מעשה בשישה סיפורים - סעודה אצל המלכה

רותו מודן רק רצתה להכין ארוחת צהריים לבת שלה, כשלפתע ניצת רעיון שהפך לקומיקס פרוע ומצחיק על נימוסים, הליכות, וילדה אחת קטנה שמצליחה ללמד גם את מלכת אנגליה משהו חדש על החיים

---

‏תאריך עליית הפרק לאוויר: 16/06/2025.

‏קריינית: אתן מאזינות ואתם מאזינים ל"כאן הסכתים", "כאן הסכתים", הפודקאסטים של תאגיד השידור הישראלי.

‏[תרועת חצוצרות חגיגית]

‏רחלי: חשבתם פעם מה הייתם עושים אם הייתם מוזמנים לסעודה אצל מלכת אנגליה? מה לובשים? [סגירת רוכסן] מה אומרים כדי להרשים אותה? [דיבורים] ובעיקר, איך אוכלים ליד המלכה? [שקשוק סכין ומזלג] גם רותו מודן חשבה על זה. זה קרה בארוחת צהריים [שקשוק צלחות, בדירה קטנה במרכז תל אביב, ובה ניצת רעיון. [מצית מופעל]

‏רותו: "ואני ממש זוכרת את היום הזה, הבת שלי הייתה בת חמש. היא באה עם איזה חברה מהגן, הם ישבו ובאמת הם אכלו כמו חזירות [שקשוק צלחות, ילדה צוחקת]. ואז א… אמרתי להם [מוזיקה נעצרת], "איך אתם אוכלות? מה יהיה אם יזמינו אותכם לארמון, לסעודה עם המלכה, בארמון בקינגהאם?" אז עמליה, החברה של הבת שלי, אמרה לי, "במקרה, מלכת אנגליה היא חברה מאוד טובה שלי והיא אמרה לי שאני אוכלת בסדר גמור". [תרועת חצוצרות] זה היה תשובה ניצחת, אני ממש צחקתי. זוכרת שאמרתי, "יש פה פוטנציאל לסיפור"."

‏[מוזיקת פתיחה]

‏מה קורה אם הילדה הולכת לארמון בקינגהאם ואוכלת לא מנומס כמו שאבא שלי הזהיר אותי שיקרה? מה יקרה? מה יכול להיות?

‏רחלי: שלום, אני רחלי שלו ואתם ואתן על "מעשה בשישה סיפורים", הפודקאסט על הסיפורים מאחורי ספרי הילדים האהובים בישראל. והיום, "סעודה אצל המלכה", שכתבה ואיירה רותו מודן. ספר שהמציא מחדש את הקומיקס לילדים בישראל, ולימד אותנו שלפעמים מותר, ואפילו כדאי, לשכוח מהנימוסים, ופשוט ליהנות. זה ספר על מרידה במוסכמות, שמרד בעצמו בלא מעט כללים, ועל משפט שכנראה יצא לכל הורה להגיד לילדים שלו. [מוזיקה נעצרת]

‏עומר: [בטון נוזף] "ומה תעשי אם מלכת אנגליה תזמין אותך לארוחה בארמון בקינגהאם?"

‏[מוזיקה מסתיימת]

‏רותו: "אני רותו מודן. אני א… קומיקסאית, מאיירת. אני מאוד אוהבת ספרי ילדים, יש לי אוסף של ספרי נוער, מאוד א… גדול, שעד היום אני קוראת בו."

‏רחלי: רותו הוא האמצעית מבין שלוש בנות. בת לזוג רופאים.

‏רותו: "אני גדלתי בבית חולים. [מוזיקת רקע שקטה] לקח לי הרבה שנים להבין שזה הייתה ילדות ייחודית. גדלתי בתל השומר, שיכון הרופאים, שזה בעצם שיבא שהקים את השיכון, זה היה הרעיון שלו איך לשמור את הרופאים קרוב לבית החולים, שאפשר יהיה לקרוא להם בכל עת. כשהייתי הולכת א… לאמא שלי לעבודה, כמו שאחרי הגן, בדרך הייתי עוברת דרך ההוספיס ודרך המחלקה לכירורגיה."

‏רחלי: מגיל צעיר, בילדות הלא ממש שגרתית הזו, צמחה לה אהבה אחת גדולה: האהבה לספרים, ובמיוחד לציורים שבהם. [צליל דפדוף]

‏רותו: "התחלתי לעשות בעצם קומיקס אולי עוד לפני שהתחלתי לקרוא קומיקס. אפילו בגיל שלוש הייתי מכתיבה לאמא שלי את הסיפור והייתי מציירת. אני חושבת שזה היה מאוד טבעי בשבילי."

‏רחלי: אבל בילדותה, בשנות ה-70, לא היה כמעט קומיקס בישראל.

‏[מוזיקה נעצרת]

‏רותו: "היה ב"הארץ שלנו" [דפדוף] קומיקס בשם "יואב בן חלב", [מוזיקה של סרטים מצוירים] שזה בעצם היה פרסומת של מועצת החלב. משהו כמו פופאי כזה ששותה חלב ונהיה חזק [חלב נמזג לכוס]. כל מיני דברים ציוניים כאלה. והיה ספר אחד של טינטין, שפורסם בעברית. זה מה שהיה בערך." [צליל דפדוף]

‏[מוזיקה מסתיימת]

‏רחלי: רותו מילאה מחברת אחר מחברת, מתנסה בהמצאת סיפורים על-ידי ציורים, בועות דיבור ובעיקר הרבה אינטואיציה בריאה. אבל במשפחה שלה לא תמיד ראו את זה בעין יפה.

‏רותו: "לא היה במשפחה שלנו אף אמן - היה שמועות שסבתא שלי הייתה מוכשרת במוזיקה כשהיא הייתה ילדה - זה לא היה קיים כאופציה."

‏רחלי: הבחירה של רותו הייתה בהחלט חריגה במשפחה שלה. אבל היה אדם אחד שלקח קשה במיוחד את העובדה שלא בחרה במסלול הרפואה.

‏עומר: "תאכלי בפה סגור, נינה!"

‏רותו: "אבא שלי בכלל חשב ש… רפואה זה המקצוע היחידי. [מוזיקת רקע] זאת אומרת, אם את לוזרית או כבשה שחורה, אז תלכי להיות עורכת דין, רופאת שיניים, מהנדסת אולי. כל היתר זה משהו ממש מאחורה לאנשים הרבה יותר א… טיפשים, או שלא יודעים מהחיים שלהם."

‏עומר: "ולא עם הידיים, נינה!"

‏רותו: "כשרציתי ללכת לבצלאל, א… אבא שלי ממש היה באבל. הוא ניסה לשכנע אותי שלא. אני הייתי תלמידה טובה והיו לו הרבה תקוות לגבי."

‏עומר: [בקול נוזף] "את יכולה לבקש ואני אעביר לך את המלח!"

‏רותו: "ממש היה לנו על זה הרבה ויכוחים, ריבים. הוא אפילו הלך ורשם אותי לאוניברסיטה, למשפטים."

‏עומר: "שבי זקוף!"

‏רותו: "שנים אחרי זה עוד היה אומר 'אחח, היית יכולה להיות רופאה פלסטית כזאת מעולה עם הידיים שיש לך'. בסוף כשהוא הבין שאני בכל זאת הולכת לבצלאל למרות כל השכנועים, [מוזיקה נעצרת] אז הוא אמר 'טוב, זה מקצוע ממש טוב לאישה. [מוזיקה מתחדשת] יהיה לך זמן לגדל את הילדים'. זה היה הדבר הכי מעליב שהוא היה יכול להגיד לי."

‏עומר: "אל תתנדנדי עם הכיסא!"

‏רותו: "הוא היה שוביניסט, הוא היה בן תקופתו. הוא לא עשה כלום בבית, כלום. פשוט שום דבר, חוץ מאולי חביתה בשבת."

‏עומר: "אל תדברי בפה מלא!", "אמרתי לך, לא עם הידיים!"

‏רותו: "ואמא שלי אותו דבר, גם היא. מצד אחד, העבודה שלה הייתה באמת אהבה גדולה שלה והיא השקיעה בה המון, אבל מצד שני, כל הזמן ניסתה גם לרצות את אבא שלי ולבשל לו ולעשות לו."

‏עומר: "אוף! כל הנימוסים האלה, מי צריך אותם?"

‏[מוזיקה נעצרת]

‏רחלי: אז רותו באמת הלכה ללמוד בבצלאל, ואפילו סיימה בהצטיינות. היא הביאה את בשורת הקומיקס לישראל [מוזיקת רקע] כשבשנות ה-90 ערכה עם ירמי פינקוס [מוזיקת רקע] את הגרסה הצברית של מגזין "MAD", ויחד איתו ועם מאיירים נוספים הקימה את חבורת הקומיקס "אקטוס טרגינוס" [כך במקור]. היא איירה ספרי ילדים רבים, שזכו בפרסים, ובשנת 2006 פרסמה את "Exit Wounds", או בשמו העברי, "קרוב רחוק", שזכה בפרס אייזנר, שזה בעצם האוסקר של הקומיקס.

‏[מוזיקה מסתיימת]

‏עומר: "גלינג גלונג! [דלת נפתחת, תרועת חצוצרות] טו-טו-טו-טו! אני לא מאמין. [מוזיקת רקע חגיגית] הוד רוממותה מלכת אנגליה מזמינה את נינה לסעודה הערב בשעה תשע."

‏רחלי: ואז, בשיא ההצלחה, רותו מצאה את עצמה בבריטניה, ברילוקיישן עם המשפחה בעקבות העבודה של בן-זוגה.

‏עומר: "אבל הרגע אכלתי."

‏[מוזיקה מסתיימת]

‏רותו: "הייתי לבד, הייתי בודדה כמו כלב. לא היינו בלונדון, הייתי בשפילד, ואמרתי 'אוקיי, מה עכשיו?'"

‏עומר: "עד שנגיע תהיי רעבה שוב."

‏[מוזיקת רקע]

‏רחלי: ואז היא נזכרה באותה ארוחת צהריים תל אביבית, עם החברה של הילדה מהגן שאמרה לה שמלכת אנגליה חברה שלה.

‏רותו: "זה שכב לי, הרעיון הזה, בצד. אבל לא בדיוק ידעתי איך לסגור אותו. אני תוהה אם זה במקרה ש… שסיימתי אותו דווקא כשהייתי באנגליה. זאת אומרת, כשהייתי באנגליה והבנתי אולי יותר לעומק את העניין הזה של נימוסים, של ההערצה של המלכה."

‏רחלי: הרעיון היה לכתוב סיפור על ילדה בשם נינה שכל הזמן מעירים לה על איך שהיא אוכלת. [כלי נופל]

‏[מוזיקה מסתיימת]

‏רותו: "נימוסים, בארץ יש להם יחסי ציבור מאוד גרועים. נימוסים זה בסופו של דבר התחשבות בסביבה [מוזיקה מתחדשת], אני לא נגד. אבל אני לא יודעת, היינו מה שאולי אז קראו "חוֹרָנִים", כן? כשהיינו מגזימות אולי, בחוסר הנימוס [זכוכית נשברת, ילדות צועקות], אז אבא שלי היה אומר לי…"

‏רותו ועומר: "ומה תעשי אם מלכת אנגליה תזמין אותך לארמון?"

‏רותו: "המשפט הזה קיים… אבא שלי, אני מתארת לעצמי, לא המציא אותו."

‏[מוזיקה מסתיימת]

‏רחלי: רותו התיישבה לעבוד [מכונת כתיבה], ואז שאלה את עצמה איך יהיה הכי נכון לכתוב אותו, או לאייר אותו.

‏רותו: "אני ראיתי שהכל בדיאלוגים, בעצם. ושיש הרבה דברים שאני רוצה לצייר וקשה לי לבחור. והבנתי שאני צריכה לעשות את זה בצורת קומיקס."

‏רחלי: אבל עם כל הניסיון שלה בקומיקס, ספר קומיקס לילדים עדיין לא יצא לה לעשות. ובכלל, באותם ימים, קומיקס בספרות ילדים בישראל עדיין היה אירוע נדיר. אבל היא ראתה בזה דווקא יתרון.

‏רותו: "זה שגדלתי במקום שלא היה בו קומיקס, ואפילו איור לא היה דבר כל-כך נפוץ, זה שחרר אותי מהרבה כבלים של מסורת, של מה זה קומיקס, שאנשים ב… שנגיד, בארצות הברית או בצרפת מחויבים אליה, אפילו אם הם לא רוצים."

‏רחלי: סגנון הקומיקס של רותו נותן הזדמנות לרדת לפרטים, אפילו הקטנים שבהם. וכך, באיורים שבספר, [מוזיקת רקע חגיגית] נפרש לפנינו אולם גדול ומפואר, במרכזו שולחן ערוך ומהודר, עליו כלי הגשה מוזהבים, וסביבו [המולת אנשים] עשרות טיפוסים צבעוניים בבגדים חגיגיים.

‏עומר: "שר הטקס נתן את האות [פעמון], ומלצרים נושאים מגשים ענקיים [דלת נפתחת] נכנסו לאולם. הם הגישו סופלה כבד אווז, מרק אבוקדו עם קוויאר, שבלולים ברביכה, רפרפת, סלט חסה וקנקנים של יין נתזים ורוד. הם הגישו חרטומנים ממולאים בשקדים ו-שלווים ברוטב אננס, פחזניות אספרגוס וסלט סרטנים."

‏[מוזיקה מסתיימת]

‏רותו: "כשהייתי ילדה נורא אהבתי ספרים עם הרבה פרטים והיה נורא חשוב לי הדיוק. [מוזיקת רקע] אם בטקסט כתוב שזה כלב פודל [נביחה] ומצויר כלב טרייר [נביחה שונה], אני לא יודעת, לי זה היה יכול להרוס את הספר. כי הייתי מפסיקה להאמין לאשליה. [מוזיקה מסתיימת] זאת אומרת, יש כאן את הדבר שזה מציאות פנטסטית ואמיתית והיא משכנעת. צריכה לשכנע."

‏[מוזיקת רקע]

‏רחלי: עד אז, כדי להגיע לכזאת רמת דיוק בפרטים ובשפת הגוף, רותו נהגה להיעזר בחברים, בני משפחה ולעיתים אפילו שחקנים מקצועיים, שידגמנו לה וישחקו את הסצנות שכתבה. אבל בשפילד הרחוקה לא היו הרבה אפשרויות, בעיקר כשחיפשה את הילדה שתשחק את נינה.

‏[מוזיקה מסתיימת]

‏רותו: "הילדה היא בת של חברים בשפילד שהתחברנו איתם, זוג שהאמא ישראלית, האבא סקוטי, ואורלי, הבת שלהם, דיגמנה לי. זה היה ממש נחמד כי אני בעצם צריכה לראות איך ילד מתפרע עם פסטה ולא רק להמציא את זה."

‏[מוזיקת רקע]

‏עומר: [מקריא]

‏"'אה, סליחה, יש פסטה עם קטשופ?'

‏'אני אשאל במטבח.'

‏'פסטה עם קטשופ לעלמה.'

‏'הו, רוב תודות (בחיי, אני כל כך מנומסת).'

‏נינה הביטה מבולבלת בכל המזלגות, הסכינים והכפות המונחים על השולחן.

‏'סליחה, באיזה מזלג אוכלים את הפסטה?'

‏'אין כאן מזלג לפסטה.'"

‏[מוזיקה מסתיימת]

‏רותו: "אמרתי ליעל, אמא שלה, שתכין לה פסטה [מצת של כיריים], ואז אמרתי לאורלי [סיר נסגר], "תאכלי לא מנומס." הילדה אנגליה, אבל בכל זאת עם אמא ישראלית."

‏[מוזיקת רקע]

‏עומר: [מקריא]

‏"נינה הייתה מיואשת. היא כבר הייתה ממש רעבה, אבל לא רצתה להעליב את המלכה.

‏'מה אעשה?'

‏'אני יודע! תאכלי איך שאת רגילה.'

‏'אה, זה קל.'"

‏[מוזיקה מתחלפת]

‏רותו: "היא המציאה את הדברים, זה היה פשוט תענוג, אני פשוט צילמתי אותם. נגיד, הקטע שבו היא סידרה את כל הפסטות במשך כמה דקות, היא הייתה קטנה, היא הייתה בת ארבע-חמש. ואז אכלה אותם כאילו כחבילה אחת. היצירתיות והרצינות שבה היא התייחסה לאיך לאכול לא מנומס, ממש הייתה מושקעת בזה. [מוזיקה מסתיימת] נורא חשוב היה לי, גם לילדים שלא יזכו באמת להגיע לארמון בקינגהאם, שיידעו איך זה באמת. אז ראיתי מלא סרטים על הסעודות בארמון בקינגהאם [מוזיקה והמולת אנשים], וכתבות איך מסדרים את הצלחות [הנחת צלחת]. למדתי על כל סוגי הסכו"ם [הנחת סכו"ם], סידורי פרחים [נקישה], הלבוש [נקישה], הכלבים [נביחה] של המלכה, אפילו המטוס [מטוס ישן מונע], שבאמת המטוס הפרטי שיש לבית המלוכה, או היה אז. אני חושבת שחייתי לפחות חצי מהזמן בתוך עולם סיפורי. וזה חלק מההנאה של הציור של ספר, לשקוע בתוך עולם, להמציא אותו ולחיות בתוכו איזה תקופה."

‏[מוזיקה מסתיימת]

‏אברהם: "אתה יודע מה ההבדל ביני ובין נינה? שאותי המלכה הזמינה שלוש פעמים."

‏[מוזיקת רקע חגיגית]

‏רחלי: זה אברהם קושניר, עיתונאי, במאי ומפיק, שכיהן כנספח הכלכלי בשגרירות ישראל בבריטניה. במסגרת התפקיד שלו, הוא ואשתו הוזמנו באמת לסעודה אצל המלכה אליזבת.

‏אברהם: "הוזמנו אל Buckingham Palace. יש חנות שנקראת 'Moss Brother', [כך במקור] שם שוכרים את כל הבגדים בהתאם למקומות. בשביל להיכנס בשערי בקינגהאם פאלאס, הגברים לובשים 'White Tie and Tail'. זאת אומרת, הזנב של החליפה מאחורנית הוא שסוע באמצע, הוא מתפצל לשני צדדים. רעייתי לבשה בפעם השנייה את השמלה שהיא הכינה במיוחד לחתונה של אחיה. [מוזיקה מסתיימת] לפני שיצאנו לבקינגהאם פאלאס, בתנו יעל מייד קראה, 'Mommy look like the Queen, and daddy like the waiter'."

‏[מוזיקת רקע]

‏רחלי: הכניסה בשערי הארמון מותנית בתדרוך מסודר.

‏אברהם: "יש אישה בשגרירות שלפני שאתה הולך, היא מסבירה לך בדיוק את כללי הטקס לפרטי הפרטים. אסור לעשות בושות, למרות שאנחנו מהמזרח התיכון. האחראית על הטקס לימדה אותנו מה צריך לעשות כשניצבים לפני המלכה. אותי לימדו לעשות מה שנקרא 'bow', מין השתחווות כזו, הטיית גֵּו לפנים, ורעייתי, היא למדה לעשות 'curtsy', מין קידה לנשים. וכך - אמא המלכה ואבא המלצר - באנו בשערי בקינגהאם פאלאס, גרם מדרגות יפהפה עם שטיח אדום, למעלה-למעלה ניצבת המלכה."

‏[מוזיקה נעצרת]

‏[הקלטה]

Queen Elizabeth: “Ladies and gentlemen, it is with great pleasure that I welcome you all here tonight.”

‏[מוזיקה מתחדשת]

‏אברהם: "ועכשיו לאוכל: עם הקוקטייל מכינים כל מיני מטעמים כאלה קטנים, יפים כאלה, עם צלחות ומפיות וזהו."

‏[מוזיקה נעצרת]

‏רחלי: אבל גם בקודש הקודשים, חנוט בחליפה ונימוסים, ממש כמו נינה, ברח לקושניר הישראלי שבו.

‏[מוזיקה מתחדשת]

‏אברהם: "ואני אכלתי את הסנדוויץ' של המלפפון הירוק שכרוך בין שתי פיסות של לחם לבן - בידיים." [תקתוק מצלמה, מוזיקה מסתיימת]

‏עומר: "מעולם לא נראתה בארמון בקינגהאם כזו סעודה. [מוזיקת רקע] הרוזן מרוקינגהם אכל בפה פתוח, המרקיזה מקווינסברי נשענה על השולחן, הדוכס מווינצ'סטר אכל עם הידיים, והברונית מיורק אכלה בכפית מהכלי המרכזי. אבל כמו תמיד, המלכה התעלתה על כולם."

‏[מוזיקה מסתיימת]

‏רותו: "אני קראתי שהדבר הכי נימוסי בסעודה, זה שהמארחת צריכה לאכול מנומס ברמה של הבן-אדם הכי לא מנומס בשולחן שלה. [מוזיקת רקע] מישהו אוכל בצורה גסת רוח - המארחת צריכה לאכול כמוהו, כדי לא לבייש אותו. זאת אומרת שהמלכה עשתה את הדבר הכי מנומס בעצם שאפשר. כולל להעמיד את עצמה באור מגוחך, אבל בעצם היא נשארה מלכה [מצחקקת] מנומסת."

‏עומר: "לבסוף נשענה המלכה לאחור בכיסאה והסיטה את צלחתה הריקה. [במבטא אנגלי] 'בחיי, זה היה יוצא מן הכלל!'"

‏[מוזיקה מסתיימת]

‏רחלי: הספר "סעודה אצל המלכה" יצא לאור בישראל בשנת 2010. הוא היה הראשון ברשימת רבי-המכר של אותה השנה, קיבל ביקורות מצוינות, תורגם לשפות שונות ברחבי העולם ואפילו עוּבּד להצגה.

‏נטעלי: "'סעודה אצל המלכה' זה אחד הספרים הישראליים, בעיניי הכי טובים שיצאו."

‏רחלי: זאת נטעלי גבירץ, עורכת העיתון "אדם צעיר" ועורכת ספרות הילדים בהוצאת "עם עובד". "סעודה אצל המלכה" הוא אחד מספרי הילדים האהובים ביותר בביתה, ואיור הסעודה הפרועה בספר אפילו תלוי בפינת האוכל המשפחתית שלה ונותן השראה לסועדים בה.

‏נטעלי: "ואיכשהו הוא גם קלאסיקה מיידית, שזה דבר מפתיע. מצד אחד הוא קומיקס, שזה נחשב א… דבר מאוד חוץ-לָאָרֶצִי. והוא גם על כל התרבות הזאת של מלוכה ואנגליה וכל מה שאנחנו לא. ומצד שני הוא באמת הכי ישראלי שיש. זה ספר מאוד-מאוד ישראלי ב-DNA שלו, בגלל שהוא כל הזמן מראה לנו מה אנחנו לא, ומתוך זה צומחת איזה גאווה במה שאנחנו כן. [מוזיקת רקע] זאת אומרת, יש כוח בשונות שלנו, הפרועה."

‏רחלי: לפי נטעלי גבירץ, הספר הזה חוגג את הבלאגן.

‏נטעלי: "והמלכה נסחפת לתוכו, ומה יותר יפה ממשהו נורא מסודר, שנכנסת אליו רוח חדשה וסוחפת? אז הרוח הזאתי היא בעיניי רוח ישראלית שנכנסת לארמון ועושה שם משהו שהוא נורא כאן ועכשיו. אנחנו חיים במקום שהמסורת שלו היא נורא-נורא קצרה. בישראליות שלנו, אנחנו נורא צעירים. והם, האנגלים, אולי הכי ותיקים שיש במה עושים ומה לא עושים."

‏רותו: "בארץ הוא באמת הספר הכי מצליח שלי, by far. אני חושבת שגם הספר הזה הביא לי קהל מבוגר לקומיקס שלי."

‏נטעלי: "יש בו משהו מרדני, בספר הזה. אבל זה לא עושה אותו לא-חינוכי. אני חושבת שהוא מאוד חינוכי, הוא גורם לילדים להסתכל על עולם המבוגרים שהוא נורא חסום בפניהם ונורא רציני, הוא נותן להם גישה אליו. ומגיע להם, מגיע להם שתהיה להם גישה אליו. וספרים כאלה דווקא נותנים הרבה כוח א… בידיים של הילדים, הרבה אפשרות ליצירתיות ולדמיון, ואולי גם יש ילדים שעכשיו הם כבר קצת יותר גדולים, שבזכות ספר כזה הפכו למאיירים ולסופרים, זה לא יפתיע אותי בכלל."

‏רותו: "הסיפורים מחכים בכל מיני מקומות. וזה אולי חלק מהכיפיות של לבחור חיים של יצירה, לא משנה איזו. זה עושה אותך ערה לסביבה מאוד. כי את, מתוך מניעים אינטרסנטים לחלוטין, מחפשת תמיד סיפורים או דימויים או רעיונות. וזה, אני חושבת שזה עושה את החיים יותר, יותר קשובים. גם לאנשים אבל גם לחיים בכלל. סליחה על ה… אולי פומפוזיות, אבל אני באמת מאמינה בזה. אפשר לחזור עכשיו לספר המצחיק והמשעשע."

‏[מוזיקה נעצרת]

‏עומר: "הנסיכים הזמינו את נינה להישאר, אבל נינה כבר התגעגעה הביתה. היא הבטיחה שתבוא לבקר שוב בחופש הגדול, ותלמד אותם עוד המון דברים נהדרים."

‏רותו: "זה כמו איזה נס קטן שקרה לי, הוא לא היה מתוכנן להיות. עשיתי אותו על הדרך בהפסקה בין פרויקטים. ו… הוא עשה לי כל-כך הרבה טוב, הספר הזה. [מחייכת] אני אומרת לכם, שתדעו, גם לאנשים שעוצרים אותי ברחוב ואומרים, 'מה עשית לנו? הילדים שלנו עכשיו אומרים שאפשר לאכול א…' אני אומרת, תגידו להם שהמלכה אומרת…"

‏[מוזיקת רקע]

‏עומר: [במבטא בריטי] "מהיום נאכל ככה באנגליה, אבל רק באירועים חגיגיים."

‏[מוזיקת סיום]

‏רחלי: האזנתם ל"מעשה בשישה סיפורים". אני רחלי שלו.

‏בצוות ההסכת חברים שירה קדרי עובדיה ויובל מלחי. העורך שלנו הוא ניר גורלי, המפיקה היא הילה שוקר. עיצוב סאונד ומיקס דניאל שמר שגם הלחין את נעימת הפתיחה. קִריין את הספר עומר פרנקל, ביצוע טכני שרון לרנר.

‏הציטוטים מתוך "סעודה אצל המלכה" באדיבות רותו מודן והוצאת "עם עובד".

‏תודה גם לתומר מיכלזון.

‏הפודקאסט שלנו מוקדש לזכרה של רז ברוכי, שהייתה ילדה קטנה עם לב גדול.

‏[מוזיקה מתגברת ומסתיימת]

---

לעוד פרקים של הפודקאסט לחצו על שם הפודקאסט למטה