להצליח במוזיקה! 🏆 עם עמית ויינר - פרק 9 - איך להגיע ל-4 מיליון מאזינים בחודש בספוטיפיי!? עם יחזקאל רז, מהמוזיקאים המוערכים בישראל, מלחין לקולנוע, לארטליסט ומאנשי הסינתזה האהובים
- הילית בירנבוים מדבדייב
- Jun 1
- 32 min read
בפרק הזה התארח יחזקאל רז, מלחין, פסנתרן, ואחד מאנשי הסאונד והסינתזה האהובים והמוערכים בישראל. דיברנו על איך הוא יוצר מוזיקה, על המוזיקה שהוא מלחין עבור חברת ארטליסט, על מה הפך את הטרק הכי מצליח שלו לכל כך מצליח, על מקורות ההשראה והיצירתיות שלו, ועל העבודה שלו כמרצה במכללת ביפיאם. היה פרק מרתק במיוחד, ומלא בהשראה, והבנו ביחד שלהקשיב לרווח שבין הצלילים, זה אחד הדברים שהופכים אותו להיות מוזיקאי כל כך מיוחד, מוזיקאי עם טלסקופ, שחוקר את התופעות שאחרים מתעלמים מהן. אל תחמיצו!!
תאריך עליית הפרק לאוויר: 19/04/2023.
יחזקאל: שנים אחר כך בעצם הבנתי שאני נמשך לסאונד שיוצא מכלי הנגינה והוא משפיע על האופן שבו אני כותב מוזיקה. זאת אומרת, הלשבת מול דף תווים פחות ריגש אותי, מאשר לשבת מול רמקולים מאוד מאוד איכותיים וסינתיסייזרים וכלי נגינה שיש להם סאונד שמעניין אותי ומאתגר אותי.
[מוזיקה]
קריינית: "להצליח במוזיקה", פודקאסט אופטימי על קריירה במוזיקה, על שיווק למוזיקאים, ועל איך לקחת את החלומות שלכם ולהפוך אותם ליום יום שלכם. עמית ויינר מארח אורחים מוזיקאים, יוצרים ואמנים שמספרים על החיים והבחירות שלהם בקריירה. מתחילים.
עמית: ולפני שנתחיל, אני רק רוצה להזכיר לכל המאזינות והמאזינים שגם היום נמשיך במסורת, שבסוף הפרק, ממש בשניות האחרונות, אחרי מוזיקת הסיום, יש את הטיפ האישי, הסודי, ממני.
שלום לכל המאזינות והמאזינים, איזה כיף שאתם פה איתנו. ברוכים הבאים לעוד פרק של הפודקאסט "להצליח במוזיקה".
נמצא פה איתנו יחזקאל רז. וואו, יחזקאל, מה העניינים?
יחזקאל: בסדר גמור, תודה. מה שלומך?
עמית: איזה כיף שבאת פה להקליט.
יחזקאל: ממש כיף.
עמית: יחזקאל, בוא נתחיל בלשמוע את הקטע שאילתרת פה אצלי בסטודיו, לפני שהתחלנו להקליט.
[הקלטה, יחזקאל מנגן על פסנתר]
עמית: אז אולי נספר קצת עליך, ונשמח שאתה תרחיב. אז אתה מוזיקאי, עושה מוזיקה גם לסרטים, גם לקטלוגים של מוזיקה, מצליח מאוד בספוטיפיי, בארץ ובחו"ל. יש לך מעל מיליון, monthly, לחודש. יא אללה.
יחזקאל: כן.
עמית: מאזינים חודשיים.
יחזקאל: כן.
עמית: טוב, איך הגעת לאן שהגעת היום? תספר קצת.
יחזקאל: נתחיל מהסוף, או מההתחלה? אז כל חיי עשיתי מוזיקה, וההתמקדות שלי הייתה ב… לתקופה, במשך תקופה מאוד ארוכה במוזיקה להצגות ומוזיקה למחול, וקצת מוזיקה לסרטים. אני חושב שה-shift המשמעותי ביותר היה כשהחלטתי בעצם לקבץ יצירות שכתבתי ולשחרר כאלבום, זה בעצם אחרי שנים שהייתי עוסק בלכתוב מוזיקה רק עבור אחרים, רק עבור הצגות, ופרויקטים כאלה ואחרים, ותיאטרון היה חלק משמעותי בחיים שלי. ואז תיקיית ה-soundcloud שלי, בעצם, אתר soundcloud שלי התמלא במלא מלא טרקים, ומדי פעם הייתי גם עושה משהו ל… אתה יודע, לנשמה. אז הייתי תופס את עצמי באיזה ערב שאני חוזר מללמד, עם מלא השראה, ומעלה באותו לילה טרק חדש שעשיתי.
אז רוב ההפקות היו אלקטרוניות באיזשהו אופן, מבוססות מחשב, בוא נקרא לזה ככה, והייתה איזה הצגה אחת שעשיתי לה מוזיקה שבסוף לא יצאה, לא עלתה בסוף. ואחרי כמה חודשים, בנסיעת אוטובוס עם האוזניות באוזניים, גיליתי תיקיית דרופבוקס של כל הסקיצות שהכנתי להצגה הזאת, ואמרתי, "וואו, יש פה סיפור! יש פה כמה קטעים שמדברים אחד עם השני", והם נכתבו בשניים, שלושה, סשנים כאלה, ליליים, בניגוד לכל הטריקים הקודמים שעשיתי, שהיו piece אחד פה ו-piece אחד שם, פתאום הרגשתי שיש איזשהו סיפור, ושזה אוסף של קטעים שיכולים להיות אלבום. וזה היה ב-2017, או סוף 2016, והחלטתי לשחרר את זה כאלבום. וקראתי לזה אלבום ראשון, בעצם ב-2017 השתחרר לו האלבום הראשון שלי, שנקרא "för Nils", והיה בו משהו נורא כֵּנה, כי בעצם לא כתבתי אותו כאלבום, כתבתי אותו כסקיצות להצגה.
אז לא היה לי את ה… אני חושב, לא היה לי את החשש או את הפחד הזה של מה צריך להיות האלבום הראשון שלך, אתה יודע, כמה אתה מראה שאתה יודע לעשות מלא מלא דברים. ופתאום… פתאום באיזשהו אופן, גם הסתכלתי על עצמי ואמרתי, התעלמתי מהפסנתר כל כך הרבה שנים, עשיתי מוזיקה רק אלקטרונית, וגם כשעשיתי פסנתרים במוזיקה אלקטרונית, תמיד חיפשתי דרכים להפוך אותם להיות משהו אחר, ובאלבום הזה יש משהו מאוד מאוד נקי וטהור כזה, מבחינתי, עבור עצמי. זה אלבום שכולו פסנתר, עם כמה נגיעות קטנות של סינתים פה ושם, וזה באמת, הסתכלתי על עצמי מהצד ואמרתי "עשית עיקוף, עשית דרך". ניגנתי פסנתר מגיל 16, והלכתי לאקדמיה ללמוד מוסיקה תיאורטית, זאת אומרת, למדתי קומפוזיציה, ובעצם ברחתי, כביכול, מהעולם האקוסטי לתקופה מאוד מאוד ארוכה, עשיתי מוזיקה אלקטרונית, וכל מה שדרשו בהצגות ובסרטים והכל, ואז פתאום אני בא ואני אומר, פסנתר הוא הפוקוס של האלבום הראשון.
אז הסתכלתי על זה מהצד ואמרתי, "וואו, זה די מגניב". כאילו, עשיתי עיקוף, חזרתי לפסנתר וחזרה. ומהיום שהוצאתי את האלבום הראשון, אני מרגיש שזה היה הכרטיס ביקור הראשון שלי, האמיתי, בעולם. בין אם זה בספוטיפיי ובסטרימינג אחרים, ובין אם זה גם בלספר לאנשים - הנה זה מה שאני עושה. ובאמת הרגשתי שמאז, אני מרגיש שמאז התחלתי דף, פתחתי דף חדש, בעצם, ביצירה שלי. כאילו איזה סוג של דף שמשלב את כל הדברים שאספתי עד אותה תקופה, ובערך שנה אחר כך פנו אליי מ"ארטליסט", חברה ישראלית, שמחזיקה קטלוג למוזיקה ליוצרי וידאו, ושמעו את האלבום הזה ואמרו "בוא תפיק לנו גם כמה קטעים בפסנתר, סולו". ועשינו את האלבום הזה שנקרא "Preludes". הקלטנו בשני סשנים בחנות פסנתרים באבן גבירול בתל אביב, הקלטנו כל מיני רעיונות, כל מיני אילתורים וקטעים קטנים, ובסוף יצא אלבום כפול של 20 קטעים, שעלה ל"ארטליסט" בתור האלבום הראשון, באלבום הראשון שלי שם, אלבום כפול. ומהיום שהוא עלה ל"ארטליסט", בסביבות אמצע 2019, או סוף 2019, ראינו שהרבה יוצרי וידאו משתמשים בקטעים האלה לסרטים הקצרים שלהם, לפרסומות שלהם, וכו' וכו' וכו'.
ואז גם הספוטיפיי התחיל לעלות בהתאם, ומאז בעצם אני יוצר מוזיקה… אני מתמקד בעיקר ביצירת מוזיקה משל עצמי, זאת אומרת, עוד לפני זה עשיתי קצת הפקות לאחרים, כמובן הרבה הופעות מאולתרות, או עם אלקטרוניקה או בלי אלקטרוניקה, אבל אלה שתי הנקודות שבאמת הפסנתר חזר לחיים שלי ב… באופן משמעותי. גם האלבום הראשון על פסנתר וגם אז שני האלבומים האלה, ומאז אני פשוט עושה מוזיקה. אני מתמקד בלהגדיר את עצמי כמלחין, ולא בשלל ההגדרות שנהגתי להגדיר את עצמי עד אז, שזה היה אמן סאונד ו-producer וכו' וכו' וכו' וכו', ומפיק לאחרים ומפיק לעצמי, ויוצר מוזיקה לתיאטרון ויוצר מוזיקה למחול, היו הרבה הגדרות. ואיפשהו בסביבות תחילת 2020 ההגדרות האלה הצטמצמו לכדי - "יחזקאל רז - מלחין".
עמית: Yes!
יחזקאל: כן. יש כן אז אני מאמין היום, בראייה לאחור, שההתמקדות, הפוקוס הזה, לקרוא לעצמך בשם אחד או הגדרה אחת, דווקא תרם לי במקום להיות פרוס על פני המון הגדרות.
עמית: מעניין.
יחזקאל: כן.
עמית: אתה גם מלמד ב-BPM, נכון? עוד מעט נגיע גם לזה, במכללת BPM. אולי נקפוץ רגע לשם ואז נחזור אחר כך ל… גם באמת לאיך כל הסיפור של הקריירה. אז אנחנו מכירים בערך איזה חצי שנה, וממש בפעם הראשונה כשדיברנו, אמרתי לך שאני מעריץ אותך עוד לפני שבכלל נפגשנו. [יחזקאל צוחק] נכון? שראיתי tutorials שלך ב-BPM על סאונד ועל כל מיני שימושים מאוד מעניינים בסאונד. אז תספר רגע על העניין הזה של ה… אפשר להגיד, המשיכה שלך לסאונד, או ההתלהבות שלך מהנושא הזה של הסאונד. אתה פסנתרן קלאסי במקור, נכון?
יחזקאל: כן.
עמית: ועדיין מנגן מוזיקה קלאסית, או שכבר לא?
יחזקאל: כן.
עמית: ממש קלאסית, מוצרט.
יחזקאל: להנאתי. כן.
עמית: ומאיפה הגיע לך העניין הזה של ההתלהבות מסאונד? כלומר, הרי בעצם, אם חושבים על זה במוזיקה הקלאסית, בוא נגיד עד המאה ה-19, לא היה כזה חשוב הסאונד, בהתחלה בכלל לא היה חשוב, נגיד אצל באך אתה יכול למצוא יצירות כמו אמנות הפוגה, שבכלל לא חשוב לו לכתוב לאיזה כלים זה, זה פשוט יצירה אבסטרקטית, מופשטת, לארבעה קולות, שאתה יכול לנגן בארבע חליליות, ברביעיית מיתרים וזה, ורק, בוא נגיד, במאה ה-19, התחילו, בעולם הזה של המוזיקה הקלאסית, להתעסק בתזמור ובסאונד, אז תספר מאיפה זה הגיע אליך.
יחזקאל: אמממ, כשלמדתי קומפוזיציה באוניברסיטת תל אביב, זה היה בשנת 99', קיבלנו, כחלק מהמסלול, שיעורים במה שקראו אז, אני לא זוכר איך קראו לזה בדיוק, קראו לזה… וואי, ברח לי השם. בקיצור, לימד אותנו מוזיקאי בשם רביב גזית, בחדר מחשבים, הוא לימד אותנו סאונד וסינתזה, שני הנושאים המרכזיים שהיו בעצם הבסיס לארבע שנים של לימודי קומפוזיציה באמצעות מחשבים, ככה זה היה נקרא, כן, קומפוזיציה באמצעות מחשבים. למדנו Max MSP, למדנו על סינתיסייזר מודולרי, ולמדנו קצת קיובייס ומה זה סאונד והקלטות והדברים האלה. היינו עושים בעצם יצירות מבוססות סינתזה, מבוססות Max ומבוססות עריכת אודיו, ומצאתי שהעולם הזה מאוד מדבר אליי, שאני נמשך אליו נורא נורא בטבעיות. Max היה… Max MSP היה הבייבי שלי לתקופה מאוד ארוכה בזמן הלימודים, כתבתי הרבה יצירות קלאסיות עם שימוש ב-Max MSP, כמובן התעסקתי בסינתזה, והחיבור למחשבים היה לי מאוד מאוד טבעי.
ואני זוכר שזה השפיע עליי באופן שבו… רציתי שביצירות שלי, בעצם, יהיה אלמנט שליטה על עולם הסאונד שלהם. משמע, שאם הייתי הולך לחדר מסוים באקדמיה והיה בו פסנתר "אפרייט" מאוד מאוד זול, והייתי יושב לכתוב עליו יצירה חדשה, זה היה מאוד מאוד שונה מבחינתי אם הייתי הולך לפסנתר כנף בקלרמונט, באולם ה… זה, ומנגן על ה-Steinway D שנמצא שם, שהיה נמצא שם. אז שנים אחר כך, בעצם, הבנתי שאני נמשך לסאונד שיוצא מכלי הנגינה, והוא משפיע על האופן שבו אני כותב מוזיקה. זאת אומרת, ה… לשבת מול דף תווים פחות ריגש אותי, מאשר לשבת מול רמקולים מאוד מאוד איכותיים, וסינתיסייזרים וכלי נגינה, שיש להם סאונד שמעניין אותי ומאתגר אותי. ואני חושב, שבהקשר של מוזיקה קלאסית, אני חושב שיש מצב שכולם חוו את זה באופן דומה. זאת אומרת, אם באך כתב מוזיקה בכנסייה, הוא כתב אותה אחרת מאיך שהוא היה כותב אותה לצ'מבלו בחדר קטן. יכול מאוד להיות שהסאונד גם השפיע עליו.
ואפשר לשמוע… אתה יודע, יצירות לפסנתר זה משהו אחד אבל, כשנגיד לוקחים בחשבון עוגב, או מקהלות, או דברים מהסוג הזה, אז ההתייחסות בעצם לספייס של המוזיקה, למרחב שבו המוזיקה מושמעת, יכול מאוד להיות שהיה משפיע על המלחינים באופן שבו הם בחרו את ההרמוניות, את המִפְעָם של כל הסיפור, כן? אז לתקופה מאוד ארוכה, בעצם, המשכתי לכתוב מוזיקה לכלי נגינה ולנגנים, אבל כל הזמן היה בי את המקום הזה שרצה לשלוט גם באיך שהדברים נשמעים בסופו של דבר. אז זה היה באופן טבעי לפנות למקום שבו אני שולט בסאונד, אז מחשבים היו הכלי שלי. אם אני רוצה שה-strings יהיו מלאי reverb, אז במקום לדרוש שיצירה מסוימת תבוצע בחלל עם הרבה reverb, פשוט, אתה יודע, שמנו פלאג-אינים ואפקטים במחשב. אז גם כשהתחלתי לעשות מוזיקה לפסנתר, שוב פעם, בסביבות גיל 25-6 כזה, אז הפוקוס שלי היה לשים אפקטים על הפסנתר.
עמית: איזה אפקטים?
יחזקאל: אז היה מחשב, אז בעצם שמתי מה שבא לי. אבל היו הרבה מעולמות הפילטרים, הריוורבים והדילאים בהתחלה. וקצת דיסטורשנים, וזה פתח עולם חדש. זה פתח עולם עם מלא מלא אפשרויות. זאת אומרת, פסנתר באולם קונצרטים שלא נשמע בהכרח כמו פסנתר. הוא רק הבסיס.
עמית: מעניין. תגיד, ואתה מרגיש שזה הקשבה שונה? נגיד, אני לא בא מהעולם של סאונד, אני גם לא יודע סינתזה, יום אחד אני אצטרך לבוא אליך ללמוד סינתזה, ואתה מרגיש שזה בעצם, נקרא לזה פעילות הקשבתית שונה, של מישהו שמתרכז באלמנט של הסאונד, לעומת מישהו שמתרכז באלמנטים של המלודיה, של ההרמוניה, של הפרמטרים המוזיקליים האלה?
יחזקאל: זו שאלה מצוינת. אני יודע על עצמי שאני מקשיב, לעיתים קרובות, למשל בפסנתר, שזה כלי נורא נורא מורכב. גם אם לא נכנסים למיתרים שלו ולעשות ג'ון קייג' וכאלה דברים. אני לפעמים יכול לזהות בעצמי מקומות שבהם אני מקשיב לתווים שאני מנגן על פסנתר, זאת אומרת, לאצבעות או ל-attack של הפסנתר, ממש לנקודת ההתחלה של ה… של כל תו ותו. במקומות שבהם אני לא, שאני יותר מקשיב או יותר שם פוקוס על ה… על ה… על "שארית הצליל" במרכאות, כן? ה-decay הארוך של הפסנתר, על ההתהפכויות בין התווים, בעוד שכביכול סקונדה קטנה היא מרווח דיסוננטי, כשנותנים לה להדהד הרבה זמן, תוך כדי הצליל בעצם נוצרים כל מיני דברים מעניינים. אז אני חושב שכן, כאילו, הקשבה היא, לא בהכרח הייתי אומר שונה, אלא פשוט, היא מתפ… אתה יודע, היא כאילו, היא שמה זום אין על כל מיני אלמנטים שונים של ההרמוניה. ונכון שבהרבה מהקטעים שלי, כמו שאני תופס את עצמי לפחות, הרבה מהקטעים שלי פחות מתעסקים במלודיה, יותר מתעסקים בהרמוניה. אז האם ראוול הקשיב יותר למלודיה או יותר להרמוניה, זו שאלה מעולה.
עמית: מעניין.
יחזקאל: והאם הוא שם לב לַמשך של התווים ובחר את האקורדים לפי איך שהם מצלצלים ברגע הנגינה שלהם או מה קורה שנייה אחר כך, זאת שאלה מעולה. אין לי מושג.
עמית: מעניין. אולי בעצם, ב… כשמתייחסים ועושים את הזום אין הזה על הסאונד, זה איזשהו פוקוס גם על מה שבין הצלילים. הרי בפסנתר, בעצם כשאתה לוחץ על פסנתר, יש לך את ה-attack, אבל אז אין לך הרבה שליטה של מה שקורה אחר כך, אולי בגלל זה גם אהבת להוסיף אפקטים, כדי שיהיה לך שליטה על מה שקורה אחר כך, כי אחרת פסנתר זהו, נגמר הצליל…
יחזקאל: כן.
עמית: לא נגמר הצליל, נגמרת היכולת שליטה שלך, במה שקורה לצליל אחרי ה-attack. אז יכול להיות שאולי כשהפרמטר הזה של הסאונד הוא חלק כל כך מרכזי במוזיקה, אז פתאום דווקא מה שקורה בין ה-attack-ים של הצלילים, בין הצלילים, הופך להיות איזה אינפורמציה מספיק מעניינת.
יחזקאל: לגמרי. יש עדיין כל מיני סוגים של שליטה שאתה יכול, או אמצעים, לשנות את מה קורה בין התווים. זאת אומרת, זה לא רק השאלה של - האם האקורד, נגיד, מגיע במכה אחת, או מפורק, או כל מיני דברים כאלה. זה גם השאלה של למשל, כמובן, מה יהיה המרווח שלו לאקורד הבא ומה יהיה האקורד הבא, אבל גם השאלה למשל של מתי אתה עוזב את הקלידים, או מתי אתה לוחץ על הפדאל אחרי שניגנת את האקורד.
עמית: נכון.
יחזקאל: וכשאתה שם זום אין, זאת אומרת, כשאתה שם זום אין, אתה יכול, בעצם, באמצעים של הקלטות, למשל, לקרב מיקרופונים מאוד מאוד למיתרים, או לקרב מיקרופונים מאוד מאוד למכניקה של הפסנתר, ולנגן מאוד חלש ולהגביר מאוד מאוד הרבה את ה-gain של המיקרופונים.
עמית: זה נקרא "טריק יחזקאל רז", [יחזקאל צוחק] כולם כבר… עוד מעט תסביר אותו. מה שהשפיע על כל הסגל של האקדמיה בירושלים כבר. [צוחק]
יחזקאל: אז פתאום אתה גם מקשיב לכלי אחרת, לא רק כשאתה שם אוזניות ומנגן עם מיקרופונים, אתה גם מקשיב לו אחרת כשאתה יושב מולו פשוט. אם ניקח כדוגמה, הפסנתרי כנף, למשל, הם גדולים וחזקים, כדי להגיע לאחרון שיושב בשורה האחרונה באולם, באולם הקונצרטים, והם צריכים להתעלות על תזמורת שלמה כשמנגנים קונצ'רטו. אבל כשאתה מדבר על פסנתר "אפרייט", המטרה שלו היא ביתית, אז אין לו את העוצמה האדירה הזאת של תיבת תהודה ענקית ומיתרים מאוד מאוד ארוכים של פסנתר כנף, וגם יש לו פדאלים שהמטרה שלהם היא שונה משל פסנתר כנף. בעוד שבפסנתר כנף מנגנים פשוט על פחות מיתרים, כשלמשל לוחצים על הפדאל השמאלי, בפסנתר "אפרייט" הפטישים מתקרבים למיתרים. אז בעצם האקשן שלהם נהיה יותר מצומצם, אז אתה יכול לנגן יותר חלש.
וכשאתה מנגן יותר חלש, המושג שאנחנו ב… למשל, אחד המושגים שאנחנו למדנו בסאונד באקדמיה היה signal-to-noise ratio. ודיברנו על זה שבשנות ה-70-80-90, המטרה כל הזמן הייתה להתרחק מרצפת הרעש, זאת אומרת שהסיגנל יהיה חזק ביחס לרעש. כדי לקבל סיגנל יותר בריא ושלא ייכנס hiss להקלטה ושהציוד האנלוגי לא יהיה כל כך נוכח בתוך הסאונד הסופי. אז ה"מטרה", במרכאות, הייתה כל הזמן להגדיל את ה-ratio שבין הסיגנל לרעש. ופסנתרי "אפרייט" לימדו אותי שאני יכול לעשות הפוך. שאני יכול בעצם להקטין את הסיגנל ולקבל את כל מה שקורה בין ה-attack, או בין הרגע של הלחיצה על הקליד, לקבל, בעצם, את התחושה כאילו פסנתר הוא לא כלי הקשה בכלל. כאילו, הסאונד שלו הוא בעל משך מאוד מאוד ארוך. כמובן שאפקטים מאוד עוזרים לזה, אם זה קומפרסורים, ואם זה ריוורבים ודילאים, אבל גם בלי. וזה היה משימה מאוד מעניינת, להתחיל לבחון ולבדוק, מה קורה כשמנגנים בכוונה עם הפסנתר מעומעם, או עם הלֶבֶד שהפדאל האמצעי שם, במטרה, אגב, שהשכנים לא ישמעו אותך… [צוחק]
עמית: כן.
יחזקאל: מטרה שלא תפריע למשפחה שלך כשאתה מתאמן בפסנתר. אז אתה בא למורות לפסנתר או מורים לפסנתר ואתה אומר להם: "אני מנגן עם הפדאל האמצעי". הוא אומר: "למה? כאילו, למה שאתה עושה דבר כזה?" הפסנתר לא fully פתוח ולא נשמע במיטבו, אבל להפך, פתאום אתה אומר, זה המקום שבו המכניקה נשמעת הכי חזקה, כל הסקוויקים של הפדאל נשמעים הכי חזק, הסיגנל הראשוני, האטאק של הפסנתר הוא יחסית חלש למֶשך שבין הצלילים או בין התווים שאתה מנגן, ואז אתה מקבל מעין קימפרוס מאוד מאוד מעניין של הסאונד של הפסנתר, ופתאום אז מתחילות להתגלות כל מיני תופעות של סאונד, שלא היינו שמים לב אליהם אם היינו מתעסקים רק ב… בלחיצה הראשונה, כן?
עמית: רק בגובה הצליל עצמו, בפיץ'…
יחזקאל: בדיוק.
עמית: ובאפשרויות שהוא מאפשר…
יחזקאל: נכון.
עמית: נגיד, הרמוניות, מלודיות וכל זה. תגיד, מעניין אותי מה אתה חושב. אז באחד הפרקים הקודמים התארח פה ליעד אברהם, מי שלא הקשיב לפרק מוזמן, זה פרק מרתק על איך להתקדם ולקדם מוזיקה בספוטיפיי, עם המון המון טיפים ממש ממש מטורפים של דברים שהוא למד בעצמו, ואחד הדברים שהוא סיפר זה באמת על הסוג הזה של הפסנתר, שנקרא באנגלית Felt Piano, שה-felt הזה זה, בעצם, אין לזה מילה בעברית, נכון? או לֶבֶד?
יחזקאל: לבד, כן.
עמית: לבד, זה כאילו הבד הזה שיש רק בפסנתר עומד…
יחזקאל: כן.
עמית: שבעצם, הפדאל האמצעי בפסנתר עומד, שׂם בד כזה בין הפטישים למיתרים.
יחזקאל: בדיוק.
עמית: והוא אמר שזה בעצם ה-Felt Piano Music הזאת, היום זה ממש הסגנון הכי נפוץ לסולו פיאנו בספוטיפיי.
יחזקאל: נכון.
עמית: וגם אתה, יש לך טרקים כאלה מאוד מאוד מוצלחים.
יחזקאל: כן.
עמית: אז לפני שגם תספר על אולי על אחד הטרקים, על "בלרינה" וזה, למה לדעתך זה ככה? כלומר מה כל כך מושך בסאונד הזה, מעבר למה שתיארת עכשיו, או שזה מה שתיארת עכשיו, למה זה הפך להיות כל כך פופולרי היום?
יחזקאל: אני לא יודע בדיוק למה זה פופולרי, אבל אני יכול כן לחבר את זה או לקשר את זה, לדברים שנראה לי שעושים גם בז'אנרים אחרים. ה… יכול מאוד להיות שהעובדה שהרבה אנשים מקשיבים למוזיקה באוזניות יותר מאשר בעבר, והסאונד של האוזניות נהיה יותר ויותר איכותי, ואנשים יכולים להרגיש יותר ויותר קרוב למוזיקה שנוצרה, יכול מאוד להיות שזה הביא גם למצב שבו העיסוק בכלל ב-ASMR, כן? ביוטיוב, שאנחנו רואים שאנשים עושים וידאו-ים שלהם פותחים שקית במבה ומדברים נורא חלש למיקרופון, ונורא מקרוב, ועושים כל מיני רעשים, נהנים מכל התופעות האלה של סאונד שאפשר רק במוזיקה מוגברת בעצם להנות מהן. וזמרות כמו בילי אייליש, כן? שהשירה היא סופר אינטימית, סופר קרובה. זה לא משהו חדש, גם צ'ט בייקר עשה את זה לפני 50 שנה, נכון? שהוא שר על המיקרופון כאילו הוא לוחש לך באוזן עכשיו במיטה את השירי האהבה שלו, ואתה מרגיש שהוא קרוב אליך. וטום יורק כמובן.
אבל משהו בעיסוק ב-ASMR הופך להיות כזה נורא… נורא פופולרי בשנים האחרונות. ואני זוכר שבשנת אלפיים… באמצע כזה 2005, משהו כזה, שמעתי אלבום שממש העיף אותי. זה היה הסולו פיאנו הראשון של צ'ילי גונזלס. ובעולם שבו כולם חיפשו את הגרנד, אתה יודע, את הסאונד הגדול והמלא, ואולפנים החזיקו רק פסנתרי כנף לצורך העניין, פסנתר. פתאום בא צ'ילי גונזלס ומנגן בפסנתר ביתי, עם סאונד נורא נורא קרוב, ושומעים את כל ה… אתה ממש מרגיש שאתה שם איתו בחדר. ולי זה נורא מתחבר ל-ASMR. אז אם ASMR נהיה נורא נורא פופולארי, זה מאוד מאוד טבעי בשבילי שגם פסנתר "אפרייט" יהפוך להיות נורא פופולארי. אז אם תמצא דרך, ומצאו דרך, כן? להשתיק אותו עוד יותר ולעמעם אותו יותר ולנגן יותר חלש ויותר מקרוב, זה נשמע לי מאוד מאוד טבעי שהעולם הלך לכיוון הזה.
עמית: מעניין.
יחזקאל: ונכון, זה לא היה קיים לפני זה. אף אחד, כמעט, אי פעם, הקליט פסנתר עם felt. לפני שנות האלפיים, כן.
עמית: כן, כמו שאמרת, זה בעצם היה אמור להיות כלי לאימון בלבד.
יחזקאל: נכון.
עמית: נגד שכנים, בעצם.
יחזקאל: נגד שכנים. [צוחק]
עמית: מעניין. זה כאילו, במובן מסוים, מה שקורה, המגמה הזאת בספוטיפיי, שמה שליעד אמר, שבאמת, טרקים של סולו פיאנו וסולו גיטרה, גיטרה ופסנתר, סולו, ועוד בצורה הזאת, שהיא כזאת מאוד חרישית, לחשים כאלה, הם מאוד מאוד פופולריים היום ל… בפלייליסטים כאלה של הקשבה, כשאנשים עושים עוד משהו. כלומר, הקשבה ללמידה, לא יודע, הקשבה לדברים אחרים. זה ככה, בפרק איתו הוא סיפר. זה כמו, כזה, בתולדות המוזיקה, הרגע הזה של אחרי ריכרד וגנר, שפוצץ את התזמורת עם 8 טוּבות ו-8 נֵבלים, ותזמורת של 120 איש, ואז הגיעו האימפרסיוניזם הצרפתיים, האימפרסיוניסטים, דביסי, ראוול, פתאום כתבו דברים קטנים.
יחזקאל: וסאטי, כן.
עמית: זהו, בדיוק, וסאטי. ועשו בדיוק ההפך. וכזה, הקטינו את הכל לקטן, שקט. אצל דביסי, הקול נע בין שישה פיאנו לשני פיאנו.
יחזקאל: לגמרי.
עמית: אז יכול להיות שבספוטיפיי אנחנו בעצם בתקופה האימפרסיוניסטית באיזשהו מובן.
יחזקאל: יפה.
עמית: של התרחקות מהבומבסטיות הגדולה הזאת.
יחזקאל: כן.
עמית: במיוחד בגלל… זה בהקשר למה שליעד אמר, שהרבה מהפלייליסטים הכי מצליחים בספוטיפיי הם כאלה, הם mood פלייליסט. כלומר, בזמן שאנשים עושים משהו אחר, יכול להיות שאתה ואני לא מקשיבים ככה למוזיקה, אני אמרתי לו שאני לא מקשיב למוזיקה בזמן שאני לומד או קורא, אני לא יכול.
יחזקאל: אבל הרבה אנשים כן.
עמית: אבל נראה לי שהרוב כן.
יחזקאל: כן, גם כותבים לי אנשים. "האלבום שלך ליווה אותי בכל הכתיבת עבודת דוקטורט שלי", או בתקופות כאלה, כן.
עמית: מדהים. אז ספר קצת על הטרק "בלרינה", מעניין. שזה בעצם הטרק הכי, אפשר להגיד, מצליח שלך, נכון? יש לו כמה מיליונים של האזנות בספוטיפיי, ואתה כל פעם מספר לי על עוד אנשים שפונים אליך, או להשתמש בטרק או שתכתוב להם בסגנון של הטרק. אז תספר קצת גם איך הוא נוצר, איך הוקלט ובאיזה פורמט.
יחזקאל: אז באותם אלבומים שהקלטתי ל"ארטליסט", בעצם, המפיק של האלבום הזה ומי שהיום הוא head of music ב-"ארטליסט", אורי וינוקור, הלכנו ביחד לחנות פסנתרים באבן גבירול, והבאנו זוג מיקרופונים סך הכל, וסטנד, ואוזניות, כרטיס קול ומחשב, וכזה עברנו פסנתר פסנתר, חיפשנו איזה פסנתר מצלצל כזה הכי נייס, ובאמת, המטרה הייתה לייצר מוזיקה בז'אנרים האלה, קראנו לזה גם אחר כך "פרלוּדים", או אפילו לפני זה קראנו לזה "פרלודים", כי המטרה בעצם לייצר קטעים מאוד מאוד קטנים כאלה, קצרים, לא מורכבים יותר מדי, ואני זוכר שהתיישבתי ליד אחד מהפסנתרים שהיה שם, שזה היה "זיילר" קטנצ'יק, מאוד מאוד קטנצ'יק, ובאופן טבעי, אוטומטית, מעמעמים את הפסנתר עם הפדאל האמצעי, ואורי מציע לי לנגן משהו שישמע כמו שיעור בלט. שיעור בלט לנערות, ילדות, כיתת מחול, ואני זוכר שזה היה תוך ממש כמה שניות, המנגינה הראשונה שיצאה.
עשינו כמה טייקים, ואז נולד הביצוע של "בלרינה", כשבהתחלה בכלל, אני חושב שלא הבנתי אותו יותר מדי. חשבתי, אוקיי, זה מנגינה נורא נורא פשוטה, זה… כל אחד יכול להמציא את ה-tune הזה באילתור חופשי בסיסי מאוד. וכשהעלינו אותו ל"ארטליסט", פתאום התחילו להשתמש בו הרבה, בהרבה מקומות. הוא נהיה כזה פופולרי בסרטוני וידאו, ב… יש איזה מישהו אפילו שעשה וידאו לפני איזה שנה, אני חושב, שנה וחצי, והוא קרא לזה "עוגת שוקולד בעשר שעות" או שש עשרה שעות, וידאו כזה נורא מצליח ביוטיוב. והוא כותב בדיסקריפשן שם, שכשהוא שמע את הטרק הזה, זה נתן לו השראה לעשות את הוידאו. כזה לקחת את הזמן ולהתרכז, כאילו, בפרטים הקטנים שבעשיית המתכון ובערבובים של העוגה, וזה וידאו מרתק.
עמית: 16 שעות של וידאו?
יחזקאל: [צוחק] לא, זה לא 16 שעות. אבל זה וידאו קצר. זה וידאו של איזה 8 או 10 דקות, אבל הוא משתמש שם ב"בלרינה". ויש מצב שכן, שזה ש"בלרינה" הופיע בהרבה סרטוני יוטיוב וגם פרסומות ועוד כל מיני מקומות מוזרים ומעניינים מאוד, הביא אנשים לחפש אותו בספוטיפיי. כן.
עמית: עוד מעט אני רוצה לשאול אותך גם כמה שאלות על תהליך ההלחנה שלך, ועל מה ככה, הדברים שמובילים את היצירתיות אצלך, אבל רק ככה לסגור את כל הפרק הזה על הפסנתר החרישי ועל הפסנתר עם הלֶבד או הפסנתר השקט, אז יש את מה שנקרא, כבר בכל העולם בעצם, "טריק יחזקאל רז", [יחזקאל צוחק] כמו שיש, אנחנו לומדים באקדמיה קווינטות מוצרט והמהלך הבאכי, מהלך פתיחה באכי. והרבה פעמים שואל תמיד אצלנו באקדמיה על שם מי מהלך הפתיחה הבאכי, זה שאלה ידועה במבחן. אז "טריק יחזקאל רז" נקרא על שם יחזקאל רז. [צוחק] אז תספר שניה מה בעצם הדבר הזה שאתה אוהב לעשות, כזה לקחת, באמת, את ה… זה בפסנתר מסומפל נכון? זה לא בפסנתר אקוסטי, אז תסביר רגע מה הטריק. אני בטוח שהרבה מהמאזינות והמאזינים ירצו לנסות את זה אחר כך.
יחזקאל: מעולה. אז לפני שניסיתי בכלל את האלמנטים האלה עם מיקרופונים ועם פסנתרים חרישיים בבית, פשוט הייתי מחפש את הסאונד החלש ביותר שבו הקליטו את הפסנתר המסומפל או כל דגימה אחרת, ובאוטומט, אתה פותח פסנתר מסומפל או כל כלי אחר מסומפל, ואתה מנגן מקלדת שליטה. וברגע שאתה מתחיל לנגן נורא נורא חלש, הווליום פשוט נורא נורא יורד. אז הנטייה שלך, אולי באופן טבעי, היא לא להשתמש בזה. נגן, נגן באנרגיה. ומה שהייתי עושה בתקופה ההיא, וגם מאז, זה לחפש את הסאמפלים הכי חלשים שהוקלטו בסשן ההקלטה, שהפכו אחר כך לסאמפלים. זאת אומרת, לשים את ה-velocity של ה-midi על הערכים הכי נמוכים, 1 בין… כזה, בין 1 ל-20, נגיד.
עמית: רק נסביר ש-velocity זה בעצם העוצמה של ההקלטה, של הסאמפל עצמו, נכון?
יחזקאל: לא. velocity דווקא זה העוצמה של הנגינה ב-midi…
עמית: נכון.
יחזקאל: על הסאמפל…
עמית: נכון.
יחזקאל: בעוד שההקלטה עצמה יכולה להיות במנעדים שונים. נגיד, תנגנו חלש, חזק יותר, חזק יותר, הכי חזק. אז נגיד, חבילות סאמפלים של פסנתר ממוצעות מגיעות עם 5 עוצמות נגינה על כל קליד לצורך העניין. עם פדל ובלי פדל. כשסאמפלים, כשחברות סאמפלים משקיעות הרבה הרבה הרבה יותר, אז זה כמו להקליט כינורות עם הרבה יותר ארטיקולציות, אז הם מקליטים עם פסנתרים, למשל, עם הרבה הרבה יותר הבדלי דינמיקה. ו-velocity זה מה שאתה עושה ב-midi, כדי להפעיל את הסאמפלים השונים האלה. אז עוצמת התווים שאתה מנגן ב-velocity, אם תיקח אותה לערכים החלשים ביותר, תגלה בעצם את הסאמפלים שהוקלטו הכי חלש. ואז לפעמים, כשמנגנים נורא חלש במקלדת שליטה, פשוט מקבלים ווליום גם נורא חלש.
זה כזה overlooked כזה. אז לנגן ב-velocity מאוד מאוד חלש, ואז להביא אקסטרה gain, להגביר ממש את המיקסר של הערוץ, או את הווליום של האינסטרומנט בקונטקט או whatever, להרים כזה ב-24 db, ולהיזהר באותו רגע לא לנגן חזק מדי, ואז פתאום מתגלים הסאמפלים המאוד מאוד חלשים של ההקלטה שעשו עבור הסאמפלים. ויש לזה יופי. זה לזה יופי ממש. זה כאילו, ממש… אתה מנגן נורא נורא חלש ומרכין כזה את הראש ואת האוזן לכיוון המיתרים, ושומע את הסאונד הכי חלש שהצלחת להפיק מהפסנתר. וכמובן שכשעושים את זה ב… עם הפסנתר האישי שלך או עם כלי הנגינה האישי שלך, עם ה-vocal שלך, זה איכויות אחרות לגמרי, אבל גם בסאמפלים זה עובד מאוד מאוד יפה.
עמית: איך עם ה-vocal, בעצם, אתה יכול לעשות את זה, עם שירה?
יחזקאל: אם אתה שר, או אם אתה מפיק זמר או זמרת, אתה יכול לבקש מהם פשוט לשיר נורא קרוב למיקרופון ונורא נורא חלש.
עמית: כמו שאמרת קודם. בילי אייליש בעצם, זה ה…
יחזקאל: כן.
עמית: המאפיין של ה…
יחזקאל: בדיוק.
עמית: הקלטות שירה שלה.
יחזקאל: כן.
עמית: שמע, מרתק. אז…
יחזקאל: אינטימיות.
עמית: איך? איך?
יחזקאל: אינטימיות.
עמית: אינטימיות. מרתק, אז אני באמת אמרתי לך כבר כמה פעמים, שגם ניסיתי את זה בעצמי ואני יודע לפחות על עוד מרצה אצלנו באקדמיה, טל ירדני, שגם הוא יתארח בעתיד בפודקאסט פה, כבר קבעתי איתו, שזה גם משהו ששנינו השתמשנו בזה, וזה באמת, רק ככה לסגור את הפרק הזה, זה מאוד מעניין, כי זה בעצם לקחת ובאמת לעשות זום אין על המקומות הנסתרים בתוך משהו מוכר. זה כמו, מדמיין אותך כמו איזה ארכיאולוג כזה, [צוחק] שחוקר את הסאמפלים האלה, לקחת איזה סאונד בקונטקט או סאונד שחברה כבר סימפלה אותו, ואתה אומר, כולם משתמשים ב-velocity הרגיל, מנגנים פסנתר, וה-velocity, הוא בדרך כלל יהיה בין 60 ל-100, כמו בפסנתר אמיתי, ה-velocity, המשמעות שלו במקרה הזה, זה בעצם לתת לנו דינמיקה טבעית של נגינה. ואתה אומר הפוך.
אני לא רוצה דינמיקה טבעית של נגינה, אני אעשה שכל הנגינה תהיה ב-velocity 1, נכון? שזה משהו שבעצם לא יכול לקרות לפסנתרן אמיתי, הוא לא יכול להצליח לנגן את זה ב-velocity 1, מוזיקה שלמה, 1 זה כלומר הכי הכי שקט, אבל זה כמו איזה ארכיאולוג כזה שמגלה פה נסתרות בין… קצת בהמשך למה שבסגנון, מה שאמרנו קודם, שכשבעצם מתעסקים בסאונד מגלים גם את מה שקורה בין הצלילים, נכון? כמו לא רק את הקו המלודי, המנגינה שהיא בעצם הצליל שהולך לצליל, מין קו המשכי, אלא ברגע שאתה עושה פוקוס על מה שקורה בין הצלילים… אולי גם בגלל זה אמרת שהרבה פעמים אצלך בטרקים יש פחות מחשבה על המלודי עצמה, כי אולי כשאתה מתרכז פתאום בזכוכית מגדלת במה שקורה בין הצלילים, אז פחות מעניין ופחות הפוקוס הוא על הקו הארוך של המנגינה. אז זה נראה לי, זה מאוד מאוד המשך של מה שתיארת קודם, על ההסתכלות הזאת על מקומות נשכחים בתוך הסאונד המוזיקלי וגם ה… בכלל, התחביר המוזיקלי.
יחזקאל: אני מאוד אוהב את ההגדרה הזאת, "המרווח שבין התווים", כי אנחנו גם מסתכלים על מוזיקה, לפחות כשאני מלמד מוזיקאים מתחילים, אז אני שואל אותם מה זה מוזיקה? או ממה מורכבת יצירה שיש לה סאונד בסופו של דבר, כאילו, טרק למשל, כן? או שיר. והתשובות הן נורא נורא מגוונות, ואני לא רוצה להגדיר מה זה מוזיקה, כי אז, כמו מוֹרי אמנון וולמן, אנחנו נצטרך להגדיר מה זה לא מוזיקה. אז זה שתי בחירות שאני לא רוצה לעשות, באומנות, שנקראת אומנות מוזיקה. אבל בכל זאת, אם היינו מנסים להגדיר ברמה הטכנית, מוזיקה היא תווים וצלילים. התווים מפעילים צלילים, או התווים מפעילים נגן שמייצר פעולות מכניות, שכלי הנגינה מייצר והופך לצלילים.
אז בהסתכלות על דף תווים, אנחנו בעצם לא שמים לב למרווחים שבין העיגולים. זאת אומרת, אנחנו מתעסקים בעיגולים, בתווים עצמם. ובסאונד, ואלה הדברים שאני מאמין שקיבלתי מלימודי הסאונד, שאז למדנו עם רביב גזית, העיסוק היה בסאונד עצמו. אז לפנות למוזיקה יכולה להיות, יכולות להיות המון דרכים לפנות ליצירה חדשה, אבל בהסתכלות הכללית, אתה יכול לפנות ליצירה דרך העולם של התווים, ליצירה חדשה, לקומפוזיציה, ואתה יכול לפנות ליצירה דרך העולם של הצלילים. ואחד מהם כמובן קשור לשני, אבל אם אתה שם יותר פוקוס על התווים, אז הביצוע יהיה בסאונד שונה כל פעם. לצורך העניין, באולמות שונים, נגנים שונים, בטמפואים אחרים, בכלי נגינה אחרים, כמו שאמרת על באך, שהוא כתב ליינים, ואפשר לנגן את זה בכל כלי נגינה, שזה מרתק כמובן בטירוף, מצד שני, אתה יכול לבוא ולהגיד, הסאונד יותר בפוקוס עכשיו למה שאני כותב, אז אני קודם אתרכז בסאונד שאני בוחר להשתמש פה, והמלודיות, התווים, ההרמוניות, יגיעו אחר כך. ואז באמת, יש יותר מקום, אולי אצלי לפחות, לשים לב למרווח שבין התווים.
עמית: יפה.
יחזקאל: כן.
עמית: יפה מאוד. גם באמת, בעצם, אם חושבים על זה, בכתב התווים המערבי של חַמְשָׁה ועיגולים, אין לך איך לכתוב את מה שקורה בין התווים.
יחזקאל: נכון.
עמית: כלומר…
יחזקאל: זה כמו לכתוב לפסנתרן אקורד, ומתחת לאקורד פיאנו, ואז קרשנדו לפורטה.
עמית: נכון.
יחזקאל ועמית ביחד: אין לו איך לעשות את זה, כן.
יחזקאל: ובמוזיקה אלקטרונית, לגמרי יש את האפשרות להקליט אקורד של פסנתר ולעשות אוטומציה לווליום ולהגביר אותו ב-40 db, עד הרגע שהוא נחלש ופתאום כל הרחש הזה הופך להיות העניין.
עמית: אז בהקשר הזה, לפני שאני אשאל אותך איך אתה באמת כותב מוזיקה, שאני מאוד סקרן, בהקשר הזה יש כיתת אומן של דניאל ברנבוים, הפסנתרן, ביוטיוב, אני לא יודע אם יצא לך לראות, ולמי שלא יצא מהמאזינות והמאזינים, מומלץ לראות, על איך עושים קרשנדו על צליל אחד בפסנתר, כי לבטהובן יש בקונצ'רטו "הקיסר", הקונצ'רטו החמישי, יש לו צליל ארוך בפסנתר עם קרשנדו. ודניאל ברנבוים מסביר שם, זה אולי קשור גם קצת לשפת גוף ולפסיכולוגיה של לדמיין שאתה עושה קרשנדו, אבל זה נורא מעניין, זה ממש יוטיוב מפורסם כזה שלו, של…
יחזקאל: מעולה.
עמית: כי הרי בעצם מה שבטהובן כתב שם הוא בלתי אפשרי, בוא נקרא לזה פיזיקלית, אבל אולי פסיכואקוסטית, שזה לא בהכרח פיזיקלית, הרי בסוף מה שהמוח שומע זה לא הפיזיקליות של הצליל, יש את העוצמה של ה… קורית לנו בתוך המוח, ואת הדברים, איך שהמוח מתרגם צלילים, אז דניאל ברנבוים מסביר דווקא איך כן אפשר לעשות. תגיד יחזקאל, ואיך אתה כותב מוזיקה? אתה כותב בתווים, או שאתה כותב, אתה מאלתר ליד הפסנתר, מקליט ישר, או שאתה כזה, ישר מקליט ל… אתה לא עובד עם קיובייס, אתה אפילו לא אוהב קיובייס, ישר לאבלטון לייב, אז איך אתה כותב מוזיקה?
יחזקאל: זה… כמובן זה שונה, כן? זה שונה מפעם לפעם, אבל הרבה פעמים הסאונד מנחה אותי, כן. הרבה פעמים אני, אם אני יושב למשל מול מחשב, אז הבחירה של הסאונדים, הסינתיסייזרים, הסאמפלים, כמו שדיברנו מקודם, הם יהיו הדבר שקודם בדרך כלל לתווים, או לרעיון מוזיקלי שהוא ברמה התיאורטית, ההרמונית, המלודית וכו'. אז לפעמים סאונדים מאתגרים אותי ליצור איתם משהו, אגב, העיסוק ב-ambient music הוא מאוד מאוד כזה, זאת אומרת, מחפשים איזושהי טקסטורה, מחפשים איזשהו עולם סאונד מסוים, ואז בעצם עובדים על ה… למשל בחלק מהקטעים, עובדים על השינויים המאוד מאוד עדינים, או הדרמטיים, כמובן, ברגע שעושים פוקוס אז הכל דרמטיקה, כמו צילום של פטרייה בגודל מילימטר בזום אין, זה הכל נראה סופר דרמטי. אז לפעמים זה מגיע מהכיוון הזה, לפעמים זה כמובן מגיע מלשבת ליד הפסנתר ולחפש איזה הרמוניה, מלודיה, ולפעמים זה גם אילתור. וגיליתי שהרבה מהקטעים שבסוף הפכו להיות קטעים שנכתבו בתווים, התחילו בכלל מאילתור. לפעמים תוך כדי הקלטה, ממש. חלקם עברו עריכה, ברמת החיתוכים והדבקות. האלבום האחרון שלי, "There is No Time", זה אלבום שהוקלט בלילה אחד, בלשבת ליד הפסנתר, לחבר מיקרופונים, זה הדבר הראשון, לחבר מיקרופונים, ללחוץ רקורד. ואז פשוט לשבת ולנגן…
עמית: בלי לכתוב כלום לפני.
יחזקאל: ולאלתר. בלי לכתוב כלום לפני. וחלק מהקטעים נולדו ממש on the spot ונשארו כמו שהם נוגנו באותו רגע, וחלק מהקטעים באלבום, שקשה מאוד לשמוע את זה, הם קטעים שהם הדבקות ועריכה של כל מיני פיסות… היו בערך באותו אזור זמן, באותם דקות של נגינה. באיזשהו אופן זה קצת כמו במאי סרטים דוקומנטריים, שמצלם הרבה חומר ואז בוחר לספר את הסיפור בעריכה. אז כן, אז הרבה קטעים נולדים גם מנגינה מאולתרת, גם מחיפוש, תוך כדי רקורד, וחלק מהקטעים קונבנציונלית. לשבת מול דף תווים, במקרה שלי אייפד עם עט, מול דף תווים, ולדייק את הבחירות של הקטע לפסנתר כזה או אחר. בקטעים אלקטרונים, הדברים טיפה תראה פתוחים, כי תמיד אפשר לחזור ולערוך ולסדר, ולהוסיף עוד layer, ולשנות את האלמנטים של הסאונד בסינתזה, ולהוסיף סאמפלים. אז כן, זה מגוון, כזה.
עמית: תגיד, והפסנתר הוא כלי מאוד משמעותי אצלך בתהליך היצירתי, נכון?
יחזקאל: כן.
עמית: נגיד, אם אתה רוצה לכתוב משהו שהוא בכלל בלי פסנתר, לא לפסנתר, אז אתה עדיין תשב ליד פסנתר בהלחנה?
יחזקאל: לפעמים כן, או לרוב כן, כן.
עמית: ותדמיין את הכלים האחרים, אבל זה עדיין יקרה בעצם מהאצבעות ומהפסנתר עצמו.
יחזקאל: לגמרי.
עמית: מעניין.
יחזקאל: כן. ברוב המקרים, כן.
עמית: תראה, אני כבר יודע איך אני הולך לקרוא לפרק, כי אתה בעצם יחזקאל רז, המלחין שמסתכל על מוזיקה במיקרוסקופ. [יחזקאל צוחק] אתה אמרת מיקרוסקופ, וזה נראה לי בדיוק זה. זה כאילו היכולת לראות במיקרוסקופ, כמו בפטרייה, את הדברים הכי קטנים שאחרים אולי מפספסים, כי הם, אכפת להם מאוד מההרמוניה והמלודיה ומכל הדברים שכולם לומדים בעצם באקדמיות ומתעסקים בהם. תראה, זה נורא מעניין, כל מה שדיברנו בכל החצי שעה הראשונה כבר, יותר אפילו, 40 ומשהו דקות, זה כל הדברים בעצם שלא מלמדים בתיאוריה המוזיקלית המסורתית. כלומר, אצלנו באקדמיה ובכל אקדמיה בעולם, כשלומדים תורת המוזיקה, ואני הרבה פעמים גם אומר את זה בתחילת הקורס, אז מתוך ארבעת הפרמטרים של הצליל, הרי כל צליל בעולם יש לו ארבעה פרמטרים, גובה, מֶשך, עוצמה וגוון. גובה שלו, המשך שלו, העוצמה שלו, הגוון. אז כל תורת המוזיקה כולה היא רק על הגובה בעצם. על המשך אין אף… בוא נקרא לזה, מתודה, לא, סליחה, על העוצמה, התכוונתי.
יחזקאל: על העוצמה.
עוצמה, על העוצמה אין אף מתודה מסודרת, שבה מישהו יכול ללמד אותך עכשיו, אתה יודע, ספר על יחסי עוצמות במוזיקה.
יחזקאל: כן. נכון.
עמית: וגם על גוון, שזה בעצם הפרמטר, אפשר להגיד, המרכזי אצלך. אין ממש מתודות מוסדרות ללמד, בטח לא בהקשר של מוזיקה קלאסית, וזה מאוד מאוד מעניין, שבעצם, כל המוזיקה שנקראת מוזיקה קלאסית, מתעסקת באמת בעיקר בפרמטר של הפיץ', של הגובה, אפילו המשך, שהוא כמובן חלק מרכזי, אבל לא התעסקו בו יותר מדי. כלומר נגיד, משקלים זה גם משהו שאני תמיד אומר, בקורסים אצלי, משקלים, משקל בתולדות המוזיקה היה רק זוגי ומשולש עד המאה ה-20, אין לך שבע שמיניות אצל מוצרט, בטהובן וכולי. וזה מוביל אותי לשאלה אחרת שרציתי לשאול אותך, אז בעצם אתה, רוב המוזיקה שלך, אפילו כל המוזיקה שלך היא בלי קליק כלומר בלי קליק באוזניות או שהיא עם?
יחזקאל: הרוב לא, הרוב לא. אבל מצד שני, יש את הקטעים שהם אלקטרוניים, שהם מבוססי, למשל, ארפג'יאטורים, ודברים מהסוג הזה, אז הם דווקא כן בטמפו מאוד מאוד סטריקט. אבל זה גם נושא שנורא נורא מסקרן אותי. נגיד, מדוע כולם מנגנים שופן, יצירות מסוימות, בערך באותו טמפו, או כמעט באותו טמפו? מדוע יש איזשהו סטנדרט למה זה, מה נתפס כאג'יטטו אצל מישהו מסוים, למה זה אצל כולם אותו דבר? אני יכול לחוות אג'יטטו גם ב… לא יודע מה, בחצי מהטמפו. אני נסער מבפנים, אתה יודע, כאילו, ההתקפי חרדה שלי יכולים להיות גם ב… בפולס אחר משל אנשים אחרים. באך לא כתב טמפו, למה כולם מנגנים בערך באותו טמפו? ואז תגיד, אוקיי, אבל לא כולם מנגנים באותו טמפו, יש את הביצוע של שיף מול הביצוע של גוּלד. ואלה ביצועים בטמפו-ים שונים לחלוטין, אבל אתה מסתכל עליהם עדיין באותו סביבה, הם נשמעים אחרת כמובן, אבל למה שלא ננגן את זה פי 10 יותר לאט? הרי באך לא כתב את הטמפו, אתה יודע. אז זה מעסיק אותי מאוד כאן.
עמית: שזה משהו שעשית, הרי עשית לאחרונה עיבוד או כתיבה מחדש של ה-Moonlight Sonata של בטהובן, נכון? אז מה בעצם קרה שם?
יחזקאל: אז שם קרה בדיוק הדבר הזה. ה-recomposition התחיל בעצם מ… כמו שאמרת, להקשיב למרווח שבין התווים. זאת אומרת, להקשיב לצלילים שהתווים מייצרים. וזה התחיל מלנגן בבית את הפרק הראשון של ה-Moonlight Sonata של בטהובן, בטמפו שהוא בערך עשירית מהטמפו שרוב האנשים מנגנים, או שאנחנו למדנו לנגן.
עמית: עשירית זה פי עשר יותר לאט?
יחזקאל: כן.
עמית: וואו.
יחזקאל: כן, פי עשר יותר לאט. וזה התחיל עם ששמתי אוזניות ושמתי ריוורב מאוד מאוד ארוך, וניגנתי את הפרק הראשון נורא נורא נורא לאט, ואז אפילו יום אחד היה אצלי חבר מאוד טוב, ואמרתי לו "תשמע, יש לי רעיון לנגן את ה-Moonlight Sonata בביצוע סופר איטי", והוא אמר לי "מגניב". ואז הלכתי לפסנתר, ובלי אפקטים, ניגנתי לו את זה נורא נורא נורא נורא לאט, ואז גיליתי שזה גם עובד לי בלי אפקטים. זה באמת, זה משרת את הרעיון של הקשבה, גם כשאני לא ממלא את החלל הזה בסופר מלא מלא ריוורב וכו'. זה כמובן גם הגיע מטכניקות של מוזיקה אלקטרונית, של TimeStretch, דיברנו על המיקרוסקופ, על הזום אין, אז במוזיקה אלקטרונית אתה יכול לקחת את המשך של… כמו שאתה יכול להגביר את העוצמה של צליל, או לשנות לו את הפיץ', שזה עולמות שאנחנו מכירים מאוד מאוד טוב, אתה יכול גם לשנות את הגוון באמצעות אפקטים, פילטרים וכו'. ולגבי המשך, אתה יכול לתפוס Time Stretch ולמתוח את התווים למשכים אפילו אינסופיים, ואז נהיה עוד יותר, הטלסקופ אפילו, ל-univers השלם שמתגלה שם בתוך המרווחים שבין הצלילים… בין התווים. אז כן, זה מעסיק אותי, טמפו מאוד מאוד מעסיק אותי, זמן ומוזיקה מאוד מעסיקים אותי.
עמית: תראה יחזקאל, הפודקאסט בעצם נקרא "להצליח במוזיקה", ואז המשפט השני זה "פודקאסט אופטימי על קריירה במוזיקה, בחירות…" וזה. אז אני רוצה לעשות רגע פיווט מכל מה שדיברנו עד עכשיו, שהיה ממש מרתק, ובאמת הגענו פה לכמה רעיונות נורא נורא מעניינים, שאני אחרי זה גם הולך לנסות אותם אחר כך, לדבר גם על הקריירה שלך, ולחשוב על טיפים שיכולים לעזור למאזינות ומאזינים. אז בתור התחלה, אתה בעצם סוג של אגדה מהלכת ב-BPM, נכון? כזה מורה אגדי שם, במכללת BPM, ממש מהמורים המתחילים, וה… אפשר להגיד, נערצים ביותר שם, במכללה. אז תספר גם על המסלול ה… שלך מהבחינה הזאת, של הוראת מוזיקה, כמה שנים אתה שם, מה הם הדברים שאתה מלמד?
יחזקאל: אני ב-BPM מאז 2007, מאז שנפתח הסניף בתל אביב. בהתחלה לימדתי סינתזה, סינתיסייזרים, תורת הצליל, מהכיוון של יצירת מוזיקה אלקטרונית כמובן, ולא הרבה שנים אחר כך הצטרף קורס בשם Ableton Live, שהתמקד בתוכנה בשם Ableton Live, שמיועדת ליצירה והופעות חיות.
עמית: מה שבישראל קוראים Ableton בעצם.
יחזקאל: Abelton. בדיוק.
עמית: התוכנה שנקראת Ableton…
יחזקאל: בדיוק, Ableton.
עמית: שאתה תמיד אומר שאין תוכנה כזאת, התוכנה נקראת Live…
יחזקאל: [צוחק] נכון.
עמית: החברה נקראת Ableton.
יחזקאל: נכון. אז אלה שני הקורסים שאני מלמד מאז 2007, אה, מאז… קצת… כאילו, מ-2007, והצטרף Ableton בשלב יותר מאוחר. את מסלולים של ההפקה האלקטרונית ואת המסלולים של המפיקים ה… באולפן, מה שנקרא BSP, של השנתיים. בתקופות מסוימות, לימדתי גם תולדות המוזיקה וקצת תיאוריה, אבל הפוקוס הוא סינתיסייזרים ואבלטון. כן.
עמית: מה הופך אותך למורה כל כך חשוב ומוערך שם, לדעתך?
יחזקאל: וואו. קודם כל, אני היחיד שלימדתי Ableton במשך שנים.
עמית: אה, באמת? אוקיי.
יחזקאל: וב-BPM ספציפית, גם סינתזה, זה קורס שהוא, ש… אני לא זוכר אם אי פעם, מאז 2007, היה מורה אחר לסינתזה חוץ ממני.
עמית: מדהים, אז זה 16 שנה, אנחנו מקליטים את הפודקאסט…
יחזקאל: 16 שנה.
עמית: ב-2023, יכול להיות שמישהו מקשיב לזה עכשיו ב-2033.
יחזקאל: אינשאללה.
עמית: זה כבר 26 שנה שאתה מלמד סינתזה ב-BPM. [צוחקים]
יחזקאל: אני מאוד אוהב ללמד. אני מאוד נהנה לחוות שוב פעם, אני חושב, לחוות שוב פעם את ה… את מה שנדלק אצלי בעיניים כשאני למדתי סינתזה, במיוחד סינתזה. זאת אומרת, לגלות את האושר הזה של העולם, של העיסוק בארבעת מאפייני הצליל, אבל גם לקחת את זה ליצירה מכל מיני תחומים. וגם Ableton, כן. אפשר להגיד אפילו שליחות כזה באיזשהו אופן, כן? זה רצון להראות איזה כיף זה לעשות מוזיקה, איזה מגוון זה לעשות מוזיקה.
עמית: מה ספציפית בתוכנה הזאת, Ableton Live, כל כך מגניב אותך וכל כך אתה אוהב, ואתה פחות אוהב את ה-DAW, את התוכנות המקבילות, CUBase Logic וכולי, למה ספציפית Ableton Live?
יחזקאל: המשיכה הראשונה שלי ל-Ableton, שהיא עדיין המשיכה המרכזית, זה הפשטות. זה הפשטות שכדי לייצר רעיון מוזיקלי אתה לא חייב לעבוד ב-timeline, למשל, אתה לא חייב להגדיר, שאלמנט מסוים יכנס בתיבה 32, והוא ימשיך עד שתגיד לו, זאת אומרת, רק כל עוד תשכפל אותו על ה-timeline. זאת אומרת, העבודה, למשל, ברוב התוכנות היא נאמנה לאיך שטייפים הקליטו. נכון? זאת אומרת, שכדי שחומר מוזיקל יהיה קיים, אתה חייב להציב אותו על timeline מסוים, וב-Ableton, מהיום הראשון בעצם, שינו את הגישה ואמרו חומר מוזיקלי יתנגן בלופ, למשל, כל עוד תבחר שהוא ינגן. אז לאלמנט האילתור והנגינה יש ערך עליון ב-Ableton. זאת אומרת, היכולת לשנות תוכניות בזמן אמת, ולהחליט שעכשיו אתה רוצה שאלמנט מסוים ייכנס, או ש-kick ייכנס ולא יפסיק לעולם עד שלא תגיד לו. אז אילתור ופשטות, ולהרגיש, באמת, שאתה יושב מול תוכנה שהיא כלי נגינה יותר מהכל.
עמית: יפה.
יחזקאל: והאלמנט האחרון, או הנוסף, זה העובדה ש-Ableton חושבת כמו כלי מודולרי לחלוטין. זאת אומרת, האפשרות לבנות בה פלאגינים והאפשרות לא להיות מוגבל בסדר הפלאגינים או בראוטינגז מאוד מאוד משוכללים. אתה… הגישה היא נורא מודולרית, אז אף אחד לא מחליט שככה צריך לעשות משהו, אלא אתה יכול כל פעם לגלות מחדש על דרכים יצירתיות לעשות אפילו את אותו דבר שרצית לעשות פעם קודמת. זה ממש פותח את הראש.
עמית: מרתק. תגיד, וב… ממש מהרגע הראשון שהתחלנו לדבר, שנינו, קלטתי שאתה בעצם מוזיקאי, שמצד אחד, מאוד מאוד כזה חי בעולמות הרוחניים, כמו ש… כל מה שדיברנו עד עכשיו, של השראה וזה, מצד שני, אתה גם מאוד מבין בביזנס של מיוזיק, בכל מה שקשור לתמלוגים ולצד הכספי והביזנס, ש… צד שהרבה פעמים מוזיקאים או לא מבינים בו או מחליטים כזה שזה פחות מה שהם רוצים להתעסק בו. אז… ואתה פוגש המון מוזיקאים צעירים במכללת BPM, ו… תן איזה כמה טיפים, ככה מהניסיון שלך, של מה כן לעשות ומה לא לעשות ב… בוא נגיד, בתחילתה של קריירה מוזיקלית ובכלל, כדי לגדול בקריירה מוזיקלית.
יחזקאל: אני מאמין גדול, קודם כל, שבמוזיקה יש המון אפשרויות. זאת אומרת, אתה יכול לעשות מנעד מאוד מאוד רחב של עבודות במוזיקה, בוא נקרא לזה ככה. אתה יכול להיות סאונדמן, אתה יכול להיות מפיק, אתה יכול להיות יוצר, אתה יכול להיות משרת כזה ואחר של מוזיקאים אחרים, או של אולפנים או של חברות הגברה וכו' וכו' וכו'. ואני, באיזשהו אופן, מנסה כל הזמן דווקא למקד את הבחירות שלי. זאת אומרת, אם אני מתעסק בלהיות מלחין, שזה מה שאני מתעסק בלהיות, אני מגלה שככל שאני עושה את זה יותר בנאמנות, יותר בדבקות, אז ככה השם שלי מתמקד בדבר הזה, ואז אנשים פונים אליי לדברים שאני רוצה לעשות. אז אני חושב שכן, אני ממליץ לתלמידים שלי לעשות הכל מהכל וללכת אחרי אפשרויות חדשות, כי אז הם מכירים אנשים חדשים ופוגשים כל מיני תעשיות כאלה ואחרות, אבל יחד עם זאת, למקד את הבחירות שלהם למה שהם באמת רוצים לעשות. זאת אומרת, אם אתה רוצה להפיק טרקים בסגנון טכנו, לך על זה. תתמקד בזה. תעשה את זה. ממש עד הסוף.
עמית: יפה. כלומר, להתפזר במובן מסוים, אבל כן, שגם יהיה פה איזה משפך של התכנסות לתוך מה שאתה באמת טוב בו ורוצה לעשות.
יחזקאל: לגמרי. זאת אומרת, מעל הכל, תעשו את מה שאתם מאמינים שאתם רוצים לעשות. זה מאוד rewarding. לפעמים זה… וזה לוקח זמן, לוקח זמן. אבל זה… הסיפוק בזה הוא נורא גדול.
עמית: מה לא לעשות?
יחזקאל: לא חושב שיש משהו שלא לעשות.
עמית: מדהים!
יחזקאל: כן, ממש. כאילו למה, כאילו לא, אין משהו שלא לעשות.
עמית: אין טעויות שאתה מרגיש שעשית בקריירה המוזיקלית שהיום היית חושב לעשות אחרת?
יחזקאל: לא, להפך. ואם היו, אז הם בנו אותי. זאת אומרת, הם עזרו לי להתכוונן יותר לבחירות שאני עושה היום. ואני גם מסתכל על זה בתור היום, אני לא יודע מה הבחירות שאני אעשה מחר, אבל מה ש… כאילו, זה קצת ילדי אולי להגיד, או אינפנטילי, זה להגיד בעצם "אני עושה מה שבא לי". וזה, זאת בחירה כזאת שאני אומר: עכשיו אני עושה מה שבא לי, עכשיו אני רוצה לשים פוקוס על משהו מסוים או להתמקד בכיוון קריירה מסוים, אני לא יודע מה יהיה בעוד שנה.
עמית: אז זה בדיוק, תראה, אנחנו כבר כמעט, אפילו קצת יותר משעה פה, וזה בדיוק מוביל אותי לשאלות סיכום.
יחזקאל: כן.
עמית: אחד זה, מה היית עושה אם לא היית מוזיקאי? והשנייה זה, איפה אתה רואה את עצמך עוד 3 או 5 שנים.
יחזקאל: אוקיי. אם לא הייתי מוזיקאי, כנראה שהייתי איזשהו סוג של craftsman, הייתי בטח עובד בעץ, בונה רהיטים, או עושה אלקטרוניקה בכל מיני צורות, או מסתכל על הכוכבים, בתור פיזיקאי או אסטרופיזיקאי.
עמית: רגע, זה הזכיר לי שלא הזכרנו את הסינתיסייזר שבנית, ממש hardware, נכון?
יחזקאל: [צוחק] כן.
עמית: רגע, תספר עליו שנייה.
יחזקאל: זה, בניתי לאחרונה סינתי שמבוסס על בורד, סטייל ארדוּאינו כזה, בורד שמיועד בעצם ליצירה של כלים דיגיטליים בכל מיני צורות, אז זה בורד שאפשר לחבר אליו פוטנציומטרים ולחצנים ומקלדות וכו' וכו'. והתוכנה שאתה כותב עליו היא או תוכנה בקוד C++, או לאחרונה לאחרונה אחרונה ממש, Max MSP יצאו בתוסף שנקרא "Rainbow" שאפשר לכתוב petch ב-Max ולייצא אותו לפלאגינס ול-C++.
עמית: טוב, כל המשפטים האחרונים, [יחזקאל צוחק] למי שהצליח להישאר עד הרגע הזה בפודקאסט, אז הוא, מה שנקרא, כל המשפטים האחרונים, אם היו סינית, אפשר לפנות ליחזקאל רז שיסביר.
יחזקאל: לגמרי.
עמית: כל הפוטנציומטרים, C++, Max MSP, וכולי.
יחזקאל: כן. אז הרעיון בעצם היה לקחת משהו מעולם המחשבים ולשים אותו בתוך קופסה. אז ספציפית הסינתי הזה, זה סינתיסייזר מאוד מאוד בסיסי, קטנצ'יק, שמאפשר לנגן תווים על ידי סיבוב של nobe, והאפשרות לקחת את מה שעושים בעולמות התוכנה ולשים אותו בתוך קופסה, מאוד מאוד מרגש אותי. אז יצא לי כבר לבנות בעבר כל מיני מודולים קטנים ל-Eurorack, וכל מיני מכשירי אפקטים קטנים, כמו שבוני פדאלים של גיטרות עושים הרבה יותר טוב ממני, כמובן, אז זה תחום כזה שאני מאוד אוהב להתעסק בו, כן? זה רכיבים והלחמות ו…
עמית: וואי, מטורף.
יחזקאל: ולחבר את זה לעולם התוכנה. מאוד מאוד כיף.
עמית: מטורף. טוב, זה אתה חייב להראות לי, ואיפה רואים אותך עוד 3 שנים?
יחזקאל: מופיע, פסנתר סולו בעיקר, אולי גם עם ה-Moonlight Sonata, יוצר מוזיקה לסרטים, וממשיך ליצור מוזיקה עבור עצמי.
עמית: Yes!
יחזקאל: אלה השלושה דברים.
עמית: נהדר. יחזקאל, אם מישהו רוצה לפנות אליך בשאלה, או בהזמנה של מוזיקה לסרט, או בכל דבר אחר, איפה מוצאים אותך?
יחזקאל: הכי טוב באינסטגרם, באמת, או בפייסבוק, או באתר שלי.
עמית: מעולה!
יחזקאל: כיף גדול!
עמית: איזה כיף! אז תודה רבה, לכל המ… קודם כל תודה רבה לך, יחזקאל רז, שהגעת לפה להתארח היום.
יחזקאל: תודה רבה לך, עמית.
עמית: ונגיד תודה רבה שוב לכל מי שהאזין, לכל המאזינות והמאזינים על ההקשבה. אם אתם רוצים לשאול את יחזקאל מה זה פוטנציומטרים [יחזקאל צוחק] אתם יכולים לשאול אותו בהודעה אישית, ואתם מוזמנים למצוא עוד מידע גם בבלוג שלי, תחפשו בגוגל "להצליח במוזיקה" או הבלוג של עמית ויינר. אגב, יש גם קישור כאן למטה בספוטיפיי. אתם מוזמנים לפנות אליי בכל שאלה שיש לכם בלינקדאין, פייסבוק, או באימייל שלי, אל תשכחו לדרג את הפודקאסט ולעשות לו follow, זה עוזר לו להגיע לעוד אנשים שזה מעניין אותם. יאללה, תודה יחזקאל.
יחזקאל: תודה רבה.
עמית: נתראה בפרק הבא, יאללה ביי.
קריינית: "להצליח במוזיקה", פודקאסט אופטימי על קריירה במוזיקה, על שיווק למוזיקאים, ועל איך לקחת את החלומות שלכם ולהפוך אותם ליום יום שלכם. עמית ויינר מארח אורחים מוזיקאים, יוצרים ואמנים שמספרים על החיים והבחירות שלהם בקריירה.
[מוזיקה]
עמית: אז תודה לכל מי שנשאר, ממש עד הרגע הזה, לטיפ האישי הסודי ממני. והפעם אני רוצה לדבר איתכם על להיות רב גוניים ורב תחומיים בעשייה שלכם. אז תראו, עולם המוזיקה משתנה כל הזמן ואפשר להגיד שהוא גם השתנה ב-20 שנה האחרונות, נגיד, שאני פעיל בו כבר כ-20 ומשהו שנה, ופעם, אני עוד זוכר את זה, גם כשאני הייתי עוד יותר צעיר ואפילו סטודנט בעצמי, פעם הייתה מין תחושה שהפעילות שלך בתוך עולם המוזיקה יכולה להיות מאוד מאוד צרה. כלומר, היית יכול להיות נגיד רק נגן בס, גיטרה בס, או רק נגן פסנתר, וזהו. זה מספיק בשביל לקיים קריירה פעילה וארוכת שנים. והאמת היא שהיום זה כבר לא ככה, ואני רואה את זה גם על עצמי ואני רואה את זה על כל החברים שלי, מהתחום ומהתעשייה, ובעצם אני רואה את זה, ואני חושב שגם אתם מסוגלים כבר לראות ולשמוע את זה, על כל המרואיינים, האורחים, בפודקאסט הזה, שבעצם כולם עושים כמה דברים בתוך עולם המוזיקה. ואני מדמיין את זה ל-לא לשים את כל הביצים שלכם בסל אחד או… לפי הביטוי המוכר, או אם תרצו, שלא תהיה לכם רק ביצה אחת בתוך הסל הזה, מצחיק כמה שזה נשמע.
ודוגמה שאני אוהב לתת, זה שאפילו משקיעים בתחום ההשקעות, משקיע כמו וורן באפט, מפזר את ההשקעות שלו, הוא לא ישים את כל הכסף שלו על חברה אחת, כמו אפל או מיקרוסופט, טובה ככל שתהיה. וככה אני מאמין גם שקריירה מוזיקלית בעצם צריכה להיראות. ואיך אתם יכולים לקחת מזה טיפים פרקטיים ממש, ליום יום שלכם? אם אתם זמר או זמרת, או אם אתם מנגנים פסנתר, או אם אתם מפיקים על ה-Cubase או על Ableton Live וכולי, תוסיפו עוד כלים לארגז הכלים שלכם. זה יעזור לכם גם למצוא עבודות בתחום המוזיקה, זה יפתח לכם עוד דלתות שיכולות אחרת להיות סגורות עבורכם, וגם, אני חושב, שאתם תהיו יותר פתוחים לשינויים שקורים בתעשיית המוזיקה ובכלל בעולם בכל רגע נתון. כל רגע יכול לצוץ איזה פלאג-אין חדש שמחליף את המיקסרים בימינו, שיכול לעשות מיקס, כבר היום יש את "Ozone" למשל, של Izotope, מיקסינג אסיסטנט שלא כולם עדיין משתמשים בו כמובן, אבל יכול להיות שבעתיד יהיה משהו שכמעט כבר השתמשו בו, כמו שיש AI Generated Music, יכול להיות גם AI Mixing Plug-in שעושה כבר עבודה כמעט כמו מיקסר אנושי, וכולי וכולי. אז תחשבו על זה שככל שארגז הכלים שאתם מציעים בעצם לעולם המוזיקה הוא גדול יותר, ככה יש לכם יותר סיכוי, אני חושב, להצליח במוזיקה.
זה תובנה שלקח לי הרבה זמן להבין אותה בעצמי. אני חושב שלפני 20 שנה, 25 שנה, אם הייתם רב גוניים או רב תחומיים בעשייה שלכם, אז היו מסתכלים עליכם דווקא באור שלילי, בצורה כזאת של - אתם מתפזרים מדי, למה אין לכם פוקוס? והרבה פעמים אני מדבר עם אנשים שמתייעצים איתי, ואומרים לי: "אני מפוזר מדי" וזה, ו"אני לא יודע בדיוק מה אני רוצה לעשות" ואני אומר לאנשים בדרך כלל, "דווקא זה היתרון שלך, ובמקום להגדיר את זה כ"מפוזר", תגדיר את זה כרב-גוני, רב-פעלים ומסוגל לתת הרבה ערך בתחומים שונים בתוך עולם המוזיקה".
אני כן ממליץ לא להתפזר למיליון תחומים שונים מעבר לעולם המוזיקה, זה כבר עניין אישי, אני עושה רק בתוך עולם המוזיקה את כל מה שאני עושה, אבל מי שאוהב גם לעשות משהו בתחומים אחרים, יכול להיות שזה עוד יותר אפילו מעשיר אותו, זה כבר משהו שאני לא יכול ממש לתת עליו טיפ. אבל רק לסכם את הטיפ הזה, בניגוד לפעם, שחשבו שמישהו שהוא עושה כמה דברים ויש לו כמה כובעים הוא מפוזר, אני חושב שדווקא היום ההבנה בכל העולם, היא שדווקא כשיש לכם כמה כובעים יש לזה יותר ערך, יש לכם יותר אפשרויות והזדמנויות להצליח במה שאתם עושים.
תודה רבה לכולכם על ההאזנה ונתראה בפרק הבא.
לעוד פרקים של הפודקאסט לחצו על שם הפודקאסט למטה
Comments