מדברים על ספרים | סטימצקי - הסופרת אסנת גואז בשיחה על פחד במה, על טעם נרכש, על כתיבה ושיווק ובעיקר על "לא כוס התה שלי"
- לאה תמיר אנגלרד
- Jan 11
- 22 min read
איך מתמודדים עם פחד במה? איך תולשים מעצמנו תוויות ומשתחררים מהכלא שבו אנחנו שמים את עצמנו? כמה אנשים באמת מגשימים את חלום הכתיבה ועד כמה סדנאות יכולות לעזור? מהם שלושת המסעות שעובר סופר? איך משווקים ספרים בחנויות? ומה הקשר בין כתיבה לסטוריטלינג? הסופרת אסנת גואז בשיחה מרתקת על כתיבה, על פחד במה ובעיקר על ספרה החדש, "לא כוס התה שלי".
תאריך עליית הפרק לאוויר: 23/12/2025.
[מוזיקת פתיחה]
קריין: "מדברים על ספרים", הפודקאסט של סטימצקי עם מיה דיין. חוגגים 100 שנה לסטימצקי. רשת הספרים הגדולה והוותיקה בישראל חוגגת מאה שנים, ואנו מציינים זאת בסדרה של פרקים מיוחדים על התפתחות התרבות והספרות בישראל. אם אתם אוהבים את הפודקאסט שלנו, אל תשכחו לעקוב אחרינו ולדרג אותנו בספוטיפיי, ביוטיוב, באפל פודקאסט ובכל מקום בו אתם צורכים פודקאסטים. האזנה נעימה.
מיה: שלום אסנת גואז.
אסנת: שלום.
מיה: אני רוצה… אנחנו נעשה משהו שונה היום.
אסנת: אוקיי.
מיה: את מתחילה את הפרק כי איך שנכנסת, את באת ואמרת "הבאתי לך משחק".
אסנת: נכון.
מיה: אז אמרתי לך "אני מתה על משחקים". בדיוק קניתי את היטסטר, זה של המוזיקה, ואני גם אלופה בזה, אז אה… אני מתה על משחקים, ואני אתן לך להתחיל. הבאת לי דף, נכון?
אסנת: אוקיי. כן. הבאתי לך דף אה… הוא אמור להיות בצבע של הכריכה, אבל נגמר הדיו אז הוא ורוד. אז הוא ורוד מה לעשות אה… ואני אבקש ממך לבחור כוס תה.
מיה: יו… איך אני אוהבת, רגע. אה… אני אצטרך להראות להם את זה, בואי נעשה ככה… אני אינטואיטיבית, אני הולכת על אה… על ה… ימנית למטה.
אסנת: למטה. אוקיי זה הכוס האחרונה, נכון?
מיה: כן.
אסנת: מצד שמאל.
מיה: סגו… היא סגולה עם כזה פרחים סגלגלים.
אסנת: זהו. בדיוק.
מיה: כן.
אסנת: אז טוב, אני אקריא, למרות שיש לי פחד במה, וזה… את יו… את נותנת לי להתמודד עם הפחד הכי גדול שלי עכשיו.
מיה: כן.
אסנת: אה… יש בך שילוב מרשים של אלגנטיות שקטה, אינטואיציה מדויקת ועמידות פנימית. את קלאסית בנשמה, אוהבת סדר, אסתטיקה, יופי רגוע שמדבר בעד עצמו. יש לך טעם מדויק, תשומת לב לִפרטים, הקטנים, ויכולת להבחין במה שאחרים מפספסים. את לא צריכה רעש כדי להשפיע. הנוכחות שלך מורגשת גם בשקט. בין רגש לשכל, את יודעת לנווט בחוכמה, ולהקרין חום ונינו… ניחוחות… ונינוחות, גם ברגעים לא פשוטים.
מיה: תקשיבי, אני רוצה להגיד לך משהו רגע.
אסנת: היה לי נורא קשה להקריא את זה. שתדעי. אולי נדבר על זה.
מיה: לא, אני כאילו אה… לא מעידה על עצמי וזה בסדר, אבל את אה… אה… כל מילה מדויקת.
אסנת: איזה כיף.
מיה: ממש.
אסנת: שמח לשמו, לשמוע, באמת…
מיה: לא, באמת, זאת אני. איזה קטע שהקראת את זה, אני יכולה לשמור את הקטע הזה?
אסנת: בטח. בוודאי.
מיה: את משאירה לי אותו?
אסנת: משאירה לך אותו.
מיה: אני יכולה לשלוח לכמה אנשים. איזה… זה היה מדויק ברמות.
אסנת: כיף לשמוע את זה.
מיה: יואו, אז איזה כיף להתחיל ככה.
אסנת: תודה.
מיה: ברוכה הבאה אלינו.
אסנת: ברוכה הנמצאת.
מיה: ו… אני יודעת מה זה. אני לא חוויתי פחד במה, אבל אני יכולה לנסות להבין מה זה, ואני יודעת איזה התמודדות קשה זאת ולשבת ג… גם זה סוג של במה, אין פה קהל…
אסנת: בטח.
מיה: אבל המצלמות והמיקרופונים, הם מייצרים אווירה של במה, נכון?
אסנת: לגמרי.
מיה: אז איך את מרגישה עכשיו?
אסנת: לחוצה מאוד…
מיה: לחוצה?
אסנת: אבל אני… אני אתגבר על זה. כלומר…
מיה: אז רגע, אז בוא נעש… בוא נעשה רגע, מה, מה יעזור לך שנייה להירגע? נעשה רגע…
אסנת: אממ, נתחיל לדבר.
מיה: נתחיל לדבר?
אסנת: כן. ככה זה, אני גם מרצה מול המון, מאות אנשים. אני יכולה להרצות, וברגע שאני מתחילה לדבר זה משחרר אותי.
מיה: זה משחרר אותך.
אסנת: כן.
מיה: טוב, אז את הגעת עם הספר החדש שלך שנקרא "לא כוס התה שלי", ואת, איך שראיתי אותו עפתי על הצבע ועל הכריכה ועל האיורים ועל הדבר הזה, ואז אמרת לי ש… הבת שלך, איירה את הכריכה. נראה אותה.
אסנת: כן. הבת שלי היא מאיירת לי את כל הספרים. הספר הראשון שלי היא איירה לי כשהיא הייתה בת 16, ספר ילדים picture book שנקרא "תמר ואיתמר בין שבילי הכפר". אה… אחר כך היא איירה לי את ספר החגים שלי, הוצאתי ספר לראש השנה, אז היא איירה את כל הסימנים ואת כל ה… כל מה ש… פעילות שיש בתוך הספר, ועכשיו את הכריכה של "לא כוס התה שלי".
מיה: איזה מתוקה. אז אני רוצה להגיד שבגב הספר כתוב כל מיני דברים עלייך, גם על ההתמודדות עם פחד הבמה, אבל כתוב שם מלא דברים שאמרתי לך שאנחנו ממש אה… דומות. אה… התמכרות לקפה. אני… מה השעה עכשיו? רגע, שעה 12? אני כבר בכוס הרביעית.
אסנת: וואו.
מיה: אני ערה משש, נחשב התמכרות?
אסנת: לגמרי. אני אגיד שאני מכורה, אבל אני בשליטה. נראה לי שאת איבדת.
מיה: מה זה שליטה? כמה כוסות ביום?
אסנת: אני לא שותה יותר משתי כוסות, כוסות ת… קפה ביום.
מיה: אה, לא, אני… הכוס השנייה היא… הראשונה אני קמה, שותה. ואז השנייה היא… בארגונים של הילדים אני כבר עוד אחת, ואז השלישית בעבודה…
אסנת: וואו.
מיה: הרביעית, גם כזה איפשהו ב-11 בבוקר, ויהיו עו… תהיה עוד אחת לפחות היום.
אסנת: וואו. זה מכורה שצריכה טיפול [צוחקות]. סליחה.
מיה: כן. טעים לי, טעים לי, ממש טעים לי.
אסנת: אני גם, אני יכולה לוותר על אוכל, תני לי לשתות קפה, אני יכולה לצום.
מיה: איך את שותה את הקפה שלך?
אסנת: אני אוהבת אה… מכונה. קפה מכונה.
מיה: אז לא, אני שותה נס קפה, בגלל זה אני שותה מלא, כי זה לא כבד. מעט מאוד חלב.
אסנת: גם לא משביע.
מיה: לא משביע. לא, אני רעבה… סתם [צוחקות]. תגידי לי, זה לוקח אותי להתמכרות הבאה שלך שהיא שוקולד מריר, וזה גם הפייבוריט שלי.
אסנת: כן. אני… אם אני, כלומר, אומרים לי מה לקבל אה… או אם… יש שתי אפשרויות או סקונס עם ריבה, זו אפשרות אחת, ליד הקפה, אה… או שוקולד מריר, כאילו מה…
מיה: אז אנחנו חולקות אהבה…
אסנת: אני ממש מכורה לזה.
מיה: …משותפת לקפה ושוקולד וגם סקונס אני אוהבת, אין פה הרבה טובים בארץ, אין… אין הרבה.
אסנת: קשה למצוא, קשה למצוא.
מיה: אבל זה טעים. ספרי, למי שלא יודע, מה זה סקונס.
אסנת: זה בעצם בין לחמניה לבין עוגייה, קשה להגדיר את זה כ… עוגה או עוגייה וקשה להגדיר את זה כלחם או לחמניה. זה משהו באמצע, בין לבין, ויש לזה טעם מושלם.
מיה: מושלם.
אסנת: זה על בסיס חמאה, מן הסתם, וזה תפוח כזה, יש עם צימוקים אפשר בלי צימוקים, ואת שמה בפנים ריבה, אפשר לשים גם חמאה.
מיה: אנחנו נעשה עוד טיפה small talk, ואז נגיע לספר, כי בא לי להגיד לך שלאחרונה הכרתי משהו חדש בעולם הקינוחים, הוא לא… הוא לא חדש, הוא היה חדש לי זה נקרא מריטוצו. את יודעת מה זה?
אסנת: אממ…
מיה: זה לחמנייה.
אסנת: אוקיי.
מיה: שהיא היא כזאת אוורירית והיא, יש לה מילוי של קרם קצפת לבן.
אסנת: אהה, כן, ראיתי את זה, אני חושבת בבית קפה לא מזמן.
מיה: אז אני אכלתי את זה…
אסנת: זה איטלקי, נכון?
מיה: זה איטלקי.
אסנת: זה נראה כמו כזה שתי חצאים כאלה.
מיה: בול.
אסנת: שבאמצע…
מיה: מלא מלא מלא קרם ואז את לוקחת ביס והכל כזה…
אסנת: באמצע.
מיה: מהמם.
אסנת: כן.
מיה: אה… יש מצב שאני אסע לאכול שם היום, כי אני בקרייב על זה כבר כמה שבועות. הייתי עם חברה שם, ב… נחלת בנימין, בבית קפה מהמם שעושה את זה…
אסנת: מהממ.
מיה: אז יש מצב שזה יקרה היום.
אסנת: אגב, בווניל את לוקחת?
מיה: וניל.
אסנת: וניל.
מיה: אני, אני ונילה.
אסנת: must.
מיה: נכון? יש אנשים שהם וניל ויש אנשים שהם שוקולד.
אסנת: כן. זה לא מפריע לאכול שוקולד מריר.
מיה: מריר.
אסנת: [צוחקת] נכון.
מיה: אבל וניל. טוב אז סיימנו לדבר על שוקולדים ואוכל וכאלה?
אסנת: כן.
מיה: בוא נדבר על ספרים, אבל כיף. בואי נדבר על ספרים. אממ, ספרי על הספר החדש שלך. אני יודעת שיש בגיבורה המון המון ממך. אממ, זה קצת את בתוך הסיפור שלה, ו… אני אתן לך אה… לספר.
אסנת: אה… אני אגיד רק שזה לא הסיפור שלי, כן? אה… אבל כמו ש… שאלו את פלובר, מיהי אנה קרנינה אה… מאדאם, סליחה, בובארי, והוא אמר: "אני". אז בעצם כל הדמויות בספר בסוף זה אנחנו. זה משהו מאוד אישי. אנחנו הטובים, אנחנו הרעים, אנחנו מה שאנחנו רוצים להיות, מה שרצינו להיות, ומה שאנחנו לא נרצה ב… לעולם להיות. כלומר, אפשר לבחור את ה…
מיה: שזה גם יפה, להגיד מה שלא נרצה לעולם להיות, כי מה שאולי לא נעז לעשות בחיים האמיתיים, אנחנו נוכל לעשות אותם…
אסנת: נכון.
מיה: בכתיבה.
אסנת: נכון. ו… הסיפור עוקב אחר אה… גיבורה צעירה אמריקאית, ממוצא אנגלי, ש… יש לה אה… היא אינטרוברטית, יש לה פחד במה משתק, והחיים מאלצים אותה להתמודד עם זה, עם האויב הכי גדול של…
מיה: אגב, זה אחד הפחדים הכי מפחי…
אסנת: כן.
מיה: ספרי לנו רגע למי שלא יודע, כי לא כולם… אנשים חושבים שזה התרגשות.
אסנת: לא. לא.
מיה: זה פחד משתק.
אסנת: זה פחד משתק, ולפי מחקרים, זה… מי שחווה את זה, מתאר את זה כיותר גרוע ממוות. כלומר, יותר מפחד מהמוות. אה… זה משתק, זה גורם לך לגמגם, להסמיק, להרגיש דפיקות לב. לא לשמוע מה מישהו אחר אומר, אה… להתקשות לעמוד על הרגליים, אה… לרעוד ביד, בגוף.
מיה: יש, יש פחד במה סמוי לאנשים, את חושבת? ש… שאולי באינטראקציות חברתיות זה גם יוצא?
אסנת: אני חושבת שיש מה שנקרא חרדה חברתית ש… אה… פחד במה בדרך כלל מתל… זה מתלווה לחרדה חברתית. אז אני לא יודעת אם סמוי, כי מי שסובל מזה לא יכול אה… להתעלם מזה.
מיה: לא. מי שסובל מזה יודע, אבל אני חושבת שהסביבה לא תמיד יודעת לאכול את זה.
אסנת: לא. לא יודעת לאכול את זה, ואני גם חושבת שבמערכת החינוך אה… במיוחד בתיכון, למשל, שצעירים, צעירות צריכות להתמודד לעמוד היום בבתי ספר, להעביר פרזנטציה, לעמוד על במה מול אפילו החברים, זה, זה משהו שיכול לגרום לשיתוק.
מיה: זה יותר קשה מול חברים אגב.
אסנת: כן.
מיה: הרבה יותר קשה. את יודעת, כשאני הייתי עושה פיצ'ים על במות, 200 איש באנגלית, הכי היה קשה לי לעשות פיץ' לאבא שלי בבית, זה מביך אותי ברמות קשות. באמת.
אסנת: כן.
מיה: בסביבה הקרובה זה נורא מביך. טוב, אז אז אמרנו אה… חרדה חברתית, אמרנו פחד במה, גיבורה אמריקאית ממוצא אנגלי.
אסנת: כן.
מיה: בת 26.
אסנת: נכון.
מיה: שממציאה אפליקציה.
אסנת: היא מפתחת אפליקציה רפואית מהפכנית.
מיה: מהממ.
אסנת: ו… היא צריכה… היא כאיל… חיים בעצם מאלצים אותה להתמודד עם האויב הכי גדול שלה, והיא צריכה לתת את הפיץ'. אה… מי שלא יודע, פיץ' זה בעצם לדבר על האפליקציה שלה.
מיה: למכור את עצמך, בגדול.
אסנת: בדיוק. ואם זה לא מספיק…
מיה: מהממ.
אסנת: אז מי שחובר אליה, זה לא אחר מהנער החתיך, הפופולרי, הבלתי נסבל…
מיה: כמובן.
אסנת: בתיכון, כן, כמובן. שלא ראה אותה ממטר, והוא עדיין כזה, או שלא. בכל מקרה, זה סיפור, סיפור על גילוי עצמי, צמיחה, אה… על אה… השלמה עם העבר, ועל זה שמגלים שלפעמים מי שאנחנו חושבים שהוא לא כוס התה שלנו מתגלה כטעם נרכש.
מיה: זאת אומרת, את אומרת אה… לא לדבוק ב"זאת כוס התה שלי".
אסנת: בדיוק.
מיה: יש עוד כוסות תה.
אסנת: נכון.
מיה: זה מסר חשוב לחיים.
אסנת: נכון.
מיה: אה… בכל תחום, אגב, לא רק בתחום הרומנטי.
אסנת: לגמרי, זה גם נכון לגבינו, אנחנו דבקים באיזשהם תוויות - "אני כזאת", "אני כזאת", ואז אנחנו לא יכולים… אנחנו הופכים להיות בעצם הכלא של עצמנו. אנחנו לא מצליחות לצאת מהתוויות האלה כי אם אני כזאת, אני לא יכולה להתנהג אחרת, אני לא יכולה להיות אחרת, להיראות אחרת. אני… חייבת להיות בהתאם לתווית שלי. כלומר, לא מספיק שאחרים שמים עלינו תוויות שאנחנו צריכים כל הזמן להתמודד איתם, איתן. גם גם אנחנו בעצמנו שמים על עצמנו, ואנחנו בעצם הופכים את זה לכלא.
מיה: ואיך הגיבורה מתמודדת עם החרדה החברתית, עם פחד הבמה?
אסנת: זה בעיקר פחד במה, כי חרדה חברתית זה יותר בפלאשבק שחוזר לימי הנעורים שלה. היא מתמודדת, אני חושבת, על ידי זה שהיא נזרקת למים הקרים, הקפואים.
מיה: שזו הדרך בעינייך?
אסנת: זורקים אותם לבריכה. לא, זה לא הדרך. זו לא הדרך. היא די מסכנה. כלומר, זו לא הדרך. אני יכולה להגיד למשל עליי, כמי שחוותה פחד במה, ואני מאמינה שהתגברתי על זה, כן? עדיין יש לי, כאילו, אני חושבת כמו כל בן אדם אה… שצריך לעלות על במה וצריך לדבר מול אנשים, תמיד יש את הפחד במה, הדבר הזה שלרגע תופס אותך, אבל אה… אני למשל חושבת שמה שנכון לעשות זה טיפול בחשיפה. אני… זה מה שאני עברתי בחיים שלי. אפילו שזה לא היה מטופל, כלומר…
מיה: מה זה אומר טיפול בחשיפה?
אסנת: טיפול בחשיפה אומר…
מיה: בהקשר הזה.
אסנת: כן. שאם יש לך איזשהו, קודם כל, פחד… רגע אני אסביר רגע את זה כעיקרון, אז כדאי לך לאט לאט להתמודד איתו, ולא בבת אחת. למשל, אם את מפחדת להיכנס למעלית, אה… תיכנסי למעלית ותצאי, תיכנסי למעלית ותצאי.
מיה: או עם מישהו.
אסנת: בהתחלה רק להיכנס ולצאת. או עם מישהו, גם יכול להיות.
מיה: כן. לא לנסוע בה.
אסנת: בדיוק. אחרי זה אולי עם מישהו אולי, אחרי זה בלי מישהו, כלומר לבד ואחר… כלומר לאט לאט, ואז אולי להיכנס עם מישהו לרדת רק קומה ולצאת וכולי, להוריד את מפלס החרדה בעצם.
מיה: בדיוק.
אסנת: להוריד לאט לאט. להתמודד עם זה. אז גם בפחד במה יש אפשרות כזאת בעצם. בעצם לעשות חשיפה קטנה, לא מול קהל גדול אולי בהתחלה, את אמרת שקשה לך מול אבא שלך. כן? לתת את הפיץ'.
מיה: אני, קשה לי מול אנשים קרובים. אני לא…
אסנת: דווקא עם זרים אין לך בעיה.
מיה: לא. שום בעיה.
אסנת: אוקיי, אז אולי, אז… אז אולי כן במקרה שלך, כן מול אדם אחד - אולי אחות או אח או חבר או חברה, כאילו לאט לאט להתמודד עד הכי קשה. אה… אני, זה מה שאני בעצם עברתי באופן ספונטני, כאילו לא תכננתי את זה בחיים שלי, אבל אה… כשהייתי אממ… התגייסתי לצבא החלטתי שאני לא רוצה להיות פקידה, אני לא מדברת על היום שאנחנו יכולות לעשות הרבה דברים.
מיה: כן.
אסנת: פעם זה לא היה כזה הרבה אפשרויות, כן?
מיה: נכון.
אסנת: והשכן שלי, אני זוכרת את זה עד היום, הייתי צעירה, אמר לי: "את תהיי פקידה בצבא", ואמרתי, אני אראה לו שאני לא אהיה פקידה, והחלטתי שאני אלך להיות מדריכת כושר קרבי וקרב מגע, וזה מה שהייתי.
מיה: איזה כיף!
אסנת: כן, ממש כיף.
מיה: איפה היית?
אסנת: אה… הייתי בשיזפון רוב, אבל הייתי גם כמובן במחנה שמונים, מה שנקרא, וינגייט, מחנה שמונים או? לא! בה"ד שמונה.
מיה: לא. יש אה…
אסנת: שמונה או שמונים, אני כבר לא זוכרת.
מיה: יש מחנה שמונים.
אסנת: כן, אבל זה טירונים נראה לי.
מיה: זה טירונות, עושים טירונות.
אסנת: כן, כן, מדברת על קורס אה… של אה… קרב מגע וכושר קרבי…
מיה: בווינגייט.
אסנת: בווינגייט, כן. נראה לי מחנה, בה"ד 8 זה נקרא.
מיה: יו, איזה כיף.
אסנת: כן. ו… אז אה… בעצם ככה הייתי צריכה להתמודד קודם כול מול אה… קהל שהייתי צריכה להעביר לו… חיילים, כן? הייתי צריכה להעביר להם אה… פעילות גופנית. זה היה מאוד קשה, בהתחלה, אה… אחר כך באוניברסיטה, אה… הייתי מצטיינת דיקן, אז לקחו אותי להיות מתרגלת ב… ב… בחוג, אז מול סטודנטים, ואחר כך הפכתי להיות דוברת, אה… ויועצת תקשורת ואז מול כלי התקשורת, ואז…
מיה: שזה נורא מצחיק.
אסנת: כן, זה הזוי.
מיה: עם פחד במה מול כלי תקשורת.
אסנת: כן. זה הצלחתי במשך אה… הייתי אולי 15 שנה בתחום הזה. הצלחתי להישאר מאחורי הקלעים. כלומר, כל הזמן דחפתי אחרים כי תכל'ס זה גם התפקיד של הדוברת, כאילו.
מיה: כן.
אסנת: זה לא ל… לקחת את הבמה, אלא לתת לאחרים. אז כל הזמן דחפתי אחרים וכל פעם שרצו שאני אתראיין אז הצלחתי להתחמק, אה…
מיה: זה הטיפול בחשיפה שלך.
אסנת: כן. ממש, ממש ספונטני לחלוטין, בלי לדעת בכלל מה אני עושה.
מיה: ואת מרצה היום גם.
אסנת: היום אני מרצה…
מיה: את מעבירה סדנאות.
אסנת: סטוריטלינג, כן, אני מרצה, מעבירה סדנאות. אני…
מיה: תחום מרתק סטוריטלינג.
אסנת כן.
מיה: אז זה הכול שם.
אסנת: נכון.
מיה: בתחומים מגוונים את מרצה? או שזה סביב אה…
אסנת: אני מעבירה הרצאות, קורסים וסדנאות או על סטוריטלינג או על כל מה שקשור ל, אה… איך לכתוב ספר? איך להוציא אותו לאור? איך לשווק ספרים? וכולי. בעצם, כל נושא של תעשיית הספרים. אני מנהלת קבוצה של מעל 15,000 אה… כותבים וסופרים, כותבות סופרות. בפייסבוק.
מיה: אז בוא נדבר, נתעכב רגע על זה.
אסנת: כן.
מיה: כי אני יודעת שהרבה מהמאזינים שלנו הם באמת אנשים שכותבים, ויש להם חלום להוציא ספר שנמצא כרגע במגירה, ורוצים שהוא יצא לאור, וזה תחום שהוא מורכב, וצריך לדעת איך לגשת אליו. רוצה קצת לספר לנו מה מהעיניים שלך איזה מנטורינג את עושה איך…?
אסנת: כן. בטח. אני אגיד רק שזה תעשייה של מוכרי חלומות, כאילו, אין מה לעשות, אה… כולנו… זה כמו בעולם הסרטים או בעולם המוזיקה, כלומר, מי שרוצה להיות שחקן, מי שרוצה להיות מוזיקאי. אה… מה שחשוב אה… מנקודת הזווית שאני, איך אני רואה את זה, לדעת מה אתה עושה ולאן אתה רוצה ללכת. כלומר, הרבה אנשים רוצים לכתוב ספר, מעטים מצליחים. אה… סטטיסטית מדובר על פחות מאחוז שכותבים ומוציאים לאור ספר. פחות מאחוז מאלה שרוצים. כלומר, אם יש לנו 100 אנשים שרוצים, אז פחות מאחוז מצליח לכתוב ולהוציא לאור.
מיה: למה? איפה זה יושב?
אסנת: כי… זה קשה לכתוב ספר. זה לא דבר קל. עכשיו, אה… אנחנו מדברים על פרוזה, על עיון, אני לא יודעת איזה סוגה, אבל…
מיה: כן, כן, זה לא כזה משנה, אבל יותר פרוזה, לדעתי.
אסנת: זה לא משנה. כן, קשה לכתוב ספר כי בעצם צריך איזשהו סיסטם, צריך איזה מיינדסט, אה… ולשבת לכתוב, אני יכולה להגיד לך עכשיו, סתם למשל, אם את תכתבי כל יום 200 מילה זה כלום, מה זה 200 מילה, זה חצי A4. תכתבי כל יום 200 אה… מילה אה… במחשב, תוך 200 ימים יש לך אה… ספר, כלומר, מבחינת הנפח. כלומר, זה לא בלתי אפשרי, אבל צריך התמדה, אה… צריך שיהיה לך משהו לומר. לא כותבים ספר סתם, זה משהו שאתה רוצה להגיד לעולם.
מיה: צריך גם לדעת איך לומר. כשרון.
אסנת: צריך לדעת איך לומר, בשביל זה יש מלא סדנאות ויש מלא קורסים שמלמדים איך ל… איך כותבים. אה… אני מכירה לא מעט קורסים בארץ ובחו"ל שעושים את זה, אבל עדיין יש אנשים שיודעים ולומדים ועושים סדנאות וקורסים ו… או לא מצליחים לכתוב ספר, או שלוקח להם עשר, עשרים, חמש עשרה שנה, המון זמן.
מיה: אז את עוד בשלב של הכתיבה עצמה.
אסנת: כן.
מיה: אחר כך מגיע גם השלב של "אוקיי, כתבתי, ומה עכשיו?"
אסנת: אז זהו, זה לא מסע אחד, זה שלושה מסעות, שהמסע הראשון הוא הכתיבה שזה מסע מאוד קשה ומאוד בודד וזה לשבת ו… ולא להגיד אני מחכֶּה… מחכָּה להשראה, אלא לשבת ולהגיד אה… כמו שסטיבן קינג אמר את זה באחד הספרים שלו, "אני יושב כל יום בין השעה הזאת והזאת כדי שהמוזה מגיעה היא תמצא אותי", [מיה מצחקקת]. כלומר, הוא יושב לכתוב, זה עבודה.
מיה: כן.
אסנת: אז זה המסע הראשון, ואז אתה מסיים את כתב היד, ואתה חושב ש… "זהו אני הולך להוציא לאור", אבל לא, אה… צריך את המסע השני, שהמסע השני הוא בעצם ההפקה והוצאה לאור, ולשלוח להוצאות לאור, לקבל דחיות או לקבל כן, ואם לא, להוציא עצמאית, אה… שזה מימון. מימון.
מיה: שזה בכלל מסע אחר. כן.
אסנת: בדיוק. זה מסע אחר וזה תקציבים וזה… ואז אתה מוציא את הספר לאור או את מוציאה את הספר לאור ואת רוצה לנשום לרווחה ולק…
מיה: שאנשים יקראו אותו, אני חושבת שבסוף, כן.
אסנת: רגע, אבל אז את מגלה שמתחיל המסע השלישי שזה…
מיה: לשווק.
אסנת: בדיוק. כאילו כתבת ספר, הוצאת אותו לאור, השקעת זמן ומשאבים וכסף. אבל את רוצה שאנשים יקראו אותו, ואז את מגלה שאת צריכה לשווק אותו, כאילו, מלא מלא סופרים אומרים "אני כותב, אני סופר - אני לא משווק".
מיה: נכון. גם כשאת מוציאה ספר בהוצאה גדולה, עדיין היום, בעיניי, הנטל הוא על הסופר.
אסנת: הנטל, הנטל תמיד על הסופר. אני יכולה להגיד שבהוצאה גדולה יש לך איזשהו גב, איזה רוח גבית, אה… יש איזשהי תמיכה, עדיין, אם את לא תשווקי, זה רחוק מלהיות מספיק.
מיה: אז את מלווה אותם גם בתהליך השלישי של השיווק.
אסנת: אני מלווה, אני נותנת כלים, אני מנסה כאילו לעודד, להגיד "תקשיבו זה… זה לרוץ מרתון. להוציא ספר זה לא ספרינטים, זה מרתון". אני יכולה להגיד לך מניסיון, אני משווקת את הספר - אני מוכרת, אני לא משווקת - אני לא מוכרת. זה, זה, יש מקרים בודדים שזה לא כך.
מיה: איך את משווקת את הספר היום?
אסנת: אה… הרבה משחקים. אני נורא אוהבת משחקים, למשל המשחק שעכשיו…
מיה: כשבאת אליי.
אסנת: כן. אני אוהבת משחקים. אני עוברת חנות חנות אה… של ספרים אה… ומדברת על הספר עם המוכרים, כדי שהם ידעו להמליץ. אני משאירה עותק לקריאה. שוב, אם הם לא קראו, הם לא יוכלו להמליץ. אני רוצה שתהיה המלצה אמיתית. אה… כותבת פוסטים, אה, בפייסבוק. הלוואי שהייתי חיית טיקטוק, אולי שם זה יכול להיות.
מיה: הבת שלך. תני לבת שלך.
אסנת: הבנות שלי לא שם.
מיה: בנות כמה הן?
אסנת: הגדולה בת 24, האמצעית בת 22 והקטנה בת 16 וחצי.
מיה: שלוש בנות. איזה כיף.
אסנת: שלוש בנות.
מיה: איזה כיף.
אסנת: אני אומרת, אם כבר אה… שלוש אז, שאם כבר שלושה אז שלוש.
מיה: כן.
אסנת: כן.
מיה: לא, גם בנים זה נורא כיף.
אסנת: כן. לא, אני בטוחה.
מיה: יש לזה מלא יתרונות.
אסנת: אין לי… אין לי ניסיון, אבל אני בטוחה.
מיה: מלא יתרונות. הם מדברים פחות.
אסנת: אהה, אוקיי. [צוחקת]
מיה: כן. אז אה… אז בואי נחזור שנייה לספר.
אסנת: כן.
מיה: אה… אז אמרנו זה לא הסיפור שלך, אבל יש בו הרבה ממך.
אסנת: נכון.
מיה: והוא קורה, הוא מתרחש לא בישראל. למה?
אסנת: הוא מתרחש בבוסטון, אממ, וגם ה… כל הגיבורים הם לא ישראלים אהה… חוץ מדמות בסוף שהיא אה… שדר רדיו, שהוא יהודי, שזה מעין קריצה, וקוראים לו כהן. גם אין שום אלמנט יהודי בספר. אה… אני חושבת שאני רציתי לברוח, אז אמרתי אם לא פיזית לפחות מנטלית, זה סוג של בריחה. אה…
מיה: כי מה, כי זה נכתב במלחמה? ב…
אסנת: זה לא נכתב במלחמה, לפני המלחמה זה נכתב, אבל עדיין אנחנו ב… בתקופה קשה, אנחנו כבר כמה שנים בתקופה קשה.
מיה: מתי לא, בעצם?
אסנת: בדיוק, בדיוק. ואני חושבת ש… שרציתי קודם כול לברוח מהכאן ועכשיו, זה דבר ראשון, אבל מצד, דבר נוסף זה רציתי באמת סיפור, יש שם סיפור אהבה, ורציתי שזה יקרה באווירה כזאת שהגיבורה לא תציג את עצמה, ו… על פי שם המשפחה שלה, או שהיא תגיד שהיא מנהריה או מאשקלון, אז ידעו מאיפה היא, מהפריפריה, וידביקו עליה תוויות. ואם היא תגיד שהיא אה… הלכה לאוניברסיטה, אז הוא יגיד לה מאיזה אוניברסיטה? כי יש לו חברים ומכרים, או אם היא תגיד, והוא ישאל אותה איפה היית בצבא? כלומר, כל המסתורין כאילו מתפוגג מהר מאוד, אה…
מיה: עשית אותה נקייה. כן.
אסנת: כן. אנחנו ישר שמים תוויות של עדתיות, של דתייה או חילונית, של ימין או שמאל, כאילו פוליטיות, ישר תוויות, ואני רציתי שלא יהיה את זה. רציתי סיפור שלא נוכל לשים תווית על הגיבורה. זה גיבורה אוניברסלית, זה סיפור אוניברסלי.
מיה: כדי שכולנו נוכל להתחבר אליו? מהמקום הזה?
אסנת: שכולנו נוכל להתחבר, וגם אני… כל הסיפור מדבר על הדבקת תוויות. היא, שמדביקה על עצמה - הגיבורה, כן? אה… ב… מדביקה על עצמה תוויות כל הזמן, והיא לא יכולה להשתחרר מהתוויות האלה: אני כזאת…
מיה: כולנו כאלה, אבל.
אסנת: בדיוק.
מיה: הנה, את הקראת לי בהתחלה את הקטע, ואני אומרת לך, אמיתי, לא לא… מילה במילה זה אני, עם הסדר והארגון והפרפ… זה אני. ממש.
אסנת: אז זהו, אז אז כאילו אנחנו בסוף, במקרה שכאן אולי זה דברים טובים, את יודעת, אבל לפעמים…
מיה: למזלי.
אסנת: אז, אז בעצם התוויות הם… הם… הם גם משהו שגם החברה עושה, וגם היא, והיא צריכה לתלוש את התוויות האלה, וזה כואב.
מיה: זה כמו אה… לתלוש אה… רצועת שעווה. באיזשהו אופן.
אסנת: כן. [מחייכת] כן, ממש.
מיה: אנחנו גם חברה, החברה ישראלית היא מאוד סטיגמטית.
אסנת: מאוד. ישר, רואים בן אדם, יודעים עליו הכול. הוא הופך להיות אה… כן.
מיה: כן. מאיזה מוצא אתה? מאיפה…
אסנת: מאיפה אתה? אני ישר מכניסה לתבנית. אה! אתה ממוצא כזה? מ… מעיר כזאת? איפה למדת?
מיה: אבל זה כדי לשבור את הקרח.
אסנת: איפה היית בצבא? כאילו, ישר אני יודעת עלייך הכול.
מיה: כן.
אסנת: לא נותנים לך הזדמנות כי ישר את כבר נכנסת לאיזשהו תבנית זהו זאת את. אז…
מיה: אני ממש משתדלת…
אסנת: אז רציתי לברוח מזה. בקיצור.
מיה: תדעי לך שכאילו… לא רק אני, הרבה אנשים משתדלים לא לעשות את זה, כי זה לא פייר.
אסנת: נכון.
מיה: כי לקטלג זה דבר שהוא מאוד בעייתי.
אסנת: נכון.
מיה: זה, יש בזה גם בורות מסוימת בעיניי.
אסנת: נכון. כי את לא מכירה את הבן אדם, אבל זה סוג של אה… להכיל מידע. קשה לך, קשה לנו להכיל מידע, וככה אנחנו ישר מקטלגים ואז אנחנו צריכים להתחיל אה… תגיד "אוקיי, זה לא מתאים", "זה לא מתאים" או "כן מתאים", כאילו לסדר את זה.
מיה: "זה לא כוס התה שלי", מאיפה בא השם?
אסנת: כמובן מ-"not my cup of tea" ולאורך כל הספר… קודם כול, כמו שאמרתי, היא אמריקאית ממוצא אנגלי, ולאורך כל הספר, אם תפתחי תראי… אם תפתחי תראי, בכל ראש פרק יש בעצם איור קטן של ספל תה עם קומקום. כוס תה, אני צריכה להגיד…
מיה: נכון.
אסנת: ויש מתכון של כוס תה שמנבא מה הולך לקרו… מה הולך להיות בפרק.
מיה: דייי!
אסנת: שהוא מרמז, כן, אם תפתחי תקראי.
מיה: אוי זה נורא חמוד.
אסנת: תקראי אולי אחד ותראי, כאילו.
מיה: רגע בתחילת פרק, את אומרת.
אסנת: כל תחילת פרק.
מיה: נכון, אז יש פה עכשיו כזה קנקן עם כוס תה, וכתוב: שקיק תה אולונג.
אסנת: כן.
מיה: זה, זה ככה אומרים.
אסנת: כן.
מיה: גרניום לימוני, קליפת תפוז, כפית דבש ליום של חגיגות קטנות.
אסנת: כן. נכון. נפלת על יום אופטימי יש לה, יש לה שם למשל יום אחד שהיא אומרת: "שלום, שלום, ואל תבוא לי בחלום". את יכולה לנחש למי היא אומרת את זה.
מיה: לבחוּר.
אסנת: בדיוק. [צוחקת]
מיה: יש פה עוד אחד. שקיק תה שחור, עלה סירפד, סירפד זה מעולה.
אסנת: כן, לשיער.
מיה: אה… נכון. כף דבש ליום… אה הנה, ליום סערה. [צוחקת]
אסנת: כן.
מיה: נכון, אז יש פה גם עניינים אה… אפשר לקחת מפה גם עוד. נקרא עוד אחד אחרון: שקיק תה פירות, רבע תפוח עץ קצוץ, כף דבש תמרים ליום של קירבה.
אסנת: או.
מיה: פה קרה משהו.
אסנת: כן. בדיוק. קרה.
מיה: אתמול דיברתי עם חברה [צוחקת] על זה ש… יש ילדים שנולדים בקיץ, ויש ילדים שנולדים בחורף, ומי שנולד בקיץ עשו אותו בחורף ומי שנולד…
אסנת: אהה, יפה. לא חשבתי על זה אף פעם.
מיה: כן, אז… ברור, כי… לכי תשעה חודשים לאחור, אז אמרתי כאילו הסבירות לעשות ילדים גבוהה יותר בחורף, פחות דביק.
אסנת: אהה [צוחקת], יפה.
מיה: כן. אני לא יודעת למה הבאתי את זה עכשיו. אממ, אז אני רוצה שנחזור לספר.
אסנת: כן.
מיה: מה עוד חשוב לך שנדע עליו?
אסנת: אממ, מה עוד? אמממ ש… בסוף זה סיפור אה… שעוקב אה… אחר התפתחות מאוחרת. בואי נגיד ככה.
מיה: late bloomer כזאת?
אסנת: התבגרות. בדיוק. היא היא פרח, מה שנקרא פרח קיר, וזה התבגרות מאוחרת. אה… ואני, מאוד חשוב לי שיהיה ברור ש… שכל הסיפור הזה הוא הוא על בחורה שהיא… זה לא אני, אבל זה על בחורה שהיא אחרת, אוקיי? שהיא לא מתאימה לתבניות, למרות ששמים עליה תבניות והיא שמה על עצמה, היא עדיין לא מתאימה לתבנית, היא לא עושה כמו כולם. היא לא יודעת להתלבש, היא לא יודעת להתאפר, היא לא שותה אלכוהול. אה… שופינג עושה לה סחרחורת, כלומר, כמה גיבורות ברומקום, קומדיות רומנטיות, אה…
מיה: כמה נשים.
אסנת: יש פה גם דרמה. כן. כמה נשים, או… אני לא יודעת לגבי הנשים בעולם, אבל אני יכול להגיד לגבי גיבורות ב… בקומדיות רומנטיות, שתמיד נכנסות עם, ככה, כוסית שמפניה או קוקטייל בסרטים או בספרים, כן, שאנחנו קוראים, עם תלבושת מושלמת ומת… ופֶן, והכל כזה… יודעות להתאפר והכול. כמה גיבורות הן לא כאלה? כלומר היא גיבורה אחרת.
מיה: מעט מעט, כן.
אסנת: אה, כן. היא לא, היא לא יודעת, והיא לא מזהה מותגים. אני חושבת שמה שהיה לי גם חשוב להעביר זה מסר שלא כולן כאלה, כלומר, בסופו של דבר, ספרים, סיפורים הם מבייתים לנו את החיים, הם אומרים לנו: זה החיים! כולן שותות, כולן זה… אבל לא! לא כולן שותות.
מיה: נכון.
אסנת: לא כולן ככה.
מיה: הפסד שלהן. סתם… אבל לא כולן שותות. [צוחקת]
אסנת: אה… כאילו לא כולן. וזה מזכיר לי, יש ספר שהייתי צעירה קראתי שנקרא "אימא'לה כך עושות כולן", אז אני אומרת זה ספר שאומר לא כך. לא כולן עושות כך, יש כאלה שלא.
מיה: שזה בסדר וחשוב להיות שונה.
אסנת: זה להביא סיפור של גיבורה אחרת, כן?
מיה: מה הבנות שלך אמרו על הספר?
אסנת: אה… הבנות שלי עדיין לא קראו את הספר.
מיה: לא נכון!
אסנת: יש לי קטע עם זה, כן. יש לי קטע עם זה.
מיה: שמה?
אסנת: קשה לי, כאילו, שיקראו את הספר שלי. כאילו קוראים אותי אה… אגב, זה נכון אפילו לספר אה… כתבתי ספר עיון שנקרא "התחילו לספר" לסטוריטלינג, לא הרשיתי להם לקרוא אותו.
מיה: למה?
אסנת: אה, זה שאלה טובה. כאילו, את אמרת שאת לא יכולה לדבר מול אבא שלך, וכאילו מול זרים אין בעיה, אז אני חושבת שזה כזה. כאילו, אין לי בעיה שיקראו זרים, אבל כאילו ש… שהמשפחה שלך, הקרובים לך, מציצים לך לתוך הנשמה זה קצת… זה יותר קשה לפעמים.
מיה: אני רק אדייק…
אסנת: כן.
מיה: כי אבא שלי זה האדם הכי קרוב אליי בעולם, זה לא שאני יכולה לדבר לידו.
אסנת: לא…
מיה: הוא יודע עליי את כל הסודות. אני פשוט…
אסנת: לא, את דיברת על פיץ'.
מיה: אני אומרת, אם אני צריכה עכשיו… היה תקופה שהיה לי סטארטאפ, ועשיתי המון המון פיצ'ים ו…
אסנת: אה, Jama?
מיה: כן.
אסנת: כן.
מיה: וכחלק מהפיצ'ים האלו, היה המון פיצ'ים בארצות הברית, עם קהל אמריקאי, וזה היה נורא מלחיץ באמת בהתחלה, והיינו צריכים להתאמן, כפיר ואני…
אסנת: ועוד השפה, זרה.
מיה: אח שלי, והשותף שלי, והשפה והכל, ואנחנו שנינו סבבה באנגלית, אבל עדיין, בסוף עם מבטא ישראלי ואנחנו לא native והכל, ו… ולכפיר היה מאוד קל להתאמן ליד אבא ואימא וזה, והכל היה זה, ואני נורא הובכתי משני דברים: אחד מ… מלהתאמן, כאילו מרגיש לי שאצלי לפחות, כשזה בא ספונטנית זה, זה בא הכי טוב; והדבר השני כאילו, ליד ההורים זה היה מאוד מביך. נורא הביך אותי.
אסנת: מעניין.
מיה: כן.
אסנת: ובעברית. או שבאנגלית.
מיה: לא, באנגלית.
אסנת: אה, אוקיי.
מיה: כמעט ולא עושים פיצ'ים בעברית. אגב, גם גם בארץ.
אסנת: כן.
מיה: זה קטע.
אסנת: נכון.
מיה: כי…
אסנת: זה כמו לינקדאין.
מיה: כן. לא עושים פיצ'ים בעברית. אני לא חושבת שעשיתי פיץ' לג'אמא בעברית בכלל אי פעם.
אסנת: כן.
מיה: אולי רק בפגישות כזה עם ישראלים. אבל, כן, זה זה זה התפלספות כזאת של סטאראפים באופן כללי. שגם… גם המיילים באנגלית…
אסנת: נכון, נכון.
מיה: הכול כזה… הכל כזה חי בסרט כזה.
אסנת: בלינקדאין את רואה, כל הפוסטים… היום יש יותר בעברית, אבל גם כן זה באנגלית.
מיה: נכון, נכון. לגמרי. אממ, טוב, אז מה, עוד נגיד לפני שנסיים, משהו שבא לך שנדע על הספר?
אסנת: עוד משהו…
מיה: עלייך? אה… על תהליך הכתיבה?
אסנת: אה… אני יכולה לספר ש… אחד מהדברים, הכלים שאני אה… מאמינה גדולה בהם, דיברנו על לכתוב ספר וכולי, זה באמת אה… לכתוב בדדליין. כלומר, להגיד לעצמך, "אני כותבת ספר". לשבת. ממש להכניס ליומן - מתי, שעות. כמו פגישה. ממש עבודה. לשבת לכתוב. אני, למשל, אה… כבר שמונה שנים משתתפת באתגר כתיבה בינלאומי. זה במהלך חודש נובמבר, אה… עשרות מאות אנחנו לא… אין נתונים באמת, כן, אלפי כותבים בכל העולם יושבים וכותבים ספר ב-30 יום.
מיה: זה מטורף.
אסנת: חשוב להגיד שזה דראפט ראשון. כלומר, זה לא ספר.
מיה: כן, לפני עריכה.
אסנת: בדיוק. לפני שכתוב עצמי, אפילו. זה דראפט ראשון. אני מאוד מאמינה, כי זה מאפשר… בתהליך הזה, כי זה מאפשר לי, נגיד חודש בשנה, זה מה שאני עושה. בנובמבר אני כותבת ספר. אני כבר שמונה שנים עושה את זה וכל פעם כותבת ספר למגירה, ואז מחליטה איזה ספר אני הולכת להוציא לאור. וכשאני מחליטה מה אני הולכת להוציא לאור, אני עורכת, אני משכתבת ומתחילה את כל התהליך שיכול לקחת עוד זמן, אבל יש לי את הדראפט הראשון, שזה אומר - יש לי, אני… אני קוראת לזה פלסטלינה או חימר. יש לי את הפלסטלינה, את החימר, ואפילו יש דמות, אה… או צורה או מבנה, אה… לפלסטלינה הזאת, ועכשיו אני, מה שאני צריכה זה ללטש את זה. כן, להעביר את זה לדראפט שני, לדראפט שלישי, כלומר כדי שיהיה מזה ספר. אבל אם יש לי מה, את החומר, אני יכולה אחר כך לעבוד עליו. אני תמיד אומרת, הסיסמה שלי בקורסים האלה, שאני מעבירה ומנחה, לאתגר הכתיבה הזה, אני אומרת "קודם כל תעשו את זה, אחר כך תעשו את זה טוב".
מיה: כי זה גם אה… מייצר איזשהו אימון, את יודעת ו… והתגלחות.
אסנת: נכון. גם אימון וגם התגלחות וגם משמעת ומיינדסט אה… שאת יודעת, כבר המוח שלך מתכוונן. אני יושבת לכתוב, כל יום אני כותבת במהלך נובמבר. כן, כל יום.
מיה: את חושבת שבגלל ש… תהליך הכתיבה הוא תהליך מאוד מאוד בודד אה… יש חשיבות מאוד גדולה למנטורינג סביב הדבר הזה, ולדעת שיש מישהו לצידך גם אם הוא לא מחזיק לך את היד.
אסנת: נכון.
מיה: פיזית. אבל הוא כן אולי וירטואלית או תחושתית.
אסנת: גם מחזיק לך את היד, וגם אנחנו כולנו באותה קלחת. כלומר, כולנו אותו מצב. כולנו יושבים בנח… בנובמבר וכותבים. אנחנו נפגשים בזום, כותבים, כל אחד כותב את הספר שלו והזום שקט…
מיה: כן.
אסנת: אבל אנחנו בזום. זה נשמע מצחיק…
מיה: איזה חמודים! זה לא מצחיק, אתם יושבים ביחד ב… בשקט, וכותבים?
אסנת: כן.
מיה: עם מצלמות?
אסנת: עם מצלמות סגורות.
מיה: סגורות.
אסנת: כן.
מיה: אז זה זה לא פייר.
אסנת: וסאונד סגור וכולם באים, באות, באים, הרוב זה נשים, אה… לזום, וכותבות את ה…
מיה: ורגע…
אסנת: כן.
מיה: ואין הפסקות קפה כזה? לדבר?
אסנת: אין. אנחנו נפגשים, זה, זה סך הכל שעתיים, כל יום.
מיה: שאין, דממת אלחוט, לא מחליפות מילה?
אסנת: לא מדברים. כלום.
מיה: וואי זה מקריפ ברמות.
אסנת: כל בוקר או כל ערב, כל נובמבר, שעתיים ביום.
מיה: רק בנובמבר?
אסנת: זהו, ואז יש לך דראפט ראשון.
מיה: איזה מגניב. ויש כבר סיפורי הצלחה מהדבר הזה?
אסנת: יש גם בעולם ויש גם בארץ לא מעט שכתבו ב… אה… מהלך נובמבר, גם בקורס אצלי וגם לבד, כלומר זה, זה מוכר, אני לא המצאתי את זה או משהו כזה. כן.
מיה: איזה מגניב.
אסנת: כן.
[מוזיקת סיום]
מיה: טוב אסנת, אני רוצה להודות לך שבאת אלינו.
אסנת: תודה.
מיה: תודה על הספר, תודה על המשחק, תודה על זה שכתבת, אה… על שונה ולא על רגיל, ועל הסרת תוויות, ושיהיה בהצלחה.
אסנת: תודה רבה.
לעוד פרקים של הפודקאסט לחצו על שם הפודקאסט למטה
Comments