top of page

סוכן חלל - פרק 3: מהיר ועצבני במערכת השמש

למה כוכב הלכת הקרוב אלינו הוא לא מה שאתם חושבים ואיך זה שבמרכז מערכת השמש אין בעצם כלום? כדי לברר זאת, סוכן חלל חיון יוצא לרוד-טריפ, אבל מחשבת לא מרוצה מזה.


 

תאריך עליית הפרק לאוויר: 17/07/2023.

סוכן חלל, פרק 3: מהיר ועצבני - במערכת השמש


יוצר ומגיש: בר חיון עבור כאן הסכתים

פלטפורמות האזנה: אתר כאן ובכל אפליקציות הפודקאסטים


קריינית: אתן מאזינות ואתם מאזינים ל"כאן הסכתים", הפודקאסטים של תאגיד השידור הישראלי.


חיון: אני בר חיון, אתם על "סוכן חלל", ועכשיו - בוחן פתע.

[מוזיקת רקע]

מהו כוכב הלכת הקרוב ביותר לכדור הארץ בזמן שהוא עושה את הסיבוב הזה שלו סביב השמש?

את השאלה הזאת שאלתי גם כמה מתושבי כדור הארץ, והנה כמה מהתשובות שקיבלתי:

אורה: אין לי מושג.

איתן: אין לי מושג, שמץ של מושג.

דין: מאדים? אין לי מושג ת'אמת.

רונן: מכיר כוכבי לכת, לא יודע מי הכי קרוב.

יוסי: מאדים אולי?

מיה: מאדים! כי זה המשימה הבאה [צוחקת].

דניאלה: אההה נוגה?

יעל: מה, לפי הסדר של כוכבי הלכת? אהה, נוגה!

הלל: כוכב הלכת הכי קרוב? אהה, מארס!

חיון: תודה לתושבי כדור הארץ, אתם מקסימים. נכון שהם מקסימים?

מחשבת: מקסימים, וחלקם אף ידעו את התשובה.

חיון: רגע מחשבת, אל, אל תקדימי את המאוחר.

מחשבת: למה?

חיון: [ממלמל] נו, כי אני… טוב זו הייתה אמורה להיות הפתעה אבל… אחרי מוזיקת הפתיחה, כדי לענות על השאלה הזאת ששאלתי, את ואני – מוכנה לזה? – יוצאים לרוד-טריפ במערכת השמש! יא בייבי! מה אומרת?

מחשבת: אני אומרת… למה?

חיון: מה למה? הרגע אמרתי.

מחשבת: למה רוד-טריפ, כשהרבה יותר פשוט להיכנס לוויקיפדיה או לשאול אותי.

חיון: לא במקרה הזה, את תראי. טוב, תקריאי בינתיים את הפתיח לפרק, אני קופץ שניה לחדר-מכונות.

מחשבת: חיון, הפרק התחיל, מה איבדת שם?

חיון: לא איבדתי כלום, פשוט חסר לנו קצת מהגבישי דיליתיום כדי למזג בין הפלזמות של החומר והאנטי-חומר.

מחשבת: האם לא פשוט יותר להגיד שחסר לנו "דלק"?

חיון: יאללה, קריינות! ותעשי את זה סוחף כזה, את יודעת.

מחשבת: טוענת פתיח.

[מוזיקת פתיחה]

היום ב"סוכן חלל" - מערכת השמש כפי שלא הכרתם אותה. הצטרפו אלינו למסע במישור הידוע בשמו "מישור המילקה". מסענו יחל מאזור השמש ויעבור דרך מסלולי כל כוכבי הלכת, עד שנגיע לקצה השכונה הקוסמית שלנו. בדרך נברר איך הכוכב הקרוב ביותר לכדור הארץ הוא אינו נוגה… חיון! חיון, אני לא יכולה להקריא את הטעות הזאת.

חיון: אין, אין טעות, הכל טוב. יאללה, מצאתי ת'גבישים, הבאתי חטיפים, בואי נגמור עם הפתיח ונעוף מפה.

מחשבת: אוקיי… נברר איך הכוכב הקרוב ביותר לכדור הארץ הוא אינו נוגה, ננפץ מיתוסים, ננפץ אסטרואידים, ואפילו נגלה מדוע במרכז מערכת השמש אין בעצם כלום! ועכשיו, אם כולם חגורים, אנו יוצאים לדרך בעוד שלוש, שתיים, אחת…

[מוזיקת רקע]

חיון: טוב, קודם כל יופי שיצאנו לדרך, אבל בשביל מסע במערכת השמש אנחנו נצטרך ללחוץ פה על הדוושה. מחשבת, קחי אותנו בבקשה למהירות האור!

מחשבת: סוכן חלל חיון, אני מפנה אותך לפרק הקודם. אי אפשר לטוס במהירות האור!

חיון: אוח, את חוששת מהטוקבקים אחר כך, הא? טוב, בואי נסכם שמעכשיו כל פעם שאני אומר "מהירות האור" או "שלוש מאות אלף קילומטר", אז אני מתכוון ל"כמעט" מהירות האור, אוקיי? "כמעט" שלוש מאות אלף. אחרת פשוט לא נספיק לראות כלום, וחבל.

מחשבת: חיון.

חיון: מה?

מחשבת: אנחנו לא נראה כלום.

חיון: מה לא נראה? מחשבת, אנחנו מדברים על מערכת השמש. מן הסתם נראה משהו. זאת מסיבה של שמונה כוכבי לכת, מאתיים ירחים, מיליון וחצי אסטרואידים, מיליארדי שביטים…

מחשבת: אוקיי! אתה הקפטן, קפטן. מגבירה ל"כמעט" מהירות האור.

[מוזיקת רקע]

חיון: הופה, על זה אני מדבר!

ועכשיו, מאזינות ומאזינים, רק כדי שנבין מה הולך פה, מה שזה אומר "כמעט" מהירות האור, זה שכל שניה אנחנו חוצים פה מרחק של כמעט 300 אלף קילומטר. זה מרחק שקשה לתפוס, פשוט כי אין שום דבר בעולם שאנחנו מכירים שמתקרב לזה. שום מסע הכי ארוך שתדמיינו מסביב לעולם לא ידגדג את המרחק הזה. למעשה את העולם עצמו צריך להקיף שבע וחצי פעמים כדי להגיע למרחק שאנחנו עושים עכשיו כל שניה. כנסו לאוטו, סעו במהירות מאה קמ"ש בלי לישון, לתדלק, ותצטרכו לנסוע 125 יממות. זה יותר מארבעה חודשים רצוף. ואת המרחק הזה, אנחנו כאמור חוצים עכשיו בכל שניה. ואנחנו משתמשים במהירות הזאת, שהיא הגבוהה ביותר האפשרית ביקום, לא כדי לטוס לאיזה כוכב אחר, אלא רק לעשות טיול דרך כל מסלולי כוכבי הלכת שלנו, כדי להגיע לקצה מערכת השמש. זה אומר, שבהתחשב בזה שיצאנו לדרך מכיוון השמש לפני מאה-מאתיים שניות כזה, אז כבר עשינו חתיכת דרך. מחשבת?

מחשבת: אכן. אנחנו נחצה את מסלולו של כוכב הלכת חמה, הקרוב ביותר לשמש, בעוד שלוש, שתיים, אחת…!

חיון: אוקיי, אמנם לא ראיתי שום כוכב לכת חמה אבל נחליק את זה.

מחשבת: למה שתראה? חמה משלים סיבוב של כמעט 60 מיליון קילומטרים סביב השמש במשך שמונים ושמונה ימים. הסבירות שנפגוש בו בשניה שנחצה את מסלולו, היא סבירות של פחות מאחת לשבעה וחצי מיליון.

חיון: אההה, אז לזה התכוונת כשאמרת שאנחנו לא הולכים לראות כלום.

מחשבת: מזל שהבאת חטיפים.

חיון: יודעת מה, לא רק שזה לא כזה משנה, זה אפילו יעזור לנו כשנרצה לענות על השאלה ששאלתי בהתחלה על כוכב הלכת הכי קרוב.

אז ככה, אתם אולי זוכרים את סדר כוכבי הלכת, ואולי לא, אין בעיה, אתם יכולים לעשות גוגל שניה. יש תרשים כזה של מערכת השמש. כל התרשימים די אותו דבר, זה מתחיל מכוכב הלכת חמה, שהוא הכי קרוב לשמש, אחר כך זה כמובן נוגה, ואז כדור הארץ. אחרי כדור הארץ יש לנו את מאדים, שהמסלול שלו רחוק יותר בהשוואה למסלול של נוגה. ואחר כך חגורת האסטרואידים, צדק, שבתאי, אורנוס ונפטון.

כך שגם אם זכרתם וגם אם הצצתם, לכאורה לא הייתה אמורה להיות לכם בעיה עם השאלה ששאלתי. ועניתם... בדיוק! אבל! סקנדל בחלל, צר לי להגיד ש... אתם טועים. [סאונד של אנשים מאוכזבים] זה לא כוכב הלכת שאתם חושבים. זה לא נוגה. וזה לא באשמתכם כמובן. הסיבה שאתם טועים, היא פשוט שכל תרשים של מערכת השמש, שאי פעם ראיתם בחיים שלכם… הוא טעות.

ולא, זה לא שסדר כוכבי הלכת עצמו הוא טעות, אני לא הולך לספר לכם עכשיו ששבתאי עבר דירה והוא חונה ליד הירח, הדברים האלה לא השתנו במיליארדי השנים האחרונות. רק שלפחות בדבר אחד, בסיסי וחשוב לאללה, כל הציורים וכל המודלים שראיתם אי פעם של מערכת השמש, פשוט טועים. אין שום ציור בעולם, שום תמונה במחשב שיכולים להמחיש את מערכת השמש כפי שהיא. ולכן כדי לנסות בכל זאת להמחיש את זה, במקום לצייר מודל של מערכת השמש בצבעים או פיקסלים, אנחנו נבנה את המודל הזה באמצעות שני הכלים היחידים שעומדים לרשותנו בפודקאסט: קול וזמן…

[מוזיקת רקע]

למעשה כבר התחלנו לבנות את המודל הזה, כי כל הזמן הזה שאני מדבר פה, אנחנו ממשיכים לטוס דרך מישור המילקה, הפלטה הזאת של מערכת השמש. זה אומר שמרגע שיצאנו לדרך כשנשמעה מוזיקת הפתיחה, כבר עברנו יותר ממאה מיליון קילומטר. כן, זה מה שקורה כשטסים במהירות האור.

מחשבת: אנחנו עומדים לחצות את מסלולו של כוכב הלכת נוגה בעוד ארבע, שלוש, שתיים, אחת! אם קיווית לראות את נוגה, אני שוב נאלצת לאכזב אותך חיון. הוא אינו בסביבה.

חיון: את לא מאכזבת אותי, להיפך. זה בדיוק מה שרציתי לשמוע, כי עכשיו אנחנו סוף-סוף נבין מהו כוכב הלכת שהכי קרוב לכדור הארץ. מחשבת, אמרת שנוגה לא בסביבה, איפה הוא נמצא עכשיו?

מחשבת: בצד השני של השמש, במרחק של מאתיים מיליון עשרים ושלושה אלף קילומטרים.

חיון: ואיפה כדור הארץ נמצא?

מחשבת: למסלול כדור הארץ נגיע בעוד…

חיון: לא, לא, לא מסלול כדור הארץ. השאלה הייתה מה כוכב הלכת שהכי קרוב לכדור הארץ במשך השנה, ולא מה המסלול הכי קרוב.

מחשבת: נראה לי שאתה מתחכם.

חיון: ידעתי שתגידי את זה, אבל מי ששואל מה כוכב הלכת הכי קרוב לכדור הארץ, חושב בעצם על ציור של מערכת השמש, שבו כל כוכבי הלכת מסודרים בשורה. במציאות הם רוב הזמן מבולגנים לגמרי. אז אפשר לשאול מה המסלול הכי קרוב, אבל מסלול זה סתם קו שאנשים מציירים על נייר. הוא לא קיים באמת בחלל. כשחצינו את המסלול של חמה או נוגה, לא ראינו איזה חוט תיל שסימן "מסלול". לא ראינו כלום!

מחשבת: נכון, אבל המסלול הכי קרוב לכדור הארץ הוא של כוכב הלכת עם הקירבה המקסימלית האפשרית, וזהו ללא ספק נוגה, שיכול להתקרב עד כ-60 מיליון קילומטרים.

חיון: נכון, אבל את יודעת כל כמה זמן זה קורה? פעם אחת ביותר משנה וחצי. רוב הזמן נוגה רחוק בטירוף. הרבה הרבה הרבה יותר רחוק מכוכב חמה. זה כאילו שהשכן הכי קרוב לבית שלי הוא איזה צרפתי שגר בכלל בדירות שלו בחו"ל. אז מה אם פעם בשנה הוא מגיע לחופשה לידי, זה שכן זה?!

אם השאלה היא מהו כוכב הלכת שהכי קרוב לכדור הארץ במהלך השנה, אז רוב הזמן זה בכלל לא נוגה, זה חמה. למעשה, כוכב הלכת חמה הוא רוב הזמן כוכב הלכת שהכי קרוב גם… למאדים. וגם לצדק! ולשבתאי, אורנוס, נפטון… חמה הוא רוב הזמן כוכב הלכת שהכי קרוב לכל כוכבי הלכת במערכת השמש.

הסיבה שזה נראה לנו אבסורד, היא שוב, כי כל המודלים של מערכת השמש הם שגויים, אבל זה לא רק בגלל שהם מציגים את כל כוכבי הלכת בשורה זה אחרי זה, בעוד שברור שרוב הזמן הם מפוזרים, הסיבה השניה והחשובה יותר, היא שאין ציור שיכול להביא בחשבון את קנה המידה של המרחקים במערכת השמש.

אם כדור הארץ היה בגודל של גולה קטנה…

מחשבת: מצטערת לקטוע אותך חיון, אבל אנחנו נחצה את מסלול כדור הארץ בעוד שלוש, שתיים, אחת…!

גם הפעם, בגלל המרחקים, אי אפשר לראות את כוכב הלכת.

חיון: כן הבנתי, שממה. בכל מקרה, איפה הייתי? אילו כדור הארץ היה בגודל של גולה, אז השמש הייתה בגודל של כדור פיזיו גדול כזה של מטר וחצי, והמרחק ביניהם היה 176 מטרים. שזה כמעט הגובה של מגדל עזריאלי העגול בתל אביב. זה אומר שאם נניח הייתי רוצה לצייר ציור של מערכת השמש וכדור הארץ היה כתם בגודל של גולה, הייתי צריך דף מאוד גדול. כדי להגיע לגולה הזאת מהשמש הייתי צריך ללכת על הדף הזה 220 צעדים, והצעדים שלי די גדולים.

אם נוגה נמצא במקרה בצד השני של השמש, אז כדי להגיע אליו מכדור הארץ אני אצטרך ללכת על הדף כמעט 300 מטר, 380 צעדים.

זה הכל בגלל שגודל כוכבי הלכת לעומת המרחק ביניהם, זה לא מה שאנחנו מדמיינים. אפשר להגיד שזה אולי ה-דבר הכי מטעה במערכת השמש. תמיד חושבים על מערכת השמש בתור השכונה הקוסמית שלנו, מערכת גדושה בעולמות אדירים שמסתחררים סביב שמש עצומה. במציאות, זה יותר כמו… אוקיינוס עצום, שעל פני המים יש כמה גרגירי חול שמסתובבים סביב כדור פינג פונג. רק שבמקום מים אין כלום.

הסופר הנרי ג'יימס כתב: "הניחו שלושה גרגירי חול בתוך קתדרלה גדולה ועדיין הקתדרלה תהיה מלאה בחול יותר מכפי שהחלל מלא בכוכבים".

הוא לא הגזים. אם היינו לוקחים את כל כוכבי הלכת במערכת השמש ומסדרים אותם בשורה מכדור הארץ, שורה צפופה כזאת, אחד ליד השני, השורה הזאת לא הייתה מספיקה אפילו כדי להגיע לירח שלנו, שהוא הדבר הכי קרוב אלינו במרחק של 400 אלף קילומטר. זה מרחק שבמהירות האור עוברים אותו בשניה ורבע, ואנחנו עכשיו, כבר כמה מאות שניות נמצאים בדרך למסלול של מאדים, ועדיין לא הגענו. אנחנו לא קרובים אפילו! וזה במהירות האור, המהירות הכי גבוהה האפשרית ביקום!

אז מחשבת צודקת. אם שוחים באוקיינוס של כלום, הסיכוי להיתקל בגרגר חול הוא אפסי. אוקיי, אבל לא זה אומר שלא נראה כלום, נכון? כי מה לגבי שורה של גרגירי חול? כלומר, הסיכוי שניתקל במקרה במאדים או בצדק קרוב לאפס, בסדר, אבל חגורת האסטרואידים בין מאדים לצדק? זה כבר משהו שאפשר לצפות לו.

אוקיי. אז אנחנו אמנם טסים במהירות האור, אבל חגורת האסטרואידים רחוקה 75 מיליון קילומטר מהמסלול של מאדים, שאליו אנחנו אפילו לא קרובים, אז אני פשוט אבקש ממחשבת אחר כך לערוך בעריכה את כל ההמתנה הזאת. מה אני אעשה בינתיים אין לי מושג...

מחשבת: אתה יכול כרגיל לדפדף עשרים דקות בנטפליקס בלי להחליט על כלום.

חיון: טוב, יאללה. איפה השלט?

[סאונד זפזופ בין ערוצים]

מחשבת: חיון… חיון… חיון!!

חיון: מה, מה?!

מחשבת: אני מנסה להעיר אותך כבר שתי דקות.

חיון: [בקול מנומנם] מה, מגיעים לחגורת האסטרואידים?

מחשבת: הגענו לפני שתי דקות ושש שניות.

חיון: מה?! אז עברנו אותה?

מחשבת: לא. חגורת האסטרואידים עבה. במהירות שהיא כמעט מהירות האור נטוס בתוכה עוד שש דקות.

חיון: אבל… אין מסביב כלום! חשבתי ננפץ אסטרואידים.

מחשבת: הם… רחוקים. כמו שאמרת קודם, החלל במערכת השמש הוא גדול.

חיון: נו, אבל זה שונה! גם בסרטים זה תמיד כזה "הו לא, הוא משוגע, הוא ממשיך ישר לתוך שדה האסטרואידים!".

מחשבת: אני חושבת שראית יותר מדי "מלחמת הכוכבים", חיון. אילו היינו מצרפים את כל גרמי השמיים שבחגורת האסטרואידים, המסה שלהם הייתה 3% בלבד מכל המסה של הירח. בין רוב האסטרואידים משתרע חלל של מאות אלפי קילומטרים, ולכן הסבירות להתנגש באסטרואיד היא פחות מאחד למיליארד.

חיון: אוקיי. זה גם מסביר למה כל האסטרואידים האלה לא התקבצו לאיזה מיני כוכב לכת.

מחשבת: מדויק. גם כוח הכבידה של כוכב הלכת צדק אינו מאפשר לכולם לצמצם את המרחקים ולהתאחד. למעשה, הם ימשיכו להסתובב ככה תמיד סביב השמש, מופרדים על ידי חלל גדול.

חיון: כן, טוב, את בטח מתכוונת שהם ימשיכו להסתובב סביב השמש, וסביב המקום הזה שגם השמש מסתובבת סביבו.

מחשבת: מה זה בדיוק "המקום הזה", חיון?

חיון: המקום הזה הוא… כלום. כל האסטרואידים, וכל כוכבי הלכת, וכל מערכת השמש, כולל השמש עצמה, מסתובבים סביב מרכז אחד שהוא… כלום. חלל ריק מחוץ לשמש.

מחשבת: אתה בטוח שאתה לא מתחכם שוב?

חיון: אז ככה, כוכבי הלכת מסתובבים סביב השמש בגלל כוח הכבידה העצום שלה. אבל גם להם יש מסה, גם להם יש כוח כבידה, אז גם הם קצת מושכים אותה, את השמש. ובעיקר צדק, שהוא תפלץ שלא מהעולם הזה, תרתי משמע. הוא גדול יותר מכל כוכבי הלכת יחד. כך שלמעשה השמש בעצמה נמשכת קצת, ממש קצת, ומסתובבת סביב נקודה קרובה אליה, והנקודה הזאת היא בעצם… כלום. חלל ריק.

ואני חושב שאני קולט עכשיו על מה כל הפרק הזה, מחשבת. על כלום. אנחנו כמו סיינפלד פה, זה פרק על כלום, ועל איך מערכת השמש היא בעצם כמעט כולה… כלום?

מחשבת: נראה לי שאתה בעיקר מאוכזב שאני צדקתי ושלא ראינו כלום אפילו בחגורת האסטרואידים.

חיון: האמת ש… שכן.

מחשבת: חיון… הכנתי לך הפתעה.

חיון: נו!

מחשבת: כשיצאנו לדרך, חישבתי מסלול בסנכרון עם המסלול של נפטון, כדי שלפחות נגיע לגרם שמיים אחד במערכת השמש.

חיון: מחשבת, זה… אני לא יודע מה להגיד… תודה! יאללה, איפה הוא?

מחשבת: לפי המיקום שלנו כעת, כמעט במהירות האור, אנו צפויים להגיע אליו בעוד… שלוש שעות ושלושים ותשע דקות.

חיון: מה, מה נעשה עד אז? קריוקי שירי חלל?

מחשבת: בשמחה. אוכל גם להסביר על תנועתם של כוכבי הלכת לפי משוואות חוקי קפלר.

חיום: מממ, נשמע מדהייים [בטון ציני].

מחשבת: ובכן, על אף האקצנטריות הנמוכה שלהם, מסלול הגופים סביב השמש הוא אליפטי בהתאם לחוק הראשון של קפלר, ועל כן המרחק מין השמש משתנה במהלך ההקפה בין שתי נקודות הקיצון… [סאונד נחלש]

חיון: [ממלמל לעצמו בזמן שמחשבת ממשיכה להסביר] אלוהים אדירים, הרוד-טריפ הזה לא יגמר. מה זה כל הכלום הזה? הנוף פשוט לא משתנה. אין פה כלום! זה מרגיש כאילו אנחנו פה שנים. מזל שאפשר להריץ את כל זה אחר כך בעריכה.

[סאונד של הרצה קדימה]

מחשבת: מאיטה לקראת הגעה לכוכב הלכת האחרון במערכת השמש – נפטון!

[מוזיקת רקע]

חיון: וואה, נפטון… איזה דבר זה אה? ענק מלכותי של רוחות כחולות, הרוחות הכי מהירות במערכת השמש ששוברות את מהירות הקול ומגיעות לאלפיים קמ"ש. אבל מה שהכי מדהים פה, זה שארבע שעות במהירות האור, ארבעה וחצי מיליארד קילומטר במערכת השמש, וזה אשכרה הדבר הראשון שנתקלנו בו כל המסע הזה! אם נחזור רגע לציור הדמיוני ההוא, שבו כדור הארץ הוא כתם בגודל של גולה, אז רק כדי לצייר את הדרך מהשמש לנפטון היינו צריכים דף בגודל של יותר מחמישה וחצי קילומטרים. אם נניח היינו רוצים לצייר גם את שאר כוכבי הלכת ואורנוס נניח בצד השני של השמש, אז כשכדור הארץ הוא כתם בגודל של גולה, נצטרך דף בגודל כפול מזה, 11 קילומטר. זה כמובן ציור גדול מדי, אבל אם היה לכם דף כזה והייתם מצלמים אותו מלמעלה, מרחפן כזה, אז היה גם קל יותר להבין איך כוכב חמה הוא כוכב הלכת שרוב הזמן הכי קרוב גם לנפטון.

טוב, לפחות הגענו לסוף, לא?

מחשבת: לצערי, לא.

חיון: מה לא?

מחשבת: הגדרת המסע שלך הייתה עד קצה מערכת השמש, ואמנם הגענו עד כוכב הלכת האחרון, אבל יש לנו עוד כברת דרך.

חיון: בסדר, מה, פלוטו? [מגחך]

מחשבת: פלוטו הוא חלק מחגורת קוויפר, שאחריה עננת אורט וההליוספירה שמגיעה…

חיון: מה הגוף הכי רחוק, מחשבת? וכמה זמן נצטרך כדי להגיע למסלול שלו סביב השמש?

מחשבת: ובכן, ישנם גופים שמקורם בעננת אורט סביב השמש שמגיעים גם למרחק של קרוב לשתי שנות אור, שזה המרחק שהאור עובר במשך שנתיים שלמות. על כן, השאלה היא זו: האם אתה רוצה להודות שצדקתי ולחזור לכדור הארץ, וזה יימשך בכמעט-מהירות-האור קרוב לחמש שעות, או שאתה מעדיף להמשיך לשביטים הרחוקים ולהשקיע בפרק הזה יותר משנתיים, וכל זה בשביל שוב לא לראות כלום כל הדרך?!

חיון: הממ… מצד אחד יכאב להודות שצדקת, מצד שני… [נאנח] טוב, תני לי לחשוב על זה.

בינתיים, אפשר להציץ רגע בכדור הארץ ולהקדיש לו כמה רגעים של… הערכה?

מחשבת: בבקשה.

[אות מוזיקלי: סקרנות אינסופית]

חיון: ב-24 בדצמבר 1968, האסטרונאוטים בחללית אפולו 8, פרנק בורמן, ג'ים לובל וביל אנדרס, היו עסוקים בתיעוד הנוף הצחיח של הירח. זה היה בעצם חלק מההכנות למשימת הנחיתה הראשונה על הירח שנה אחר כך, אפולו 11. בשלב מסוים בורמן מסובב את החללית ליעד חדש.

[הקלטה של האסטרונאוטים: "All right, we're gonna roll…"]

ותוך כדי התמרון הזה אנדרס צופה על איזה מכתש ירחי. אלא שפתאום קורה משהו שגורם לו לזנק בהתלהבות של ילד. כי בקצה האופק של העולם הזר האפור הזה, הוא רואה מחזה ששום בן אנוש לא ראה לפניו בהיסטוריה.

[הקלטה של האסטרונאוטים: “Oh my God, look at that picture over there! There’s the Earth comin’ up. Wow, is that pretty!"]

מה שאנדרס רואה שם, זו זריחה. זריחה לא של שמש, אלא של גוף שמימי בוהק בצבע כחול עז, שעולה וזורח על הרקע השחור של היקום. זריחת כדור הארץ. זה לגמרי מפתיע אותו, ויש כמה רגעים כאלה שהוא והחברים שלו רק מנסים לצלם את המחזה הזה.

[הקלטה של האסטרונאוטים]:

“Take several, take several of 'em! Here, give it to me!

Wait a minute, just let me get the right setting here now, just calm down. Calm down, Lovell!

Well, I got it right - aw, that's a beautiful shot…”

זאת הייתה הפעם הראשונה שכדור הארץ צולם ככה. למעשה, נכון לעכשיו, מתוך בערך 630 בני אדם שאי פעם הגיעו לחלל, בינתיים רק 24 אי פעם ראו את כדור הארץ בשלמותו. כי כדי לראות אותו ככה, צריך להתרחק ממנו ממש, ורוב האנשים הגיעו רק למסלול יחסית קרוב. ולא יהיה מוגזם לומר שהמחזה של כדור הארץ בשלמותו, ממרחק, השאיר באנשים האלה חותם שקשה למחות. ג׳יימס אירווין מאפולו 15 אפילו טען שהמראה של הגולה הכחולה הזאת פשוט חייב לשנות את האדם, כל אדם.

אבל… למה? לְמה הוא התכוון?

ב-1977, תשע שנים אחרי תמונת זריחת כדור הארץ של אפולו 8, יצאה לדרך עוד חללית. הפעם בלי אסטרונאוטים, והפעם רחוק יותר מכל חללית אחרת לפניה.

אחרי יותר מ-12 שנים של מסע בחלל, ב-1990 החללית הזאת, וויאג'ר 1, השאירה מאחוריה את המסלול של נפטון ומהמרחק הזה, שישה מיליארד קילומטר מהשמש, נאס"א הפנתה את המצלמה שלה לאחור כדי לצלם את כדור הארץ. זאת הייתה בקשה של אחד ממדעני המשימה, קרל סייגן, ומה שיצא זה מעין תצלום פרידה חשוך, שבו בקושי אפשר לראות משהו כי כדור הארץ ממלא רק פיקסל בודד, כחול וחיוור.

כעבור כמה שנים, סייגן כתב על הנקודה הכחולה החיוורת הזאת כך:

[הקלטה של קרל סייגן]:

“Consider again that dot. That's here. That's home. That's us. On it everyone you love, everyone you know…”

[קריין מקריא]: זה כאן. זה הבית. אלה אנחנו. על הנקודה הזאת חיו את חייהם כל מי שאתם אוהבים, כל מי שאתם מכירים, כל מי שאי פעם שמעתם עליו וכל אדם שאי-פעם היה קיים.

סך כל השמחה והסבל, אלפי דתות, אידיאולוגיות ומשנות כלכליות בטוחות בעצמן, כל צייד ולקט, כל גיבור ופחדן, כל בונה והורס ציביליזציה, כל מלך ואיכר, כל זוג צעיר מאוהב, כל אם ואב, ילד מלא תקוות, ממציא ומגלה ארצות, כל מטיף מוסר, כל פוליטיקאי מושחת, כל סופרסטאר, כל מנהיג עליון, כל קדוש וחוטא בהיסטוריה של המין שלנו, חיו שם – על כתם אבק תלוי בקרן שמש.

כדור הארץ הוא בימה זעירה בזירה קוסמית עצומה. חישבו על כל נהרות הדם שנשפכו בידי כל אותם גנרלים וקיסרים, כדי שבתהילה ובניצחון הם יוכלו לשלוט לרגע על שבריר מנקודה. חישבו על מעשי האכזריות הבלתי פוסקים שביצעו תושבי פינה אחת של הפיקסל הזה, על תושבי פינה אחרת, שבקושי ניתן להבחין ביניהן. כמה נפוצה אי ההבנה, כמה להוטים הם להרוג זה את זה, כמה יוקדת שנאתם.

ההתרברבויות שלנו, החשיבות העצמית המדומיינת שלנו, האשליה שיש לנו מעמד מיוחס ביקום – על כל אלה נקודת האור החיוורת הזאת קוראת תיגר. כוכב הלכת שלנו הוא כתם בודד עטוף בחושך קוסמי אדיר ממדים.

[מוזיקת רקע]

חיון: ברגעים אלו ממש, החללית וויאג'ר 1 עוד ממשיכה הלאה. היא אחת החלליות המהירות בהיסטוריה, יותר מ-56 אלף קמ"ש, ועדיין יידרשו לה עוד 30 אלף שנה עד שהיא תצא מעננת אורט, שהיא מעטפת של מאות מיליארדי שביטים סביב מערכת השמש. מסע של 30 אלף שנה בחלל שרובו כלום. ריק.

אילו היא הייתה יכולה אז להפנות מבט אחרון, לפני שהיא רק יוצאת אל הריק שמחכה לה במיליארדי השנים שלאחר מכן במסע שלה בין כוכבי הגלקסיה; אילו היא הייתה יכולה רק לשלוח למי שנשאר כאן עוד צילום אחד אחרון בהחלט של אותה נקודה חיוורת…

אפשר לנסות לדמיין את המבט של האנשים שיקבלו את המסר הזה, ואפשר גם לקוות שזה כבר יהיה אחרי שהם הצליחו להפנים עד כמה הנקודה הזאת נדירה, ושברירית, ובודדה.

האזנתם להסכת "סוכן חלל".

תודה להדר סיטרוק - מחשבת.

את הפרק ערכו דניאל מאורר וניר גורלי. רחל רפאלי על הסאונד והמיקס.

ותודה מיוחדת לקובי מידן, סוכן תרבות שהתארח ב"סוכן חלל", והעניק את קולו לקטע מהנאום של קרל סייגן.

פרקים נוספים באתר כאן ובכל מקום אחר שאפשר לשמוע בו הסכתים.

אם יש לכם שאלות אלי, שלחו ל"בר שנות אור" בג'ימייל. זה barlightyears במילה אחת, בג'ימייל. אפילו תקליטו את השאלה שלכם, אולי נשמיע אותה.

אני בר חיון, ועד הפרק הבא - תמשיכו להביט למעלה.

 

לעוד פרקים של הפודקאסט לחצו על שם הפודקאסט למטה

8 views0 comments

Kommentare


bottom of page