סורי, מה זה מוֹנְטֶסוֹרִי? - פרק 5 | שלבי ההתפתחות - חלק ג׳: שלב ההתבגרות (12-18) ושלב הבגרות המוקדמת (18-24)
- הילית בירנבוים מדבדייב
- Oct 27
- 19 min read
לפעמים אנחנו מצפים מהמתבגרים שלנו להתנהג כמו בני 30, וזה כנראה נובע מכך שאנחנו לא באמת מבינים אותם לעומק.
בפרק הזה נצלול לעולמם הפנימי, נלמד איך המוח שלהם פועל, נפתח חמלה כלפי עצמנו וכלפיהם, ונגלה שאנחנו כבר בחצי הדרך לעזור להם להתמודד עם התקופה הסוערת הזו שהם עוברים דרכה.
בפרק נדבר על גיל ההתבגרות (12-18) ועל הבגרות המוקדמת (18-24).
ונראה איך הצעירים בגיל הזה עוברים מעצמאות חלקית לבגרות מלאה, מתמודדים עם האתגרים של השגת עצמאות כלכלית, קבלת החלטות אישיות, ובניית עתידם המקצועי והאישי.
את הפרק הכנו בשיתוף עם מיתר סלע, סגנית מנהל בבית הספר "דרך הילד" ומדריכה מוסמכת בשיטת מונטסורי לגיל הנעורים (12-18) מאוהיו, ארה"ב, שהקימה את חטיבת הביניים המונטסורית הראשונה והיחידה בישראל.
תאריך עליית הפרק לאוויר: 17/09/2024.
[מוזיקה]
שירי: היי. ברוכים וברוכות הבאים לפודקאסט "סורי, מה זה מונטסורי?", המקום שבו נצלול לעומקה של הגישה החינוכית המונטסורית.
עדן: אנחנו עדן ושירי, בדרך להיות מדריכות מונטסורי AMI לגילאי לידה עד שלוש, במוסד הרשמי שהקימה דוקטור מריה מונטסורי. בפודקאסט שלנו נגלה איך הגישה המונטסורית משנה את הדרך שבה ילדים לומדים, מתפתחים וגדלים.
שירי: אז אם אתם סקרנים לגלות מה הופך את הגישה המונטסורית לכל כך מיוחדת ולמה היא צוברת פופולריות ברחבי העולם, הגעתם למקום הנכון.
עדן: שבו לכם בנוחות והצטרפו אלינו למסע מרתק של למידה וגילוי.
[מוזיקה]
שירי: את הפרק היום אנחנו מקליטות מהבית החדש של עדן ש…
עדן: ברוך השם.
שירי: כן. עם הסלון היפה והגדול, והחלון שמשקיף לשמיים היפים. אנחנו… עדן פתחה לנו את הבית החדש שלה להקליט פה, ואנחנו ממשיכות ופותחות…
עדן: בפניכם.
שירי: כן. ופותחות בפני העולם עוד דלת ל… בהצצה לגיל, לגיל… להמשך הגילאים, שלבי ההתפתחות. היום אנחנו מדברים על 12-18 ו-18-24.
עדן: כן, גיל ההתבגרות והבגרות המוקדמת. חשוב לנו גם להעביר לכם, שהמומחיות שלנו מתמקדת בגילאי 0-3, ונושאים שקשורים לגילאים אחרים הם לא בתחום ההתמחות שלנו. אבל יחד עם זאת, אנחנו מקפידות לקרוא המון, ולהתייעץ עם גורמים מוסמכים, ולספק לכם את המידע הכי טוב שאפשר, ואנחנו גם נראיין בהמשך, נזמין לכאן אנשי מקצוע מוסמכים ומנוסים כדי שבאמת נביא לכם את התכנים האיכותיים ביותר והמדויקים ביותר. את הפרק של היום הכנו בעזרת מיתר סלע המדהימה.
שירי: המדהימה! מדהימה. באמת.
עדן: סגנית מנהל ב"דרך הילד". למדה מונטסורי לגיל הנעורים באוהיו בארצות הברית, והקימה את חטיבת הביניים המונטסורית הראשונה והיחידה בישראל.
שירי: היה מרתק.
עדן: היה מדהים והיא חידשה לנו המון המון המון. אז המון כאן ממה שאתם הולכים לשמוע היום זה בזכותה, היא עשתה את הדיפלומה לגיל ההתבגרות 12-18. יאללה, בואי נצלול.
שירי: תודה למיתר, ותדעי לך, ככל שאני מעמיקה בתכנים, הכבוד שלי כלפי הילד הולך וגדל. איזה יצור זה.
עדן: מדהים.
שירי: וואו.
עדן: נכון. אז מיתר, תודה רבה לך על כל הזמן שהשקעת ואנחנו…
שירי: ואנחנו עוד ניפגש, עוד ניפגש.
עדן: עוד ניפגש…
שירי: רבות.
עדן: אולי עוד נזמין אותך לפה. יאללה, בואי נתחיל.
שירי: השלב השלישי, אנחנו מדברות על שלב ההתבגרות 12-18. מדובר על גיל ההתבגרות. אנחנו יודעים שהוא… שהיא תקופה ממש ממש קריטית והיא מאופיינת במלא שינויים פיזיים, פסיכולוגיים, שינויים משמעותיים. אנחנו מקבילים אותם לתקופה, לתקופת הלידה. יש שמה הרבה שינויים ויש צמיחה מהירה בתקופת הינקות. השלב הזה, על פי מריה מונטסורי, היא מכנה אותו כ"לידת המבוגר". הילדים ממש עוברים סוג של לידה מחדש. כמו שנגיד, ילד שנולד, הוא חסר אונים, והוא מאוד מאוד שונה מהילד שהוא יהפוך להיות בגיל שלוש. גם המתבגרים האלה, הם עוברים שינויים שממש קשה לנו לזהות. מדובר בתקופה מאוד מאוד סוערת. אני חושבת שזה הדבר…
עדן: לא שמנו לב. [צוחקת]
שירי: לא שמנו לב. נראה לי שזה הדבר הכי בולט בתקופה הזו, היא מאוד סוערת.
עדן: כן. אחרי גיל 12 יש שינוי פיזיולוגי גדול מאוד, והשלב הזה ממשיך את שלב הילדות המוקדמת. המתבגרים עוברים תהליך של בניית אישיות, מה שמכונה על ידי מונטסורי "התינוק החברתי". הם חוקרים את החברה, הם רוצים תחושת שייכות ומאוד מעורבים חברתית. כמו שאמרת, השלב הזה מקביל לשלב הראשון, וגם כאן השלב מחולק לשני תתי שלבים. תת השלב הראשון זה גילאי 12 עד 15, וזה שלב של צבירה. בשלב הזה המתבגרים חווים מין חבלי לידה דרמטיים כאלה, עם שינויים פיזיים ורגשיים מאוד מאוד גדולים. הם עוסקים בחקירה של החברה, בחקירה של עצמם ומנסים להבין מה התפקיד שלהם בתוך החברה הזאת, והם בוחנים את גבולותיהם האישיים והחברתיים. זה שלב של חיפושים פנימיים מאוד גדולים והתמודדות עם זהותם החברתית והאישית.
תת השלב השני, גילאי 15 עד 18, הם בעצם מחדדים ומעמיקים את מה שהם צברו בתת השלב הקודם. זה בעצם תת שלב של רגיעה והתמקדות. המתבגרים מתחילים לחוות רגיעה רגשית ומתמקדים בהעמקה של המיומנויות שהם רכשו. בשלב הזה, הם מתחילים להתמקד בעיצוב של ה… של הזהות שלהם, ובבניית העתיד שלהם. הם מתמודדים עם מבחני בגרויות ומתחילים להכין את עצמם לכיוון החיים הבוגרים.
שירי: את זוכרת את עצמך, עדן, בשלבים האלה?
עדן: בטח. בטח.
שירי: נדבר על זה…
עדן: אני זוכרת.
שירי: כאילו לא דיברנו על זה שעות. [עדן צוחקת] עוד מעט נשתף.
עדן: תכף אני אספר לך שהייתי רוקיסטית וזה.
שירי: המתבגרים האלה הם… אני אוהבת את המונח הזה של מונטסורי, היא מדברת על, הם קוקטייל של הורמונים. לפעמים ממש ממש מתפוצצים. במסגרת ההתפתחות הפיזית הזאת, שהגוף משתנה בצורה דרמטית, הכל משתנה, במיוחד אצל הבנים. הידיים שלהם מתארכות, הרגליים גדלות. ומבחינה פסיכולוגית, מתרחשים המון תהליכים אצל הילדים האלה.
עדן: הקול השתנה גם אצלי. אני זוכרת שגם אני…
שירי: כן?
עדן: שהקול שלי היה שונה.
שירי: אני לא זוכרת.
עדן: [עושה קול מוזר] אהאהאהאה… היה לי כאלה.
שירי: [צוחקות] האמת, שיש להם את המוח הסיבתי וזה המזל שלהם, כי הוא ממש עוזר להבין, הוא עוזר להם להבין את מה שמתרחש בתוך הגוף. דיברנו על זה, אנחנו עכשיו… הרגע הזכרתי שניסינו כל מיני, אם את זוכרת את עצמך בגיל הזה, מנסה ללבוש כל מיני אישיויות. זה מאוד אופייני לגיל הזה. אני זוכרת את עצמי יום ספורטיבית, אחרי חודש אני כזה "רוק עצמאות" ורוקיסטית, הולכת עם השרשראות עם הניטים.
עדן: כן.
שירי: אחר כך קצת שירי דיכאון [עדן מצחקקת] ומתנסה בכל מה ש… כל האישיות.
עדן: כן, אני היה לי את הלק השחור, ניטים, שרשראות. היה בג'ינס את ה…
שירי: פאצ'ים?
עדן: שרשרת הזאת.
שירי: אה, כן.
עדן: לא, השרשרת בג'ינס בצד גם. וואי, אמא'לה, איך עפתי על זה! ואז הייתה תקופה של אודם אדום בכלל.
שירי: באמת?!
עדן: ולק ורוד. אז כן, היה כל מיני אישיות.
שירי: אני לא לא עברתי שם, באודם האדום. לא זוכרת שעברתי.
עדן: אולי זה עוד לפנייך.
שירי: [צוחקת] יכול להיות. בכל בכל פרק אני מרגישה שאני בגיל שנה, בגיל שלוש, עכשיו אני מרגישה מתבגרת. אני מוצאת את עצמי מסיימת עם ה… מממשת את הפוטנציאל שלא מומש בעבר, בכל גיל. יש לי הזדמנות עכשיו. אז הם באמת מנסים כל מיני אישיויות. יום אחד הם יהיו כזה יותר גותיים, יום אחד ספורטיבים, יום אחד רוקיסטים. אנחנו… מאוד חשוב שנהיה… הילדים האלה זקוקים לגבולות ברורים.
עדן: למה?
שירי: הקורטקס במוח שלהם לא מפותח מספיק. הוא עדיין לא התפתח במלואו, והם מתקשים להבחין בסכנות. מאוד מאוד חשוב שנניח גבולות ברורים.
עדן: אני באמת, אני… בואי באמת נרחיב עוד קצת על הקורטקס הפרונטלי כי הוא באמת אזור במוח שהוא אחראי על קבלת החלטות, אבל בגיל הזה הוא באמת עדיין לא מפותח. הוא מסיים להתפתח בסביבות גיל 25, ובגלל שהוא עדיין לא מפותח לחלוטין, יכולת השליטה העצמית וההסדרה הרגשית לא… הם לא מושלמות. והמתבגרים, יש להם נטייה לקבל החלטות מאוד אימפולסיביות ולעיתים אפילו, הם לא מצליחים לווסת את עצמם, את הרגשות שלהם.
שירי: כן, אין להם יכולת של ניהול רגשות עדיין.
עדן: ובגלל זה גם יותר קשה להם לתכנן לטווח הארוך. כי גם קבלת ההחלטות המורכבת תלויה בקורטקס, בבשלות של הקורטקס הקדמי במוח. אז זה ממש מעניין לדעת, להבין מה מה קורה שם מאחורי הקלעים.
שירי: כן.
עדן: ככה אנחנו נוכל לפתח יותר חמלה למתבגרים שלנו.
שירי: נכון מאוד, זה נכון מאוד. בכלל, כל הידע הזה, את פשוט מסתכלת ואת אומרת "אוקיי, הוא לא… זה לא בכוונה אליי או משהו, הוא פשוט עובר את התהליך ההתפתחותי הנכון שלו, וככה זה נראה". המתבגרים האלה עלולים להיות חשופים לתסמינים כמו חולשה, ספקות, רגשות עזים, ירידה ביכולת האינטלקטואלית, קושי בריכוז. נגיד, קושי בריכוז, הוא לא נובע מתוך… מחוסר רצון שלו עכשיו לשבת ולהתרכז. הוא ממש מאפיין פסיכולוגי של הגיל. חשוב ממש לדעת את זה. המתבגר מפתח רגישות גבוהה בשלב הזה להשפלות ולגסות רוח. וזה לפעמים יכול להוביל אותו למרדנות, להתנהגות שהיא לא באמת… היא לא באמת נורמלית מבחינה מוסרית. גם זו, גם בשלב הזה, יש פה תקופה של פיתוח תחושת צדק וכבוד אישי, כי הוא ממש מכין את עצמו לחיים החברתיים.
עדן: ומה יקרה אם אנחנו לא נבין את הצרכים האלה של המתבגרים? זה עלול להוביל לתוצאות שליליות כמו חרדה, דיכאון, עבריינות, וכל מיני דברים שפחות היינו רוצים שיקרו עם הילדים שלנו.
שירי: בושה. נכון.
עדן: המתבגרים מגלים את המיניות שלהם בשלב הזה, ויש להם המון שאלות בנושא. הם ממש זקוקים למבוגרים כמודל לחיקוי, עם תקשורת פתוחה ורגישה.
שירי: זה נושא מאוד גדול בגיל הזה. היום, אגב, מדברים על הקדמה של גיל ההתבגרות, שהיא נובעת ממשהו חברתי. מחשיפה לתכנים, נורמות חברתיות. זה לא באמת הדבר האמיתי. כאילו, זה לא משהו שהוא קורה פיזית, פיזיולוגית, הורמונלית. בעיקר מדברים על זה מהזווית של התפתחות מינית מוקדמת, בגלל שיש חשיפה לתכנים מגיל מאוד מאוד מוקדם, והפיזיות, לוקח לה זמן עד שהיא באמת מתפתחת. כאילו הם נחשפים מוקדם מדי למה שבאמת הם יכולים להכיל בתוכם.
עדן: למתבגרים יש צורך ממש חשוב ב… בלהרגיש שייך. הם קצת כמו מיניאטורות כאלה, של חברה אמיתית. יש סדר, יש פוליטיקות. אפשר לראות שבשלב הזה יש אהבה ענקית למדינה, הם אוהבים את השורשים שלהם, הם רוצים להציל את העולם כזה, הם קצת כמו סופרמן, רוצים להציל את החתול מהעץ, לעשות כל מיני דברים הירואיים, ולא תמיד זה טוב. לפעמים הם גם יכולים ללכת למקומות נמוכים ולחבור לחבורות פחות טובות. למשל, הם רוצים להציל את החתול, אבל מצד שני הם גם רוצים לזרוק אותו ולבדוק אם הוא נוחת על ארבע רגליים. כאילו, שוב, הקורטקס הקדמי…
שירי: אין, הראש שלהם עובד… מאוד מעניין.
עדן: הקורטקס הקדמי לא מספיק מפותח, אז הם לא באמת… אז הם מאוד רוצים להשתייך לחברה ורוצים להרגיש מוערכים על ידי החברה, ולהרגיש את התחושת שייכות הזאת, שדיברנו עליה. הם זקוקים שיהיו להם רעיונות איך אני ממשיך הלאה עם החיים שלי? איך אני שולט על הגורל שלי? איך אני מארגן את הלימודים ואת העולם שלי לפי הרצונות האלה? הם רוצים שיהיה להם איזשהו ויז'ן לאן לשאוף ושתהיה להם שליטה ושהם יעבדו עם התכנון הזה.
שירי: הם צריכים הרבה מוּבנות בגיל הזה. מונטסורי דיברה על בגיל הזה על הגדרה עצמי. מי אני בחברת מבוגרים? זאת אומרת, מה אני יכול לתרום? ויש גם מלא עניין ב… יש הרבה עיסוק בכסף. הם מתחילים לעבוד בבייביסיטר, הם יוצאים עם הכלב. הם בוחנים איך הדבר הזה, איך זה עובד? איך הכסף עובד? כמבוגר, אני צריך לכלכל את עצמי, ואני צריך לדעת איך זה עובד.
עדן: וכל זה בתוך מערבולת ענקית של רגשות ועיסוק מוגבר בעצמי. זה בלתי נמ…
שירי: הם מלאים בהורמונים ובעיסוק בעצמם.
עדן: מלאים בהורמונים, גם, מן הסתם שהם גם, מרוב שהם כל כך עסוקים בעצמם, הם פחות אמפתיים לאחרים. היכולת לראות את הסביבה יורדת ויש איזושהי התכנסות, כמו עד גיל שלוש. אפילו, מיתר בשיחה שלנו, מיקבלה את זה, את התקופה הזאת, להריון. יש משהו בזה שאת מגדלת יצור בתוך הגוף שלך ואת מתכנסת בתוך עצמך, וכלום מסביב לא מעניין אותך. אז מן הסתם זה מה שקורה גם אצל המתבגרים. אי אפשר לצמוח 20 סנטימטר בשנה ולא להיות עסוק בעצמך.
שירי: נכון, נכון, נכון, הגיוני ממש.
עדן: גם בצרכים הפיזיים, הם כל הזמן רעבים, הם כל הזמן ישנים וזה…
שירי: הם עייפים המון.
עדן: זה ברור. גם ילד בן שנתיים צריך את השנ"צ שלו…
שירי: נכון.
עדן: בשביל לגדול ולצמוח ולהתפתח.
שירי: זה בהקבלה לשלב ה… לשלב הינקות.
עדן: גם ילד בן שנתיים צריך חום ואהבה ורכות. אז גם אנחנו עם המתבגרים, צריכים לפעול ברכות ואהבה והכלה. כמו צמר גפן.
שירי: יש עניין ממש מעניין בגישה המונטסורית עם המתבגרים. קודם כל, המתבגר מתמקד, אמרנו, בחקר, הוא חוקר את החברה, והוא רוצה להבין את המקום שלו בתוכה. הוא מתעניין באיך היא פועלת, איך אנשים מתייחסים זה לזה, ומה התפקיד שלו, תכל'ס, בתוך החברה הזאת. וכדי לגלות את הזהות החברתית הזאת, ופה מעניין, הוא זקוק לקצת מרחק מהמשפחה. מונטסורי, היא האמינה שילדים לא צריכים להיות בבית בגיל הזה, וממש כדאי שהם ילמדו בפנימייה, שהם יצאו מהבית. היסטורית, בגילאים האלה, בני אדם הקימו משפחות וכבר יצאו לפרנס. יש משהו בגיל הזה שהוא מאוד מאוד מתנגח בהורים. אני בטוחה שיהיו פה הרבה הורים שיבינו על מה אנחנו מדברות. לי אין עדיין מתבגר בבית, אבל אני זוכרת גם את עצמי בתור מתבגרת, וגם אני רואה סביבי מתבגרים. יש משהו מאוד מתנגח בשלב הזה.
עדן: הוא רוצה, כאילו המתבגרים רוצים את ההיפרדות הזאת מההורים.
שירי: כן, כן, הם ממש… הם זקוקים לזה. זה ממש צורך. זה לא שהם…
עדן: הם רוצים לשלוט על החיים שלהם. שאגב גם אצל פעוטות. בגיל שנתיים, הם מתחילים לפתח את העצמיות שלהם, והם רוצים ל… הם מתחילים להבין שהם ישות נפרדת ואינדיבידואלית והם רוצים לבד. רוצים לבד.
שירי: כן. יש להם… כן, הם רוצים להתחיל להגדיר את עצמם ככה. הם רכים, המתבגרים האלה רכים ועדינים והם זקוקים למבוגרים. אבל רוב הזמן הם לא באמת יפנו למבוגרים שלהם. סביבה של פנימייה יכולה לאפשר את הקרבה למבוגרים שהם לא ההורים שלי, והמרחק הזה לפעמים, מההורים, יוצר איזושהי קרבה למשפחה.
עדן: כולנו עוברים את זה, בסוף אנחנו חוזרים להיות מאוד קרובים להורים שלנו. אז זה איזשהו גשר שצריך לחצות אותו.
שירי: נכון, זה איזשהו גשר. בדיוק.
עדן: אז זה מבחינת הצרכים של השלב. ומבחינת מה שאנחנו נותנים, כמו שמריה אמרה, Follow the child.
שירי: תמיד. תמיד Follow the child.
עדן: אנחנו רוצים לתת מענה לצרכים שלהם. אם הצורך הוא בהכלה וקרבה ובמבוגרים משמעותיים, שזה אגב הצורך המרכזי בשלב הזה, למשל, אם אנחנו ניכנס לכיתה מונטסורית של חטיבה, אנחנו לא נראה עזרים. כל הסביבה מובנית והיא בנויה בשביל שיהיה נעים ונוח בה. שירגיש להם הכי בבית שיש. שהם יוכלו לעסוק בחקר שמשמעותי להם, שהם יוכלו לעבוד ולהרוויח כסף ולעשות דברים שמדברים אליהם. בגיל הזה, בגילאי 12 עד 15 זה גיל של התכנסות. יש חלון הזדמנויות מאוד קטן ללמידה שהוא הופך ונהיה יותר ויותר צר, מתוך העיסוק שלהם בעצמם ובחברה, שחוזר בגיל 16 עם הבגרויות. ופתאום אנחנו נוכל לראות שיש איזושהי צמיחה בלמידה, גם אצל הילדים שקצת יותר התקשו בחטיבה. ואז, מן הסתם, יש את האוניברסיטה וכולם בסוף מתיישרים. ובגלל תקופת ההתכנסות הזו של גיל 12 עד 15, הם מתקשים לראות את מה שמעבר, וזו הסיבה שהם צריכים מבוגרים משמעותיים.
שירי: אנחנו יכולים לשים לב שבגילאי יסודי, הילדים האלה היו בסביבה מאוד מאוד מוגנת ומוכלת, ועכשיו בחטיבה, הם מתחילים לנדוד בין כיתות. מתמטיקה בכיתה הזאת, אנגלית בכיתה הזאת.
עדן: וזה בדיוק הפוך ממה שהם צריכים.
שירי: נכון.
עדן: הם צריכים מקום אחד בטוח.
שירי: נכון. הם מאוד מכונסים בגיל הזה, אמרנו, ולכן הם צריכים באמת לא לנדוד בין כיתות, והם צריכים מקום אחד ושיהיה בטוח. אם בגיל הזה יש מלא חוסר סדר וחוסר וודאות, והם צריכים לדעת שפה זה המקום שלי. כאן אני יושבת וכאן לא יתחלפו לי יותר מדי מבוגרים. עוד ממשק, עוד הקבלה לגיל שנתיים. גם בגיל שנתיים, כמה שפחות שינויים, אותו מבוגר שתמיד יהיה, וגם בגילאי החטיבה.
עדן: נכון. מיתר סיפרה לנו שאם יש מורה שחסר בתקופת היסודי, הם יכילו את זה הרבה יותר טוב ממה שהם מסוגלים להכיל בתקופת החטיבה. אז בגלל זה, הם ממש משתדלים בבית ספר, בתקופה הזאת, כמה שפחות לעשות החלפות של מורים. והלו"ז הוא מאוד מובנה. אין מעגלי עבודה של שלוש-ארבע שעות כמו ביסודי. יכולת הריכוז שלהם בשלב הזה מופחתת ברוב הפעמים. הם צריכים יותר מעברים ויותר מובנות. זאת אומרת, שהם לא יכולים להכיל…
שירי: הם לא יכולים להתרכז לאורך זמן.
עדן: כן.
שירי: הם צריכים הרבה מעברים ושיהיה סדר, מובנות של לו"ז.
עדן: הם צריכים להיות עם מתח לימודי מאוד גבוה.
שירי: איך אני אוהבת את הז'רגון הזה של מונטסורי. כי במונטסורי, מכיתה ז' עד ט', אנחנו זוכרים שזה תמיד תלתונים, אין כיתות. זה נקרא "קהילות לומדים". ולכל קבוצה של בין 10 ל-15 ילדים, יש mentorship. מין מורה מחנך, שהוא אחראי ברמת השיחות האישיות, הדיווח להורים. ואז הם חלק מאיזושהי קהילה גדולה. הם מתכנסים אחת לשבוע, ויש ילדים שמנחים את הישיבת מועצה הזאתי, אחת לשבוע, ומעלים כל מיני סוגיות והצעות, לכל מיני רעיונות שיש להם, או דברים שהם צריכים לשפר או לעשות, ומה אפשר לעשות עם זה. בעולם אין הרבה תיכונים מונטסורים, ובתיכונים עוסקים לרוב בציונים, בגרות וקבלה לאוניברסיטאות. בגיל הזה, מריה מונטסורי אמרה שהילדים האלה הם עם הכי פחות קיבולת ללמידה. מה זה… מה שגורם למורים, או לסביבה המלמדת, להיות כל כך יצירתיים, כי הם חייבים למשוך איכשהו את תשומת הלב של התלמידים.
עדן: אגב, עבודת השורשים שכולנו מכירים, למה עושים אותה בגיל הזה? כי הם כל כך עסוקים בעצמם. הלמידה מעשית ומוחשית. למשל, מיתר סיפרה לנו שהם החליטו ללמוד על חיידקים דרך פרויקט מעשי. הם בחרו ללמוד דרך מעדנים. כמה אופייני לגיל כזה של רעב. הם גילו שחלק מהמעדנים חמוצים, חלק עם מרקמים שונים, והם למדו מה גורם לזה להיות ככה, ואז למדו על מיקרואורגניזמים במזון, על מחמצת, על החמצה של מלפפונים ואיך זה משרת אותנו. בסוף הם גם… הם גם הכינו לחמי מחמצת ובסוף בסוף גם מכרו והרוויחו מזה כסף.
שירי: איזה מגניב.
עדן: מדהים, איזה כיף.
שירי: איזה למידה מושכת, יצירתית.
עדן: כמה למידה יש בתוך הדבר הזה.
שירי: וכמה למידה יש בתוך זה.
עדן: בגיל הזה, אחד הצרכים ההתפתחותיים הוא לבנות את הערך העצמי. איך אני תורמת ואיך כל אחד תורם ועושה משהו, וזה אומר שכולנו חשובים. ואין מישהו חשוב יותר ממישהו אחר, כי בלעדיי לא תהיה ארוחה לכל שאר החברים שלי.
שירי: לדוגמה, מיתר סיפרה לנו בראיון איתה, היא סיפרה לנו דוגמה מה זה מגניבה, לצורך ממשי של הילדים. היא סיפרה לנו שהמזכירה של בית הספר הייתה לקראת איזה טיסה לחו"ל, וחיפשו לה מחליפה, ואז הילדים הציעו שהם יחליפו אותה בתפקיד שלה. מגניבות מספר אחת. [עדן מצחקקת] שתיים. הם ישבו עם המזכירה, היא הכינה להם כל מיני תסריטי שיחה, איך עונים לטלפון, מה אומרים. אפילו שמו שתי מנהלות עבודה, תלמידות, שיהיו מנהלות העבודה.
עדן: והיא אמרה שלא כל אחד יכול לעבוד שם, רק מי שעבר הדרכה על ידי ה…
שירי: כן, לא כל אחד יכול להחליף את המזכירה, רק באמת מי שעבר את ההדרכה הזאת. ולכן, אם אתה חולה, אז מנהלת עבודה צריכה למצוא לך מחליף. כי אם לא, אז אתה דופק את החברים שלך. וזאת למידה של אחריות.
עדן: גם הידיעה הזאת שלא באתי היום והייתי חסרה, אנשים ירגישו בחיסרון שלי. איך זה תורם לערך העצמי.
שירי: זה… מדהים.
עדן: למשמעות שלי.
שירי: מדהים.
עדן: בסוף, זה מה שבונה אותם בחיים היותר בוגרים. אנחנו רוצים שיהיה להם את זה כבר בגילאים האלה. בואי נדבר קצת על הנטיות הטבעיות בשלב הזה.
שירי: אוקיי.
עדן: למי שעדיין לא שמע, עשינו ממש פרק על נטיות טבעיות.
שירי: מוזמנים ליהנות ולהחכים מהפרק. בגילאים האלה אנחנו נוכל לראות נטייה לחקירה. המתבגרים חוקרים את החוקים החברתיים. הם חוקרים את הזהות המגדרית שלהם, חוקרים מערכות יחסים. קיימת נטייה לסדר, בזכות המוח הסיבתי מהשלב הקודם, עכשיו הם צריכים לתרגל קבלת החלטות, הפרדה בין מה נכון ולא נכון, סקס, סמים, אלכוהול, עישון, כל החלטה היא ממש… היא גורלית. החוקים האלה צריכים להיות כבר מופנמים בתוכם. הם צריכים את השגרות, את הסדר יום שמוטמע בהם. הם צריכים למצוא את המיקום שלהם בעולם. מי אני אהיה? איך אני אחיה את החיים?
עדן: יש גם את הנטייה לתקשורת. התקשורת עם החברה הופכת לחלק מאוד מרכזי ומשמעותי בחיים שלהם. חשוב להיות פתוחים איתם ולעזור להם לחשוב על ההחלטות המנטליות שלהם. ויש גם את הנטייה לעבודה. הם עובדים על המבוגר שהם יהפכו להיות. המתבגר הזה מאוד רוצה להבין איך העולם עובד. אנחנו רוצים שהם ידברו איתנו על הרעיונות שלהם וגם שיהיה להם דמות של מנטור שהוא לא ההורה.
שירי: בגיל הזה יש איזה ריסטרט. הם… קודם כל, הם… אמרנו שהם נולדים מחדש ובחוץ, עדן, הם נראים מה זה מחוספסים…
עדן: לאאא…
שירי: אבל בפנים הם רכים והם עדינים, הם כמו פלסטלינה. הם יכולים לזכור, אני זוכרת, מורים שהשפיעו עליהם ושיחות ששינו את ה… ששינו אותם ממש. אז זה נתון להשפעה. חשוב שאני אדע שהם מבחוץ נראים כאלה בלתי חדירים, אבל הם מאוד מאוד מאוד עדינים ורכים ולוקחים ברצינות את הדברים שמדברים איתם. אני, במהלך השיחה עם מיתר, אני פניתי אליה ואמרתי לה, "אוקיי, אין כרגע פנימיות בישראל, וגם לא יודעת אם זה… זה קצת תרבותי".
עדן: תרבותי, זה לא כל כך אה…
שירי: "אבל מה כן ההורים האלה יכולים לעשות, אם בכל זאת הילד נשאר בבית… טורק דלתות וגיל ההתבגרות, מה שנקרא, חל עליו במלואו". אז בואו נשמע מה… איזה טיפ מדהים מיתר נתנה לנו.
[הקלטה]
מיתר: "אם יש לכם ילד בגילאי יסודי, שיש לו איזה שהם קשיים רגשיים, שלחו אותו לטיפול עכשיו, לפני שהוא בגיל ההתבגרות. באמת, גיל… נגיד, ד', ה', ו', זה גיל טוב, נהדר לעבודה. אפשר לעשות התקדמויות נורא נורא יפות."
שירי: "רגשיות."
מיתר: "רגשיות. כל דבר שמפוזר ולא אסוף ולא יושב טוב. וזה מקום לחזק את מערכת היחסים חזק חזק חזק חזק חזק, כדי שהיא תוכל להכיל את השבר."
עדן: וואו. איזה טיפ. באמת, למסגר ולתלות ב… לא יודעת, על המקרר. ממש צריך לשמור ולחזק ולבנות מערכת יחסים יציבה כדי ש… להכיל אותה.
שירי: שהיא תוכל לעבור כל שבר. זה… לקחתי את זה איתי. אין לי, שוב, אין לי עדיין מתבגרים, אבל לקחתי את הטיפ הזה לחיים.
עדן: כן.
שירי: זה כאילו התיישב לי בול לכל דבר.
עדן: לכל דבר, גם בזוגיות אפילו.
שירי: לכל מערכת יחסים שהיא, הכוונה. כאילו כמה שהייתי יודעת את זה, כמה שזה הגיוני וידוע, ליישם את זה ולשים את זה בפוקוס ומול העיניים, זה מנצח.
עדן: כן. אז תודה רבה, מיתר.
שירי: לתחושתי.
עדן: טיפ מדהים. תודה רבה, ממש תודה.
שירי: מריה מונטסורי מדברת על על בעיה חינוכית, אבל לא רק בעיה חינוכית, גם על בעיה אנושית וחברתית בבתי ספר תיכונים. היא סיכמה את זה במשפט מתוך הספר שלה, ש"בתי הספר כפי שהם היום, הם לא מותאמים לצרכי גיל ההתבגרות ולא לתקופות שבהם אנו חיים. רפורמות הקשורות לחיים החברתיים הם להעלות את המתבגר בדרך להשגת עצמאות כלכלית. אפשר לקרוא לזה, בית הספר להתנסות במרכיבי החיים החברתיים". זה, לפי מריה מונטסורי בספר שלה, From Childhood to Adolescence, מילדות לבגרות. אחד הדברים המרכזיים שהיא מדברת על השלב הזה, זה כשלב, באופן כללי, כל הגישה שלה היא הכנה לחיים, וגם בית הספר צריך להיות, להכין לחיים האמיתיים. מתוך מה שדיברנו עם מיתר, והיא סיפרה לנו איך הם מכלכלים את עצמם, איך, אם הם רוצים טיול שנתי לא באוהלים, וטיול שנתי בבית מלון או באכסניה, אז הם צריכים לקחת חלק ולעזור לכל הדבר הזה להתגשם. זאת אומרת, הם יצרו לחמי מחמצת וגם מכרו אותם בשביל שיהיה להם כסף לטיול השנתי שלהם, ולא באוהלים. וזה איזושהי הכנה מדהימה לחיים.
עדן: וואי.
שירי: לא רק לשבת בכיתה ולפתור תרגילי מתמטיקה וכולי, אלא גם לדעת באמת מה הצורך של הילד, להכיר את ההתפתחות שלו, לא להתעלם ממנה, ו-Follow the child.
עדן: מהמם. אני מנסה רגע עכשיו להיכנס לראש של ההורים ששומעים את זה, ואני יכולה לשמוע: "אבל מה עם בגרויות? כאילו, יופי שיש להם זמן להכין לחמי מחמצת והם מוכרים, אבל מה תכל'ס? החיים האלה צריכים אותנו, צריך אוניברסיטה, צריך לעבוד אחר כך. מה, איך זה מתכנס?" אז את זוכרת מה מיתר אמרה על זה?
שירי: אנחנו בשלב של 12 עד 15, אין קיבולת ללמידה. והם גם לומדים, אבל היכולת הריכוז שלהם היא מאוד מאוד מצומצמת. כדי שנוכל לגייס אותם ללמידה שהיא משמעותית באמת, אנחנו צריכים להיות יצירתיים. אז לא תמיד נלמד דרך תרגילי חשבון, לפעמים נבנה מחסן ונלמד דרך זה. מיתר נתנה לנו דוגמה מדהימה של בניית מחסן ועל ידי כך לומדים גיאומטריה ומתמטיקה, אבל ברמות, ברמות הגבוהות ובצורה שהיא באמת…
עדן: לחיים.
שירי: שואבת את הילדים. היא מעניינת אותם, וגם כמובן לחיים.
עדן: ואז בגיל 16…
שירי: יכולת הריכוז שלהם עולה הרבה יותר.
עדן: כן.
שירי: וגם הכל מאוד מרוכז סביב בגרויות. ואז שמה יש באמת את היכולת ללמוד, להוציא בגרויות.
עדן: כן. לבחור מקצוע שאני יותר מתמקד בו.
שירי: אנחנו ממש פה נותנות על קצה המזלג. זה…
עדן: מאוד מאוד מאוד.
שירי: כזה נקודות של מריה מונטסורי, אבל יש תשובות להכל. ויש לה גישה שהיא מאוד, היא מאוד שונה, אבל היא מאוד טבעית לילד. אני חושבת שכל אחד פה יסתכל על עצמו בגיל ההתבגרות ויגיד "וואו, זה כל כך מה שהייתי צריך". אין התרחקות מאוד גדולה מהמשפחה. אולי גאוגרפית היא, גם, לא בהכרח מרוחקת, אבל משהו במרחק הזה מייצר קרבה שהיא הרבה יותר נכונה והיא הרבה יותר נעימה לכולם.
עדן: כן. בא לי שניתן, שניתן יותר עכשיו פרקטיקה. מה המבוגרים יכולים לעשות בבית…
שירי: אוקיי.
עדן: עם הילדים. חשוב מאוד שהמבוגר יהווה דוגמה, שהוא ישאף להבין את המתבגר ובלי שיפוטיות. אנחנו צריכים להיות מאזינים טובים, אנחנו חייבים להקשיב להם, גם אם השיחה לא פשוטה בשבילנו. אנחנו צריכים להיות מאוד מאוד רגישים, כמו שאנחנו היינו מתייחסים לתינוק שרק נולד, בהמון חום ואהבה והכלה. אנחנו נדבר אליהם כמו שהיינו מדברים עם קולגה בעבודה שאנחנו מאוד מכבדים אותה. יש היבטים מסוימים בחיים שלהם שיהיו עבורם מאוד מאוד משמעותיים.
שירי: אנחנו רוצים לגרום להם לסמוך עלינו ואנחנו רוצים שהם ירגישו בנוח לשתף אותנו בהכל. אנחנו לא רוצים שהם ידברו איתנו רק על מה שמעניין אותם ומטריד אותם ומעורר בהם חשש עם החברים המתבגרים שלהם, אנחנו רוצים וצריכים להיות המקום הזה שתומך בהם ועוזר להם עם הזווית המבוגרת שלנו. אנחנו מאוד רוצים לעזור להם לבצע בחירות מושכלות.
עדן: וזה יגיע רק אם הקשר שלנו יהיה מאוד קרוב איתם.
שירי: בסיס חזק.
עדן: שכשאנחנו ניתן את הזווית שלנו הם בכלל יקחו אותנו ב… ברצינות.
שירי: זה גיל מאתגר, זה גיל מאתגר, אבל הם כמו בייבי. הם…
עדן: מצד אחד צריך להתייחס אליהם ממש ברכות ובהכלה ובחום, וכמו שהיינו מתייחסים עם תינוק. מצד שני, אנחנו גם רוצים לתת להם את התחושה שאנחנו מכבדים אותם. אז גם נדבר אליהם בשפה גבוהה, לא עכשיו נגיד להם [בקול ילדותי] "או, מתוקי!" לא. הם פחות אוהבים את זה. בחמלה שלנו אנחנו מתייחסים אליהם בחום ואהבה, אבל בשיח אנחנו מתייחסים אליהם כאנשים בוגרים שאנחנו סומכים עליהם. אז תודה רבה רבה למיתר סלע על ה…
שירי: על הזמן שלך ועל המידע ועל החוכמה ועל העצות, ועל השפע שאת. ממש תודה. אנחנו עוברות לשלב האחרון והרביעי.
עדן: [מתלהבת] וווואוווו. שלב הבגרות המוקדמת.
שירי: שלב הבגרות. גיל 18 עד 24. האמת, זה היה לא מזמן. למרות שאני… זה היה מזמן. זה היה מזמן, שירי. [עדן צוחקת] עדן קרובה לגיל הזה יותר. אנחנו נגיד שמריה מונטסורי לא חיה בישראל והיא חיה באירופה. כאן יש לנו…
עדן: צבא.
שירי: את הצבא. שהוא בגיל 18, אנחנו לרוב, רובנו מתגייסים לצבא. וגם בגיל הזה, בשלב הזה, אנחנו מדברות את ה… את הגישה המונטסורית, וזה לא תחום המומחיות שלנו הגיל הזה. אנחנו ניתן כזה על קצות, על קצה המזלג.
עדן: ממה שלמדנו בדיפלומה, מהספרים שקראנו. יש דברים מעניינים לדעת על הגיל הזה.
שירי: אוקיי, בוא נתחיל.
עדן: בשלב הזה יש מעבר מעצמאות חלקית לבגרות מלאה. יש להם רצון עז להשגת עצמאות כלכלית והחלטות אישיות. הם מתחילים להרגיש ולפתח את תחושת - אני יכול לעשות את זה בעצמי, הם חוקרים את הזהות הרוחנית והרגשית. מי אני? איך אני יכול לתרום מעצמי לעולם?
שירי: מה משמעות בחיים.
עדן: מה המשמעות שלי? בחירת קריירה, הקמת משפחה, וכו' וכו'. ומדובר בתקופה מאוד מאוד יציבה פנימית ורוחנית, אחרי השלב הסוער, הקודם, של ה… שלב ההתבגרות, עכשיו הרבה יותר רגוע…
שירי: מסודר.
עדן: מסודר. הם מתחילים לבסס את הדרך המקצועית והאישית שלהם, הם מעמיקים במערכות יחסים, ומתחילים להבין את הכיוון בחיים שלהם, בכל מיני תחומים.
שירי: בהתבסס על ההתפתחות הטבעית של הפרט האנושי, מריה מונטסורי אמרה, מהספרים, שניתן לומר שהכנת האורגניזם מסתיימת עד סוף גיל ההתבגרות. הכנת האורגניזם, הכנת האדם.
עדן: הכנת האדם.
שירי: שהוא קורה בסביבות גיל 18. גם החוק מכיר בבגרות פיזית, בזה שהוא מתיר נישואים בגיל הזה. בגיל 21 האדם הופך לחופשי מאפוטרופסות, הוא מוכרז כבן גיל. כאדם חופשי ויכול לעשות כרצונו. בדרך כלל, בשלב הזה, הסטודנט נכנס לאוניברסיטה אחרי גיל 18, והוא נשאר שם לשנתיים או שלוש נוספות.
עדן: אצלנו זה הצבא.
שירי: נכון. ולכן אפשר להגיד שהאוניברסיטה היא בית הספר למבוגרים.
עדן: בשלב הזה, הסביבה של הבוגר היא כל העולם. אם בשלב הקודם זה היה המבוגר וה… בשלבים הקודמים זה היה עזרים, בשלב הזה כל העולם. כל העולם זה הסביבה שהילד צריך, שהאדם הבוגר צריך. עם תחושת שייכות לתרבות והבנה שהחינוך צריך להימשך לאורך כל החיים. הם מתמקדים בהתמחויות שהם רכשו עד כה, והם בונים על הידע הקודם ומפתחים אותו עוד ועוד ועוד. המבוגר הזה צריך, הוא זקוק להנחיה לא שיפוטית ממבוגרים או ממנטורים. ואם לנו קשה להציע עצה ישירה לילדים שלנו, כדאי להמליץ על עזרה ממישהו אחר. העיקר שיהיה איזשהו מנטור שמכווין אותו ומנחה אותו בחיים האלה.
שירי: גם כאן יש לנו נטיות טבעיות שבאות לידי מימוש, לידי ביטוי. יש לנו את הנטייה לחקירה, יש למידה מעמיקה של מקצועות, קריירה, יחסים אישיים, נטייה לסדר. המבוגר הצעיר הזה ייצור לעצמו שגרה יומיומית וסדר פנימי וחיצוני. נטייה לתקשורת שבאה לידי ביטוי. יש שיתוף רעיונות עם אחרים בשפה דבורה וכתובה, הוא כבר אדם…
עדן: הרבה יותר מקצועי. בשפה יותר מקצועית.
שירי: שלם ומלא. והשתמשות… יש שימוש בטכנולוגיה דיגיטלית. נטייה לעבודה, תהיה תרומה לחברה ומציאת משמעות אישית והייעוד בחיים.
עדן: מתוך הספר "מילדות לבגרות" של מריה, היא אמרה ככה: "החינוך לא צריך להסתפק בחיפוש שיטות חדשות בלבד. מטרתו חייבת להיות להעניק סיוע להתפתחות אנושית. העולם המופלא בעוצמתו זקוק לאדם חדש, ולכן, יש להתחשב בחיי האדם ובערכים שלו. אם היווצרות האדם הופכת לבסיס החינוך, אז התיאום של כל בתי הספר, מינקות ועד בגרות, מגן ילדים ועד אוניברסיטה, מתעורר כצורך ראשוני. האדם הוא אחדות, אינדיבידואליות שעוברת דרך שלבי ההתפתחות שתלויים זה בזה. כל שלב קודם מכין את השלב שאחריו, ומהווה את הבסיס שלו ומטפח את האנרגיות המעודדות את התקופה הבאה בחייו".
שירי: זאת אומרת, שכל… שאם אנחנו מסתכלים על האדם כתוצר של הילד, אנחנו צריכים שיהיה איזשהו שיתוף פעולה בין כל בתי הספר, מינקות ועד האוניברסיטה.
עדן: כן.
שירי: אני רוצה לסכם עם משפט של מריה מונטסורי מהספר "מילדות לבגרות", והיא אומרת ככה: "המבוגר הוא תוצאה של הילד. כל מבוגר הוא הישג של הילד שבגר. את תוצאות האדם שהוא הפך להיות, לטוב או לרע, נוכל למצוא בתקופה קצרה של גדילתו של הילד. מה שמעניין את הילד כעת הוא שליחות המין האנושי, והוא בהחלט לא צריך להיות מוגבל לרכישת ידע בלבד". כל העולם עומד עבורנו ובשבילנו.
עדן: כן.
שירי: ועכשיו יש לנו את כל הכלים. אנחנו אדם שלם וכביכול גמור, בשביל שנוכל לצאת ולמצוא את הייעוד שלנו ואת המשמעות. יש לנו את כל הכלים שאספנו בדרך.
עדן: ויאללה לטרוף את העולם. עכשיו זה הזמן.
שירי: ויאללה. להגשים את מי שבאנו להיות. הנה הרוח שבאה, הרוח המונטסורית, הרוחניות של מריה מונטסורית, שכל העולם עומד בפנינו ועכשיו הגיע השלב של למצוא את הייעוד שלנו בעולם, ואת המשמעות ולשם מה…
עדן: כן.
שירי: התכנסנו.
עדן: בתכל'ס בגיל 24, זהו, האדם התהווה. התהווה לחלוטין. מפה יש, ברור שיש חידוד של האישיות ושיעורים שצריך לעבור והתפתחות אישית.
שירי: להלן שירי, שמצאה את הייעוד שלה בגיל 36. [מצחקקות] כמה שנים טובות אחרי זה, אף פעם לא מאוחר. היא פשוט מדברת על זה שקיבלנו את כל מה שאנחנו צריכים ורק נותר לנו לצאת לדרך.
עדן: כן.
[מוזיקה מתחילה להתנגן]
שירי: אני רוצה להגיד שהיה לי ארבעה שלבי התפתחות, שעברתי אותם לפני כמה שנים טובות, אבל עברתי אותם גם עכשיו מחדש. בכל שלב שלמדנו פה והעמקנו, גיליתי על עצמי פתאום ש-וואו, את השלב הזה עברתי, לא עברתי אולי במלואו, ויש לי הזדמנות פה לעשות איזשהו תיקון ולעבור את זה עוד קצת מחדש ו"לשפץ", במרכאות, את עצמי או לדייק את עצמי. אז היה לי מלא, הייתה לי מלא למידה פה, מעניינת, על עצמי ועל השלבים, והיה גם כיף להיזכר. רגע איך אני הייתי ואיך עדן, ולהכיר את עדן יותר לעומק, ולהכין את עצמנו לקראת, בעזרת השם, האימהות שאנחנו נהיה. אז הייתה לי פה הרבה הרבה למידה כיפית ומעניינת, מפנימה ומרתקת.
עדן: זכות גדולה בשבילנו שהייתם פה איתנו.
שירי: ונתראה בפרק הבא.
עדן: ביי.
Comments