סורי, מה זה מונטסורי? - פרק 10 - חופש וגבולות
- כרמית הראל
- 4 days ago
- 18 min read
איך מאזנים בין חופש לגבולות? איך אנחנו יכולים להעניק לילדים את החופש לבחור ולהתנסות, ובו בזמן להטיל עליהם גבולות שתומכים בו ומנחים אותו? מה זה חופש בכלל? איך הכי נכון לתמוך בילדים לפתח משמעת עצמית? מה השלבים של המשמעת העצמית ולמה לצפות מהם בכל שלב? ואיך הכי נכון לתמוך בילדים לפתח משמעת עצמית?
תאריך עליית הפרק לאוויר: 17/12/2024.
[מוזיקת רקע]
עדן: חופש וגבולות זה נושא שאני לומדת כרגע על בשרי, עם הכלבה החדשה שלנו. היא כלבת רחוב, שערן ראה במילואים, והלב שלו יצא אליה. והיא מאוד התחברה אליו, וזה היה match מטורף, והסכמנו פה אחד לאמץ אותה. אז יש המון המון דברים שהיא עוד לא מכירה, והיא מאוד מאוד לא מבויתת, אז אנחנו ממש מנסים להכיר אותה, והיא אותנו. ואנחנו מנסים להבין מה הגבולות שאנחנו שמים לה, ואיפה אנחנו אה… מעגלים פינות. אז אה… זה ממש פרק שמאוד מתכתב, עם מה שאני חווה כרגע, ואני מתנצלת מראש על הקול המצונן שלי. כן, גם זה קורה, כנראה מכל ה…
שירי: מנפלאות החורף…
עדן: גם נפלאות החורף, גם מאמינה שזה הרבה לחץ, והגוף שמבקש רגע להאט…
שירי: האמת שצינון זה רגשות, את יודעת? זה ניקוי…
עדן: נכון.
שירי: התנקות מרגשות.
עדן: כן, טוב שנתחיל?
שירי: היי ברוכים ברוכות הבאים לפודקאסט "סורי, מה זה מונטסורי?" המקום שבו נצלול לעומקה של הגישה החינוכית המונטסורית.
עדן: אנחנו, עדן ושירי, בדרך להיות מדריכות מונטסורי AMI לגילאי לידה עד שלוש, במוסד הרשמי שהקימה דוקטור מריה מונטסורי. בפודקאסט שלנו נגלה איך הגישה המונטסורית משנה את הדרך שבה ילדים לומדים, מתפתחים וגדלים.
שירי: אז אם אתם סקרנים לגלות מה הופך את הגישה המונטסורית לכל כך מיוחדת, ולמה היא צוברת פופולריות ברחבי העולם, הגעתם למקום הנכון.
עדן: שבו לכם בנוחות, והצטרפו אלינו למסע מרתק של למידה וגילוי.
[מוזיקת רקע מתגברת ומסתיימת]
שירי: היום אנחנו הולכות לדבר על נושא שמעסיק הורים, נראה לי כל הורה. אפשר להכליל, למרות שאני לא בעד הכללות, אבל לדעתי זה נושא שמעסיק כל הורה. אה… כל אדם שבא עם… במגע עם ילד מטפלים אנשים סבתות, סבים… על חופש וגבולות.
עדן: או חירות ואחריות.
שירי: או חירות ואחריות, כמו שמריה מונטסורי מדברת על זה. ואיך אפשר באמת לאזן בין החופש והגבולות, בצורה שהיא תתמוך את ההתפתחות של הילד? או… או במילים אחרות איך אנחנו יכולות להעניק, או יכולים להעניק לילד את החופש לבחור ולהתנסות, ובאותו זמן להטיל עליו גבולות, שתומכים בו, ומנחים אותו איך לפעול בתוך הסביבה?
עדן: שזה ממש צורך, זה צורך עמוק בתוך הילדים, גבולות.
שירי: ממש צורך, זה צורך בילדים זה צורך במבוגרים, זה צורך של כולנו.
עדן: אהממ… אני חושבת שלא… פשוט לא מספיק מבינים כמה זה הילד צריך את הגבולות.
שירי: כמה זה משרת אותו.
עדן: זה מאוד משרת אותו. והקשר בין חופש וגבולות, הוא לא תמיד ברור, ולא תמיד פשוט, במיוחד כשמדובר בילדים צעירים מתחת לגיל שש. לפעמים אנחנו אה… נוטים להרגיש שצריך לבחור, חופש או גבולות, כאילו מה אני עושה? אני, אני זה ממש גם… מה המינון? מה…
שירי: נכון, מה המינון? ועל זה קיבלנו גם, קיבלנו כל מיני שאלות, בין היתר זאת אחת השאלות שנשאלה. כמה? כמה גבולות אני יכולה להציב לילד?
עדן: או איך אני יודע?
שירי: כאילו, יש יש גבול מסוים של גבולות? חשוב לי שנדגיש ונחזור על זה, שאנחנו מדברות בראי המונטסורי, כאילו על פי הגישה המונטסורית, מה היא אומרת על חירות ואחריות, על חופש וגבולות, כי יש בזה… זה נושא שיש בו המון המון אמיתות, והמון שיח והמון דעות.
עדן: כן.
שירי: אנחנו מביאות את ה… את ה… אממ… את הגישה המונטסורית, מה היא חושבת ואומרת לגבי הנושא.
עדן: אז היא בעצם אומרת שחופש וגבולות, זה שני נושאים שתלויים זה בזה. הם לא יכולים להתקיים אחד בלי השני, זאת אומרת החופש לא יכול להתקיים בלי גבולות ברורים, והגבולות צריכים להיבנות מתוך הבנת הצורך של ההתפתחות של הילד. ובהרבה מקרים, המבוגרים לא תמיד מבינים את הקשר הזה. יש אנשים שיגידו שהמונטסורי נותן לילדים עודף של חופש, שהם יכולים לעשות מה שבא להם, ויש את האלה שאומרים בדיוק הפוך, שמונטסורי זה כללים מאוד נוקשים וגבולות מאוד… מאוד נוקשים, וזה מאוד לא טבעי לילד שהוא יהיה בריכוז ככה.
שירי: כל כך ארוך.
עדן: הממ… אז באמת בואו ננסה להבין בפרק הזה, איך איך מתקיים האיזון הזה, בין חופש וגבולות ואיך אנחנו כמבוגרים יכולים להבין מה הכי נכון, לפי השלב ההתפתחותי של הילד. אנחנו נבין גם למה אפשר בכלל לצפות מהילדים, בכל שלב התפתחותי שהם נמצאים בו, ואנחנו נבין את זה על ידי ההבנה של מה קורה אצלם במוח.
שירי: בשביל להבין את זה, בואו נדבר רגע על ההתפתחות המוחית של הילדים. מריה מונטסורי דיברה על שלוש רמות ציות. אנחנו יכולות… יכולים להגיד שלוש רמות ציות או משמעת עצמית, ו…
עדן: שממש בכל שלב, יש רמת ציות אחרת…
שירי: נכון, הם מצייתים…
עדן: שממש יכולה להתקיים בכלל.
שירי: נכון. זה מאוד מאוד יוכל להקל… הידע הזה מאוד מאוד יוכל להקל על ההורים, להבין ש… למה הוא לא מקשיב להם? הוא מבקש מהם, מבקשים מהם משהו, אבל לפי הרמה ההתפתחותית, ומה… למי הוא… למי הוא מקשיב עכשיו הילד? ככה זה הרבה יותר מקל על ההורה להבין שהוא לא עשה לו בכוונה, או שהוא… לא לא מציית… הוא פשוט לא מפותח שם עדיין.
עדן: כמו שאנחנו תמיד מאמינות שה… התשובות יגיעו מתוך זה, שאנחנו אנחנו קודם כל נבין מה קורה אצלם במוח.
שירי: מי זה היצור הזה? כן, מה איך הוא פועל? בדיוק.
עדן: אוקיי אז בואי נתחיל עם השלב הראשון, שזה שלב שהוא מתקיים מתחת לגיל שלוש, שלוש וחצי. זה השלב שבו הילד מציית ל"הורמה" הפנימי שלו. למקרה שאתם שומעים את הפרק הזה, ולא יצא לכם עדיין לשמוע מה זה "הורמה", "הורמה" זה דחף פנימי שמניע את הילד, אוקיי? לבוא במגע עם העולם, וללמוד ככה את העולם, בזכות, בזכות אותו "הורמה". ומה שחשוב להבין זה, שהציות הזה הוא לא מגיע מתוך רצון אמיתי של הילד, אלא מתוך מתוך הדחף הזה, מתוך ה"הורמה".
שירי: זה לא מתוך רצון מודע, הילד הוא לא בשלב מודע.
עדן: בול.
שירי: הילד הוא לפעמים מציית, אבל לא תמיד. לפעמים זה יכול להיראות לנו כמו איזה ציות, או… או אי ציות, שלא תמיד יש לו הסבר. הוא פשוט לא בשלב שהוא מסוגל להבין את הסיבה לפקודות שהוא מקבל, הוא פשוט מבצע אותן בהתאם לדחפים הפנימיים שלו.
עדן: כן…
שירי: זהו, חשוב שנזכור את זה. הורים בשלב הזה, כדאי שהם יתנו… כדי שהם יתמודדו עם השלב הזה, הם צריכים לתת לילד את… לתרגל בחירה. ופה הוא גם מתרגל את הציות, וגם מאוד מאוד מאוד חשוב לתרגל בחירה לשאר השלבים, להמשך השלבים. לדוגמה, אני… אני אתן בחירה מוגבלת של שתי אופציות, בין "אתה רוצה את החולצה הירוקה או את החולצה האדומה?" אופציה של ללכת בלי חולצה, לא קיימת. אז יש לנו את שתי האופציות. אופציה של חולצה ירוקה, אופציה של חולצה אדומה.
עדן: "רוצה ללכת למקלחת בדילוגים או בריצה?".
שירי: כן. "אתה רוצה שאני אקלח אותך? או שאתה…" סתם. עוד לא בשלב שתתקלח לבד. [מצחקקות] אבל בנוסף לזה, אם הילד מתעקש והוא אומר "לא, אני לא שם מעיל. לא רוצה מעיל ואני לא רוצה מעיל". מה שמציעה לנו הגישה המונטסורית זה ללמד את הילד, זאת הזדמנות ללמד את הילד השלכות. זאת אומרת, שהילד יצא מהבית בלי מעיל, הוא יבין איזה קור, וגשם שעל הגוף לא נעים. ולהבא, לא בהכרח בפעם הבאה, אבל הוא ככה ילמד את העניין של סיבה ותוצאה. מה ההשלכה של זה שיצאתי כרגע בלי מעיל.
עדן: זה השלב. זה השלב ללמוד את הסיבה והתוצאה. אנחנו רוצים אותם גם קצת טועים בשלב הזה.
שירי: זה מתחיל פה הלמידה, והיא הולכת ו… ומתבהרת ומתחזקת עם ה… עם המשך הגילאים.
עדן: בדיוק. לפעמים זה נראה, שהילד בשלב הזה כבר מציית. נגיד, פתאום אנחנו רואים אותו מסדר את כל הצעצועים, שם את כל הצעצועים בתוך הסל. אבל זה לא תמיד כי הוא פיתח איזושהי רמה של ציות, אלא זה כי אולי הוא בתקופת רגישות לסדר, והוא בדיוק סתם פשוט רוצה לשים את כל הצעצועים בתוך הסל. זה לא כי הוא מבין שזה החוק, וצריך לסדר. הוא לא עושה את זה מתוך הבנה של "אוקיי, אני צריך לסדר את הסביבה שלי, כדי שיהיה לי יותר נעים לשחק פה". אז גם, גם לזה אנחנו צריכים להיות במודעות. לפעמים זה נראה כאילו זה ציות, אבל זה פשוט התלבש בול עם ה… עם הרצון שלו.
שירי: זאת תוצאה של הדחף הזה. אנחנו ממשיכות לשלב השני שנקרא "התהוות לצייתנות". אז למעשה בשלב הזה, מונטסורי מציינת, שזה… שזה השלב שבו הילד מתחיל להבין את הגבולות שהמבוגר מציב לו, אבל הוא לא תמיד יציית להם באופן עקבי. זה שלב שהילד מתחיל לפתח שליטה פנימית, ויכולת לתפקד לפי רצון, גם של אחרים, לא רק של של הדחפים שלו, גם של אחרים.
בשלב הזה הילד רוכש כוחות פנימיים, שהם יעזרו לו ויאפשרו לו להגיב בצורה עקבית יותר לבקשות מהסביבה. והכוחות הפיזיים האלה והכוחות המנטאליים שהוא צובר וצבר, מתחילים להיות הרבה יותר מגובשים. הם… הילדים האלה, בשלב הזה, הם עוד בתהליך של להפוך להיות צייתנים. הם לומדים את הבנת החוקים. הם… לפעמים הם אפילו יודעים שהם עושים משהו לא בסדר, והאחריות שלנו כמבוגרים, זה לא לגרום להם ליותר אשמה, כי הם מבינים שהם עשו משהו לא בסדר. אנחנו ממש צריכים לעזור לו לקבל באהבה את הטעויות שלו. לא, לא להעניש את הילד אם הוא טעה. אנחנו צריכים להבין שהוא בשלב כזה שהוא עוד לומד. הוא קשוב עוד ל"הורמה" שלו, עוד לדחף הפנימי והוא ממש לומד איך להיות צייתן.
עכשיו צייתנות, אנחנו יכולים להחליף אותה… גם… זה תרגום חופשי, אבל אנחנו יכולים להחליף את המילה גם ב"משמעת עצמית", וזה יישמע לנו קצת פחות פקודתי ו… כזה חייל ו… למשל, הילד יודע שאנחנו לא מציירים על הקיר, אבל הוא עכשיו קשוב ל"הורמה" שלו, והוא הולך ומצייר על הקיר. הוא יודע שלא מציירים על הקיר, הוא יודע את זה, הוא בכל זאת הולך ולא נשלט, ומצייר על הקיר. זה כמו שניקח לדוגמה מישהו שלומד לנגן, אדם כלשהו שלומד לנגן. היום הוא מצליח לנגן איזושהי יצירה, מחר תגידי לו לנגן את היצירה הזו שוב, הוא לא יצליח אותה, כי זה עוד לא נטמע בתוכו כמו שצריך, באופן מלא. הוא לומד עדיין את היצירה. אני יכולה להגיד את זה על עצמי. אני לומדת לנגן בפסנתר. כשאני עם המורה, אני ממש אה… מצליחה לנגן את היצירה. כשאני מגיעה הביתה, אני לא מצליחה להבין איך, כאילו, איך ניגנתי את זה? לוקח לי זמן להטמיע ולהבין את כל התהליך. זה תהליך הדרגתי. ואנחנו… וכהורים, חשוב מאוד שנדע את זה, ואז אנחנו יכולים לעבוד עם הילד, ולא לחשוב שהוא עושה לנו בכוונה, והנה הוא לא מבין והנה… לא, הוא בתהליך. אנחנו לא רואים את התהליך הזה החוצה, אבל הוא בתהליך.
עדן: גם אנחנו, לפעמים כשאנחנו ב…
שירי: אלה הכוחות הפנימיים אגב, שאנחנו מדברות עליהם. לא רואים את הכוחות הפנימיים האלה. סליחה, כן.
עדן: נכון. וזה גם מעבר לכוחות הפנימיים. גם אנחנו, בתור מבוגרים יודעים שאנחנו לא צריכים להיות בטלפון בזמן נהיגה, ובכל זאת אנחנו יכולים למצוא את עצמנו בטלפון בזמן נהיגה. זה אומר שגם אנחנו בשלב השני…
שירי: אנחנו חכמים על הצעירים הקטנטנים האלו. אה?
עדן: גם אנחנו הרבה פעמים, המבוגרים, נתקעים בתוך השלב השני הזה. יש דברים שאנחנו יודעים שאנחנו לא צריכים לעשות, ואנחנו בכל זאת עושים אותם.
שירי: יש הרבה אנשים, אגב, שישארו, במרכאות, "תקועים" בשלב הזה. יש מה לעשות עם זה, אבל הרבה הרבה אנשים בוגרים יישארו תקועים בשלב הזה. והסיבה לכך זה שהם לא תרגלו מספיק בחירות בחיים. לא איפשרו להם לתרגל הרבה… מספיק בחירות. כמה לתרגל בחירות בשלב הראשון זה מהותי, זה קריטי.
עדן: נכון.
שירי: בשביל להתקדם לשלבים. אגב, כל שלב, חשוב שנזכיר גם את זה, הוא תלוי על השלב הקודם. זאת אומרת, ילד שלא עבר את השלב הראשון כמו שצריך, לא יעבור את השלב השני כמו שצריך, ובטח לא יתקדם לשלב השלישי כמו שצריך. הוא לא יבין שיש השלכות למעשים שלו, שהוא עושה, לבחירות שהוא עושה. גם ילד שרגיל שהכל בהתניה, לא יעבור לשלב השלישי. אם הוא עושה דברים בשביל המבוגרים ולא בשביל עצמו, נגיד הוא לומד למבחן בשביל המבוגר, בשביל לקבל כזה ציון טוב, או "כל הכבוד" ולא בשביל הידע. זה מאוד מאוד ישפי… אין פה בחירה. הוא עושה את זה מתוך איזה רצון לרצות…
עדן: לקבל פידבק חיובי… חיצוני.
שירי: לקבל פידבק חיובי, איזושהי התנייה. הוא פשוט לא למד שהוא יכול ללמוד רק לשם הלמידה. אז אפשר לעשות טוב גם בלי לקבל חיזוקים מבחוץ. ואגב, איך אנחנו יכולות לשנות את זה בגילאים הבוגרים יותר? זה א', ידרוש מאיתנו יותר מאמץ. שתיים, ידע. ככל שנדע את החומר הזה, את הידע הזה, זה יעזור לנו להבין שיש לנו מה לעשות. אנחנו מודעים. פשוט מודעות עוזרת לפתור הרבה… הרבה עניינים.
עדן: ולתת הרבה אפשרויות בחירה.
שירי: נכון. זה בגיל הצעיר. אבל אם כבר את בוגרת, והבנת שאת בשלב השני, ולא התקדמת לשלב השלישי, מה, זהו? את תקועה בשלב השני? לא.
עדן: בואי, בשביל זה נסביר מה זה השלב השלישי.
שירי: נכון.
עדן: השלב השלישי זה "היכולת לציית לעצמי". זה היכולת לבחור משהו, אה… שהוא לאו דווקא מיינסטרימי, או לאו דווקא משהו שמצופה ממני, אלא משהו שהוא מתוכי, שהוא תואם לערכים שלי. לדוגמה, ילד שיש לו תחביב, שהוא לאו דווקא מתכתב עם הנורמה החברתית, כמו בלט. זה לא משהו שנהוג או רגילים לראות מ… מבנים. אבל לילד הזה יש משמעת עצמית כל כך חזקה, שהוא בכל זאת הולך ללמוד בלט. והוא מאוד מאוד קשוב לעצמו.
שירי: בואי ניתן דוגמה שהיא נפוצה, יחסית, הוואטסאפ הכיתתי. אנחנו הרבה פעמים יכולות להיתקל בתמונה לא מחמיאה או באיזושהי הודעה שהיא לא מוסרית, שהיא נשלחה ו… והילד באמת נתקל באיזושהי… באיזושהי דילמה מוסרית. אם הוא בשלב השני…
עדן: נגיד תמונה של ה… תמונה לא מחמיאה של המורה… או של איזה תלמיד בכיתה.
שירי: נגיד, כן.
עדן: ואז הוא כאילו מה, הוא בדילמה של האם להעביר את זה הלאה?
שירי: מה לעשות עם זה? האם להשאיר את זה אצלו? האם להעביר את זה הלאה? לדווח? אפילו… לדווח הלאה. אם אנחנו נתקעים בשלב השני, והוא לא התקדם לשלב השלישי, הוא ישאיר את התמונה אצלו. הוא לא יעשה עם זה כלום. אם הוא הגיע לשלב השלישי, והוא מבין שיש פה באמת איזשהי בעיה מוסרית, הוא יעביר את התמונה הזאת הלאה ויטפל ב… ויטפלו בבעיה הגורמים הרלוונטיים. זה שלב שההורים מרגישים ההורים המושלמים, והילד המושלם, וגם באמת שאפו, זה הישג מרשים להגיע לשלב השלישי.
הילד, בשלב הזה, כבר הטמיע את כל הרעיונות בראש. הוא מבין למה החוקים קיימים, הוא מבין היטב מה נכון או לא. אגב, בשלב הזה כבר אנחנו עוברים ממוח סופג למוח סיבתי ש… שבכלל מאוד עוזר להם גם לעקוב אחרי גבולות.
עדן: כי הם מבינים, הם מבינים את הסיבה ללמה הם עושים…
שירי: החשיבה שלהם… נכון.
עדן: למה יש את החוק הזה ללמה יש את הציות הזה.
שירי: סיבה ותוצאה. השלכות של דברים, אה… החשיבה שלהם, היא הרבה יותר צלולה כבר בשלב הזה. כמה שהם צייתנים, מונטסורי עדיין נשארת ריאלית, והיא אומרת "אל תצפו מהילד ליותר מדי, גם תהיו בהתאם ליכולות שלו. בסוף מדובר פה בילד".
עדן: [מהמהמת] אז רגע אם אנחנו מסכמים את כל ה… את כל שלושת רמות הציות, במשפט. השלב הראשון זה ציות ל"הורמה", אוקיי? עד גיל שלוש, ילד מציית לדחפים הפנימיים שלו, והוא לא שולט בעצמו.
שירי: והוא לא מודע.
עדן: והוא לא מודע. השלב השני "התהוות לצייתנות", הילד מתחיל לפתח איזשהי שליטה פנימית, והוא מבצע פקודות בצורה עקבית הדרגתית.
שירי: הדרגתית, ונזכיר פה שהוא לומד חוקים עכשיו. הוא בתהליך של למידה.
עדן: ו"ציות לעצמי", זה השלב שבו הילד מציית מתוך חיבור פנימי לערכים ולרצונות האישיים שלו, ולא רק מתוך השפעה של גורמים חיצוניים.
שירי: כשיש לנו את הידע הזה כהורים, או כבעלי… כמחנכים או כאנשי חינוך, או לא משנה מה, הרבה יותר קל לנו פשוט לפעול עם הילד. יהיו עניינים ויהיו קונפליקטים, אבל אנחנו יודעים פשוט איך הילד פועל.
עדן: אוקיי, בואי רגע נחזור אחורה לְמה זה בכלל חירות, מה זה חופש.
שירי: אוקיי, אז מונטסורי מכוונת לכך שחירות זה החופש להתנהג או לחשוב, מבלי להיות מוגבל בכוח כלשהו. היכולת לעשות משהו, מבלי שיכריחו אותי.
עדן: אנחנו צריכים להבין מה מה זה חופש וגבולות עבור הילד. מונטסורי אמרה שהיכולת של הילד לחנך את עצמו, תלויה בסופו של דבר בהכנה של הסביבה. גם האנושית, של המטפלים, של ההורים, וגם הסביבה הפיזית. רק ככה הילד יפתח את היכולת להתאים את עצמו לגבולות.
שירי: ככה, למשל, הילד יודע שבתוך הסביבה הפיזית שלו, הוא רשאי, יש לו את החופש לגשת ולקחת תרגיל מסוים, אבל הוא גם יודע שהגבול הוא בזה שהוא מחזיר את התרגיל למקום. לפעמים חוסר האיזון, אנחנו נראה איזה חוסר איזון בהתנהגות של הילדים, והרבה פעמים זה יכול לנבוע מחוסר הבנה של המבוגרים את ה… את ה… את ההתפתחות של הילד. ואז הם יכולים ל… איך זה ייראה? הם פשוט יבקשו מהם לעשות דברים שזה לא ביכולת שלהם, לציית ל… לכל מיני "פקודות" במרכאות, או בקשות, שזה לא ביכולת שלהם. זה לא מותאם לגיל שלהם וליכולת.
עדן: כשילד עוד לא פיתח את יכולת השליטה העצמית, והוא מקבל חופש מלא, בלי גבולות, זה… מונטסורי אומרת שזה שווה ערך ללנטוש אותו. כי כל מה שהוא צריך זה גבול. זה ממש מקביל לנטישה מבחינה רגשית. כי המוח שלהם של ה… של ה… פעוטות, של הילדים הצעירים הוא עדיין לא מספיק בשל לקבל החלטות עצמאיות. ולפי מחקרים, ניצני ההבשלה בקורטקס מופיעים רק סביב גיל ארבע, וזה נמשך עד גיל 25-24. מנגד, מבוגרים לפעמים מפעילים מניפולציות, כדי לגרום לילדים לפעול לפי הציפיות שלהם.
לדוגמה אם אני בתור הורה רוצה שהילד שלי יבחר בחולצה ספציפית, ולא בחולצת הספיידרמן, שלא תואמת רגע את הסיטואציה. את ה… הולכים לחתונה, והוא רוצה את הספיידרמן, זה לא תואם. הרבה פעמים אנחנו מפעילים מניפולציה שם, ואנחנו מנסים לגרום לאיזשהו לתת איזשהו טיעון משכנע, והילד הוא כן יכול להשתכנע, אבל הוא לא באמת למד להחליט בעצמו. אז חשוב מאוד לאפשר לילדים להתנסות בקבלת החלטות בעצמם, ולשאת בתוצאות בעצמם בגיל צעיר. חופש הבחירה היא חיונית להתפתחות הילד, והיא קשורה באופן ישיר לבניית העצמאות שלו. כשילד חופשי לבחור ולחוות את התוצאות בסביבה מותאמת, הוא לומד לפתח את הרצון שלו, ולבסס תחושת ביטחון ואחריות, גם כלפי עצמו וגם כלפי הסביבה שלו.
שירי: נכון. ואהממ… אני רוצה שניתן פה את הדוגמה על הדייסה והביצה.
עדן: [מהמהמת] בבוקר.
שירי: כן. ה… ההורה שואל את הילד "מה תרצה לאכול ארוחת הבוקר, דייסה או ביצה?" זה קורה פשוט הרבה פעמים. והילד אמר "דייסה". החליט שהוא רוצה דייסה. ההורה הכין דייסה, ועכשיו אח שלו מבקש ביצה. יושבים בשולחן, האח אוכל ביצה, הילד דייסה, ופתאום הילד רוצה את הדייסה…
עדן: את הביצה.
שירי: את הביצה, סליחה. מה תעשי במצב כזה? את רוצה להראות לו שיש השלכות לבחירה שלו. את רוצה להשאר ב…
עדן: בחרת… כן, בחרת בדייסה. זה מה שאתה עכשיו תאכל.
שירי: כן. אתה תסיים אותה. אתה תוכל לטעום מהביצה אחרי שתסיים את הדייסה, או שמחר תוכל לבחור מחדש בביצה.
עדן: אז גם אם הילד מגיב בתסכול או בכעס, המסר…
שירי: המסר הוא נשאר עקבי.
עדן: כן.
שירי: הבחירה שלו זאת הבחירה שלו, ועכשיו הוא נושא בהשלכות שלה. הוא לומד, זה ממש שלבי למידה, שחשוב שנפעל בהם בחוכמה ובהתאם. הרבה פעמים אנחנו, המבוגרים, אנחנו מה זה רוצים להגן על הילדים שלנו, שלא יבחרו בחירות שגויות. אבל ההתמודדות שלהם עם ההשלכות היא ממש תהליך קריטי, תהליך למידה מהותי וקריטי. תחשבי שעכשיו מדובר בדייסה או ביצה. בהמשך, כשהם יגדלו, מדובר על בחירות הרבה הרבה יותר מהותיות. האם אני עכשיו אה… שותה את הכוס אלכוהול הזאת או שאני בוחר שלא?
עדן: או סמים.
שירי: או סמים. דברים שמתבגרים…
עדן: לוקח סיגריה עם החבר'ה…
שירי: אה… דברים שמתבגרים מתמודדים איתם. לסיכום קצר עד כה, נגיד שמונטסורי היא, היא האמינה בזכותו של הילד לחופש בתוך הסביבה שלו. גם מתוך ההבנה שזה עונה לנטייה הטבעית של הילד לחקר ולעבודה. הוא שואף לעצמאות, והילד הוא כמה לחופש, מי לא רוצה חופש? תכל'ס. [עדן מהמהמת] אבל הנקודה החשובה שצריך להבין זה שחופש הוא לא נקודת המוצא, אנחנו לא מתחילים עם חופש, אנחנו מגיעים לחופש. זה ממש תהליך הדרגתי, כשילד נכנס לסביבה מסוימת, בוא נגיד סביבת הכיתה שלו, הוא לא חופשי שם, כי הוא לא מכיר. הוא לא יודע איך פועלים בסביבה. ברגע שהוא למד, הכיר, הדגימו לו, הראו לו, עכשיו הוא חופשי. יש לו את החופש לבחור, והוא מבין איפה החופש שלו, ומה הגבולות בתוך הסביבה הזו. לכן חופש הוא לא נקודת המוצא, הוא היעד הסופי.
עדן: גם אני, כשאני מגיעה נגיד עכשיו לחברים, אני צריכה קודם כל להבין איפה המטבח, איפה ה… איפה התה נמצא, איפה המים החמים נמצאים. ב… ביכול להיות שבתור התחלה אני אבקש מהחברה להכין לי תה, כי אני לא יודעת איפה כל דבר נמצא, אבל כשאני כבר אהיה שם בתוך הסביבה ואני מכירה אותה, וכבר הבנתי מה הגבולות, אז אני יהיה לי הרבה יותר קל להיות חופשייה שם. אז זה ממש מקביל גם.
שירי: אנחנו מדברות על ילדים, אבל אנחנו ממש יכולות לקחת את זה לעולם שלנו, אה… כמו תמיד.
עדן: לחופש יש שלושה סוגים לפי הגישה המונטסורית. יש את החופש לעבוד, את החופש לנוע בסביבה, ואת החופש לדבר בסביבה. נפרט קצת על כל אחד. החופש לעבוד בסביבה המונטסורית, מתחילה בהבנה שהתפקיד של המבוגר, הוא לחבר את הילד לסביבה, ולתמוך בו בפיתוח הכישורים שלו. בהתחלה לילד אין חופש אמיתי. כמו שאמרנו מקודם, הוא לא יודע איך לעבוד באופן עצמאי שם. החופש מגיע כשהמבוגר מספק לילד הדגמות והכוונה, וככה הילד בעצם יכול להגיע ולגשת למשימות בצורה עצמאית. זאת אומרת, שעל ידי ההדגמות של המבוגרים, הוא בעצם חופשי לעבוד בסביבה המונטסורית.
שירי: ברגע שהילד מתחבר לפעילות מסוימת, והוא מבין איך להשתמש בה, אז אה… הוא יכול לבחור אותה בצורה חופשית. יחד עם זאת, יש לנו כמה גבולות בתוך הסיפור הזה. הגבול הראשון זה שאם אין לו את הידע הבסיסי, נגיד להשתמש במספריים או בחוט או… או לא משנה, כל דבר, כל עזר שיש לנו בסביבה, אנחנו… הוא לא יכול לבחור בה. אנחנו לא נאפשר, או הוא יבין שהוא לא יכול, אנחנו לא נאפשר, להשתמש בה. אנחנו נצטרך להדגים בשביל לחבר את הילד לסביבה, ולחבר את הילד בסביבה, זה אומר להפוך אותו לחופשי בה. נצטרך להדגים…
עדן: איך גוזרים במספריים, איך מפעילים את את הפתיחה, הסגירה.
שירי: בדיוק. ה… המטרה היא לאפשר לילד להתנסות, אבל תחת גבולות ברורים, שהם, הם תואמים את ההתפתחות שלו. בגלל זה יש הרבה תצפיות, אנחנו נתצפת מלא בסביבות, גם כהורים וגם כאנשי חינוך. כי הרי כל ילד הוא נמצא במקום שונה מבחינת ההתפתחות שלו, אז ממש חשוב, והחופש שלו משתנה בהתאם לזה. אז חשוב שנתצפת ונכיר את ה… את ההתפתחות של הילד, ואיפה הוא נמצא. החירויות האלה, שאנחנו נותנים בתוך הסביבה, ממש מעודדות את ה… פיתוח הרצון של הילד, את האינטליגנציה שלו, את הרגש, את התנועה. כל אלה הם איברים רוחניים.
עכשיו, בתוך החופש הזה, יש לנו עוד גבול נוסף. שהוא, שאנחנו בוחרים רק תרגיל שנמצא על המדף. אנחנו לא חוטפים לילד אחר שום תרגיל ואף פעם. וגבול נוסף חשוב, שעם סיום העבודה, הילד מחזיר את העזר, או את החומרים, או את הפעילות שהוא לקח למקום. אנחנו מדברות פה על סביבות מונטסוריות…
עדן: אבל זה כל סביבה…
שירי: …כלשהן. כאילו גם בבית, גם סביבה מונטסורית בגן, לכל הקהל ששומע. אז… אז במידה ואנחנו עושים בבית, אה… אחד האחים יושב על תרגיל מסוים, האח השני לא מגיע וחוטף לו את זה מהיד, או הוא יחזיר את העזר למקום, כי אולי מישהו אחר רוצה להשתמש בעזר הזה. אז הגבולות האלה הם גם בבית, גם בכל סביבה מונטסורית שהיא.
עדן: זה היה חופש לעבוד, והחופש השני זה חופש לנוע. למשל בסביבה מונטסורית לכל ילד יש חופש לזוז במרחב, אבל יש גבולות ברורים. למשל, בתוך הכיתה לא רצים. אם אתה רוצה לרוץ, אתה יוצא מחוץ לכיתה, לך לחצר תרוץ שם. וגם פה המבוגר צריך להדגים, איך לנוע בצורה נכונה ועדינה. הילדים לומדים את הגבולות על ידי צפייה במבוגרים, ומחקים את ההתנהגות הרצויה. אנחנו צריכים להבין: כל תנועה שאנחנו עושים הם מסתכלים, הם סופגים, והם מממשים. אז ממש להיות במודעות כלפי זה.
שירי: החופש לדבר זה החופש השלישי, במסגרת החירויות. ובסביבה המונטסורית, הילד חופשי לדבר, אבל יש לכבד את הסביבה ואת הזמן של האחרים. המבוגר מלמד את הילד איך להשתמש בשפה הנכונה. לדוגמה, הילד יכול להגיד "זאת העבודה שלי" או… או שהמבוגר יגיד לו "כששירי תסיים, אתה תוכל להשתמש בזה". זה עוזר לילד ממש להבין, אה… ולהביע את עצמו, בצורה ברורה ובנימוס.
עדן: אז אחרי שאנחנו דיברנו על ה… שלושת רמות הציות, ועל החופש ועל סוגי חופש, בואו נתכנס לסוף הפרק, ונדבר על תפקיד המבוגר. זה דבר שבסוף הכי הכי מעניין אותנו. אנחנו פה רוצים את ההכי טוב בשביל הילדים, ואנחנו רוצים כלים.
שירי: תפקיד המבוגר בסביבה המונטסורית הוא להנחות, להדריך וליצור סביבה, שתספק לילד את החופש, ואת הגירויים הרלוונטיים להתפתחות שלו. אנחנו נעשה את זה על ידי תצפיות, תצפיות, תצפיות ושוב תצפיות. כלי מהותי! מהותי בתוך סביבה מונטסורית, ובאופן כללי בתוך סביבה.
אנחנו נהווה ונהיה לדוגמה אישית בתוך ה… הסביבה שלנו, עם הילד. אנחנו נראה לו איך להתנהל, איך לעמוד בחוקים. אנחנו בעצמנו נאכוף על עצמנו את החוקים, ונפעל בהתאם. אנחנו נהיה שומרי הריכוז שלו.
עדן: וואי, זה חשוב כל כך! זה חשוב כי כשהילד מרוכז, הוא יכול לפתח את הכישורים שלו, ולהעמיק את הידע שלו ולבצע חזרתיות. וכמה דיברנו על זה כבר בפרקים הקודמים. בגלל זה אנחנו צריכים להימנע כמה שאפשר מלהפריע להם, כשהם באמצע תרגיל, באמצע פעולה, באמצע ריכוז. לא מפריעים לריכוז שלהם!
שירי: נכון. במיוחד שזה באמת לפעמים מאתגר לגרום לילד, או שילד יהיה מרוכז, אנחנו לא נגרום לו להיות מרוכז, הוא יהיה מרוכז בעצמו ו… לא תמיד אנחנו נתפוס את הרגעים האלה. אז כשזה כבר קורה, אנחנו מאפשרים את זה במקסימום. ואנחנו נסיר מכשולים. גם זה על ידי תצפיות. אנחנו נוודא שאין שום מכשול בסביבה שעלול להפריע לילד לפעול בצורה עצמאית…
עדן: למשל?
שירי: שזה יהיה נגיש וזה יעודד את הילד לפתח את ה… אה… את היכולת הזאת לקבל החלטות בצורה עצמאית. למשל…
עדן: למשל, למשל עשיתי תצפית על ילדה מקסימה, שהלכה לשטוף ידיים, והיא באה לשים לעצמה סבון, אה… לחיץ, והסבון… לא… לא נלחץ לה. לנו זה זה היה נלחץ, כי אנחנו כבר מכירים, אנחנו יותר מיומנים, לה זה… היא לא הצליחה לחוות שם תחושת הצלחה, וזה מאוד תסכל אותה. אז ישר אמרתי לאמא "את רואה? זה מכשול. זה מכשול". כי אנחנו רוצים לספק לילד כמה שיותר תחושת הצלחה, כי זה מה שידרבן אותו לעשות עוד ועוד ועוד, ולבוא במגע עם הסביבה, ולהיות עצמאי בה. אז ממש צריך לשים לב לזה, ואנחנו לא יכולים לשים לב לזה, בלי שאנחנו מתצפתים.
שירי: נכון.
עדן: אז תמיד אנחנו חוזרים הכלי הזה, זה הכלי הכי הכי חשוב. וצריך לתרגל אותו גם, זה לא כזה פשוט.
שירי: עכשיו לסיכום, אני רוצה שניתן "טיפ זהב" כזה. [עדן מהמהמת] על אה… על איך אנחנו יודעים איפה עובר הגבול. זאת שאלה שנשאלנו, כאילו מתי אני יודעת מתי עובר הגבול? אז דוקטור מריה מונטסורי דיברה על שלושה תנאים. תנאי ראשון, הגבול עובר כשהילד עלול לפגוע בעצמו. הגבול יעבור כשהילד יפגע… עלול לפגוע באדם אחר בסביבה, והגבול יעבור כשהילד עלול לפגוע בסביבה עצמה, שהסביבה עלולה להיפגע. זאת אומרת סביבה שעלולה להיפגע זה שספר נקרע, פה עובר הגבול. אנחנו לא קורעים ספרים. שהעזר עלול להיהרס מאיזושהי התנהגות לא נכונה, ולא מתאימה בסביבה. אז זה כזה טיפ אם הורים לא מבינים מתי ואיך אני מציבה גבול. זה שלושה תנאים, שזה סימן קריאה. [עדן מהמהמת] עד פה. זה הגבול.
עדן: כן. ויש שלושה "חוקי" זהב שכל מבוגר צריך להכיר. אנחנו בחיים בחיים בחיים, לא נעצור או נפריע לילד, אם הכוונה שלו טובה. אנחנו תמיד נעצור ילד אם הכוונה רעה, ואנחנו תמיד נעצור את הילד אם הוא פוגע בסביבה, או גורם לאיזשהו כאוס או לבלאגן. זה משהו שכזה, מונטסורי… מונטסורי אמרה, "שלעולם אל תפחדו לעצור רוע". זה גבול. זה גבול. זה גבול. אנחנו לא פוגעים בעצמנו, לא באחרים, לא בסביבה. אנחנו תמיד תמיד תמיד נעצור רוע. ואם הכוונה טובה, אנחנו נאפשר לזה להיות. זה דברים שאנחנו צריכים לחזור ולשנן כמבוגרים. ממש תשימו לעצמכם בפתקים. תלו על המקרר. בחיים אנחנו לא נעצור או נפריע לילד אם הכוונה טובה. תמיד נעצור אם הכוונה רעה, ותמיד נעצור אם הילד פוגע בסביבה או גורם לאיזשהו בלאגן.
שירי: אז הגענו לסיום הפרק, הסופר מעניין, כי זה נושא שבאמת באמת תופס הרבה הורים. ואנחנו נשאלות עליו. הוא מאוד מאוד מעניין…
עדן: וכזה כל אחד ייקח את זה רגע ל… למקום שלו. הבאנו לכם ידע, שהוא ידע מאוד תיאורטי, ואני מאוד מקווה…
שירי: אבל הוא מאוד פרקטי.
עדן: כן. שכל הורה ייקח רגע את זה אליו, על איך הוא, איך… איך הוא שם את הגבול. מה הגבול שלו?
שירי: אולי זה לא כזה מסובך. כשאת יודעת איך הילד פועל, כשאת יודעת שיש לך כללי זהב להתנהל בסביבה. שווה לקחת את הפרק, לפעול איתו בסביבה, ולראות שזה בטוח מקל, קצת יותר על ההתנהלות של היומיום.
[מוזיקת סיום]
עדן: אם הפרק הזה העלה לכם שאלות לגבי איך אני פועל עם הילד שלי במצב כזה וכזה? אנחנו מזמינות אתכם לשאול את השאלות האלה בקבוצת הפייסבוק שלנו. היא ממש חדשה וטרייה. אז תצטרפו, וביחד נבנה קהילה, שהיא מאוד מאוד מונטסורית, ומתעניינת וצומחת ביחד. יש לנו שם המון המון ידע לחלוק איתכם, ומחקרים, ודברים סופר מעניינים שאנחנו מכינות, ועובדות על זה.
שירי: שם הקבוצה?
עדן: שם הקבוצה: "סורי, מה זה מונטסורי?"
שירי: וואו, מפתיע…
עדן: כמה מפתיע. [מצחקקות] וזהו, אני אגיד לך תודה, שירי.
שירי: תודה אהובתי.
עדן: ותודה למריה מונטסורי.
שירי: אני אוהבת להקליט איתך ולהיות איתך ולבלות איתך ולחקור איתך ולהעמיק איתך.
עדן: גם אני, להיות בסביבתך.
שירי: תודה למריה מונטסורי, ותודה לכם אנחנו אוהבות אתכם מאוד ונתראה בפרק הבא. ביי.
עדן: ביי.
לעוד פרקים של הפודקאסט לחצו על שם הפודקאסט למטה
Comments