לוחמות נפש - פרק 3: הסיפור של נהרתיה
- רותי מושקוביץ
- 1 day ago
- 27 min read
בפרק נשמע את נהרתיה מתארת את החוויה שלה עם דיכאון אחרי לידה. דרך סיפור לידה מטלטל, דיכאון קשה שמתפתח עם הריון שני שמגיע מוקדם מאוד, המחשבה להפיל, הכאבים, הקשיים וגם האהבה הגדולה. אנחנו מקוות שכל מי שעברה קושי סביב הריון ו/ או לידה תוכל למצוא פה הזדהות, נחמה ולהתחזק מתוך הסיפור שמוכיח שמשבר נפשי הוא סיפור של כוחות וצמיחה.
תאריך עליית הפרק לאוויר: 24/06/2025.
[מוזיקת רקע]
נהרתיה: התחלתי לבכות, אמרתי לה כזה: "יש לי מחשבות ממש לא אמיתיות". [צוחקת] והיא כזה: "מה זאת אומרת?" ואני כזה: "אני מרגישה ש… אני כל הזמן חושבת שבעלי לא אוהב אותי. למרות שאני יודעת שהוא אוהב אותי. ואני לא מצליחה לעצור את זה, זה כאילו… זה רכבת של מחשבות שכאילו לוקחת אותי למקומות שאני כזה… אני יודעת שזה לא אמיתי, ואני נלחמת עם עצמי וזה כל-כך מתיש". ואז היא אמרה לי: "זה נשמע כמו דיכאון אחרי לידה. אני רוצה שתבואי אליי".
שירה: ברוכים הבאים לעוד פרק של "לוחמות נפש".
נהרתיה: כשדיכאון אחרי לידה מאניה דיפרסיה נפגשים לדבר. אז היום הסיפור שלי.
שירה: נכון מאוד. [צוחקת]
נהרתיה: וואו. אני… אני מקווה שאני אצליח.
שירה: אני ממש רוצה לשמוע אותו בגלל שאני לא יודעת עליו הרבה, ואני ממש אשמח לשמוע מה קרה.
נהרתיה: טוב, אז… אז נתחיל. נתחיל מההיריון של הגדול שלי, של הבכור שלי. או יותר נכון… טוב, זה… נציין שזה היה ההיריון השני, הגדול שלי. כי היה היריון קצר עם הפלה לפני.
שירה: וואי… [בצער]
נהרתיה: שככה בעצם כל הציפיה, כל הציפייה וההתלהבות: "ווי… ואיך יהיה לנו ילד מתוק", וזה, כאילו, שהיה בהיריון הראשון שהסתיים בהפלה, אז… אז פתאום בהיריון השני פחדתי להרגיש. אז כל פעם שהתחילו להיות ציפיות של: "וואי, איזה ילד מתוק יהיה, איזה זה…". אז… אז כל פעם כאילו…
שירה: וואו! כלומר יש מצב…
נהרתיה: אמרתי לעצמי: "שנייה, שנייה. [מגחכת] קודם שלא יפול", כאילו. וגם, כאילו, עברתי את החודש, את ה… את השבוע שהייתה את ההפלה הקודמת, ואמרתי: "אוקיי. הנה כיוון חיובי קצת. אפשר קצת להתרגש, בקטנה". כאילו, כל פעם כזה החלשתי את הווליום של ההתרגשות כי… כי… כי אני לא רוצה עוד פעם להתאכזב, עוד פעם, כאילו… במבט לאחור אני יכולה להגיד שלא הייתי בדיוק אני ב… מה זאת אומרת לא הייתי בדיוק… כאילו, בתחילת ההיריון היה קושי מאוד גדול פיזי.
שירה: גם…
נהרתיה: היה מלא בחילות. הרגשתי שאני לא מסוגלת לקום מהמיטה. פשוט כאילו, מצד אחד לא מסוגלת לקום, מצד שני לא מסוגלת לשכב. כי גם זה עושה בחילה. [מגחכת]
שירה: וואלה.
נהרתיה: אז, כאילו, ממש הרגשתי, כאילו, פיזית שאני, כאילו: [מגחכת] "הצילו, שמישהו יציל אותי". [צוחקת] אבל גם נפשית, אני… אני לא יודעת למקם את זה. אולי זה היה בגלל… בגלל שהזכרתי קודם את ההפלה, או שזה היה בגלל ההורמונים. אני מאמינה שזה הרבה הורמונים. אבל… אבל בסדר, לא אובחנתי בדיכאון, שרדתי את השבועות הראשונים. הגיע חודש רביעי כזה של ההיריון. פתאום התחלתי להרגיש הרבה יותר טוב, גם נפשית גם פיזית. טיילתי עם בעלי הרבה. ממש כאילו היה טוב. לקראת סוף ההיריון היה יותר כבדות גם בנפש וגם בגוף. זה ממש הגיע לי ביחד. זהו. אבל כאילו… אבל… אבל היה בסדר יחסית, כאילו. ואז הלידה… אני… כאילו, כל ההיריון אמרו לי: "וואי, אחרי הלידה תרגישי הקלה, יהיה לך תינוק חמוד". גם אמא שלי, כאילו, היא אשת חיל כזאת. [שירה צוחקת] מאלה שכזה… היא ממש כאילו, באמת, אפילו לא מטפורה, היא פשוט יולדת ומקפלת כביסה.
שירה: וואו.
נהרתיה: שנייה לפני וגם שנייה אחרי, כאילו. כזה. ואני הייתי בטוחה: "אוקיי, גם לי יהיו לידות קלות כאלה, גם אני כאילו תוך שנייה אחלים ואהיה סופרוומן". וגם היא תמיד, כאילו, מאושרת והיא תמיד, כאילו, מראה פנים שכאילו: "וואי, טוב לי עם התינוקות", וזה, והיא באמת… היא באמת… היא באמת מאושרת עם האמהות שלה.
שירה: וואו, מהמם.
נהרתיה: ולי היה את זה בראש, והגעתי ללידה מאוד כאילו: "אוקיי, הולך להיות מדהים, ברגע שהוא יצא ממני פתאום יהיה הקלה יפסיק לכאוב לי ה… הדברים, וכאילו יהיה סבבה". אז אני מגיעה ללידה. הייתה לידת בזק שזה אומר שזה מאוד מהיר והגוף פשוט… הצירים יותר כואבים. אפידורל אין…
שירה: אין זמן.
נהרתיה: אין מצב להספיק. כן. והגוף לא מספיק להרחיב את העצמות ואת העור [שירה שואפת אוויר בתדהמה] לקראת הלידה. אז פשוט כאילו - בום! הגוף שלי קיבל בום.
שירה: אז זה כואב יותר?
נהרתיה: כן. בלידה עצמה… בלידה הרגשתי מאוד רוחנית ואופוריה כזאת, שממש… היו כזה מלא אחיות בחדר, כזה… היו איזה עשר נשים בחדר לידה שלי, כאילו.
שירה: וואי.
נהרתיה: היו מלא ערביות. בגלל שזה היה שבת ובשערי צדק אז כזה כותבים… נותנים לערביות ללחוץ על כפתורים, לכתוב, דברים כאלה. אז היו המון נשים, והרגשתי שפשוט כולם ביחד איתי מביאות את הנשמה הזאת לעולם.
שירה: וואו!
נהרתיה: כאילו, ממש הרגשתי עוצמה.
שירה: איזה יופי.
נהרתיה: ממש… ערביה אחת החזיקה לי את היד, אמא שלי החזיקה את היד השנייה וממש הרגשתי, זה… כל האומות העולם באו להביא את הנשמה הזאת.
שירה: ווֹאו. [בתדהמה]
נהרתיה: כאילו, ממש איזה גודל. ואז יש את הרגע שהתינוק יוצא. לא יודעת כמה להיכנס למה היה לי פיזית, אבל… אבל יש לי צירים מאוד-מאוד חזקים אחרי שהוא יוצא. בעיקרון אמור להיות איזושהי הקלה כשהתינוק יוצא, ואז כאילו לפני שהשליה יוצאת גם יש איזה כמה בומים כזה, ו… ויוצאת השליה.
שירה: וזה המשיך בכוח.
נהרתיה: ואני עושה להם: "אני לא יכולה! כואב לי! שורף לי!", וכולם כזה: "וואי, תראי איזה תינוק חמוד יצא לך". [שירה שואפת אוויר בתדהמה] ואני כאילו, אני, אני לא יכולה להסתכל עליו. אני כאילו: "הוא חמוד, אבל תקחו את זה". [מגחכת]
שירה: וואו. [בצער]
נהרתיה: וזה ממש לא היה הרגע שדמיינתי לאחרי הלידה. אני דמיינתי בייבי בום, אמא שמתחבקת עם התינוק שלה ומלאה באושר, מאופרת כזאת ו… [מגחכת] חיננית כזה, פיה.
שירה: וואי. כל ההיריון בטח מדמיינים את הרגע הזה.
נהרתיה: כן, בטח. כאילו, בעיקר… בעיקר כבר רציתי את ההקלה הזאת, כאילו: "הוא בחוץ! איזה כיף". כאילו ו… גם זה… כל ההיריון את בפחד מהלידה שתבוא, אז בלידה עצמה כאילו, זהו, את נפטרת, זה כבר מאחורייך, כל הכאב הזה מאחורייך, את מבינה? אני חשבתי שעברתי את הגרוע מכול ופתאום כאבי רצח. [נושמת בכבדות] וגם לפני הלידה היו כאבי רצח, אבל כשזה אחרי שהתינוק יוצא, אין לך למה. למה אני סובלת?
שירה: וואו.
נהרתיה: אמרתי להם: "פליז תביאו לי משהו, כאילו. תביאו לי אקמול".
שירה: הביאו לך? כאילו אסור להביא תרופות כי את עם… כי התינוק יונק או משהו? כאילו, אין לי מושג בזה בכלל. [מחייכת]
נהרתיה: הם יכולים.
שירה: אוקיי.
נהרתיה: הם… סתם, יכולים להביא לי משככי כאבים רגילים, כאילו, של… של התכווצויות של הרחם. כאילו אחרי לידה תמיד מביאים חופשי, כאילו…
שירה: אז למה לא הביאו לך?
נהרתיה: אני יוד… יכולה להגיד מה אני חוויתי. חוסר הקשבה. כאילו…
שירה: וואו.
נהרתיה: הם לא… הם לא ידעו להקשיב לצורך שלי באותו רגע.
שירה: די!
נהרתיה: וזה ביחד עם התחושה הזאת של החוסר אונים שאת כאילו יושבת עם הרגליים פתוחות ואת צורחת את חייך ואין קשב מצד אלה ששולטים במה שקורה לך עכשיו, זה… זה… זה טראומטי. ותופרים אותי במשך שעה, וזה הרבה יותר כואב מהלידה. וכאילו הרגע הזה שאת צורחת ואז אומרים לך: "תרפי כי אנחנו עכשיו תופרות לך, ואת לא יכולה להיות מכווצת".
שירה: וואי, וואי.
נהרתיה: זה כזה… וואו, אטימות. ממש אטימות לכאב שלך.
שירה: [שואפת אוויר] ואמרת לפני זה שהרגשת שכולם היו איתך וזה. כאילו, ב…
נהרתיה: בדיוק.
שירה: הם אולי הם התגייסו כזה לרגע של הלידה ואז די. כאילו, די, נגמר הלידה אז בוא נסיים עם זה ו…
נהרתיה: וואי, לגמרי. כאילו פתאום… פתאום כולם מתרכזים בתינוק וב…
שירה: בתינוק.
נהרתיה: ב… אבל כאילו… אבל מה עם… מה איתי? וכולם גם, כזה: "וואי, תסתכלי על התינוק, תראי בשביל מי את עושה את זה?". ואני כזה: [מחקה בכי מגוחך] "חמוד". [שירה צוחקת באמפתיה] זה כאילו ממש…
שירה: אוֹי וָויבוֹי…
נהרתיה: ממש אחרי זה, כאילו, החוויה הזאת… אני חושבת [שתיקה, עוצרת דמעות] באיזשהו מקום… [דומעת]
שירה: די… [בצער]
נהרתיה: באיזשהו מקום היא ממש עמדה ביני לבין הבן שלי.
שירה: מה? כאילו בקשר שאת הרגשת שצריך להיווצר ו…
נהרתיה: כן. [בוכה] כי ממש נוצרה לי איזו התניה בראש שכל הכאב, וכל הסבל הגיעו בגללו או בהקשר אליו או… כאילו אחרי זה במשך… במשך שנה וחצי, שנתיים, ממש הרגשתי שאני לא אוהבת אותו כמו שאמא אמורה להרגיש.
שירה: וואו.
נהרתיה: כי כשסתמתי את ה… את הכאב הזה, שהגיע איתו, אז גם סתמתי את האהבה.
שירה: כאילו ניסית להרחיק מעצמך, לא להרגיש את הכאב.
נהרתיה: בדיוק.
שירה: אז לא הרגשת כלום.
נהרתיה: בדיוק. כן הרגשתי אהבה, אבל לא איזה רגש כזה שממלא את הלב, כאילו…
שירה: וואו, וזה כאילו ראשון… כאילו שם זה אמור… את אמורה לגלות מה זה, וכאילו… [מתנשמות בכבדות]
נהרתיה: בדיוק. במיוחד מול כל הציפיות, גם מעצמי וגם החברתיות, זה ה… משהו שבלתי ניתן להכלה בעצמי. איך אני יכולה להיות אמא כל-כך [בוכה] קשובה לבן שלי ומטפלת בו וטובה, אבל לא לאהוב אותו.
שירה: וואו, ממש הרגשת שאת מתקשה לאהוב אותו.
נהרתיה: אני מקווה שהוא לא ישמע את זה אף פעם. [צוחקת מבעד לדמעות]
שירה: לא, הוא ישמע והוא ידע [נהרתיה צוחקת] איזה גיבורה היית וכמה רצית לאהוב אותו וכמה… כמה הוא היה חשוב לך מעבר לכל החושך והקושי. כאילו…
נהרתיה: [דומעת] אני מקווה. כי… כי אחרי זה ממש… אני אקדים את המאוחר, ש… שאני כבר כמעט שנה בטיפול דיאדי איתו, שזה טיפול אמא ובן.
שירה: די, וואלה!
נהרתיה: ואני ממש מרגישה שפתאום כשאני מאפשרת לעצמי, שיש לי מקום לחוות את כל ה… את כל הכאבים ואת כל ה… את כל הפער הזה בין מה שאני מצפה מעצמי לבין מה שקורה, וגם את כל הכאב, אז… אז פתאום נפתח גם קשת הרגשות.
שירה: וואו!
נהרתיה: פתאום אני אוהבת אותו. כאילו, בתחילת שנה אני ממש זוכרת שאמרתי, כאילו, למטפלות: "וואי אני… אני רחוקה ממנו כל-כך רגשית".
שירה: בן כמה הוא עכשיו?
נהרתיה: שנתיים וחצי. ו… [נושמת בכבדות] ופתאום, כאילו, כשהתחלתי לפתוח ולברר מה אני מרגישה ומה… כמה… כמה קשיים עברתי, ולהכיל את עצמי שם…
שירה: ואולי גם שזה בסדר שהרגשת את זה.
נהרתיה: ממש. זה בסדר להרגיש כאב. זה בסדר לא לעמוד בציפיות האלה. אז זה איפשר לי להיות האמא שרציתי להיות.
שירה: וואו. אז את מרגישה שאת בונה את החיבור הזה שנורא רצית בהתחלה ולא הצלחת, והרגשת שכרגע הוא… את מנועה מליצור אותו.
נהרתיה: כן. והכל התחיל באותו רגע של… [נאנחת] שאני עוברת את כל הכאב הזה שהם אומרים לי: "תסתכלי עליו, זה בשבילו". [בוכה] ואני מסתכלת עליו, ואני אומרת: "אני לא רוצה את הכאב הזה".
שירה: וואו. הוא ייצג לך את הכאב, כאילו.
נהרתיה: ממש.
שירה: אז את היית בדיכאון בלידה? אני מנסה להבין.
נהרתיה: לא. הייתי בחוויה נורא טראומטית בלידה.
שירה: אוקיי.
נהרתיה: שהיא ממש-ממש הייתה הגורם משפיע לדיכאון.
שירה: וואו.
נהרתיה: אז אחרי הלידה היו לי שני אשפוזים באותו יום, על דברים שממש הרגשתי שאני הולכת למות, וזה בעצם גם הוסיף לחוויה של הטראומה. ובעצם טראומה בסיטואציות שאתה מרגיש שאתה הולך למות, אז זה דברים שגורמים פוסט טראומה. ובעצם אחד מהתסמינים שנגרמים אחרי פוסט טראומה, זה דיכאון.
שירה: וואלה.
נהרתיה: אז זה בעצם ממש היה על גבי זה. וגם פוסט טראומה עושה קשיי שינה. אז בעצם היה לי קשה…
שירה: וגם דיכאון עושה קשיי שינה.
נהרתיה: נכון, נכון. זה ממש בא ביחד. ובעצם… וגם תינוק [צוחקות] עושה קשיי שינה. מעיר המון בלילה. גם רואיקי שלנו ממש אוהב להתעורר בלילה. אז באמת, כאילו, שינה הייתה משהו שממש ממש ממש היה בשבילי, כאילו, קשה מאוד. ואכילה גם ממש… אז גם חוסר שינה גורם לדיכאון.
שירה: ממש, זה ממש מעגל. דיכאון גורם לחוסר שינה, חוסר שינה גורם לדיכאון.
נהרתיה: ממש. וה… וגם, כאילו, לא אכלתי כמו שצריך כי הוא כל הזמן היה לי בידיים, כל הזמן הנקתי. וכאילו, אמא לילד ראשון, וכזה… כאילו, הוא רצה כל הזמן… שהוא יהיה בידיים שהוא לא יבכה. ואז כל בכי הכי קטן מאוד-מאוד מטריד, ממש. כאילו, אני לא יודעת אם זה קשור לזה שזה ילד ראשון או… בדיכאון יש קצת איזשהו רמת חרדה יותר גבוהה מהרגיל.
שירה: ברור. [מהמהמת]
נהרתיה: אז יכול להיות שזה קשור לזה. אז… אז גם לא אכלתי כל-כך טוב. כי, כאילו, אם מישהו אחר לא היה מכין לי אוכל, לא הייתי מגיעה למצב שאני יכולה… שיש לי ידיים פנויות להכין לי אוכל, אוקיי?
שירה: אז מי הכין לך אוכל?
נהרתיה: אז אחרי תקופה שלא אכלתי ארוחות בוקר אמרתי לבעלי כאילו "טוב, לפני שאתה יוצא לישיבה תכין לי ארוחת בוקר".
שירה: וואו.
נהרתיה: ואז כאילו הייתי קמה, היה מחכה לי סלט וחביתה וככה באמת כאילו [צוחקת] הייתי ניזונה קצת. גם, כאילו, היו לי כל מיני צרכים של, סתם, רגע לרצות להיות בשקט. עכשיו אני מאוד-מאוד עייפה ורוצה להיות במיטה. סתם, לא יודעת, לראות סרט. וכאילו, זה דברים שלא הייתי יכולה… כאילו, ממש הצרכים של הילד שלי הם כל-כך, כל-כך במרכז שלא רואים אותי בכלל. אני לא רואה אותי. כאילו, גם אחרים סביבי, כאילו, כל הזמן שואלים מה שלום התינוק. לא יודעת, טיפת חלב וזה. כאילו, אני מאוד בצד. היו לי כל מיני תופעות אחרי הלידה שממש לא הגעתי ללטפל בהם.
שירה: וואו.
נהרתיה: כי הייתי מאוד מוצפת בל… כאילו הילד דרש המון, המון.
שירה: גם זה מעניין כי בדיכאון אתה כל-כך עסוק רק בעצמך כי זה… אתה חייב להיות עסוק בעצמך כי אתה חייב לטפל בעצמך. ויש לך מישהו אחר לטפל! כאילו, זה ממש סתירה.
נהרתיה: נכון.
שירה: כאילו, סתירה בין הדברים.
נהרתיה: נכון. מצד אחד זה טוב, כי זה גורם לְךָ לא לשקוע יותר מדי בתוך עצמך, אבל מצד שני זה ממש הקושי. כי…
שירה: אין לך זמן לטפל בעצמך.
נהרתיה: בדיוק, זה רק מחמיר את העניינים, כאילו. קיצור, אז אז גם החוסר הקשבה זה גם קצת גרם לי להרגיש שאין לי מקום. שזה משהו שמאוד… כאילו, אחרי זה בטיפולים מאוד ראיתי שזה משהו שממש הביא לתחושה הזאת של הדיכאון. איזשהו…
שירה: מה זה חוסר הקשבה?
נהרתיה: אהה…
שירה: מצד מי?
נהרתיה: לא, מצידי. גם מצידי וגם מצד החברה. זאת אומרת, כאילו, אם התינוק בוכה…
שירה: אה!
נהרתיה: …מה זה משנה שעכשיו… זה לא רלוונטי מה ש… מה שהרגשתי קודם. זה לא משנה מה שהרג… מה שאני מרגישה באותו רגע. אני נענית לצורך שלו.
שירה: מצד הציפיות. של המצב, של החברה, של עצמך.
נהרתיה: כן. ואז בעצם יוצא מצב שאני מרגישה שאין לי מקום וזה מאוד… זה… אני לא יודעת כל-כך להסביר. זה פשוט כאילו הדבר שעומד בבסיס הדיכאון, כאילו, התחושה הזאת שאין לי מקום. כאילו, ברגע שאחרי זה, במהלך הטיפול, שנתתי לעצמי יותר ויותר מקום… שזה היה אפילו בניגוד לאינסטינקטים שלי. כי יש משהו באינסטינקטים של אמא שזה באמת לא לתת לעצמי מקום.
שירה: וואו.
נהרתיה: אלא להקשיב לגמרי לילד. ואז שם היה את הריפוי, כאילו. כאילו, כשהקשבתי לעצמי. אז בעצם… אז גם לא טיפלתי בעצמי בתופעות של אחרי לידה, וכאילו, ממש-ממש הייתי מסכנה. [צוחקת]
שירה: וסבלת פיזית, כלומר. מתופעות.
נהרתיה: סבלתי פיזית גם. כן. ואז בעצם כשהתינוק באזור גיל בערך חמישה חודשים אני מתחילה להרגיש עייפות קיצונית ממש. כל פעם שהוא מתעורר להנקה בלילה, והוא התעורר הרבה, פשוט הייתי מרגישה שאני לא מסוגלת לשכב להניק אותו. זה פשוט עושה לי… כאילו, אני לא יודעת להסביר את זה. זה איזה חוסר מנוחה כזה, זעם כזה. ממש היה לי כזה: "תתנתק ממני כבר!" [בזעם] כזה.
שירה: וואו.
נהרתיה: "די!", כאילו. "די לינוק אותי! די למצוץ את החיים שלי!" [בזעם] כזה.
שירה: וואו.
נהרתיה: ובלילה זה היה קיצוני. בבוקר, כאילו… ביום, כאילו, גם היה לי קשה להניק אותו אבל כאילו ממש בלילה זה היה כזה… הייתי בזה לבד. וכאילו ממש הרגשתי כזה… גם לא יכולתי אחרי זה לחזור לישון. כאילו, הזעם היה ממלא אותי של כזה: "עעע… אתה… אתה… אתה עלו…" [בזעם] כאילו…
שירה: [שואפת אוויר בתדהמה] וואו!
נהרתיה: כמו עלוקה כזה. לא יודעת, כאילו מוצץ את החיים שנשארו לי, כזה. ממש הרגשתי שהחיים שלי באיזה מצב הישרדות… לא יודעת, כאילו.
שירה: זה באמת… תינוק זה באמת… כאילו, הוא תלוי בך לחלוטין.
נהרתיה: כן.
שירה: וכשלך אין כוחות זה באמת מרגיש כמו: "אתה לוקח לי את הכוחות שכבר אין לי". וואו, אמאל'ה.
נהרתיה: ממש. אני אקדים את המאוחר [מגחכת] שזה היה היריון נוסף. לכן, כאילו, החיים שלי כל-כך היו… כוחות החיים שלי היו כל-כך מרוקנים ו… כאילו, הוא גירד את התחתית שאין אותה כזה.
שירה: כלומר בשלב הזה כבר נכנסת להיריון, את אומרת.
נהרתיה: כן, נכנסתי שוב.
שירה: להיריון שני.
נהרתיה: כן. למרות האמצעי מניעה, [צוחקת] ו… אז היה את הזעם הזה בהנקה והיה ממש כזה חוסר כוח אליו בכללי. כאילו זה עייפות מטורפת, זה כאילו לגרד את עצמך מהמיטה וכאילו הוא רוצה שישחקו איתו, הוא רוצה… הוא צריך להחליף טיטול, כל מיני דברים שכזה מאוד… גם בסיסיים וגם מעבר שכזה, וואי, כאילו: "איזה… איזה חפרן. [מגחכת] כאילו, תן לי…"
שירה: וואו.
נהרתיה: "תן לי לישון, תשחרר". ממש… ממש היה כאילו… וגם לבעלי היה מאוד קשה. גם המצב שלי, כאילו, שהוא ראה אותי ככה הולכת ונכבית.
שירה: כי הכל נפל עליו, כאילו? או הרבה נפל עליו?
נהרתיה: כן, ברמה שהוא היה מסוגל להחזיק. בתכלס אני הייתי כל הזמן עם התינוק, אבל זה היה בשבילו… מה שדרשתי ממנו היה בשבילו מאוד קשה, וגם לראות אותי במצב הזה, זה מאוד קשה. כאילו, נראה לי הצורך הכי בסיסי של גבר זה שהאישה שלו תהיה סבבה.
שירה: וואו.
נהרתיה: ולא הייתי סבבה. זה ממש, כאילו, שבר אותו, כאילו. וזה הכניס גם אותו לאיזה חוסר כוח, מעין דיכאון כזה. אני לא יודעת. ממש לא כמו שלי, אבל כאילו…
שירה: את יודעת שבדיוק עכשיו ראיתי "סליחה על השאלה" של דיכאון אחרי לידה, לקראת הפרק שלך, והיה שם גבר שממש היה לו… אבחנו אותו בדיכאון אחרי לידה! כאילו, לא דיכאון - דיכאון אחרי לידה.
נהרתיה: כן, זה קטע.
שירה: מטורף.
נהרתיה: כן. בעלי מכחיש שהיה לו, והוא ממש לא חושב שזה סבבה להגיד שלגברים יכול להיות דיכאון אחרי לידה, [צוחקות] אבל בסדר. אבל אני פשוט חושבת שהדיכאון שלי מאוד השפיע עליו. אני לא יודעת, כאילו, מה… מה השפה הרפואית של מה שהיה לו.
שירה: כאילו, את טבעת קצת והוא כאילו נגרר למטה, אולי.
נהרתיה: כן. כן. כי בסוף אנחנו מחוברים, כאילו. מה שקורה לי קורה לו. ובעצם, ממש בתקופה של ה… כאילו של תחילת ההיריון השני כבר כזה, כאילו עוד… עוד לא ידעתי שאני בהיריון, אבל כאילו ממש היה לנו כזה שיח כזה של: "וואי, הלוואי שיאמצו אותו".
שירה: את מי?
נהרתיה: את התינוק.
שירה: וואו!
נהרתיה: כאילו ממש…
שירה: מה זאת אומרת?
נהרתיה: כל-כך לא היה לנו כוח אליו שכאילו… ממש, כאילו, הרגשתי שהדבר שאני הכי צריכה בעולם זה פשוט כאילו שהורים אחרים יטפלו בו, לפחות לתקופה.
שירה: אוקיי.
נהרתיה: שיתנו לו חום ואהבה, שיקומו בשבילו, שיעשו מה ש… מה שתינוק צריך לקבל. כי אני פשוט… אני… אני שואבת מבאר שהיא ריקה. ו… וממש כאילו… אני לא יודעת בדיוק מה בעלי הרגיש כלפי זה, אבל הוא גם לגמרי… כאילו, הוא היה כבר… הרגיש את זה בשבילו יותר מדי. וכאילו היום, יש לי קושי עם הילדים, אבל אני בחיים לא אגיד: "הלוואי שיאמצו אותם".
שירה: ממש. זה רגע ממש קשה. כן.
נהרתיה: כאילו זה ממש… זה מצב קיצוני, כן. מאד. ו…
שירה: כאילו אפילו הרגשתם: "יכול להיות שמישהו אחר יטפל בו יותר טוב. אנחנו אפילו לא מסוגלים לתת לו מה שהוא צריך באמת".
נהרתיה: כן. ממש. כאילו, ואני מקבלת סביבי, כאילו, איזה שדר שלכולם קשה. אני פשוט לא יודעת מה…
שירה: אחרי לידה. לכל… לכל משפחה… מה זה "לכולם"?
נהרתיה: לא. כאילו שלכל ההורים קשה עם הילדים, לא יודעת. כאילו יש על זה אלפי מופעי סטנדאפ וכמה תינוקות זה הדבר שגומר לך את החיים וזה. אבל זה פשוט… זה קצת קיצוני יותר. ואז בעצם אני… כאילו, בעלי הולך למילואים.
שירה: שזה מטורף.
נהרתיה: כן. מטורף, אבל אני הולכת להורים. וכאילו, ואני כבר יודעת שאני עייפה, כאילו, תקופה. ובדקתי כמה בדיקות היריון ופשוט לא הבנתי את התוצאה [צוחקת] כי ראיתי שתי פסים וחשבתי שזה שלילי, כי השם פשוט לא רצה שאני אדע כנראה. ו… ואז… ואז אני נמצאת אצל ההורים שלי והתינוק צורח, וכאילו על אחרים הוא לא נרגע, הוא צריך אותי. וכזה… זה כזה ערב שבת, אני יוצאת איתו למרפסת ופתאום אני כזה מדמיינת לעצמי איזה… לא יודעת, איזשהו כלי נשק ככה חד… חד וגדול שאני נועצת לו בבטן והוא מפסיק לבכות.
שירה: וואו.
נהרתיה: וזה עושה לי טוב. זה מרגיע אותי, אני כאילו… אני מרגישה כאילו, לא יודעת, נחת כזאת רק מלדמיין את זה. פשוט נבהלתי מעצמי כזה, ומהר הבאתי לאמא שלי את התינוק אמרתי לה: [מגחכת] "אני… אני צריכה ללכת". ופשוט הלכתי לבית כנסת או משהו כזה, אני לא זוכרת.
שירה: ולא סיפרת לה באותו רגע מה… מה עבר לך בראש.
נהרתיה: סיפרתי לה. אמרתי לה: "אני דמיינתי עכשיו משהו לא טוב, תקחי אותו". [מגחכת]
שירה: וואו. ואיך היא הגיבה?
נהרתיה: ואז היא אמרה לי: "את יודעת, יכול להיות שזה דיכאון אחרי לידה".
שירה: מדהים. וזה הפעם הראשונה שזה בעצם עלה לדיון.
נהרתיה: כן. אבל אני כל-כך, כל-כך מנותקת מעצמי, שאמרתי לה כזה: "פפפפף…" [מגחכות] כאילו, ואז היא אמרה: "כן, מה? בדיכאון אחרי לידה הנשים, כאילו, רוצות לפגוע בתינוק שלהם, זה לא משהו תקין". ואמרתי לה… אמרתי לה: "א', זה היה ממש רק לרגע אחד ואני לא באמת רוצה… לא באמת התכוונתי לפגוע בו. וגם דיכאון זה אובדנות ואני לא אובדנית, אני לא רוצה למות".
שירה: מעניין.
נהרתיה: ככה…
שירה: זה מה שחשבת.
נהרתיה: היה לי ברור שדיכאון אחרי לידה זה אישה שרוצה למות ולהרוג את התינוק ביחד איתה, או משהו כזה. ועוד חברה שכאילו יצא לי להתכתב איתה, אני לא זוכרת, כאילו, חברת נפש כזאת. אני לא זוכרת בדיוק כאילו אם זה היה לפני או אחרי האירוע הזה. אבל, כאילו, היא גם אמרה לי משהו: "הייתי ממליצה לך לבדוק מצב של… של טיפול נפשי". אבל, כאילו, בשבילי, כאילו, מה? זה עכשיו כסף, זה עכשיו, כאילו, זמן שאין לי. כאילו, זה כל-כך לא… לא דיבר, כאילו… אני לא… זה לא משהו שאני מסוגלת עכשיו לחשוב עליו בכלל.
שירה: וחשבת שאין דחיפות, כאילו לא…
נהרתיה: לא. כי לא ראיתי את עצמי באמת פוגעת בו. טיפלתי בו ממש טוב, כאילו. ממש נתתי לו את כל מה שהוא צריך. כאילו, לא… ברמת התפקוד זה לא הפריע. זה פשוט הפריע ב…
שירה: לך. כן.
נהרתיה: בחוויה שלי. כן. כן. אבל לא ידעתי שזה קיצוני. חשבתי שפשוט קשה לי מאוד. לא יודעת. ואז גילינו את ההיריון. כאילו, פשוט עשיתי בדיקת היריון ליד בעלי [צוחקת] כשהוא חזר, כזה, בהפסקה למילואים. ואז, כזה, הוא עושה לי: "שתי פסים זה חיובי, נרי". אני כזה…
שירה: תקשיבי… [צוחקת]
נהרתיה: "לא…"
שירה: טוב שהתחתנת. [צוחקות בקול]
נהרתיה: קיצור, ואני כזה… עכשיו ידעתי, כאילו. תמיד… גם בראשון כאילו… זה… זה ההיריון השני שלי. גם את הראשון גיליתי עם בדיקה ביתית. סתם, זה פשוט כאילו לגמרי…
שירה: אבל בטח הייתם בשוק, כאילו, ממש.
נהרתיה: כן. ובעלי עושה: "תקשיבי, לא. זה בדיקה ביתית, זה רק 90 ומשהו אחוז, זה לא…"
שירה: וואו.
נהרתיה: "בואי נחכה לבדיקה… זה". ואז בעצם הוא כאילו הוא חזר למילואים, היה שבוע… של שבועיים כאילו, וזה היה ביום שישי, כאילו. התפצלנו - אני להורים והוא לצבא. וכאילו, ו… בזמן הזה שהוא היה בבית וגילינו את ההיריון, אז לשתינו… כאילו, ממש הסתכלנו אחד על השני ואמרנו: "אין לנו משאבים לעוד ילד, נפשיים…"
שירה: וואו.
נהרתיה: "…ופיזיים. אין… כאילו, אין מאיפה לשאוב את הכוחות האלה. זה לא יקרה". ורצינו, כאילו… החלטנו שאני יברר על אפשרות להפיל את התינוק.
שירה: כלומר לשאול רב? או לשאול… או לבדוק רפואית.
נהרתיה: רצינו לבדוק, כאילו… אמרנו כאילו בטח אחרי 40 יום כבר יש עו… כאילו, כבר יש נשמה לעובר ומן הסתם כבר אי אפשר. אבל אמרנו, לפני 40 יום יש מצב שכאילו יבואו לקראתנו, אם המצב הנפשי לא מאפשר את זה.
שירה: וואי. איזה מצב קיצוני הייתם, באמת.
נהרתיה: קיצוני.
שירה: כאילו של…
נהרתיה: כן, ממש. כאילו, גם אנחנו בסביבה מאוד דוסית, אז כל האנשים סביבנו כאילו: "מה זאת אומרת שקלתם הפלה? [צוחקת] לא יכול להיות דבר כזה! קיבלתם היריון, ברוך השם! ילדים זה שמחה, ילדים זה ברכה" [בציניות]. וכאילו… והיינו כל-כך, כאילו: "אתם פשוט, לא. פשוט לא מבינים". זה ממש כאילו…
שירה: וואו.
נהרתיה: …כל אחד שדיבר על זה בלי להבין כל-כך פגע בנו. זה ממש כאילו… אם אתה לא מבין את הקושי פשוט אל. פשוט אל. תסתום. והלכתי ל… הלכתי לבד עם ה… עם התינוק בן… בן השבעה חודשים לבדיקות וגיליתי שה… ההיריון במצב מתקדם. כבר סוף חודש שני.
שירה: וואו.
נהרתיה: ו… בגלל ההנקה, אז לא ידענו, כאילו. לא ידענו שזה… [מגחכת]
שירה: כי המשכת להניק.
נהרתיה: שזה זה. המשכתי… כן, כן. אז כאילו…
שירה: ואיך הרגשת כשראית שכאילו להפיל אין מצב?
נהרתיה: זה לקח לי זמן להבין שזה "אין מצב", כי אמרתי לה… כאילו באתי לזאת שהפנתה אותנו לבדיקה של האולטרסאונד והסברתי לה, כאילו: "אני פה בשביל להפיל", כזה. והיא נתנה לי רשימה של תהליכים שצריך לעשות בשביל להגיע לזה.
שירה: רפואיים?
נהרתיה: להביא… להביא אישור מפסיכולוג או מ… זה.
שירה: אה, בירוקרטיים! [שואפת אוויר בתדהמה]
נהרתיה: בירוקרטיים לגמרי. הייתי בתקופת מבחנים, לבד עם תינוק, אצל ההורים. הייתי צריכה לחזור לבית אל בשביל להביא אישור משפחה, והייתי צריכה להספיק את כל זה לפני שבוע תשע. והייתי כבר בשבוע 7 פלוס 4. ולהספיק לעשות ועדה רפואית שמתיישבת רק בימים מסוימים, בשעות מסוימות, בבוקר, בימים שהיו לי מבחנים, כמובן.
שירה: וואו.
נהרתיה: ו… ולא בטוח שאני אתפוס מקום, כאילו. ואז ללכת לבית חולים ולעשות מלא פרוצדורה ולבדוק וזה. ולא בטוח… ויכול להיות שזה יסתיים בניתוח גם, כי זה לא בדיוק [שירה שואפת אוויר בתדהמה] מאה אחוזים. בקיצור זה היה משהו שכאילו אמרתי: "טוב…"
שירה: מה? כזה מכשולים שמים…
נהרתיה: את לא מבינה, זה מטורף.
שירה: וואו!
נהרתיה: להפיל תינוק בישראל זה לא כ… זה לא פשוט. אני לא ידעתי את זה. היום אני אומרת ברוך השם, כי זה הדבר הכי מתוק שקרה, אבל… אבל אז, זה היה פשוט כאילו: "אוקיי נרי. תנשמי עמוק, עכשיו את בודקת אם את מסוגלת". והתקשרתי לפיזיותרפיסטית רצפת אגן והתקשרתי ליועצת הנקה ולמי שעברה איתי, דולה מתוקה שעשיתי אצלה עיבודי לידה אחרי הלידה הטראומטית שהייתה לי.
שירה: איזה יופי.
נהרתיה: וממש כאילו בדקתי את החיזוקים מכל המקומות שבהם חששתי, וכאילו החשש היה קיצוני. ו… והם די הרגיע… הרגיעו אותי. והתקשרתי לברוך, לבעלי, ואמרתי לו: "תקשיב אני לא יכולה להפיל. ניסיתי ו…". והוא כזה עושה לי… הוא התאכזב מאוד, ו… ואז במשך השבועיים האלה מאוד שמחתי שהוא במילואים ושאני אצל ההורים, כי זה לא היה נעים השיחות טלפון. זה היה פשוט כזה שיחות שחוזרות כל הזמן להיריון ו"איזה באסה ואיך נדפקנו ואיך החיים… זה. ולעולם לא נצליח למנוע, ותמיד יהיו לנו כל שנה ילד ו…"
שירה: וואו.
נהרתיה: "אף פעם לא יהיה לנו כח ונצטרך להגיע לרווחה ונצטרך…". תסריטים מאוד-מאוד שחורים, כאילו. וזה לא… וזה לא נשמע שחור, כי כאילו: "מה, איזה יופי, יש משפחות שכל-כך שמחות בכל ילד", [בציניות] וכאילו…
שירה: נראה לי זה כאילו ה-דבר בדיכאון אחרי לידה, שכאילו מבחוץ כולם חושבים שזה הדבר הכי מדהים שקרה, ומבפנים זה פשוט נורא.
נהרתיה: נכון. גם את ציפית, שזה יהיה הכי יפה.
שירה: אז גם יש אכזבה, ואכזבה מהחיים ואכזבה מעצמך אולי, וכאילו…
נהרתיה: נכון, נכון. ואנשים מסביב: "אה, מזל טוב! היריון!", כזה. "לא, לא מזל טוב, למה אתם לא מבינים?". [צוחקת]
שירה: וואו.
נהרתיה: "למה אתם לא מבינים? תנחמו אותי". [צוחקת]
שירה: אז לא ראו עלייך שאת… עליכם, לא יודעת. אבל עלייך נגיד, לא ראו שאת מאוד עצובה, בוכה מכל דבר, לא יודעת. כלומר, איך זה היה נראה עוד?
נהרתיה: אני בן אדם, לא יודעת, די אשכנזי. [צוחקת]
שירה: החזקת את זה.
נהרתיה: החזקתי את זה, כן. לא יודעת, אני… אני בן אדם שאם אני עוברת קושי זה בפנים, כאילו. פחות רואים את זה. האנשים הקרובים אליי יָדְעוּ שאני בקושי, אבל לא מכירים דיכאון אחרי לידה אז לא ידעו לסווג את זה ככה. ואז אני מגיעה לרופא נשים, ואומרת לו: "טוב, אני כאילו עשיתי בדיקות כבר, אבל בשביל… לא עשיתי את הבדיקות… את הבדיקות שצריך, כי לא התכוונתי לשמור את זה, כאילו, את ההיריון. אבל… אבל, טוב. באתי לעשות את הבדיקות האחרות". ואז הוא אומר לי: "את רוצה שאני אפנה אותך לעובדת סוציאלית, שתקבלי אולי עזרה?". עכשיו, זה היה כאילו רופא טוב, מדהים.
שירה: מה? כי מה הוא ראה?
נהרתיה: זהו, אני… אני לא חשבתי שהוא ראה אותי [מגחכת] בכלל, כי הוא הסתכל במחשב. הוא היה הכי כאילו… לא יודעת. רופא, כאילו. מאוד, כאילו, חכם כזה, לא יודעת.
שירה: מדהים.
נהרתיה: כאילו, מאוד במחשב וזה, ופתאום הוא רגע עזב את המחשב הסתכל לי בעיניים ואמר: "את רוצה שאני יפנה אותך לעזרה מעובדת סוציאלית?".
שירה: וואו.
נהרתיה: וכאילו אני חושבת שבכיתי לו שם. אבל, הוא לא האיש צוות הראשון שבכה… שבכיתי לו. כאילו, אולי אני ארחיב על זה בפרקים אחרים.
שירה: והוא הראשון שכן אמר: "תבדקי. יש, נראה לי, משהו".
נהרתיה: ממש. ולא רק… ולא רק זה. הוא גם… הוא רשם את המספר שלי בשביל להביא לעובדת סוציאלית. כי אם זה היה משהו שאני הייתי צריכה לעשות…
שירה: וואו!
נהרתיה: אם הוא היה מביא לי פרוספקט ואומר: "תפני אליו", לא הייתי פונה. והוא פשוט לקח את הטלפון שלי והפנה הלאה. וזה היה כל-כך מעשה גאוני, כאילו.
שירה: איזה מדהים. כאילו איזה שליח, מלאך כזה בדרך.
נהרתיה: ממש, ממש. כאילו, אחרי זה הוא ליווה את ההיריון ובסוף ההיריון כזה אמרתי לו: "שתדע שכאילו ממש הצלת אותי", כאילו.
שירה: די!
נהרתיה: ואז אחרי… אה, שכחתי להגיד שבמהלך המילואים, כאילו בשבועיים האלה, ממש ניסיתי… אמא שלי כבר די החליטה שזה דיכאון וכאילו ניסתה לשחרר אותי מזה. ניסתה לגרום לי לצאת והלכתי לאיזה מופע סטנדאפ של סטנדאפיסט שאני מאוד אוהבת, עם חברה ו…
שירה: [בחיוך] די, זה כזה מצחיק אותי! כי כשנכנסתי לדיכאון הראשון אז אבא שלי נתן לי דיסקים של הגשש החיוור [צוחקות] ואמר לי: "הנה קחי, קחי. זה יעשה לך טוב". [צוחקות]
נהרתיה: וזה עזר?
שירה: [צוחקת] לא יודעת. הייתי כל-כך בתוך, כאילו…
נהרתיה: וואי, ממש.
שירה: ואמרתי לו… אולי. ניסיתי, נראה לי. אני זוכרת.
נהרתיה: תקשיבי אני ישבתי במופע סטנדאפ ואמרתי: "למה אני לא ישנה עכשיו? אני כל-כך רוצה לישון".
שירה: וואו.
נהרתיה: "זה כל-כך לא מצחיק אותי". ובאמת עד היום, כאילו, כבר קשה לי לראות את הסטנדאפיסט הזה, למרות שהוא נורא מצחיק אותי. פשוט, כאילו…
שירה: [צוחקת] הרס לך אותו.
נהרתיה: באת לי בזמן שלא בא לי לצחוק, אז כאילו… רק רציתי לישון. וזה היה לי… זה היה לי מאוד קשה. ניסיתי לצאת וניסיתי… ניסיתי גם… התחלתי לנסות לגמול את הבן שלי מהנקה כי זה כבר מאוד כאב לי וכל הזעם הזה שאמרתי שעלה לי בהנקה. וזה היה ממש קשה, כי הוא היה סרבן בקבוקים ו… בקיצור.
שירה: וואו.
נהרתיה: כאילו, ממש הייתי ב… כאילו ב… בהמון גם קשיים, כאילו, עם ההיריון והניסיון להתמודד עם זה. ואז, בעצם, בערך שבוע שבועיים אחרי שהרופא נשים הפנה… כאילו, לקח את הטלפון שלי, התקשרה אליי עובדת סוציאלית של "מרכז לבריאות האישה" וכאילו שאלה אותי מה שלומי וזה. ואני… אני בהתחלה כאילו חשבתי שזה רק עזרה… שתעזור לי עזרה פיזית, שתמצא לי איזה בייביסיטר. שזה היה בשבילי מושלם. ואז התחלתי להגיד לה… אני ממש זוכרת שהתחלתי לבכות. הייתי בתחנת אוטובוס ציבורית ונורא הובכתי. התחלתי לבכות, אמרתי לה כזה: "יש לי מחשבות ממש לא אמיתיות". [צוחקת] והיא כזה: "מה זאת אומרת?". ואני כזה: "אני מרגישה… אני כל הזמן חושבת שבעלי לא אוהב אותי למרות שאני יודעת שהוא אוהב אותי".
שירה: וואו.
נהרתיה: "והוא עושה דברים מאוד קטנים, כאילו הוא… לא יודעת, הוא סתם… הוא לא אמר לי לילה טוב לפני שהוא נרדם ואני מרגישה שהוא לא אוהב אותי. ואני ממשיכה עם מחשבות הלאה, כאילו ש… ואני לא מצליחה לעצור את זה. זה כאילו… זה רכבת של מחשבות שכאילו לוקחת אותי למקומות שאני כזה… אני יודעת שזה לא אמיתי, ואני נלחמת עם עצמי וזה כל-כך מתיש!". ואז היא אמרה לי: "זה נשמע כמו דיכאון אחרי לידה, אני רוצה שתבואי אליי". ואני כזה: "מה, מה הקשר? [צוחקת] סתם פירטתי לך, כאילו…"
שירה: וואו.
נהרתיה: אוקיי. ואז היא אמרה לי: "אני חושבת שזה קצת דחוף, אני רוצה שתבואי אליי מחר". [צוחקת] ואני כזה: "את רצינית? אוקיי". כאילו, זה היה תקופה שהייתי אצל ההורים אז הייתי די פנויה. אז השארתי את התינוק אצלם, והלכתי. ו… ואז היא, כזה, קבעה לי מהר תור לפסיכיאטרית. כזה, עושה לי: "תקשיבי את מוצפת ברמות, כאילו. אני רוצה שיהיה איזה עזרה תרופתית שתעזור לך להוריד את זה". ואני כזה: "מה זאת אומרת, עזרה תרופתית?" [בגיחוך]. והיא כזה: "כן, כאילו, תרופות נוגדות דיכאון וזה, שיעזור לך. ואנחנו נמשיך את הטיפולים ויהיה לך כאילו יותר הקלה". ואני כזה מסתכלת עליה, כזה: "היא חושבת שאני חולת נפש?", כאילו… [צוחקת]
שירה: וואו.
נהרתיה: "מה זאת אומרת?! פסיכיאטרית? כאילו מי שמע על דבר כזה?".
שירה: נכון פסיכיאטר זה כזה נשמע דבר גדול.
נהרתיה: כן, ממש. וכאילו זה היה כל-כך רחוק ממני. בקושי פסיכולוגית, כאילו, אני מסכימה איכשהו לפתוח את הראש, אז עזבי אותך פסיכיאטרית. וכזה, וואי, אני זוכרת גם כל פעם גם כשהייתי בתור אליה וגם כשהייתי בתור לפסיכיאטרית, זה באותו מקום, "במרכז לבריאות האישה", ואני כזה יושבת שם ומסתכלת לצדדים: "וואי, שאנשים לא יודעים שאני מחכה לפה". [צוחקת]
שירה: די!
נהרתיה: שיחשבו שאני מחכה לבדיקת אולטרסאונד או משהו. ואז… קיצור, גם לפני הפסיכיאטרית… היה איזה… היה איזה שבועיים המתנה עד הפסיכיאטרית, שזה יפה, שבועיים המתנה. היא ממש כאילו נכנסה לי… הכניסה אותי, כאילו, לתור דחוף. והיה איזה, כאילו, שבת לפני התור של הפסיכיאטרית, היא הייתה באיזה יום שלישי נראה לי, ובשבת היה איזה פיצוץ כאילו עם בעלי שפשוט… היינו… התארחנו באיזה מקום. והוא, כאילו… בקיצור, הייתי… הייתי ערה בלילה. היה לי גם קשיי שינה וגם התינוק התעורר המון, ופשוט לילה סיוטי. ואז בעלי הלך להתפלל. והוא שאל אותי לפני שהוא הלך להתפלל: "זה בסדר שאני אלך להתפלל?", כי התינוק כבר התעורר. ואמרתי: "בסדר, בסדר. לך להתפלל". ופשוט, כשהוא חזר, זה היה אחרי שעתיים של טעינה של עצבים בתוכי, [מגחכת] שפשוט הוא בא והתפוצצתי עליו, כאילו: "מה, אלוקים יותר חשוב לך ממני?!".
שירה: וואו.
נהרתיה: "איך יכולת להשאיר אותי פה עם התינוק?".
שירה: אחרי שאמרת לו ללכת, כאילו.
נהרתיה: אחרי שאמרתי לו ללכת. והוא כזה: "מה, מה את רוצה? אני אמרתי…". ואני כזה: "בסדר, אבל אתה צריך להתווכח, אתה צריך להגיד: "לא, [שירה צוחקת] אני אקח אותו בכל זאת", כאילו". [צוחקות] וממש היה לי… וואי. והוא כאילו: "טוב". הוא היה מסכן, הוא אמר: "טוב, בסדר, וזה. אני אקח… אני אקח אותו עכשיו". זה היה תל אביב, בחום, בשיא הקיץ. "אני אקח אותו עכשיו לגינה שעתיים. תשני לך". ובמשך שעתיים שהוא בגינה עם התינוק, מזיע, אני בסלון אכולת רגשי אשמה שהוא בחוץ מזיע ואני פה במזגן.
שירה: וואו.
נהרתיה: אוקיי? לא מצליחה לישון. ואז הוא מגיע חזרה, ו… בכללי ככה נראו קשיי השינה שלי. כל-כך הרבה מחשבות שפשוט אתה לא יוצא מהסרט הזה, אתה לא מצליח לישון. ואז…
שירה: בדיכאון יש הרבה אשמה.
נהרתיה: וואו, הצילו. וגם בתור אמא יש מלא אשמה, אז השילוב של זה, זה איכס, זה איכס.
שירה: וואו, אמא'לה, מטורף.
נהרתיה: אתה לא יוצא מזה. זה פשוט עיסה דביקה מגעילה, בעעע. ו… בקיצור, הוא חוזר, ועושה לי: "נו, ישנת טוב?" ואני כזה: "איזה ישנתי"? [צוחקת] והוא פשוט, עושה לי: "אנחנו הולכים לפסיכיאטרית, את תקחי את המינון הכי גבוה שאפשר".
שירה: די!
נהרתיה: "את תצאי מזה, כי אנחנו לא יכולים ממשיך ככה". הגענו לפסיכיאטרית… אה, והעובדת הסוציאלית אמרה שנבוא לפסיכיאטרית ביחד, כדי שהוא בעצם יראה ויכיר את המצב. טוב, אני… אני אקצר. נרחיב על זה אחר כך, התחלתי עם ציפרלקס.
שירה: כאילו ישר לפסיכיאטרית היה ברור שאת צריכה כדור נגד דיכאון ו…
נהרתיה: כן. ובאמת התחלתי ציפרלקס וזה עזר. תופעות לוואי נוראיות שנפרט בהמשך, אבל זה עזר, ברוך השם. ואז…
שירה: זה… דרך אגב, זה די מדהים שהכדור הראשון שמנסים עובד.
נהרתיה: כן? וואו.
שירה: אבל אני ממש שמחה שהוא עבד.
נהרתיה: כן. ברוך השם. גם, זה נראה לי, זה אחד הכדורים היחידים או היחיד שטוב בהנקה והיריון. אז…
שירה: וואלה. אז בכלל זה מזל.
נהרתיה: כן. ואז הפסקתי ללכת לעובדת סוציאלית כי זה היה לי פשוט יותר מדי. גם הנסיעות, וגם הרגשתי שהיא דורשת ממני להיות באיזה מצב כזה שמטפל בעצמי, שלא הייתי שם. [שירה מהמהמת] לא הייתי יכולה להתחיל לעבור איתה תהליך, כאילו. זה פשוט… זה היה לי too much. אבל הציפרלקס עזר לי לאט-לאט לצאת מזה, אבל כן הייתי באיזה קושי. כאילו הוא עזר לי, נגיד, לישון.
שירה: וואלה.
נהרתיה: כן. אני אפרט גם בהמשך, היא נתנה לי כל מיני שיעורי בית שעזרו לי בטירוף, נפרט בפרק אחר. ובעצם… אז הציפרלקס בשילוב עם ההוראות שהיא נתנה לי מאוד-מאוד עזרו לי ואז התחילה המלחמה.
שירה: אמא'לה.
נהרתיה: בעצם איזה חודש, חודש ומשהו אחרי.
שירה: רגע, הוא היה במילואים לפני המלחמה?
נהרתיה: הוא היה במילואים לפני… כן. [מגחכת]
שירה: What?!
נהרתיה: כן, ואז במלחמה הוא יצא שוב למילואים מבעצם אוקטובר עד… עד הלידה. כאילו הייתי באיזה חודש, לא יודעת, נראה לי חמישי, כשהוא יצא למלחמה. ואז ממש בשבוע של הלידה הוא השתחרר מהסבב הראשון. וזהו. ואז, בעצם, בהיריון במלחמה הזאת ממש ראיתי את ההזדמנות להשקיע בעצמי. כאילו, הייתי אצל ההורים שלי, יכולתי להשאיר את התינוק וללכת קצת.
שירה: וואלה.
נהרתיה: וממש… גם מצאתי שם מסגרת. כאילו, מצאתי שם מטפלת. כאילו. שילמתי במקביל לה וליישוב שלנו כאילו שיהיה… העיקר שיהיה מסגרת כדי שאני לא אצטרך להיות יותר מדי עם התינוק. זה פשוט עשה לי פלאים, המסגרת.
שירה: איזה מדהים.
נהרתיה: ממש. ואז באמת התחלתי ללכת… לא יודעת, היו מקומות שהציעו טיפולים בחינם לנשות מילואימניקים פה, וזה שם. וכל פעם עשיתי, לא יודעת, רפלקסולוגיה ב… במחיר… זה.
שירה: מהמם.
נהרתיה: כן, וממש הלכתי, וממש… כאילו זה היה תקופה שהשקעתי בעצמי ועשיתי הכנה ללידה וממש כאילו…
שירה: את יודעת שאני בכלל חושבת, [נהרתיה מהמהמת] שכאילו אם היו נותנים לי להקים איזה משהו למתמודדי נפש, מה שהייתי מקימה זה ספא. באמת. כאילו, כי זה מה שצריך לפעמים. אני זוכרת ששנים הייתי חושבת: "זה מה שהייתי רוצה ללכת אליו עכשיו", כאילו. מקום שיש בו רפלקסולוגיה ויש בו כזה, לא יודעת… ואומנות, וכזה איזשהו מרכז כזה של הרגעה.
נהרתיה: וואו.
שירה: כאילו, זה מה שלפעמים צריך. כי הכוחות כל-כך ברצפה, שכאילו… ועברתָ דברים קשים ופשוט רוצים לטעון את עצמךְ מחדש. אולי אני עוד יקים את זה. [צוחקת]
נהרתיה: מעניין.
שירה: הלוואי.
נהרתיה: אני יכולה להגיד שזה מאוד עזר לי. לא יכולה להגיד שזה עזר לי בקטע של הטיפול ולצאת מזה. זה פשוט עזר לי כאילו לשרוד. זה עזר לי כאילו ל… [לוקחת אוויר] קצת אויר לנשימה כזה באמצע. אבל מגניב. ואז… אז בעצם אני משקיעה בעצמי בתקופה הזאת, ואז בלידה שכאילו ברוך השם בעלי היה איתי למרות כל החששות ו… שהוא לא יספיק וזה. אז לקחתי דולה, וממש התקשרתי לבית חולים לפני זה ואמרתי להם, סיפרתי להם את כל החוויה הטראומטית שהייתה לי קודם ושממש… ילדתי ב"הדסה עין כרם", ויש להם שירות כזה, שאתה מתקשר לפני ואתה מספר להם את הטראומה הקודמת שיש לך, שהייתה. והם ממש מתחשבים בזה, המיילדת לפני שהיא נכנסת לחדר, היא ממש קוראת את הסיפור שלךְ ו…
שירה: איזה יופי.
נהרתיה: כן. וזה היה פשוט חשוב בשבילי בטירוף. והייתה מיילדת מדהימה שכל-כך כאילו… היא ממש… פשוט אחד לאחד, ממש הרגשתי שהיא מכירה את הסיפור שלי. והיא ממש… כל דבר שהיא עשתה היא הסבירה לי למה בעקבות הלידה הקודמת כדאי לי לעשות ככה עכשיו.
שירה: וואו.
נהרתיה: וזה פשוט היה מדהים, וממש… עכשיו, זה היה לידה כואבת. עוד פעם, בלי אפידורל, ועוד פעם כואב. אבל הפעם, הפעם פשוט הגעתי עם ציפייה. ידעתי מה עומד להיות, עם מלא ידע, כל מה שהיה לפני זה ידעתי בדיוק איזה טעויות לא לעשות. כל מיני דברים שפשוט… כאילו, עצם זה שכבר חוויתי וכבר מצאתי את מה שעוזר לי בלידה הקודמת, פשוט מנע ממני כל-כך הרבה סבל.
שירה: מדהים.
נהרתיה: וזה היה פשוט חוויה מתקנת. כואבת, אבל מתקנת, מבינה?
שירה: וואו.
נהרתיה: פשוט הגעתי עם כל הידע, ו… וסוף-סוף הייתה הקלה בלידה, ופתאום ידעתי להעריך את הלי… את ההקלה הזאת.
שירה: כלומר…
נהרתיה: פתאום החזקתי את התינוק…
שירה: אחרי שהתינוק יוצא, את מתכוונת.
נהרתיה: אחרי שהתינוק יוצא. הרגשתי את הראש יוצא והרגשתי: "הפסיקו הצירים! מה זה?!".
שירה: [שואפת אוויר בתדהמה] וואו! ממש תיקון!
נהרתיה: ופשוט חיבקתי אותו ו… והרגשתי מאושרת ואני כזה: "איזה מטורף שאני מאושרת בלידה! איזה מטורף!".
שירה: וואו. [בהתרגשות]
נהרתיה: כאילו, זה היה פשוט מרגש ברמות.
שירה: בעצם, שם הרגשת מה שציפית להרגיש בלידה הראשונה.
נהרתיה: כן. הקטע הוא שהלידה הייתה ממש דומה, ממש.
שירה: וואו.
נהרתיה: מאפיינים מאוד-מאוד דומים כאילו.
שירה: פשוט את היית שונה.
נהרתיה: פשוט אני הייתי שונה, בדיוק. פשוט, הידע שלי.
שירה: והיה לך ניסיון. כאילו, פעם קודמת את כולך באת, ציפית לבייבי בום, והיה לך גיהנום. ופה את כזה: "אוקיי! הולך להיות גיהנום, אבל אני מוכנה! ואני יצליח!". אז, כאילו, באת עם סוג… מלא כוחות.
נהרתיה: ממש. ממש. ופשוט, כל ה… סתם, לקחים שהפקתי, כאילו, של… כל מיני דברים שפשוט ידעתי להגיד למיילדת או שידעתי להגיד לדולה או ש… כאילו ידעתי לעשות בעצמי, שפשוט… זהו, פשוט מנעו את כל ה… 'אעעע' של אחרי. ופשוט כאילו זה מדהים שהלידה הראשונה לא תקרה יותר. זה פשוט כיף לדעת את זה, מבינה? כאילו אם יש נשים ששומעות את זה, ועכשיו מפחדות מהיריון נוסף בגלל מה שהם עברו, אז פשוט… פשוט זה לא.
שירה: וואו.
נהרתיה: פשוט זה לא, כי את פשוט מצויידת בכל מה שלקחת. זה פשוט… זה לא סתם קרה. זה מדהים.
שירה: מדהים.
נהרתיה: ממש. וגם אומרים שכל לידה שונה מהקודמת, אז כאילו פה אני ממש חושבת שהדבר היחיד בערך שהיה שונה זה אני. כאילו, זה הידע. אולי גם זה שלא היה צירים אחרי, אבל בקיצור, זה היה מטורף. וממש היה לי אופוריה כזאת אחרי הלידה וממש… ואז גם למשל כשהיה… לקראת… כל פעם לקראת הערב היה לי דיכאון כזה.
שירה: בהיריון.
נהרתיה: מיני דיכאון. לא, אחרי הלידה.
שירה: אחרי הלידה.
נהרתיה: ממש בערבים של אחרי הלידה. ו… והייתי מוכנה לזה. וידעתי שמה שעוזר לי זה לקרוא ספר ולדבר בטלפון עם חברה, וללכת לישון ולתת לזה… לתת לי לחשוב במחשבות עד שאני שוכחת אותם.
שירה: וואי, מטורף.
נהרתיה: ופשוט ידעתי מה עוזר לי לעבור את הדיכאון הזה. וזהו! וידעתי שבבוקר אני אקום ואני כבר לא ארגיש את זה ואני אהיה חדשה, ואני אהיה בסדר. וזה לא אומר עליי שום דבר. וידעתי שאם אני אשים את התינוק בתינוקיה, ואני אתן לעצמי לישון למרות שזה עושה לי קצת מצפון שאני לא מניקה אותו בלילה - אז אני אקום בבוקר ויהיה לי כוח לתינוק, וזה יהיה טוב גם לי וגם לו. ופתאום…
שירה: מדהים.
נהרתיה: זה היה מדהים.
שירה: איך משבר עוזר לךָ להכיר את עצמך.
נהרתיה: ממש. נדבר על זה בפרק הבא בהרחבה.
שירה: נכון! בפרק הבא!
נהרתיה: ממש. בעצם, כאילו, כבר הרגשנו טוב וזה, אבל חברה שלי ממש… שהיא עובדת סוציאלית, ממש לחצה עליי: "תקשיבי, את חייבת להוציא אישור פעוטות בסיכון, זה יעזור לך להמשך, תסמכי עליי".
שירה: שמה זה אומר? מה זה נותן, נגיד, האישור הזה?
נהרתיה: אחד הדברים… כאילו, יש כל מיני דברים שמאפשרים אישור פעוטות בסיכון ואחד מהם זה הדיכאון אחרי לידה לאמא. וזה בעצם נותן איזשהי קדימות ל… נגיד, ילדים… כאילו, תינוקות, שרושמים אותם… רושמים אותם למעונות, אז לא תמיד יש מקום. אז אם יש לך אישור פעוטות בסיכון, את… יכניסו אותך. את מבינה?
שירה: מדהים. אז זה כאילו כל מיני עזרה וקדימות.
נהרתיה: כן. אחרי זה, זה גם נתן לנו הנחה מטורפת, מטורפת ממש.
שירה: הנחה על מה?
נהרתיה: על המעון.
שירה: אה, מגניב.
נהרתיה: כאילו המעון זה זה סכומים מטורפים, ובגלל הדיכאון אחרי לידה גם יותר קשה להיכנס לעבודה אחרי זה.
שירה: כאילו, זה נשמע שממש כזה קיבלת את… עברת מלא יכולה… לא יכולה לדמיין בכלל שיש לי משהו שנקרא דיכאון, לכזאת קבלה עצמית שאת לא חושבת פעמיים כזה: "מה זה? משנה מה אכפת? לי שיקראו לילד שלי 'בסיכון', אני צריכה את העזרה ואני אתן לעצמי את העזרה הזאת". כאילו…
נהרתיה: ממש.
שירה: מדהים.
נהרתיה: ממש, לגמרי. השינוי הזה… אני ארחיב על זה יותר בהמשך, אבל השינוי הזה לגמרי התחיל מהשיעורי בית האלה שהעובדת הסוציאלית נתנה לי ומימשתי אותם, ו… חד משמעית.
אז תודה שהקשבתם והייתם איתנו.
שירה: אוהבות, שירה ונהרתיה.
[מוזיקת סיום]
לעוד פרקים של הפודקאסט לחצו על שם הפודקאסט למטה
Comments