חוויית הדור כאהן - 162 - שיר ראובן (מהדורת חירום) - חלק א

תקציר: מהדורת חירום נוספת והפעם עם שיר ראובן והקלטות שלכם מהבית בתמונה: ראשים גדולים

---

[חסות] עד 1:07

דור: אבל עכשיו אני כאן עם שיר, מה נשמע שיר? שיר ראובן.

שיר: בסדר.

ד: איך את? מה כ"כ מצחיק?

ש: המעבר הצחיק אותי

ד: נכון, המעבר מצחיק. כיף שבאת אליי לספת הר' הזמנית

ש: כיף ש… כיף להיות פה

ד: כן, אני, הצחקת אותי בווטסאפ שאמרתי לך לפני "מה את שותה?" ואמרתי לך "יש לי יין אדום" ולא יודע מה הוא, ואמרת "זה לא משנה הכל בסדר, כאילו מה שבא לך, הכל טוב, רק שזה יהיה מזן פרימיטיבו" [צוחקים]

ש: זה לא מה שאמרתי. כאילו זה כן מה שאמרתי, אבל אמרתי "אני אשתה כל דבר" אז אמרת "לא, למה, יאללה" ואז אמרתי "אוקיי אז פרימיטיבו"

ד: כן, כן. אז בדקתי שמה שיש לי הוא לא פרימיטיבו, אז הלכתי, עכשיו אנחנו, בטח את מרגישה שזה פרימיטיבו

ש: עוד לא שתיתי, אבל לא אני מכירה את היין הזה. זה אחלה יין.

ד: אז איך, איך את? אני דיברתי על עצמי כבר כ"כ הרבה, איך את? את היית בחו"ל, מה, אנחנו בפרק, מהדורת חירום

ש: נכון. נכון. אני הייתי בברלין. טסתי ב-6 לאוקטובר, היתה הטיסה, ואני ודנאל טסנו מלכתחילה בגלל שלפני זה החופשה שעשינו בקיץ היתה ליוון כשהיה ביוון הוריקן. אז פשוט היינו עשרה,

ד: אה, וואו.

ש: היינו שלושה ימים בחופשה, ואז שבוע בחדר. היינו פשוט שבוע בחדר, הכנתי פסטה בקומקום. היה, לא היה, היה גנרטור, היה חשמל מגנרטור, היה פשוט בלאגן. ואז הייתי כזה "אוקיי, ניסע לברלין, חופשת עולם ראשון, כיף", ואנחנו טסות, אנחנו מגיעות, אתה יודע, ב-6 באוקטובר, ואתה יודע, מתקלחות, הולכות לאכול ארוחת ערב, אני חושבת "איזה כיף התחילה החופשה", מתעוררת בבוקר של ה-7 לאוקטובר, וקיבלתי הודעה מחברות שגם היו בברלין, שכתבו לי "נו ראית שאנחנו פליטות?" והייתי כזה "מה?" ואז פתחתי וראיתי מה קרה. ואז ביטלו לנו את הטיסה חזרה כמובן. והיו כזה "אבל לא נורא אתן יכולות לדחות" והייתי כזה "אוקיי אז אני דוחה לטיסה הבאה שיש" ואז ביטלו גם אותה.

ד: רגע, אבל איפה היית בדחייה של הטיסות כאילו

ש: בגללש הטיסה, הייתי אמורה לחזור ב-11, לא היתה טיסה ב-11

ד: כאילו ישר, ישר הודיעו לך שאת, שאין לך טיסה כאילו.

ש: סליחה, היה לי חרק, היה לי חרק בפרימיטיבו.

ד: אה, אני שונא שזה קורה

ש: הודיעו שאין טיסה, כאילו, האמת שחשבתי שתהיה טיסה כי בהתחלה לא הבנתי את גודל האירוע, חשבתי, אוקיי, מה, זה יהיה עכשיו סבב? כמו שאנחנו מכירים? סבב קיץ באיחור?

ד: כן

ש: אוקיי. ואז הבנתי שממש לא. והבנתי מה קרה, וראיתי את הסרטונים. ואז ביטלו טיסה, ביטלו עוד טיסה, ואז חבר, כאילו, כתבתי בטוויטר "היי אם למישהי יש משהו בברלין, נשמח להשקות עצים" ההודעה שמפרסמים. ואז חברה של דנאל מכיתה ז', שגרה בלונדון, אמרה "לי יש חדר אורחים, אם אתן רוצות לבוא ללונדון" והייתי כזה "אוקיי אז נבוא ללונדון" והיינו אצלה שבוע וחצי

ד: אה, ככה הגעת ללונדון

ש: ככה הגעתי ללונדון. ומלונדון היו טיסו של אלעלפשוט

ד: ואיך זה היה אבל, להיות שם, כל הזמן הזה? כאילו, מעבר לזה שזיינו לכם את החופשה הראשונה, וגם אתן מאורסות

ש: נכון

ד: כמה זמן אתן מאורסות?

ש: אה… חודשיים

ד: זה לא קשור ליוון?

ש: לא קשור ליוון

ד: זה קרה בארץ. זה גם היה ביעד אחר אבל, נכון? אי אפשר סתם בבית

ש: זה היה בבית

ד: אה, כן? אפשר.

ש: כן, זה היה, בדיוק חזרנו מחופשה. ואז…

ד: איזה חיים את חיה

ש: האמת שכן, ככה זה נשמע

ד: לא, סתם, ברור. אבל אז כל הדבר הזה, ואז יוון, ואז ברלין, ואתן מאורסות בברלין, מתחילות את ה…זה, כאילו, לא יודע מה, מה עשיתן כל הזמן הזה? כאילו, איך, איך זה, אני יודע איך זה הרגיש פה, אני לא יודע איך זה הרגיש, אני יודע גם איך זה הרגיש אצל אנשים שגרים בחו"ל כי דיברתי עם הרבה, לא יודע איך זה היה בלהיות בחופשה.

ש: איך זה הרגיש להם?

ד: כאילו עם אנשים שגרים בחו"ל

ש: המ

ד: ואני לא יודע איך זה להיות בחופשה, נראה לי שגם מה שמסריט זה כאילו, אתה בחו"ל בחופשה, אז כאילו אתה רואה את כל הדברים היפים האלה של חו"ל

ש: כן

ד: אבל אתה לא יכול להנות מהם. כאילו זה כמו, טוב זה לא דוגמה טובה, אבל נזכרתי באיזשהו קטע שטסים כזה ל… אתה טס למסע לפולין, ואז אתה בנתב"ג

ש: ממ-המ

ד: אז אתה כאילו, היי, תמיד נתב"ג מרגש אותי אבל עכשיו זה נתב"ג שונה

ש: באמת? ככה הרגשת?

ד: כאילו, את מבינה? כי זה כאילו נתב"ג אז זה אומר חו"ל אבל זה לא חו"ל טוב, אני כאילו בחו"ל אבל מוזר.

ש: אני לא הרגשתי ככה בפולין, אני חייבת לומר.

ד: וואלה, אני כן. הרגשתי שזה לקחת משהו שאתה אוהב אבל לעשות לו…

ש: לשים ת'שיר שאתה הכי אוהב שעון מעורר

ד: בדיוק. בדיוק. לשים אותו במסע לפולין

ש: זה לא, לא הרגיש לי ככה בפולין. בפולין זה היה פעם ראשונה, פתחו את נתב"ג החד-נתב"ג 2000

ד: נתב"ג 2000

ש: אף אחד לא… אוי, לא קלטתי את המשחק מילים עד עכשיו

ד: אה, וואו. מעניין

ש: כן

ד: זה לא טוב אבל

ש: זה נורא

ד: זה אומר שזה ייכשל, "באג 2000"

ש: נתב"ג 2000

ד: למרות שגם לא היה באג 2000

ש: אבל גם אפחד לא קורא לזה נתב"ג 2000 יותר, אבל ככה קראו לזה לפני שהוא נפתח כי זה היה כזה

ד: כן, נכון, נכון. פרוייקט נתב"ג 2000

ש: כן. כי זה היה אמור להיפתח בשנת 2000. נפתח ב-2005 ואז הטיסה שלי לפולין היתה משם וחשבתי "וואו! איזה נמל! איזה יופי!"

ד: כמו שסיפרתי במאתיים פרקים של הפודקאסט אבל אני חייב להגיד שוב, כשזה נפתח אבא שלי לקח אותי ואת אחותי לראות את הנתב"ג

ש: חמוד

ד: ישבנו שם ואכלנו ב"אילן'ס" ולא טסנו לשום מקום

בכל מקרה, אוקיי, אז כאילו איך היה, את כאילו בחופשה, את מנסה, את עוצרת את החופשה, את סתם קוראת בבתי קפה בוואינט כל היום? כאילו

ש: זה היה ממש פיצול בין כאילו, אתה מכיר את זה שאתה, שקורה לך, שיש לך איזשהו בלאגן בחיים, נגיד פרידה, איזשהי דרמה בחיים כמו פרידה או כמו פיטורין או כמו ווטאבר, משהו גדול כזה

ד: אוקיי

ש: ויש רגעים שאתה יושב עם חבר וכיף לך ואתה שוכח מזה ואז אתה כזה "אה, נכון יש את זה" אז זה היה כזה, והייתי כזה "אה בוא נבדוק חדשות- אוי לא, אוי לא, אוי ואבוי"

ד: אז כזה 10 פעמים ביום?

ש: אני חושבת שפעמיים בשעה. יותר מעשר פעמים ביום, פעמיים בשעה

ד: זה קו-האמת שזה קורה לי גם, כאילו בארץ, כאילו בימים האחרונים שטיפה

ש: כן נרגע קצת

ד: יש איזה טיפה תחושה, אולי כאילו, לא יודע, לפחות בת"א שיש פחות אזעקות, אז פתאום יש איזה תחושה של התרגלות מסויימת, ואז כאילו פתאום אני מוצא את עצמי מחייך קצת ואז כזה "אה בעצם לא, לא לחייך! אי אפשר!" כי כזה

ש: אתמול היתה האזעקה הראשונה שלי בסבב הזה, כי חזרנו שלשום, ואז אתמול הל-כאילו יצאנו מהבית והייתי כזה "וואו ממש רחובות ריקים" ואז התקדמנו איזה 30 צעדים והיתה אזעקה. ואז דפקנו ריצה הביתה בחזרה לתוך הממ"ד, ואז בערב הלכנו, הלכתי לבקר את גיתית, הלכנו ביחד, וכמה חרקים יש פה

ד: משהו מבחינת המעופפים, כן, אני לא יודע מה להגיד

ש: בסדר, לא משנה

ד: אצלי בבית זה לא קורה

ש: נכון. לא, זה תנאים אחרים לגמרי. אה… בקיצור, אז

ד: זה נשאר בפרק

ש: אני חושבת שזה חשוב. וואו, כמה חר- תקשיב, בא לי לרדת לטמבוריה לקנות את הסגול הזה

ד: אחד הדברים הלסביים שאמרת "בא לי לרדת לטמבוריה"

ש: אתה יודע שיש לי את הווצאפ

ד: יש לי פה איזה מטקה ש…

ש: אה נכון. איפה היא? אולי נשתמש בה. יש לי ת'ווצאפ של ארתור מהטמבוריה בפלורנטין

ד: אני לא מכיר אותו בשמו אבל אני מבין שאתם מנהלים מערכת יחסים כלשהי, שאת…

ש: כי לפעמים יש דברים שאני יודעת שחסר, ולפני שאני יוצאת למסע אני רוצה לדעת האם יש אותם, אז אני כותבת לו

ד: וואו

ש: כן. לא משנה, בקיצור, כשחזרתי מגיתית, מה שהיה מעניין, שהרגשתי, אתה יודע, היו סבבים, יש סבבים

ד: כן

ש: ואתה מכיר את זה שיש טילים על ת"א ואתה יוצר לחדר מדרגות או נכנס לממ"ד, ואתמול לא הבנתי, כאילו, הייתי נורא במתח, ואנחנו גרות נורא קרוב אחת לשניה, אבל יש הליכה ברגל, ואני הולכת ואני כל הזמן מסתכלת אחורה, ואני דרוכה לכל רעש, ואני הבנתי שמה שאני מרגישה, והסיבה שאין אנשים ברחוב, זה שאני מרגישה פחד מוות, אני מרגישה פחד ממשי מזה שיכול להיות שאני באמת אמות. לא המוות התאורטי שמגנים עליי, שאתה יודע, שאני מתגוננת מחשבתית ממנו דרך זה שיש כיפת ברזל, וזה שיש צבא, והצבא יודע מה הוא עושה

ד: כן

ש: ויש אנשים שלא ישנים בלילה כדי שאני לא אמות, זה העבודה שלהם. ומשהו בזה שהמחשבה הזאת פשוט התתפנצ'רה לגמרי

ד: כן, ממש

ש: ואנשים פשוט, אנשים שאני מכירה, אתה יודע, חן אביגדורי, אנחנו מכירים אותו. הבת שלו, ופאקינג אשתו, בעזה עכשיו. זה פשוט מטורף. זה פשוט מטורף. אני לא מצליחה לתפוס את זה. וזה שזה כ"כ קרוב, ואני, אתה יודע, הקונספציה הזאת

ד: או

ש: שליחה שהשתמשתי במילה, דווקא לא חשבתי על הקונספציה המדוברת אלא על

ד: קונספציה אחרת

ש: לא, אתה יודע, פשוט ההנחה שלי כאזרחית, וגם מה שאנחנו גדלים עליו, ומה שמחנכים אותנו ביום השואה, ביום הזכרון, כל האתוס הציוני של "אתם אל תדאגו מתוקים. אתם נתתם את השנתיים- שלוש שנים שלכם, אבל יש אנשים שזאת העבודה שלהם. אתם ישנים בשקט. והם עושים את מה שהם צריכים לעשות. לילה טוב מתוקים, הכל בסדר". וברגע שזה מתפנצ'ר, ברגע שזה נעלם אתה כזה "אני, איפה אני?" אני במזרח התיכון, אני באזור מלחמה, כולם פה רוצים להרוג אותי בדרכים נוראיות, הם לא גדלו על ערכים מערביים, זה לא אנשים שראו דיסני ובכו כשמופאסה מת, ככל הנראה

ד: לא

ש: ולכן אני לא יכולה להגיד להם "אוי, נו תוותרו לי"

ד: כן, ברגע שאתה חוטף בת 85 נראה לי שנגמר הסיפור

ש: אתה לא… אתה לא גדלת על אותם ערכים כמוני. אני לא, זה לא אותם ערכים. לא אותם, אתה יודע, הערכים, אני לא יודעת אם אפילו לקרוא לזה ערכים, אבל אמות מידה של, כאילו, אתה יודע, של רחמים. מידת רחמים שהיא מערבית. אני חושבת

ד: כזה הזוי שיש כאילו מה מותר ומה אסור לעשות במלחמה, לא?

ש: זה הזוי

ד: שיש כאילו, מותר לחטוף אבל צריך להביא להם אוכל

ש: כן

ד: או, מותר לרצוח בן אדם אבל רק כשהוא על הק- כל מיני דברים כאלה שכאילו, מי הפסיכופת שגם ניסח את הדבר- לא יודע, משהו בזה טורק אותי, כאילו, כל הדבר הזה. אני מבין שצריך את זה, אבל כאילו, לא יודע, אה, זה במלחמה מותר, אבל אסור לעשות ככה. מה עם…

ש: זה נראה לי יותר רעיונות שאתה מנסח אותם וזה עוזר לך להרגיש שיש איזשהו סדר בעולם בדבר המאוד כאוטי הזה שהוא אלימות ומלחמה ומה שבני אדם יכולים לעשות אחד לשני אז כזה "אוי אבל יש את האמנה הזאת" אבל אם אתה רוצה לחרבן עליה אתה פשוט מחרבן עליה, אתה יכול לעשות את זה, לא עושים לך כלום אם אתה לא עושה את זה

ד: כן

ש: אנחנו לא עושים את זה הרבה פעמים בשטחים

ד: נכון

ש: וזה כזה… אוקיי?

ד: אני קצת ביום שמאלני היום אחרי כמה ימים ימניים. אני עכשיו קצת "בי", "בי" של דעות, ואני דווקא ביום- הקלטתי עם שאנן סטריט היום פרק אז אני, כאילו אצלו בפודקאסט שלו, אז אני מרגיש שאני טיפה שמאלני פתאום.

ש: איך זה, איך זה נראה ואיך זה מרגיש? השמאל?

ד: די בודד

ש: לא אבל מה הסנטימנט? אני מנסה..

ד: הסנטימנט הוא כזה להבין את החפים מפשע בעזה, כאילו כולם מבינים את זה, ברור, זה לא איזה… זה, אבל זה גם, זה גם יעבור, אני גם, עצבן אותי מאוד הסרטון של חנן בן ארי

ש: מה הוא עשה? אה "נחזור לגוש קטיף"?

ד: "נחזור לגוש קטיף" זה פשוט עצבן אותי ברמות

ש: כן, זה מה שנורא בלגור בארץ באיזשהו מקום, שאנחנו באמת מיעוט בין המטורפים שנמצאים שם, שמשתמשים בגרזן ככלי נשק לגיטימי, פשוט גרזן על בני אדם. לבין המשוגעים שחושבים "כתוב בתנ"ך שזה היה שלנו אז אנחנו צריכים שזה יהיה שלנו גם עכשיו". לא. אתה יודע, כשהייתי בלונדון הלכתי לראות את סיור הארי פוטר באולפנים. וזה היה נחמד וידעתי שזה סיור, ידעתי שזה סיור ושזה לא אמיתי, ושאני יכולה להנות מהסיור. לא חשבתי בשום שלב "אני אגור פה, בהוגוורטס, אני אגור בהודוורטס ואני אלבש את הגלימה כמו שהארי לבש" כי אני יודעת שזה, אפשר לאהוב את זה, אני יכולה לאהוב את זה כמה שאני רוצה

ד: כן

ש: אבל אני לא יכולה להכנס לטירה ולהעיף את מי שגר שם עם אקדחים ולרעות את הצאן שלי שם ולגור שם, אני יודעת שזה רק כתוב בספר

ד: נכון

ש: וזה מה שנורא ב…בלהיות חילוני בישראל

ד: וזה לא היה כאילו, כאילו מה שאנשים אומרים עכשיו בחו"ל, זאת אומרת, זה כאילו, גם, להיות שמאלני בחו"ל אז השמאלנים לא בדיוק… ליברלים

ש: אני חייבת לומר שאני כל כך לא הופתעתי מזה, זה כל כך לא הפתיע אותי. אני, אתה יודע, מדברים על בגידת השמאל, אני חושבת, למה ציפיתם? למה ציפיתם? האנשים האלה מטורפים. אתם לא ידעתם שהם מטורפים? לא ידעתם שהשמאל הליברלי הוא מטורף?

ד: כן אבל הרגשתי מן הטירוף כזה הנסבל, הטירוף כזה שהוא כאילו דווקא בגדול

ש: לא לא לא לא לא

שמע, האנשים האלה איבדו את זה, האנשים האלה איבדו את זה ואז זה כזה, זה , שום דבר לא מפתיע, הם איבדו קשר למציאות. הם לא מתקשרים, הם לא משחקים במציאות. זה לא… הם מגיבים לתוך עצמם בתוך, אתה יודע, חדר מראות ענק של סנטימנטים ורגשות אשמה לבנים, ודעה נכונה, ו… זה לא… המציאות לא רלוונטית להם, זה לא משנה. כאילו, הם גם כ"כ רחוקים ממציאות אמיתית. אתה יודע, הייתי, כאילו, באתי מהעולם הראשון, זה מה שמשוגע, שאתה, אף פעם לא הייתי בלונדון, אף פעם לא הייתי באנגליה, זו היתה הפעם הראשונה שלי

ד: באמת?!

ש: כן. לא הייתי.

ד: וואו

ש: באופן כללי אני חושבת שלא כזה טיילתי הרבה, אני גם אוהבת לחזור לאותם יעדים. נגיד הייתי בברלין איזה שבע פעמים אבל אף פעם לא הייתי בלונדון.

ד: לא כמוני "דור הנווד"

ש: תכלס, תכלס לא. כאילו, גם חשבתי עליך האמת, שם.

ד: באמת?

ש: כן. כי דיברנו קצת

ד: נכון

ש: כאילו, וחשבתי, "יו, דור באמת היה בהרבה יותר מקומות ממנ"י וגם היית בלונדון כמה פעמים לא?

ד: הייתי שבע פעמים בלונדון

ש: כן, וגם יש לך את הדרכון שלהם

ד: נכון, זה חשוב להגיד בכל פעם ש… הדרכון הרשמי

ש: וזה מדינת עולם ראשון, אתה יודע, על מלא

ד: כן

ש: זה גם אפילו באיזשהו מקום יותר מניו יורק, שניו יורק זאת עיר ענקית, אז יש לה גם שוליים של עיר ענקית. אז יש לה גם הומלסים של עיר ענקית. אתה גם רואה דברים רגילים של עיר ענקית

ד: כן

ש: בלונדון לא ראיתי דברים רגילים כמעט, ההומלסים אומרים, מדברים בנימוס

ד: באמת? אני כשהייתי בלונדון עם סבא וסבתא שלי בגיל 14 או משהו, גם ירקה עליי נרקומנית

ש: או מיי גאד ליד סבתא שלך?!

ד: סליחה, לא. כשהייתי עם סבתא שלי התחילה לדבר איתי זונה

ש: מה?!

ד: כן. וכשהייתי עם חבר כמה שנים אחרי זה, ירקה עליי נרקומנית

ש: וואו

ד: אז צריך לדעת איפה להסתובב

ש: טוב, זאת לא היתה החוויה שלי אבל אולי כי אני נראית קצת, אולי חשבו שאני ערביה והם היו כזה, פחות

ד: אה, לא נראה לי. אולי צועניה?

ש: אולי צ- כאילו, אני נראית מאיזשהו מיעוט, אתה לא יודע "לשזאם" מאיזה מיעוט אבל שם אני נראית מאזישהו

ד: למה אין שזאם של עדות באמת?

ש: שזאם של עדות זה החלום שלי

ד: מרגיש לי שדיברתי על זה פעם, יכול להיות ממש טוב

ש: אני חושבת שזה רעיון מדהים

ד: לא הלכת כזה ברחוב וראית "פרי פלסטיין" ועשית כזה "היי" מנסה להראות עכשיו ממש אה…

ש: לא, ופחדתי שאני אראה בגלל ש… יש רגעים שאני מרגישה שמעל רמה מסויימת של עצבים אני לא, אני עושה את הדבר המפגר ויש לי קול קטן בראש שאומר "לא לא אל תעשי את זה" ואני פשוט כזה "סתום ת'פה" ואני עושה כזה מה שאני רוצה, וידעתי שאם אני אראה "פרי פלסטיין" אני אשתגע. ידעתי שאני אשתגע.

ד: זאת אומרת שאת תתחילי לדבר עם אנשים

ש: שאני אצרח, לא שאני אתחיל לדבר, שאני אצרח. כאילו ידעתי שיהיה ריב, ולא ראיתי, לשמחתי.

ד: וואו. זה באמת נראה לי מפחיד לראות את זה, כאילו כי, אתה גם יכול לראות בתוך הדבר הזה, פתאום היה נגיד את הזאתי, אני לא זוכר איפה זה היה, הפגנה בפולין? שהיה כאילו הפגנת "פרי פלסטיין" אבל אז היה מישהי ששמה

ש: Clean the world, keep the world clean

ד: Clean the world עם כזה מגן דוד בתוך הפח

ש: כן. תראה, זה לא מפחיד אותי כי אני כן מרגישה, וגם הרגשתי את זה מאוד שם, הייתי כזה "אה פה אתם חיים? בבית, במתקן "it's a small world after all" הזה? שהכל נעים ונחמד והרכבת מגיעה בזמן וכולם נחמדים והכל זול בסופר? אם אני אתחיל איתכם ריב, אתם תפסידו, אדוני." ככה הרגשתי. הרגשתי "I was in the army"

ד: פתאום אני מרגיש שאנחנו כאילו מחוספסים כזה יותר

ש: אני הרגשתי

ד: אבל אני לא תופס מעצמי מחוספס, זה רק בלאומתיות שלהם כאילו, את מבינה מה אני אומר?

ש: חד משמעית, לגמרי

ד: כאילו אתה פשוט לא כ"כ, וזה גם מעניין, שמתי לב שנגיד כולם משתפים את הסרטון הסברה של הבחורה עם השיער הורוד, ראית את זה? "I'm from Malibu" משהו כזה

ש: זאת המפגרת ש… היא בעדנו או נגדנו?

ד: אני לא באמת ראיתי את זה. היא בעדנו

ש: אה אז לא ראיתי את זה

ד: ראיתי ש, אני מרגיש שהסרטוני הסברה הכי טובים זה עם אנשים שנראים הכי הומואים או הכי פמיניסטיות, כאילו זה הכי טוב, גם שחר טבוך דופק עכשיו סרטוני הסברה

ש: וואו

ד: מטורפים. מלא מלא דברים כאלה של כאילו את יודעת כל הזווית הזאת של כאילו "היי אנחנו בעצם מאלה שאתם כאילו בד"כ איתם, ואנחנו כאילו, לא בעד

ש: אמ… אני לא יודעת, אני אגיד לך את האמת אני חושבת שכמו שקצת היינו… העולם קצת חוזר על עצמו בעוד ועוד זירות, וכמו שפה היו בחירות שוב ושוב ושוב, והגושים כמעט ולא זזו, ואנשים לא שינו את דעתם ולא זזו מגוש לגוש, אני חושבת שזו בעיה עולמית, אתה יודע מה אתה חושב, אתה חושב ואתה יודע, כאילו יש מחנות, אתה כזה אתה במחנה הזה והמחנה ההוא- הם רעים, ואני חושבת שהם פשוט חושבים שאנחנו רעים וזה לא משנה כמה נסביר.

ד: כן

ש: כאילו, זה מדהים שמה שהאינטרנט עשה, מה שגישה לאין סוף מידע, אין סוף אנשים, הדבר הכי פתוח בעולם, גרם לאנשים להיות הכי סגורים שהם יכולים, ולהיות בטוחים שהם מכירים לגמרי את העולם ושאפילו אם יראו להם תמונה של דבר נוראי שקרה לתינוק הם יהיו כזה "זה AI" "זה פייק ניוז" וזה לא משנה שאתה אומר להם- חברה בלונדון, שהיא מפלורנטין וגרה שם

ד: אה, ד"ש לשירה

ש: אני… אה, מסם שפיגל אתה מכיר?

ד: בטח

ש: היא ודניאל חברות טובות, גם מסם שפיגל, וביקרנו אותה שם והיא גרה ליד מסגד. והיא סיפרה שכשהיא- אני מקווה שזה בסדר שאני מספרת את הסיפור הזה, אני אסתמס איתה על זה אח"כ- אבל היא סיפרה שהיא ראתה גם כן "פרי פלסטיין" והיא פשוט באה ואמרה להם "אני סתם רוצה לדעת אם אתם בעד רצח תינוקות? סתם מעניין אותי אם אתם בעד רצח תינוקות?" ושאיזה אישה בריטית מבוגרת אמרה לה "זה לא אמיתי, זה AI, זה פייק ניוז" ושירה היתה כזה "את לא תגידי לי שזה AI כי אני מכירה את התינוקות"

ד: יו איזה פחד כאילו, מילא סתם תגובות בטוויטר של פייקים שכותבים "זה AI" אבל לראות אישה מבוגרת שאומרת לך בפנים "זה AI" זה מפחיד

ש: זה מפחיד כי גם, שמע, הטכנולוגיה יצרה לך את כל העזרים כדי שתוכל להסביר לעצמך למה מה שאתה רואה הוא לא אמיתי אם אתה לא רוצה שהוא יהיה אמיתי, אתה תמיד יכול להגיד שזה AI, ו… לא זוכרת איך הגעתי לזה. אבל…

ד: בהקשר של ה…ה…

ש: של ההסברה

ד: כן

ש: אני, בקיצור אז אני לא יודעת עד כמה באמת זה יכול לעזור, אני חושבת שהסברה כרגע משכנעת את המשוכנעים, ואם וידאו שהחמאס צילם שמראה מה הם עשו, לא שכנע אנשים, ואם זה שכל גוף בטחון עולמי אמר שלא הפצצנו את הבי"ח הזה ויש שיחה בין שני חמאסניקים שאומרים "אה זה אנחנו הפצצנו, כן, זה אנחנו הפצצנו, טוב לא נורא" ואנשים עדיין כותבים שאנחנו עושים ג'נוסייד [רצח עם], זה לא משנה, לשום דבר אין משמעות ובהצלחה לכולנו במלחמת העולם השלישית

ד: אוי ואבוי

ש: כי, זה…

ד: אבל כן הסברה זה דרך מעולה להמשיך להוציא תוכן ולקבל עליו לייקים

ש: נכון

ד: ולנסות להראות שאתה או טיפה מצחיק גם, או טיפה יפה גם

ש: נכון, נכון

ד: או כל אחד ומה שהוא רוצה להוציא. אין סיכוי שאין בזה אפילו קמצוץ של זה

ש: זה… לא, זה קצת, אני בטוחה שמי שטוב בהסברה זה יותר טוב מטינדר

ד: מעניין [צוחק] "אני תותח בהסברה, את חייבת לפגוש". כן אה? אבל רגע, מה…. איך את כאילו, ב…ב… במישור האישי, אני פה זיינתי ת'מוח, אני כאילו, לא, לא שאלתי אותך בכלל, כאילו מעבר לכזה "אוקיי אני… מה שקורה בעולם וככה כאילו…" איך, איך נראה היום-יום שלך עכשיו?

ש: חזרתי שלשום.

ד: אה, אז את ממש…

ש: בלילה, חזרתי שלשום בלילה. אה… אני, די, כאילו, אני מרגישה כאילו יצאתי מבית האח הגדול, אני כזה " אה, זה מה שקורה עכשיו, אין אף אחד ברחוב, ויש דגלי ישראל בכל מקום"

ד: תוך כמה זמן היו מספרים להם אם הם היו בבית האח הגדול? כי לפעמים יש כזה את ההתלבטויות

ש: נראה לי ש… צוק איתן היה מתי ש… כאילו, בזמן שבית האח הגדול היה פעיל, והיו אזעקות שם, וסיפרו להם, סיפרו להם. אז את זה היו חייבים, נראה לי שאפילו אולי היו חייבים לשחרר אותם

ד: המ. אה, וואו

ש: כאילו, אם יש מלחמה אמיתית, שיש סיכוי שאנשים שאתה מכיר ימותו, נראה לי כזה "יאללה עופו החוצה"

ד: לא, אני בעד, סתם אה…

ש: אולי לא, אני לא יודעת, אני לא הייתי בונה על יותר מדי מוסר ב.. [צוחקת] במקום הזה

ד: אוקיי, אז, אז את מרגישה כאילו אה… נכנסתי לך בדברים, סליחה

ש: אני כן, אתמול אחרי שחזרתי מה… כאילו, היינו בממ"ד ואמרתי לדנאל "אנחנו לא מגדלות פה את הילדים שלנו". כאילו, כן הבנתי ש… להורים שלנו כאילו כן היתה איזשהי, קשה לקרוא לזה פריבילגיה, אבל כאילו, את הפריבילגיה לדעת שהם יגדלו אותנו פה וכשיש מלחמה אז המלחמה היא מתקיימת בחזית, באיזשהו מקום. ובסדר, היה את מלחמת המפרץ שהפציצו את המרכז, אבל גם, אתה יודע, מלחמת לבנון השניה נגיד, הפציצו את הצפון. בסבבים בעזה, הפציצו את הדרום. ובשנים האחרונות זה נהיה ממש על ת"א וגם עם זה היה עוד אפשר איכשהו, כאילו, להסתדר תודעתית, לחשוב שזה כאילו עוד, יכולתי לגלות איזושהי גמישות מחשבתית, אבל עכשיו כשאתה מבין שהתמונה היא שהם מפה מכסים אותנו בטילים, חיזבאלה מהצפון מכסים אותנו בטילים, החותים בתימן! מאיפה באתם? שעכשיו אתם, באמת, אתה יודע ש-50% מאוכלוסיית תימן מכורה לגת ויש להם בעיות ממש קשות בכלכלה בגלל זה? אתם?

ד: באמת? איזה הפנמה של סטיראוטיפים. זה מה שהם עושים? הם לועסים גת בתימן?

ש: הם לועסים גת כל הזמן, כן.

ד: וואו

ש: ויש ממש תוכניות שיקום שלא מצליחות, של להוציא אותם מהגת כי אין להם תל"ג מרוב גת, כאילו…

ד: וואו

ש: שמע זה, זה קטמין, גת, אם אני לא טועה. זה אותו חומר פעיל. אה… לא משנה, בקיצור, אז הם גם, ואיראן, ואתה אומר "האם אני רוצה לעשות את השיחה הזאת לבתי ובני שעוד לא נולדו? של-טוב אז ככה, אנחנו, הבאתי אותכם לפה, למקום הזה, שבו אתם בסכנת מוות כל הזמן, אבל יש את חדר הקסמים הזה שאנחנו נכנסים אליו ובו לא יקרה לנו כלום", אני חושבת "לא, אני לא רוצה". אני לא רוצה, אני לא רוצה לעשות את זה. כאילו אני לא רוצה להביא ילדים לעולם הזה, למקום הזה. לא רוצה.

ד: כן, אני, אני, אני לא, לא ממש בראש של ילדים, כאילו, אני מניח שאני אהיה בהמשך אבל… אפילו אני חושב על עצמי, אני לא, אני לא יודעת אם אני אשאר בדירה שלי

ש: כן

ד: כאילו… שאין ממ"ד, אני, אני לא יודע אם אני רוצה, להתחבא מטילים זה כ"כ מטורף, אני כאילו חושבת על זה לפעמים

ש: זה מטורף

ד: להתחבא מטילים שיורים על, על אזרחים, אפילו, אני יודע שזה לא תירוץ אבל כאילו, אפילו לא עם איזשהו רעיון צבאי שאתה אומר, "אני בסדר אני מנסה עכשיו להשמיד מטרה והרגתי אזרחים חפים מפשע". אני לא בעד זה אבל אוקיי, מלחמה, ווטאבר

ש: כן

ד: פשוט על אנשים [צוחק] זה כ"כ בייסיק [בסיסי] מה שאני אומר עכשיו, אבל, אני לפעמים עוצר לחשוב על זה ואני כזה "באמת? וואט דה פאק?!"

ש: אתה צודק וזה גם, אפרופו האינטרנט שגרם לכל הבלאגן הזה, זה גם, אתה יודע, אנחנו גדלנו במחשב בתודעה מערבית. הטלויזיה שאנחנו רואים היא מערבית. אנחנו בדימיון שלנו, יכולנו להיות שני סטנדאפיסטים מברוקלין או וואטאבר, שהולכים, גם ההומור שלנו- אנחנו גדלנו שם, ואז יש משהו בזה שהמציאות טופחת לך על הפנים עם טיל בשעה חמש אחה"צ ואתה כזה "אה, לא, אני פה"

ד: כן

ש: אני בפאקינג מדבר הזה

ד: כן [צוחק]

ש: שהם רבים בו על שטח

ד: כן

ש: כל העולם סיים לריב על שטח, כולם רבים על דברים אחרים עכשיו, אנחנו עדיין בריב המפגר, על שטח.

ד: כן

ש: כאילו, מה אני צכה את זה

ד: תדעי לך שבימים הראשונים של ה.. של הדבר הזה וגם בפרק הראשון שהקלטתי עם עדי, אז זה בדיוק מה שדיברתי עליו בהתחלה, הייתי כזה, וואי, לא, אני כאילו לא רציתי לקבל את זה בכלל.

ש: ברור

ד: הייתי כזה "לא לא לא זה לא קשור עכשיו אני בדברים, אני, כאילו מה מלחמה עכשיו? אני כאילו, אני לא בישראל בכלל

ש: בדיוק, אנחנו הקמנו לנו פה את השגרירות הזאת עם כל ההומאים היפים שלנו, ועם כל הקפה שלנו בכוסות האקולוגיות, והבדיחות שלנו, וזה כזה "אבל אתם פה". כמו ב… כמו בסרט "קברט" מי שראה

ד: לא ראיתי את הסרט "קברט", לא יודע מה זה בכלל

ש: [צוחקת] זה מחזמר. זה מחזמ- לא משנה, זה על… אני, ה… התקציר זה אתה נכנס לכזה אוי הומואים, רפובליקת ויימאר הומואים הומואים הומואים-

ד: אוקיי

ש: כולם שוכבים עם כולם ומדי פעם אתה רואה נאצי, ואז פתאום אתה רואה עוד נאצי. עוד נאצי, עוד נאצי, והם כזה "אבל אנחנו הומואים, הומואים הומואים" ואז בסוף הסרט כולם נאצים וזה כזה "מרוב שהתעסקתם בלהיות הומואים הנאצים עלו לשלטון"

ד: הומואים, יש פה מסר בשבילכם.

ש: אה, גם אני ואתה הומואים לצורך ההדגמה

ד: אה, אוקיי, כולנו הומואים

ש: הומואים כ"כולנו", כן

ד: כולנו הומואים אחרי שראינו את ג'וני, החייל של חנוך דאום

ש: מה זה ג'וני החייל של חנוך דאום?

ד: חנוך דאום מעלה איזה חייל, יש איזה חייל חתיך שנראה דות'ראקי כזה, חייל עם שיער ארוך

ש: וואו

ד: אין לו ריבועים, יש לו מלבנים

ש: מה זה? אה

ד: לא ראית דבר כזה?

ש: אהה… אני מכירה בטח שאני מכירה

ד: אז הוא ממש, כאילו, כל היום חנוך דאום מעלה, כאילו, והוא גם כותב כל הזמן אה… "אנשים ביקשו ממני לצלם אותו עוד" [צוחק]

ש: חנוך דאום?

ד: "ביקשו ממני עוד תמונות שלו אז צילמתי" אה, חנוך אולי אתה ביקשת? [צוחקים] הוא מעלה מלא תמונות של החייל הזה, את לא ראית אותו?

ש: לא, אני אסתכל

ד: זה חייל שנראה טוב, בואי, אני אשמח שתראי אותו, בזמנך.. תרשמי, אה… ג'וני, אה, תיכנסי, את יודעת, תיכנסי לאינסטגרם של חנוך דאום, תראי, תראי, תראי מה קורה שם. תיכנסי בזמן אמת, אני רוצה ת… את התגובה שלך

ש: אה, וואו

ד: את מבינה מה אני אומר?

ש: וואו, באמת נראה דות'ראקי. "היה ביקוש גדול לעוד תמונות של ג'וני אז קחו תתפנקו כולל עם גלשן שג'וני הבטיח שיצלם עוד אחת כזו מהחוף של עזה בקרוב". איזה שטויות

ד: בכל מקרה, שמעי, האמת שגם הימים האחרונים מאוד מוזרים. אני לפני איזה כמה ימים הייתי באוגנדה פעם ראשונה אחרי שלא הייתי…

ש: או, איזה יופי. מי שסיבלטה ת'דירה שלנו היא נראה לי עובדת באוגנדה.

ד: באמת? מי זאת?

ש: לירי? אתה מכיר אותה?

ד: לא. לא מכיר

בקיצור, אז הייתי שם, ואני הרגשתי בחוויה סוריאליסטית לחלוטין, היה מוזיקה רגילה, כאילו, מוזיקה. לא עכשיו, במכוני כושר גם אין מוזיקה כמו ביום הזיכרון

ש: נכון. למה, למרות שאתמול הייתי והיה דווקא

ד: היה?

ש: היה…

ד: ביזיון.

ואני נכנס וכולם אנשים שאני מכיר וזה ויושבים כאילו כלום, ואני לא יודע למה, הרגשתי בסרט. זה דפק אותי ברמות. אני הולך להשתין, אני רואה ארבעה אנשים יוצאים מהתא.

ש: פףףףף

ד: את יודעת. עכשיו, מוכר, זה דברים שאנשים עושים, זה הרגיש לי פשוט… לא יודע. כן??? זה מה שקורה כרגע? שם אנחנו?

ש: תראה, אני קצת שמ- אני שמחה, בשבילם.

ד: כן, שיהנו, אבל, היה לי כזה, אני לא יודע למה, זה ממש תפס אותי לא מוכן

ש: אני מבינה אותך, אני גם כאילו, כשאני… עברתי אתמול ליד- זה מצחיק כי הכל סגור ואז פתאום יש בית קפה פתוח והכל כרגיל בבית קפה הזה. כאילו, ככה זה נראה. וגם, הסתכלתי, והייתי כזה "וואו זה מרגיש מוזר, זה מרגיש לא… זה" שוב, כי אני חושבת שאנחנו באמת הפנמנו שאנחנו לא מוגנים. כאילו, אנחנו באמת באיזשהי חרדת מוות אמיתית שלא היינו בה, ואז לראות את הדבר הזה, זה כזה "מה? אתם לא מבינים שאנחנו יכולים למות? אתם לא מבינים שכל מה שחשבנו שהוא בטוח הוא בעצם לא נכון?"

ד: כן, זה ממש, כאילו, זה ממש התחושה. זה ממש מה שגרם לי גם לעזוב ת'בית שלי כאילו

ש: ברור

ד: זה ממש…. אני לא יודע, אני אומר, אולי אני צריך לחפש בית חדש עכשיו בלי ממ-עם ממ"ד, או, אני לא יודע, זה, זה ישנה, כאילו, לא יודע. אי אפשר לחשוב על כל כמות הדברים, את שיש לך בית עם ממ"ד, את חיפשת מראש דירה עם ממ"ד?

ש: אמ… לא, לא. אבל בדירה הקדומת שלי בפלורנטין, אז לא היה לי ממ"ד היה לי ממ"ק, שזה-

ד: מה, קומתי, נכון למדתי את זה

ש: עכשיו זה גם פצצה, אמ…

ד: למה?

ש: כי אתה, מה, אתה יוצא עשרה צעדים ואתה בממ"ק, אני לא צריכה לרדת לחדר המדרגות, וגם, שמע, יש גם משהו בחדר מדרגות שאני אומרת, כשיוונים בנו את הבניין הזה בפלורנטין, כשיהדות סלוניקי בנתה את הבניין הזה, הם לא פחדו מהפצצות של החמאס, זה לא בשבילי, אתם לא תשקרו לי שאני אצ- אולי אתם יכולים לחדר מדרגות שלכם בבניין החדש ברחובות, החדר מדרגות הזה ספציפית בנוי, הוא מוחזק על בלון גז, ויש חלון ענק. אני לא…

ד: הם באמת שברו פה ברמות

ש: כן

ד: זה פשוט מוגזם

ש: אז כאילו היה משהו בממ"ק שהיה מרגיע, ועכשיו כשאני בדירה עם ממ"ד, פייר, זה מאוד מרגיע. כאילו, זה מאוד מרגיע, זה לא, לא חיפשתי מראש כי זאת דירה שדנאל גרה בה מלכתחילה. אני הצטרפתי. אבל אה…

ד: יש לי חסרון אחד בממ"ד לעומת החדר מדרגות, וזה שאני לבד בו

ש: זה נשמע מצד אחד מפחיד, מצד שני גם… יצא לי להיות לבד בממ"ד, בפעם הקודמת, מתי זה היה, במאי? עוד פעם היה…

ד: אני כבר לא יודע כלום, אני באמת לא יודע, לא זוכר

ש: ועדיין אתה מרגיש, כאילו, אתה מרגיש מוגן, יש בזה משהו נחמד

ד: כן, נכון.

ש: שוב, עכשיו אתה לא מרגיש מוגן כי אתה אומר "אני בממ"ד מה קורה בחוץ? מה יעשו לי?"

ד: מבחינתי הממ"ד מגן עליי מכל הדברים, וזה בבירור לא נכון

ש: אני ניסיתי להוציא רישיון לנשק

ד: וואו

ש: ואני לא זכאית

ד: לא?

ש: לא, אני לא זכאית

ד: למה? גילו שהיית בחטיבת המחקר?

ש: [צוחקת] לא, לא הייתי בחטיבת המחקר. הייתי ביחידה [צוחקים] הרבה פחות שווה [צוחקים]. אבל… בדיחות של חיל מודיעין הרצנו פה

ד: [צוחק] כן [צוחק], מה, מה היית בתשע….זה

ש: כן, כן.

ד: תשע 900

ש: ביחידת בת של, אבל כן

ד: אין יותר… בטחון מידע, הכל בסדר

ש: אה, זה באמת לא משנה. למה שאני, שאני לא את השם של היחידה שלי שאסור לי להגיד? אתם ראיתם מה עשיתם? אה… אמן חמן? אתם ראיתם מה פספסתם? שאני לא אשמור על ה…

ד: חבר'ה מספרים סודות מדינה [צוחקים] זה הפרוייקט, זה הפרוייקט החדש

ש: אתה חתום עליו, אגב?

ד: אני חתום, אני אפילו כבר לא זוכר על מה

ש: אני גם לא!

ד: כן

ש: אני גם לא. אני חושבת, איזה פדיחה זה אם יתפסו אותי ויענו אותי על סודות שאני לא זוכ- אני אמציא

ד: את כזה "שיט שיט זה יושב לי על קצה הלשון, אני לא זוכרת בדיוק"

ש: אני כן-

ד: אני זוכר הרבה פעמים אבל בצבא שכזה אומרים לי- אוקיי, אתה חותם על זה ועכשיו אתה מגלה סוד

ש: שותם? שותף סוד, איך קוראים לזה?

ד: שו"ס!

ש: שומר סוד

ד: ואתה חותם, ואז אתה שומע את הסוד ואתה כזה

ש: זה? כן, נכון

ד: אה…

ש: ידעתי את זה

ד: הנחתי את זה

ש: אני גם

ד: זה לא סוד טוב

ש: בדיוק אותו דבר

ד: זה לא סוד טוב [צוחק]

ש: זה לא סוד טוב

ד: זה כמו שחבר שלך מספר לך סוד שאתה כבר יודע

ש: כן

ד: [צוחק] ואתה צריך להעמיד פנים

ש: [צוחקת]

ד: כמו ב"פרלמנט" "לא נכון!" מכירה את הסצנה הזאת? בטוח לא

ש: אה.. לא, אני מכירה דווקא, אהבתי "הפרלמנט"

ד: כן, לא יודע למה הרגשתי שלא תכירי את זה

ש: אני, אני, אני מבינה, אני מבינה למה

ד: אמ… בכל אופן למה הגעתי לנושא הזה…

ש: צבא, אה היינו בצבא, דיברנו מה היה לפני

ד: הפרימיטיבו מתחיל לתת את אותותיו מה נעשה

ש: על מה דיברנו?

ד: לא יודע, אבל אני רציתי לשאול אותך משהו אחר

ש: כן

ד: אה… את בעצם, כאילו, מה עשית עם עצמך מתחילת המלחמה כאילו? כי יש הרבה אנשים שכזה יוצרים ודברים שהם עכשיו כזה "מה אני אעשה, מה אני לא אעשה, אני אראה את עצמי, אני לא אראה את עצמי" כאילו… נגיד ראיתי שאת בעיקר מצייצת בטוויטר, נכון?

ש: כן

ד: את לא העלית אה… לא כהאשמה או משהו

ש: לא, לא, ברור

ד: אבל מה, את חושבת על לעשות משהו שהוא כאילו... ליצור משהו שיעזור?

ש: אני לא חושבת ש…

ד: לעשות בדיחות? מה? לא יודע

ש: אה… אני חושבת, כן. כאילו, אבל, אני גם מרגישה שהדרך שאני הכי רוצה לעזור בה, ושגם אני מנסה לגלגל את זה ו… טוב, חזרתי שלשום וזה עדיין לא קורה אבל כאילו, זה, אני ממש רוצה, אה… להיות ב… לעשות משהו פיזי, כאילו, אני ממש הייתי רוצה לצבוע קיר, אני רוצה לשתול גינה. שרפו גינה? אני רוצה לשתול גינה

ד: ממ

ש: אני, מה עשו? אני רוצה לתקן. זה מה שבוער בי. אמ…

ד: זה עוד לא עשיתי

ש: אני פשוט מרגישה שיש משהו… אתה יודע, אני מאוד אה… ה.. העיסוק שלי באומנות, שככה אני מחשיבה את זה, זה מה.. אני מרגישה, אני, המטרה שלי היא ליצור אומנות. זה לא… אני יודעת שזה דבר ש… לפני חמש שנים בחיים לא הייתי אומרת אותו למרות שזה היה נכון כי הייתי כזה "בואי, בואי תסתמי, אוקיי? בואי ששש..

ד: [צוחק]

ש: את עושה בדיחות מצחיקות אולי

ד: כן. כן כן כן.

ש: אומנות? לא" אבל אני כזה, לא, מה אני אעשה, כן, אני עושה אומנות, אני רוצה ליצור אומנות, אני רוצה שהדברים שאני עושה יהיה ערך אומנותי. אמ, ו…. אני מרגישה ש… המטרה, כאילו… אם זה עוזר למישהו, אז יופי, מצויין, אני הייתי שמחה שאנשים יצפו, יקראו, יצרכו, יאזינו, ווטאבר, לדברים שאני עושה, ו..אה, ירגישו, לא לבד, ירגישו יותר טוב עם עצמם, ירגישו משהו כזה. אבל אני לא יכולה ליצור, כאילו, אבל המטרה של היצירה שלי היא תמיד ביטוי, לבטא משהו, כאילו, ואז אם מישהו מזדהה עם זה- מצויין, אבל המטרה היא קודם כל ביטוי. אני לא מרגישה שזה יכול לעבוד הפוך, אני לא מרגישה שאם אני אגיד "אני רוצה לעזור למישהו עם האומנות שלי"

ד: כן

ש: אני פשוט, זה לא איך שאני יוצרת, זה לא המנגנון של היצירה שלי. אבל, אני כן אה… יכולה להרשם לכל היוזמות של בונים מחדש את, אה, זה

ד: לגמרי, לגמרי.

ש: ואת זה אני עושה. אה… אני לא מרגישה שכאילו, יש דברים שכאילו, אתה יודע, שחשבתי לעשות, נגיד אני ודור…

ד: סער-מן

ש: כן. אז כן אמרתי לו "בוא נעשה פרקים של ההסכת" אה, בגלל שבהארי פוטר יש הרבה… ספרים 4,5,6,7 זה מאוד כזה "חרב עלינו עולמינו ומה אנחנו עושים עם זה?" אז כן זה דבר שאני יכולה לעשות ש, שהוא גם, אתה יודע. אבל אני לא, כאילו… לא חשבתי "אני אעשה את זה וזה יעזור לאנשים" כאילו

ד: לא, במחשב כזאת כן, זה באמת כאילו, כן, גם אני כשהקלטתי את הפרק הראשון במלחמה לא אמרתי לעצמי "אני עושה את זה כי אני רוצה לעזור"

ש: ברור שלא. גם היה לי ברור מהצד, כן? ותקן אותי אם אני טועה, שעשית את זה כי הרגשת, זה, בגלל, זה גם הסיבה שאני רוצה לעשות את זה עם דור, שאני כזה אוקיי, זאת הדרך שלי לתפוס תפקיד אולי

ד: בדיוק

ש: שאני מכירה?

ד: להרגיש משמעות כלשהי

ש: בדיוק

ד: בתוך כל הדבר הזה

ש: ואז אולי זה יעזור למישהו אבל אני קודם כל רוצה… להכ, כאילו, אני מכירה לעשות

ד: כן

ש: את ההסכת. אני מכירה לקרוא הארי פוטר ולנתח את זה ואני יכולה לשים על זה את העדשה של "קרה לנו אסון נוראי שבחיים לא חשבתי שיכול לקרות"

ד: לגמרי

ש: את זה אני יכולה לעשות, ונראה לי שזה גם מה שאתה עשית

ד: אני התחלתי להרגיש משהו קצת אחר, וזה לגמרי מרוכז בעצמי מה שאני אומר עכשיו, אבל

ש: עדיין מותר להיות מרוכזים בעצמנו

ד: כן בסדר גם אנשים מכירים את החומר האנושי בשלב הזה

ש: [צוחקת]

ד: אמ, כאילו כשהתחלתי את הפודקאסט, אז זה היה כזה איפשהו תוך כדי הקורונה

ש: נכון

ד: ואני חושב שזה היה מאוד מאוד קשור במובן מסויים. זתומרת הייתי כזה מאוד כזה מדבר על "אני מדוכא, אני בחרדות, אני ככה, אני זה", מן תחושת קורונה כזאת מאוד גדולה שהיתה בסביבות הסגר השני וכאלה, ובפרקים היותר מאוחרים של הפודקאסט, ב… בתקופה האחרונה, אני הרבה פעמים הרגשתי שאני מאבד תכיוון, זתומרת שאני הרבה כבר לא כ"כ יודע על מה לדבר, לא כ"כ יודע מה מעניין אותי, ובעיקר לא תמיד קורה איזה משהו ש… תחשבתי, את מקליטה פעם בשבוע, לא תמיד קורה משהו

ש: כן

ד: ברמה, כאילו, של עכשיו לדבר

ש: ממ-המ

ד: והפרקים שכאילו פתאום התחילו מאוד מאוד להיות לי אה… פרקים שאני מצפה להם, מעבר לפרקים פה ושם שהיו מאוד מאוד מיוחדים, זה פרקים שחזרתי מחו"ל

ש: ממ-המ

ד: חזרתי מחו"ל, חזרתי עם משהו שקרה שאני חייב לפרוק, ואז אמרתי "וואי, זה, זה, זה נורא מיוחד". הפרק האחרון שהקלטתי לפני שזה התחיל זה היה הפרק עם גיא, שהיינו ביחד בסיני

ש: נכון, אחלה פרק

ד: הקלטתי, כן, היה ממש, אה הקשבת? איזה כיף. אז הקלטתי, היה ממש כיף

ש: אני מאזינה, אני מאזינה

ד: איזה כיף. ואז הקלטנו עוד איזה פרק, לא עם גיא, אבל כאילו הוא לא עלה בגלל המלחמה. אבל, מה שקורה עכשיו, הוא בעצם, והפרקים האלה שאנחנו מקליטים, הם, הם מדברים על, על, על תחושות אמיתיות שיש לכולם, אני לא צריך לחפש מתוך סתם, כאילו, אני לא אשאל אותך איך זה לגדול בראשון לציון [צוחק], זתומרת אנחנו באמת עוברים איזה משהו וכאילו…

ש: אנחנו ביומנה של אנה פרנק

ד: אנחנו ב…

ש: אתה אפילו עושה משהו שיכול להיות, בוא נקווה שלא

ד: אנחנו, כן… בפאן-פיק [fan-fic], איך זה נקרא?

ש: אה… לא פאן-פיק לדעתי

ד: לא? את יודעת על מה אני מדבר? שכותבים כזה עוד פרקים של סדרה קיימת

ש: אה זה כן פאן-פיק

ד: כן

ש: זה כן פאן-פיק. אמ... פאן-פיק פשוט מקושר אצלי לכל מיני ילדות בנות 14

ד: אה, כן, זה היה

ש: שמאוננות על סנייפ ומאלפוי

ד: זה היה העולם שממנו שאלתי את ה [צוחקים]

ש: כאילו, אני מווה שזה לא יהיה היסטורי. אני מקווה שזה לא יסלים יותר ממה שזה. אבל זה כן דבר מאוד קיצוני שקורה. כאילו, זה כמו עם הקורונה, שחשבנו "וואי אנחנו בהיסטוריה, איזה ז.. אנחנו, איזה חרא, אנחנו ב.. קורה לנו משהו בהיסטוריה"

ד: אנחנו בתוך מיקודית עכשיו

ש: כן, אנחנו שוב במיקודית

ד: כן, אנחנו לתוך מיקודית של יואל גבע- כל הדבר הזה

ש: כן, וזאת שאלה מתי להזדיין מפה, זאת השאלה הגדולה

ד: הייתי אצל הפסיכולוג השבוע ואמרתי לו שאני כאילו קצת מתלבט מה לעשות עם הדירות והזה, אם לחזור לדירה שלי, אם להשאר פה, אם לעבור לחו"ל בכלל, כי אני גם מדבר עם אחותי היא אומרת לי "בוא לחו"ל" לא יודע, כל מיני דברים כאלה

ש: ברור. למרות שגם בחו"ל אתה אומר, אני, אני נעולה על מלחמת עולם שלישית, אני, איך שהתחילה הקורונה חשבתי "אה, זהו, זה מה שיקרה, אני מכירה את זה" והשאלה היא איפה עדיף להיות- פה, שזה הולך להיות קרב על שטח, וקרב על שטח זה דבר מאוד אכזרי שאזרחים מתים בו. כשאתה נלחם משטח אתה צריך שאנשים יזדיינו מפה. זה גם מה שאנחנו עשינו לפלסטינים, רצינו את השטח, עשינו דברים מאוד לא יפים כדי שהם ילכו.

ד: הבילויים כותבים על זה

ש: כן, החומרים של הבילויים

ד: מי שסרקן לשמוע עוד מידע

ש: ו… ואם זה קרב על שטח, אתה לא רוצה להיות בבניין שהם רוצים. ןמצד שני אתה מסתכל על העולם ואתה אומר, גם העולם לא הולך לכיוון טוב. גם העולם נהיה מאוד נאצי. מאוד- השמאלנים נאצים. הימנים נאצים, אבל מכיוון אחר.

ד: אפילו לנו קוראים נאצים עכשיו

ש: כן, כולם נאצים. וזה, אתה יודע, השאלה אם בחו"ל יהיה יותר טוב

ד: אני, איכשהו זה פשוט לא מושך אותי

ש: לגור בחו"ל?

ד: כן. החלטתי שאני כאילו לפחות כרגע עד שלא תהיה ברירה, אני לא…

ש: אבל החוכמה היא לעבור שנה לפני, החוכמה היא לעבור ב-38'

ד: לא, אני לא הולך להיות- אני אגיד לך מה, אני לא הולך להיות, סבא וסבתא שלי, כאילו, לא יודע, אלה מפולין הם באמת כאילו, "לא קיבלו את התזכיר", קיבלו אותו יחסית מאוחר. [צוחק] אבל…

ש: מתי הם הגיעו?

ד: לא זוכר אבל הם ברחו מהשואה, סיביר, כלמיני דברים כאלה. האלה מגרמניה ואנגליה הגיעו יחסית, יחסית בזמן. אני לא הולך להיות כמוהם

ש: אה, לא?

ד: אני הולך להיות יותר מהחבר'ה של הספינות של המעפילים

ש: הבנתי

ד: שכזה, הגיעו כזה בכוח. אני לא הולך להיות מה"כן אני דור 19 בארץ", אני לא הולך להיות מאלה במדינה ה…

ש: זה תימנים, זה לא… זה לא גרמנים ופולנים

ד: לא, למה, יש גם אשכנים כאלה, את לא מכירה?

ש: ס"טים

ד: לא רק ס"טים, אני פגשתי הרבה אשכנזים, "אנחנו דור 19 בארץ"

ש: 19?? איך 19 אז הם לא אשכנזים לא היה אשכנז עדיין לפני 19 דורות

ד: לא?

ש: היה… לפני 19 דורות, מה זה 19 דורות?

ד: אז הגזמתי עם ה-19, אז לא 19, אבל יש, מה, לפעמים אתה פוגש אשכנזים כאלה דור תשיעי בארץ, הנה, תשיעי

ש: זה לא אשכנזים זה ס"טים

ד: טוב לא יודע, אני לא מבין בזה באמת. זה ה, זה ה, זו הנקודה שבה צריך מישהו שבאמת יודע על מה הוא מדבר בפודקאסט.

[חסות 40:02- 40:43]

ש: אבל אני מב- אתה, אני חושבת שהסנטימנט שלך לזה, זה ישראל המאוד מאוד ראשונה

ד: כן

ש: כי יש גם ס"טים שהם עניים, בסוגריים המשפחה של סבא שלי [צוחקת] שאני לא יודעת אם הם ס"טים, אני לא יודעת אם זה ס"טים באמת או שאמרו לנו שאנחנו ס"טים כדי שאמא שלי תקבל דרכון פורטוגלי. אני לא יודעת. הכל, הכל שכונה

ד: כן

ש: אבל… למה אני אומרת את זה, כי… בקיצור

ד: נו

ש: אני חושבת שצריך לברוח

ד: אבל זה לא יהיה פדיחה אם כאילו תברחי לחו"ל ואז הכל יהיה בסדר ואז תהיי "אה וואי אני סתם עכשיו פה בבודפשט" ובינתיים

ש: נראה לך שאני אברח לבודפשט?

ד: ובינתיים, סתם אמרתי, עברת לשם את כאילו עכשיו לומדת הונגרית, והכל חזר להיות בסדר, ואפילו יש פריחה

ש: גם אם יש שואה ואין מדינה ויש פה רק ג'וקים, זה שעברתי לבודפשט זה פדיחה. כאילו, זה לא משנה האם צדקתי אותו לא. צריך ל- אתה צריך להשתדרג בהגירה שלך

ד: מה הפנטזיה שלך מבחינת הגירה? תני את הטופ 5

ש: או ניו יורק או לונדון. שתיים. זה לא טופ 5 זה שתיים

ד: כן, אבל באמת ניו יורק, זתומרת, גם אני אוהב ניו יורק, אני אוהב סטנדאפ, אני אוהב סיינפלד

ש: אני חושבת נטו על זה

ד: באמת היית עוברת לגור שם?

ש: תקשיב, אני חושבת מה הדבר שאני, אני חיה בתוך הפה שלי, אני חיה בתוך השפה שלי. אם לוקחים ממני את השפה אני מרגישה ערומה באופן שאני לא יכולה לשאת אותו. אנגלית זו שפה שאני יודעת. האם מאה אחוז מהאופי שלי עובר באנגלית? עדיין לא. האם אני יכולה להגיע ל-95% ולמצב שבו אני אגדל את הילדים שלי ואני אוכל לעזור להם בשיעורי בית, אה, להצחיק אותם, להבין את הבדיחות שלהם, ליצור איתם איזשהו מכנה משותף? זה כנראה באנגלית, שפה שאני מדברת מגיל, לא יודעת, שבע? כי ראיתי טלויזיה. אוסטרליה, גם שם מדברים אנגלית. זה קצת רחוק, אבל גם אופציה.

ד: טוב רק הנסיעה לשם, ברגע שאת שם זה לא משנה שאתה רחוק

ש: קנדה זו גם אופציה מבחינתי. כל מדינה שמדברים בה אנגלית.

ד: כן, גרמניה, אני מרגיש, מצד אחד זה טוב גרמניה. כי הם, מבחינתם, ממש פדיחה

ש: הברק לא פוגע פעמיים

ד: גם הברק לא אבל גם מבחינתם די פדיחה להיות שוב נאצים לגמרי, את מבינה מה אני אומר?

ש: אה, אני מבינה כמובן. אני גם חושבת שהם נהיו נאצים בלהיות לא נאצים. הם נהיו נאצים בלהיות קווירים. עכשיו לשם הם לוקחים את האנרגיות שלהם.

ד: כן, רק קווירים ישארו

ש: [צוחקת]

ד: זה מוזר שעכשיו משרטטים גם צלבי קרס אבל גם מגני דוד. זה היה פעם גם?

ש: כן, בטח. מה זה טלאי צהוב? זה מגן דוד

ד: נכון, טלאי צהוב זה גם מגן דוד. לא, כי, כאילו יכולים לצייר על החנות שלך צלב קרס, אנחנו נאצים, וגם מגן דוד, שזה כאילו ההפך מצלב קרס.

ש: אבל זה גם נאצי

ד: סתם זה היה נראה לי כזה אה אולי זה דווקא "אנחנו בעדך"?

ש: בעדנו

ד: זה הסמל ההפוך

ש: לא לא

ד: היי, רק להגיד, כאילו, בהצלחה. אבל… לא, אז גרמניה, זה מרגיש לי מן תרבות שהיא כל כך שונה, שכאילו… אני לא יודע

ש: אבל אני מתה עליהם אני חייבת להגיד, אני פשוט מתה עליהם

ד: הספקת להנות קצת כשהיית שם? [צוחק] לא נעים לך להגיד

ש: לא נעים לי להגיד, הייתי בוובאלי

ד: אה, היית בוובאלי! [בהתרגשות]

ש: זה היה נורא, זה היה נורא, כאילו זה היה נורא כמה ש…

ד: בבקשה אפשר לדבר על זה? בבקשה!

ש: ברור שאפשר

ד: אה… מי שלא מכיר וובאלי זה הספא עירום שאני הייתי בו, את זוכרת ת'סיפור שלי מוובאלי?

ש: [צוחקת] שהיית, אני רק זוכרת שהיית עם, אה! בטח! שהיית, חשבתי על זה כשהייתי בוובאלי, לא רק שאני זוכרת. שמישהו ראה אותך ברחוב

ד: בדיוק

ש: ואמר לך "אחי ראיתי אותך בוובאלי" נכון?

ד: "אני זוכר אותך…"

ש: "אתה מוכר לי מוובאלי"

ד: "ואני זוכר אותך ממש טוב"

ש: הה!! זה מה שהוא אמר?!

ד: אז הוא אמר לי, וזה קרה פה ליד הבית שלי. זה היה פה, ממש ליד. זה קרה, זתומרת, זה היה איזה כמה ימים אחרי שחזרתי מברלין. וובאלי זה ספא של ערומים, חייב להיות שם ערום.

ש: לא חייב. פעם היה חייב בכל החללים

ד: אז לא חייב

ש: והאמריקאים התלוננו, ועכשיו בחללים שהם בין הסאונות אתה חייב להיות עם חלוק כי אמריקאיים התלוננו

ד: אה.. אני באתי למסעדה עם איזה חלוק וזה קצת לא היה מתאים

ש: למה? למסעדה כולם עם חלוקים

ד: אה כן? לא.. אני זוכר שהייתי שם ב.. היתה איזה סיטואציה שהייתי לא מספיק לבוש. ולא הבנתי שאנחנו עכשיו לא בתוך ה…

ש: לא, למסעדה את יכול לבוא עם.. מה זה אני הייתי עם חלוק, כולם היו עם חלוקים במסעדה

ד: אז רגע, אני רק חייב לשמוע על מה, איך היה לך בוובאלי, מה היה לך בוובאלי?

ש: אה… הייתי שם.. אני כל פעם שאני באה, אני באה לברלין בשביל וובאלי, בשביל המעדניה שאני אוהבת, ובשביל אה… שני פארקים, ובשביל יוניקלו, וזה מה שאני עושה בברלין.

ד: אני לובש יוניקלו as I speak

ש: גם אני [צוחקת] וזיהיתי

ד: בטח

ש: זה החולצות העבות יותר שלהם נכון?

ד: אין מה להגיד, אין מה להגיד, פשוט… פשוט חברה… פשוט כזה, אני לא יודע, יוניקלו העולמית, אם מישהו יכול לקשר אותי איתם, אני כל כך אוהב אותם

ש: אני כל כך אוהבת אותם גם, ואתה יודע מה, בחיים הם לא יפתחו פה סניף.

ד: הם לא יפתחו, זה לא בשבילם

ש: זה לא בשבילם כל ה…

ד: מה עם מוג'י?

ש: אני גם אוהבת מוג'י

ד: אפשר ללבוש גם מוג'י אני חשבתי שזה רק לבית

ש: לא, לא, יש לי בגדים ממוג'י כמובן

ד: אה באמת? אני עוד לא שם

ש: אבל זה לא כמו יוניקלו

ד: לא, הם טובים נורא. אוקיי, וובאלי. מה היה לך שם?

ש: מה היה לי שם? פא- כאילו…. זה היה, היתל… היתה לי התלבטות, האם לנסוע או לא לנסוע, ואז אמרתי "אני כבר פה, הטיסה שלי היא ב… זה לא משנה, כאילו, זה לא משנה, אם אני אלך או לא, זה לא משנה". כן הלכ-

ד: זה לא משנה אם אני אתאבל או לא, כאילו? בקטע כזה?

ש: כן. זה לא משנה.

ד: כן

ש: כאילו, וגם הרגשתי שאני נכנסת ללופ לא טוב של חרדה ושל זה, והייתי כזה- אוקיי, נעשה את הפסק זמן הזה, ונלך לוובאלי. כמובן לא הצלחתי והלכתי פעם בכמה זמן לבדוק חדשות, בלוקר.

ד: אה, וואו

ש: לא יכולתי, לא יכולתי, לא יכולתי, לא יכולתי אה… לשאת את המחשבה שבזמן, כאילו אתה יודע, שוב, זה כזה, יש רגע שאני ערומה בסאונה, מורחת על עצמי פילינג, ועושה ת'מדיטציות שלהם. ו.. ויש רגע אחרי, שאתה כזה "אמא שלי מתה עכשיו?"

ד: כן, לא. א…אין מה לעשות. אי אפשר..

ש: כאילו, כן, הפציצו את תל אביב?

ד: צריך לתת ליהודים להכנס עם טלפונים לסאונה

ש: [צוחקת]

ד: נראה לי

ש: איפה תשים אותם אבל?

ד: לא יודע, על העורלה של מישהו?

ש: [צוחקת]

ד: איזה עורלות יש שם, אה?!

ש: עורלות מפוארות

ד: אני הסתכלתי על זינים כל הזמן

ש: ברור! מה

ד: אני אומר לך את זה חד משמעית, זה כל מה שעשיתי!

ש: זה… זה..זה סיור מתד-זה טיול מאורגן בזינים בוובאלי

ד: מתי אני רואה כל כך הרבה עורלות?

ש: הם אוהבים את העורלה שלהם

ד: זה מאוד מעניין, אני כזה- אה יש כזאת עורלה שהיא קצת כזאת, יש עורלה שהיא טיפה יותר הדוקה, זה מאוד מעניין

ש: זה באמת אה… ים של עורלות

ד: [צוחק] בשתי עיני

ש: [צוחקת]

ד: אמ… אוקיי, אז, אבל… איך היה? היה משהו מוזר? היה משהו, זה כן מקום מאוד גדול שבו כולם ערומים, זתומרת, זה כן משהו ש…

ש: זה… זה כן הפעם המאתיים שלי שם, צריך להגיד

ד: אה הבנתי

ש: אה… זה כן, זה, שמע, זה היה כיף, זה היה כיך להיות שם עם דנאל, זה היה כיף להיות שם ביחד פעם ראשונה

ד: וואו

ש: אה, אני מאוד ממליצה לתת שאכטה קטנה אה.. בוובאלי, זה חובה.

ד: בפנים?

ש: ברור! בוודאי

ד: אה, אני לא עשיתי את זה

ש: אוו!

ד: לא הייתי מעשן אז

ש: באתי להגיד כשנלך ביחד אבל אנחנו לא נלך ביחד [צוחקים]

ד: עם כל הכבוד [צוחקים] זה לא מתאים

ש: לא אבל אה… שאכטה בוובאלי זה מדהים

ד: כן

ש: זה פשוט, זה, זה מדהים. אה.. וזה פשוט היה כיף, אתה יודע, קודם כל זה מקום מהמם, אתה בטבע, יש פעמוני רוח שעושים צלילים שהם לא עושים בארץ. אני לא יודעת איך הם עושים את זה. יש סאונות, הכל מדהים. בריכה, אתה שוחה ערום בבריכה. אתה נכנס לסאונה. קר לך? אתה נכנס לסאונה. חם לך מדיי? אתה יוצא החוצה. אתה רעב? אתה הולך בחלוק לאכול המבורגר בחנות. אחרי זה אתה יושב מול אח. זה פשוט מדהים, זה פשוט מדהים.

ד: וואי, ממש בא לי לעשות את זה עכשיו ומקווה שאני אוכל לעשות משהו כזה בקרוב

ש: אתה פשוט תזמין טיסה, תזמין טיסה

ש: נכון. הנה, אתה רואה. אמרתי פשוט תזמין טיסה כי שכחתי. הנה, קרה לי, זה קרה לי עכשיו, עכשיו.. הייתי כזה..

ד: אני לא חשוב שזה יקרה כרגע. נראה לי ש..היית כזה- אה

ש: אני בשיחה נחמדה עם ח- למה שלא תיסע? היה לי תרגע הזה שכזה פשוט תיסע

ד: זה קורה לי כל הזמן

ש: ואז זה כזה- אה אנחנו במלחמה ואנחנו לא בבית שלך. אנחנו בסאבלט עם ממ"ד

ד: כן, אנחנו אפילו לא, אנחנו אפילו לא בבית שלי

ש: כן

ד: מעניין אם זה משפיע על הפודקאסט, שכאילו, זה אחרת כי אני לא ב.. במגרש הביתי?

ש: אתה מרגיש שזה אחרת?

ד: לא, אני לא מרגיש שזה אחרת. סתם נגיד תמיד תהיתי אם אני… הציעו לי כזה לעשות כלמיני פודקאסטים באולפנים של פודקאסטים, ותמיד אמרתי לא, כי אולפן זה לא מתאים, הוויב הוא סלון

ש: יפה!

ד: כן אבל לא יודע אם זה סתם משהו שהחלטתי או שהוא נכון, אבל פה אנחנו באמת בסלון ואנחנו רק שנינו אז זה לא כזה משנה

ש: נכון. סלון של אדם אחר. ש… אמרתי לך את זה, זה.. אבל זה מעניין להיות פה בגלל שיש לי חברה שגרה בדיוק קומה מתחת, וישנתי אצלה… מתישהו עברתי פרידה, וזה, וישנתי אצלה על הסלון וראיתי בדיוק את אותו נוף מהדירה שמתחת.

ד: וואלה

ש: כן

ד: אני גם ב, אה, בעצם את לא גרה שם יותר

ש: איפה? במטלון

ד: בבניין הקודם שלך, כן, אני הייתי..

ש: כן

ד: בדייט, בדייט בית.

ש: פשש…

ד: כן, כמה קומות מעל. אה, לא, לא התקדם לכלום אבל…

ש: מאוד נהניתי בבניין הזה

ד: איך.. את מרגישה ש.. להיות בזוגיות, להיות מאורסת, עוזר לך בתקופות האלה?