top of page

חווית הדור כאהן: מהדורת חירום 6 - עדי ששון חלק א

Updated: Dec 10, 2023



דור כאהן: היי, שלום, שלום, שלום.

עדי ששון: מה קורה?

דור: מה קורה? מלחמה, מלחמה, מלחמה.

עדי: מלחמה, מלחמה.

דור: מה קורה עדי, איך את?


עדי: מה עונים ל… אוקיי, מישהו אמר לי, השבוע שאלתי מישהו, "מה קורה? מה איתך?" כזה, ראיתי אותו.

ואז הוא אמר, "אני לא יודעת איך לענות לשאלה הזאת, כל הזמן אני פוגש אנשים, הם שואלים, כולם שואלים, כאילו, מה נשמע, איך עונים בתקופה הזאת?"

דור: אני חושב שכולם, זאת אומרת, האנשים שלא חוו בעצמם איזה משהו עדיין אישי עם המלחמה, מצאו איזו תשובה כמו, "הכול בסדר, בהתחשב במצב".


עדי: אבל למה צריך לנסח תשובה ולא פשוט להגיד...


דור: כן, אתה לא רוצה להגיד, וואלה, פצצה.


עדי: אבל, לא פצצה, אבל יש אמצע, יש… בסדר, אתה יודע, כמו כולם, כאילו. אני אומרת "כמו כולם" לאחרונה, "נראה לי כמו כולם."


דור: גם "כמו כולם" עשיתי

עדי: כמו כולם אני נותנת.

דור: "כמו כולם" השתמשתי היום, כמו כולם כזה.


עדי: בין ייאוש לתקווה, זה הרשמי.

דור: תשובה קצת מאוד...

עדי: לא, זה רשמי באינטונציה כזאת, אתה יודע, של כזה...


דור: אני לא מדבר באופן רשמי בתקופה הזאת.

אני רוצה להגיד שנייה למאזינים וגם לך, שאנחנו בפרק הראשון אי פעם בפודקאסט, אולי זה לא נכון, כי גם היה ת'פרק אצלך בפודקאסט.

עדי: לא בספת הר'.

דור: לא בספת הר'. אנחנו בעצם בספת… איך היית קוראת לזה? היית מגדירה את זה כ…?

עדי: זה לא ספה, הוא הביא...

מי זה, אנחנו מכירים את הבחור?


דור: אנחנו לא מכירים אותו, לכן אנחנו גם נדבר עליו יפה.


עדי: כן. זהו, פתאום אמרתי, באתי להגיד...

דור: כן, אני יודע ש...

עדי: מאיפה הוא הביא את הכורסאות? מסיני? ואז אמרתי, רגע.

דור: לא, הכורסאות הן יפות. אני בסאבלט...

עדי: הכריות קצת פחות, אתה בסאבלט, חשוב לציין.


דור: אני בסאבלט מעבר לכביש.

עדי: בניין מולך.

דור: בניין מולי.

עדי: כן.

דור: מטורף, כי יש פה ממ"ד.

עדי: סליחה.

דור: אני יודע שזה עדיין...

עדי: אתה יודע ש...

דור: אני יודע שאת ניסית גם בוואטסאפ לראות כאילו נורא אכפת לך.


עדי: אכפת לי מאוד, רציתי להציע לך את הדירה שלי.


דור: כן, אבל זה עדיין קצת מצחיק אותך.

עדי: זה קצת מצחיק, כן.

דור: זה קצת מצחיק אותך.

עדי: קצת מצחיק.

דור: שאני מפחד מלהיות בבניין בלי ממ"ד. זה עדיין קצת מצחיק אותך.

עדי: זה טיפה מצחיק.

דור: כן, בסדר. צריך…

עדי: אני מאוד מבינה, ומבינה ללבך ולחרדות.


דור: כן, אבל גם…

עדי: זה עדיין מצחיק אותי.

דור: אבל גם צוחקת מזה

עדי: זה קצת מצחיק, לא?


דור: כן, אבל אני לא חושב שזה מצחיק.

עדי: קודם כול זה חמוד. לפני שזה מצחיק. זה אחראי.

יש בזה משהו אחראי.

דור: זה לא גברי, זה מוריד...

עדי: לא, לא קשור לגבריות.

דור: זה מוריד כאילו...


עדי: רגע, לפני הגבריות, שנייה אני שמה בצד את הגבריות.

יש בזה משהו מאוד אחראי, כאילו, אוקיי, אם אני הולכת לנקסט לבל [שלב הבא], זה כמה החיים שלך חשובים לך, כאילו, ממש חשובים לך.

לא שאני אומרת שאנשים שהחיים שלהם לא צריכים להיות חשובים להם.


דור : כן, אפשר לחשוב איזה חיים אתה מנהל.


עדי: לא, אבל אוקיי, האופציה של המרחב המוגן אצלך היא חדר מדרגות.

דור: נכון.

עדי: אוקיי, ואיפה המקלט הקרוב?


דור: המקלט הקרוב ממש בבניין, עוד בניין פה ליד, אבל כל הלהגיע אליו זה ריצה, ואתה מרגיש בסרט אקשן...

עדי: זה ריצה? זה ריצה?

דור: כן, כן, כן. בתוך ה-90 שניות הזה, זה נהיה ריסקי. לפעמים אתה מטגן חביתה, ולא אהבתי את זה.

עדי: לא, לא אוהב את ההקפצה. יש לציין שישנת אצל גיא.

דור: ישנתי אצל גיא, מה זה, אני דיברתי על זה פה, בפרקים.

עדי: לא, כמה פעמים.

דור: יותר מכמה פעמים.

עדי: יותר מכמה פעמים. אז מה, הרגשת פתאום שזה כאילו לא לגיטימי יותר לישון שם?

דור: לא, הם לא גרמו לי להרגיש את זה. דווקא הם היו ממש אחלה.

עדי: הם חמודים נורא, בטוח…

דור: אני חושב שלפני שנשנא אחד את השני.

עדי: אה, זה כזה.

דור: כן, היום קמתי בבוקר, גיא היה, וכבר עשיתי לו שלום כזה של...

עדי: לא אומרים.

דור: של שותפים של.. שותפים כזה שכבר, שכבר אין להם כוח "אה, אה"

עדי: סימון.

דור: רק סגור בבקשה את המזגן, זה היה מאוד כזה.

עדי: כן, הוא אמר?

דור: לא, בקטע טוב. אבל אני אומר, אם היינו ממשיכים עם זה, זה כבר היה.

עדי: "אה, אחי, השארת את הדוד דולק אתמול, סתם שתדע שהשארת את הדוד דולק"

דור: סתם כזה אם תוכל להקפיד פעם הבאה.

עדי: אם תוכל להקפיד.

דור: את גרת עם שותפים פעם בכלל?

עדי: גרתי עם שותפים עד גיל 24. מגיל 20 עד 24.

דור: איך זה לא מתאים לי שאת גרת עם שותפים.

עדי: כן, זה לא מסתדר

דור: משהו בזה כאילו לא...

עדי: למה? עכשיו חשוב לי להתעכב על זה.

דור: מה זה?

עדי: למה זה לא מסתדר לך שאני אגור עם...

דור: כי את, נראה לי שאת נגעלת בקלות מכל מיני דברים של אנשים ו...

עדי: נגעלת בקלות?

דור: לא? אני טועה?

עדי: זה מושג מדהים.

דור: לא כזה מושג.

עדי: זה מושג מדהים שמתאר אותי טוב.

דור: כן.

עדי: נגעלת, מה, רק מבחינה היגיינית לא הייתי גרה עם שותפים?

דור: היגיינית, אישיותית.

עדי: אתה אומר שאני… מה? שאני מיזנטרופית?

דור: לא…

עדי: לא, אמרת אישיותית ואתם לא ראיתם איך הוא חייך

דור: לא יודע אני לא מצליח לדמיין אותך אומרת ,"יו, שותף שלי", אני פשוט לא מצליחה לדמיין אותך לגור עם שותפים.

עדי: כן, אני סיימתי את הסאגה הזו יחסית בגיל מאוד צעיר.

דור: אפילו לבנים לא היית נותנת לישון אצלך פעם.

עדי: לא שלא הייתי.

דור: זה היה ממש...

עדי: כאילו, מה זה לא הייתי?

פשוט לא יודעת, כאילו, תלוי איזה בנים, כאילו, אם אלה היו בנים שהיו לי מערכת יחסים איתם או משהו כאילו כיפי שהוא קצת מעבר, אז זה כיף.

דור: כן.

עדי: אבל סתם סטוצים, אני לא מצליחה להבין את זה, זה לא נעים.

דור: אני דווקא אוהב.

עדי: אינטימי… לא, לא.

דור: בתקופה שבה הייתי מיני… נגיע לזה.

עדי: קולט שיש לנו שיחה עכשיו על משהו שלא קשור למצב? זה הזיה, זה קרה בנס, הדבר הזה.

דור: נכון.

עדי: אנחנו מדברים על משהו שלא קשור למצב באופן...

דור: מטורף.

עדי: אולי דברים מתחילים להיפתח קצת.

דור: אני לא יודע מה מבחינת המאזינים, אם עכשיו אני צריך להחזיר את זה לזה.

עדי: לא, בוא נתנהג...

דור: או שאתה דווקא צריך להגיד, "שותפים, תל אביב, בלה בלה בלה."

עדי: לא, כן, מה זה שיחה? אם זה שיחה שלא ניהלנו, כי הנה, אתה לא יודע את זה עליי.

דור: נכון

עדי: אז לא, אז אני ב… כן, מאוד היה קשה לי, זה לא, ההגיינה כאילו בסדר, נכון, יש לי את הבעיה, אבל בעיקר הנוכחות, זה שיש נוכחות שעכשיו היא נכפת עליי.

דור: כן, כן.

עדי: לבוא וגם כזה לחזור הביתה ואתה צריך לדבר עם מישהו, ואתה לאו דווקא רוצה, כאילו, זה...

בכלל הנוכחות, כאילו התחושה הזאת של ה...

כמו שההורים שלך הולכים כשאתה ילד קטן, ויש לך כזה את כל הבית, ואני כזה, זו התחושה שאני...

דור: או שאתה מנסה לאונן ואתה שומע… כזה הליכות על ה...רצפה מחוץ לחדר

עדי: כן, זה לא נעים, זה עושה, זה...זה מסית את הריכוז.

דור: זה מוציא מריכוז.

עדי: מוציא את הריכוז, כן. אז…

דור: אגב, אוננות.

עדי:בכן, אפרופו אוננות.

דור: לא, שגם… אני רוצה לעדכן… בפרק, אני מחקתי את מה שאני אומר מהטוויטר, אבל אני מעדכן את מאזיני הפודקאסט.

עדי: מה, עוד ציוץ מחקת השבוע?

דור: מחקתי כמה ציוצים, אני רק רוצה לעדכן את מאזיני הפודקאסט בדבר הזה- אני ידוע כאדם שאיחל על גבי הטוויטר, לשמחה רוטמן, להתכבד להיחנק מזין.

עדי: שמחה רוטמן, להיחנק מזין. כן, נכון, סליחה.

דור: כרגע הציוץ הזה לא באוויר.

עדי: חבל שכך.

דור: אז הוא גם לא קיים. מה שקרה משם זה שלציוץ הזה עשה לייק יאיר גולן.

עדי: אוי, זה מדהים.

דור: ויש לי הוכחה.

עדי: ברור, יש לך צילום מסך.

דור: יש לי צילום מסך, וזה הפרופיל האמיתי שלו.

עדי: וגם...

דור: מה, כמה אפשר לאהוב בן אדם איתו?

עדי: וואי, תקשיב, אני ראיתי השבוע את הווידאו שלו, שעיתונאים מדברת איתו ועם אשתו בבית. ראית את זה? שהוא אומר לה שהוא אף פעם לא היה בחרדה כשהילדים שלו הלכו לצבא, ואז הוא הבין מה זו חרדה.

יש שם רגע אחד, גשו לסרטון הזה לצפות.

דור: לא ראיתי את זה.

עדי: הצורה שבה הוא כאילו מוזג לעצמו כוס מים, והצורה שבה הוא מניח את הבקבוק בחזרה על השולחן.

אתה חייב לראות את זה.

דור: אני אראה את זה.

עדי: אתה חייב לראות את זה, מניח ב...

דור: האם זה יותר מרשים מזה שהוא מסכים איתי ששמחה רוטמן צריך לחנק את זה?

עדי: פחות מרשים, אבל זה סך הכול...

דור: האדם שאציל אנשים בידיים שלו! יש לו זמן להגיד, "אה, הוא באמת צריך להיחנק מזה.

אני אתן על זה לייק."

עדי: אני אתן על זה לייק.

דור: אני גם מדמיין את זה לא לייק אגבי כזה של סתם חניקה- אה, סתם חניקה. וואו.

עדי: וואו, דור אתה...

דור: לא, של סתם כזה גלילה בטוויטר.

אני מדמיין את זה כזה, הוא מתיישב, הוא גם על מחשב נייח. מתיישב. הוא יושב והוא גולל את הטוויטר, והוא רואה, "להיחנק מזין". אני מסכים...

עדי: אני אוהב את הדעה הזו.

דור: לייק! אבל מחקתי את זה, את להימנע מבלגן, אבל...

עדי: לא, אבל יש תיעוד של הלייק לעוקבים, כמובן.

דור: בואו, אל תעשו לי צרות, בסדר? בואו נהנה מהרגע היפה הזה, בתוך רגעים כל כך לא יפים.

עדי: תגיד, איך… כאילו, היה מלא לייקים, אז מה, אתה כל הזמן מסתכל מי עושה לייקים, שיש לך כל כך הרבה?

דור: לא, פשוט...

עדי: כשאני, יש ציוץ שהוא מלא לייקים, אני לא עוקבת, אני לא רואה.

דור: לא לא, פשוט היה… לא יודע, איכשהו התמונה הזאת בלטה לי.

עדי: אה.. הבנתי

דור: הפרצוף הזה בא, ראיתי את זה כזה והייתי "מה, בטח זה איזה פרופיל פיקטיבי של יאיר גולן". לא.

עדי: אני פשוט גיליתי, אז זהו, אז אני לא מסתכלת בטוויטר, כי כל הפלטפורמה הזאת, אני לא מצליחה להבין אותה כל כך, אז אין לי כזה, אני עושה זה, ואז אני קוראת כאילו תגובות.

דור: אז תלמדי שלפעמים שווה להסתכל, כי יש מצב שיאיר גולן עשה לך לייק.

עדי: אז יפה, אז אני לפני כמה חודשים גיליתי, שמי שעושה לי לייקים, שזה גם קשור למצב עכשיו, בדיעבד.

דור: כן.

עדי: באופן קבוע זה ניר דבורי.

דור: וואו.

עדי: כן! ואני פספסתי את זה, ואז אחרי שגיליתי את זה, כי הוא אמר לי, פשוט עשיתי איתו ראיון ברדיו.

דור: אה, אוקיי, אוקיי.

עדי: ואז הוא אומר לי כזה בסוף, "את כאילו, את עדי ששון מהטוויטר, נכון?" ואני כזה, "יש לי טוויטר", ואז הוא אומר… טוויטר

דור: "כן, מבחינתי אני עדי ששון מהמציאות."

עדי: כן, אני עדי ששון מהחיים שלי.

דור: הבן אדם.

עדי: ואז הוא אומר, "אה לא, אני מאוד אוהב את הצוצים שלך, את נורא נורא מצחיקה אותי", ואני כזה, "מה?" ואז ניגשתי אחר כך לטוויטר, וראיתי שהוא עוקב אחריי כזה, עכשיו, אני לא שמה לב, כי כל ה...

לא בקטע של "יש לי מלא עוקבים", בקטע של… בטוויטר משהו שם לא מתחבר לי מבחינת המעקב, באינסטגרם אני יודעת הכול, מי עוקב אחריי, מי עושה לי לייק, מי לא עושה לי לייק, מי צופה

דור: כן, גם אין שמות לכולם בטוויטר.

עדי: יודעת הכול. אז שם יש הרבה פספוסים, אז עכשיו אני, שווה לנסות לבדוק מי עושה לייקים.

דור: אז זהו, זה רק פשוט העדכון שהיה לי לגבי הדבר הזה.

עדי: גולן עשה, כן, זה מדהים, זה די מדהים. תכתוב לו הודעה.

דור: לא, אני רוצה שאני אזכור אותו כאדם האמיץ.

עדי: אני לא חושבת שאתה צריך להביא אותו.

דור: אה, כל זמן שהוא פה זה זמן שהוא לא… תופס…

עדי: מציל ארבעה אנשים בידיים שלו, מרים אותם.


דור: מה איתך? מה את עושה בימים האלה? כי אני בעצם לא דיברתי איתך.

עדי: אז אני... כאילו, אני עוד לא חזרתי לרדיו. כאילו, יש לי גם תחושה שאני לא יודעת, אולי זה לא… אולי אני לא אחזור. אני לא יודעת איך חוזרים לגלי ישראל, כאילו, במצב הזה.

דור: כן, גלי ישראל היה שם את ה...

עדי: איך חוזרים?

דור: מה זה היה, שדרן או שדרנית?

עדי: שדרן, שאמר...שאחים לנשק מסוכנים, זו מיליציה

דור: מסוכנים יותר מחמאס

עדי: תשמע, אתה יודע, אם עד היום זה איך שהוא הסתדר, כאילו, מה שנקרא, אני ימין רך, אז זה כאילו, איך שהוא כאילו, זה הסתדר. אבל במצב כזה קיצון, אני לא יודעת איך אני עולה לשידור בלי לפתוח ב...

ב"תחנק מזין", כאילו, אפרופו האיחולים שלך, אתה מבין?

דור: כן.

עדי: אז כאילו, אז אני לא יודעת איך לעשות את זה. נראה לי שגם הם לא יודעים איך זה יקרה. כי אני לא, אתה יודע. אז אין לי מושג מה הולך לקרות עם זה.

דור: אולי פשוט נעשה מהדורות חירום לנצח.

עדי: אפשר בשמחה, אני מאוד...

דור: כן, אבל זה לא מביא קהל.

עדי: קודם כול, אני רוצה, וואי, זה הכי מכוער מה שאני הולכת להגיד.

דור: נו.

עדי: אבל אני באמת רוצה להגיד תודה לכל ההרמות על זה. זה כאילו באמת כמויות של אנשים חמודים שכותבים...

דור: איזה כיף.

עדי: כותבים דברים כל כך יפים, איזה כיף, כאילו, מצד אחד לא נעים לי להיות, "אוי, תודה, זה עשה ממש טוב, זה ממש מציל אותי" כל… כאילו…

דור: מזכיר לי את כל הסטורים שאני שונא

עדי: לא נעים

דור: "יו, לא הצלחתי להגיע אפילו לכל ההודעות שקיבלתי."

ויש את הזה שגוללים את הדיאם ומראים את כל הכמות בגלל זה.

עדי: ההיסטוריה, כן.

דור: "וואי, פוצצתם אותי אתמול, אני פשוט לא הצלחתי אפילו לעקוב אחרי זה." אבל…

עדי: אז באמת תודה לכל ה… אז אולי נעשה מהדורות חירום לנצח.

אז מבחינת הרדיו, אז יש את ה… אני לא יודעת איך זה הולך לקרות את הדבר הזה.

דור: כן.

עדי: כי כאילו, אם אני חוזרת, אז מפטרים אותי במקום לדעתי, למרות שזה יכול להיות נחמד. אז אין לי מושג כרגע מה קורה. אז יש כרגע את ערוץ רלוונט שאני כן מצלמת שם.

דור: מותר לפטר אותך על דעה פוליטית?

עדי: אתה חושב שגלי ישראל נאמנים… אתה יודע

דור: לא, לא יודע, אני לא יודע את הדברים.

עדי: תמיד, אף… באף מקום הם לא אומרים, הסיבה היא דעה פוליטית, אומרים מיליון דברים אחרים, ימצאו מלא...

דור: אבל נגיד, אי אפשר להוכיח שזה זה, כאילו.

עדי: נראה לי זה מאוד נזיל ומאוד, כאילו, אז אני לא יודעת.

לא, עכשיו פתאום אני חושבת, רגע, ואם מישהו עכשיו ישמע את זה, פאק איט, כאילו, באמת זה כבר מציאות שהיא… אתה יודע, אין מה… אין מאחורי מה להתחבא, כאילו.

מה שכן שמתי לב, שפתאום מלא אנשים אוהבים את ליברמן. הדבר הזה שאני הבאתי לחיים. סליחה.

דור: את המצאת את ליברמן.

עדי: אני המצאתי את האהבה הלגיטימית לליברמן. ופתאום אני כזה, שיתפתי איזה ציוץ שלו, וכולם ככה...

"וואי, אני כל כך הולך להצביע לו בבחירות הבאות", ואני כזה...

דור: זה נורא מוזר הדמויות שחזרו לחיינו, שאנחנו פתאום דווקא בסדר.

עדי: זה כאילו כמו עונה של איזו סדרה, שכאילו פתאום חוזרים כאילו אנשים מפעם.

דור: הכול כל כך דפוק.

עדי: מה מוזר לך?

דור: לא יודע, הכול פשוט דפוק. הכול. שאני מרגיש שכולנו, טוב, דיברתי על זה בכל פרק, אני מרגיש שכולנו

עדי: תמשיך, תמשיך, זה…

דור: עניינים ישראלים סאחים כאלה, פתאום "תנו לצה"ל", כאילו אני מרגיש כמו אנשים כאילו...

עדי: זה...

דור: כל השמאלנים הופכים להיות מין כזה...

עדי: כן, אנשים שעושים לייקים.

דור: כאילו, את יודעת, אני גם בחמ"ל-הסברה

עדי: אני יודעת

דור: וכל היום, אז כאילו, מדברים על דברים, "צריך להראות לעולם וזה, ולליברלים", ואני כאילו, מה, חשבתי שאני איתם, אני פתאום נגדם?

עדי: אני בצד שלהם.

דור: הכול כל כך מוזר, ואני לוחם הסברה בימים האחרונים. אני, את יודעת.

עדי: זה מדהים. איזה יפה זה.

דור: תשמעי, זה עניין גם, אני חושב, הייתי היום במעלית, והייתה איזה מישהי, והיא שאלה איפה החמ"ל, והיא אמרה, אה, לא, אני לחמ"ל אחר. אז כאילו, יש מלא חמ"לים.

עדי: מה, רגע, מה כל אחד עושה? את אותם דברים?

דור: זה לא חמ"ל של הממשלה או משהו.

עדי: לא, כלום לא של הממשלה, בוא.

דור: לא, כל הדברים האלה, הם טובים והם עוזרים, אבל זה גם במובן מסוים קייטנות לתל אביבים שלא רוצים להישאר בבית. עושים, עובדים, כן?

עדי: לא, אגב, זה סבבה לגמרי. כאילו… זה לא…

דור: זה מעולה שאפשר לא להישאר בבית. אני מרגיש משמעותית יותר טוב… שם.

עדי: נכון. אבל אני לא חושבת שזה רק תעסוקתי של בוא נעשה משהו עם עצמנו, זה…

דור: לא, ברור, זה, לא… זה

עדי: אני חושבת שכולם התמלאו באיזה רגש של… צריך לעשות משהו

דור: האנשים גם נותנים את הזמן שלהם, זה יפה.

עדי: מה זה, אני סידרתי שבעה השבוע.

דור: וואו, באמת?

עדי: באמת. כן.

סידרתי ממש ואני כזה, וואו, אני אשכרה כאילו, מסדרת פה חטיפים ומה צריך וחלב וזה, ואני עושה שבעה של אנשים שאני לא מכירה, זה כזה מוזר.

דור: טירוף.

עדי: הכל מורה מוזר.

דור: לא, אבל כן, אנשים נמצאים בכל מיני דברים וכאילו, אני כל יום בחמ"ל הזה ובמסרים ובדברים ומה העולם חושב ומה הליברליים, וגם כאילו, ועדיין הרבה אנשים שם, מאוד תל אביבים, ואני כאילו, סתם התחלתי כזה לעשות קצת צחוק עם במשרד כזה של, "יואו, החמ"ל, מה זה נהרס". של כזה, "יואו, פעם זה היה כזה קטן ומצומצם."

עדי: "פעם היה… ופתאום כזה גדלנו, זה כבר לא אינטימי יותר."

דור: "כן, זה כבר לא שזה, מאז שזה היה רק כזה החבר'ה."

עדי: כן, צריך לדבר, פתאום תולים לכם כזה תקנון של הטרדות מיניות בזה.

דור: כן.

עדי: נהיה כזה משרד רציני, כאילו.

דור: הצחיק אותי גם להיות הבן אדם שהוא מתנהג לזה כמו משרד אמיתי וכאילו סתם מתעצבן על אנשים, בקטע של "אבל מרב, אבל יש דרך מסודרת להעביר את הדברים." כאילו, זה מוזר כי אנחנו במשרד, אבל כולם מתנדבים, אז כאילו...

עדי: איזה חמוד, זה...

דור: אז גם אם מישהו מגיע מאוחר, אף אחד לא כועס עליו. אם מישהו...

זאת אומרת, הכול ממש...

עדי: זה עבודה שהיא… אתה יכול לעשות בה בית זונות ואף אחד לא יעיר לך.

דור: כן, אבל אתה גם לא רוצה לעשות בית זונות.

עדי: אתה לא רוצה לעשות בית זונות.

דור: לא יודע, זו סיטואציה מאוד מאוד מוזרה.

עדי: איזה מדהים שכשמשלמים לנו, אז אנחנו כן רוצים לעשות בית זונות. ופה כזה… לא, לא, אני אקדים רבע שעה לפני הזמן.

דור: לא בהתחלה, אחרי כמה חודשים. לא?

עדי: יש משהו כיפי בלעשות בית זונות במשרות. יש משהו כיפי.

דור: היית פעם ב… אני מכיר אותך הרי, היית פעם במשרד? משרד?

עדי: לא, עכשיו זה העבודה המשרדית הראשונה שלי, כאילו, אצל שליין.

דור: אה

עדי: זה העבודה המשרדית הראשונה.

דור: כן, זה תכל'ס עבודה משרדית.

עדי: וזה דברים ש… זה עבודה משרדית, זה שזה לכתוב בדיחות, סבבה, אבל זו עבודה משרדית לכל דבר.

דור: כן, אפשר לעשות המון דברים ממשרד.

עדי: אז אפרופו גיא, אז היה איזה יום שכזה, אתה יודע, לפעמים יש אנרגיה של עבודה, אנרגיה גבוהה, ולפעמים כזה פחות, ודברים מסתיימים, ויאללה, אפשר...

ואז החלטנו על דעת עצמנו לצאת שעה קודם.

דור: אוקיי.

עדי: כן, כאילו… אני לא יודעת אם אני יכולה לפתוח פה יותר מדי, אתה יודע, כי זה בכל זאת אנשים שהם חברים שלנו.

דור: כן, אז תחשבי מה את אומרת.

עדי: אני אשים את הסיפור הזה בצד, אבל יש את הרצונות הקטנים האלה, כאילו, לא בקטע של לחץ בית או לגנוב שעות או דברים, אבל פתאום כזה, מה, איזה כיף זה פתאום, כזה, טוב, יאללה, אני אצא שעה קודם. טוב, יאללה, אני אאחר איזה חצי שעה, לא נורא.

דור: כן, זה רגע כזה שאתה מרגיש שאתה ילד, ואתה מורד בהורים שלך ממש.

עדי: ממש.

דור: ככה אני הרבה פעמים...

עדי: גם תמיד הייתי כזה, לא יודעת… אין לי אופציה לאחר, יש לי שידורים, אתה יודע.

דור: כן.

עדי: לא יכולה, אוקיי, אני אגיע בחצי שעה, אחלה, כאילו.

דור: כן, להיכנס מהר שלא ישימו לב.

עדי: אסור לרוץ.

דור: להוריד מהר את התיק כדי שלא ייראה כאילו הגעת.

עדי: לא, זה, לא, אני מדברת שכאילו, נגיד ברדיו, אין לך את האופציה הזאת, כאילו, אתה בא, אתה עושה את השידור, אתה כאילו...

דור: כן כי את משדרת

עדי: כן, אז לא יודעת, דברים מוזרים של משרד, אני לא יודעת.

דור: אני, בגלל שאני עובד בכל מיני סוגים של דברים

עדי: לא יודעת אם אני מתאימה לזה כל כך. לא, לא, רגע, אני אסייג את זה, לא שאני לא מתאימה אישיותית לעבוד במשרד, סתם, זה נראה לי, זה לא כיף, כאילו, אף פעם לא עשיתי, זה לא כיף, זה פחות כיף, כאילו. פחות כיף, ואתה יודע שיש ימים שאני עושה נגיד, שלוש, ארבע כאילו, תחנות כזה, אז אני...

דור: כן.

עדי: אז אני, זה הרבה יותר כיף לי, כזה, יש ימים שאני נוסעת לגלי צה"ל בבוקר.

דור: מתחילה בירושלים, מסיימת בזה.

עדי: כן, בערב אני בראשון, אז זה יותר כיף לי, הדינמיות, מאשר כזה לשבת שמונה שעות, וכאילו, להשתגע.

דור: כן, אבל אני חושב שדווקא, לי לפחות היציבות הזאת של להיות במקום, והאמת, הצלחתי קצת לעשות דברים, אני לא, הם עדיין לא יצאו, אז אני כאילו, אפילו צילמנו איזה סרטון, יצאנו לצלם בגרילה בבית של מישהי.

עדי: אה, וואו, יפה.

דור: עם הרינג וזה, זה כאילו סוג של מערכון, אני לא יודע, אני לא יודע אם זה הסברה טובה. זאת אומרת, אני לא יודע אם הסרטון שהוא בעיניי הכי שנון.

עדי: זה לא העניין, אם הוא הכי...

דור: הוא הכי מסביר.

גם, זה כמו כאילו, סאטירה, שאת אומרת כאילו, בטח כאילו, מדברים על זה הרבה, שכאילו, אוקיי, עשינו את הדבר שאנחנו מסכימים איתו, מישהו יחשב אחרת בגלל זה?

עדי: לא.

דור: או לא?

עדי: כן, לא.

דור: אז מישהו יחשוב אחרת בגלל הסברה, לא יודע.

עדי: לא, גם יש פה עניין כמותי, אני חושבת, שאין מה לעשות.

דור: כן. נראה לי שהדברים שהכי עובדים, וגם הסתכלתי היום, בדקתי בעמודים של הסברה, מה הסרטונים שמקבלים את הכי הרבה לייקים.

עדי: מה הם?

דור: וזה לא סרטונים ערוכים כאלה ומגניבים וקריאיטיביים, זה משהו מהחדשות עם תרגום. זה מישהי שההורים שלה קרה להם משהו, עם תרגום.

עדי: וואלה.

דור: זה מה שקרה בבית חולים, עם תרגום והוכחות.

לא, את יודעת, כל האל שלנו, "זה מה..."

עדי: לא ליצור מאפס, כלומר, אתה תעמוד מול מצלמה ותתחיל להסביר, זה פחות יעבוד מאשר תשים סינק של יונית לוי, ואז תגיד משהו על זה.

דור: כן, אני לא יודע, אבל אני באמת עדיין לא מבין בזה. אבל כן, הבית חולים, נגיד, שהיה שבוע, זה היה מטורף, וזה עדיין היה באוויר, ב-CNN ובכאלה. את יודעת מה היה הכי מוזר? שכאילו...

שזה היה לי קצת מלחיץ, כי כשהיה כזה בית חולים מופצץ בעזה, וכזה ישר אמרו צה"ל, כזה, "בודקים אם זה אנחנו". אז אני דווקא הייתה לי הרגשה כזה, בהתחלה של… היה מישהו שקצת נשמע כמונו. זאת אומרת, זה לא משהו שלא קרה בכלל.

עדי: לא, אבל אחר כך, קודם כול, היו שני דברים אחר כך. היו תמונות ש…

דור: כן, כן, לא, ראיתי.

עדי: הבית חולים לא הופצץ בכלל.

דור: נכון, ראיתי גם שהוא לא הופצץ בכלל

עדי: זה היה חניה. זה לא היה בית חולים.

דור: ושהרבה פחות אנשים מתו ממה שדרווח. וזה גם מוזר שזה הקלה, אבל לא משנה. הכל דפוק, אבל כאילו...

עדי: רגע, ביידן היה פה השבוע. זה...

דור: את רוצה להתחיל להגיד? כי לי יש בטן מלאה.

עדי: רשמת לנו ב… אה, יאללה, אז תתחיל אתה, חשבתי, סתם פתאום הזכרתי ש… אתה יודע.

דור: קודם כול, מה הקטע שלא יורים שביידן נמצא?

עדי: אה, קודם כל… לא יודעת, אני לא חושבת ש...

דור: מה, הוא לא ידע שהם יורים?

עדי: זהו, אני לא חושבת שהם כאלה מפגרים של… "בוא, בוא, שיראה עכשיו שאנחנו ילדים טובים". הוא יודע, מה

דור: מה, כי הוא יודע, והוא יגיד, "מה, דווקא חמאס לא יורים בכלל".

עדי: אולי לא שווה לו...

דור: כשאני הייתי, הם לא ירו.

עדי: אולי שווה להם לא… לא לסכן את נשיא ארה"ב, כי אחרת, אתה יודע. נגיד, והם היו...

דור: אז אל תירו על ביידן.

עדי: אוקיי.

דור: אני לא בעל שהם ירו, אני פשוט לא מבין את האסטרטגיה, ושברגע שהטיסה המריאה, דקה אחרי, היה כאילו...

עדי: דקה, שנייה אחרי, חצי שעה.

דור: אז כאילו, מה, אז כזה ביידן כזה, "אה, אני לא רואה יותר".

עדי: כן, הוא בטח לא ישמע על זה.

דור: הוא לא ישמע.

עדי: לא, אני חושבת שאולי זה מבחינת, אתה יודע, סיכון. כאילו, תאר לך שהם יורים… האמת שזה יכול להיות מדהים, כי הוא, לא נשארו לו הרבה שנים לחיות. אז הוא היה מת מוות הירואי כזה, ואז היה את כל הלגיטימציה של כל העולם פשוט לחלע אותם. וזה יכל להיות מדהים.

דור: כן, אני לא יודע מה אני הייתי עושה בתור גדודי עזאדין אל קסם של חמאס, אבל זה סתם היה לי מוזר, בקטע ש"לא היינו ילדים טובים", כי זאת אומרת, אתם ארגון טרור, מה קורה?

עדי: זהו, שאני לא חושבת שזה מהמקום הזה, זו מחשבה מצחיקה. אבל לא נראה לי שהם כזה… עכשיו אנחנו מתנהגים יפה, כשהנשיא פה. נראה לי יותר סיכון כזה, מבחינת סיכון, למרות שהם לא מצטיינים בפגיעה, בואו נגיד ככה.

עדי: כן, אתם גם שונאים את ארצות הברית, לא יודע, אני לא מבין כלום. סתם היה לי פתאום מוזר הרגע הזה, שבו כזה, לא, יש לנו גבולות, את זה אנחנו מכבדים. סתם זה היה לי, כאילו.

עד אמריקה.

דור: כן.

עדי: אמריקה.

דור: ואגב, אני גם עוד משהו שאני לא מבין, זה כמות ה… וסליחה על הנושא המשעמם, אבל מה שהלך אתמול בכבישים, הוא פשוט היה מטורף.

עדי: טירוף.

דור: אני בקושי הצלחתי, חיכיתי שעות לאוטובוסים, הכל היה סגור, רחובות לא קשורים בכלל, מה יש לו לעשות בדרך קיבוץ גלויות לביידן, אני לא יודע. ברחובות בתוך שפירא.

עדי: לא, צירים, אתה יודע, זה צירים ש...

דור: הייתי ברחובות שאין סיבה שיסגרו, והכל היה נורא.

עדי: רגע, אבל אני לא מצליחה להבין, זה בהקשר לזה, למה הוא הגיע לתל אביב ולא לירושלים? הוא לא אמור להגיע לירושלים?

דור: אולי לקריה?

עדי: הוא הגיע לקריה?

דור: לא יראו לו את יד ושם

עדי: הוא לא היה בקריה, הוא היה במלון בירקון שם.

דור: הוא לא היה בקריה בכלל?

עדי: אני לא חושבת שהוא היה בקריה, הוא היה במלון הזה בירקון.

דור: אולי לקחו אותו טאיזו?

עדי: יכול להיות ש...

דור: או לאבו חסן כמו שלוקחים את הדי-ג'יים.

עדי: טאיזו זה...

דור: זה הזה שלוקחים את הדי-ג'יים כשמגיעים לארץ, לוקחים אותם.

עדי: לא נראה לי שהם לקחו אותו לאבו חסן. לא, אבל נשיא שנוחת אמור להיות בירושלים, לא? כאילו...

דור: כן, אבל הוא לא נוחת לכזה מפגש, למרות שבסופו של דבר הוא כן הצטלם עם רחל מאופקים.

עדי: הוא כן.

דור: אבל הוא כן הגיע...

עדי: אה תיכף נגיע לזה

דור: הוא כן הגיע בקטע, אני מניח, גם צבאי כזה, לא? אז כאילו הביאו אותו, הוא בטח היה בקריאה, מה הוא לא קפץ לקריה? הוא לא אכל בגט בפתייה.

עדי: הוא היה פה ממש... ממש מעט זמן הוא היה פה. אני לא חושבת שהוא היה בקריה. הוא היה… אני לא יודעת איפה הוא היה. הוא היה במסיבת העיתונאים הזו, במלון הזה. זה מה שהוא היה, הוא לא היה...

דור: לא, הייתי מאוד עסוק אתמול בלחימת הסברה, אז אני לא ראיתי ממש רק את מה שהוא עשה.

עדי: קודם כול, הנאום שלו, לא שמעת את הנאום?

דור: שמעתי את הנאום שלו שהיה לפני שבוע.

עדי: לא, לא. אתמול.

דור: הוא נתן עוד אחד בארץ?

עדי: מטריף.

דור: מה הוא אמר?

עדי: באמת מדהים. המון דברים, מה שהכי זכור לי זה שהוא אמר שהוא שומע שמשווים את מה שקרה על ה-9/11, ואני כזה, אוי, שיט, שיט, שיט, רק שרק...

דור: הוא לא יאהב את זה?

עדי: ואז הוא כזה, זה גרוע פי 15 מה שקרה.

דור: וואו, איזה ביצים.

עדי: איזה איש מלך.

דור: איזה ביצים גם להגיד דבר כזה.

עדי: להגיד לניו יורקים, שבו בשקט, זה כלום מה שקרה לכם.

דור: לא, זה דבר מאוד, מאוד כאילו...

עדי: הוא ציטט שוב את גולדה מאיר, וזה הפנה אותי לזה שגולדה הייתה פשוט סינקיונרית מטורפת.

דור: אני חייב לראות עליה.

עדי: תקשיב טוב, עזוב את הסרט הזה, יש דוקו מלפני כמה שנים.

דור: יש את הסרט, ואת הדוקו, כלום, אני לא יודע כלום.

עדי: היא הייתה, האישה הזאת הייתה סינקיונרית מדהימה, כל משפט, אני העליתי השבוע גם משפט שלה, ואז אני קוראת את זה שפשוט היא באמת, וואו, כמה סינקים טובים.

דור: זה מרגיש לי כאילו האנשים של פעם דיברו פשוט בציטוטים. כאילו צ'רצ'יל וכאלה.

עדי: אבל היא לא ציטטה אנשים אחרים, היא אמרה דברים שעכשיו אנחנו מצטטים אותה. אתה מבין?

דור: כן.

עדי: היא הגתה, היא הגתה ציטוטים.

דור: לא, כן, לא, יש כל הזמן את ה…" כשיניחו את נשקם" וזה, זה שלה לא?

עדי: כן.

דור: או שזה...

עדי: זה שלה

דור: שלה, נכון?

עדי: כן, ויש לה גם מה שאני העליתי שלה, "אם אנחנו נניח את הזה, יהיה שלום, אם הם יניחו, לא יהיה זה."

כאילו, ואז נכנסתי להסתכל על עוד דברים שהיא אומרת, בוא'נה, היא פשוט מדהימה.

דור: אני חייב להיסגר על הדבר הזה. שני דברים שאני צריך להיסגר עליהם ולהכיר כבר.

עדי: אני לא ראיתי גולדה הסרט, אגב.

דור: להכיר את גולדה ומה קרה איתה, וכל הסיפור של טיילור סוויפט.

עדי: אה, רגע, רגע, תכף.

דור: כנראה גולדה קודם, חשובה. אבל שתי נשים שאני...

עדי: הנשים, סדר חשיבותן.

דור: שתי נשים שאני חייב להבין מה הסיפור איתן.

עדי: אז תקשיב, אני ראיתי, עכשיו זה נהיה טרנדי כי יש את הסרט, אבל אני לפני כמה שנים, הרבה שנים, ראיתי דוקו, נראה לי של הוט 8, נראה לי. דוקו כזה, לא איזה משהו, ואני התאהבתי בה.

כאילו, אמרתי, וואו, אתה מבין, גרמו לי לחשוב שהאישה המפגרת הזאת, שהייתה ראש ממשלה מפגרת, ולא הבינה, ולא, לא, זה פשוט וואי, חייב לראות את זה, אני לא זוכרת את השם.

דור: זה די מדהים בעיניי ש..

עדי: מה, מטריפה, איזה אישה.

עדי: שבשנים ההם, כאילו, בשנות ה-70, הייתה ראש ממשלה אישה. איזה טרוף זה.

דור: וכולם היו, כאילו, עכשיו כל פעם שיש אישה שמתקדמת לזה תפקיד גבוה

עדי: כן, כזה לא.

דור: ישר כאילו איכשהו, את יודעת

עדי: לא היה להם זמן לעסוק ב...

דור: מורידים אותה, זה, פשוט, כן, כאילו.

עדי: כן, תחגגי, כאילו, תהיי הראש ממשלה הזו.

דור: איזה הזייה.

עדי: אז כן, אני ממש ממליצה לראות עליה דברים ולחקור אישה, וואו, ממש וואו.

דור: את רוצה להגיד משהו על, כאילו, סתם דיברתי על זה.

עדי: טיילור סוויפט?

דור: לא על טיילור סוויפט, זה לא מעניין אותי. על רחל.

עדי: רגע, לפני רחל.

דור: דיברנו על זה, דיברתי על זה גם עם עמוס, אבל כאילו.

עדי: אנחנו נדבר גם על רחל, אבל אני רוצה שנייה, כאילו, אני רוצה להתייחס לעמודי הבידור והרכילות בימים כאלה. אתה שם לב למאמץ הכביר שהם עושים בשביל, כאילו, לייצר אייטמים? אפשר פשוט, כאילו, שניה לוותר.

דור: מה, אלה שרוצים לאמץ?

עדי: הם מהאח הגדול שרוצים לאמץ, והוא מהאח הגדול שאלה סטורי על זה שהיה שם תערבי.

דור: אני חייב להגיד שהדבר…

עדי: זה מרגיש לי כאילו, והמאבטח של טיילור סוויפט, ואז זה...

דור: אה, הוא, כן.

עדי: ועכשיו, אני נהנית, אבל אני אומרת, קודם כול, דבר ראשון, אני אומרת, בוא'נה, איזה אתגר זה בשבילם, כאילו, הדבר הזה. דבר שני, אני אומרת, לא יודעת כמה אנשים עוקבים אחרי, כאילו, אם יש לכם, אוקיי, נגיד, סוויסה, אבל סוויסה הוא לא, אני לא רואה אותו כרכילאי כל כך. הוא כן כתב בידור ותרבות, אבל יש בו גם משהו ש… אתה יודע, הוא מתייחס להרבה נושאים, כאילו, זה מאוד רחב, הוא גם כותב כאילו, דעות, אני לא מתייחסת שנייה לדעות עצמן, אבל כן יש שם איזה אלמנט, זה לא ישראל בידור, אז כן שווה לנצל פלטפורמה על דברים כאלה, אבל נגיד, כל המאקו סלבס וזה, זה כאילו...

דור: לא חושב ש...

עדי: אל תעשו כלום כרגע.

דור: לא חושב שראיתי מספיק, אבל אני חייב להגיד שדווקא הדברים ההזויים האלה, שכאילו אנשים מנסים לעשות משהו ולא יודעים איך כל כך, את יודעת, מקעקעים את רחל, מקעקעים איזה משהו מוזר.

עדי: הקעקועים זה הזיה

דור: או זה, זה דווקא הרגעים שנותנים לי איזושהי הפוגה קומית.

עדי: לא, ברור.

דור: כאילו, אנשים מנסים לעשות משהו והכול יוצא עקום לגמרי, ואז אני כזה...

עדי: אז אני לא אומרת...

דור: זה פשוט... זה הסקרינשוטים שלי.

עדי: לא, לא, תקשיב, אני לא אומרת כאילו, אל תעלו דברים, אני נהנית מהטרש, אבל אני מבינה, אני רואה את המאמץ. המאמץ לייצר משהו שהוא כאילו על המצב שקשור לסלבס, שזה מתחבר, שזה כאילו...

דור: כן.

עדי: וזה כאילו, אני מתעייפת בשבילם, כאילו.

דור: ראיתי כמה סרטונים של… של סלבס שמשמחים חיילים בבית חולים וכאלה.

עדי: אה, זה מוצף, הרשת מוצפת מזה.

דור: כן, לא, אבל אף פעם כאילו לא… אני לא זוכר אם ראיתי פעם את הסרטון, כאילו, אני זוכר, תמיד היתה את הקלישאה על דיויד ברוזה במקלט.

עדי: לא, אבל...

דור: אבל ראיתי את הדברים האלה, ופתאום היה לי את זה, פתאום הסתכלתי על זה, ואמרתי, אם אני הייתי בבית חולים, והיה… זה חרא שאני אומר את זה?

עדי: לא.

דור: לא נורא.

עדי: והייתי בבית חולים והיה מגיע הסלב הכי גדול, הסלב שאני ממש אוהב ומתחיל לשיר. רגע.

דור: אם רביד פלוטניק היה נכנס ואומר...

עדי: לא, אבל האנשים האלה לא מגיעים רנדומלית לחולים בבית חולים.

דור: כן.

עדי: האנשים ה… אוקיי, אם אתה עכשיו… אני לא מדברת על המסדרונות בבתי חולים, שהם מתקבצים, החולים, ויש הופעה כזה בלובי של איכילוב

דור: לא, אני מדבר, אתה שוכב כרגע ומגיע אליך

עדי: אתה שוכב. מי שהגיע אליך, רצית שהוא יגיע אליך. אנשים לא נכנסים סתם לחולים ומפתיעים אותם.

דור: כן, אבל נגיד, אני אוהב את לארי דיוויד.

עדי: אוקיי, הוא לא יגיע לבקר אותך, אני כבר אומרת, גם אני מאוהבת אותו.

דור: לא הוא לא יגיע, אבל נגיד הייתי שוכב עכשיו חולה.

עדי: כן.

דור: ולארי דיויד היה מגיע, הוא כזה, "היי, מה העניינים? אני לארי דייויד", הייתי כזה, "אה, וואי, באת לפה כי אני חולה…

עדי: כן, זה לא...

דור: זה קצת מביך אותי, ברור לי שזה לא נעים לך, וכאילו...או אפילו זמר, פול סיימון, שאגב, לא העלה כלום.

עדי: לא העלה כלום.

דור: לפחות להיום.

עדי: רגע, תעדכן אותנו ברשימת יחסי הסלבס תיכף...

דור: אין בנתיים חדש, אבל פול סיימון לא העלה כלום.

עדי: ראיתי שדיויד שווימר השווה ועלה. כאילו, לא רק שהוא תמך בהתחלה, עכשיו הוא ממש...

דור: הוא מנסה להיות יותר מרייצ'ל אה.

עדי: הוא מנסה להיות… לא.

דור: שהיא עם אופירה בקרב חזק

עדי: כן, כן.

דור: אבל הייתי כזה, אה, כן, כאילו, זה קצת מביך, כאילו, אולי אני פשוט אבוא להופעה שלך.

עדי: כן, לא, אתה גם לא באמת רוצה להיות פה. אתה לא יכול לסרב.

דור: כל זה, כל זה בשבילי? אוי, זה קצת, כאילו, אוי

עדי: למרות שמוזיקה זה קצת שונה. כי אם עכשיו רביד פלוטניק, סתם אמרת, אז אני הולכת איתך, מגיע למישהו שמעריץ אותו והוא בא ושר לו שם, זה קול, זה מגניב, תאר לך. זה מגניב אם אתה בזה.

אבל אם לארי דיויד היה צריך לבוא ולעשות איתי סמול טוק, זה היה מביך לשנינו, כי כאילו...

דור: כן.

עדי: הוא לא רוצה… כי המאמץ הכרוך בלנהל עכשיו שיחה ולהתחבר אליך, הוא לא המאמץ שכרוך בלבוא ולשיר לך שיר עם גיטרה ליד המיטה, שזה חמוד דווקא.

דור: כן, אבל זה לא הסיטואציה שהם רגילים להופיע בה, בכירורגית ב'

עדי: לא משנה. כן, אבל לא משנה, הוא יושב עם הגיטרה והוא ישיר.

דור: או שאנשים מורגלים לזה כבר במדינה הזאת. כאילו, כמו שאני ביקשו ממני להופיע באיזה מקום, ובסוף...

עדי: גם ממני, לא, אין סיכוי.

דור: בסוף זה… אמרו לי, זה חוזל"ש, ודביר בנדק מגיע במקום.

עדי: אה, באמת? אה, אני יודעת גם מי אלה.

דור: את יודעת, אוקיי, נכון. אבל...

עדי: אבל סליחה.

דור: היה לי איזה רגע של כזה, כן, אני מסוגל, אני יכול, ואז היה לי כזה, יודע מה, כן, אני הולך על זה, אני רוצה לעשות את זה.

עדי: אני רוצה להגיד משהו, זה לא… באמת, אני קצת… אני נזהרת, אבל אנשים שמבקשים הופעות בשביל אנשים שהתנדבו למצב, זה קצת… הרמתי גבה, אני לא שופטת ולא...

דור: זאת אומרת, זה צריך להיות בשביל האנשים שזה...

עדי: בואו ניתן שנייה למי שבחזית ולמי שזה, כאילו, לקבל את ההטבות האלה, ונחכה שני אנשים.

דור: דווקא נראה לי שכולם, למרות ש...

עדי: לא יודעת להביא הופעה לחבר'ה שבישלו עכשיו שבוע לחיילים, לא יודעת.

דור: יש לי הרגשה שבגלל שכולם חסרי מעש, אז כאילו, גם מתנדבים יש יותר מדי. זאת אומרת, אפילו אני לב, אפילו איפה שאני נמצא, אני לא רוצה שישמע כאילו אני יורד עליהם, הכול שם מדהים.

עדי: לא, לא.

דור: יש יותר מדי אנשים. יש יותר מדי...

עדי: מתנדבים.

דור: יש יותר מדי, אנשים מתנדבים

עדי: כן, זה מדהים

דור: ולפעמים יש הרגשה שיש… יש יותר מדי אנשים שמחפשים מה לעשות, כי אני לא עובד.

עדי: כולם לא עובדים.

דור: את קצת עובדת.

עדי: אני עכשיו קצת עובדת.

דור: כן, אז כאילו, אנשים מחפשים מה פאקינג לעשות עם עצמם.

עדי: אני...כן, אני שנייה חוזרת לדביר בנדק.

דור: אה, אוקיי, אוקיי, בסדר.

עדי: אני הרגשתי לא בסדר.

דור: יקיר המערכת

עדי: כי גם מישהו כאילו פנה אליי וזה, ואז הוא אמר… הוא ביקש ממני אומן, לא משנה, קשר עם אומן. ואז הוא אמר לי, בסוף הסתדרנו, הבאנו את דביר בנדק. אז כאילו, עכשיו, אנחנו לא מכירים כל כך, הבן אדם הזה, אבל הייתי חייבת לכתוב לו למה זה מגיע להם אחרי כל מה שהם תרמו והם עשו. ואז הרגשתי חרא עם, הוא צחק.

דור: כן.

עדי: ואז הרגשתי חרא.

דור: כן.

עדי: הרגשתי ממש חרא, ואני רוצה להתנצל. על החרא הזה שיצא לי מהפה. אולי הוא מצחיק?

דור: כולנו… אני לא ראיתי דביר מופיע.

עדי: אולי הוא מצחיק?

דור: עוד משהו שהיה לי מאוד מוזר, זה שיש עכשיו דיון על השעון, אם אפשר להשאיר אותו.

עדי: על השעון חורף?

דור: על השעון חורף, אם הם רוצים כאילו להאריך את השעון קיץ.

עדי: כדי שיהיה...

דור: כי הם יודעים שהחורף נהיה מדכא.

עדי: לא, כאילו עכשיו אנחנו כולנו...

דור: זה גם.

עדי: שמחים, באמת, השעה החושך הזאת היא עוד יותר תדכא את כולם. נו, בחיאת, כאילו...

דור: זה לא נורא מוזר שהממשלה מחליטה על השעון?

עדי: זה כבר שנים ככה, וכאילו...

דור: כן, אבל עדיין...

עדי: כל שנה יש את הקמפיין הזה של… די, תשחררו, יש שעון חורף.

דור: אבל זה לא מוזר שזה עניין של חוק להחזיר את הזמן? כאילו...

עדי: לא באמת להחזיר את הזמן.

דור: אבל זה כאילו… אז בואו נחליט, אם אנחנו נגיד אוספים מספיק אנשים, יכולים להחליט עכשיו נגיד...

עדי: איזה שר מחליט על זה?

דור: חודש אחורה? או שאני קטן בשנתיים פתאום.

עדי: לא, לא, אתה מגזים. איזה שר אחראי על זה?

דור: שר הזמן.

עדי: מי זה שר הזמן?

דור: לא יודע, סתם זה...

עדי: איזה מצחיק אם ביבי ממנה שר הזמן.

דור: שאחראי על השעון.

עדי: שאחראי, "אתה תהיה אחראי על השעון." ראית איך הוא דחף את בוז'י?

דור: ראיתי את הסטילס של זה, לא ראיתי את הוידאו. ראיתי שהוא שם את היד והוא כאילו דוחף אותו כזה...

עדי: אוקיי, עכשיו, אני לא יודעת אם זה… אתה לא לוחץ לו יד ראשון, אני ראשון, כי זה הפרשנות. מה יש לך להגיד על זה?

דור: מה יש לי להגיד?

עדי: זה לא התנהגות משוגעת.

דור: אני רוצה לצטט את המשפט על יאיר… האהוב על יאיר גולן. יתכבד, אדוני, ויחנק מזין.

עדי: איזה פסיכופת. איזה טירוף זה

דור:כן.

=====


עדי: זה כמו, לא יודעת, במשפחות מזרחיות כזה, אתה יודע, כמו ביין, בשולחן, זה לפי הגיל, מכיר את זה?

דור: לא

עדי: שצריך לשתות את היין לפי הגיל?

דור: הייתי צוחק עליכם אבל הבנתי לפי התשדיר שאין יותר מזרחים אשכנזים

עדי: מה זה?

דור: אני אומר שהייתי צוחק עלייך אבל הבנתי לפי תשדיר שראיתי שאין יותר מזרחים אשכנזים

עדי: מה זה, מה זה אומר אין יותר מזרחים אשכנזים?

דור: אין יותר, אנחנו כולנו ישראלים.

עדי: לא, אין יותר ימין ושמאל

דור: ובסוף זה גם אומר אין יותר מזרחים אשכנזים

עדי: מי אמר? לא ראיתי

דור: אחד החבר'ה שם, בזה. אנחנו עשינו על זה פרודיה

עדי: בסדר, מותר לי, אז במשפחה מזרחית, צריך לשתות לפי ה- קודם כל הבנים מהמבוגר לצעיר

דור: או זה תמיד טוב, נו?

עדי: ואז הנשים, כאילו אחרי, כאילו גם האישה הכי מבוגרת שותה אחרי הילד הכי קטן

דור: וואלה

עדי: איזה הזוה

דור: ממש

עדי: אתה רוצה להיות מזרחי?

דור: אה… מאוד. מאוד מאוד מאוד מאוד.


דור: אז, מה ש, כן היה עוד איזשהי נקודת… אור השבוע אני מרגיש

עדי: אור

דור: אנחנו באים, אנחנו קצת יותר מורמים הפעם, נכון?

עדי: לא, אין שומדבר, ברור, פשוט שומדבר לא הרים לי השבוע

דור: לא, אני דווקא חושב שיש משהו אחד שכן הרים לך

עדי: מה, תגיד לי, כן, אולי

דור: והדבר הזה הוא בעצם, אני לא יודע אם אתם נתקלתם בזה או לא, ואני קצת גולש פה לטריטוריה…

עדי: אה אתה מדבר על סרטון, כן

דור: אני קצת גולש פה לטריטוריית כמעט מפורסמים כזה אני מרגיש

עדי: אוקיי

דור: אבל הסרטון הוא בעצם נאום של אקי אבני

עדי: וואו, זה מטורף

דור: שוב, אנחנו כאילו יורדים פה על אנשים אבל

עדי: לא, את הבדיחות על דביר בנדק אתה רוצה למחוק, אבל להשפיל את אדון אקי אבני פה בפרהסיה זה בסדר גמור

דור: אני לא משפיל אותו, אני רק אומר דבר כזה

עדי: הוא פרסם את הסרטון אבל

דור: אקי אבני פרסם סרטון שבו הוא נואם מול חיילים, והוא נותן שם נאום. התחושה היא שהנאום מאולתר לגמרי.

עדי: לא, אני חשבתי שזה אודישן מצולם, אני לא צוחקת. זה נראה כמו אודישן מצולם.

דור: אני מרגיש שהוא הגיע לתת את נאום חייו, אבל כשאתה נותן נאום מהסוג הזה, תן איזה כמה דראפטים. והתחושה היא שהנאום הוא מאוד מאוד מאולתר. ואנחנו נשמע, ואנחנו אח"F נדבר על הנאום, ואנחנו אח"כ גם נשמע הקלטות שלכם ששלחתם לנו. אקי אבני…

[הקלטה] אקי אבני: אני רואה משפחות שהתפרקו, אנשים שבורים, אבל האנשים האלה רואים אתכם, רואים אותי עם החברים שלי, הם רואים את רוח המדינה הזאת שהתלכדה, אנחנו היהודים אנחנו שרשרת, שרשרת של אלפי דורות, כל אחד מכם הוא חוליה בשרשרת.

דור: כל אחד הוא חוליה בשרשרת

אקי אבני: אי אפשר לנתק אותנו, אנחנו חוליה של אלפי שנים ואנחנו נשרוד עוד אלפי שנים.

עדי: הו

אקי אבני: אנחנו לא סתם חוליות של שרשרת

עדי: לא

אקי אבני: כל אחד מאיתנו הוא מגן דוד

עדי: מה?

אקי אבני: מגן דויד שמהודק לעוד מגן דוד ועוד מגן דוד

עדי: לא

אקי אבני: ועוד מגן דוד

עדי: אנחנו לא

אקי אבני: ואף אחד לא יקבור אותנו. כך אחד מכם יש לו טביעת אצבע ייחודית שלו כמו לכל אדם בעולם הזה. אבל הטביעת אצבע שלנו, יש לה משהו מיוחד, יש לה מגן דוד

דור: יש לנו מגן דוד בטביעת אצבע

עדי: היד שלוקחת את הכסף

אקי אבני: שורד, ונשרוד אלפי שנים, הרבה פעמים הוציאו אותנו מפה ועכשיו חזרנו, ועכשיו אנחנו פה נישאר רק בזכותכם, וזה רק בגלל דבר אחד- כי אין אף אחד אחר שיעשה את זה במקומכם

עדי: כמו כולם

דור: כן

אקי אבני: אין עוד מישהו אחר

עדי: המוזיקה

אקי אבני: זה אנחנו, או שום דבר. אתם יודעים מנהיגות צומחת מיש מאין

דור: אוקיי…

עדי: אה?

אקי אבני: כל טיפה בים היא חשובה מאוד

דור: את זה ממש אהבתי "כל טיפה בים היא חשובה מאוד"

עדי: אבל למה זה קשור?

אקי אבני: של שבר, של משבר, מה מבדיל מנהיג לבין מספר שתיים?

דור: מה?

עדי: מה?

אקי אבני: ודאות. זה מה שתכניסו לכם לראש, קוראים לזה ו-ד-אות, מה יש בודאות שאין בשום דבר אחר? יש מאה אחוז. וזה שהיה לכם מומנטום לפני שבוע, יש חלק מכם שיכול להיות שהמומנטום…

דור: אקי?

עדי: מה, מה זה מלמד אותנו?

אקי אבני:100% הפך ל- 99%, 98%, אולי כאלה חס וחלילה שפחות, לא זה לא הזמן.

עדי: זו ביקורת על החיילים שהוא מרצה להם?

אקי אבני: המלחמה זה מרתון. זה לא ריצה למאה מטר. הודאות והנחישות היא פה, היא לא באמוציה, אנחנו רצים למרחקים הארוכים, ודאות היא אוניה שאטומה למים ב-100%

דור: ודאות היא אוניה שאטומה למים ב-100%, וזה ממשיך עוד כמה דקות, ואני חושב שזה יהיה קצת מוגזם.

עדי: זה, זה כאילו פלאשבקים מ"טירונות" יש לו קצת

דור: ודאות היא אוניה בעינייך?

עדי: מה זה? מה הוא עושה שם? מה זה? מה הוא אמר? הוא גם מבקר את החיילים שהוא מרצה בפניהם?

דור: לא, למה מבקר?

הוא אמר: היה מומנטום! והיה.. מה?

תראי, למצוא בזה הגיון אמיתי זה…

עדי: וואו, זה פשוט מטורף אה? אני מרגישה, אגב

דור: כל טיפה בים שווה הרבה מאוד

עדי: שווה הרבה מאוד

דור: ודאות היא אוניה, המון מטאפורות מעולם הים ומהמצולות

עדי: תגיד לי אם אתה מרגיש שאנשים נותנים עכשיו דרור לטירוף שלהם? כאילו בכולנו יש את הטירופים האלה הקטנים, ואנשים מרגישים שאפשר לשחרר כל רסן עכשיו

דור: תני דוגמה, למה את מתכוונת?

עדי: אני מרגישה שכולם

דור: מה זה טירוף אבל? מה זה טירוף?

עדי: על הקצה, אנשים משוגעים, כותבים דברים משוגעים, מתנהגים…

דור: אבל זה טירוף פוליטי, טירוף פחד

עדי:לא, לא רק פוליטי. משהו כזה, לא יודעת, יש איזה טירוף באויר, שכולם, מותר להם עכשיו, להיות כמו משוגעים.

דור: את תצטרכי לתת לי הסברים. תסבירי לי

עדי: כמו הקללות, כמו שפתאום שמה, כמו שאמרנו בפרק הקודם שמותר לקלל

דור: שמותר לקלל

עדי: מותר לקלל

דור: תמזגי לי יין

עדי: מותר להשתגע

דור: זה בסדר אם זה יישפך על הספה זה לא הדירה שלי

עדי: זה לא הדירה שלך

דור: מעניין אם הוא יודע שמקליטים אצלו פודקאסט

עדי: מעניין, מעניין אם הוא מאזין לפודקאסט

דור: האמת, הוא לא אמר לי אם הוא מאזין לפודקאסט

עדי: הוא הכיר אותך?

דור: לא, אבל יש לנו הרבה חברים משותפים

עדי: אז הוא מכיר אותך

דור: אולי

עדי: החברים הומואים?

דור: לא יודע, הרבה חברים משותפים, אני מניח שחלק מהם הומואים. כאילו, הרבה, איזה 65 חברים משותפים בפייסבוק

עדי: אז הוא מאזין. אה, דרך הפייסבוק ראית

דור: לא לא, הגעתי אליו דרך מישהו שאני מכיר, שאמר לי "זה חבר שלי שמחפש לסבלט" אז אני לא יודע, למה אם, למה שאלת על הומואים? כי זה, אה, כי את מכירה מישהו שגר פה בבניין

עדי: כן. בסדר, טוב.


דור: היי היי, שימו לב שהפרק הזה של הפודקאסט הוא בחסות פנדה שתורמת לדרום בעזרת הרכישות שלכם. מעכשיו ועד סוף החודש כל רכישה שלכם 5% עובר לסיוע וציוד לתושבי הדרום שאיבדו את הבתים שלהם ואת היקרים שלהם, עד עכשיו פנדה תרמו לאלפי משפחות ש.. מזרונים, מיטות, כריות, שמיכות, מצעים, וזה פרוייקט שאתם יכולים לתרום אליו, להתחדש בדברים משלכם וכמובן את פנדה אין צורך להציג, הפרוייקט הזה הוא בשיתוף עם ארגון "שינוע חברתי" שפועלים לאיתור ואיסוף מוצרי צריכה, ריהוט, ביגוד, מזון והעברתו בבטחה לתושבי העוטף, וזהו, אם אתם קונים פנדה אתה תורמים 5% מכל רכישה בניכוי מע"מ, מבצעים והנחות, לתושבי הדרום, לתרומה שמבוצעת בפיקוח וליווי רואה חשבון. כדי לקבל על זה עוד פרטים pandazzz.co.il




19 views0 comments

Comments


bottom of page