הקצבייה - פרק חירום ראשון: מוש המתנדב

ניסים ואנטולי חוזרים הישר מהחדר מאחורי הקצביה ב"שפע ישככר" בפרקי חירום. והפעם שירה רוצה לעזור לחיילים, מוש מחפש התנדבויות בנרות וצ'יבוטרו נזכר בימים בהם הוא לחם בעזה

---

תאריך עליית הפרק לאוויר: 06/12/2023.

[חסות עד 0:30]

אתם מאזינות ואתם מאזינים לכאן הסכתים הפודקאסטים של תאגיד השידור הישראלי.

אנטולי: שלום. יואו, שכחתי איך עושים את זה. שלום לכל מאזיני קצבייה זה. לפני מתחילים…ניסים זה, ראמזי מבקש מקריא ככה.

שמעון: מה זה זה שלושה עמודים משני הצדדים.

אנטולי: קצר.

שמעון: טוב. לקוחות יקרים לצערנו אנחנו נמצאים בטאקופה לא פשוטה ונזקי המלחמה שבחוץ לא דילגו על הסופר. עם תחילת הלחימה נפלה רקטה בחזית הצפונית של הסופר. מתוך הסדקים זיהינו פלישה חמורה של חוליות נמלים שחוסלו מידית על ידי העובדים הכלליים בשטח. אני אומר זאת בצורה ברורה אנחנו נגיע לכל תיקן, נמלה או עובד של אושר לוי שיעז לחדור את גבולותינו.

אנטולי: מה אנחנו פה, רק באים.

שמעון: אנו קוראים לקהל הלקוחות שלנו לחזור אל הסופר ללא חשש לא להיכנע לטרור. חמאס רוצה שלא טאקנו פסטה קונכיות!

אנטולי: בוז!

שמעון: הוא רוצה שלא טאקנו נייר תלת שכבתי שפע מפנק!

אנטולי: בוז!

שמעון: בעזה אין סניפים של שפע יששכר.

אנטולי: אין!

שמעון: המבצעים שלנו כואבים לחמאס, ואנחנו נמשיך להנחית עוד ועוד מבצעים על אפו ועל חמתו.

אנטולי: וגם על חמתי!

שמעון: כן. אנחנו קוראים לכם לבוא בהמוניכם, ולזכור, הכי חשוב…

אנטולי: טאק יחד מנצח.

שמעון: בלי טאק.

אנטולי: טאק בלי טאק יחד מנצח.

שמעון: בול.

שמעון: הפודקאסט בחסות:

צילמו אתכם דופקים גלבה בדרך לממ"ד? ניגנתם "תיק קטן" במואזין והפכתם לויראלים? בניתם ארמון חול בחוף בעזה ושברתם את הרשת? גם במלחמה הזאת, סוכנות פוקסיאנו מתגייסת למען עם ישראל, ומחפשת את הכוכב הבא של המערכה.

אנטולי: וואו ניסי, טאק זה מפתה. טאק מי זה כבר מייצגים זה? ספר, ספר להם.

שמעון: את מי לא אנטולי. יוסף חדד, רחל מאופקים, הכתב השבור שעומד בצומת שדרות כבר חודשיים, הטייס י', הטייס ב', הבחור של 234, גורם מדיני בכיר, הסטייליסט שמלביש את ניר דבורי כמו אמן חושים ועוד.

בפוקסיאנו נכניס אתכם ללקט הבא של יחד ננצח. נשריין אתכם מעכשיו באח הגדול מלחמות ישראל, נדאג לכם למרצ'נדייז, חולצות, אפודים טקטיים, השם שלכם על פגז של תותח.

פוקסיאנו, הסוכנות הרשמית של מלחמת חרבות ברזל. יחד, אחרי עשרה אחוז עמלה, ננצח.

[על קו הטלפון]

שירה: היוש, כאן סגן במילואים, שירה שטיינבוך. אני נורא נורא רוצה למסור ד"ש לכל החיילים, והמילואימניקים, והסדירים, והקצינים בקבע, והנגדים. אני רוצה להגיד שאתם לוחמים, ואתם גיבורים וחזקים, ואני אוהבת, אוהבת מאוד מאוד את כולכם, ודואגת לכולכם, ומחזקת אתכם, מה אפשר לעשות? אני מחזקת אתכם כאן מהעורף. ואל תדאגו, אני גם מחזקת את עצמי בזמן הזה, פילאטיס, תזונה נכונה, אני ככה מאוד מקפידה.

אז אם מישהו מכם נשאר בשטח, בלי אוזן קשבת, בלי חברה, או בלי אישה, נגיד ככה לפטפט איתה, אז ממש אפשר בשמחה להתקשר אליי, 052355…

אנטולי: ואז פתאום בום, עזקה, אני רץ לממ"ד עם מאשה, וואז אתה כמה מחכה, עשר שניות, אין טיל, עשרים שניות, אין טיל, שלושים שניות, אין טיל, ארבעים שניות…

ניסים: אין טיל, אין טיל, הבנו, טחנת ת'רבי.

אנטולי: דווקא יש טיל, ועכשיו זה לא שומע סיפור.

ניסים: וואו, איזה הפסד.

אנטולי: מה קרה לוליינית בכיינית, מה, מה, זה לא עשה נומה בצהריים?

ניסים: עשיתי, עשיתי.

אנטולי: נומה אחר צהריים?

ניסים: עשיתי.

אנטולי: נומה לפני ערב?

ניסים: חלאס עם הנומות, נו.

אנטולי: אז מה יש, ניסים?

ניסים: סתם, זה נו, כל הג'ננה שמצטברת לי, כי אין לי כדורגל.

אנטולי: מה זה קשר כדורגל ברגל?

ניסים: אין איפה להוציא עצבים, על מה תתווכח? וואלה, אתמול רבתי עם מלי על התחזית. ישנתי על הספה בגלל מעונן חלקית, אתה מבין?

אנטולי: יו, ניסים, מה עושים? זה מלחמה, זה, זה, כל היום זה חדשות בטלוויזיה פקה פקה.

ניסים: כן.

אנטולי: אבל לפחות חייב לתת שאפו, זה ככה נותנים עבודה, זה ל…נו, נבחרת, זה בובובום חדשות.

ניסים: האמת? וואלה אין, אין על נבחרת החדשות, היא הולכת ומשתפרת.

אנטולי: מה זה שתפרת?

ניסים: זה לא כמו העונות הקודמות.

אנטולי: בטח, עונות קודמות, זה, זה כלום, אבל, רגע, איזה נבחרת אתה מדבר?

ניסים: על איזה אתה מדבר?

אנטולי: 11.

ניסים: 12.

אנטולי: מה, נבחרת 11 לוקחת בסיבוב סיבובון זה נבחרת 12!

ניסים: היית מת.

אנטולי: זה 12 פעם אולי היה נבחרת! היום, אולי זה, אז, ימים של יעקב, זה אילון, זה גדי סוקניק, זה, זה שחקנים מעבר היו, אתה, אתה חי בגלורי דייס, ניס.

ניסים: על מה אתה מדבר? ראית איזה סגל יש לנו? יש אנשים כמו קושמרו?

אנטולי: אוי, קשמר הזה.

ניסים: הבן אדם יושב בשיגורים מחוץ לעזה, לפי הזווית של הטיל, יודע על איזה פינה היא תגיע.

אנטולי: על גרין סקרין מסיים, דוואי, דוואי, אצלנו זה שחקנים נשמה, מסטרדמסקי, זה בן אדם, זה ליגה, זה, זה חוץ לארץ, זה, זה שיחק בגרוורד.

ניסים: אתה רוצה לדבר איתי על שחקנים זרים? ראית את הנבחרת שלנו? שמחיוב, לייבזון, יונית לוי, זה הלכת מאיטליה.

אנטולי: נבחרת של נומה, כולם נרדמים על מיקרופון, זה נומה נומה יאיי הדבר הזה.

כל היום במזגן שם, אנחנו. נבחרת זה טוחן שטח, זה אבק בפה בעיניים, אנשים…

ניסים: אל תדבר איתי על שטח, אתה יודע שברהנו לא היה בבית מאז 2013, אתה יודע שאין לו מיקוד בתעודת זהות?

אנטולי: טאק שמענו.

ניסים: אני אומר לך, הנבחרת שלי שנה הבאה עולים שרק בחו"ל, ברמה של CNN בכלל, שמעת את דנה וייס באנגלית, יא פאלופ?

אנטולי: איפה הולך, ניסים, איפה הולך?

ניסים: איפה שאתה שומע.

אנטולי: דוואיי, יאללה, יאללה, אתה זה מבין חדשות, זה אולי רק הריבוע, זה רק זה שעם הידיים מסביר לך.

ניסים: אני הייתי בנבחרת נוער של מגמת תקשורת.

אנטולי: אני הייתי עורך משני עיתון כאלה. אתה יודע איזה סקופים אני מבין זה?

ניסים: לא נתנו לך עורך ראשי?

אנטולי: הכל פוליטיקה שם.

ניסים: הפודקאסט בחסות: בתקופה כזו, הראשונים להיפגע עם העסקים הקטנים. בדיוק כמו מני רבותיי.

מני רבותיי: רבותיי!

ניסים: איש שבנה את עסק הקבצנות שלו בתשע וחצי אצבעות, אחרי שאיבד חצי אצבע מכלב במאבק על טוסט גבינה. למני אין את תקציבי הענק שיש לעמותות ששולטות בשוק, אין את הסבתות המתנדבות עם הלוח בכניסה לקניונים. יש למני רק את עצמו, ואתכם. מני רבותיי, תפתחו את הלב ואת הארנק.

מני רבותיי: בבקשה רבותיי!

ניסים: ניתן לתרום מעל 20 שקלים ומעלה. עלול להגיב בנשיכה אם יראה אגורות.

צ'יבוטרו: כאן רב סמל במילואים מרדכי צ'בוטרו, מחטיבת הנגב. אני רוצה למסור דש לכל החיילים בעזה. תזכרו, קודם יורים ואז שואלים שאלות. ואם הם עדיין יכולים לענות, אז שוב יורים. אולי ראיתם את הגרפיטי שישבתם בעזה, זה הבית שלישי מימין. "עד מתי? מרץ 49"

יאללה, תחסלו אותם. יגנגן!

ניסים: מוש!

אנטולי: מוש נתן בראש!

מוש: [מתנשף] שלום, שלום ניסים. שלום אנטולי.

ניסים: מה מוש, אתה בסדר? מה יש לך? אתה נראה קצת חיוור.

אנטולי: חיוור, לבן כמו סיד זה.

ניסים: בדרך כלל אתה לבן קליפות ביצים.

מוש: מה, כן? רואים עליי? כן, אבל אני בסדר גמור. תגידו, רציתי לשאול אתכם, אולי מחפשים אצלכם בסופר…

מה, מחפש עבודה? קרס ההייטק? אה, אני אמרתי או לא אמרתי?

אנטולי: טאק אמרת, טאק אמרת!

מהרגע שסטיב ג'ובס התחיל ללכת יחף הבנתי לאן זה הולך. תלמד, כפות רגליים חשופות זה הסימן הראשון לקריסה.

מוש: לא, לא, לא, אני לא מחפש עבודה, אני מחפש… התנדבות.

אנטולי: מה??

ניסים: לא מחפש.

מוש: התנדבות, התנדבות, אתם יודעים, זה כמו עבודה אבל בלי כסף, נו מכירים?

ניסים: לא הבנתי, אתה רוצה להתנדב בסופר? עד כדי כך אתה רוצה לצאת מהבית?

[צוחקים]

אנטולי: מוש! שוני מרביצה אותך? אם אתה מרגיש את זה פאניקה, עכשיו ממצמץ פעם אחת.

מוש: לא, לא, אני פשוט, אני מתחילת המלחמה.

אנטולי: מצמץ! מצמץ!

מוש: תקשיבו… אי אפשר להשיג התנדבויות, כולם רוצים, מחפשים, ואני כל כך רגיל להתנדב, בדיור מוגן, בבית תמחוי.

אנטולי: קאקו בית תמחוי?

מוש: אני צריך להרגיש נצרך, אני חייב, אני חייב להרגיש נצרך!

ניסים: אבל לא יכול להיות שאין התנדבויות בכלל, בכלל.

מוש: כלום, כלום, הכל יבש, אני אומר לך, כלום. לא רק ביבנה, חיפשתי בכל הארץ. אם אתם מכירים משהו, אפילו התנדבות קטנה כזאת, רק ככה לסגור לי פינה.

האמת ש…

מוש: נו, מה, מה, מה?

ניסים: אולי, לא…

מוש: תגיד, תגיד, מה??

ניסים: יש מצב שאני יכול לסדר לך ההתנדבות רפואית בשושו, אבל כן? יש לי חבר, סניטר בברזילי, אני אבדוק איתו.

מוש: כן, כן, ניסים, תודה, תודה, תודה, תודה, תודה, ניסים, תודה, תודה.

ניסים: ששש… תהיה רגע בשקט. [שולח הודעה]

מוש: מה?

ניסים: הוא אומר שנגמר, אין לו סורי נשמה.

מוש: מה? מה נגמר? אני לא מבין מה אני אמור לעשות עם כל הזמן הפנוי שלי. יש לי יותר מדי זמן לחשוב. אולי אני מבזבז את החיים שלי בהייטק? אתם יודעים שאני בכלל רציתי להיות מורה דרך?

אנטולי: אוי, אוי, אוי, אוי.

מוש: רציתי להיות מורה דרך. ככה הלכתי עם ילדים בשבילים, להסביר על תהליכי שיקוע הגיאולוגיים. להסביר, הנה אבן בזלת, הנה אבן בזלת! אני לא יכול, המחשבות עולת לי לראש, בבקשה, תעצורו לי.

אנטולי: מוש, מוש.

מוש: מה?

אנטולי: פאוזה עושה. יש משהו בשבילך, זה ראיתי עכשיו בטלגרם.

מוש: מה?

אנטולי: לא, אני לא יודע אם זה מתאים.

ניסים: אתה בטוח שאתה רוצה לתת?

אנטולי: לא, לא, זה לא מתאים. חומר זה…

מוש: אנטולי, לא אכפת לי.

אנטולי: סנאף כבד מאוד.

מוש: לא אכפת לי, אני מתחנן, כל דבר. אני עושה הכל בשביל להתנדבות.

אנטולי: מוש, ידיים מתחת לשולחן מזיז.

מוש: סליחה.

ניסים: סיבוב, הבן אדם.

אנטולי: מה סיבוב? זה סיבוב סביבון. אתה כמו שאני נותן לך, אבל זה משהו בצפון.

מוש: צפון זה טוב! התנדבויות בצפון זה ממש טוב לי!

אנטולי: אז זהו, זה ככה זה צריך הולך לתת עזרה, זה לוקח אוכל דרוזי חיילים בשטח אש.

מוש: וואי וואי, כן, כן!

ניסים: וואו, מה, מה כן? מוש, זה מסוכן. יש שם נפילות.

מוש: לא לא, אני אוהב דרוזים.

אנטולי: זה התנדבות קשה, זה ככה פעם אחת מנסה, זה שואב אותך דייסן.

ניסים: יש מצב שאתה לא רגיל לזה, אתה יותר טיפוס של התנדבויות קלות.

מוש: תן לי את המספר שלו.

אנטולי: אתה…

מוש: תן לי!

אנטולי: נו בסדר, בסדר, לוליינית בכיינית. הנה, שולח לך בצפ.

מוש: אה, שיוא, תודה, תודה, תודה. וואי, אני כבר מרגיש את התנדבויות בכל הגוף שלי. וואו, אני לא אשכח לכם את זה בחיים. תודה, תודה, תודה!

ניסים: מה, הוא לא יגיד תודה לפני שהוא הולך?

---

לעוד פרקים של הפודקאסט לחצו על שם הפודקאסט למטה