תרבות יום א', פודקאסט התרבות של "הארץ" עם גילי איזיקוביץ וניב הדס: בין צווחת אזעקה אחת לאחרת ושעות ארוכות בבית, ננסה השבוע להמליץ על מספר סדרות וסרטים שאולי יסייעו להעביר את הזמן מול המסך והרחק מערוצי החדשות. כפי שכבר למדנו וכפי שמסבירים לנו אפילו במהדורות - צפייה בכל דבר שאינו חדשות יכול לעזור ולהקל על המתח שכולנו שרויים בו. היום בפרק נדבר על: משחק הוגן (נטפליקס); שיעורים בכימיה (אמזון פריים); דור ה-V (אמזון פריים); אצלי הכל בסדר (הוט VOD וסלקום טיוי); החוף הצפוני (יס והוט); עיר של שקרים)(הוט VOD וסלקום טיוי); בין העולמות (הוט); אהבת קיץ (הוט).
תאריך עליית הפרק לאוויר: 15/10/2023.
היי גילי.
היי ניב.
ניב : היי ארז רוצה שמקליט, היי מאיה בניסן שעורכת.
גילי: היי למאזינות ולמאזינים, הרבה זמן לא היינו כאן, אז נזכיר שאנחנו על תרבות יום א'
ניב : שהוא פודקאסט התרבות של עיתון הארץ.
גילי: שבימי ראשון מזכיר לכם דברים נחמדים לעשות בתרבות השבוע.
ניב: כן, ולמרות המצב, אני חושב שכאילו, גם אנחנו ברמת התרפיה הנפשית, וגם מקום לשיחות עם מאזינות ומאזינים ששאלו אותנו, מה איתכם, איפה אתם, צריך אותכם.
גילי: צריך להגיד שנעדרנו הרבה זמן, כי היו חגים ואז… חליתי בקורונה.
נכון, גם.
ניב: ואז, אולי זו תחושה אישית שלי, נדמה לי שדווקא, לא הייתי רוצה להגיד דווקא עכשיו, אבל כאילו
בין משדרי האקטואליה, אין סופיים, אפשר מדי פעם לעשות עוד דברים תרבותיים, אני חושב שהנפש זקוקה לזה, גם לניתוק הזה, וגם בכלל להזין את עצמה במשהו שהוא לא…
גילי: בואו נקרא לזה…
ניב: משהו שהוא לא צבאי.
גילי: כן, איזה ניתוק ואסקפיזם. אנחנו נהיה אמונים על הטיקט הזה היום.
ניב: כן.
גילי: ונעשה את זה, זה שאנחנו מדברים על תרבות ועל תוכניות טלוויזיה ודברים לעשות שהם לא להצמד למסך ולצרוך חדשות, לא אומר שאנחנו לא עושים את זה בעצמם.
ניב: ובואי ניתן דיסקליימר כאילו, שאני לא דן כנר ואת לא שרי רז, כאילו, אנחנו זה אנחנו.
גילי: אני חושבת תלתלים פתוחים כאלה יכולים להחמיא.
ניב: כן, בדיוק זה מה שאני מתכוון, ואני יכול לדבר עם…
גילי: סליחה.
ניב: ואני יכול לדבר עם ר', אז כאילו, אנחנו זה אנחנו, זה מה שיהיה פה. אז נתחיל?
גילי: יאללה.
ציטוט מסרט :
דמות גברית - איך יש לי כל כך הרבה מזל ?
דמות נשית : אתה מדבר עלי? או על עבודה?
דמות גברית - גם וגם. הלוואי שיכולנו לספר לכל העולם.
דמות נשית : אבל זו הפרה של מדיניות החברה
דמות גברית: תגידי לי מה קורה פה ?
דמות נשית: הוא מקדם אותי
ניב: אחד הסרטים הכי מדוברים של השבוע האחרון, פייר פלי, והוא זמין בנטפליקס.
גילי: משחק הוגן בעברית.
ניב: וזה מסוג הסרטים שלא עלו לנטפליקס הרבה זמן. כאילו, אינדי שמינדי שהתגלה בסנדנס.
והבימאית שלו, קלואי דומונט, מימנה אותו בעצמה, הפיקה אותו בעצמה, ועשתה בידינג כזה, ונטפליקס קנו אותו ב-20 ומשהו מיליון דולר.
גילי: וואו.
ניב: אז זה רק אומר שלפחות ברמה הזאתי, שעכשיו יש יוצרת אינדי עם הרבה כסף בכיס, שאני ממש מצפה ליצירה הבאה שלה, כי היא לא צריכה טובות מאף אחד עכשיו.
גילי: אתה חושב שזה קשור גם לשביתת התסריטאים הממושכת מאוד, והאופציה לשים משהו על המסך עכשיו?
ניב: אני לא יודע, כי אני לא יודע מתי הסרט נקנה, ונגיד, העניין עם השביתה הזאת, שהיא לא רק של התסריטאים, אלא גם של השחקנים. ואז נגיד, הכוכבים לא יכולים לקדם אותו, למרות שהסרט הזה הוא לא ממש עם כוכבים גדולים, מי שמשחקים בו, שני התפקידים הראשיים.
זו פיבי דינבור, שאני לא זוכר איפה ראיתי אותה, אבל אני מכיר אותה רגע, אז פתחתי…
גילי: ראית אותה…
ניב: שינסתי מותניים עיתונאיים.
גילי: ועשיתי גוגל שלם, ומצאתי שהיא הייתה ב…
ניב: בברידג'רטון.
גילי : כן. זאת הייתה ברידג'רטון הראשון.
ניב: כן, ומולה משחק אלדן ארנרייך, שאותו אני דווקא כן מכיר, הוא שיחק את האן סולו, בסולו, הכושל של רון הווארד, שנמצא להיות אחד מהפריקולים של סטאר וורס.
גילי: ומשחק שם גם, ההוא, שמשחק חליפה במד מן, לא זוכרת איך קוראים לו במד מן, אבל הוא בכל סרט משחק חליפה.
ניב: הוא דמות מעולה, הוא זה ממד מן שקולט ראשון, שהעתיד נמצא בטלוויזיה ומאייש את המשרד בלוס אנגלס.
גילי: כן.
ניב: וגם אח של רי דונובן, האח המתאגרף עם הפרקינסון.
גילי: לא צפיתי.
ניב: כן, אז הוא הבוס, הבוס הגדול.הוא בריטי בכלל, אבל הוא עושה מבטא בוסטוני נורא נורא חזק.
גם ברי דונובן וגם פה בסרט הזה. ועל מה הסרט ? תתקצרי לנו גילי
גילי: הסרט הוא על שני ברוקרים צעירים, שהם גם בני זוג, אבל את זה אסור לדעת.
ניב: בסתר, את זוכרת שכשהיינו קטנים הייתה סדרה על משרד בריטי שיש שם בעל ואישה שמסתירים את זה שהם בעל ואישה, כי זה כנגד…
גילי: תקנות התאגיד.
ניב: כן.
גילי: אז לא, אני לא זוכרת את הסדרה הזו, אבל בסרט הזה, משחק הוגן, הם מסתירים לא רק שהם בקשר, אלא גם שהם מאורסים. והם בזוגיות חמה וטובה מאוד מאוד. עד ש…
ניב: הסרט נפתח עם סצינת סקס נורא לוהטת בזמן הזה של החודש.
גילי: נכון. אנחנו עוד שנייה נדבר על הסמליות של כל מיני סצינות שונות שם, ומה הן מהדהדות לחלקים אחרים של…
ניב: והמון הקשר, נדמה לי, בין סקס, האופן שבו בא לידי ביטוי לשליטה על המצב הזוגי, על מצב הנפשי של הדמויות, אבל כן, סליחה, תמשיכי.
גילי: בכל מקרה, התחלה של הסרט הזה מציגה אותם שני אנשים מוכשרים מאוד, בתחילת חייהם, הכול עומד פתוח בפניהם, עד שמתברר שהם באמת שניהם מוכשרים, אבל היא ממש מוכשרת.ואת הקידום שהוא חושב שהוא עומד לקבל, היא מקבלת.
וזה משנה את כל מערך הכוחות ביניהם, באופן שאחת נהיית הבוס.
ניב: כן.
גילי: והשני…
ניב: הבוסית הישירה שלו הופך לאנליסט שלה.
גילי: והוא פשוט הופך להיות משוגע מקינאה, אני לא יודעת אם אפשר לרדד את זה ככה, אבל מה שקורה ביניהם זה באמת כל יחסי הכוחות של שוק העבודה…
ניב : קינאה בה וקינאה לה.
גילי: כן. זה מה שקורה בסרט, וזה הולך ומקצין כל הזמן. זאת אומרת, אווירת המתח הזו שיש מההתחלה של אוי, הולך להיות פה משהו לא טוב, גם מתממשת במהלך הסרט, וגם…
ניב: זה מותחן? את קראת את זה כמותחן? אני לא יודע.
גילי: ציפיתי באיזשהו שלב שזה יהיה יותר חיזור גורלי, אבל נתקעתי באזורי הצעירה המבטיחה, כשהיא מייקל דאגלס.
ניב: שזה מה שמעניין. כאילו, גם חיזור גורלי, גם חשיפה.
יש את הפרק הזה בביג מרט, שהם צוחקים על זה, שמסוף ה-80's עד אמצע ה-90's, נשים פשוט לא יכלו להוריד את הידיים שלהן ממייקל דגלאס, והיו מלא סרטים, הרבה יותר מדי סרטים, שבהן מייקל דאגלס הוא מושא תשוקה שהנשים פשוט לא יכולות…
גילי: הן משליכות את עצמן עליו.
ניב: כן, חיזור גורלי, ואינסטינקט בסיסי, וחשיפה אחר כך את דמי מור.
גילי: הם גם כולם כל כך רצחניות, וכן.
ניב : הגבר המוטרד של התקופה היא…
גילי: איזה מסכן. זה מין מיקס כזה. שוב, גם אני כתבתי לעצמי, יצירה מבטיחה, חיזור גורלי, והתעשייה.
ניב: מאוד התעשייה, אבל פחות, נגיד, יורדים לפרטי הפרטים של המנייה, ולמה היא חשובה.
יש את הרגעים האלה, אבל זה פחות בפיננסים, זה יותר בדינמיקה שמאחורי הפיננסים, נראה לי.
גילי: כן, והדינמיקה הזו היא מין תחרות לכסף. אסור לפשל, אם פישלת, תשלם בראשך.
תרבות העבודה היא אכזרית, ולא תקינה פוליטית בשום צורה, ועל זה מכסה עולם חוקים נוקשה, שאי אפשר לזוז ממנו, מי שזז ממנו יפוטר. ובתוך הדבר הזה, בסביבה הזו, שהיא גם סביבה מאוד מאוד קלאוסטרופובית, יחסי הכוחות ביניהם כל הזמן משתנים, וכל הזמן מקצינים.
עכשיו, דיברת על הסצנה הזאת שמתחילה, סצנה סקס לוהטת בזמן הזה של החודש, ואמרתי לעצמי, אוקיי, סרט שנפתח בכל כך הרבה דם, לאן זה יוביל אותנו כל הדם הזה?
ניב: שאלה.
גילי: שאלה, כן.
ניב: ובכלל, את הזכרת את הסקס כזה סימבול כזה, למצב הזה הזוגי ביניהם. אני חושב, בכלל די מרגישים שזה סרט שביימה מישהי. זאת אומרת, אין… יש עירום. אבל הוא מגיע לא במקומות שהיית חושבת שהוא יגיע, וכשהוא מגיע הוא מאוד אגבי כזה, יש בו משהו מאוד טבעי.
גילי: זה לא הפרס שלך.
ניב: כן. הפרס שלך הוא אחר, הפרס שלך הוא קרייריסטי.
זאת אומרת, זה מקום שבו סקס הוא אמצעי ולא מטרה, למשל. רק אני אומר עוד שני סרטים שהסרט הזה הזכיר לי, הם מאוד שונים בתכלית. אחד זה עוזרת אישית.
גילי: כן, כן.
ניב: עם ג'וליה גרנר, גם מאוד במינימליזם וברוטיניות של הסרט. הסרט הוא כל יום נפתח כאילו בזה שאמצע הלילה והיא יורדת ללימוזינה שאוספת אותה למשרד והשגרתיות הזו של מקום עבודה בעייתי.
גם בלבוש כאילו, ובשפה של למעלה והשפה של למטה, זאת אומרת של מה אומרים ומה שמתחת.
עוד סרט שזה הזכיר לי זה הפרידה ברייקאפ, ברייקאפ עם ג'ניפר אניסטון.
גילי: כן, כן, אני.
ניב: לא קראו לזה בארץ הפרידה. כן קראו לזה הפרידה? עם ג'ניפר אניסטון ווינס ווהן.
מהסיבה שזה סרט שמתחיל כשהזוגיות היא בשיא, ומשם לאט לאט יש אסקלציה למטה.
זאת אומרת וכל סצנה היא יחסי כוחות מנקודת מבט אחרת ושינוי שלהם.
גילי: כן.
ניב: הוא יותר מצחיק כאילו, מן הסתם.
גילי: הוא שובר לב, הפרידה.
אני רוצה לדבר על הסרט כי הוא היה מאוד מאוד מעניין בעיניי, ולכן ביאסה אותי כהוגן הרבע שעה האחרונה שלו.
ניב: רבע שעה האחרונה מיותרת שהיא כאילו עושה את אחד הדברים השנואיים עלי, היא מציפה את הסאבטקסט החוצה. כל מה שהבנו מהסרט, הוא פתאום מחליט שהוא רוצה גם להגיד לנו בקול רם.
גילי: נכון. כל מה שהיית צריך שנייה לחשוב על הסצנה הזו שראית עכשיו, ומה בדיוק היה שם, מי בדיוק עמד איפה, ומה היו הרגשות ביניהם, ואיך הם התפתחו במהלך השיחה הזו ביניהם, שהלכה ונהייתה יותר משוגעת, פשוט עבר מתחת לשולחן למעל השולחן, ואז אתה כזה אומרת לך מה עכשיו? מה?
ניב: כן, יש לי כמה שאלות אלייך. הרגשת שהיא לבושה מספיק יפה בשביל התפקיד שלה?
גילי: הרגשתי …
ניב: שהיא מרימה נגיד את המלתחה שלה מהרגע שהיא מקבלת את הכסף?
כי פה ציפיתי שזה פתאום ילך יותר לכיוון של יורשים במלתחה, וזה לא קרה.
גילי: כמה שהיא עובדת, מתי יש לה זמן לעשות שופינג. אבל אני חייבת להגיד שמישהי שיש לה כל כך הרבה כסף ביד, אני לא רואה…
ניב: בבת אחת.
גילי: בבת אחת, תורידי תעקבים. זה, לא יודעת, זה קלישאה…
ניב: את חושבת שהיא יכולה, לנוכח איך שהבוס שלה מדבר אליה, נגיד, כשהיא שוגה לשנייה, או שנדמה לו שהיא שגתה?
גילי: אתה שואלת אותי שאלה שאני לא יודעת, כי אין לי מושג במיל על שוק העבודה האמריקאי בהון כל כך גדול.
ניב: בקרנות הגידור.
גילי: בקרנות הגידור, לא בקיאה, אבל מישהי שמחזיקה כל כך הרבה כוח בידיים שלה יכולה לרדת מעקבי שפיץ.
זה…
ניב: לא בטוח, ואני תוהה אם זה לא גם אמירה, ואני רוצה להגיד עוד משהו לזכות הסרט הזה,
שבשלב מסוים נדמה לך שהוא הולך למקום הזה של אל תדאג יקירי, אל תדאגי יקירתי, דונט וורי דרלינג, איך שקראו לזה עם אוליביה ווילד, ובסירטה של אוליביה ווילד עם פלורנס פיו והארי סטיילס, וחששתי שהעלילה תלך לשם, נגיד, כשהוא אומר לה איך את מתלבשת וזה, והיא לא.
זאת אומרת, זה כאילו איזה מין פנייה כזו שאולי סרט אחר לא היה מתאפק ולוקח אותה, ואני שמח שזה לא קרה פה.
גילי : למען האמת לא ממש הבנתי אותה. אני לא חושבת שהיא הייתה הכרחית לעלילה, אבל אולי לא חשבתי על זה עדיין עד הסוף.
ניב: תחשבי על הסצנה לפני האחרונה, ואולי זה יתחבר לך ברמת האינסליות, ומה גבר יכול לעשות כשהאישה של לידו היא הרבה יותר מוצלחת ממנו, ואיך הוא יכול לפעול?
לא יודע. שאלה.
גילי: שאלה. בקיצור.
ניב: אנחנו מאוד ממליצים, זאת אומרת, עם הסתייגות קלה כזאת של…
גילי: הסוף…
ניב: זה לא יצירת מופת אולטימטיבית, אבל הוא כן סרט מאוד מאוד מעניין.
גילי: כן, מעורר מחשבה.
כן.
" בעולם, תגלית בדרכ כלל מובילה לעוד שאלות. המשתנה הקבוע היחיד הוא הבלתי צפוי אי אפשר לשלוט בו רק כאשר מביטים במבט לאחור רואים איך הכל מתקשר… הבה נתחיל … "
גילי: הספר, הרומן, שיעורים בכימיה, שכתבה בוני גרמוס, ופורסם ב-2022, יצא בארץ בהוצאת תכלת, אם אני לא טועה. היה אחד מרבי המכר הגדולים והנאמנים לרוח הזמן והניסיון לתיקון שיש בהם.
אתה זוכר שהייתה הסדרה הזו שדיברנו עלה? מיסיס אמריקה.
ניב: על פיליס שלפלי, ועל זה את מדברת או על משהו אחר?
גילי: אני מדברת בכלל על המגמה, על הניסיון להסתכל על ההיסטוריה דרך הגיבורות הנהדרות שלה, או להעיר את התפקידים שהיו להן במהלך ההיסטוריה.
ניב: או שלא היו להן. נגיד מרגל בן חברים, אז כל הדמות של האישה, היא לא הייתה קיימת בכלל.
זאת אומרת, הכניסו דמות של אישה לתוך סיפור ריגול, רק כדי להראות שהיא לא הייתה קיימת בעצם.
פרשת ווטרגייט דרך העיניים של…
גילי: הרעיה, כמו בגזליט.
ניב: כן.
גילי: אז גם הסיפור של שיעורים בכימיה הוא סיפור מבוסס היסטורית, והוא ניסיון להציפה…
ניב: שלא לומר תיקון היסטורי מוגזם די כאילו קונטרה, על טורבו למד מן, נגיד?
גילי: לא ראיתי את זה ככה, אבל כן.
ניב: לא ראית את זה כמו מד מן גרסת הלבורנטית?
גילי: אליזבת זוט היא הטכנאית מעבדת כימיה.
ניב: ברי לרסון מגלמת אותה. כלת פרס האוסקר ברי לרסון על הסרט החדר.
גילי: החדר?
ניב: כן.
גילי : וואי, איזה סרט שלא בא לי לראות עכשיו.
ניבי: או לא.
גילי: בכלל בכלל לא. כן.
אז היא מגלמת את אליזבת זוט, שהיא למעשה כימאית בעצמה, בוגרת תואר שני, שהתואר הדוקטורט שלה השתבש, כמו שהיא אומרת, וכמו שמגלים בהרחבה בפרק השני.
ניב: אבל גם זה ברור מהפרק הראשון.
גילי: לא, לא זה ברור לחלוטין, אבל מתברר גרפית.
ניב: בצורה כל כך, סליחה שאני כאילו כבר אומר מה דעתי, ניב: כל כך וולגרית וחסרת קלאס, וכאילו הכל בחוץ כזה, כאילו…
גילי: כן, זה…
ניב: זאת אומרת, גם בלי הפלשבק הבנתי מה קרה.
אני לא צריך לראות הפלשבק.
גילי: זו סדרה מאוד לא אלגנטית, אבל בואו נספר קודם על מי ואז נטנף עליה.
היא בעצם כימאית מוכשרת, מוכשרת יותר מהכימאים הבינוניים ובעלי תואר הדוקטור שעובדים במעבדה.
את כישרונה היא מסיטה בימים להכנת קפה מעולה, ובלילות לניסויים שיעזרו לה לקדם את הרעיונות שלה.
ניב: ובישול, הרבה מאוד בישול.
גילי: הרבה מאוד בישול, ואפייה.
ניב: כן.
גילי: והיא נתקלת בפרופסור המוכשר והמתבודד של המחלקה, שכולם מחכים למוצא פי ולמחקר הבא שלו.
ניב: שמגלם אותו, הבן של ביל פולמן, שהוא נורא דומה לו גם.
גילי: שזה, אני לא הבנתי עדיין אם זה מזל.
ניב: הנשיא מאינדיפנדס דיי?
גילי: אני לא הבנתי עדיין אם בשביל הדור השני זה ברכה או כללה להיות כל כך דומה לאבא שלך, כמו הבן של טום הנקס בפארגו. כמו טום הנקס, הצעיר.
ניב: אני חושב שכשאתה הבן של טום הנקס זו קללה, אבל נגיד כשאתה הבן של ביל פולמן, אולי זה כן בסדר?
כאילו, אתה מוכר לי, אבל…
לא כזה.
גילי: לא כזה?
ניב: כי ביל פולמן, נגיד בארץ, הוא נורא כזה…
אה, הוא נורא דומה לביל פולמן.
מי זה?
איפה?
מאיזה?
גילי: אתה מצטט אותי מלפני חמש דקות?
ניב: מה פתאום, מה פתאום?
בכל מקרה, אליזבת זוט והפרופסור המפוזר, כמובן, נדבקים אחד לשני, שניהם כאלה מין… איפשהו בשולי הרצף האוטיסטי לכאורה. הם…
ניב: סוונטים, כאילו, מאוד מאוד מבריקים, הם מאוד אינדיבידואליסטים.
גילי: סולדים מקרבה עמוקה וסובלים מאלרגיות משונות. הם מוצאים אחד בשני פרטנר למעבדה וגם פרטנר לחיים.
ניב: גם בראש וגם בגוף.
גילי: והמחקר מרוויח או מפסיד, תלוי במי מדובר כשהשנה היא 1951. אני ראיתי את שני הפרקים הזמינים באפל טיווי, שם זה משודר. ווואלה, לא חייבים.
ניב: לא.
גילי: למעשה, תעזבו.
ניב:: כן, אין לי שום רצון לראות מה קורה בסדרה הזו, מה עם הגיבורים שלה,: לאן הקריירה שלהם מתפתחת.
גילי: הכול כל כך צולע ופוזל.
ניב: ודידקטי.
גילי: ולא אלגנטי.
ניב: אני חייב לחזור איתך כמה שנים אחורה, שכשעלתה מד מן, היא נורא עיצבנה אותי, כי בכמה פרקים הראשונים שלה, לא קורה שעוברת אישה ולא נותנים לפליק או צובטים לה בתחת, ואין סצנה אחת שגבר לא מעשן ושותה בה וויסקי, אבל היו גם רגעים כאלה.
הכול כל כך כאילו מאכילים אותך בזונדה, שתבין שאת רוח הזמן, וזה מה שהיה.
באמת באיזשהו שלב, כאילו, מיתנו את זה, וזה היה משהו שיותר אקספוזיציוני, ואחר כך כאילו זה נהיה יותר מרומז.
ופה, כן, 1951.
אני יודע מה היה מעמדן של נשים ב-1951, : אני יודע מה היה מעמדן של מדעניות.
לא צריך בכל סצנה להראות לנו כמה מי סובלת מאפליה.
זאת אומרת, אני לא מקל ראש חלילה באפליה שממנה סבלו נשים בתחומים האלה ובכלל בשנים האלה, אבל כדי שדרמה תהיה טובה, אי אפשר כל הזמן לשבת על הנקודה הזו ולהראות לך שהיא מופלית, לרעה, בגלל שהיא אישה, היא מופלית לרעה.
את מבינה מה אני מתכוון?
גילי: אני מבינה מה אתה מתכוון. זה לא הפריע לי כמו שהפריע לי חוסר האחידות בדמויות.
אם אתם אינסלים כאלה, איך זה יכול להיות שאתם כזה זוג חמוד ומתוקי וידידותי פרק אחר כך?
כאילו משהו כאן מתקדם שלא באמינות תסריטאית, ואני כן חושבת שהסיפור של אליזבת זוט, שהמחקר שלה, בסופו של דבר, כמובן, עם השותף שלה, שזכה בפרס נובל, על גילוי ה-DNA, וגילוי ש-DNA הוא מקור החיים, זה דמות שהיסטוריה חייבת לה תיקון היסטורי. חייבת לה הכרה, אבל בסדרה הזאת, לא יודעת.
לא, גם…
ניב: לא יודע מה להגיד לך. זה כאילו, אני נורא שונא ש… כאילו שהמסך…
גילי: קח תחשוב עכשיו.
ניב: כן, ואפשר לספר, זאת אומרת, מדובר באשה אינטליגנטית, למה לא לספר את הסיפור שלה בצורה אינטליגנטית?
גילי: ולמה זה מתקבל על המסך כמו צ'יקליט, כמו…
ניב: זה נורא… זה נורא… כאילו…
גילי: דרמה רומנטית.
ניב: כן, זה מאוד ברידג'רטוני, כאילו, ו… כן, אמרתי, זה ברידג'רטוני?
כאילו, לפחות ככה זה… זה הרגיש לי במובן של אובר תיקון היסטורי, או אובר החצנה של דברים מסוימים שהיו.
גילי: אבל אם אנחנו לא צופים בזה, וכן רוצים לצפות באפל טיווי…
ניב: זה לא אפל טיווי, מה שאת הולכת להמליץ עליו.
גילי: אז אל תעשו את זה.: ואת הולכו לאמזון לראות את ג'ן ווי.
ניב: חשבתי שתלכי דרך הלא מינורי, דרך דברים שהם לא מינוריים ומאוד מוגזמים ומאוד מוחצנים, אבל הם עדיין מצוינים שזה ג'ן וי, נכון?
גילי: ג'ן וי באמזון.
ניב: ספינוף של דה בויז, ביקום של דה בויז, שהדבר הכי טוב בה זה שאין שם דה בויז.
גילי: נכון.
ניב: כאילו זה היקום של דה בויז בלי המעצבנים האלה. חבורה של נודניקים.
גילי: תראה, אנחנו נורא אוהבים למקם את המאזינים שלנו, באיזה עולם ובאיזה ז'אנר בדיוק הם נמצאים, ומה השכונה הרעיונית והז'אנרית של הסדרה.
ניב: אז שוקינג קומיקס כאילו נקרא לזה?
גילי: שוקינג קומיקס, אני חושבת שזה קצת…
ניב: סאטירי מאוד?
גילי: כן, אני מחפשת את הדוגמאות שעולות לי בראש, למה זה דומה, איפה זה…
ניב: אני יודע, לי זה קצת מזכיר טוב, כמובן, שאת פריצ'ר, כי זה אותו מחבר גארד פייניס, מי שחיבר את הרומן הגרפי פריצ'ר, גם חיבר את הרומן הגרפי דה בויז, ופיתח את הסדרה הזו של ג'ן וי, שמשתלבת באותו יקום.
לא במקרה, גם אפשר לראות בקרדיטים את השם של אוון גולדברג, השותף הקבוע של סת רוגן, גם מפיקים את זה ביחד.
הוא גם כותב וגם מפיק, והוא פיתח את ותרם לפיתוח הסדרה, ומאוד מאוד מעורב שם.
אנחנו רואים את זה עם הרבה מאוד הומור שחור, ואלימות גרפית, והרבה מאוד גור, נכון?
הרבה מאוד זוועות כאלה.
גילי: אבל איכשהו זה מצליח להיות דוחה ומצחיק, ובעונה אחת.
ניב: וגם, אגב, בהתאם למה שאמרנו קודם, סליחה שאני נדחף לך באמצע המשפט, הוא גם מספר סיפור מוכר מנקודת מבט נשית. זאת אומרת, סיפור שאנחנו בדרך כלל רגילים לתפוס אותו מהמבט הגברי.
אם בפייר פליי, אז זה וול סטריט, ודרך צ'רלי שין ומייקל דאגלס, פתאום אנחנו חוים אותו דרך אישה.
אם זה דרך, נגיד, שיעורים בכימיה, אז תמיד היינו עם המדען הגאון ואופנהיימר, ופתאום אנחנו דרך המבט של אליזבת, כן?
וגם כאן, אם בדה בויז, נכנסנו לעולם הזה של גיבורי על, שהם לא בהכרח מוסריים, וגיבורי על שההורים שלהם הם כמו הורים של סלבס, שדחפו את הילדים שלהם לגיבורות על, ונתנו להם מינקות את התוסף מזון הזה, וי, שגורם להם להיות גיבורי על.
גיל: כאן אנחנו רואים את המחירים של הדבר הזה, במיוחד כלפי ההורים, כי מרים אורו…
ניב : וגם כלפי נשים. זאת אומרת, זה מנקודת מבט נשית מוצג.
ניב: נזאת אומרת, אנחנו מאוד היום על שלוש יצירות קונטרה לקונבנציות שאנחנו מכירים.
גילי: מרים רוע, הגיבורה של הסדרה, מגלה את כוח העל שלה בטעות במקרה, ביום שבו היא הופכת מילדה לאישה. וזה השלכות איומות ונוראות.
וככה אנחנו בעצם נכנסים לתוך העולם הזה של ג'ן וי, שהוא מתרחש כנראה כמה עשורים אחרי הסיפור של דה בויז. בעולם שבו גיבורי העל הם גם הנבלים הגדולים לא פעם, שבו סלבריטאיות וגיבורות גבורה, לא יודעת איך נקרא לזה.
ניב : את הכתבת תחום ספרות.
גיל : היא יאיר גולניות.
ניב: כן.
גילי: היא לפעמים ממש חופפת. ויש בה סוגים שונים של כוחות העל.
ניב: נורא יצירתי, תגידי.
גילי: נורא יצירתי ונורא נורא מקורי.
ניב: זה לא סתם מישהו שיודע לעוף או יורה לייזר מהעיניים.
גילי: או חזק בטירוף, אלא מישהי שיודעת לקטון ולגדול. ואם זה נשמע לכם כמו מטאפורה להפרעות אכילה, זה בדיוק מה שזה.
ניב: כן.
גילי: כי זה כרוך גם בפיתוח של כל קשת הפרעות האכילה האפשריות.
או מישהו שהוא יודע להשפיע על מוכן של אנשים, אבל ישלם על זה תשלום מאוד מאוד גבוה, משום שהוא עושה את זה כדי להכניע אנשים לכדי.
ניב: כיבושים מיניים בא נקרא לזה ככה, שאינם כדרך הטבע.
גילי: ואינם בהסכמה.
ניב: כן, לזה התכוונתי. בעיקר מעניין אותי לשאול אותך, בתור מישהי שלא צורכת את התכנים האלה, בדרך כלל, שזה קצת סולדת מקומיקס, ושיש כל כך הרבה זוועות גרפיות, נגיד יש שם סצנה של פין ענק מתפוצץ, נכון?
בכלל, לא חוסכים מאיתנו באלימות, ואולי זה גם זמן לומר שבימים אלה לא לכולם מומלץ לראות הסדרה הזו, למרות שכאילו דווקא הגרוטסקיות שלה, אני חושב, היא משחררת.
גילי: היא משחררת, היא הופכת להיות משהו שהוא לא… שהוא קומיקסי.
ניב: אז איך לך?
גילי: כאילו, אני… תראה, אני פשוט קראתי אותה, ראיתי אותה כמו…
ניב: זה בדי.אן.איי שלי הדברים האלה.
גילי: קראתי אותו ראיתי אותה כמטאפורה ענקית ליחסי כוחות. ובגלל שהיא כל כך מלאה בהומור, זה ממש קנה אותי. כאילו, אמרתי, אני אתחיל לראות את השטות הזאת, נראה מה זה, בטח ניב יהיה נורא גאה בי, כשנבוא ונדבר על זה. אבל זה באמת…
ממש נכנסתי לזה, בגלל שבאמת שכל מה שקורה שם נראה לי כמו מפגש בין מראה שחורה להארי פוטר, אוקיי?
איזו התכה של עתידנות שאתה מדורג בכוכבים והכל עובר דרך רשתות ואתה נדרש לתפקוד מסוים כל הזמן מדרגים אותך. או אקסמן, אוקיי? הבית ספר הזה של אקסמן, שהם צריכים לפתח את הכישרונות שלהם.
ניב: אבל עם אלמנט של טלנטים, אבל עם אלמנט של טלנטים שזה כאילו, אני חושב, הטוויסט המעניין.
גילי: כן. בקיצור, היא סדרה מומלצת. היא מאוד מאוד מדממת. מי שהדבר הזה קשה לו, ואני חושבת שלרובנו, אולי זה יותר קשה.
ניב: אבל כמו שאמרת, הגורוטקסקיות, כאילו, הופכת את זה כאילו ליותר קביל, אני חושב. לפחות לטעמי היה בזה משהו משחרר, ואני מאוד שמח שאת רואה, כאילו, זה…
גילי: ידעתי שזה. ידעתי שהיה גאה בי
ניב: לא, כי אני אגיד, כי היא גם באמת טובה. זאת אומרת, אם, בעיניי לפחות, אם דה בויז היא בריקינג בד, אז זאת היא סמוך על סול.
כאילו, יש בה משהו יותר אלגנטי, פחות רפיטטיבי, כמו שהיה בדה בויז, ואת יודעת, גם בדה בויז יש משהו…
שוב המילה הזו, אינסלילי.
גילי: זה לגמרי.
ניב: אז…
גילי: אז זה מענה טוב.
ניב : כן, כאילו, חשבתי תמיד שהעולם נורא מעניין, : אבל למה אתם מתמקדים באנשים המשעמים והמעצבנים האלה, שמעריצים את בילי ג'ואל? והנה, מתמקדים באנשים אחרים, זה יותר מעניין. כן.
גילי: בתחילת שיחתנו היום, הזכרנו את שביתת התסריטאים שביתת השחקנים, ואומנם שביתת התסריטאים באה לסיומה בנסיבות טובות, אבל עוד ייקח זמן עד שמדפי התכנים יתמלאו מחדש.
ניב: בשירותי הסטרימינג, כן.
בשירותי הסטרימינג, ובכלל, יתמלאו מחדש, וזה הביא לי איזושהי תופעה של פתאום, היה מבול של סדרות בריטיות, ובעיקר אוסטרליות.
ניב: כן.
גילי: נכון? זה כזה, תביא לי את החמש חתכות דרמה הזה. פשוט לא היה מה לשים על המסך.
איך למלא את ה-VOD?
ניב: אז זהו, אני חושב, בניגוד נגיד לסדרות הבריטיות, שזה לחפש את השקל מתחת לפנס, אם הסדרות האוסטרליות הרחיקו,
גילי: כן.
ניב: והרחיבו את היריעה על מצאי התכנים שמוגש לנו, אני חושב שכולנו שמחים על כך, נכון?
זאת אומרת, עד עכשיו נגיד הכרנו סדרות אוסטרליות, שתווכו דרך גופי שידור אמריקאים, נגיד ווילפרד עם לייזה וויץ', שהייתה סדרה, זאת אומרת, סדרת מקור אוסטרלית, ואחר כך עשו אותה באפקס.
גילי: הייתה סתירה, שהיו לה עיבודים בכל מקום, למרות שהגרסה המקורית האוסטרלית הייתה הטובה ביותר.
ניב: כן, או בין הקצוות, בין הקטבים, איך קוראים לזה? מיסטר אין ביטווין, שגם זה שודר באפקס.
גילי: היה דיבור מזה זמן שטלוויזיה קורית, לאחרונה, בשנים האחרונות באוסטרליה, אבל קיבלנו בטפטופים, והנה קיבלנו…
ניב: וגם, רק דרך מתווכים אמריקאים או בריטים, לא הלכנו ישירות למקור בדרך כלל, ונראה לי שעכשיו, כאילו, אני לא יודע אם בעל כורחם, הלכו הזכיינים לאוסטרליה, או שכאילו פתאום זה נתן תירוץ ללכת לשם, כי עד עכשיו העדיפו לקנות מגורמים בריטים ואמריקאים, וטוב שכך, כמו שאמרנו, כי אנחנו מגלים תעשיית טלוויזיה מאוד מאוד מעניינת.
גילי: היא פשוט ממש אחרת. זאת אומרת, יש אצלה פלואידיות הרבה יותר קלה בין ז'אנרים.
ניב: בתוך אותה יצירה.
גילי : בתוך אותה יצירה, אתה יכול…
ניב: כמו שדיברנו על דדלוך לפני כמה זמן, נכון?
גילי: שדדלוך היא ממש מקרה קלאסי לדבר הזה.
ניב: כי היא גם פרודיה וגם הדבר עצמו, וגם לוקחת את הז'אנר לקצה.
גילי: ממש, וגם היא מייצרת איזושהי שפה משלה, איזשהו הומור משלה, וזה קורה שוב ושוב, ואנחנו עכשיו יש קטגוריה שלמה בVOD של הוט, של הסדרות אוסטרליות, כמו שיש בייס לונדון VODי של יס.
ניב: מעולה, כמו שצריך.
גילי: ואני חושבת שאחת אחת אנחנו נעבור בין הסדרות שראינו, ואחת אחת הם מין ייצור כלאיים כזה בעיניים שלנו, לפי מה שאנחנו מכירים.
ניב : כאילו בעיניים מערביות רגילות, נקרא לזה…
אין לי די משנה בעיניים מערביות אגב.
כן.
גילי: אני יודעת, סוג של… באיזה…
ניב: הימים האחרונים מדברים אחרת, אבל…
גילי: אבל נגיד, אצלי הכול בסדר, סדרה שאתה כתבת עליה, ושנינו כתבנו עליה וראינו אותה.
ניב: עשיתי לה עוול שכתבתי עליה שבוע שעבר. כי למי יש כוח לקרוא עכשיו על סדרה אוסטרלית?
גילי: על אבל.
ניב: שהיא בעצמה על אבל, אבל היא סדרה כל כך טובה.
עזבי שהיא משחקת נהדר והיוצרת שלה היא תסריטאית קבועה בדה גרייט, קטרינה, אז את יודעת שזה כתוב מעולה, וכל דמויות מאופיינות, וזה גם מצחיק וגם… זה מה שאני הכי אוהב בה, שכשהיא מצחיקה, יש בה…
באמת, שפשוט צרחתי מצחוק, יש שם בדיחות טבעונים הכי מצחיקות ששמעתי.
כאילו, ואני אומר את זה בתור מפחיתן.
גילי: כמה זמן יקח, עד שהטבעונים כאילו, יתרעמו ויבקשו לעמוד על זכויותיהם כמו טרנסים, שהם לא מוכנים שיצחקו עליהם יותר.
ניב: אני לא יודע. אבל אני אגב רוצה להקים את… אם אנחנו כבר שם, כן? את שורדי האקנה. איגוד שורדי האקנה.
גילי: פנים או גב?
ניב: Why not everything? וכאילו, אני אגיד לך גם למה, כי אנחנו תמיד רעים בסרטים.
ראית פעם סרט…
גילי: אתה תרשה למישהו שהוא לא שורד אקנה, לגלם שורד אקנה בסדרה?
ניב: זה נורא מעצבן אותי. יש לנו את שורד האקנה האולטימטיבי, שזה בראד פיט, הוא שורד האקנה, ורואים את זה.
גילי: באמת?
ניב: כן, כן.
גילי: מורגן פרימן, לא?
ניב: העניין עם שורדי האקנה זה שאנחנו מזהים אחד את השני מקילומטרים, כן? זה כזה, אתה עם קריצה ברחוב.
גילי: איך קוראים לכדור הזה שנותנים לכם?
ניב: ראוקוטן.
ניב: כן, אבל מה אני אגיד?
גילי: יש פה פרסום של ראוקוטון
ניב: אבל לא בכל מדינה גילי, הקופה מממנת ראוקוטן. אז זה לא… נגיד בארצות הברית, אין ביטוח בריאות ממלכתי. אין כזה חוק.
גילי: בסדר, נראה לי בראד פיט הסתדר עם השנים. הוא דווקא יצא מזה.
ניב: ראיתי שבוע שעבר את הסרט חיילי צעצוע.
אל תשאלי למה. זה באמזון קיים, ופתאום התחשק לי לראות הסרט הזה, מתחילת ה-90s.
איך את יודעת שהרע הוא רע? יש לו חטטים ויש לו קוקו.
גילי: אוקיי.
ניב: ומה עוד את צריכה כאילו שיגיד…
גילי: שיהיה שמנוני השיער שלו, אני גם צריכה את זה.
ניב: מאוד שמנוני.
גילי: רגע, אפשר לחזור לאסטרליות?
ניב: כן, יופי.
גילי: יאללה.
גילי: אצלי הכול בסדר, זה בעצם סדרה על מישהי שיורשת, הלוזרית של המשפחה, אוקיי?
ההורים מתו, סבא גידל את שלושת האחים, וכשסבא הולך לעולמו, היא יורשת את הבית המדהים שלו, על הצוק.
על הצוק בסידני.
ניב: בית על הצוק, על הצוק על הבית.
גילי: והיא לא, אף אחד, לא היא ולא האחים שלה מבינים מה פתאום היא קיבלה את האוצר הזה, ואז היא מגלה שהאתר הזה הוא מקום שממנו אנשים נוטים להתאבד.
ניב: כן.
גילי: ושסבא שלה, לאורך השנים שהוא גר שם, התפקיד שהוא לקח על עצמו זה לעצור אנשים שמגיעים לתאבד, מלהתאבד.
ניב : והוא חושב שהיא הכי כשירה לעשות את זה מבין כל אחיה.
גילי: ולכאורה היא לא כשירה כלל.
ניב: כן, לכלום.
גילי: כן, זה מין סדרה כזו שהיא המימוש של באתי לנחם ויצאתי מנוחם.
ניב: בעיניי סדרה מאוד יפה, גם יש בה הרבה מאוד רגישות, וקודם דיברנו על גרוטסקיות, ונגיד או שיעורים בכימיה, שהכל נורא בחוץ, אז פה לא, פה הכל מאוד מופנם, אבל גם נגיד, יש סצנה של מסיבה ביתית, השימוש הכי טוב בספינינג אראונד של קיילי מינוג, ששמעתי בחיים שלי.
גילי: אחד השירים.
ניב: כן, לגמרי.
גילי: נעבור סדרה?
גילי: בטח, החוף הצפוני.
ניב: כן, מוצלחת מאוד.
גילי: ממש.
ניב: את כתבת ל… את התקצור, נכון?
גילי: כן.
ניב: אני עוד לא הספקתי, נראה לי בשבוע אני אעשה כזה… כאילו אני כאן, אני אתמלל את השיחה שלנו עכשיו, ואני פשוט אשים אותה בתוך.
גילי: אוקיי.
ניב: כן.
גילי: אז החוף הצפוני, דיפלומטית בריטית, מגלה שביתה נעלמה באוסטרליה, לא יודעים מה עלה בגורלה, היא נוסעת ומביאה איתה חוקר משטרה, שיתוסף לצוות המקומי שבודק מה יהיה שם.
ניב: סם משחקי הכס.
גילי: הם מגיעים לשם שניהם, הם צריכים לתפקד שם, סודות משפחתיים מתגלים, המקור של הילדה הזו מתגלה, הקשרים שהן מנהלות, בריטניה ואוסטרליה, גם על הדרך…
ניב: קשרים כאילו קולוניאליסטים או פוסט-קולוניאליסטים.
גילי: בדיוק, וגם היחסים שבתוך צוות החקירה, הם הופכים להיות צפופים ודוקרניים, עד שכבר לא.
ניב: יש בזה משהו קצת בדינמיקה בין האוסטרלים לבריטים כמו בהגשר, בין הדנים לשוודים, נכון?
גילי: כן.
ניב: כאילו מצד אחד איזו שותפות גורל, ומצד שני סלידה ואיבה עמוקה.
נמשיך לעיר של שקרים?
גילי: כן, אפשר להמשיך לעיר של שקרים. עוד סדרה שעושה התכה מוחלטת בין ז'אנרים.
ניב: גם, יש בה סצנות מצחיקות אם נגיד שני מחסלים רוסים, שמזכירים מחסלים רוסים מסרטים של גיא ריצ'י, נכון?
גילי: הם כאילו שלומיאלים ואהבלים ומכוערים.
ניב: כולל בדיחת הביצה שלך יוצאת, כאילו, שחוזרת כל הזמן.
גילי: אולי יש לו בעיה, אני לא יודע.
ניב: לא, כי הוא מתעקש ללכת עם כזה מכנסי…
גילי: שורטי שורטי.
ניב : כן.
גילי: הוא בכל זאת באוסטרליה.
ניב: כן, אבל המכנסיים שלו מורה להתעמלות בשנות ה-80, כן?
מורה להתעמלות סלש ריקודי עם, ואני לא אומר בהכרח היה לי כזה, כן? אבל היה.
גילי: חיליק קראו לו במקרה?.
ניב: קראו לו הרצל והוא גם הלך עם מכנסיים. מה זה קצר…
גילי: ושלנו קראו חיליק.
ניב: קצרים כל כך.
קצרים, קצרים. כל קצרים, וכאילו יש גם את אדידס של פעם,: כאילו הייתה ביטנה, זה בסדר ללכת בלי תחתון?
אז היא גם מצחיקה, אבל גם מותחת, וגם יש בה אמירה לתאגידים, נכון?
על כלכלה תאגידית כזאת.
גילי: וגם על מה זה אומר לעבור מעיר גדולה לפריפריה, ואיזה חורים יכולים להתקיים במקומות מסוימים של המדינה.
ניב: תזמניה, איפה ש…
גילי: איפה שדדלוך מתקיימת. עכשיו כבר ידענו יותר דברים על תזמניה, הודות לדדלוך, אז קיבלנו את…
ניב: נגיד שיש שם מלא לסביות כאלה תמהוניות קצת, נכון?
גילי: ומזג אוויר מטורף ואווירה שוחרת רע.
ניב: יש שם שתי לסביות עם חזיר מחמד. ענק אבל, ענק. לא תגידי כאילו חזירון.
גילי: כשאתה גר בתזמניה, יש לך מקום לכל החזירים.
גילי: הסדרה האחרונה שהייתי רוצה שנדבר עליה זה בין העולמות, שגם היא סדרה נורא מצחיקה על אבל.
על שני חברים, אחד מהם יום בהיר אחד מתאבד, ואף אחד לא יודע למה, הוא לא משאיר שום פתק ושום סימן, אבל מה מסתבר?
ניב: מה?
גילי: הוא לא הצליח לעבור לעולם הבא, הוא תקוע כאן.
עכשיו הוא צריך שהחבר הכי טוב שלו, שהוא היחיד שמבחין בו, יעזור לו לעבור לשלב הבא, אבל הם לא יודעים מה נתקע באמצע.
ניב: ואז הם ביחד יושבים ומכינים כדים?
גילי: לא, הם נגיד פורצים לבית ספר שלהם.
ניב: כי זה הפעם הקודמת שראיתי יצירה על כזה, כן. שהוא מתקשר את הדרך וופי גולדברג.
גילי: דווקא וופי היא לא הייתה פנויה הפעם.
ניב: כן.
גילי: בקיצור, זו סדרה שהיא גם על אבל וחוסר המוצא מסיטואציות כאלה שבהן אתה לא יודע למה קרה, מה שקרה, וגם סדרה על התמודדות עם אבל בדומה ל… אצלי הכול בסדר.והיא גם נורא נורא מצחיקה.
אז היא גם סדרה על חברות טובה.
וכאילו, איכשהו, כל הדברים האלה מצליחים להתקיים ביחד.
ניב: טוב, המלצה האחרונה שלי, עוד אוסטרלית, גם נמצאת בערוץ הזה,: בהוט אוסטרליה, איך קוראים לזה?
את יודעת שיש שיר נורא יפה שנקרא אוסטרליה של מאניק סטריט פריצ'רז לא חשוב.
גילי: תראה, אני, מאניק סטריט פריצ'רז מסתובב לי בראש כל הזמן, If You Tolerate This Your Children Will Be Next ( אם תסבול את זה ילדייך יהיו הבאים בתור).
ניב: היה פעם בדיחה אפילו, תולרנט את זה, וזה יהיה סטריט פריצ'רס.
אבל… : בדיחה של עיתונות הרוק באנגליה.
ניב : טוב, תשמעי, סדרה האחרונה שנמליצה לה היא אהבת קיץ, זה מעין אנתולוגיה כזאת של סיפורים קצרים, אבל היא מאוד קומית.
לפחות הפרק הראשון שאני ראיתי, קרע אותי מצחוק, זה על שני זוגות של חברים שכל שנה נפגשים לנופש קבוע, באותו בית על הצוק, לא הבית ההוא שהם מתאבדים בו, בית אחר על הצוק, ועל הכיפאק להם
אבל עכשיו יש איזשהו שינוי בדינמיקה, כי אחד הזוגות יש לו תינוקת, ילדה בבת שנתיים, זה תינוקת עדיין, יש ילדה בבת שנתיים, והזוג השני הוא אל הורי, לא מעניין אותו…
ופתאום, מה עושה הנוכחות של ילד צעיר לחברות ארוכת שנים?
גילי: תראה, אני יכולה…
ניב: אבל זה מצחיק, אבל מצחיק.
גילי: זהו, לפני שאנחנו נולדו לנו ילדים, חברים שלנו שהיו חברים ממש ממש טובים, נולדה להם בת, ופתאום התחילו להזמין אותנו אליהם לאיזו מסיבה קטנה וארוחת ערב בשש. זה היה מוזר מאוד בזמנו, ועם השנים…
ניב: פתאום, כן, פתאום גם את מזמינה אחרים לארוחת ערב בשש.
גילי: כן, על הקצה והקשקש גם יחד.
ניב: כן.
גילי: ניבק'ה.
ניב: שטחנו מספיק המלצות על הלוואי, ויהיה שקט והרבה יותר טוב.
גילי: כן.
ניב: שיפסיק להיות כל כך חרא.
כן.
לעוד פרקים של הפודקאסט לחצו על שם הפודקאסט למטה
Comments