top of page
עדי קלינטון

לחישות ונשיכות - פרק 9 - בעיות עם הורמונים ומחזור בסטרס ומלחמה ♥ ד"ר מתן אלעמי-סוזין, רופא נשים, לידה ואנדוקרנולוג

ד"ר מתן אלעמי ואני מדברים בנחת על השינוים שקורים בגוף בתקופה המשוגעת והנוראה של המלחמה, אבל לא רק-דיברנו על הורמונים, על מקומו של גבר פמיניסט בתור רופא של נשים, על לחץ ומתח ומה אפשר לעשות, על נורמליות, על נערות ומתבגרות ומה שהן עוברות, על נשים בחדר לידה, על כאבים, על גברים ועודבסוף היו שאלות מהקהל ותשובה לשאלה הכי מותחת-מה יהיה בסוף?!


 

תאריך עליית הפרק לאוויר: 05/12/2023.

רונה: היי, טוב שבאתם לסלון שלי, לפודקאסט "לחישות ונשיכות."

אני רונה סופר, קולנוענית, נכה, מרצה, ג'ינג'ית וחברה, מנחה מוסמכת למיניות מיטיבה.

כשעברתי תאונת דרכים בגיל 15, חשבתי שאיבדתי את הקול שלי.

היום אני מבינה שאז בעצם רק קיבלתי את הקול שלי.

ואני גם מבינה שבמחווה לסימון דה בובואר אני לא נולדתי רונה סופר, אני הפכתי לרונה סופר.

וגם האורחות והאורחים שלי.

המיניות שלנו חשובה, זה אף פעם לא מותרות.

היום דיברתי עם ד"ר מתן אלעמי-סוזין על שינויים הורמונליים בזמן סטרס כרוני, במצב מלחמה, ובכלל על המיניות שלנו.

על הגוף שבוחר בשימור אנרגיה, ובגלל זה אנחנו חוות כל מיני שינויים הורמונליים, ובכלל על החשיבות של מין ומיניות לשיפור איכות החיים שלנו.

שלום מתן.

ד"ר אלעמי-סוזין: קודם כל איזה כיף רונה תודה תודה על ההזמנה, ממש תודה על ההזמנה.

רונה: תודה לך שזרמת מאד, ואפילו… אמממ סליחה, שלום בוקר טוב ד"ר אלעמי. אהה… איך אתה קורא לעצמך?

ד"ר אלעמי-סוזין: מתן זה בסדר.

רונה: איך אתה קורא לעצמך?

ד"ר אלעמי-סוזין: כאילו מה מה הטייטל העכשווי? אם את רוצה טייטלים זה כל הזמן משתנה אבל נכון להיום אני.

בעצם בתפקיד הנוכחי שלי אני מנהל את חדרי הלידה במרכז הרפואי לניאדו בנתניה, מזה שלושה חודשים, עברתי לשם לפני שנתיים מהדסה עין כרם, וגם אני יושב ראש החברה הישראלית לגניקולוגיה של ילדות ומתבגרות. זו בעצם חברה שהיא חברת עניין של האיגוד הגניקולוגי שהמטרה שלה זה בעצם לפתח וללמוד ולהנגיש היבטים מסוימים שקשורים ברפואות נשים לקבוצת הגילאים הזאת, שזה קבוצת הגילאים בעצם עוד מהתקופה העוברית, מעובריות שיכולות להיות מטופלות שלנו, עד תינוקות. זה נשמע קצת מצחיק אבל צריך להבין שזאת רפואה שונה, רפואה שונה מרפואה נשים. קשר מדובר על נשים בגירות. יש בה בעיקר המון המון רפואה מונעת, חינוך למיניות בריאה בקרב נערות, שכבר ראיתי שהיה לך פרק על זה בפודקאסט. אני קצת התעניינתי ושמעתי אפילו, אז אז אלה, הייתי אומר, שני התפקידים העיקריים שלי. נכון לעכשיו.

רונה: רגע רגע אתה רץ, אני רוצה שתגיד לי איך לקרוא לך.

ד"ר אלעמי-סוזין: לקרוא לי מתן.

רונה: לא, נו אל תתחכם. כי מה השם המלא שלך?

ד"ר אלעמי-סוזין: השם המלא שלי זה מתן אלעמי סוזין.

רונה: אוקיי תודה רבה זה מה שרציתי.

ד"ר אלעמי-סוזין: זה מה שרצית. השם של אישתי זה שפינר. והוא לא קשור לאלעמי סוזין בשום בשום צורה, אבל אנחנו היום נקראים אלעמי סוזין שפינר. אבל לשים כבר שלוש שמות משפחה את יודעת זה יותר מדי.

רונה: אוקיי, אתה רואה בעצמך גבר פמיניסט, נכון?

ד"ר אלעמי-סוזין: כן, אני מגדיר את עצמי כפמיניסט.

רונה: מהמם. ואיך אתה מסביר שגברים אחרים לא עושים את זה? שמעט מאד גברים עושים את זה.

ד"ר אלעמי-סוזין: לא יודע אם לא עושים את זה, אני חושב שקודם כל זה עניין של מודעות.

מודעות או ניסיון להבין את העולם שנמצא מסביבך או איך הדברים עובדים ולמה הם מתנהלים כמו שהם מתנהלים. ואם אני חושב, כאדם כמובן שקשה לנתק את המגדר שלי מתוך היותי בן אדם.

אבל אם אני חושב כאדם שאני רואה אוולות מסוימות מבחינתי, או דברים שמבחינתי אפשר לעשות אותם אחרת.

והאם הדברים חייבים תמיד להתנהל בצורה שבה הם מתנהלים כי ככה העולם נוהג. או שאפשר גם אחרת.

אני חושב שזה קשור גם הרבה להתעניין בכלל בבני אדם אחרים. הייתי אומר גם, הייתי אומר גם להיות אוהב אדם, יש בפמיניזם… פמיניזם זה לא…ההפך מפטרנליזם או שוביניזם, זה לא ההפך. זה משהו אחר זאת הסתכלות אחרת על העולם. במערכת ערכית שהיא מערכת ערכית שונה.

רונה: מה עשית ב-6 באוקטובר?

ד"ר אלעמי-סוזין: מה עשיתי ב-6 באוקטובר? הייתי בבית האמת. נחתי. היה סוף שבוע שלא עבדתי בו, לפעמים אני אני עובד סופי שבוע בבית חולים, בכוננות. אני הרבה פעמים מנצל את סופי השבוע שלי לכתיבה, למנוחה לעשות דברים שהם… הם גם מעבר לרפואה, אבל אני גם לא רואה את הרפואה שאני עושה בלעדיהם.

זאת אומרת, אני חושב שאת יודעת, הרפואה לא מתבצעת בתוך ואקום, היא קשורה לתרבות מסוימת.

הניסיון שלי להבין אנשים, בעצם זה שלמשל סיימתי עכשיו שני קורסים אינטרנטיים באוניברסיטת אוקספורד אונליין. קורס בסוציולוגיה אנתרופולוגית וקורס ב-מה זה ידע? באפיסטמולוגיה. אז אני חושב שלשאוב כרופא מתחומים אחרים של פילוסופיה, אנתרופולוגיה, אמונה… מבחינתי מאפשר לי כל הזמן לשפר את התקשורת עם המטופלות שלי, ולנסות להבין אותן טוב יותר. אני בחיים לא אתיימר, אני אף פעם לא אתיימר להבין באמת מה זה להיות אישה, אני הרי אף פעם לא אחוש את התחושות, אבל אני גם חושב באותה מידה- שגם אישה אחרת, לפעמים לצערי גם רופאות קצת חוטאות בזה שהן מתיימרות להבין מה עובר על מטופלת כי הן נשים בעצמן. אולי הן מבינות טוב יותר, אבל עוד פעם צריך להזכיר שהחוויה יכול להיות חוויה שונה, למשל זה שרופאת נשים עברה לידה בעצמה… כן? זה לא אומר שהיא חוותה את כאב הצירים או את התחושות כמו המטופלת כרגע שנמצאת מולה, כמובן צריך לזכור שהמטופלת היא אינדיבידואל, יכול להיות שהיא חווה את הדברים אחרת לחלוטין.

ולכן אני אומר שמעבר לעניין המגדרי, ההתייחסות החומלת, ההבנה של תחומים אחרים מאוד חשובה. אז מה עשיתי ב-6 באוקטובר? למדתי בבית בקורסים האינטרנטיים של סוציולוגיה אנתרופולוגית ופילוסופיה אפיסטמולוגיה. בישלתי…

רונה: מה בישלת?

ד"ר אלעמי-סוזין: אני לא לא זוכר בדיוק מה בישלתי אז, אני לא זוכר בדיוק מה בישלתי אז לארוחת ערב אבל אני אני אוהב לבשל בגדול. לבשל לאפות…

ולצערי התעוררתי לשבת של 7 באוקטובר כמו שכולנו התעוררנו…

רונה: אני רוצה לקרוא לך משהו. אני רוצה לקרוא לך מהספר של לוני גרפילד ברבך, שהיא באמת… איך הייתי מגדירה אותה? כאילו מתמחה בתחום המיני. מהראשונות שהתייחסו לאורגזמה הנשית.

עכשיו, אני רואה שהיא באוניברסיטת קליפורניה זובי, אז היא מין הסתם שונאת אותנו עכשיו, אבל, בוא ננסה רגע להתעלם מזה…

ד"ר אלעמי-סוזין: אני לא משוכנע שכולם נגדנו, רונה.

רונה: עד לשנים האחרונות, לא היה ידוע בדיוק מה באמת מרגישות נשים מבחינה מינית. ההשגות לגבי החוויה המינית של האישה נבעו ברובן מספרות שנכתבה על ידי גברים. אם קרה שדברים שפורסמו בכתבי עת שעוסקים במין לא תאמו את חוויותיה של הקוראת, היא האמינה בתום לב שהכתוב מתאר מצבים וניסיונות הנכונים למרבית הנשים. וזה גרם להרבה נשים להרגיש פגומות ולא נורמליות. אגב נורמליות…

עכשיו אני רוצה לשאול אותך- אני כאילו ש… כלומר הכל התחיל מהוסת שלי… וש…

ד"ר אלעמי-סוזין: [צוחק] שחשבת עלי בכלל, לפנות אלי… הכל התחיל מהוסת. זו דרך מעניינת להכיר אנשים…

רונה: אני בטוחה שאני לא האישה הראשונה שאומרת לך את זה. אז באמת היה לי איחור. ואני כאילו תמיד… עם כל הבעיות שיש לי בגוף, המחזור שלי זה הדבר הכי מדוייק ומהמם שיש. והיה לי איחור. בחודש הראשון, אז אמרתי 'טוב נו, זה בגלל המלחמה והמצב והלחץ'. והחודש עוד פעם זה היה לי, ושבועיים איחור. ואני כזה 'אוקיי, מה קורה פה?' ואז הבנתי שלא רק אני, ושלהרבה מאוד נשים יש עכשיו בעיות בוסת, באורך, בדימום, בעניינים כאילו.

ואז חיפשתי באמת רופא/ רופאה לדבר איתו/ איתה על זה, וקיבלתי עליך המלצות מחברות פמיניסטיות רבות וידועות. אבל הייתה לי קצת בעיה עם זה, אמרתי 'רגע שנייה, הוא גבר אז מה הולך להסגביר לי על המחזור שלי?' ו… לא יודעת. עכשיו… מעניין אותי מה אתה חושב על זה?

ד"ר אלעמי-סוזין: א', אני חושב שאם אתן כפמיניסטיות רוצות אותנו הגברים בתוך השיח הזה, אז אני חושב שצריך קצת להיזהר גם עם המילה "להסגביר", אוקיי? אני… אני מקבל אותה. אני דווקא רוצה לתת לך אולי נקודת מבט אחרת על הוסת שלך, או על הוסת בכלל. כי דיברת על זה ש"תראה איך הוסת שלי הייתה מדויקת כן? מאוד", מי אמר שוסת צריכה לדייק בהכרח? ההסתכלות הזאת דרך אגב היא נקודת מבט מאוד מאוד פוריותית וצרה ותפקודית על תפקיד האישה כמביאה ילדים. אנחנו יודעים שהשונות בין אישה לאישה מבחינת מתי מופיעה וסת, המשך של הוסת, היא גדולה, ובאופן תקין הוסת יכולה להשתנות לאורך חייה של האישה. והוסת היא גם משהו שמגיב לשינויים סביבתיים ולשינויים פנימיים. זאת אומרת יש היגיון מבחינת הגוף לפעמים לתקופות מסוימות להגיד "אני עוצר את הביוץ מכיוון שעכשיו זאת לא תקופה טובה מבחינתי להשקיע את האנרגיות בלבייץ". למעשה צריך לומר שהדבר הזה קורה גם אצל גברים. זאת אומרת גילו שגם אצל גברים בתקופות מסוימות או כתוצאה מגורמי דחק מסוימים כן? מסטרס. יש ירידה בספירות הזרע, זאת אומרת גברים יכולים להיות בנקודות מסוימות בחיים פחות פוריים. כל ההסתכלות הזאת של - נכון אצל רוב הנשים הוסת היא פחות יותר סדירה, יש כאלה שהיא ממש מדויקת כמו שעון על היום. אבל עדיין יש המון המון נשים שיש טווח מחודש לחודש, פלוס מינוס, יכול להיות חמישה ימים, שבוע… לפעמים יותר. ועדיין הן יהיו נשים בריאות לחלוטין. ולכן אני חושב שההסתכלות היא צריכה להיות הסתכלות מאוד מאוד אישית. אם את מגיעה אליי כמטופלת אני צריך לנסות להבין מה מטריד אותך באותו רגע ומה מפריע לך באותו רגע, ולא בהכרח תמיד להשוות אותך לאיזושהיא נורמה מסוימת, כי אני גם למשל אם את מדברת על הסתכלות הצרה זה "בוא נסדיר וסת", כן? אז אפשר פשוט להסדיר את הוסת, לעשות אותה מסודרת. ואיך אתה יכול לעשות וסת מסודרת? אתה יכול למשל לתת גלולות למניעת הריון. גלולות למניעת הריון אתה בעצם כרופא אתה מונע ביוץ, זאת לא וסת באמת, זה דימום שהוא דימום מלאכותי לחלוטין ויש לו גם מחירים. אז אם אני אסתכל רק מפרספקטיבה של המטופלת שפתאום פסק לה הדימום, ואז מה אני ארפא אותה בזה שאני אחזיר לה דימום או אעצור לה דימום מלאכותי כדי לומר ש"הנה הגיע דימום ויש כאן איזושהי מחזוריות או סדרתיות"? או שאני יכול לנסות להבין - מה קרה בתקופה האחרונה שבגללו, או גורמים מסוימים שבגללם, פתאום הוסת מאחרת או פסקה. והרבה פעמים אלה גורמים רגשיים, תזונתיים, שעצם השיחה והדיבור וההבנה של הגורמים האלה היא זאת שמביאה לאיזון מחודש של הגוף.

ובהקשר של מדינת ישראל, הרבה לא יודעים אבל יש עבודות מאוד מאוד טובות של חיילות למשל, נערות שמתגייסות, בערך 50% מהן הוסת פוסקת בחודשים הראשונים לגיוסן לצה"ל, ממש פוסקת להן הוסת.

ולרובן, במיוחד בשנה הראשונה, זה תלונה מאוד מאוד שכיחה. עכשיו רוב החיילות האלה הן בנות 18, בריאות, ללא מחלות רקע, ומה קורה כאן בעצם? מה שקורה כאן בעצם זה חשיפה לתנאים סביבתיים אחרים, תנאים של לחץ מהגיוס והשירות, שינה שהיא לא מספקת. אני חושב שזאת נקודת מבט הייתי אומר יותר רחבה על כל נושא הוסת. כן, וסת משתנה, וסת משתנה בתקופות חג, וסת משתנה בתזונה, וסת משתנה מדיכאון.

הוסת משתנה משינויים במשקל הגוף ומשינויים כן או לא בפעילות גופנית. וזה מנגנון, זה מנגנון של הגוף להתמודד עם הדברים האלה ולהגיד "אני כרגע לא משקיע את האנרגיה שלי בזה, אני מכוון את האנרגיה שלי לדברים אחרים".

רונה: זה נורא יפה שכאילו שימור אנרגיה הזאת… בוא נתחיל רגע מההתחלה: מה זה בעצם הורמון?

ד"ר אלעמי-סוזין: מה זה הורמון? אני תמיד אומר שאנדוקרינולוגיה זה כמו קורס בתקשורת.

זה צורה של הגוף להעביר מסרים בין איבר מסוים או בין רקמה אחת, לרקמה אחרת. הורמון זה חומר שנישא בדם. ממקום אחד, מאתר אחד בגוף, ונקלט על ידי אתרים שונים בגוף. בעצם דרך להעברת מסרים שיש בגוף אז ההורמון הוא חשוב להעברת מסרים, ולכן ההורמונים האלה הם כמובן מושפעים גם ממסרים שהם מסרים הייתי אומר תוך-גופניים או נפשיים. אבל גם ממסרים שהם חיצוניים לחלוטין: "מה אני אוכלת? איזה מזון אני מכניסה לגוף שלי". כן? "מה אני חווה, טמפרטורה, כן? שיש בחוץ". הגוף למעשה מגיב כל הזמן השינויים ההורמונליים, התקשורת הזאתי כל הזמן יש התאמות יש פינסים [מהמילה finess], ההורמונים משתנים מכל דבר. זאת גם אחת מהבעיות באנדוקרינולוגיה, כשאתה לוקח בדיקת דם אתה רואה נקודת זמן בודדת, כן? של רמת הורמון מסוים בדם. הגוף הוא הרבה יותר ייחודי מהדבר הזה יש לפעמים שאתה עושה טסטים של 24 שעות.

באנדוקרינולוגיה אתה יכול לעשות טסטים של דיכוי אם אתה חושב שיש הפרשת יתר של הורמון באופן פתולוגי.

או טסטים של גירוי אם אתה חושב שיש הפרשת חסר של הורמון. אבל בגדול בנושאים שאנחנו מדברים עליהם לרוב הנשים לא יהיו פתולוגיות הורמונליות קשות, אלא רוב המטופלות שלי זה מטופלות שמגיבות, מגיבות לסביבה, לתזונה. אמרתי על ההפרעה מה שנתנו לזה את השם המפוצץ שדיברנו עליו functional hypothalamic amenorrhea, זאת אומרת על וסת תפקודים עם מקור של היפותלמוס, היפותלמוס אותו אזור במוח הקדום שאחראי על ויסות טמפרטורה ורגשות ותיאבון, 60% בערך מהפרעות בוסת זה זה.

אוקיי? ורק 40% דברים אחרים כמו הפרעה ראשונית בבלוטת תריס או או תסמונת שחלות פוליציסטיות וכל מיני דברים כאלה. 60% מהדברים זה- הfunctional hypothalamic amenorrhea הזה, זאת אומרת הצורה שבה שבה הגוף מגיב לסטרס, לחוסר שינה, לתזונה, לפעילות גופנית ולשילובים של כל הדברים האלה ביחד, כי יש לפעמים נשים שאומרות לי - "רגע אבל אתה עכשיו אני צריכה להפסיק פעילות גופנית? אני מאוד מאוד נהנית מזה", אז אני אומר- יש נשים שעושות שלוש פעמים בשבוע אירובי כסאח של שעתיים וזה לא עוצר להן את הוסת, ויש כאלה שכן, זאת אומרת זה משהו מאוד מאוד אישי הנושא של עד כמה לעשות פעילות גופנית.

ולכן אני אומר אין פה בהכרח מרשם שהוא נכון לכולם. צריך להיות פה דיון פרטני ויש מישהי שיכול להיות שכל עוד שהיא לא הייתה בסטרס היא הלכה למכון כושר שלוש פעמים בשבוע והוסת שלה הייתה סדירה, ופתאום נוספה לזה התקופה של המלחמה, היא ממשיכה לעשות בדיוק את מה שהיא עשתה בכושר הגופני שלה אבל הסטרס הנפשי עכשיו התווסף, וזה הספיק בשביל לעצור את הביוץ.

רונה: אני אחרי התאונה שלי אני הייתי בת 15 וכבר היה לי וסת, והיא הפסיקה באמת אחרי התאונה, ומבחינתי בתור בתור ילדה מתבגרת זה היה מאוד קשה. כאילו מה, הנה, עוד הוכחה לזה שאני כבר לא אנושית שאני בטח לא אישה, בטח לא נערה כי אין לי אין לי מחזור כאילו. והוא חזר אחרי חודשים ארוכים אבל באמת מדהים הגוף, איך איך הגוף ידע כאילו- 'אני עכשיו לא מתעסק בזה ואני מקדיש את הדם למקומות אחרים'. זה יפה.

ד"ר אלעמי-סוזין: אז פה אני חוזר איתך לממד המאוד אישי כי מה שאת אומרת יש המון המון נשים שאומרות בעצם 'אני רואה את חלק מהגדרתי כאישה אם יש לי וסת סדירה', כן? ו'אני כלומר בגילאי הפוריות ואני מדממת באופן סדיר' אז דיברנו קצת על מה נחשב סדיר ולא סדיר, וצריך להגיד שהשונות כששמים נשים על עקומות סטטיסטיות אז אומרים שוסת סדירה יכולה להיות, להופיע, בין כל 21 יום ל-35, יש שאומרים 45 ימים.

היא יכולה להשתנות במשכה, במשכה מבחינת הדימום בדרך כלל מעל שבוע דימום זה יחסית חריג, כלומר יותר משבוע של דימום. אבל זה בדיוק העניין יש למשל נשים מסוימות שמבקשות לעצור את הוסת שלהן, בין אם זה לתקופה מסוימת כרגע, או להקטין אותה או להפחית אותה. ולכן אני באמת חושב שההסתכלות היא צריכה להיות הסתכלות מאוד אישית, זה ברור לחלוטין שבקיצון יש מצבים שממש לא בריאים או פתולוגיים.

זאת אומרת יכול להיות, פה אני נכנס לכובע האנדוקרינולוגי שלי, כן? יכול להיות שתהיה הפרעה משמעותית בפעילות בלוטת התריס פתאום שבלוטת התריס מפסיקה לעבוד ויש תת פעילות קשה של בלוטת התריס וזה מה שעוצר את הוסת, ואז אתה בעצם כאנדוקרינולוג אתה תטפל בבלוטה והוסת תחזור, אבל ב- 60% מהמקרים, הייתי אומר ב-60% מהנשים, הפרעות בוסת הן כתוצאה מהנושא הזה של אינטראקציות פנימיות, נפשיות, סביבתיות. הרפואה נתנה לזה את השם המפוצץ שלה functional hypothalamic amenorrhea או FHA, כאילו הפרעה בהיפותלמוס. שזה בעצם שם נורא מפוצץ לדבר נורא נורא פשוט שזה עניין של התמודדות עם סטרס, שינויים במשקל, מצב רוח. זה ב-60% מהמקרים. לצערי אני אומר, הרבה פעמים הפתרון לכאורה, הפתרון הפשוט זה- 'אוקיי בוא נסדר לך בוא נסדר לך וסת'. כן בואי ניתן לך גלולות בואי ניתן לך פרוגסטרון באופן מחזורי אבל זה לא פתרון שמתאים לכל אחת ויש לו גם תופעות לוואי.

רונה: אז אתה אומר שלסטרס כרוני יכול להיות השפעה על התפקוד ההורמונלי של הגוף?

ד"ר אלעמי-סוזין: בוודאי, סטרס כרוני, בניגוד לסטרס הוא סטרס חד, סטרס חריף או סטרס אקוטי, הוא תגובה הרבה פעמים בריאה של הגוף בשביל להתמודד עם איזה שהוא איום שהוא איום קיצוני בדרך כלל, שקיים כרגע. תגובה שנועדה נועדה לחדד את החושים באופן זמני כדי להתמודד עם אותו איום. אבל לאורך זמן אם הסכנה בעצם לא חולפת, או אפילו אם הסכנה למעשה חלפה אבל התחושת הסכנה, תחושת האיום לא חלפה, בוודאי שלסטרס כרוני יש השפעות יש השפעה על כל מערכת בגוף. לא רק על הנושא של אברי רבייה וביוץ אנחנו מדברים על זה כרגע פה, אבל יש לזה השפעות על יכולת הריכוז, והקוגניציה, יש לזה השפעות על העור, על העיניים, על מערכת השרירים והשלד, יש לזה השפעות על כל מקום בגוף וביניהם גם על הביוץ.

רונה: ואמרת גם על שינה ודיכאון…

ד"ר אלעמי-סוזין: בוודאי, בוודאי, שינה ודיכאון זה חלק מהעניין, ז'תומרת שינה זה דבר שהוא קריטי לבריאות. יש המון המון עבודות לגבי שינה, שהיא פוגעת כלומר שינה מופרעת פוגעת בביוץ ופוגעת בכלל בתפקודי פוריות. היא גם פוגעת בהנאה באופן כללי, זאת אומרת אם אנחנו לא ישנים טוב בלילה אז אנחנו גם לא מתפקדים טוב במשך היום והיא בוודאי גם פוגעת, הפרעות שינה פוגעות בתפקוד המיני זאת אומרת זה לא ספק, וגם דיכאון.

רונה: ויש משהו לעשות נגד זה? כלומר אם לי יש שליטה על הבעיות בגוף שלי?

ד"ר אלעמי-סוזין: קודם כל אני חושב שבמובן מסוים יש לנו שליטה, לא תמיד צריך לעשות באותו רגע.

למשל אם אנחנו בתקופה, כרגע אנחנו מקליטים בזמן מלחמה, כן? אנחנו בתקופה מסוימת שהמצב רוח הלאומי, האישי הוא בכלל הוא הרבה פעמים ירוד יותר. זה מוביל דרך אגב אנשים שונים ונשים שונות להתנהגויות שונות ולתגובות שונות, גם בתחום המיני, אז יש לי יש כאלה למשל שיחפשו יותר קרבה בזמנים האלה, כי זה נותן תחושת ביטחון, אבל יש אחרים בגלל שהמצב רוח הוא מאוד מאוד ירוד, תקופה שלא מתאים. לא כל מה שלא מתאים צריך לרפא אותו, או להסתכל עליו בהכרח כחולי, כן? כי זה לא מתיישב עם איזה שהוא נתון סטטיסטי.

אוקיי? מכיוון שרונה כרגע צריכה, היא עד עכשיו בייצה… רונה אני נותן כדוגמה, כן? כאילו את כמו כל מטופלת אחרת, זאת אומרת בייצה עד עכשיו באופן באופן סדיר. לרוב אני חושב אבל שאם עושים שיחה ולוקחים את הזמן בסבלנות, מדברים עם המטופלת ולפעמים זה לוקח הרבה זמן ליצור אמון אל מול מטופלת, כי כרופא מאוד מאוד חשוב להיות מאוד לא שיפוטי, אוקיי? מאוד להבין שמה שהמטופלת אומרת ולהבהיר למטופלת שמה שהיא תאמר לי ישאר בפרטיות בינינו. וזה ליצור מרחב בטוח לתוך השיח הזה שהיא תרצה לשתף. לפעמים זה לוקח כמה פגישות עד שמידת האמון הזאת נבנית. אבל הרבה פעמים שמטופלות משתפות פתאום אני חושב שהתובנה מעצם מעצם השיח, התובנה מגיעה לבד למטופלת. הרבה מטופלות כבר חושבות על זה לבד בעצמן, למה פסקה להן הוסת דווקא בתקופה הזאת. הרבה מהן מרגישות שמשהו, משהו אצלן השתנה, מבחינה נפשית או מבחינה אחרת. הרבה פעמים פשוט באות אליי כדי לקבל איזה שהוא אישור למצב הזה, כלומר- "תאשר לי שזה אכן ככה". אז יש דברים שאפשר לעשות כדי לאשר את זה, זאת אומרת אפשר לעשות בדיקות דם למשל שהן בדיקות הורמונליות מסוימות, ולראות שאני לא רואה לא מוצא איזושהיא הפרעה הורמונלית אחרת שיכולה להסביר את זה. זאת אומרת האבחנה הזאתי היא מה שאנחנו קוראים הרבה פעמים "אבחנה שבשלילה", אתה שללת הפרעה משמעותית בבלוטת התריס ובבלוטת יותרת הכלייה, אתה מקבל איזושהי, איזהשהו פאנל הורמונלי ואתה רואה שבגדול הוא תקין, ובשילוב עם הסיפור של המטופלת והתשאול זה הרבה יותר למעשה מבדיקה, כמעט ולא, כמעט ואין צורך הרבה פעמים בבדיקה גניקולוגית, למשל, הרבה פעמים מספיק לדבר ולפעמים לראות פה ושם בדיקות דם מסוימות, והרבה פעמים התובנה תגיע, צריך להגיד ולהרגיע שגם כשהתובנה הזאת מגיעה והגוף מתייצב בחזרה על איזה שהוא הומאוסטזיס הייתי אומר, על איזה שהוא מצב רגשי וגופני שהוא יחסית טוב לאותה מטופלת, יכול לקחת כמה חודשים עד שהגוף מבין 'רגע אני במצב נכון ורגוע וטוב בשבילי בשביל לחזור לבייץ' אז הרבה פעמים לא לצפות שפחות או יותר אם הדברים הסתדרו, יכול לקחת כמה חודשים עד שהוסת תחזור למה שהייתה. לפעמים היא גם לא תחזור. לפעמים שהיא משתנה מכיוון שלאורך חייה של אישה וסתות משתנות, במשכן או באורכן או במרווחים ביניהן, לא בהכרח לא בהכרח מדובר כאן בפתולוגיה לא בהכרח מדובר על מצב לא תקין.

רונה: אתה יכול רגע לדבר על המילה וסת לעומת המילה מחזור? כי אני זוכרת שפעם המילה 'וסת' הייתה מילה מגעילה, עד שהבנתי שבעצם… Take it from here.

ד"ר אלעמי-סוזין: כשאת אומרת "וסת זו מילה מגעילה" אז בגלל שאני חושב שכשאנחנו מדברים על מיניות, ובוודאי שאנחנו מדברים על מיניות נשית, המון המון דברים שקשורים למיניות הנשית ולגוף האישה, נוצרה להם איזושהי הבנייה של בושה או של גועל או של קושי לדבר על זה, זאת אומרת להסתכלות שהיא הסתכלות מאיזושהי נקודת מבט שלילית, לפעמים פוריטנית מדי.

וסת מתייחס לתקופת הדמם בעצמה. מחזור, אנחנו מדברים על זה שיש מחזוריות כל הזמן. יש כאן מחזוריות חודשית. כלומר למעשה כל הזמן האישה באיזשהו שלב במחזור, כן? יכול להיות בשלב הזקיק, כלומר אנחנו קוראים לזה בשלב הפולקולרי, בביוץ. או בשלב הלוטיאלי שאחרי הביוץ. למעשה או בדימום הוסת.

בלשון העם מה שנקרא, המילה מחזור נהייתה מילה נרדפת לוסת, לומר היום שרוב הנשים אומרת 'אני במחזור' הן מתכוונות אני מדממת כרגע.

אבל המילה 'מחזור' היא קצת מצחיקה בעיני כי, כי זה כל הזמן יש כאן מחזוריות, אז אם היה יותר לדייק אני חושב שאם הרפואה הייתה נותנת את דעתה יותר על בריאות נשים, כי אנחנו מדברים על זה כבר כמה שנים טובות שגם רוב המחקרים ברפואה המערבית בוצעו על גברים ולא על נשים, למעלה מ-70%. היום יש כבר חיוב, היום יש כבר חיוב לחוקרים שלפחות 50% מהנבדקים יהיו נבדקות.

רונה: מה זה 'היום?' ממתי זה 'היום?'

ד"ר אלעמי-סוזין: אני לא זוכר את השנה המדויקת אבל, לא זוכר את השנה המדויקת אבל זה לא הרבה שנים זה אולי 15 20 שנה בלבד, וההסתכלות גם הייתה, אם את מדברת על רפואה פמיניסטית, ההסתכלות הייתה שכביכול יותר קל לחקור אותנו הגברים כי אנחנו לא מחזוריים, כן? אנחנו לא משתנים. אבל זה לעשות עוול לקצת יותר מ-50% מהאוכלוסייה, שבעצם צריך להבין שכשנותנים לאישה איזושהי תרופה, אפילו תרופה ללחץ דם כן אפילו תרופה לסוכרת, השפעתה כנראה שונה על הגוף בהתאם לשלב שפה הגוף שלה נמצא בוסת. נכון שקשה יותר לרפואה להתמודד עם זה היום, לעשות התאמות, כן? הרבה יותר קל לקחת כדור אחד במינון אחד, אבל יש מצב שזה לא נכון. יכול להיות שלנשים היה צריך לייצר, סתם אני זורק דוגמה, חבילות, חפיסות של תרופה בשני מינונים. נגיד מינון אחד לשלב הפוליקולרי לפני הביוץ, ומינון אחד אחרי הביוץ. יכול להיות שהדברים הם פועלים אחרת, אלה דברים שהיום לשמחתי מתחילים יותר ויותר לחקר. אבל מתוך זה, גם ההסתכלות אני חושב על מה זה על מה זה וסת, מי מי מחליט אוקיי מה זה וסת בריאה או וסת תקינה? זה נעשה על סמך הסתכלות גדולה מאוד מאוד על המון המון המון המון נשים, ויצירת איזשהו ממוצע סטטיסטי, כן? עם סטיות תקן, של מה נחשב משך וסת תקין, אבל השאלה מאיזה היבט את בוחנת את זה? ואני אסביר כי זה קצת מורכב. אם, בשביל המאזינות והמאזינים שלנו, כן? אם אני בוחן את זה רק מהיבט של ביוץ, כן? יכול להיות שמישהי תיפול מחוץ לסטיית תקן. זאת אומרת אם אמרתי שזה יכול להגיע כל 21 עד 40 45 ימים יכול להיות שיש, יש נשים כאלה שיש להן וסת כל 20 יום כן לא כל 21 יום והן מבייצות. הן מבייצות והן פוריות וזה כאילו לא נופל בתחום הנורמה כן? אבל בשביל הגוף שלהן זה תקין. אז השאלה מאיזה מאיזה היבט כרופא אתה בוחן את הוסת כמשהו שהוא תקין או לא תקין. אותו דבר שמדברים על כאבים, אוקיי, כאבי כאבי מחזור. כאבי מחזור זה משהו שיכול להיות מאוד מאוד מגביל, מבחינתי זה דורש טיפול אם זה מגביל את המטופלת שלי בדברים שהיא רוצה לעשות.

אוקי? י ברגע שהיא מוגבלת ואומרת לי 'אני לא יכולה לעשות דברים שכיף לי לעשות ואני לא, ואני ממש מוגבלת מבחינתי בתפקוד' אז אני צריך לחשוב גם על טיפול שהוא מעבר לשיכוך כאבים, או טיפולים אחרים, לחשוב יותר על אנדומטריוזיס, שזאת לשמחתי מחלה היא פעם הייתה מחלה מושתקת והיום היא סוף סוף מחלה שאני מרגיש שהיא לא מושתקת יותר ומדברים עליה יותר, אז עוד פעם אני חושב שההיבט…

רונה: אתה יכול להגיד עליה מילה?

ד"ר אלעמי-סוזין: על אנדומטריוזיס? כן, אנדומטריוזיס זאת זה מצב שיש אותו ככל הנראה באחת מכל 10 נשים ונערות. שבעצם הרירית של הרחם, רירית זו אותה השכבה הפנימית של הרחם והיא זאת שמתעבה ונושרת בוסת, למעשה נמצאת לא רק ברחם עצמו, אלא עלולה להימצא בעיקר בחלל הבטן והאגן אבל בכל מיני אתרים אחרים מוזרים בגוף. יש נשים עם אנדומטריוזיס שמצאו את התאים האלה גם בריאות וגם במוח וגם בעין, ואפילו יש גברים שמתארים אנדומטריוזיס. מתוקף זה יש כל מיני תיאוריות איך זה מתפתח. וזה עלול לעשות ככה חמרה מאוד קשה בכאבים, לא רק בוסת זה יכול גם כאבים לאורך כל החודש. לעיתים זה עלול לעשות פגיעה בפוריות ועלול לעשות הידבקויות באגן. היום יש יותר ויותר מומחים ומרפאות שעוסקות אך ורק באנדומטריוזיס, הדבר הכי חשוב לגבי המחלה הזאת זה להעלות בכלל חשד שיש אותה, ברגע שמעלים אליה מודעות אז גם אפשר להפנות.

רונה: כן… אגב גברים, כאילו… אני רוצה לשאול אותך אם יש הבדלים מגדריים בתסמינים נפשיים ופיזיים בתקופת מלחמה ופוסט.

ד"ר אלעמי-סוזין: שאלה מעניינת לרופא נשים, כי אני בעיקר, בעיקר רואה נשים ומטפל בנשים. אני די משוכנע שיש הבדלים מגדריים. אני חושב שאנשי המקצוע שכדאי לשאול אותם בנושא הזה זה פסיכולוגים, פסיכולוגיות, פסיכיאטרים, פסיכיאטריות… שאולי מטפלים יותר בשני המינים. אני מתוקף עיסוקי מטפל כמעט אך ורק בנשים. רופאים שעוסקים בפוריות, כן? מטפלים גם בפוריות הגבר, אז יש גניקולוגים שמטפלים גם בגברים.

אבל אני רואה בעיקר נשים. אין ספק אבל, אין ספק שצריך להיות שוני, אבל אבל גם פה אני רוצה להיזהר, אוקיי? לא להכליל את כל הנשים באותה קבוצה שהיא קבוצת הנשים בהקשר הזה. ואני אסביר- את ציטטת מהספר את הנושא של חוויית האורגזמה, כן? הנשית. אנחנו לא באמת יכולים לדעת האם אישה אחת חווה את חוויית האורגזמה שלה כמו אישה אחרת. כן? זאת אומרת האם האורגזמה הנשית, זה או שיש, סביר להניח, שיש אינדיבידואציה, שיש שוני בין אחת לאחת, כמו שאני מניח שיש שוני בין גבר לגבר בחוויית אורגזמה, ולא רק זה,

את מכירה את זה על עצמך וכולנו מכירים את זה על עצמנו, שחוויות האורגזמה שלנו הן שונות, זאת אומרת זה לא שאם אנחנו חווים אורגזמה בצורה אחת אז אנחנו לאורך חיינו נחווה אותה אותו דבר. יש עוצמתיות יותר ועוצמתיות פחות, יש לפעמים שאת יותר בעניין פחות בעניין, כן? זאת אומרת הדבר הזה משתנה. אז עוד פעם אני מגיע לנושא של האם לטפל או לא לטפל, אני צריך לטפל כשמבחינתך מדובר בהפרעה, ה- well being שלך נפגע, השלמות שלך, השלמות שלך היא לא טובה, משהו מפריע לך. בדרך כלל במיוחד בקטע של רופא נשים, הרבה פעמים שאישה כבר פונה לרופא נשים, אני מרגיש שזה מצב שכבר עלו כל הקיצים. כי עצם המחשבה ללכת לרופא נשים שזה סיטואציה מאוד מאוד אינטימית, כן? זה לא כמו ללכת ולבחור טלוויזיה בחנות טלוויזיות כן? רוב הנשים לא קמות בבוקר ושואלות 'מה אני אעשה היום? אה, אני אלך לד"ר מתן אלעמי ואני אראה מה קורה', לצערי לעתים רבות זה אומר שכבר ההגעה היא בסבל לפעמים מאוד מאוד גדול, זאת המון המון חודשים ולפעמים שנים של שהיה, והרבה פעמים זה גם מקום מאוד בודד להיות איתו, בוודאי בקטע של מיניות או וסת או דברים שקשורים, אני חושב שעדיין יש, כמה שאנחנו מגדירים את עצמנו כחברה פתוחה, אני לפחות מזה שעדיין החברה הישראלית במובנים מסוימים מאוד מאוד שמרנית. יש קושי מאוד גדול בלפתוח את הדברים ולדבר עליהם, אז הרבה פעמים זה להגיע ממקום שהוא מאוד מאוד בודד לתוך לתוך השיח הזה בתוך בתוך המרפאה.

ולכן חשוב לי לבוא, גם בפודקאסטים מעין אלה ולהגיד לנשים- תבואו לדבר. זה לא, אין, לא תתבצע בדיקה, אוקיי? היא לא בהכרח מתחייבת, ובכלל המילה "חייבת" היא לא מילה שנמצאת אצלי בלקסיקון, או "חייבים" או "צריך". אני לפעמים יכול להגיד למטופלת 'תראי, על סמך מה שאת מאפשרת לי כרגע, אם את לא מונדת שאני אבדוק אני יכול לתת לך כמות מסוימת של מידע. כן? ואם אני רוצה לתת לך מידע יותר מבוסס או יותר מדויק אז יכול להיות שהבדיקה תתרום'. וגם שעושים את הבדיקה הגינקולוגית לא חייבים לעשות את כל החלקים של הבדיקה. זאת אומרת לא חייבים לעשות כל דבר בבדיקה. ואני אסביר, את החלקים של הבדיקה הגינקולוגית הרבה פעמים כוללת הסתכלות גם חיצונית על הפות עצמה, גם על צוואר הרחם עם המכשיר הזה שנשים קוראות לו הברווז או הספקולום, שזה אני חושב אחד הדברים שמרתיעים מאוד הרבה נשים, בעיקר מדווחות על אי נעימות בבדיקה עם אותו ספקולום, שבעצם נועד לפסק את קירות הנרתיק כדי לראות את צוואר הרחם שבולט לנרתיק. והחלק האחרון של הבדיקה זה מישוש ידני של הרחם והשחלות כאשר יד אחת נמצאת על שטח הבטן ואצבע או שתי אצבעות נמצאות בנרתיק ואפשר להרגיש את הרחם והשחלות בעצם ביד.

מה זאת אומרת שלא חייבים לעשות את כל החלקים? למשל, אם מישהי באה עם תלונה של גרד חיצוני בפות, הרבה פעמים מספיקה הסתכלות, אוקיי? בעצם עצם בדיקת הספקולום לא תתרום שום דבר. אם מישהי באה עם תלונה של כאבים, ספציפית נגיד כאבים בחדירה נרתיקית, בוודאי שרוב המקרים אם הם כאבים חיצוניים הם לא כאבים פנימיים בעומק, אז אין שום צורך לעשות לה בדיקה עם ספקולום, להפך הבדיקה הזאת עלולה להכאיב יותר ועלולה לגרום לה לטראומטיזציה משנית. ומספיק הרבה פעמים הסתכלות ולעשות בדיקה עם עם מטוש קטן ולהבין איזה נקודות בכניסה לנרתיק כואבות וזהו, אז, אני כן רוצה להפציר במטופלות לבוא לפחות לשיחה.

לבוא לפחות לשיחה, יש הרבה דברים אוקיי שבעצם השיח אפשר לסייע ולבנות אמון, וכן לפעמים צריך גם בדיקה. והחלק הזה של הבדיקה הרבה פעמים יכול להגיע לפעמים לא באותו מפגש לפעמים במפגש השני או במפגש השלישי. כן? אז חבל להישאר עם זה לבד, זה מה שאני אומר, יש פה רופאים ורופאות שאנחנו פה בשבילכן בעצם.

רונה: כן… אתה למדת גם בדלת פתוחה נכון?

ד"ר אלעמי-סוזין: אני למדתי גם בדלת פתוחה, כן.

רונה: דלת פתוחה זו עמותה חינוך למיניות בריאה, שגם אני זכיתי ללמוד שם. ורק כשלמדתי שם, פעם ראשונה בחיי דיברו איתי על המחזור החודשי, ואמרתי לעצמי, איזה בושה שאני רואה בעצמי אישה אינטליגנטית, ולא היה לי מושג על ה, איך לקרוא לזה, תקופות בתוך החודש שיש לך, שזה מאד משפיע, גם אגב הורמונים מאד משפיע על המצב רוח שלך, על החרמנות שלך, על ה… וזה הכל בעצם כאילו "לא באשמתך" במרכאות כפולות ומכופלות. ומה רציתי לשאול אותך, איפה אתה מצאת נכון לחבר בין מיניות לבין, איך קוראים לזה, בריאות האישה, כאילו, אתה מבין את השאלה? כאילו אתה יודע, בעצם אני אלך לגניקולוג והוא פאקינג ידחוף את הידיים שלו, סליחה, לא ידחוף את הידיים שלו…

ד"ר אלעמי-סוזין: לא זה בסדר, תראי אני אני חושב שהכנות פה היא מאוד חשובה, הכנות פה מאוד חשובה.

אני אבל אני חושב שצריך להבין שאנחנו עברנו מהדורות, אני מקווה, אוקיי? של תקיפת ידיים או הכנסת ידיים.

או מגע בכלל במטופלת ללא בקשת רשות מפורשת, והסבר מפורש שצריך להיות לפני כל חלק וחלק בבדיקה.

ומה האינפורמציה, שאני מציע למטופלת לבדוק אותה, אני מסביר לה איך אני חושב שהיא תרוויח מהבדיקה, זאת אומרת, כתוצאה שההבנה, אני אשיג היא בדיקה שהיא בדיקה באיבר אינטימי, בסיטואציות מסוימות לא בכל סיטואציה. ואני אתן לך דוגמה שבה אני חושב שאני לא אשיג הרבה הבנה, אוקיי? דיברנו קצת עוד לפני שהתחלנו להקליט, וגם בתחילת הפודקאסט, את הנושא של נורמליות. יש לא מעט נשים, נערות, שבאות ואומרות "דוקטור אלעמי באתי לבדיקה שגרתית", בדיקה שגרתית. "למה באתי? אמרו לי שזה חשוב להיבדק פעם בשנה".

צריך להבין מאיפה זה, מאיפה זה נובע. עכשיו יש מקצועות ברפואה, למשל רפואה שיניים, אני למשל יש לי די פוביה מרופא שיניים, אני אני אבל מתגבר עליה. ופעם בחצי שנה אם אתה הולך לביקורת, אם אני אלך לביקורת, כן? ואני אעשה ניקוי אבנית ואני אראה שאין עששת, פה יש הוכחות טובות מדעיות וראיות מדעיות שאני תורם לבריאות שלי ממש.

כשמדברים על בדיקה גניקולוגית כבדיקת סקר, אם היא תגלה בזמן עם המהירויות מסוימות כן? סרטנים מסוימים… הדבר היחיד שכיום מוכח זה בעצם בדיקת הפאפ, אחת ל-3 שנים מגיל 25 לגילוי מוקדם של סרטן צוואר הרחם. שעוד מעט יוכלו אולי להפוך אותה ל אחת ל-5 שנים, כי היום כבר עושים בדיקות לנגיף עצמו. בדיקת הפאפ היא למעשה בדיקה שבה עם מברשת קטנה לוקחים תאים מצוואר הרחם ומסתכלים עליהם במיקרוסקופ ורואים אם יש שינויים, שינויים מחשידים, אבל היום גילו שאפשר לבדוק זנים מסוימים של וירוס הפפילומה, שיש זנים יותר מסוכנים ופחות מסוכנים, ואז עוד יוכל להגביר את הנוחות שלה של הנשים שזה יבוצע אחת ל-5 שנים במקום 1אחת ל-3 שנים, אז מכל הבדיקה הגניקולוגית, בדיקת הפאפ היא בדיקה מצילת חיים.

שאר הבדיקה השגרתית, אם את מסתכלת במונחים של בריאות הציבור באוכלוסיות גדולות, אין הוכחה שבדיקה גניקולוגית שגרתית מגלה מוקדם, לצערי אני אומר, לא סרטן שחלה ולא סרטן רחם. אז הרבה פעמים כשמטופלת באה ואומרת לי "ד"ר אלעמי אני רוצה בדיקה שגרתית", אני מנסה להבין מה יושב מאחורי, מאחורי הבקשה הזאת לבדיקה שגרתית. כלומר האם בכל זאת מפריע משהו ומה מפריע. אז לפעמים למשל בנערות הרבה פעמים זה יכול להיות משהו שקשור לדימוי גוף. או יכול להיות משהו שקשור לזה שהן לא אוהבות את צורת הפות שלהן ואיך היא נראית, או את השפתיים, או קושי בקיום או קושי בקיום יחסים. כן? בפעילות מינית. אולי משהו בכל זאת לא בסדר אצלי. ומפה יכולה להיפתח שיחה, כן? יכולה להיפתח שיחה לגבי הנושא של מיניות, כן? תפקידים מגדרים. איך מיניות קשורה לבריאות האישה? מיניות קשורה לבריאות בכלל, היא קשורה גם לבריאות הגבר, מיניות זה סוג של תקשורת. מיניות זה צורך בסיסי. וצורך של הרבה אנשים. אז אני חושב שהיא…

רונה: אתה דיברת על איכות חיים בקטע של מין ומיניות. זה מאד חשוב ההתייחסות הזאת.

ד"ר אלעמי-סוזין: אני חושב שניסיון, הניסיון להפריד את זה, או הקושי לדבר על זה, הוא הרבה פעמים מובן ל.י בכלל יש ברפואה זה משהו שמנסה, ברפואה המערבית, לעשות איזה סוג של הייתי אומר סטריליזציה, כן? כאילו להרחיק דברים מסוימים שהכל יהיה מעין כזה מאוד מאוד פורמלי. כי יש פה פחד של הרבה רופאים ורופאות מהנושא של חציית גבולות. כן? איך בכלל את למדת את זה וגם אני למדתי את זה, שאנחנו למדנו בדלת פתוחה, איך בכלל מדברים על מיניות? או איך בכלל מגיעים איך בכלל שואלים שאלות? אז לי יש די מנטרות שאני חוזר עליהם בתחילת מפגש. שלפעמים אני אשאל שאלות שהן שאלות אינטימיות ואני מבקש מהמטופלות שלי, אני מסביר להן למה אני שואל אותן ומה ההיגיון מאחורי השאלה, ושאם הן מרגישות לא בנוח אז שלא יענו לי על השאלות, אבל אני גם מבקש מהמטופלות שלא יענו לי דברים שהן חושבות שהייתי רוצה לשמוע. כלומר אני רוצה שיבינו שאני לא מפחד מהתשובות.

רונה: כן. אבל בכל אופן, אם כאילו נראה לך שאתה יכול להסביר לי את הרתיעה הזאת כמו שאני באה לרופא גניקולוג, הוא בודק לי את הפות בדיוק כמו שהוא היה בודק לי את הצוואר. כאילו לא ב… הוא גם לא ידבר איתי הוא לא יכין אותי לזה…

ד"ר אלעמי-סוזין: אז אני אומר שהחוויה הזאת היא לא תקינה. מה שאני רוצה לומר שאני, עוד פעם, לצערי זה קורה שבמפגשים בקופת חולים, אני היום לא עובד בקופת חולים, אוקיי? אני אולי פריבילג במובן הזה שהמרפאה הציבורית שלי זאת מרפאה ציבורית בלניאדו, שהיא מרפאת חוץ, אני מרווח את התורים שיהיו לפחות חצי שעה למטופלת. אני חושב שמבחינתי, זאת הרפואה שכדאי ונכון לעשות אותה. אני כן חושב שמה שקורה בקופה, ויש רופאים ורופאות שעובדים מאוד מאוד קשה בקופת חולים, עם עומס מאוד מאוד גדול, עם צורך מאוד מאוד גדול של מטופלות למענה, אבל זה עלול להפוך את המפגש, או הופך הרבה פעמים את המפגש למאוד מאוד קצר ומתומצת, ותחושה של ניכור וקור בתוך המפגש הזה. אני, אני לא חושב שזה אמור להתבצע, זאת אומרת אני לא חושב שאף אחד, כן? או שאת אמורה להרגיש שאת מיד עולה על הכיסא הגניקולוגי ומיד נדחפות לתוכך אצבעות ומכשירים…

רונה: השם ישמור…

ד"ר אלעמי-סוזין: בלי שאת מקבלת הסבר. האם בכלל צריך לעשות את זה? ולמה לעשות את זה? והאם את תתרמי באיזושהי צורה? אז קודם כל אני חושב שצריך להבדיל במטופלת באם בכלל יש לך תלונה או אין לך תלונה. כן? מטופלת באה עם גרד עם הפרשה חריגה זה משהו אחר זה כבר לא בדיקה שגרתית.

רונה: רגע אז אתה יוצא נגד בדיקות שגרתיות בעצם?

ד"ר אלעמי-סוזין: האם אני יוצא נגד בדיקות שגרתיות? אני אומר שזה משהו שצריך לחשוב עליו, אני אומר שאני, אני לא חושב שצריך לעשות דברים על אוטומט. צריך לדון צריך לדון ביתרונות ובחסרונות גם של בדיקה שגרתית.אבל אני כן חושב שכל בדיקה כזאת צריך לעשות אותה בתשומת לב ובחרדת קודש, עצם העובדה שאישה, אוקיי? נותנת לי את הזכות בכלל, אוקיי? לסייע לה, בצמתים בחיים בנקודות שהן מאוד מאוד רגישות מבחינתה, צריך להתייחס לזה ממש בחרדת קודש, ושום דבר לא, מבחינתי, לא מתבצע על אוטומט וללא מחשבה ובלי הבנה של המטופלת, והסכמה של המטופלת, הסכמה מפורשת של המטופלת לכל צעד וצעד גם בשיח בתשאול, כן? בתשאול הרפואי בלקיחת ההיסטוריה הרפואית. זה כולל מבחינתי גם הרבה פעמים שאלה על האם היא עברה תקיפה מינית, כן? או האם… זאת אומרת חשוב לדעתי מאוד…

רונה: אז איך זה משנה מבחינתך את הטיפול?

ד"ר אלעמי-סוזין: קודם כל אני חושב שתמיד צריך להניח שהיום זה אחת מאחת, שאולי עברה איזושהי הטרדה כלשהי, לא בהכרח תקיפה. אבל בוודאי שאם מישהי רוצה לחשוף או חושפת בפניי את זה, אז אני צריך לדעת מה יכול לטרגר אותה יותר. אני בוודאי חושב שתמיד צריכים להיות מודעי טראומה. תמיד צריכים לחשוב על זה שהאנשים שמולנו, זה לא בהכרח חייב להיות דרך אגב תקיפה מינית. עכשיו כתוצאה מהמלחמה, כן? אז נכון, יש מטופלות שעברו לצערי טרור שהוא טרור מיני. אבל גם עצם החשיפה, כן? למצב שהוא מסכן חיים. הרבה דברים, או שהיה איזשהו איום על הגוף, כן? איום על השלמות בגוף או בנפש. יש הרבה דברים שיכולים להיות מטרגרים, ברגע שאנחנו כאנשי מקצוע, כאנשי בריאות, מביאים את זה למודעות, מספיק שזה במודעות אני חושב, זה משנה משהו בשיח ובאינטראקציה והופך אותה להרבה יותר רכה. את האינטראקציה הזאת.

רונה: כן, אני סיפרתי ואחזור ואספר על הבדיקה הגינקולוגית הראשונה שלי אצל ד"ר מיכל לוריא, כפרה עליה, ש, עוד פעם לא הייתה בדיקה בקופת חולים, אם אני לא טועה, זה איזה מדהים אני שכבתי שם על המיטה, והיא פשוט ביקשה מהאחות להחזיק ראי מול הגוף שלי, והסבירה לי על הגוף שלי. וזה היה מטורף כאילו.

זה היה וואו. איך זה יכול להיות שאני כבר מיליון שנה חיה עם הגוף הזה, עברתי כל מה שעברתי, אני מאוד מכירה את הגוף שלי, מעולם בחיים שלי לא עמדתי עם ראי מול הפות שלי והכרתי אותה. וזה מטורף.

ד"ר אלעמי-סוזין: אני חושב עוד פעם שזה מתקשר, בודאי זה עוד פעם זה מתקשר למה שדיברנו עליו, לצורה שבה המדיניות המיינסטרימית, המיניות המיינסטרימית כן מוצגת. המון המון נשים לא מכירות בכלל את הפות שלהם, או לא ראו אותו ואם הם ראו אותו, יש הרבה שלא שלמות איתה בכלל עם הפות שלהן, ולא אוהבות אותה והיו רוצות לשנות אותה. ושוב פה אני נכנס לעניין הנורמה ומי מייצר אותה. כל הנורמות האלה של הסרת שיער, כן? של גילוח למשעי, של פות שהיא חלקה לחלוטין. זה כביכול, כביכול מצד אחד מוכרים לנו לקבל שונות וגיוון, ועדיין יש תעשייה שלמה שעובדת כל יום בלגרום לנשים להרגיש לא טוב עם עצמן, ועם גופן ועם אברי המין שלהן, ויש הרבה אנשים שמרוויחים על זה כסף.

רונה: אבל איך אתה בתור רופא נשים פועל לשינוי המדיניות הזאת?

ד"ר אלעמי-סוזין: אני מעלה את זה למודעות, אני רוצה לגרום למטופלות שלי לחשוב על הבחירות שהן עושות בחייהן, והאם הבחירות ההן באמת טובות להן. מי בוחר כאן? האם היא באמת בוחרת? או שהיא חושבת שהיא בוחרת? ואולי, בפמיניזם יש מושג כזה, The male in the head, הגבר הקטן שנמצא שם ואולי מישהו בוחר בשבילה. אני חושב שעוד פעם זה…

רונה: אני חושבת שאפשר להגיד את זה לא רק על נשים.

ד"ר אלעמי-סוזין: ודאי לא רק על נשים, לא רק על נשים, גם לנו, גם אני מושפע, בסדר? גם אני תוצר של הבנייה חברתית, ברור, כולן. אי אפשר להימנע, אי אפשר לא להיות תוצר, אנחנו כולנו תוצרים של הבניות כאלה ואחרות, אבל אנחנו כן יכולים לחשוב או לפחות, אני חושב שבעצם בשיח טוב, כמו שאמרת שדוקטור מיכל לוריא, שהיא חברה טובה שלי, שמה מולך מראה כמראה אמיתית אל מול הפות שלך, אני הרבה פעמים מנסה לשים מראה שהיא מראה בשיח. אני כן חושב שיש בזה תפקיד אולי קצת פסיכולוגי, אפילו גאה בזה, כלומר לשקף הרבה פעמים למטופלת דברים שאומרת או חושבת, במובן של האם באמת זה טוב לה? אני לא אומר שבהכרח צריך להפסיק או להימנע מכל מיני פרקטיקות. אם המטופלת רואה את עצמה, בסדר? או חווה את עצמה כיותר מינית או יותר סקסית, אם היא נגיד מסירה שיער בצורה מסוימת כזאת או אחרת מהגוף שלה וטוב לה עם זה, אבל יש מטופלות שלפעמים משלמות על זה המון המון מחירים. אנחנו כרופאי נשים התחלנו לראות הרבה יותר מקרים של שפתי פות אדומות, ומגרדות, ומתקלפות, כתוצאה מהסרות שיער וחשיפה לחומרים כמו למשל תחבושות מבושמות, כן? כל הכל את כל הרעיון בכלל של לשים בישום בתחבושת של ריח תות או ריח ענבים, כאילו שהפות צריכה להריח בריחות האלה כאילו, זה מה שנחשב נורמלי? אם אנחנו רואים על איך יוצרים נורמה אחרת, כן? הרי ברור שזה לא שזה לא הגוף, אבל פתאום חברות מסוימות אתה אתה, יש פה הבנייה של מישהו ששולט, כן? ומנסה ליצור נורמות שהן נורמות אחרות. התשלום שנערות ונשים משלמות על זה הוא לפעמים תשלום מאוד מאוד קשה. להתגרד בצורה כזאת בפות. יש נשים שלא מסוגלות ללמוד, לא מסוגלות ללבוש מכנסיים. אנחנו, אני כן מנסה לומר שלדברים מסוימים יש מחירים, וכל השאלה צריכה להיות שאלה מאוד מאוד אישית של- האם את רוצה או מוכנה לשלם מחירים מסוימים? דרך אגב עברו גם לגברים, כן? היום כבר יש דילים של בוא נסיר לך שיער בעורף, בתי שחי, חזה ושכמות, ויש דילים בנטוראפיל ולא נפרסם פה חברות סתם זרקתי שם אבל כאילו אז אני אומר שגם אני חושב שהיום יותר ויותר עוברים לגברים, כסוג של משהו שאפשר להרוויח להרוויח גם מאיתנו כסף…

רונה: טוב מאד.

ד"ר אלעמי-סוזין: אני לא יודע אם זה טוב מאוד, אני חושב שזה…

רונה: אתה יודע מה, גם למשטר את היופי שלנו. שימשטרו את היופי שלכם קצת, שגם אתם תשאו חלק בנטל.

ד"ר אלעמי-סוזין: למה למשטר למה למשטר בכלל אבל? עוד פעם, זה זה הפתרון? אני אומר הפתרון, הפתרון שהפמיניזם צריך להציע הוא נקודת מבט אחרת, ברגע שיותר נשים ויותר גברים יחשבו על מה שמניע אותם, מה שתעשי, זה פשוט עניין של להביא דברים מסוימים למודעות, אני חושב שברגע שאתה מודע יותר, עצם זה בתוכי, כן? בתוכי כרופא נשים בוודאי שינה המון המון דברים ונקודות מבט, וגישות, זה משנה.

רונה: כן כן בהחלט, כל המחשבה הזאת על החד פעמי, אתה יודע, אני גם גדלתי עם התודעה הזאת שאוקיי אם יש לך מחזור עכשיו אז תשימי טמפון ותזרקי אותו, אל תפגשי בכלל עם הדם שלך, ופתאום עכשיו אני כאילו בשנים האחרונות מבינה שיש אופציות אחרות שיש תחתוני מחזור, שיש דברים שהם יותר, גם יותר אקולוגיים וגם יותר טובים לגוף שלי, וזה לא וזה, אין רק דרך אחת יש הרבה מאוד דרכים לבחור בהן.

ד"ר אלעמי-סוזין: ופה דרך אגב, אני מתחבר למה שאת עושה, ועושה אותו טוב, כי הנושא הרי, אני פגשתי אותך דרך הקורס המהמם של מיכל לוריא…

רונה: הו, חזרנו אליה עוד פעם

ד"ר אלעמי-סוזין: שמדבר על מיניות. למה אני רוצה לחזור לנושא של הוסת? כי את דיברת על החד פעמי. אז הייתי אומר שגם ברפואה המיינסטרימית, מה שאני פעם ידעתי להמליץ כרופא נשים, הרי ברור שמה שאתה יודע זה מה שאתה מכיר. מה שאתה לא מכיר אתה לא יכול להמליץ עליו כי אתה לא יודע, כי אין לך הבנה בו, ולפעמים אני אחשוש ממנו, אפילו. הנושא של גביעונית למשל, זה משהו שברגע שהכרתי שהיא קיימת, ונכון יש נשים שאולי גביעונית לא מתאים להן, אבל יש נשים…

רונה: אולי רק להגיד מילה על הדבר הנהדר הזה.

ד"ר אלעמי-סוזין: גביעונית למעשה כשמה כן היא, היא נראית כמו גביע קטן, מסיליקון, שיושב בנרתיק ואוסף את דם הוסת. והיא רב פעמית, ובדרך כלל משתמשים בה עד כשנתיים. צריך לשטוף אותה בערך פעמיים ביום לפעמים יותר, במים בלבד. אני חושב שזה מתאים לנשים מסוימות זה מאוד יכול לחבר את האישה לגוף שלה.

רונה: כן זה נהדר ומומלץ.

ד"ר אלעמי-סוזין: יש הרבה נשים שטוענות שברגע שהן עברו לגביעוניות, לפעמים נעלם להן גרד וכל מיני דברים אחרים שפשוט היו קשורים לאלרגיות מסוימות שהיו עם התחבושות עצמן, או עם הטמפונים. או פחות נטייה לפטרת. לא לכל אחת זה מתאים, כן? אבל עצם העובדה שלי כרופא נשים נוספה עוד אופציה לדבר עליה.

אני חושב שגם השינוי צריך להתבצע בוודאי בפקולטות לרפואה, בעצם העובדה עצם העובדה, שיש למשל קורס כזה שאת מדברת.

רונה: עזוב אותך מפקולטות, זה משהו שצריך ללמד אותו, בבית ספר תיכון. אני לא יודעת מה לומדים בתיכון, כי לא באמת הייתי בתיכון, אבל לפחות להגיד לי על האופציה הזאת, לפתוח את האופציה הזאת, לתת לי להחליט…

ד"ר אלעמי-סוזין: קודם כל חד משמעית. חד משמעית שצריך ללמד את זה בתיכון וכנראה גם לפני התיכון, אני, אני חושב ששנינו גם אני וגם את מבינים שלא צריכה להיות פשוט את השיחה, "השיחה" על המיניות, מיניות זה דבר שסובב אותנו ומקיף אותנו וצריך להיות מותאם גיל. כן? אם אני הולך עם האחיינית הקטנה שלי נגה, אני הלכתי איתה לפני שנתיים.

רונה: בת כמה נגה?

ד"ר אלעמי-סוזין: היום בת 5. וכשהלכתי איתה לפני שנתיים והסתכלנו על פוסטר של אנה ואלזה, אוקיי? או שהיא אומרת על דוגמנית מסוימת שהיא יפה. אז עצם העובדה שאני שואל אותה, עצם העובדה שאני שאני אשאל נגיד, ששאלתי את נגה 'למה את חושבת שהיא יפה? או 'מה יפה בה?' ואז היא אמרה לי 'יש לה שיער בלונדיני'.

ומפה יצאנו לזה שנכון בלונדיני יכול להיות יפה, אבל גם חום יכול להיות יפה, כי לנגה עצמה אין שיער בלונדיני, כן? נגה היא יש לה, אין אצלנו, אין אצלנו במשפחה בלונדיני. אז הנושא של דיבור שהוא מותאם על גוף, דימוי גוף, מותאם גיל, לדעתי הוא צריך להתבצע כל הזמן הוא צריך להיות נוכח כל הזמן. הטעות היא להגיד שיש רק שיח אחד שהוא "השיחה" על מיניות של, בוא נעשה אותה בגיל הנעורים של 'תשתמש בקונדום' או 'תיזהרי מזה מזה' וזה שיח שהוא בעיקרו שיח סיכונים, כן? שיח שהוא שיח שלילי.

הלוואי' הלוואי שיהיו יותר תוכניות גם בבתי הספר היסודיים וגם בבתי הספר התיכונים. לצערי אנחנו עוד לא מספיק שם, אבל בשביל זה אתן פה' כל אלה שלומדות את החינוך למיניות בריאה ועוסקות בזה. אני חושב שהתפקיד שלכן חשוב. מבחינתי כרופא זה החינוך של המתמחות שלי, כן? של רופאות העתיד. שהוא חינוך שרוצה להסתכל על הדברים גם מנקודת מבט אחרת. בוודאי שיש המון דברים יפים וטובים, אני לא מבטל אותן, שגם הרפואה המערבית עושה. אבל אני חושב שזה חשוב שיהיו עוד נקודות מבט.

רונה: אגב, אתה רוצה להגיד לי משהו עכשיו בזמן המלחמה, על המיניות של הנערות האלה שנפגעה?

ד"ר אלעמי-סוזין: קודם כל אני חייב להגיד שבזמן המלחמה, הדבר הראשון שאני ראיתי זה שהרבה פחות נערות באות בכלל. אז אני הבנתי אני עבדתי לא מעט, ועד היום עובד, עם אוכלוסיית החיילות. אני חושב שבישראל להפוך להיות חיילת זאת נקודת מפנה מאוד קריטית בחיים של המון בנות צעירות בישראל.

יש משהו שקורה עם הגיוס שכבר כתבו עליו חוקרות גדולות ממני אבל אני חוויתי אותו כרופא נשים,

שפתאום הרבה נשים צעירות מרגישות איזושהי חובה או הכרח לקיים יחסים, לקיים יחסים במובן המיינסטרימי של המילה, כן? זאת אומרת לקיים חדירה נרתיקית. ויש המון שיח שמתעורר סביב קשיים שקשורים בזה, כאבים. אני יכול להגיד שעם תחילת המלחמה בוודאי שכמות המטופלות שלי ירדה, בין אם זה שהן מגויסות יותר, כן? ועכשיו הם זה זה נדחק הנושא הזה, נדחק לקרן זווית. אבל אני די בטוח שזה הולך להתפרץ, כן? ולחזור במלוא העוז כשהמלחמה הזאת תסתיים, או כשניכנס לאיזושהי שגרה, לצערי אני שונא את השגרת לחימה הזאת אבל.

רונה: טוב אז רציתי לשאול אותך על נערות מתבגרות שאתה גם מתמחה בזה, נכון? אמרת קודם. אז נערות מתבגרות ועל השינויים במיניות שלהן בתקופת מלחמה עכשיו

ד"ר אלעמי-סוזין: אני צריך להגיד בכנות שאין לי עוד מספיק פרספקטיבה על הדבר הזה, ואני חושב שייקח זמן עד שאני אקבל פרספקטיבה ל-מה המלחמה עושה, ומה… אולי אפשר ללכת למלחמות אחרות שהיו אבל.

שוב אני חייב להגיד שאני מבחינתי כרגע קודם כל רואה ירידה ניכרת באחוז הפניות של נערות, על חשבון עלייה, עלייה מסיבית בפניות של נשים, מנשים בהיריון ונתונות בהרבה יותר בחרדה בתקופה הזאת, שיקרה משהו להן או לעובר או לעוברית שלהם. אז אני כן רואה את העלייה הזאת מחד, ואת הירידה בפניות של נערות מאידך. אבל אם יש פנייה זה דווקא מתקשר לנושא, נושא שיחה המקורית שלנו שזה לוסת. הבעיות כאלה שאומרות נעלמה לי הוסת פסקה לי הוסת, ואנחנו מדברים על הנושא הזה. בהקשרים של מיניות אני כן מרגיש שזה כאילו נדחק לקרן לאיזושהי פינה. כלומר פחות פותחות את זה, אולי פחות רוצות לדבר על זה כרגע. אולי גם כי כאילו באתוס הישראלי, כן? מה שחשוב, וזה באמת חשוב, כן? זה כמובן לדבר ולהזכיר את אלה שנחטפו ואת ההרוגים, אבל אבל, צריך לזכור שגם עם אותן נערות שגדלות בצל המלחמה, וחשופות לדברים האלה וזה בהכרח משפיע להם מבחינה בריאותית כולל בריאות נפשית, ברור שזה משפיע עליהן גם על המיניות. אני עוד לא יכול בפרספקטיבה של 50 וקצת יום להגיד איזה בדיוק שינויים קרו. אבל אני בטוח שאם את תתפסי אותי לשיחה עוד, עוד חצי שנה, אז יהיו לי תובנות גם על זה.

רונה: כן וגם אתה יודע נערות שנמצאות עכשיו, מפונות, שגרות פתאום בחדר קטן עם אח שלהם… אז, לא יודעת…

ד"ר אלעמי-סוזין: ללא ספק, זה מעצם העובדה, שעצם העובדה שאין פרטיות, גם זוגות שאנחנו מכירים את זה שכן היו רוצים לעסוק בפעילות מינית, אבל אין להם את הפרטיות עכשיו בשביל לעשות אותו, כי פונו לבתי מלון או איבדו את הבית, ובכלל כל תחושת הביטחון האישי. שוב, ברגע שהגוף שלנו הוא נמצא באיזה מוד הישרדותי כזה, כן? איבדתי את הבית, איבדתי את העבודה, איבדתי את הביטחון המאוד מאוד אישי. זה יכול להשפיע בצורה של, יש כאלה שיהיו ירצו יותר את הקרבה מבחינת המיניות, כן? ירצו יותר להרגיש את זה, ויש הרבה אחרות שבגלל המוד ההישרדותי הזה אז, זה לא מתאים עכשיו, כן? הגוף שלי נכנס לאיזשהו מצב של ממש דאגה לצרכים שהם בטופ. הצורך ההישרדותי של לא למות ולא לרעוב, עולה הרבה פעמים במקרים האלה, במקרים הקיצוניים, על הצורך כרגע במיניות.

רונה: כן אבל יש לי חברה, יש לה 4 ילדים, שמע ישראל, וזה לא שחסרים לה ילדים או משהו, אבל היא אומרת לי בשבוע הראשון של המלחמה, אמרתי כאילו לבן זוג שלי 'בוא נעשה עוד ילד'. ואני כאילו…

ד"ר אלעמי-סוזין: זה היה לך מוזר

רונה: אני יכולה להסתכל על זה רק בקטע הישרדותי. רק בקטע של…

ד"ר אלעמי-סוזין: יש אחרות ש… אני נתקלתי במטופלות, כי אני עובד בחדר לידה, לא מעט אמהות עם קשיים נוראים של- לאיזה עולם אני מביאה את הילד הזה או את הילדה הזאת כרגע? זה יוצר המון המון טלטלות.

אבל את רואה יש אנשים, אנשים שונים, זאת אומרת, אז החברה שלך דווקא זה גרם לה, יש הרבה יש הרבה נשים כרגע וגם גברים שמרגישים שזה אולי עולם שלא כדאי להביא אליו ילדים לעולם הזה כרגע. ויש את החברה שלך שמרגישה שזה בדיוק הזמן לעשות עכשיו עוד ילד, זאת אומרת זה תגובות שונות לחלוטין כן לאותה סיטואציה.

רונה: כן… טוב, ובכן הייתי רוצה לשאול אותך אם יש לך טיפים להתמודדות עם ה, לא יודעת מה, עם השינויים ההורמונליים שאנחנו חוות?

ד"ר אלעמי-סוזין: אני, אני רוצה להגיד ששינויים הורמונליים זה מילה מאוד, מאוד יש הרבה נשים שפונות אליי ואומרות לי 'דוקטור אני רוצה שתאזן אותי הורמונלית', וזה מאוד מצחיק אותי, כלומר אין לי איזשהו, אין לי איזשהו מרשם לאיזון הורמונלי. המרשמים שאנחנו נותנים כאנדוקרינולוגים וכוגניקולוגים בדרך כלל שיש לך בעיה שהיא בעיה משמעותית, כן? או, זאת אומרת בלוטת התריס שלא מתפקדת אתה יכול לתת תוסף של של הורמון בלוטת התריס. אבל כמו שאמרתי, כמו שאמרתי 60% מהשינויים ההורמונליים, אולי יותר אפילו, הם שינויים הורמונליים שהם תגובתיים הם תגובתיים למצבים סביבתיים, תזונתיים כאלה ואחרים. ולכן הפתרון, אוקיי, הפתרון עוד פעם, באיזה שהיא כניסה שלך ושל כל אישה אחרת ושל כל גבר אחר לאיזה שהיא חקירה עצמית.

תשאול עצמי של מה השתנה. אוקיי? מה השתנה אצלי כרגע מבחינה סביבתית, מבחינה אישית, מבחינת סטרס. אלה הדברים שצריך לשאול, עכשיו לפעמים, כן, לפעמים אני אוסיף תרופה, אבל הטיפים כטיפים זה בואו שנייה נחשוב בואו שניה נחשוב מה, מה השתנה? די קל להגיד מה קרה, מה השתנה פה בחודשיים האחרונים, כן? זה לא איזה שהוא… ואי אפשר לחשוב שלא יהיו לזה השפעות. יש לזה השפעות מרחיקות לכת.

רונה: טוב עכשיו אני רוצה לעבור לשאלות מהקהל. אתה מוכן?

ד"ר אלעמי-סוזין: כן.

רונה: אוקיי. ובכן. גיל המעבר: מה אפשר לעשות כדי לשפר את התסמינים?

ד"ר אלעמי-סוזין: גיל המעבר אני חושב שזה צריך להיות שיחה בפני עצמה, ואני חושב שכדאי… אני יכול לשדך לך, בסדר? מומחים ומומחיות לגיל המעבר, אני חושב שזה חשוב מאוד לדבר על זה. כן יש מה לעשות בשביל לשפר את התסמינים, החל מהורמונים עד לתרופות שהן אינן הורמונליות, תרופות שהן צמחיות, טיפולים אלטרנטיביים… זה, זה נושא שיח למפגש, רק מה שחשוב לומר זה שכן יש מה לעשות, לא להישאר עם זה לבד, לא להישאר עם זה בבית. עוד פעם, גם הנושא של לטפל או לא לטפל…

רונה: זאת השאלה.

ד"ר אלעמי-סוזין: ההחלטה אם לטפל או לא לטפל, עוד פעם מדיון של יתרונות וחסרונות לגבי טיפולים מסוימים, ומה מפריע לך בתוך…יש מטופלות בגיל המעבר שלא סובלות מגלי חום אבל סובלות למשל מכאבי פרקים שהם הרבה פעמים מייחסים את זה אולי למחלת פרקים אחרת, הרבה פעמים זה חלק מגיל המעבר, או הפרעות שינה… גיל המעבר משפיע על המון מערכות בגוף. אז יש, יש מומחים ומומחיות טובות, אני חושב שכל רופא או רופאה כדאי שידעו לטפל באופן בסיסי בגיל המעבר. לדעתי זה, זה נורא שיש חסר בידע בתחום הזה, מכיוון שנשים את רוב חייהן היום, בכלל מכלל תוחלת החיים שלהן, לפחות מחצית אבל הרבה יותר ממחצית, יבלו בגיל המעבר, זאת אומרת מתום תקופת הפריון. אני חושב שזה שווה, שווה שיחה עם אנשים שהפכו את זה לתחום עניין שלהם.

רונה: בעצם אנחנו מאוד, אנחנו מאוד כאילו מחווטות לפי ההורמונים, נכון? אם זה כאילו גיל המעבר, סליחה אם זה גיל ההתבגרות, אם זה הלידה. זה הכל מאד, ההורמונים מאד…

ד"ר אלעמי-סוזין: אני לא חושב שרק אתן מחווטות לפי הורמונים, תראי גם גברים. זאת אומרת, להגיד אנחנו מחווטות לפי הורמונים זו הסתכלות מנקודת מבט, לטעמי, מאד פטרנליסטית. אוקיי? להגיד למישהי את הורמונלית… אוקיי? זה, זה הנמכה הייתי אומר וגם אם כן אני חושב שלהבין שהשינויים האלה, ההורמונליים, העליות והירידות שיש בגוף של נשים, ככה זה בנוי. ככה זה בנוי וכנראה שיש היגיון בדבר הזה, היגיון אבולוציוני בדבר הזה גם אם אנחנו לא תמיד מבינים אותו. וזה שאנחנו כגברים, גם אם אין לנו וסת במובן זה שאין לנו משהו שרואים אותו, סימן חיצוני כמו דימום שהוא דימום מחזורי, זה לא אומר שאצלנו הגברים אין שינויים הורמונליים שקורים בגוף. בוודאי שיש. ודאי שיש אולי לא באותה מחזוריות אבל הם קיימים.

רונה: אוקיי. סליחה לא רציתי להפלות אתכם. אז אני שואלת האם אנחנו כבני אדם, אנשים שבעצם מחווטים לפי ההגדרות ההורמונליות שלנו, האם זה בעצם… אתה יודע ההורמון כ"זה לא אשמתי זה ההורמונים שלי".

ד"ר אלעמי-סוזין: אנחנו, אנחנו יותר מסך ההורמונים שלנו. מה זאת אומרת? זאת אומרת יכול להיות שבוודאי שלהורמונים יש השפעה, אבל אנחנו יותר מסך ההורמונים שלנו. זאת אומרת, אותה תגובה לאותה רמה של אסטרוגן, כן? תהיה שונה אצל רונה, או אצל ענבל, או אצל מיה או אצל מישהי אחרת.

זאת אומרת, כמו שאמרתי אנדוקרינולוגיה זה קורס בתקשורת, זה אומר שיש פה המון דברים שמתקשרים אחד עם השני. ואת יודעת טוב מאוד למשל, כאישה, בנושא של כאבי מחזור. את יודעת לפעמים שיש חודשים שאת יכולה להרגיש יותר כואב או פחות כואב. זה גם יכול להיות מאוד קשור למצב הרגשי שלך באותו רגע, אם במקרה נפל עלייך דיכאון, או נמאס מהחיים, או כל מיני דברים שאנחנו חווים אותם כבני אדם, אז אנחנו יכולים לחוות כאב או תגובות גופניות, הרבה יותר קשה כשהנפש שלנו עכשיו היא לא בטוב. אז ההורמון הוא חשוב אבל זה מעבר ל'בוא נאשים את ההורמון' זאת אומרת, זה קצת, קצת לפשט את הנושא. אבל כן, יש מצבים, עוד פעם יש מצבים פתולוגיים שבלוטה כזאת או אחרת פתאום משתגעת. כן? כמו ש… נתתי המון דוגמאות על בלוטת התריס, שהיא פתאום תפריש הורמון ביתר בצורה אוטונומית, היא תצא משליטה, כן? בצורה לא מבוקרת או שתהיה בתת פעילות היא לא תגיב. היא פתאום, איזשהו אזור בגוף מפסיק לתקשר עם האזורים האחרים למעשה. ואז, ואז יש פה טיפול שצריך להינתן כטיפול תרופתי, כן? הבלוטה הזאת יצאה משליטה או שהיא לחלוטין לא מתפקדת.

ברוב המקרים אנחנו מדברים על הפסקות נקודתיות לטווחי זמן קצרים, או עליות לטווחי זמן קצרים כתגובה, כתגובה לשינויים שם שינויים סביבתיים. אז לפעמים לתקופה קצרה זה טוב שאין וסת. לתקופה קצרה. אם זה נהיה, כמו שאנחנו מדברים על ההבדל ששאלת אותי: "תגיד לי, מה סטרס כרוני עושה לגוף?" אז סטרס אקוטי הוא טוב לתקופה קצרה, כי אם אני רואה זאב ואני עכשיו צריכה לברוח ממנו ואני צריכה לבטל את רעשי הרקע.

כן? או שאני צריכה לקרוא לעזרה, אני צריכה להבין שאני צריכה לקרוא לעזרה, ברגע, זה סיפור אחד. אני צריכה להתרכז באיום המאוד מאוד ספציפי. אבל ברגע שהוסת כבר פוסקת לעוד חודש, ועוד חודש, ועוד חודש.

ולמעשה אין ייצור של אסטרוגן. אסטרוגן הורמון מאוד מאוד חשוב, זה קצת מחקה את מה שקורה בגיל המעבר, שפתאום אין אסטרוגן. אז יכול להיות דלדול במסת עצם, ופגיעה קוגניטיבית, והפרעות בשינה. כל הדברים האלה בעצם. זאת אומרת, כשאני מדבר על טיפול אני צריך לראות באיזה סיטואציה את נמצאת כרגע מטופלת, האם מדובר בעצירה לתקופה קצרה, כי אולי יש כאן תקופה עכשיו שהיא יותר סטרסוגנית. וזה נכון כרגע לגוף שנייה לא לבייץ, אז אוקיי אז הרבה פעמים מישהי מגיעה "חודש לא קיבלתי וסת", אוקיי? "כי אני רגילה לקבל כמו שעון" כמו שאת אמרת, 'אני רגילה לקבל' כן? אבל אבל אם זה רק חודש אחד או חודשיים יכול להיות שעכשיו זה מנגנון של הגוף כמו שאמרנו לשמר אנרגיה. אבל אם זה כבר נהיה יותר מזה אז יכולה להיות פגיעה בריאותית, ופה אנחנו צריכים להבין איך אנחנו חוזרים לאיזון, ופה אני צריך את בדיקות הדם ולפעמים את האולטרסאונד, שיעזרו לי לעזור לך, כן? להבין מה קורה בגוף שלך בעצם.

רונה: אוקיי שאלה הבאה: האם סטרס מעלה את רמת הסוכר בדם?

ד"ר אלעמי-סוזין: כן, חד משמעית סטרס מעלה את רמת הסוכר בדם כן.

רונה: ברצינות?

ד"ר אלעמי-סוזין: כי סטרס מעלה הורמונים שהם נוגדים את הורמון האינסולין הוא מעלה אדרנלין ומעלה קורטיזול. ולכן סטרס מעלה את רמות הסוכר בדם. יש בזה דרך אגב בקטע האקוטי היגיון, כי אם אני צריך לברוח ממשהו אז השרירים שלי צריכים לטווח קצר יותר גלוקוז כרגע בשביל לתפקד, אבל בטווח הכרוני זה גורם סיכון לסוכרת. כן? זאת אומרת אינסולין מגיב פחות טוב אם אני בסטרס כרוני אז רמות הסוכר בדם הרבה יותר גבוהות.

רונה: אבל אני, סליחה על האופטימיות, אבל אני כאילו מקשיבה למה שאתה אומר, ואני כל הזמן חושבת איזה מגניב, זה בעצם אומר שיש לי השפעה על הגוף, כמו שסטרס כרוני יכול, לא יודעת מה, להעלות את הסוכר, אז האם על ידי מדיטציה, ואתה יודע- "הכל בסדר…"

ד"ר אלעמי-סוזין: חד משמעית, חד משמעית. אני גם לא אומר, אם זה חלילה מגיע למצב של סוכרת ממש, כן? זה אומר שלפעמים הגענו לנקודה מבחינת הגוף, לא בהכרח, זה גם כן תלוי מה המנגנון כרגע שהוא הבולט ביותר בסוכרת. כי אם פעם נהגנו לחלק סוכרת בצורה מאוד דיכוטומית לסוכרת נעורים או מה שנקרא סוכרת מטיפוס אחד שבו הלבלב לא מייצר מספיק אינסולין, שהיא הפחות שכיחה. ולסוכרת שקראנו לה סוכרת מבוגרים, שבעצם יש יותר תנגודת לאינסולין, או במילים אחרות פחות רגישות לאינסולין שבו הרקמות פחות מגיבות לאינסולין ופחות קולטות סוכר. היום אנחנו מבינים שבהרבה מקרים מדובר בשתי הפתולוגיות, רק שלפעמים אחת מאוד מאוד דומיננטית על השנייה. גם באנשים שעיקר הפתולוגיה אצלהם היא בעיה בלבלב, עם השנים יכולה להתפתח תנגודת, ואנשים שיש בהם תנגודת, עם השנים הלבלב גפ עלול להפסיק ולתפקד כמו שצריך. ולכן ברור שלמצב רגשי ולמדיטציה ולירידה ולהפחתת סטרס, יש חשיבות בריאותית מכרעת. היא יכולה להחזיר את הוסת, זה יכול להוריד את רמות הסוכר. ברור שלמצב הנפשי, אני לא, אני בכלל חושב שזה, זה טעות כלומר להסתכל על הדברים כהפרדה בין גוף לנפש. זה רפואה שגויה לחלוטין מבחינתי. הדברים הם קשורים אחד בשני ובלתי ניתן להפריד ביניהם.

רונה: אוקיי ובכן השאלה האחרונה שלנו: האם ריסים יכולים לנשור בגלל טראומה? האישית של שואלת השאלה.

ד"ר אלעמי-סוזין: קודם כל שיער יכול לנשור בגלל טראומה. יש מחשבה, ושווה לך לראיין אם את נכנסת לתחום הזה של בריאות, אז זה פרק שעוסק יותר במיניות, אבל שיער במקומות מסוימים, החברה כאילו דורשת שנוריד אותו, ובמקומות אחרים אם אין לנו אותו, כמו בראש למשל, אז אנחנו כאילו נחשבים פחות מיניים.

אז זה מעניין כל ההתייחסות הזאת לשיער, ואיפה כאילו מקובל שיש שיער ואיפה פחות מקובל שיש שיער, אבל לעניין השאלה.

רונה: זה גם, אתה יודע, אני לא יכולה להתעלם פה מהסוגייה המגדרית.

ד"ר אלעמי-סוזין: ברור, חד משמעית.

רונה: כי אם לגברים, בשנים האחרונות, יש עניין של קרחת, אז הם פשוט איכשהו מיתגו את זה בקטע סקסי.

ד"ר אלעמי-סוזין: נכון חד משמעית. אבל התשובה היא כן בגדול כן, יכולה להיות נשירה של ריסים ושל שיער אחר, ואני עוד פעם אומר לא את כל המנגנונים אנחנו מבינים ושווה לחקור את זה, ושווה זה, ושווה גם ללכת להיבדק כדי להבין שזה אולי רק זה ולא משהו אחר, כן? אבל בהחלט, מצב שנקרא למשל "אלופציה אראטה" ככה קוראים לו, שזה כמו כמו מעין אין חסר נקודתי, ולפעמים ממש נשירה כללית של שיער באזורים בגוף, בראש ובאזורים אחרים, יודעים שיש לו גם מרכיבים נפשיים והורמונליים כאלה ואחרים. וחלק מהטיפולים יכולים להיות למשל טיפולים בהיפנוזה. האצה של סוגסטיות מסוימות. ואני בכלל חושב שפרקטיקות של מדיטציה, בתור אחד שאני עוסק בזה בעצמי, הן טובות בכלל, כלומר לעשות דברים שהם טובים לתחושת השלומות, שלומות זאת המילה העברית ל well being, זה המילה שבחרו לה באקדמיה. אז לתחושת השלומות שלנו בגוף חשוב מאוד לעסוק בזה.

רונה: עכשיו, אגב שאלת השערות, באמת אני רוצה כאילו לחתום פה את ה זה… האם זה אומר שהכל יהיה בסדר? שיום אחד הכל יהיה בסדר? יום אחד נחזור לעצמנו ולמחזור הרגיל שלנו? למחזור החיים הרגיל שלנו…

ד"ר אלעמי-סוזין: אני לא נביא… אני לא נביא רונה. מה שאני רוצה להגיד זה דבר כזה, הרבה מטופלות באות אליי, אני מרגיש בתחושה, של אני רוצה להיות נורמלית, ואני רוצה להיות בסדר ותגיד לי שאני בסדר. אני אומר את זה עכשיו לא באמת לא כהתרסה. תראי לי מישהו או מישהי שהם נורמלים… מה… אני חושב שיותר חשוב, בסדר, זה שאם את פועלת בתוך הסביבה שאת נמצאת בה, כי יש דברים שהם הם נכפו עליך, כן? את לא בחרת את המלחמה הזאת אני לא בחרתי את המלחמה הזאת, היא כרגע נכפתה עלינו, אנחנו חיים בתוך התקופה הזאת, אבל האם בתוך התקופה הזאת אנחנו יכולים לעשות משהו, אם אנחנו מקשיבים לעצמנו ולגוף שלנו, אם אנחנו באמת קשובים לו. למשל מדיטציה עוזרת לך, כן? להתחבר ולהקשיב יותר לתחושות האלה.היא מנטרלת דברים אחרים והיא הופכת אותך מודעת לדברים אחרים. אז האם שאת עושה את הדברים האלה צפוי שמצבך ישתפר? התשובה היא: כן, הוא צפוי להשתפר. האם זה במאה אחוז וחד משמעי? לא. האם יכול להיות שייקח יותר זמן עד שזה יקרה? כן. רוב הסיכויים שבסוף זה יקרה. כן. רוב הסיכויים. אם אנחנו רואים, עוד פעם אחוז הסטטיסטיקות כי הרפואה המערבית מאד אוהבת סטטיסטיקות, אז ברוב המקרים התשובה היא שכן, זה ישתפר, ויש הרבה סיבות לאופטימיות בתוך המצב שאנחנו נמצאים בו. אבל הקשיבות, הקשיבות הפנימית, העצמית למה שעובר עליי עכשיו כאישה כאדם בתוך הסיטואציה היא מאוד מאוד חשובה, וברגע שאנחנו כאנשים נהיה קשובים יותר לעצמנו אני גם בטוח שנהיה קשובים יותר לאחרים. אנחנו נהיה הרבה יותר אמפתיים, הרבה יותר חומליים, הרבה יותר מקבלים. כי ברגע שאנחנו מקבלים את הפגמים, כביכול הפגמים שיש בעצמנו, אנחנו גם יכולים יותר להסתכל על האחרים ולראות אותם, מעבר למכלול, הייתי אומר, הפגמים שלהם, או מה שהחברה שלנו מחשיבה כנורמה או לא כנורמה. כן? באיזה סוג של אנשים מתנהלים בעולם, או מקובלים בעולם יותר. אני חושב שהרבה מאיתנו לא חומלים מספיק כלפי עצמנו.

רונה: בהחלט.

ד"ר אלעמי-סוזין: וכשאנחנו גם לא חומלים כלפי עצמנו, מאוד קשה לנו להיות חומלים כלפי אחרים.

רונה: בהחלט. טוב, זה משפט מהמם לגמור איתו את הפרק.

ד"ר אלעמי-סוזין: אני חייב לומר שמאוד נהניתי. היה כיף ותודה על ההזמנה. ואשמח אם מתישהו תזכרי בי ותזמיני אותי שוב.

רונה: אז ד"ר מתן אלעמי סוזין, תודה רבה לך.

ד"ר אלעמי-סוזין: בשמחה.

רונה: טוב, אז גמרנו עוד פרק. מוזמנות ומוזמנים להקשיב כל הפרקים הקודמים בפודקאסט.

ותהיו בשלום, עם עצמכם בעיקר.

ביי.

 

לעוד פרקים של הפודקאסט לחצו על שם הפודקאסט למטה

18 views0 comments

Yorumlar


bottom of page