה. הפילם, שזה סרט הצילום, דרש עיבוד באמצעות כימיקלים, ממש בחדר חושך שלא היה בו אור. וברגע שהתמונה הייתה מקובעת על נייר הצילום, אי אפשר היה לשנות אותה.
עדן: זאת אומרת, הילד מצלם בראש שלו תמונה, מקבלת איזשהי עיבוד, אבל זה התמונה.
שירי: זה התמונה.
עדן: זה התמונה.
שירי: אי אפשר לשנות אותה. המצלמה מצלמת את כל מה שהיא רואה ברגע אחד. לא משנה כמה התמונה מורכבת, אם זה עץ בודד או אם זה יער שלם, המצלמה מצלמת הכל באותה מהירות, בשבריר שנייה. ברגע שהאור נכנס, ברגע שהאור נכנס אליה למצלמה, היא מצלמת.
עדן: כן.
שירי: גם אם נצלם ספר עם כותרת אחת או עם עמוד מלא במילים קטנות, זה יקרה באותו זמן ובאותו אופן. זה ממש לא משנה, מורכבות התמונה לא משנה למצלמה.
עדן: מממ.
שירי: ואז אמרנו, כדי שנוכל לראות את התמונה, אנחנו נצטרך להוציא את הסרט צילום בחושך, נחשוף אותו לחומרים כימיים שמקבעים את התמונה, ואז היא תישאר תמונה קבועה ובלתי ניתנת למחיקה. המוח של הילד, המוח הסופג הזה, עובד בצורה דומה. הוא מצלם את כל מה שהוא רואה ואת כל מה שהוא שומע, והוא שומר את זה בפנים, בתוך החלק הלא מודע שלו. זאת אומרת, שאנחנו לא נהיה מודעים אליו מיד, רק אחרי שהמוח של הילד מעבד את המידע, הוא הופך אותו למשהו שאפשר לראות ולהבין ולזכור אותו. ואז איך זה יבוא לידי ביטוי? כשילדים מתחילים לדבר אחרי גיל שנתיים, או לקראת, באמת, הגיל הזה, כל המילים, הצלילים, החוקים של השפה, פתאום הכל מופיע בצורה טבעית. כאילו הם… הם קלטו את השפה הזאת בלי…
עדן: כן.
שירי: שנשים לב אפילו, בלי שהם ישימו לב, בלי שהם הבחינו בזה.
עדן: זה מה שאמרנו לפני זה, שהאיברים הרוחניים בהתחלה הם… אנחנו לא רואים אותם, אבל הם מתרחשים. התהליך כבר מתחיל להתרחש לפני כן. בזכות מצלמת הפילם במוח של הילדים.
שירי: כן. רק רק מעצם החיים והסביבה, בלי להתאמץ, הם לומדים דברים מורכבים כמו שפה. אם…
עדן: את יודעת…
שירי: אם תכל'ס, אם המוח שלנו היה ממשיך לפעול ככה גם כשאנחנו גדלים…
עדן: וואי.
שירי: תארי לך לאיזה עולם היינו יכולים להגיע. בספר שלה, ב"היווצרות האדם", היא נותנת את הדוגמה הזאת של - אם למשל כוכב הלכת צדק, אם היינו יכולים ללכת לעולם… לכוכב הזה, ולראות מה קורה שם, וסתם לצורך הדוגמה, שמה אפשר לקלוט, את רואה אנשים שפשוט חיים וקולטים את המידע, והיית אומרת וואי, איזה נס, כאילו, איזה מגניב זה ואיזה נס זה ואיזה… אבל תכל'ס, זה בדיוק מה שקורה במוח של הילדים הצעירים. יש לנו את זה. כאילו הם סופגים הכל בצורה מופלאה ונסתרת. יש לנו, הנס הזה קיים פה. אז זה… זאת הדוגמה שלה לכוכב.
עדן: והלוואי שהיה לנו מוח כמו שלהם. אצלנו יש מוח לוגי ומאוד רציונלי, שמתפקד כמו… כמו זה של אמן או של צייר. כמו שאמנים משקיעים מאמץ גדול מאוד והמון זמן ביצירה, כדי לגרום לתמונה להיראות כמה שיותר… סליחה, כדי לגרום לציור להראות כמה שיותר קרוב לתמונה, לא משנה כמה הם ישקיעו זמן ומאמץ, זה עדיין לא יהיה בדיוק כמו התמונה. אז…
שירי: גם יצירות מסובכות, הם ממש צריכים לעבוד, לעומת ילד שהוא לא עובד, הוא פשוט סופג את זה.
עדן: כן.
שירי: וגם יצירות מסובכות יקחו להם הרבה יותר זמן. זה לא קליק אחד. ולילד זה לא משנה, מסובך, לא מסובך, אין לו את הדברים האלה. אז הוא, בשונה מהאומן, הוא קולט את זה ברגע. האומן, המוח המבוגר, ממש יצירה מסובכת תיקח לו יותר זמן, ייקח לו יותר זמן לצייר אותה. גם התהליך היצירה של אומן, אפשר לראות את זה כשהוא מצייר, אפשר לראות את הצבעים, אפשר לראות את המברשות, את הטכניקות המשתנות, אפשר לראות מה הוא רוצה לכלול ביצירה ומה לא. אנחנו רואים את היצירה בזמן שהוא עושה אותה, בשונה מהילד, שהכל נספג אצלו בתת מודע.
עדן: הולך לחדר חושך, מעבד את זה ואז מוציא את זה החוצה.
שירי: נכון. ואז אנחנו נראה את השפה מתפוצצת בשלב מסוים, או מתחיל לדבר אותה. אבל הכל מאוד לא מודע בהתחלה, מאוד לא גלוי. וזה מאוד שונה.
עדן: וזה נשמר ב-Mneme. כל זה נשמר ב-Mneme. כל התצלומים של הילד, זה הענן… [צוחקת] הענן אליו עולים כל התמונות. עולות כל התמונות.
שירי: כמה דימויים אפשר להגיד על זה בשביל שנוכל לזכור ולהבין עד הסוף את הרעיון הזה של הלא מודע, והמוח הסופג לעומת אמן, לעומת מבוגר. להבין את המתנה נהדרת הזאת ששווה כל כך לנצל כל שנייה בילדות או בשלב הזה, למימוש הפוטנציאל הזה.
עדן: אז איך אנחנו יכולים לעזור להם לנצל את זה? בואי נתכנס. אנחנו באמת לקראת סוף הפרק, אנחנו עכשיו נתמקד בתפקיד שלנו, המבוגרים. אז באמת יש לנו כמה תפקידים סופר קריטיים וחשובים.
שירי: סופר דופר מגה.
עדן: [צוחקת] מאוד חשובים בהתפתחות של הילדים ושל המוח הסופג שלהם. ויש פה כמה כלים שארזנו לכם פה שאתם יכולים ליישם כבר עכשיו עם הילדים. דבר ראשון, זה ליצור סביבה מטפחת. אנחנו צריכים ליצור לילדים, לגרות אותם, לגרות את המוח שלהם כמה שאפשר ולספק מרחב בטוח עם חומרים שמתאימים לגיל שהם נמצאים בהם… שהם נמצאים בו עכשיו. אז אם ההתפתחות תהיה חלקית בשלב הזה של המוח הסופג, זה חבל, זה ממש חבל, כי אנחנו ככה לא ממצים את הפוטנציאל של המוח הזה, וזה ישפיע לטווח ארוך על ההתפתחות הכללית של הילד ועל היכולות שלו כמבוגר. בגלל זה אנחנו מאוד נרצה שהסביבה תהיה כמה שיותר מגרה ומפתחת. עכשיו, איך עושים את זה? אפשר ליצור אינטראקציות, כמה שיותר מהם. אנחנו צריכים לדבר עם הילדים המון, ליצור איתם שיחות משמעותיות. הרבה זמן איכות, להעשיר את השפה שלהם, את אוצר המילים שלהם, לקרוא איתם ספרים או להסביר להם על… לצאת איתם לטבע, להסביר להם על כל מיני…
שירי: כל מהלך ביום עם הילד זאת אינטראקציה.
עדן: כן.
שירי: אנחנו פשוט צריכים באמת להפוך את עצמנו להיות במודע לסיטואציות שאנחנו… שקורות, כי כל רגע עם הילד זאת הזדמנות.
עדן: נכון.
שירי: כל רגע, זה פשוט עניין של תרגול.
עדן: ממש ככה. ואנחנו, המבוגרים, הופכים למודל לחיקוי עבורם, עבור הילדים שלנו. הם מחקים את הכל, את ההתנהגויות שלנו, הם קולטים דרכנו מה זה נימוסים. מה מקובל, מה לא מקובל.
שירי: ערכים.
עדן: אז אנחנו… ממש חשוב שאנחנו נהווה מודל לחיקוי ראוי עבור הילדים.
שירי: זה כיף כי גם אנחנו עובדים על…
עדן: עצמנו.
שירי: כאילו אנחנו גדלים בעצמנו, אז אני רואה בזה תמיד הזדמנות ב… הזדמנות לגדול.
עדן: כן. אני מאמינה שמי ששומע את הפודקאסט הזה…
שירי: ולהיות מודעת יותר.
עדן: הוא גם באמת אדם פתוח בראש שלו שרוצה לקבל גישה חדשה לחיים שלו, לאו דווקא כלים רק להורות, אלא גם איך אני יכול להשתפר בתור בן אדם?
שירי: נכון, מונטסורי ממש מתחיל בנו, קודם כל.
עדן: נכון. דבר נוסף, זה להשקיע בשפה. ההתפתחות של השפה סופר דופר קריטית, מגה, אנחנו צריכים להמציא איזה מילה חדשה לדבר הזה כי זה באמת בומבסטי.
שירי: אני חושבת שזה, באמת אצלי אחד הדברים, כאילו שאני מסתכלת על עצמי כאדם עם… אני חושבת, אני מרגישה שהתפתחתי מאוחר. פשוט התפתחתי מאוחר. אני היום מגלה על עצמי הרבה דברים שיכולתי לגלות הרבה לפני. חלילה אין לי טענה אחת למופלאה שלי, אמא שלי, חיים שלי. פשוט ידע עושה פה הרבה הבדל.
עדן: כן.
שירי: ככל שנהיה מודעים וערים לסיטואציות, אפילו קצת יותר ממה שאנחנו עושים היום, קצת יותר, זה יכול לעשות מהפך, שינוי. אז באמת להשקיע בשפה. אוקיי, רציתי לומר שאני מבחינה היום בשפה שלי. מאוד. אני מאוד ערה אליה.
עדן: גם אני.
שירי: מאוד רוצה להעשיר אותה.
עדן: גם אני דרכך.
שירי: מאוד רוצה להעשיר אותה ולפתח אותה. ואיזה כיף זה שהיום אנחנו יכולים ממש לעשות את זה עם הילדים הקטנים. כאילו, אנחנו מודעים לזה, לחשיבות של הדבר הזה, ופשוט ליישם את זה איתם. ודרכם גם להתפתח ולגדול.
עדן: דבר נוסף, אנחנו רוצים לעודד חקר ומשחק עצמאי אצל הילדים. אנחנו ממש נאפשר להם לגלות וללמוד בחופשיות בסביבה, במרחב, תוך כדי שאנחנו תומכים בהם. בעת הצורך בלבד, כן? לא סתם ככה לתמוך, אלא באמת לראות מתי הם באמת צריכים את התמיכה הזאת שלנו.
שירי: אוקיי, ועוד תפקיד, סביבה בטוחה רגשית. אנחנו… יש לנו את החובה ליצור סביבה אוהבת ובטוחה, שהילדים יוכלו להרגיש בה שהם בטוחים ושהם נתמכים. כי חוסר תמיכה נפשית כלשהי, היא יכולה להוביל לבעיות רגשיות…
עדן: בהמשך.
שירי: לפוטנציאל לבעיות רגשיות בהמשך. ויחד עם זאת, חשוב שנציין שלמידה היא עדיין אפשרית אחרי שחלפה תקופת הרגישות, התקופה הרגישה למיומנות מסוימת, או אפילו אם השלב הראשוני הוחמץ. ההבדל הזה הוא בצורך במאמץ. זאת אומרת, שיש שלב שזה יהיה פחות, ידרוש פחות מאמץ מהילד. אז עם תמיכה והכוונה והדרכה מכוונת, הילד הזה יוכל ללמוד ולהתפתח, גם אם זה דורש מאמץ מודע יותר בהמשך החיים שלו.
עדן: אנחנו נעשה פרק על… על סטיות מהנורמה. וככה אנחנו בעצם נלמד מה קורה אם באמת כל אלה לא הושגו, אם אנחנו לא מיצינו את הפוטנציאל, כמו שצריך, אצל הילדים. או מעבר לזה, לא רק שלא מיצינו את הפוטנציאל, אם באמת לא הענקנו איזשהו מענה לצרכים הבסיסיים שלהם.
שירי: אז… אז בואי נסכם. דוקטור מריה מונטסורי אמרה שילדים קיבלו מגוון מתנות באופן טבעי, ואחת מהן היא באמת המוח הסופג. נראה לי שעד כה כולנו הבנו איזו מתנה מופלאה, תענוג של מתנה, באמת. תודה לך בורא עולם [מצחקקות] על המתנה הזאת. ואחת מהן היא המוח הסופג באמת, שהוא חומר הבנייה ליסוד האנושי, ככה היא אמרה. והיא האמינה שהדרך לשנות את העתיד האנושות מתחיל בחינוך הילדים שלנו. עכשיו, כאן, בהווה. ובהבנה איך הוא יוצר את עצמו, איך הוא הופך להיות האדם הזה שהוא גדל להיות. המוח הסופג מחולל מהפכה בהבנה שלנו איך ילדים לומדים, והוא ממש הבסיס לשינוי עמוק בפרדיגמות החינוכיות.
עדן: אנחנו, המבוגרים, יכולים ליצור סביבות מטפחות שממש מעצימות ילדים להתפתח בקצב שלהם ולטפח בתוכם את התשוקה ללמוד. וככה בעצם לבסס את היכולת שלהם לחקור ולהתפתח גם אחר כך, בהמשך החיים. עכשיו זה הזמן שלהם ללמוד איך לחקור. זה הזמן, זאת התקופה, תקופה שלא חוזרת.
שירי: מהמם. אז בואי נסגור עם ציטוט. "הרעיון שהילד הוא אישיות נפרדת מהמבוגר מעולם לא עלה בדעתו של מישהו. כמעט כל המחשבה המוסרית והפילוסופית כוונה כלפי המבוגר, ושאלות חברתיות לגבי הילדות עצמה מעולם לא נשאלו". זה זמן מעולה למי שיש לו ילדים שנמצאים בגילאים האלה לשאול שאלות. לשים לב לילד, להגדיל את טווח הפוטנציאל שלו. להרחיב, כל מה שהוא יכול לעשות אקסטרה, לפני הפרק ואחרי הפרק. אני אפילו אגזים ואומר החיים של לפני הפרק והחיים שאחרי, אני מרגישה את זה ככה בחיים שלי היום. אז כיף לכם שאתם שומעים את הפרק הזה ושאתם יכולים לעשות את השינוי כבר עכשיו ולעזור לילד שלכם, אני בטוחה שאתם, כאנשים מבוגרים… אני, שוב, אני מביאה את עצמי פה, כי אני מרגישה, תשתפי אותי עדן אם גם את.
עדן: שמה?
שירי: אני מרגישה שיכולתי, שהיה יכול להיות לי קל הרבה יותר…
עדן: ברור.
שירי: היום אם רק היו יודעים את זה בעבר. למשל, סבתא שלי, שתהיה בריאה, היא יודעת, גם אמא שלי, צרפתית ומרוקאית, ולא דיברו איתי את זה.
עדן: חבל.
שירי: את מבינה? שפות אם, זה שפות אם שלה, הצרפתית והמרוקאית. ויכולתי היום לדעת שלוש שפות בקלות, בקלות.
עדן: נכון.
שירי: אין סיכוי היום שאני יכולה ללמוד מרוקאית…
עדן: נכון.
שירי: את יודעת כמה… אני כבר היום השלמתי עם העובדה ועם הרעיון שכל הרצונות שלי, וכל השאיפות שלי בחיים… כאילו כל הדברים שמעניינים אותי ואני רוצה ללמוד, אני כנראה לא אצליח. אני רוצה ללמוד לגלוש גלים, והייתי רוצה קייט.
עדן: את תצליחי, אבל זה ידרוש ממך מאמץ רב.
שירי: כן. אני רואה כמה מאמץ זה דורש ממני. אני לא יודעת כמה אני אצליח את כל החלומות, חלקם אני אגשים ואמשיך להגשים. אני כבר מגשימה ואמשיך להגשים. יחד עם זאת, אני מבינה שזה… אני אני רואה, מה זה מבינה? אני… תכל'ס, אני לומדת, אני רואה מה זה מצריך ממני. אז אני לא יודעת אם כל ילד יוכל לגלוש או לא משנה מה. אבל…
עדן: אבל לחשוף…
שירי: כן כל ילד יכול הרבה יותר.
עדן: לחשוף ילדים…
שירי: ממה שהוא עושה היום.
עדן: בשלב מאוד מאוד מוקדם לכל מיני דברים כאלה.
שירי: נכון. ההבנה שאפשר, במרכאות כפולות, "להעמיס" על הילד כי הוא לא חווה את זה כעומס.
עדן: נכון.
שירי: אבל במוח ההגיוני שלי, להעמיס על ילד…
עדן: זה דבר גדול להבין. הם… זה לא באמת עומס.
שירי: ההבנה הזאת… נכון, זה לא באמת עומס. אז כמה שיותר, כמה שיותר, כמה שיותר, כמה שיותר, הוא סופג ויהיו לו חיים…
עדן: כיפיים.
שירי: כיפיים. והרבה יותר קלים, כי… כי יהיו לו הרבה מיומנויות והרבה טכניקות והרבה ידע על העולם הזה, וזה יהיה נפלא. וכשאני אומרת ש"התפתחתי מאוחר" לזה אני מתכוונת. אז זה ממש במרכאות, זה מונח שאני משתמשת בו דווקא באמת בגלל המונטסורי.
עדן: איזה מהממת שירי. [מצחקקת] גם אתם רואים את זה?
שירי: אם יש משהו שמאוד תופס אותי, זה מימוש פוטנציאל. אותי באופן אישי. אז יכול להיות שלשמה המונטסורי תיקח אותי, לכיוון של מימוש פוטנציאל אצל ילדים. stay tuned. בוא נראה, מרוב שיש לי הרבה רצונות ושאיפות בתחום, אולי גם זה יגיע.
עדן: אצלך זה מימוש פוטנציאל, אצלי זה כל מה שקשור לטבע ולפלא של הטבע. איך הטבע הכין אותנו ללגדול, ללהתפתח בצורה כזאת פנטסטית. כל דבר שקשור לטבע פשוט מגניב אותי.
שירי: איזה שילוב.
עדן: מונטסורי זה טבע.
שירי: נכון. כל אחד באמת רואה במונטסורי את מה ש… מבחינתי…
עדן: את מה שהוא לוקח עליו.
שירי: זה אלוהי המונטסורי. זה ממש ככה. ככל שאנחנו…
עדן: נוברות ב…
שירי: מעמיקות.
עדן: כן.
שירי: אני מבינה את זה.
עדן: תודה רבה שהייתם פה.
שירי: יו, היה לי כיף. מה זה כיף…
עדן: מה זה כיף.
שירי: להקליט את הפרק הזה.
עדן: זה אחד הפרקים שיותר נהניתי להקליט.
שירי: מאוד.
עדן: כי זה גם, זה פרק שאני אני יודעת שהוא הולך להיות…
שירי: נכון. אני חושבת…
עדן: מאוד חשוב.
שירי: אני מרגישה שאני מאוד נהניתי בו כי הוא פרק שעושה מהפך.
עדן: מהפך. ממש מהפך בהורות.
שירי: המידע…
עדן: כן.
שירי: עושה מהפך. אז תהנו מ… מהמידע הזה, הטוב הזה.
עדן: אנחנו…
שירי: ושוב תודה למריה מונטסורי. לדוקטור מריה מונטסורי.
עדן: תודה רבה למריה, תודה רבה לשירי.
שירי: תודה רבה עדן. אהובה שלי.
עדן: אנחנו… מה את אומרת? אנחנו פתחנו קבוצת פייסבוק של הפודקאסט, לכל מיני שאלות שלכם שקשורות ל… לנושא, לנושאים שעולים פה בפרקים.
[מוזיקה מתחילה להתנגן]
שירי: אנחנו נתחיל להניע אותם, כמו שצריך…
עדן: אנחנו ממש נשמח שתתחילו להיכנס לקבוצה הזאת, תעזרו לנו רגע למלא אותה ותשאלו שם שאלות, תהיו שותפים שלנו לדבר הזה. אנחנו גם מאוד רוצים לדעת איזה פרקים מעניין אתכם שאנחנו נקליט. אנחנו צריכות תקשורת יותר… יותר שוטפת איתכם. אז אנחנו ממש נשמח שתקחו את זה רגע ברצינות, תכנסו לפייסבוק, תרשמו "סורי, מה זה מונטסורי?" ותיכנסו לקבוצה.
שירי: ממש, מאוד נשמח וגם כמו שהמוח הסופג עושה מהפך, בואו נעשה גם אנחנו מהפך. זה מתחיל ככה…
עדן: יס.
שירי: בקטנה, ועוד בקטנה ועוד בקטנה ועוד בקטנה ואנחנו נצמח ונעשה פה באמת שינוי גדול. בעזרת השם.
עדן: אז נתראה בפרק הבא.
שירי: נתראה בפרק הבא המעניין מאוד.
עדן: ביי.
שירי: ביי ביי.
לעוד פרקים של הפודקאסט לחצו על שם הפודקאסט למטה
Comments