חפירה טובה - פרק 6 - על רוח תגלית: שיחה עם ד"ר זהר רביב

תגלית היא לא "טיול חינם לישראל" – היא מתנה של העם היהודי לדור הצעיר. אבל מה עומד מאחורי החזון החינוכי שהופך כל מסע לתהליך משמעותי? בפרק הזה נעה תדמור מארחת את ד"ר זהר רביב, סמנכ"ל אסטרטגיות חינוכיות של תגלית ומי שכתב את מסמך רוח תגלית. יחד הם צוללים לשאלות הגדולות: מה ההבדל בין חינוך פרואקטיבי לריאקטיבי? איך יוצרים חוויה נגד־תרבותית שמעצימה צעירים יהודים מכל העולם? ומה המשמעות של "אחדות ולא אחידות"? דרך שיחה אישית ומעוררת השראה נחשפים הערכים, הגישות הפדגוגיות והאמירה העמוקה של תגלית: לא רק טיול, אלא חוויה חינוכית שמחברת אנשים לעצמם, לישראל ולעם היהודי.

---

‏תאריך עליית הפרק לאוויר: 21/09/2025.

‏נעה: יש כאלו שרואים ב"תגלית" טיול חינם לישראל, אבל "תגלית" זה לא טיול חינם, זו מתנה של העם היהודי אל הדור הצעיר. מה ההבדל בין חינם למתנה? כדי לענות על השאלה ועל שאלות נוספות שנוגעות ב-DNA החינוכי של "תגלית", היום נצלול לליבה של רוח "תגלית" עם מי שהגה אותה.

‏[מוזיקת רקע]

‏היי לכולם, אני נעה תדמור וברוכים הבאים ל"חפירה טובה", ההסכת של מכון "תגלית" לחינוך בסיור. כאן אשתף סיפורים, חוויות וכלים שיעזרו לכם להפוך כל טיול למסע חינוכי משמעותי. נדבר על הרגעים הקטנים שיוצרים זכרונות גדולים, על האתגרים שלכם כמחנכי סיור ועל איך להפוך כל קבוצה למשפחה קטנה. יאללה, מתחילים.

‏היום אנחנו מארחים את האדם שמחשבותיו ורעיונותיו עומדים מאחורי החזון החינוכי, דוקטור זהר רביב, סמנכ"ל אסטרטגיות חינוכיות של "תגלית" והכותב של מסמך "רוח "תגלית" - החזון והעקרונות שמנחים את הפילוסופיה החינוכית של הארגון.

‏זהר, לכבוד הוא לי ותודה רבה שאתה איתנו.

‏ד"ר רביב: בכיף נעה. תמיד כיף להיות איתך.

‏נעה: אה, אז נתחיל מהבסיס. מה עומד מאחורי מסמך "רוח תגלית"? למה היה הצורך לנסח אותו?

‏ד"ר רביב: הצורך לנסח את מסמך "רוח תגלית" נולד מהרעיון ש"תגלית" היא לא עוד סיור בישראל. זה לא עוד מה שאני מכנה אותו sightseeing trip, אלא זה באמת insight seeing journey, כלומר זה סיור של תובנות ולא סיור של אתרים. [נעה מהמהמת בהבנה] ומאחורי הרעיון הזה היה לנו מאוד ברור שצריך לעשות הבחנה שהיא הבחנה ברורה, פילוסופית, מתודולוגית, בין סיור בישראל שהוא תיירותי לבין סיור בישראל שהוא סיור חינוכי. שגם, מן הסתם, מכיר את קהל היעד שלמענו הוא נוצר, שמכיר את הדינמיקה של יחסי ישראל-תפוצות לעומק ואת הדינמיקה המשתנה של יחסי ישראל-תפוצות לעומק, ושמעניק כלים למחנכי ומחנכות הסיור שמובילים את הסיור לייצר שפה משותפת, שהיא באמת שפה שלא רק מציגה את ישראל לתפוצות אלא בעצם פועלת כגשר בין ישראל לתפוצות, שהוא גשר הדדי שגם משפיע על המשתתפים מחו"ל שמגיעים ובה במידה משפיע על הישראלים שפוגשים אותם, כחלק מתפיסה של עמיות יהודית הרבה יותר גדולה. ולכן כתבנו את המסמך הזה שנועד לייצר… הבחנה וייחודיות לפרויקט "תגלית" כפרויקט הדגל של עולם התיירות החינוכית בישראל.

‏נעה: אתה יודע, המסמך הזה בשבילנו ממש מהווה כמו מצפן לכל העשייה החינוכית, בטח של המכון, וככה לאן שזה מהדהד מתחת למסמך.

‏ד"ר רביב: כן.

‏נעה: ובמסמך אתה כותב ש"תגלית דוגלת בחינוך יהודי פרואקטיבי, לא תגובתי", אם תוכל להסביר מה, מה המשמעות של הדבר הזה?

‏ד"ר רביב: טוב, זה כבר… זה כבר מתייחס לפילוסופיה הרבה הרבה יותר גדולה, שלא נוגעת רק ליהדות התפוצות אלא בכלל לעם היהודי, ובו הטענה המרכזית היא שבמשך הרבה מאוד שנים עיצבנו נרטיב יהודי, והרבה פעמים גם נרטיב ישראלי, שמושתת על עיצוב זהות כזהות שמגיבה לאיומים חיצוניים על היהדות. אנחנו מגיבים למלחמות, אנחנו מגיבים לשואה, אנחנו מגיבים לקטסטרופות… [נעה מהמהמת בהבנה] הרבה מחגי ישראל מושתתים על נרטיב מהסוג הזה, נכון? הבדיחה…

‏נעה: בדיוק.

‏ד"ר רביב: המוכרת: סיכום חגי ישראל זה ניסו להרוג אותנו…

‏נעה: ניסו להרוג אותנו, שרדנו.

‏ד"ר רביב: שרדנו, בואו נאכל.

‏נעה: כן. [מצחקקת]

‏ד"ר רביב: Right? אז "תגלית" באה באופן מודע ואומרת: לא, זו לא הסיבה להיות יהודי, אנחנו נועדנו לחגוג את היהדות שלנו, זו המטרה, ואחת התוצאות של חינוך יהודי שהוא פרואקטיבי, שרק בוא תבין מה זה להיות יהודי, לא מתוך התגובתיות לאיומים עליך אלא מתוך הערכים, האמונות, המושגים שהעם היהודי הציג לעצמו ולעולם במשך אלפי שנים, משם תבנה את הזהות היהודית שלך. ואם נעשה את זה בצורה מושכלת וטובה וחיובית, אחת התוצאות של התהליך הזה תהיה שצעיר יהודי או צעירה יהודים או אנחנו נוכל להגיב לאיומים על היהדות מתוך הנעה פנימית ולא מכך שהורו לנו מבחוץ לעשות את זה. אנחנו לא באנו לחנך חיילים למלחמה, [נעה מהמהמת בהבנה] אנחנו באנו לחנך דור להיות גאה - לא שחצן, גאה בזהות היהודית שלו, ומתוך שכך גם לתת מענה להפרעות, איומים וכיוצא בזה. זה חלק ממִשנָה הרבה הרבה יותר גדולה. אה… אני אגיד את זה באנגלית כי זה פשוט נשמע יותר טוב: our story is a story of revival, not a story of survival.

‏נעה: שהמשפט הזה, אני חושבת שהוא מגלם בתוכו חשיבות כל כך עמוקה, כי איך שאנחנו גדלים פה בישראל, מערכת החינוך, אנחנו גדלים על… על הישרדות, על הישרדות, על תגובתיות. וזה בעצם שובר את כל הגישה הזאת. זה הרבה יותר עמוק מ"תגלית", זה משהו מאוד רחב.

‏ד"ר רביב: זה משהו שאני וקולגות ואתם, אנחנו כבר באמת מנסים לחנך דור שלם של אנשי חינוך גם בארץ וגם בעולם, אז זה שיש צורך לשנות את הנרטיב של העם היהודי, מה שאנחנו קוראים לו גם במסמך "רוח תגלית", מנרטיב של "אוי" לנרטיב של "Joy". והאמירה שעומדת מאחורי זה זה שבעוד אנחנו צריכים להכיר באסונות שנפלו על העם היהודי, אף אחד מאיתנו לא מכחיש אותם, לאורך הדורות, יש הבדל בין הכרה וזיכרון והזכרה של האירועים הנוראים האלה, אבל יש הבדל בין לעשות את זה לבין להפוך את הקטסטרופה ל… את הקטסטרופות, לאבני דרך שמעצבות את הזהות היהודית שלנו. לזה אנחנו מסרבים בתוקף. בגלל זה גם אמרנו… אחד הדברים שאמרתי ב-8 באוקטובר 2023: הייתי יהודי גם ב-6 באוקטובר ואני גם יהודי ב-8 באוקטובר, אני לא יהודי בגלל ה-7 באוקטובר. זו לא הסיבה להיותי יהודי.

‏נעה: כן.

‏ד"ר רביב: וזה… זו אמירה שיש מאחוריה הרבה מאוד פילוסופיה, ואני גם שמח מאוד שב"תגלית" אנחנו רואים איך היא משפיעה על המשתתפים לבחון מחדש את הזהות היהודית שלהם על סמך אבני דרך חיוביות, פורצות דרך, ולא כתגובה לטראומה.

‏נעה: זה מדהים מה שאתה אומר. זה בדיוק מתחבר למונח הזה שנקרא "October 8 Jew". כאילו הרבה אנשים שמגדירים את עצמם כ…

‏ד"ר רביב: לגמרי.

‏נעה: מחוברים ליהדות מאז…

‏ד"ר רביב: נכון.

‏נעה: מאז האסון הזה של השביעי לעשירי…

‏ד"ר רביב: נכון.

‏נעה: ואתה פשוט נותן פה משהו שהוא אה… כן, נותן, נותן תשובה לדבר הזה.

‏ד"ר רביב: נכון. כלומר, אני… אני… אני וכולנו פה מזהים את ההזדמנות האדירה שנוצרה כתוצאה, למרבה האסון שלנו, אבל כתוצאה מהשבעה באוקטובר צצה גם הזדמנות אדירה של מודעות יהודית חובקת עולם גם בקרב כאלה שהיהדות לא הייתה, בואו נאמר, אבן דרך בחיים שלהם.

‏נעה: כן.

‏ד"ר רביב: אבל אנחנו באים ואומרים "מעז יצא מתוק". כלומר, אנחנו רוצים לנצל את העובדה שהמודעות הזאת עלתה וצפה לפני השטח, ועכשיו לתעל אותה למקום חיובי, ולא להמשיך להנציח את הדרמה הקטסטרופלית שעיצבה את הנרטיב היהודי במשך מאות שנים.

‏נעה: לגמרי. אה… אוקיי, אני עוברת לעוד סעיף בולט ב… ב"רוח תגלית", הוא ההגדרה של "תגלית" כהתערבות חינוכית חיובית ונגד-תרבותית, counter culture. אם תוכל לפרט מה זה אומר?

‏ד"ר רביב: כן, כשאתה אומר counter cultural positive intervention, נכון? התערבות חיובית שפועלת נגד התרבות השלטת כרגע, אז כמובן שיש לנו אמירה מאוד ברורה על מהי התרבות ששלטת כרגע. ופה על רגל אחת, הטענה שלנו היא שקודם כל יש… אתם מכירים את המשולש הקלאסי שאני תמיד מציג, שבו יש לנו יחס בין עודף מידע לחוסר ידע. כלומר, אני קורא לעולם שאנחנו חיים בו עולם של גולשים בלי רישיון צלילה. אנשים גולשים ולא צוללים. ובנוסף לכך יש לנו תרבות שבה אנחנו מוקפים כל הזמן באנשים שמפגינים יחס הפוך גם בין ידע מאוד נמוך ודעות מאוד נחרצות. כלומר, אנחנו כל הזמן צריכים לחיות באקלים חברתי שבו יש המון אנשים שיש להם המון מה לומר על דברים שהם לא מבינים בהם שום דבר.

‏נעה: בול.

‏ד"ר רביב: בנוסף לכך יש את הבעיה של אופן החשיבה הבינארי שמשתלט על השיח בחברה המערבית, שכופה על אנשים לבחור מחנה מתוך איזשהי אמונה שאפשר לבחון את העולם בשחור ולבן.

‏נעה: כן, שדברים לא יכולים להתקיים ביחד.

‏ד"ר רביב: לא יכולים להתקיים ביחד, וגם ברגע שאתה בוחר מחנה אתה דה-פקטו פוסל לחלוטין את הזה שנתפס כמחנה נגדי. [נעה מהמהמת בהסכמה] אנחנו כאנשי חינוך פוסלים את הראיה הדיכוטומית הזאת מכל וכל. אני מאמין שהמבנה האנושי הוא מבנה מורכב במהותו. לפעמים יש לי שיחות עם אנשים שב-off the record אומרים לי: "זהר, תגיד, מה, מה הדעות הפוליטיות שלך? אתה נוטה ימינה? אתה ימני? אתה שמאלני?", ואני שונא את השאלה הזאת, כי באמת, אם יורשה לי, זה שאלה פשוט מטומטמת. השאלה היא מהו הנושא. יש נושאים שבהם אני נוטה לימין, יש נושאים אחרים שבהם אני נוטה לשמאל. למה אני חייב לזהות את עצמי ככזה או אחר? למה לא גם וגם? תלוי בנושא. בוא נדבר בצורה אינטליגנטית. והדבר החשוב ביותר הוא שאני מזהה את הצורך הקרדינלי ביותר בקרב צעירים היום, זה לא לקבל בהכרח עוד מידע או איך עונים על שאלה כזו או נושא כזה, זה לא חינוך בעיניי, אני חושב שהצורך המהותי ביותר של צעירים היום זה שיהיה להם מרחב שבו הם יכולים לבחון באופן בטוח ואמיץ את הדעות שלהם אל מול, בעיקר, גם דעות שמנוגדות להם.

‏וזה משהו שאיבדנו בתרבות המערבית היום, אין יותר דיאלוג אמיתי, אלא יש צבר של מונולוגים מקבילים שניזונים מתיבות התהודה של עצמן. ולכן כשאנחנו מנתחים את המבנה הזה, ברור לנו שהערך המוסף המהותי ביותר של "תגלית" היום זה לא רק שמחנך הסיור יספר להם סיפור מדהים על מצדה, ואפילו יעשה את זה ב… ב… עם… עם אפליקציה של המודל האינטגרטיבי ו… זה נפלא, זה חשוב וזה טוב. אבל עצם העובדה שסיור "תגלית" יכול לתת פלטפורמה לאנשים לדבר וגם ללמד אותם להקשיב מחוץ לתחום הנוחות שלהם. זו לפי דעתי התרומה הסגולית שאנחנו עושים, כי היום בקמפוסים בחו"ל, בסושיאל מדיה בוודאי, אין את הפלטפורמות האלה, ואני חושב שבדידות, גם בדידות מחשבתית, גם בדידות ערכית ובהמון מובנים גם בדידות קיומית, היא הרעה החולה הגדולה ביותר שתוקפת את החברה המערבית ובייחוד צעירים, ועל זה "תגלית" צריכה לתת מענה אפקטיבי.

‏נעה: ואני מסכימה במיליון אחוזים. אני חושבת שעצם זה שאנחנו בתור מחנכים ומחנכות של קבוצות יכולים לשבת במקום ובאמת, באמת להגיד לקבוצה: "שבו שנייה. דווקא במקומות שאתם שומעים דברים שגורמים לכם להתכווץ מבפנים, זה המקום לנשום עמוק, להקשיב. עצם השתיקה שלכם לא אומרת שאתם מסכימים, זה רק אומר שאתם נוכחים וגדלים". פה נמצא הגדילה, זה התהליך.

‏ד"ר רביב: נכון.

‏נעה: ואני כל כך מסכימה. זה באמת, אנחנו נמצאים בדור או בתקופה שאין בה שיח, שאנשים מאוד מאוד קשה להכיל. גם אנחנו בתור ישראלים, זה מאוד דיכוטומי. אם אני נגד, לא יודעת מה, תומכת, יודעת שיש סבל לדוגמה בעזה, זה לא סותר את התמיכה שלי בישראל, את בעלי שמשרת…

‏ד"ר רביב: נכון.

‏נעה: במילואים…

‏ד"ר רביב: נכון.

‏נעה: זה יכול לבוא ביחד…

‏ד"ר רביב: בהחלט.

‏נעה: זה לא מקטין מאף אחד. ובאמת זה קול שצריך להישמע יותר ויותר, ואני ממש שמחה גם שאנחנו מקליטים את זה עכשיו, בתקווה שזה יופץ כמה שיותר רחוק.

‏ד"ר רביב: נכון. אנחנו אומרים בעצם למשתתף, או מנסים ללמד אותו דרך גם דוגמה אישית של המחנך או המחנכת, שא', תתחילו להרגיש בנוח עם להרגיש לא בנוח, ודבר שני, תבינו שהיכולת שלכם להתיידד עם עמימות, אפילו לפרק זמן ארוך, היא אבן בוחן לנשמה שהיא בתהליך של צמיחה.

‏נעה: וואו.

‏ד"ר רביב: זה לא איום אלא הבטחה לצמיחה שלכם כבני אדם. וזה כבר ערך חינוכי אנושי גדול מאוד בעיניי.

‏נעה: ממש. אני עוברת איתך לערך של ערבות הדדית, גם משהו שמדובר עליו במסמך. אני אשמח לדעת איך זה בא לידי ביטוי.

‏ד"ר רביב: אז פה, ערבות הדדית זה משהו שעבר אבולוציה ב"תגלית". הרי "תגלית" שהיא החלה לפני 25 שנה, אז צ'ארלס ברונפמן, שהיה אחד המייסדים וההוגים של הרעיון הזה, איש דגול שהיום כבר מעל לגיל 90 ועדיין מאוד פעיל ב"תגלית", הוא טבע את המונח no strings attached. כלומר, אנחנו נותנים לכם מתנה, אין לנו שום דרישה מכם, אין לנו שום ציפייה מכם, בואו ותקבלו משהו מהעם היהודי כמתנה לדור הצעיר, כפי שאת הגדרת בפתח דברייך. [נעה מהמהמת בהסכמה] ב-25 השנים האחרונות, תוך כדי ש"תגלית" צמחה וגדלה והתפתחה והפכה להיות היום כבר, מה שאני מכנה אותו נכס אסטרטגי לעם היהודי ולמדינת ישראל, גם הבנו שצריך להעביר הילוך וש"תגלית" תעבור משלב של רק invitation לגם expectation. כלומר, יש פה גם - אתה מקבל מתנה, אבל זו מתנה שנועדה גם להפעיל אצלך את הרצון לפעול למען העם היהודי ולא רק ללמוד על העם היהודי. כלומר, אתה לא רק משתתף במובן הפסיבי, אלא אנחנו רואים בך שותף לתהליך אסטרטגי לשימור ושיפור העם היהודי ומדינת ישראל. כדי לעשות את זה, הבנו שערך הערבות ההדדית הוא ערך משמעותי מאוד, הוא ערך בסיסי מאוד בעם ישראל זה אלפי שנים, אבל יותר מכך, האפליקציה או היישום של הערך הזה הוצף לפני השטח הרבה יותר חזק אחרי השבעה באוקטובר…

‏נעה: כן.

‏ד"ר רביב: כפי שאתם יודעים. אבל לי היה מאוד מאוד חשוב, ואני זוכר שישבתי עם ערן והתחלנו לדבר על הערך הזה, ואמרתי לערן: חשוב מאוד שאנחנו נציג את ערך הערבות ההדדית, שוב, לא כערך ריאקטיבי אלא כערך פרואקטיבי. אפרופו השאלה הראשונה שלך.

‏נעה: כן.

‏ד"ר רביב: ולמה הכוונה? ערבות הדדית אסור שהיא תבוא רק לידי ביטוי כתגובתיות לאסון או לצורך לעזור למישהו בשעת צרה, אלא היא צריכה להיות ערך עומד ותלוי בפני עצמו, גם בשעות צרה וגם בשעות הצלחה. כלומר, ערבות הדדית היא בעצם נכס צאן ברזל ערכי בעם היהודי, ואני מייחל ליום שבו נגיע, בעזרת השם, לכך שישראל תחזור בצורה כזו או אחרת ל… למסילה של נורמליות, אנחנו עדיין נמשיך עם התנדבות ועם עזרה ועם קבלה ועם נתינה, כי ערבות הדדית היא בעצם מורכבת משתי מילים שהן מילים מאוד מאוד בסיסיות באתוס היהודי. א' ערבות - אני מבין שהחיים שלי כיהודי, אני מבין שהחיים שלי כיהודי תלויים מניה וביה, גם בחיים של יהודים אחרים. והדבר השני היא הדדית - זה לא רק שהיהודי מהתפוצות בא לעזור לישראל, זה לא רק שהישראלי הולך לעזור לתפוצה, יש פה איזון בא' והיזון בה', שהם הדדיים ומכירים בערך של הערך כערך מוחלט בזמנים רעים.

‏ביחד: ובזמנים טובים.

‏ד"ר רביב: ולזה אנחנו מייחלים.

‏נעה: ואני רוצה באמת להרחיב על זה ולשאול, איך עושים ערבות הדדית דווקא בתקופה כזאת בלי שזה יראה כריאקטיביות? איך מעמידים את זה בפני עצמו?

‏ד"ר רביב: אוקיי, אז קודם כל, חלק מהפילוסופיה של אה… החינוכית של "תגלית" מדברת על מונח שנקרא שקיפות חינוכית. [נעה מהמהמת בהסכמה] ואנחנו כל הזמן מנסים להסביר, אתם, אתם שעומדים בראש המכון, מנסים כל הזמן להסביר למחנכים ולמחנכות שלנו שחינוך לא צריך רק להיעשות, כמו צדק, הוא לא צריך רק להיעשות, הוא צריך גם להיראות. אני מאוד מאמין שמשתתף אינטליגנטי צריך שתהיה לו תחושת בעלות על התהליך החינוכי שהוא עובר. כלומר, זה לא עכשיו שנעה באה ועושה דברים מדהימים והמשתתף מקבל את המוצר המוגמר מנעה ועובר תהליכים נפלאים. נעה ומחנכים אחרים באים ואומרים למשתתף: "תראה, אנחנו הולכים לעשות דברים כאלה ואחרים, הנה הרעיונות שעומדים מאחורי מה שאני הולך או הולכת לעשות איתכם, ובוא תבין מאיפה אנחנו מגיעים". [נעה מהמהמת בהסכמה] ופה, כשהמחנך או המחנכת מדברים עם המשתתף על מה זו ערבות הדדית, ולא רק נותנים לו לעשות את זה, ושמים לו את המסגור ואת ההקשר הנכון, אני חושב שזה עושה לו כיול מחדש של העדשות שבהן הוא בוחן את החוויה שלו. וזו המטרה שלנו. המחנך או המחנכת חייבים להסביר למשתתף מה הם עושים איתו, מה הם רעיונות היסוד שעומדים מאחורי הפעולה שלהם, מהי הפילוסופיה שעומדת, ואז גם לתת לו יכולת גם לבקר את הדברים האלה, ולא רק להיות משתתף פסיבי שעובר את התהליך שאנחנו הגינו בשבילו או בשבילה.

‏נעה: לגמרי.

‏ד"ר רביב: אז גם ערבות הדדית זה כך.

‏נעה: בעצם הם לא מובלים בתהליך שאני יוצקת, אלא הם, הם התהליך, אנחנו יוצקים אותו ביחד…

‏ד"ר רביב: הם התהליך והם שותפים לאבולוציה שלו.

‏נעה: מדהים. זה באמת מתחבר, כי בעצם כל הדבר הזה לא יכול לקרות בלי מסגור…

‏ד"ר רביב: נכון.

‏נעה: וכשמדברים על מסגור אז אנחנו ישר קופצים למודל האינטגרטיבי, שגם באמת אנחנו נרחיב עליו בפרק נפרד. ובמסמך מודגש הלב של "תגלית" הוא המשתתף או המשתתפת, כמו שציינת עכשיו, ושהחוויה היא קודם כל אנשים…

‏ד"ר רביב: נכון.

‏נעה: לא אתרים ולא עובדות.

‏ד"ר רביב: נכון.

‏נעה: איך זה בא לידי ביטוי?

‏ד"ר רביב: טוב, זה תמיד ה… השיר המוכר של יהודה עמיחי, "תיירים", נכון? [נעה מהמהמת בהסכמה] שכל מחנך סיור מכיר אותו מילדות. אה… לישראל יש הרבה סוגים של נופים, ובעינינו הנוף האנושי הוא הנוף המרכזי פה. כלומר, מדינת ישראל, ארץ ישראל, משלמים… מקיימים בעצם איזשהו… הם, הם מהווים סוג של רקע שבתוכו הדינמיקה שבין אנשים יכולה באמת לפרוח, להיבחן באופן ביקורתי. ישראלים שמכירים את יהדות התפוצות, יהדות התפוצות שמכירה את היהדות הישראלית - כל אחת מהקהילות האלה מתחילה להבין לאט לאט, על ידי "תגלית", את הנכסים והאתגרים של האחרת. והנוף האנושי בעינינו הוא הנוף המשמעותי ביותר ש"תגלית" באמת פועלת בשבילו, למענו ודרכו. בסופו של דבר, הסיור בישראל מסתיים, כי הלכת למצדה, היית שם שעתיים, יצאת. הלכת לתל אביב, היית שם שלוש שעות, יצאת. הלכת לכותל, היית שם ארבע שעות, יצאת. אבל ה-site עצמו מסתיים, ה-insight, התובנה לא מסתיימת. [נעה מהמהמת בהבנה] כלומר, הסיור של "תגלית" הוא סיור בן עשרה ימים שהתובנות שעולות ממנו יכולות לשנות את חייו של אדם, ולכן זה הדגש. וכשהמשתתף מבין שהוא המרכז, אני חושב שזה גם שם עליו סוג של אחריות שנובעת מתוך כובד המשקל ששמנו עליו והכבוד שאנחנו נותנים לתובנות הפוטנציאליות שלו לעצב את הסיור. ואז זה שם אותו במקום שבו הוא מבין: "אני בעצם זה 'תגלית', זה לא מצדה. זה לא. אלה משמשים אותי. הם הכלי שנועד בעצם להעביר אותי תהליך שהוא לא אינפורמטיבי אלא טרנספורמטיבי".

‏נעה: זה מדהים ומרגש וגם מתחבר שוב לערבות הדדית. גם כל הדבר הזה בעצם מתכתב אחד עם השני. ואנחנו כותבים שישראל היא לא רק יעד, מרחב חינוכי, כמו שאתה אומר. יש כאן שאלה, איך אנחנו שומרים על האיזון בין טיול שהוא מצד אחד רגיל ותיירותי, ואנחנו רוצים שהם ייחשפו באמת למגוון הזה של… שישראל יכולה להציע, לבין מסע שמעצב זהות?

‏ד"ר רביב: אוקיי, אז פה באמת זה… זה balance act שהוא לא פשוט, וגם אני חושב שיש פה שני דברים שצריך לתת עליהם את הדעת. א' אנחנו לומדים תוך כדי תנועה. ב' אף קבוצה אחת לא דומה לשנייה. ג' אף מחנך או מחנכת בסיור לא דומים לשני.

‏נעה: [מחייכת] לגמרי.

‏ד"ר רביב: נכון?

‏נעה: כן.

‏ד"ר רביב: ויש להם באמת את השפה שלהם, הגישה שלהם. אבל בנוסף לכך, אני חושב שהדרך ליצור את האיזון הזה נובעת מכמה דברים. א' האופן שבו אנחנו מציגים להם את ישראל במסגור שאנחנו עושים. אז כמה עקרונות יסוד שמופיעים גם במסמך זה להבין שכשמדברים על ישראל אז אנחנו מדברים על ישראל שהוקמה כמדינת העם היהודי בכללו, ולא רק מדינתו של העם היהודי היושב בישראל. זה מיד שם את המשתתף במקום שבו הוא מבין ש… שוב, באנגלית זה נשמע פשוט יותר רהוט, Israel is your homeland irrespective of the land which is your home. [נעה מהמהמת בהבנה] אין פה סתירה, אין פה חיכוך. אנחנו עדיין יושבים בפסח ואומרים "לשנה הבאה בירושלים" ולא אומרים "לשנה הבאה בניו יורק", ואין לי שום בעיה עם ניו יורק. אבל בוא תבין שיש פה איזשהו איזון בין הקונספט של ה-Homeland שלך שמחבר אותנו, לבין ה-land which is your home, שזה בסדר גמור. זה דבר אחד. דבר שני, אנחנו מקפידים להגיד שישראל קמה ושואפת להיות מדינה של אידיאלים ולא מדינה אידיאלית. וגם פה, המטרה להוריד את המשתתף מאיזשהו… מאיזשהו אתוס שהוא קודם כל לא מציאותי…

‏נעה: נכון.

‏ד"ר רביב: הוא לא נכון והוא גם מזיק! כי ברגע שרמת הציפיות שלך לא מציאותית, כך גם רמת האכזבות או הביקורת שלך לא מציאותית. אנחנו אומרים לו: "חבובי, הסוד הגדול ביותר של ישראל זה שהיא מדינה נורמלית. תאמין או לא, היא מדינה נורמלית". ופה צריך להבין, נעה, שיש פער מאוד גדול בין המציאות הרב-ממדית של ישראל, שאנחנו חווים כישראלים שחיים פה כל יום, לבין התפיסה החד-ממדית של ישראל על ידי מי שלא חווה את ישראל גופא אלא ניזון מהתקשורת…

‏נעה: מבחוץ.

‏ד"ר רביב: ורואה את זה… ואז הוא רואה דברים מאוד מאוד מסוימים. 99% מהתקשורת סביב ישראל נוגעת למלחמה ולקונפליקט וזה.

‏נעה: נכון.

‏ד"ר רביב: עם כל הכבוד, וזה באמת… אני לא קם כל בוקר ושואל את עצמי כישראלי: מה עתיד הציונות היום? ואני עוד אומר את זה בתור מישהו שבאמת מתעסק…

‏נעה: שעוסק בזה.

‏ד"ר רביב: עם זה כל הזמן.

‏נעה: [מחייכת] ממש.

‏ד"ר רביב: וואלה, יש לי… יש לנו חיים אחרים, יש לנו את הילדים, את המשפחות שלנו…

‏נעה: נכון.

‏ד"ר רביב: דברים אחרים.

‏נעה: והם לא נחשפים לזה בכלל.

‏ד"ר רביב: נכון. אז קודם כל, המטרה של "תגלית" היא מה שנקרא, לצמצם את הפער בין המציאות הרב-ממדית לחוויה החד-ממדית ולבוא ולהגיד… והדבר היותר חשוב בעיניי הוא מה שאני קורא לו the extraordinary power of ordinary life. [נעה מהמהמת בחיוך] העוצמה הגדולה של החוויה בישראל בעיניי לא נעה באורביט הזה שסביב ה-extraordinary. ישראל זה לא רק מצדה, "יד ושם", כותל וחוף בתל אביב. אלה דברים טובים, נחמדים, עומדים מאחוריהם סיפורים גדולים שבהחלט מספרים חלק מהסיפור שלנו. אבל בסופו של דבר, הנס הגדול של ישראל בא לידי ביטוי ברגעים הקטנים ה… שבהם אנשים פשוט חיים את החיים שלהם.

‏נעה: פשוט חיים את החיים.

‏ד"ר רביב: פשוט חיים את החיים שלהם. זה הנס הגדול פה, שאנחנו לא חושבים עליו לפעמים והוא…

‏נעה: וואי, בדיוק.

‏ד"ר רביב: עובר אותנו מתחת לרדאר. ואתה אומר: בוא'נה, היה חזון והייתה זה, ובמשך מאות שנים חשבנו, ומעזרא ונחמיה ויחזקאל, הם אמרו: יום אחד נחזור לפה, ומה חשבנו שנחזור? שנחזור וכל היום רק נדבר? לא, בסוף נחזור ונחיה חיים פשוטים, רגילים.

99% of our lives is ordinary. 1% is extraordinary.

‏נעה: כן.

‏ד"ר רביב: ואנחנו רוצים לתת גם דגש חינוכי על ה… באמת, על ה-extraordinary power of ordinary life. בוא תשב, תדבר עם מישהו על כוס קפה, על כוס תה, על מוזיקה, על חברים, על… שמה תהיה חוויה חינוכית עמוקה מאוד.

‏נעה: כן.

‏ד"ר רביב: היא גם יוצרת רלוונטיות. פתאום היהודי הזה מבין שזה לא כל הזמן דיבורים ב… A-ha moments. גם צריך a-ha moments. [נאמר כאנחת רווחה]

‏נעה: כן, פשוט נשימה.

‏ד"ר רביב: לרדת, לנשום והכל בסדר. הנורמליות של ישראל היא אחד הסודות הגדולים ביותר שלה, ואת זה אני…

‏נעה: [צוחקת] זה פשוט מדהים.

‏ד"ר רביב: אני רוצה לנפץ.

‏נעה: זה פשוט מדהים. אתה גם אומר את זה ובדיוק, זה בדיוק הבוקר שהיה לי. ירדתי מהרכבת בתל אביב השלום, צעדתי לכאן 20 דקות ברגל, וגם הרגשתי קצת תיירת מגיעה מהגליל, וגם יש את השלטים של, של חטופים…

‏ד"ר רביב: כן.

‏נעה: והסמלים כזה של המחאה שנמצאים, ובניין שכל החלונות שלו שבורים, ואנשים הולכים…

‏ד"ר רביב: כן.

‏נעה: וקורקינטים וילדים, והחיים ממשיכים. וזה בדיוק ה… כן, קסם והסוד הזה של ישראל, שהחיים פה הם רוב הזמן נורמליים.

‏ד"ר רביב: ומה שעוד יותר, מה שעוד יותר מדהים בישראל זה, את יודעת, [נעה נאנחת] אם את נוסעת לארצות הברית למשל ואת רוצה לבקר בארלינגטון, בבית הקברות הצבאי ארלינגטון…

‏נעה: כן.

‏ד"ר רביב: את צריכה לקחת אוטו ולנסוע לארלינגטון, ואת מגיעה למשטח דשא מפואר ומטו… אני לא אומר את זה ב… חס וחלילה, זה מדהים, זה עוצמתי מאוד. צלבים ומגני דוד, ותלוי מי היה ו… אוקיי. אבל זה מקום שמובחן מהמציאות היומיומית. אני, אחד האתרים הכי מקודשים לי בארץ, תאמיני או לא, זה שער הכניסה לחלקה הצבאית של הר הרצל, אבל שער הכניסה, לא הקברים. למה שער הכניסה? אני עומד שם לפעמים עם אנשים, עם קבוצות או אנשים, וואטאבר, אני עומד, אני אומר להם: "תעמדו ככה, תסתכלו ימינה - תראו אזור מקודש שמוקדש לזיכרון, לאזכרה, לאתוס, לציונות, לאהבת הארץ. תסתכלו שמאלה, תראו אגזוזים של אוטובוסים, אנשים צופרים אחד לשני". וזה, וזה רק להזיז את הראש, זהו, זה כל מה שזה. וזה… וזה קדוש הוא. אלה מתו כדי שאלה יוכלו להוציא אגזוזים ולצעוק. זה, זה אשכרה ככה.

‏נעה: כן.

‏ד"ר רביב: ובסופו של דבר, כשאומרים "במותם ציוו לנו את החיים", הם לא ציוו לנו חיים רק של כל הזמן אה… בלי חולין אין קדושה. וגם החולין הוא ערך מקודש, וצריך להבין את זה.

‏נעה: כן. אני אשמח שתרחיב, זהר, על הרעיון של "אחדות ולא אחידות". זה ככה משהו שאני שמעתי אותך מספר עליו הרבה פעמים ותמיד הוא מפיל עוד איזה אסימון.

‏ד"ר רביב: כן, אז… זה תמיד, [מגחכים] אני תמיד אומר לאנשים: חבר'ה, כשמסתכלים, כשמסתכלים על… על המורשת האינטלקטואלית, הרוחנית, הפרשנית של העם היהודי, אנחנו רואים למעשה שאחדות בעם ישראל תמיד הייתה ערך, אחידות בעם ישראל אף פעם לא הייתה ערך. מעולם לא הייתה ערך. יש איזה כשל… יש כשל רומנטי בזיכרון האנושי. כשאנחנו מסתכלים על העבר שלנו ומיד אנחנו רואים אותו באור מאוד רומנטי. יש אנשים שבאמת מאמינים, מאמינים! שעד לפני 200 שנה, תקופת ההשכלה, יהדות הייתה מאוד מונוליטית וכולם שמרו מצוות על פי הלכה, מאוד… חבר'ה, לא נכון, מצטער. זה פשוט לא נכון. לא היה רגע אחד בהיסטוריה של העם היהודי שבו היה קונצנזוס חובק כל על מה זו יהדות ולאן היא צריכה ללכת. אוקיי? לא היה. לא קיים. ומה שיפה זה זה שהחוסר האחידות הזה הוא לא רק מוכר ביהדות אלא הוא מפואר ביהדות. "בשלושה דברים ניכר אדם מחברו", נאמר בתלמוד, "בקולו, במראהו ובדעתו". בסנהדרין נאמר, יש ברכה שנקראת ברכת "חכם הרזים" - אם עומד אדם מול אוכלוסין של בני אדם, הוא חייב להגיד ברכה לפני שהוא מדבר איתם: "ברוך אתה אדוני אלוהינו מלך העולם, חכם כל הרזים. כשם שאין פרצופיהם דומין זה לזה, כך גם אין דעתם דומה זה לזה, וכל אחד יש לו דעה בפני עצמו". במדרש תנחומא יש את משה רבנו שעומד על אה… לפני מותו ומתפלל לקדוש ברוך הוא ואומר: "גלוי לפניך שאני עומד להיפטר מן העולם, אנא מנה על העם מנהיג שיסבול כל אחד מהם לפי דעתו". [נעה מצחקקת] כלומר, אין בכלל ניסיון…

‏נעה: להכיל…

‏ד"ר רביב: להתיך אותנו לכדי… גם, גם יותר מזה, וואי, זה יהיה משעמם!

‏נעה: ממש.

‏ד"ר רביב: תחשבי, את יודעת, אנחנו לפעמים לא חו… אנשים אומרים: וואי, הלוואי וכולם היו מסכימים איתי. אתה לא מבין כמה משעמם זה היה! אז הרעיון הוא שדווקא חוסר האחידות היא בעצם המנוע שמניע את גלגלי העם היהודי, מניע את השיח החברתי. זה בא במחלוקת בית הלל ובית שמאי, זה בא בתנורו של עכנאי המפורסם, ש"לא בשמיים היא", אנחנו עכשיו פה צריכים לדבר. זה בא ברבי יהודה הלוי שאומר: "חייבה החוכמה האלוהית שיברא האדם… שיברא אלוהים באדם, בני אדם ולא מלאכים, שתתנצחנה בהן מידות שונות ומזגים שונים יבואו בהם במחלוקת". כלומר, אנחנו לא אמורים לחשוב אותו דבר. וכשאתה מבין את זה אתה פתאום מבין, אפרופו מה שאמרנו על דיאלוג, שה-Meeting of the minds הזה ביני לבינך - אני צריך לחפש את נקודות אי-ההסכמה איתך כי זה לא מאיים עליי, את נותנת לי זווית שאשכרה אני לא יכול לראות, ואז אני אומר, בוא'נה, בלי נעה לצידי אני מפסיד משהו. אני מפסיד משהו מהחוויה היהודית שלי. אם נעה תחליט לסתום את הפה אני נהיה קצת יותר חירש. אפרופו ערבות הדדית, אפרופו עמיות יהודית.

‏נעה: ממש, זה מתקשר להכל.

‏ד"ר רביב: זה מתקשר להכל. [מגחך] אפרופו המודל האינטגרטיבי.

‏נעה: כן.

‏ד"ר רביב: הדברים מתקשרים אחד לשני, כי בסופו של דבר אנחנו רוצים להביא את המשתתף למקום שהוא מבין. תקשיב, הקול שלך הוא ייחודי וחסר תחליף, אבל הקול של כולם סביבך הוא גם ייחודי וחסר תחליף. אתה מצד אחד אדיר, מצד שני אתה קטן. והטנגו הזה בין grandeur in humility, בין ההדרה וצנעה, הוא, אני חושב, בלב לב לב של העם היהודי וזה משהו שיש לו תפקיד חינוכי מאוד מאוד גדול.

‏נעה: זה מדהים. ובאמת אם אנחנו ככה באמת נסכם את הפרק, אני חושבת שאם כל מחנך או מחנכת ששומעים את הפרק הזה, רגע שנייה נזרע שם את הזרע הזה שוב, כי הם שומעים את התכנים האלה בהכשרה בסמינר, אבל בעצם התוכן הזה לא חוזר וזה כל כך פרייסלס לשמוע את זה שוב ולרענן. להזכיר להם: אם המתנה הכי גדולה זה המקום הזה של דיאלוג, של לשמוע את כל הקולות, של אחדות ולא אחידות, של לתת את הבמה ועם זאת לשמור על הצניעות והענווה של כל אחד מהמשתתפים, באמת לנווט את המסע הזה למסע של עיצוב זהות ולא מעבר מנקודה לנקודה, אלא באמת משהו אה…

‏ד"ר רביב: נכון.

‏נעה: יותר מרגש. אז דוקטור זהר רביב, סמנכ"ל אסטרטגיות חינוכיות ב"תגלית", תודה רבה רבה על שיחה מעמיקה והצצה ל"רוח תגלית".

‏ד"ר רביב: בכיף נעה, שניפגש רק בטוב.

‏נעה: אמן אמן, ותודה גם לכם שהצטרפתם אלינו. ניפגש בפרק הבא של "חפירה טובה", ההסכת של מכון "תגלית" לחינוך וסיור.

---

לעוד פרקים של הפודקאסט לחצו על שם הפודקאסט למטה