מדברים על ספרים | סטימצקי - הסופר דורון פישלר מתארח לשיחה על כתיבת ספרים, על הקלטת פודקאסטים ובעיקר על הספר "אני יכול להסביר".
- פזית לוי
- Feb 16
- 23 min read
Updated: Feb 18
מה גורם לדורון פישלר להקליט פודקאסטים? (רמז: זה אותו הדבר שגרם לו לכתוב את הספר) איפה הוא מקליט? ומה בעצם ההבדל בין להקליט פודקאסט ובין לכתוב ספר? האם בני אדם עושים דברים כשהם לא צריכים? ומיהם בעצם היועדים? דורון פישלר מתארח לשיחה לרגל צאת ספרו "אני יכול להסביר".
תאריך עליית הפרק לאוויר: 21/01/2025.
[מוזיקת פתיחה]
קריין: "מדברים על ספרים", הפודקאסט של סטימצקי, עם מיה דיין.
מיה: [בהתלהבות] דורון פישלר, שלום.
דורון: שלום, מה קורה?
מיה: רגע, תיכף נתחיל. אבל רק נסגור את פינת "משחקי הכס", טוב?
דורון: אוקיי.
מיה: בוא נסגור את זה שנייה, שאתה… [צוחקת]
דורון: אני לא כתבתי את "משחקי הכס".
מיה: [בציניות] לא?
דורון: אם בטעות הזמנת אותי בתור המחבר של "משחקי הכס"…
מיה: אהה לא?
דורון: אז רק שתדעי שזה לא אני. אני לא אחראי לשום דבר שקרה שם [צוחקים]. אני קראתי את "משחקי הכס", אבל זה עניין אחר.
מיה: יואו, אבל "משחקי הכס", מה זה היה? אמרנו שש עונות מדהימות, שתי עונות שהיו… עדיף שלא יהיו.
דורון: אהמ… כן, משהו כזה, ואיפשהו בחצי. אבל כן, זה היה… זה היה עוגמת נפש.
מיה: תקופה משמעותית. [דורון צוחק] אתה יודע גם מה הקטע? אני בכלל לא אוהבת פנטזיה, והייתי מכורה, מכורה. לא יכולתי לזוז מהמיטה בתקופה הזאת. אבל נשים "משחקי הכס" בצד.
דורון: גם לספרים או ל…?
מיה: הטלוויזיה. לא, לא קראתי.
דורון: הטלוויזיה, אוקיי.
מיה: ראיתי, ראיתי, צפיתי.
דורון: בסדר, אז לא אני… את רוצה להגיד איך אני קשור לזה, או שסתם אנחנו מדברים על "משחקי הכס"?
מיה: תגיד איך אתה קשור…
דורון: בואי נדבר על "משחקי הכס"!
מיה: לא, תגיד איך זה קשור ואז נגיד, נבוא ללמה התכנסנו, נדבר על הכתיבה.
דורון: בזמנו, בזמנו…
מיה: כן.
דורון: הייתה לי פינה, פינת וידאו, של סיכום פרקים של "משחקי הכס". אני כתבתי את זה גם בעיתונים, כתבתי סיכומים בכתב, ואני גם היה לי וידאו של דברים שאולי פספסתם בפרק האחרון של "משחקי הכס", של לצלול לכל המשמעויות של כל זה. אז במשך איזשהו זמן… יכול להיות שעד היום זה החשיפה הכי גדולה שקיבלתי. [צוחק] משום שאנשים, זה היה לזה עשרות אלפי או מאות אלפי צופים, כי אנשים מאוד רצו ש…
מיה: וואו, אני, אני צפיתי בזה באדיקות!
דורון: כן? בסדרה ובהסברים על הסדרה?
מיה: בך על המסך, מסביר מה פספסתי בפרק, כי פספסתי מלא דברים.
דורון: כן, בהחלט.
מיה: אתה יוצא מהפרק הזה מוצף, מוצף! לא מבין מה קרה פה. פתאום דרקון מימין, דרקון משמאל, רגע, תסבירו לי מה קרה! כזה.
דורון: כן, אז זהו, אז אני הסברתי את זה, ואז הסדרה… התדרדרה. מאוד.
מיה: אז דורון פישלר, אתה יודע להסביר דברים, בסדר?
דורון: אני…
מיה: אם אני צריכה שנייה רגע לזקק את זה למשפט, נכון? אתה מסביר טוב.
דורון: אני מסביר, כן, אני מסביר.
מיה: אז בוא נספר שנייה למאזינים מי אתה.
דורון: טוב.
מיה: אתה רוצה שאני אספר או אתה?
דורון: חוץ מ"הזה שמדבר על 'משחקי הכס'"?
מיה: חוץ מזה. זה טייטל אחד.
דורון: [צוחק] אוקיי.
מיה: ספר לנו רגע מי אתה ולמה באת לפה.
דורון: לא, ספרי את, ספרי את, אני אתקן אותך אם תעשי טעויות. [מיה צוחקת]
מיה: אז דורון פישלר, אתה יודע להסביר דברים, יש לך פודקאסט שנקרא "התשובה". היו לך כמה פודקאסטים, היה לך עוד אחד לפני זה ב"כאן 11", נכון?
דורון: נכון, שקראו לו "המובן מאליו".
מיה: נכון, והיום אתה עושה את "התשובה" ב"עושים היסטוריה", שבו אתה בעצם נותן תשובות לשאלות פשוטות ומורכבות על החיים. אתה יודע להסביר את התנהגות האדם והטבע האנושי. כן? לא? תקן אותי, מה?
דורון: אני אומר, אני יודע להסביר באופן כללי. האם אני מומחה להתנהגות האדם והטבע האנושי? [צוחק] זה אחד מהנושאים שאותם אני מנסה להסביר, כן.
מיה: ושאלתי אותך קודם איפה אתה מקליט את הפודקאסט, ואז אמרת לי: "בארון".
דורון: נכון.
מיה: נכון? איזה כיף.
דורון: אה… זה כיף כי זה קרוב לבית. לא צריך לצאת מהבית. הקלטתי את הפודקאסט באולפני "עושים היסטוריה" במשך הרבה זמן. כל פעם הייתי נוסע לשם בשביל להקליט, ואז התחילה הקורונה. ובזמן הקורונה אנשים לא נוסעים לאולפן, אנחנו לא פוגשים אנשים, אז היה צריך למצוא לזה פתרון. אז אוקיי, צריך להקליט בבית. אז קניתי מיקרופון. המקום… יש לי המון המון רעש בבית, אז המקום הכי שקט עם האקוסטיקה הכי טובה היה בארון…
מיה: טובה!
דורון: בחדר ארונות כזה, עם הרבה מעילים ודברים שתלויים מהצד, מסביב, והתחלתי להקליט שם. לא הייתי היחיד, דרך אגב. בקורונה, אם היית שומעת פודקאסטים באותו זמן…
מיה: הם היו בארון.
דורון: פחות או יותר כולם היו בארון או במרתף. [מיה צוחקת] כאילו לכל אחד היה את המיקום שלו, של… אז הייתי בארון ונשארתי שם, כי [צוחק] זה פשוט הרבה יותר נוח להקליט מהבית, מאשר לנסוע למקומות אחרים. וזה מאוד נחמד, כי לא צריך להתלבש.
מיה: נכון, בארון לא צריך להתלבש. זה גם נחמד.
דורון: אפשר, לא חייבים.
מיה: כן, אבל לא חייבים, לא חייבים.
דורון: אבל לכם יש ידיות כאלה, של מיקרופון שהן יותר טובות.
מיה: אנחנו אולפן, כן.
דורון: אולפן, נכון, זה אולפן מקצועי.
מיה: [צוחקת] ואתה מצולם גם.
דורון: יש יותר מקום מהזה… אני פחות אוהב. היי, כן [למצלמה]. [מיה צוחקת] אני מצולם גם. אני פחות אוהב את הקונספט הזה של לצלם פודקאסטים דרך אגב, למרות שכולם עושים את זה עכשיו.
מיה: כן, אתה יודע אבל למה עושים את זה.
דורון: אני לא הייתי רואה פודקאסטים.
מיה: גם אני לא, אגב, גם אני לא, אבל זה לטיזרים. זאת המט… זאת, הנה שאלה, תשובה, הסבר.
דורון: אוקיי, סבבה, אז הנה, אז נעשה את זה לטיזרים.
מיה: ההסבר זה הטיזרים.
דורון: בואי תגידי משהו ממש ממש כאילו שערורייתי, שיהיה טוב בטיזר.
מיה: אז זה לא "משחקי הכס"? על מה נעשה טיזר?
דורון: "משחקי הכס"? לא, לא, אנחנו צריכים, טיזר זה צריך להיות משהו שמפעיל. בוא נעשה כאילו אנחנו ממש ממש כועסים אחד על השני, רגע של סערת רגשות.
מיה: דרמה כזאת. כן? יאללה.
דורון: אוקיי? שלוש, שתיים, אחת: את לא תגידי כאלה דברים!!! [מיה צוחקת] את לא תזמיני אותי לכאן, ותתחילי לזה… לא! אני לא מוכן! אני הולך!
מיה: בניה מת עכשיו. [צוחקת]
דורון: זה היה בשביל הטיזר.
מיה: יואו, איזה חזק. רגע, וזה עוד לא, עוד לא עשינו שוטים.
דורון: סליחה, הזזתי פה את המצלמה.
מיה: הוא הזיז את המצלמה, עכשיו, הוא לא יודע שיש לי אישיו עם צד ימין וצד שמאל, לא נראה לי, אבל בסדר, אני רואה את עצמי, אני בסדר.
מפיק: אתה הזזת את המצלמה? אולי נשאיר את זה בפרק.
דורון: טיפה, טיפה.
מיה: אתה לא, אתה לא מוריד את זה בעריכה.
דורון: זה חלק מהזה…
מפיק: נשאיר את זה. אתה בסדר גמור.
מיה: לא, אני בחיים…
דורון: סליחה, אבל המורה שלי, מורים לקולנוע…
מיה: מהמם.
מפיק: כל הכבוד.
דורון: [צוחקים] אתם שוברים 180 עם הצילומים האלה. המצלמה הזאת אמורה…
מפיק: כן, אבל בסדר, אין לנו חוקיות, אחי. אני אגיד לך מה, יש למיה את הצד שהיא הכי אוהבת, היא לא מבינה שהיא כולה, כמו מלכה, אפרודיטה.
מיה: [צוחקת] חיים שלי.
מפיק: היא חושבת שרק צד אחד, ואנחנו מקשיבים לבוס.
דורון: בסדר גמור. אין שום בעיה.
מיה: אגב, גם זה אחלה טיזר, שתדע. על הצדדים שלי.
מפיק: מה?
מיה: זה אחלה טיזר היה עכשיו.
מפיק: מעולה. עכשיו אני מבין למה שינינו צד.
מיה: [צוחקת] נכון. אם אנשים תוהים…
מפיק: יום אחד הפכנו את הזווית של הצילום. יש בפריים של האורח מצלמה, ואף אחד לא יודע למה.
מיה: אנשים תוהים, אתה יודע, אנחנו כבר איזה 70 פרקים באוויר.
דורון: 70 פרקים?!
מיה: משהו כזה, לא מעט.
דורון: אני הסתכלתי היום, לא ראיתי את 70.
מיה: היו פה טובי הסופרים.
דורון: אוקיי.
מיה: עכשיו, כולם, כל הפרקים, צולמו מצד ימין. יום אחד התהפכתי, אמרתי לו, תקשיב, אני לא יכולה לראות את עצמי. לא יכולה לראות את עצמי מצד ימין! אז עשינו פה חתיכת שינוי setting של דיווה, כאילו אני בהוליווד. [דורון צוחק] ויש פה מצלמה שעושה לי את צד שמאל. ועכשיו אני מבסוטה, כי אני נראית טוב בצד הזה.
דורון: כן?
מיה: אתה מבין?
דורון: אוקיי, את יכולה פשוט לעשות פליפ, כמו שעושים במצלמה.
מיה: אגב, כלום לא יורד בעריכה. אני אומרת לך את זה כבר עכשיו. הכל הכל.
דורון: אנשים מסתכלים על עצמם בטלפון…
מיה: יו, זה פרק טוב.
דורון: ועושים… טוב, את תשאירי גם את…
מיה: אני משאירה את זה.
דורון: אוקיי.
מיה: אני רוצה להגיד עוד דבר, וזה קצת לא מסתדר, באמת לא אכפת לי איך אני נראית, ולא אכפת לי איך אנשים רואים אותי, אבל נוח לי שזה מצולם מצד שמאל.
דורון: אוקיי.
מיה: זהו ובזה נסגור את זה. עכשיו בוא נחזור רגע למטה.
דורון: אני אעשה את הצדדים, רגע, שנייה.
מיה: אתה תעשה את זה.
דורון: צד שמאל, היי.
מיה: פרק מעולה.
דורון: צד ימין…
מיה: רגע, אז דורון פישלר, אתה גם היית מבקר קולנוע.
דורון: נכון, בזמנו.
מיה: והיום אתה כבר לא רואה סרטים.
דורון: היום אני… אני אגיד לך מה, אני פשוט במשך המון המון זמן, אני ראיתי את כל הסרטים, פחות או יותר. ואז… הפסקתי עם זה. פרשתי מזה. ואני, הרגשתי נורא מאושר עם החופש הזה לא לראות סרטים שלא בא לי לראות. [צוחק] אז, יצא שעכשיו אני ממש רואה מעט, האמת.
מיה: וספרים אתה קורא?
דורון: ספרים, אני… האמת היא שאני לא קורא מאוד גדול של ספרים. שזה חמור, כי איזה מין בן אדם כותב ספרים שהוא לא… שהוא לא קורא.
מיה: לא, לא חמור בכלל בעיניי, אבל מעניין.
דורון: אני בעיקר שומע. אני, הדבר האחר שאני עושה זה מרצה. אני, מזה אני מתפרנס בעיקר, מהרצאות בכל מיני מקומות בארץ.
מיה: למי אתה מרצה, על מה אתה מדבר?
דורון: אני מרצה פה ליד, ב"גריי", כלומר בפאבים, בסינמטקים, לחברות, בבר מצוות, כל מיני ימֵי…
מיה: אתה עושה חלטורות גם כאלה? [צוחקת]
דורון: למי שרוצה. חלטורות? אנשים מזמינים אותי, אז אני מגיע. בכל אופן, אז במסגרת העבודה הזאת, דרך אגב, אתם יכולים להזמין אותי, דורון פישלר נקודה קום, כאן אפשר. [מיה צוחקת] אז אני נוסע ברחבי הארץ.
מיה: איזה מגניב.
דורון: אני באמת מגיע לכל מקום. זה הרבה מאוד נסיעות, לפה ולשם, ככה שלקרוא אין לי זמן, אני שומע.
מיה: אודיובוקס, כן.
דורון: מרגע שהמציאו את הספרי אודיו, אז זה מה שאני, זה מה שיש לי.
מיה: אני מכורה ל"אודיובל", אתה יודע? מאוד אוהבת.
דורון: אני לא כל כך אוהב את החברה כחברה, אני לא אוהב את התמחור שלהם וכל זה, אבל כן, אבל את העניין של ה…
מיה: כן, כי 15 דולר זה הרבה כסף לספר, אבל תראה…
דורון: כן, זה למה בנטפליקס אני יכול כאילו, אני אשלם 8 דולר, ויהיה לי את כל הסרטים בעולם כמה שאני רוצה…
מיה: נכון.
דורון: וב"אודיבל"…
מיה: One credit.
דורון: אני צריך לשלם 18 דולר, או מה שזה לא יהיה, על ספר אחד, שלפעמים הוא דק. זה… כי הם מונופול, וזה ה…
מיה: וככה העולם הזה מתנהל.
דורון: וזה המצב.
מיה: רגע, אז אתה בעצם ככה, אתה מדבר לאנשים בפודקאסט, ואתה מרצה לאנשים בעולם הפיזי, ועכשיו החלטת גם לכתוב ספר…
דורון: [מצחקק] כן.
מיה: שנקרא "אני יכול להסביר", והוא מתקשר באמת לכל העולמות שאתה עושה, שאתה נותן תשובות לשאלות.
דורון: נכון.
מיה: יאללה בוא נדבר עליו, למה החלטת לכתוב את הספר הזה?
דורון: קודם כל זה קצת… מוזר שזה לקח כל כך הרבה זמן להגיע לספר, בגלל שאם היית שואלת אותי כשהייתי קטן, אז מה שאני רוצה לעשות זה להיות סופר, מה זאת אומרת? אני כותב ספרים.
מיה: כן?
דורון: בגלל שככה מגיעים, כן. זה ברור. מצד שני צריך להגיד לזכור שאז לא היו יוטיוברים ולא היו פודקאסטים אז יכול להיות שהייתי עונה תשובה אחרת. אבל כן, אני קראתי ספרים, הרבה ספרים. הדבר ש… אני יודע לכתוב, אומרים שאני טוב בלכתוב, אז ברור שלכתוב ספרים. זה לקח המון המון המון זמן ובדרך מאוד מאוד מאוד עקיפה, עד שהגעתי בסופו של דבר לספר. ואני… אני חושב שפשוט ככל שפודקאסטים זה עולם מאוד מאוד גדול היום והרבה אנשים מאזינים, יש אנשים שלא שומעים פודקאסטים.
מיה: נכון.
דורון: צר לי, אני רוצה לפנות עכשיו לכל האנשים שלא שומעים אותנו ברגע זה…
מיה: חבל, כן.
דורון: תאזינו לפודקאסטים.
מיה: חבל.
דורון: למה אתם לא… זה? כן, אז ספרים זה עדיין עולם שמגיע לאנשים אחרים. וזה בהחלט דבר שאני רציתי לעשות, כלומר זה היה די ברור לי שבאיזשהו שלב אני גם רוצה לפרסם ספר. לא לגמרי היה ברור לי איזה.
מיה: ומה, כן.
דורון: [מצחקק] כן.
מיה: אוקיי, אז ככה זה קרה, אז מה קרה שאמרת יאללה, עכשיו אני עושה את זה?
דורון: האמת היא שמה שקרה, אבל זה כאילו, זה… זה תמחקי בעריכה, כן?
מיה: כן?
דורון: כן, זה לא להגיד אחר כך ש…
מיה: טוב, טוב.
דורון: לא, תשאירי. אבל האמת היא שמה שקרה זה שפנו אליי מכמה הוצאות ואמרו לי, "יש לך פודקאסט מצליח, בוא תכתוב ספר".
מיה: איזה קטע.
דורון: אבל האמת היא שאותו דבר גם נכון לגבי הרבה דברים אחרים. זאת אומרת, גם כשעשיתי, כשהתחלתי את הפודקאסט הראשון, את "המובן מאליו", זה לא היה… זאת אומרת, אני רציתי לעשות פודקאסט, אני חשבתי שזה רעיון טוב, אבל לא הייתי צריך לעשות את זה. אני צריך שיבוא מישהו וכאילו ויגיד לי "בוא תעשה את זה", בשביל לעשות את זה. התקשר אליי בזמנו רום אטיק שהיה עורך הפודקאסטים של "כאן".
מיה: "כאן", כן.
דורון: והוא אמר לי, "אולי אתה רוצה לעשות אצלנו פודקאסט?" אני אמרתי, "כן, כן, אני רוצה!" אז הוא אומר "כן, אז פודקאסט על קולנוע, כן?" אז אני אמרתי "לא. נמאס לי מקולנוע, אני לא רוצה פודקאסט על קולנוע. אני רוצה פודקאסט אחר". אז הוא אמר "בסדר", אז משם התחלתי לעשות את הפודקאסט. בלי שאנשים יגררו אותי לזה, [צוחק] אולי לא הייתי עושה את זה.
מיה: כן, כן איזה קטע.
דורון: כן, כי זה מאוד…
מיה: לפעמים אנחנו צריכים את הפוש הקטן הזה.
דורון: נכון.
מיה: כזה דחיפה "יאללה תעשה".
דורון: אם נוח לי במקום שאני עושה, אני עושה פודקאסט, טוב לי בפודקאסט, יש שם מאזינים, יש הרצאות.
מיה: אחלה פודקאסט.
דורון: יופי של דבר. תודה רבה. אז אני יודע שאני רוצה לעשות דברים אחרים, אבל כל זמן שאני לא צריך לעשות את זה, אז קשה לעשות את הכאילו, אוקיי, למה עכשיו לעשות את זה?
מיה: כן.
דורון: ודרך אגב, נכון, בגלל שמתברר שלכתוב ספרים זה נורא קשה, מי ידע?
מיה: זה גם חתיכת ספר, תסתכל, זה ספר אמיתי, אתה כתבת בהתחלה, "ספר עם דפים, כזה שקוראים אותו", אתה זוכר שכתבת את זה?
דורון: כן, כן, כן, כן.
מיה: זה ספר עם דפים.
דורון: זה ספר עם דפים, נכון. זה ספר מנייר.
מיה: עם מלא מלא מלא דפים, וגם יש פה איורים.
דורון: הוא לא כל כך הרבה דפים [צוחק], בוא נגיד.
מיה: לא משנה.
דורון: את מעלה ציפיות. זה ספר די דק, תכלס.
מיה: הוא לא דק בכלל! בוא נגיד להם.
דורון: לא, הוא עבה בגלל ששמו, שמו לי… עובי דף גדול יחסית, כדי שהוא לא יראה דק, נכון.
מיה: האמת שהוא… נכון.
דורון: נכון! הוא ספר קצר.
מיה: יו, אתה יודע שלא שמתי לב לזה?
דורון: נו, יפה, זה ה…
מיה: הדפים עבים.
דורון: זה האופן שבו…
מיה: 181 עמודים, אז נגיד הוא 100 כזה.
דורון: לא, יש יותר, אל תגידי 181, טוב, בסדר.
מיה: למה?
דורון: את לא סופרת עכשיו בסוף את…
מיה: את התודות וזה?
דורון: את הביבליוגרפיה וכל ה… זה נורא מעניין.
מיה: אני רוצה לגלות לך משהו. אני ממש שופטת סופרים, בסדר? שופטת, כן? על פי התודות וההקדשות, כאילו ממש מעניין אותי תמיד…
דורון: אוקיי…
מיה: למי הם בוחרים להקדיש ספר…
דורון: אוקיי.
מיה: ולמי הם אומרים תודה. עכשיו, כאילו אני תמיד מרגישה…
דורון: רוצה לעבור על זה?
מיה: כן, כי גם לא הסתכלתי אצלך, אתה יודע? כן קראתי את הספר.
דורון: טוב, בסדר, אז…
מיה: רגע, בוא נראה למי אמרת תודה.
דורון: זה מעניין. התודה זה דבר שהוא מין… זה כמו נאום באוסקר, שאנשים עושים, אנשים עומדים ומדברים 3 דקות.
מיה: כן.
דורון: עכשיו, זה נכון שכל מי שאתה אומר לו תודה, אז יזכור את זה לנצח, אבל מיליוני אנשים משתעממים עכשיו. אז זה העניין של, אוקיי, על כמה, למי צריך להגיד תודה. אז בוא נראה מה כתוב שם.
מיה: אז אמרת ככה, אמרת תודה נקודתיים. [מקריאה]
דורון: כן.
מיה: "אבא ואמא פישלר", חמודים. "ניקס"?
דורון: ניקס.
מיה: ניקס זה שם? מי זה ניקס?
דורון: אני לא אה… ניקס היא חברה טובה שסייעה בכתיבת הספר.
מיה: רוֹבין או רוּבין?
דורון: רוֹבין.
מיה: "רובין. אליס".
דורון: אליס.
מיה: "פנדה".
דורון: כן. אליס ופנדה הם החתולות שלי.
מיה: די!
דורון: כן.
מיה: רגע, תכף נדבר עליהם. "פלוריאנה יעל".
דורון: פלוריאנה יעל היא… קודם כל את דילגת על זה, בהתחלה כתוב: "יעוץ ותמיכה מורלית, מוץ".
מיה: אה נכון, כי הוא… אז לא, כי אני הסתכלתי על התודה, לא דילגתי. בסדר, אז יעוץ ותמיכה מורלית…
דורון: נכון, יעוץ ותמיכה… אבל זה התודות.
מיה: נכון, "קראו ויעצו גלית זיירמן ואיתי…"
דורון: כן, זה קוראי… זה.
מיה: בטא כזה?
דורון: כן, שהם יעצו ותרמו בכל מיני דברים. מוץ היא חברה שלי שמאוד מאוד… "יעוץ ותמיכה מורלית" זאת בדיחה שהגיעה מהפודקאסט. יש שם את הקרדיט "יעוץ ותמיכה מורלית" שזה מין בדיחה. אבל היא באמת נתנה לי יעוץ ותמיכה מורלית משום שצריך יעוץ ותמיכה מורלית. זאת אומרת, בעניין של לכתוב ספרים של… היו לי עורכות, אני עבדתי עם עורכות, אבל עדיין, הקטע של אני לא יודע לאן הספר הולך. באיזשהו שלב בספר, כיוון שאני מדבר פה על בני אדם ועל הטבע שלהם, אז היא אמרה באיזשהו שלב, זה נשמע, זה נשמע קצת כאילו אתה שונא אנשים. [מיה צוחקת] אני אמרתי לא, אני לא שונא אנשים.
מיה: אני מסתכל עליהם מהצד.
דורון: אני מחבב אנשים וכל זה, ומזה הגיע קטע הסיום של הספר, שאני חושב ששינה את כל העניין.
מיה: אגב, האיורים נורא חמודים. לי להב.
דורון: נכון! של לי להב. אבל רגע שנייה, לפני שתגיעי ל… שנייה לפני שמגיעים לזה.
מיה: כן.
דורון: אז כן, אז מוץ, בהחלט, לילך מוצפי דרך אגב, זה השם שלה, והיא… אני מקווה שהיא גם תצטרף ותפרסם ספר, בקרוב.
מיה: כן?
דורון: כן, על ליקוט. פלוריאנה היא ה…
מיה: על ליקוט?!
דורון: ליקוט, ליקוט.
מיה: וואלה, ללקט?
דורון: כן, ליקוט.
מיה: איזה יופי.
דורון: היא מדריכת ליקוט.
מיה: מה אתה אומר?!
דורון: היא מלמדת אנשים למצוא… בואי נדבר על זה! בואי נדבר על ליקוט צמחים.
מיה: על ליקוט? [צוחקת]
דורון: מתברר שיש… אנחנו קצת סוטים מהנושא. כן, זה דבר שאני עושה. אז…
מיה: כל הפרק הזה סטה מהנושא שלו! [צוחקת]
דורון: יופי! טוב מאוד! אני אוהב סטיות מהנושא, ככה זה, אני אוהב סטיות.
מיה: באנו לדבר על דבר מסוים, דיברנו על הכל חוץ ממנו, כן, אבל אני איתך. אנחנו ביחד.
דורון: שזה דבר ש… זה דבר שאפשר לעשות בפודקאסטים. בפודקאסטים אני יכול להגיד "אוקיי, רגע, דרך אגב, אני קיבלתי אתמול מכתב נורא מעניין, כתב לי מישהו שמתברר ש…"
מיה: ש…? שמה?
דורון: אני יכול לעשות את זה בפודקאסט, בספר קצת יותר קשה לעשות את זה מתברר.
מיה: איך הצלחת…? אתה עם הפרעת קשב או שאני סתם מאבחנת לא נכון?
דורון: אה… יכול להיות.
מיה: לא, כי אתה נורא מסודר פה, אז כאילו עזרו לך להסתדר כזה בזה?
דורון: הו, וואו, אני מסודר פה? וואו, תודה.
מיה: לא, באמת.
דורון: זה רק לקח לי שנתיים לכתוב את זה מסודר. [צוחקים] קודם כל, בעניין של זה, אז כמו שאמרתי, חלק שהיה חשוב לי בספר, העובדה שיש בו הערות שוליים, והערות השוליים נמצאות בשוליים, ולא למטה.
מיה: הן מעולות. ולא למטה!
דורון: לא למטה, זהו.
מיה: לא למטה, נכון, הן בצדדים, בוא נמצא אותם, הנה, הנה, הם בצדדים.
דורון: הערות השוליים הן הדרך לעשות את העניין הזה של הסטיות מהנושא, בגלל שיש דברים שאני נורא רוצה להגיד, אבל הם לא בדיוק הדבר שאני רוצה להגיד.
מיה: עכשיו אתה רוצה להגיד אותם וזה.
דורון: בדיוק, וחוץ מזה, זה עניין של, אני לא יודע אם זה הפרעת קשב או לא.
מיה: זה הפרעת קשב.
דורון: אבל בתור ילד, ואני חושב שזה נכון לגבי הרבה ילדים…
מיה: כן.
דורון: הרבה נערים, כשאני קורא ספר, הדבר שאני הכי אוהב זה ההערות שוליים, זה הדברים הקטנים…
מיה: העיגולים.
דורון: זה הכיתובים של התמונות, זהו בדיוק, הדברים האלה.
מיה: כן, כן.
דורון: אני זוכר שאני קראתי זה, שאני קראתי ספרים של זה, זה הדבר שמחזיק, כי זה קצר, זה חמוד, אז זה, אני רציתי שהספר הזה יהיה גם בשביל אנשים עם הפרעת קשב. [צוחק] שאפשר יהיה…
מיה: סתם, בא לי להקריא, בוא נקריא רגע הערות שוליים על האוסטרלים, בסדר? סתם רגע, את זה.
דורון: אוקיי.
מיה: הערת שוליים מספר אחת על האוסטרלים: "לשם הבהרה, האוסטרלי שבתמונה", ויש פה תמונה של אוסטרלי בתוך רכב עם קואלה לצידו…
דורון: כן.
מיה: "נוסע כראוי בצד שמאל של הכביש, הוא בצד ימין של העמוד כי הוא נוסע לכיוונכם, וצד ימין שלכם הוא צד שמאל שלו".
דורון: כן, כי אחרת מישהו אחר היה כותב אחרת. האיורים, אמרנו, זה לי להב עשתה את האיורים. זה גם כן דבר שרציתי שיהיה… זה, שיהיו גם איורים בספר, וזה… היא המציאה את הסגנון הזה של האנשים שאנחנו קוראים להם יועדים, שאלה בני אדם…
מיה: נכון, יש פה מלא יועדים, כן.
דורון: כן, זה…
מיה: שמת לה שם קוד יועד.
דורון: הם חמודים נורא, אני מת על היועדים פה.
מיה: אחלה יועדים. ויש פה טבלה שעוברת, היא בעצם מסכמת לקורא למי ואיפה מותר לנהוג, [צוחקת] מעודכן לשנת 2014, ואז אתה עושה טבלה.
דורון: 2017.
מיה: ואז יש לך פה טבלה עם [צוחקת] אוסטרליה וסעודיה. ואתה אומר "גבר בצד ימין באוסטרליה לא, בסעודיה כן. גבר בצד שמאל באוסטרליה כן, בסעודיה לא". וככה זה ממשיך.
דורון: בהמשך יש טבלה שהיא קצת יותר יצירתית עם הדבר הזה.
מיה: אהה, נכון, נכון.
דורון: האם מותר לנהוג בכל מיני…
מיה: עם אלכוהול וזה.
דורון: כשאנחנו אומרים את זה ככה זה לא מצחיק, אני חושב. כש…
מיה: הם צריכים לראות את זה.
דורון: בספר זה מצחיק, תראי את זה למצלמה אולי.
מיה: יאללה, כן, סתם, שיראו הטבלה. נכון, אתה יודע מה? יש פה משהו שאולי באודיו הוא לא עובר. אבל זה נורא מצחיק, וגם אני אראה את הגבר עם הקואלה.
דורון: זה דבר שהוא מאוד… בדיוק, באודיו זה לא עובד, בגלל שבאודיו, כשאני עושה פודקאסט, אז חשוב לי לעשות דברים שיעבדו בפודקאסט, ושלא יעבדו במשהו אחר.
מיה: כן, נכון, נכון.
דורון: זאת אומרת אני עושה… אני תמיד מכניס דברים ש…
מיה: אל תדאג, בניה יכניס את זה בעריכה, הוא יכניס, אנחנו נצלם את זה, ואז זה יעבור טוב.
דורון: בסדר, זה לא בעיה. אז אני אומר, אז עכשיו כשיש לי ספר, אז אני רוצה דברים שלא יעברו באודיו, שצריך בשבילם ספר. אז בשביל זה יש טבלאות, יש את ההערות שוליים, יש…
מיה: ויזואלי, כן.
דורון: ויש דברים שזה עובד כמו ספר עם נייר.
מיה: מתי יצא הספר? ממש לא מזמן, נכון? מה, חודש, חודשיים?
דורון: אה… חודש ומשהו? ממש הקצה של אוקטובר, תחילת נובמבר.
מיה: בוא נדבר על איזה תגובות קיבלת עליו.
דורון: תראי, אני…
מיה: רגע, לפני איזה תגובות…
דורון: לפני התגובות.
מיה: האם הקהל שקנה אותו וקורא אותו זה אותו קהל שמאזין לך לפודקאסט, או שאתה…?
דורון: זה בדיוק העניין, זה בדיוק העניין.
מיה: כן.
דורון: אני, לשמחתי הרבה, מגיע עם קהל. יש קהל קבוע לפודקאסט, יש קהל מאזינים, יש קבוצה עם זה, אני יודע שיש הרבה הרבה אנשים.
מיה: נכון.
דורון: ולכן אני, בניגוד לסופרים אחרים, שזה הספר הראשון שלהם, אז אני לא הייתי צריך לרדוף אחרי אנשים כדי שהם יעיפו מבט על זה, על הספר.
מיה: פחות יח"צ.
דורון: לא, יש יח"צ, אבל זאת אומרת, יש את הקהל קוראים הבסיסי.
מיה: יש קהילה, יש קהילה, כן.
דורון: נכון. אני יודע שיש אנשים בהרבה גילאים שמהרגע שאני הוצאתי ספר, הם התעניינו בזה באיזושהי מבחינה.
מיה: כן.
דורון: אז אני יודע שיש לי מספר מסוים של קוראים מהבחינה הזאת. עכשיו, האתגר הוא, מה עם היתר? זאת אומרת, להביא אותו לאנשים שלאו דווקא מכירים את הפודקאסט. לכן, זה… אני קיבלתי תגובות של "כן, הספר הזה הוא כמו הפודקאסטים שלו, הוא מאוד נחמד", שזה אחלה, אבל התגובות שיותר ריגשו אותי זה "כן, זה ספר יפה, וחוץ מזה, מתברר שלבן אדם יש גם פודקאסט, אולי אני אאזין לו", שזה משמח אותי. אוקיי, יפה, הגעתי לבן אדם חדש, שלא אה…
מיה: שהקלטת פרק קצר על הספר בפודקאסט שלך שמסביר למאזינים מה זה הספר ולמה הוא גם שונה מהפודקאסט. יש לך פרק שלם שנקרא "אני יכול להסביר".
דורון: נכון, זה פרק קצר, זה סוג של…
מיה: 6 דקות. כן.
דורון: אבל זה לא פרק של הפודקאסט, זה סוג של פרסומת לספר. כן, בדרך כלל הפרקים של הפודקאסט שלי יותר ארוכים.
מיה: כן. לא, אז אתה בעצם מעביר פה דברים שאתה אומר שהם לא יכולים לעבור באודיו.
דורון: נכון. כי אני רוצה איורים, אני רוצה ש… דברים שצריך לקרוא, לא הכל עובד טוב באודיו, אני רוצה לנצל את המדיום שבו אני נמצא.
מיה: אז עכשיו בוא נדבר קצת על איך הספר הזה כתוב, כי הוא… וגם אני מניחה שבקהילה שלך יש המון גילאים ומגוון מאוד גדול של אנשים.
דורון: זה נכון.
מיה: כי יש גם ילדים? לא יודעת אם ילדים, בני נוער כזה שנמצאים שם? כי הם אלה שמחפשים המון תשובות בדרך כלל, להרבה מאוד שאלות שיש להם.
דורון: עם הילדים זה דבר שאני כל פעם מספר אותו מחדש, אבל זה פשוט, זה נכון, כשהתחלתי לעשות את הפודקאסט הראשון, את "המובן מאליו", הוא היה פודקאסט שמדבר על דברים שמעניינים אותי. זאת אומרת הוא מעולם לא נועד להיות פודקאסט לילדים.
מיה: אבל הוא איכשהו הפך ל…
דורון: הוא הפך לפודקאסט לילדים, [צוחק] זאת אומרת, התברר שהמון אנשים אוהבים אותו, שהמון ילדים אוהבים אותו. הרבה הורים סיפרו לי שילדים מאזינים. אז אני אומר, אוקיי, בסדר, זאת אומרת, זה לא נועד להם, אבל בסדר. וזה הלך וגדל.
מיה: זה מחמיא לך אבל? כי יש משהו כל כך אותנטי, הרי ילד, עם כל ההסחות שיש לו בעולם, להושיב ילד או בן נוער לשמוע פודקאסט זה חתיכת אתגר.
דורון: לא, זה פשוט יש טריק.
מיה: מה?
דורון: נסיעות!
מיה: נסיעות? פקקים.
דורון: זה מה שאני שומע הרבה, אנשים, "היינו בטיול בחו"ל נסענו באוטו, כל הזמן שמענו אותך".
מיה: פקקים, פקקים, כן.
דורון: פקקים וכל זה. זהו, זה הזמן איכות להביא אנשים. אבל ילדים מאוד נהנים מזה, עד כדי כך שאת "המובן מאליו", "כאן" הזיזו לקטגוריה, הוא עכשיו יושב ב"חינוכית".
מיה: וואלה?!
דורון: כן, למרות ש… כן, הוא על תקן פודקאסט לילדים. הוא לא!!!
מיה: איזה קטע.
דורון: אבל בסדר. אוקיי. אז עכשיו אני יודע, אני רואה את זה בהרצאות, מגיעים המון משפחות עם ילדים, וזה זה ממש כיף שאני מגיע לאיזשהו אירוע… שאין זה…
מיה: כדמות חינוכית כזאת גם.
דורון: נכון, אבל העניין הוא שהקהל הוא לא, זאת אומרת, אני אומר, "הקהל שלי הוא ילדים מגיל 6 עד 8 או בני נוער". יש תינוקות ויש זקנים, יש המון, טווח נורא נורא גדול שמגיע. זה ממש כיף.
מיה: נכון.
דורון: ובעניין הספר, אני, הגישה שלי הייתה אותו דבר. זאת אומרת זה לא ספר לילדים, [מיה מהמהמת בהסכמה] אבל אני חושב שזה ספר שבני נוער סקרנים יכולים מאוד להנות ממנו, והוא כתוב בצורה כזאת שהוא יהיה ידידותי, אמרתי, עם כל האיורים וכל הדברים האלה.
מיה: הוא מאוד ידידותי. אתה יודע, יש משהו מאוד מפחיד, לפעמים, לקרוא שאלות על העולם, ועל בני אדם, ופה לא, פה זה כתוב מאוד מאוד בגובה העיניים.
דורון: נכון.
מיה: כי ככה אתה מסתכל על החיים? השאלות שאתה שואל את עצמך, הן כאלה? הן פשוטות?
דורון: כי ככה… כי ככה מבינים. אני… בקטע של להסביר, העובדה שאני יכול להסביר… [מגחך] הרבה מאוד פעמים…
מיה: מאיפה מגיעה היכולת להסביר? זאת אומרת, מאיפה זה בא? אתה הבנת "אני יודע להסביר".
דורון: אה… קודם כל, שאלה שלפעמים, שפעם ב שואלים אותי, זה "מאיזה רקע אתה בא"? כלומר, שזה מין, מה למדת? איזה דוקטורט עשית? אני לא עשיתי דוקטורט בכלום, אוקיי? אני לא יודע…
מיה: ב"משחקי הכס" אולי.
דורון: "משחקי הכס", זה הרקע שלי. [צוחקים]
מיה: "הרקע שלי הוא 'משחקי הכס'".
דורון: אני לא למדתי, זאת אומרת, אני לא… וזה אני אומר לעיתים קרובות, אני לא מומחה לשום דבר.
מיה: כן.
דורון: אני לא למדתי לעומק מבחינה אקדמית שום נושא. אבל כשנותנים לי נושא, כשנותנים לי שאלה, אז אני לומד אותו ככל שאני יכול.
מיה: חוקר אותו.
דורון: אבל אני לא… מכיוון שאני לא מומחה, אז אני לא… הראש שלי לא מוצף במונחים האלה. כשאת שואלת בן אדם שהוא מאוד מבין באיזשהו נושא, אז הוא ידבר בשפה שלו, הוא ידבר בשפה, כי לאנשים קשה להיות מודעים לזה שאנשים לא מבינים את אותה שפה, אבל לכל מקצוע יש את הז'רגון שלו…
מיה: רגע, זה מה ש… אמרת עכשיו משהו נכון באופן כללי, אנשים לא מדברים באותה שפה.
דורון: נכון.
מיה: בכל מיני תחומים.
דורון: נכון.
מיה: אוקיי, תמשיך.
דורון: אז אנשים מניחים שאנשים מבינים את הז'רגון שלהם, אבל הם לא, אז ברגע שאת שואלת מומחה, אז הוא ידבר בשפה שאת לא בהכרח מבינה. אני לא מבין כלום, ולכן אני צריך להסביר בשפה של אנשים שלא מבינים כלום, שזה אומר לדבר בשפה יומיומית, מה שנקרא, תסביר לי כאילו אני בן חמש…
מיה: לפשט.
דורון: כן, בדיוק.
מיה: בכלל, אם היינו מסבירים כל דבר כמו שאני מסבירה אותו לבן שלי בן 7, אני חושבת שהעולם היה נראה אחרת לגמרי.
דורון: נכון. אז במקרה הזה, הספר הזה לא נועד…
מיה: כי החיים פשוטים-פשוטים-פשוטים, רק צריך לדבר פשוט.
דורון: החיים לא פשוטים. [צוחק] החיים לא פשוטים בכלל.
מיה: לא, הם פשוטים. הכל זה מתמטיקה פשוטה. וצריך לדבר… כן, ככה אני חושבת.
דורון: אוקיי. זה מעניין.
מיה: החיים פשוטים. אנחנו מסבכים אותם.
דורון: לאאא, זה חיים פשוטים שמסתבכים.
מיה: אנחנו מסבכים אותם.
דורון: לוקחים חוקים פשוטים ומגיעים לסיבוכיות. מי זה אנחנו?
מיה: האנושות.
דורון: אל תסתכלי עליי, זה לא אני עשיתי את זה. [מיה צוחקת] "זה כולם", "זה הם". אז זה נכון. עכשיו, הספר הזה לא מיועד לילדים בני 7, למרות ששוב, יש כאלה שכן קוראים אותו, אבל זה לא המטרה. אז יש את העניין של כאילו למי אני מסביר את זה, בצורה כזאת שכאילו הוא לא מבין כלום? אז בספר ההקשר שלקחתי זה אני מסביר את זה לחייזרים. זאת אומרת, אנחנו מסתכלים על דברים שבהם אנחנו חיים פשוט את החיים של היום יום של בני אדם, אנחנו רגילים לזה שהחיים הם כמו שהם. העובדה שאני קם בבוקר והולך לעבודה, מה זה עבודה? מה זה לקום בבוקר? מה זה הדירה שלי? מה זה במקום שאני נמצא? מה זה מדינה? מה זה, מה זה הכל?
מיה: כן, כדור הארץ.
דורון: אז כאילו הגיע חייזר, שלא מכיר את כדור הארץ ואומר: "תסביר לי את זה מההתחלה כי אני לא מבין כלום". אז מסבירים לו. וכשאת מסבירה דבר כזה, אז את מבינה כמה שדברים הם מגוחכים לפעמים. מנהגים של בני אדם שעושים כי הם בני אדם.
מיה: כן, כמו שאתה מדבר על אכילת סוכר.
דורון: נכון.
מיה: אנחנו יודעים שסוכר זה דבר לא בריא לגוף, אבל אנחנו עדיין אוכלים כמויות של סוכר…
דורון: נכון.
מיה: לא כולנו אבל חלקנו.
דורון: [לוחש] כולנו.
מיה: כולנו, הא? כולנו.
דורון: כולנו. חוץ מאלה ששמעו עכשיו ואמרו "רגע, אבל אני לא". אתם לא. אתם מיוחדים. אתם לא אוכלים סוכר בכלל, חוץ מהם.
מיה: חוץ מהם.
דורון: [לוחש] 'שהם נודניקים'. כולנו. וזה לא משנה שאנחנו מבינים את זה, כלומר, אני יכול להסביר, אנחנו יודעים, אני יודע שסוכר זה לא בריא, זה לא שאני לא יודע.
מיה: או סיגריות, או… כן.
דורון: נכון, אבל אני לא מעשן, אז זה פחות רלוונטי לגביי. [צוחק]
מיה: כן.
דורון: אבל אני עושה את זה בכל זאת, למה?
מיה: כן, כן. אוקיי.
דורון: אוקיי.
מיה: ואלה תשובות שאנחנו מקבלים פה, על הטבע האנושי, על ההתנהגות האנושית.
דורון: נכון. כן. זה… בנושא הזה, הנושא הזה זה לא כל מה שאני מתעסק בו בפודקאסט. בפודקאסט יש, שוב, שאלות מאוד מאוד… בכל מיני נושאים, לפעמים על היסטוריה ולפעמים פיזיקה, וכאלה דברים. אבל כשניסיתי לרכז כמה שאלות מעניינות בשביל הספר, אז יצא שכמעט כולם מתעסקות בבני אדם, ולמה הם עושים את הדברים שהם עושים.
מיה: את מה שהם עושים.
דורון: אז זה הפך להיות הנושא שלו. של… כאילו, זאת האנושות, בואו אני אסביר לכם. [צוחק]
מיה: לחייזרים. והוא כתוב בהמון הומור, והמון פשטות, והמון… אני קראתי בו קצת, הוא מאוד מאוד מעניין ומצחיק וטוב. טוב…
דורון: את הקטע הזה אבל נעביר להתחלה, תשימו את זה בהתחלה.
מיה: אתה רוצה את זה בהתחלה? לא, היה לנו פרק מעולה. אני לא נוגעת בו, עם העריכות, עם הזה, באמת.
דורון: בסדר, אבל שאנשים יגידו, קודם כל, אני רוצה שאנשים ישמעו: "זה אחלה ספר, כדאי לכם לקרוא אותו".
מיה: יאללה, אז בוא תגיד לנו אתה, רגע, מה אתה יכול להגיד על הספר שלך?
דורון: מה, אני?
מיה: כן.
דורון: לא, תגידי את.
מיה: אני אמרתי שהוא אחלה.
דורון: אוקיי, גם אני חושב ככה.
מיה: כן, אתה חושב? [צוחקים]
דורון: אני כן, אבל אני קצת אינטרסנט ב…
מיה: קצת אינטרסנט, אז אני לא, אני נטולת אינטרסים. אני מאוד נהנתי לקרוא על חייזרים ועל איך הם… איך אנחנו מסתכלים מבחוץ על העולם ועל הטבע האנושי, ויש פה את הבחורה הזאת, החייזרית, איך קראת לה?
דורון: היא לא חייזרית.
מיה: מה היא? רגע, היא בת אדם, שנייה.
דורון: היא בת אדם שקוראים לה גלרפ.
מיה: איך??
דורון: גלרפ.
מיה: יופי, אני בחיים לא אדע להגיד את זה. [דורון צוחק] איפה היא? בוא נמצא אותה, רגע, היא פה, היא בהתחלה.
דורון: היא נמצאת באוכל, את… עוד כמה עמודים קדימה. אחרי הקרפיון.
מיה: עוד כמה עמודים קדימה, הנה היא. [צוחקת]
דורון: אוקיי.
מיה: סתם שתראו אותה, כי זאת הבחורה. איך היא נקראת?
דורון: גלרפ.
מיה: [מתפקעת מצחוק] והיא בת אנוש שחיה בערבות אפריקה לפני כ-30 אלף שנה, נכון?
דורון: כן.
מיה: והיא דמות מאוד רצינית וזה יפה.
דורון: אני מאוד אוהב את גלרפ. [צוחק]
מיה: אחלה דמות.
דורון: היא הפכה ל… זה… במקור, אני כתבתי את זה שם, במקור, היא הוזכרה בפודקאסט, כשדיברתי על אוכל בזמנו, אבל בפודקאסט אני קראתי לה אההההההגגג, זה השם שלה.
מיה: מדהים.
דורון: כי זה מצחיק, בפודקאסט.
מיה: כן.
דורון: דרך אגב, יש לה שני ילדים שקוראים להם, "וואה" ו-[משיכת אף]. אבל אי אפשר לכתוב את זה בספר.
מיה: [צוחקת] יוו, בניה מת פה, זה באמת…
דורון: זה לא דבר של…
מיה: איזה… [צוחקת] לא, כי הוא יקשיב לזה אחר כך והוא יבכה מצחוק. זה ענק.
דורון: מי?
מיה: הוא, הוא, זה. [צוחקת]
דורון: אה, אוקיי. [צוחק] אז בפודקאסט זה דבר מגניב לעשות את זה. בספר אי אפשר לכתוב בצורה כזאת.
מיה: אי אפשר, אי אפשר.
דורון: ולכן השם שלה שונה לגלרפ.
מיה: תשמע דורון, היה לי מה זה כיף איתך, באמת. וכאילו אמרנו לפני שבועיים שנתחיל כל פרק פה עם צ'ייסר, והיום לא יצא כי זה התחיל נורא מוקדם, ואני מרגישה שהיית הצ'ייסר שלי להיום.
דורון: מה זה הצ'ייסר?
מיה: צ'ייסר… איפה נולדת?
דורון: איפה נולדתי?
מיה: כן.
דורון: ב… בבית חולים בראשון.
מיה: בישראל?
דורון: בישראל, כן.
מיה: צ'ייסר זה חצי, אוקיי, שוט אתה יודע…
דורון: אה, שוט, בסדר, חשבתי שאת מדברת על הצ'ייסר מהתוכנית טלוויזיה או זה, מה זה "מתחילים עם צ'ייסר"?
מיה: צ'ייסר, כאילו, בשוט של ערק.
דורון: אני שותה קפה, מה…
מיה: אז אני שותה ערק, והיום לא עשיתי את זה, כי אני מרגישה שאתה הצ'ייסר שלי להיום. [צוחקת]
דורון: אה… אוקיי, אני אקח את זה כמחמאה.
מיה: זה היה מרים ברמות [צוחקת]. זה היה אחלה, ותודה רבה שבאת אלינו.
דורון: נהדר, תודה לך.
[מוזיקת סיום]
לעוד פרקים של הפודקאסט לחצו על שם הפודקאסט למטה
Comentários