הפודקאסט חווית הדור כאהן מארח את הפודקאסט קול ששון שמארח את חווית הדור כאהן בפרק מיוחד בעקבות המצב. העלינו את אותו פרק בול לשני הפודקאסטים. תקשיבו איפה שבא לכם. ספירת האזנות לא משנה לנו בימים כאלה.
תאריך עליית הפרק לאוויר: 10/10/2023.
עדי: אבל מה אמרו לך על זה?
דור: האמת שאנשים די היו מבסוטים מזה. כתבו לי 'היה מצחיק'. לא היה איזה עניין, אבל אני לא מחפש לעשות בדיחות.
עדי: אני יודעת שלא.
דור: מה שיותר מעסיק אותי האמת, זה פחות הבדיחות ספציפית על זה, אלא קצת… אני קצת מדחיק את זה שאולי החיים הולכים להשתנות.
עדי: החיים הולכים להשתנות בוודאות.
דור: אולי אנחנו פתאום לא נעשה פודקאסט כל שבוע. אולי ייקח זמן עד שנחזור להופיע. אולי כל מיני תוכנית שהייתי אמור להופיע בה הייתה אמורה לעלות בחמישי הקרוב.
עדי: אה זה היה אמור להיות חמישי…
דור: כן. זה לא עולה ביום חמישי הקרוב. אה… הופעה שלי ב"צוותא". לא יודע, יש לי כמה דברים כזה בקנה שהכנתי. עכשיו, זה לא הכי חשוב בעולם, אבל אני כזה… כן, בגלל שזו העבודה שלי והחיים שלי והמטרה שלי…
עדי: ואתה מתפרנס מזה.
דור: אז אני כזה קצת מתחיל לחשוב מה כל זה אומר. זה מאוד מזכיר את הקורונה.
עדי: כן…
דור: למרות שבקורונה היה מותר לשמוח.
עדי: היה מותר לשמוח כי זה לא אסון לאומי. זה היה אסון כזה בינלאומי.
דור: נראה מה יהיה מהבחינה הזאת.
עדי: גם יש טראגיות שהיא אחרת. כי קורונה זה מן כוח עליון כזה שזה כמו צונאמי. עצוב וזה, אבל יש משהו במלחמה בזה שמישהו בא והורג שהוא פי אלף יותר אתה יודע, יותר עצוב ויותר קשוח כאילו. ואני חושבת שייקח הרבה מאוד זמן עד שיחזרו להופיע. כשאני אומרת יחזרו זה אתם כי אני לא. אני חושבת גם מבחינה, סתם אתה יודע, עידן הבן זוג שלי, הוא כאילו מנהל אומנים, הופעות וכזה. כמה זמן ייקח עד שאומנים יחזרו להופיע רגיל? זה ייקח ממש הרבה זמן כאילו.
דור: כן…
עדי: עכשיו אתה חושב על זה כאילו, אתה מנסה להגיד טוב אני לא אגואיסטי עכשיו, אמרנו בתחילת הפרק שזה היה שבוע שהיה אמור להיות טירוף. ואז אתה אומר, טוב את לא יכולה לחשוב רק על עצמך. מצד שני, יש גם איזה אופק של אז מה יהיה עכשיו? אם אני לא אוכל לצלם ואתה לא תוכל להופיע ואני לא אוכל לתקלט. אז מה קורה עכשיו?
דור: את יודעת, גם עוד הרבה אנשים. עוד כל מיני, את יודעת, היית בחוץ, הכל סגור. מלא דברים סגורים. מסעדות… לא יודע.
עדי: אבל אתה מסכים איתי שמסעדות, כבר עוד כמה ימים מסעדות יפתחו?
דור: יכול להיות.
עדי: והופעות סטנדאפ לא יהיו בשבוע הבא ובעוד שבועיים גם כנראה.
דור: וואלה אני לא יודע באמת מה יהיה. אני כל כך לא יודע. אני לא יודע אם יש מלחמה בצפון בכלל. אנחנו לא יודעים מה קורה עדיין.
עדי: יכול להיות שברגעים אלה ממש מתחילה מלחמה בצפון.
דור: אגב, אני אגיד לך גם עוד משהו שרציתי להגיד לפני ושכחתי. אולי תתחברי לזה. למה עוד אני הדחקתי. כי כל העניין הזה במדינה הזאת זה שהיא אף פעם לא נותנת לך להרגיש שאתה במקרה חי פה. זה כאילו כל כמה חודשים אתה צריך לשלם איזה מס שבו אנחנו כולנו מתכנסים לתוך איזה משהו. עוזבים את כל מה שאנחנו עושים, מדברים על הדברים, מאבדים אנשים וזה כזה, אין את זה במדינות אחרות. את הדבר הזה של פשוט אוקיי אני חי פה, אבל אני סטנדאפיסט שאני חי פה ואני רוצה להתעסק בדברים שלי ואני רוצה להתעסק בחיים שלי ובחברים שלי ובדייטים ובסטנדאפ.
עדי: אי אפשר.
דור: כל כמה זמן המדינה באה ואומרת לך 'זה לא'. אני לא אומר זה באשמת המדינה, זה גם באשמת המדינה, זה גם באשמת הסיטואציה. כאילו כל כמה זמן זה מן כזה כן, כן, החיים שלך עכשיו בצד ועכשיו כולנו המדינה.
עדי: המדינה זה כמו הורים לא אחראיים שעושים איזה משהו ואז הילדים שלהם צריכים לשלם על זה.
דור: כן, אני לא יודע גם את מי בדיוק להאשים. אבל זה כאילו, האינסטינקט הראשון שלי זה לא, אני לא רוצה עכשיו!
עדי: [צוחקת]
דור: אני לא רוצה עכשיו את זה! אני בדיוק כאילו עבדתי על איזה משהו שאני רוצה! אבל המדינה אמרה 'אל תשכח שאתה גר פה ואל תשכח שזו המדינה הזאת ועכשיו כולנו צריכים לדבר על זה ולאסוף מתים וזה' וזה כאילו באמת, אני אומר לעצמי כאילו…פאקינג נמאס לי מזה! נמאס לי מזה!
עדי: זו הייתה אולי טעות להקים את המדינה הזאת? זה מה שאתה אומר?
דור: זה לא שהייתה לנו ברירה כל כך אז.
עדי: הייתה לנו ברירה.
דור: אנשים עדיין היו אנטישמים, לא?
עדי: בסדר…
דור: בגל שהשואה נגמרה אז ב-40 ו… אני לא יודע מתי זה הפסיק, 45'?
עדי: מה? מתי נגמרה השואה?
דור: משהו כזה.
עדי: 45', כן.
דור: אז כולם הפסיקו להיות אנטישמים?
עדי: לא, ברור שלא. ממש לא.
דור: אה, נגמרה השואה אז נפסיק? אני לא מספיק חזק בזה. היה 3 שנים עד שהשואה נגמרה.
עדי: אי אפשר למצוא מקום אחר?
דור: רצו את אוגנדה אבל לא יודע. לא זוכר גם מה קרה שם כי אני לא הקשבתי בשיעורי היסטוריה. אני לא ידעתי שאני אצטרך את זה בעתיד.
עדי: כל אמריקה, כולה, כל כולה…
דור: הרבה עברו לאמריקה.
עדי: לא יכול להיות, לא! לא צריך לעבור לאמריקה. לתת לנו שטח אחד קטן שזה כלום בשבילם? ולתת לנו להשתקע שם?
דור: רעיון טוב.
עדי: לא, ברצינות. מי שכל כך חשובה לו האדמה הזאת באמת, אז שיבוא לפה ויתמודד עם קשיים. אולי צריך את השינוע.
דור: זה באמת מאוד מעצבן בעיקר בתור בן אדם שלא דתי ולא באמת מתרגש מירושלים לא אכפת לי מההמנון.
עדי: אני אוהבת את המדינה, אבל כאילו… אבל יכולנו לבחור להישאר במקום קצת פחות מסוכן.
דור: זה לא מתסכל אותך כזה שכל כמה זמן את כזה אה נכון, אני בעצם לא חיה בניו יורק ומנסה לעשות קריירה. אני פה וכל כמה זמן זה להיזכר בזה שאני פה ויקרו דברים נוראיים.
עדי: קראתי השבוע את הטור של גדעון לוי.
דור: תראו, תראו.
עדי: אני מאוד אוהבת את גדעון, גילוי נאות. הוא חמוד ואנחנו מיודדים.
דור: כל כך הרבה חברים יש לך.
עדי: איזו מילה יפה זאת 'מיודדים'?
דור: כבר אין בן אדם שיהיה חבר שלך שאני אופתע.
עדי: נכון [צוחקת]
דור: יכולה לתת כל אחד כאילו.
עדי: לא, אנחנו מאוד מיודדים. אנחנו עושים הרבה ראיונות ברדיו. אני מאוד מחבבת אותו. הדעות שלי מנוגדות, אתה יודע, 180. והוא כתב אתה יודע, דברים השבוע שגורמים לך שוב, לא אומרת גורמים לך להיות שמאלני, אבל מה ציפיתם שיקרה כשאתם לוקחים את כל האנשים האלה…
דור: ברור.
עדי: ואז אתה אומר וואלה, כאילו נכון. זה מה שאני אומרת כל הזמן, לא יהיה פתרון לסכסוך. כל הדיבור על הסכם מדיני, שלום. אני לא מאמינה ברעיונות האלה, לא מאמינה בזה. זה לא יכול לקרות בחיים.
דור: זה לא היה רעיון, רפורמה משפטית זה לא פתרון. הרפורמה המשפטית והבלגן בשטחים ובחווארה זה בטוח לא. אני לא מספיק מבין בזה וגם נמאס לי שאני צריך להבין בזה. שוב, מה שאני אומר פה זה אגואיסטי, אבל מבינה מה אני אומר?
עדי: זה חומר מאוד קשה ללמידה. זה כאילו הביאו אותך בלי יכולת ואמרו לך' לא, לא, לא בשביל לחיות פה חייב 5 יחידות אנגלית' אבל, 'לא, לא, לא, אתה חייב'. אבל אני לא יכול, בואו תורידו אותי ל-3. 'לא, לא, לא חייב 5 או שאתה לא יכול לחיות'.
דור: ואני מניח שכאילו, אני הרגשתי את זה ככה גם מגיל צעיר. הרגשתי על זה אשמה שלא אכפת לי. וזה לא שלא אכפת לי, כמו שאני פשוט…
עדי: מתקשה.
דור: גם מתקשה וגם בא לי במשאלת לב שזה יהיה שקוף לי איפה שאני גר ואני פשוט אוכל לעשות. ואני מבין שזה פשוט בלתי אפשרי ואני לא מסוגל לקבל את זה ב-100%, אני לא מסוגל. אני לא מסוגל לקבל את זה שאני חלק מזה ומהדברים האלה ושיעלו להר הבית. אני כאילו די, די.
עדי: יש עכשיו איזה דיבור של למה אף אחד לא מדבר על זה שכל זה קרה בגלל שעלו להר הבית.
דור: כן.
עדי: קראת את הזה?
דור: כן, קראתי את כל הדברים האלה. אני לא יודע אם להקשיב.
עדי: אתה יודע מה? זה בדיוק העניין. יש איזה שלב וזה קורה הרבה. לי זה קורה המון ב-9 חודשים האחרונים. שאני פתאום כזה ב-אה, אני מבולבלת. אני רגע, למי מאמינים? שניה רגע, למי אני מאמינה? ויש איזה משחק. עכשיו ברור לאיזה מחנה אני שייכת. אבל רגע, אני לא מאמינה עכשיו. עכשיו להם אני לא מאמינה ועכשיו להם אני לא מאמינה. ואתה צודק, זה נורא, נורא מבלבל.
דור: אבל אני יודע למי אני מאמין יותר [צוחק] את מבינה?
עדי: [צוחקת]
דור: אני מסכים שגם יש לפעמים שטויות כאילו בזה או נגיד כל העניין הזה, אני לא יודע אם זו שטות באמת. אני כאילו נזהר פה בניתוחים הפוליטיים שלי כי אני באמת לא בטוח בהם. נגיד העניין הזה שאומרים שבגלל צבי סוכות וזה אז לא היה מה שאמרנו מקודם. זה מרגיש לי מוגזם אבל אני לא יודע. אבל זה עדיין פחות מוגזם מהדיווחים של ערוץ 14. אני אקח את סטיית התקן של בן כספית פעם ב-10 ציוצים על דרור קאפח.
עדי: הבנתי.
דור: אז כאילו לא יודע. אני אומר הראש שלו יותר במקום הנכון.
עדי: כן, יש גם עניין של תחושה. אתה קצת בוחר למי אתה מאמין. למי אתה מתחבר.
דור: לא זוכר מי אמר לי את זה. לא זוכר, אולי אמרתי את זה בפרק. נראה לי אולי דיברתי על זה עם גיא. על זה שאנשים אומרים. אה עם דניאל הדר. שאנשים אומרים…
עדי: איזה חמוד.
דור: 'כל המשפחה הצבענו ליכוד'.
עדי: כן, כי אנשים מצביעים מתוך שייכות.
דור: אמרתי טוב, אבא שלי היה דתי ואני לא דתי.
עדי: זה לא כ"כ אותו דבר כי יש משהו בלהצביע שזה קצת משהו מסורתי כזה. יש בזה מן מסורת כזאת.
דור: אז אני לא מתחבר לזה כ"כ.
עדי: דתי אתה צריך להיות כל הזמן כל היום.
דור: הוא כן אמר לי שגם אתה כן מצביע מחנה במובן מסוים. אתה כן חלק מהדבר הליברלי. כאילו גם בלי לגמרי בחירה.
עדי: כן, כן.
דור: למרות שזה לא שהמשפחה שלי הם שמאלנים בטירוף, אפילו הרבה מהם לא. אז כאילו…
עדי: מה נגיד ההורים שלך אומרים על המצב?
דור: הולכים למחאה והכל. אז כן.
עדי: על מה שקורה עכשיו כאילו…
דור: לא איזה משהו.
עדי: הם לוקחים צד? לוקחים איזו האשמה?
דור: כרגיל, הממשלה… לא משהו סופר כאילו, סופר מיוחד וזה. אבל דיברתי עכשיו, פגשתי את אבא שלי עכשיו במשרד שלו.
עדי: שהביא לך מתנה כל הכבוד.
דור: כן, יוניקלו. Shout out. אז סתם אז דיברתי איתו על מה שאמרתי לך עכשיו, על המדינה וזה מעצבן אותי ושכאילו זה כזה ילדותי אבל ככה אני מרגיש וזה. ואז הוא בדיוק היה בלוס אנג'לס. ואמר, זה גם תמיד אומרים כשמדברים על חו"ל, 'אתה חושב ששם יותר טוב?'
עדי: יש מלחמות בכל זה…
דור: קודם כל, לדעתי משמעותית יש בחו"ל פחות. נגיד גרמניה, נגיד ברלין, אוקיי?
עדי: כנראה שפחות, כן.
דור: עכשיו, אתה כן יכול לחשוד שאנטישמיים אליך הרבה באירופה.
עדי: יכול להיות.
דור: אבל האם זו באותה כמות של לחץ וחרדה של מה שאנחנו מקבלים פה?
עדי: אתה יודע מה מצחיק אותי? תמיד בעיקר המשפחה שלי מהפריפריה שכזה נגיד הם טסים לאן שהוא וכזה 'אה לא בפריז תיזהרי, כל כך מסוכן, מלא ערבים ומוסלמים'. ואני כזה, תגידו אתם נורמליים? אתם חיים במקום שמוסלמים הכי מסוכנים ליהודים, שהורגים הכי הרבה יהודים.
דור: יש איזו אשליה שבארץ.
עדי: אתם דפוקים? פה הכי מסוכן בעולם. 'תיזהרו להסתובב עם סממנים'. לא מדברת עכשיו שהמצב מתוח וברור שלהיזהר ואללה איסתר, אבל בשגרה, ביומיום? אני זוכרת שלפני כמה שנים הייתי בבריסל. ואבא שלי כזה 'אוי ואבוי, שם זה דאעש'. אני כזה בבריסל אתה מסתובב בפחד שידקרו? לא, לא. פה אתה מסתובב…
דור: קנית חומוס בעוספיא היום.
עדי: בפחד שידקרו אותך, לא שם. סתם תמיד מצחיק אותי.
דור: אמא שלי אמרה לי כשנסעתי לסיני לפני שבועיים, היא הביאה לי איזה תיק כי לא היה לי ותיק שהיה כתוב עליו בעברית. ואז היא אמרה 'תיקח את התיק ותשים את הכיתוב בעברית כלפי ה…' ואז אמרתי לה 'ואת חושבת שלא יראו שאנחנו שלושה ישראלים עם כובע מצחייה עם כפכפים?'.
עדי: שמדברים בעברית.
דור: שמדברים בשפת העברית שבסיני, שכולם שם ישראלים גם ככה! מה הם יחשבו שאנחנו?!
עדי: השאלה אם זו חרדה הורית של כזה הורים שדואגים לילדים שלהם או איזו הזיה.
דור: כן, כן, גם וגם. זה שילוב יפיפה של שני הדברים האלה. לדעתי.
עדי: איך היה בסיני?
דור: את צריכה לשמוע את הפרק.
עדי: פחדת?
דור: אה, רק בהתחלה היה לי איזה רגע שפחדתי.
עדי: למה?
דור: כי היה איזה רגע, זה ממש בקטנה. היה איזה רגע שהלכתי שם לבד בחושך ופתאום הגיע איזה טנדר וסתם חשבתי על הרכב המפחיד.
עדי: אתה מפחד מערבים דור. זה אומר שאתה קצת… לא שמאלני. אתה אמור לחשוב שאתה יכול לחיות איתם בשלום.
דור: הנה סתם משהו שחשבתי עליו היום.
עדי: [צוחקת] סתם, סתם.
דור: זה נושא שאנחנו אוהבים לדבר עליו. ערבים במוניות. הנושא האהוב עלייך. אבל לקחתי את המונית אתמול או שזה לא היה הנהג הזה. לקחתי לא מעט מוניות בימים האחרונים.
עדי: מה קורה? אתה לא עובד.
דור: עשיתי כל מיני סידורים. לא עובד, עשיתי כל מיני סידורים.
עדי: לא, אני אומרת אי אפשר לבזבז על מוניות.
דור: מה שאני אקח אוטובוסים? והנהג אמר לי משהו, זה היה חזרה מהחדר כושר. והנהג אמר לי 'עכשיו כל הבני דודים לא עובדים כי הם מעדיפים לא לעבוד בימים האלה וגם הלקוחות לא אוהבים את זה'.
עדי: מה זאת אומרת?
דור: כאילו הלקוחות של המוניות מפחדים שיש נהגי מונית ערבים. מפחדים לעלות למונית.
עדי: סיפור נטלי דדון לפני כמה חודשים. אתה זוכר את זה?
דור: כן, דיברנו על זה. אבל אז זה לא היה בזמן מלחמה, לא?
עדי: זה היה בשגרה? אני לא זוכרת.
דור: נראה לי. וכאילו קצת הבנתי את זה. עכשיו, היי! היי!
עדי: לא אמרתי כלום…
דור: כי אני מפחד שהוא גזען. שהנהג גזען. שיעלה לי נהג מונית גזען.
עדי: אבל הדבר הזה…
דור: מבינה מה אני אומר?
עדי: אבל זה קיים, אוקיי ומה עם החומוס באיפה שאתה הולך אליו?
דור: אני לא מפחד שהם גזענים.
עדי: אז לא הבנתי.
דור: ספציפית עכשיו בסיטואציה הזאת…
עדי: רגע, אתה חושב שבגלל שקורה משהו כזה אנשים פתאום הופכים להיות גזענים? זה לא ייתכן הרי.
דור: לא אבל אולי יותר מפריע להם?
עדי: אולי המצב לא נוח להם. אני לא חושבת, למרות שאתה יודע, יבואו אנשים ויסתרו אותי ויגידו לי 'לא, הנה, תראי מה קרה ב"שומר חומות". אנשים שחיו באותן שכונות, יהודים וערבים, ברגע שהתעורר אז יצא מהם הדבר הזה. אז… אני לא יודעת אם זה היה תמיד שם בפנים והם חיכו לאיזה טריגר שיתפרץ כאילו. אני פשוט כשאני מסתכלת על בני אנוש, קשה לי להאמין שביום אחד באירוע אחד מישהו הופך להיות גזען.
דור: זה גם מוזר. כן, זה מוזר. גם שמישהו אחד נהיה אלים ביום. מישהו ביום אחד מחליט לעשות כאילו זה. זה דבר שאני לא מבין עד הסוף, כנראה כי אנחנו לא ערבים. אבל את ההזדהות עם, את יודעת, לבנון מזדהים עם עזה.
עדי: אוקיי, בוא נדבר על הודו.
דור: אה מה שקורה עם הודו.
עדי: מה הסיפור הזה?
דור: שהם מקבלים כולם ב"טוויטר" 'I STAND WITH ISRAEL'.
עדי: מי שלא שם לב, ההודים שזה כאילו קצת חמוד אבל גם קצת מצחיק ומוזר, הם אובססיביים לתמיכה בישראל. עכשיו, זה טוב לנו כי זה הודים. איזו תפוצה ברשת יש להם. היא מטורפת.
דור: נכון.
עדי: אבל זה קצת כאילו, זה מצחיק אותי. אני מצייצת משהו, 'INDIA STAND WITH ISRAEL'…
דור: אה מגיבים לך?
עדי: כן, הגיבו לי ההודים ב"טוויטר".
דור: זה בוטים אולי? זה הודי אמיתי שיושב?
עדי: למה שהם ירצו להפעיל בוטים לתמוך בישראל? לא, זה פרופילים של הודים כאילו. קצת מוזר. אולי זה הזמן לטוס להודו.
דור: שמעתי איזה סטנדאפיסט מדבר על זה בפודקאסט. נכון יש את ההודעות האלה שכל מיני הודים שולחים באינטרנט לבנות?
עדי: לא, לא מכירה.
דור: יש תופעה כזאת שהודים שולחים לכל מיני אמריקאיות.
עדי: אה הודעות כאלה בפייסבוק.
דור: הודעות מיניות. במקום send boobs הם כותבים send bobs. או…
עדי: או יפה. זה בוטים?
דור: לא בוטים, אבל לא יודע, כל מיני הודים לא משכילים, שחושבים שככה זה עובד. מישהו דיבר על זה, מעניין אם היה אחד שזה עבד לו. שחזר לכולם ואמר כאילו 'כן, תעשו את זה, זה עובד. הן באות.'
עדי: אפשר להגיד את זה גם על ערסים, שערסים כותבים דברים כאלה לנשים.
דור: מקודם את הראית לי הודעות שקיבלת.
עדי: כן, אבל ראית מה השרשור? אני אקריא לך את זה.
דור: אבל גם זה כנראה אותו דבר, לא? כנראה יש מישהו אחד שכתב 'בוקר טוב נסיכה שלי, אני אוסף אותך' והיא אמרה 'כן, אתה אוסף אותי' ומשם זה כאילו, לא? כמו הצפירה ברכב גם. שאולי זה עבד למישהו.
עדי: לא נראה לי שזה עבד למישהו. 'היי מה שלומך? היי עדי, היי עדי, מה איתך עדי? איך היה אתמול?' אין לי מושג על מה זה. ואז היום תפנית, 'את לא מצחיקה, על תנסי להצחיק!' אני אומרת על לא כי אני מחקה אותו, כי הוא כתב על עם 'ע'.
דור: טוב אולי הוא התכוון ל…
עדי: קוראים לו 'ניב מוזיקה', זה שם המשפחה שלו אתה חושב?
דור: אולי הוא מוזיקאי. את יודעת שאחד האנשים הראשונים ששאל אותי אם אני בסדר זה סטוץ מאוסטריה?
עדי: הם תמיד, כן, יש להם קטע כזה. בכלל לכל מיני אנשים סבבה מחו"ל לכתוב כזה הודעות. אתה יודע שהייתי אמורה להיות באוסטריה?
דור: נכון. התכוונת לנסוע…
עדי: בשישי, בסוף ביטלתי. מזל. כי לא… לא היה כיף להיות בחו"ל.
דור: לא, לא, דיברתי עם כמה אנשים בחו"ל ומסתבר שזה… כי כאילו בראש שלי אני מדמיין שזה כזה סבבה, אתה רחוק. אבל הם מתחרפנים. הם ממש מתחרפנים מזה.
עדי: תקשיב, זה אירוע פסיכוטי. זה לא… הם זרקו טילים, החזרנו להם, אירוע שגרתי.
דור: כן, אתה כאילו לא יודע מה קרה.
עדי: יש פה טבח אתה יודע, אין מישהו בעולם שלא יכול, אתה יודע, להיות אמפתי לדבר הזה. זה פסיכי לחלוטין כאילו. ראית שבונו העלה מתוך הופעה שהוא תומך בנו?
דור: שהוא תומך בנו?
עדי: בטח.
דור: תודה.
עדי: עשרת רשימת האומנים שתומכים בנו. זה מדהים אותי. שכזה עמודי בידור מפרסמים. על חו"ל זה מגניב. אבל ש"ישראל בידור" מעלים כזה 'נועה קירל העלתה תמיכה בישראל'. כן היא ישראלית, אובייסלי!
דור: אבל מיה קליפה, זה לא חדש. היא וואו…
עדי: מה קורה שם?!
דור: זה לא חדש, אבל היא, וואו היא ממש…
עדי: שונאת ישראלים.
דור: ממש.
עדי: מה היא כותבת שם?
דור: כל מיני דברים בעד. היא כתבה איזה משהו 'זה מדהים שאנשים בחולצות גוצ'י מזויפות מצליחים… לא יודע, לשלוט על צבא שלם' או משהו כזה.
עדי: מה זה אומר?
דור: כאילו החמאסניקים. על כמה שהם עניים וכמה הם… אני חושב…
עדי: הרפרנס זה חולצות גוצ'י?
דור: אני חושב שהעניין ובכלל עניין של הרבה בעולם, מן הסתם הפלסטינים הם חלשים יותר. אז הם כאילו יותר קל לתמוך בחלש.
עדי: כן, ברור.
דור: זה הבסיס של רוב הדבר הזה הרבה פעמים. הם חלשים. אז אני רוצה להיות בעד החלש.
עדי: זה הגיוני כשאתה מנותק מהסיטואציה ואתה צריך לבחור צד על בסיס רנדומלי או איזה משהו כללי, גדול. אז כן, אתה תהיה בעד החלשים.
דור: כן, אבל את יודעת, גם עכשיו אני מן הסתם כאילו… קרה לנו משהו נורא, כן? אבל זה לא ש… שבאופן כללי אני חושב שישראל היא הצודקת והפלסטינים הם הטועים.
עדי: אין פה צודקים וטועים.
דור: לא, אבל לפעמים זה מרגיש כאילו… אתה צריך לקחת איזה צד.
עדי: צד. אז כמה עוקבים יש לה?
דור: היא שתהיה בריאה, היא מסודרת.
עדי: כן? יאללה המוצצת הזאת, שתהיה בריאה באמת.
דור: כן שלא תנצל את זה, תעלה מסרים בזמן הפורנו.
עדי: [צוחקת] זה יהיה מצחיק אם היא תעשה סרטון עם פלסטינים בשביל לתמוך בהם.
דור: כאילו שיהיה סרטון עם פלסטיני.
עדי: כן, כן.
דור: או עם ישראלי ופלסטיני ביחד.
עדי: לא, היא לא רוצה כמו שאתה מתאר.
דור: הייט פאק כזה לא?
עדי: לא נראה לי, זה עובד הפוך, לא עובד עם בנות. עובד עם בנים נראה לי.
דור: שבנים עושים הייט פאק?
עדי: כן, כי הבנים מזיינים.
דור: אני לא יודע, אנחנו בפודקאסט חירום. אז מה את מתכננת לעשות כל השבוע? איך את מתכננת להעביר את הזמן הזה?
עדי: אין לי מצב רוח לעשות כלום בגדול, באמת. חשבתי לסיים כל מיני דברים שהשארתי ולא סיימתי אותם לכתוב, כל מיני דברים. אבל לא בא לי. כאילו ממש, ממש לא בא לי. כל מה שהיה לי כזה התבטל. לשדר אני אחזור נראה לי רק שבוע הבא שכזה זה יירגע ויהיה אפשר לנהל שגרה בתוך הדבר הזה של מלחמה רגילה ולא איזה זוועות שאי אפשר בכלל. אבל לא יודעת, אין כל כך חשק לעשות שום דבר.
דור: אני ממש אשמח אם המאזינים שמקשיבים לנו עכשיו, יכתבו לנו בפרטי מה אתם הייתם רוצים, מה יכל לעזור לכם עכשיו שנעשה. כי לעשות סתם פרקים רגילים זה מרגיש מוזר.
עדי: לא…
דור: מה אנחנו יכולים לעשות? אולי אנחנו לא יכולים לעשות כלום ועזבו אותנו, אנחנו לא צריכים. אבל אם יש משהו מעבר, לא יודע, איזה תוכן יכול לעזור? לא יודע. לא תכננו לעשות את זה ועשינו את זה.
עדי: לא תכננו את זה. ממש שעתיים אחרי שעשינו קפה וסתם דיברנו על המצב, אמרנו 'טוב, בוא נקליט את השיחה הזאתי'.
דור: הציעו לי מקודם לבוא, לעשות סטנדאפ לחיילים.
עדי: אה! זה מגניב.
דור: אבל אמרו סטנדאפיסטים נקיים.
עדי: מה זה אומר?
דור: נקיים, בלי מילים גסות, בלי זה.
עדי: גיא הוכמן כאילו.
דור: לא.
עדי: מה זה בלי מילים גסות? אם אתה תגיד? הנה זה בדיוק, זה בדיוק השיחה של ההתחלה. לא, לא, לא. זו השיחה של ההתחלה. מה זה אומר?
דור: יש אנשים שזה מפריע להם.
עדי: מי? חיילים? זה יפריע להם להגיד 'הזין שלי'?
דור: אולי זה לא רק חיילים.
עדי: מה זה השטות הזאת?! אם רוצים עכשיו למרות שאני באמת, אתה חושב שחיילים עכשיו יש להם אוויר לשמוע סטנדאפ?
דור: וואלה לא יודע. אף פעם לא הייתי בפוזיציה הזאת.
עדי: כן, זה ממש כאילו…
דור: אין לי כוח שתהיה לי הופעה גרועה מול חיילים, מזה אין לי כוח. לא, הופעתי ביום שישי ב-1:30 בלילה ב"קאמל" אחרי שלא הייתי הרבה זמן ואמר לי מראש הבן אדם, לא עשיתי את זה המון זמן. ואמר לי מראש הבן אדם שאחראי שם, אמר 'תשמע, זה קהל קשה'. ועליתי, כובעי מצחייה את יודעת. עכשיו, זה לא שלא הצחקתי אותם כמו שהם בכלל לא הבינו מה אני רוצה.
עדי: כן, הם רצו סכמה של סטנדאפ רגילה.
דור: הם לא הבינו מה אני רוצה וכן, זה היה די זוועה.
עדי: סליחה הם היו ערסים. אמרת כובעי מצחייה.
דור: בין השורות זה נאמר.
עדי: אז בוא לא נגיד בין השורות.
דור: אבל כבדים. אבל אגב, חמודים. זאת אומרת, לא אגרסיביים או משהו כזה.
עדי: אה זה גם מעניין. יש קהל שלא צוחק אבל מחייך…
דור: לא בקטע של כזה אגרסיביים או 'יאללה יאללה רד' או משהו כזה, פשוט אופנה מאוד ערסית.
עדי: ספציפית.
דור: אבל כל פעם ששאלתי אותם שאלה, הם כאילו היו נחמדים, הם פשוט לא כל כך הבינו מה מקומי על הבמה.
עדי: מה שאלת אותם?
דור: סתם שאלתי מישהו מאיפה הוא. כאילו שאלתי כזה, אני לא זוכר מה, אמרו לי שהם מכפר שלם.
עדי: תל אביב.
דור: כן, אבל מתנהג קצת שונה מתל אביב. בסדר, סתם תזכורת למקומי.
עדי: אנשים ישבו עד 1 בלילה ביום שישי בשביל לראות סטנדאפ.
דור: אני גם לא הבנתי את זה.
עדי: לא מצליחה להבין את זה. זה מטריף לי את המוח.
דור: אני גם לא ציפיתי שאני אעלה בשעה הזאת, חשבתי גג 12.
עדי: בגלל זה בחיים לא הסכמתי לבוא למאוחרים בקאמל.
דור: הם גם רוצים ממך משהו מסוים. אתה צריך להיות מן כזה…
עדי: לרצות.
דור: אתה גם צריך לרצות מאוד ואתה גם צריך להיות מן כזה אובר גבר ואובר כזה…
עדי: להיות באיזה וייב של הקהל.
דור: גס וכזה לילה, גסויות! כאילו 'אתה מזיין אותה, היא איתך, שלישיות'. אין לי סבלנות לזה.
עדי: דווקא אני יכולה להופיע ב-1 וחצי בלילה. [צוחקת]
דור: וואלה יכול להיות שאת יכולה. פתאום זה עשה לך חשק, אה?
עדי: לא יודעת אם זה עושה לי חשק, אבל אני לא יודעת. אני מפלרטטת עם החזרה. זה זמן טוב לפלרטט עם החזרה באמת עכשיו כש…
דור: בסדר, אני מניח ש… אולי כשנצא מזה דברים יהיו שונים כאילו מכל מיני בחינות.
עדי: רציתי לשאול אותך אם אתה חושב…
דור: מה התחזית שלי בעצם.
עדי: לא, כאילו זה לא יהיה אותו דבר אולי.
דור: הכל?
עדי: אני לא יודעת. אולי הרבה זמן זה לא יהיה אותו דבר. זה כמו כזה אחרי רצח רבין שכל המוזיקה השתנתה. זוכר את זה?
דור: נכון.
עדי: הפסיקו עם הרוק אנד רול, להקות.
דור: אולי סוף סוף יפסיקו עם ההיפ הופ.
עדי: או שדווקא, אתה יודע… אם זה מחאה, היפ הופ.
דור: היפ הופ זה מחאה. אבל גם וודסטוק היה מחאה, נכון?
עדי: נכון וזה פעל. פעל באיזשהו זמן.
דור: שמעי, יש בבית גיטרה מכוונת. היא מחכה להתנעה.
עדי: תשמע, אני באמת חושבת שאולי משהו פה בתרבות ישתנה.
דור: תשמעי, אם אנחנו חוזרים עכשיו לרוק, אני עוזב את המקצוע שלי ואני מקים להקה.
עדי: לא, להפך. להפך. אחרי רצח רבין, אתה יודע, התיאור של הרוק אנד רול סיים את תפקידו והכל נהיה כזה נורא אקוסטי, נורא אנפלגד.
דור: זה לא יהיה בדיוק אותו דבר.
עדי: נהיה כזה שבוע רגוע בגלגל"צ. כאילו וייבים כאלה. סתם זה כזה מפחיד שזה יקרה גם פה ולא יודעת, פתאום צורת ההומור תשתנה. לא יודעת, הכל מפחיד עכשיו. ממש מפחיד.
דור: אולי זה נחמד שיהיה שינוי בכל מיני דברים. אין דברים שאת רוצה שיוצאים לך מהחורים שבא לך שיהיה אחרת?
עדי: אממ…
דור: למרות שאת בתקופת נסיקה מטורפת.
עדי: אני בתקופה ממש טובה ואני בתקופה שיש על הפרק עוד מיליון דברים שאמורים לקרות עכשיו והם לא קורים. אבל בסדר. כל ההוויה שלי היא לא אנפלגד. היא לא. אז אני תוהה, פתאום אני אומרת, לא יהיה מקום לחרא הזה.
דור: אין סיכוי שלא יהיה מקום. אולי יתעכב קצת.
עדי: מה אני פסימית אה? אני לא מדחיקה אבל אני פסימית.
דור: זה יתעכב ונבין מה קורה ונבין מה עם החטופים ומה כאילו את יודעת, זה פשוט יהיה אחרת.
עדי: אני פשוט לא מצליחה לעכל את זה שיש שם כל כך הרבה חטופים. זה פשוט, זה לא יכול לקרות. כאילו זה לא יאומן. אני לא מצליחה להבין את זה.
דור: יכולה לחשוב על מקום יותר גרוע להיחטף מעזה? היום עשיתי, אני לא יודע למה עשיתי את זה, אבל יש לי איזה תחביב כזה. זה לא חדש, גם סיפרתי על זה פעם. שאני אוהב להיכנס למקומות הארדקור בגוגל מפס ולעבור על העסקים שם ולראות ביקורות.
עדי: ו…?
דור: ויש בעזה מלא ביקורות. הסתכלתי על מסעדה איטלקית בעזה. האוכל מבהיל.
עדי: מה זה אומר? לא טוב.
דור: אני יכול להראות לך תמונה של פיצה שם. תגידי אם בא לך לתת ביס. פשוט את יודעת, זה פשוט המטבח שמגישים שם. זה פיצה ליום הולדת.
עדי: תראה לי.
דור: זה מסעדת נראה לי,
עדי: אל תפרסם עסקים! בטח לא בעזה!
דור: משהו איטלי.
עדי: אוי ואבוי! וואו! זו פיצה! אני מתארת להם. כמו עוגת קומות, רק של פיצה. מגש כסף. יש גמבה על הפיצה.
דור: היא גם לא נראית אפויה. ונרות בתוך הפיצה.
עדי: נרות בתוך הפיצה. לא הייתי הולכת לשם. יכול להיות שברגעים אלה כבר אין את המסעדה הזאת.
דור: לא יודע אם הם פתוחים כרגע למשלוח. כן, אז הסתכלתי שם על פיצות, מכוני כושר. קראתי reviews.
עדי: מה אומרים המבקרים?
דור: חלק בעד, חלק נגד. הרגיש כאילו אני מבקר שם.
עדי: יש סושי בעזה?
דור: לא נראה לי, אבל ראיתי טאקו מקסיקני.
עדי: טאקו! וואו! אשכרה.
דור: גם בסיני היה לנו פהיטס.
עדי: תקשיב…
דור: המטבח הערבי והמקסיקני הולכים יד ביד.
עדי: איזה מסכנים כולם. אני באמת, כולם מסכנים. באמת כולם מסכנים, מה יהיה? מה יהיה? אני לא בנויה לסרטוני אימה האלה. כאילו אני יכולה לראות אותם, אבל יש עכשיו, בדיוק כשנכנסנו לפה. חבר כתב שיש איזה סרטון ברשת, שוב אני גם לא יודעת אם זה נכון.
דור: אולי עדיף לא.
עדי: ששורפים חטופה, שורפים אותה חיה בתוך עזה. טוב, אני לא יודעת, אני די יכולה לראות דברים וזה, אבל מה אנחנו נצטרך עכשיו לחיות עם התמונות האלה עכשיו כמה זמן כאילו?
דור: לא יודע, לא יודע. אני לא יודע. אין, נראה לי שפשוט צריך להתאמן על השריר הזה של להגיד 'אני לא יודע' ופשוט לחכות. אני פשוט מקווה שלא ייגמר לנו הכסף בזמן הזה.
עדי: הוא ייגמר.
דור: זה מה שאני מקווה.
עדי: הוא ייגמר.
דור: שלא ייגמר כל הכסף לכולם.
עדי: בגלל זה אתה לא יכול לנסוע במוניות יותר.
דור: אז מה אני אמור לעשות? לנסוע באוטובוס לכל מיני מקומות?
עדי: כן, כן, מה אני אגיד לך דור. תלך ברגל. גם חזרת מאימון, לקחת מונית. מי לוקח מונית לאימון? הולכים ברגל.
דור: כי פחדתי להיכנס לקרב יריות.
עדי: באמת?
דור: קצת.
עדי: בתל אביב?
דור: כן. את יודעת, לא תפסו את כל המחבלים שברחו מהגדר כאילו היה שחרור אושוויץ.
עדי: אתה חושש שיגיע לפה מחבלים?
דור: כן! את לא חוששת מזה?
עדי: כאילו מרגיש לי שזה לא יקרה. זו גם הדחקה.
דור: אם מרגיש לך… אנחנו מתקרבים לסוף של הפרק, לא?
עדי: אם נרצה. לא יודעת…
דור: יש לי תחושה בגלל שאנחנו מקליטים אצלך. כולם יודעים, אנחנו לא בספת ה-ר'. מעניין אם מישהו יודע. אם אנשים שומעים שזה אצלי עכשיו, הם ידעו שאנחנו לא בספת ה-'ר'. שהמיקרופונים שונים או משהו.
עדי: לא חושבת.
דור: או שאני פחות מנחה.
עדי: נראה לי 50/50 כזה. שוב, אבל זה גם לא שלי או שלך. זה משותף.
דור: זה של העולם.
עדי: זה של מדינת ישראל, נכס. לא, לא נראה לי שישימו לב.
דור: זו נקודת זמן מעניינת. תחשבי אנחנו שומעים את זה עוד 3 שנים, זה מעניין.
עדי: אני פשוט כאילו שוב, עכשיו מה רגע, אתה לא תעלה גם שבוע הבא פודקאסט? אני לא מצליחה להבין.
דור: לא יודע, אני ממש מתלבט, אני ממש מתלבט מה לעשות, להגיד לך את האמת.
עדי: גם אם לא, אפשר לעשות כזה חמ"ל. חמ"ל שבויים. הופה.
דור: יכול להיות נחמד האמת. אולי משהו כזה.
עדי: כאילו אני לא… אני לא, כאילו קודם כל, להביא עכשיו אורחים כל שבוע כאילו אי אפשר לא לדבר על זה. אבל על מה נדבר?
דור: זה די מבאס להביא את האורח שאולי חיכה לבוא.
עדי: חיכה לבוא ורצה לבוא.
דור: ואתה אומר לו 'אז מה אתה חושב על פעילות צה"ל בעזה?' כאילו זה קצת מבאס.
עדי: עכשיו אתה מסכים איתי שאין שום אופציה לדבר על דברים אחרים. אתה רואה, אנחנו בורחים שנייה לאיזה משהו אחר ואז כאילו זה… אתה יודע, אני מסתובבת ברחוב ואני שומעת כזה שיחות של אנשים. כאילו אתה חושב שמישהו יושב ומנהל שיחה על משהו שהוא לא זה כרגע? הייתי אצל חברים אתמול, אמרתי טוב די. אני צריכה שניה להתאוורר, לשבת עם חברים. אין שום דבר אחר שאפשר לדבר עליו. זה ישר הולך חזרה לטלוויזיה ולחדשות ולעדכונים. ולפוסטים על זה לציוצים על זה וזה כאילו…
דור: כן, אנחנו באמת ביום השלישי לדבר הזה. או של המאזינים רביעי. אז זה הגיוני, אבל זה כן היה מעניין מה שאמרת.
עדי: למה?
דור: אנחנו בהתחלה.
עדי: אנחנו ביום השלישי של הדבר הזה.
דור: כן, אנחנו בהתחלה. אבל זה כן היה מעניין. אולי צריכים לעשות את הדבר הזה. כי גם אני מרגיש לי מאוד מוזר.
עדי: מוזר לי וגם לא בא לי, שוב, לא יודעת, לא לעשות כלום.
דור: זה בשביל הבריאות הנפשית שלנו, אין מה לעשות.
עדי: תסתכלו על זה כטיפול נפשי עבורנו.
דור: אתה רוצה להרגיש טוב במשהו. אתה רוצה להרגיש חלק ממשהו שאתה עושה ואין לי כרגע עבודה. אני כן עובד על כל מיני. במקרה יש לי איזה כמה מערכונים שבעריכה, איזה שלושה. שזה מגניב.
עדי: זה זמן טוב.
דור: אז אני קצת עובד עליהם. אבל לא מצליח יותר מדי להתרכז וגם לא יודע מתי אני אעלה אותם. אבל במקרה הצטברו לי דברים מגניבים לעבוד עליהם. אבל אתה גם פחות משועשע. אני לא מאוד משועשע.
עדי: אין לי מצב רוח.
דור: אני כאילו דווקא אוהב את זה שיכולה להיות גמישות. את בטח מרגישה קצת, אני לא יודע כמה את בתוך, כמה פרקים עשית בפודקאסט? 12?
עדי: כן.
דור: אני לא יודע אם את כבר מרגישה את ההתקרבות לשחיקה. את מרגישה את זה? אצלי זה הגיע בפרק 68.
עדי: אני לא מרגישה שחיקה. אני מרגישה אבל מבולבלת. אני לא יודעת פתאום את מי להביא, אני לא יודעת ממה נהנים, אני לא יודעת ממה לא. אני לא יודעת אם אני חוזרת על עצמי.
דור: את כנראה כן חוזרת על עצמך.
עדי: אני מאוד מבולבלת, אתה מבין? אני פתאום כזה רוצה להביא מישהו ואז אומרת, לא, זה לא רעיון טוב, כן רעיון טוב. כאילו כזה וייב. השבוע הייתי אמורה להביא את אורנה ברביבאי לקראת הבחירות לדבר, לשמוע. ואני לא יודעת אם זה יקרה בכלל כי כאילו למי אכפת מהבחירות?
דור: גם אני הבאתי שם רצף ביטולים. אבל כן תשמעי, זה פאקינג קשה. זה ריצה למרחקים ארוכים הדבר הזה ואני אוהב את זה, אבל זה נהיה…את יודעת, כל מיני מסקנות שיש לי, אני אפילו לא יודע אם אני רוצה לדבר על הדברים האלה מוקלטים, אבל אני כבר באווירה הזאת. קודם כל, אני לא יודע אם את מרגישה את זה, אולי את מרגישה את זה פחות ממני. יותר קשה לי להביא מפורסמים מפעם.
עדי: הבאת את כולם.
דור: זה לא הבאתי את כולם. הבאתי הרבה אבל גם כאלה שלא הבאתי. כבר מקבלים הצעות מ-200 פודקאסטים ביום וזה כבר פחות. זה כבר פחות זורם. את לא מבינה כמה סירובים אני מקבל.
עדי: אה באמת?
דור: כמויות של סירובים.
עדי: רוצה לתת לנו שם?
דור: לא, אין סיבה. אבל לפעמים אני מקבל לאחרונה הודעות מאנשים של 'מה זה את מי הבאת? לא מכיר אותו'. מקבל לא מעט.
עדי: סבבה. אתם לא חייבים!
דור: נכון, אני מבין את זה במובן שגם אם יש פודקאסט שאני לא מכיר, אני ארצה לשמוע עם אורח שאני מכיר. יכול להיות שאני טועה ואני מפספס פרק מדהים, אני מבין את זה. אבל אני רק רוצה להגיד גם שנורא קשה להביא אנשים מוכרים עכשיו, נורא קשה. הם פשוט פחות זורמים. ואני לא חבר טוב שלהם.
עדי: יש לי עניין עם הקטע הזה. כי מצד אחד יש הרבה אנשים מוכרים שהם חברים שלי שאני רוצה להביא אותם כחברים שלי. ואז יש את הדיסוננס הזה של כאילו, קודם כל, אני לא רוצה להביא רק אנשים מפורסמים. יש אנשים שמעניינים אותי שהם לא מפורסמים ובא לי לדבר איתם. ואז כשאני מביאה מישהו מוכר, אני לא רוצה שיחשבו שאני מביאה אותו כמפורסם ולא כחבר או איש שאני חושבת שמעניין.
דור: מה זה משנה מה יחשבו?
עדי: אתה יודע, אני חושבת שאני בהתחלה ואני רוצה לייצר איזשהו משהו כזה שהוא מחזיק.
דור: זה לא משנה מה יחשבו כל עוד זה בן אדם שיש לך כימיה טובה איתו כי את חברה שלו, אז מה זה משנה.
עדי: אם אני אביא עכשיו כמה מפורסמים רצוף, אז כאילו יגידו, טוב נו פודקאסט מפורסמים.
דור: לא נראה לי שיגידו את זה. לא נראה לי שמישהו כאילו, את מביאה דברים מאוד מגוונים.
עדי: ואז כשאני ארצה להביא אנשים לא מפורסמים, אז מה שקורה איתך, יגידו 'מי זה? למה שאני אשמע אותו אם אני לא מכיר אותו?'
דור: הקושי שנהיה לי זה לייצר את הדינמיקה הטובה כל פעם מחדש עם יותר ויותר אנשים.
עדי: אבל דינמיקה טובה זה משהו ששני אנשים מובילים אותה. זה לא רק עליך.
דור: זה לא רק עליי, אבל בסופו של דבר אני זה שמוציא את זה. וזה נהיה יותר ויותר קשה.
עדי: נכון.
דור: זה הקטע שכאילו… וואלה לפעמים יש לי כל מיני פנטזיות על שינויים של כיוונים וגם דיברתי איתך על זה. ואני לא רוצה לדבר על מה שדיברנו…
עדי: והבאתי רעיון פצצה.
דור: רעיון פצצה אבל לא יודע אם זה זה. אבל אני גם בקצת נקודה של כאילו, של הרבה דברים שעבדו לי פעם כבר פחות עובדים לי עכשיו.
עדי: אז זה לא נורא לשנות. ממש קורה, כמה זמן הפודקאסט קורה דור? 3 שנים?
דור: הפודקאסט, כן, 3 שנים. הקטע שהרעיון שלי הוא קצת שאפתני.
עדי: אני יודעת.
דור: צריך לראות כמה הוא אפשרי.
עדי: זה חדשני.
דור: אני צריך לראות. אני לא רוצה להפסיק. את יודעת מה, יכול להיות שאנחנו צריכים לעשות את זה גם שבוע הבא.
עדי: אפשר לעשות פה, בוא נראה אם אנשים,
דור: בואי נראה אם הם יהנו, בטח כמה אנשים לא יאהבו דברים מסוימים.
עדי: הכל בסדר. אתה יודע, זה לא… למה? מה אמרנו?
דור: לא יודע, אפשר למצוא. אפשר למצוא! אתמול נעלבו כשאמרתי שלמחבלים יש סרט של נינג'ה. לא יודע, אפשר, אנשים יכולים להתעצבן.
עדי: מה שנקרא, אני רגילה.
דור: לא, אבל אני באמת אומר שכאילו… אנחנו נשמח לעשות דברים.
עדי: אגב, גם לאוורר את התחושה המוזרה הזאת כי באמת אני אומרת לך, אני כן בן אדם אמפתי ומעורב, אבל בחיים לא קרה לי דבר כזה שבגלל מצב ביטחוני, מלחמה, מבצע, קרא לזה איך שאתה לא רוצה. חטיפה, רצח, כאילו ועברתי דברים. בחיים לא הייתה לי את התחושה הזאת, המועקה שאני לא יודעת איך לאוורר אותה. אני חושבת שדווקא עשינו…
דור: אני מקווה. אני פשוט כאילו לא יודע מי צריך את הניתוחים שלנו על המצב. אני מרגיש חסר ביטחון על זה.
עדי: אתה יודע, זה לא משודר בחדשות.
דור: אני אין לי עוד מה להגיד, יש לך עוד משהו להגיד?
עדי: זהו, נראה לי בוא נסיים פה.
דור: נסיים בציטוט של סקאזי אשר סוויסה.
עדי: [צוחקת] ראיתי את זה.
דור: "אמנם תפסו אותנו עם המכנס למטה, אבל הכלי עכשיו בחוץ".
עדי: איזה יופי.
דור: חמישה סימני קריאה.
עדי: מדהים.
דור: זה מראה את חוסנו וחוזקו של העם היהודי.
עדי: תלוי כמה הכלים באמת… לא נעבור כלי, כלי. זה תלוי בכלי של מי שהורידו לו את המכנסיים.
דור: כן.
עדי: סקאזי המתוק שלנו.
דור: נכון, אשר סקאזי.
עדי: טוב, אז בוא נסיים.
דור: לא בשמחה.
עדי: לא. אבל זה כיף שעשינו את זה אה?
דור: מרגיש כמו מגיש חדשות שצריך להיראות מאוד, מאוד עצוב כשהוא…
עדי: לא! לא יודעת, לא חושבת שזייפנו פה.
דור: כיף לי איתך.
עדי: גם לי!
דור: אני לא רוצה להיראות שאני נהנה איתך. כי זה לא על חשבון זה, אבל כיף לי איתך. לא ראיתי אותך הרבה זמן.
עדי: לא על חשבון כלום. לא על חשבון שום דבר. אני חושבת שנעשה חמ"ל גם שבוע הבא אולי. שבוע הבא נעשה מהספת ר' שלך. אם יהיה צורך, אם אנשים ירצו.
דור: יפה וזו התוכנית שלי, להקריס את שני הפודקאסטים שלנו ולאחד אותם לפודקאסט אחד. יש הרבה שרוצים את התוכנית הזאת.
עדי: אני יודעת.
דור: אבל גם רוצים שנהיה ביחד.
עדי: אה נכון, יש את הקטע הזה. עדיין כותבים לך?
דור: לא, הבינו שזה אבוד.
עדי: די, נגמר הרגע הזה.
דור: אז הפודקאסט כרגע עולה בשני הדברים…
עדי: בכל הפלטפורמוש.
דור: תכתבו לנו מה אתם חושבים, מה אתם מרגישים, רגשות, מחשבות.
עדי: לא באנו ביומרה, זה סתם היה אתה יודע, ממקום…
דור: פשוט לשחרר. אנחנו רצינו לשחרר ואתם זה…
עדי: יאללה דברו איתנו.
דור: דברו איתנו.
עדי: כתבו לנו.
דור: כתבו לנו בתיבת ה"אינסטגרם".
עדי: איך זה קורה? אתה תעביר לי עוקבים?
דור: אני חושב שמי שעוקב אחרייך ונחשף אליי, כבר עקב והדדי. אני חושב שכבר כולם כבר זה.
עדי: אמרתי, אולי נגנוב לך מאזינים מהפודקאסט.
דור: בואי נראה.
עדי: אני בתחילת הדרך.
דור: את רוצה להודות כי אנחנו באולפן שלך הפעם? ואני אודה מהחמ"ל הבא?
עדי: כמובן. אולפני טריו, גיל המהמם שבא במיוחד. כולם באמת משתגעים בבית. זה בסדר לעשות דברים גם, סליחה על ההטפה. אבל זה ממש בסדר לעשות דברים ולא צריך להרגיש. אנחנו לא צריכים להרגיש אשמים שהקלטנו פרק.
דור: אני לא מרגיש אשם. אני רק כל פעם שצחקתי מדי, הוא צחק!!!!!!!!!
עדי: אתה חושב שאנשים לא צוחקים? כאילו אתה יודע, חוץ מאולי אלה שקרה להם את האסונות הכי זה. אבל שוב, זה כמו השיחה על השבעה. גם בשבעה אין מה לעשות, קשת הרגשות זה דבר טבעי. אף אחד לא בוכה יום שלם או צוחק יום שלם.
דור: נכון.
עדי: אז יאללה. תודה לאולפני טריו ולגיל. ויאללה.
דור: תודה לכולם. שבוע…
עדי: אני אומרת לך 'תודה רבה דור כאהן' ואתה אומר,
דור: תודה רבה לעדי ששון. פינג פונג כזה של הנחיה של האח הגדול.
עדי: של הנחיה זוגית.
דור: של הנחיה זוגית.
עדי: אתה יודע, גם ברדיו אנחנו עושים את זה.
דור: איזה ערב מחכה לנו היום עדי.
עדי: לא מחכה לנו ערב טוב בכלל. תכף נפתח את הטלפונים, מקווה…
דור: תהיו איתנו שבוע הבא, עם כל העדכונים, עם כל החדשות, אולי לא.
עדי: תהיו חזקים.
דור: הכל פלואידי כרגע, יאללה ביי.
לעוד פרקים של הפודקאסט לחצו על שם הפודקאסט למטה
コメント