סורי, מה זה מוֹנְטֶסוֹרִי? - פרק 3 | שלבי ההתפתחות - חלק א׳: מה קורה במוחם של ילדים מתחת לגיל 6
- הילית בירנבוים מדבדייב
- Aug 23
- 29 min read
בפרק הזה אנחנו מדברות על השלב ההתפתחותי הראשון - שלב הינקות 0-6, ודנות בשאלות: - מה כל הורה לילדים מתחת לגיל 6 חייב לדעת? - מה קורה במוחם של ילדים מתחת לגיל 6? - איך המוח שלהם שונה משלנו? - איך הנטיות הטבעיות שלהם באות לידי ביטוי בשלב הזה? - מה הקשר בין שלבי התפתחות של האדם לבין זה של הפרפר? - מה הצרכים של הילדים שלנו בשלב הזה? - באיזה גיל רוב האישיות שלנו נבנית? - מה ההבדל בין גיל לידה עד שלוש לגיל שלוש עד שש? - ואיך אנחנו המבוגרים יכולים לתמוך בהתפתחות של הילדים ב3 השנים הראשונות? על כל אלו ועוד אנחנו מדברות בפרק מגה מעניין וקריטי על השלב ההתפתחותי הראשון של החיים, שמעצב את האישיות שלנו ומהווה חלון הזדמנות שלא חוזר.
תאריך עליית הפרק לאוויר: 20/08/2024.
[מוזיקה]
שירי: היי. ברוכים וברוכות הבאים לפודקאסט "סורי, מה זה מונטסורי?" המקום שבו נצלול לעומקה של הגישה החינוכית המונטסורית.
עדן: אנחנו עדן ושירי, בדרך להיות מדריכות מונטסורי AMI לגילאי לידה עד שלוש במוסד הרשמי שהקימה דוקטור מריה מונטסורי. בפודקאסט שלנו נגלה איך הגישה המונטסורית משנה את הדרך שבה ילדים לומדים, מתפתחים וגדלים.
שירי: אז אם אתם סקרנים לגלות מה הופך את הגישה המונטסורית לכל כך מיוחדת, ולמה היא צוברת פופולריות ברחבי העולם, הגעתם למקום הנכון.
עדן: שבו לכם בנוחות, והצטרפו אלינו למסע מרתק של למידה וגילוי.
[מוזיקה ממשיכה להתנגן]
שירי: עדן, איזה משפט יש לך היום על החולצה!
עדן: איזה?
שירי: בדיוק בשבילנו.
עדן: אני לא רואה. תקריאי.
שירי: Little girls with dream became women with vision.
עדן: [מתלהבת] ואווו, וואי! באמת?!
שירי: זה אנחנו, לכבודנו.
עדן: תראי, זימנתי את זה בלי שידעתי.
שירי: לכבוד הקלטת הפרק.
עדן: תראי, אני רוצה להגיד לך…
שירי: כן?
עדן: שמפרק לפרק אני מרגישה שאני יותר מביאה את עצמי. בהתחלה הייתי מאוד מכונסת ולאט לאט כמו פרח לוטוס אני פורחת. אני…
שירי: ואנחנו רק בפרק השלישי, מה? לאן זה יוביל?
עדן: זה… כל פרק כל כך מלמד אותי על עצמי. והמפגש הזה מול אה…
שירי: ולדבר כאילו למיקרופון ולדמיין, זה חדש, גם לי זה חדש.
עדן: כן.
שירי: לפעמים אנחנו ככה יושבות על הספה, משוחחות ואומרות: איי איי איי, איך המיקרופון לא דלוק?
עדן: נכון.
שירי: פספוס.
עדן: אנחנו…
שירי: שיחות מאוד מאוד מעניינות על ילדים, על המוח והאינטליגנציה האינסופית הזאת שקיימת בהם.
עדן: כן, לפעמים אני מרגישה שאני רוצה להביא את עצמי פה, בדיוק כמו שאני מביאה את עצמי איתך, ככה על הספה כשאנחנו מדברות על הפרק. אז אני ממש אשתדל לעשות את זה עכשיו. אה, זה ממש דורש ממני. באמת, בכל פרק אני מרגישה שאני יוצאת עוד ועוד מאזור הנוחות שלי ומשילה עור של מגננות וחוסר ביטחון ודברים כאלה.
שירי: איזה כיף למאזינים שלך. עדן היא היא מעיין נובע, היא אינסופית. [עדן משמיעה קול מתפנק ושירי צוחקת] לאט לאט.
עדן: טוב, יאללה, בואי נתחיל.
שירי: אז היום אנחנו מקליטות פרק… אני אני לא יודעת מה להגיד, אני כל פעם בפליאה, כאילו, אני קוראת את החומרים ואני לומדת את החומרים ואני כל פעם מתפעלת, אני בפליאה מחדש. כאילו כל פעם זה… זה בעוד רובד של הבנה, איזה יצור משוכלל, גאון ומרתק זה הילד.
עדן: בן האדם.
שירי: בן האדם, הילד. היום אנחנו מדברים על נושא… זה אולי יהיה הפרק הכי חשוב שנקליט אי פעם בפודקאסט, אבל אני אומרת את זה על כל פרק אז…
עדן: [צוחקת] זה פשוט, אנחנו עכשיו מקליטות פרקים של בסיס. ויש הרבה מהדת, לפני שאנחנו באמת ממשיכות גם לנושאים מעניינים ומרתקים שאנחנו נשאלות הרבה, על כל מיני תחומים שהכי מעסיקים הורים.
שירי: שינה, חיתולים.
עדן: כן, אנחנו נגיע לכל אלה, אבל קודם כל אנחנו חייבות חייבות להנגיש לכם בסיס. ובפרק של היום אנחנו נדבר על ארבעת שלבי ההתפתחות. יהיו שני חלקים לפרק, לסדרה הזאת. החלק הראשון יתמקד בשלב ההתפתחותי הראשון, שזה מגיל לידה עד גיל 6, ובחלק הבא של ה… של הסדרה הזאת, אנחנו נביא את ה… את שאר השלבים.
שירי: מעולה. אני מאוד מאוד ממליצה להיות בהאזנה לפרק הזה, כי זה… יש פה גילוי של חלון הזדמנויות שהוא חד פעמי, הוא לא חוזר, ובעצם, הוא אחראי למי שהילד הזה יהפוך להיות.
עדן: כן, ממש תוציאו את המרקר ו…
שירי: ותתחילו לסכם.
עדן: ותמרקרו אותנו. [צוחקת] אז בוא נתחיל בציטוט. אנחנו אוהבות להתחיל בציטוט, אנחנו אוהבות גם לסיים בציטוט. ציטוטים.
שירי: כן, למריה…
עדן: ומריה יש…
שירי: האמת שלמריה יש מלא ציטוטים שווים ו… אולי יום אחד אנחנו נעשה קלפים כאלה של…
עדן: וואי, רעיון!
שירי: סדרה של קלפים… שההורים פשוט ידביקו ב…
עדן: רעיון.
שירי: תזכורות.
עדן: רעיון, כי באמת כל ציטוט שאנחנו מביאות פה, בפודקאסט, זה נבחר בקפידה. ו…
שירי: יש באמת אינסוף ציטוטים ששווה לאסוף אותם לאיזה…
עדן: יאללה, בואי נתחיל.
שירי: לאגד אותם.
עדן: אז…
שירי: "כל הילדים דומים בלידה. הם מתפתחים באותו האופן לפי אותם חוקים. מונטסורי…" וזה מהספר "המוח הסופג".
עדן: זהו, אנחנו זוכרים שדוקטור מונטסורי הייתה רופאה ומדענית, והיא חיפשה להבין את ההתנהגות האנושית, והיא הסתכלה על כל מיני תרבויות מסביב לעולם, והיא שמה לב שההתפתחות של הילד אוניברסלית. כל בני האדם, מכל התרבויות ומכל המקומות, זהים בשלבים ההתפתחותיים שלהם. סך הכל, יש לנו ארבעה שלבי התפתחות, ובכל שלב המוח משתנה, והפן הפיזי של בן האדם משתנה, הפן הרגשי משתנה, וגם הפן החברתי משתנה. והשלבים הם: שלב ראשון, זה מגיל לידה עד גיל 6, שלב הינקות. השלב השני, שזה מגיל 6 עד גיל 12, שלב הילדות. שלב שלישי, מגיל 12 עד 18, ההתבגרות. והשלב הרביעי והאחרון, מגיל 18 עד גיל 24, הבגרות המוקדמת. היום אנחנו נרחיב על השלב הראשון. יש המון מה להגיד עליו. זה שלב בסיס לחיים. הוא כל כך בסיסי. זה שלב שבאמת יש הרבה מה להגיד עליו. ובחלק הבא אנחנו נפרט על השלב השני, השלישי והרביעי.
שירי: מריה דיברה על המעבר בין השלבים, והיא דיברה עליו כמו על היוולדות מחדש. היא נתנה כדוגמה את הפרפר. איך הוא עובר מביצה לזחל, מזחל לגולם ומגולם לפרפר. היא נתנה את זה כי ממש יש שינוי מאוד פיזי וברור אצל הפרפר. וכדי שהפרפר הזה יתפתח בכל אחד מארבעת שלבי חייו, מביצה לזחל, לגולם, לפרפר בוגר, יש צרכים מאוד ספציפיים שהוא זקוק להם. ממש חשוב לזכור את הנקודה הזו, של הוולדות מחדש. כל שלב הוא ממש בן אדם אחר, והוא זקוק לצרכים אחרים. אז לצורך הדוגמה, הפרפר, בהתחלה כשהוא ביצה, הוא זקוק להגנה שלא יטרפו אותו, והוא זקוק ללחות מתאימה מהסביבה. אחר כך הוא הופך להיות זחל, והוא זקוק למזון מאוד ספציפי, עלים וצמחים שיתאימו לו, והוא גם זקוק להגנה, גם, מפני טורפים. כשהוא גולם, הוא זקוק להגנה ולטמפרטורה ולחות שמתאימים להיותו גולם, ואחר כך הוא הופך להיות פרפר בוגר. הפרפר הבוגר זקוק למזון מאוד מסוים, וזקוק לשותף שהוא יוכל להתרבות, והוא זקוק למקומות מתאימים להטלת הביצה.
עדן: זה מדהים איך כל אחד מהשלבים האלו דורש תנאים מיוחדים כדי שהפרפר יוכל להשלים את מחזור החיים שלו בהצלחה. אז בדיוק כמו שאצל הפרפר יש שלבים שדורשים סביבה מסוימת לכל שלב, ככה גם אצלנו, אצל בן האדם.
שירי: אני אוהבת את האנלוגיה הזו.
עדן: ומונטסורי מתארת את המעבר בין שלב לשלב בצורה הזאת: זה כאילו יש לנו ילד חדש בכל שלב חדש, שידרוש סביבה אחרת, בדיוק כפי שהתינוק שנולד דורש סביבה אחרת מהרחם שבו הוא בילה בתשעת החודשים האחרונים. וכל שלב צריך לעבור מיצוי מקסימלי לפני המעבר לשלב הבא. ומונטסורי אומרת את זה ככה: "חייבים לחיות כל שלב במלואו, על מנת לעבור עם מומחיות לשלב הבא".
עכשיו, כל שלב, גם יש לו תתי שלבים. התת שלב הראשון זה שלוש שנים של צבירה, של רכישה של כלים, תקופה מאוד אינטנסיבית של בנייה ופיתוח, והתת שלב השני זה שלוש שנים של התגבשות, של חידוד הכלים שהוא צבר בתת שלב הקודם. וזה בעצם מכין אותו לשלב הבא.
שירי: השלבים הם גם מקבילים. מתוך ארבעת השלבים, יש זוגות שמקבילים. יש את שלב הינקות והתבגרות… זה הצחיק אותי כשלמדנו על זה ב… כש… אנחנו עדיין לומדות את זה בדיפלומה, שהיא אמרה שהטנטרום וגיל ההתבגרות… [צוחקות] יש ביניהם הקבלה.
עדן: טנטרום של גיל שנתיים.
שירי: טנטרום של גיל שנתיים וגיל ההתבגרות, יש ביניהם… היא אפילו אמרה, לפעמים אנחנו יכולים להגיד לילד בוגר: "מה, אתה בן שנתיים?" אז כן, השלבים מקבילים, הוא בן שנתיים.
עדן: למה הם מקבילים? כי יש שם המון המון שינויים מהירים ופיזיים ו… זה זמנים מאוד סוערים.
שירי: שלבים מאוד סוערים, כן. והשלב ה… שני השלבים האחרים שהם מקבילים, זה הילדות והבגרות. הם זמנים קצת יותר רגועים. יש בעיקר שינויים מנטליים, והשינויים עוברים בצורה די חלקה.
עדן: אז בואי נדבר על השלב ההתפתחותי הראשון, שלב הינקות, מגיל לידה עד גיל 6.
שירי: כן. עוד ציטוט שאנחנו רוצות לפתוח איתו פה את השלב ההתפתחותי הראשון, אני ממש מבקשת מכם לכתוב אותו או למרקר אותו, להדביק אותו בבית, בכל מקום שאתם… שהוא זמין לכם ואתם יכולים לראות אותו.
עדן: במיוחד הורים לילדים עד גיל 6.
שירי: כן. "יש רבים המאמינים כמוני שתקופת החיים החשובה ביותר היא לא גיל הלימודים באוניברסיטה, אלא התקופה הראשונה, מלידה ועד גיל 6. זה הזמן בו התבונה של האדם, המימוש הגדול ביותר שלו, מתגבשת. אבל לא רק התבונה שלו, מכלול הכוחות הנפשיים שלו".
עדן: תקופת החיים החשובה ביותר היא לא גיל הלימודים באוניברסיטה, אלא התקופה הראשונה, מלידה ועד גיל 6.
שירי: חלון הזדמנויות שלא חוזר. אני לא… עוד לא… אין מילה שיכולה, כאילו, להדגים את הפרצוף המתפעל שלי עכשיו. איזה מתנה לדעת את זה, רק לדעת את זה.
עדן: בואי נסביר למה. למה זה? למה זה?
שירי: אוקיי.
עדן: מה המוח שלנו שונה מהמוח של הילדים?
שירי: המוח שלנו, כמו שהוא, של האדם הבוגר, הוא לא יכול לעשות את מה שהמוח של הילד עושה. מה זאת אומרת? כדי לפתח, נגיד, שפה, אנחנו יודעים, כאדם, כאנשים בוגרים, כמה זה מצריך מאיתנו ללמוד אנגלית, לצורך הדוגמה.
עדן: וואי.
שירי: ילד, יש לו סוג אחר של מוח. כדי לפתח שפה יש מאין, הוא לא נולד עם שפה, צריך סוג אחר של מנטליות, שזה יש לילד, כשלאדם הבוגר אין. האינטליגנציה של הילד היא לא מאותו הסוג כמו שלנו. ממש צריך לקבל את זה, שהיא פשוט לא מאותו הסוג. אנחנו, כאנשים בוגרים, רוכשים ידע על ידי השימוש במוח שלנו. אנחנו פשוט משתמשים במוח. ילד לעומת זאת, סופג אותו ישר לתוך החיים שלו. זה מתמזג, זה כאילו הוא הולך ומתמזג לו כזה ידע. והוא ממשיך ומפתח את השפה שלו, כמו שדיברת על צבירה והתגבשות, הוא ממשיך, תוך כדי החיים הוא מגבש את השפה שלו. אנחנו, לעומת זאת, אנחנו הולכים, ורשמים פשוט מגיעים אלינו, זולגים אלינו. אנחנו אוגרים אותם במוח שלנו, אבל אנחנו נשארים בנפרד מהם. בואי ניקח לדוגמה…
עדן: זה כמו ש… כמו שהיא אמרה על האגרטל והמים?
שירי: כן.
עדן: שאם אתם לוקחים אגרטל וממלאים אותו במים, אתם רואים שיש שתי ישויות, המים והאגרטל, נכון? הם לא מתמזגים. הם שתי ישויות נפרדות. זה המוח של המבוגרים. המוח של הילדים לעומת זאת, דמיינו מים שנשפכים לתוך האגרטל והופכים להיות מין ישות אחת. זה מה שקורה ב…
שירי: והרשמים לא רק נכנסים למוח שלו, השפה לא רק נכנסת, היא ממש יוצרת…
עדן: יוצרת.
שירי: אותו. היא מתגלמת בו.
עדן: וואו.
שירי: וואו.
עדן: זה למה זה השלב הכי משמעותי בהתפתחות של האדם בכל החיים שלו.
שירי: אם הילד יכל ללמוד, או… מה זה יכל? הוא יכול, אם אנחנו ניקח את הרעיון הזה שהמוח שלו הוא סופג ומתגלם בו, ונבין את זה, זה אומר שהוא יכול, לא משנה, אני במרכאות כפולות אומרת, כמה תעמיסי על הילד, זה, הוא לא חווה את זה כמאמץ או כמעמסה. זה פשוט קל לו. זה פשוט מתגלם בו. איזה כיף, איזה קל. אפשר? [צוחקת]
עדן: נכון. אני גם רוצה. איך עושים שיהיה לי מוח סופג?
שירי: והוא גם כזה יצור עניו, הילד. הוא בכלל, הוא לא מודע לזה. והוא פשוט מדלג…
עדן: הוא עושה את זה בלי…
שירי: משחק לו…
עדן: כן.
שירי ויאללה, סופג.
עדן: לא מתאמץ. הוא גם לא מתאמץ. לא מתאמץ.
שירי: סינית, גרמנית, יפנית, בוא נלמד.
עדן: וואי, איזה כיף לו. אז המוח של ה… של הילד הוא מוח סופג, והוא מכוון אותו לחקור עם החושים שלו את הסביבה. ואז, באמצעות כל הרשמים שהוא לוקח מהסביבה, הוא מארגן את המידע הזה במוח, וסופג אותו להכרה שלו. לפני שהוא מתחיל לזוז בכלל, יש בתוכו התפתחות פסיכולוגית לא מודעת, וכשהוא מתחיל את התנועות הראשוניות שלו, זה מתחיל להיות מודע. אם נגיד, נסתכל על ילד בן שלוש, נראה שהוא תמיד מתעסק באיזה משהו. זה אומר שהוא מתאמן, והוא הופך למודע. הוא הופך למודע למשהו שהמוח הלא מודע שלו ספג קודם. דרך החוויה החיצונית הזו, במסווה של משחק ופעילויות, הוא בוחן את הדברים והרשמים שהוא קלט באופן לא מודע. זאת אומרת, שהוא הופך להכרה מלאה ובונה את האדם העתידי באמצעות הפעילות שלו, באמצעות המשחק שלו. מכוון אותו כוח מסתורי גדול ונפלא שמתגלם לאט לאט.
שירי: כן. זה השלב הכי בסיסי של האדם. דוקטור מונטסורי היא קוראת לשלב הזה "אבי האדם". הילד ממש מעצב את מאפייני האדם הבוגר שהוא יהפוך להיות. בשלב הזה, הילד יוצר את האופי שלו, את המסוגלות הנפשית שלו. והוא ממש עסוק בלבנות את עצמו ואת המבוגר שהוא יהפוך להיות. גם תודעתית, גם תרבותית. זה מאוד מאוד תלוי בסביבה שנעניק לו גם.
בתקופה הזאתי, מלידה ועד גיל 6, האינטליגנציה של האדם נבנית, מתגבשת, וזה הכלי הגדול ביותר שלו. ופה אנחנו רואים את הרוחניות שבאה לידי ביטוי בגישה.
עדן: זה ממש רעיון, זה רעיון חדש שהתגלה בשנים האחרונות, ההכרה הסופגת של הילד.
שירי: זה ברמת… יש פילוסופים שהם מתעסקים בזה ברמת השאלה של- מה קורה אחרי המוות? השאלה הפילוסופית הזאת, זה כל כך סמוי, שזה ממש דומה ברעיון שלו, למה קורה אחרי המוות. מה קורה בילד הזה? מה מתרחש שם בתוך המוח שלו שגורם לו ללמוד, אשכרה שפה, על כל ה… על כל… ללמוד חיים שלמים בכלום זמן.
עדן: כן.
שירי: אנחנו שפה, כאדם, כאנשים בוגרים, צריכים… אין סיכוי שנלמד אותה כשפת אם, ואנחנו צריכים כל כך הרבה שנים ולמידה כל כך אינטנסיבית בשביל ללמוד שפה. הוא לומד את זה כאילו, [נוקשת באצבעות] בום, אני יודע שפה.
עדן: אני מרגישה שכשאני רואה ילדים ותינוקות, זה קרה לי בעיקר בתצפיות, אני מרגישה שאני לומדת את ה… את עצמי ואת האנושות דרך הילדים.
שירי: הם ממש מזכירים לנו את הטבע.
עדן: כאילו יש בתוכנו טבע חבוי כזה, שהם ההתגלמות שלו, מבחינתי. אממ, בואי נדבר על ה… בואי נדבר על התתי שלבים. אתם זוכרים שדיברנו על זה שלכל שלב יש תתי שלבים? השלב של הצבירה של כלים והשלב של ההתגבשות של הכלים. אז אנחנו עכשיו נדבר על זה קצת.
שירי: אז התת השלב הראשון. מה קורה בתת השלב הזה? אנחנו מדברים על 0 עד 3. אז בשלב הזה הילדים יפגינו יכולת יוצאת דופן לקלוט מידע באפס מאמץ, על ידי המוח שלהם. זה מאפשר להם ממש בקלות להסתגל לסביבה. לדוגמה, הילדים הם לא מתכוונים ללכת או לדבר, יש בהם כוח פנימי "Horme", מין דחף מוטיבציוני כזה, שגורם להם, דוחף אותם לעשות את זה. הכוח הפנימי הזה, הוא מגיע מהמוח הסופג. המטרה שלו זה להתאים את הילד לסביבה. איזה סביבה? סביבה שבה הוא גדל.
עדן: זה… הוא ממש נכנס לחיים ומתחיל במשימה המסתורית שלו, ולאט לאט…
שירי: יש הרבה מסתוריות בגיל הזה.
עדן: מלא.
שירי: כן. הוא בונה את הכוחות המופלאים של האדם שמתאים לארץ שלו, לזמן שלו. הוא בונה את המוח שלו צעד אחרי צעד, עד שהוא מקבל זיכרון ואת היכולת לחשוב, את היכולת להבין. כל מה שקורה בסביבה במהלך השנים האלו, מעצב את האישיות של האדם שהוא יהפוך להיות. הוא לא מודע לכך, והתהליך הזה פשוט קורה מעצמו, וזה כל התינוקות ככה, בכל העולם, בכל הזמנים, אי פעם.
שירי: ובכל המדינות. [מצחקקות] זאת אומרת, שבשלוש השנים הראשונות לחיים של האדם, הלמידה נעשית בתת מודע. בגיל הזה, הילד מקבל כל דבר כפי שהוא בעולם. הוא ממש נולד לעולם שמבחינתו, זה, הוא לא מכיר פה כלום. העולם הזה מסתורי ולא מובן. אז הוא ממש מקבל כל דבר כפי שהוא. אם נגיד אנחנו אומרים להם, אנחנו אוהבים את הדוגמה הזאת: "וואי, יש מפלצת בארון". הילד יאמין שיש מפלצת בארון. כי הוא לא מספיק פתח ארונות בשביל…
עדן: כן. כנ"ל לגבי גיבורי על, דרך אגב.
שירי: כן.
עדן: זה לא שייך לעולם האמיתי, והם לא יודעים את זה.
שירי: הם לא מספיק מנוסים.
עדן : זה לא השלב.
שירי: זה לא השלב.
עדן: זה פשוט לא השלב לחשוף אותם לדברים שהם…
שירי: לתת שלב הזה, זה לא השלב, נכון.
עדן: זה לא השלב לחשוף אותם לדברים שהם דמיוניים, פנטזיוניים, צריך לחכות עם זה קצת.
שירי: לפני גיל 3 אין זיכרון. אין אחדות באישיות. יש אחדות, נוצרת אחדות רק שכל החלקים שלמים.
עדן: רגע, מה זה אומר? מה זה אומר?
שירי: אוקיי, אוקיי, בואי ניתן דוגמה. תמיד אנחנו… השפה זה רעיון מאוד גדול שהילד רוכש במהלך השלב הזה, אז בואי ניתן דוגמה על השפה. מה זה אומר חלקים שלמים? אז בהתחלה, כשאנחנו, כשהילד הוא ממש פעוט, הוא ממלמל, הרבה מלמולים. אחר כך, כשהוא כבר יגדל הוא יגיד שני מילים, "אמא", "אבא", ואז הוא כבר מתחיל להבין את מבנה המשפט, את הצלילים, את המשמעות של משפט. זאת אומרת, שהילד לא רק קלט מילים ומשמעות, הוא למעשה ספג ממש משפטים, ואת ה… ואיך הם בנויים. הילד לא יוכל להבין שפה בלי להבין את מבנה המשפטים. נגיד אנחנו אומרים "הכוס על השולחן". המשמעות שאנחנו נותנים למילים היא בעיקר מהסדר שאנחנו אומרים אותם. נגיד אם היינו אומרים "על הכוס שולחן הוא", אין… לא היינו מצליחים להבין מה אנחנו רוצים להגיד פה.
עדן: זאת אומרת, שאנחנו ממש שואבים משמעות מסידור המילים.
שירי: כן.
עדן: וזה גם משהו שהילד יכול לקלוט אותו.
שירי: כן. אז מה זה אומר בעצם שלמות הדברים? האחדות הזאת שאנחנו שאנחנו מדברים עליה? זה אומר שהילד, איך הוא ילמד שפה אם הוא לא זוכר? הוא לא יכול ללמוד. זאת אומרת, שהילד מתחיל לבנות, לא רק את השפה, גם את הזיכרון שלו. הוא נולד בהתחלה בלי זיכרון, אבל בשביל, נגיד, ללמוד שפה, הוא מתחיל לבנות זיכרון. וזאת האחדות שאנחנו מדברים עליה. הוא גם בונה את הזיכרון. זה כל הכוחות שהוא בונה. הוא לא נולד עם הדברים האלה, הוא פשוט בונה את זה תוך כדי.
עדן: ואז ככה הוא בונה את האישיות שלו בסוף.
שירי: כן.
עדן: אז בואי רגע נסכם את כל מה שנאמר פה, לפני שאנחנו ממשיכות הלאה. בשלוש שנים הראשונות, הילד כל כך לא מודע, שהוא פשוט סופג את הכל, את כל הרשמים מהסביבה, לתוך ההכרה שלו. לדוגמה, ילד שגדל בג'ונגל, הוא יחשוב שככה יש… שככה צריך להתנהג. כל ה… כאילו, הוא צריך להתנהג כמו החיות בג'ונגל. הוא סופג את הסביבה להכרה, ובונה את האישיות שלו דרכה. וזה בעצם…
שירי: אין סינון. אין לו שום רצון ואין שום סינון…
עדן: אין לו סינון. אין לו יכולת לסנן.
שירי: ואין לו יכולת. הוא לא מודע.
עדן: אז זה בעצם הופך אותנו, המבוגרים, או למכשול הכי גדול עבורו, או למפתח הכי גדול עבורו. אנחנו…
שירי: בום.
עדן: ממש בום, כי אנחנו…
שירי: אנחנו צריכים לדעת ש…
עדן: אנחנו לא נסבן את זה במילים.
שירי: יש פה אחריות.
עדן: גם לא… אני לא רוצה שנסבן את זה במילים. יש לנו ממש, אה… יש כאן אופציה להכשיל אותו. אני יודעת שזה מפחיד המון הורים. מספיק שתדעו את זה, תאמינו לי, כבר עשיתם הרבה יותר.
שירי: מספיק לדעת שיש לו מוח סופג…
עדן: כן.
שירי: ושהוא לא מודע בשלוש שנים הראשונות, וזה מאוד תלוי בנו. כל כולו תלוי בנו. אם נשים אותו בג'ונגל, זה מה שהוא ילמד. אם נשים אותו ב… אני אקצין ויאמר, ללמוד שלוש שפות, סתם, אני פשוט רצה פה על דוגמת השפה, הוא פשוט ילמד שלוש שפות. זה כזה. בתת שלב הזה יש נטיות טבעיות שבאות לידי ביטוי, נוכל להזכיר אותם בקצרה: יש נטייה לחקירה, נטייה להתמצאות, נטייה לסדר, נטייה לתקשורת ונטייה לחזרתיות. זה… סתם לצורך הדוגמה, נטייה לחזרתיות. כמה בשלב… כמה הילד קם ונופל וקם ונופל וקם ונופל וקם ונופל וקם ונופל וקם, והולך. גם בשפה הוא ימשיך וינסה לדבר. אפשר לראות את הנטייה לחזרתיות מאוד חזק. אז הלמידה, היא מתרחשת כל הזמן בשלב הזה.
עדן: כן, הוא הוא כל רגע, הוא עסוק בהתפתחות שלו. כל חוויה שהוא חווה תורמת להתפתחות שלו.
שירי: כל חוויה. יש… יש… אני, לפני שלמדתי, לא ידעתי שכל חוויה תורמת. כאילו, לפעמים אנחנו, אני לפחות, אני אדבר בשם עצמי, קצת אה… במרכאות "זלזלתי". לא, הוא לא יזכור, לא, הוא לא מבין, לא, לא נורא. כל חוויה נצרבת. אנחנו לא יודעים איך זה נראה בבגרות, אבל כל חוויה נספגת לתוך ההכרה הזאתי.
עדן: נכון. אומנם לא זוכרים, אבל זה לא אומר שזה לא משמעותי. וה…
שירי: לא משמעותי ולא… זה כן מעצב.
עדן: כן.
שירי: את האדם שהוא יהפוך להיות. היום אני מבינה את זה.
עדן: כן, נכון. וכמה שהגדילה שלו עצומה ומהירה, גם אה… גם בגוף שלו, אנחנו רואים את זה, שזה קורה כל כך מהר, איזה מהר הם גדלים.
שירי: נכון.
עדן: וגם פסיכולוגית.
שירי: נכון. ילד בן שנה וילד בן שלוש, זה לא אותו… פסיכולוגית זה לא אותו ילד. גם פיזי… גם פיזית וגם פסיכולוגית, נכון.
עדן: אנחנו יכולים גם לשים לב כמה הם סקרנים, כמה הם חדים. הם שמים לב לפרטים הכי קטנים. הם יכולים לשים לב לנמלה קטנה ש… לא יודעת, הולכת על הרצפה.
שירי: נכון. את יודעת, היידי, הטריינרית שלנו, סיפרה, שהיה לה תמונה בגן, הם שמים תמונות ב… על המגירות. ואז, זה הצחיק אותי נורא, ואז אה… אחד הילדים בא ואמר "הנה היידי!", והיידי לא הייתה בתמונה. אבל הרגל שלה הייתה בתמונה.
עדן: וואו! [צוחקת]
שירי: הרגל. והיידי אומרת "וואו, אי אפשר היה לראות את זה אפילו". ואיך הוא הבחין בזה שזאת הרגל של היידי? הם שמים לב לכל פרט. אז הוא מחקה וסופג ממש את הכל מהסביבה. שפה, תנועה, מימיקות קטנות. הם ממש מצלמות קטנות הבייביז האלו.
עדן: בואי נדבר על העצמאות, שזה צורך סופר קריטי וסופר חשוב מבחינה התפתחותית. בשלב הזה הילד מתחיל להפוך לאדם עצמאי. אם אנחנו נסתכל רגע מבחינה ביולוגית…
שירי: על הרצף.
עדן: הוא נולד, ואז הוא צריך להתחיל ללמוד לנשום בעצמו. עד עכשיו הוא היה… הוא נשם באמצעות חבל הטבור, הוא אכל באמצעות חבל הטבור, ועכשיו הוא צריך להתחיל לאכול בעצמו ולדבר בעצמו וללמוד איך לזוז ואיך לנוע. הילד צריך לעשות את זה בשביל עצמו. זה העבודה שלו. וזה לא העבודה שלנו. אף אחד לא יכול להיות חופשי אם הוא לא עצמאי.
שירי: נכון.
עדן: אנחנו, יש לנו נטייה כמבוגרים לעשות בשבילהם. נכון? כי אנחנו אין לנו זמן, והעולם המערבי סוגר עלינו, וצריך… זה מאתגר. אבל צריך להבין שהתפקיד שלנו, התפקיד הכי מרכזי שלנו, זה לעודד את העצמאות שלהם, כי ככה הם בונים את עצמם. יש להם איזה דחף כל כך גדול להיות עצמאיים. אנחנו… אתם בטח מכירים את זה, שילדים בגיל שנתיים מתנגדים להכל, והם רוצים לעשות הכל בעצמם. באמת יש להם דחף עצום להיות עצמאיים. זה דבר טוב. זה… בסביבות גיל שנתיים הם מתחילים להבין, הפעוט מתחיל להבין, שהוא ישות נפרדת מההורה, והוא מתחיל לגבש את עצמו ואת הרצון שלו, ובגלל זה הוא מתנגד לכל דבר שלא מתיישב עם הרצון הפנימי שלו.
שירי: זה פוקסים יוצא, שאם כאילו הילד זורם עם ההורה, זה פוקס.
עדן: כן, חד משמעית.
שירי: זה התיישב לו עם הרצון.
עדן: ובגלל זה גיל שנתיים מכונה גם "גיל שנתיים הנורא". אבל הוא נפלא. אם אנחנו נשנה את הנקודת מבט שלנו על זה, אנחנו נבין שהוא בונה את עצמו, וזה צעד ענק לאדם שהוא הופך להיות.
שירי: אם אנחנו…
עדן: זה אנחנו רוצים שהוא יהיה עצמאי.
שירי: נכון, נכון. אם אנחנו נשים את הפוקוס שם, אני ממש מבינה את ה… עדיין אין לי ילדים, יש לי אחיינים, ואני רואה את העומס ואת ה… את זה שיש גם את החיים של ההורה, וגם את החיים של הילד, ויש כל כך הרבה דברים לשים לב עליהם. אבל פשוט בואו נכניס לנו לראש את הרעיון הזה, שהילד לא עושה דווקא. אין ד… אין חיה כזאת. הוא לא עושה דווקא להורה או דווקא כי הוא רוצה, הוא פשוט רוצה… זה לא מתיישב עם הרצון שלו. הוא ב… הפוקוס שבא לי שנשים אותו, את עצמנו עליו, זה שהילד בונה את האדם שהוא הופך להיות. כאילו, לא לקחת את זה אישית. הוא לא עושה לי דווקא והוא לא מעצבן.
עדן: הפוך, אני חושבת שאם ילד בן שנתיים…
שירי: הוא בונה את העצמאות שלו.
עדן: זורם איתנו על כל דבר, זה נקודה, זה נקודה אדומה. כי הוא צריך לבנות את ה-self שלו.
שירי: נכון. נכון. יש משהו בהתפתחות לא תקין. אם הוא מתעצבן ויש טנטרומים וזה, כנראה שיש פה התפתחות שהיא… שהיא בכיוון הנכון.
עדן: כן. יפה. זה היה התת שלב הראשון, עכשיו אנחנו נעבור לתת השלב השני, שזה גיל 3 עד גיל 6. בערך בגיל 3 קורה מעבר מיוצר לא מודע, הוא הופך להיות עובד מודע. זאת אומרת, שהמוח של הילד עובר למצב מודע.
שירי: איך היא מדייקת, מריה, במילים שלה, מיוצר לעובד. יוצר לא מודע לעובד מודע.
עדן: כן, המוח של הילד עובר למצב מודע, ובגלל זה אנחנו נראה שהילדים, הם הופכים להיות יותר אקטיביים ויותר מעורבים בלמידה שלהם. הם קצת יותר מתאמצים עכשיו לחקור ולרכוש ידע, והם עושים את זה באמצעות האינטראקציה עם הסביבה. המוח הקולט, המודע הזה, הוא מונע על ידי הסקרנות הפנימית המולדת של הילד, וזה מוביל אותו לרכוש מגוון עצום של מיומנויות וידע. ומעבר לזה שבשלוש שנים הקודמות הוא יצר, ועכשיו בשלוש שנים האלה הוא מפתח ומחדד את מה שהוא יצר, אנחנו גם נתחיל לראות שמתחילה אצלו איזושהי הבנה ראשונה של המוסר. הוא פתאום מבין מה מקובל, מה לא מקובל, מה בסדר, מה לא בסדר.
שירי: איזה חמוד זה. הם בשלב הזה, מגיל 3, הם ממש מתחילים לחפש מידע עובדתי. הם משיימים, הם ממיינים את העולם שלהם.
עדן: מחלקים לפי צבעים, קבוצות.
שירי: כן. הם ישימו, נגיד, את כל המכוניות האדומות ביחד, הם ממש מארגנים את הדברים. מי יודע איזו נטייה טבעית באה לידי ביטוי כאן?
עדן: [מכחכחת בגרון פעמיים] בסדר. [מכחכחת בגרון פעם אחת וצוחקת] עכשיו, בגיל 3 בערך, אנחנו נתחיל גם לראות את העצמאות התפקודית. הם פתאום יכולים לבחור בעצמם, יש להם יותר, יש להם יותר רגשות ועצמאות. יש להם יותר יציבות רגשית, כבר פחות יש להם את הטנטרומים וההתפרקויות האלה שהיה להם בשלב הקודם, בתת שלב הקודם, ואנחנו רואים את כל המיומנויות הרגשיות מתחברות ביחד, והתקשורת היא יותר אפקטיבית פתאום בשלב הזה. נגיד, בשלב הקודם, הם למדו איך לדבר ואיך לתקשר בצורה אפקטיבית, ועכשיו יש עניין גדול בכתיבה ובקריאה. וגם התנועה המוטורית הגסה והעדינה משתפרת יותר ויותר ומידייקת. הם מחזקים את הקשרים בין הידיים למיומנויות האינטלקטואליות שלהם. ממש אפשר לראות אותם עובדים יותר ויותר עם הידיים. בשלב… נגיד, בתת שלב הקודם הם עבדו עם הידיים, אבל לא היה כזה קשר גדול בין הקוגניציה ליד. הם יותר אספו רשמים מהסביבה עם הידיים בתת שלב הקודם, ועכשיו הם ממש עובדים עם זה. את רוצה להביא לזה דוגמה?
שירי: עולה לי הקטע שהם לומדים, בכלל, כשהם, בוא נגיד, שכיבה על הגב ומסתכלים על המובייל, יש… עד שהם אוספים את היד… כאילו, היד זה הכלי לאינטליגנציה, אנחנו… מריה מונטסורי מדברת על זה רבות, אנחנו נדבר על זה. יד, נכון? מה שהיד עושה הראש זוכר. אז בהתחלה, באמת, עד שהמיאלין מגיע, ועד שמתחילים להרים את הידיים ולגעת, לאחוז בדברים. עכשיו, בשלב הזה, כאילו, כל השלב הראשון, 0 עד 3, הם ממש מתרגלים את הסיפור הזה, ויוצרים מיאלין, ויוצרים תנועתיות סביב דברים, בשלב הזה הם כבר ממש עובדים, כבר הידיים מוכנות לעשייה, לעבודה.
עדן: וממש אפשר לראות שהתקופות הרגישות ממקדות את הילד על העל ה… על מיון ועל שיפור של החושים. ולדייק, לדייק את כל ה… את כל הפעילות שלהם. הם הופכים להיות יותר ויותר מודעים למטרה של הפעילות. הם רוצים לדעת משהו בצורה מצוינת. נגיד, בתצפיות שעשיתי, עשיתי תצפיות בגן מונטסורי, וראיתי איך הילדים, מיום ליום, משפרים את המיומנות שלהם בלקלף את הפרי, ולחתוך את הפרי בבוקר, וזה מדהים לראות את זה. הם עושים… אני גם שמתי לב, אותם ילדים בוחרים הרבה פעמים את אותם פירות, כי הם רוצים לשפר את המיומנות שלהם בקילוף הפרי הזה ספציפית.
שירי: זה מחזיר אותי לנקודה של לסמוך על הילד, לתת לו פשוט לעבוד. תני לו לעבוד. הוא יודע מה הוא עושה. דיברנו על היוולדות מחדש. יש פה, הילד בן השנה והילד בן ה-3, זה ילד אחר. זאת ההיוולדות מחדש שמריה מונטסורי מדברת עליה.
עדן: כן.
שירי: הילד בן 3, הוא הופך להיות מרותק מההבדלים בין תרבויות. הוא שם לב להתנהגויות של קבוצה, הוא מתחיל ממש לפתח אמפתיה, והוא אפילו יוצא מעצמו קצת, הוא כבר לא כל כך אגוצנטרי כמו שהוא היה. הוא מתחיל לייצר לו חברויות קטנות, הוא ממש בתנועה לעבר היבטים חברתיים. הוא פתאום יש לו שפה, הוא פתאום יכול למחות במילים, הוא יכול לברוח. איך מריה מונטסורי אומרת? הוא יכול לעשות איזה מעשה קונדס.
עדן: כן, ממש מה שהוא רוצה, זה, מה שהוא רוצה לעשות זה להשתלט על הסביבה שלו. עכשיו לא ב… לא במובן הרע. הוא רוצה עצמאות בסביבה שלו. וזה הדרך שלו ל… וזה הדרך שלו לייצר אותה.
שירי: עכשיו הילד הוא מודע, יש לו מוח מודע. והוא… ואפשר לראות ממש את הכוחות והמיומנויות שהוא יצר בתקופה הקודמת, בתת שלב הקודם. זאת אומרת, בהתחלה, נגיד, הוא היה כזה נראה מהורהר ומתבונן בפסיביות כזה על העולם.
עדן: אבל הוא בעצם אסף רשמים, זה לא באמת פסיביות.
שירי: נכון.
עדן: לכאורה פסיביות.
שירי: זה מאוד… כן, לכאורה היה נראה לנו פסיבי. עכשיו הוא פועל והוא מנהיג, הוא ממש מנהיג את המודע שלו. הוא ממש שם ידיים ופועל.
עדן: אם רגע ננסה לקבץ את זה ל… איך אני תמיד המסכמת? [צוחקת] אם רגע ננסה לסכם את הדברים הכי גדולים שקורים בגיל הזה, זה, אחד, הוא מחדד את הכוחות שהוא יצר ומעשיר אותם, ושתיים, הוא מרחיב את המודע שלו. איך הוא מרחיב את זה? על ידי כל מיני פעילויות שהוא ב… שהוא עושה בסביבה שלו. בתקופה הזו היד הופכת ל… ל"איבר מושכל של הנפש", ככה היא קראה לזה. הוא חייב לגעת בכל דבר, הוא עסוק, הוא שמח, הוא תמיד עושה משהו עם הידיים. והאינטליגנציה שלו, היא כבר לא מתפתחת רק על ידי קיום, כמו שהיה נגיד בתת שלב הקודם, שהוא פשוט, שוב, שהוא עושה את הדברים בצורה לכאורה פסיבית. אלא הפעם הוא זקוק לעולם של פעילויות שמניעים אותו לפעול.
שירי: יש, יש איזה מחקר, אני מאוד אוהבת מחקרים. אנחנו אוהבות. אז יש מחקר שנעשה באירופה ובארצות הברית, אנשים שניסו לענות על הצורך הזה על ידי כמות עצומה של צעצועים, בזמן שתכל'ס, הצרכים האמיתיים של הילד הם לגירוי מסוג אחר לגמרי.
עדן: זאת אומרת, שהם הציפו אותו בגירויים כי הם חשבו…
שירי: לא רלוונטיים.
עדן: שזה מה שהוא צריך?
שירי: כן. בגיל הזה הם… הילדים צריכים לגעת ולטפל בכל מיני דברים. ורוב הדברים שהם רואים בסביבה, הם רק שומעים "אל תיגע בזה", "אל תיגע בזה", "אל תיגע בזה".
עדן: וזה הדברים שהכי יפתחו אותו.
שירי: זה… נכון. זה חלק מהמחקר.
עדן: אני חושבת שאנחנו המבוגרים יש לנו נטייה, לא כולנו, אבל להרבה מאיתנו, יש לנו נטייה למנוע מהם לעשות דברים, כי… מחשש שזה יעשה לנו בלאגן.
שירי: או כי זה גם נראה מסוכן לפעמים. לחתוך סכין בגיל שנתיים וחצי, מרגיש לפעמים סכנה.
עדן: כן. אבל, נגיד, אפשר להשתמש בסכין שהיא יותר ידידותית, פחות חדה. זאת אומרת, לא למנוע מהם, רק כי אנחנו, יש לנו את החששות שלנו. הם צריכים לבוא במגע עם ה…
שירי: הם נמשכים.
עדן: הם צריכים לבוא במגע עם העולם, ועם פעילויות, במיוחד מהסוג הזה. דווקא הפעילויות שאנחנו הכי מפחדים לתת להם…
שירי: אלו הפעילו… זה הדברים שהילדים צריכים להתפתחות המיטבית…
עדן: כן.
שירי: של האינטליגנציה שלהם, זה ממש…
עדן: לטפס, לקפוץ. כמה אנחנו מונעים, "לא, אל תעשה", "לא, זה מסוכן, לא". הם צריכים את זה. אז בואו לפחות נייצר סביבה שהיא כמה שיותר בטיחותית. בסוף זה לטובתם, זה לטובת האדם שהם יהיו.
שירי: עדן… עדן סיפרה לי על… כשישבנו וכתבנו את הפרק, אז עדן סיפרה לי על על חווית ילדות שהיא מאוד מאוד זוכרת. שהיא יושבת ומקלפת תפוחי אדמה.
עדן: כן.
שירי: עם סכין או עם…
עדן: עם קולפן.
שירי: עם קולפן.
עדן: את יודעת, בהתחלה אמא שלי הייתה אומרת לי רק "שטפי את התפוחי אדמה ותביאי לי אותם". ואז, אחרי ש… אחרי כמה פעמים כאלה, היא אמרה לי "תקלפי אותם". והייתי לפעמים נפצעת, הייתי נפצעת, אבל זה לא מנע ממנה להמשיך להביא לי את הקולפן הזה. וכל פעם אז למדתי איך אני צריכה להחזיק את התפוח אדמה בשביל שאני לא יחתך. בסוף הצלחתי לקלף. זה לקח הרבה זמן, אמא שלי הייתה מאוד מאוד סבלנית.
שירי: בואו תראו אותה במטבח, איזה…
עדן: אבל היום [שירי צוחקת] טאק טאק טאק.
שירי: קולפנית.
עדן: זה פשוט התחדד עם הזמן, ואני ממש… אמא, אם את שומעת את זה, אני מודה לך שנתת לי את ההזדמנות. זה לא רק עם התפוחי אדמה, כן? זה סתם רק דוגמה. כל כך הרבה דברים שבאתי איתם במגע והעזרה בבית ש…
שירי: נכון. אנחנו נעשה פרק מאוד ספציפי על מה, איזה עָזַר, מה רלוונטי לכל שלב בגיל. כי, אוקיי, גיל שנתיים, אנחנו… בגדול אפשר לראות למה הילד נמשך, כן? אפשר לראות שהוא נמשך הרבה לכישורי חיים, הוא רוצה לטאטא, הוא רוצה להיות חלק מהבית. שנתיים, שלוש, ארבע, וכולי.
עדן: אנחנו נרחיב על זה.
שירי: אבל אנחנו נרחיב על זה. זה פשוט יתן שק…
עדן: כישורי חיים זה אחד ה… זה אחד העזרים הכי הכי הכי טובים ומדויקים להתפתחות.
שירי: כן.
עדן: ובשביל שאנחנו נוכל לצרף אותם, לעשות איתנו את החיים, ולתמוך ברצון שלהם להיות חלק מאיתנו ומהשגרה שלנו, אנחנו צריכים להתאים את הכלים לגודל שלהם, לפרופורציה שלהם. היום זה אולי נראה לנו ברור, כי יש כבר המון כלים שמתאימים לפרופורציות, אבל בספר של מריה, ב"מוח הסופג", היא דיברה שם על מחנך אמריקאי. איך קוראים לו?
שירי: מחנך אמריקאי בשם ג'ון דיואי, שהוא מספר שהוא הלך ברחבי ניו יורק, כאילו מרכז העולם, מרכז החיים, והוא חיפש לקנות לילדים קטנים כלים שנעשו במיוחד לילדים קטנים. מטאטא, שרפרף, והוא לא הצליח למצוא שום דבר מהסוג הזה. כאילו, כל מה שהוא ראה היה אין ספור של צעצועים מכל סוג, אבל לא היו כלים שמיועדים לגודל שלהם. ואז היא כותבת שהוא קרא בתדהמה, "וואו, הילדים נשכחו". היא ממשיכה ואומרת שהילד הוא האזרח שנשכח, והוא חי בעולם שיש בו כל כך הרבה מכל דבר, אבל אין שום דבר תכל'ס בשבילו. ואז הוא מסתובב ומשוטט לו בלי מטרה והוא נקלע לשובבות, הוא שובר את הצעצועים שלו, הוא מחפש סיפוק לנפש שלו ולרצונות החבויים שבתוכו, בעוד שהמבוגר לא מצליח להבין בכלל מה הצרכים האמיתיים שלו. ואני…
עדן: הוא בסך הכל רוצה להצטרף.
שירי: נכון.
עדן: לחיי היום יום.
שירי: אני ממש מבינה שזה… שכשאין את הידע הזה, אני, אני פשוט מדברת בשם עצמי, אני לא הייתי לא יכלתי להבין כמה זה הצורך שלו, בלשבת ולחתוך. אני מאוד יכולה להבין, אני ממש חושבת שהידע זה ממש הבסיס.
עדן: הידע הוא…
שירי: הבסיס לשינוי.
עדן: הוא הבסיס לבחירות שלנו.
שירי: כן.
עדן: בגלל זה כל כך חשוב לנו לחדד כל הזמן את זה שאנחנו, אנחנו יכולים להיות או המכשולים או ההצלחה של הילד שלנו. ואת כל זה, איך אנחנו נדע, איך אנחנו נדע מה לבחור, אם אנחנו לא נדע מה ההתפתחות שלו דורשת. אחרי שבבית הספר של מונטסורי הם שברו את המחסום הזה, וכן התאימו את העזרים ואת הסביבה לגודל של הילדים, הייתה איזושהי ציפייה לראות שמחה והנאה מהשימוש בהם, אבל למעשה, ראינו הרבה יותר מזה! כל האישיות של הילדים השתנתה. והסימן המובהק הראשון היה הצהרת העצמאות. "אני רוצה לעשות הכל בעצמי", "עכשיו בבקשה אל תעזרו לי". הילדים ממש הדפו מהם את כל עזרה. וזה גרם למבוגר ממש לשנות את הגישה שלו ואת התפקיד שלו. הוא הפך להיות מבוגר צופה. ברגע שהילד הוכנס לעולם שמותאם לגודל שלו, הוא השתלט עליו.
שירי: בוא ננסה לאכול בכף ענקית. נראה…
עדן: כן!
שירי: אם זה יהיה לנו סבבה ונחמד. נכון, זה ממש…
עדן: את יודעת מה? בכף ענקית, בכיסא שאנחנו לא מצליחים להגיע לקרקע, לא מצליחים לזוז ממנו. אה, או ללכת לישון עם סורגים. בואו נראה אתכם עכשיו קמים בבוקר ורוצים ללכת…
שירי: או לא יכולים לקום מהמיטה, כי…
עדן: לא יכולים לקום מהמיטה, אתם צריכים לקרוא לבן זוג שלכם שיוציא אתכם מהמיטה. זה…
שירי: זה לא סבבה.
עדן: זה נראה למישהו הגיוני? הוא צריך חופש, חופש פעולה, חופש, עצמאות. ככה הוא בונה את עצמו. אתם רוצים? אתם רוצים ילדים עצמאיים? תנו להם את העצמאות הזאת מגיל קטן.
שירי: כן. שמים לב שאנחנו דלוקות? [צוחקות] שמים לב שאנחנו אוהבות את מה שאנחנו עושות?
עדן: זה פשוט נושאים שמרתקים.
שירי: והם גם אינסופיים, כאילו אפשר לדבר עליהם בלי סוף.
עדן: כן. אני לפעמים מרגישה שאני רוצה לדבר על זה הרבה יותר.
שירי: נכון.
עדן: אני עם אש. בתוכי יש אש, שאני אולי קצת מרסנת אותו פה, אבל אני מאמינה שעם הזמן, כמו שאמרתי, אני נפתחת מפרק לפרק…
שירי: מה זה נשמח לדו שיח איתכם על זה, על הנושאים האלה. כי זה נושאים שהם הם מעוררים.
עדן: מעניין אתכם שנביא נושאים שהם באמת מעור… שנויים במחלוקת?
שירי: לאו דווקא נושאים שהם שנויים… כאילו גם שנויים במחלוקת. בכלל, נושאים שהם מעוררים את החשיבה. לעשות שינוי אמיתי. כאילו, לטובת… בסוף זה לטובת הילד, לטובת המשפחה, לטובת כולם, לטובת העולם. אז נשמח ל… אנחנו מקבלות שאלות ואנחנו מה זה שמחות על השאלות, כי זה גם גורם לנו לנוע ולהמשיך ולהתפתח בכיוון, ולחשוב, ולקחת…
עדן: זה מאוד מפתח אותנו.
שירי: את השאלות האלה הלאה. כן. אז אנחנו ממש נשמח.
שירי: מבחינתנו זאת הזדמנות. השאלות שלכם זה הזדמנות בשבילנו גם…
שירי: לגדול.
עדן: ללמוד, לחקור ובסוף להביא לכם את זה. אז אה…
שירי: אז תציפו.
עדן: תציפו. אז רגע, אם אנחנו חוזרות לנושא שלנו, ה… דיברנו על העצמאות וכמה שהעצמאות היא חשובה. האושר זה לא המטרה הכי גדולה בחינוך. עצמאות זה הדבר. זה הדבר.
שירי: שהילד הזה יהיה מסוגל לעמוד ולעבוד עם שליטה, שדברים ש… כשהוא יוכל לשלוט בחיים שלו, במה שתלוי בו.
עדן: בשלב הזה המודעות שלו מתגלה בפנינו, והוא מתחיל לשלוט בחיים שלו באופן מודע. ואנחנו רוצים לעזור לזה לצאת החוצה.
שירי: נכון. ובגיל 6 כבר נראה אדם ששלם, גמור. נוצר לנו האדם.
עדן: נוצר לנו האדם. זה לא אומר שהאדם לא משתנה ומתפתח, אבל רוב…
שירי: יש בסיס, יש אישיות.
עדן: רוב האישיות שלו כבר נבנתה. קריטי. אמרנו, שלב מאוד מאוד קריטי.
שירי: חלון הזדמנויות, ממש לינוק. כל מה שאפשר, כל מה שאפשר.
עדן: בואי נדבר, כמו שדיברנו בתת השלב הקודם על הנטיות הטבעיות שבאות לידי ביטוי, בואי נדבר גם פה בקצרה על שש נטיות.
שירי: אוקיי, אז יש לנו את הנטייה לסדר וארגון. יש סדר במוח, הוא מתחיל ממש לעשות סדר בכל הרשמים שלו שהוא קיבל, ויש סדר מוחשי, חיצוני. יש נטייה לתקשורת, זה מאוד קל להבין איך זה בא לידי ביטוי, עם הכתיבה, קריאה, הוא יודע מאוד להביע את עצמו עכשיו, קל לו, הוא אוהב לדבר, הוא ממש מתרגל את השפה, מאוד חשוב לדבר איתם, המון.
עדן: נכון, גם בזכות השפה הוא הופך להיות אמפתי יותר לאחרים.
שירי: כן, כן.
עדן: הוא מצליח להסביר את עצמו ואת הצרכים שלו.
שירי: הנטייה לחזרתיות גם, באה פה ממש לידי ביטוי. הם יפתחו ויסגרו ת'קופסאות והם יחתכו שוב את הירקות, וכמו שעדן דיברה. נטייה לשליטה בטעות. הוא ינסה לבצע פעולה מסוימת ואם הוא לא יצליח הוא יעשה אותה שוב ושוב ושוב, עד שהוא יצליח. נטייה לדיוק, מוטוריקה גסה ועדינה שמשתפרת ומתחדדת. יש את הנטייה לעבודה, הם יעבדו המון עם הידיים.
עדן: הם יוצרים שליטה בחיים שלהם באמצעות הידיים. ומונטסורי קראה לתופעה הזאת "ילד מנורמל". וזה הכל בזכות המודעוּת שהולכת וגדלה אצלו. ויש עוד נטייה, נטייה למתמטיקה. הם לומדים לספור, למיין לפי מספרים וכמויות ולשער גדלים וכולי.
שירי: אנחנו לקראת סיום הפרק היפיפה הזה. ודיברנו על תתי השלבים, ואני רוצה שנדבר עכשיו על תפקיד המבוגר. איך אנחנו, המבוגרים, יכולים לעזור לילד לממש את הפוטנציאל שלו בכל השלב ההתפתחותי הראשון.
עדן: כן. זה… זה החלק של הפרקטיקה. אז למדנו שבשלוש שנים הראשונות הילד רוכש את כל המיומנויות שהוא צריך כדי להמשיך את ההתפתחות שלו, ואז בשלוש שנים הבאות הוא מחדד את כל מה שהוא כבר למד בתת שלב הקודם. התפקיד של המבוגרים זה ליצור סביבה שתואמת לצרכים של הילד, בהתאם לתקופת הגיל שהוא נמצא בו. לדוגמה, בשלוש השנים הראשונות אנחנו נדאג שהמרחב בבית יהיה מספיק בטיחותי כדי שהוא יוכל לחקור.
שירי: בחופשיות.
עדן: בחופשיות. וכדי שאנחנו לא נימָנע מלאפשר לו להסתובב בחופשיות, כדאי שהסביבה תהיה בטיחותית כמה שאפשר. הוא הרי חוקר, הוא חוקר את העולם באמצעות ה… באמצעות התנועה, באמצעות עצמאות הוא לומד והוא חוקר, ובגלל זה אנחנו נאפשר לו.
ואז, בשלוש השנים הבאות, אנחנו נעשיר את הסביבה בכל מיני עזרים שתומכים בהתפתחות המוטורית העדינה שלו, וברצון שלו להיות חלק מהבית. למשל, נאפשר לו לעמוד איתנו במטבח ולהצטרף אלינו למטלות הבית. אנחנו… זה עזרים. הנה, זה עָזַר. לעמוד איתנו במטבח עם סכין, מותאמת כמובן, זה עזר. אנחנו עוזרים לו לעשות כל כך הרבה, עוזרים לו לפתח כל כך הרבה מיומנויות.
שירי: אנחנו אפילו לא יודעים איזה, כאילו…
עדן: כן.
שירי: זה כל כך מפתח.
עדן: נכון. השלב הזה הוא קריטי. הוא קריטי מכיוון שאם הצרכים של הילד לא נענים, ההתפתחות שלו תיפגע ותשפיע על כל שארית חייו. כמה השלב הזה חשוב.
שירי: שלב 0-6 הוא שלב קריטי.
עדן: כן, הוא הבסיס. הוא הבסיס לחיים. אנחנו הסביבה של הילד. אנחנו חייבים לראות ולהתבונן ולהגיב לילדים כש… תוך כדי שאנחנו זוכרים את הנקודות הבאות. שימו לב, עשינו את זה בראשי תיבות. סמח"מ - סביבה, מכשולים, חופש ומשמעת. מה זה סביבה? אנחנו נייצר סביבה שנותנת מענה לצרכים של השלב ההתפתחותי. מכשולים. אנחנו נרצה להזיז כמה שיותר את המכשולים. חייבים להיות מודעים לזה. אחד המכשולים הכי גדולים לילדים זה הגישה, שלנו. המבוגר ש… כשאנחנו כמבוגרים לא מאפשרים לילדים להיות מלוכלכים, לבלגן, לגעת במים וכולי, אנחנו בעצם שוברים את הריכוז שלהם. ואנחנו זוכרים כמה זה חשוב לחזרתיות, להתעסק בכל מיני דברים שוב ושוב ושוב. זה פוגע בתהליך של ההתפתחות שלהם אם אנחנו מתערבים שם. אז ברגעים כאלה אנחנו צריכים לעצור, לנשום, להתבונן. חשוב שאנחנו נגיב מתוך מחשבה אינטלקטואלית ולא מתוך רגש.
אמרנו, סביבה, מכשולים, חופש. חשוב שנעקוב אחרי הצרכים הייחודיים של כל ילד. נזהר ש… ניזהר לא להיות שיפוטיים או לא ליפול לשיפוטיות. יש לנו הרבה פעמים שיפוטיות כלפי הילדים. "הוא עושה לי דווקא", "הוא עושה עליי מניפולציה". אנחנו, כמבוגרים, נוהגים בעצמנו לעשות מניפולציות על השינה שלהם, על השירותים, על האוכל, והרבה פעמים לנו יש קושי לשלוט ואנחנו מנסים לשלוט בהם.
ומשמעת. משמעת צריכה להיות כזו שהילד מייצר אותה לעצמו, ולא מושפעת מהפעולות של המבוגר. סביבה מונטסורית שמתפקדת טוב, יש בה משמעת עצמית. ילדים עובדים מתוך ריכוז ולא כי מכריחים אותם לעשות את זה. הם עושים את זה מתוך עצמם, עבור עצמם. אז זה היה הסמח"מ. סביבה, מכשולים, חופש ומשמעת.
שירי: אני ממש אוהבת, כאילו, אני ממש גאה בהורים. איזה עבודה זאת, להיות הורה.
עדן: עבודה מאוד מאתגרת.
שירי: מאוד. זה כיף. יש בה מלא פאן, ועוד אפשר להפוך את זה להרבה יותר פאן. אבל כל הכבוד להם, באמת. זה לא סתם אומרים "תפקיד חיי", זה, בואי, את יוצרת בני אדם, בני אנוש. זה, תחשבי איזה… גם אחריות, ואיזה יכולת יש לך בידיים, לנו, כהורים.
עדן: אני חושבת שמה שמשותף לכל ההורים, זה שכולנו רוצים לטובתם העליונה ביותר. כולנו רוצים שהילד שלנו יהיה… שיהיה לו חיים טובים, מאושרים, שהוא יהיה…
שירי: לתת לו, לתת לו כלים.
עדן: שיהיה לו מוביל בחיים שלו.
שירי: נכון.
עדן: בשביל שכל זה יקרה, אנחנו צריכים לאפשר לו את זה מההתחלה, להיות מוביל בחיים שלו.
שירי: נכון. ועכשיו שאנחנו מכירים את "המוח הסופג", זה גם, ההבנה הזאת… טוב, בואי נסכם.
עדן: יאללה, בואי נסכם.
שירי: חקר הפסיכולוגיה של הילד בשנים הראשונות פותח את עינינו לפלאים. עבודתנו כמבוגרים אינה מורכבת בהוראה, אלא בסיוע לנפש התינוק בעבודת ההתפתחות שלו. עדן, כמה זה היה נפלא אם היינו יכולים להאריך את התקופה שיש לנו את היכולת קליטה הזאת.
עדן: וואי, הלוואי.
שירי: כאילו, אנשים היו יכולים למצוא את עצמם עמוסים, גדושים במידע, בלי לדעת בכלל איך הם הגיעו למידע הזה. זה כמו, זה קסם. תכ…
עדן: אני חושבת שקשה לנו, אני חושבת שקשה לנו לעלות על הדעת את ה… איזה כוח נפשי יש לתינוק.
שירי: כמה הוא פריבילגי.
עדן: וואי, איזה מדהים זה אם היינו יכולים לשמור על היכולת הנפלאה שהייתה לנו כילדים. להשתולל בשמחה, לקפוץ, לשחק, ותוך כדי ללמוד.
שירי: ככה.
עדן: חלום.
שירי: באהלן אהלן. אז ככה הילד, הוא לומד הכל מבלי לדעת בכלל שהוא לומד אותו. הגילוי הזה, שלילד יש מוח המסוגל לספוג בעצמו, מייצר, או יכול לייצר, מהפכה בחינוך. אנחנו, אחרי שדיברנו על הכל בפרק, אנחנו יכולים להבין למה התקופה הראשונה בהתפתחות האנושית, שבה נוצר האדם, היא התקופה החשובה, החשובה, החשובה…
עדן: ביותר.
שירי: ביותר.
עדן: אז זה אומר שאנחנו ממש צריכים לעזור לילד.
שירי: כן, אבל לא, לא כי אנחנו חושבים עליו שהוא איזה יצור עלוב, חלש. בגלל הכבוד הזה, הוא ניחן באנרגיות יצירתיות גדולות, שהן, מהטבע שלהם, כאלה שבריריות. הן כל כך זקוקות לחוכמה אוהבת, לתבונה, להגנה. ולאנרגיות האלה אנחנו צריכים להביא עזרה, לא לילד, וכאילו, לחולשה שלו. כשאנחנו מבינים את זה, שהאנרגיות האלה שייכות למוח לא מודע, שבהמשך הוא עוד יהפוך למודע, על ידי עבודה ודרך ניסיון חיים בעולם, אנחנו מבינים שהמוח של הילד בינקות הוא שונה משלנו. אנחנו לא יכולים להגיע אליו ולא להתערב ישירות בתהליך המעבר שלו מהלא מודע למודע, שזה בעצם תהליך יצירת האדם האנושי.
ואז, כל מושג החינוך משתנה. בסוף זה הופך לעניין של מתן עזרה לחייו של הילד, להתפתחות הפסיכולוגית של האדם. זה כבר לא משימה הנכפית של שמירה על המילים והרעיונות שלנו כהורים או כאנשים בוגרים. זאת ממש הדרך החדשה שעליה צריך להיות מבוסס החינוך. לעזור לנפש בתהליך התפתחותה, לסייע לאנרגיות שלה ולחזק את חוזקותיה הרבים. ו…
עדן: יש…
שירי: תצטטי אותנו, זה גם ציטוט למסגר ולשמור. תזכורות.
עדן: זה ציטוט של ילד, לא של מריה, ציטוט של ילד. "Help me do it myself", "עזור לי לעשות את זה בעצמי". ומתוך הציטוט הזה, מונטסורי מדריכה גם את המבוגרים. כל עזרה חסרת תועלת מהווה מכשול להתפתחות. כל עזרה חסרת תועלת מהווה מכשול להתפתחות.
שירי: כבוד לילד ולמוח הסופג שלו. [צוחקת]
עדן: סיימנו את הפרק!
שירי: סיימנו.
עדן: וואי, נהנתי היום מאוד.
שירי: נהניתי בכלל מכל כתיבת הפרק הזה. מההעמקה.
עדן: אני… ממש. אני אגיד שהמון שעות אנחנו השקענו בלקרוא פרקים מהספרים שלה.
שירי: הספרים, הכל באנגלית.
עדן: הכל באנגלית. ופשוט, ממש חשוב לנו להביא לכם את הידע הכי טוב שיש, הכי טהור שיש, שיצא מה… מהפה של מריה. או מהיד. [צוחקות]
[מוזיקה מתחילה להתנגן]
בפרק הבא אנחנו נמשיך את הסדרה של השלבים ההתפתחותיים, מגיל 6 ועד גיל 24. וזה גם הולך להיות פרק מדהים ומפוצץ. תגידו לנו…
שירי: כמו בכל פרק, מקוות שנתרמתם.
עדן: מקוות שנתרמתם. ואם כן, תשתפו…
שירי: ושכבר יהיה שינוי. מאוד נשמח לשיתופים.
עדן: תעבירו את התוכן הזה לעוד הורים. זה תוכן משנה חיים. זה כל כך ישפיע על החיים של הילדים שלהם. אז אם אתם מכירים חברים, שלאו דווקא מעוניינים או מכירים מונטסורי, תשלחו להם את זה. זה כל הורה צריך לדעת את הידע הזה.
שירי: זה בסיסי.
עדן: ואנחנו נשמח שתגידו לנו מה אתם חושבים על הפרק, כי אתם הפידבק שלנו בסוף, ואנחנו רוצות להשתפר בשבילכם. גם בשבילנו, אבל גם בשבילכם. אז…
שירי: תודה שהייתם כאן.
עדן: תודה רבה.
שירי: תודה עדן, תודה מריה מונטסורי.
עדן: אני באמת נורא נהנית.
שירי: תודה על הזכות.
עדן: אני נהנית לעשות את הפרקים האלה. זה מפתח אותי, זה מלמד אותי, וזה מכין אותי למבחנים גם, אז למה לא? [צוחקת] אם זה על הדרך גם עוזר לאנשים אחרים [שירי צוחקת], מדהים.
זהו, נתראה בפרק הבא.
שירי: ביוש.
לעוד פרקים של הפודקאסט לחצו על שם הפודקאסט למטה
Comments