דור: אז את אומרת שכולם מתחרפנים, מה...
עדי: כן, יש איזה חירפון… זה באויר
דור: צריכה להסביר לי מה את מתכוונת מעבר לזה שאברי גלעד חושב שהם מצלמים את הבתים.
עדי: לא, לא, לא, יש משהו באוויר. אני לא יודעת לתת לך סיבה אמיתית.
דור: מלחמה את מתכוונת?
עדי: לא, בנוסף למלחמה, יש איזו אווירה של כאילו, לכולם מותר לשחרר את הרסן, ופתאום אתה קולט את הניואנסים הקטנים המוטרפים של אנשים, בחוץ וזה בסדר גמור. אני חשה את זה באוויר.
דור: מה נגיד שלך? במה את מרגישה שאת נהיית מטורפת?
עדי: אני בן אדם שפוי לחלוטין.
דור: אה, אז כולם מטורפים ואת לא. כמה נוח.
עדי: אני לא משוגעת פשוט.
דור: אוקיי, במה אני נהיה משוגע לדעתך? מעבר לזה שאני עובר דירה בגלל...
עדי: אתה משלם על שתי דירות כרגע. כן, זה טירוף מוחלט.
דור: אבל זה לא באמת טירוף.
עדי: זה קצת טירוף.
דור: זה לא חכם, אבל זה לא טירוף.
עדי: לא, זה לא נכון שזה לא חכם.
דור: לא, זה לא חכם. זה לא חכם כלכלית.
עדי: לא, לא חושבת שזה לא, לא חכם. זה פשוט…
דור: תראי, אני דואג...
עדי: אולי זה היסטריה, לא טירוף.
דור: סוג של היסטריה.
עדי: כן, היסטריה, לא טירוף.
דור: מה את חושבת על המשפט הזה שאנשים אומרים,אני לא יודע למה, יש לי איזה פחד שאנחנו כאילו ציניים מדי בפודקאסט הזה.
עדי: מה, למה?
דור: אבל אולי הגענו למצב הזה, וזה מה שאנחנו כאילו...
עדי: די, נו, אבל אתה...
דור: מה את חושבת על המשפט ששמעתי הרבה אנשים אומרים, שיש אנשים שמתנדבים ועוזרים ועושים כל מיני דברים, ויש אנשים שנשארים בבית, אבל הם עוזרים לעצמם, וזה הכי חשוב כרגע, לשמור על עצמך, וזה שווה כמו זה. אולי הבן אדם שאתה צריך לעזור לו עכשיו הוא אתה.
עדי: אני...
דור: מה את חושבת על המשפט הזה?
עדי: אני לא חושבת שאנשים ש… קודם כול, זה בסדר שלא כולם יוצאים להתנדב, הכול טוב.
דור: כן.
עדי: אני חושבת שכולם… אגב, יש עוד אנשים שממשיכים לעבוד, יש אנשים עם משפחות, אתה יודע, יש כל מיני סיטואציות. אני לא חושבת שכולם יכולים פשוט עכשיו מהבוקר עד הערב לצאת ולהתנדב.
דור: כן.
עדי: אנחנו אנשים רווקים, בלי מחויבות, אז...
דור: את לא רווקה, את שכחת כבר.
עדי: אני בזוגיות, רווקה אני אומרת, אני לא נשואה עם ילדים.
דור: רווקה זה לא ביטוי.
עדי: לא, אין לי משפחה ובית כאילו לנהל.
דור: אה, כזה, כזה, כזה.
עדי: לגדל וכאילו לדאוג למישהו שהוא מוגן וזה, אין לי את הדבר הזה, אז זה נורא נורא קל. חשוב לזכור גם את זה.
דור: נכון.
עדי: אתה יודע, גם במצב נורמלי, כאילו… אני מבינה למה אנשים מפחדים לצאת ולהשאיר את הילדים שלהם, כאילו, יש כל מיני כאלה, אז אני… לגבי התיאוריה הזאת, לא שמעתי אותה.
דור: שמעתי שכותבים את זה.
עדי: אבל אם מישהו מרגיש שהוא בדיכאון כרגע והוא לא יכול לעשות שום דבר, אז בסדר גמור, מה הבעיה? זה לא שאני כל יום עושה דברים. כשאני יכולה, אני הולכת, עושה, אבל כאילו, זה לא… עכשיו, גם בואו זה גם לא תחרות. מי עוזר הכי הרבה או מי יתנדב הכי הרבה? מי שמתנדב מהמהם, מי שלא גם בסדר. כאילו, לא מצליחה להבין את זה.
דור: כן, נראה לי שאנחנו כבר לא...
עדי: כאילו, נהיה איזה סטנדרט, כאילו, לא סטנדרט, כאילו… סטנדרט שאף אחד לא קבע. כאילו, שכולם חייבים ללכת ולעזור ולהתנדב. אולי האנשים האלה תורמים כסף, ואולי הם תורמים בהסברה, ואולי… לא חושבת שיש מישהו שאין לו איזה מחויבות למצב בדרך כלשהי.
דור: אני תרמתי כסף לחמ"ל בדיזינגוף סנטר, וממש התלבטתי כמה לשים.
עדי: אה, זה כמו בחתונות.
דור: חבל שאין מחשבון תרומות...
עדי: מחשבות תרומות.
דור: שאתה כזה...
עדי: הרי בוא'נה.
דור: כמה אתה מכיר את החמ"ל הזה? זה ביום חמישי או שזה ביום שבוע? יום באמצע השבוע?
עדי: זה בתל אביב, זה אוגדה בזה. הרי בכל תחילת עונת החתונות יש כזה בדיוק מחשבון כזה של כמה אתה צריך לשים, מבחינה זה.
דור: כן, כן.
עדי: אנחנו רוצים כזה גם לתרומות, אני חושבת שמישהו צריך להרים את הכפפה, טיימו תל אביב, אם אתם שומעים אותנו.
דור: תרמת בבית?
עדי: תרמתי בבית, כן.
דור: פעם אחת או פעמיים?
עדי: פעם אחת.
דור: למי תרמת?
עדי: נתרום עוד, איזו עמותה של חבר.
דור: הוא רוצה שנגיד כמה כל אחד תרם ונראה מי יוצא,
עדי: אוי
דור: מי יוצא יותר קמצן? רוצה שנגיד ביחד?
עדי: אני יצאתי קמצנית.
דור: את בטוחה?
עדי: כן.
דור: זה יהיה מעניין. שנעשה את זה?
עדי: טוב, יצאתי… אני רק, רגע, אני רק רוצה, אני בנאדם… אתה, נכון, תגיד שאני לא קמצנית.
דור: את לא קמצנית, הזמנת אותי לקפה המון פעמים.
עדי: נכון, לא רק קפה.
דור: קפה זה זול, אבל את הזמנת אותי.
עדי: רגע, אני אגיד לך מה, אוקיי, זה גם משהו, אתה יודע שאני רוצה להעלות פה, שכאילו לא נעים לדבר על זה שאנחנו לא עובדים. כי עכשיו זו מלחמה וכולם צריך להתגייס וזה לא חשוב ולא זה. אבל מי ישלם לנו על זה? כאילו, ברצינות, יש איזו חרדה כלכלית גם, שאנשים כאילו לא נעים להם לדבר עליה.
אתה לא עובד שבועיים, אני לא עובדת שבועיים, יש דברים קטנים, אבל זה לא השגרה שאנחנו מרוויחים בה.
דור: נכון
עדי: ומה אנחנו אומרים לעשות עכשיו?
דור: נכון, הדיסקליימר מאוד יפה, בואי תספרי כמה תרמת. אני מבין שאת מנסה את זה, מוכנה?
עדי: אתה תרמת יותר לדעתי.
דור: בגלל שאני נלהב לספר?
עדי: בגלל שאתה נלהב לספר.
דור: אוקיי.
עדי: ואתה יודע מה? בסוף אני אשווה לך. איך אני?
דור: מה זה בסוף?
עדי: כאילו, אחרי שאנחנו נגיד כמה כל אחד תרם.
דור: תלכי ותתרמי ותצמצמי את הפער?
עדי: אני אצמצם את הפער, כן. שלוש.
דור: אני גם לא בטוח על זה שעשיתי את הדבר האחרון.
עדי: שלוש, שתיים, אחת- מאתיים.
דור: שלוש, ארבע- מאה.
עדי: יש!
דור: או מיי גאד.
עדי: וואי זיינתי אותך דור.
דור: כפול ממני?
עדי: מאתיים, לא, מאתיים, זה כזה שטר מאתיים כזה, לא בקטע הכי עשיר.
דור: או מיי גאד, אני הייתי בטוח שאני הולך לנצח.
עדי: אני ניצחתי אותך. וואי, למה לא התערבנו?
דור: יו, יצאתי קמצן, יצאתי הדמות של דור מהאחיות המוצלחות שלי
עדי: שטרות של מאתיים, דור, מפזרים, אין מה. לא, אני הרגשתי מאוד קמצנית, אחרי שאני שומעת את חברים שלי.
דור: ואחרי ששמת מאתיים הרגשת קמצנית?
עדי: לא. קודם כול כן, כי אני רואה כמה אנשים נותנים.
דור: או מיי גאד, כמה אני אמור לשים?
עדי: לפי היכולת, אתה יודע, אז… תרמתי בהתחלה, 200 שקלים, אני לא זוכרת אפילו למי. לא זוכרת אפילו למי.
דור: וואו.
עדי: העברתי כזה, זה… הייתה איזו תחושת פאניקה כזאת, אתה יודע, ביום ה… אני חושבת השני, יום שני או שלישי של אחרי השבת, שהיא כזה… עכשיו אין להם כלום, אין להם אף אחד כלום, וכזה או מיי גאד, זה… אני לא זוכרת למי, אבל כן, זה היה 200 שקלים.
דור: יו, איזה...
עדי: כן, ממש. הרגשתי קמצנית.
דור: ממש מפודח כרגע, אני הולך לתרום עכשיו עוד משהו.
עדי: אתה לא מוריד את זה בחיים, אתה שומע?
דור: בחייםלא מה פתאום, אני מוריד.
עדי: בחיים שלך.
דור: אין שום סיכוי שאני מוריד את זה, זה לא, אני לא אומר את זה כדי להוריד.
עדי: הייתי בטוחה שתרמת 500.
דור: נראה לך.
עדי: זה הרבה?
דור: זה המון.
עדי: אם המלחמה…
דור: כאילו הלוואי, אבל זה כזה… בגלל שאני לא עובד, זה פשוט מפחיד אותי.
עדי: זה מה שאמרתי.
דור: וואי, לא, לא, הלוואי היתי בן אדם שתורם 500.
עדי: תגיד, מי הולך לשלם לנו אחרי התקופה הזאת שלא עבדנו?
דור: אני לא יודע, כי גם המענקי קורונה, כי גם אני הסתבכתי, זוכרת, סיפרתי שאני צריך להחזיר איזה 57 אלף שקל על קורונה?
עדי: לא. סיפרת את זה?
דור: כן, סיפרתי לך.
עדי: פה איתי?
דור: לא פה איתך, בחיים האישיים שלנו. לא דמויות הפודקאסט שלנו.
עדי: לא, אנחנו לא מדברים יותר חוץ מהפודקאסט, לא?
דור: אה נכון, נכון.
טוב, בואי נתחיל עם הודעות מאזינים. יש לנו כמה, ואני חושב שהם כולן באותו נושא.
עדי: וואי.
דור: מה את אומרת או שרצית להגיד את זה משהו לפני?
עדי: לא, לא, הכול טוב.
דור: בסדר, אנחנו נתחיל עם הודעה שיש לנו כמה הודעות אנונימיות.
עדי: כן, לא צריך גם... זה לא חשוב.
דור: זה לא כזה חשוב, אז בואי נתחיל עם ההודעה שאת קיבלת.
עדי: כן.
דור: והיא נוגעת… טוב.
עדי: היא נוגעת בנושא שבהתחלה אמרנו אוקיי, ואז אמרנו אוקיי.
דור: אני חושב שגם ההודעות האחרות נוגעות בזה.
עדי: קדימה.
דור: אז בואו שנייה נראה, נשמע את ההודעה הזאת.
רגע, נשמע.
[הקלטה] אני רוצה לעלות סוגיה לסדר היום בשביל מהדורת החירום.
איך אנחנו מפלרטטים בזמן הזה?
אנחנו פשוט מוותרים על ליבידו לחודשים הקרובים, או שאנחנו נשארים עם היזיזים הקבועים מהרוטציה הרגילה שלנו, או שאנחנו מרשים לעצמנו לפלרטט עם אנשים חדשים ופשוט עושים את זה ביותר מלנכוליות, מבדרך כלל.
עדי: שאלה מעולה. איזו שאלה מעולה. אני כל הזמן אומרת, אם הייתי רווקה, איך הייתי מתנהלת בתוך המרחב הזה הרווקי?
דור: כן.
עדי: מה, תספר לנו, אתה דור איך אתה הזה, ואז אנחנו נענה.
דור: האמת שיש עוד הודעה מאוד דומה, חשבתי להשמיע גם...
עדי: תשמיע אותן ברצף.
דור:הלהשמיע גם אותה ביחד, אז כאילו...
עדי: גם הודעה שאני קיבלת.
דור: נשמיע את כל ההודעות האלה, עוד הודעה שעדי קיבלה.
[הקלטה] היי, לכל המאזינים.
טוב, תקשיבו, אני רציתי לדבר על סוגיה מאוד מאוד קשה, שמטרידה אותי בתקופה הזו של המלחמה, וזו סוגיית החרמנות.
אני במצב באמת קטטוני, אני מדבר איתכם… אני לא יודע איך לפרוק את הדבר הזה. זאת אומרת… קודם כל, מה עושים? מה עושים? זאת אומרת, גם איך עושים סקס נגד ואז פתאום יש אזעקה?
מה עושים כאילו, אם פתאום באמצע הסקס יש אזעקה? כאילו מה, נגיד, קובעים מראש ואומרים כאלה?
עדי: נראה לי ממשיכים.
[הקלטה] טוב, בואו נכין בגדים, בואו נכין זה, נעצור, ואז נרוץ, כאילו… איך מסתדרים עם הדבר הזה?
עדי: עם זקפה למקלט זה לא נעים. כן. אזעקה למקלט.
[הקלטה] כן, ועכשיו אנחנו בכלל נמצאים אצל אחותו.
עדי: אה, וואו.
[הקלטה] אנחנו בכלל לא יכולים לעשות סקס. אנחנו מנסים...
דור: אל תשכבו אצל אחותו.
עדי: לא.
[הקלטה] לא יודע איך אפשר, אתם יודעים, להפיג את החרמנות בצורה אחרת, אולי עם עצמנו, זה גם קצת
עדי: אפשר תמיד לאונן לא? כי כל הבית מפוצץ בילדים קטנים.
עדי: אוי, לא כיף, כן.
[הקלטה] פשוט אחד הדברים שבאמת כל כך מדאיגים אותי, ואני ככה… הצלחתי דרך אגב לעשות קצת עם עצמי פעם אחת.
דור: תודה.
עדי: תודה לך על זה.
[הקלטה] בפעם אחת בשבועיים, אתם קולטים מה שאני אומר לכם?
עדי: וואי, זה מעט פעם בשבועיים.
[הקלטה] אני ממש במצב לא טוב. אני מבקש את העזרה שלכם, תעזרו לי, איך אפשר לפתור את הבעיה הזו של הסקס והחרמנות?
תודה.
דור: טוב, ההודעות הן לא בדיוק אותו דבר, כמו שחשבתי, אבל הן כן סביב...
עדי: כן, זה באותו נושא.
דור: יש אחד שדווקא בזוגיות ואחד שלא.
עדי: אז מסתבר שאתה יודע, כל נושא המין, המיניות, הפלירטוטים, חיי רווקות, חיי… זה משהו שאנשים מתעסקים בו.
דור: תראי, אנחנו כמעט שבועיים בפנים, וכן.
עדי: ואנחנו בחוץ.
דור: ואני יכול להגיד לך, נגיד, באופן אישי, שאני… אני גם בדיוק כזה יום, יומיים אחרי שזה התחיל, אני סיימתי, כאילו, הסתיים אצלי משהו, ומאז לא חזרתי לתחום.
עדי: גם מאז היה פודקאסט ששבוע שעבר ששאלתי אותך?
דור: כן, לא יצא לי.
עדי: כי אין… כי… אוקיי, אבל רגע, אני צריכה להגיד שנייה, יש משהו שאני לא מבינה בכל האירוע הזה.
תמיד אומרים שכאילו, בזמן מלחמה יש כאילו, בייבי בום. אוקיי? שבזמן מלחמה אנשים יותר, כאילו, יותר מקיימים יחסי מין, ואז יש כאילו… עכשיו, לפי העדויות, או שלאנשים לא נוח ליזום סקס, או שאנשים לא חרמנים, או ש… אז איך זה מסתדר, האירוע הזה? אני לא כל כך מבינה.
דור: אני לא יודע מה להגיד, זאת אומרת, המצב הוא באמת, באמת, מאוד מאוד מוזר, זאת אומרת, זה גם מרגיש לא נעים, אבל גם מצד שני, אנשים רוצים את זה, אנשים רוצים להרגיש בן אדם...
עדי: אבל למה זה מרגיש לא נעים?
דור: אני באמת אשמח אפילו לחיבוק. זאת אומרת…
עדי: רגע, מה ההבדל בין עכשיו להזמין המבורגר בוולט, בצהריים, כי אתה במצב רגשי, ואתה רוצה עכשיו לה...
דור: הבנתי.
עדי: מה ההבדל?
דור: לאדם?
עדי: להז… לא להזמין, סליחה, אנחנו לא עוסקים פה בזנות. ל… אתה יודע, לפלרטט עם מישהו, נגיד, כמו בהודעה הראשונה, מישהו שיש לך כבר קשר קיים איתו, איזושהי מערכת יחסים, מערכת מינית, להגיד, "בא לך לבוא?" ולשתות משהו וכאילו להזדיין, אני לא מצליחה להבין מה ההבדל.
דור: אני חושב שזה פשוט לגמרי, אפשר לעשות את זה, פשוט, אם אתה נמצא ליד מקום בטוח, זה סבבה. כן קשה לעשות…
עדי: לא, רגע, תכף נדבר על סוגיית איך כאילו מתמודדים אם קורה משהו.
דור: אה, אוקיי
עדי: באופן, אתה יודע, מה אתה חווה? מה ההבדל?
דור: אני כן, אני אגיד לך, רגע, אני אגיד לך לגבי עצמי, כי אני לא באמת יודע לתת טיפים. אני יודע שאנחנו ביקשנו את ההודעות, טיפים אני לא יודע לתת. אני לא יודע לתת טיפים.
עדי: בסדר, אנחנו לא ניתן טיפים אנחנו רק נפרק
דור: אני יכול רק לספר מה שאני חווה.
עדי: בדיוק ואז תפיק
דור: אני חווה ליבידו מאוד נמוך. מאוד מאוד נמוך.
עדי: כי אתה גם חרד, שזה קשה.
דור: יכול להיות.
עדי: כן.
דור: יכול להיות ואת אמיצה, נכון.
עדי: כי אתה יותר חרד, כן.
דור: נכון.
עדי: לא אמרתי שאני אמיצה ואתה חרד. אמרתי שהחרדה היא…
דור: נכון.
עדי: אין מה לעשות, היא מכבה.
דור: אבל כן, בתקופה שכן, בימים שכן יצא לי טיפה טיפה לפרוק ככה את החרמנות, מה שנקרא. קודם כול זה נגמר מאוד מהר. התאכזבתי מעצמי כזה. וגם, אתה גם לא יודע איזה קטגוריות לבחור. הרגשתי שאני בוחר דברים נורא נורא עדינים.
עדי: אני ממש מכירה את הקטגוריות שלך, זה בדרך כלל קטגוריה מאוד ספציפית.
דור: לא, אבל זה לא היה זה. דווקא הרגשתי כזה קטגוריות עדינות, מסאז'ים, כזה, הנד-ג'וב, דברים ככה מאוד מאוד יותר, יותר לא אגרסיבים, משהו כזה יותר מאוד מאוד...
עדי: יותר, כן, נעימים כאלה. באווירת החרמונים.
דור: אבל גם עד שעשיתי פליי זה כבר נגמר. אז כאילו, אין… מצטברים אצלנו דברים, אבל אין...
עדי: אבל למה אנשים מרגישים לא בנוח לקיים יחסי מין וכן מרגישים בנוח לאכול? כאילו, אני רואה שכולם כזה, אני לא מפסיק לאכול, כאילו, יש את האנשים שלא אוכלים ויש את האנשים שאוכלים רגשית, אז מה ההבדל? אני לא מבינה כאילו כל כך כאילו...
דור: אני חושב שאתה מרגיש אנוכי קצת או שטחי.
עדי: אנוכי? למה? אם אתה מתייחס למין כאיזה, אתה יודע, מבחינתי זה כמו אוכל, כמו לנשום, כמו איזה צורך כזה.
דור: יש בזה משהו, להכיר אנשים חדשים, אבל בקטע הזה זה באמת טיפה קשה.
עדי: אני חושבת שלהפך. דווקא עכשיו יש איזה סולידריות כזו, ואין משהו פתוח כזה, כאילו הלב פתוח כזה. כולם פגיעים, כולם באותו מצב, אז דווקא לא יודעת אם הייתי רווקה עכשיו.
דור: כן?
עדי: נראה לי שהייתי יותר מתקשרת עם אנשים, גם הלבד הוא יותר מבאס, אז יש לך רצון לדבר עם אנשים.
דור: אבל דווקא בקטע הזה זה כאילו לדבר עם מישהו מפעם שהוא מוכר.
עדי: או חדש.
דור: שאתם מתנחמים ביחד, שאתם מתחבקים ביחד, שאתם...
עדי: אוקיי.
דור: עושים 69 ביחד, ש...
עדי: בטח, התנוחה האהובה על כולם.
דור: שכולם אוהבים את זה
עדי: הנוחה מאוד.
דור: אבל כאילו, את יודעת, גם זה מרגיש לא הזמן, זה לא מרגיש מכבד עכשיו לריברס קאוגרל וקפיצות וחניקות, זה מרגיש שזה הכול...
עדי: לא צריך להיות קיצוני, אפשר סתם להזדיין, דור. בלי לחנוק, בלי לחנוק.
דור: זה מרגיש לא שייך, אני לא יודע להסביר.
עדי: אין,לא...
דור: משהו מרגיש לא שייך.
עדי: ואז למה מי שזה מרגיש כן שייך, מרגיש לא נוח עם זה?
דור: קודם כול, הבחור הגיי שהקליט לך הודעה, מרגיש לא בנוח כי הוא בבית של אחותו עם ילדים.
עדי: זה קשור לזה שזה בבית של אחותו
דור: אני חושב שהוא לא צריך לקיים שם.
עדי: אם הייתם בדירה שלכם, הייתם מפרג'עים אחד את השני, נכון?
דור: מה היה הולך שם, לא היתה נשארת דירה.
עדי: לגמרי. אבל זה לא קשור למלחמה, זה קשור לסיטואציה שנוצרה בגלל המלחמה.
דור: כן.
עדי: אז פתרנו לו את ה...
דור: אבל גם נראה לי שאתם כאילו, אני לא יודע, נראה לי שאתם, אם אני אהיה פרקטי, נראה לי שאתם יכולים להביא ביד אחד ליד השני, זה די שקט.
עדי: קצת מוזר, לא?
דור: תעזרו קצת, אני לא יודע, אני לא יודע איך עושים את זה ב...
עדי: לא, זה קצת מוזר.
דור: בסדר, זה…
עדי: שוב, אז אני לא מפוצח לי העניין הזה של המין, כי...
דור: איך את מרגישה כאדם בזוגיות? אולי גם לא לפתוח, פתאום, אולי אני כזה, אה, וואי, את רוצה לשמור עלייך.
עדי: לא, תשמע, בימים הראשונים
דור: מה?
עדי: לא היה, כאילו, היה השוק הראשוני, היה מכבה מאוד, אז כאילו, ברור שזה השפיע על זה. אבל נראה לי, הבנו שאנחנו, זה האירוע, שהוא נוראי ומצער וזה.
דור: כן.
עדי: אבל אתה יודע, לצד זה, אתה מנהל שגרת חיים, שהיא קצת פתאום רגילה, עם כמה שזה עצוב.
דור: אז הגעתם למקום שבו זה כבר מתרחש כרגיל.
עדי: הכל כרגיל, כן. כאילו, כן, נראה לי שכן.
דור: אבל כן משתדלים לעשות תנוחות מכבדות.
עדי: אני לא עוסקת ב-69 כמוך. לא יודעת, כזה נראה לי פשוט לא כיף
דור: לא אני כמובן גם לא, אני רק אומר שכאילו...
עדי: מה זה תנוחות לא מכבדות? מה זה? לא הבנתי.
דור: אני מרגיש שדברים צריכים לעשות ב...
עדי: מיסיונרי כאילו?
דור: מבט בעיניים, כן.
עדי: זה קיים ברגיל גם, כאילו.
דור: בלי מוזיקה.
דור: יש לנו עוד הודעה, אנונימית, בהקשר.
" היי, דור, לא בא לי לשלוח הודעה מוקלטת לפרק, אז כותבת לך פה, לגיטימי לצאת לדייט בימים אלו, או שזה לא מכבד? ואם כן, מה אפשר לעשות כשהכול סגור? ואפילו לשבת על ספסל זה לא בטוח כי אזעקה."
עדי: יפה, אוקיי, שאלה טובה. קודם כול אני אתייחס לחלק הראשון של ההודעה. אני חושבת שזה בסדר גמור לצאת לדייטים. אני לא מסתכלת, דייט זה לא הופעה. כאילו דייט זה הרצון שלך.
דור: וגם הופעות מתקיימות.
עדי: לא.
דור: את יודעת
עדי: איפה? איזה?
דור: אני לא יודע, לאנשים כאילו, למפונים, לדברים כאילו.
עדי: לא, זה בסדר, זה במסגרת התרומה
דור: מוזיקה משמחת אנשים.
עדי: מוזיקה זה דבר מדהים, אבל בסדר, את לא הולכת לחגוג איזה משהו רגעי.
אנשים רווקים שמאוד רצו גם לפני זוגיות, מרגישים נורא בודדים עכשיו, אז למה לא?
וכמו שאמרתי לך מקודם, אני חושבת שדווקא זה שלב שבו לבבות יכולים להיפתח יותר בקלות.
דור: בנט אומר את זה, ראית?
עדי: הוא, אה, ראית את ה… שיתפתי את הפוסט שלו. לא, הוא לא אמר שלבבות זה, הוא אמר שהוא דוחף...
דור: הוא דוחף אנשים.
עדי: הוא דוחף אנשים להתחתן דווקא בימים כאלה ולהביא ילדים.
דור: האמת, אני שונא, שנאתי את הפוסט הזה ברמות.
עדי: אני מתה על זה.
דור: ברמות שנאתי את הפוסט הזה.
עדי: אני חולה על הפוסט הזה.
דור: אני כאילו מן הסתם...
עדי: חמוד.
דור: מן הסתם... מה שאמרת מקודם על דמויות...
עדי: אנשים הגיבו על זה רע מאוד.
דור: על דמויות שמוזר לי שאני אוהב, בנט.
עדי: כן, בנט. בנט מתוק, תמיד היה.
דור: אבל זה הכול בהשוואה כזה...
עדי: תמיד היה מתוק, אני סורי כי...
דור: בסדר, עדיין, את יודעת, אני לא מסכים איתו על 400 דברים.
עדי: אין שום בעיה.
דור: אבל מה זה דוחף אותנו להתחתן? מה אתה… זה מרגיש לי כמו חבר של אבא שלי, שאומר לי…
עדי: זה כמו הדוד.
דור: "אה, תתחתן, מה, תתחתן" אוקיי, עם מי, מה, למה? סתם כי אמרת, חבר של אבא שלי?
עדי: לא, הוא אמר על זוגות. זוגות שכבר הם זוג.
דור: אבל אם הם לא רוצים להתחתן?
עדי: נניח. אוקיי, זה כמו הדודים האלה שעכשיו יבואו, אוקיי, אני כמה זמן אני בזוגיות? חצי שנה? שיבואו והתחילו, "נו, יאללה, מה קורה? יאללה..."
דור: נו, ואנחנו לא בעד
עדי: "מה איתכם? תה נה נה.." אבל זה דבר שמתרחש במציאות שלנו על ידי כל מיני אנשים, לא רק מבוגרים ודודים. אנשים רוצים שהדבר הזה...
דור: דודים.
עדי: דודים. שהדבר הזה יבשיל.
דור: למה? אבל למה זה צריך לקבל את המסורתיות הזאת?
עדי: זה לא… אבל כשהוא אומר "חתונה", הוא לא מדבר על המסורתיות.
דור: אני חושב שהוא כן מדבר על זה.
עדי: לא, לא מסכימה. אני חושבת שהוא מדבר על זה של "יאללה, בואו נעשה ביחד", כאילו, "בואו ת...", הוא כאילו רוצה להגיד, "זה, משפחה והחיים זה הדבר הכי חשוב, אז בואו ת… תהדקו, תסגרו את הדבר".
דור: אבל אולי זה לא טוב לך? לא יודע, זה פשוט כאילו...
עדי: אבל זה אמירה כללית, הוא לא, אתה יודע, הולך ל… כאילו, זה מיס פוסט חמוד.
דור: סתם, זה לא כזה נורא. זה לא כזה נורא.
עדי: יש טרנד של חתונות במוצבים, אתה יודע.
דור: כן.
עדי: כל מיני אנשים מילואימניקים שהיו אמורים להתחתן והחתונות שלהם בוטלו, אז מביאים את הבת זוג והם עושים כזה חתונה, כאילו, זה… זה היה חמוד בהתחלה, עכשיו נראה לי זה כבר כאילו...
דור: אני חושב שהם רוצים להצטרף לאייטם בחדשות הזוגות שהתחתנו.
עדי: והם רוצים שהזמר יהיה… שהזמר יחתן אותם, הזמר האהוב עליהם
דור: והילדים שלהם יקראו להם בארי וכל העולמות האלה, אבל אין מה לעשות, זה מה שקורה.
עדי: אז אני חושבת שזה לגיטימי מאוד, לצאת לדייטים. כמובן שזה יהיה כאילו קצת שונה, אבל לא יודעת, אני חושבת שאם הייתי רווקה, מה זה "לצאת לדייטים"? בוא, אתם, כאילו, זה לתת… זה לסמן איזה משהו שהוא מאוד רחב, אנשים רוצים להיות ביחד, כאילו.
דור: זה לא הדייט הרגיל שאת מכירה. אבל זה לא אומר שזה לא יהיה מוצלח.
עדי: שזה לא סבבה. לגבי מה עושים, כאילו, כי אי אפשר לשבת בחוץ והזה, כל זה.
דור: אין ברים? אני לא יודע. אין ברים?
עדי: יש ברים. אני הייתי אתמול בבר.
דור: איזה ברים, נגיד, פתוחים?
עדי: איך קוראים לו החדש פה בזבולון?
דור: לא יודע.
עדי: אני מפחדת, אולי הם לא רוצים שיגידו? אני לא יודעת.
דור: אין לי מושג, אז אם את לא יודעת.
עדי: פה בתחילת זבולון יש כאילו כזה בר.
דור: אוקיי, אין לי מושג.
עדי: ואנשים נמצאים שם, וגם זה מבחינתי, כאילו בהתחלה אמרתי כזה, מה, זה בסדר שאני יוצאת? התשובה היא כן.
דור: ברור שזה בסדר.
עדי: ממש, ממש, ממש בסדר. חוץ מזה, אלכוהול זה… זה חשוב בימים אלה.
דור: אני בקושי שתיתי בימים האלה.
עדי: זה ממסך נורא, זה כיף, כאילו כי אין לך איך להתחמק מהזוועות. הזוועות עליך, אי אפשר להתנתק.
דור: כאילו מעניין, כי כשאתה מתנתק אתה מרגיש השמעה. גם עכשיו נגיד במהלך הפודקאסט שכזה, הרגשתי שהיינו הרבה יותר כזה, כזה בצחוקים מהפרקים הקודמים.
עדי: כי אתה כבר… לא, אבל אתה כבר...
דור: אז אני כזה, כל הזמן יש לי כזה, זה לא בסדר כלפי המאזינים שאני ככה.
עדי: אין דבר כזה.
דור: לא, אני יודע, אני… אני סבבה, כי אם היינו עכשיו בלי מיקרופונים, לא הייתי שואל את עצמי פעמיים.
עדי: נכון.
דור: כאילו הייתי עושה איתך צחוקים, כי מה אכפת לנו, אני עושה צחוקים, אני יודע שזה לא ממקום רע, זה לא ממקום מזלזל, אבל כאילו יש את המקום...
עדי: גם כל הקטע הזה של...
דור: זה על חשבון מישהו?הזה על...
עדי: זה לא על חשבון אף אחד, גם כל הקטע הזה של צחוקים שהוא דבר שהוא בסיסי, זה בדיוק כמו השיחה על סקס, ובדיוק על אלכוהול ועל אוכל, וזה בסיסי, כאילו בחיים שלנו, זה לא עכשיו...
אוקיי, אני לא מכבד את הסיטואציה, ועכשיו אני רוצה דווקא לעשות צחוקים, וגם אנשים שכל פעם מגיבים על פוסטים ועל ציוצים וזה, אנשים מתים, לא, סליחה, אני באמת, זה לא סותר, אני מצטערת, אני עומדת על זה
דור: כן.
עדי: וזה...מאני חושבת שזה עושה לאנשים יותר טוב ממה שזה עושה לאנשים מסוימים רע, אני חושבת שאנשים שמעירים לך, שכתבת משהו מצחיק, אז...
דור: לא, אף אחד לא העיר לי על זה. אני אומר תיאורטית, יש לי כזה בראש, כאילו… אבל זה כן קטע שכל ההודעות שקיבלנו היו קשורות לדייטים וזה.
עדי: זה מדהים.
דור: כאילו, זאת אומרת, זה כנראה… אני עוד לא מוטרד מזה באמת, אני אגיד לך את האמת, אני עוד לא, אולי כי אני גם כזה… אני לא ממש עיכלתי את זה שגם אני סיימתי קשר, כאילו, שנגמר אצלי איזה שהוא קשר.
עדי: נכון.
דור: אז כאילו...
עדי:ההכול חבול.
דור: אז הכול כזה מאוד כזה מוזר, ישר מכאילו להיות על זה, עברתי כאילו לדאוג מהמלחמה, אז…
עדי: כן, זה מעניין מאוד. אני...
דור: אבל כאילו… כן, אנשים כנראה מאוד מוטרדים, וזה כן, זה מזכיר לי את התקופה של הקורונה, וכל הזמן יש לי את ההשוואה הזאת לקורונה.
עדי: זה אותו דבר.
דור: אני חושב על זה.
עדי: התחושות, רק בלי העצב
דור: הקורונה לא הייתה...
עדי: עצובה, היה שמח.
דור:עצובה.
עדי: כן, איזה עצב.
דור: הקורונה… זאת אומרת, אנשים מתו בקורונה, אבל זה לא היה כזה דבר.
עדי: בוא, דור, אתה בוכה?
דור: אני בוכה?
עדי: אם אתה בוכה, באמת.
דור: אני לא יודע, אני לא דיבר… אני מרגיש שאנחנו לומדים אחד על השני את הדברים האלה. את לא יודעת אם אני בוכה או לא?
עדי: לא, בשבוע הזה, בעניים האלה, אני יודעת שאתה בוכה.
דור: אני בכיתי השבוע… לא, בכיתי שבוע שעבר, אבל...
עדי: לא בכית השבוע?
דור: לא, בכיתי בשיחת פרידה שהייתה לנו, בסיטואיישנשיפ.
עדי: עצוב, עצוב מאוד.
דור: אבל לא בכיתי, בכיתי, כאילו, יבבתי, ירדו לי דמעות. זאת אומרת, זלגו קצת דמעות. אבל כן, לא בכיתי מהדברים האלה, הייתי עצוב מזה. לא בכיתי, זה משהו שאני לא גאה בו. אני לא נהנה מזה.
עדי: היום… כאילו, בימים האחרונים אני מצליחה לא לבכות, ואז אני רואה איזה… בדרך כלל זה תמיד קשור, באמת, הדברים שהכי מעציבים אותם, לא יודעת להסביר. זה הפוסטים על הילדים מהמסיבה שעוד חיפשו אותם, וזהו, כאילו, מצאו אותם מתים. אין, אני לא יכולה, הפרצופים האלה, זה הורג אותי.
דור: אני ראיתי היום את זה ש...
עדי: זה הורג אותי, מתה.
דור: עם האבא הזה שהביא את הבת שלו.
עדי: הבת עם ה… שהיה לוקח אותה למסיבות...
דור: שאוהבת מסיבות, והיא, הייתה נכה או משהו? את יודעת על מה אני מדבר?
זה סבבה?
עדי: זוועה, כן, בטח הוא היא עם שיתוק מוחין, והוא היה היה לוקח אותה למסיבות טראנס.
דור: וואי, זה היה קשה.
עדי: אז בבוקר היום נסענו… נסענו להביא משהו לחבר של עידן, שהוא במילואים, והיה מוקדם בבוקר, ונהגנו ברכבים נפרדים, כי הוא הביא לו את הרכב שלו, ואני נסעתי עם הרכב כאילו של עידן, שנחזור ביחד. כי היינו צריכים…
דור: אני צריך לראות אותך נוהגת פעם
עדי: מה?
דור: אני צריך לראות אותך נוהגת
עדי: מסוכן.
דור: גם אני לא מדהים, אגב, את יודעת. את לא מופתעת, אה?
עדי: אני נסעתי איתך פעם.
דור: נסעת איתי?
עדי: כן. בבאר שבע
דור: אה, אבל, הייתי בסדר.
עדי: היית בסדר, איך נסעת
דור: כן, אנחנו מוקלטים.
עדי: היה בסדר.
דור: היה איזה רגע שפחות...
עדי: עשית איזה...
דור: אה, אוקיי.
עדי: אני בעיקר כאילו הבנתי שאני…
דור: פעמיים נסעתי איתי בעצם, גם לנתניה.
עדי: נתניה, לא נסענו באוטו.
דור: כן, נסענו באוטו.
עדי: אה, נכון!
דור: כן, כן, כן.
עדי: נכון, נכון, נסענו באוטו. נתניה היה בסדר.
דור: כן.באר שבע היה לך פה…
עדי: באר שבע היה… היו עניינים. סתם, אני פשוט… לא יודעת לנסוע עם ווייז. לא, זה לא הפואנטה. הפואנטה זה שהיו את החדשות של שמונה, וכזה שמעתי את החדשות, ופתאום… כאילו, הוא מקריא שמות של חיילים מתים, כאילו זה דיווחי תנועה.
דור: וואו.
עדי: והייתה לי פתאום את ההשוואה הזאת, פתאום זה כאילו… פתאום נבלעתי כזה והתחלתי לבכות כאילו באוטו, כי זה פעם כזה, לא יודע, כל חייל מת שהיה, זה כזה, או מיי גאד, מת חייל, וכאילו...
ופתאום כזה… ואתה יודע, זה נהיה כזה משהו של כאילו על הדרך בחדשות להקריא… ופתאום כזה נפל לי הסימון, ואני… בכיתי באוטו לבד, זה היה רגע קשה מאוד. קשה מאוד, במיוחד שזה ברדיו באוטו. שאתה...
מה שדפוק לי...
דור: לא, אני מבין, זה...
עדי: שמונה, בסוף זה היה דיווחי כאילו תנועה טוב, חסום וזה, ואז כזה, כן, הוא מקריא לי עכשיו איזה עוד חמישה, שישה, וכזה, מה? מה? מה? מה קורה פה? המה זה הדבר הזה?
דור: אני כאילו בקטע מוזר, קצת מקנא בך שבכית. כי אני מרגיש שעדיין יש בי משהו חסום קצת.
עדי: אני נורא קל לי לבכות.
דור: אני כאילו מבין...
עדי: בתקופה האחרונה.
דור: כן?
עדי: כי כשאתה בזוגיות, נורא קל לך לבכות. כי כבר פתחת את הצ'קרה הזאת, כאילו כבר זהו, אתה במקום פגיע, וזהו, ומפה זה מתחיל להשתולל, כאילו...
דור: נראה לי זה אחת הסיבות שאני נמנע, כי אתה כל כך...
עדי: בדיוק, אני הייתי כמוך.
דור: אתה כל כך…
עדי: לא רוצה להיות פגיע.
דור: נתון לכל דבר, כאילו… כל דבר יכול להשפיע עליך.
עדי: ברור.
דור: אתה פתאום תתחיל לבכות. לא עונים לך ארבע שעות, אתה לא עונה ארבע שעות, קיבלת פרצוף, עשית פרצוף, וואטאבר.
עדי: תקשיב.
דור: זה כאילו, זה דרמה.
עדי: אני בחצי...
דור: זה לא צחוק.
עדי: אני בוכה המון, כאילו, ונגיד כל פעם שיש עניינים כאילו עם עידן, אז אני כאילו בוכה.
דור: כן.
עדי: עכשיו גם אני לא אמורה לבכות, זה סתם שיחה, וזה... וכאילו הרבה פעמים כאילו לא, זה באמת הבכי לא קשור, כי הוא לא קשור, אני לא הייתי בוכה בסיטואציה כזו. וגם אמרתי לו, וגם אני פתאום קולטת שבגלל שכאילו פתחתי איזה חסם בגוף שלי, אז הבכי הוא כאילו שנים, מצטבר שם שנים וחיכה כאילו… אז על כל שטות קטנה, אני מתחילה כאילו, הדמעות כאילו מתחילות כזה לזלוג, שזה מוזר מאוד.
דור: יו.
עדי: אבל זה גם כיף.
דור: זה טוב.
עדי: אני נהייתי בכיינית, חבל לך על הזמן, אני בוכה...
דור: נורא מצחיק...
עדי: גם מהתרגשות אני בוכה הרבה.
דור: כן?
עדי: כן. כאילו יותר קל לי לבכות כאילו בחודשים האלה.
דור: נראה לי זה עוד משהו שכזה, אנשים בטח חושבים שכאילו לא מתאים לך לבכות, לא?
עדי: בסדר, אתה יודע, אני בוכה הרבה. אני בוכה המון.
דור: נראה לי שאת באמת בן אדם שכאילו, יש בו הרבה דברים שמפתיעים אנשים, נראה לי.
עדי: נכון.
דור: נראה לי זה אחת הסיבות שמאוד אוהבים אותך.
עדי: כן? אתה חושב? כי אני לא… כאילו...
דור: תראו את הסדרה קרועים כדי לקבל עוד מידע, אבל כאילו, אוי, שפכתי לו יין על הסאבלט.
עדי: לא נורא. לא נורא.
דור: על הסאבלט.
עדי: על הסאבלט.
דור: על כל הסאבלט.
עדי: חשבתי מקודם על זה שאמרת שכאילו לדבר עם בנות ול… יש לך שתי דירות, זה יכול לשמש אותך.
דור: מה אני אמור לעשות פה?
עדי: פה יכול להיות דייט רשמי, ואז אתה יכול ללכת הביתה ולהגיד לה, טוב, אתה רוצה לקפוץ אליי פה, זאת לא הדירה שלי.
דור: אה, אז זה כאילו לא נחשב פגישה בבית שהיא כאילו סליזי.
עדי: לא, תראה, זה לא סליזי, כי זה לא המיטה שלך, זה לא הזה. יש פה דברים. אני פה באיזה… כן, אתה מבין, כמו בר כזה.
דור: אה, מעניין.
עדי: אהבת את ה....
דור: מעניין ממש, וזה גם ממש ליד.
עדי: זה גם לא הבית שלך, ואז אם הדייט הולך טוב ואתה מתנשק איתה, אז אתה אומר, טוב, אתה רוצה ללכת אליי.
דור: מתנשק איתה.
עדי: אני לא מזיין פה בסאבלט החדש. אני בדירה שלי.
דור: זה מקובל לעשות את זה, אגב?
עדי: לזיין בסאבלט?
דור: יחסי מין בסאבלט
עדי: מה זאת אומרת, כמובן. מה אתה חושב שמי שמסבלט את הדירה שלו, לא לוקח בחשבון שהולך לשפך לו זרע על המזרן?
דור: לא, לא צריך להגזים. זה גם לא התקופה לשפוך זרע על המזרן. זו התקופה לנקז אותו בצורה...
עדי: לבלוע אותו.
דור: לא, לא, לא, לנקז אותו בצורה מכובדת, אני לא יודע איפה שאתה רוצה לשים אותו, אבל לא עכשיו להשתולל.
עדי: עכשיו אני אוכלת סרט בדיוק כמוך.
דור: שמה?
עדי: שאני שמחה ועושה צחוקים וזה. לא היה לי את זה לפני, אבל עכשיו פתאום, ולא יודעת, גם שותים.
דור: הכנסתי לך את ה...
עדי: הכנסת לי את ה...
דור: אנחנו גם שותים.
עדי: בסדר, חברים, אני גם בוכה, אני גם צוחקת.
דור: כן, אמרת שאת בוכה.
עדי: כן, אני בוכה הרבה.
דור: אני לוחם הסברה.
עדי: אני בוכה המון.
דור: הכל עצוב לנו, אנחנו מתמודדים, נראה לי
עדי: אתה חשוב שכולנו לוחמי הסברה?
דור: אתה בסדר, אתה לא בסדר, אתה כן בסדר, אתה לא בסדר.
עדי: נראה לי שכולנו לוחמי הסברה. ראית את הוידאו שהעלתי היום?
דור: עם העיתונאית.
עדי: עם העיתונאית העזתית.
דור: ראיתי אותו במשרד ההסברה שלי, כן.
עדי: מה זה הדבר הזה? זה העיתונאים שלהם?
דור: שוב, הסטנדרט העיתונאי כנראה לא מאוד מאוד גבוה.
עדי: לא נעים להגיד, נכון? אבל...
דור: כן, אבל זה כאילו בסדר להיות עכשיו פתאום גם...
עדי: להגיד דברים גזעניים על ערבים.
דור: לא גזעניים, כאילו, אפורים.
עדי: לא, כי...
דור: אפורים?
עדי: כי זה קצת, זה גזעני.
דור: אני אומר, כולם מתמרכזים, אני לא יודע מה יהיה.
עדי: אז...
דור: לא יודע מה קורה, דודו פארוק פרסם פוסט שהוא כועס על חברת תעופה, כולם נהיים, כולם נהיים, דודה שלי. משהו...
עדי: אתה רואה שכולם משתגעים?
דור: זה נכון.
עדי: הנה, בבקשה.
דור: רק פוליטית, כאילו, אני לא יודע מה...
עדי: לא, לא, לא, יש הכול מהכול.
דור: ממש משתגע.
עדי: יש הכול.
דור: אני לא ניגנתי בגיטרה איזה שבועיים.
עדי: למה אתה לא מנגן? נראה לי זה הכי...
דור: כי הרגשתי שכל פעם שאני אנגן, אז תהיה אזעקה. אני חושב שאני אביא לפה את הגיטרה שלי, כדי שאני קצת כאילו ארגיש...
עדי: תביא, תביא אותה.
דור: שמשהו קורה.
עדי: תביא אותה. אה, אני עשיתי השבוע והרגשתי, חשבתי אלף פעמים אם לעשות את זה, תגיד לי מה אתה… הכנתי פלייליסט למצב, כאילו לי, כאילו שירים שאני… כאילו לי כיף לשמוע, כאילו בתקופה הזאת.
דור: אוקיי, שזה החברים של נטשה ואייטיז.
עדי: מה זה? לא, לא היה אייטיז דווקא.
דור: אוקיי.
עדי: למה אתה מצמצם את הטעם המוזיקלי שלי לחברים של נטשה?
דור: רציתי לנחש ולהראות שאני מכיר אותך, כי אנחנו קרובים.
עדי: אתה יודע כמה… אנחנו לא מכירים יותר, דור.
דור: נכון. אפילו לא ידעתי שגרת עם שותפים.
עדי: עד גיל 24, זה היה ממש מזמן.
דור: אוקיי, אוקיי.
עדי: ממש לפני… יותר מעשור. ואז אמרתי, אני אשתף את הפלייליסט, ואז אמרתי, לא, למה אשתף? כאילו, מה העניין, מה הרעיון? כי חשבתי שיצרתי משהו יפה וטוב ומנחם, ומצד שני אמרתי, זה לא כובע שלך, כאילו, מה, עכשיו, בואו, תתכבדו.
דור: אבל זה כן קצת הכובע שלך, את כן מתקלטת
עדי: תתכבדו במוזיקה. כן, אז הרגשתי, אבל שזה סאחי, הסאחיות שדיברת עליה בתחילת הפרק, הרגשתי שזה מעשה סאחי, לעשות כאילו פלייליסט, אבל שיתפתי אותו.
דור: אבל זה נסלח
עדי: ומלא אנשים נכנסו, וזה… לא ידעתי שאפשר לראות שאנשים הצטרפו.
דור: אה, כן, כן, כן, כן, כן.
עדי: איזה, וואו, אתה יודע איך התרגשתי?
דור: יש לי חבר...
עדי: תודה על כל מי שהאזין לפלייליסט.
דור: יש לי חבר...
עדי: הוא ממשיך...
דור: שסיפר איזה סיפור שמישהי נתנה לו פלייליסט שהיא אוהבת לשים בזמן סקס.
עדי: אוי, אוי.
דור: ואז הוא ראה פתאום עוד בנים מצטרפים לפלייליסט. סיפור מטורף. אני לא בדיוק איך זה עובד טכנית, מה שאמרתי עכשיו.
עדי: זה סיפור מדהים.
דור: אני חושב שהיית שם כששמענו את הסיפור הזה.
עדי: זה...
דור: אבל...
עדי: לא שמעתי בחיים סיפור מושלם.
דור: אבל...
עדי: אז הוא ראה את כל הזיונים שלה.
דור: הוא ראה את כל החבר'ה המצטרפים.
עדי: וואי, זה… לא הבנתי, היא שולחת להם את הפלייליסט זיונים לפני שהיא באה אליהם, איך זה עובד, למה היא לא שמה מאצלה?
דור: היא דורשת לשמוע את זה, כמו כאילו סלב שמבקש מים של אוויאן...
עדי: אבל את יכולה לשמוע את זה אצלך, את לא צריכה לשלוח...
דור: נראה לי שהיא לא הייתה בבית. אולי היא אוהבת משחקי חוץ.
עדי: את ממש יכולה עדיין למצוא את הבלוטות' אצלו ול… מוזר מאוד, סיפור מדהים.
דור: לא יודע להסביר את הדבר הזה.
עדי: סיפור נורא מצחיק.
דור: אבל כן, בסדר, אז נהנה קצת לתקופה מסוימת להיות… להיות סאחים, ואני לפחות מקווה שכאילו…כי...
עדי: אתה יודע שפעם...
דור: תראי, אולי… את חושבת שנשתנה מזה.
עדי: כן, בטח, כולם.
דור: כולם.
עדי: בטח, ברור. במובן הטוב. אני חושבת שדיברנו על זה בפרק שלעבר, שהמודעות והאכפתיות וה...
איך נגיד את זה? אנשים יותר, כאילו, יהיו יותר… על זה, כאילו, על כל מה שקשור ל… לא יודעת אם פטריוטים זו המילה, אני לא מוצאת כל כך את המילה. אבל המעורבות,
דור: כן
עדי: החברתית, המדינית, של אנשים, היא תהיה הרבה יותר גבוהה. וזה עוד כמה שנים יעשה טוב, לדעתי.
דור: זה מוזר, כי בפרק הראשון שהקלטנו, אמרתי לך, אוף, נמאס לי שהמדינה, כאילו, תהיה… כל הזמן נכנסת אליך לחיים,
עדי: נושכת אותנו.
דור: ואני רוצה שזה שאני גר במדינה מסועפת, תהיה שקופה לי, וכאילו, זה ממש מה שהעסיק אותי. הייתי כאילו, הייתי בכזה… לא הייתי, לא קיבלתי את זה.
עדי: לא קיבלת, כי שלב ההדחקה.
דור: לא קיבלתי כי, הייתי ממש בהדחקה, הייתי כזה די די די אל תפריעו לי, אני יש לי הופעה בצוותא
עדי: כן
דור: כאילו, הייתי כזה, זה, וגם קיבלתי את זה הודעה כועסת, ואני כאילו, מבין את ההודעה.
עדי: באמת?
דור: כן, אני מבין את ההודעה.
עדי: מה?
דור: משהו על זה שזה היה כאילו מנותק, ואני מבין את ההודעה.
עדי: אבל למה הרגשות… כאילו, מה זה מנותק? יש לך הרבה תחושות.
דור: לא.
עדי: יש לך גם תחושות מגעילות לפעמים, כאילו...
דור: כן, אני מסכים איתך, לגמרי.
עדי: אתה יודע שזה התחיל, שזה התחיל והבנתי שזה הולך להיות אירוע… אמרתי לך שזה היה שבועיים מרוכזים עבורי, על מלא דברים חדשים, ועם כסף, והדבר הראשון שאמרתי זה כאילו, איך יזדיין לי כל הכסף הזה שהייתי אמורה, זה הדבר הראשון שהרגשתי.
דור: כן.
עדי: לפני שהבנו את גודל הזוועות וזה. אני יכולה להגיד לך שאחרי יומיים אמרתי, פאק איט, כאילו, שבאמת יישרף הכסף הזה. אבל עדיין יש חרדה כלכלית, תעסוקתית, מה יהיה, מה זה, אבל דברים הולכים להשתנות לדעתי.
דור: אני חושב שזה קצת כאילו, הסיבה שאני מרגיש שזה לגיטימי, שאנחנו מקליטים פודקאסט, כי אני אומר לעצמי, רוב האנשים שמדברים אחד עם השני, הם לא כל הזמן אומרים אחד לשני, רק נכון ועצוב וזה. הם אומרים דברים כמו...
עדי: ברור שלא.
דור: הם אומרים דברים כמו, וואי, אני חרמן, וואי.
עדי: הנה, הקלטות.
דור: וואי, אין לי כסף, וואי. היה לי זה, וכאילו, את יודעת.
עדי: כי החיים שלנו, הם סך מה שמרכיב את החיים, זה זה. זה הדייטים ומין, ועבודה וקריירה וזוגיות. אוקיי, קרה משהו משוגע ומטלטל, אבל הוא לא יכול להיות כל העולם שלנו כרגע, כאילו, באמת, זה הכי אנושי שיש.
דור:כן, ואתה בתחושות מאוד מעורבות לגבי זה, כי אתה גם מרגיש לא נעים שזה לא חלק מהעולם שאתה רוצה, כי אתה כן סובל מזה, ואתה...
עדי: אבל אתה יודע שאתה איש, אבל אתה כן יודע שאתה בן אדם אכפתי ואנושי.
דור: כן, ברור.
עדי: ותרמת, ויצאת ואתה עושה וזה. אז אין שום סיבה שלא תוכל להיות אתה, כאילו, בתוך הדבר הזה.
דור: נכון.
עדי: זה די...
דור: אני רק אומר שאני יודע שאנשים, כאילו, ואנחנו שומעים שהם מתמודדים עם האשמה הזאת הגדולה הזאת.
עדי: גם אני מתמודדת עם האשנה הזאת כל יום, מה אתה חושב?
דור: אבל מה שאמרת לגבי המעורבות, אני כן, זה כאילו, זה תמיד כזה, היה ההורים, ההורים שלי אכפת להם מפוליטיקה, ולי לא אכפת.
עדי: ולי לא אכפת, נכון.
דור: ולי לא אכפת, אז אני כזה, אז אני חושב כזה, אה, אולי כאילו, אולי אנחנו פתאום כזה נהיה, כאילו, אנשים ש...למרות שאת יודעת מה, מה זה אנחנו?
עדי: הדבר...
דור: את, תמיד היה לך אכפת יותר מפוליטיקה.
עדי: נכון, נכון.
דור: אז אני לא יכול להגיד "אנחנו". אני יכול להגיד, אנשים מסוימים שלא היה להם אכפת מזה שאנחנו גרים במדינה מסוימת, פתאום זה יהיה דבר. פתאום זה יהיה כאילו, כן, ואנחנו לא יכולים להתנהג, כאילו זה לא קיים, כי זה כן קיים, ואנחנו זוכרים למה זה גורם, ואנחנו זוכרים מה… מה המשמעות של זה.
עדי: לא, זה פצצה לפרצוף, זה כאפה לפרצוף.
דור: ואני כזה אומר עכשיו, פתאום לאחרונה, אוקיי, בסדר, כאילו, בסדר, בוא נראה… בוא נראה מה… אז אני לא… אז אני לא הסטנדאפיסטים האלה מניו יורק שאני שומע כל יום ואני מדמיין שאני אחד מהחבר'ה שלהם, ואני פשוט כותב על החיים שלי וזה, ואני ככה, אז...
עדי: אתה תמשיך לכתוב על החיים שלך.
דור: נכון, בסדר, אבל אני כזה אומר, אז יש פה עוד דבר שלא רציתי אותו, אבל אני לא יכול לברוח ממנו, וזה שאני ישראלי-יהודי.
עדי: זה מה שזה.
דור: ויש לזה משמעויות.
עדי: כרמל כתבה על זה פוסט יפה.
דור: זה לא משנה שאני לא מאמין באלוהים, יש לזה משמעויות מסוימות, והן יהיו איתי ואולי עם הילדים שלי.
עדי: לגמרי, כרמל כתב על זה פוסט יפה.
דור: בניו זילנד?
עדי: כן.
דור: כרמל צייג.
עדי: ממש...
דור: כן, היא כתבה פוסט מאוד יפה.
עדי: פוסט מאוד יפה. לכו תקראו אותו. נכון. זה קודם כול זה, גם אני לא דתייה ולא קשורה לדת בשום צורה, אבל זה פתאום מאפס אותך, והדבר...
אם יקרה דבר טוב מכל הדבר הזה, בסוף, כל הזוועה הזאת, זה שאולי יצמח פה דור של מנהיגים חדש, כי אתה יודע, האנשים הפסיקו להתעניין כאילו במה שקורה.
הפסיקו, הפסיקו הדור הזה, הוא לא יודע כלום, זה מטורף, הוא לא מעניין אותו כלום.
דור: אני לא יודע, תמיד שאנשים אומרים הדור הזה וזה...
עדי: לא, הוא לא מעניין.
דור: אין לי מושג איך מכלילים, כזאת כמות של אנשים במשהו.
עדי: כי אני אגיד לך למה, כי לא הייתה פה מלחמה, באמת, המון המון שנים, אתה יודע, כל הדורות כאילו של… כל המלחמות שהיו, זה אנשים שחיו את הדבר הזה, כי כל הזמן היו מלחמות.
דור: כן.
עדי: אז זה מן הסתם, המעורבות שלהם הייתה הרבה יותר גדולה, ופתאום כזה… הרבה… עזוב, אני שמה שנייה בצד, את רצח רבין ומאורעות שכן קרו, אבל במשך 30 שנה נלחמו פה כל הזמן, הייתה מלחמה גדולה כל כמה שנים, ופתאום כזה, אתה יודע, יש מצבים ביטחוניים וזה, אבל הדבר הזה הוא… זה סכין לבטן, כאילו, אי אפשר, אף אחד לא יוכל להישאר אדיש לזה. אף אחד, כאילו, אין, אין אחד, שישאר לזה אדיש, אז לא יודעת, אולי...
דור: כן, והדבר הכי מוזר, שכאילו הפתרון הקל שלנו של… מה אכפת לי, יש לי דרכון זר, גם הוא פתאום...
עדי: מי חושב על זה בכלל?
דור: מה זאת אומרת?
עדי: אני לא יכולה לדמיין את זה.
דור: מה זאת אומרת, ימי רפורמה משפטית לפני חודש? כולם אומרים...
עדי: לא, לא, אני יודעת, אני פשוט... אני לא מצליחה לדמיין, כאילו, אני לא מצליחה להבין את הדבר הזה של כאילו, שנהיה פה רע וזה, וכזה, טוב, יאללה, אז אני… כאילו, אתה לא עוזב את הבית, כאילו, כי רק הם ההורים שלך, כאילו.
דור: אין לי בעיה עם זה בכלל.
עדי: לא יודעת, זה לא מדבר אליי.
דור: אין לי בעיה עם זה בכלל.
עדי: לא רוצה לגור בחו"ל גם.
דור: אני זה לא מדבר אליי, כי...
עדי: אלא אם כן, כולנו נעבור ביחד.
דור: כן, זה יכול להיות כיף.
עדי: זה מדהים.
דור: אבל אני פשוט באמת אוהב לדבר בעברית. כאילו...
עדי: זהו, זה הקטע, ממש טובה בזה.
דור: אני פשוט באמת אוהב לדבר בעברית. אני יודע איזה מילים להשתמש. אני אוהב את זה. באנגלית, אני פחות מצחיק.
עדי: אני פחות מעמיס טוב באנגלית. אני פחות מצחיק.
דור: אגב, המדד הוא עדיין… סליחה, לא המדד, אנחנו עדיין ב-3 מתוך 5.
עדי: ב-3.
דור: מתוך 5 היחסים...
עדי: הבריטית עוד לא כתבה.
דור: הבריטית והרוסיה לא.
עדי: למרות שהיא ראתה שראש הממשלה שלה פה אצלנו, לא כתבה שום דבר.
דור: לא אכפת לה
עדי: לא הזיז לה. אפס מעורבות.
דור: 3 מתוך 5.
עדי: אנחנו נמשיך לספור.
דור: אז כן, אבל אני… אני מאוד הבנתי את זה, ופתאום זה כזה, אה, בעצם גם בחו"ל סופר מסוכן, ואגב, חבר אמר לי משהו, זה נשמע כזה ימני קצת, מה שאני אומר.
עדי: מה רע?
דור: אה, בסדר, אנחנו ימנים עכשיו. ברוכים הבאים, הפודקאסט הימני של ישראל.
עדי: בדיוק.
דור: אבל שהיה בברלין כזה, זרקו בקבוקי תבערה על בית כנסת, נכון?
עדי: כן, כן.
דור: וכזה עכשיו מאבטחים כזה, בתי כנסת ודברים, ואנשים לא מאבטחים מסגדים בכלל. כי כזה ברור שבמסגדים לא יעשו כלום.
עדי: וואו.
דור: אז זה די ימני, לא?
עדי: כן.
דור: אבל זה גם… זה נכון?
עדי: זה לתקופה, כן.
דור: לתקופה עכשיו.
עדי: כן.
דור: בארץ כן יש...
עדי: כן, זה מאוד נכון.
דור: בארץ כן יש מתנחלים שעושים דברים למסגדים ותגי מחיר.
עדי: מה יהיה עם זה.
דור: אבל זה אשכרה כאילו, אה, וואו, זה דפוק ברמות. אז כאילו, ואני מדבר עם אנשים בחו"ל, אני בקשר עם כמה אנשים שגרים בחו"ל, והם ברע מאוד.
עדי: אתה עושה להם הסברה?
דור: הסברה.
עדי: הסברה.
דור: אז כאילו, אז גם החלום הזה נגמר. אולי לא נגמר, אולי זה ישתנה, אני מניח שבמלחמה זה יותר...
אז אתה אומר, אה, אוקיי, אז זה לא משנה שאני רואה את עצמי כאזרח העולם, נגזר עליי להיות ישראלי, ואני פה, אני רוצה את זה או לא.
עדי: אתה בעצם יש לך את האזרחות הבריטית גם, לא?
דור: יש לי שתי אזרחויות.
עדי: כן, בריטית ומה עוד?
דור: גרמנית.
עדי: גרמנית.
דור: וזהו.
עדי: על אף האזרחות שלך אתה בוחר להישאר ככה.
דור: בוחר או שבחרו בשבילי, אבל...
עדי: למה? אתה יכול טכנית לעוף, אם אתה רוצה.
דור: כן, אבל גרמניה כרגע זרקו בקבוקי תבערה על בית כנסת, אנגליה, אחת המדינות, הקשות.
עדי: מצד שני עומדים דקת דומיה במשרדים, כמו ששמענו הבחור בפרק הקודם.
דור: נכון, נכון.
עדי: זה גם חמוד.
דור: נכון. טוב הלוואי שיעמדו דקת דומיה בשבילי
עדי: איזה מוזר זה, באמת, אנטישמיות.
דור: אבל זהו, אני אמרתי את כל מה שיש לי להגיד בפרק.
עדי: לא דיברנו על רחל.
דור: ושפכתי יין על הספה. אתה רוצה להגיד משהו על רחל? תגידי את. אני בפרק עם עמוס כבר...
עדי: תראה, אתה כבר באמת אמרת פעם שעברה שזה כזה קצת הגזמנו איתה.
דור: שאני ואת הגזמנו?
עדי: לא, לא, שהמדינה הגזימה. ואז נותנים לה להפגש עם ביידן. עכשיו ראיתי את כל הביקורות על למה היא, היא עושה כאילו עם אנושיים, לא צריכים לשמוע את הסיפורים האלה.
עכשיו, דיברתי על זה השבוע, בערוץ רלוונט, אני בפאנל של תוכנית של מירב בטיטו. זה עוד לא בחוץ, אבל זה כאילו בהקמה.
דור: דיברת על זה בפיילוט.
עדי: לא. זה כבר קורה, אבל האפליקציה היא סגורה רק לאנשים מסוימים. אני לא יודעת.
דור: אוקיי.
עדי: אני אבדוק את זה, יש לי קטע שאני עושה דברים, ואין לי מושג איך...
כמו כזה, איך אפשר לשמוע את זה? לא יודעת, תחפשו כאילו.
דור: כן.
עדי: כזה דברים. ואז פתאום אמרתי, כאילו היה את האייטם של היא חתומה בסוכנות הדוגמנות, היה חשוב להסביר שזו סוכנות דוגמנות ולשים את כל הדוגמניות מסביב, אוקיי?
עכשיו, זה סוכנת טאלנטים.
דור: כי ידעו שזה מצחיק לעשות את זה.
עדי: אוקיי, אז אבל יש פה אישה שגם אם היא מודעת וגם אם לא, היא בפוסט טראומה.
דור: כן.
עדי: זה, אין, זה לא עבר לידה, כאילו, זו אישה שהיו אצל כמה מחבלים בבית והיא ניצלה בנס.
דור: כן.
עדי: היא בטראומה, אז אולי שנייה, אפשר רגע להוריד כאילו את הרגל מהגז ולשחרר אותה רגע כדי להבין שהיא אישה מסכנה? כאילו, שהיא עברה משהו ממש...
דור: זה פשוט מנגן על כל הדברים שאנחנו אוהבים.
עדי: עכשיו, אין לי בעיה, אני לא איזה טובת לב שכאילו זה… אבל זה גם כזה, כאילו, מה אתם רוצים?
כאילו, היא סיפרה את הסיפור איזה 20,000 פעם, אין לה עוד סיפורים.
דור: כן.
עדי: למה להביא אותה עוד פעם? אין לה עוד סיפורים. יש את הסיפור הזה...
דור: זה קרה לה פעם אחת.
עדי: שהוא מתועד אול אובר, וזה הסתיים האירוע. אין למה אתם מביאים אותה שוב ושוב ושוב ושוב? לדבר איתה על זה עוד פעם ועוד פעם על זירו ועוד פעם, כאילו, די.
דור: אז בקטע הזה, שראיתי אותה עם ביידן, היה בזה כאילו משהו מעצבן. שאתה אומר, וואי, יש לך חמש שעות בארץ, אתה חייב לפגוש את, בחורה… שוב, אני לא נגדה, אבל…
עדי: מה פתאום היא מדהימה.
דור: את הכי מצחיקה מהניצולים? כאילו, מה זה שייך? כאילו.
עדי: תביאו את הבנקר, זה תמיד עובד.
דור: לא, זאת אומרת, מה… מה?
עדי: זה שקונדיטוריות נהיו כזה, כאילו, אני כתבתי את זה בצחוק, כאילו, ממש בהתחלה, אבל...
עוגיות כאילו, וואי, די לסחוט.
דור: אז זה מה שאני אומר, זה לוקח את הדבר הזה שאנחנו אומרים על עצמנו, שאנחנו אוהבים להגיד, אנחנו, יש לנו את החוצפה הישראלית, נכון?
עדי: בסדר.
דור: יש לנו את האטיטיוד הזה, והאישה מהפריפריה שזוכת האח הגדול, מין… אוהבים את הטיפוס הזה.
עדי: כן, ברור.
דור: וזה מין כזה, אה, עוד אחת כזאת שהיא כאילו, אומרת מה שבאה לה, ולא אכפת לה, ולא מפחדת.
עדי: לא רואה בעיניים.
דור: היא לא רואה בעיניים, ואני מדמיין אותה בבואו לאכול איתי, מכינה ככה וזה, וזה מין כזה, כן, זה מה שאוהבים במדינה, וזה פשוט...
עדי: מה הסוכן הזה יעשה איתה? באמת אני שואלת. עכשיו באמת, בלי צחוקים, בלי ציניות, באמת, אני עפה על האישה הזו. מה הוא יעשה איתה? אני שואלת.
דור: שלחתי לסוכן שלי, ישר אחרי שזה היה, שלחתי לו "פספוס שלך".
עדי: מצחיק.
דור: מה הוא יעשה איתה?
עדי: מה הוא יעשה איתה?
דור: לא יודע.
עדי: לא, תן לי רעיונות. אולי אני לא יודעת, אולי אני לא מבינה בזה, אולי אני לא מבינה משהו.
דור: מעניין אם זה ייגמר, אם זה כאילו ירד כמו כזה ספיר רונדלים.
עדי: כן, כמו שכתבתי, דקל וקנין של המלחמה.
דור: או הכלה של עומר אדם. ראית איך דקל וקנין התבגר, אגב? ראית את זה?
עדי: זווית שלא… לא הצלחתי
דור: לא, לא, לא, זה קיים, כי הוא...
עדי: אני רואה אותו כל פעם שאני חוזרת לטבריה. הוא על הקורקינט.
דור: הוא בטבריה?
עדי: מה קרה לך, דור?
דור: לא ידעתי.
עדי: איפה אתה?
דור: את רואה אותו על קורקינט בטבריה? הוא לא נוסע בפרארי?
עדי: כן, כל פעם שאנחנו… אתה יכול לשאול גם את נחום, נחום תיעד..
יום אחד היינו בתחנת דלק, תידלקנו, והוא יצא מהפיצוציה, עם שקית, עם וודקה ורדבולים על הקורקינט. ניסינו לצלם את זה, ואנחנו באמת, איזה פספוס.
דור: היה קשה להשיג אלכוהול בטבריה מתחת לגיל 18?
עדי: הכי קל בעולם.
דור: זאת אומרת, הייתם צריכים חולצה של אח גדול או משהו, או שפשוט...
עדי: מה, איזה אח גדול? זאת טבריה, אין חוקים, אין דבר כזה, כאילו זה באמת…
דור: פשוט אפילו לא בודקים.
עדי: זה מערב פרוע.
דור: פשוט אפילו לא כלום.
עדי: מה פתאום? הכי קל בעולם.
דור: כן.
עדי: כן, אני הייתי שותה הרבה לפני גיל 18, אני הייתי שתיינית.
דור: לא, כולם שותים לפני גיל 18, אבל...
עדי: שתיתי הרבה. אולי בגלל זה פיתחתי את החסינות לאלכוהול שיש לי, אבל שתיתי הרבה.
דור: נכון, אני באמת ראיתי אתך שיכורה, לדעתי, פעם אחת בחיים.
עדי: איפה?
דור: אני חושב שזה היה בהרצל 16.
עדי: שיכורה מוגזם?
דור: לא, בחיים ראיתי אותך שיכורה מוגזם.
עדי: מה היה? תזכיר לי, אני...
דור: איזה מסיבה או משהו, אני לא זוכר. אני גם זוכר את זה ממש במעורפל.
עדי: מה היה הרגע שהבנת שאני שיכורה?
דור: ריקודים כזה, ריקודת.
עדי: לא, הייתה מסיבה. מה, בן אדם רוקד, אנשים שיכורים רוקדים?
דור: אני לא יודע לתאר את זה במילים, אני זוכר שווייב, שהרגיש לי שהוא מזכיר טיפה שכרות. לא איזה משהו ברור שעשית, לא ראיתי אותך אף פעם, כאילו. למה, את ראית אותי פעם שהרגשת כאילו, וואי, הבן אדם גמור כאילו?
עדי: לא.
דור: לא ראית אותי.
עדי: לא. לא זוכרת.
דור: עשיתי אמדי פעם ואולי...
עדי: לא זוכרת.
דור: אנחנו נצא מכל החרא הזה.
עדי: וואי, כמה זמן לא עשיתי סמים. וואי, ממש הרבה זמן.
דור: כן.
עדי: ראית היום את זה שהמחבלים לקחו סמים לפני ש...
דור: כן, אני לא מבין למה זה אמור לעניין אותי, אני חייב להגיד לך. מה זה מוסיף או מה זה משנה?
עדי: שאלה טובה, אני לא יודעת אם זה...
דור: מה זה אומר?
עדי: זה תורם לאיזשהו נרטיב של… הם היו כאילו, לא ידעו מה הם עושים, שזה מעניין לי את הזין. או שזה היה, הם היו מטורפים, כי… אני לא יודעת מה זה אומר.
דור: אני פשוט באמת לא מבין מה זה משנה לי שהם לקחו סמים. באמת, אני כאילו...
עדי: לא, למה לדווח על זה? דיווח עיתונאי? נראה לי, אתה יודע
דור: לא, דיווח בסדר, אבל כאילו, אוקיי, הם לקחו סמים, אז מה? פשוט, אז מה? אני לא מבין מה זה אומר.
עדי: לא יודעת, זה… נגיד, אוקיי,
דור: מה זה מוסיף לאירוע הנורא?
עדי: נגיד כאילו במלחמת העולם השנייה, יש לך כאילו דוקו שלם על הסמים שהיטלר לקח, ואיך זה השפיע על ההחלטות שהוא לקח כאילו על המלחמה.
דור: כן, אבל אנחנו מדברים פה על שנים לאורך זמן.
עדי: לא משנה, אבל אם יוכיחו שהסם הזה גרם ל-XYZ, אין לי מושג, אני לא מבינה בזה, אז…
דור: מה, את אומרת שזה ייתן להם הקלות כאילו?
עדי: לא, זה סתם מעניין להבין את הדבר הזה. הקלות? בטח, מה זה?
דור: על הזין שלי מה הם לקחו באמת.
עדי: זה מה שאמרתי, אבל אולי ההקשר כאילו יכול, בעתיד אולי יכול לעניין איך שהוא כאילו.
אני לא יודעת, תמיד מעניין השפעה של חומר כימי על אדם, כאילו ברמה, לא נקודתית על מה שקורה לנו עכשיו, אבל כאילו...
דור: כן.
עדי: בעתיד אולי זה כן יכול להיות מעניין, כי אתה יודע, כל המה מדברים על סיפורי הזוועה, כאילו על איך אפשר לעשות דברים כאלה, דברים שהנאצים לא עשו, לא יודעת
דור: זה לא שזה כמו באולימפיאדה, שיפסלו להם את התקיפה, כי הם היו על סמים.
עדי: את התקיפה, כן. זהו, מחזירים את כולם לחיים.
דור: זה סתם נורא עוד יותר. זאת אומרת, זה סתם חרא וגועל נפש. אוף אבל היינו באופטימי, אני לא רוצה שנסיים בגרוע.
עדי: אין, זה המציאות מכה...
דור: אנחנו בעצם, זה דווקא תמונה של המציאות, ואנחנו דווקא מראים שזה אופטימי, אבל גם הצורך.
עדי: אנחנו לא מראים, זה ככה, מה לעשות?אתה שנייה צוחק, שנייה בוכה, אבל היינו במצב רוח טוב היום.
דור: כן, יש שיאמרו מדי.
עדי: איזה מטורף זה שיום חמישי היום.
דור: מבחינת המאזין זה ראשון, אל תבלבלי אותם.
עדי: נכון, סליחה, אנחנו מקליטים ביום חמישי. עכשיו, אני רוצה להגיד משהו על ימי חמישי. בימי חמישי יש אווירה של ימי חמישי.
דור: אני אומר חג-מישי.
עדי: תקשיב, אוי, זה מגעיל.
דור: תודה.
עדי: מאוד מכוער. תמיד ביום חמישי יש את האווירה של יום חמישי. יש אווירה כיפית כזו, יש אווירה, אתה יודע, של יאללה, בואו נעשה משהו. זה כאילו לא קיים. איזה טירוף זה. האווירה הזאת לא קיימת, זה כאילו אווירת דיכאון כל יום, כל השבוע, לא משנה מה היום, כאילו.
דור: כן.
עדי: היום, השבוע, תמיד צחקתי על האנשים האלה, כאילו, שלא יודעים מה היום הזה, תמיד הייתי צוחקת על האנשים האלה, הייתי...
דור: כאילו, מישהו אומר, איזה יום היום?
עדי: כזה, איזה יום היום? אני כזה, כן, אחי, אתה לא יודע איזה יום היום, באמת, אתה לא יודע. ופתאום זה קרה לי השבוע. זה קרה לי.
דור: אשכרה
עדי: ואמרתי, יום שלישי או רביעי היום?
דור: כי אין לך את הדברים שמזכירים לך את היום שלך.
עדי: ואמרתי, פאק, זה יכול לקרות, הדבר הזה, זה היה מטורף.
דור: אני אגיד לך מה אצלי יותר מחזיק, זה העניין הזה של הפגישה עם ההורים, שהיא מתקרבת.
עדי: אני לא הולכת להורים.
דור: את פחות. אבל זה הדבר של כאילו, אני יודע שמחר, אוקיי, יש עכשיו את… פגישה עם ההורים.
"פגישה".
עדי: היה, אבא שלי כתב לי, את לא באה בקרוב?
דור: לא אמרת שאת אמורה לנסוע מחר?
עדי: אני, משאירה לי את האופציה הזאת.
דור: אה, אוקיי.
עדי: אם אני אסע זה בשביל אמא שלי, כן? אבא שלי זין עליו. ואז הוא כתב לי, את יודעת שאני כאילו, נולדה לי אחיינית ראשונה לפני… לפני שלושה חודשים.
דור: לא, אני לא יודע את זה.
עדי: לפני חודשיים.
דור: אני לא יודעת את זה.
עדי: כן, זה גם לא מעניין. ואז הם כולם נורא מתלהבים, וזה אחלה, באמת, אחלה לכולם. ואז הוא כתב לי, את לא מתגעגעת לאחיינית שלה?
דור: טוב, זה קצת...
עדי: איך להגיד לו "תשמע, אחי, התשובה היא לא", כאילו.
דור: מתגעגעת אליה… פגשת אותה פעם אחת?
עדי: פגשתי אותה פעמיים.
דור: טוב, עוד לא נוצר קשר.
עדי: "פגשתי אותה".
דור: כן. לא נועדתן.
עדי: אתה יודע, היא תינוקת. היא תינוקת.
דור: כן. היא תינוקת, כן, אבל… אני לא יודע, אני חושב שאם אני אראה תינוקות שהן של אנשים שאני מאוד מאוד מחובר אליהם, אז אני חושב שאני אולי פתאום אתחיל...
עדי: אני אוהבת אותה.
דור: אני אתחיל לבייץ לידם, כאילו.
עדי: אני אוהבת אותה.
דור: כשאני אראה את התינוק של גיא ומיקה, את התינוקת, סליחה.
עדי: אוי, כן, זה יהיה חמוד.
דור: אני חושב שאני אתחיל לבייץ.
עדי: גם אני, אתה יודע, יש תינוקות של חברים שנולדו, ובמשפחות, וזה איזה ש… כיף וחמודים, וזה. גם אני רוצה...
דור: את ראית את התינוק של גיתית? אתה יודע, את, קרו, קרו, קרו דברים.
עדי: אני לא ראיתי את התינוק של גיתית.
דור: אז לכי תראי.
עדי: בסדר, בהזדמנות. אבל לא יודעת, אין לי כאילו עכשיו… "וואי, אני חייבת ללכת לראות דודה שרופה, אני חייבת"... אני לא מבינה את זה, כאילו. בסדר, זה חמוד שרואים.
דור: אני חושב ש… לא יודע, לא יודע. אני חושב שאם אני הייתי דוד, הייתי דווקא מאוד מתרגש.
עדי: אם אתה, דודה שרופה היית?
דור: נראה לי שהייתי דודה שרופה.
עדי: באמת?
דור: נראה לי, לא יודע.
עדי: וואי, אני מרגישה, מה זה רע?
דור: אין לי מושג.
עדי: אם אתה היית דודה שרופה ואני לא, אז המצב לא… המצב שלי לא טוב. אולי אני לא כשירה להיות אמא כמו שחשבתי.
דור: מה זה קשור?
עדי: לא יודעת אם אתה יודע, אבל...
דור: בסדר, יש לך מערכת יחסים מסוימת עם האח שלך.
עדי: כן, נכון, זה גם קשור.
דור: זה קשור לכל הדבר.
עדי: זה גם קשור.
דור: וגם לי יש מערכות יחסים מסוימות עם אחים שלי. זה הכל מורכב.
עדי: נכון, זה גם קשור למערכת היחסים הזאת.
דור: טוב, עוד משהו? מה, נראה לי שאנחנו… זה, מסיימים.
עדי: שנייה בנועה קירל. זה שאת...
דור: אנחנו ממש "כמעט מפורסמים" הפעם, לא?
עדי: מה רע?
דור: לא.
עדי: אני חולה עליהם
דור: טוב, אני רק אומר, אני לא רוצה לפרוץ להם לנישה.
עדי: לא, מה פתאום
דור: גם הם מדברים עליי הרבה.
עדי: אנחנו לא בנישה הזו. כן, הם מדברים עליך הרבה?
דור: היה להם פעם דיבור כזה על...
עדי: אני מאוד אוהבת את שניהם.
דור: גם אני, לעבור אותי בדירוגים או משהו. אני לא יודע מה היה הסיפור.
עדי: מצחיק, אף אחד לא יכול על חוויית הדור כאהן
דור: לא, מבחינת הדירוגים, אני כבר… אני בליגה לאומית, ליגה ב'.
עדי: כן?
דור: הייתי פעם בליגת העל.
עדי: אני… יש לי עוד...
דור: בסדר, אבל עכשיו...
עדי: יש לי עוד זמן.
דור: עכשיו תאהבו את האנדרדוג, אני שוב אנדרדוג, זה דווקא מגניב דווקא. אנדרדוג.
עדי: אני לא, לא מחוייב לכלום
דור: כן, אני דווקא...
עדי: שנועה קירל, היא עושה...
דור: היא עשתה זום עם רחל, נכון?
עדי: עזוב את הזוועה הזאת, בסדר, היא כאילו מתנהגת כמו כוכב… היא ממש מזייפת שהיא כוכבת בינלאומית. והיא עושה את הדברים רק כאילו באיזה כובע… כאילו היא מתנהגת כזה כמו נועה תשבי כזה.
דור: היא עושה סרטוני הסברה, כאילו? אני לא יודע, לא ראיתי
עדי: כן, באנגלית. עכשיו, אוקיי, באמת, אני לא רוצה זה, אבל מה שאני רואה, כאילו, זה יפה שעושים הסברה, כולם, מדהים. אבל היא מתנהגת כאילו היא בינלאומית כבר.
דור: איך זה בא לידי ביטוי?
עדי: היא מתנהגת, אני לא יכולה להסביר לך, האטיטיוד הוא החשיבות שאני כוכבת בינלאומית, אז אני מחויבת לעשות את זה. עכשיו, אף אחד באמריקה לא מכיר את נועה קירל.
דור: אבל באירופה, כן
עדי: באירופה, אולי עכשיו אחרי האירוויזיון.
דור: כן.
עדי: כן, קצת. אבל מי אמר לי שיש סרטון שלה מסתובבת עם נועה תשבי והן תולות תמונות של חטופים?
שזה סבבה, אחלה, אבל הזיוף הזה של אני כוכבת, כאילו, לזייף את זה, כאילו?
דור: כן.
עדי: כאילו, סתם, זה נורא מצחיק, אני רוצה שתעקוב ותגיד לי אם אתה מרגיש ככה.
דור: לא, זה מעניין, אבל גם, אני כאילו מצליח להיות חצי ציני לגבי זה, כי אני כזה אומר, וואלה, אחלה, שהן כאילו מנצלות את המצב כאילו לעשות דברים שעוזרים, אבל כזה, כן, זה מין...
עדי: אבל כמה מזה את...
דור: אגב, זה גם משהו שקורה לי הרבה, אני כזה אומר, אני רואה מישהו שעושה משהו כזה טוב שעוזר, אבל גם קשור אליו, ואני כזה, כמה אתה באמת כאילו רוצה לייקים וכמה אתה עוזר? ואני גם חשבתי היום, הסתכלתי על הפודקאסט שעליתי עם עמוס, וראיתי שיש תמונה שלי כזה, אני מסתכל כזה, זה בדיוק… זה נראה כאילו אתה קצת חוגג את עצמך, ולא פשוט עושה...
אז כנראה שהמציאות היא שאתה חלק עוזר לעצמך, וחלק עוזר למי...
עדי: המציאות היא מורכבת, סליחה על המילה הזו, אבל...
דור: זה הקושי בסרטוני הסברה, שאתה צריך כאילו בדקה באינסטגרם
עדי: די, כי זה מורכב.
דור: לגרום לבן אדם להבין דברים מורכבים, כאילו...
עדי: לא, אבל אחרי שאמרת לי את זה, שסרטונים שהכי זה זה החדשות, המתורגמים, ולא...
דור: סתם בעמוד מסוים שעקבתי אחרי...
עדי: מעניין, מעניין, אני הולכת לבדוק את הנושא הזה.
דור: כאילו, סתם הסתכלתי לראות כאילו מה הכי… עם הכי הרבה צפיות, והייתי כזה, אה, זה לא כל ה...
עדי: ושתדע...
דור: הם לא הכי מדליקים.
עדי: אה, יש גם את הדבר הזה, ששניה לפני שאני אסיים, שנכון פעם היו מבקשים ממך דברים באינסטגרם, אה, אם אפשר, וזה היה כזה מביך, לא הייתי עושה את זה בחיים, כי כזה...
דור: מה, להגיד מזל טוב?
עדי: לא להגיד מזל טוב, אבל לפרסם דברים או זה, ופתאום כזה...
דור: אה, לוח מודעות, בטח.
עדי: כל כאילו, איי, יש מצב, כאילו, וואי, פנתה אליי מישהי השבוע, וכאילו, יש איזו חבורה שכל החברים שלהם מתו במסיבה. סיבות, באמת… והחברים האלה כאילו, לא מצליחים לתפקד ממש, והם כזה, כל החבורה הזאת מעריצים של טונה.
אז פנתה לה איזה מישהי ואמרה לי כזה, כאילו, אני רוצה להעזר בך אם אני יכולה כאילו להגיע לטונה.
עכשיו, המחשבה הראשונה היא, למה את חושבת שיש לי קשר לטונה? זה תמיד כאילו כזה מעניין אותי עכשיו. כאילו, אני שלחתי למי שרלוונטי וזה, אבל כאילו זה… כאילו, סתם זה מעניין אותי כאילו איך אנשים חושבים, כאילו, איך אנשים תופסים אותך, ברמת ה… במה אתה יכול לתרום כאילו.
דור: כן, גם אני קיבלתי כל מיני בקשות כאלה.
עדי: כאילו, כן, ברור, אני רואה, אני גם מפרסמת את הכול, וכל מי שמתייג אני עושה...
דור: אסי כהן משהו, כל מיני דברים כאלה
עדי: אז יש לך בקשות כאלה?
דור: קיבלתי כמה, כן.
עדי: כן, אני...
דור: אבל לא יותר מדי, אבל כן אני משתף כאילו כל מה שזה, מי שביקשה ממני אתמול...
עדי: אני משתף את הכול.
דור: מישהי ביקשה לשתף איזה משהו על איזה עיתון צרפתי, של מישהי בשם דומיניק, רוצה משהו.
עדי: בטח, רק תתייגו
דור: עכשיו, אני בלי שקראתי את זה, פשוט שיתפתי.
עדי: תייגו, נשתף את הכל
דור: ואז קיבלתי כמה אנשים שכתבו לי, רגע, מה בדיוק היא צריכה, מה בכלל, והייתי כזה, תשמעו, אני לא יודע מה…
עדי: דברו איתה, יש טלפון.
דור: אני לא יודע מה אני משתף בכלל.
עדי: אתה יודע שאחרי...
דור: אני מקווה שאני לא משתף את הדברים של החמאס. באמת, אין לי מושג מה אני משתף.
עדי: אתה יודע שאחרי הפרק האחרון, אני חייבת להקריא לך את ההודעה הזאת.
אחרי הפרק האחרון שהקלטנו, שסיפרתי לך, כשניקינו בתים למפונים, אז תקשיב, אנשים התחילו לפנות אליי בקטע שאתה לא מבין, של כאילו, "היי, איפה יש לנקות היום?" אני נהיתי קבלן ניקיון, אני לא...
אני לא...
דור: אני פניתי אלייך ואמרתי שאין איפה…
עדי: לא, אבל אתה חבר כי סיפרתי לך על זה, אבל להגיד שאתה מקבלת הודעה, "היי, מה קורה?
את יודעת איך אני מגיעה לניקוי בתים?" זה הצחיק אותי נורא, שאני איזה כאילו...
דור: וואו.
עדי: אז כמובן שכאילו, אתה יודע, הפניתי למי שזה, אבל סתם מצחיק אותי שכזה, נהייתי כזה… קבלנית ניקיון כזה, "היי, איפה מנקים היום?" "אפשר לשמוע איפה מנקים?" זה מצחיק אותי.
דור: כן, אה?
עדי: מצחיק אותי. לא, אבל אתה תוהה, כאילו, למה אנשים רוצים שתעזור להם בהקשר של מישהו סתם, אותי זה מעניין, כאילו.
דור: לא ממש, אני יכול להבין את זה, אנשים נורא מנסים לרוץ לכל הכיוונים בכל דבר, ואנשים חושבים ש… זה משהו שאני לא לגמרי מבין, אנשים חושבים שאנשים מפורסמים יעזרו יותר מהאנשים לא מפורסמים, ואני לא חושב שזה בהכרח נכון.
עדי: אבל אני לא מפורסמת, אז...
דור: לא, אבל חושבים, נגיד, ממני ביקשו כל מיני קשרים לאנשים מפורסמים.
עדי: כן.
דור: מפורסמים שאני מכיר
עדי: כן, למה? כי הם יודעים שאתה מכיר אותם?
דור: כי הם יודעים שאני מכיר אותם.
עדי: טוב, כי אתה עבדת וכתבת לאסי וזה, וזה ידוע.
דור: אה, אתה אומרת למה מבקשים ממך…
עדי: סתם אולי כי הוא עוקב אחריי, אז כאילו זה… לא יודעת
דור: לא, כי יודעים שאת מכירה מוזיקאים ומוזיקה, לא יודע.
עדי: איזה, תקשיב, זה נורא מוזר לי.
דור: אני פשוט לא חושב שספציפית אנשים מפורסמים זה הדבר היחיד שצריך לעניין עכשיו. אני פשוט חושב שזה כאילו לא כזה משנה אם מישהו… כי זאת אומרת, אפשר לעזור בכל מיני דרכים, לא קשור לאם מישהו מפורסם או לא.
עדי: לא, כן.
דור: כאילו...
עדי: אני מסכימה לגמרי.
דור: פשוט לא נראה לי...
עדי: לא, אגב, אני באמת...
דור: לא נראה לי… אגב, כל מיני פונים...
עדי: אין לי בעיה עם...
דור: פונים לכל מיני… סליחה, מה אמרת?
עדי: לא, שאין לי בעיה עם הפניות ואני מעבירה, אני העברתי למנהלים, אני העברתי לכמה אפילו.
אבל סתם, סתם מעניין אותי להבין את תהליך ה...
דור: כן, לא יודע מה הסיפור.
עדי: למי הם פונים.
דור: אבל גם פונים שואלים אותי, אם אני מכיר כל מיני כאילו אנשים קומיים, מפורסמים, אם הם יכולים לעזור בסרטון הסברה, ואני כזה… אני לא בטוח שהם בהכרח אנשים הנכונים. זאת אומרת, סבבה שאתם אוהבים אותם והם מצחיקים, אבל כאילו, נראה לי שיש כלים אחרים, והכול בצד חוץ מיפתח חוצב שעושה את הסרטונים הכי טובים.
עדי: וואי, איזה מעולה הוא, אני שיתפתי אותו פעם או פעמיים, בא לי...
דור: הכי טובים. אין לי מה להגיד.
עדי: מה, כמה הוא טוב?
דור: סרטונים מדהימים.
עדי: איזה מעולה הוא.
דור: הלוואי וזה עוזר. וזאת פינת הפרגונים. טוב, אנחנו...
עדי: פינת הפירגונים.
דור: אנחנו אכלנו את הראש, אנשים עדיין לא שמעו את הפרק הראשון שלנו.
עדי: כמה זמן אנחנו?
דור: אנחנו איזה שעה 35, משהו כזה.
עדי: חשוב לציין שדור כאהן מחזיק בשתי דירות כרגע
דור: נכון. אני כמו בעל דירה בתל אביב.
עדי: פתאום מתחילים להתקשר אליך, אחי, אני צריך דירה בזה, בטח, אחי. בוא, אני מראה לך.
דור: בטח, בוא, אני מתווך.
דור: מה את רוצה להגיד לסיום? את רוצה לקרוא למשהו? את רוצה..זה?
עדי: לא, אני ממש, קודם כול מאוד נהניתי, זה עשה לי טוב. אפרופו, לעשות דברים שעושים לך טוב, זה עשה לי ממש טוב.
דור: תקליטו פודקאסט עם חברים שלכם, זו העצה שלנו לתקופה הזאת.
עדי: תעשו דברים.
דור: כן. תקליטו פודקאסטים
עדי: כן. תקליטו פודקאסטים
דור: אל תרגישו לא נעים.
עדי: ותכתבו הכל, תכתבו תגובות.
דור: הכל בסדר. כולם מאמינים לכם שאתם עצובים.
עדי: וזה סבבה לצאת לדייטים.
דור: ושאתם… וזה סבבה לצאת לדייטים. אפילו איתי.
עדי: ולעשות סקס. בעיקר איתך.
דור: סתם, לא. אבל...
עדי: ולעשות סקס.
דור: אני לא יודע כמה יש לי כוח לדייטים. וזה בסדר לעשות סקס.
עדי: לעשות סקס זה סבבה, כן.
דור: כמו שאמרנו בתנוחות מכבדות.
עדי: כן, לא צריך להשתולל, כן? בלי השתוללויות, בלי להפוך, בלי להפוך עכשיו בדוגי.
דור: לא השתוללויות. לא להפוך, לא להסתובב, לא מראות עכשיו וכל מיני...
עדי: בלי צעצועים ואביזרים.
דור: ציבוריים, וצעצועים.
עדי: מיסיונרי בקטנה, הופ, עליתי זה, זה נכנס, לא, שמה לא.
דור: לא, לא, לא, לא, מנומס, מסומן.
עדי: גם בעיקר חשוב אולי רק בבוקר, כי כזה שהכול עוד כזה...
דור: דווקא הבוקר מרגיש לי יותר...
עדי: באפלה כזה, הכול כזה מטושטש, אתה עוד לא יודע מה קרה ככה. ואז, כאילו, אחר כך בערב זה כבר לא לעניין, אתה מבין את זה?
דור: הבנתי. בסדר, טוב, עוד פודקאסט תחת אש, ואנחנו מדברים על תנוחות של סקס.
עדי: בסדר, מה לעשות?
דור: אבל בסדר, אנחנו נתראה בקרוב, מה בקרוב?
עדי: כן, בטח שכן.
דור: אנחנו מקליטים עוד כאלה? אנחנו, נראה לי שכן.
עדי: אני אשמח מאוד.
דור: בשבילכם, אה?
עדי: רק בשבילכם. האמת שיש לי עוד כמה רעיונות לבגידה.
דור: אה, שמעתי שאת מקליטה עוד איזה משהו. בסדר, גם אני...
עדי: אבל בסדר, אנחנו ה-Basic. ההמצאה התחילה פה, לא לשכוח איפה שמעתם את זה. ראיתי שהרבה עכשיו עושים, זה מדהים.
דור: כן. ושוב, הרעיון הוא בסופו של דבר למוטט את שני הפודקאסטים שלנו.
עדי: את שלטון חמאס
דור: למוטט את שני הפודקאסטים שלנו ולהפוך לפודקאסט אחד.
עדי: אה, אוקיי, זה מה שאתה רוצה?
דור: אני לא יודע, נראה לי...
עדי: דור זה מחמיא לי
דור: זה מה שאני רוצה בסתר ליבי.
עדי: אם אפשר…
דור: אני עדיין לא, כמו הומו בארון, שהוא עדיין לא לגמרי שלם עם זה. אני גם הומו, לא, אני גם הומו בארון.
עדי: איך אפשר, גם הומו בארון. עדיין חושב…
דור: אבל אני גם עדיין לא שלם עם זה, שזה מה שאני רוצה.
עדי: וגם אפשר לפצל האזונות, סתם.
דור: מה זה לפצל? אה, כמו שעשינו אז.
עדי: סתם, אני צוחקת. אני צוחקת.
דור: תאזינו יותר אצל עדי
עדי: אני צוחקת לגמרי. כמו שאמרנו בהתחלה, אנחנו לא סופרים.
הפודקאסט נמצא גם בחוויית הדור כאן, גם בקול ששון, אנחנו לא סופרים.
דור: ואם זה לא הישראליות הטובה, אני לא יודע מה…
עדי: אז מה היא כן? יאללה, נתראה.
דור: יאללה, הלכתי לטנף את הסאבלט. ביי, חברים.
אה, תודה לאופיר כנר על הכל.
עדי: יאללה ביי
Comentaris