top of page
טל זולטי

קשר און אוף - אורחת: תכלת גינס

הלו הלו! השבוע אירחתי את הסטנדאפיסטית המהממת תכלת גינס, לדבר על החיים ועל הקשרים הרומנטים והחברתיים כשיש לך לקות שמיעה. היא סיפרה לי ממתי היא הבינה שהיא לא שומעת טוב, איך זה התפתח ואיך היא התמודדה, דיברנו על איך זה להיות חירשת בחברת שומעים, על חיים עם מכשירי שמיעה וקריאת שפתיים, על למה כל הבני זוג שלה תמיד היו שומעים, על איך זה מסתדר ביחד, על איך זה לחיות בין עולם החירשים לעולם השומעים ולפעמים לא להרגיש שייכת לאף אחד מהם, על איך נולד מזה סטנדאפ ועל האתגרים בבראנז'ה הסטנדאפיסטית, על תת מודע שומע, על איך מקבלת אותה הסביבה של בן הזוג, על למה היא לא רוצה ילדים משלה, ואיך היא מתחילה עם בחורים, על קטעים מצחיקים שזה יוצר בחיים. היה מצחיק לאללה וממש מעניין!


 

תאריך עליית הפרק לאוויר: 07/03/2021.

(מוזיקת פתיחה)

היי קוראים לי טל זולטי, ואתם מאזינים לטוק אוף שיים, פה נדבר ללא בושה על מערכות יחסים, דייטים, סקס, מגדר או בקיצור כל מה שבאמת מעניין, יהיה מצחיק ומעמיק, בואו נתחיל (נגמרת המוזיקה)

שלום שלום לכל החמודים! יש לי היום פרק מיוחד עם בחורה סופר מיוחדת ומהממת, היא סטנדאפיסטית קורעת ומרצה ושמה תכלת גינס, תכלת היא כבדת שמיעה, אז יכול להיות שהיום תהיה לי דיקציה קצת מוגזמת, אבל זה רק בא לטובתכם, תכלת מה קורה?

תכלת: בסדר, טוב מאוד, ממש כיף לראות אותך מדברת ככה מוגזם עם השפתייםםם בדיקציהההה.

טל: איך הולך היום בנתיים?

תכלת: בסדר... זומים, כיף, אכילה רגשית, בלאגן, קצת מוזר, לא יודעת לאן בא לי לחזור, מה בא לי לחזור, מה יהיה, החתולה שלה מאחוריי מלקקת ככה גבולי בפושפוש לפעמים.

טל: היא אוהבת, כמו אמא, (צוחקת) תכלת באתי לדבר איתך היום, על עצמך, על הזוגיות שלך, על החיים עם ה... עם הכבדות שמיעה, נשמע לי סופר מעניין... קודם כל אני רוצה לשאול, התחרשת יום אחד או שזה היה תמיד ככה?

תכלת: זה היה מגיל מאוד מאוד צעיר, שמעתי הרבה יותר טוב, אבל אז שמו לב שאני שרה שירים לא טוב בגן, ושאני קוראת לאיזה ילד אחד, במקום תומר, אני קוראת לו כומר והייתי מתווכחת עם ההורים שלי "לא נכון לא נכון! קוראים לו כומר!" והייתי ילדה קציצה כזאת שאוהבת לאכול, אז כל פעם היו קוראים לי לאכול הייתי טסה, ואז שמו לב שאני לא באה לאכול שהיו קוראים לי, ואז לקחו אותי לבדיקות וראו שיש לי ירידה בשמיעה ומגיל מאוד מאוד צעיר, אני עם מכשירי שמיעה, נגיד למופע שלי היום אני קוראת "החיים בין און לאוף" בגלל המכשירי שמיעה האלה, הם אשכרה איתי נון סטופ, הם האוזניים שלי, אז זה קרה מגיל 3 והלך הדרדר, הדרדר, הדרדר, הדרדר עד שהתעוררתי איזה יום אחד ואמרתי "די תפסיקי להדחיק את זה" ואז הלכתי ועשיתי סטנדאפ.

טל: מה זאת אומרת, להדחיק את זה? היית מתכחשת לזה ? כאילו אין בעיה? בהתחלה? ואיך זה שאת ככה מבינה טוב אהה מדברת כל כך ברור ו...? זה לא... זה לא מובן מאליו...

תכלת: הצ', לא הצ', אני עבדתי עליה, מה עוד? יש איזה כמה הבהרות שקשה לי. ויש לי דיקציה חמודה כזאת, בהתחלה פעם היו צוחקים עליי שאני מדברת מוזר והייתי עצובה, עד שבאיזה גיל 20, 20 פלוס, כמעט 30, איזה בחור חתיך! אמר לי "מה זה מה זה הדיבור הזה שלך, וואוו איזה סקסי הוא" ואני זוכרת את זה, זה היה באיזה מאפיה או משהו, ואני מרימה את הראש ואני אומרת "מה?! אמרת שזה דיבור סקסי?! כאילו המבטא הזה?!" עפתי! מה איתך, כל הילדות צוחקים עלייך שאת מדברת מצחיק, שאת מפגרת, אעהעאעה וכל הקולות, ילדים חארות, אל תעשו ילדים.

טל: אבל לא היית בכיתה של חירשים או משהו כזה, נכון? היו עוד חירשים בכתה?

תכלת: רק אני השתלבתי, (צוחקות) משולבת יחידה. (צוחקת)

טל: והיום, היום יש לך חבר שהוא שומע נכון?

תכלת: תמיד היו לי חברים שומעים.

טל: איך את מסבירה את זה…? (צוחקת בקול רם)

תכלת: לא אני לא אגיד את זה.

טל: תגידי! זה טוק אוף שיים! (צוחקת)

תכלת: את אומרת, 15,000 מאזינים פה, לא נעים להגיד, שפשוט ממש כנראה מוצצת טוב וזה…, (צוחקות) זה עוד דרך איך אני מסבירה את זה, ככה, אני גדלתי בעיקר עם שומעים, כל המשפחה שלי שומעת, אני היחידה שלא שומעת, ו... גדלתי עם שומעים, אבל גם שהכרתי חירשים, זה תלוי אופי, זה לא משנה אם הם חירשים, שומעים, לא משנה מה, אבל אההה… לפעמים יש לי תחושה שחירשים, בחורים, יש להם ביטחון קצת פחות, ביטחון עצמי נמוך יותר, גם בין חירשים, יש דרגות וקליקות… כן את מתה, יש את אלה שמושתלים עם שתל השבלול, שמעת על זה? זה ניתוח שעושים לך בתוך הגולגולת, בתוך השבלול באוזן סיבוב וחצי של אלקטרודה, שהיא, כמו שמים לך מגנט ו... היא מזרימה לך כל מיני תדרים או פולסים חשמליים שעובדים במקום השערות של השבלול, יש כל מיני סוגים של שתלים וזה ניתוח בראש, עכשיו יש כאלה שעפים על זה ויש כאלה שלא, אתה עדיין קורא שפתיים ואתה עדיין כבד שמיעה, אבל החברה מצפה מאיתנו לשמוע 100 אחוז, וזה... עושים את זה למלא ילדים היום, וילדים קטנים מרגישים מאוד מתוסכלים, כי מצפים מהם לשמוע בזכות השתל, אבל עדיין לא מצליחים לשמוע, ויש עמוד באינסטגרם שנקרא "וידויים של חירשים". הם שומעים הם שומעים, אבל הם עדיין כבדי שמיעה, הם עדיין קוראים שפתיים הם עדיין מתקשים ואין שום פתרון שהוא 100 אחוז, לא משנה מה את רואה בטלוויזיה.

טל: ומה קורה בפורומים האלה?

תכלת: אה הרבה דיקפיק, סתם לא, (צוחקת) לא העולם, דווקא החירשים לא כל כך מקבלים אותי, אני די באמצע, כי אני לא מסמנת שוטף שפת סימנים, למדתי בגיל מאוד מאוחר, אבל אני גם צריכה להתאמן על זה כמו בכל שפה, אני איפשהו תקועה כמו הבין און לאוף, אני תקועה בין עולמות, של השומעים, של החירשים, אני קצת פה קצת שם, קצת לא פה קצת לא שם, כן, האמת, בסטנדאפ, שתחשבי בחדר אמנים כולם מדברים וכולם שמחים ונה נה נה ונה נה נה ואין לי מושג מה קורה, ואני לא מצליחה לעקוב, אני כזה בצד נהנית מהאווירה.

טל: מרגיש לי כאילו זה יכול להיות קצת בודד לפעמים, לא?

תכלת: כן זה בודד, זה מאוד, קודם כל סטנדאפ זה מקצוע בודד, ו… את עולה לבמה לבד, את עושה לבד, בסופו של יום, את מול עצמך, גם שאת יושבת עם חברים סטנדאפיסטים אז כל אחד רוצה לדבר על עצמו, לתת משלו, גם יש להם אגו, כל הקקות האלה, אז אה… או שהם עושים כסף ואז בחדר אמנים ובקליקות, כן גם יש את הקליקות של ה... ערסים, של נשי ותהני וכל האלה, את הקליקה של... את ההיפסטרים וכל האלה, ואני לא בשום קליקה, כאילו אני, איפה אני? אז אהה, זה לפעמים מבאס אבל אני לא נותנת לזה להוריד אותי.

טל: ואת חושבת שזה בגלל העניין של השמיעה?

תכלת: בין השאר, כן כי זה עניין של תקשורת, את יושבת, מדברת, הם עושים זומים, טלפונים, אין להם סבלנות לשבת ולדבר, ברור שיש פינג פונג וכאלה, אל תבכי!

טל: (צוחקת) חס וחלילה, בטח עכשיו זה אקסטרה קשה עם ה… מסכות וכל העניין הזה, אה… אם את אומרת, כן את אומרת שאת לא מדברת את שפת הסימנים ממש טוב ואת בעיקר קוראת שפתיים, נכון? זה התקשורת העיקרית, אז מה את עושה עכשיו? עם ה...

תכלת: מנחשת מה אנשים אומרים, עונה להם לא קשור, לא עונה להם בכלל, זה מצחיק, אממ… אני מבקשת מהם להוריד ושומרת מרחק, מה יש לי לעשות עוד?

טל: איך הכרת את הבן זוג שלך?

תכלת: אה... איך את אוהבת שאלות על זוגיות! איך את מחפשת ת'בשר! (צוחקת) אהה... לירון... לירון הכרתי אותו, לירון היה אמור להיות ריבאונד, ו… כן בדיוק הייתי אחרי פרידה של 3 שנים, את זוכרת? את היית חברה שלי בפייסבוק שנפרדתי מהאקס? בכיתי לכולם "תוציאו אותי מהבית, אני לא רוצה להיות עצובה, קשה לי, קשה לי" אז היתה פרידה קשה עם מישהו נורא אהה... שהחזיק אותי קצר, איך קוראים לזה? דומיננטי כזה, והיתה מערכת יחסים מאוד אמביוולנטית, כל יום זה היה: כן-לא, אז הוא היה קנאי בהתחלה, ו-ויתרתי, נגיד, על לשחק כי הוא היה חולם שאני אהה מתנשקת עם אחרים וזה היה עושה לו סרטים אבל אז איכשהו השתכנעתי שכן צריך לעשות פשרות, זיבי! לא עושים פשרות בזוגיות! לא עושים! עכשיו אפס פשרות… כלום!

טל: בטח אמרת לעצמך- אהה זה כי הוא אוהב אותי, זה כי אכפת לו ממני, בנות זה סימן אזהרה סופר מסוכן! זה לברוח! לברוח!

תכלת: זה נכון וגם את יודעת, הוא הלך ושאל את אמא שלו "למה אני כל כך מקנא לתכלת?" אז מה אמא שלו אמרה לו? את לא מאמינה, "זה סימן שאתה מואד אוהב אותה" וואו, זאת התשובה הכי מטומטמת שיכולה להיות! אין קשר! אין קשר בין קנאה לאהבה! את כן יכולה לקנא, אבל בקטע שזה טוב, וואלה שמים על חברה שלך, לוקחת את זה למקום טוב, לא למקום אובססיבי של "אל תעשי".

טל: זה לא אהבה בעיניי, זה שליטה, זה רכושנות.

תכלת: איזה קטע, הייתי בת ש... גדולה, בת 35, את לא חושבת שבגיל כזה מבוגר, את תפלי לתוך מערכת כזאת.

טל: אף פעם את לא חושבת.

תכלת: ברגיל אנחנו לא חושבות.

טל: הרבה פעמים, בעיניי, מבינים בדיעבד, מבינים אותם בלהסתכל אחורה, שאת בתוך זה, זה מאוד קשה.

תכלת: אבל רבנו כל הזמן ועדיין הייתי שם, איכשהו, משהו שכנע אותי שכן זה זוגיות ויש הרבה דברים טובים וזה, אבל איבדתי את עצמי, וואו זה היה מטורף, הוא היה בוכה לי ועושה לי רגשי.

טל: הוא היה גם שומע רגיל, נכון?

תכלת: שומע מאוד טוב. (צוחקות)

טל: ואז?

תכלת: ואז הייתי בבית קפה בפלורנטין ו... ראיתי מישהו, מישהו כזה חמוד, ואז באתי אמרתי לו "מה באת גם לשתות שוקו?" סתם... וזהו, ואז הכרנו, סתם התחלתי איתו, סתם אמרתי יאללה סטוץ, ריבאונד, להעביר הלאה וקבענו כבר, את יודעת, אחרי זוגיות של שלוש שנים, את לא זוכרת מה זה קונדומים, ואז אמרתי לו "טוב, תביא ת'קונדום, תביא זה, אתה יודע זה רק סקס" והנה אנחנו "רק סקס" כבר שנתיים.

טל: (צוחקת) וואו אחותי אני מתרשמת! מאוד! מאוד!

תכלת: מה? מזה שאני משתמשת בקונדומים בתוקף?

טל: קודם, (צוחקת) כן השימוש בקונדומים, זה מה שהעיף לי תתחת! (צוחקת) לא, קודם כל התעוזה של ללכת להתחיל עם מישהו, את בדר"כ מתחילה עם בחורים?

תכלת: אני לא מתביישת.

טל: זה תמיד היה ככה?

תכלת: כן, נראה לי שזה אופי, נראה לי שזה אופי, אין לי... אני לא מתביישת, אני יודעת לגשת לאנשים וכאלה...

טל: איך גברים בדרך כלל מגיבים לזה?

תכלת: סבבה, כן מ'כפת לי, אני מציקה לכולם, גברים, נשים, חתולים ברחוב, כלבים, כן אני מטרידההה, מטרידה זרים ברחוב, יש לי קטע כזה כן, סתם אני ניגשת לאנשים ברחוב, אני יכולה לשאול אותם שאלה על העיר משהו, נגיד אה... שהיו פעם מסיבות גג, אז תמיד חברה היתה לוקחת אותי, כי אני יודעת לדבר בקלות עם אנשים, איכשהו ישר לחבר את זה, סיטואציה משותפת, את מכירה את היצירתיות, האלתור.

טל: אני חייבת להגיד שגם מאוד מרשים אותי הביטחון, הביטחון העצמי, כי את אומרת נגיד על הבחורים החירשים שהם סובלים מחוסר ביטחון וממך אני קולטת מזה לא חוסר ביטחון אפילו עודף ביטחון, בקטע הכי טוב כן?

תכלת: כן, יכול להיות, הם אולי מול… שומעים מרגישים את החוסר ביטחון, ואולי כי הם לא גדלו עם שומעים, את יודעת אומרים ש… מי שחווה דחייה חברתית, אני חוויתי דחייה דווקא מהצד של החירשים את מבינה... הם היו אומרים לי, "לכי, לכי לחברים שלך השומעים" כאילו כן, בגיל צעיר אמרו לי "כאילו הם מבינים אותך, כל הזמן את מה? מה? מה? כאילו שאכפת להם ממך" וזה... אז ברגע שאת חווה דחייה, את יוצרת לך אנטי וחוסר ביטחון וכעס, המון כעס, את יכולה להבין אותם

טל: אני... יש לי חברה, שיש לה הורים חירשים, וחברה אחרת שלי הלכה לאיזה חתונה שהייתה שם שרוב האורחים היו חירשים, והיא אמרה לי שהיא ראתה מישהו ממש חתיך, והיא רצתה להתחיל איתו, ואז שהוא קלט שהיא שומעת, הוא כזה ממש לא היה בעניין, (צוחקת) הוא ממש כזה עשה פרצוף, ו... הוא כאילו בא להגיד לה משהו בשפת הסימנים, היא אמרה לו שהיא לא מדברת, אז הוא עשה לה ככה והלך (צוחקות) לא רואים, עשה עם היד כזה 'לא' והלך (צוחקת) והיא התבאסה רצח.

תכלת: יש מלא חירשים חתיכים, ומלא חירשות יפות ומדהימות והלוואי והיה כולם ביחד, את יודעת, לפני הקורונה, הייתי מפיקה ערבי הקראת שירה, שזה דבר תל-אביבי מגניב שאף פעם לא היה מונגש, אז הבאתי מישהי, שאת כל מה שאומרים, עושה בשפת סימנים, והייתי מדפיסה חוברת, אני ועוד אחת בשם מור, היינו מרימות את הערב הזה, היינו לוקחות עשרה אמנים, כל אחד מקריא עד 5 דקות, שיר, סיפור, מה עכשיו הולך, הפואטרי הזה וכל אחד מה שהוא רוצה, תקשיבי... זה היה פצצה! זה תפס יותר מסטנדאפ! ואנשים היו, באו חירשים, באו כבדי שמיעה, באו מלא שומעים מכל הארץ, תקשיבי עשיתי את זה שנתיים כל ערב היה שישים-שבעים איש, התערבבו מדהים! וזה היה כל כך מרגש לראות את זה ועוד דברים כאלה צריך להיות... ככה... זה היה סופר מרגש.

טל: זה, בעיניי, כ"כ חבל שנוצרת הפרדה כזאת, את אומרת הם מרגישים דחויים והנה אני אומרת לך חברה שלי הרגישה דחויה על ידם, זה כזה...

תכלת: צריך להנגיש, אם מספיק נגיד, אני רוצה לראות מחזה בתיאטרון, אז אני לא שומעת ולא תמיד יש כתוביות, אז אני... הם גם רחוקים, אני לא רואה את הפה שלהם, הם גם זזים, אז אני מבקשת לקרוא את המחזה לפני, שזה מאוד עוזר! או... יש מלא פתרונות או לקרוא את המילים לפני, שפת סימנים, כתוביות רצות, תמלול ואנשים פשוט לא חושבים, לא חושבים.

טל: אין את המודעות בעצם.

תכלת: נכון שאני אומרת לאנשים שאני צריכה לקרוא שפתיים, אומרים לי "יההה ומה אתם עושים באמת עם המסכות? ומה זה? יההה לא חשבנו עליכם!" ככה... עכשיו גם אחרי שנה.

טל: עם המסכות זה ממש בעיה, אני זוכרת שכתבת גם משהו על פקח, נכון? שהיה לך ריב...

תכלת: השוטרים או הפקח? היו שוטרים גם שהם ישר קלטתי ו... וואי, אבל יש לי הרצאה מול שוטרים, אסור לי ללכלך עליהם, (צוחקת) לא נורא, הם יודעים שהם פוסטמים, וזה קטע, הבוסים שלהם יודעים, מי שמזמין אותי, יודע שהם טיפשים, לא יודעת כאילו הם השלימו עם זה, אה... חזרתי מהספורט וחברה ואני היינו, בדיוק הורדנו מסכה כי דיברנו, ואני קולטת ניידת, (קול של חריקה) עושה חרקה מולנו, ארבעה שוטרים, כולם עם מסכות, אמרתי יאללה, מה באו עצרו לשתי בנות, חברה שלי גם כזה שרירים בבטן, כוסית, ואז אמרתי וואה, וואה, ידעתי שהולך להיות רע! הלכתי הצידה לנשום, למה אני... אני… מתחממת מהר... כן אני מהקריות במקור, (צוחקת) אני ערסית, אז ואני רואה, אני אומרת להם אני צריכה לקרוא שפתיים, תורידו את המסכה, אין לי מושג מה אתם אומרים, כן קיבלתי דו"ח, לא קיבלתי דו"ח, כן מותר ספורט, כי זה היה עוד בהתחלת הקורונה, והוא לא רצה להוריד את המסכה, ואני מראה לו אישור שהוא חייב להוריד את המסכה, עכשיו, תראי מה זה מטומטם, הוא אומר עם המסכה לחברה שלי, שהיא מרוב פחד שמה עליה מסכה, הוא מסמן לה עם הידיים להגיד לה מה שהוא אומר, וחברה שלי לא יודעת מה לעשות, וואו, ואני חטפתי צרחות שם, ובאיזשהו שלב אחד מהם הוריד ואמר "אני נותן לך התראה" והם סתם הציקו סתם, חתיכת מטומטמים, הוא נתן התראה על מסכה והוא אמר "לא יצאתן מהספורט, לא עשיתן ספורט", בלה, בלה, בלה, סתם רצו להציק.

טל: אבל אם את קוראת שפתיים, אז מה הם מצפים שתעשי? איך את יכולה להיות עם מסכה? מה זה קשור לספורט בכלל?

תכלת: פעם אפשר היה, אם עושים ספורט לא ללכת עם מסכה או משהו, אז יש חוק, הוראה ממשרד ה... איזה משרד זה…? הבריאות. (צוחקת) יש הוראה ממשרד הבריאות פשוט להוריד את המסכה ולתפוס מרחק, כי די כמה את יורקת, ואנשים לא עושים את זה, הם מפחדים, לא מהקורונה, הם מפחדים שיתפוס אותם פקח (צוחקת) זה היה לי, שמישהו פחד, שלא רצה לתת לי שירות, רציתי לשכור רכב, והוא לא היה מוכן להוריד את המסכה, והיה... אפילו היה הפרדה, ה… חתיכת פלסטיק הזה, המחחיצה, הוא לא היה מוכן להוריד, הוא לא רצה לתת לי שירות בלי להוריד את המסכה ו-וואו, השתגעתי, הוא אמר "אני מפחד שיבוא פקח, הם אורבים לי ומציצים לי ונותנים לי דו"ח".

טל: אבל הוא יכול גם לקבל דו"ח על אפליה לא? על זה שהוא לא מוכן לתת לך שירות.

תכלת: הם לא יודעים לתת דו"חות על אפליה, זה חכם מידי, הם לא יודעים מה זה. (צוחקות)

טל: אני חוזרת רגע ללירן, אז את אמרת לו "תביא קונדומים"? (צוחקת)

תכלת: כן... הרגשתי, הרגשתי שאנחנו נכנסות למקום כזה… לא, ראיתי שהקונדומים שלי לא בתוקף, (צוחקת) ונלחצתי ושלחתי לכל החברות, ועשינו מסך אם אפשר להשתמש ועד מתי, כן זה היה חמוד, וזהו מה… מה איתו? הוא… האמת הוא סבבה, הוא נותן חופש... חמוד, אפשר לדבר איתו, זה… זה כאילו סוג של חוויה מתקנת, ממש!

טל: הוא ישר ידע שאת חירשת? או שהוא לא ידע בהתחלה?

תכלת: לא, הוא ראה שאני לא שומעת אותו ו... הוא יצא אחרי כזה, מהבית קפה, וואי אני לא זוכרת… אמרתי לו, אמרתי לו, אני לא שומעת טוב, אז הוא הלך לאור ודיבר ברור, עכשיו, תקשיבי, הוא... מדבר מהר, הוא בולע מילים, ובהתחלה היה לי מאוד מאוד קשה ללמוד את השפתיים שלו, וזה מה זה מצחיק, כי הוא, כשהוא בסטלה מעשן, הוא... כל הזמן מספר את אותם סיפורים, עכשיו בגלל שאני מפספסת מלא, אז בסיפור הבא ביום הבא, אני משלימה, (טל צוחקת) כן! כמו משחק! כמו אנסין באנגלית! כמו השלמה! וזה עושה לי טוב.

טל: אז את לומדת כל בנאדם את השפתיים שלו ואיך הוא מדבר? את כבר יודעת לזהות אותו איך הוא מבטא מילים מסוימות?

תכלת: כן, ממש, אנחנו, כולם, זה מיומנות נרכשת כן... גם נגיד לפני שבא לכם גרעפס אנחנו יודעים, אתם קצת, אתם עושים איזה אחורה כזה (צוחקות) או... או שבא לכם לשחרר איזה קטנה, ו... אתם, ישר אנחנו רואים את המבט, אנחנו ממש קוראים מימיקות, מימיקות זה הבעה? כן אנחנו יכולים לראות אם מישהו נגיד רוצה להפליץ, זה... קודם הוא מחפש... אם מישהו רוצה להפליץ אז קודם הוא נלחץ. (צוחקות)

טל: מבטים, מבטים סביב לראות איך משחררים את זה באלגנטיות.

תכלת: כן זה המחשבה הראשונה, כאילו איפה, מה אני, איך כדאי, איפה כדאי, ימין, שמאל, איך להפעיל את זה, (טל צוחקת) זה כמו פאנץ', איך אה... איך קוראים לו, נו, וואו בואנה הקורונה דפקה לי ת'מוח, לואי סיקיי אומר שפלוצים זה תמיד מצחיק ואני מסכימה עם זה ושאני התחלתי עם הסטנדאפ, אז הרבה אנשים ש"מבינים", אני עושה עם האצבעות מרכאות, "מבינים", אמרו לי...

טל: כל מיני גברים שבאים להסביר לך מה זה סטנדאפ במילים אחרות?

תכלת: נכון, אמרו לי לא לדבר על פלוצים על הבמה, וזה לא יפה ולא לדבר על זה וזה וזה, וזה זיבי.

טל: (צוחקת) מתה על אלה, מתה על אלה, בסטנדאפ זה השיא, (צוחקות) אומרים להם תסתובב רגע, עכשיו קח את העצה, תתכופף ותכניס, (צוחקות) ואיך זה בעצם נהיה מסטוץ לקשר של שלוש שנים? שלוש שנים אתם ביחד? שנתיים?

תכלת: כן את מרימה את הראש יום אחד ואת קולטת שזה הדבר הנכון, שהרבה זמן, אהה, אתם מסתובבים ביחד, היתה לי הרצאה, אני מעבירה הרצאות לנוער, על שמיעה וקבלת השונה וכל זה, ו-וואו אני חולה על ההרצאות לנוער, זה תמיד מה זה מצחיק, ו… הוא... בא איתי לדרום, איפה שהוא גר, ושמה במקרה זה היה הבי"ס שלו שהוא הכיר וככה נסענו בכל הארץ והוא בא איתי להרצאות וישנו ביחד ש... כשהופעתי בערבה, איזה כיף, שמזמינים אותך להרצאה, באיזה מושב רחוק, נותנים לך גם לילה, קיבוץ גונן בצפון, או בפארן בערבה וזה כיף, ומארחים אותך, אז הוא היה בא איתי וככה התחברנו ממש.

טל: היית מזמינה אותו פשוט?

תכלת: כן.

טל: והדבר הזה, הוא... את חושבת שהוא הפריע לכם במשהו? ה… הפער ביניכם בין השמיעה לאי שמיעה?

תכלת: אצלו, אצל לירון לא, אבל... לא לא אכפת לו, תקשיבי את מכירה אותו את עפה, מקסים רצח באמת... אבל אהה... אבל היה לי חבר שהוא היה עוסק במוזיקה, ולו זה יותר אני חושבת הפריע, הוא היה מתבאס שאני לא שומעת שהוא קורא לי במקלחת, או… שהוא לא יכול לדבר איתי סתם ככה באופנוע שאני מאחורה, ושטסנו לחו"ל הוא חוטף קריזה שהוא היה קורא לי ואני… שאני חוצה את ה… את ה... בנמל תעופה שהייתי ממשיכה הלאה, והוא תקוע שם עם איזה משהו חשוד, (צוחקת) והוא צועק לי צועק לי ואני לא שומעת, והוא לא יכול לעבור, (לוקחת אוויר של בהלה) וואו! הוא היה חוטף עצבים! כאילו את עכשיו יכולה לצחוק על זה, אבל באותו רגע, פחד אלוהים, אז יש אנשים, אני חושבת שזה המון עניין של אופי וגם תעסוקה ודברים משותפים, שהם לא מבינים אותי, אז אני מסבירה, אבל יש לי תת מודע של שומעת, זה כי שגדלתי, אז גדלתי במשפחה עם מלא מוזיקה, סאונד... כל האחיות שלי שומעות, חופרות, הכל..., אז נראה לי בתת מודע במחשבה...

טל: … את מרגישה שאת שומעת... ומה עם הסביבה, הסביבה שלו, הסביבה שלך... איך הם קיבלו?

תכלת: לירון, יש לו משפחה מרוקאית כזאת חמה, ואני מרגישה בנוח, הן צועקות שם, את הנשמה הן צועקות, זה ממש ממש כיף, ממש, ויש לו ילד, כן… הוא לא גרוש, הוא יצא עם מישהי ועשו ילד והשאיר, כן... והילד קיבל אותי בצורה מדהימה, ממש חמוד, ומדבר ברור ומתוק, עכשיו בן 11.

טל: והילד קיבל את זה? לגמרי? הוא הבין את זה? אני חושבת שילדים, יש להם יותר פתיחות לדברים האלה.

תכלת: כן, זה כאילו אפילו לא דורש מהם מאמץ, הם מקבלים את זה וזהו, ומבוגרים את צריכה להסביר להם יותר...

טל: והמשפחה שלו, ההורים שלו, האחיות שלו, הם גם קיבלו את זה סבבה? כי אני מבינה שלך יותר קל שהם צועקים וזה... את לא צריכה לשמוע את זה אבל איך הם קיבלו את זה?

תכלת: הם קיבלו את זה סבבה, כן, אני יכולה לשתף אותך בזה שהיו בני זוג, שהם רצו ילד או משהו רציני, אז אהה... או שהם באו ממשפחה מאוד מסורתית, אז הם כן היו דואגים אם זה גנטי, אם זה עובר, אם אהה... כן, יש כאלה שעשו מזה איזושהי מגבלה, כן האמת שהיה לי בהתחלה... את מרגישה פגומה, משהו לא בסדר, את צריכה לבדוק, את צריכה זה... אבל בלי קשר אין לי ילדים ולא נראה לי שאני אעשה.

טל: את לא רוצה?

תכלת: לא אני אף פעם לא רציתי, כי זה כמו עם חיות, כל עוד יש יותר מדי מהם שצריכים אהבה, בחוץ, וצריך לעזור להם, אין שום סיבה לייצר עוד, (טל צוחקת) כן, אני אומרת בסטנדאפ, שהייתי מאוד רוצה לאמץ, באמת, אני בהתנדבות באליפלט, עם הילדים של הפליטים, ואז בפאנץ' אני אומרת, בבדיחה, שאם אני אאמץ, אז זה יהיה הכי כיף, הוא יגיע לגיל ההתבגרות ויגיד לי "את לא תגידי לי מה לעשות! את לא באמת אמא שלי!" ואני אגיד לו "נכון, ואני עוד יכולה להתחרט, הקבלה על המקרר", (טל צוחקת) כן אז... אה, ויום אחד עשיתי את הפאנץ' הזה ומישהי בבמה באה ואמרה לי, אחרי זה אמרה לי, בקהל, אני ילדה מאומצת ולא צחקתי מזה.

טל: אוי… היום יש בעיה עם הפוליטיקלי קורקט. (צוחקת)

תכלת: מלא!

טל: באמת, מישהו יכול להיפגע, צריך להיות סופר זהירים כזה, לא קרה לי, מזל, לא כי אין לי בדיחות שהן לא פוליטיקלי קורקט, יש, פשוט למזלי לא נתקלתי כאילו בקהל שנפגע מזה, אבל היום אני בסופר מודעות, אני ממש משתדלת… ועדיין, עדיין יוצא לי...

תכלת: יש לי איזה בדיחה מטומטמת על שפם של אתיופית, שאתיופית מחמצנת שפם, משהו כזה, ועד היום יש לי נקיפות מצפון על הבדיחה הזאת, שעשיתי אותה... אבל אה...

טל: יש לא מעט בדיחות שהורדתי, כי זה גם כבר לא מצחיק אותי, את מבינה, אני אומרת, טוב זה מנציח כזה סטריאוטיפים שאני רוצה להעיף, אז... אז ביי! (צוחקת)

תכלת: על מה את הכי אוהבת לדבר?

טל: מה, בסטנדאפ? (צוחקת)

תכלת: כן! כן, כן... אני מראיינת אותך, כי אני לא שומעת מה את אומרת על הבמה.

טל: לא חושבת שיש לי איזה נושא ספציפי, אני אוהבת לדבר על ההורים שלי.

תכלת: כל הדברים הלא פתורים.

טל: (צוחקת) כן... על ההורים שלי, על בע"ח אני מדברת גם הרבה, (צוחקת) כן אבל לא יודעת כל מיני כזה... מה איתך?

תכלת: כל הדברים הלא פתורים, זה על ההורים, וה... מה יש לך עם בעלי חיים? את מדברת על זה שהיית טבעונית והפסקת להיות טבעונית ועכשיו כולם שונאים אותך? (צוחקות)

טל: יש לי בדיחות גם על טבעונים... כן...

תכלת: מה שאנחנו בלתי נסבלים?

טל: לא על זה שטבעונות זה כאילו טוב לסביבה, כי הפלוצים של הכבשים והפרות…

תכלת: איך הגענו עוד פעם לפלוצים?

טל: הם עושים... הם עושים חור באוזון! אז אני שואלת את הקהל, אם הוא פעם הריח נוד של טבעוני? (צוחקות)

תכלת: וואה וואה.

טל: אין רפת בעולם שמסריחה כמו החרא הזה! (צוחקת) טבעונים, אל תכתבו לי, דיי, אני בעצמי טבעונית, הייתי 4 שנים, זה בסדר...

תכלת: גם אני טבעונית ועדיין, אנשים מרחמים עליי שאני טבעונית, יותר מאשר שאני מתחרשת! (צוחקות) טל, מה עוד רציתי לשאול אותך! מה עוד אני מפספסת ולא שומעת ועכשיו יש לי הזדמנות! אה כן, מי הכי מצחיק אותך בסטנדאפ? שמות!

טל: שחר חסון.

תכלת: אוי ואבוי, ביי.

טל: (צוחקת) מה, אני אעשה זאת האמת, הוא באמת, הוא פשוט גאון בעיניי, הוא ממש מצחיק בעיניי, הוא רמה בינלאומית לדעתי, אבל אה... אבל אני אוהבת הרבה, כאילו אני אוהבת הרבה סטנדאפיסטיות, אופיר סגרסקי וחגית גינזבורג, ואני, אתן, את כל האורחות שלי של הפודקאסט (צוחקת) ואת תכלת גינס! (צוחקת) רציתי לשאול אותך גם אם עכשיו אה... נגיד מקשיבה לנו מישהי שהיא כבדת שמיעה.

תכלת: קודם כל, כל הכבוד לך! מקשיבה מישהי שהיא כבדת שמיעה, כל הכבוד שאת מצליחה לשמוע עדיין ותהיי חזקה! תעשי הרבה אימוני שמיעה, לא לאבד את השמיעה, אני בחיים לא הצלחתי לשמוע רדיו אהה... ואם את צריכה תמלול יש לי! כי אין לי מושג איך אני נשמעת עכשיו ומה שומעים ומה אמרתי ואיך טל ערכה אותי.

טל: ואם זה הפוך, אם מישהו רוצה להתחיל עם מישהי כבדת שמיעה, יש לך טיפים?

תכלת: למה שבחור ירצה להכיר כבדת שמיעה? אה! האמת מה זה כיף! בת זוג שלא שומעת, אה כי היא פצצה? לא, האמת פעם, חברה חירשת באה לישון אצלי, זה היה חלום, עשיתי רעש כמה שאני רוצה, לא פחדתי שהיא תתעורר, וואו, אין, זה מה זה נוח, את לא מבינה כמה נוח, אני גם לא, לא חופרת בטלפון, הכל הודעות, (צוחקת) מאוד ממליצה על בת זוג חירשת או כבדת שמיעה, כן מאוד! האמת, וואו, הייתי יוצאת עם עצמי, תכלס! יש לנו גם הנחות בארנונה, יש לכבדי שמיעה הנחות בארנונה, משהו בסגנון 80 אחוז, יש כאלה שיש להם קומבינות ממש והם יודעים לעקוף בתור, אה היה לפני שנתיים, קיבלנו מתנה, כרטיסים לסרטים ישראלים בחינם, כן... מזעזע...

טל: (טל צוחקת) סרטים זה גם, זה רק עם כתוביות, נכון?

תכלת: בגלל זה, בגלל זה קיבלנו את ההטבה, לא היה כתוביות, אז מישהו תבע אותם ונתנו לכל החירשים, סרטים ישראלים, כן זה חוק חובה כתוביות, מגניב לגמרי, גם מדובב, הכל! הלכתי לכל הסרטים הישראלים שהיו, אפילו ל... אנימציה לילדים בני 3, "שכחו אותי בגלקסיה" בגלל שהיה כתוביות, כן אל תשאלי מה זה בכיתי, כי הדינוזאור הזה עזב אותו והוא חזר הביתה...

טל: ומה, ספרי לי קצת קטעים מצחיקים, שהדבר הזה מפגיש אותך איתם?

תכלת: השמיעה האמת מפגישה אותי עם הרבה דברים, כי זה חוש של תקשורת בינאישית, בכל מקום, אני נתקלת באיזשהו קושי עם השמיעה, אם זה בלהזמין קפה, יש לי סרטון מעולה שרואים, תחפשו אותו ביוטיוב, שרואים שהכלבה שלי עוזרת לי להזמין קפה מארומה, כי אני לא שומעת שאומרים את השם שלי ברמקול, אז אני באה עם הכלבה, אומרת את השם של הכלבה, ושהיא קופצת אני יודעת שהקפה מוכן, וזה משהו שעשיתי עוד הרבה לפני שעשיתי סטנדאפ וכאלה, אז ביום יום, אפילו קפה זה פוגש אותי, פוגש אותי, נגיד חשבתי עכשיו ללמוד תואר שני, אז אני צריכה הנגשה, איך מנגישים למישהי שלא יודעת שפת סימנים? יש תמלול, יושב לידי מישהו בשיעור ומתמלל הכל, שזה גם קשוח, היו לי מתמללים בתואר ראשון שלא היו מתמללים מה שהמורה אומר והיו ממציאים סתם, עד היום, עד לא מזמן, אני חושבת שאיזה מורה קילל אותנו והכשיל אותי בכוונה הקקה, זה פוגש אותך בכל מקום, אפילו באוטובוס שאת עולה, את מנסה לשמוע לאן התחנה מגיעה.

טל: ממה שאני שומעת שאת אומרת, זה עושה אותך מאוד יצירתית.

תכלת: כן, כן, בול, טל, בול, בול! בואנה טל את חכמה… (צוחקות) כן זה מפתח, חוסר תמיד מפתח יצירתיות, תמיד.

טל: כאילו, מוצאת פתרונות, איך את משתלבת בעולם השומעים גם אם את לא שומעת, אם זה הכלבה, אם זה הפתרונות שלך עם המסכה, נכון היה לך רעיון...

תכלת: יש את המסכה השקופה שזה… סבבה, אני עשיתי לי מסכה שכתוב עליה- "לא רואה מה אתה אומר, חירשת" כאילו מודפס על המסכה הטקסט הזה, לא רואה מה אתה אומר, עכשיו, המסכה השקופה, תקשיבי, את פיפי, אנשים חושבים שאני צריכה את המסכה השקופה, את לא מאמינה! אומרים לי "תקני תקני" ומתייגים אותי בפייסבוק, לא אתם מטומטמים! לא אתם מטומטמים…

טל: (צוחקת) לא הבינו את העיקרון (צוחקת) ומה עם סקס? בסקס זה גם נכנס איפשהו הדבר הזה?

תכלת: אה וואו! פעם היה ציוץ של מישהו בטוויטר, ששלחו לי, ש… לא לא זוכרת איך הוא ניסח את זה אבל זה היה קורע, ש... לא חכם לקלל חרשת בדוגי מול מראה, כי היא יודעת לקרוא שפתיים בכתב ראי, (צוחקות) משהו כזה... לא וזה היה פיפי, אפילו אני לא חשבתי על זה, זה מצחיק, ועוד משהו שראיתי שדווקא לא קשור לחירשים, אבל אחרי זה חשבתי על זה ולקחתי את זה אליי, זה שמישהו פעם אמר: "אם את לא שומעת שכנה גונחת בבלוק, כנראה את השכנה הגונחת".

טל: (צוחקת) זה כמו שאני אומרת על הסטלן שאתה מתנחם דרכו, שאם אתה מסתובב ואתה לא יודע, אני תמיד אומרת שיש בכל חבורה את ה'יובל' שזה זה שאתה מתנחם דרכו, שאתה אומר 'וואי אני מעשן מלא בזמן האחרון אבל! לחות אני לא יובל... יובל הוא מצב קשה... יובל צריך עזרה... וזה, (צוחקת) אז אני אומרת, אם אתה לא יודע מי היובל אז כנראה שאתה היובל, (צוחקת) טוב, תכלת, נעבור למשחק שלנו? אנחנו משחקות היום! 'ללילה, לחיים או לכרישים' אולי את מכירה את המשחק הזה בתור 'מזיינת, זורקת, מתחתנת'. אני נותנת לך 3 שמות, אחד, אני נותנת לך שמות, את אומרת לי עם מי את מתחתנת.

תכלת: אתם לא רואים אבל טל עושה לי פה פנטומימה, שהיא אמרה לי ללילה, היא עשתה לי כאילו תנועות של זיון, ושהיא אמרה לי ליום היא עשתה לי כאילו טבעת על האצבע.

טל: (צוחקת) מה את אומרת על כישורי הפנטומימה שלי אבל?

תכלת: אני מנגישה את הפודקאסט לעיוורים.

טל: (צוחקת) חד משמעית, אז אממ אני נותנת לך שמות את אומרת עם מי את שוכבת, עם מי את מתחתנת ואת מי את הורגת, יש? אז מה שלחו לי פה... יש לנו: רותם סלע, אסי עזר וגיא זוארץ.

תכלת: אחותי, אין לי טלוויזיה מ-2009, גיא זוארץ, וואלה, אמממ... אף אחד, (טל צוחקת) אף אחד לא מעניין אותי...

טל: אני נראה לי, שוכבת עם אסי.

תכלת: עם אסי היית שוכבת?

טל: שוכבת עם אסי, מתחתנת עם רותם וזורקת את גיא, למרות ששמעתי שגיא מקסים.

תכלת: והורגת את גיא זוארץ? למה? דווקא זה רומנטי, לראות את גיא זוארץ רק עם בנדנה פה, כזה לא?

טל: שהיא אומרת 'פה' היא מכוונת למפשעה אם לא הבנתם.

תכלת: אני אוהבת.

טל: אוקי אוקי, מרב מיכאלי, תמר זנדברג ומירי רגב.

תכלת: וואוו איזה שאלה קשה אחותי, אני מדמיינת את כולן עירומות וזה מזעזע, אני לא יודעת. (צוחקת)

טל: אני חד משמעית מתחתנת עם מרב. (צוחקת)

תכלת: לא קשה לא כדאי לך, למה הם גרים שכנים… לא לא, נראה לי היא עושה שמח במיטה, עם כולן הייתי שוכבת.

טל: הייתי שוכבת עם מירי נראה לי.

תכלת: (צוחקת) עם מירי רגב, בטח, הייתה מוחאת לי כפיים, הפעם היחידה.

טל: כפיים!

תכלת: אוי, גמרתי, כפיים! איזה קטע, איזה משחק, מה זה לא מתאים למי שאין לה טלוויזיה, אני כזה תקועה בפעם.

טל: שלמה ארצי, אריק איינשטיין…

תכלת: אני חירשת! את עושה לי זמרים!

טל: (צוחקת) אריק איינשטיין ויגאל בשן.

תכלת: שלמה ארצי הייתי הורגת.

טל: גם אני. (צוחקות)

תכלת: נכון?!

טל: אני מתחתנת עם אריק ושוכבת עם יגאל או הפוך או הפוך.

תכלת: זוכרת שהיה לו שיר לאריק, קילפתי תפוז, ובתוכו היה ילד ישן ילד ישן, בגללו אני לא אוכלת תפוזים יותר.

טל: באמת? (צוחקת)

תכלת: תמיד אני מפחדת שיהיה לי ילד בתוך התפוז.

טל: האמת, שלא אכפת לי גם להתחתן עם יגאל, יגאל גם מקסים, סקסי, (צוחקת) טוב מוכנה? שרה נתניהו, שרית חדד ושרל'ה שרון.

תכלת: אוי ואבוי... אהה… וואו, וואו... לא יודעת, אני מדמיינת את זה דקה... וואו, כולן צורחות, מי אמרת השנייה? וואי איזה משחק מגעיל אחותי, באמת אנשים עונים לך על זה? כי הם רואים אותם בטלוויזיה אז יותר קל להם ככה ישר... אף אחת בעעע.

טל: משחק אחר? טוב בסדר, אז הפינה שלנו היא! פאדיחה בטנה או לא לצאת מהבית שנה!

תכלת: ולא בגלל קורונה.

טל: ולא בגלל קורונה! (צוחקת) אני ואת, החבר'ה שלחו לי, אנשים בבית שלחו לי פאדיחות שקרו להם, ואני ואת נקבע האם זה חמור ונורא או האם זה בקטנה… לפני שנתחיל רוצה לספר איזה פאדיחה שקרתה לך?

תכלת: אין לי כלום בראש... זהו אני מתה... כן כי את בלחץ… (צוחקות)

טל: מוכנה? אוקיי, מדי פעם אני מאפרת, ומדי פעם יוצא לי לאפר לקוחות בבית מלון, יום אחד קראו לי למלון בירושלים, אני במהירות נכנסת, לא מתייחסת ללחץ שיש בחוץ ורואה שטיח אדום, ממשיכה לא להתייחס, עוברת דרכו ואז מצדדי אני שומעת מחיאות כפיים ומוזיקה ברקע, מסתובבת ורואה מלך אפריקאי ממש מאחוריי. (צוחקת)

תכלת: וואי זה פאדיחה בקטנה, כבוד...

טל: (צוחקת) בקטנה… זה כמעט פאדיחה מה זה, בטעות נכנסתי לשטיח האדום וקיבלתי אוסקר (צוחקת) אוקיי, (צוחקת) אני עם הבן המתבגר שלי בקניון, מודדים משקפי שמש, פתאום בזווית העין, אני קולטת את החברים שלו לכיתה, מודדים עוד זוג ועוד זוג, ושום דבר לא נראה לו, בסוף שקלטתי את חברים שלו צעקתי לו 'אני לא רוצה את זה, אני אוהבת גדול, הכי גדול שיש', (צוחקת) מושלם אחותי, עשית לו פאדיחה שלא לצאת מהבית שנה חד משמעית.

תכלת: בדוק, ואין על גדול.

טל: אהה אני מראיינת למורות לחוגים, פתאום אני מרגישה באמצע הראיון שבא לי נוד קטן כזה, שאפשר להחריש… (צוחקות) בקיצור, בלי לחשוב פעמיים, אני מחליטה לקחת החלטה ולשחרר אותו בשקט… לאט לאט… פתאום, יוצא לי וואחד נוד (צוחקת) עם רעש וריח, באותו רגע אני בשוק ממה שקרה, לא מצליחה לדבר, זאתי שמולי אומרת לי 'לא נורא זה טבעי' אמרתי לה 'חמודה התקבלת לעבודה, רק בבקשה שזה יישאר בינינו'. (צוחקת)

תכלת: (צוחקת) וואי זה מעולה, את יודעת מה זה מזכיר לי, פעם מישהו ירד לי והפלצתי לו בטעות על הפרצוף (צוחקות) סיפור אמיתי! איזה פאדיחה! מאז אני מדחיקה את זה, לא ואת רואה את הפרצוף שלו כזה כאילו ואני התפוצצתי מצחוק כאילו את רואה אותו 'או. איזה רוח'. (צוחקות)

טל: (נכנסת מוזיקה) טוב, תכלת, אנחנו נסיים בזה... בואי ספרי לחבר'ה איפה הם מוצאים אותך אם הם רוצים לראות את הדברים שלך, להזמין אותך להרצאות, להזמין אותך להופעות.

תכלת: אני אפשר למצוא אותי בכל מקום, 'תכלת גינס' אבל לא להכנס לאלי אקספרס ולקנות ג'ינס תכלת, כי זה עולה ראשון בתוצאות בגוגל, ו… טל אני אתגעגע אלייך! לא רוצה ללכת! לא נורא, נתראה בדירה החדשה שלך.

טל: לגמרי! היה לי הכי כיף שהיית פה, תודה שסבלת את הקשיים הטכניים של המיקרופון האחד, שכמעט תקעתי לך אותו בשיניים כל הזמן, (צוחקת) כן, (צוחקת) חבר'ה, חפשו גם אותי TALK OFF SHAME PODCAST עם שני F, באינסטגרם, ביוטיוב בפייסבוק, בכל שאר האפליקציות זה talk of shame עם f אחת ו'פודקאסט' בעברית, תכתבו לי לפינות! אני צריכה עוד קצת סיפורים שלכם, מזכירה לכם, יש "עוצמה נשית או אישיות גבולית", "מעריב לנוער שלום", "מזיינת זורקת מתחתנת", "הוא סבבה והכל", "כח על", "תפנית בעלילה", לא חסר... תכתבו לי, תכתבו לי, אתם מצחיקים, אתם קורעים, חוץ מזה תרשמו, תשתפו, תהיו חברים, תשמרו על עצמכם, מוזמנים לחפש גם אותי "טל זולטי", ונתראה בשבוע הבא. בייייי.

 

לעוד פרקים של הפודקאסט לחצו על שם הפודקאסט למטה

23 views0 comments

Comments


bottom of page