top of page

חדר מצב עם שאנן סטריט | אורחת: נועם שוסטר אליאסי

Updated: Dec 19, 2023



בכל פרק שאנן סטריט מתיישב לשיחה על המצב עם מי שמעניין - מה התחושות, התקוות, החרדות ואיך מתמודדים, אישית וציבורית.

הפעם, מתארחת הקומיקאית והאקטיביסטית נועם שוסטר אליאסי. בשיחה על אובדן וזוועות המלחמה מכל הצדדים, על הדור שיגדל בצל הטראומה ועל המנגנונים האזרחיים שבהם נצטרך לבחור ביום שאחרי.


 

שאנן סטריט:חדר מצב עם שאנן סטריט . בודקים מה המצב עם כל מיני אנשים מעניינים והיום נועם שוסטר אליאסי, הכי מעניינת, הכי דעתנית, הכי חכמה, הכי מצחיקה,

נועם שוסטר: הכי מסמיקה.

שאנן סטריט: והכי מסמיקה. והכי מהממת בעולם, נועם שוסטר אליאסי איתנו כאן היום, פיס.


נועם שוסטר: יו, שאנן, אבל איזה כבוד שאני הראשונה, מה זה?


שאנן סטריט: אולי ישבצו אותך שנייה.


נועם שוסטר: (צחוקים) תודה. בואי, תרגעי.


שאנן סטריט: לא, לא, הכבוד שלי, הכבוד שלי, אמיתי, אמיתי, אמיתי, באמת, באמת.

וולקום.

נועם שוסטר:ט'נק יו.


שאנן סטריט: יאללה, לחיים.

נועם שוסטר:לחיים, נשמה.


שאנן סטריט: שנהיה בריאים, בריאות לפני הכל.

כבר לא בטוח על ה...


נועם שוסטר: וואי, זה חזק.

שאנן סטריט: לא…..

נועם שוסטר: וואי, וואי, וואי.

שאנן סטריט:לא….

נועם שוסטר:אתה גם קיבלת הודעות כאלה מכל העולם, מהאנשים שמכירים אותך מכל העולם.

שאנן סטריט:כן.

אבל לא סתם "how are you?"

זה גם כזה ספציפית אתה, "how are you?" כי אתה, כאילו, בן אדם שרואים אותו בתור מישהו שכל כך...

כאילו, עם הערבית ועם הזה, אז כאילו, "especially you".

נכון אמרו לך?

נועם שוסטר: את צודקת במה שאת אומרת, אני לא חשבתי על זה קודם.תודה שאת מעירה את תשומת ליבי לדבר הזה.

ואנשים כן כתבו לי דברים כמו תמשיך להיות מי שאתה, ומה שאתה בזמן הקשה הזה .אנשים מבחוץ.

נועם שוסטר:כן.

נועם שוסטר:ולשמחתי, גם בתוך ישראל, ואפילו מילואימניקים. אומרים לי, "תקשיב, אני שומע את השיר הזה והזה,ואני יודע על איזה שיר הם מדברים, "וזה נותן לי כוח עכשיו שאני...הקפיצו אותי לפה ולשם".

וכאילו, המציאות היא סלט...לא נורמלי.

נועם שוסטר:ממש.

אבל מה עומד מאחורי האנשים שכתבו לך, כאילו, "אני חושב עליך ספציפית(באנגלית)", או כאילו, על הדברים של זה, זה התקווה שאנשים כמוך לא יאבדו בגלל מה שקרה.את התקווה, את המסר, את המתינות.


שאנן סטריט: בעצם רוצים שנשאר אותו דבר.

נועם שוסטר:כן.

שאנן סטריט: הם יודעים שהדברים שאת אומרת ואמרת כבר הרבה שנים אחורה, נוגעים ללב שלהם והם מזדהים איתם.

נועם שוסטר:כן.

שאנן סטריט: והם פשוט לא רוצים שזה ישתנה אצלך.

נועם שוסטר:ממש.

שאנן סטריט: בגלל כל הזוועה הזאת מסביבנו.

נועם שוסטר: זה האחריות בלהיות סמל של תקווה לכל מיני אנשים. כשאנשים ניתלים בתקווה הזאת, את סמל של משהו, את...

"את לא אותך, אי אפשר לאבד, לא, לא, לא", כאילו, כל האלימות הזאת שאנחנו רואים ומה שזה, אבל את בסדר, את תמשיכי להיות ולהאמין.

כאילו, יש איזו אמת פנימית כזאת, שאנשים כל כך מפחדים שנאבד אותה בגלל מה שהם שומעים ורואים, ואני בתוך תוכי אומרת אין...

שאנן סטריט: אין מצב ש...

מה זה אין מצב?...

שאנן סטריט:נכון. אבל אני רוצה להתעכב דוקא על משהו אחר.סמל של תקווה.את מרגישה שאת סמל של תקווה?

נועם שוסטר:....כן.

שאנן סטריט:אוקיי, סחטן. אני לא מוכן להיות סמל של אף אחד בכלום.אני, תמיד אומרים לי, אתה ואתה, ואני חושב בלב..חחחח.מבינה?

נועם שוסטר:כן.

שאנן סטריט:אני חושב בלב, אני גם תמיד אומרים לי, כאילו, נגיד אפילו דברים פשוטים, כמו שירי מחאה, להקת מחאה. אני רוצה שהשיר הבא שלי יהיה כל כך לא חינוכי. כאילו, אני רוצה את החופש הזה, את מבינה.

(לא דוגמה, כן.) כן, אני רוצה את החופש הזה. (כן).שאני...כי אני מה שעושה זה, כותב שירים.


נועם שוסטר: בגלל זה אלוהים בחר בנשים שיהיו בהיריון ויביאו את התקווה.

שאנן: אוי, איפה?איפה נשים?איפה נשים? אני רוצה רק נשים.

אומרים לי, זה וזה, ואיזה כיף הוא נכנס לממשלה החירום, וזה, איפה נשים?


נועם שוסטר: אבל רחל מאופקים, כבר...זה הסמל ה... היא סמל, אפרופו סמל.(צוחקת)

אבל להתעכב שנייה, כאילו, אתה אומר, אני לא רוצה להיות סמל של אף אחד.

שאנן סטריט: כן, נתקעתי שם, מצטער.

נועם שוסטר: לא, לא, לא.

שאנן סטריט: אבל בזה, בשאר אני מסכים איתך.

נועם שוסטר:אבל הסמל, אני רואה אותו כ...אתה מחזיק בתוכך איזושהי אפשרות, כי אתה, בתור הבן אדם, כאילו, הצלחת להיות האלטרנטיבה והצלחת לעשות א' ב'. בגלל זה זה הסמל.

כאילו, אתה ההוכחה שאפשר לעשות, כי עשית.(כן.) אז...אז בכל ה...טוב, אתה בטח רוצה להתחיל לדבר...


שאנן סטריט: התחלנו, אני לא, אין לי...כתוב פה דברים, אבל אני...אבל התחלנו וזה מגניב.

כן, זאת אומרת, זה נכון שאנשים כמוך מחזיקים אמיתות סותרות, בוא נגיד, או נקודת מבט מורכבת ומכילה בזמן שלום, ולכן גם פונים אליהם בזמן מלחמה.

נועם שוסטר:נכון.

שאנן סטריט: ומה שמדהים בסיפור שלך, שזה ש...מה שאני מעריץ בך זה העקביות שאת מחזיקה את הנקודה הזאת, וגם, כאילו, מרגיש כאילו...בקטע טוב, זה בלי ספקות, זה אי אפשר לזעזע את זה.וזה בעצם היום שנולדת.

לא? (כן). בגלל איפה שנולדת.או בגלל החברה שנולדת, אולי תספרי קצת.


נועם שוסטר: כן, נראה לי שזה באמת הגרעין הוא באמת ההורים שלי.באמת, אני לא יודעת איך המוטציה הזאת קרתה.אמא שלי נולדה באיראן.במשפחה ענייה של מהגרים, משפחה מרובת ילדים. מעברות, ואז יבנה בשיכון, בעוני, ודוד שלי הגדול, שממש גדל באיראן, הוא הבין כאילו שהחינוך בארץ למזרחים לא מבטיח להם איזה עתיד מזהיר, אז הוא פשוט הצליח להוציא את כל האחים, שמונה אחים, לפנימיה, למקווה ישראל, שיהיה להם איזשהו חינוך קצת יותר טוב.

ושם אמא שלי פגשה את אבא שלי, שהוא בעצם, הוא רומני, כאילו אשכנזי, אבל הוא בא מסיפור כאילו די דומה גם. ניצולי שואה, קטמונים, בית די עני. כאילו סבתא שלי הרומניה אשכנזיה, כאילו ניקתה בתים וזה, ובית טראומטי. ושההורים שלי הם מהתיכון ביחד המשוגעים האלה, 50 שנה.(וואו) מפגרים, לא מבינה איך עושים את זה בכלל, מה יש להם? אבל הם נורא נורא אוהבים, והאהבה שלהם זה השורש, שהם הצליחו מתוך שני בתים של מהגרים, מקומות מאוד מאוד שבורים, הם הצליחו ביחד ליצור משהו. לא באים מאיזה בתים פוליטיים או שמאלנים.

שאנן סטריט: זהו, באתי לשאול, כי מקווה ישראל זה לא נווה שלום. (זה לא) וגם ההורים שלהם, לא שלו ולא שלה? (לא) זאת אומרת, זה לא איזה…

נועם שוסטר: ממש לא. אבל ביחד...

שאנן סטריט:אבל זה איך זה קרה?איך זה...

נועם שוסטר: הם פשוט בנו איזושהי תודעה פוליטית חברתית ביחד.וזה התחיל, אני חושבת...לא יודעת, במין מודעות פוליטית כזאת.

אולי זה התחיל לאמא שלי מהפנתרים השחורים, ולאבא שלי גם, כאילו, מהפגנות, ואז, אתה יודע, הם גדלו כל התקופה של לבנון, והאינתיפאדה הראשונה, ואבא שלי הבין מה קורה, במיוחד באינתיפאדה הראשונה, והם היו מאוד מאוד מאוד מאוד פעילים. ואבא שלי עשה קורס מנחים בנווה שלום, שזה יישוב יהודי ערבי, למי שלא מכיר, במרכז הארץ.

שאנן סטריט: ואת נולדת שם?

נועם שוסטר: אני לא נולדתי שם. נולדתי בקטמונים.

שאנן סטריט: והגעתם...בת כמה היית שהגעתם?

נועם שוסטר: הגענו לנווה שלום כשהייתי, צריך להגיד בערבית גם .יש משטרת דו-קיום, צריך להגיד "ואחת אלסלאם". לא יודעת איפה משטרת הדו-קיום היום, אבל נגיע לזה תכף.

שאנן סטריט: הם כל המשטרה הקפיצו אותם לנסיבות אחרות כרגע.

נועם שוסטר: כן. אז כשהייתי בת שבע, וההורים שלי בעצם המון המון שנים, כאילו, הם שמעו על נווה שלום שיש מקום שבו משפחות יהודיות וערביות מגיעות כדי לחיות ביחד, והם לא רצו רק להיות פעילים באיזה...

באיזה הפגנה או באיזה פרויקט. הם רצו לגדל אותי ואת אח שלי במקום שבאמת הם יכולים להראות, כאילו, את כל האלטרנטיבה כולה. ואז יצא שאני גדלתי לתוך הניסוי הזה, והניסוי הזה גרם לי קודם כל להבין שהבית היהודי שגדלתי בו הוא חצוי. יש לי צד של אמא, כאילו, יהודיה איראנית, כל המשפחה שלה מדברת פרסית, אני גם נראית בצורה מסוימת. ואבא שלי גם מרקע מסוים.דו-קיום….

שאנן סטריט: אז הוא לא חצוי, הוא פשוט כפול או...

נועם שוסטר: כן, כפול, נכון, כן.

שאנן סטריט: זה לא חייב להיות חצוי יש כזה ויש כזה.

נועם שוסטר: כן. ובגיל שבע, כשאת ילדה עדיין מאוד סקרנית וסופגת הכל מסביבך, את מגיעה למקום שבו המציאות היא אחרת.


שאנן סטריט: כן, אני מנסה להכניס עצמי הנעליים שלך לנועם בת השבע.נועם, עם וו או בלי וו?(עם)

עם וו. אז קודם כל, עם הכי פשוט, כאילו, עוברים מהקטמונים לנווה שלום, אז הבית יותר גדול, ויש הרבה יותר נוף.

נועם שוסטר:זהו, הבית לא היה יותר גדול, כי בשנים האלה, לנווה שלום, עדיין אנשים לא בנו את הבתים, והיו כל מיני צריפים מאולתרים כאלה. אז בשש שנים הראשונות גרנו בצריף, כשאנחנו ממש מחוץ לבית הספר, אז הייתי שומעת את הצלצול ורצה לבית הספר.

שאנן סטריט: אז זה היתרון.(כן.)למרות שגם בקטמונים בטח זה לא מלא הליכה לבית הספר.

נועם שוסטר: כן, נכון.

אבל האמת שהיינו בקטמונים, ואז עברנו לתל אביב לכמה שנים, אז כיתה א' עשיתי בדמוקרטי, כאילו ביפו, לפני שעברנו לנווה שלום. אז המעבר כאילו לנווה שלום היה...כאילו הייתי בכיתה ב', אז בעצם רק התחלתי כאילו להיות...

שאנן סטריט: והיה שם כבר את הבית ספר?

נועם שוסטר: היה שם כבר את הבית ספר. הבית ספר הכי מאולתר, כאילו...היינו כזה ד' ה' ו' כזה ביחד, כי אין מספיק ילדים.

שאנן סטריט: בית קטן בערבה.

נועם שוסטר: ממש. אבל הכאפה של הנרטיבים שנחתה עליי…(זהו, זהו.)

אז הזמן שבו עברנו לנווה שלום, זה היה הזמן שבו הסכמי אוסלו היו בחתימה, רבין עוד לא נרצח.

אז זה היה סיטואציה שבה אמא שלי אוספת אותי מהבית ספר עם זר פרחים, ואחרי שראיתי את ההורים שלי, אתה יודע, עברנו את מלחמת המפרץ, אבא שלי היה בכלא באינתיפאדה הראשונה, וכאילו, הפגנות ומעצרים.

(סרב…)סרב ללכת ללבנון ולשטחים. והוא היה חלק, כאילו, אתה זוכר? אז היה כאילו תנועה גדולה, לא...

שאנן סטריט: חלק מהרזיסטנס.

נועם שוסטר: כאילו, הייתה...עכשיו אין הפגנות נגד המלחמה, נכון? אבל אני גדלתי בתוך...

שאנן סטריט:עכשיו אין. יהיו, אני חושב שיהיו תוך זמן קצר…

נועם שוסטר: אבל אנחנו זוכרים ימים שבהם, כאילו, וואלה, הייתה מלחמה, היו הפגנות.

שאנן סטריט: נכון.

נועם שוסטר: אז אני כאילו גדלתי בתוך בית של הורים שהם כאילו מפגינים נגד מלחמה, זה היה הסנטימנט בבית.ואז המעבר לנווה שלום היה...אני זוכרת את אמא שלי עם זר פרחים לוקחת אותי מהבית ספר עם דמעות של אושר,ואומרת לי, נועם, הולכים לראות הסכם שלום, נחתם. רבין חותם הסכם שלום.

זה האימג' האחרון שיש לי. אנחנו עוברים לנווה שלום, פתאום הכיתה שלי יש ערבים ויש יהודים, אני תוך כמה חודשים לומדת ערבית, מהר, גם כי אני...גאונה, סתם…

שאנן סטריט: על זה עוד נדבר….

נועם שוסטר: לא, אני פשוט כאילו סופגת שפות בקטע מפגר.

שאנן סטריט:לא, את גם די גאונה, אני חושב.

נועם שוסטר: (צוחקת) יאו שאנן, זה בדיוק השיחה שאני צריכה להרים את המורל.

שאנן סטריט: לא, אני לא מאוד מכיר אותך, אבל אני רואה את הרזומה, ואני אומר, אוקיי, גאונה, מה לעשות?

נועם שוסטר: והכיתה פתאום חצויה, פתאום, אוקיי, יש פה בנות ערביות פלסטיניות בכיתה, הן מדברות ערבית. המורה, מדברת איתי בערבית, חצי מהמורות בכלל בטוחות שאני ערבייה, כי כל שאר היהודיות נראות די אשכנזיות, כאילו. ואני לומדת ערבית נורא נורא מהר והערבית זו עוד החלק הקל בסיפור.

ערבית, מהר אני לומדת, הכול טוב. אבל אז רבין נרצח, ואני רואה את המבוגרים מסביבי, והפנים שהם, הפנים הנפולות, ומה שקורה. כמו שעכשיו אנחנו מסתכלים על הילדים שקולטים את האזעקות וקולטים מה קורה מסביבנו, והם רואים אותנו, את המבוגרים, הם רואים שמשהו לא בסדר.

זה מזכיר לי אותי כילדה. אני רואה את ההורים שלי, אני רואה שמשהו לא בסדר.

ורצחו את רבין, ומההיי הזה שעברנו אלינו בשלום, וזרי פרחים ושלום, פתאום בום, ההתרסקות.

וההתרסקות הזאת היא ההתרסקות הדרגתית מאז ועד עכשיו שאני חווה אותה.

שאנן סטריט: כן, מדברת על הילדים, אני, עבר לי בראש בימים האחרונים, שיש עוד דור.

(דורות)יש עוד דור, נגיד, אם אדם עכשיו אפילו, אם הוא בן שלוש.(בטח)

הוא גדל על הדבר הזה.(כן) ויש לי ילד, הבכור שלי, חייל. אגב, הוא סיים 12 שנות לימוד בדו לשוני בירושלים.

סיים י"ב שם. ובחר להתגייס, ואני מריח אותו דרך הטלפון, מתבגר, על מדים, בצל הדבר הזה.(כן)

וזה…(קשה) זה שובר, זה שובר לדעת שיש עוד דור כזה, כי בעצם התקווה היא שלא יהיו עוד דורות כאלה.

והכישלון שאני מרגיש שנולדתי לתוכו, אני עכשיו חלק מאלה שמולידים לתוכו, וזה מאוד קשה.

נועם שוסטר: כן.ממש.כן, הרגשה של...יש הרגשה של יתמות, של יתומים.

שאנן סטריט: את כותבת את זה הרבה. "we are alone", (בערבית)

נועם שוסטר: נראה לי שבגלל זה גם הייתה התרגשות וצמא כזה גדול מההתגייסות האזרחית שקרתה עכשיו, כי זה ואקום. הרי מה אנשים...

שאנן סטריט: לא, את אלופה, את לוקחת אותי בדיוק לפליפ סייד, שרציתי בדיוק להגיד גם, כי...גם זה חייבים להגיד.(כן.)

זאת אומרת, אני...איפה שאני לא הולך, ואני הולך די הרבה, זה לא רק מוזיקאים, נגיד, אתן לך דוגמה מאתמול.

קודם כול, בזמן שביקרנו בסורוקה, אז נכנסו כל הזמן אנשים עם אוכל.

בשביל לתת אוכל.רוצים קוסקוס?רוצים זה?רוצים זה?

אחר כך, אחרי זה היינו בקיבוץ שדה בוקר, היו שם אנשים מפונים משדרות, עזבי, כאילו, אנחנו באים, מופיעים, וזה..הסאונד, המלון, מארח אותך, מארח אותם.נותן לך..תאכל תשתה וזה..

בתוך הקהל יש אנשים, שחקנים ותלמידים של בית צבי או לא יודע מה, שאיך שהתחלנו לשיר, הם הלכו לילדים, הם התנדבו בלהיות קהל. הם הלכו לילדים הקטנים האלה, בני שש ושבע וזה, והתחילו להרים..

הרימו אותם ורקדו איתם וזה, והדליקו את המסיבה יענו

אנשים עושים מה שהם יכולים, בלי הפסקה. (בלי הפסקה) ואת זה אי אפשר להכניע. אני לא יודע כלום בצבא וזה, אני לא במעגלים האלה, אבל את זה אי אפשר להכניע. אם זה מרים את הראש עכשיו, אז יש תקווה.

נועם שוסטר: כן. עכשיו, השאלה היא, ההתגייסות האזרחית הזאת של האנשים, האזרחים, שפשוט מצילים אותנו כרגע, מעצמנו. השאלה שלי היא, כאילו, אני כל הזמן חושבת כמה צעדים קדימה.

שאנן סטריט: אולי זה בגלל שאת גאונה…אם תהי קצת יותר...קצת יותר כמונו..

צעד אחד, מספיק אחד….(צוחקים) זה מזרח תיכון.

נועם שוסטר: איך מגיעים למצב שבו אנחנו מתרגמים את הכוח האזרחי הזה?

איך אני, בתור אזרחית, אני רוצה ללכת לשים פתק בקלפי,לאנשים האלה שתיארת עכשיו.זאת אומרת, אני מדברת על כל המערך כולו.מי אפשר את כל המערכים האלה שאנחנו רואים את ההתגייסות?

שאנן סטריט: ישראלים הם אנטי מערכתיים.

נועם שוסטר:נכון, אבל מי איפשר, מה המנגנונים?אני רוצה שמישהו יפרק לי.מה המנגנונים?

מי האנשים שעומדים, שעמדו בחזית מהשנייה שזה קרה…

שאנן סטריט: את יודעת מה אמר לי הבן אדם אתמול? איך שזה התחיל באתי לפה. זה המנגנון.

נועם שוסטר: כן, אבל גם יש את ראש עיריית ירוחם, טל אוחנה (נכון)

מה המנגנון שאיפשר לה, תוך כמה ימים, להשיג תרומות ותשתיות לנגב, שהם צריכים עכשיו, כאילו, לכפרים הבלתי מוכרים, לבדואים, שגם ספגו דברים שאנחנו עדיין לא יודעים עד הסוף.

אגב, זה מתחיל לצאת עכשיו, הכול והעדויות ומה שקרה שם. החל מהאנשים שבאו להציל אנשים מהמסיבה, ועד…(נכון)נהגים ועד זה.

מה המנגנון שאיפשר לטל אוחנה, ראש עיריית ירוחם, בצורה כזאת מרהיבה ומדהימה, לעשות את המחוות האלה של הסולידריות והעזרה, כאילו האזרחית, שזה דברים שהם מצילים חיים, לא רק ברמה של הצלת חיים מבחינת קורת גג ומים…

שאנן סטריט: בואי נגיד, אולי אנשים לא יודעים, היא בעצם העבירה לשם לכפרים ליד ירוחם, שדרך אגב, למדתי שיש כפרים לא מוכרים, ויש גם כפרים מוכרים לא מוסדרים.

נועם שוסטר:נכון. יש דרגות של...

שאנן סטריט:יש דרגות של בושה.( כן) בהתנהלות מול אזרחי המדינה.

אבל אניווי, אז היא העבירה לשם את הצינורות בטון הענקיים האלה של אתרי בנייה, שבעצם במקומות בישראל שאין שום מרחב מוגן קילומטרים, הם לפחות יכולו להיכנס בזמן הזעקה לתוך הצינור בטון הזה, ואינשאללה זה יגן עליהם לפחות, בוא נגיד, מפני רסיסים או משהו כזה.

נועם שוסטר: כן. בתוך הוואקום הזה של החוסר הנהגה והיתמות הזאת שאנחנו מדברים עליו, הרי מה קורה?

התותחים עכשיו כאילו המטוסים של המלחמה מעל הראש שלנו, הופכים אותנו לחרשים, יורים, יורים, יורים, יורים, יורים, יורים, יורים, הורסים, הורסים, הורסים, הורסים, הורסים, לשתח, לשתח.זה תשובות של מנהיגים שאין להם תשובות. ומפעילים את הרעש הזה של המכונות מלחמה, למה?כדי שאנחנו נסתום, ואנחנו לא נשאל אותם. אין בעיה, רוצים מלחמה? מה התוכנית? מה עושים? את מי? מה קורה ביום אחרי?

העולם מסתכל, כבר אומרים, הרס הומניטרי, מיליון פליטים, אנשים, בתי חולים, כאילו, רחמים על הילדים.

יש תוכנית עבודה? לאן הולכים?זה גורם לעולם עוד יותר לשנוא אותנו.

זה גורם לאנשים באמת מסכנים, שאנחנו לא יודעים כאילו לאן יהיה להם ללכת. מים וחשמל, בסדר, אני מבינה שאנחנו נלחמים, כאילו, השלטון אומר, אבל מה אתם רוצים? אנחנו נלחמים מול ארגון טרור שמתחבא בתוך האוכלוסייה האזרחית, בסדר אבל יש כאן אזרחים שרוצים לדעת, השלטון הזה, אתם השליטים, אתם נכשלתם, אתם הפקרתם אותנו, וגרמתם לאסון הכי נוראי שהיה לעם היהודי מאז השואה.ואז גם לא הגעתם לעזרה, ואז הפקרתם את האזרחים, ועכשיו האזרחים, כאילו, הם גם עסוקים בלתפקד במקומכם.

אז הרעש של המטוסים כרגע, הוא מחריש לנו את האוזניים, אנחנו לא יכולים לשאול אתכם, אז מה השרים עונים לנו? זה לא הזמן.תבואו תחקרו אותנו אחר כך, עכשיו מלחמה. זה לא הזמן עכשיו להתחיל להטיח אשמים אחד בשני, אז מתי הזמן?מתי הזמן?

כי אני חלק מתנועה שכל שבוע התייצב בקפלן, ועם שלטים, הזהרנו את המדינה שעומד להתרחש אסון, ואמרנו, הממשלה הזאת, יש פה ואקום ויש פה אסון שעומד להתרחש, כי אין, אין בשטח מי שידאג לנו. (אסור לך לבכות עכשיו) אין מי שידאג לנו. הצבא נמצא ביהודה ושומרון. חווארה כרגע, כל המשאבים הולכים למי, למה, ולמה, והאזרחים מופקרים, ואנחנו עומדים כל שבוע עם שלטים ואומרים, הולך לקרות אסון.


שאנן סטריט: הפגנות בקפלן ובכל הארץ, בכל הארץ, בירושלים ובבאר שבע ובכרכור, ובכל הארץ, הם היו בגלל ואקום מנהיגותי, בגלל הנהגה שלוקחת החלטות לא נכונות ולא רלוונטיות לחיים של האזרחים, וכל זה לא השתנה.

ויותר מזה, אנשים...

שאנן סטריט: זה לא השתנה.

-כל זה התחדד.

נועם שוסטר: התחדד ויותר מזה, הוואקום המנהיגותי הזה, הרי מה אנחנו הזהרנו, שמצטמצם לנו המרחב הדמוקרטי, נכון? מה אנחנו רואים עכשיו, שאנן?(טוב)

נועם שוסטר: המרחב הדמוקרטי הצטמצם ברמה שעיתונאי כמו ישראל פריי, תסכים או לא תסכים איתו, אנשים מחוץ לבית שלו יורים זיקוקים ומאיימים על החיים שלו, ואנחנו לא יודעים בדיוק איפה, והוא עכשיו בדירת מסתור, מתחבא. וחברים שלי, אזרחים ערבים במדינה, מורה שעושה לייק, עושה עוקב לעמוד, אגב, גם אני עושה עוקב לעמוד הזה, ועוד אנשים שרוצים לראות מה קורה בצד השני, לא בגלל שאנחנו תומכים אוטומטית במה שקורה בצד השני, בגלל שיש לנו חופש לצרוך מידע, שיהיה לנו חופש ביטוי, והמרחב הדמוקרטי הזה הצטמצם.

והשתיקה של החברים הערבים שלי פה במדינה היא שתיקה מצמררת.

היא שתיקה של אנשים מפוחדים שיושבים בבית, וחברות שלי מסמסות לי ואומרות לי, כל דפיקה בדלת, אני מחביאה את הבנות שלי באיזה חדר, ואני יוצאת כאילו ובודקת, כי אני בטוחה שבאים לקחת אותי.

וזה אזרחים של המדינה, אזרחים שספגו אבדות, אזרחים שגם נחטפו להם, אזרחים שהם חיים תחת הצמצום הזה של המרחב הדמוקרטי, ומה זה עושה? זה גורם גם לחיים שלנו פה להיות עוד יותר בלתי נסבלים, עם האזרחים שמנסים לשרוד כבר בתוך המדינה, ועל זה הזהרנו.אוקיי?אז כן...


שאנן סטריט: הדמוקרטיה הישראלית זה פסל לא מסותת מספיק.

הוא לא, הוא לא, הוא לא, הדמוקרטיה הישראלית לא טרחה להגדיר את עצמה.

זאת אומרת, אני חושב שכל בן אדם הגיוני מבין שיש הבדל בין לתמוך בחמאס לבין, לשם דוגמה, אפילו הייתי אומר לגייס כסף למטרות אזרחיות בעזה.(נכון) יש הבדל.

אם בטעות או לא בטעות או וואטאבר, הלך איזה גן ילדים, אני סתם אומר, ורוצים לגייס כסף בשביל לשקם גן ילדים, בית חולים, בית ספר, מכון לאוטיסטים, לא יודע מה, מקום לטפל בחולי סרטן, משהו כזה, אם רוצים...

אז אני חושב שהדמוקרטיה הישראלית אמורה לדעת להכיל דברים כאלה, כן.

ועדיין להילחם נגד החמאס באותה עוצמה ובאותה נחישות.


נועם שוסטר: אתה רואה, זה מדהים הוואקום הזה, כאילו, כי אפילו אנשים בשעתם הקשה ביותר, לא יודעת אם זה גם במעגלים, אני אומרת המעגלים שלנו, אבל כן, אנשים שהם שוחרי אנושיות, שוחרי שלום, אנשים שהם ליברליים בתפיסות שלהם, בשעה הקשה ביותר שלהם, לא יודעת אם אתה מכיר את מוז, מעוז ינון, שהוא הבעלים של אברהם הוסטלס בכל הארץ ובעולם עכשיו, ויש לו, הוא יזם חברתי ופעיל שלום, הוא בן אדם מטורף.

הוא בן אדם, יש לו...יש לו פרטנרים לעסקים שלו וליוזמות שלו, ערבים, יהודים, הוא...

ההוסטל שלו בדרך כלל זה כזה חמ"ל לאקטיביסטים, בקורונה שהיו את כל ההפגנות וזה.

שאנן סטריט: אני יודע שיש בנצרת, אברהם...

בדיוק, אז האברהם הוסטל, הפאוזי, זה בשותפות עם שותפים שלו, פלסטינים ערבים מנצרת.

מעוז, ההורים שלו נרצחו.(אוי ואבוי לי) בנתיב העשרה.

-שני אנשים, אני מכירה את המשפחה הזאת ואני מכירה את מעוז, הוא פרטנר לדברים הכי סולידריים, ליוזמות הכי מדהימות שאתה יכול...הוא מאחורי הקלעים. הוא מחזיק כאילו, הוא פשוט בן אדם מטורף בעשייה שלו.

ההורים שלו נרצחו. הוא, אני לא יודעת אם היה לו את הזמן, אני רואה את הסרטונים שהוא שולח לי, הוא התראיין לבי-בי-סי, התראיין לפה, התראיין לשם. כל מקום. הוא לוקח כרגע בתוך האבל שלו. אתה רואה אותו עם זקן, אתה רואה שקיות שחורות מתחת לעיניים, אתה רואה בן אדם עצב, משפחה שלו ניצלה, כל הקהילה של ההורים שלו הלכה. הוא אומר לי, זה כמו בוקו חראם, שנכנסים לכפר ומורידים כפר, ככה הם מרגישים בדרום.

זה תושבי הדרום עכשיו, כאילו, הלכו להם קהילות שלמות, והוא, ההורים שלו נרצחו.

ותוך, אני לא יודעת אם היה לו זמן בכלל להתאבל את האבל האישי שלו, תוך כמה רגעים, אני לא יודעת איך הבן אדם הזה אסף את עצמו, והוא מזגזג, הוא תאר לי כאילו איך הלוז שלו נראה, ומתאר לי את זה בצניעות, ואחרי שנייה הוא אומר לי, אני צריך ללכת כי מחכה לי פה איזה מערך מזון של ניצולים, שאני צריך ללכת לתמרן.

קודם כל, הוא לקח תפקיד של מנהיגות מול התקשורת הבינלאומית.

וזו תפקיד של מנהיגות שכשרואים את בן גביר והחדלי אישים האלה, עושים לנו פדיחות מול העולם, ואומרים דברים שאף מנהיג בעולם לא יכול להוציא את, של מדינה שמחשיבה את עצמה מערבית, מוציא רפש מהפה שלו.

אנשים כמו מעוז שהם בתוך האבל שלו, עומד ב-BBC ואומר: אני לא בוכה על הורי . אני בוכה על כל החיים שיאבדו שאני רוצה למנוע. אל תהרגו עוד אנשים בשם הורי.

(בוכה) איזה בן אדם, איזה בן אדם באמת, כאילו, בתוך האבל שלו, יכול באותו שנייה להגיד, וכאן נמדד באמת, נמדד באמת החוסן, לא רק החוסן, הגדולה הנפשית הזאת של האנושיות, של לקום ולהגיד משהו שנותן לאנשים תקווה. וזה הסמל שאני מדברת עליו. אתה לא רק סמל, אתה אלטרנטיבה שאנשים רוצים להחזיק בה.


שאנן סטריט: תשתי, תשתי רגע, תשתי, אני לא יכול שאת בוכה, כי אז אני, אני, בקיצור, תשתי משהו.

אני רוצה לדבר איתך תכף על דברים כאלה, אבל לפני זה אני רוצה לשאול אותך, מה את, את אוהבת אלכוהול וויד, מה את …?


נועם שוסטר: וואי, תקשיב, אני אלכוהול.(אלכוהול) אני ויד, הולך למקומות לא טובים.(אוקיי)

לפעמים, אם אני עם אנשים שאני ממש סומכת עליהם, ויש משהו מרים, אבל...קשוח, קשוח לי.

שאנן סטריט: אוקיי, אז את יותר אוהבת אלכוהול.

נועם שוסטר: אני חרדתית ופרנואידית קצת.

שאנן סטריט: התשובה לגיטימית, אני לא...

אני אוהב את שתי הקבוצות.(צוחקים) ה...פעם הייתי רק ירושלים, עכשיו אני גם אוהב את תל אביב.

נועם שוסטר: אל תגזים. שלא ישמעו אותך

שאנן סטריט: לא, לא, אני מבטיח לכם שאני אעבור לתל אביב לפני שאני אמות.אני רק לא יודע...

נועם שוסטר: הוא אמר את זה פה, הוא אמר את זה פה פעם ראשונה, הסקופ.

שאנן סטריט: לא, חלאס, אני עכשיו...מוציא את זה מהארון.

נועם שוסטר:ארק יין.

שאנן סטריט: אני אגיד לך מה...אני אגיד לך מה...

גם אני, בגלל מי שאני, לראות אנשים שבשעה הכי קשה שלהם לא זונחים את האמת שלהם, והשעה הכי קשה שלהם היא הרבה יותר קשה מהשעה הכי קשה שלי.

כמו מעוז, שדיברת עליו.אבל אני אומר,יעני, אני אגיד עכשיו משהו...

נועם שוסטר: תגיד, תגיד.

שאנן סטריט: זה כמו שאני גם רואה אנשים שבשעה הכי קשה שלהם אומרים דברים כמו לשטח את עזה, ואני אומר, אוקיי, הוא בשעה הכי קשה שלו. (כן) אני צריך לדלל את זה במים, את האמירה הזאת, ולא לשכוח.

ואני אומר לעצמי, אולי גם אנשים שאומרים דברים שאני רוצה לשמוע, שאני אוהב לשמוע, את מבינה מה אני אומר?


נועם שוסטר: הם קצת לא נותנים מקום ל...


שאנן סטריט: אני לא יודע איך להסביר את זה בדיוק, אבל הבן אדם בטראומה, אף אחד לא ישכנע אותי אחרת.

(כן). והפה מדבר לפני שהמוח והלב הצליחו לעשות את הסינכרוניזציה, לפני שהוא גיבש עמדה...

בעצם הוא מדבר את העמדה שלו מלפני, (כן).

-ולמרות שקרה לו משהו הכי זוועה, כאילו, אני לא מזלזל. אני רק אומר, יעני, איפה המערכות, את מבינה?(כן.)

זה המערכות צריכות לנהל את העניינים. האזרחים קיבלו כאפה, ומה שהם אומרים עכשיו, אם זה לימין, ואם זה לשמאל, ואם זה לדתי, ואם זה לחילוני, זה אחרי שהם קיבלו כאפה.

נועם שוסטר: כן. העניין הוא שאנשים בשעת צרה ובשעת טראומה...המטפלת שלי הסבירה לי את זה, זה נורא עזר לי שהיא ממש פרקה לי את זה.(אוקיי)יש כעס ואשמה.הכעס והאשמה צריכים לצאת החוצה איכשהו.בצורה שבה את רוצה הכרה.את רוצה הכרה על מה שקרה לך.(נכון)אז איך את...איך את משיגה את ההכרה הזאת?

(נו)את צועקת החוצה משהו לעולם (לא חשוב מה) לקבל את ההכרה, ומתוך ההכרה הזאת, את רוצה שאנשים יפעלו…(כן.)כדי להדהד את מה שאת מרגישה.כי ההאשמה הזאת, זה כאילו, תראו מה קרה לנו…

אני חייבת לעשות עם זה משהו.

שאנן סטריט:מה זה אשמה? אשמה עצמית?

נועם שוסטר: אשמה עצמית על זה, שתראו מה קרה לנו, זה כזה גדול, זה כזה מטורף, זה אבל, אני רוצה שיכירו בזה. האם אני עושה מספיק כדי להדהד את האנשים שכל כך אכפת לי מהם, שנפגעו?

שאנן סטריט: את יודעת מה?אנשים מתקשרים אליי, אנשים שאני מכיר, שאיבדו אנשים.

ולא מזמן קיבלתי טלפון ממישהו ש...אמא שלו והבת שלו ניצלו.אבא שלו ודוד שלו נעדרים.

וזה לא שיחה ראשונה שלנו.עכשיו, קודם כל, מי שמתקשר, אני עונה ומדבר.(כן) ואני גם אומר לעצמי…(שזה גדול) אני אומר לעצמי, זה לא חשוב מה הוא הולך להגיד.(כן)אני פה בשביל לשמוע, וזהו.

(גפרה עליך) והוא אומר לי, אני הבנתי משהו. אני הבנתי שצריך לדבר על הילדים החטופים, ועל האמהות בהריון החטופות, ושזה הדבר הראשון שצריך לעשות, ואני דיברתי עם זה ודיברתי עם זה, ועכשיו אני אדבר איתך ואני אפילו לא זוכר עם מי דיברתי, ואני הבנתי את הדבר הזה, ועל זה צריך לדבר.

ואמרתי לו, אתה צודק במה שאתה אומר.הוא אמר, אוקיי, תודה, ביי.


נועם שוסטר: וואי, רק רצה ל...


שאנן סטריט: זה בדיוק מה שאת אומרת.(כן)זה… את ההכרה במה שקרה לי, (כן) ולצעוק איזו צעקה.(כן)

האמינה?

ואני אומר לך שוב, באותה מידה, אנשים, בן אדם איבד את אשתו ואת אחד הבנים שלו.(יואו, יואו, יואו.)

-הוא איבד גם איברים מגופו.והוא אומר לי, צריך לשטח את עזה.צריך לשטח את עזה.אם אנחנו...לא בגלל שאני חושב ש...זו החלטה קשה בשבילו.הוא קיבוצניק.הוא נולד בקיבוץ.(כן.)זה לא הדעה שהוא נולד איתה.(כן.)

אבל הוא אומר, אני עכשיו מבין, שאם אנחנו רוצים שיהיה חיים בעוטף עזה, אז אין לנו ברירה.את מבינה מה אני אומר?וגם לו, אני עכשיו נותן לדבר.כי א' אף אחד לא שואל אותי אם לשטח או לא לשטח.

(מה אתה אומר?) בדיוק. אבל אני חושב, אנשים קיבלו כאפה, והם חייבים לצעוק את הצעקה שלהם, וזה מה שהמטפלת שלך אמרה לך, ואני באמת מאוד מאוד מרגיש את זה.

נועם שוסטר: כן, גם כי אנחנו רואים את ההדהוד הבינלאומי.כאילו, בוא, הפיסת האדמה הזאת, איזה הדהוד בינלאומי מכל...בית כנסת בתוניס נשרף. (איזה נורא)

ובכל העולם, כאילו, הפגנות עכשיו, רואים את זה כאילו בסושל...


שאנן סטריט: איזה נורא של סורפים בית כנסת שאנן סטריט: היסטורי בטוניס.

שאנן סטריט: כן, אנשים לא מבינים...

נועם שוסטר: אגב, ובאילינוי, הילד המוסלמי הפלסטיני.. שנרצח, ואמא שלו נדקרה, והוא נרצח מהדקירות.מה זה??

שאנן סטריט: בושה וחרפה

נועם שוסטר: אבל השיח שמתהדהד ומהדהד מפה ולפה, זה משפיע על כל כך הרבה אנשים בעולם.על יהודים...


שאנן סטריט: אבל אל תשלי את עצמך וישכחו את זה יהיה עכשיו שיטפון איפה שהוא וישכחו את זה…

אנחנו בחרא של עצמנו.

נועם שוסטר: בסדר, נכון. אבל יש את הרגשות, גם היה את זה באוקראינה רוסיה, פתאום כל העולם...

כאילו, יש איזה משהו שניצת, ואז כל העולם מדבר על זה, וכל העיניים עלינו, ואני רואה אנשים בסושל מידיה שהם פשוט...לא עוצרים שנייה אפילו לקרוא או לראות או לראות מה קורה, וישר מצטרפים להדהוד של מסרים, ויש את הקומיקאי הזה, באסם יוסף, הוא מצרי. יש לו אשתו וילדים פלסטינים.

ויש עכשיו שיח בארצות הברית, שהקטע הזה שאומרים על פלסטינים שהם משתמשים בילדים כ-human shields, אז יש על זה ביקורת שכאילו זה עושה דה-הומניזציה לפלסטינים.

שאנן סטריט: לא הבנתי.

נועם שוסטר: שאומרים על פלסטינים, אבל אתם משתמשים בילדים כ...

שאנן סטריט: מה זה אתם?

אומרים את זה על החמאס, לא?

נועם שוסטר: כן, אומרים את זה על החמאס, וזה כאילו נותן הצדקה בשיח כאילו המערבי של ארצות הברית.

שאנן סטריט: לפגוע בבלתי מעורבים.


נועם שוסטר: ללמה ילדים נהרגים בעזה.(אוקיי)

-אז באסם, כאילו הוא קומיקאי והוא מול הזה, ורואים גם את האבל בעיניים שלו, ורואים הכל, המראיין שואל אותו, מה אתה אומר על האמירה הזאת? אז הוא אומר, וואלה, אתה צודק. אשתי פלסטינית, אני מנסה להרוג אותה, אבל היא שמה את הילד באמצע.היא משתמשת בו כמגן אנושי.

עכשיו, זה קורע את הלב מצחוק. זה לא קורע מצחוק, זה קורע את הלב מצחוק.

והשדרן מסתכל ואומר לו, "אוקיי, באסם, אני יודעת שאתה מנסה להשתמש בהומור שחור, אבל אתה יכול לענות לי ברצינות?" והוא אומר לו, "לא, לא, אשתי, "היא פלסטינית מעזה,היא משתמשת בילד שלנו כמגן אנושי".

וכאילו, איזה גאון אתה בתור קומיקאי לעשות את זה.

שאנן סטריט: גאון.

נועם שוסטר:כי לאן נוליך את כל הדברים האלה? כי כל העיניים, כל האוזניים עלינו, כולם מנסים למצוא מה הדבר הכי נכון להגיד, מה, איזה צד אני, איזה זה, איזה זה.

וזה פשוט...זה קשוח, זה קשוח מאוד.

שאנן סטריט: מזכירה לי שפעם הופעתי עם ראפרים ממוצא פלסטיני, אמריקאים.מזמן, מזמן, מזמן, לא, לא, לא, לא, לא, לא זוכר מתי, זה היה בניו יורק.רגטאפס קראו להם, ללהקה קראו רגטאפס.

"הפילסטינים והרגטאפס", שמות מעולים דרך אגב.בקיצור, אז הוא היה לו גם איזה משפט כזה, "אני ערבי, לא תאהבו אותי כשאני כועס" כאילו "אני אתפוצץ עליך אם תעצבן אותי, תיזהר", היה לנו קטע כזה, נכון, כאילו, כשמעמתים בני אדם אמיתיים, עם דעות קדומות, והבן אדם שמולך הוא מוכשר וחכם ורגיש, אז זה יכול לצאת...

זה יכול לצאת...מטלטל.(כן)

באמת מעניין אותי לשאול אותך אם בתפריט התרבותי שלך, סליחה שאני זז, אבל בשבילי זה הכול מחובר, יש הרבה אקטים בערבית, זאת אומרת, אני לא יודע אם סטנדאפ, מוזיקה, את צורכת תרבות ערבית באופן קבוע?

נועם שוסטר:כן.

שאנן סטריט: אני לא מדבר עכשיו על תאמר ודם, אני מדבר על יותר רחוק קצת.

נועם שוסטר:כן, כן.

שאנן סטריט: כן? מה למשל, יש המלצות? אל תגידי לי "משרו לילה " ודברים כאלה.


נועם שוסטר: לא, ברור שלא, אבל, אתה יודע, זה מנעד רחב אצלי, בגלל שזאת השפה שאני מתנהלת וצורכת אותה, אז, אתה יודע, אני...זה מ...כוכבות פופ, כאילו, עד לאינדי, וגם בסטנדאפ.

שאנן סטריט: באינדי, ספרי לי באינדי בסטנדאפ. לא שאני אבין את הסטנדאפ, אבל מעניין אותי שמות.


נועם שוסטר: בסטנדאפ הבעיה היא שסטנדאפיסטים ערבים, שהם עושים את הסטנדאפ שלהם בערבית, זה כמו שתשאל מישהו, כאילו, אתה יודע, כאילו, אצלנו, נגיד, יש סטנדאפיסטים שהם כל כך גאונים בעברית וזה, אבל איך כאילו מישהו מבחוץ יצליח להבין אותם, אז...

יש סטנדאפיסטית קווירית לבנונית שאני עוקבת אחריה, כאילו, והיא פשוט, כאילו, היא גם נכנסת בחיזבאללה, בנסראללה, על מה שהוא עושה, כאילו, לקווירים בלבנון וגם זה, וזה דברים שכאילו, אם לא מבינים ערבית, אז זה לא כל כך מתורגם.


שאנן סטריט: אבל איך קוראים לה, שנדע, מי הבעלי ברית שלנו, בצד השני, אפילו אם הם לא רוצים להיות בעלי ברית?

נועם שוסטר: הם לא רוצים להיות בעלי ברית.

שאנן סטריט: -אפילו אם הם לא רוצים... אנשים שאנחנו חולקים איתם כמה עשרות אחוזים של תודעה דומה, אפילו אם לא את כל המאה, או אפילו ל-98.

נועם שוסטר: כן, תראה, יש סטנדאפיסט פלסטיני שגם פגשתי אותו, מו עמר, ש...

שאנן סטריט: טוב, הוא, זה אחד מפורסם.

נועם שוסטר: כן, אחד מפורסם.

שאנן סטריט: הוא גם באנגלית.

נועם שוסטר: כן, הוא גם באנגלית.

שאנן סטריט: שיהיה בריא, הוא קורע. ראיתי את שתי העונות וגם את הספיישל.

נועם שוסטר: כן, יש עונה אחת

שאנן סטריט:אה זה לא שתיים? אז אולי שני ספיישלים אולי.

נועם שוסטר:שני ספיישלים, כן.

שאנן סטריט: אה, אוקיי, אז ראיתי.בקורונה,נדמה לי.

נועם שוסטר:כן.

שאנן סטריט: אוקיי, ומה עם מוזיקה אינדי?את זוכרת ככה להגיד לנו?

נועם שוסטר:מוזיקה אינדי, יש את... פראג' סולימן אתה מכיר.

שאנן סטריט: לא מכיר.

נועם שוסטר:זמאן אתה מכיר.

שאנן סטריט: זה מוכר לי.

נועם שוסטר:וואי, יש כל כך איזה, כאילו, זה...יש באמת כל כך הרבה, יש כאילו...

יש ראפרים מצרים, אני צריכה לשלוח לך, האמת, כמה...

שאנן סטריט: ראפרים מצריים שמעתי כמה ממש טובים, ויש להם flow פסיכי, והרבה פעמים מקוריות, כאילו, אני מרגיש את המקוריות ב...בראפ המצרי, כאילו שהם...כאילו, זה קצת מוזר מה שאני הולך אגיד, אבל כשמצמצמים את זה להכי בייסיק של זה, זה הכי FRESH.

נועם שוסטר:כן.

שאנן סטריט: באיזשהו קטע, כאילו, שם אתה כזה...אה אה אה אה דווקא שמה. זה כזה וואו..

אבל כמובן שזה נורא שטחי, מה שאני אומר, כי יש הרבה יותר ראפ מצרי ממה שיש ראפ ישראלי.

נועם שוסטר:כן.כאילו...אגב, ראיתי שהרבה...כאילו, אם אנחנו מדברים על סאטירה וקומדיה בעולם הערבי, אז אני מרגישה שהשבוע, כאילו, נגיד, בארצות הברית ובאנגליה, נגיד, אז ה"דיילי", כאילו, ה"דיילי" שם באנגלית, נגיד, בסאם יוסף, שהוא ערבי מצרי, ושנמצא בארצות הברית, אז הוא הצליח עוד להביא איזה...

אבל כל הסאטיריקנים והקומיקאים שאני עוקבת אחריהם בעולם הערבי, הם עם פרצוף שחור כרגע, מה שקורה, כאילו, לאחים שלהם מבחינתם בעזה.

יש איזה בחור עם תוכנית סאטירה בשם ג'ו שואו, שהוא כאילו פרסם דברים דארק מאוד בזמן הזה, ועוד, כאילו, ועוד אנשים, זה קשה להתנהל, כאילו, אתה רואה גם את הסטנדאפיסטים שלנו לקח כמה זמן, עד שאנשים קצת איוררו והתחילו...


שאנן סטריט: אחות שלי, אני לא עוקב, אבל אני לא יודע איזה סטנדאפיסט עשה, עכשיו את מדברת, עכשיו?

מישהו עשה משהו? אני לא יודע כלום.


נועם שוסטר: לא, כאילו שלאט-לאט, בוא נגיד, אנשים קצת אומרים, טוב, אז עכשיו הגענו לשלב הזה שאתם אולי צריכים קצת להתאוורר וקצת צחוק, אז כאילו, מתחילים איזה, אבל...אבל בצד, כאילו, בעולם הערבי, זה...

שאנן סטריט: ספרי לי על זה, אחותי, סליחה שאני קוטע אותך.אני לא רוצה שנשכח.

אני רוצה לשמוע מה קורה בהופעה "Coexistence, my ass", דו-קיום בתחת שלי.(וואו).

איך אומרים את זה בערבית? איך אומרים דו-קיום בכלל? יש מילה?

נועם שוסטר:תעאיוש.

שאנן סטריט: אה, תעאיוש זה דו-קיום? זה לא כזה...טוב, אוקיי.




תעאיוש בטיזי?

נועם שוסטר:תאיוש פיטיזי.(צחוקים)

שאנן סטריט:אוקיי, אז מה קורה בהופעה הזאת?

נועם שוסטר: אה...וואי, אתה כאילו שואל אותי על החיים הקודמים, שאנן, מה אני אגיד לך..?

שאנן סטריט:לא נורא, יש לנו חיים קודמים. אני אספר לך על הדג נחש אם תשאלי.(צחוק)

כאילו, זה כותרת שמאוד מאוד...

נועם שוסטר: דו-קיום בתחת שלי. שמע, ידעתי לאן הדברים הולכים, קראתי את המפה, ידעתי שנגיע לרגע הזה, אז לפחות עשיתי מזה צחוקים.


שאנן סטריט: אז את כאילו מספרת על החרטא שבדו-קיום, כי נגיד, אני שמעתי את אמר אומר, איזה דו-קיום?

כי יש צד אחד שאין לו קיום, והצד השני, אז מה, אל תבקשו דו-קיום, כשבצד אחד אין קיום.זה הרעיון בעצם?

נועם שוסטר: כן ולא, יותר... זה לא הפרספקטיבה שלי, כי אני בצד כאילו, אתה יודע…

שאנן סטריט: המתקיים.

נועם שוסטר: לא, אני גם בצד שכאילו, יש לו עוד ניואנסים חוץ מלהיות המתקיים והזה, כאילו, יש לי תסבוכת שלמה של זהויות בתוך איפה שנולדתי.

לפני שכל החרא הזה התחיל, הייתי בפסטיבל פרינג' באדינבורו, זה הפסטיבל פרינג' הכי גדול בעולם, קומדיה, תיאטרון, וכאילו, זה מטורף שבחוויה שלי הצלחתי להוציא סוף סוף את המופע הזה לעולם, והייתי בפסטיבל פרינג' הכי גדול בעולם, ועברתי שם את החוויות הכי מטורפות, והיה לי קהל בינלאומי.

שאנן סטריט: כל יום הופעת!

נועם שוסטר:כל יום מופעת.

שאנן סטריט:כל יום חודש שלם!

נועם שוסטר:כל יום בחודש שלם.

שאנן סטריט: את היית הגשש החיוור של של אדינבורו.

נועם שוסטר: בתוך ארון קבורה כזה גם, זה הווניוז שם, זה דבר מטורף.

שאנן סטריט: מה, כמו החדר הזה נגיד?

נועם שוסטר:יותר קטן.

שאנן סטריט: וואו, זה אינטנס רצח.

נועם שוסטר: והמון אנשים, הקהל שהיו בפסטיבל הזה, שלחו לי הודעה, אמרו לי כזה, וואי, אנחנו מרגישים שהיינו עדים, כאילו, לפעם האחרונה שמישהו כאילו דיבר על...כאילו, בקומדיה על המצב בישראל ובפלסטין, כאילו, היינו, תודה לאל שהספקנו להיות בהופעה שלך, כי מי יודע מה יקרה עכשיו.

שאנן סטריט: וואו, עכשיו, זה מה שאמרו לך עכשיו.

נועם שוסטר:עכשיו, המופע שלי זה יותר, אני חושבת, קודם כל הוא אישי, המופע.

הוא מספר על איך זה לגדול בתוך תעשיית השלום, עם הזהות המורכבת שלי, שבכלל, כאילו, אני אומרת שכל החיים שלי כאילו, חשבו שאני פלסטינית והתבלבלו, חשבו שאני פלסטינית, וחוץ מהדלאי למה, שפגשתי את הדלאי למה, הוא לא התבלבל, הוא לא חשב שאני פלסטינית, הוא חשב שאני הודית.

שאנן סטריט: כמעט, ככה קרוב היית

נועם שוסטר:כן, ממש כמעט, כמעט.הניוואנסיות שלה, כן, של הזהויות, שאת כאילו, גם יש לך רקע איראני, יהודי, את גם גדלת עם פלסטינים, אני גם מדברת ערבית, גם לא נתתי את הערבית שלי ליחידות מודיעין בצבא, נשארתי כאילו, אז כל המורכבות הזאת, ובאמת, המופע הוא מתאר איזשהו ריצה, ריצה למרחקים ארוכים של מישהי שמנסה, מנסה, מנסה, כאילו, להוכיח לעולם ולהראות שזה יכול להיות, אבל "קואקזיסטנס" מיי אס, כי תעשיית השלום, היא תעשייה כמו כל התעשיות, שבהן אני לא יודעת עד כמה אנחנו רוצים, ועד כמה אנחנו מתאמצים עד הסוף, למצוא את הבעיה, ואת הפתרון לבעיה מהשורש, כמו חברות הפרמה, הם הם, הם קראו לנו פלסטר וכדור.


שאנן סטריט:מה הפתרון של הבעיה מהשורש?

נועם שוסטר: אז זהו, אז אני משווה את זה לתעשיות אחרות.

שאנן סטריט: כן, אני מבין, אבל אני רוצה לדעת בתעשייה הזאת, מה הפתרון מהשורש?

נועם שוסטר: אנחנו יודעים מה הפתרון מהשורש.

שאנן סטריט: מה הפתרון מהשורש?

נועם שוסטר: אנשים...זה כמו בצפון אירלנד, וזה כמו בדרום אפריקה, וזה כמו במקומות אחרים ש...

וברואנדה, שאני חייתי ברואנדה שנה, אנשים...ואנחנו גם בתור יהודים, כאילו, כאילו, שרדנו דברים, כאילו, אנחנו יודעים, שרק חיים ורק עתיד ורק אופק ורק תקווה ורק...רק כשלאנשים...אנשים רוצים לחיות.

וכשלאנשים יש תקווה ויש להם מה לעשות עם עצמם, והם יכולים לפנות ל...ללבנות את עצמם.

שאנן סטריט:הפתרון זה להבין שאנשים זה אנשים.

נועם שוסטר: וזה חיים גם, וזה לתת לאנשים אופק, וזה גם מה שקרה בצפון אירלנד, וזה גם מה שקרה בדרום אפריקה, וזה גם מה שקרה ברואנדה. זאת אומרת, אנשים לא ממשיכים לרצוח ולשנוא סתם כי בא להם וכי הם רוצים.צריך לוודא שאין את האווירה ואת הסביבה שמאפשרת את היאוש הגדול הזה ואת השנאה הגדולה הזאת, כדי שאנשים יוכלו לפנות למשהו אחר.

שאנן סטריט:זהו.(לחינוך) זה מה שצריך לעשות! (לתקווה) בקטנה….

נועם שוסטר: זה כאילו, אתה יודע, באמת בקטנה מה כבר ביקשנו?זה לא...אין כאן מתמטיקה גדולה מדי.

זה לא גם אני המצאתי את זה.אנחנו רואים את זה...אנחנו רואים את זה בדוחות, במחקרים, בהסכמי שלום.

הרי הוויתורים שאנחנו עשינו מול מצרים אחרי באמת החושך הזה שאנשים פה אחרי מלחמת יום כיפור חשבו שזהו. וזה כאילו, קראתי עכשיו עדויות, כאילו, אז טריות כאלה, חלק מהדברים שאני מנסה להאחז בהם זה ללכת לקרוא נגיד עדויות ודברים שהיו אז, אחרי איזה מפץ ואיזה אסון נורא נורא גדול, ולראות שאחרי זה גם מגיעים דברים אחרים.

שאנן סטריט: משום שגם בחיים האישיים שלנו וגם בחיים של המדינות ושל העולם כולו, אז יש מטוטלת, והרע מביא טוב והטוב מביא רע. יש מטוטלת, וזה נכון שאחרי מלחמת יום כיפור אז הגיע שלום, אבל מעניין אותי, למי לדעתך, אם יש לך דעה, מגיע קרדיט על השלום הזה עם מצרים? כאילו, איזה אחוז של הקרדיט מגיע להנהגה?

כי כרגע אין לנו הנהגה ש...

נועם שוסטר: בדיוק. זה ממש ככה. זה ממש ככה.כאילו התנאים...


שאנן סטריט: אז ה"גיים צ'יינג'ר", במקרה של מצרים, של הסכם השלום במצרים שבא אחרי מלחמת יום כיפור, ה"גיים צ'יינג'ר", זה ההנהגה המצרית והישראלית?

נועם שוסטר: גם, וגם הרבה תנאים.זאת אומרת, צריך להיות איזה שהוא תזמון ואיזה שהם תנאים, ואין לנו את זה.אני ממש מצטערת להגיד את זה כאילו, שאין לנו את זה כרגע.

זאת אומרת, אתה יודע, זה לא סתם, זה כאילו, זה שילוב של לחץ בינלאומי, של להבין שאפשר לעשות ויתורים, אין לנו כרגע איזה שהם תנאים ובסיס של הנהגה, וגם של דעת קהל, וגם של מדינה שיכולה לתמוך בהנהגה אמיצה שיכולה לעשות ויתורים. זה מגיע אם...


שאנן סטריט: כי יש את הדיבור הזה שרק הימין יכול להביא שלום, שזה התחיל אז עם בגין, (כן)

בגין אמר, נגיד, שהוא לא בודק לערבים בציציות, והוא אמר שטוב שלום קר ממלחמה חמה, וכל מיני ציטוטים כאלה, שאני זוכר שזה היה על סטיקרים במרכז המסחרי בשכונה שלי, הדברים האלה, עם ציור של בגין.

אז...מה את חושבת על זה?


נועם שוסטר: וואי, קשה עכשיו, אני לא יודעת שאנן, אנחנו בתוך קטסטרופה מאוד קשה.(נכון)

-בתוך ייאוש ובתוך טראומה מאוד מאוד קשה.אני חושבת שזה גם בסדר בזמנים כאלה.

להגיד, וואלה, שבו עם האבל שלכם רגע. כאילו… להקשיב לשקט, להקשיב לצער, להיות עם האנשים שגורמים לנו להרגיש הכי הרבה ביטחון, כי אין לנו אנשים בהנהגה שגורמים לנו לביטחון, אז...

זה בסדר גם להגיד כזה, וואלה, אני רוצה עכשיו, כאילו, בסביבה שלי איזה שלום, אני נפגשת עם חברות ערביות, יהודיות, מתקשרת, מרים את הטלפון. לייצר לעצמנו את הסביבה כרגע שמתאפשרת כדי להרגיש את הביטחון והשלום הזה, להרגיש אותו קודם בסביבה שלי, בשביל שיהיה לנו את הכלים לצאת מזה, ואז כאילו באמת לנסות להמשיך ולעשות את זה בצורות הגדולות, שאתה עושה את זה דרך המוזיקה, ואיך שאני עושה את זה דרך כאילו גם פוליטיקה וגם אומנות, כאילו, מה שאנחנו...זה אותו דבר, הרי כמו שאמרת לי מקודם, בשבילך זה אותו דבר.

זה בסדר גם להודות כרגע שאנחנו מחלצים את עצמנו מאיזשהו בוץ, אני יכולה להגיד לך, בתור אישה, שהגיעו תמונות והגיעו באמת..עדויות ,ועוד יגיעו, זה דברים שהנפש לא יכולה כל כך מהר להמשיך הלאה מזה, וצריך לתת לעצמנו זמן.וכן.

שאנן סטריט: את ראית, את רואה? את כל הסרטוני, אוי אוי אוי, ותמונות וזה, את רואה?כאילו את מאלה שהם מסתכלים?

נועם שוסטר: מה, על זוועות?

שאנן סטריט: כן.

נועם שוסטר: אני...תראה, אין לנו ברירה, זה פתאום מופיע על הפיד, כן?


שאנן סטריט: יש כזה מצונזר ולא מצונזר, יש ליגות בעניין הזה.


נועם שוסטר: אבל לפעמים, מרוב שהאינפורמציה מהר, הפלטפורמה עצמה עוד לא קלטה שזה צריך להיות מצונזר וזה.


שאנן סטריט: את הרבה יותר מתקדמת ממני.

נועם שוסטר: אז אני, כשהמוח שלי קולט זה, אני שמה מהר את היד, זה ממש עוזר, אני שמה מהר את היד, ואז בודקת כזה בכותרת, נגיד, מה קורה פה, מה זה, ומעבירה את זה מהר.

ניסיתי כמה שיותר לשמור על הנפש, זה היה קשה מאוד, במיוחד בימים הראשוניים, שכזה פרררר, כאילו דברים, דברים, וכאילו, גם כל הפייק-ניוז הזה, שאחרי זה התגלו כפייק.

מה זה משנה אם, כאילו, ילדים ותינוקות נרצחו, והרעיון הזה של כאילו, כן פרסמה שכרותי ראש, לא פרסמה שכרותי ראש, כן, זה, כל הפסטיבל הזה שעשו מהאבל, כאילו, ילדים נרצחים, אז אתם כאילו, אתם עכשיו מנהלים מלחמת סייבר על נרטיבים שכאילו של, שאחרי זה אומרים זה הפייק-נוז, זה, זה, זה, זה מאפשר המון המון שיח שהוא מרעיל, והוא גם מסית נגד אנשים, וזה נורא נורא מפחיד, כאילו, חברים באמת אמרו לי שהם מרגישים שהשיח ברשתות, זה ממש משהו שיאפשר אחר כך עוד אלימות, כאילו, זה ממש קשה, וגם זה לא שומר לנו על הנפש, וזה קשוח, זה קשוח מאוד. יש עדויות כתובות של אנשים שרוצים לספר מה קרה להם, שאפשר לקרוא ולהשתתף בצער ולהבין את גודל האסון.

שאנן סטריט: אני בעד.(כן)זאת אומרת, אני לא נכנס לשום דבר, גם ככה ברגיל, אם כתוב קשה לצפייה, לא נכנס.

(כן) אבל גם אני, הצריכת מדיה שלי הייתה הכי חזקה ומוגברת בשלושה ימים הראשונים, וראיתי חדשות, ופתאום באיזה רגע בסלון, אז הבן שלי שהוא בי"ב פתאום יצא ש...הראו בחדשות מלא דם על הרצפה.עכשיו, בכנות זה היה דם של מחבלים בסיטואציה הזאת. ואמרתי לו, לא, זה דם של מחבלים.

הוא אמר, אני לא צריך לראות את זה, אני לא רוצה לראות את זה, ואם אתה רוצה, תראה בחדר.

אז ראיתי עוד יום אחד חדשות בחדר, ומאז אנחנו רואים רק כדורגל ורק סדרות, ורק זה עכשיו...

המבזקים אצלי פתוח, אני רואה מבזקים בארץ, אבל כשאתה רק קורא את זה, וויינט ו...

נועם שוסטר: קשוח.

שאנן סטריט: זה הרבה פחות גרוע מהתמונות.(כן)

ובכלל, אני, עצה חברית לכל עם ישראל, לא לראות את הדברים האלה.

זה...זה לא נותן כלום.

אתה תצטרך לראות משהו עוד יותר מזעזע בפעם הבאה, אם תראה את זה, אז תשמור על עצמך שאתה יכול להזדעזע מפחות.עדיף לך.

נועם שוסטר: ואחד הדברים הנוראים זה באמת התמונות שמגיעות...כן, מהתקפות בעזה. מגיעות תמונות של אנשים חסרי ישע, וכל בן אדם עם לב...זה...זה קורע את הנשמה, כי כמו שאמרת על הדור, הדור הבא, יש עוד דור.(נכון) שעכשיו גם יגדל עם התמונות האלה.(נכון) וזה באמת...

זה קורע את הנשמה, ואני מרגישה כאילו פחד כזה, אתה יודע, להביע סולידריות או להביע אנושיות, כי אני רואה מה קורה לאנשים מסביבי, כאילו...בשמאל, אפילו לא בשמאל, אנשים שמזדהים במקום הכי אנושי, איך זו דעה לא פופולרית, להזדהות עם סבל אנושי, אני לא מצליחה להבין את הדבר הזה, זה קשה.

שאנן סטריט: בכנות שזה עניין של טיימינג, שזה יקרה. אבל כאילו, אנחנו עכשיו במצב של...עניי עירך קודמים.

נועם שוסטר: נכון.

שאנן סטריט: הכאפה שהמדינה הזאת קיבלה, האסון הזה של למעלה מאלף נרצחים ביום. זאת אומרת...

ובאמת, אני עוד לא פגשתי מישהו שלא מכיר, או מישהו שמכיר מישהו. זאת אומרת...

נועם שוסטר:כולנו, כן.

שאנן סטריט: אם אפילו להיות עוד יותר יענו, כאילו, יש נאום השבטים, השבט שלי, 90 אחוז מהנרצחים הוא בשבט החילוני, כן?

אז, ואני מסתובב בין חילונים, בגלל שאני חילוני, לא בגלל שאני נגד מישהו אחר, אבל זה מה שקורה, ואני פשוט כל הזמן פוגש אנשים שמכירים, או שקרה להם בעצמם.

נועם שוסטר: אתה יודע, אחת החטופות, ויויאן סילבר, היא אישה שהיא מאוד ידועה ב...מעגלי ה...

מעגלי השלום. היא הייתה מנכ"לית, כאילו, של ארגון בשם אג'יק, שעובד על דו-קיום בנגב, באמת אישה שעשתה דברים מדהימים בחיים שלה, לקירוב לבבות והכל, וזה לא רק היא, עוד בחור שנרצח בשם חיים כצמן היה פעיל בזכויות עובדים, והיה...

שאנן סטריט: כן, נכון. ומסיע...כן, נראה לי.זכרונו לברכה, היא נחטפה

אנחנו לא יודעים מה איתה, אבל הוא זכרונו לברכה.

נועם שוסטר: הוא הגן על דלת ממ"ד מכניסה של מחבלים, והגן על אישה עם שני ילדים, הם פוצצו את הדלת של הממד, והוא הציל את האישה עם שני ילדים. זה סיפורים...

וזה אינסוף סיפורים, וזה אנשים שהם...כן, שהם אנשים במעגלים, שאנחנו מכירים, שאנחנו יכולים לדמיין אותם, לראות אותם, ושהם רצו לעשות רק טוב, טוב פה וטוב בצד השני.

שאנן סטריט: הם עשו טוב. הם לא רק רצו, הם עשו.הם השקיעו מזמנם ומרצם.

אני דיברתי שלשום בטלפון עם אמא של ענר שפירא זכרונו לברכה. הבן אדם הזה הציל, הוא היה אזרח, הוא היה במסיבה, אבל הוא גם חייל.(כן) והוא היה בלי נשק ובלי כלום, והם עמדו בתוך מיגונית איזה כמה עשרות אנשים, וזרקו פנים הרימונים, והוא העיף החוצה, שמונה רימונים, ובתשיעי הוא התפוצץ.

ואנשים שניצלו, שמה, בתוך המיגונית, אמרו לאמא שלו שהוא הציל אותם. והמדינה מלאה בעשרות סיפורים כאלה, במאות סיפורים כאלה. אז אני גם, הצד האנושי שבי מזדהה עם עזה, אבל אני גם מבין את הטיימינג, כי זה נורא פשוט, כי את אלה אני יכול לדמיין.

נועם שוסטר:אין מקום כרגע, ברור.

שאנן סטריט: היא אומרת לי, הוא היה יושב בסירה, הוא היה ראפר.היא אומרת לי עם מי הוא עבד, אני מכיר את כל החבר'ה שלו את מבינה?.

נועם שוסטר: כן, כן, כן. זה המקום הזה שאנשים מתכנסים לתוך הכאב שלהם, קשה עכשיו, אל תדברו איתי על כאב של מישהו אחר.

שאנן סטריט: זה פשוט לא הזמן

נועם שוסטר: זה לא הזמן, ברור, אבל גם אין...

שאנן סטריט: זה לא לא צודק, זה רק לא הזמן.

נועם שוסטר:אין יכולת גם אנושית, כאילו, כל צד הולך לצד שלו, מסתכל על העם שלו כרגע, (כן, נכון.)

ואין את המקום משותף.איך אמר לי...


שאנן סטריט: ובאמצע באמת יש לנו את אזרחי ישראל הפלסטינים, שהם באמת יענו, זאת אומרת, אני חושב שהלב שלהם הולך לפה ולשם, וצריך איזושהי מערכת שתגן עליהם במצב כזה מורכב.

נועם שוסטר: ואין, הם נורא חסרי הגנה.(נכון, אני מסכים)

וגם המרחב הפוליטי של אנשים כמונו להגן על חברים שלנו ועל אזרחים מאוד מצומצם,(אין אותו)

אין אותו. אז כל צד הולך לתוך הכאב שלו, ולתוך הטראומות שלו ולתוך הפחדים שלו, ובאמצע יש את האנשים שמנסים להחזיק איזשהו מרחב פוליטי משותף, והוא מצומצם, הוא חונק.(נכון)

והחנק הזה…לי בגרון הוא פה כואב כאילו מאוד.


שאנן סטריט: עכשיו בוא נחזור להגיד דברים עם תקווה איכשהו.


נועם שוסטר: זה...גם להודות באמת, שאנן, ברגע זה תקווה, אנשים צריכים שנפרק להם תחושות, זה נותן תקווה, זה בסדר, לא צריך כל הזמן לתת את זה…


שאנן סטריט: לא מלאכותי.. אני מחפש את האמיתי, אחותי.

אני לא… לא צריך לך שתגידי, "אבל יש שוקולד טעים".(צחוק)


נועם שוסטר: אבל יש.יש אחלה שוקולד.

שאנן סטריט: אני מדבר על האמיתי.אני מקווה כאילו שמה שאני רואה, רואים גם אנשים שמצביעים הפוך ממני.

וכל החיים שלהם מצביעו הפוך ממני.ואני מקווה שזה יהפוך מי...זה יהפוך לאיזה תובנה יותר מעמיקה בציבור, ש… אני לא יודע איך, כל המילים נשמעות נורא נורא משומשות, אבל...יש פה...לא הצליחו...לחסל את הערבות ההדדית פה.(לא)לא הצליחו.(להפך) ו...כשהייתי בסורוקה אתמול, אז...אני אמרתי רפואה שלמה גם לבדואים, שאולי...בכלל היו בהם...אולי יש להם סוכרת (צחוק) כאילו, פתאום הלב שלך נפתח לכולם.


נועם שוסטר: כן, אתה אומר כאילו, שפתאום אנשים, "קוסקוס, זה, זה, לא צריך לשלם על המלון, "בוא וזה", כאילו, שמשהו מזה יישאר.(כן).

אגב, מישהו כתב על זה בטוויטר, נראה לי בטוויטר, והוא עשה איזו השוואה לזה שצופרים.

שמת לב שלא צופרים עכשיו?

שאנן סטריט: הרבה פחות.

נועם שוסטר: אף אחד לא צופר.

שאנן סטריט: הרבה, הרבה פחות.

נועם שוסטר: זה כזה, ביום שיחזרו לצפור בכבישים, תדעו שזה נגמר.

שאנן סטריט: נכון, הוא צודק, באמת.הרבה פחות צפירות משהו יותר...זה עצוב, אבל זה באמת כאילו, כולם קיבלו כאפה והם ככה. כולם ככה.(כן) כולם רגע במגמה לאחור.


נועם שוסטר: אבל, אבל, מה שנותן לי כאילו, זה לראות את זה, את הערבות ההדדית, את האנשים שלא עסוקים בהסתה. אנשים שלא עסוקים בלמצוא את ה...

שאנן סטריט: זה הרוב. זה הרוב.זה הרוב המוחץ.


נועם שוסטר: זה הרוב המוחץ, צריך להיאחז בו.

צריך באמת, באמת לראות את כל ההתגייסות הזאת, היא כאילו באמת, עוד פעם, אני אמרתי את זה בהתחלה, ככוח אזרחי שאנחנו נצטרך לתרגם אותו איכשהו כאילו פוליטית.


שאנן סטריט: אני לא יודע, זה נשמע לי כזה רחוק.אני לא...

אני לא סומך על המערכות והתרגומים, וכרגע שאני לא יודע מה להגיד לך על זה. את צודקת במה שאת אומרת, אבל זה נשמע לי כזה, קילומטרים יעני.


נועם שוסטר: בסדר, אבל גם להגיד את זה, שזה משהו שאני מקווה לו, כאילו...

שאנן סטריט: את מקווה שאנשים ראויים יהיו בעמדות מפתח.

נועם שוסטר: שנדע, אני רוצה לדעת מי האנשים...

שאנן סטריט: שאנשים ראויים יהיו בעמדות מפתח. לא שאנשים שיודעים להתראיין, או לזיין את השכל

-או שנצמצם את ההיפוך הזה. כאילו יש היפוך בין מי שבהנהגה לבין מי שפועל אזרחית.אז איך מצמצמים את זה, איך אני יכולה לראות כאילו אנשים דומים?


שאנן סטריט: זה צריך להיות קריטריון.(נכון, נכון) זה צריך להיות קריטריון.

תראה, תראה….

נועם שוסטר:אה, מאי גולן לא עומדת בקריטריון?

שאנן סטריט: לא שלי.תראה לי מה עשית.תראה לי מה עשית.

תטפס במעלה התמיכה הציבורית

נועם שוסטר:יש לך פה את הקורות חיים שלי.

שאנן סטריט: קודם כול, את לא אמרת שאת רצה….

נועם שוסטר: אני...אני כנראה שלא תהיה ברירה.

שאנן סטריט: אז כנראה שנשקול את זה ברצינות. לא מבטיח הבטחות.

נועם שוסטר: הנה, זה משהו...

שאנן סטריט: אבל כנראה שנשקול.

נועם שוסטר: בתור מישהי שבכל הימים האלה אני ניסיתי להרגיש...אני בודדה, כאילו, מאוד מרגישה בודדה.

כמו הרבה אנשים שכתבו לי ו...

שאנן סטריט: צר לי, אני מקווה שהשעה הזאת היא קצת מפיגה.

נועם שוסטר:כן, אבל זה שקראת לי וזה שאנשים רוצים לשמוע וזה שאני מצליחה להחזיק כאב, לא רק כאב שלי, לא רק… חברה טובה שלי, אוסנת טרבלסי, שהיא יוצרת סרטים דוקומנטריים, אישה מוכשרת ומדהימה, היא איבדה את האחיין שלה והיה במסיבה ברעים.

והיא הסתכלה על הרצפה, כאילו, באמת, באבל מאוד מאוד גדול, עצמה עיניים ואמרה לי, נעמה, את יודעת, זה כאילו יש לי עכשיו...עוד חדר בלב, יש לי חדר בלב לכאב הפרטי שלי, שאני מרגישה שאף אחד לא יכול להבין אותו, ויש לי עוד חדר בלב לכאב של כולם.

וזה, אתה יודע, כאילו, הדברים האלה והטראומות האלה שקורות לנו, יש אנשים שזה מרחיב את היכולות שלהם.

שאנן סטריט: קודם כול, נשים הן יותר חכמות. (צחוק) זה משפט גאוני.

נועם שוסטר: תובנה של הפודקאסט של החיים בכלל.

שאנן סטריט: לא, לא, לא. זה משפט גאוני, וגם אני לא יודע למה הוא נשמע לי מאוד נשי.עוד מקום, עוד חדר שלי, שלך, אני, נראה לי...נראה לי בנים חושבים על שלי.

נועם שוסטר: כן, יכול להיות. ואני אגיד שכמות האנשים שכתבו לי ואמרו לי תודה שאת מצליחה להחזיק כמה אמיתות באותו זמן.

שאנן סטריט: את עושה את זה מדהים. אני גם, אני נורא הסתכלתי לראות מה את כותבת, והייתי מאוד מאוד גאה בך. ועד עכשיו, כי זה כאילו לא איבדת סנטימטר ממי שאת. וזה מאוד מאוד מרשים, וזה גם מאוד מאוד מעודד.

כי את גם לא מפחדת מכלום, ויש לך ביצים כאלה.

נועם שוסטר: ביציות.

שאנן סטריט: ביציות כאלה. וגם, וואלה, אני מסכים עם הרוב. זה פשוט, זה עוזר לי. זה עוזר לי.

ועוד אני אחד שמדבר, מי שלא מדבר ואין לו...אז אני רק יכול לדמיין כמה שזה עוזר לו, או לה.(תודה)

-אז כבוד.

נועם שוסטר: תודה רבה, נשמה. כיף לראות אותך.

שאנן סטריט:you're the woman

נועם שוסטר: i'm the woman.

תודה נשמה.. לחיים!

.


6 views0 comments

Commentaires


bottom of page