גלקסיית שביל החלב שלנו היא עתיקה כמעט כמו היקום עצמו אבל כבר מיליארדי שנים שהיא נושאת בליבה סוד אפל. הזמנו אותה לתוכנית וגילינו שהסוד הזה נוגע גם לנו, תושבי כדור הארץ.
תאריך עליית הפרק לאוויר: 29/01/2024.
סוכן חלל- פרק 7
מהו הסוד האפל של שביל החלב?
יוצר ומגיש: בר חיון עבור כאן הסכתים.
פלטפורמות האזנה: אתר כאן ובכל אפליקציות הפודקאסטים.
קריינית: אתן מאזינות ואתם מאזינים ל"כאן הסכתים", הפודקאסטים של תאגיד השידור הישראלי.
מחשבת: חיון… חיון… סוכן חלל חיון!
חיון: מה מחשבת?
מחשבת: מאזינים שואלים מתי יהיה עוד פרק. הבטחת אחרי החגים!
חיון: אחרי החגים [נאנח] היה… אהמ… בואי נגיד שהייתי טרוד בעניינים ארציים?
מחשבת: אז אין לך אפילו רעיון?
חיון: מחשבת, אין לי כלום. אולי תעשי איזה סריקה, מה, מה עושים פודקאסטרים אחרים שאין להם כלום?
מחשבת: סורקת… הם מדברים עם סלבס. כוכבים ומשפיענים.
חיון: וואלה… אני יכול לדבר עם כוכבים. מה עוד?
מחשבת: הם נותנים עצות.
חיון: היי, לי יש כמה עצות.
מחשבת: הם מטפלים בבעיות של אחרים.
חיון: נו, תפור עליי!
מחשבת: חיון, מציעה שתיצמד לגרמי השמיים.
חיון: מי אמר שלא?! אנחנו נארח גרמי שמיים מחשבת, נעזור למי שצריך.
מחשבת: צדק צריך.
חיון: אההה, חוץ מצדק.
מחשבת: מה רע בצדק?
חיון: הוא תמיד מחכה שאני אחמיא לו על הכתם האדום הגדול שלו, רק כדי להתווכח איתי אחר כך שזה בעצם מכוער. הוא תמיד צריך להיות צודק, צדק הזה… לא תודה.
מחשבת: מה עם שבתאי?
חיון: פפפ שר הטבעות?! תעשי לי טובה. נרקיסיסט מושלם שחושב שהשמש זורחת לו מהטבעת. הוא כמובן תמיד הכי מושלם והכי יפה במערכת השמש, כשברור שכדור הארץ לוקח. אגב, בכלל, מאז שגילו שיש לו יותר ירחים מלצדק, הוא בכלל עף על עצמו. קיצר, מי עוד?
מחשבת: שביל החלב.
חיון: הגלקסיה שלנו? למה היא צריכה טיפול?
מחשבת: אני חושבת שהיא סובלת… מדיכאון.
חיון: לאא, מה, אין מצב. מה דיכאון? היא מדהימה, היא מושלמת!
טוב, יש לנו פרק! תזמיני אותה, נארח אותה בתוכנית, את תתרגמי מגלקטית… שיואו, מה, היא גיבורת ילדות, זה יהיה מושלם!
[מוזיקת פתיחה]
גלקסיית שביל החלב חוגגת יומולדת שלושה עשר וחצי מיליארד והיא עדיין יפה כתמיד. היא אחת הגלקסיות הבולטות בקבוצה המקומית, היא מככבת באינסטגרם, היא נחקרת בחזית המדע והיא גיבורת ילדות שלי. שביל החלב - היא האורחת שלי הערב.
[מוזיקת פתיחה מסתיימת]
יאאא איזה יפה!
שבילחלב: שלום סוכן חלל חיון, מה שלומך?
חיון: אני בסדר, את יודעת…
שבילחלב: אני יודעת.
חיון: מה, מה את יודעת?
שבילחלב: אה, אני יודעת, נו. החלל הוא מקום לא פשוט. אני מקווה שאתה ובני מינך תושבי כדור הארץ במקום מוגן, רחוקים מסכנת נפילות אסטרואידים ופיצוצי סופרנובה.
חיון: כן כן… יהיה בסדר, תודה. ותודה גם שהסכמת להתארח בתוכנית. יא, זה כזה רגע אחרון!
שבילחלב: כן, כבוד.
חיון: די, נו, זה כבוד בשבילי.
שבילחלב: זה מה שהתכוונתי. [צוחקת] זה כבוד… בשבילך.
חיון: אהמ… אפשר להציע לך משהו לשתות? תני לי לנחש…
שבילחלב: כל דבר חוץ מחלב, אני אלרגית.
חיון: אוקיי, הפתעת. מחשבת, פעמיים תה בבקשה, ארל גריי חם.
שבילחלב: לא אמרת בפרק 6 שזה פיפי ממוחזר?
חיון: אהמ… אוקיי… אהמ, תסלחי לי שניה, לוחשים לי פה משהו באוזניה. [לוחש] מחשבת! מחשבת, תעזרי לי לשבור ת'קרח, אני מת פה!
מחשבת: מעלה על המסך 400 תמונות של שביל החלב.
חיון: או! בואי, בואי, בואי, תראי, תראי מה הולך פה. מחשבת עשתה פה קיר תהילה שלם רוני קובן סטייל. תראי, מה את אומרת? לאיזו תמונה את ככה אהמ… מתחברת? תראי, תראי, תראי אותך שם על רקע המדבר נניח. וזה, זה מדהים, את זורחת פה על רקע הזוהר הצפוני…
שבילחלב: סליחה. אני… [נאנחת] אני לא מתחברת לאף אחת מהתמונות האלה.
חיון: מה? למה? מה קרה?
שבילחלב: בוא, הן לא, הן לא באמת מייצגות. אתה יודע ש… אף אחד כמעט לא מסתכל עליי.
חיון: שבילחלב, היי! מה קרה לך? זה לא שהם לא מסתכלים עלייך. פשוט גרים ליד תאורת רחוב שלא מאפשרת להם לראות את הכוכבים בלילה. תקשיבי, מי שאי פעם התרחק מהעיר, למכתש רמון נניח, וראה את הפס המופלא הזה בשמיים? מי שהבין שהוא מסתכל בעצם לתוך הדיסקה השטוחה של כוכבי הגלקסיה - לא ישכח אותך בחיים שבילחלב, תאמיני לי.
שבילחלב: מאמינה, מאמינה. אפשר להבין, הרי כל הכוכבים שאפשר לראות אצלכם בשמי הלילה זה רק הכוכבים שלי. בטח אתם עדיין מאמינים שהיקום כולו זה רק אני. שמעבר לכוכבים שלי אין כלום.
חיון: אה, לא, תתפלאי, זה מה שחשבנו עד לפני לא הרבה זמן, אבל התקדמנו מאז. לפני איזה מאה שנה כזה, אדווין האבל גילה שיש שיש עוד גלקסיות חוץ ממך, והתברר ש… כן, היקום הרבה יותר גדול ממה שחשבנו.
שבילחלב: [מזמזמת] "יש כמוני טריליונים…" כן. אני באמת לא כזאת מיוחדת.
חיון: כן, אבל לפחות מהסוג המוצלח, את יודעת?
שבילחלב: מה "מוצלח"? מה "סוג"? זה הכל גלקסיות.
חיון: יש, יש, יש סוגים. כמו בכל דבר יש שלושה סוגים: הטוב, הרע והמכוער. או כמו שאסטרונומים מכנים את זה: גלקסיות ספירליות, שזה את, אליפטיות ובלתי סדורות.
שבילחלב: בלתי סדורות? זה מעליב.
חיון: תקשיבי, הכי לא היית רוצה להיות בלתי סדורה, תאמיני לי. גלקסיות מעוותות, חסרות צורה שנראות כאילו הן באמצע השתוללות כזאת, כמו איזה שד טזמני שעשו לו פריז (freeze).
שבילחלב: למה? מה יש להן?
חיון: הרבה מהן באמצע התנגשות עם גלקסיה אחרת.
שבילחלב: אז אתה אומר שאני לא עד כדי כך מתוסבכת.
חיון: ברור! וגם תגידי תודה שאת לא מהסוג השני, הגלקסיות האליפטיות.
שבילחלב: למה?
חיון: מצב רע מאוד להיות בו בתור גלקסיה. אדומות כאלה, שהשיא שלהן כבר מזמן מאחוריהן, כאלה שמזמן הפסיקו לייצר כוכבים חדשים.
שבילחלב: אז מה הן עושות?
חיון: כלום, מה נשאר להן לעשות? לדעוך ושהכוכב האחרון יכבה את האור.
שבילחלב: מה זה? ממש גילנות.
חיון: לא, לא, חס וחלילה. פשוט, את יודעת, כל דבר שיש לו התחלה יש לו גם סוף.
שבילחלב: [נאנחת] כן, אני יודעת. חבל שכל מה שנותר לי לעשות עד הסוף שלי, זה רק להסתובב סביב הזנבות של עצמי.
חיון: לא, לא, ממש לא. את לא תקועה במקום בכלל. תסמכי עליי, את נראית וואו!
שבילחלב: מאין לך? אם אני לא יכולה לראות את עצמי מבחוץ, איך אתה יכול?!
חיון: לא "ראינו-ראינו", אבל ספרנו כוכבים, מדדנו את האבק ביניהם, השווינו את כל זה לגלקסיות אחרות וככה, כן, אנחנו כבר די יודעים איך את נראית.
שבילחלב: ספר לי.
חיון: בכבוד! מחשבת, כבי אורות בבקשה, שימי לי פה זרקור ובלט של צ'ייקובסקי!
[מוזיקה קלאסית מתנגנת]
שבילחלב, אני רוצה שתדמייני לרגע שהיקום הוא בימה אינסופית למופע בלט אחד ענקי של גלקסיות. ועכשיו… זה הסולו שלך. הנה את, מערבולת כוכבים אדירה וצבעונית עם זרועות יפהפיות. את לא רודפת אחרי הזנבות של עצמך, את בלרינה ספירלית שמסתחררת לך דרך החלל! תראי אותך, זוהרת כל כך. לא כמו הגלקסיות האליפטיות העייפות האלה, שלא מסתובבות ומלאות כוכבים אדומים גוססים. הזרועות הספירליות האלה שלך? הן בתי גידול לשלושה-ארבעה כוכבים חדשים בשנה! כחולים, בוהקים כאלה. את, שבילחלב, את גלקסיה מתחדשת.
במבט מרחוק, בימת היקום עמוסה ביותר בלרינות. קבוצות-קבוצות של גלקסיות, שמרחוק הן נראות כמו קבוצות של ערים דולקות בחשיכה. רובן ספירליות, חלקן עצומות, חלקן ננסיות. את איפשהו בין לבין, פתח תקווה כזאת, ואת רוקדת כאילו אף אחד לא רואה אותך…
מחשבת: חיון, מה אתה עושה?
חיון: תסלחי לי שניה, ההפקה שוב מנסה להגיד לי משהו באוזניה.
מחשבת: חיון, מה אתה משווה אותה לפתח תקווה? אתה רוצה שהיא תלך?!
חיון: מה, הייתי צריך להגיד "אם המושבות"?
מחשבת: תגיד משהו נחמד - עכשיו!
חיון: אהמ, בכל מקרה, מה שהתכוונתי להגיד זה, שאת נורמלית, את ספירלית, את רוקדת ואת מהממת!
[מוזיקה קלאסית מסתיימת]
שבילחלב: סוכן חלל... ראשית, אם עוד פעם תשווה אותי לפתח תקווה, אני הולכת. שנית, אני מבינה שאתה מנסה לעודד אותי, אבל לצערי… המילים שלך לא משפיעות עליי.
חיון: אבל… אוקיי, מה הבעיה?
שבילחלב: האמת ש… שאני… אני קצת מתביישת. זה סוד… זה… זה די אפל.
חיון: אפל? היי, זה מרחב בטוח כאן. תרגישי בנוח, זה רק אני ואת. ומחשבת. וחמישים אלף מאזינים, אבל זהו, באמת.
שבילחלב: [נאנחת] טוב… עדיף עכשיו מאשר לעולם לא. יש לי…
חיון: כן?
שבילחלב: יש לי חור בלב.
חיון: שבילחלב…
שבילחלב: חור שחור אפילו. ליתר דיוק, הלב שלי עצמו, המרכז שלי, הוא עצמו חור שחור סופר-מסיבי.
חיון: וואו, מה, מה זה עושה לך?
שבילחלב: זה אוכל אותי.
חיון: אני בטוח שזה לא עד כדי כך גרוע.
שבילחלב: לא, לא, אני מתכוונת באופן מילולי. זה אוכל אותי מבפנים!
חיון: ספרי לי.
שבילחלב: בסדר. מחשבת? כבי אורות כמו קודם, שימי עליי זרקור ונגני משהו אפל של מוּסוֹרגְסְקִי. עכשיו, אני צריכה שאתה תדמיין.
חיון: או… קיי.
[מוזיקת רקע דרמטית]
שבילחלב: תדמיין… מלא אבק. וגז. וגם כוכבים שלמים אפילו. שנלכדים בכוח המשיכה של כדור שחור מִשְּׁחור שאי אפשר לראות. הם נכנסים לסחרור סביבו במהירות הולכת וגוברת. ותוך כדי סיבוב, החור השחור הזה משטח אותם, מפרק אותם ומאיץ אותם אפילו עוד יותר, עד לשליש ממהירות האור. הם מתחממים והם קורנים בטירוף עד שבסוף… הם נבלעים במרכז שלו… לעולם.
חיון: לעולם?!
שבילחלב: לעולם! כי המרכז של חור שחור הסופר-מסיבי שלי הוא נקודה קטנה ודחוסה שהצפיפות שלה… היא אינסופית!
חיון: מה, מה זה אינסופית?
שבילחלב: נניח שהחללית שלך נניח הייתה נופלת לחור שחור והיית רוצה לעשות אחורה-פנה ולברוח. אז מעבר לנקודה מסוימת היית צריך לטוס במהירות גדולה ממהירות האור.
חיון: אה, אוקיי, זה המאזינים שלנו יודעים כבר שאין כזה דבר. אור הוא הדבר המהיר ביותר ביקום.
שבילחלב: בדיוק!! אז אתה מבין ששום דבר לעולם לא יכול לחמוק מחור שחור? גם לא אור. ומה שיש לי במרכז, זה לא סתם חור שחור, זה תפלץ אמיתי! אם היית לוקח את השמש החמודה שלכם, שהיא מסיבית מכדור הארץ פי מאות אלפים…
חיון: כן?
שבילחלב: אילו היית לוקח את כל החומר של השמש ומכפיל אותו פי ארבעה מיליון, היית מקבל את מה שיש לי שם בלב, בצפיפות שלא תיאמן, ועם… ועם תיאבון ענקי לכוכבים.
[מוזיקה נפסקת]
חיון: וואו, זה היה… דרמטי.
שבילחלב: זהו. עכשיו אתה יודע. אתה מבין.
חיון: האמת ש… [נאנח] לא רציתי להפריע לך, אבל אנחנו יודעים על הסוד הזה שלך כבר עשרים שנה בערך.
שבילחלב: מה?
חיון: נשבע לך, יש על זה אפילו פרס נובל.
שבילחלב: אבל… אף אחד לא יכול לראות חור שחור. זה הדבר הכי אפל ביקום.
חיון: כן, אבל את יודעת איך זה מדענים. הם עקשנים. עקבו במשך איזה עשר שנים אחרי כוכבים שהסתובבו שם במרכז סביב משהו שנראה כמו… כלום, עד שהם הבינו שהכלום הזה הוא בעצם חור שחור סופר-מסיבי. האמת שעשו לו פפראצי לפני כמה שנים.
שבילחלב: טוב… לפחות במשהו אני מיוחדת.
חיון: לא בדיוק…
שבילחלב: מה, יש עוד גלקסיה עם…?!
חיון: האמת, האמת שלרוב הגלקסיות יש חור שחור סופר-מסיבי במרכז. לפעמים הוא אפילו מתעורר ונהיה הרבה יותר זללני משלך.
[מוזיקת רקע]
שבילחלב: מה זה אומר?
חיון: זה אומר שהדיסקה הזאת של גז ואבק כוכבים שמסתחררת שם, היא הרבה יותר גדולה ופולטת הרבה יותר אנרגיה. יש חורים שחורים שנעשים כל כך זללניים, שבנקודה מסוימת קורה משהו שהוא אולי התופעה הקיצונית ביקום מאז המפץ הגדול.
שבילחלב: מה, מה קורה?
חיון: הדיסקה הבוהקת הזאת שלהם משנה צורה ומשני הצדדים של החור השחור נפלטים פרצי אנרגיה בעוצמה… שאי אפשר לדמיין…
[מוזיקת רקע מתגברת]
למעשה, פעם אף אחד לא חשב שמשהו בכלל יוכל לייצר רמה כזאת של אנרגיה. בשנות השישים, כשאסטרונומים התחילו להבחין בהתפרצויות האלה, קראו להם אגב "קוואזרים", שם ממש מגניב, הם הבינו מיד שאין מצב שהדבר הרחוק הזה יכול להיות כוכב. אפילו לא גלקסיה שלמה של כוכבים. כלומר, אנרגיה של מאות מיליארדי כוכבים יחד לא מגיעה לעוצמה של התפרצות קוואזר אחד.
שבילחלב: מה?
חיון: כן, כן, ככה התברר בעצם שהדבר האפל ביותר ביקום, חור שחור, הוא המקור ליצירת הדבר הבהיר ביותר ביקום.
שבילחלב: אז, יש לי חור בלב ש… [בפאניקה] ויש גלקסיות ש… והוא הופך לקוואזר ש…
חיון: רגע, רגע, חכי שניה.
שבילחלב: …ויש לו תיאבון לכוכבים? תיאבון סופר-מסיבי לכוכבים שלי?!
חיון: מה קורה לה?
שבילחלב: …הוא, הוא לא סתם אוכל אותי מבפנים, הוא זולל ואוכל…
מחשבת: נראה שהיא בהתקף חרדה.
שבילחלב: …וזולל והוא יגמור אותי. ואני אדעך, אני, אני אקרוס…
חיון: תשפכי עליה מים או משהו.
שבילחלב: …הוא זולל ואני אקרוס…
מחשבת: לאיזה כיוון?
שבילחלב: …לתוך עצמי, מצוקה, מצוקה, מצוקה, אנטרופיה…
חיון: לכל כיוון! היא בכל מקום!
[צליל של מים נשפכים]
שבילחלב: זה פיפי ממוחזר! תוציאו את זה ממני. אני כבר רואה את האור. הכל מסתחרר לי! הכל מסתובב!
חיון: מחשבת, תעשי משהו!
מחשבת: תן לה פרופורציות.
חיון: אה, יהיה בסדר, יש לך סחרחורת כי את מסתובבת…
שבילחלב: אני הולכת להיבלע, מצוקה!
מחשבת: התכוונתי לפרופורציות אסטרונומיות!
שבילחלב: כולנו הולכים למוווות!
חיון: די די דיייייי! שבילחלב, את כבר בת שלושה עשר וחצי מיליארד שנה, נו?
שבילחלב: נו, בדיוק אני הולכת למות!
חיון: לא רגע, שניה, קודם כל, תנשמי. יש לך מאות מיליארדי כוכבים שמפוזרים על פני מאה אלף שנות אור.
שבילחלב: [מתנשמת] אוי אוי אוי.
חיון: לא, שניה, נראה לך שהכל הולך להיבלע על ידי חור שחור? בסדר, סופר-מאסיבי, ועדיין - לעומתך הוא חצ'קון!
שבילחלב: באמת?
חיון: כן, תקשיבי, המרכז הזה שלך הוא כל כך רחוק מהשאר.
שבילחלב: מה זאת אומרת?
חיון: אוקיי, תראי, נניח החללית וויאג'ר שלנו, שהיא אחת החלליות המהירות בהיסטוריה? אילו היא נניח הייתה טסה למרכז שלך, היה לוקח לה 450 מיליון שנה להגיע!
שבילחלב: אה אוקיי, זה לא כזה…
חיון: לא… וחוץ מזה, תאמיני לי, שגם אם זה היה אפשרי, ממש אבל ממש לא היית רוצה להוציא את החור השחור הזה החוצה ממך.
שבילחלב: מה? באמת?!
חיון: כן, לגמרי. הייתי אפילו אומר שהוא לא רק אחת הסיבות לזה שאת כזאת עתיקה… אלא שלמרות שאת כזאת עתיקה, את ממשיכה להתחדש וליצור כוכבים ועולמות. תגידי, לא תהית אי פעם איך זה יכול להיות? לא תהית איך זה שהגעת לגודל העצום הזה שלך?
שבילחלב: מה זאת אומרת, אני כבר מיליארדי שנים אוכלת פה אבק בין-גלקטי, מנשנשת גלקסיות ננסיות, ברור שאני כאילו…
חיון: כן, כן, נכון, נכון, אבל זה לא כל הסיפור. מתברר, שדווקא החור שיש לך בלב, שבילחלב, התפלץ הזה שיש לך במרכז, הוא גם אחת הסיבות שאת כפי שאת!
שבילחלב: מה?
חיון: כן, הוא אפל ומפחיד ויש לו תיאבון לא נורמלי לאבק ולגז ולכוכבים, אבל בלעדיו את היית כנראה משהו אחר לגמרי.
שבילחלב: מה? למה אתה מתכוון?
חיון: בואי נחזור רגע אחורנית. אני רוצה שתקשיבי לתקתוק השעון. [סאונד של שעון מתקתק] נסי להיזכר במשהו שקרה לפני מיליארדי שנים, משהו שכבר הספקת להדחיק מזמן. נסי להיזכר במה שקרה כשהחור השחור שלך במרכז היה במצב זללני מאוד, והוא קרע לגזרים כוכבים שלמים. מה את רואה בזיכרון הרחוק הזה?
שבילחלב: אני רואה את כל האנרגיה האדירה שנפלטת סביבו. היא יוצרת חום אדיר מסביב.
חיון: אוקיי, ומה החום הזה עושה?
שבילחלב: הוא… הוא מונע מענני אבק וגז להתקרר... הו לא, הם נשארים מפוזרים, הם לא יכולים להתגבש וליצור כוכבים חדשים.
חיון: אוקיי, ועכשיו תריצי את הזמן קדימה, מה את זוכרת שקרה אחר כך?
שבילחלב: הסעודה הזאת, היא… מתחילה להסתיים. נגמר לו האוכל. נגמרים לו הגז ואבק כוכבים, והוא… הוא הולך לישון.
[שיר ערש מתנגן]
חיון: יפה. ומה קורה מסביב?
שבילחלב: ענני האבק והגז הרחוקים מתקררים. הם מתחילים להתגבש וליצור עוד ועוד כוכבים חדשים עד ש…
חיון: כן, נו, נו, ו… עד ש?
שבילחלב: עד ששוב יש מספיק אוכל שזורם חזרה לחור השחור. הוא מתעורר מחדש ומתחיל לזלול. הסעודה שלו שוב מחממת את כל האזור ומונעת מכוכבים חדשים להיווצר. כל הדבר הזה… זה קורה שוב, ושוב, ושוב…
חיון: אוקיי, אוקיי, אוקיי, אוקיי. עכשיו תחזרי איתי עכשיו להווה… מה קורה עכשיו?
שבילחלב: עכשיו… הוא רדום.
חיון: מעולה. עכשיו אני אספור עד שלוש, וכשנגיע לשלוש את תפסיקי להיזכר, ואנחנו נתבונן שוב בלב הזה שלך. ניתן לו עוד הזדמנות, אוקיי?
שבילחלב: אוקיי.
[תקתוק השעון מפסיק]
חיון: אחת… שתיים… שלוש! תסתכלי עליו עכשיו. מה את רואה?
שבילחלב: סוד אפל ואלים שאוכל אותי מבפנים… ש… שמדי פעם יוצא משליטה ומשתולל בעוצמה בלתי נתפסת.
חיון: כן, נכון, אבל גם - מפתח חשוב בהתפתחות שלך כגלקסיה.
שבילחלב: איך זה יכול להיות?
חיון: ככה זה לפעמים ביקום. [צוחק] הדברים הכי משוגעים וכאוטיים הם לפעמים אלה שאחראיים בסופו של דבר גם לאיזשהו סדר ויופי.
שבילחלב: ספר לי.
חיון: [נאנח] בשביל זה… אני צריך שתתחילי לדמיין.
[השיר Black Hole Sun מתנגן בגרסה אינסטרומנטלית]
דמייני שְׁחור שָׁחור במרכז של גלקסיה מקבל יותר מדי לאכול, אוקיי? דמייני שהוא נעשה פעיל יותר מדי זמן, והוא משתולל ומעיף חומר מחוץ לגלקסיה ומונע ממנה להתקרר ולייצר כוכבים. גם כשהוא יכבה בסופו של דבר, לגלקסיה כבר לא ישארו הרבה חומרי בניין לכוכבים חדשים. בתוך זמן קצר יחסית, כמה מיליארדי שנים כזה, לכוכבים שלה ייגמר הדלק ו… זהו. הם יהפכו להיות זקנים ואדומים וככה גם כל הגלקסיה תגווע.
מצד שני, דמייני עכשיו שהחור השחור נשאר רדום יותר מדי זמן. ענני הגז הקרירים עלולים לייצר יותר מדי כוכבים בזמן יחסית קצר. הגלקסיה כולה תהיה כחולה ובוהקת בטירוף, אבל בתוך זמן יחסית קצר, הכוכבים האלה יסיימו את חייהם וכל מה שישאר גם להם לעשות זה לגווע ולמות.
צריך שהחור השחור יהיה פעיל במידה הנכונה. לא יותר מדי זמן ולא פחות מדי זמן. ככה נשמר איזה איזון שבו גלקסיה ממשיכה לייצר כוכבים אבל… לא מהר מדי.
וזה איזון בריא שמאפשר לגלקסיה להמשיך להתפתח, להתעצב, ולהתחדש במשך המון זמן. כמו משך הזמן שאת קיימת, שבילחלב, שהוא כמעט כמו גיל היקום עצמו! את קולטת? את יודעת, לא רק שאת כמעט בגיל של היקום, העתיד עוד לפנייך. מה את אומרת?
[מוזיקת רקע מסתיימת]
שבילחלב: אני אומרת… תודה! היו שלום ותודה על הצלילים. [קול מתפוגג]
מחשבת: אני חושבת שהיא הלכה.
חיון: [נאנח] איזו אורחת, יא-אללה. ואם כבר אנחנו בתודות, גם לי יש אחת. רק שבשביל זה צריך לספר סיפור אחר. סיפור שנוגע לי אישית וגם לכל אחד מאיתנו.
[אות מוזיקלי: סקרנות אינסופית]
אז הרבה לפני שנהייתי סוכן חלל, כשהייתי ילד, אהבתי לגזור צילומי חלל מכל מיני מגזינים. הייתי שומר אותם בקלסר שקפים כזה והתמונות שהכי אהבתי היו של ערפיליות. לא "ערפּיליות" כמו שכולם אומרים, ערפיליות. כמו ערפל. ועוד לפני שהבנתי מה אני רואה בדיוק, המראה הזה הפנט אותי. [רוח שורקת] יכולתי להתבונן מלא זמן דרך השכבות המאובקות האלה של וילונות רפאים. דמיינתי אפילו שאני כמעט שומע איך הנצח נושב בהם. הרגשתי שאני מתבונן בתעלומה צבעונית, חידה אינסופית…
אחר כך, הבנתי שבעננים הבין-כוכביים האלה של אבק כוכבים מתחולל קסם אמיתי. אלה בתי חרושת לייצור כוכבים. הבנתי שהאבק והגז שם נמצאים בתנועה ולפעמים חלקים מסוימים מתחילים להתערבל ולהיאסף יחד, להתכנס ולהידחס עד שנולד כוכב. שמש חדשה ואולי גם כמה כוכבי לכת. בחלק מתמונות הערפיליות אפשר אפילו לראות מבעד לשכבות כוכב או שניים שככה דוקרים את המבט בנצנוץ זוהר.
[השיר Black Hole Sun מתנגן בגרסה אינסטרומנטלית]
כלומר, ערפילית היא מעין ארגז חול, הצעה לארמון שעוד לא נבנה. היא כמו שאלה שמבקשת להישאל: אילו כוכבים יצמחו כאן, אילו סוגי עולמות.
לכן כשאומרים שאנחנו עשויים אבק כוכבים, זה נכון. כי הברזל שבדם שלנו, הסידן בעצמות, החמצן בריאות, הפחמן בשרירים… זה הכל הכל הכל חומרים שהסתובבו פעם בתור ערפיליות והתגבשו לכוכבים. אבל מאיפה החומרים האלה הגיעו בכלל? מה הייתה ההתחלה שלהם? זה כבר פחות מובן מאליו, כי בכוכבים הראשונים ביקום לא היה כלום חוץ מהיסודות הכי קלים שיש, רק מימן והליום. זהו. אז מאיפה הגיעו כל שאר החומרים שאנחנו עשויים מהם?
אז הכוכבים הקדמונים האלה התיכו את היסודות הקלים שלהם לחומרים קצת יותר כבדים, כמו חמצן נניח. עכשיו, היסודות החדשים האלה התפזרו בסופו של דבר, כי זה חלק מתהליך הגסיסה של כוכב, הוא משיל מעצמו חומר וגז, לפעמים אפילו בפיצוץ אדיר. ואז כל החומר הזה שמתפזר הופך לעוד ערפילית, שהגז שבה מתמחזר לכוכבים חדשים. וכל דור של כוכבים מתיך את החומרים שיצר הדור הקודם ויוצר יסודות כבדים יותר, עד שבשמשות מסוימות נוצר אפילו ברזל.
העניין הוא שאלה תהליכים של מיליארדי שנים שאי אפשר להאיץ. כדי שגלקסיה תהיה עשירה בחומרים כבדים ומגוונים, היא צריכה להתפתח באיטיות. להתבגר בהדרגה. דרוש זמן להזריע גלקסיה בחומרים המגוונים האלה שיצמיחו עולמות מורכבים ומעניינים, כמו העולם שלנו. אז… כן, שבילחלב יקרה, לכל אחד מאיתנו יש בעבר שלו איזו שריטה. לך יש סוד אפל, חור שחור שנעוץ לך בלב, וכל כמה זמן הוא בועט ומשתולל ואוכל אותך מבפנים. אבל המאבק הפנימי הזה השאיר אותך חיונית, נתן לך זמן לייצר חומרים חדשים, מערכות שמש מורכבות, וכן, גם חיים.
את בתוכנו שבילחלב, אנחנו בזכותך. ואם כדור הארץ הוא "אמא אדמה", את "סבתא חלל"! האמא של משפחת מערכת השמש שלנו, הסבתא של כל מי שאי פעם נולד וחי על כדור הארץ, וכל מי שאי פעם יחיה.
אז… תודה.
[השיר Black Hole Sun מתנגן, בגרסה המקורית]
האזנתם ל"סוכן חלל". אני מחכה לשאלות החלל שלכם.
תודה להדר "מחשבת" סיטרוק, תודה לשרלוט "שבילחלב" לוי. תודה לגיטריסט אוֹרי אבני על העיבוד והביצוע המשובחים ל-Black Hole Sun של Soundgarden, ותודה מיוחדת לפרופ' חגי נצר על הייעוץ המדעי. תמיר צוברי על הסאונד והמיקס, דניאל מאורר וניר גורלי ערכו.
אני בר חיון ואתם… תמשיכו להביט למעלה.
לעוד פרקים של הפודקאסט לחצו על שם הפודקאסט למטה
Commentaires