כולנו מורכבות מחלקים: השכלי, הריגשי, התקשורתי, המיני, הפיזי, הילדה,
הבוגרת, הארצי, הרוחני, החושך והאור.
כל חלק משפיע עלינו אחרת ומוציא מאיתנו דמות אחרת. מה קורה כשהחלקים
השונים שבתוכנו יוצאים מול בני הזוג, איך זה משפיע על הזוגיות? ואיך אנחנו מגיבות כשחלקים שונים יוצאים מבן הזוג שלנו מולנו?
יש כל מיני דרכים להכיל ולחמול את החלקים שבנו ובבני הזוג שלנו ואחת
הדרכים היא משחקיות.
לפרק היום הזמנתי את שירה זיו מנחה למיניות בחיבור גוף נפש, מנחת סדנאות ומעבירה תהליכים אישיים ואת עידן שניר- מלווה גברים בהתפתחות מינית ומורה לנשימה, ושניהם הגיעו היום להרחיב לנו את התודעה הזוגית על איך לפתח חמלה וקרבה ע"י דמויות בזוגיות.
תאריך עליית הפרק לאוויר: 03/08/2023.
רונה: כולנו מורכבות מחלקים: השכלי, הרגשי, התקשורתי, המיני, הפיזי, הילדה הבוגרת, הארצי, הרוחני, החושך והאור. כל חלק משפיע עלינו אחרת ומוציא מאיתנו דמות אחרת. מה קורה כשהחלקים השונים שבתוכנו יוצאים מול בני הזוג?
איך זה משפיע על הזוגיות?
ואיך אנחנו מגיבות כשחלקים שונים יוצאים מבן הזוג שלנו מולנו?
יש כל מיני דרכים להכיל ולחמול את החלקים שבנו ובבני הזוג שלנו, ואחת הדרכים היא משחקיות.
אז לפרק היום הזמנתי את שירה זיו שהיא מנחה למיניות בחיבור גוף-נפש, מנחת סדנאות ומעבירה תהליכים אישיים. ואת עידן שניר, מלווה גברים בהתפתחות מינית ומורה לנשימה. ושניהם הגיעו היום להרחיב לנו את התודעה הזוגית על איך לפתח חמלה וקרבה על ידי דמויות בזוגיות.
שלום לכולנו וברוכות הבאות למדברות יחסים, הפודקאסט שיעזור לכן לרפא, לחזק ולבנות מערכות יחסים בריאות ואוהבות. בכל פרק נדבר ונעמיק על סוגים שונים של מערכות יחסים, אהבה, אהבה עצמית, ניגע בדפוסי התנהגות, תבניות חשיבה, עולמות הרוח והתודעה הגבוהה.
אני רונה באבו, מורת דרך לאהבה ומערכות יחסים. מייסדת "ואהבת" ומנחת הפודקאסט הזה שנולד מתוך רצון לעזור לנשים להיטיב את מערכות היחסים שלהן, ולהעיר את הרבדים העמוקים שמשפיעים עליהן. העולם שלנו מבוסס על מערכות יחסים, כולנו מנהלות מערכות יחסים, אבל בשום מקום לא באמת לימדו אותנו עליהן וזה התפקיד שאני לקחתי על עצמי.
בפודקאסט אני חולקת איתכן תובנות וכלים שעזרו לי ולמאות נשים שזכיתי ללוות בשנים האחרונות, מתוך כל הידע המקצועי שרכשתי והניסיון המעשי מתוך מציאות חיי וחייהן. הכאב הכי גדול שלי הפך לשליחות שלי, ואני מתרגשת להשפיע ולהעניק בחזרה לעולם בפלטפורמה המופלאה הזאת.
מדברות יחסים מתחילות עכשיו.
שירה, עידן, ברוכים הבאים!
עידן: יה, איזה כיף להיות פה.
רונה: איזה כיף שאתם כאן, הגעתם מאיפה הרחוק?
שירה: קציר, זה ואדי ערה.
עידן: 20 דקות מפרדס חנה.
רונה: אה כן, זה כזה צפוני לפה, טוב, הגעתם מדרך ארוכה, נחתתם במרכז הפקוק, וכיף שבאתם ופיניתם מזמנכם. אנחנו היום בפרק שעבורי הוא מאוד חשוב והיה לי חשוב שאתם תגיעו לדבר ולהעיר עליו, ולמה?
בגלל שנתקלתי בסרטון שלכם. סיפרתי לכם, שהבאתם את הדמויות שלכם בזוגיות שלכם, ומה זה עושה לכם כשאתם, איך אתם מצליחים בעצם לחמול אחד את השנייה ולהבין אחד את השנייה ברגעים האלה שוואלה, אתם לא כל כך אוהבים את מה שאתם פוגשים אחד בשנייה. ואהבתי שזה נירמל, ואהבתי את הצחוקים שעשיתם, כאילו את המשחקיות שבדבר. אז קודם כל ספרו קצת למאזינות שלנו, תנו לנו רקע עליכם, כמה זמן אתם ביחד? איך הגעתם לזה בכלל? תנו קצת רקע… תתחילו מאיפה שבא לכם. מאיפה שבא לכם.
עידן: טוב אז אנחנו מכירים חמש שנים, כמעט, הכרנו ב-23 לספטמבר.
רונה: אוי מתוק, אתה זוכר…
עידן: אני זוכר, אנחנו נחגוג את זה בהודו בעוד רגע.
רונה: וואו נכון אתם נוסעים, אני יודעת, אני עוקבת.
עידן: והאמת שחברה משותפת הכירה בינינו. אני הכרתי את שירה אחרי התנזרות ארוכה ממין, ואני הגעתי לאיזה מקום שאמרתי בוא'נה האישה הבאה שאני הולך להכיר הולכת להיות אהבת חיי. וכשאמרתי את זה לחברה טובה, היא ראתה תמונה בעיני רוחה של שירה, פשוט ראתה את שירה. והיא לא אמרה לי ואז היא עשתה איזה מין מהלך כזה, היא הזמינה אותי לחוף, את שירה לחוף, היא לא סיפרה לנו אחד על השנייה, ושם נפגשנו ופשוט התפוצצנו.
רונה: מה, מהרגע הראשון?
שירה: מהרגע הראשון התחלתי איתו באגרסיביות.
רונה: די, טוב תקשיבו אתם סיפור כאילו fairytale שכל אחת חולמת. יש לי גם סיפור כזה מהמם עם בעלי. אוקיי, אז אתם חמש שנים ביחד ושניכם מתעסקים בעולם המיניות, נכון? מה הקשר שלכם לדמויות זוגיות ואיך המיניות קשורה לזה זה ברור לנו, אבל בואו תעשו לנו את הקשר רגע בחיבור הלוגי.
שירה: אז גם שנינו למדנו כל מיני דברים שבאמת קשורים לעבודה עם חלקים פנימיים, כאילו ווייס, דיאלוג, גם למדתי טרילותרפיה, כאילו כל מיני שיטות או מתודות שעוסקות בחלקים פנימיים. ומתי שהוא בקשר שלנו, כאילו אנחנו כבר מההתחלה יחסית, אפשר להגיד, מדברים מאוד בפתיחות על החלקים שאנחנו פחות אוהבים אחד בשנייה או שופטים אחד בשנייה.
עידן: מתעבים לפעמים.
שירה: מתעבים כן, כאילו מן הסתם בהתחלה כזה עם כל הפרפרים וההתרגשות, רגע לקח לנו זמן לראות את זה, לדבר על זה בחופשיות. אבל כן נגיד I fuck you meditation, אני לא זוכרת מתי התחלנו עם זה.
רונה: מה? רגע! את אומרת את זה נורא מהר.
עידן: I fuck you meditation, זה בעצם הסרטון הראשון שעשינו ביחד והוא הגיע הכי באיזה פלואו כזה. לא תכננו לעשות שום דבר רק לצחוק רגע על I fuck, you meditation זה איזו מין מדיטציה שאנחנו עושים שאנחנו שואפים אוויר ואז עושים פאק יו, פאק יו, פאק יו, פאק יו [מושכת את האות וּ] ופשוט מוציאים את כל הזעם והתיעוב שיש לנו אחד על השנייה בצורה ממש בריאה ומצחיקה. [רונה צוחקת] זה בדיוק מה שקורה לך, הצחוק הזה. זה מופיע, מופיע צחוק, ולפני שנייה, היינו הכי רחוקים שיש. שונאים אחד את השנייה ופתאום הוצאנו את זה בלי… זה לא קללות, פאק יו זה איזה מין משהו ניטרלי כזה שאפשר פשוט להגיד אותו, אבל אין לו איזה משקל. כאילו את לא עושה כלים, את לא זה…
שירה: מטען נפיץ כבד.
עידן: בדיוק, קליל ומשחקי ואז זה תמיד משאיר כזה אדווה של משחקיות…
רונה: אז רגע, אני חייבת לשאול איך הגעתם לזה? מאיפה האינטליגנציה בכלל להבין שאפשר לדבר או לתקשר בצורה כל כך פתוחה, רדיקלית? פתוחה כאילו, ועדיין להישאר בחיים, וזה בסדר. אתם יודעים, הפחד הזה להגיד מה מפריע לי. אני עובדת עם פנויות, אמרתי לכן, אחת ההתמחויות שלי זה כאילו למציאת אהבה. אחד הפחדים האלה, שאני אציב את הגבולות, שאני אגיד מה מפריע לי, שאני אתקשר, שאני אגיד: וואלה לא בא לי בטוב, לא נעים לי, לא כיף לי, אני לא אוהבת את זה בך, זה פחד מאוד מאוד עמוק. מאיפה בכלל הייתה לכם את האינטליגנציה להבין שזה משהו שהוא מקרב? או את האומץ?
שירה: בתכל'ס, בדייט הראשון שלנו, זאת אומרת נפגשנו על החוף. ואז בפגישה הראשונה שהייתה כזה דייט, אז עידן בא אליי, ואני חייבת לספר את סיפור ה… אתה יודע…
עידן: [לוחש] ספרי אותו.
שירה: אז דיברנו, הייתה לנו שיחת נפש של איזה, לא יודעת, שש שעות. בשלב מסוים אני מספרת לו על איזה בחור שיצאתי איתו, שהיה כאילו סופר מגה היפי, לא בא לי בטוב, לקח לי איזה חודש להבין את זה שהוא לא מתאים לי וזהו. ובעצם, הסאבטקסט שלי בסיפור, זה היה להגיד לעידן, יואו ותראה איזה חיבור טוב יש בינינו! ואיזה מדהים אתה! ומה שהוא קלט שם זה אומייגאד, היא בעצם אומרת לי שאני הבחור המגה היפי הזה, וכאילו היה שם איזשהו שוני בסאבטקסט. ותוך כדי שאני מספרת, אני רואה את הפרצוף שלו נהיה רציני, פתאום קצת חסר הבעה ואז הוא אומר לי שהוא הולך לשירותים. הוא הולך לשירותים, ואני כזה, רגע מנסה להבין מה קרה שם. הוא חזר ואז הוא אומר לי, שומעת, נראה לי שאנחנו צריכים להיות פשוט חברים. ואז ברגע הזה אני עוצרת. אומרת לעצמי, אוקיי, משהו מוזר קורה כאן, ואני כזה שנייה עוצרת וכל ה… כאילו, אגב כזה פנויות ותפוסים, אני רק מתחילה לחשוב כזה אומייגאד, כאילו הנה עוד פעם זה לא עובד, והנה הבאתי את עצמי ועכשיו לא רוצים, כזה… מלא כזה תחושות קשות ואז אמרתי רגע משהו פה לא מסתדר לי, ואמרתי לו אתה נמשך אליי?
הוא אומר לי כן, אמרתי לו אתה מרגיש את החיבור בינינו?
הוא אומר לי כן. אז אני אומרת לו אז למה?
ואז אני לא זוכרת, מה אתה ענית אתה זוכר?
עידן: אמרתי, כן אני מפחד.
שירה: ופתאום כאילו זה פתח שיחה אמיתית עמוקה ממש, כאילו נגענו בקישקע של וואי איזה מפחיד זה, כאילו גם איזה מפחיד זה לעשות את הצעד הראשון וללכת עמוק יותר, ואיזה מפחיד זה גם פשוט לבנות קשר. ואני מרגישה שזה שהתחלנו ככה זה נתן לנו איזשהו פתיח של אין פה משחקים, אין פה חרדות, אין פה כאילו ללכת מסביב, אלא ממש כזה להיות בעומק של הדברים.
עידן: ממש, ממש קבע את הטון.
רונה: זה בעצם בדיוק הרף שהצבתם לזוגיות שלכם. אתם חושבים שיש קשר? הרי שניכם אני מניחה, אני מנחשת רגע, ששניכם עברתם תהליכי התפתחות לפני שנפגשתם, אז יש לזה השפעה…
שירה: בטח.
רונה: … על הפתיחות שלכם ועל האינטליגנציה להבנה שפתיחות ואותנטיות ותקשורת פתוחה וקרובה, וגם פגיעה, זה המתכון המנצח לקרבה וחיבור עמוקים.
עידן: לגמרי. שנינו כשהכרנו, באנו עם הסגידה הזו לאמת. שמה זה שווה אם זה לא אמיתי, מה זה שווה אם אני מציג לה איזושהי פרסונה, איזושהי מסכה, תראי אותי ככה, תאהבי אותי, תקבלי אותי, ואני לא מראה לי את כל הצללים, את כל הדמויות, את כל הדמויות שפשוט אני לא אוהב להציג ככה לעולם. אלה שיותר קשה להציג לעולם.
רונה: אבל זהו, זה מחייב בשלב מקדים בעיניי, שאתה קודם כל אתה מול עצמך, ואת מול עצמך צריכים בכלל להסכים להכיר ולפגוש בקיומן של הדמויות.
עידן: ממש. מה שקרל יונג קרא לזה עבודת צללים.
רונה: עם החושך והאור, עם האור והצל. אז ספרו לנו קצת, מה זה הדמויות, האם באמת פגשתם אותם בווליום שהוא מספיק גבוה, כשהייתם לבד, הרי כשאנחנו לבד, הכי קל, אנחנו לא מטורגרים אנחנו לא מופעלים, פגשתם אותן לפני? או שבאמת המפגשים עם הדמויות שבכם, בכל אחד ואחת מכם היו מפגשים יותר תכופים, יותר אינטנסיביים בווליום יותר גבוה במפגש הזוגי ביניכם?
עידן: זו שאלה מדהימה, באמת פגשנו. אני אדבר בשם עצמי, אני פגשתי את הדמויות האלה, אבל באמת בווליום יותר נמוך, ועם שירה, פתאום היה כזה פידבק מיידי. כאילו אנחנו יודעים מתי אנחנו באהבה מתי אנחנו באמת חיה אחד עם השנייה, ומתי משהו לא בדיוק עובד וקשה להסתכל בעיניים. כאילו שירה בשבילי, כשאני מסתכל לה בעיניים, זה אם אני לא באהבה איתה, אני ישר רואה את זה, אני מרגיש את זה והיא רואה את זה, היא אפילו תשאל אותי, מה שלומך, וברגע אחד אני פתאום מקבל רפלקציה, אה מה שלומי באמת? שיכולתי לא לחשוב על זה כל היום, על מה שלומי, פשוט לחיות כזה במצב אוטומטי. אז באמת הקשר שלנו התחיל להציף מלא דמויות, התחיל להציף את החלקים שיותר קשה לנו להציג לעולם, וזה היה לא פשוט להתחיל להציג אותן אחד לשנייה.
רונה: אז תנו לנו קצת דוגמאות, אפילו דברים שככה, דמויות שייצגתם בסרטון, שקרעתם אותי מצחוק. באמת אתם עושים את זה כל כך יפה, כל כך מתוק, אבל זה גם כל כך אמיתי, כאילו אתם מביאים את השיט, אבל בהגשה כל כך יפה. חייבת להגיד את זה לכם. תנו לנו דוגמאות לדמויות, כדי שהמאזינות שלנו קצת יותר יבינו, יירדו לסוף דעתנו.
שירה: אז אני אתן דוגמה ונגיד כאילו, כאילו גם בתשובה לשאלה שלך מקודם, אז נגיד הרבה מהדמויות שאני מגלה בזוגיות שלנו זה לא בהכרח דמויות שאני חוויתי לפני. נגיד סתם כאילו, earthy ni, עוד רגע נדבר על זה, אבל כאילו גם הרבה פעמים אנחנו שופטים או קשה לנו עם דמויות בפרטנר, או בכלל באנשים אחרים, עם דמויות שקשה לנו בעצמנו. אז זה קודם כל, כאילו לא בהכרח דמויות שאני חוויתי, אבל פתאום התעוררתי אליהן, ואז כמובן דמויות שאני נגיד מכירה על עצמי ונגיד דמות ש-Nuben עדיין לא קרא לה בשם, אבל כאילו החלק בי שהוא מאוד כעסן, הוא מאוד חסר סבלנות, הוא כאילו גוש כזה של אחחח… אז זה חלק שאני מאוד מכירה, והוא גם מן הסתם מאוד מתבטא בזוגיות. אבל נגיד בסרטון אחד מהדמויות, שנגיד נובן דיבר עליי, אגב, אני קוראת לעידן נובן…
רונה: כן, תודה שעשית את הקישור.
עידן: אני נובן והיא ני, כדי להבין את הדמויות רגע.
שירה: ואנחנו גם מדברים הרבה באנגלית אז נגיד, גם בסרטון דיברנו על זה שכאילו אחת הדמויות שלי זה earthy ni - ני האדמתית, שזה פשוט החלק בי שהוא מאוד מקורקע, מאוד כזה, לא יודעת, כיף לי.
עידן: עם רשימת משימות ולו"ז, ולא לעוף יותר מדיי גבוה, וכל הזמן לקרקע ולהנחית.
שירה: כן ולחשוב מה יכול להשתבש, ורגע לראות כאילו…
רונה: פשוט החלק האקסלי שלך.
שירה: אז זהו, כאילו זה לא בדיוק זה, נגיד אני עוד לומדת לעבוד עם אקסלים, אבל כן, זה כאילו…
רונה: אז אפשר להרחיב את זה לאופיס, בדיוק אופיס שלך.
שירה: מתה על אופיס, לגמרי.
רונה: אוקיי, אז, אז רגע, אז אני רוצה לחבר פה משהו למאזינות שמכירות ומאזינות לפרקים בפודקאסט. בעצם מה שאמרת, זה שלא כל החלקים הם בהכרח דברים שאני אולי מכירה בעצמי ופוגשת, אלא גם מבוססים שיקוף. תזכורת והזמנה לחזור לפרק של תורת המורות והשיקופים, כדי רגע להבין. יש לנו פרק כזה כדי רגע להבין בכלל את התפיסת עולם שאומרת, אני רגע פוגשת במישהו, משהו שקיים בי, אולי אני עוד לא מכירה אותו, אולי אני עוד לא יודעת על קיומו ואולי אני כן, ואני קצת בהכחשה אליו, וגם יש את החלקים שדיברת עליהם, שהם באמת מה שאת מכירה כבר בעצמך ופגשת בלי קשר לזוגיות שלכם. אז היה לי חשוב ככה להוסיף הערת בעיניים ולשלוח אותן לפרק הזה לעשות שיעורי בית.
אוקיי אז יש את החלקים שיוצאים אז יש את ה-earthy ni.
עידן: אז נגיד ארת'יני היא מאוד אנטי תזה לרטט שאני אוהב לחיות בו, אני מאוד אש, אני מאוד כזה חופש ורטט גבוה, ושמחה ותקווה ו-וואו, וכשארת'יני באה, היא באה. היא מקרקעת את זה. זה כאילו משהו קצת יותר דחוס, משהו קצת יותר כבד. והפער הזה, אז לי לפעמים הוא נחווה אלים, ואז אני שופט אותה שם, אז כזה, מה את כזו אדמתית, למה את מקרקעת? למה את דוחסת? למה את מורידה את כל הפאן? אבל כשאני נותן לזה שם ואז אני אומר, אה! הנה ארת'יני, אז פתאום אני לא צריך לקחת את כל הדבר הזה בתוכי ולהכיל אותו ולשפוט אותה בפנים, אני מוציא את זה לפה, אני כאילו אומר לה: אני שופט אותך עכשיו. וזה לא אומר שהיא צריכה להשתנות או לעשות עם זה משהו, זה פשוט אמת.
רונה: רגע אז שנייה, שנייה, שנייה, יש לי מלא שאלות עכשיו. אתה בעצם אומר כמה דברים. אתה אומר, כשאני נותן לזה שם ואני שם לך דמות, זה מאפשר לי, קודם כל, להוציא את זה בפנייך לבוא ולהגיד לך: היי שומעת הנה, הנה אני רואה את החלק הזה, לא סובל אותו, אוקיי. אבל מה זה עושה בחוויה שלך? הרי כשאנחנו שופטים משהו יש שם רגשות מכאיבים. יש שם חוסר קבלה ויש שם אולי כעס, ויש שם אולי סלידה. אלף אחת רגשות מכאיבים בקשת. איך זה מייצר חמלה? תעשה לי רגע את החיבור הלוגי.
עידן: איך זה מייצר חמלה? כאילו אני מרגיש שכשאני מרגיש את הסלידה הזו ואת הריחוק הזה, שזה באמת מגיע, אנחנו גם מדברים על שנאה בזוגיות, זה גם מסר שיש לנו להביא, שבו נחגוג את השנאה. אנחנו לפעמים רואים את השנאה כמו איזה אלים, או אל, או אלה של אש, שיש לה מלא מלא כוח, יש לה מלא עוצמה אם מוציאים אותה. אז בדוגמה הזו, זה כאילו אם אני לא מוציא את זה, אז זה נשאר בתוכי וזה מבאיש. זה גדל בתוכי זה הופך מלטאה קטנה, שאם הייתי מבטא אותה פשוט היא הייתה כזה מתמוססת, לדרקון ענק ואז זה ייצא באיזה טריגר. פתאום בעוד צלחת הזו שלא נשטפה, אז זה ייצא. זה להוריד את הידיים מהשולחן, אז זה ייצא פתאום בצורה מאוד עוצמתית ולא מבוקרת ולא מווסתת. כשזה ממש קטן זה כאילו אני סולד ממך עכשיו ברגע זה, זהו!
רונה: זאת אומרת, זה מניח שזה עכשיו, וזה לא לתמיד, זה מכניס לפרופורציות.
עידן: בדיוק.
רונה: אתן לא מבינות כאילו מה קורה כאן, איזה מצחיקים הם ואיזה כאילו, אתם בתוך בועה, אתם פשוט בתוך בועה של שניכם, זה כל כך יפה לראות. אתם זוג מיוחד, ללא ספק בטוח אמרו לכם את זה הרבה, נכון?
עידן: כפרה עלייך…
רונה: רגע, אז שנייה, לא ענית לי, לא קיבלתי תשובה. תדעו לכם…
עידן: את על זה, את חדה…
רונה: שאני לא רק חדה, אני גם מה זה עושה חיים קשים למרואיינים שלי. לא אמרתי לכם את זה לפני כדי לא להכין. אני שואלת את השאלות כמו זאתי שיש לה תמיד התנגדות בקהל, כאילו רגע… לא, תסביר לי, לא הבנתי איך זה עובד. כי יש לי פה פער, אני מבינה מה זה עושה, איך זה מטפל באתגר, איך זה לא הופך אותו לכדור שלג, איך זה לא משליך לי קדימה, איך זה רגע שם את זה במסגרת הנכונה, שזה יכול להיות רגע ולחלוף, סבבה. לא הבנתי איך זה מייצר לי חמלה.
שירה: אני אקח את זה.
רונה: תודה.
שירה: אז קודם כל, אני חושבת שאחד מהקשיים הכי גדולים, שאנחנו שופטים את בן בת הזוג, או בכלל חברים חברות, זה זה שזה לא בסדר, שאני לא אמורה לשפוט, שאסור לדבר על זה, ותמיד, כשאני מדברת על זה, קודם כל זה פשוט הופך ללא דרמטי. כאילו, הנה אני שופטת אותך עכשיו, אני שופט אותך עכשיו, בסדר, זה קורה, לא צריך לעשות עם זה, אפילו אם לא נוצרת חמלה, אפילו אם אני פאקינג שופטת אותך עכשיו זה שם, וזה בסדר, כאילו זה הופך להיות חלק מהזוגיות, חלק מהחברות, כאילו זה פתאום לא משהו מפחיד שצריך לפתור.
זאת אומרת, גם אם אני לא מצליחה לפתח חמלה ולפעמים זה יכול גם להעלות שיפוטיות, אוי לא, אני לא מצליחה לחמול. לא, אני לא, אני פאקינג שופטת את זה, וזה בסדר. לפעמים יש לנו פחד להודות בחלקים האלה בנו, כאילו. אגב חלקים, נגיד אני אומרת על עצמי הרבה: אני שיפוטית! וזה בסדר, אני רואה דברים, דברים מעצבנים אותי, והרבה פעמים אני חווה רגעים, או עם נובן או עם חברות, שאני פשוט כאילו סוף סוף מצליחה לבטא את הדבר הזה, שאני שופטת בלי לעדן את זה עם חמלה, אלא להגיד: וואי זה בלתי נסבל בשבילי, כאילו זה מחרפן אותי, ויש לזה לגיטימציה. אז רגע לפני החמלה זה בסדר גם לא לחמול.
רונה: האמת שזה מה שחומל, זה מה שמייצר את החמלה. תוך כדי שדיברת ממש הבנתי, תמשיכי…
שירה: בדיוק, וכאילו אם אני רגע כזה לא מנסה לפתור את זה, יש לנו את הניסיון לפתור את הדברים כאילו להגיע כזה לאיזה קליימקס, להגיע לקתרזיס, לא, הנה זה קיים, זה קורה בינינו. נגיד, הייתה איזה פעם אחת, שממש שפטתי את נובן על איזה משהו מאוד עמוק. משהו מאוד קשה, לא משהו בחוויה שלו שהוא עמוק וקשה, אלא לי, בחוויה שלי, בסיפור חיים שלי, כאילו בתסביכי הורים שלי.
וכשסוף סוף יכולתי לדבר איתו בחופשיות וממש להגיד לו הכל מאלף עד תו, את כל מה שאני שופטת, כל מה שזה, כאילו ממש לגולל את כל מגילת רות, על כמה שאני שופטת אותך, זה פתאום נתן לי את היכולת לא לראות אותו ולשים אותו כאילו בספוטלייט של אתה לא בסדר, אתה זה… אתה זה… שזה מה ששיפוטיות עושה, אלא להבין, אה זה בעצם מגיע ממני, זה בעצם מגיע מזה שלי זה מורכב, הסיפור האישי שלי, וזה מפחיד אותי כי אולי זה יעשה א' ב' ג' ואז החמלה היא אליי
רונה: או, אמרת פה את מילת המפתח - אליי. מתוך כל ההסבר שלך אני אגיד לך מה בדיוק הבנתי, ואני אומרת לך את זה, כדי להגיד את זה בעצם בקול רם למאזינות. אמרת פה משהו שהוא תהליך נסתר, שאנחנו בעצם, כשאנחנו שופטים אחרים, אנחנו שופטים את עצמנו על זה ששפטנו. אנחנו לא רוצים להיות בעמדה הזאת, כאילו להיות אדם שיפוטי, יש לזה אסוציאציה לא טובה, לא נעימה.
וכשאנחנו אומרים כן אני שיפוטית, אני כרגע שופטת אותך, אני שופט אותך, וזה בסדר, זאת חמלה. כשאני חומלת את עצמי, אני יכולה לחמול אחרים. זה מה שהבנתי כאן, זה התהליך, זה בעצם השאלה ששאלתי אותך, וקיבלתי את התשובה מההסבר שלך. זה בדיוק זה, זאת אומרת, התהליך הוא פנימי. ואז זה מחבר בדיוק לדבר האחרון שאמרת - זה אצלי, זה אליי, זה קשור בי, אז אני יכולה להוריד ממך את האשמה.
עידן: בדיוק, וזה גם מגיע אפטר טייסט או כאדווה אחרי הביטוי של האמת.
רונה: תסביר.
עידן: זאת הנקודה שניסיתי להגיד, שכל עוד אני משאיר את השיפוטיות בפנים, לא תגיע החמלה, כי אני פשוט אהיה עם כל הבליל שיפוטיות הזה ואשפוט את עצמי על זה שאני שופט, והכל יישאר כזה בתוכי. אחרי שפרקתי את זה ואמרתי לה: אה, אני שופט אותך, זה המצב, אז אולי יכולה להתעורר חמלה, אחרי הביטוי של האמת. האמת פה מונחת בינינו ואז, אוקיי, מה שלי, מה שלך. רגע, החלק הזה בכלל, אני שופט את האדמה שלך, כי לי קשה עם זה שלי אין אדמה טובה, זה מה שקורה.
רונה: אז תראו, אני חושבת שבאמת היסוד לכל הדבר הזה, לכל השיטה שלכם, או האג'נדה שלכם, מה שאתם עושים בעצם בדבר הזה, זה יסוד שהוא אי אפשר לוותר עליו, וזה להכיר את עצמנו, וזה לחקור את עצמנו, וזה לעשות תהליכים עמוקים של מי אני בכלל, עם כל החלקים שבי. זה פשוט מה שבאמת מאפשר את הכנות הזאת, את האמת. קודם כל, מול עצמנו. אתם לא הייתם יכולים להיות אמיתיים אחד עם השנייה בצורה כזו, בלי קודם כל שזה יהיה מול עצמכם.
אז אני חושבת, שמי שמאזינה ושומעת כאן באמת, זוג ברמת תקשורת מאוד מאוד מאוד מאוד גבוהה ומתקדמת בפתיחות, לא צריכה להתכווץ מזה, אלא צריכה להבין שהעבודה מתחילה קודם כל מול עצמה, במערכת היחסים שלה עם עצמה. אז רגע, אז תגידו איך כאילו… קרה לכם פעם, שנגיד שפטתם, וזה היה כזה בדמויות, במשחק ולא הצלחתם להכניס כאילו, איך נקרא לזה לא יודעת אם פאן אבל קלילות? זה לא הקליל? זה יצר כבדות? זה יצר קושי? למרות שזה ממושחק וכאילו…
עידן: עולה לי ה-מדיטציה.
רונה: אה, יש עוד אחת? לא של פאק יו?
עידן: כן, בוא נלך על זה. אז הייתה פעם בדיוק כזו. שלא משנה מה ניסינו, ודמויות, וצחקנו וביטאנו את האמת, שום דבר לא קירב בינינו.
שירה: השנאה רבה.
עידן: והפער היה ענק, והפער היה ממש ממש גדול ולא הצלחנו לגשר עליו. והרגשנו ממש את כל השנאה וכל התיעוב הזה אחד לשנייה ואז מה שעשינו, עשינו מדיטציית עינויים.
רונה: מה זה אומר?
עידן: זה אומר שבמשך שעה עשינו מין פינג פונג כזה, עברנו מאחד לשנייה ותיארנו אחד לשנייה איך היינו מענים אחד את השנייה. והגענו לדרכים יצירתיות בטירוף, נגיד שירה, אחת מהדוגמאות שהיא נתנה, היא רוצה לפתוח לי עין אחת כמו בתפוז המכני, כזה עם כזה תופסן, ואת העין השנייה לשרוף עם להביור ושאני לא אוכל לא לראות את זה. זה נגיד, היה דוגמה, לאיזה סשן עינויים קטן שהיא רצתה לתת לי.
רונה: רגע ואתה שומע את התיאור הזה ואתה פשוט יושב שם בסבבה?
עידן: לא, לא, לא, לא בסבבה, בשנאה, בשנאה, שום דבר לא היה סבבה בזה. זה פשוט היא מבטאת את זה ואז אני אומר לה: כן, זה מה שאת הולכת לעשות לי? זה מה שאני הולך לעשות לך, כן, זה מה שאתה עושה לי? זה מה שאני הולכת לעשות לך. ופתאום, אחרי באמת איזה רבע שעה, עשרים דקות, זה התחיל להצחיק אותנו ומלהצחיק אותנו זה הפך להיות עוד יותר יצירתי וסיימנו את השעה הזו יותר מאוהבים מאי פעם.
זה פשוט כל כך חיבר בינינו כי פשוט הוצאנו, ביטאנו את החלקים האלה ביטאנו את הצללים שלנו, את הדארק. כי זה מה שאנחנו מפחדים לבטא, את הטונים היותר אפלים
רונה: ממש, מה את רוצה להגיד?
שירה: אז זהו, כי באמת כאילו, קרל יונג מדבר על זה, שאנחנו שמים את החלקים בצללים, את החלקים שאנחנו מפחדים מגיל מאוד צעיר, מפחדות שלא יקבלו אותם ולא יאהבו אותם, זאת אומרת. אגב, מאוד רלוונטי לנשים, אם אני אהיה ילדה כועסת יגידו לי שאני לא בסדר, יגידו לי שאני לא מנומסת, יגידו לי שלא כועסים בבית הזה. אז אני לומדת להדחיק את הכעס שלי פנימה כי כביכול הוא לא יתקבל, ולא יאהבו אותי אם אני אכעס. זה לא אומר שהוא לא קיים בי, זה אומר שהוא בצללים.
הרבה מאיתנו, אמנם איך שמגדלים גברים, זה קצת שונה וזה מאוד משפיע, מה שאומרים לנו מגיל אפס שמותר או אסור. אבל הרבה מאיתנו מדחיקים את החלקים האגרסיביים פנימה. ואז נגיד, אם אני בסיטואציה עם הבן זוג שלי, שאני כועסת והוא מעצבן אותי, אז הרבה פעמים אני ארגיש שזה לא בטוח לי להביא את זה, וכמו שאני אמרתי לעצמי מקודם יש בי חלק מאוד דומיננטי, שהוא כעסן, שהוא עצבני, שהוא חסר סבלנות, ואני לומדת על עצמי שאני ממש מבינה שחשוב לי להרגיש בתוך מערכת יחסים שזה בסדר להביא את הצד הזה, כי יש לכולנו פחד שאם אנחנו נביא את עצמנו, על כל החלקים שלנו, לא יאהבו אותנו. שיש בנו חלקים שאי אפשר לקבל אותם.
ואז פתאום בזוגיות שאני קולטת, אה, אני אשכרה יכולה להראות לו את החלק האגרסיבי בי שאשכרה מפנטז על לשרוף לו את העין ושהוא יצפה בזה, וזה סבבה… זה מטורף, כי זה כאילו נותן לי ממש תחושה עמוקה של אני אהובה.
רונה: אני אהובה בלי תנאים. אני חייבת להוסיף את זה.
שירה: כמו שאני, כל כולי. וזה רלוונטי לכל מערכת יחסים, גם מערכת יחסים עם חברות, שאני באה ואני אומרת לה, תקשיבי, זה בלתי נסבל, פה אני לא, כאילו, זה ממש ריפוי מאוד עוצמתי בשבילי, ואני קולטת כמה חשוב לי בכל קשר להביא את החלקים האלה שהם, הם בלי התנצלות, והם בלי כזה, אני אעדן את עצמי קצת, אלא, לא! אני עצבנית, אני אקלל אותך, אנחנו עושים פאק יו מדיטיישן, שאנחנו עושים אצבעות משולשות אחת לשני.
עידן: פריקה גולמית.
שירה: כן, ממש להביא את זה לא מסונן, זה פריקה גולמית. כאילו לא עכשיו אתחיל ללטש את המשפטים כדי שיהיו מנומסים. נגיד, פעם אחת עשיתי איזה שני סרטונים על שנאה בזוגיות והרבה אנשים הגיבו לי, למה שנאה? שנאה זה מוגזם, אם אני אשנא את הבן זוג שלי… לא, לא, שנאה זה אחלה. כאילו, אנשים מאוד מפחדים להביא את החלקים האלה, אבל בסופו של דבר, החלקים הלא מסוננים, הלא מפולטרים, הם חיים, הם עוצמתיים, הם מביאים הרבה ג'וס.
רונה: נכון, והרבה גם תשוקה. אני כאילו, אתם מדברים מאוד בתשוקה, הגוף שלכם מדבר מאוד בתשוקה, כי בסוף, בכל רגש יש את האנרגיה הזאת שמחיה אותנו או מכבה אותנו. תגידו, אז איך באמת לא נפגעים, איך באמת לא לוקחים את זה קדימה, כאילו ברמת מטענים שהולכים איתנו אחרי זה והמילים הקשות או ההטחות לא הולכות איתנו ופוגעות בזוגיות?
עידן: קונטקסט, כאילו מבנה, סט וסטינג, מה, אם אנחנו עכשיו רוצים לעשות פריקה גולמית, זה משהו שאנחנו עושים, שאנחנו פשוט נגיד לוקחים שלוש דקות כל אחד, ופשוט בגולמיות מוחלטת מבטאים את כל הקישקע שלנו כזה, את כל הכעס והזעם והשיפוטיות, והדברים שאני לא אוהב שהיא עושה, והכלים, והבית, והאוטו ואנחנו פשוט מוציאים את זה. אבל זה תחום, יש לזה גבולות, זה לא שאני עכשיו יכול לדבר לנצח, עכשיו עשר דקות להוציא עליה את הזעם שלי, יש שלוש דקות, היא פנויה לזה, אני בודק אם היא פנויה לשיקוף הזה, אם היא פנויה לביטוי הזה. אם היא פנויה לזה, אני מוציא, מוציא, מוציא, אוקיי, נושמים קצת, זה עובר אליה, היא מוציאה, מוציאה, מוציאה, ואז אחרי שהכל על השולחן אנחנו מתחילים לברור, אה, זה בכלל שלי, זה בכלל שלך, זה בכלל מזכיר לי את אבא שלי, זה בכלל מזכיר לי את אמא שלי. ואז אנחנו יכולים להתחיל להבין מה קורה, אבל זה לא שפשוט משום מקום אני אתחיל להוציא עליה, זה צריך להגיד, צריך לבנות את זה.
רונה: גם זה נעשה בתקשורת.
שירה: בהסכמה.
עידן: בהסכמה, בדיוק.
רונה: אז רגע, אז הדמויות זה לא משהו שתמיד אתם משתמשים בו כאילו, אני כן מבינה שיש לכם באמת את המדיטציות שלכם של ה… אחחח ויש לכם את ה…
עידן: [בלחישה] פאק יו.
רונה: כן, ויש לכם את הדמויות. מתי הדמויות יוצאות אז?
שירה: אז נגיד לפני כמה ימים, הגשנו ויזה להודו. ויש לנובן דמות בשם struggle nuben או stressy nuben. כאילו, כשהוא כזה מול איזשהו מאבק בירוקרטי, או כשהוא בסטרס כזה מכל מיני דברים שהם ארציים או פשוטים. זה השיפוט שלי.
עידן: מול טפסים.
שירה: מול טפסים או פשוט מול כזה, לא רק טפסים, לא יודעת…
עידן: מוטוריקה עדינה.
שירה: מוטוריקה עדינה, כל דבר שכאילו קשור רגע לכזה לעשות דברים עדינים, זהו. מתחרפן. אז נגיד הגשנו ויזה והוא כאילו נכנס ללחץ ואני עכשיו, מה הקטע? כאילו זה גם משקף לי את עצמי, אני גם בלחץ, אני שנייה רגע צריכה שקט, ואני צריכה פוקוס, ואז הוא מתחיל עם לחץ, ואני כזה: סטרסי נובן! כאילו זה עולה כשזה רלוונטי, לפעמים, כאילו, אם אין לזה שם, אז אנחנו רגע כזה נחשוב על מה השם, אבל אלה דמויות שכבר הולכות איתנו דרך. אז הנה נגיד זה קרה עכשיו, עכשיו הוא אומר, הוא מתנהג את הסטרסי נובן אז אני אומרת: אוקיי סטרסי נובן, אני משחררת וחוזרת לטופס שלי. זה כאילו, זה לא משהו שצריך הסכמה עליו, כי זה פשוט חלק מהיום יום שלנו.
רונה: רגע, את אומרת לו את זה? את אומרת אליו סטרסי נובן או שאת אומרת לעצמך?
שירה: אליו, וגם לעצמי על הדרך, אבל אני אומרת את זה בקול רם כי זה כאילו, הנה…
רונה: אני מצהירה.
שירה: אני מצהירה, אני חווה את זה, אני רואה אותך, אני פוגשת את זה בתוכי. שחררתי, זה לא אומר שאני כאילו זהו, אני פתרתי את כל מה שאני מרגישה מול הדמות הזאת, או מול החלק הזה בתוכי, אני חיה את זה, אבל זה מונכח בינינו. אוקיי? והרבה פעמים זה גם יכול להשפיע על נובן או עליי, רגע לשמוע את הדמות הזאת שפוגשים בי עכשיו.
עידן: מממ, כן, לפעמים זה פשוט נותן לי גם מראה, אה, אני סטרסי נובן. אני יכול לקחת כמה נשימות רגע ולהירגע, כי אני גם לא מודע לעצמי, אני ממלא את הטופס, ואני כזה נכנס לסטרס, ואני כזה אחחח ופתאום היא אומרת: סטרסי נובן, אני כזה, אה, נכון, או שזה ממש מעצבן אותי… כאילו זה גם אופציה.
רונה: ואז מה אתה עושה?
עידן: מתעצבן עליה. אני אומר לה פאק יווווו. לפעמים אנחנו גם מחבקים אחד את השנייה ואני עושה לה, יו, אני כל כך אוהב אותך ושונא אותך בו זמנית.
שירה: כן, זה נגיד, אגב, כאילו גם בקשר להסכמה ולפריקה הגולמית. גם לזה אנחנו אישית לא צריכים הסכמה, כי אנחנו ממש סבבה עם פשוט לעשות אצבע משולשת רנדומלית אחד לשנייה או להגיד כזה, פאק יו, איי הייט יו. כאילו, כי באמת זה גם מצחיק, וזה גם יכול לבטא ממש רגעית איזשהו כזה כחחח שיש לנו אחד לשנייה, וזה גם פשוט מרגיש לנו סבבה. כי יש זוגות, אנחנו לומדים את זה גם בסדנת זוגות שלנו, כזה, את הכלים האלה, ויש זוגות שהם צריכים למצוא מילה אחרת, או צורה אחרת, כדי להרגיש עם זה בנוח. לנו מאוד נוח עם ה-איי הייט יו. זה מצחיק אותנו,
עידן: הממ הממ.
רונה: אז אני, כן, סליחה, רצית להגיד משהו?
עידן: פשוט להבין שכל החלקים נמצאים בנו, אנחנו אין סוף חלקים.
רונה: לא, זאת ההנחת יסוד שלכם, זה ברור.
אני רוצה לשאול שתי שאלות ככה לקראת סיום, אני מקווה שאני אזכור את השנייה. אני אתחיל בראשונה. השאלה הראשונה שלי היא, נגיד זוגות, נגיד עכשיו מאזינה מישהי שהיא בזוגיות, ונשמע לה מתאים, היא רוצה להכניס את זה לתוך התקשורת הזוגית, אבל היא לא כל כך יודעת איך להציג את זה לבן זוג, איך להציע את זה, מה הייתם מציעים לה? איך לדבר את זה החוצה לבן זוג שהוא לא שמע את הפרק שלנו?
עידן: קודם כל, אולי להראות את הסרטון שלנו על שיפוטיות בזוגיות.
רונה: איפה? באינסטגרם?
עידן: באינסטגרם, כי קיבלנו מלא, מלא, מלא הודעות עליו, שפשוט הערכה ונרמול, ו-וואו, איזה מטורף שאפשר לעשות את זה בכלל. אז אולי להראות רגע שזה יכול לעבוד, אנחנו קוראים לסרטון הזה, אנחנו אומרים, שלהפוך טרגדיה לקומדיה, זה המהות של הדבר, שאפשר לצחוק על כל הדברים האלה.
יכול להיות שזה יותר מדי טרגי ודרמטי בפנים וזה מרגיש כאילו וואו, הוא יעלב מדי, הוא ייפגע מדי. צריך גם לפעמים להסכים לפגוע, להסכים להיפגע,
רונה: צריך שתהיה שם הסכמה.
אוקיי, ונגיד אם היא רוצה לדבר את זה איתו, ושנייה רגע להציף את זה, או להציע את הרעיון, יש עוד איזושהי הצעה שאתם חושבים שאפשר, כאילו מה שנקרא לשחקנים המתחילים,
שירה: אז אחרי שנגיד רואים את הסרטון, או אפילו שומעים את הפרק הזה ביחד, אז אפשר לעשות שיחה, שוב, מותאמת, כאילו מוסכמת מראש, פגיעה, על איזה חלקים קשה לי שאני רואה בך או בך. פגיעה זה אומר, לא, אני שונאת שאתה ככה וככה, ואתה לא בסדר, וככה וככה וככה, אלא נגיד כשאני רואה שאתה לחוץ כי אתה מגיש טופס, זה גורם לי להרגיש לחוצה, זה גורם לי להרגיש שאני שופטת אותך, זה גורם לי להרגיש אולי חוסר סבלנות. כאילו כל הזמן להחזיר את זה אליי ואיך אני מרגישה, זה כזה כלל יסוד בתקשורת מקרבת, כי אם אני אומרת, אתה סתם לחוץ, ואתה מעצבן, ואתה צועק ואתה זה, אז אני בעצם גורמת לו להרגיש לא בסדר, והפואנטה היא להחזיר את זה אליי, מה אני מרגישה, מה אני חווה, ואז אחרי שמדברים על החלקים האלה, אפשר גם למצוא להם שמות.
רונה: כאילו לעשות אותם חמודים.
שירה: כן, כן
רונה: אני עושה את זה בטכניקה של עבודה עם פחד. אני אומרת לה: תני לו ניק ניים… קראי לו פחד שלך… וניק ניים חמוד כזה, שתתחיל לדבר איתו.
אני אציע עוד משהו שעלה לי תוך כדי שדיברתם, ואני אציע דווקא להתחיל ממה החלקים, שאולי נראה לך שהבן זוג שלך לא כל כך אוהב בך, שאת יודעת שקשה לו איתם, מתוך איזשהו מקום של מודעות.
עידן: שהיא אומרת על עצמה.
רונה: היא אומרת על עצמה, זה קצת מוריד מגננות.
עידן: מגניב.
רונה: ולהגיד, שהרי הרבה פעמים מבקרים אותנו נגיד, ואז אנחנו בהתגוננות, ואז מה הבן זוג או הבת זוג לומדים על הדבר הזה? שאי אפשר לדבר איתנו, אי אפשר להגיד לנו, אנחנו עכשיו אבי נעלבי, או אבי התוקפני ואז להגיד, אני רוצה שאנחנו. אני רוצה לאפשר לך, אני רוצה ללמוד לאפשר לך לדבר ולהציף בפניי את מה שמפריע לך, בלי שאני נעלבת ובלי שאני תוקפת, מה דעתך? קודם כל כאילו תהיי את כביכול קורבן, תשכבי על הגדר. ואני חושבת שמפה אולי הבן זוג שלך באמת ירגיש קצת יותר נוח, שגם הוא יהיה חלק מזה, אז זאת ההצעה שלי.
שירה: מעולה ממש.
עידן: ממש. זה גם מזכיר את השאלות במקדש. זה ממש משהו שאנחנו עושים בריטריט שלנו לזוגות.
רונה: מה?
עידן: הישות הזוגית שלהם נשאלת חמש שאלות. אחת מהשאלות זה, נגיד, מה אני הייתי יכול לעשות אחרת שיתמוך בך בקשר שלנו? אז זו שאלה שגם מציעה את הדבר הזה, קודם כל רגע להסתכל פנימה, וואי, אני אולי יכול להיות יותר על זה פה, אני יכול לעשות יותר פה, ואז הופכים את זה.
רונה: ומניסיון, ממש שלי, על בשרי, וגם של באמת ניסיון מקצועי עשיר. בדרך כלל כשאנחנו מנדבים את עצמנו להיות הראשונים כביכול בקו האש, אחרינו, מוכנים להגיע אחרינו, כאילו יש איזושהי הסכמה, כי רואים שזה בטוח, זה בסדר, כאילו את חטפת כדור ראשונה, את עדיין בחיים, הכל טוב. אז זאת העצה שלי.
טוב, אז השאלה האחרונה שלי אליכם היא, מי ששמעה את הפרק והחליטה שבא לה עוד ממכם, לעבוד איתכם לשמוע אתכם, לראות את הסרטון המדובר שבזכותו אתם כאן, הגעתם לפרק, איך אפשר להשיג אתכם, איפה?
שירה: באינסטגרם, אז אנחנו גם עושים סדנאות לזוגות ביחד, ואני עובדת המון עם נשים, גם בסדנאות, גם בתהליכים אישיים, עוד רגע נובן גם יגיד מה הוא עושה. אז לגמרי אפשר ליצור איתנו קשר פשוט דרך האינסטגרם ולבוא.
רונה: נשים קישורים, מתחת לפרק תשלחו לי.
עידן: בכייף, אפשר גם לשלוח לנו שם הודעה.
רונה: מה אתה עושה, עידן?
עידן: אני מלווה גברים אחד על אחד, וזה תהליך ליווי של חודשיים, שנועד גם ברגל הפיזית, בהיבט הפיזי, איך להצליח להכיל יותר ויותר עונג, להכיל יותר ויותר גלים אורגזמיים, להשפיע על השפיכה שלנו. וברגל הרגשית, לראות מה חוסם אותנו, מלבטא את היצור המיני השלם שאנחנו.
רונה: אבל זה רק גברים.
עידן: רק גברים.
רונה: וזוגות זה שניכם ביחד במקדש הזוגי, בריטריט.
אז אנחנו נשים קישורים לאינסטגרם שלכם, של שניכם, מתחת לפרק ואז מי שרוצה תוכל ליצור איתכם קשר.
אנחנו נחתום את הפרק, זה עבר בטיל, היה לי כיף איתכם ברמות, היה לי מצחיק איתכם מאוד, אתם מצחיקים בטירוף נהניתי איתכם והחכמנו, ואני חושבת שאתם עושים עבודת קודש, ממש, בנושאים שהם ממש חשובים, ואתם מהווים דוגמה והשראה, אז תמשיכו.
תודה שבאתם, היה לי כיף איתכם,
שירה: ממש תודה, היה מדהים
רונה: היה ממש כיף.
ועכשיו, אני רוצה להגיד תודה רבה לכן, מאזינות יקרות שהאזנתן עד כאן, אם התחברתן ואהבתן את הפרק, אז שתפו אותו עם נשים שאתן אוהבות, שהייתן רוצות לחלוק איתן את התוכן החשוב הזה כדי שנגיע לעוד נשמות, לעוד לבבות, לעוד תודעות ואוזניים שיירתמו, וכמו תמיד, אני מבקשת מכן, אני ממש משקיעה בפודקאסט הזה, וחשוב לי שהוא יגיע לנשים הנכונות שיכולות להיתרם ממנו, אז דרגו אותו, שנגיע לעוד אוזניים.
ואם יש לכן שאלות לגבי הנושא של הפרק, אז הקישורים לאינסטגרם של עידן ושל שירה מצורפים בתיאור של הפרק למטה, וכמובן שאפשר לכתוב לי במייל לכל שאלה, כמו תמיד אני אספר לכן שאם אתן רוצות לעבוד איתי בצורה מתקדמת, אפשר לעבוד איתי ולמצוא את כל הדרכים לעבוד איתי בתיאור של הפרק למטה.
אפשר להצטרף לקהילת אהבה במייל שבכל חמישי מקבלת סרטון חדש ובלעדי, אפשר למצוא אותי בכל הפלטפורמות, אינסטגרם, פייסבוק אפילו בטיק טוק, גם ביוטיוב, באינסטגרם כמובן. וכמו תמיד, אני רוצה לאחל לכן שתהיה שבת שלום מבורכת, אנחנו נשתמע בפרק הבא, אני שולחת לכן מלא אהבה ונשיקות, תודה שהייתן איתנו.
צ'או, צ'או.
לעוד פרקים של הפודקאסט לחצו על שם הפודקאסט למטה
Comments