top of page

סוכן חלל - פרק 5: איך זה שאסטרואיד אחד לבד מעז

מאז ש"המשטרה השמימית" גילתה את האסטרואידים הראשונים חלפו כבר מאות שנים. ועדיין, רק בעשור האחרון גילינו יותר אסטרואידים מאשר בכל ההיסטוריה! אז מה גרם לאנושות פתאום להקים מערך הגנה על כדור הארץ? תשאלו את הדינוזאורים.


 

תאריך עליית הפרק לאוויר: 31/07/2023.

סוכן חלל: פרק 5

איך זה שאסטרואיד אחד לבד מעז?

יוצר ומגיש: בר חיון עבור כאן הסכתים

פלטפורמות האזנה: אתר כאן ובכל אפליקציות הפודקאסטים

קריינית: אתן מאזינות ואתם מאזינים ל"כאן הסכתים", הפודקאסטים של תאגיד השידור הישראלי.

[קולות אזעקה ברקע]

חיון: מחשבת, אני יכול להבין מה קורה פה?! עד לפני רגע סיכוי הפגיעה בכדור הארץ היה אחוז אחד, אז איך זה שקפצנו למאה אחוז?!

מחשבת: משימת החקר של סוכנות החלל האירופית הגיעה לאסטרואיד. אלה הנתונים העדכניים שקיבלתי על סיכויי הפגיעה.

חיון: טוב, חייבים להודיע לוועדת…

מחשבת: חיון, גם אזור הפגיעה עודכן.

חיון: האוקיינוס, פליז תגידי האוקיינוס.

מחשבת: לידו.

חיון: לידו, לידו, מה זה אומר לידו?

מחשבת: ליד האוקיינוס… העיר ניו-יורק.

חיון: מה?!

מחשבת: סוכן חלל חיון, איך תבחר להתמודד עם האסטרואיד?

חיון: אהממ, גלגל הצלה!

מחשבת: מה?

חיון: חבר טלפוני?

מחשבת: מעלה את ברוס ויליס לקו 2.

חיון: באמת?

מחשבת: לא חיון! ברוס ויליס עם דמנציה, ו"קו 2" זה טלפונים קוויים מהניינטיז. ולמען הסר ספק, מעולם לא היו לנו בחללית טלפונים קוויים מהניינטיז!

חיון: אוקיי, תני לחשוב שניה.

מחשבת: יורים עליך.

חיון: מהה?!

מחשבת: התכוונתי, על החוף המזרחי של ארצות הברית.

חיון: אוקיי, אין ברירה, אנחנו נפציץ את האסטרואיד בפצצת אטום, כמו ברוס ויליס!

מחשבת: חיון, פיצוץ גרעיני יהפוך אסטרואיד אחד גדול להרבה אסטרואידים בינוניים, ויזרע הרס בשטח גדול יותר. ולמען הסר ספק, מעולם לא היו לנו בחללית פצצות אטום.

חיון: טוב, אז מה עושים כדי להסיט את האסטרואיד הזה?

מחשבת: אני מצטערת, חלון ההזדמנות להסטת האסטרואיד נסגר בעוד שלוש, שתיים, אחת…

חיון: את צוחקת…

מחשבת: במקומך הייתי ממליצה לרשויות על פינוי ניו-יורק.

חיון: מה?! שנייה!

מחשבת: אני מצטערת, חלון ההזדמנות לפינוי ניו-יורק נסגר בעוד שלוש, שתיים, אחת…

חיון: רגע מה?! הסיפור הזה לא אמור היה להיגמר ככה! מה קורה פה?!

[מוזיקת פתיחה]

חיון: ברוכים השבים וברוכות השבות ל"סוכן חלל". אני בר חיון, ואם אתם מאזינים לפרק הזה מניו-יורק, אל תרוצו למקלטים. זה היה רק תרגיל. זאת הייתה רק סימולציה, ואפילו לא סימולציה רצינית, הכל בסדר.

אבל בסימולציה כן רצינית שנערכה בוושינגטון ב-2019, העיר ניו-יורק כן נחרבה. 200 מומחים השתתפו בתרגיל ההוא, נציגים מסוכנות החלל האירופית למשל, ומנאס"א ומהסוכנות הפדרלית לניהול מצבי חירום. הם כולם התחלקו לצוותים, ובמשך חמישה ימים שיחקו מן משחק תפקידים כזה. כל יום מנהלי התרגיל עדכנו אותם עם נתונים לגבי האסטרואיד המדומיין, הצוותים היו צריכים לקבל שורה של החלטות שבסופה… ניו-יורק נחרבה על ידי אסטרואיד. שוב, בכאילו, רק בתרגיל, אבל לגמרי נחרבה.

אבל… מה זה אומר, שהיא נחרבה? זאת אומרת, אוקיי, טוב לדעת שיש מערך הגנה בינלאומי על כדור הארץ עם כל מיני מומחים וצוותי חשיבה, אבל מה תוצאות התרגיל הזה אומרות על הסיכוי שלנו להתמודד עם איום אמיתי בעתיד?

אז בהמשך אנחנו נתקשר כאן מהחללית, לתושב כדור הארץ הראל בן-עמי, שהוא הנציג הישראלי בוועדות האו"ם שמובילות את מערך ההגנה הפלנטרי. כן. בואו נפרק שניה את המשפט הזה כי גם המוח שלי התפוצץ פה פעמיים כששמעתי את זה לראשונה: אחת, כי לאו"ם יש מערך הגנה פלנטרי! ושתיים, כי ישראל שותפה לזה!

אז הראל יוכל לספר לנו איך האנושות מתכוונת להתמודד עם איומי אסטרואידים, ואולי גם נשמע ממנו איך היה בתרגיל האחרון שהיה באפריל בוינה.

[מוזיקת רקע]

אבל לפני שנצלול ל"הגנה פלנטרית", בואו נבין רגע, מה הולך שם בחוץ שנופלים עלינו דברים מהחלל? אז במערכת השמש יש הרבה מאוד אבק, אבק ואבנים זעירות, זה בעצם שרידים של כל מיני גופים היסטוריים במערכת השמש. וביום אחד בין חמש טונות ל-300 טונות של אבק ואבנים זעירות כאלה, נלכדים בכוח המשיכה של כדור הארץ ו… נופלים עלינו. בשנה זה יוצא משהו כמו בין 5,000 ל-20,000 טונות של חומר קוסמי שכדור הארץ קולט וקצת משמין ממנו. בקטנה. חלק מזה נבלם על ידי האטמוספירה ומצליח לנחות בתור אבק מיקרוסקופי שלא רואים בעין. זה השלג הקוסמי שלנו. חלק אחר פשוט לא עומד בחיכוך האדיר עם האטמוספירה ובמהירות של 200 אלף קמ"ש פשוט מתלהט ומתאדה באוויר. זה בעצם מה שנקרא "מטאור", מה שנראה לכם בשמיים כמו כוכב נופל.

ועכשיו בואו נדבר על האבנים הגדולות יותר, מגודל של גולה גדולה, גודל כדורסל אפילו. גם זה אולי יתפרק בכניסה לאטמוספירה, אבל לזה כבר יש יותר סיכוי להגיע לקרקע ואשכרה לפגוע במשהו. זה תלוי בכל מיני דברים, זה לא רק הגודל, זה גם זווית הכניסה לאטמוספירה והמהירות, ובאמת מעט מאוד, פחות מחמישה אחוז מכל מה שמגיע אלינו מהחלל, באמת מגיע לקרקע בתור משהו שאפשר לראות ולהרגיש. לכן החל מהגודל הזה אנחנו נכנסים למשחק אחר לגמרי. משחק ה"אבנים מהחלל נגד האנושות" נקרא לזה.

מחשבת, בואי תציגי לנו אותם.

[מוזיקת רקע, צלצול של זירת היאבקות]

מחשבת: ובכן, בפינה אחת של זירת מערכת השמש: הוא כחול, הוא גדול והוא שורץ חיים: קבלו את… כדור הארץ!

בפינה השניה, יריב במשקל קל, נצר לשושלת סלעים בני מיליארדי שנים, קבלו את… המטאוריטים!

[כרוז משחק מחשב: Round one: FIGHT!]

חיון: "מטאוריט". מטאוריט זה אמנם כינוי חמוד לאבן חלל קטנה שמצליחה להגיע לקרקע, אבל תסכימו איתי שזה פחות חמוד כשזה מתקרב אליכם. ב-2009 נניח מטאוריט פגע בילד אחד בן 14 בגרמניה. סיפור אמיתי. גריט (Gerrit) בלנק קראו לו, הוא הלך הביתה מבית ספר, כשפתאום אבן בגודל אפונה פשוט נפלה עליו מהחלל. היא רק התחככה ביד שלו ואז התנפצה על הקרקע ברעש, כך שחוץ מצפצופים באוזניים ופציעה קלה ביד לא קרה לו כלום, אבל… תסכימו איתי שזה כבר אחת-אפס לאבני החלל.

[כרוז משחק מחשב: Spacerock - wins!]

חיון: צריך לומר שאבנים מהחלל הן די נדירות, אז כשהן מתקרבות אבל לא פוגעות בכם, זה דווקא די מגניב, כי בדרך כלל אפשר למכור אותן בהרבה כסף. זה נניח היה הסיפור של מישל קנאפ מניו־יורק. ב-1992, כשהיא הייתה בת 17, מטאוריט במשקל 12 קילו פגע במכונית שלה. היא לא הייתה באוטו, וטוב שכך כי האוטו היה טוטל-לוס, הרוס לגמרי, בכל זאת, פגע בו סלע מהחלל! אבל זה גם מה שהפך אותו לאוטו סלב. הסיפור הזה התפרסם בתקשורת ומישל מכרה את המכונית שלה ב-25 אלף דולר, שזה פי 80 מהמחיר שהיא קנתה אותה מסבתא שלה. את המטאוריט עצמו, אגב, היא מכרה ב-50 אלף דולר. אז אה… אחד-אחד לבני-האדם, לא?

[כרוז משחק מחשב: Human - wins!]

חיון: כיום אנחנו יודעים רק על מקרה אחד של פגיעה ישירה באדם. ב-1954, מטאוריט בגודל אשכולית התפרק לשלושה חלקים ואחד מהם נכנס באיזה גג בית באלבמה ופגע במותן של עקרת בית בשם אן הודג'רס. הסיפור הזה התפוצץ בתקשורת בזמנו, והודג'רס נהייתה ממש סלב לזמן קצר. היא נפצעה ואושפזה, אבל היי, לפחות היה לה עכשיו מטאוריט שמן למכור. או לפחות, ככה היא חשבה. היא אמנם קיבלה הצעות ממש נדיבות, אלפי דולרים של 1954 במונחים של היום זה עשרות אלפי דולרים, אבל היא פשוט לא יכלה למכור את המטאוריט שפצע אותה, כי בעלת הבית שלה תבעה אותה בטענה שבגלל שהוא פגע בבית ששייך לה, אז המטאוריט שייך לה, לבעלת הבית. שזה, מה אני אגיד לכם… תזכרו לנסח סעיף מטאוריטים בחוזה שכירות הבא שלכם.

אגב, המשפט הזה נמשך הרבה זמן ובסוף הן התפשרו. הודג'רס שילמה לבעלת הבית שלה 500 דולר והשאירה אצלה את המטאוריט. רק שעד שהמשפט הסתיים ההתלהבות מכל הסיפור די דעכה, וההצעות שהיא קיבלה עכשיו היו נמוכות יותר. בסוף פשוט נשבר לה מההתעסקות מכל הסיפור הזה והיא מכרה את המטאוריט המקולל הזה ב-25 דולר לאיזה מוזיאון. אני מקווה שבעלת הבית לפחות תיקנה לה את הגג…

[כרוז משחק מחשב: Landlord - wins!]

[מוזיקת רקע]

חיון: טוב, אז אני יודע שבינתיים הכף נוטה לטובת המטאוריטים, אבל צריך כאן להרגיע ולהגיד שהם יחסית נדירים. הסיכוי שמשהו יפגע בכם ממש קלוש, לא לצאת מהבית עכשיו עם מטריות מברזל. מתחילת המאה העשרים עד עכשיו, 120 שנה ככה, תועדו בערך 800 נפילות מטאוריטים. זה שש-שבע נפילות בשנה. אנחנו כמובן לא יודעים כמה לא תועדו, אבל בגדול הסיכוי לחטוף מכת ברק הוא גבוה יותר.

אבל מה לגבי אבני החלל הגדולות יותר? מחשבת?

מחשבת: ועכשיו נקבל לזירה שלנו יריב במשקל בינוני עד כבד: אסטרואידים בגודל עשרות מטרים ועד מספר קילומטרים שעשויים פחמן, סיליקט או מתכת, או כוכבי שביט, שהם מקשה גדולה וצפופה של קרח ואבק!

[צלצול של זירת היאבקות, כרוז משחק מחשב: Round two: FIGHT!]

חיון: תראו, יש לא מעט סלעי חלל שם בחוץ, ופעם בכמה שבועות אתם אולי נתקלים באיזו כותרת חדשותית בסגנון של "האם אסטרואיד ענק יפגע מחרתיים בכדור הארץ?", אז התשובה היא לא. אל תקליקו. אנחנו מדברים על מרחקים של מיליוני קילומטרים, הרבה מעבר למרחק של הירח מאיתנו. אגב, כלל אצבע לחיים, אם כותרת חדשותית היא שאלה פרובוקטיבית, התשובה עליה היא "לא". אל תבזבזו את הזמן שלכם.

אבל יש אסטרואידים ושביטים, חוצפנים יש לומר, שבכל זאת העזו להגיע לכדור הארץ.

[מוזיקת רקע]

ב-1908, גוף בקוטר של 60 מטר, עם מסה בין מאה אלף למיליון טונות, נכנס לאטמוספירה של כדור הארץ ומהחיכוך באוויר הוא התפוצץ מעל טוּנְגּוּסְקָה שבסיביר. אנחנו לא יודעים אם זה היה אסטרואיד או שביט, אבל את הממדים של הדבר הזה אנחנו משערים מההשלכות של הפיצוץ, כי עדיין אפשר לראות את היער שזה מעך. מומחים מעריכים שזה שיטח בערך שישים מיליון עצים על פני שטח גדול יותר מכל רמת הגולן. ככה הם גם חישבו את הפיצוץ, שהיה בעוצמה דומה לאלף פצצות אטום. פצצת האטום שהאמריקאים הטילו על הירושימה במלחמת העולם השניה? אלף כאלה. וזה פשוט מזל שזה קרה מעל סיביר, איפה שאין בני אדם. אבל אתם יודעים איפה כן יש בני אדם? בין השאר בעיר צֶ'לְיָאבִּינְסְק, שגם היא ברוסיה. בניגוד לסיביר, בצ'ליאבינסק חיים מיליון בני אדם. וב-2013, מעל כל המיליון אנשים האלה הגיע מהחלל אסטרואיד בגודל של כמעט מגרש טניס. במהירות 70 אלף קמ"ש הכוחות שהופעלו עליו היו כל כך עצומים, שהוא נמחץ והתפרק לכמה חתיכות, אבל הצ'אנק העיקרי שלו הפך לכדור אש ענקי בשמיים. לרגע בשמיים נראה הבזק בעוצמה חזקה יותר מהשמש.

עכשיו, את הפיצוץ ראו מיד, אבל לגלי-הדף מגובה של שלושים קילומטר לוקח איזה דקה להגיע אל הקרקע. זה אומר שהאנשים שנחשפו להבזק המטורף בשמיים, עוד לא שמעו כלום כשזה קרה, כי לגלי הקול לקח עוד דקה שלמה להגיע. והדקה הזאת, מסתבר, הייתה גורלית. כי לאנשים שהתפעלו ממה שהם ראו בשמיים, היה מספיק זמן לקרוא לעוד אנשים לבוא ולראות את זה יחד איתם. וככה אחרי דקה שלמה, אחרי שכולם הספיקו ככה להתמקם ליד החלונות של הבתים, והחלונות של החנויות והחלונות של בתי הספר, בבת אחת… [רעש של פיצוץ] גלי ההדף הגיעו לזכוכיות בעיר ויותר מ-1,500 אנשים נפצעו בדרגות פציעה שונות.

אילו האסטרואיד הזה היה מתכתי, אילו הוא היה נופל בזווית אחרת… הוא כנראה לא היה מתפוצץ שלושים ק"מ באוויר, הוא היה מגיע לקרקע, ובפיצוץ שהעוצמה שלו היא פי יותר משלושים מפצצת האטום שהוטלה על הירושימה, הסיפור הזה היה יכול להיגמר אחרת לגמרי. העיר כולה הייתה נמחקת לחלוטין.

טוב, אז עכשיו האנושות כבר כזה: "אוקיי די, מה, שניה, פוס משחק". זה לא סתם ניצחון לאבני החלל, זה כבר נוקאאוט, זו כבר השפלה! במיוחד כשאחד השחקנים, כלומר אנחנו האנושות, אפילו לא נלחם. יותר מזה, לאף אחד לא היה מושג בכלל שהאסטרואיד הזה מגיע לכדור הארץ, כי הוא הגיע מכיוון השמש ואף טלסקופ לא יכל לזהות אותו מראש! זה ממש קרב מכור, עלבון לאינטליגנציה. ופגיעה כזאת? היא קורית בעולם שלנו כל שלושים-שישים שנה בערך. אתם לא שומעים על זה, א'. כי זה המון זמן, ו-ב'. כי זה בדרך כלל נופל במקום שאין בו אנשים, רוב כדור הארץ הוא ממילא אוקיינוסים וברוב שטחי היבשות פשוט לא גר אף אחד.

כמובן שככל שהאסטרואיד גדול יותר הוא נדיר יותר. אפילו הסיכוי לפגיעת אסטרואיד בגודל מאה מטר נניח הוא ממש ממש ממש ממש קלוש. אסטרואיד כזה, שהוא פי חמישה מזה שהתפוצץ מעל צ'ליאבינסק, פוגע בכדור הארץ כל… 5,200 שנה בממוצע.

כל 70 אלף שנה בערך מגיעה לביקור חתיכה בגודל 300 מטר. כל כמעט חצי מיליון שנה - סלע בגודל קילומטר, ולפי נאס"א כל כמה מיליוני שנים מגיע אסטרואיד שאשכרה מסכן את החיים על פני כל כדור הארץ.

עכשיו, אני יודע שזה המון המון זמן, אני יודע, אבל… אז מה? האם אנחנו פשוט צריכים לקוות שבמזל האסטרואיד הבא יפול באוקיינוס? ואגב, צריך להגיד שהחל מגודל מסוים של אסטרואידים, זה גם לא יעזור לנו שהם יפלו באוקיינוס. אנחנו נרגיש את התוצאות, כמו שהדינוזאורים מסביב לעולם הרגישו את התוצאות. אז השאלה היא זו: איך זה שלא התחלנו לעשות משהו בנידון כבר לפני עשרות שנים?!

[מוזיקת רקע]

זה לא שלא הייתה מודעות לסיפור הזה. הקהילה המדעית מכירה כבר המון שנים את האירוע שהיה בסיביר ב-1908. ובכלל, ב-1994 מדענים אפילו ראו בעיניים שלהם משהו עוד יותר מדהים, ובזמן אמת: שביט בגודל של שני קילומטרים שהגיע לכוכב הלכת צדק, וההתנגשות הייתה כזאת פסיכית, שהוא השאיר שם צלקת בגודל של כמעט כל כדור הארץ.

אין המחשה טובה יותר, לזה שאירועים כאלה פשוט קורים במערכת השמש. וגם אין ספק שהאירוע הזה זעזע לא מעט אנשים. כבר אז היו מדענים שהיו כזה "אהה, אולי כדאי שנעשה משהו בקשר לסיכוי שיפגע גם בנו משהו כזה?". הקונגרס האמריקאי גם היה כזה "אוקיי, טוב, נאס"א חייבת להתחיל למפות אסטרואידים מסוכנים". הוליווד, הוליווד בכלל הגיבה עם סרטי אסונות מוגזמים כמו "ארמגדון" ו"פגיעה קטלנית". אגב, שניים מהיועצים המדעיים של "פגיעה קטלנית" היו מגלי השביט ההוא שפגע בצדק. אבל הקטע הוא, שלמרות כל החששות, שום דבר רציני לא זז.

רק ב-2008 נאס"א התחילה למפות את האסטרואידים הקרובים וגם אז, זה היה בתקציב בדיחה. פחות מ-4 מיליון דולר, שזה שליש מההוצאות שלהם על נסיעות, כן? שליש מההוצאות של נאס"א על נסיעות, לשנה אחת, ורק לעובדי מפקדה. בקיצור, הרבה מאוד חששות ודיבורים, מעט מאוד כסף ומעשים.

אבל, בעשור האחרון, פחות או יותר מאז שהתפוצץ האסטרואיד מעל צ'ליאבינסק, קורה משהו מאוד מעניין. כי עכשיו, עכשיו האנושות מחליטה לעשות משהו בנידון. במקום לחכות לעוד נוקאאוט, אנחנו מתחילים, חברות וחברים, להיערך לפגיעה המסוכנת הבאה!

אז איך זה קורה? בואו נדבר על זה רגע.

קודם כל, מאז 2013, תוך עשור, התקציב של נאס"א להגנה על כדור הארץ זינק באלפי אחוזים. והוא עוד ימשיך לזנק בשנים הקרובות, מאות מיליוני דולרים מושקעים בזה. והסיפור הוא לא רק כסף, צריך להגיד, זה התארגנות ושיתוף פעולה בקנה מידה עולמי. אחרי צ'ליאבינסק ב-2013, האו"ם הכריז על יום חג רשמי להעלאת המודעות, "יום האסטרואיד". ובשיתוף סוכנויות חלל בעולם הוא הקים גם שתי ועדות בינלאומיות מיוחדות: ועדת IAWN כדי לגלות ולעקוב אחרי אסטרואידים, ו-ועדת Same Page כדי להתגונן מפניהם.

עכשיו, הסיפור הזה של גילוי ומעקב אחרי אסטרואידים, הוא לא פשוט כמו שהוא נשמע. צריך להגיד, זה חתיכת אתגר. זה מצריך שיתוף פעולה בינלאומי, עם רשת התרעה שמחברת בין מצפים ברחבי העולם וטלסקופים בחלל. כי אסטרואיד הוא לא כוכב לכת שמחזיר המון אור שמש, שכל מה שאתה צריך לעשות זה פשוט להרים מבט או טלסקופ. אסטרואיד זה משהו בדרך כלל ממש קטן וכהה יחסית, וקשה נורא לראות אותו. שלא לדבר על זה שאם הוא בא מכיוון השמש, אתה בכלל בבעיה. למעשה, לגלות אסטרואידים ולעקוב אחריהם היו ה-אתגר שהביא לשיתוף הפעולה הבינלאומי הראשון בהיסטוריה בין אסטרונומים.

שמעו סיפור.

[מוזיקת רקע]

בסוף המאה ה-18, אסטרונומים קלטו שיש משהו חשוד במערכת השמש. הם הבינו שלא יכול להיות שאין שום דבר בין מאדים לצדק. הם לא ראו שום דבר, אבל לפי כל החישובים של מיקום שאר כוכבי הלכת, היה להם ברור שזה מרחק פשוט אדיר מכדי שלא יהיה שם כלום. והסיפור הזה הפך ממש לתעלומה אמיתית. כי למרות החשד, הם לא מצאו שם כוכב לכת. זה היה ממש… "פרשת כוכב הלכת החטוף". והיו שני אסטרונומים ספציפיים עם אובססיה לסיפור הזה: פרנץ אקסבייר פון זאך ויוהאן הירונימוס שרוטר (Schröter). שני המכובדים האלה הבינו שכדי לצוד את מה שנעלם שם בין מאדים לצדק, הם יצטרכו תגבורת. אז הם פנו לאסטרונומים מפורסמים מגרמניה, אוסטריה, דנמרק, שוודיה, רוסיה, צרפת, אנגליה, איטליה - והצוות לעניין הזה שהתגבש, 24 אסטרונומים תותחים, הקים בשנת 1800 את "המשטרה השמימית". [סאונד סירנות משטרה] אמיתי. ככה הם קראו לעצמם. ובגרמנית: Himmel Polizei.

המשטרה השמימית חילקה את השמיים לאזורי חיפוש, והבלשים האסטרונומים יצאו לציד אחרי הגוף הנעדר. אבל ככל שהחקירה נמשכה, כמו בכל סיפור בלשי עם טוויסט טוב, התברר להם שפשוט אין גוף כזה. התברר... שהיו כמה. כן. בתוך שבע שנים, עד 1807, חברי המשטרה השמימית גילו לא פחות מארבעה גופים בין מאדים לצדק! כיום אנחנו יודעים, שהם חלק מחגורה שלמה של מיליוני אבנים בכל מיני גדלים. פתרון התעלומה היה למעשה מה שאנחנו מכירים כיום בתור "חגורת האסטרואידים".

גם היום יש לנו תעלומה. וגם היום המאמץ לפתור אותה הוא בינלאומי. אסטרונומים מסביב לעולם משתפים פעולה כדי לצוד גופים שטרם נראו בהיסטוריה. וכמובן, גם לעקוב אחריהם ולחקור ממה הם עשויים, ובמיוחד אם אלה גופים קרובי-ארץ מחוץ לחגורת האסטרואידים, כאלה שמתקרבים למסלול כדור הארץ, ובמיוחד במיוחד - אם הם גדולים.

אז בינתיים אין התנגשויות צפויות, צריך להגיד, אבל מה נוכל לעשות אם נגלה שיש?

[מוזיקת רקע]

אחד הדברים שאנחנו עושים בשנים האחרונות, זה תרגילים. כמו שאמרתי קודם, זה מעין משחק תפקידים כזה שמדמה איום פגיעת אסטרואיד. תרגיל שנערך השנה למשל, הוצג באפריל בכנס של האקדמיה הבינלאומית לאסטרונאוטיקה. הכנס הזה שודר מוינה בשידור חי לכל העולם, כך שאפשר היה ממש לעקוב אחרי כל השלבים של התרגיל. ביום השני של הכנס עלתה לבמה נציגה של נאס"א, ד"ר קלי פאסט, שהציגה את נתוני השלב הראשון, שלפיהם ידוע בינתיים על אסטרואיד עם סיכוי של אחוז אחד פגיעה בכדור הארץ בשנת 2036.

[הקלטה] ד"ר פאסט: "And here we start this exercise, and our asteroid in this case is 2023PDC…"

חיון: בשלב הזה של התרגיל, קלי פאסט מעדכנת שההמלצה היא בינתיים רק לשגר משימת סיור, שהמטרה שלה היא לאסוף עוד נתונים על האסטרואיד לפני שמחליטים מה לעשות.

המומחים שמשתתפים בתרגיל מתחילים להריץ הדמיות עם אלפי תרחישים, ובהמשך מנהלי התרגיל מעמידים פנים שהגענו לאוקטובר 2024, ומעדכנים שסיכוי הפגיעה קפץ מאחוז אחד למאה אחוז! כלומר, לאנושות יש עד ה-22 באוקטובר 2036 להתמודד עם אסטרואיד בגודל של 300 עד 900 מטר, שיפגע בצפון מערב אפריקה. יש שם אפילו קטע שנציג סוכנות החלל האירופית מדבר על ההשלכות של הדבר הזה:

[הקלטה] ד"ר קושני: "So we now know something will happen, and the number of affected people is still something like hundreds of thousands or millions."

חיון: הוא בעצם אומר שהצפי הוא למאות אלפי נפגעים עד מיליוני נפגעים!

אם במקרה אתם מצטרפים אלינו עכשיו רק נדגיש שאנחנו מסקרים פה תרגיל, כמובן לא פגיעת אסטרואיד ממשי.

אז עכשיו, כדי לספר את מה שקורה בתרגיל מהנקודה הזאת, אני רוצה להזמין לשיחה את האורח המיוחד שלנו, תושב כדור הארץ הראל בן-עמי, שהשתתף בכנס הזה, וכיוון שהוא בכדור הארץ ואנחנו פה בחללית, אז רק צריך יהיה לעשות פה שיחת חוץ-לארץ, [ממלמל] שנייה, בוא נראה איך אני מתפעל פה את זה…

מחשבת: מעלה את הראל בן-עמי לקו 2.

[צליל חיוג טלפון]

חיון: היי, אמרת שאין בחללית טלפונים קוויים.

הראל: מה קורה?

חיון: אה, היי! הראל בן-עמי! גבירותיי ורבותיי! אני ממש שמח על השיחה הזאת, ולמרות שאמרתי עליך כמה מילים, אולי בכל זאת כדאי שתציג את עצמך.

הראל: טוב, אז אני הראל בן-עמי, אני משמש כנציג סוכנות החלל הישראלית בוועדות האו"ם להגנה הפלנטרית.

חיון: מעולה. אז לפני שנגיע לחלק של ישראל בכל הסיפור הזה, אני רוצה להישאר רגע בסיפור של התרגיל בוינה. מדברים שם בעצם על שתי שיטות התגוננות מפני האסטרואיד. ספר לנו רגע במה מדובר בעצם.

הראל: אז שתי האפשרויות שמתייחסים אליהם בתרגיל הזה הן א'. פגיעה קינטית, והשנייה זה האופציה הגרעינית, אני אסביר. פגיעה קינטית זה בעצם שימוש בגוף שפוגע באסטרואיד ומשנה את המהירות שלו, מסיט אותו. מאוד בגדול אפשר לדמיין כדורגלן שבועט בכדורגל לכיוון השער, ותוך כדי שהכדור עצמו מתקדם לכיוון השער, באה ציפור, נותנת לו מכה קטנה בצד, ומסיטה את הכדור והוא לא נכנס לשער. רק שבמקרה כזה הכדור הוא בגודל שיכול להיות של פירמידה והציפור היא בגודל של מכונית קטנה.

חיון: אהממ.

הראל: ההסטה היא כמה סנטימטרים לשנייה, אבל בטווח של חודשים ושנים, זה מספיק כדי להסיט אותו מפגיעה בכדור הארץ. חשוב להגיד שכבר ניסינו דבר כזה, במרכאות ניסינו, זה האנושות ניסתה דבר כזה. נאס"א הוציאה משימה בשנת 2022, כלומר, המשימה יצאה ב-2021 ובשנת 2022 החללית הזאת, שהיא כמובן לא מאויישת, פגעה באסטרואיד. משימת "דארט". ובעצם הצליחה להאט את המהירות שלו והוכחה יכולת האנושות להסיט אסטרואיד.

חיון: אוקיי, אז האפשרות הראשונה היא להתנגש באסטרואיד ולהסיט את המסלול שלו. עכשיו בוא נדבר רגע על האפשרות להשתמש בפצצה גרעינית. בתחילת הפרק מחשבת אמרה שלפוצץ אסטרואיד זה מאוד בעייתי. תסביר לי למה בעצם.

הראל: לדוגמה, אם אנחנו מפוצצים פצצה גרעינית ליד אסטרואיד הוא יכול לפצל אותו, ובמקום שיפגע אחד יכולים לפגוע בנו כמה חתיכות, ואולי לעשות אפילו נזקים יותר מורכבים. כשמפוצצים דבר כזה מדי קרוב לכדור הארץ, זה יכול ליצור נשורת גרעינית שתשפיע על כדור הארץ. בשנת 1962 האמריקאים פוצצו פצצה בחלל, פצצה גרעינית. זה יצר המון המון בעיות, ולאחר מכן החליטו על אמנה, לא להוציא נשק גרעיני לחלל.

חיון: גשם רדיואקטיבי לא נשמע… לא נשמע כיף.

הראל: [צוחק] כל דבר רדיואקטיבי לא נשמע כיף.

חיון: אז איך שוקלים בכלל את האפשרות של פצצה גרעינית?

הראל: מדברים על פיצוץ של הדבר הזה, או על האסטרואיד, או בטווח מסוים לידו. הפיצוץ עצמו משפיע על ה… נקרא לזה על השכבה העליונה של הקרקע באסטרואיד, וההתאדות, או הנידוף של הדבר הזה, בעצם יוצר חומר שיוצא לכיוון אחד והאסטרואיד נע לכיוון השני על פי החוק השלישי של ניוטון.

חיון: זאת אומרת, הצד של האסטרואיד שלידו היה הפיצוץ, משחרר גזים שדוחפים אותו לכיוון השני.

הראל: זה יכול להיות גם, זה חומר, סלעים, לא רק משהו שהוא… נקרא לזה גזים.

חיון: אוקיי. עכשיו, בהמשך הכנס מעדכנים שכדי להסיט את האסטרואיד בהתנגשות, זה יצריך איזה 1,300 חלליות. אז אם הבנתי נכון, יורדים מזה, כי אין מספיק זמן לפרויקט עצום כזה, וממליצים במקום זה על פצצה גרעינית. אז עכשיו אני חייב לשאול: למי יש בכלל את הזכות להחליט כזה דבר בשביל כולם? זאת אומרת, איך יתקבלו ההחלטות האלה במציאות? לא בתרגיל.

הראל: אז אני אתחיל מהסוף, אנחנו לא יודעים.

חיון: [צוחק] גם זו תשובה.

הראל: [צוחק] אנחנו עוד לא יודעים ואין פרוטוקול מסודר לכל התהליך הזה, וזה חלק מהמטרה של הוועדות שאליהן נשלחתי, לעשות סדר. זאת אומרת, שאם תהיה סיטואציה שבה באמת יגיע אסטרואיד, שלא נתחיל אז להבין מי מדבר עם מי ומי מקבל את ההחלטות. רוב המשפטנים היום, משפטני החלל שנמצאים בתוך הפורום הזה שמטפל ונערך להתמודדות עם אסטרואידים, בעצם אומרים שמועצת הביטחון היא הגוף הכי מתאים היום בעולם לקבל את ההחלטה.

חיון: כן, וגם אז, האם צריך נניח לתת זכות וטו למדינה שאמורה להיפגע מהאסטרואיד? או אולי דווקא המדינות שיממנו את משימת ההגנה, שהקול שלהן צריך הכי הרבה להשפיע…

הראל: אין… אין לנו תשובות מוחלטות. התרגיל נועד לזה, להציף את המודעות ולדייק את המורכבויות שאנחנו עומדים בפניהם, כדי שמקבלי ההחלטות יבינו שנדרש להכין את הפרוטוקול.

חיון: אתה יודע, הראל, יש שם קטע מרתק בכנס, כשעולה לדבר נציג האיחוד האפריקאי ואומר בכנות שלהרבה אנשים יהיה קשה לבלוע את הפתרון של הפצצה הגרעינית. ושיהיה צריך לשכנע את הפוליטיקאים והציבור באפריקה שזה באמת המוצא האחרון!

הראל: כן, כן. כן.

חיון: עכשיו, למה זה מרתק בעיניי? כי נדמה שבין השורות הוא אולי רומז שיכול להיות שהאופציה להתנגש באסטרואיד עם אלפי חלליות, עלולה להיפסל כי היא פשוט תהיה מורכבת מדי או יקרה מדי. בכל זאת, לשגר עכשיו 1,300 חלליות שיתנגשו באסטרואיד יצריך תקציבים דמיוניים, ומאמץ הרבה יותר גדול מלשלוח חללית עם פצצה גרעינית אחת. הוא לא רוצה שכסף או פוליטיקה יהיו השיקול העיקרי, הוא רוצה שחיי אדם יהיו השיקול פה.

הראל: לחלוטין. ואם יהיה איום אמיתי, סביר להניח שיהיו הרבה מדינות שיתנגדו. כל אחת מהסיבות שלה. והחלטה תצטרך להתקבל לא בקונצנזוס. וזה יכול להוסיף עוד מורכבויות, שכמה שאנחנו רואים עכשיו, יכולים להביא אפילו למלחמה. כלומר מדברים על זה שייתכן שכתוצאה ממערכה להגנה פלנטרית, יכולה להתחיל מלחמה על כדור הארץ. זה עד כדי כך מורכב.

חיון: תגיד, עושה רושם שמתכנני התרגיל לא בדיוק עשו פה את החיים קלים, בלשון המעטה, וזה לא הפעם הראשונה. תוצאות התרגיל הזה אמנם עוד לא פורסמו, לפחות נכון לעכשיו, אבל בתרגיל ב-2021 נניח, האסטרואיד המדומיין השמיד רדיוס של מאה קילומטר בין גרמניה לצ'כיה. הזכרתי בהתחלה שב-2019 ניו-יורק נחרבה בתרגיל, ובשנים קודם לכן, הריביירה הצרפתית ובירת בנגלדש חטפו - כולם חוטפים.

מחשבת: בתרגיל של 2019, טוקיו דווקא ניצלה.

חיון: אשכרה. בטח אמרו ההיסטוריה של טוקיו עם רעידות אדמה וגודזילה, לפחות שמפגיעת אסטרואיד היא תינצל. [הראל צוחק] אבל באמת, אני רוצה לשאול אותך הראל, איך זה שבכל כך הרבה תרגילים אנחנו נכשלים? זאת אומרת מה, מה זה אומר עלינו?

הראל: קודם כל, צריך להבין שהתרגיל נועד להיות מורכב, אם נצליח בכל תרגיל להסיט את האסטרואיד אז לא יתורגלו הגופים, האנשים, שאמורים לטפל באסון.

חיון: זאת אומרת אתה אומר, אם הכל היה מצליח, לא היינו לומדים כלום.

הראל: כן [מצחקק]. מהכישלונות בתרגילים אנחנו לומדים הרבה יותר מאשר מהצלחות.

חיון: כן. תגיד, הראל, מה המקום של ישראל בוועדות האו"ם האלה?

הראל: מנהל סוכנות החלל לפני שמונה שנים שלח אותי לוועדות האלה כדי ללמוד מה זה הגנה פלנטרית, ולראות כיצד ישראל תוכל לסייע בהגנה או בהצלת חיים, ולנסות גם לעשות שיתופי פעולה.

חיון: זה אגב קרה, רק תמקם אותנו, ישראל התקבלה ב-2015…

הראל: כן, לוועדת Same Page, וזה אולי ההישג הראשון שלנו, כי להתקבל לוועדה הזאתי צריך קונצנזוס, וצריך יכולת חלל מוכחת.

חיון: אוקיי, והחלק שלנו, שלך…

הראל: כמובן אני, כמה שאפשר, מייעץ בתוך הוועדות, מנסה ליצור שיתופי פעולה, חיבורים בין מדענים מישראל וסוכנויות חלל, גופים בעולם… מה שעשינו, אולי הכי מיוחד, זה שחיברנו צוות ישראלי של מדענים ל-IAWN, שהיא מקימה בעצם רשת של טלסקופים. הצוות שזכה בקול קורא של סוכנות החלל הוא של ערן אופק ודוד פולישוק, ממכון ויצמן, והם בפועל כרגע עוזרים באיפיון אסטרואידים, כחלק מכל הרשת הגלובלית הזאת שנקראת IAWN.

חיון: ותגיד, איך זה באמת לעבוד עם יועצים ומדענים שהם לפעמים ממדינות שנחשבות, בוא נגיד, לא ידידותיות לישראל? אתה, אתה מרגיש מתחים?

הראל: פחות מרגיש את המתחים. קמפוס האו"ם של החלל הוא ברובו מכיל מדענים. מדענים יושבים על שולחן וחושבים כמו מדענים. איך פותרים את הבעיה. פחות מורגש הצד הפוליטי ו… וכן הפלטפורמה הזאת של מדע והצלת כדור הארץ מאפשרת לנו לדבר בצורה פשוטה ולהתגבר על מכשולים, כי כולנו בעצם רוצים דבר אחד, להציל את כדור הארץ.

חיון: [נאנח] בסדר גמור. אנחנו רק נדגיש שוב שכיום אין איום קונקרטי. וזהו. אני רוצה ממש להודות לך, תושב כדור הארץ הראל בן-עמי, נציג בוועדות האו"ם להגנה פלנטרית מטעם סוכנות החלל הישראלית שבמשרד החדשנות המדע והטכנולוגיה. אני מקווה שהאנושות תציל את כדור הארץ מפני האסטרואיד הבא, ואני עוד יותר מקווה שלא נצטרך.

הראל: תודה לך, בהצלחה.

[צליל ניתוק]

[מוזיקת רקע]

חיון: טוב, אני חושב שהגיע הזמן לשאלת השאלות: אם וכאשר נצטרך, האם באמת נצליח להציל את כדור הארץ מפני האסטרואיד הבא, מפני ההכחדה ההמונית הבאה? אם כבר, הנה עוד נקודה למחשבה: האם ייתכן צד חיובי להכחדות המוניות כאלה?

[אות מוזיקלי: סקרנות אינסופית]

אז בואו נסגור קודם דווקא את השאלה השניה: התשובה היא כן. הכחדות המוניות הן לאו דווקא דבר רע. כלומר, זה רע מאוד אם אתה החיה שנכחדת, אבל גם אין ספק שהכחדות המוניות, והיו כבר כמה כאלה בהיסטוריה הארוכה של כדור הארץ, הן גם פותחות דלת להתפתחות של מינים אחרים. ואפשר גם להגיד את זה ככה: אם האסטרואיד שקטל את הדינוזאורים היה מפספס את כדור הארץ? כנראה שהפרימטים שהיו פה לא היו ממש מצליחים להתפתח לקופי האדם הקדמונים, ומשם לבני האדם שאנחנו מכירים כיום. פשוט לא. יותר סביר להניח שבשנת 2023 הדינוזאורים עדיין היו שולטים פה בכדור הארץ. רק שלא היה פה אף אחד שיקרא לזה "שנת 2023".

אבל מה כל זה אומר לגבינו, ולגבי היכולת שלנו להתמודד עם האסטרואיד הבא?

[מוזיקת רקע]

אז בעיקרון, "אסונות טבע" זה בהגדרה משהו כל כך גדול מאיתנו, כל כך מורכב ובלתי צפוי, שלאנושות אין עליו ממש שליטה. למשל, אנחנו יכולים לנסות להשפיע על משבר האקלים, אבל זה לא באמת משהו שאי פעם יהיה אפשר להשתלט עליו לגמרי. אנחנו יכולים להתריע מפני סופות הרסניות, אבל לא למנוע אותן. ורעידות אדמה, התפרצויות געש, מפולות, שריפות… לגבי כל אלה, אפילו להתריע זה משהו שקשה עד בלתי אפשרי לעשות. אז גם פגיעת אסטרואיד נחשבת לכוח עליון, אבל דווקא כאן יש סיבה לאופטימיות. כי החדשות הטובות הן שפגיעות אסטרואידים הן כנראה אסון טבע אחד, שאשכרה יש תקווה שהאנושות תוכל להשתלט עליו בעתיד הנראה לעין.

כי תראו, המפתח הקריטי בהגנה מאסטרואידים, כמו בהתמודדות עם הרבה מחלות, זה גילוי מוקדם. ככל שנזהה את האיומים מוקדם יותר, ככה יהיה לנו מספיק שנים לחקור אותם ולהבין איך להתמודד איתם. מאז צ'ליאבינסק ב-2013, תוך עשור האנושות גילתה בערך 35 אלף גופים קרובי ארץ, שזה הרבה יותר ממה שגילינו בכל ההיסטוריה עד 2013. ולגבי אסטרואידים שעלולים להיות מסוכנים יותר בעתיד, שזה בערך 2,200 כזה, את המסלולים שלהם אסטרונומים חישבו כבר לאלף השנים הבאות.

אז נכון שכיום יש לנו עוד לא מעט אסטרואידים לגלות, אבל זה לא מופרך שנכסה את הסיפור הזה. ולא בעוד כל כך הרבה זמן. אחד הטלסקופים, למשל, שנקרא על שם המדענית ורה רובין ויתחיל לפעול בצ'ילה כבר בשנה הבאה, הוא הולך לצלם את השמיים בקצב ודיוק כאלה, שאפשר להגיד כמעט שיהיה לנו סרט HD של השמיים. ב-2028 ישוגר לחלל הטלסקופ ניאו-סרוויור (Surveyor) של נאס"א, שבצילום אינפרא-אדום יעזור לנו להשלים את קטלוג האסטרואידים הקרובים. ובשנת 2030 סוכנות החלל האירופית תשלים את הפירצה האחרונה עם טלסקופ החלל NEOMIR שיעזור לאתר אסטרואידים שמגיעים אלינו מכיוון השמש, כמו זה שהפתיע אותנו בצ'ליאבינסק.

אז אפשר לחשוב על זה גם ככה: איזה נס מטורף זה, שאחרי אירוע ההכחדה האחרון בכדור הארץ לפני 66 מיליון שנה, עבר זמן מספיק כדי שתתפתח פה צורת חיים מדהימה שקוראים לה האנושות, שתהיה אינטליגנטית עד כך כך שהיא תספיק לפתח חלליות, ורשת טלסקופים גלובלית, ושיתופי פעולה בינלאומיים, שיעזרו לה למנוע את פגיעת האסטרואיד הבאה.

כך שלקראת היריב בסיבוב הבא, אנחנו כבר נהיה מוכנים!

[מוזיקת סיום]

האזנתם להסכת "סוכן חלל".

תודה להדר סיטרוק, קולה של מחשבת.

את הפרק ערכו דניאל מאורר וניר גורלי.

על הסאונד והמיקס רחל רפאלי.

פרקים נוספים באתר כאן ובשאר אפליקציות ההסכתים.

אם יש לכם שאלות שלחו לי למייל, עדיף מוקלטות. הכתובת היא barlightyears במילה אחת, בג'ימייל. שזה בעצם "בר שנות אור" בג'ימייל.

אני בר חיון, ועד הפרק הבא - תמשיכו להביט למעלה.

 

לעוד פרקים של הפודקאסט לחצו על שם הפודקאסט למטה

3 views0 comments

Comments


bottom of page