לוחמות נפש - פרק 1: הפתיחה
- לאה קליין
- Jul 9
- 17 min read
Updated: Sep 29
ברוכים הבאים לפודקאסט החדש שלנו!! החלטנו, שתי בנות שעברו התמודדויות נפשיות, ויש להן אומץ ויכולת לדבר בגילוי לב, לפתוח פודקאסט שמדבר על התמודדות נפשית בפתיחות. המטרה שלנו היא לעשות את כל מה שיכולות כנגד הבושה שיש סביב הנושא. להעצים, לחזק, לעודד פתיחות. וגם לתת עיצות מהניסיון שלנו ולשתף מה שעברנו. בתקווה שאנשים יזהו את עצמם בסיפורים ובחוויות שלנו. הצטרפו אלינו בחיסול הבושה ! בואו נשנה את העולם. בפרק הפתיחה נציג את עצמנו ואת הסיבות שבחרנו לפתוח פודקאסט יחד. מזמינות אתכם להצטרף למסע של אומץ, צמיחה, גילוי, ריפוי, חברות והכלה. מתרגשות!!! לע״נ בנימין זאב בן אשר יהודה
תאריך עליית הפרק לאוויר: 04/06/2025.
[מוזיקת פתיחה ברקע]
נהרתיה: חשבנו על הקונספט הזה, של הפודקאסט הזה שהוא ממש ייחודי, כאילו. המפגש הזה של שתי מחלות נפש שהם שונות.
שירה: נכון.
נהרתיה: ויש להם הרבה מהמשותף. ואני חושבת שגם אנשים שלא היה להם מאניה דיפרסיה ולא היה להם דיכאון, מזדהים עם תחושות מסוימות שזה… שנגרמות בנפש, של איזה שקיעה כזאת.
שירה: לכולם יש נפש. [צוחקות] כאילו…
נהרתיה: ממש.
שירה: מי שאין לו נפש יש לו בעיה. [צוחקות]
[מוזיקת רקע מסתיימת]
שירה: אז שלום. [צוחקת]
נהרתיה: שלום שירוש, מה קורה?
שירה: אז אני שירה קליין.
נהרתיה: אני נהרתיה הרצמן.
שירה: וברוכים הבאים לפודקאסט החדש והנוצץ שלנו, "לוחמות נפש".
נהרתיה: כשדיכאון אחרי לידה ומאניה דיפרסיה נפגשות, לדבר.
שירה: יאללה. בואי נדבר. [צוחקות]
נהרתיה: אז אנחנו מכירות מה… לימודי אומנות.
שירה: נכון, זה לימודי אומנות בעצם שכאילו הכנה לתרפיה באומנות, ואיזה כיף זה. [צוחקת]
נהרתיה: כן. חד משמעית. שתינו ממש אוהבות.
שירה: עכשיו, בשיעור הראשון של האומנות, אז עשו לנו בעצם… לצייר את הסיפור חיים שלנו. ואני זוכרת שחשבתי - לספר, לא לספ… כאילו, לספר מה באמת קרה, לא לספר מה קרה? ואז אמרתי - זה הסיפור חיים שלי. כאילו, אני אספר מה שקרה. וציירתי ואז סיפרתי. כאילו, אחרי שציירנו דיברנו על זה ואמרתי: "ואז התפרצה לי מאניה דיפרסיה".
נהרתיה: זה ממש היה קווים כאלה של איזה ירידה כזאת, נכון? לחושך.
שירה: כן, היה צריך קו אחד שלא זז מה… נייר.
נהרתיה: נכון.
שירה: וכולם כזה: "וואו…" [צוחקות]
נהרתיה: היינו בהלם. [צוחקות]
שירה: כן.
נהרתיה: ממש. לא הכרנו בכלל, לא ידענו את השמות אחת של השנייה, ופתאום שירה כזה: [נוקשת בלשון] "היה לי מאניה דיפרסיה!".
שירה: כן.
נהרתיה: אז זה היה שוק.
שירה: ואז אחרי זה בעצם אני חיפשתי אותך בפייסבוק. ככה זה הלך.
נהרתיה: נכון.
שירה: ו… [מגחכת] וגיליתי שיש לך כל מיני פוסטים על דיכאון אחרי לידה. ואז באתי אליך בשיעור הבא והתחלנו לדבר.
נהרתיה: נכון. זה לא שהסתרתי את זה. פשוט לא כזה אמרתי: [בטון צוהל] "מה נשמע בנות? היה לי דיכאון אחרי…". כאילו, אני גם ציירתי את ה…
שירה: תקשיבי, זה יוצא דופן מה שעשיתי. כאילו, אחרי…
נהרתיה: כן, חד משמעית.
שירה: גם לי… אפילו אחרי זה כזה חשבתי… זה… זה הציף אותי אפילו שספ… [נהרתיה צוחקת] אבל, אהה… אבל אני שמחה שסיפרתי. וכאילו… אי אפשר שלא להתחבר למישהו אחר שעבר משהו נפשי, אי אפשר.
נהרתיה: נכון.
שירה: כאילו, את יושבת בחדר ו… היא לא עברה, היא לא עברה, היא כן עברה - אז יש דברים שהרגשתי שתביני שאולי אחרים לא יבינו.
נהרתיה: וואי, ממש. ואז התחלנו לדבר בשיעורים. ישבנו אחת ליד השנייה ופתחנו דברים על הנפש ופתאום כזה… וואי, גילינו שיש המון מהמשותף והמון כזה תובנות שגם מפרות אחת את השנייה וגם תובנות משותפות.
שירה: ואז היה לך את הרעיון לעשות פודקאסט.
נהרתיה: כן. [צוחקת]
שירה: מדהים.
נהרתיה: ואת אמרת לי שגם לך היה רעיון כזה. [צוחקת]
שירה: כן, כן, כן. אני שנים רציתי לעשות משהו עם הסיפור וגם באמת בחמש שנים האחרונות אני כבר במקום, ברוך השם, אחר, ויכול להיות שדווקא עכשיו הגיע הזמן להתחיל לדבר על זה באמת. כי כאילו לפני זה, זה היה פתוח מדי, כאילו, הפצע. זהו. אז כן, חשבתי על פודקאסט שבוע לפני ש… שהצעת לי.
נהרתיה: מטורף.
שירה: אממ…
נהרתיה: לא, אני חשבתי על הפודקאסט הזה, כי נראה לי זה היה, כאילו, לפחות ככה זה… ככה זכור לי, [צוחקת] שכזה ממש חשבתי כזה: "וואי, איזה בחורה מהממת". ואת כל-כך… יוצא לך בשיעורים, לפעמים גם, לא… לא רק בפורום שלנו, שאנחנו, אגב, אנחנו מדברות כאילו… כאילו רק אנחנו מדברות אבל כולם שומעות מסביבנו ואנחנו סבבה עם זה.
שירה: כן. [צוחקות]
נהרתיה: אז לפעמים בשיעורים את פשוט פותחת דברים, שאני כזה: "וואי, אמא'לה הכאב שלה כל-כך חשוף", אני… אני… אני מתעלפת, כאילו.
שירה: מה, איזה דברים פתחתי נגיד, חוץ מהפעם… אני מנסה…
נהרתיה: נגיד רווקות?
שירה: אה, אה, או, טוב… [צוחקת]
נהרתיה: את מדברת על זה כמו שאף אחד לא מעיז לדבר, אוקיי?
שירה: איזה… כן, לא, הייתה עוד איזה פעם אחת שכאילו [נהרתיה צוחקת] באמת פתחתי גם על הרווקות. [צוחקת]
נהרתיה: אוקיי. [בגיחוך]
שירה: זה היה רגע מאוד… זה… באמת שזה היה רגע יוצא דופן. אבל אממ… כן, אנחנו גם נדבר על הרווקות בהמשך.
נהרתיה: נכון.
שירה: כאילו, רציתי שנדבר כאילו על איך זה לעבור משבר בתור רווקה ולעבור משבר בתור נשואה. כי את הרי עברת את הדיכאון אחרי לידה בתור נשואה.
נהרתיה: רציתי להגיד שממש ראיתי שאת יודעת לדבר כל-כך חשוף את הכאב שלך. וזה היה נראה לי… ואני גם בעיקרון כאילו… לפעמים אני…
שירה: חסרת בושה וטקט… כליל. [צוחקות]
נהרתיה: חושפת הרבה, כן. [צוחקת] אז, קיצר, אז ממש עלה לי כזה - וואי, אנחנו… אנחנו צריכות… זה לא סתם שקיבלנו את הכלים האלה, את הכלים האלה ואת ההתמודדות הזאת ו…
שירה: מדהים. וזה לא רק שכאילו זה חוסר בושה, זה גם באמת רצון לספר את הסיפור. כלומר, ראיתי את זה בפוסטים שלך בפייסבוק, שיש לך… ואחרי זה אמרת לי, שיש לך רצון להוציא את זה החוצה, לעזור לאנשים. את מרגישה שעברת את זה, ואת רוצה עם זה לעשות שליחות.
נהרתיה: חד משמעית. כן.
שירה: אז מזל שיש לנו את הדבר הזה של החוסר בושה, או של… או של יכולת לחשוף בכל אופן, כי אנחנו מרגישות שתינו את השליחות הזאתי. אז ברוך השם. [צוחקת]
נהרתיה: ממש. וגם כאילו חשבנו על הקונספט הזה של ה… של הפודקאסט הזה, שהוא ממש ייחודי. המפגש הזה של שתי מחלות נפש שהם שונות…
שירה: נכון.
נהרתיה: ויש להם הרבה מהמשותף. ואני חושבת שגם אנשים שלא היה להם מאניה דיפרסיה ולא היה להם דיכאון, מזדהים עם תחושות מסוימות שזה… שנגרמות בנפש. של איזה שקיעה כזאת ואיזה…
שירה: לכולם יש נפש. [צוחקות]. כאילו…
נהרתיה: ממש.
שירה: מי שאין לו נפש יש לו בעיה. [צוחקות] זה שונה. זה שונה, דיכאון אחרי לידה ומאניה דיפרסיה.
נהרתיה: אנחנו נפרט על זה גם בפרקים הבאים.
שירה: כן, כן, כן.
נהרתיה: יותר את ה… סיפורים.
שירה: למשל, אבל, בוא נגיד רק דוגמה אחת, שכאילו העובדה שמאניה דיפרסיה זה מחלה שהיא לכל החיים ודיכאון אחרי לידה זה… זה לרוב תקופתי.
נהרתיה: בעזרת השם. [צוחקת קלות]
שירה: כן, אמן. אממ…
נהרתיה: כן.
שירה: זהו. אז "לוחמות נפש". למה קראנו לזה "לוחמות נפש"?
נהרתיה: ל… בואי תגידי. את הצעת את השם הזה. אז בואי תגידי למה את הצעת.
שירה: אוקיי, אז אני אגיד. כאילו, אני באמת-באמת מאמינה שבאנו לעולם הזה, כולם, בשביל לעשות איזשהו תיקון, נכון? [נהרתיה מהמהמת בהסכמה] באנו בשביל לתקן את עצמנו, באנו בשביל לתקן את העולם. ואני באמת מאמינה שהמסע שהבן אדם עובר, ככל שהוא יותר קשה ועוצמתי, אז זה באמת איזשהי נשמה יותר גדולה, או חזקה או… כאילו אני באמת… היה לי המון שנים לחשוב על הנושא. וחשבתי על זה שכאילו… זה כאילו שלחו אותנו לחזית. מי ש… מי שנתנו לו איזשהו משהו של נפש, זה מישהו שהוא ה… בחזית של התיקון של העולם בחוויה שלי. יש מישהו שעובר את העולם הזה ועושה משהו קל, ויש מישהו שעובר את העולם הזה ועושה משהו קשה. אי אפשר להגיד שלא. אז בחוויה שלי זה באמת כאילו ה… הלוחמים שבחזית של לתקן את העולם. ונדבר על זה. נדבר הרבה, במה זה מתקן, במה…
נהרתיה: וואו.
שירה: איך… איך זה משפיע על עַצְמְךָ, על הצמיחה של עצמך, איך זה משפיע על העולם. אז כן, בחוויה שלי זה ממש כזה… וקודם כל זה גם מלחמה, כלומר לפעמים זה… זה פשוט מלחמה. איזה כיף שאנחנו יכולות לשבת פה ולהגיד… ולחייך, כי… כי זה באמת יכול היה להיות אחרת. כלומר, אצלי זה יכול היה להיות שלא ישתפר לי המצב, ואני בתוך עדיין מצב קשה החלטתי לעשות פודקאסט, כי תמיד היה לי את התחושה של השליחות. אבל איזה כיף, כלומר ברוך השם שכאילו אנחנו יושבים פה ויכולים לדבר על זה בלשון עבר. סתם, הייתי חייבת להגיד את ה… הודיה הזאת. [צוחקת קלות]
נהרתיה: וואי, זה באמת מרגש. ממש. אני ממש מתחברת לאקט הזה של לחימה, כי אתה באמת נלחם עם איזה… זה בפנים. אף אחד לא רואה את זה, ואתה ממש… בעלי גויס כמה פעמים במלחמה הזאת, הוא היה המון במילואים והיה סיוט.
שירה: וואו.
נהרתיה: אבל אנשים מלא אמרו לי: "וואי, איך את עושה את זה?". ואני אומרת, [בגיחוך] זה הרבה יותר קל מלהלחם בתוך הנפש, כאילו.
שירה: כן.
נהרתיה: אני שולחת את בעלי, אני מתמודדת ביום-יום, בעלי מתמודד ב… בחזית. אבל… לא יודעת, בתוך הנפש אין הוקרה. אין עזרה. אנשים לא יודעים שאת צריכה עזרה. את צריכה לבקש ל… לבוא אליהם ולהגיד: "תכינו לי ארוחות", אוקיי? זה הרבה יותר קשה מאשר להיות תחת טייטל של - אוקיי, אני בלי בעלי. אנשים אוטומטית באים ומכינים לך עוגה. אוקיי?
שירה: מדהים.
נהרתיה: כי הם יודעים. הם… הם… גם יש הרבה נשים שחוות את זה איתך. דיכאון אחרי לידה את מרגישה לבד כי את לא מכירה עוד בני… [מצקצקת בלשון] אף אישה לא מגיעה אלייך: "היי! [צוחקת] שתינו עוברות דיכאון אחרי לידה, בואי נחווה את זה ביחד". כאילו…
שירה: זה באמת המלחמה עם היחסי ציבור הכי גרועים שיש בעולם.
נהרתיה: וואי, ממש.
שירה: גם נדבר על השוואה למחלות אחרות. למשל… כי יש דברים נפשיים… כלומר מה שאני עברתי, זה משתווה לסרטן בצורה מאוד ברורה. כלומר לא יודעת, לחומרה, לחומרת העניין. ויש מרתונים שרצים בשביל סרטן! ומי רץ בשביל המתמודדי נפש, מי?
נהרתיה: ממש. אפילו, אנשים נרתעים כשהם שומעים.
שירה: זה הכל בא מזה. וזה למה אנחנו עושות. זה הסיבה number one.
נהרתיה: נכון.
שירה: כדי לחסל את הבושה, בגלל שהבושה - היא הורגת. אנשים, לא עלינו, מתאבדים בגלל שהם מתביישים בזה שיש להם משהו. אנשים לא הולכים לראיונות עבודה, אנשים לא יוצאים לדייטים, לא יודעת. זה… זה בעיניי… וואי, זה מזכיר לי באמת שרציתי לדבר על זה, שהתלבטתי אם לעשות את הפודקאסט, כי אני עוד לא נשואה ו… האם זה יפריע לי, בעצם?
נהרתיה: מפחיד.
שירה: כן, כי זה לא סתם שיש את הבושה הזאתי. זה, באמת אנשים שופטים.
נהרתיה: נכון.
שירה: כאילו, אנשים שופטים, אנשים מפחדים.
נהרתיה: וגם אנחנו מפחדות. [מגחכת]
שירה: מה, מעצם הדבר?
נהרתיה: ש… כן. לא יודעת.
שירה: נכון.
נהרתיה: שפתאום הכדורים…
שירה: האמת שזה מפחיד.
נהרתיה: זה מפחיד.
שירה: זה באמת מפחיד. אבל החברה צריכה להיות חזקה מספיק בשביל לעזור לאנשים. כי גם סרטן זה מפחיד! את מבינה?
נהרתיה: נכון.
שירה: כאילו…
נהרתיה: הייתה תקופה שממש הסתכלתי על אנשים עם כסאות גלגלים וקינאתי בהם.
שירה: וואו.
נהרתיה: אמרתי, כאילו, הצורך שלהם כל-כך ברור, המלחמה שלהם כל-כך ברורה. אף אחד לא יודע שאני צריכה…
שירה: זה שקוף.
נהרתיה: מישהו שיתן לי יד.
שירה: וואו.
נהרתיה: ממש.
שירה: ואם מישהי אחת תשמע את זה ותרגיש קצת יותר טוב לגבי עצמה, מישהי שעוברת משהו - ניצחנו.
נהרתיה: [לא ברור] [צוחקת]
שירה: אוקיי. [צוחקת]
נהרתיה: כן, אני מקווה שזה יותר ממישהי אחת. גם… הפודקאסט שלנו, בואי נדבר שנייה על למי זה פונה. בעצם אנחנו כן רוצות גם לתת חוזק לאלה שכן חווים את זה, וישמעו את ההדהוד, ישמעו את השיתוף, אולי זה יתן להם כלים גם לשתף בעצמם.
שירה: אז זה פונה למתמודדים, כלומר, כרגע.
נהרתיה: כן.
שירה: וגם זה פונה, בוא נגיד, למישהו שמכיר מישהו שמתמודד.
נהרתיה: איך לדעת… איך להתמודד איתו, איך לעזור לו.
שירה: וגם לכולם. באמת ש… להעלות את המודעות ולהבין מה זה. כלומר, מי שבכלל לא מכיר, זה ממש מגניב אותי שישמע.
נהרתיה: נכון.
שירה: כאילו ש… שילמד. שילמד מה זה, זה עולם שלם.
נהרתיה: ממש. גם שירגישו קצת, גם אנשים שלא קשורים לזה, שירגישו איזה שליחות מסוימת של איזה רגישות חברתית כזאת, לאתר אנשים שכן צריכים אוֹתְךָ.
שירה: רגישות בכלל.
נהרתיה: כן.
שירה: כאילו, רגישות זה… זה מילה זהב בעיניי, כאילו כי כל אחד עובר משהו. כו-לם!
נהרתיה: נכון. גם נגיד שכאילו את נראית ממש בחורה זוהרת ולא מכירה שום התמודדות נפשית. לכן זה היה גם אחד החתיכת שוק, כאילו, שאכלתי עלייך. "וואו, היא? לא יכול להיות!". [מגחכת]
שירה: אני חושבת שבדיוק בגלל זה גם אמרתי את זה. בגלל שכמו הכיסא גלגלים שאמרת. אם רואים אותי ורק רואים: "ואיי, כזאת, חמודה ויש לה אנרגיה וזה", אז לא מכירים אותי בכלל! [בתסכול] ו… וזה… זה כן הסיפור שלי. כלומר, זה לא מגדיר אותי. מאניה דיפרסיה לא מגדיר אותי. כשאני חושבת מי זאת שירה, אני לא חושבת מאניה דיפרסיה.
נהרתיה: נכון.
שירה: אני חושבת נשמה גדולה שיש לה סיפור. שעברה סיפור. ובסיפור הזה קרה מאניה דיפרסיה. אבל בכל אופן… בוא נגיד את זה ככה, עברו חמש שנים. בכל אופן כרגע הסיפור זה חלק ממני, כן. וכאילו בחוויה שלי זה היה - באתי וראיתי בנות, שרציתי כאילו להכיר. ואמרתי - אני רוצה שיכירו אותי באמת. ואני רוצה ש… לבוא ו… ולקלף את הפנים שלי, כאילו, שיראו מי זאת אני באמת. ואם לא הייתי אומרת, לא היו יודעים, כנראה. [צוחקת קלות]
נהרתיה: ממש. נכון. נעבור לשאלות?
שירה: יאללה!
נהרתיה: אוקיי.
שירה: הכינונו מראש, שאלות אחת לשנייה. [בשעשוע]
נהרתיה: מפתיעות. אנחנו לא יודעות מה… [צוחקת]
שירה: כן. אנחנו לא יודעות. [צוחקת]
נהרתיה: תתחילי את, אני אוכל… [צוחקת]
שירה: אני אתחיל. אוקיי. אממ… את מתרגשת? [צוחקת]
נהרתיה: אני מתרגשת נורא. ממש.
שירה: ממה את מתרגשת?
נהרתיה: אממ… אוקיי. זה כאילו nervous, אז זה גם לחוצה וגם מתרגשת. מתרגשת מאוד כי זה… דבר ראשון כי סוף-סוף מוציאים את הסיפור שלך לאור, זה נראה לי חתיכת שליחות. [צוחקת]
שירה: די. די! אני לא מאמינה! [צוחקת בהתרגשות]
נהרתיה: כפרוש. כי דיכאון אחרי לידה מדברים על זה, מאניה דיפרסיה פחות. אז זה נראה לי חשוב.
שירה: לא, זה חשוב, זה חשוב. זה כאילו… שוב, זה שונה, אבל קודם כל גם יש מצב שאפילו יותר נשים עוברות דיכאון אחרי לידה.
נהרתיה: נכון. נכון.
שירה: כאילו… אז אני לא יודעת.
נהרתיה: נכון. נכון, תכלס. אז… אז עצם ה…
שירה: אני גם שמחה בשבילך! [נהרתיה צוחקת] כי אני יודעת שגם את רצית להוציא.
נהרתיה: נכון. אבל לי… אני כבר הוצאתי בפייסבוק, קצת… קצת גם כשפרסמתי פוסטים אז ממש קיבלתי… הוצאתי אותם בכוח, לא היה בא לי להוציא אותם.
שירה: וואלה.
נהרתיה: וממש… וממש אמרתי - אני… אני לא יכולה להשאיר את זה אצלי, אם זה… אם זה שאני אכתוב את זה יעזור למישהי אחרת.
שירה: וואו.
נהרתיה: וממש כתבתי חשוף בטירוף כאילו, ראית בפוסטים. ממש כתבתי על… על כל הדברים שהפריעו לי שלא מד… אף פעם לא מדברים עליהם. וממש קיבלתי מלא תגובות. לא רק נשים!
שירה: וואלה.
נהרתיה: ממש כתבו לי כאילו: "וואי! כל-כך שיכתבת לי משהו שהרגשתי! כל-כך הדהדת לי". או בנות שכאילו סתם כאילו לפני לידה כזה כתבו לי: "וואי, אני כל-כך מפחדת מדיכאון אחרי לידה ואיזה כיף הפוסטים האלה". אז כן, אז זה גם מרגש שיש עוד פלטפורמה לעזור לאנשים. אני מקווה.
שירה: יאללה, אמן אמן.
נהרתיה: כן.
שירה: אהה!! כאילו יש בעולם סבל, שיש אנשים שאני מאחלת להם גם, [נהרתיה מגחכת] שלעולם לא… שימשיכו לא לדעת שהוא קיים. אבל יש אנשים שיודעים שהוא קיים, והם שם ואם יהיה לי משהו לתת להם - אני מתה לתת להם.
נהרתיה: וואי, נראה לי עצם הכותרת של הפודקאסט הזה תיתן להם המון.
שירה: יאללה.
נהרתיה: להרגיש שזה מלחמה, ושזה לא…
שירה: שזה גם חוזק.
נהרתיה: כן.
שירה: שבסופו של דבר אפשר לצאת מזה עם חוזק.
נהרתיה: כן.
שירה: זה כמו טירונות. [צוחקות] נדבר, נדבר על הכל.
נהרתיה: אאוץ'.
שירה: אוקיי, רוצה לשאול אותי את? [צוחקת קלות]
נהרתיה: כן. אממ… מה בא לי לשאול אותך? בא לי לשאול אותך, מה זה בשבילך הפודקאסט הזה? זה… זה איזשהו צעד בדרך שלך בחיים, אז איך את רואה את זה?
שירה: אז באמת שזה צעד ראשון, בעזרת השם, בתקווה שלי של דרך מאוד רצינית של להשתמש בסיפור שלי בשביל להביא אור ו… תקווה. להביא אור למי שבחושך. באמת שזה צעד ראשון, זה מהמם. כי כאילו היה לי… נדבר על הסיפור שלי בפרק הבא, אבל היה לי שבע שנים של מחלה קשה ואז היה לי חמש שנים של שיקום. ובאמת אפילו השנה, כאילו, אני יכולה להגיד, אני אפילו בשי… אפילו את השיקום אני מרגישה שכבר סיימתי.
נהרתיה: וואו.
שירה: שזה מטורף. זה מטורף.
נהרתיה: וואו.
שירה: כן, ממש. כי באמת כשאתה שם, את לא יודעת אם… אם זה אי פעם יעבור. את לא יודעת. זה כל הקושי בעצם, כי… זהו. אז… אז בשבילי זה צעד ראשון בעזרת השם לדרך מאוד רצינית של לעזור לאנשים. לעזור ל… ל… זהו. [צוחקת קלות]
נהרתיה: להוציא את ה… את הסיפור שלך לאור.
שירה: כן. כן, כן, כן.
נהרתיה: בחלום שלך, נכון? דיברנו על זה, את… את כבר רואה במות, ואת רואה כאילו…
שירה: תמיד ראיתי במות. אני כשהייתי בתוך השיא של החושך, הייתי עומדת מול הראי. [צוחקת] תמיד אני מול ראי, כאילו… הייתי יושבת במיטה. שנים ישבתי על המיטה הזאת. והיה מול מראה ענקית ענקית ענקית. אז הייתי יושבת ומדברת, מדברת, מדברת, מדברת. נואמת! כאילו נואמת מול קהל כאילו מטורף. שנים. אני שנים נואמת מול קהל.
נהרתיה: איך זה נותן כוח!
שירה: כן!
נהרתיה: וואו.
שירה: כן. והנה אני פה, עושה את מה ש… בעזרת השם, את הצעד הראשון של מה שרציתי לעשות!
נהרתיה: וואו! [בהתרגשות]
שירה: כאילו, זה מרגש ברמות. כאילו…
נהרתיה: אז זה גם כאילו חלק מהתהליך שיקום בעצם, לא?
שירה: תראי, יש כנראה שיקום… כל מיני סוגים של שיקום בכל מיני רמות. אבל בעזרת השם אני מקווה שזה כבר לא לשקם את השברים, אלא יותר כמו - די, אפשר כבר לפרוץ קדימה, ולעוף ולעשות עם זה משהו.
נהרתיה: מעניין. אני יכולה להגיד שנגיד הפוסטים שכתבתי היו חלק מהשיקום שלי, ככה הרגשתי. כאילו…
שירה: כתבת אותם בתוך המשבר, נכון? כאילו…
נהרתיה: תוך כדי, כן. וממש… היו פוסטים שהעליתי… הרגשתי דברים והעליתי אותם באותו יום והיו כאלה שכאילו נזכרתי באיזה חוויה שהייתה לפני כמה חודשים והעליתי אותם. אבל זה עדיין היה פצע פתוח. כי הרגשתי… הייתי לפני הלידה והרגשתי שאם אני אחכה לאחרי הלידה, אני לא אזכור כלום. יש קטע כזה בלידה…
שירה: די.
נהרתיה: שאתה שוכח את כל ההריון.
שירה: וואו. [מגחכת]
נהרתיה: ואמרתי, אם אני רוצה להוציא את זה לאור, זה… עכשיו זה הרגע, כאילו חודש תשיעי. [צוחקת]
שירה: את יודעת שבמאניה, יש גם קטע כזה?
נהרתיה: די.
שירה: שכאילו לא זוכרים אחרי זה. [נהרתיה צוחקת] מטורף. [צוחקת]
נהרתיה: מפחיד.
שירה: כן. [צוחקת]
נהרתיה: כאילו אתה שיכור. [צוחקת]
שירה: אתה ב… כנראה גם בהריון או משהו… את, בלידה… את… את בעולם אחר. [צוחקת]
נהרתיה: וואו. מטורף.
שירה: אוקיי.
נהרתיה: אז תשאלי.
שירה: כן. יש לי עוד שאלה. אם היית עכשיו בזמן הכי קשה והיית שומעת פודקאסט, מה את חושבת שהיה עושה לך טוב לשמוע?
נהרתיה: וואי, נראה לי הרבה ממה שאמרנו היה מחזק אותי, את יודעת? הלהסתכל על זה בתור התמודדות ולא בתור… לא יודעת. אני הרגשתי שאני, א', מאוד-מאוד לבד. כל העולם סביבי שמח, רק אני בדיכאון.
שירה: וואו.
נהרתיה: רק אני עצובה, רק לי קשה לצאת מהמיטה. אז… אז… אז עצם זה שאני שומעת עוד נשים שחוות קושי.
שירה: וואו.
נהרתיה: וגם, מאחורי חזות שמחה ובריאה. אנחנו לא נראות שעברנו דברים כאלה.
שירה: וואו.
נהרתיה: וגם אנשים… אנשים שהכירו אותי וכזה: "וואי, לא ידעתי שמישהי כמוך תחווה דיכאון אחרי לידה". את מבינה? המשפט הזה… כאילו לפעמים דיכאון אחרי לידה זה… א', זה מתלבש על כל הזהות. אני פתאום מרגישה שזהו, אני דיכאונית.
שירה: וואו.
נהרתיה: זה מה שאני. אז… אז לא. זה… זה זמני. יש את האחרי זה שאתה… אתה יכול לפתוח את זה לקהל ולהגיד - זהו, זה כבר לא שלי, אני משחררת הלאה.
שירה: מדהים.
נהרתיה: זה לא… זה לא חלק מהזהות שלי.
שירה: אני… את מזכירה לי משהו תוך כדי שאת מדברת. [נהרתיה מהמהמת בהאזנה] שכשהתחיל המשבר שלי, כשהתחיל השבע שנים, אז אני זוכרת שהיה שני ספרים ש… לא קראתי, אני לא קוראת ספרים בעוונותיי. [צוחקות] אבל היה שני קטעים מספרים שקראתי, שאחד מהם זה… אז אחד זה ספר ואחד זה משהו אחר… אז יש את הספר של ויקטור פרנקל של "האדם מחפש משמעות". וכאילו, איך הוא עבר את השואה? הוא… היה לו תכנון לעשות משהו עם מה שהוא עבר. כלומר…
נהרתיה: לכתוב ספר, נכון? זה מה שהיה? זה מה שהוא…
שירה: כן, לעשות מחקר, לכתוב ספר. הוא עושה מחקר על מה שהוא עבר. הוא תכנן כבר את העתיד, הוא תכנן את זה שהוא יצא משם. וגם, אני זוכרת שהיה את הסיפור של… ראיון של ג'יי קיי רולינג, של "הארי פוטר", והיא הייתה בדיכאון מאוד-מאוד רציני ו… היא מנמוך מאוד הגיעה למאוד גבוה. אז זה נורא-נורא חיזק אותי לראות אנשים שעברו משבר ש… שגם יצאו מזה, ולי זה מאוד עזר. כאילו, מאוד-מאוד… כנראה יש לי איזה שאיפות מאוד רציניות כאילו להצליח בגדול או משהו. [מחייכת] אז… אז זה מחזק לשמוע אחרים שעוברים, בטח אחרים שיכולים להגיד - אני אפילו אחרי זה.
נהרתיה: אני נזכרת שאני עדיין, האמת, רואה אנשים שכאילו מדברים אחרי קושי והם כבר מצליחים בטירוף - משהו שם קשה לי. כי אני אומרת, למה אתם מפרסמים רק את זה שאתם בהיי? למה אתם לא מפרסמים את זה שהייתם בחושך? למה… למה לא יכולתם כשהייתם בחושך לקחת… לא יודעת, כאילו לא. זה ברור. זה ברור.
שירה: את מכירה את הסיפור…
נהרתיה: כשאתה בחושך אתה לא שם.
שירה: יש סיפור על מלך מאוד מאוד מאוד מאוד גדול שהיה מאוד מוצלח, מאוד עשיר ומאוד זה. והיה לו בבית בארמון איזשהו חדר שבו אם היו נכנסים היו רואים שיש שם כזה מקל של רועי עיזים, ובגדים קרועים. ומידי פעם המלך הזה היה נכנס לחדר הזה ורואה את ה… נזכר מי הוא היה בעצם בעבר. אני לא יודעת אם זה דוד המלך או איכשהו קשור לדוד המלך, אבל מה שאני רוצה להגיד זה שבאמת אני מתפללת שאם אני באמת, עכשיו כשאני עכשיו מרגישה טוב יותר ובעזרת השם יכולה לעשות הרבה יותר דברים ו… ומקווה גם, לא יודעת, לדבר מול קהל וכל מה שרציתי - אז שאני באמת לעולם לא אשכח. ואני לא חושבת… אני לא אשכח. אני לא חושבת ש… מישהו שבאמת עבר משהו, זה נותן כאילו בסיס כל-כך כל-כך רציני של ענווה. כי אתה יודע מה זה שבן אדם נמחק, נכון? כאילו, את יודעת מה זה שלפחות חלקים נשברים, נמחקים. את יודעת שהבן אדם הוא אפר ועפר. אפילו יותר מזה. נכון אומרים, ביד אחת שיהיה לְךָ "בשבילי נברא העולם", וביד אחת שיהיה לְךָ "אנוכי עפר ואפר". אני…
נהרתיה: אני מודה שאני עדיין ב"עפר ואפר".
שירה: מדהים!
נהרתיה: אני לאט לאט משתקמת. [מגחכת]
שירה: גם אני! אז כאילו עכשיו… בדיוק דיברתי על זה עם בת דודה שלי. שמה שאני עובדת עליו עכשיו זה לשקם את ה"בשבילי נברא העולם", בגלל שאני כל-כך הרבה שנים חוויתי את ה"עפר ואפר"… [צוחקת]
נהרתיה: ממש.
שירה: שכאילו אני צריכה עכשיו את הצד השני. גם אמרה לי את זה מטפלת בפסיכודרמה שהייתי אצלה. היא אמרה: "את יודעת, את תצאי מזה, ומה ישאר לך בסוף? ענווה. וזה מתנה גדולה". אז זה…
נהרתיה: והיכולת להיות אמפתי כזה.
שירה: כן, הרבה מתנות.
נהרתיה: להזדהות עם…
שירה: אנחנו נדבר, נדבר.
נהרתיה: נכון.
שירה: אז בוא נגיד את ה… כמה נושאים שחשבנו עליהם לפרקים הבאים.
נהרתיה: בא לי לשאול אותך אבל עוד שאלה.
שירה: אה, יש לך! יש לך עוד שאלה! נו! [צוחקת]
נהרתיה: יופי. אממ… את סיימת השאלות שלך?
שירה: בעיקרון כן, כי שאלתי אותך כבר למה רצית לעשות את הפודקאסט, למה הצעת.
נהרתיה: אוקיי. אז שאלה אחרונה שלי אלייך. מה החלום הכי רטוב, ורוד, ססגוני שלך שיהיה או מהפודקאסט הזה או אחד ההשלכות שלו, על החיים שלך?
שירה: וואו. אז באמת אני רוצה שהסיפור שלי יצא. אני חושבת שזה סיפור חשוב, אני חושבת שזה מביא השראה. אני גם… נכון שאני גם נראית עם אנרגיה וחזקה וזה. אני באמת חזקה. גם בזכות מה שעברתי אני חזקה. אני סופרמן בזכות מה שעברתי, ונדבר על זה. אבל אני גם נורא-נורא עדינה. כאילו, אני חושבת שאני בן אדם נורא-נורא רגיש ועדין שעבר סיפור מאוד מאוד מאוד מאוד קשוח. שזה יכול לתת השראה מטורפת. כי את אומרת, אם מישהי כזאת עברה כזה דבר, אז אני גם יכול להתמודד עם מה שאני מתמודד איתו. לא משנה מה זה. ו… אני… אני מאוד אשמח שזה… שזה יגיע… אני אשמח להגיע לכמה שיותר אנשים שיתנו לי בעולם הזה, באמת. אנשים שסובלים. כלומר, נכון שאמרתי שאני גם מאוד אשמח שאנשים שלא סובלים ישמעו ויחכימו וכזה ידעו איך לעזור באמת לאנשים אחרים, [בחיוך] אבל, הכי חשוב לי זה שכאילו מישהו שהוא בחושך, יהיה לו אור. וזה החלום הוורוד שלי מהפודקאסט הזה, באמת. לתת תקווה לאנשים שעוברים דברים קשים.
נהרתיה: וואי. הלוואי. אז נגיד מה יהיה לנו בהמשך?
שירה: יאללה. אז חשבנו… כאילו, הנושאים של הפרקים הקרובים, בעצם. לא נגלה את כל הנושאים, אבל, בעצם בפרק הבא יהיה את הסיפור שלי. שם באמת אני אספר…
נהרתיה: על המאניה דיפרסיה…
שירה: על המאניה דיפרסיה, איך זה התבטא. כי מאניה דיפרסיה באמת זה שונה אצל כל אחד שעובר את זה.
נהרתיה: אה, וואלה.
שירה: כן, כן. יש כל… נדבר. יש כל מיני סוגים.
נהרתיה: גם עברת תופעה מעניינת, של איזה קומה…
שירה: נכון, גם היה לי את הדיסוציאציה.
נהרתיה: …נפשית כזאת.
שירה: נכון, נדבר על זה.
נהרתיה: נכון.
שירה: אבל… אז בפעם הבא יהיה את הסיפור שלי. בפרק השלישי יהיה את הסיפור שלך, ואז אנחנו נדבר על טיפול ותרופות ומערכת תמיכה ו…
נהרתיה: ובעצם נעשה השוואות בינינו. כי…
שירה: כן.
נהרתיה: …לכל הדברים האלה יש הרבה השקה.
שירה: כאילו שני הפרקים הבאים יהיו אחד שלי, אחד שלך, ואחרי זה זה יהיה כזה שיחות בינינו על… על הנושאים, התובנות שעברנו… ממה שעברנו. כאילו, מה עזר לך, מה עזר לי.
נהרתיה: וגם איפה שזה נפגש. בעצם כל ה… כל הקונספט של הפודקאסטים שלנו זה איפה הדיכאון אחרי לידה ומאניה דיפרסיה נפגשים - מה שונה, מה… מה מחבר. כזה… הפריה הדדית כזאת. אז זה יהיה מגניב.
שירה: יאללה. מהמם. אה, כתוב לי כזה - רווקה מול נשואה במשבר. שזה גם מגניב אותי, כי גם אנחנו בגיל שונה. כאילו אני בת 32 ואת בת 24 עוד מעט.
נהרתיה: נכון. יפה. [בחיוך]
שירה: יא. יפה לי. ו… וגם אני רווקה ואת נשואה, אז כאילו אני אומרת, יש בינינו כל מיני הבדלים…
נהרתיה: עם ילדים. זה מאוד…
שירה: עם ילדים! עם שני ילדים.
נהרתיה: זה מאוד שונה. נכון.
שירה: אוקיי, אז באמת נדבר… אני באמת חושבת שהשינויים האלה… השונות הזאת היא מאוד מפרה. ונדבר על אומנות ונפש, בושה והסתרה. יציאה מארון התרופות! פרק מגניב.
נהרתיה: כאילו איך… איך בעצם אנחנו יצאנו, ועדיין יוצאות, לאור.
שירה: כן. זה ביג דיל. לספר - זה ביג דיל.
נהרתיה: נכון.
שירה: לקח לי הרבה-הרבה שנים.
נהרתיה: נכון.
שירה: טוב.
נהרתיה: ועוד ועוד. [צוחקת]
שירה: נחכה לבאות.
נהרתיה: כן.
שירה: תודה שהייתם איתנו.
נהרתיה: שירה ונהרתיה. [צוחקת קלות]
שירה: אוהבת אותך. [צוחקת קלות]
נהרתיה: אני אותך.
[מוזיקת סיום]
לעוד פרקים של הפודקאסט לחצו על שם הפודקאסט למטה
Comments