סורי, מה זה מונטסורי? - פרק 8 | תהליך ההסתגלות של התינוק לעולם החדש
- נחמה אריאלי
- Jan 28
- 16 min read
דמיינו שאתם נולדים לתוך עולם חדש לגמרי – הכל זר, מלא גירויים ולא מוכר. איך בכלל מתחילים להסתגל לכל זה? בפרק הזה נדבר על תהליך האדפטציה שעל הפעוט לעבור. נדבר על הכוח המדהים שיש לבני אדם להתרגל ולהתאים את עצמם לכל סביבה מהרגע הראשון שהם נולדים. נעמיק בתהליכים שתינוקות עוברים, וביכולת שלהם לקחת עולם זר ולהפוך אותו לבית.
תאריך עליית הפרק לאוויר: 29/10/2024.
[מוזיקת רקע]
עדן: הסתגלות היא נקודת המוצא, הקרקע שאנחנו עומדים עליה. אם אנחנו הולכים, ראשית עלינו לקבל את האדמה ללכת עליה. לאחר שלמדנו ללכת, אנחנו יכולים לקפוץ, לרקוד וכולי, אבל לשם כך אנחנו עדיין זקוקים לקרקע. ההסתגלות חייבת להיות ראשונה. לאחר מכן עולה האפשרות למגוון גדול יותר.
שירי: היי. ברוכים וברוכות הבאים לפודקאסט "סורי, מה זה מונטסורי?", המקום שבו נצלול לעומקה של הגישה החינוכית המונטסורית.
עדן: אנחנו עדן ושירי, בדרך להיות מדריכות מונטסורי AMI לגילאי לידה עד שלוש במוסד הרשמי שהקימה דוקטור מריה מונטסורי. בפודקאסט שלנו נגלה איך הגישה המונטסורית משנה את הדרך שבה ילדים לומדים, מתפתחים וגדלים.
שירי: אז אם אתם סקרנים לגלות מה הופך את הגישה המונטסורית לכל-כך מיוחדת, ולמה היא צוברת פופולריות ברחבי העולם - הגעתם למקום הנכון.
עדן: שבו לכם בנוחות והצטרפו אלינו למסע מרתק של למידה וגילויים.
[מוזיקת רקע מתגברת ומסתיימת]
דמיינו את הרגע הזה שבו אתם עומדים על סף משהו חדש, מקום שלא הייתם בו לפני כן, או איזושהי חוויה שמעוררת בכם תחושות מעורבות. רגע כזה של התחלות חדשות ואפילו חששות. איך הייתם מרגישים שם? מה הייתם מרגישים? עבור הילד זה השלב הראשון של המסע. ככה הוא מתחיל את החיים. הוא נולד לעולם מלא בגוונים ורבדים תרבותיים ומתחיל לאט לאט לעצב את עצמו בהתאם לסביבה שהוא הגיע אליה. זה נקרא תהליך ההסתגלות ועל זה אנחנו הולכות לדבר היום.
שירי: תהליך ההסתגלות הזה הוא… הוא אתגר עבור הילד, אבל הוא לא רק אתגר. הוא גם הזדמנות מופלאה ונהדרת לגדול וללמוד ובעצם לבנות את העולם הייחודי שלו. מריה מונטסורי הדגישה ואמרה שהצעד הראשון בחיי הילד הוא באמת התהליך הזה של ההסתגלות. הפעוט שרק נולד אין לו שום סממני תרבות כלשהי, והוא… די מהר מוצא את עצמו בתהליך התאמה לסביבה. יש לו את כל הפרטים של התרבות, של הזמן והמקום שלו, ויש לו גם את הכוח והיכולת להיות שייך לכל תרבות או קבוצה שאליה הוא יוולד. זה למעשה כוח ההישרדות שלנו כ… כבני אנוש.
עדן: אדלר אמר שלבני אדם יש איזשהו צורך הישרדותי ש… שנובע מההבנה שהאדם הוא יצור חברתי והקשרים החברתיים חשובים להישרדות שלו. קבוצות חברתיות, הם מספקות לו תמיכה והגנה, וזה מגביר את הסיכוי שלו לשרוד. זה ממש צורך מוטמע בנו להיות 'חלק מ…'.
שירי: שזה מתחיל ממש מ… זה הצעד הראשון. זה מתחיל ממש…
עדן: כן.
שירי: …מגיל לידה.
עדן: כן. זה מתחיל מלידה והילד בעצם מתאים את עצמו ל… ל… לבית שלו, למקום שהוא נולד אליו ולומד לאהוב אותו. זה חלק כל-כך הישרדותי בתוכינו, שבזכותו שרדנו דורות על גבי דורות. כל אחד מתאים את עצמו לתקופה שהוא חי בה. זה מה שעושה את החיים לנוחים יותר. כי כמו שאנחנו לא יכולים להתאים את עצמנו לאורח החיים של לפני אלף שנה, ככה גם אדם מהתקופה ההיא לא היה יכול להתמודד עם הרעש והקצב של היום. ולהם, אם עכשיו מישהו מלפני אלף שנה היה בא לפה, הוא היה רואה את כל מה שקורה פה, הוא היה אומר: "מה זה? זה ניסים ונפלאות. מה זה כל הטלפונים? אני יכול לראות מישהו שחי ביבשת אחרת, אני יכול לראות אותו במסך כל כך קטן, או להגיע ממקום למקום בכזאת קלות". אז אנחנו רואים את זה מובן מאליו, זה חלק מהשגרה שלנו, זה הפך להיות הדבר הנוח שלנו.
זה… וזה מדהים לראות איך ילדים מכל… מכל מקום בעולם, לא משנה מאיפה הם מגיעים, הם מתאימים את עצמם עד לפרט… לפרט הכי-הכי קטן של התרבות שהם נולדים בה. הם קולטים את כל הניואנסים. לתינוק שנולד אין לו תרבות משלו בכלל. אין… אין לו… אין לו… הוא בונה את עצמו, את האופי שלו ואת האדם שהוא יהפוך להיות.
שירי: ובזכות התהליך הזה של ההסתגלות שהוא עובר, הוא קולט מהר את כל הפרטים של התרבות, של הזמן והמקום הספציפי של… שבו הוא חי. ותכל'ס זה מה זה מראה על מגוון הפוטנציאל האנושי! כי תינוק שנולד, הוא יכול להיות חלק מכל תרבות או מכל קבוצה שהוא נולד אליה. הוא יכול לשרוד איפה שהוא יוולד.
כשילד מגיע למקום שבו הוא נולד, כשהוא… לא משנה איפה זה, גם אם החיים מאוד-מאוד קשים, הוא לא ימצא אושר בשום מקום אחר. לדוגמה, והיא כותבת על זה בספר שלה, האסקימואים, הם מרגישים את הקסם הזה של האזור הקוטבי. ומי שחי ליד הים, וגדל ליד הים, הוא מתלהב מהאוקיינוס. ואנשי המדבר, היא כותבת, שהם נהנים מהיופי והשקט של המדבר היבש והאינסופי. אז באמת מי שלא מצליח להתחבר למקום… כאילו, למקום שהוא נולד אליו - הוא מרגיש קושי, איזשהו קושי ונחיתות.
עדן: הנה, אפשר אפילו לראות את זה פה בארץ. כל מיני אנשי עדות שהגיעו מ… מארצות אחרות, איך… איך הם מרגישים רגשי נחיתות.
שירי: עם כל הקשיי הסתגלות שלהם והם…
עדן: כן.
שירי: נכון.
עדן: קשה להסתגל. ו… והיא, והיא מדגישה איך כל אחד מה… איך…
שירי: כל אדם.
עדן: כל אדם כל אדם חוֹוֶה את האהבה למקום שהוא גדל בו.
שירי: זה לוקח אותנו לרעיון הזה שאם ילד רוצה, והילד רוצה להתאים את עצמו לעולם שמשתנה כל הזמן, הוא בעצמו צריך להשתנות גם. זאת אומרת שמתינוק זוחל - הוא ילמד איך ללכת, ואיך לדבר ואיך לבצע דברים בכוחות עצמו. כל השינויים האלה עוזרים לו לשרוד ולהתפתח ממש כמו שצריך, ולהתאים את עצמו.
עדן: כן. ואיך זה קורה? המנגנון של ההתאמה הוא מאוד פשוט - הילד קולט את הסביבה שלו ובונה את עצמו כדי לחיות בה. וזה קורה רק אצל בני האדם. רק… רק… רק אנחנו, רק היצור האנושי עובר שלב של איזה שהיא בנייה, שהיא קראה לה "בנייה פסיכו-עוברית", שבו הוא נראה כמו… כמו איזשהו יצור פסיבי.
שירי: בהתחלה.
עדן: בהתחלה.
שירי: אנחנו יכולים לראות את התינוק מאוד מאוד פסיבי.
עדן: בהתחלה. הוא אמנם קולט את השפה, הוא עדיין לא מדבר אותה. אנחנו עדיין לא רואים את ה"איבר הרוחני" הזה של השפה שלו, אבל הוא מתחיל כבר. זה…
שירי: בכמה חודשים הראשונים הוא קולט המון והוא ממש פסיבי.
עדן: נכון.
שירי: הוא נראה לנו כמו איזה יצור אפאתי אבל הוא קולט מלא.
עדן: הוא גם… הוא גם לומד את השפה של האנשים סביבו והוא גם מתחבר לרגשות של הקבוצה שהוא משתייך אליה. והוא לאט-לאט מבין איך להתאים את עצמו לקבוצה הזאת. הוא… הוא… הוא לאט-לאט פשוט רוכש ידע על הסביבה שלו ו… וזה עוזר לו לפתח את ה… את המחשבה ואת האינטלקט שלו.
שירי: שזה למעשה איברים רוחניים.
עדן: [מהמהמת בהסכמה] וכל זה קורה בזכות המוח הסופג המדהים והמופלא והנס האלוהי הזה.
שירי: פלא. ממש זה פלא. בנוסף לזה שהוא סופג את ה… את כל ה… בהתחלה אמרנו שהוא נראה אפאתי והוא פסיבי, אבל הוא מחויב באינטראקציות והתנסויות עם הסביבה. רק ככה…
עדן: חשוב.
שירי: …הילד יהפך להיות חלק מהחברה שבה הוא נמצא.
עדן: זה ממש חשוב. בסופו של דבר הילד הזה מרגיש שייך לקבוצה מסוימת רק אחרי שהוא…
שירי: הוא מפתח תחושת שייכות. ואלפרד אדלר דיבר על זה המון, על תחושת שייכות…
עדן: כן.
שירי: לקבוצה, מאוד. מאוד חשוב.
עדן: הוא מרגיש: "כאן אני שייך, זה הקבוצה שלי, זה הקבוצה שלי".
שירי: וזה יקרה רק דרך חוויות שהוא עובר.
עדן: אני חושבת שזה מדהים איך האינטראקציות עם הסביבה לא רק מפתחות את המיומנויות שלו, ואת יודעת, את התנועות, את השפה, לא רק זה. זה גם ממש בונה לו את התחושת… ה… את תחושת השייכות, כי הוא יכול עכשיו לעשות את מה שכל הקבוצה שלו עושה. וזה מאד חשוב להתפתחות שלו. זה מעלה לו את הערך העצמי, את תחושת הביטחון. הוא מתחיל להרגיש שייך.
שירי: בספרים שלה, מונטסורי מציינת שרק במאה השנים האחרונות באמת-באמת התחילו לחקור את הילד. וכל החוקרים הגיעו למסקנה שהשנתיים הראשונות לחיים הן הכי הכי חשובות. מה קורה בתקופה הזאת? מתבססים המאפיינים הבסיסיים של ההתפתחות שיעצבו את האישיות שלנו.
עדן: וואי.
שירי: זה… איזה מטורף לקלוט את זה, נכון?
עדן: כן. וואי, זה…
שירי: כאילו, אנחנו יכולים להגיד…
עדן: קריטי.
שירי: "עַזבי, הוא לא קולט כלום, הוא עוד קטן, הוא עוד זה…". הכל הוא קולט.
עדן: נכון. הכל.
שירי: נכון?
עדן: הכל, הכל. עד הפרט הכי קטן.
שירי: עד הפרט הכי קטן. לא רק שהוא קולט, זה בונה את מי שהוא יהיה.
עדן: כן, הופך להיות מי שהוא.
שירי: זה מהותי. למשל אצל החיות יש תכונות גנטיות שמאפשרות להם מיד איך שהם נולדות - לרוץ, להתרומם. אצל בני האדם התהליך הזה הוא שונה. ברחם הילד נוצר וכל האיברים הפיזיים שלו נוצרים, ואז הוא מגיע לעולם והוא עובר עוד תקופה, מחוץ לרחם, שבה הוא מפתח את כל מה שנדרש לו בשביל להיות אדם ובאמת בשביל להצליח לחיות בעולם הזה כמו… כמו שצריך וכמו שהוא רוצה. מונטסורי, היא קוראת לזה "האיברים הרוחניים של הילד". לתקופה הזו שמחוץ לרחם, היא קוראת לזה "האיברים הרוחניים של הילד". זה למעשה… היא מדברת על תנועה, על שפה, על רגשות, על אינטליגנציה ועל רצון.
עדן: זה… זה ייחודי רק לילדים מתחת לגיל שש. כי בעצם יש להם יכולת מיוחדת בגלל המוח הסופג, שמאפשרת להם לקלוט את הסביבה שלהם בצורה… פנטסטית. באמת אין לי… אין לי מילים להגיד כמה… כמה זה מדהים איך שהם סופגים את הסביבה שלהם. וכל זה קורה דרך חוויות ואינטראקציות עם אחרים. אז הילד בעצם מתחבר לקבוצה ומפתח תחושת שייכות. ככה, היא גם… היא גם הדגישה את זה שזה לא קורה כשמשאירים ילד לבד במיטה. הוא צריך… הוא צריך אינטראקציות, הוא צריך אותנו. ו… וזה… זה חשוב. חשוב להבין את זה כי הילד בסוף צריך להפוך חלק מהקבוצה כדי באמת להרגיש בבית. אנחנו צריכים ליצור כמה שיותר אינטראקציות ולערב אותו ביום-יום שלנו, לדבר איתו ולגרום לו באמת להרגיש חלק מהקבוצה, חלק מאיתנו. ומה שיפה זה שאיך… איך הם בעצם עושים את זה הילדים? איך הם מסתגלים? כל מה שדיברנו, כל מה שדיברנו עליהם בפרקים הקודמים זה… זה מתנקז ל… לנקודה הזאת כי בעצם כל מה שדיברנו עליהם - התקופות רגישוּת והמוח הסופג, הנטיות הטבעיות, ארבעת שלבי ההתפתחות - כל אלה הם בעצם חוקי ההתפתחות שעוזרים לילד להיות מי שהוא רוצה להיות. וכמו שבעלי חיים מתאימים את עצמם לסביבה שלהם, ככה גם הילדים צריכים להתאים את עצמם לסביבה כדי להתפתח.
שירי: נגיד דוב גריזלי ודוב קוטב, הם יתאימו את עצמם לסביבה שבה הם חיים. למשל הדוב גריזלי הוא חי ביערות באזורים הרריים וה… ודב הקוטב חי באזור של קרח והוא מסתגל לקרח. ככה גם הילדים זקוקים לסביבה מתאימה כדי להתפתח. הם צריכים מקום שבו הם יוכלו לחקור, שהם יוכלו ללמוד, שהם ירגישו בו בטוחים. והסביבה הזאת ממש יכולה להשפיע על ההתפתחות שלהם, ממש כמו שהיא משפיעה על ה… על ה… על בעלי החיים. זאת אומרת, אם תקחי דוב קוטב ותשימי אותו ביערות, הוא ממש לא ישרוד.
עדן: נכון.
שירי: אז אנחנו ממש צריכים לקחת את זה בחשבון, את הרעיון של סביבה.
עדן: מאוד. וה… גם הנטיות הטבעיות למשל, החקירה, תקשורת, הסדר, עבודה, ה… הם בעצם מחברות את הילד לסביבה שלו והם נשארות איתו לאורך כל החיים. בשש שנים הראשונות, אמרנו, המוח הסופג הוא קולט את כל מה שסביבו. נכון? בגיל אפ… בגיל מלידה עד גיל שש הוא סופג בלי… בלי שהוא יודע את זה בכלל, באופן בלתי רצוני. ובגיל שלוש עד שש הוא מתחיל להבין ולשפר את מה שהוא למד בתקופה הקודמת. ובתקופות הרגישות הילד מתמקד בללמוד מיומנויות חשובות. ואם הסביבה לא תומכת בו, אז לצערנו הפוטנציאל שלו עלול להיפגע.
שירי: ומונטסורי מדברת איתנו גם על שני מונחים מאוד מעניינים - על מרכז ופריפריה. שהמרכז זה כל מה שקורה בתוך הילד, בפנים הילד. שמה נמצאים כל חוקי ההתפתחות, ועל זה המבוגר לא יכול להשפיע. הפריפריה, זה איך הילד מתנסה עם הסביבה. שמה המבוגר מאוד יכול להשפיע על ידי שינוי הסביבה. המבוגר, הוא לא יכול ללמד את הילד ישירות. הילד, אמרנו שהוא חייב ללמוד דרך אינטראקציות עם הסביבה בשביל לבנות את מי שהוא יהיה. תפקיד… התפקיד הזה של המבוגר הוא פשוט לספק תנאים טובים להתפתחות.
עדן: ואפשר לדמות את הפריפריה לַ… לרחם. הילד נמצא שם ואין לנו יכולת להשפיע על מה נבנָה. אנחנו כן יכולים לספק את התנאים האידיאליים עבור ההתפתחות שלו שם.
שירי: בואי נרכז את כל מה שדיברנו עליו עד עכשיו. על… למעשה יש שלושה שלבים של ה… כל ההתפתחות האנושית. השלב הראשון זה השלב ה… נוכח על הקיימות שלי. זה… היא קוראת לזה, מריה מונטסורי, "to be". זה השלב ש… של רגע היצירה, של הלידה, של ה… "אני כאן. אני בכאן ועכשיו". השלב השני זה "to become". זה התהוות, זה תהליך של להפוך להיות האדם הזה. לימוד השפה המסוימת, הניואנסים, הרכישת ניואנסים של התרבות, התנועה שאנחנו רוכשים. כל השלב הזה זה שלב של התהוות. והשלב השלישי - "to belong", זה באמת ההשתייכות. בסוף, אני שייך לקבוצה. אני מתלבש בצורה שמתאימה לתרבות. אני מסתובבת באותו אופן כמו שאר חברי הקבוצה. האדם, הוא מזוהה עם קבוצה ספציפית והוא משתייך בגלל ובעקבות תהליך ההתאמה.
עדן: איזה מדהים זה. זה… וזה שלושה שלבים שהם מאוד-מאוד חשובים להתפתחות האנושית. אני… נגיד, ילד שנולד וגדל בישראל, בשש השנים הראשונות שלו, לדוגמא. אז הוא… הוא… הוא יתאים את עצמו לתרבות הישראלית. הוא ילמד את הנורמות החברתיות, את השפה, את המנהגים של החברה כאן. ובגלל זה כשאנחנו חוזרים לארץ אחרי תקופה שהיינו בחו"ל, אנחנו ישר מרגישים בבית. כי כל מה שגדלנו עליו בשנים הראשונות שלנו נותן לנו תחושת שייכות ונוחות.
שירי: חד משמעית. ומונטסורי ממש אמרה את זה, שהילד בגיל שש, הוא שייך לקבוצה והוא הופך להיות, היא קראה לזה, "אזרח" בה. תוך שש שנים הילד הזה הופך להיות שונה, והוא שמח ובטוח בקבוצה. נגיד חתול, לא משנה איפה… איפה בעולם הוא… הוא יוולד, הוא ילמד לעשות "מיאו" בדיוק באותה הדרך, והוא יתנהג כמו כל החתולים בעולם. האדם, לעומת זאת, הוא מתאים את עצמו לזמן ולמקום הזה, והוא יהפוך להיות חלק מהתרבות אליה הוא נולד.
עדן: זה מדהים. איך הוא… איך הילד מקבל הכל בכזאת קלות.
שירי: נכון בקלות מדהימה, וואו!
עדן: הוא נדחף. הוא נדחף על ידי הטבע. אין לו ברירה אחרת, זה הדרך הטבעית שלו. אם זה לא היה קורה הציוויליזציה לא הייתה ממשיכה להתפתח.
שירי: לא היינו יכולים לחיות כאן כמו האדם הקדמון, כי לא היינו שורדים. אם הילד היה אומר… נולד ואומר: "לא, לא בא לי טלפון. לא רוצה להסתגל לטלפון", הציוויליזציה לא הייתה יכולה להתפתח.
עדן: כן.
שירי: זה לא… לא היה המשכיות לסיפור הזה. וזה היופי שהילד מקבל הכל בקלות מדהימה. הוא לא מתנגח עם המציאות. מקבל אותה. מזל, מזל. אני… אני כותבת לי את הנקודה הזאת כי גם אני רוצה לקבל את המציאות, בקלות.
עדן: זה מאתגר. [שירי צוחקת] עבורנו, המבוגרים, זה מאתגר.
שירי: נכון. [צוחקת קלות] אני רוצה שנפתח סוגריים ונדבר על התאמה שלילית וחיובית. זה שני מונחים… אלו שני מונחים שמריה מונטסורי מדברת עליהם. אני בכַּוונה רוצה לפתוח סוגריים, כי זה לידע כללי.
עדן: כן. אז בואי נתחיל דווקא עם התאמה חיובית. תמיד טוב להתחיל עם הטוב. מתחת לגיל שש המוח של הילד קולט הכל בקלות. זה למה זה התאמה חיובית. הוא לא מרגיש איזה… איזה… הוא לא… הוא לא צריך לגייס כוחות כדי לעשות את זה.
שירי: מאמץ.
עדן: ומאמץ. כל חוויה שהוא חוֹוֶה, מספקת לו איזושהי הבנה על מה… מה נורמלי בחיים האלה. מה נכון בחיים האלה. וזה התהליך הראשון שבו הוא בונה את העולם שלו. הוא… הוא מגיב בצורה חיובית לסביבה ולחוויות שהוא פוגש. הוא מתפתח ומסתגל לסביבה בצורה טבעית והוא לומד ומשתף… הוא משתף פעולה עם אחרים. ובמצב הזה, הילד מרגיש מאוד בטוח. הוא… הוא חוקר, הוא יוצר, הוא סקרן. והתהליך הזה, של ההתאמה, התהליך ההתאמה החיובי, הוא מעניק לילדים ביטחון, אמון בסיסי ואיזשהיא מסגרת יציבה להמשך ההתפתחות שלהם. הם לומדים להרגיש נוח עם הסביבה והתרבות שמסביבם וכך הם בעצם מבינים איך לחיות את החיים.
עכשיו, חשוב רגע לציין בכוכבית, שאין לנו שליטה על מה שהילד קולט או איך הוא מפרש את העולם. אנחנו כן יכולים לשנות את הכוח הפנימי שלו, או את מה שמונטסורי כינתה את ה-"horme". אנחנו יכולים להשפיע על זה. אנחנו יכולים לסייע על ידי יצירת סביבה עשירה וטובה, שבה הילד יוכל לפתח את עצמו. והיא אומרת שאנחנו לא יכולים לדעת מה הפוטנציאל שחבוי בתוך הילד הזה. זה סוד הילדות. אנחנו לא יודעים מה נ… מה מסתתר שם. אנחנו יכולים לעזור לו להסיר את ה… את ה… את הווילונות ולראות מה… מה קורה שם, מה הקסם, אבל זה תלוי בנו. אנחנו חייבים לספק לו כמה שיותר התנסויות עם הסביבה, כדי שה-horme שלו יתבטא. ולעומת זאת, בהתאמה השלילית, שזה קורה מגיל שש, המוח של הילד מתחיל לפעול בצורה סיבתית. וזה כבר דורש מאמץ משמעותי מאוד כדי שהוא יתאים את עצמו.
אז בשלב הזה, לילד יש איזשהי תחושת משמעות כבר, וחיבור לקבוצה, והוא מאוד פעיל בחקירה ובפעולה. נגיד, המבוגר אם הוא לומד במדינה חדשה, הוא נתקל בשינויים שדורשים התאמה. איך אומרים שלום? איך נהוג להתלבש? איך נהוג לשוחח? זה… זה ניואנסים מאוד-מאוד מאוד קטנים שמאוד משפיעים על ההסתגלות לסביבה החדשה הזאת ש… שהמבוגר הגיע אליה. אז בגלל שחוויות חדשות יכולות להוציא אותנו מהשגרה ולגרום לנו להרגיש לא בטוחים, מאוד-מאוד חשוב שאנחנו נשמור על משהו יציב שיחזיק אותנו.
שירי: אז התאמה חיובית היא פשוט הקלות שבה הילד סופג.
עדן: בדיוק.
שירי: ו… וזה לא… הרעיון של חיובי לא אומר שכל מה שקורה מתחת לגיל שש הוא תמיד טוב. זה רק אומר שזה תהליך שהילד מפנים ובונה דברים חדשים. ההתאמה השלילית היא דורשת הרבה יותר מאמץ וזה מדבר על כל מה שנמדד ביחס לשש השנים הראשונות. כל מה שיקרה אחרי… מעל גיל שש אנחנו נשווה אותו לשנים הראשונות שהיו לנו. אז פה אנחנו סוגרות את הסוגריים, וממשיכות.
עדן: ואני רוצה להגיד משפט שממש למרקר אותו. ל-מר-קר. אין זמן נכון או לא נכון שלוקח לילד להסתגל. והאחריות שלנו כמבוגרים, כאנשים שתומכים בילדים האלה, זה לאפשר זמן להסתגלות הזאת.
שירי: אני חושבת שהקונוטציה הראשונה שעולה כשאת מדברת על זה, זה ההסתגלות לגני ילדים.
עדן: בטח. בבתי ספר, ביסודי, כן.
שירי: ואנחנו מה זה נקדיש לזה פרק. זה מעניין, זה מעניין. יש כמה עקרונות מונטסוריים… אני עבדתי בגן מונטסורי ו… ודיברנו על זה. אז הייתי… לא למדתי עדיין, ואני זוכרת שהיא עשתה לנו שיחה, מאוד-מאוד מעניינת, על הסתגלות לגן בראי הגישה המונטסורית, ואנחנו ממש נקדיש לזה פרק.
עדן: כן.
שירי: בבוא העת.
עדן: אנחנו כן נגיד, בקצרה, שהגננות ממלאות תפקיד מאוד מאוד חשוב בתהליך של המעבר, ש… הוא… הוא באמת… הוא… כולנו יודעים שזה, זה בין… יומיים לחודש. זה לוקח זמן להסתגל.
שירי: את יודעת, הרבה פעמים בקטע של ההסתגלות, את יכולה לראות ילד שבא עם דובי מהבית, או משהו, עם איזה חפץ מהבית, נכון?
עדן: איזה משהו שהוא… שהוא… שהוא מרגיע אותו.
שירי: לא מרגיע, זה נקודת ייחוס. כמו שפֹּה אמרת? [עדן מהמהמת] יש… אני עובר עכשיו למקום חדש, זה לא הבית שלי, אני עובר למקום חדש - אני לוקח איתי איזה מ… איזה…
עדן: משהו מהבית.
שירי: מ…
עדן: שמזכיר לי את הבית.
שירי: שמזכיר לי בית. זה מטורף.
עדן: כן.
שירי: מדהים.
עדן: היא גם אומרת ש… מומלץ בקהילה הצעירה לערב ילדים שהם יותר בוגרים.
שירי: נכון. כן.
עדן: כי זה עוזר להם, זה מסייע להם בתחושת הביטחון העצמי.
שירי: ל… גם וגם.
עדן: כן.
שירי: זה יפה.
עדן: אז המבוגר יכול או לעזור או להפריע לילד בתהליך ההסתגלות. ובגלל זה חשוב להבין איך הוא משפיע על הילד. לילד יש כוח פנימי לספוג הכל, והמבוגר צריך לעזור לו להתחבר לסביבה שלו. זה חוזר על עצמו. אנחנו אומרות את זה בכל הפרקים. אנחנו יכולים להיות או המכשולים או המקפצות להתפתחות של הילדים. מכשולים יכולים להיות פיזיים, כמו חפצים שמפריעים, או… מגש גדול מדי לליד של ה… ליד של הילד. או… או אפילו לא לתת לילד לדבר, זה גם מכשול. וחשוב לזכור שתמיד יש שני סוגים של סביבות שקשורות בתהליך הזה - פיזי ואנושי. ככל שילד יותר צעיר, ככה הסביבה האנושית יותר חשובה. ועדיף סביבה ערומה בלי כלום, עם מבוגר אחד מדהים שידבר עם הילד ויחיה אותו ו… וישמח איתו, מאשר סביבה פיזית שנראית מדהים, אבל המבוגר כבוי ולא מועיל לילד.
שירי: אז למעשה תהליך ההתאמה של הילד הוא… יש באמת חיבור בין הגוף למוח. במונח זה נקרא "בנייה פסיכוסומטית". וזה מה שמאפשר לילד להתאים את עצמו לתרבות ולזמן שהוא חי בה. הילד הזה, הוא חוקר את העולם שלו עם כל החושים, ועם אינטראקציות עם הסביבה, וזה… ככל שהוא יהיה עם יותר אינטראקציות בסביבה זה יעניק לו תחושה של שייכות, לאותה סביבה. התהליך הזה הוא דו כיווני, הילד משפיע על הסביבה והוא גם מושפע ממנה. למעשה הוא משנה את המשפחה שלו, עד שבשלב מסוים המשפחה הזאת לא יכולה לדמיין איך… איך היא חיה לפני שהוא הגיע. מה גם שאמרנו שזה תורם והכרחי להתקדמות האנושית.
עדן: כן. האנושות לא הייתה מתקדמת, אם הילד לא היה נדחף להתאים את עצמו לסביבה.
שירי: כן. דוקטור מריה מונטסורי, היא מדגישה שההתאמה הזאת נותנת לילד משמעות לחיים ומביאה לו סיפוק מאוד מאוד מאוד מאוד עמוק. במהלך ההתאמה שלו לתרבות הילד יפתח שפה, תנועה, מנהגים, רעיונות. כל הדברים האלה יוצרים את הבסיס לאמונות שלו ושל החיים שהוא יחיה. כל זה, מתוך כל הקודים התרבותיים שהילד הזה ספג וסופג, יהפכו למשמעות ולעוגן בחיים שלו.
עדן: וואי, היא גם אומרת במשפט… היא מסכמת את זה ממש יפה: "אדפטציה משמעותה סיפוק של תנאים הכרחיים לחיים ולאושר". זה… זה תהליך שלא רק מעצב את הילד, הוא מעצב את העולם שהוא חי בו. שניהם מתאימים אחד לשני ומתפתחים כדי לתת מענה לצרכים אחד של השני.
שירי: על פניו אנחנו יכולים להסתכל ולראות את זה כטריוויאלי, אבל אם אנחנו רגע יורדים באמת לשורש של הדבר ו… וכמו שתיארנו פה לכל אורך הפרק, פורשים את זה ומבינים את התהליך, יש תהליך שקורה. זה לא: "הילד נולד ו…". יש ממש תהליכים ויש מתנות שהטבע העניק בשביל שהדבר הזה יוכל להצליח כמו שצריך. ולנו המבוגרים נותר להיות מאוד מודעים לתהליכים האלה, מאוד ערים אליהם ו… ולהתאים גם את עצמנו, לתהליך הזה של הילד, שהוא עובר.
עדן: כן. אני רוצה שרגע נצטט פה פסקה שפשוט מסכמת את כל ה… את כל מה שנאמר: "הסתגלות היא נקודת המוצא, הקרקע שאנחנו עומדים עליה. אם אנחנו הולכים, ראשית עלינו לקבל את האדמה ללכת עליה. לאחר שלמדנו ללכת אנחנו יכולים לקפוץ, לרקוד, וכולי. אבל לשם כך אנחנו עדיין זקוקים לקרקע. ההסתגלות חייבת להיות ראשונה. לאחר מכן עולה אפשרות למגוון גדול יותר". וואו, אני…
שירי: וואו.
עדן: אני אוהבת את המילים שלה. זו פשוט האבן דרך הראשונה שכל בן אדם עובר בה.
שירי: הילד הזה הוא לא רק יצור שהוא פסיבי או תלותי, הוא ממש יוצר ומעצב. יש לו משימה עמוקה וחשובה משלו. מתינוק חסר אונים, הילד הזה יהפוך להיות מבוגר שלם עם תבונה, עם כישורים, והוא עושה את זה בכוחות עצמו, דרך תהליך עמוק עמוק שנעשה בתוכו. זה תהליך מאוד ייחודי והיא מדמה את זה ממש לבריאת האדם. כל יום אנחנו יכולים לראות את הפלא הזה כשילדים גדלים ומתפתחים, וזה לא קל אבל זאת המשימה שלהם, הם לא מתעייפים מזה. למעשה העבודה הזאת רק מחזקת אותם. הילד זקוק לאהבה ולדאגה, אבל הוא גם ממש זקוק למקום שבו הוא יוכל לעבוד על הצמיחה שלו, וכדי לתמוך בתהליך הזה, חשוב לשים את הילד במרכז, להקשיב לצרכים שלו, לאפשר לו את החופש הזה לגדול ולהתפתח באופן טבעי. ובעזרת השם שיצמחו פה עוד גנים מונטסורים ובתי ספר מונטסורים, ושהגישה תפרח ותשגשג פה, בישראל.
עדן: אמן.
שירי: אני מה זה מאחלת לזה.
עדן: אמן.
שירי: ליום שזה יקרה.
עדן: יאללה. רוצה לפתוח רשת גנים?
שירי: כן, אני רוצה. בעזרת השם.
עדן: איפה?
שירי: איפה אני אתחיל? [עדן מהמהמת באישור] איפה שאני אגור. [צוחקת] כרגע אני בעצמי מסתגלת למקום מגורים חדש. אם אני אחליט שאני נשארת שם, אז… ניידע את כולם על הקומפלקס גנים שיקום בעזרת השם.
עדן: זה גם לא חייב להיות באותו אזור שקרוב אלייך.
שירי: נכון.
עדן: את יכולה גם לפתוח רשת ברחבי הארץ.
שירי: לאט לאט. לאט לאט. אנחנו על זה.
עדן: אני רואה את עצמי מתי שהוא עושה את זה.
שירי: על זה.
עדן: כרגע-כרגע לא, אבל מתי שהוא זה יקרה. ככה… ככה השינוי יתחיל. שינוי מהותי יתחיל.
שירי: נמצא קרקע, קרקע "אדמה", כמו שאומרת מריה מונטסורי, ועליה נבנה.
עדן: כן.
שירי: ונייצר. וניצור. ניצור פה… בעזרת השם. כן. ובעזרתינו.
עדן: זה… זה היה פרק מאוד… שונה ודומה למה שהיה פה עד עכשיו. אני מרגישה שזה היה פרק יותר כזה… קרקוע של כל מה שעד עכשיו, כזה, למדנו ביחד. וזה פשוט סוגר את הקצוות. נכון? פרק ממש "אדמתי" [שירי מהמהמת באישור] כזה…
שירי: כן. נכון.
עדן: …אני מרגישה שזה היה. אז אנחנו מאוד מקוות שנהניתם ונתרמתם. אנחנו עכשיו יוצאות לפגרה. [צוחקת קלות]
שירי: אנחנו יוצאות לפגרה קטנה של… פשוט, של… של חודש לימודים, אז פשוט לא יתפרסם פה פרק אחד. אנחנו נהיה ב… חודש? [עדן מהמהמת] פגרה?
עדן: נכון.
שירי: אנחנו פשוט במין הפסקה לחו… ל… הפסקת פרק אחד ואנחנו מיד נחזור.
עדן: כן ממש רצינו. [מגחכת] רצינו להספיק להקליט עוד פרק, אבל… יש דברים ש…
שירי: לא הספקנו.
עדן: הם גם לא תלויים בנו. אז נסיבות החיים ו… בקיצור אנחנו מאוד שמחות שהייתם כאן איתנו, ואנחנו שוב מדגישות ומזכירות לכם [מוזיקת רקע] שיש לנו קבוצת פייסבוק שהיא ממש בחיתוליה. תעזרו לנו, [מגחכת] תעזרו לנו להצמיח אותה.
שירי: תעזרו לנו לגדול. תהיו הסביבה התומכת שלנו.
עדן: אנחנו ממש נשמח לראות אותכם שם ולראות את הקבוצה גדלה ו… אנחנו גם מאוד אוהבות שאתם פונות אלינו, פונות ופונים, באינסטגרם. אנחנו… אנחנו רוצות עוד, עוד אינטראקציות איתכם. אם אהבתם תגידו לנו. איך… אני מאוד אשמח לקבל: "וואי, שמעי, הפרק הזה היה לי מאוד משמעותי, נהניתי לשמוע". תנו לנו את זה.
שירי: אנחנו גדלות יחד איתכם.
עדן: ממש ככה.
שירי: תודה עדן שלי.
עדן: אני אוהבת אותך מאוד.
שירי: גם אני. תודה למריה שוב על כל הטוב הזה.
עדן: ותודה לכם שאתם בכלל פה, מאזינים ורוצים עתיד טוב יותר עבור הילדים.
שירי: נכון. נשיקות.
עדן: יאללה, ביי.
שירי: ביי.
[מוזיקה מסתיימת]
לעוד פרקים של הפודקאסט לחצו על שם הפודקאסט למטה
Comments