לוחמות נפש - פרק 4: מתנות של משבר
- רותי מושקוביץ
- 3 days ago
- 23 min read
רצינו להתחיל את המסע בנימה אופטימית ולדבר על הדברים הטובים שיוצאים ממשבר נפשי. כשיורדים לתהומות מגלים אוצרות רבים- חמלה עצמית, העמקה, כוחות, חוכמה, הערכה של הטוב, יצירתיות, התפתחות רוחנית ועוד. לומדים על עצמך ועל סדר העדיפויות שלך, מפתחים אנוכיות בריאה ולפעמים שמחה לאיד בריאה:) על הלידה שמשבר מביא, והאם משבר הוא אבן בוחן על הקרובים אלייך?
תאריך עליית הפרק לאוויר: 30/06/2025.
[מוזיקת פתיחה]
שירה: מעבר לזה שהופכים להיות כזה עם חמלה ורכים יותר, אני באמת חושבת שגם הופכים להיות חזקים יותר. אם הייתי מציירת את עצמי, הייתי מציירת את עצמי כאילו עם שרירים, שרירים, שרירים.
נהרתיה: וואו.
שירה: פשוט, כי אני כל-כך חזקה זה מטורף. כי מה שלא הורג מחשל. [נהרתיה מגחכת] עברתי בתוך אש ופשוט יצאתי, כאילו, מחושלת מהאש הזאתי.
[מוזיקת פתיחה מסתיימת]
שירה: טוב, אז ברוכים הבאים לעוד פרק של "לוחמות נפש".
נהרתיה: כשמאניה דיפרסיה ודיכאון אחרי לידה נפגשים לדבר.
שירה: אז היום נדבר, בעצם… אחרי שסיפרנו את הסיפורים, בעצם נדבר על מתנות שמקבלים ממשבר נפשי. בעצם הפרק הקודם… כבר התחלנו לדבר על זה.
נהרתיה: לקראת הסוף כזה.
שירה: נכון, שפשוט יוצאים… אני מאמינה, שיוצאים בן-אדם משודרג ממשבר נפשי. עכשיו ברור שיוצאים גם עם שריטות ויוצאים עם צלקות ויוצאים עם אולי פוסט טראומה וכל מיני, כל מיני… רגישות.
נהרתיה: עם פחד כזה לחזור לשם.
שירה: פחד לחזור. כאילו יוצאים גם עם דברים קשים, אבל יוצאים גם עם המון דברים טובים. ורצינו להתחיל את הדרך בעצם של הפודקאסט עם זה. מהסוף, מהדובדבן. מה הטוב שיוצא ממשבר נפשי. בעצם בפרק הקודם כבר התחלנו לדבר על כמה שלומדים להכיר את עצמךָ. כמו שאמרת שבלידה הראשונה לא ידעת כלום ובלידה השנייה כבר באת מוכנה. אז כאילו את לומדת להכיר מה עושה לך טוב, מה עושה לך טוב כשאת עצובה, מה עושה לך… מה משמח אותך, מה את… איזה אנשים את צריכה לידך.
נהרתיה: וואי, ממש.
שירה: ואני חושבת שזה אפילו הרבה יותר עמוק מאשר טכנית, שזה חשוב מאוד, כי כאילו זה פשוט לדעת איך להתמודד עם החיים בצורה הרבה יותר טובה כי את מכירה את עצמך, אלא זה… את פשוט, משילים את כל מה שלא חשוב, כי ברגע שאת נופלת, אז כאילו את נופלת על הקרקע וכל מה שלא באמת חשוב הולך, בגלל שאין לך זמן לזה. כרגע אין לך זמן להתעסק באיך חושבים עליי ושטויות, [נהרתיה צוחקת] כאילו, או בדברים שחשבת על עצמך שהם לא נכונים או דברים שחשבת שחשובים לך, פתאום את מבינה שהם לא. בעצם את נשארת עם גרעין מאוד-מאוד טהור של מה חשוב לי. חשוב לי - להיות שמחה, חשוב לי - להיות בריאה, חשוב לי - לאהוב את הילד שלי. וזה… וזה עוד מה שאפשר להגיד בעצם - פרופורציות.
נהרתיה: אני רוצה להגיד על הסדר עדיפויות שזה חזק. לא קישרתי את זה לשם, אבל זה חזק. אני ממש מרגישה שכאילו ממש באופן שונה מאחרים, כל דבר שאני עושה אני חושבת לעצמי - רגע, גם מה סדר עדיפויות את מה זה משרת. ואם למשל כאילו עכשיו יש לי התלבטות כזה אם לסדר את הבית או ללכת לישון, אז אני אלך לישון.
שירה: מדהים.
נהרתיה: כי זה חשוב לי להיות עם הילדים שלי בצהריים שמחה, יותר מאשר חשוב לי שהכביסה תהיה מקופלת וזה מטורף, כי זה לכאורה כאילו זה נראה כל-כך חסר אחריות אבל זה הכי אחראי בעולם. ואני אומרת… וזה מרגיש לי שונה. זה מרגיש לי שונה, אבל לא קלטתי שזה משם וזה מדהים.
שירה: ומה שאמרת עכשיו כולל בתוכו המון דברים ש… חמלה עצמית, אהבה עצמית, לדעת לטפל בעצמך, שזה הבסיס.
נהרתיה: אבל זה מדהים, כי אם לא היינו עוברות את זה, אז אם היינו ניגשות לעצמנו ועושות לעצמנו טוב - היינו תופסות את זה שונה. כי היינו עושות… היינו עושות לעצמנו טוב כי אנחנו… לא יודעת, יותר ממקום אנוכי כזה, יותר ממקום נהנתני. וכאילו כשאת עושה לעצמך טוב אחרי שעברת כזאת תופת, את… את ממש מדוייקת עם עצמך, כי את יודעת… כי את עושה את זה… את מבינה?
שירה: כן.
נהרתיה: זה כאילו לשם שמיים.
שירה: כאילו…
נהרתיה: את כאילו את עושה את זה בשביל שיהיה טוב, כאילו.
שירה: כאילו יש… זה בעצם לקחת את הקליפה של האנוכיות ולמצוא בתוכה את ה… את היהלום. שהיהלום הוא - אם אני לא אדאג לעצמי אני לא אוכל לדאוג לאף אחד אחר. זה… זה אהבה עצמית נכונה.
נהרתיה: ממש.
שירה: זה… זה אנוכיות בריאה. זה… במיוחד להיות אמא, מה שדיברת, שכאילו פתאום את רק דואגת למישהו אחר וכל העניין הוא למישהו אחר. אז עוד יותר. לא, בגלל שאני יודעת שיש לי… אני צריכה לשמור על עצמי ואני צריכה לדאוג שאני אהיה בטוב, אז זה דווקא נותן איזשהו מקום מאוד בריא של - אני. כאילו דאגה לעצמי.
נהרתיה: שזה מגניב. כי, כאילו, נגיד כל התרבות הזאת שסביבנו היא מאוד במקום של לדאוג לעצמי ואני אעשה מה שכיף לי.
שירה: ממש. אבל בקליפה.
נהרתיה: אבל במקום אחר.
שירה: כן. [צוחקת]
נהרתיה: ממש. וכאילו… וגם… וגם בו זמנית היא מאוד במקום שאמא צריכה להיות טוטאל לוס. אמא צריכה לעשות, כאילו, עד הסוף בשביל הילד שלה. לאמא אין מקום. וכאילו… ומה שאנחנו עושות אנחנו מקלפות את זה.
שירה: אמא, בוסית, עובדת. כאילו, כל… כל דבר שעושים בעצם בחיים אז אנחנו יכולים לשכוח את עצמנו.
נהרתיה: ממש.
שירה: אבל מי שלמד שנורא חשוב לו שישמור על עצמו, אז הוא יודע לשמור על הבסיס הזה ולטפל בעצמו טוב. ושם את זה בסדר עדיפויות. לשים את עצמו בסדר עדיפויות. שזה…
נהרתיה: וזה כאילו כל-כך שונה מהדקות הזאת של - למה אתה מתכוון כשאתה עושה את זה. זה מטורף, אתה עושה את אותו דבר בדיוק, פשוט…
שירה: מהמקום הנכון.
נהרתיה: ממש, זה מדהים.
שירה: ממש. אז אמרנו - לדאוג לעצמי, ופרופורציות של כאילו באמת מה חשוב ומה פחות חשוב. אני באמת חושבת שזה כאילו מתחברים לתדר ההכי הכי הכי נקי ובריא. כי אפילו נגיד בעולם שלנו היום עם כל האינסטגרם וכל הכזה, לא יודעת, רצון להצליח בקריירה וכל מיני דברים שסבבה, מצוין, אבל - לא. זה מכניס לאמת של החיים, זה מכניס לאמת של הדברים, את… את הופכת להיות בן-אדם נקי ממניירות, כי אין לך זמן למניירות. [בגיחוך] כלומר לא היה לך זמן וזה השיל את זה ממך. כאילו את הופכת להיות בן-אדם של… אני באמת באמת חושבת שאם לא הייתי עוברת את מה שעברתי, אז הייתי היום ממש חיצונית. כאילו הייתי מתעסקת ב… שיחשבו עליי טוב, שאני אראה מגניבה שאני כזה אבנה לעצמי איזשהו דימוי. ונגיד הייתי רוצה ללכת ואפילו יכולה גם, לא יודעת מה, לעשות פודקאסט וכזה [בגיחוך] להיות איזה משפיענית רשת או whatever. אבל כאילו לא הייתי מחוברת לעצמי. אני כל-כך מחוברת לעצמי היום שזה כאילו… זה מתנה אדירה.
נהרתיה: מה, את חושבת שמי שלא עבר דיכאון לא מחובר לעצמו?
שירה: לאו דווקא דיכאון. קודם כל משבר, כן? לאו דווקא נפשי. גם כל משבר משפיע על הנפש. אז כאילו… אבל נגיד מישהו שלא יודעת, איבד את העבודה שהוא נורא אהב, או… אובדן, או איזשהו משבר שמטלטל אותך אז את פתאום העולם שלך מטלטל ופתאום את כזה מקבלת את הפרופורציות האלה ו… ומתחברת למה באמת חשוב.
נהרתיה: נגיד המלחמה. אוקיי? כל מי שחווה את המלחמה הזאת הרגיש את ה… את היציאה מפרופורציה הזאת. את… את הכניסה לפרופורציות האלה. כאילו… שכאילו, אוקיי יותר חשוב לנו להיות בחיים מאשר…
שירה: לגמרי, כן! הנה עם ישראל עכשיו עובר פרופורציות מטורפות כי הוא עובר משבר מטורף.
נהרתיה: ממש.
שירה: אפילו הקורונה, כל העולם באיזשהו… אני זוכרת שהיה את הקורונה [צוחקת] אז בדיוק גם יצאתי מהמשבר והיה לי איזשהו תקופה כזאתי של שמחה לאיד, [צוחקות] שאני חושבת שזה שמחה לאיד מה זה בריאה. בגלל שכאילו, היה לי… היה לי איזה תקופה כזאתי של שמחה לאיד, שכאילו פתאום נגיד שמעתי על… מישהי התגרשה, אני כזה: "יופי".
נהרתיה: די. [צוחקות]
שירה: כן, מצוין. כאילו, זה היה אחרי שבע שנים שהייתי בבור עמוק, כמו שדיברנו בפרק שלי. וכאילו פתאום באה הקורונה - ברוכה הבאה! כולם במשבר! [בגיחוך] כאילו, אני כזה: "איזה כיף, סוף-סוף כולם מבינים קצת מה זה שנלקח לךָ כל החיים מתחת הרגליים. סוף-סוף כולם מבינים מה זה שכאילו לא כל החיים הולכים על מי מנוחות. איזה כיף, הללויה!". כאילו, מה זה שמחתי. [צוחקת]
נהרתיה: וואי, גם לי יש שמחה… אני לא יודעת, נגיד עכשיו כשהתחילה המלחמה של "עם כלביא" אז ממש הרגשתי כאילו אני… כאילו אני ממש בסרטים כזה, שאני לא יודעת מה לְגַבִּי שנה הבאה. כאילו אני לא יודעת מה מתאים לי כבר. וזה גם, זה קצת נגזרת של הדיכאון. כאילו, אני לא יודעת במה אני טובה כבר, ואני קיצור, ממש מחפשת את עצמי. ואני… ואני בחוסר ידיעה. ועכשיו זה שכולם בחוסר ידיעה זה פשוט עושה לי נחת. [צוחקת] וזה פשוט וואו.
שירה: מדהים! זה בול זה.
נהרתיה: פשוט… זה לא ש… זה לא שכיף לי שאתם סובלים. זה כיף לי שכולם ביחד, זה כיף לי שזה לגיטימי מה שאני חווה.
שירה: נכון, צרת רבים חצי נחמה.
נהרתיה: אוי, ממש.
שירה: באמת כאילו…
נהרתיה: איזה קטע. [צוחקת]
שירה: יופי, תודה רבה, זה לא רק אני, כאילו לא רק בחרו אותי שאעבור את זה. לא, זה החיים, כאילו. [צוחקת]
נהרתיה: וואי, ממש. גם הניסיון, כאילו. יצא לי לחשוב על זה בשבוע האחרון. הניסיון הזה, להסתכל עם מה יצאנו ממשברים. זה הרבה יותר קל כשמסתכלים על דברים שכולם עוברים. נניח כאילו, לא יודעת, אני מסתכלת, אני אומרת: "וואי, בקורונה למדנו לעזוב את ה… את הניסיון להיות בשליטה וכאילו לזרום עם החיים". ואז כאילו הגיעה המלחמה ואנחנו עוד יותר… כאילו אני ממש מרגישה שזה תהליכים. ואז כאילו כשזה על עצמי - יותר קשה להרים את המבט.
שירה: אבל זה יותר חזק כשזה של עצמך, כי זה בדיוק מדויק לך.
נהרתיה: כן.
שירה: כאילו זה בדיוק פותח את המקום. זה גם כלומר… כשכולם עוברים את זה ביחד אבל זה שבאמת כולם עוברים את זה, זה קצת מתחלק בין כולם וכאן המתנה היא רק שלך. כאילו קבלת…
נהרתיה: והקושי הוא רק שלך. [מחייכת]
שירה: כן! המתנה נולדת מתוך קושי, ואת חווה את הקושי אבל את גם אחרי זה מקבלת את התמורה.
נהרתיה: מעניין, מעניין הקטע הזה, שכאילו…
שירה: חשבתי… [עוצרת ומהמהמת בהאזנה]
נהרתיה: לא יודעת, כאילו על מי… על מי משפיעות המתנות שקיבלת?
שירה: קודם כל עליך.
נהרתיה: כאילו, זה לא רק עליך. כאילו, זה עליך, אבל…
שירה: ואז כל המעגלים שמסביבך שמרוויחים. קודם כל משפחה, חברות, כל מי שאת פוגשת. עבודה שאת עובדת, אז מישהו שאת עוזרת לו או… הפודקאסט הזה! כאילו, אני אומרת, לא היינו… לא היה לנו את התובנות שיש לנו היום אם לא היינו עוברות מה שעברנו וגם באמת הרצון הזה לעזור לעולם, זה גם משהו שחשבתי עליו שהוא מתנה. פתאום עוברים… למה אמרתי שכאילו חיים בתדר הכי נכון אחרי משבר? כי באנו לעולם הזה בשביל… לזמן מאוד קצר, כן? כאילו אני אומרת מה, אפילו 90 שנה, זה ממש כלום. וכאילו אנשים שעוברים את החיים בכזה: וואו וזה, וכאילו, בוא ננסה כאילו כמה שיותר, לא יודעת, לכייף או משהו. אני… אני מאוד מאמינה בכיף, אבל הם חיים בתודעה כזאתי של אני רוצה שיהיה טוב לאחרים. אני רוצה שיהיה טוב לעצמי ושיהיה טוב לאחרים וכאילו לעשות טוב. כאילו נכנסים יותר ל… נהיים אנשים טובים יותר. גם מהמקום הזה של החמלה העצמית שזה מה זה גדול בעיניי. כי זה פשוט… אני חושבת שלאנשים שלא עוברים משברים וכאילו לא נשברו, אז קשה להם, קשה להם. כאילו, הם כזה מצפים מעצמם להמון-המון. קטע של ציפיות זה כזה… נגיד אני בת בכורה ואני תמיד הייתי כזה, לא יודעת… בתור ילדה אז הצלחתי בלימודים וכזה, ויצירתית ותמיד כזה…
נהרתיה: אני גם בכורה. [צוחקת]
שירה: יודעת. ותמיד יש ציפיות מאוד גדולות. גם מבכורים, באמת.
נהרתיה: נכון.
שירה: כאילו, יש ציפיות מאוד-מאוד גבוהות כזה: "כן, וזה, היא תצליח". וכשנפלתי למשבר בגלל שהמשבר היה כזה חזק אז - בום. כאילו, אפס ציפיות. וזה קצת כואב, כן? כי זה כאילו עכשיו כשיצאתי מזה אז לקח איזה כמה שנים שכזה חשבתי - זהו ויתרתם עליי? כאילו אין? [צוחקת] אתם כבר לא חושבים שאני צריכה… לא יודעת, אבל…
נהרתיה: כאילו המשבר היה של המשפחה, גם.
שירה: של המבט עליי. כלומר עכשיו… דרך אגב גם נגיד אני יודעת שאמא שלי, כאילו, זה גם לה עשה. כמובן שכל מי שגם מסביב למשבר הוא חלק מהמשבר וגם הוא מרוויח מתנות, כי כאילו אמא שלי נגיד, אין לה שום ציפיות כבר מהילדים. היא רוצה שהם יהיו בריאים ושמחים ושיהיה להם כמה שיותר טוב.
נהרתיה: וואו!
שירה: וכאילו כל השטויות האלה של כאילו: "אבל הם צריכים להצליח, אבל הם צריכים להיות כך וכך" [בגיחוך], זה פשוט לא חשוב וזה פשוט מתנפץ אז עכשיו בעצם…
נהרתיה: זה חשוב, פשוט הרבה פחות.
שירה: כן, כאילו… כמה זה באמת חשוב? כאילו, עושים את זה, עושים, עושים בחיים, מתקדמים אבל לא ממקום של - יש איזה ציפייה. כאילו לא. שיחררנו את זה. כאילו, עכשיו אנחנו חופשיים לעשות באמת מה שטוב לנו, מה שבאמת אנחנו רוצים כאילו אין איזה ציפייה שאם היא לא תצליח סימן שזה לא טוב. וחמלה עצמית, כי כולנו בחיים כל אחד יש לו רגעים. קודם כל לכולנו יש ילדה בתוך הלב שתמיד תישאר שם ואם אתה לא בחמלה עליה - אז אתה אכזר לעצמך כל החיים. אז כולנו פוחדים וכולנו עצובים וכולנו חסרי ביטחון לפעמים, וכולנו מרגישים לבד לפעמים, וכולנו… ומי ש: "לא! לא! אבל אני צריך… אני חזק! אבל אני… אני… לא! אין מצב! אסור לי כאילו להישבר! אסור לי", אז הוא נורא קשה עם עצמו. ואנשים שעוברים משברים זה… נגיד, סתם עובר לי בראש שכאילו נגיד אחרי שהייתי במאניות ועשיתי שם כל מיני דברים שאני לא הייתי עושה בזמן רגיל. אז אחרי זה באמת כאילו היה צף לי בושה ברמה מאוד-מאוד רצינית. פשוט הייתי… אחרי שכבר חזרתי לעצמי פתאום הייתי נזכרת בדברים שעשיתי, וכאילו ממש הייתי מתביישת. ואני זוכרת שהייתי מחבקת את עצמי. פיזית ממש כזה הייתי… כל פעם שזה עלה אז כאילו הייתי כזה מחבקת את עצמי, כאילו… וכדי לעבור משבר את חייבת כל הזמן לחבק את עצמך ולסלוח לעצמך ולהיות בחמלה. ולא רק לעצמך חמלה, אלא גם לאחרים. כי פתאום את יודעת מה זה להיות במשבר, כאילו. אני מכירה אנשים ממש… אפילו, כאילו, אני אומרת לא רק עליי אני רואה שלפני משבר הם היו פחות כזה בקטע של לחמול ועכשיו הם… נפתח להם הרגש, כאילו. נפתח להם הרחמים. כי הם פתאום יודעים: "לא. גם אני יכול. כל אחד יכול להישבר".
נהרתיה: וואי, מדהים. זה ממש… לפעמים כאילו יש איזה תסכול כזה כשאתה מדבר עם מישהו שלא חווה קושי נפשי, או לפחות לא נתן לעצמו להיכנס לזה. הוא פשוט לא מבין את השפה שלך. הוא לא. הוא פשוט… הוא חי בסימפטומים של זה, כאילו, של הציפיות האלה של מה… לחץ כזה, כזה לא נעים כבר להיות ליד הבן-אדם. יש אנרגיה כזאת לא… אבל הוא לא… הוא לא… הוא לא ישב עם עצמו ויגיד לעצמו: "זה בסדר, בוא נשחרר את הציפיות, זה בסדר, בוא נהיה אני". זה באמת שפה שכאילו רק אם אתה מסכים להיכנס… להבין שיש לך קושי בנפש ולהיכנס לתוך זה ולחוות את הכאב הזה, רק אז אתה פשוט מבין, ואתה מצליח ו… לא יודעת, נראה לי אתה נהיה בן-אדם נעים יותר.
שירה: כן, וגם ענווה, שאמרנו את זה באחד הפרקים הקודמים. שכאילו באמת נהיים אנשים יותר אולי נעימים, מהמקום הזה שכאילו יש להם פרופורציות על עצמם. כאילו, הם לא, הם יודעים שיש להם מגבלות הם יודעים שכאילו… כן, כאילו הם יודעים מה זה להיות קטן, הם יודעים מה זה להיות חלש, הם יודעים מה זה לא להצליח, וכאילו…
נהרתיה: הם גם יודעים מאיזה מקום בנפש מגיע דברים שאחרים עושים.
שירה: מעניין.
נהרתיה: זאת אומרת…
שירה: זה כבר חוכמה. שזה ממש-ממש מתנה גדולה, שזה כאילו…
נהרתיה: שאתה מנתח… אתה כבר מנתח את הנפש של אחרים קצת.
שירה: זה ממש מביא לךָ חוכמה על הנפש. כאילו, את לומדת איך הנפש עובדת. נגיד ה… בעיניי, המטפלים הכי מדהימים, יהיו אנשים שעברו משהו.
נהרתיה: נכון.
שירה: אני לא יכולה לדמיין אפילו מטפל שלא עבר כלום. כי הוא לא מכיר כלום!
נהרתיה: נכון מאוד.
שירה: זה… כאילו זה…
נהרתיה: גם נראה לי הקושי… אני חושבת, שאנשים שעוברים משבר עיקר הקושי זה שאתה עכשיו בעמדה שאתה לא יכול להשפיע. אתה צריך לעבור את זה. אתה צריך לעבור דרך הכאב ודרך הקבלה ודרך הלהיות… להיות בעמדה כאילו פסיבית, זה ממש קשה. נגיד עכשיו כאילו אני מחפשת עבודה ואני… אני עדיין במקום שאני יודעת שהנפש שלי פצועה מדי בשביל להצליח להיות בכל עבודה. כאילו, יש עבודות שממש פסלתי, בגלל שהייתי רוצה, אבל הנפש שלי עדיין לא יכולה לעמוד בזה. וזה מה זה מבאס. אני לא יכולה עדיין להיות בנתינה במקום שאני הכי בשיא שלי, כי אני… כי אני לא בשיא שלי, ואני מקבלת את זה. כאילו, צריך לקבל את זה ככה.
שירה: מהמם! זה שאת מקבלת את זה, זה הכי חשוב. גם ללמוד שיש לךָ קצב זה זה משהו שאני ממש למדתי. שכאילו, יש לי קצב וכל העולם יכול להיות בקצב אחר, לא אכפת לי כמה פער. אני דואגת ללכת בקצב של עצמי, כי אני יו… כי אני שומרת על עצמי, כי אני מכירה את עצמי. אז כאילו גם את, כזה, את בודקת איפה את. את בודקת מה מתאים לעכשיו, מה יתאים לעוד חודשיים בקצב שלך.
נהרתיה: כן. ממש.
שירה: מעבר לזה שהופכים להיות, כזה, עם חמלה ורכים יותר, אני באמת חושבת שגם הופכים להיות חזקים יותר. אני פשוט מרגישה את זה על עצמי. כאילו, אם הייתי מציירת את עצמי, הייתי מציירת את עצמי כאילו עם שרירים, שרירים, שרירים.
נהרתיה: וואו.
שירה: פשוט כי אני כל-כך חזקה, זה מטורף. כי פשוט מה שלא הורג מחשל? [נהרתיה מגחכת] אז עברתי שוב ושוב ושוב. דבר שהיה אמור להרוג אולי, אבל זה לא. ומה שיצאתי מזה… זה כאילו, עברתי בתוך אש ופשוט יצאתי כאילו מחושלת מהאש הזאתי. באמת-באמת, הרבה דברים אני יכולה לעשות שאנשים לא יוכלו לעשות כי כאילו קפצתי אלף באנג'ים מטפוריים ושחיתי באלף אוקיינוסים מטפוריים, וכאילו עברתי כל-כך הרבה דברים. אני חסינה, לָרֹב, באמת, כלומר לְרֹב הדברים. הופכים להיות באמת… עכשיו, לפעמים בגלל שאני באמת עברתי משהו שהוא היה הרבה שנים וכאילו… זה… לפעמים אני אפילו אומרת, לא יודעת, זה קצת בודד בגלל שכאילו אני חושבת שהחוויה הזאתי של העוצמה או החוסן הזה או כאילו ה"סופר-וומניות" הזאתי, החוויה שלי את העולם היא כל-כך שונה משל רוב האנשים. זהו. [צוחקת]
נהרתיה: את ממש אמרת לי, שכזה: "אל תתביישי בזה שאת מיוחדת".
שירה: נכון.
נהרתיה: "אל תתביישי בזה שיש לך כוחות על שאת יכולה להביא לעולם, כי… כי את מיוחדת".
שירה: אמרתי… אמרתי לך שאת… את גדולה, ואת כזה אומרת: "לא, אבל אני רוצה להיות קטנה, אני רוצה להיות קטנה". אבל אני כזה: "לא נשמה, עברת כבר מה שעברת, את גדולה". כאילו, את חייבת… נכון, צריך כאילו to embrace it. כאילו, צריך לקבל את הגודל הזה, ולהתקדם איתו.
נהרתיה: וואי, מדהים.
שירה: ברשימה שעשיתי לי כתוב לי - "מגלים למי באמת אכפת". או, כאילו בעצם, איזשהו אבן בוחן על אנשים אחרים. שזה… מה דעתך על זה?
נהרתיה: וואי, עולה לי… עולה לי משהו מרגש, שאחד השיעורי בית שהעובדת סוציאלית נתנה לי זה היה לישון שש שעות בלילה. וצחקתי לה בפרצוף, אמרתי לה: [צוחקת] "מותק, זה כל-כך לא יקרה".
שירה: די… עם תינוק וזה.
נהרתיה: "תני לי שעתיים ואני אהיה מאושרת, באמת. שש שעות? כאילו את לא… את חיה בסרט כאילו". היא עושה לי: "את צריכה לישון שש שעות! את צריכה לספר לכל המשפחה שלך ולכל המעורבים בדבר שיש לך דיכאון ושזה מה שאת צריכה". היא אמרה לי: "את צריכה שש שעות ואת צריכה לאכול ארוחות… ארוחות מבושלות, שיביאו לך." ואני כאילו: "וואי, את כל-כך כאילו לא הבנת אל מי את מדברת". אבל טוב… אבל עשיתי את השיעורי בית שהיא אמרה לי, ונתתי… כאילו, הלכתי לאמא שלי ואמרתי לה… לאמא שלי, לאחיות שלי, למשפחה, אפילו לבנות דודות נראה לי, אמרתי.
שירה: מדהים.
נהרתיה: שיש לי דיכאון ואני צריכה עזרה ואני צריכה לישון שש שעות בלילה. וכאילו מבחינתי, כאילו, הייתי כזה, טוב, אני עושה את מה שהיא אמרה לי והולכת, כי אני לא חושבת שזה… זה. ואחותי התנדבה לישון עם הבן שלי כל התקופה של המילואים, זאת אומרת גם לפני המלחמה וגם במלחמה.
שירה: וואו!
נהרתיה: היא פשוט ישנה איתו בחדר ונתנה לי… וגם, כל השבתות שהלכנו אליהם, היא פשוט ישנה איתו בחדר כל הלילה, ורק במקרים ממש קיצוניים שהיא לא הצליחה להרגיע אותו בשום אופן - רק אז היא העירה אותי. ואשכרה ישנתי שש שעות בלילה.
שירה: אני בשוק, איזה מדהימה.
נהרתיה: ממש.
שירה: וזה אחותך הקטנה.
נהרתיה: אחותי הקטנה.
שירה: שכאילו לפעמים אחים קטנים לא חושבים שהאחים הגדולים שלהם צריכים את העזרה שלהם.
נהרתיה: ממש.
שירה: אז זה מדהים.
נהרתיה: ממש. פתאום כאילו היה התגייסות מטורפת. גם היא באה לישון אצלי פעם, ואחותי אחרת באה לישון אצלי גם בשביל להיות איתו בלילה. ו… הוא היה תינוק ממש קשה, כאילו זה היה להסתובב איתו בידיים כשהוא צורח כמה שעות, נראה לי.
שירה: וואו. אז זה גם הראה לך כמה אכפת להם וגם הראה לך חוזקות שלהם. כלומר זה… זה סוג של אבן בוחן.
נהרתיה: כן, זה מדהים.
שירה: כאילו זה… זה מראה מה יש לבן-אדם לתת, כמה הוא חזק. כי יש אנשים, כשחשבתי על הנושא הזה, שכאילו זה… זה מראה מי האנשים באמת, או כמה אכפת להם. כאילו יש אנשים שנורא אוהבים אותך אבל הם לא יכולים להיות שם. כמה שהם ירצו הם לא יכולים. ולפעמים צריך לסלוח אפילו במקום הזה. יש לי חברה שהיא עברה משבר נפשי והיא הייתה באשפוז. ויש לה אחות שהייתה לה הסרטן וכשהיה לה סרטן, לאחות, אז החברה שלי כל הזמן הייתה איתה בבית חולים וזה. ואני חושבת שהאחות כן ביקרה את החברה שלי באשפוז, אבל הרבה פחות. וכאילו יש לה… החברה הזאתי, אמרה לי, כאילו: "יש לי מקום שכאילו אני… היא לא הייתה שם בשבילי ואני הייתי שם בשבילה".
נהרתיה: וואו.
שירה: וכאילו אני אומרת, אנשים שמתמודדים עם נפש, בגלל שזה כזה פנימי, בגלל שזה כזה מעורפל ולא מובן, ואם אתה לא עברת בדיוק את זה, אז לא תבין, בטח לא מקומות שהם קצת מפחידים כמו להיכנס לאשפוז כאילו וכל מיני דברים כאלה, אז יש כאלה שלא יכולים להיכנס לאש הזאתי ולעזור לך וצריך לסלוח. כאילו, אמרתי לה: תנסי לסלוח. פשוט כי היא אוהבת את אחותה ויש להם קשר. אז כאילו, אנשים שעברו משבר נפשי, בטח כזה כבד, צריכים להיות גדולים ולסלוח, כאילו למחול. כי זה לא אומר שלא אוהבים אותךָ אם לא היו יכולים להיות איתך ספציפית ברגע הזה.
נהרתיה: אתה מבין שפשוט… אתה פשוט… כל בן-אדם עושה את מה שהוא חושב לנכון עם הכלים שיש לו ו…
שירה: ממש.
נהרתיה: לא לכולם יש כלים… יש את הכלים שהיית רוצה שיהיה להם.
שירה: אבל זה כן מדהים לראות כשיש אנשים שכן יש להם את הכלים האלה ואת יודעת גם שהם שם כי הם אוהבים אותך, וכאילו הם רואים אותך - מעבר לכל בלבול וכל שיגעון שאת מתנהגת בו. רואים אותך כאילו והם פשוט שם איתך. למה? כי הם אוהבים אותך.
נהרתיה: זה קשה להחזיק את זה ש… כאילו, לפעמים זה קשה לראות שזה כל מה שהוא היה יכול לתת כשהוא נתן את המקסימום שלו.
שירה: מי?
נהרתיה: הבן-אדם שאוהב אותךָ. לפעמים כאילו… לפעמים אתה כזה: "אבל אני כל-כך צריכה יותר. זה כל-כך פעוט בשבילי העזרה הזאת".
שירה: מדהים.
נהרתיה: אבל זה באמת… אתה חייב ללמוד את זה בשביל להמשיך כאילו ל…
שירה: זה גם קצת למחול, כאילו… ולהבין שבאמת עשו כמיטב יכולתם, וכאילו גם הם מתחזקים מהדבר הזה. כאילו, אנשים שקרובים אליך גם מחכימים וגם מתחזקים, בדברים אחרים בחיים אולי הם יהיו עכשיו יותר חזקים בזכות זה. וזה גם נגיד נופל על משפחה. גם ההורים לא יודעים מה לעשות, גם הבעל לא יכול לדעת מה לעשות. זה חתיכת דבר, וכאילו כולם עושים כמיטב יכולתם. זה קשה, בגלל שאת כל-כך סבלת וכאילו את כל-כך יכלת להעזר במישהו אחר, אבל הרבה נופל עליך. ולכן מתחזקים כל-כך הרבה! [צוחקת] כי הרבה נופל על הכתפיים שלךְ כאילו, ו…
נהרתיה: זה עושה שרירים.
שירה: ממש. וכן יש את האנשים שאוהבים, פשוט…
נהרתיה: גם… גם אתה… נגיד, אחותי ילדה… ילדה אחרי, שנה אחרי, ופתאום אמא שלי הייתה בשבילה כמו ש… כאילו, היא כל הזמן אמרה לי: "וואי, כאילו פתאום אני יודעת איך להיות בשבילה כמו שלא הייתי בשבילך".
שירה: וואו.
נהרתיה: עכשיו, אני… לא זה מדוייק, כי היא באמת הייתה בשבילי המון. אבל… אבל זה מדהים, פתאום כאילו המודעות הזאת באמת גם עוזרת לאחרים. וזה ממש…
שירה: היא החכימה והיא צמחה והתחזקה מהמשבר שלך. מדהים.
נהרתיה: כן, היא גם למדה דולה אחרי זה, ממש צמחה מזה. [צוחקת]
שירה: די! גם יש את זה שמעריכים אחרי זה את החיים. אמרתי את זה בפרק שלי, שכאילו ברגע שחזרתי לעצמי אז כל יום שאני קמה בבוקר ויש לי את עצמי בחדר - יש לי הכל. וכל דבר קטן זה מעבר. עכשיו, זה מצחיק בגלל שזה… אני באמת קיבלתי את זה ברמה אולי הכי גבוהה בגלל שלקחו ממני דבר כזה בסיסי. וברגע ש… וחשוב, וברגע שהוא חזר לי… אני חושבת שזה כמו נגיד שמישהו היה, לא באמת, בקומה. אין לי… אני תמיד מדמה את זה לקומה. ופתאום קיבל את החיים שלו. או מישהו שלא יודעת, נגיד, היה משותק בכל הגוף ופתאום קיבל את זה בחזרה. אז כאילו כל דבר מעבר לזה, זה בונוס. ועכשיו כשעברו כבר חמש שנים מאז שחזרתי לעצמי, אז זה קצת הולך וכזה דוהה. אבל זה עדיין, זה מאוד חזק.
נהרתיה: כי באמת הכוח של הטוב זה להשכיח ממך את הרע. זה ממש משכיח ממךָ את ה…
שירה: ממש. כלומר, גם זה מתנה. [צוחקת] גם לשכוח.
נהרתיה: כאילו, גם הכוח של הרע זה להשכיח את הטוב, אבל… כן, נכון.
שירה: כן. אני באמת-באמת, עכשיו כזה, רוצה לחיות את החיים על… ממש לסחוט את המיץ כאילו מהחיים. אני, כאילו… יש לי כל-כך הרבה הערכה, הערכה לכל דבר. כלומר כל טיפת מצב רוח טוב שיש לי ויש לי הרבה ברוך השם עכשיו, אז כאילו… אבל אני כל-כך מעריכה כל טיפה, וכל רגע של חיבור לעצמי שעכשיו זה כל הזמן, אבל שוב, כאילו, כל נשימה שלי אני מעריכה. הכרת תודה זה וייב מאוד-מאוד חיובי, כאילו. [צוחקת]
נהרתיה: ראיתי פעם, אני לא זוכרת מי כתב את זה, שכאילו להגיד כל בוקר אחרי "מודה אני": "מודה אני לפניך מלך חי וקיים שהוצאתני מאפלה לאורה".
שירה: די!
נהרתיה: זה חזק.
שירה: וואו. "שהחזרת בי נשמתי", זה ממש מה שקרה לי, באמת. זהו, אז נגיד אפילו עכשיו במלחמה, אז באמת שכאילו, מצד אחד ברור שמשברים נפשיים קורים לאנשים רגישים מלכתחילה. אבל גם מצד שני עברתי כאילו, אני אומרת, דברים כל-כך כל-כך מפחידים וקשים ש… ואני אזהר ויאמר שאפילו כאילו השביעי באוקטובר זה… שמעתי פעם שכאילו… בעצם שאם עברת טראומה זה עושה אותך הרבה יותר… פחות נשברת מטראומה הבאה. אז כאילו אני אומרת, בשורות קשות שבאות, זה כאילו, את לא: "בום, אני בשוק, כל החיים שלי נשברו, חשבתי שהחיים בטוחים, חשבתי שהחיים הם קלים". [נהרתיה מגחכת] לא, כאילו, את: "וואלה, כאילו כי נכון, כן".
נהרתיה: אנחנו רגילים.
שירה: לא בקטע עצוב, בקטע אבל… באמת, כאילו… גם יש בכלל קטע של… שמדברים על זה כזה בתורות של התפתחות תודעתית והתפתחות כזה רוחנית תודעתית. לא דתית, כזה תודעתית. שכאילו נגיד אם יש מישהו, ש… מתי מתפתח, נגיד, משבר רוחני? כי באמת ממשבר נפשי עוד מתנה שיכולה לצאת, זה ממש התפתחות רוחנית ותודעתית. בגלל שנגיד מה זה משבר רוחני, למשל? זה כשמישהו, יש משהו שהוא מאוד-מאוד מקשר אליו וזה נלקח ממנו. נגיד דוגמה - מישהו שהוא כזה bodybuilder, כזה מישהו שהוא כל היום עושה ספורט וכל היום מאוד מחובר לגוף שלו ולחוזק של הגוף שלו וכאילו… ואז - בום. לא יודעת, הוא נהיה משותק, לא עלינו, ברגליים. כאילו, זה יכול לקחת בן-אדם לצלול לעומקים של הייאוש, כאילו, של… של הדיכאון הכי נורא ולקחת אותו למסע כמו בעצם משה רבנו.
כאילו, שאני זוכרת שכשהייתי במדרשה חשבתי, מה משה רבנו עשה כל השנים האלה מאז שהוא עזב את מצרים, והיה שם כזה במדבר עם יתרו, ו… מה הוא עשה שם? הרי הוא היה שם רוב חייו. כאילו, הוא היה שם נראה לי 40 שנה ומעלה. ומה שהוא עשה, ככה אומרים, זה כאילו הוא בעצם עבר משבר רוחני וצמיחה רוחנית, כאילו. ולמד בעצם להיות… הפך להיות הוא. בגלל שהוא חשב שהוא נסיך מצרים, כן? והתדמית הזאתי שהייתה לו לגבי עצמו, התנפצה. וכאילו כשלוקחים למישהו את מה שהוא חשב על עצמו ופתאום אומרים לו: "לא, אתה לא יכול להיות יותר בן-אדם חזק שהוא כל היום ב… עושה מתח בחדר כושר". כאילו, לא. את לא עכשיו מאוד-מאוד חברתית כמו שהיית. נגיד, אני כאילו כל, כמעט, היכולות החברתיים שהיו לי או כל מיני יכולות שממש חשבתי שזה בזהות שלי, כמו להיות טובה עם ילדים, דברים שהם באמת מאפיינים אותי - אבל כאילו זה נלקח ופתאום… אז זה משבר מאוד מאוד מאוד גדול. אבל אז, ברגע שמתגברים על… על האובדן הזה אז פתאום את כזה, וואלה, אולי זה כאילו אפשרות לצמיחה בעצם עכשיו לגלות את מי שלא ידעתי שאני. חשבתי שאני משהו, אבל זה היה נורא קטן. פתאום, וואו, עכשיו לעוף. נשברים הרגליים ומקבלים כנפיים.
נהרתיה: מעניין, אז אם כאילו… אם גילית שאת נגיד… היה שלב שכאילו הכוחות החברתיים שלך נלקחו ממך, אז… אז מה? בעצם מאיפה צמחת? מה גילית אז?
שירה: קודם כל, באמת, גם צמיחה רוחנית, ככה אומרים, זה לא להיות attached לכלום. כלומר, לא להיות קשור לשום דבר. כששום דבר לא מגדיר אותך. את יכולה בתכלס… את צריכה להגיע למצב, כדי להיות חופשייה, להגיע למצב שבו שום דבר לא מגדיר אותך, שום דבר.
נהרתיה: כמו שאומרים על סוכות, שלמה שמחים בחג הסוכות? כי זה… כי זה סוכה שהיא ארעית. שאתה נזכר שהכל בעולם, כאילו, יכול להשתנות בכאילו… השם מנהיג את כולם, כאילו…
שירה: מדהים. זה… זה ממש הפרופורציות כאילו של… כן, כאילו גם… גם הגילוי הזה שאת באמת עפר ואפר, זה כזה… זה החופש הכי גדול, זה הגודל הכי גדול. כי ברגע שאת לא מוגבלת למשהו - את הכל. כאילו, את אין סוף.
נהרתיה: את מבינה שאת… את מבינה שאת כל-כך גדולה שאת פשוט לא יכולה לתפוס את עצמך בתוך קובייה ולהגיד: "זאת אני".
שירה: אף אחד. כולם כל-כך גדולים. כאילו, פשוט אנחנו, מטבע הנפש של האדם, כאילו, אנחנו גדלים. אנחנו חושבים כזה: "טוב אז אני מקשרת את זה… אני חכמה". יש לך כל מיני דברים על עצמך שאת שאת חושבת שהם את ויש גם דברים שאנחנו מאוד קשורים אליהם. כאילו, אני, ממש נלקח לי הכל. המראה שלי, כי בדיכאון אז השמנתי כי אכלתי-אכלתי-אכלתי. זה היה אחרי המאניה והמוח שלי כאילו היה מאוד-מאוד חסר אנרגיות.
נהרתיה: וואו.
שירה: אז אכלתי-אכלתי-אכלתי, והעליתי איזה 15 קילו בשבועיים. אז התנפחתי כולי וכאילו… כאילו, יש לי סימני מתיחה מהתקופה הזאת.
נהרתיה: וואו.
שירה: ונהיה לי מלא חצ'קונים, אז כאילו… ואז גם תרופות והם בכלל עושות תופעות לוואי ו… כאילו, תרופות שלא טובות לךָ. אז כאילו כל מיני דברים. השלתי, כאילו, עוד קליפה ועוד קליפה שכאילו עד שנשאר רק שירה. כאילו, זה מדהים. כי כאילו, זה… זה האמת. שכאילו יש אותך ושום דבר אחר זה לא את. כאילו, לא אם את… כלום. ואפילו, לצורך העניין, החיים שלי זה כאילו לא אני, בגלל שלקחו לי את ה… את האישיות שלי. לקחו לי את הנש… אולי החיים, כן. כי הייתי בחיים. אבל האישיות שלי, זה אפילו לא אני. כאילו, אני כל-כך חופשייה בלב שלי, כאילו, להיות מה שאני רוצה ולעשות מה שאני רוצה, שזה כאילו…
נהרתיה: וואו.
שירה: עכשיו, האם הייתי אומרת למישהו, ובכלל כל המתנות, האם הייתי אומרת למישהו: "וואלה, אני ממליצה לךָ, לֵך תפיל את עצמך למשבר נפשי".
נהרתיה: כאילו זה טוב שרק אלוקים מסוגל להביא לך. [צוחקת]
שירה: וואי, לגמרי כי ברור שזה לא. כלומר זה… זה משהו שהוא נקנה בייסורים, ולא חייבים להתפתח מייסורים. אפשר ללכת וללמוד ולגדול ולעבוד על עצמך, לעשות עבודה וללכת לטיפול. וכאילו, לא חייבים להישבּר בשביל לקבל מתנות. אבל בדיעבד זה… יש דברים שאפשר לקבל רק מתוך האש הזאת. כאילו, לעבור באש הזאתי. וזה דברים נדירים גם וכאילו… וגם זה מקצר תהליכים. כלומר, למשל, מאניה זה כאילו הכי הלהשיל את האגו הזה שהכל נשבר, כאילו. פתאום ונשאר רק מה שאת באמת. אז לא הייתי ממליצה. [מגחכת] כאילו אפילו נגיד יש מטפלים שמטפלים בסמים משני תודעה, אומרים: "תיקח LSD ואז זה יפתח לך את התודעה". קודם כל, אני לא ממליצה לאף אחד שיש לו איזשהו קשר או איזה רגישות כאילו ואיזשהו נטייה למשהו נפשי, לגעת בשום דבר שקוראים לו סמים. אפילו לא הרבה אלכוהול. וכאילו… אבל, בדיעבד זה כאילו… אני באמת מאמינה שהמאניה זה היה… זה פתח לי את המוח כאילו וזה… האמנות שלי היום היא אחרת, ברמה אחרת שכאילו, נגיד המורה שלנו עכשיו… אחת המורות לאמנות היא כזה אומרת עושה לנו תרגילים של עצימת עיניים וכזה: "תציירו שנייה בעצימת עיניים, שתי ידיים, וזה יפתח לכם את החלק במוח של האמנות". ואני זוכרת שכשהייתי ב… עוד לא דיברנו על זה, נדבר על זה בעתיד, שאני לא הייתי באשפוז, אבל הייתי באשפוז יום.
נהרתיה: וואלה.
שירה: שזה כמו מועדון כזה… כן. שבאים אליו כזה במשך היום כזה לאיזה חמש שעות. אז הייתי שם איזה שלושה חודשים וזה היה לי מדהים. בעיקר כי זה היה… הייתי בדיכאון וזה היה קבוצת תמיכה.
נהרתיה: וואו.
שירה: פתאום פגשתי אנשים אחרים שעוברים, לפעמים זה ההצלה הכי גדולה.
נהרתיה: הלוואי שהיה לי. [מגחכת]
שירה: ממש, כאילו, זה… זה מדהים נדבר על זה בפרק של מה עוזר. אבל, הייתי שם והייתה שם… היה שם טיפול באמנות. עכשיו הייתי שם בדיכאון ואז התפרצה לי מאניה. אז, כאילו, המטפלת באמנות ראתה אותי במעבר מדיכאון למאניה. עכשיו, בדיכאון לפני זה, הייתי כאילו מציירת דברים מאוד-מאוד כזה שבלוניים כזה סיסטמטיים כאלה. [בגיחוך] לא יודעת, כאילו, הייתי מציירת נגיד, לא יודעת, לוח שנה, וכל מיני דברים, כאילו, מהשכל. וכשהתפרצה לי המאניה פתאום הייתי מציירת, וכאילו הייתי כמו בן-אדם עיוור. כאילו, הייתי מציירת, לא מסתכלת על הדף ומציירת. שלא לדבר על זה שציירתי את בית המקדש ובכיתי וכמה שזה… אבל… כאילו, כי זה מאניה. אבל המטפלת באמנות אמרה לי: "וואי את מציירת כאילו את לא מסתכלת על הדף. כאילו, את מציירת כאילו את לא רואה".
נהרתיה: וואו.
שירה: וזה כאילו המקום שהמורה שלנו עכשיו מנסה להביא אותנו אליו, וכאילו - בום. [נוקשת באצבע] המאניה נתנה לי את זה בשנייה. ויש לי את זה [נוקשת באצבע] עד היום.
נהרתיה: חזק.
שירה: ממש. כאילו, מאז נפתח לי וכאילו האמנות שלי השתנתה בצורה מטורפת. אז הנה יש מתנות ממש רציניות, כאילו, ממשברים.
נהרתיה: איזה מגניב.
שירה: ממש. אז שוב, לא… לא ממליצה לכם ללכת ולנסות לעורר משבר נפשי, [בגיחוך] אבל מי שעובר עכשיו משבר נפשי שידע שזה… יש בזה, כאילו, אוצרות שרק אם נופלים למעמקים האלה מקבלים אותם. ו…
נהרתיה: וזה בסדר לא לראות את זה כשאתה שם.
שירה: לגמרי. ברור.
נהרתיה: אתה לא יכול לראות את זה כשאתה שם. אני עדיין קצת… קצת מתקשה להסתכל על הטוב. זה ממש… [בגיחוך] זה ממש אני זורמת עם הנושא של הפרק, אבל זה באמת…
שירה: כן, זה גם תהליך. אבל הנה את… כן יש דברים שאת כבר כן מסוגלת להגיד: "יש לי את זה, והנה כאילו יש לי חוכמה של הנפש. אני… אני שמה לב שאני מחוברת לעצמי יותר, אני שמה לב…". אני ממש מרחמת… כלומר, ראיתי עכשיו איזה משפיענית רשת כזה, וכאילו… וכאילו, הסתכלתי עליה וחשבתי ככה הייתי, אם לא… אם לא הייתי עוברת משבר נפשי. אם לא הייתי עוברת מה שעברתי - אני הייתי חיה במציאות מאוד-מאוד חיצונית כזאתי, והצלחה, ולנסות כזה כאילו לכבוש יעדים וכזה ולהיות מדהימה, [בגיחוך] וכאילו, בלי העומק. והיום יש לי עומק שורשים מדהימים כאילו לתוך האמצע של הקרקע של הארץ! כאילו…
נהרתיה: חכם.
שירה: כי אז אתה… זה בונה אותך, ממש. אתה חושב שזה שבר ואתה כזה: "מי אני?". אבל לא, אתה צומח מתוך זה כמו עוף החול. צומחים מתוך האפר להיות משהו שלא היה קורה בלי זה.
נהרתיה: אני גם, באמהות שלי, ממש מרגישה, כאילו… יש לי… יש לי עדיין את הקולות האלה בראש של… של הציפיות החיצוניות, ו"תקפלי כביסה ואל תלכי לישון" וכאלה. אבל… ואני יודעת שניצלתי מזה. זאת אומרת, זה קשה כאילו אני עוד לומדת את הלקח וזה מאוד קשה ללמוד. זה תהליך אהההה… [קול מאמץ] אבל כאילו… זה גם בתוכי כאילו. זה אחד הדברים הקשים, אבל… אבל גם אני יודעת שאני עושה פה איזשהו עבודת בירור של… כאילו, משהו בדורות שלנו מתנקה לאט-לאט מכל מיני דברים שכן נדבקו בגלות וכאילו כל מיני דברים כאילו לא בריאים לנפש.
שירה: ממש.
נהרתיה: וסתם, כל מיני, לא יודעת, אפילו דור השואה נגיד. אז אנחנו כאילו… איך להגיד את זה?
שירה: בטראומה מזה.
נהרתיה: פחות בטראומה, כן. פחות, בכל מיני שגעונות כאלה קטנים של לשמור על לחם במקפיא וכל מיני כאלה. אז אני ממש חושבת שמה שאני עושה בתוכי זה איזשהו תהליך של בירור, שאני עושה אותו בשביל שהדורות הבאים לא יצטרכו לעשות אותו.
שירה: לגמרי.
נהרתיה: כאילו, אני מנקה את הנפש של הילדים שלי, דרכי.
שירה: וואי וואי, זה מרגש אותי שאת אומרת את זה. [צוחקות]
נהרתיה: אני ממש… אני ממש, כאילו… אני ממש מכוונת על זה כל פעם שממש קשה לי כאילו למשל ללכת לישון במקום לקפל כביסה. אני ממש אומרת: "את עושה את זה בשביל שלילדים שלך אחרי זה הם יהיו נקיים מהמלחמה הזאת שבתוכך", כאילו.
שירה: איזה מלכה.
נהרתיה: ובאמת… לא יודעת. את מסתכלת על כל מיני דברים חולים בעולם ואת אומרת: "בא לי שזה יתנקה". אבל איך זה תנקה? בתוכי, כאילו.
שירה: ממש.
נהרתיה: כאילו, כי העולם עשוי מנפש נפש נפש נפש נפש.
שירה: ממש.
נהרתיה: וכל אחד בתוך הנפש שלו צריך לעשות את הבירור שאת עושה. ואני חושבת שהבירור שאני עושה, שאני לוקחת אותו כל-כך באופן חזק, אני חושבת שזה עושה הדים.
שירה: ממש!
נהרתיה: ואני עוזרת לעוד אנשים להתחיל את התהליך הזה שלהם.
שירה: כאילו תחשבי, כל בן-אדם שאת פוגשת, בוודאי ובוודאי הצאצאים שלך, אבל כאילו… והמשפחה הקרובה, אבל כל בן-אדם שאת פוגשת בעולם את מדביקה אותו באנרגיה הזאתי של העבודה שעשית. פתאום זה משחרר אותו גם עוד קצת. לגמרי, זה לגמרי אפקט הפרפר.
נהרתיה: אני גם… אני ממש הרגשתי כאילו כשהתחילה… כשהיה את הלילה הזה שהפציצו את איראן וזה, והתחילה המלחמה, הייתי כזה: "יואו, זה בזכותי!". [צוחקת]
שירה: די!
נהרתיה: אני מבררת פה כל-כך דברים קשים כאילו בזכותי העולם מתקדם, ככה אני ממש מרגישה.
שירה: את יודעת משהו, יהיה את הפרק על מאניה ואני אדבר בו על מחשבות גדלות, אבל זה המחשבות גדלות בנקודה הנכונה שלהם. בגלל שזה באמת נכון. ואנשים שעוברים משברים הם כל-כך חושבים שהם קטנים ולא חשובים כי הם כל-כך במקום מתמודד עם דברים… מה, להתקלח קשה לי, אז מה אני חשוב? אבל הם לא מבינים שזה כאילו… שם זה באמת קורה, הניסים של העולם הזה, שם קורה. אמרנו את זה בפרק הראשון, אני באמת מאמינה בזה בכל ליבי, שכשאני הייתי מסתכלת בדיכאון והייתי רואה פרחים והייתי אומרת: "בזכותי הם פורחים".
נהרתיה: וואו.
שירה: הם פורחים כי אני הפצתי בעולם הזה אנרגיה של להילחם על החיים, הפצתי חיות והפצתי טוב והפצתי… נלחמתי ובזכות העבודה הזאתי… אני באמת מאמינה בזה. כי הרי העולם בסופו של דבר מורכב מאחד ועוד אחד ועוד אחד ועוד אחד. כל אחד הוא משפיע את ההשפעה שלו וכגודל העבודה שהוא עשה ככה גודל ההשפעה, וכאילו, זה… אני לגמרי מאמינה בזה. [מגחכת]
נהרתיה: אז בצמרמורת הזאת נסיים את הפרק? [צוחקות]
שירה: כן! ניפגש בפרק הבא.
נהרתיה: אז תודה שהייתם איתנו. אוהבות מאוד.
שירה: שירה ונהרתיה.
[מוזיקת סיום]
לעוד פרקים של הפודקאסט לחצו על שם הפודקאסט למטה
Comments