מרתון קוריאני. איציק יונה בשיחה עם תמר מרון-קושר, הנספחת הכלכלית של ישראל בקוריאה לסיכום מחצית קדנציה. איך זה להיות הנספחת אישה הראשונה במדינה הפאטריאכלית, מה סדר היום שלה, מה מחפשים העסקים הקוריאנים בישראל והאם זה מתאים לחברות הישראליות שמחפשות עסקים בקוריאה? איזה חברות ישראליות צריכות להגיע לקוריאה ויכולות להצליח. וכמובן - מה ההשפעה של המלחמה על העסקים.
תאריך עליית הפרק לאוויר: 18/07/2024.
תמר: לפעמים רואה אנשים שמגיעים לכאן מתוך איזשהי תפיסה שקוריאה היא כמו יפן, וקוריאה היא כמו ארצות הברית וקוריאה היא כמו אירופה. מי שמחפש כסף מהיר במכירה או בהשקעה, זה לא מול קוריאה בתפיסה שלי, ומהניסיון שלי יש.
[מוזיקה]
איציק: "הקוריאנים", פרק 41, הפודקאסט על אנשים ועסקים בקוריאה. אני איציק יונה. היום אנחנו מארחים במשרדי קבוצת "Yonaco" בפאנגיו טק… טקנו-ואלי, כמו שאומרים הקוריאנים, שזה הסיליקון-ואלי של קוריאה, את תמר מרון-קושר, הנספחת המסחרית של ישראל בסיאול, לשיחה לסיכום חצי קדנציה, שכן עברו בערך שנתיים מאז היא נכנסה לתפקיד שלה. שלום תמר.
תמר: שלום.
איציק: מה שלומך?
תמר: אני מצויין, כיף להיות כאן.
איציק: ברוכה הבאה. נדמה לי שאת הנספחת הישראלית הראשונה. נספחת, נספחת ולא נספח, מאז ומעולם בקוריאה, זה נכון?
תמר: נכון, זה נכון. זכיתי במכרז ועוד לפני שזכיתי כבר ידענו להגיד, שאני מתמודדת על תפקיד שלפניי רק גברים זכו ל… לקיים או לבצע. השאלה הזאתי תמיד באה עם בחינה, האם זה מורכב? האם זה טוב? האם זה רע? איך אני מרגישה? אני חייבת להגיד שבשבילי זה non-issue. אמנם אנחנו בחברה קוריאנית, שהיא חברה שונה מחברה ישראלית. אבל עבורי, קיבלו אותי לכאן בזרועות פתוחות, הצוות שלי, העובדים היקרים בשגרירות, וגם אנשי הקשר. בסך הכל אני מוצאת את עצמי כאן כמעט ולא עוסקת ב-ת' הנוספת.
איציק: אבל למעשה את ביקשת לשרת בקוריאה, כאילו, את ניגשת למכרז, את ביקשת לשרת בקוריאה, ומה חשבת על זה כשניגשת למכרז? זה לא היה? לא חשבת מה…
תמר: האמת, ניגשתי למכרז ברצון מאוד גדול. אולי צריך לקחת צעד אחורה. אז אני נספחת כלכלית של משרד הכלכלה והתעשייה הישראלית. לי זה היה מאוד ברור שאני רוצה לצאת לדרום קוריאה, זה היה יעד שממש, הוא היה הטופ, במקום הראשון עבורי ועבור המשפחה שלי. וגם כשבחרתי בזה כיעד שמאוד רציתי להגיע לכאן, הנושא הזה בכלל לא היה מהותי עבורי. כלומר, ידעתי שאני רוצה ללכת לאסיה. למקום מתקדם, מודרני, מקום שביקרתי בו בעבר. ורציתי ללכת למקום מלא באתגרים ועניין מקצועי. ו… אפשר להגיד אחרי שנתיים ש… צדקתי עד כה. כל ה-V המתבקשים מסומנים.
איציק: אז את אומרת, לך זה היה non-issue, שזה ברור, כי את בסוף חיילת ישראלית ואישה ישראלית שבו אין אישוז כאלה. אבל הקוריאנים שהם מסתכלים עלייך, רואים אישה אה… עם ילדים קטנים, שמשאירה אותם בבית, ויוצאת כל בוקר לעבודה, ומקדמת את ישראל, אז מרגע שהקוריאנים מבינים עם מי הם מדברים, מה התגובות שלהם?
תמר: אז האמת שלשמחתי זה עובד לטובתי. גם כי הייתי קצינה, רב סרן בצבא, וכמו שאנחנו שנינו יודעים בקוריאה, כל גבר מגויס לצבא מגיל 18, עם חריגים. ולכן זה כבר נושא ראשון שמעניין ומאתגר.
אני בוגרת שני תארים, אני מהנדסת גם. אז זה עוד נושא שנוגע בזה. והנקודה האחרונה, שאני בתפקיד רשמי בכיר מטעם הממשלה. כל הדברים האלה ביחד מאוד עוזרים לי כאן. ובסוף, כשאני פוגשת בחדרים מנהלים ומנכ"לים, לרוב זה גברים, מעטות הן הנשים בחדר, ועדיין מקבלים אותי בזרועות פתוחות. אני לא יודעת להגיד אם זה בגלל סוג האנשים שאני פוגשת. בסוף אני עובדת עם אוכלוסייה מאוד מסוימת, ולכן זה כנראה פחות תמוה בעיניהם. אבל עבורי החוויה היא די זהה. אני יכולה להגיד את זה לאורך רוב חיי, לא פגשתי באיזה שהם מקרים יותר מדי קיצוניים, וגם לא בקוריאה. אני מרגישה שזה פחות או יותר אותו הדבר, וגם יכול להיות שזה בגלל הסביבה שבה אני עובדת, בסוף.
איציק: ואיך, אה… אם כבר דיברנו על ילדים, את… את רואה איזה הבדל גדול בין לגדל ילדים בארץ ולגדל ילדים בקוריאה? יש לך, גם העובדים שלך, יש להם ילדים.
תמר: אין ספק, גם אתה גידלת פה בן. אין ספק שכנראה בכל מקום שהוא לא מדינת ישראל זה שונה. בטח בקוריאה שאין פה גנים יהודיים או דוברי עברית, אין לנו גן חב"ד, ולכן זה שונה בתכלית מעצם זה שזה בשפה אחרת. זה… כמו ששנינו מכירים - קוריאה היא במגמת קיטון. יש פה מעט ילדים. רואים את זה. רואים את זה בכל מה שנוגע לגידול ילדים. בכמות של חנויות של בגדים וחיתולים. בכמות של רופאים, שהיא הולכת ונהיית יותר ויותר מאתגרת. בכמות של בתי ספר וגנים. בצמצום של כיתות. אבל בגדול אני מאוד מרוצה כאן. כאילו אנחנו כמשפחה מרגישים שמקבלים אותנו בזרועות פתוחות. תמיד יש דודות ודודים במעליות שמחייכים לבנות וקוראים להם, בעצם אומרים "חמוד" או "יפה", "יפּוּדה", וכל מיני כאלה דברים. אז בגדול בגדול, למי שמחפש רילוקיישן עם ילדים קטנים, הוא ימצא כאן מערכת חינוך מאוד מתקדמת, אמריקאית ובריטית, המון הזדמנויות ושפע. אני זוכרת שקראתי בירחון שלכם - עלו עכשיו המכירות, בשנים האחרונות, ביותר מ-30% במכירות של ריטייל בגדי ילדים. ולא סתם, זה לא בגלל שיש פה יותר ילדים. זה פשוט כי יש פה יותר, לדעתי, מותגים ובגדים יותר יקרים לילדים. זה חלק מהנושא. זה חלק מזה שנותנים לילדים מקום מרכזי, ובכל ילד משקיעים המון.
איציק: כן. מזריקים להם הרבה. נדבר קצת על עסקים. הייצוא הישראלי לקוריאה הסתכם ב-2023 ב-1.1 מיליארד דולר. היבוא היה קצת יותר מפי שתיים. זה בעצם המגרש משחקים שלך. איך את מגדירה את התפקיד שלך? כי בעצם את נציגה של משרד הכלכלה והתעשייה ומנהלת את הנספחות פה. מה, כשאת קמה בבוקר, את אומרת, מה… מה התפקיד שלי? מה אני צריכה לעשות?
תמר: אז אולי צריך רגע לדבר על מה התפקיד של נספחויות כלכליות. כמוני יש לי קולגות בבערך עוד 45 מוקדים בעולם. לנציגויות האלה, התפקיד שלנו מאוד ברור. אנחנו חלק ממנהל סחר חוץ, והתפקיד שלנו הוא לעזור ליצוא הישראלי. אנחנו פוגשים אנשי עסקים שמייצאים שירותים וסחורות, ואנחנו מסייעים גם במשיכה של השקעות זרות לישראל. אם זה השקעות בקרנות הון סיכון, או השקעות ישירות בסטארטאפים. לכן המשימה היא מאוד ברורה, וכשאני מסתכלת על נתוני הסחר של שנה שעברה, שנה מאוד מעניינת בעיניי. גם, אפשר לציין שבאותה שנה, זו השנה הראשונה להכנסה לתוקף של הסכם הסחר בין המדינות. מצד שני יש תהליכים שהם תהליכים בינלאומיים וגלובליים, תהליכים גיאופוליטיים. בסוף, בכל העולם אנחנו רואים שינויים ותמורות, וגם בכל הסחר הישראלי. עוד לפני מאורעות אוקטובר והכניסה למלחמה הקשה, אנחנו ראינו שיש שינוי במדינה. וכאמור, בסוף השנה לאחר המלחמה, אין ספק שהיצוא והיבוא נפגעו במידה מסוימת.
לכן, מבחינתי, גם אם הנתונים היו מדהימים וגם אם הנתונים פחות טובים, המשימה שלי היא מאוד ברורה. אני קמה בבוקר, במטרה לענות לטלפונים ולאימיילים של חברות ישראליות שרוצות לעבוד בשוק הקוריאני, שרוצות לשווק לקוריאה את המוצרים שלהם. שמחפשות שותפים מקומיים ומחפשות לקוחות. ולכן תמיד יהיה מקום להשתפר ותמיד יהיה מקום לגדול.
איציק: אז את קמה בבוקר, איך נראית… איך נראה היום שלך? ממה הוא מורכב?
תמר: אז קודם כל אני שותה קפה. ואחרי הקפה אני פוגשת צוות של ארבעה מנהלי פיתוח עסקי מקצועיים. הצוות שלי הוא צוות מאוד מאוד ותיק. ארבעת העובדים אצלנו במשרד מחולקים לפי הסקטורים השונים: זה סייבר, בריאות, IT, אוטומוטיב, מפעלים חכמים, פינטק, השקעות. ממש מגוון מאוד גדול של סקטורים. כל אחד מהם הוא בעל ניסיון מאוד גדול ביצירת חיבורים בין קוריאה לישראל ובין ישראל לקוריאה. ביחד אנחנו בדרך כלל עושים ישיבת צוות, בודקים איזה פניות יש לנו פתוחות, איזה חברות מגיעות בקרוב, איזה כנסים ומשלחות אנחנו עומדים לפניהם. עיקר העבודה שלנו היא לשווק את מדינת ישראל לקוריאה ולייצר חיבורים על ידי פגישות B2B.
אנחנו משתדלים להוריד את הקלישאות ואת הנוסחאות לפרקטיקה. המטרה היא בסוף שאתה כמנכ"ל של חברה או כמנהל פיתוח עסקי, תשב לפגישה, אם זה בזום ואם זה פיזית בתל אביב או בסיאול, לפגוש את הקולגה הנכונה שלך. זה יכול להיות לקוח פוטנציאלי, זה יכול להיות שותף עסקי. ולכן מרבית היום שלנו מתנהל סביב… התנהלות סביב שיחות טלפון ופגישות עם צד קוריאני ועם צד ישראלי. זה קצת אה… נשמע מצחיק אבל רוב היום שלנו אנחנו לא מול מחשב אלא מול אנשים. אנחנו מכירים חברות, אנחנו שומעים על הצרכים שלהם. אם זה חברות קוריאניות שמחפשות סקאוּטינג בעצם בישראל. ואם זה חברות ישראליות שמחפשות את ההתאמה פה בשוק הקוריאני. אנחנו עושים המון הכנות לקראת תערוכות וכנסים. חודש שעבר היה חודש מרכזי בעבודה שלנו. השתתפנו ב-3 אירועים שונים פה בקוריאה, בשלוש תערוכות גדולות. אבל בדרך כלל אנחנו, לפחות אחת לחודש, נוכחים באיזשהו תערוכה או כנס, עם חברות ישראליות שבאות לשווק את עצמן בסמינרים, בביתנים ובפעילות מעבר לאותו אירוע. ככה שרוב היום שלנו הוא בין שיחות עם קוריאנים לבין שיחות עם ישראלים, במטרה לעשות את הפיתוח העסקי הטוב ביותר שאנחנו יכולים.
איציק: אז בעצם, בואי נסתכל על זה ככה בצורה כלכלית. כלכלה מורכבת מביקושים והיצעים. את חתומה על היצוא הישראלי לקוריאה והיצוא מורכב בעצם מביקושים קוריאנים, ומהיצע ישראלי. בואי נדבר… בואי נסתכל רגע אחד על כל אחד מהצדדים האלה. הקוריאנים, הם מסתובבים, באים אלייך, אומרים "אנחנו רוצים" מה? מה נמצא ברשימת מה שאנחנו קוראים ב-wishlist שלהם? מה הם מחפשים אצלנו?
תמר: אוקיי, אז אני רק אגיד שהלוואי שאני הייתי אדם אחד שהוא חתום על הדבר הגדול והמופלא הזה. אבל אני חלק מאקו-סיסטם מאוד מאוד גדול. שאת זה, כמו שלימדו אותי, אי אפשר לקחת את זה לא למקום של הצלחה ולא של כישלון. אנחנו קטליזטור, אנחנו מקום שנועד לפתוח דלתות אבל אי אפשר להגיד שאני חתומה על זה.
אז אם אנחנו מסתכלים על הרצון הקוריאני ומה הם מחפשים בעצם בישראל. צריך להגיד שבעיניי זה תקופה מאוד מעניינת. כי השוק הקוריאני נפתח יותר ויותר ונחשף יותר לישראל. אם אתה עכשיו יושב עם אנשי עסקים קוריאנים, ישראל היא לא השוק יעד הראשון שקופץ להם לראש. וצריך רגע לחשוב בראש קוריאני. אז הדבר הראשון והמאוד ברור, זה שקוריאנים חושבים על קוריאה. שפה יש יזם, שאני פוגשת סטארטאפים, הם בעיקר חושבים על השוק הקוריאני. שלב הבא בתור אם הם מסתכלים על היציאה החוצה מקוריאה, שלא כולם מסתכלים על זה, הם בדרך כלל יסתכלו על ארה"ב, על יפן ועל סין. שלב שהוא קצת יותר מתקדם מזה בעיניי, הוא להסתכל יותר על אסיה פסיפיק, ולעיתים גם קצת על אירופה.
אלה בעיקר האזורים שאני נגלית אליהם, באזורים של היותר "טקים", באזורים של ההשקעות. אגב, גם ביבוא קלאסי. כשאני פוגשת יבואני יין ומזון, ואני פוגשת הרבה כאלה כדי לעזור לחברות הישראליות, הם בסוף מסתכלים איפשהו על האזור שקרוב להם, שזה הגיוני ברמה הלוגיסטית וברמת עלויות, או על ארה"ב ואירופה, אזורים שהם מפורסמים, והם מוכרים לרוב מדינות העולם. אז זה, ככה כדאי שנזכור.
עכשיו כשאנחנו מדברים על ישראל, כן יש פה איזשהו הזדמנות מסוימת ואיזשהו גידול. אני לא יודעת אם אתה מרגיש את זה, כי אתה נמצא איתנו הרבה שנים פה בתווך של בין ישראל לקוריאה. אני מרגישה שיש איזשהו רצון הולך גדל ויש חשיפה שהולכת וגדלה, מהצד הקוריאני לישראל. גם קצת במידה מסוימת מישראל לקוריאה. אה… אני לא יודעת אם אתה תסכים איתי.
איציק: אבל באיזה תחומים? באיזה תחומים את רואה…
תמר: אז יש…
איציק: …את השינוי הזה? את ה…
תמר: אז אני חושבת שכבר הרבה מאוד שנים, התאגידים הגדולים: סמסונג, LG, יונדאי, מסתכלים אל תוך ישראל, יש להם נציגויות בישראל, הם משקיעים בחברות, הם רוכשים חברות. אבל עדיין, אני… אפילו שם אני חושבת שזה הולך וגדל, ושיש עניין, ללא ספק, בכל האזורים ה"טקים". מעבר לגדולות, שכולם מכירים, יש המון מותגים קוריאנים שבישראל פחות מכירים: לוטה, GS, CJ, מותגי ענק בשפה הישראלית. ואחר כך יש גם מותגים שהם קצת יותר קטנים, ובטח כל עולם ה-SMEs או… אני יותר מסתכלת על הבינוני לגדול, חברות שבאמת יכולות להתמודד עם סחר בינלאומי ועם יבוא.
בסוף, זה מאוד מגוון. כמעט כל גורם שני שמדבר איתנו, מדבר איתנו על עולמות ה"טקים", עולם הרובוטיקה, Generative AI, AI, ללא ספק, ממש נמצא בקדמת הבמה. טרנד מאוד גדול בשנתיים שלוש האחרונים זה עולם ה-Quantum Computering, שהוא נכנס מאוד חזק, אמנם לא לכל מקום ועוסקים בו בצורה מצומצמת בכל התאגידים הגדולים, בממשל ובאקדמיה, וגם זה תחום שנהיה קצת על הבמה. סייבר ופינטק, אין ספק. בריאות ופתרונות בעולמות הבריאות, מדנטל ועד פמטק, אנחנו נחשפים לצרכים מגווניים של הבתי חולים כאן והיבואנים.
אההמ… אני מפחדת לשכוח משהו, כי באמת אפשר להגיד שכל עולמות ה-טק יש בהם עניין מסוים. הקוריאנים פתוחים מאוד לגלות פתרונות וחברות שמציעות שירותים, ואני חושבת שלישראל יש גם המון מה להציע.
איציק: אז בעצם, אם אנחנו נסיים את זה תחת משפט אחד. אז זה עניין של הקוריאנים הוא בטכנולוגיה הישראלית?
תמר: אני חושבת שלרוב זה המון עניין בטכנולוגיה.
איציק: אוקיי. אז אם… ואם נסתכל רגע אחד על הצד השני, עכשיו יש לך… את מקבלת… פעם, אני לא זוכר כבר איזה נספח אמר לי שהוא מקבל כל חודש, איזה כמה עשרות או כמעט מאות של פניות מחברות ישראליות שהן רוצות להיכנס לקוריאה. מי אלה האנשים האלה? מאיפה הם באים? מאיזה עולמות?
תמר: אז אני חייבת להגיד שזה ממש מגוון. אנחנו מקבלים פניות בגדול של בין עשרות למאות בודדים ברבעון. זה בערך המדד שלנו. אנחנו מקבלים פניות באמת בכל אמצעי אפשרי. אם זה מערכת ה-ERM, שזו מערכת אינטרנטית, חינמית, שכל יבואן, סליחה, כל יצואן יכול לפנות אלינו ישירות, לא צריך להכיר אף אחד, פשוט צריך לשלוח פנייה. ואם זה באימיילים או בטלפונים אפילו. זה יכול להיות מיקב גדול בישראל שפנה אליי ממש לאחרונה, ועד חברה שמציעה פתרונות למיפוי תת קרקעי, ללא צורך באמצעים פולשניים. זה באמת מגוון מאוד.
אני חושבת שאם נלך רגע צעד קדימה ונשאל את עצמנו, "איזה חברות נכון שיפנו אלינו?" ו"איזה חברות נכון שיסתכלו על השוק הקוריאני?" זה צריך להיות חברות שקודם כל יש להן את האורך רוח. עבודה עם השוק הקוריאני לוקחת זמן. אני כל פעם אומרת את זה, זה לא ספרינט, זה מרתון. מי שמחפש כסף מהיר במכירה או בהשקעה, זה לא מול קוריאה בתפיסה שלי, ומהניסיון שלי יש. לוקח זמן. סייקל מכירה כאן הוא ארוך יותר לדעתי מהממוצע, אהה… זה דבר ראשון. ודבר שני, גם ככה בדרך כלל חברות מגיעות לפה פעם ראשונה, והן צריכות לעשות תהליך. הן צריכות למתג את עצמם, למצוא שותף מקומי, ולבנות אסטרטגיה לאופרציה שלהן כאן. כי גם אחרי שמוכרים, יש פה ציפייה לאפטר סרוויס רציני מאוד, בשעות הקוריאניות, בשפה הקוריאנית, בזמינות, שאי אפשר כל כך לעשות את זה מישראל בעיניי. כלומר, עכשיו שאנחנו מדברים, זה כבר אמצע היום בישראל, אבל אצלנו תכף היום פה נגמר. וככה מתחיל היום שלנו, הרי בקוריאה, כשהוא אמצע הלילה בישראל. אז כשביום שני בבוקר מתחיל פה כל העבודה, בארץ כולם ישנים. ככה שתמיד אני מזכירה לכולם, גם אם אתם מוכרים, צריך שיהיה לכם שותף שיעזור לכם, בכל עולם התמיכה, והאפטר סרוויס כמובן, והאפטר סייל.
אז אני חושבת שהשאלה פה היא "מי כדאי שיגיע לכאן?" זו חברה שמבינה שזה ייקח זמן. כלומר יש לה את המשאבים, ואת האורך רוח לכך. חברה שהמוצר שלה כבר מוכר, והוא בשל להיכנס לשוק נוסף. שהם יכולים לעשות את ההתאמות שנדרשות לשוק הקוריאני. אם זה ברמת השפה. אבל לא רק, גם ברמת האריזה. בקוריאה, כל מוצר שנקנֶה, ארוז בשלוש אריזות, בשקית הכי יפה, בצבעים הכי יפים, בצורה הכי מכובדת. אני יכולה לתת דוגמה, שיצא לי לראות כאן תמרים, וארזו אותם כמו בונבוניירה. כל תמר ארוז בצלופן קטן, בתוך מין כזה נייר בונבוניירה, בתוך קופסא יפיפייה. אני לא כל כך הבנתי מה אני מקבלת. הייתי בטוחה בכלל שזה שוקולד, אבל אז ראיתי שזה תמרים. בארץ אנחנו קונים את זה במשקל בשקית. אז זה קצת ככה, לסבר איך זה נראה. ככה שההתאמות הן מאוד מגוונות. אם זה בעולם התוכנה, צריך להתאים את ה-UI-UX למשתמש הקוריאני, לצבעים שהם יותר נכונים, לצדדים הנכונים, לשפה כמובן. ואם זה מוצר פיזי, אז זה צריך להיות ארוז בצורה הנכונה.
זה בהסתכלות כללית על האסטרטגיה שלך כשאתה מגיע לכאן, האם נכון לך לבוא לקוריאה? צריך לחשוב על זה, בעיניי, האם יש לנו את הזמן לקחת לתהליך הארוך הזה והסבלנות? האם יש לנו את המשאבים לעשות את זה? והאם המוצר שלנו נמצא היום בשלב, שהכי נכון שלנו להגיע? ניתן עוד דוגמה בהקשר של המוצר, אני חושבת שחברות שיודעות לבוא ולהגיד מי הלקוחות המשלמים האחרים שלהם, ניקח את זה לעולם הסייבר. איזה בנקים אחרים בעולם משתמשים במוצר? איזה מוסדות אחרים רכשו ממני את המוצר? בעיקר שמות גדולים וידועים מארצות הברית, מאירופה ומישראל, עשויים לעזור. לעבוד עם לקוח גדול בארצות הברית יעזור לך מאוד במיתוג שלך, ובכניסה לקוריאה.
לכן הייתי מציעה תמיד, לא משנה איזה מוצר מוכרים, לחשוב באיזה שלב המוצר שלי והחברה נמצאים, והאם באמת נכון להגיע לקוריאה. כי הגעה לקוריאה עשויה לייצר הצלחה ענקית. יש פה שוק של 52 פלוס מיליון איש. ובנוסף לזה זה לא רק הכוח שוק פה, יש גם תאגידי ענק, שהתאגידים האלה מהווים, בעיניי, קפיצה גדולה וכפולה. כי לעבוד עם מותג, ולהכניס למוצר מדהים של סמסונג או של LG או של יונדאי, את הרכיב שלך או את התוכנה שלך או את החומרה שלך, בסוף, זה מכפלות של הרבה יותר מהאוכלוסייה שקיימת רק פה בקוריאה.
איציק: אז מה את אומרת ל… הלוא רוב הטכנולוגיה הישראלית, זה בסופו של דבר סטארטאפים. ורובם הגדול עדיין לא בשלב שהם מכרו מעבר לכל מיני POCs כאלה ואחרים. וחלק גדול מהם רוצים להגיע לקוריאה, כי קוריאה זה כאילו הפך להיות הלקוח הגדול של הטכנולוגיה. מה את אומרת לכאלה שבאים, שפונים אלייך?
תמר: אני חושבת שזה משהו כמו 60-70% מהפניות הם איפשהו באזור הזה. במגוון מאוד גדול, מסטארטאפים בתחום האוטומוטיב, עד סטארטאפים מדהימים בעולמות הפודטק, זה נורא נורא תלוי באיזה שלב אתה נמצא ובאיזה סקטור אתה נמצא. כי דין סקטור אחד הוא לא דין סקטור אחר. כלומר, יש אזורים שנכון לבוא לפה עם מוצר שכבר סיימנו R&D וכבר התחלנו מכירות. מכירות עדיין לא מדהימות אבל התחלנו. לעשות POC, להראות יכולת ולהיכנס לשותפות אסטרטגית מדהימה. מצד אחד. מצד שני, יש אזורי השקעה. יש לנו פה הרבה דוגמאות ל-VC קוריאני, ל-CVC קוריאני, ולקבוצות פיננסיות שמשקיעות ישירות בסטארטאפים ישראלים. לכן לפעמים האזור הזה של ההשקעה, הוא הסיבה לבוא לפה ודווקא לא המכירה.
ויש פעמים שאני ממליצה לחכות רגע ולחשוב שנייה, האם זה באמת מסתדר באסטרטגיה של החברה. כלומר, היה לי פה ממש כמה מקרים לאחרונה, שהתאמת המוצר לשוק עלתה לחברה חודש פיתוח של עשרה אנשים. עדיין, יש פה הזדמנות כל כך גדולה שעשויה לקרות, שכדאי לחשוב על זה ולא לבטל את זה על הסף. אבל כמו שאני תמיד אומרת, בסוף, אני יכולה להמליץ, אני יכולה לשקף את מה שאני רואה, מה שהצוות שלי רואה, זה בסוף ההחלטה של החברה ושל ההנהלה שלה.
איציק: אז בעצם אם אנחנו מסכמים, הביקוש הקוריאני, אני שם בצד רגע את הצד של ההשקעות, שזה סטרים אחר של כסף ושל דברים, הקוריאנים מחפשים טכנולוגיה, ולא… והם בצד השני מה שאני שומע ממך, זה שהצד של ההיצע לא כולו מורכב מטכנולוגיה, שזה יכול להיות אוקיי, יכול להיות לא, אה… אבל זה… לא משם ניוושע, וכל אלה שבאים מהטכנולוגיה, חלק גדול מהם לא מתאימים.
תמר: לאו דווקא. כי אני חושבת…
איציק: כי אני אגיד לך מה אני שואל, יש פה שאלה שנמצאת, את יודעת שאני, כשצריך להיות ביקורתי, אני לפעמים ביקורתי. אני חושב שהביצועים של היצוא הישראלי לקוריאה, בלהיות דיפלומטי, לא טובים. לא טובים, כי לפני עשר שנים היינו בתיקו 730-730 עם קוריאה. אנחנו צמחנו למיליארד, והם צמחו ל… לשתיים וחצי.
תמר: אתה מדבר על היצוא הכולל.
איציק: כן, היצוא הכולל הקוריאני, צמח מ-730, אני לא… אני לא רוצה לשלוף סתם את השנה. היום הוא בסביבות שתיים וחצי מיליארד דולר. ואנחנו עשינו את הצעדים הקטנים האלה והגענו למיליארד דולר בשנה, ב-10 שנים, או ב-12 שנה. עכשיו זה גרוע. לא שזה טוב, זה ממש גרוע. אה… ואני… והשאלה שאני חושב שכולכם צריכים לשאול את עצמכם, זה למה? ויש פה ב… חלק מההסבר שנתת, מסביר בעצם למה. הביקושים הקוריאניים הם לטכנולוגיות, אבל לטכנולוגיות בשלות. ההיצע שמגיע מישראל, הוא יכול… חלקו הגדול הוא של טכנולוגיה, אבל לא בשלה מספיק, והחלק השני הוא nice to have, זה לא בדיוק מה שהקוריאנים… תמרים הם קונים גם מדובאי, בואו, בואו נעשה רגע סדר ב… זה. את יכולה להסכים עם כזה…?
תמר: אז אני לא בדיוק מסכימה איתך.
איציק: אוקיי.
תמר: אני חושבת שקודם כל ההשוואה היא לא הוגנת. עצם… המדינות שאנחנו משווים פה, פשוט גדול ושונה מדי. קוריאה היא מדינה תעשייתית שבנויה על מספר עשרות של חברות ענק, שכולנו מכירים וצורכים את המוצרים שלהן. השוק הישראלי מאוד אוהב מוצרים מקוריאה, כי הם מוצרים עם מהימנות יחסית גבוהה, במחיר יחסית נוח, ועם גיוון מאוד גדול. לכן אני חושבת שמעצם זה שקוריאה גדלה אמנם משנת 48' בדיוק כמונו מהעצמאות שהם יצאו אליה, אז יש קווי דמיון. אנחנו סוג של איים באזורים שלנו. שתי מדינות עם שטח לא כזה גדול. אוכלוסייה, תלוי מאיזה זווית מסתכלים, אבל גם לא כל כך גדולה. וכמובן אין משאבי טבע. לא בישראל ולא בקוריאה, אין לא יהלומים ולא זהב וגם לא שמן ונפט. ולכן, אנחנו דומים ואנחנו ממש לא דומים.
בישראל צמחנו, אני לא צריכה לספר, אני מניחה שאתה והמאזינים מכירים, מלייצא תפוזים ללייצא שירותי סייבר ושירותים מאוד מתקדמים של עולם ההייטק. היבוא והיצוא שלנו מאוד שונים היום ממה שהם היו לפני 10 שנים וגם לפני 50 שנה. וגם את זה אפשר להסתכל על קוריאה מצד אחד. מצד שני בקוריאה, נוצרו מעצמות של תעשיות ענק, תעשיות של סמיקונדקטורים, תעשיות של מספנות, תעשיית רכב ואוטומוטיב. הרבה לא יודעים, אבל מכאן יוצאות ספינות ענק, אוניות ורכבות לכל העולם. יש פה תעשיות ענקיות, של כל מה שקשור לעולם האלקטרוניקה, גם LG וגם סמסונג ולא רק. לכן, ההשוואה עצמה היא קצת בעייתית עבורי. כי אנחנו לא מתמודדים, ולא משווים תפוזים לתפוזים, אנחנו משווים פה, תפוזים לתפוחי אדמה אפילו, אנחנו כבר לא באותה ספֶרה.
איציק: אנחנו יכולים להצליח יותר מהם. כי מה בסוף הם מוכרים? ברזלים. אם את מסתכלת על כל התעשיות הקוריאניות המצליחות, בסוף זה hardware. ואנחנו אלופי העולם, בכל מה שקשור לעולמות ה-software, ואנחנו לא מצליחים ל… הדבר הכי יפה להשוות זה אותנו מולם, הם… התחלנו באותו מקום.
תמר: אני חושבת שזה השוואה קצת כוללנית. כי בסוף בקוריאה יש תעשיות של צ'יפים מדהימים וזיכרונות, וטכנולוגיות פורצות דרך. באמת, האלקטרוניקה הכי הכי שאנחנו פוגשים הרי היום, שעומדת באותו סטנדרט של מוצרים אמריקאים וגרמנים ויפנים. ככה שאני מבינה את נקודת המבט שלך, אבל אני כנראה קצת פחות צינית וביקורתית. אני חושבת שלישראל יש לאן לגדול. אנחנו מדינה צעירה, עם אוכלוסייה קטנה שרק מוכיחה כל פעם מחדש את האיתנות ואת היכולות. אני גם חושבת שמהניסיון המועט שלי יש כאן, בין ישראל לקוריאה, סך הכול שנתיים, יש המון דוגמאות טובות, לטכנולוגיות ומוצרים מדהימים שמגיעים מישראל, ומצליחים למצוא את השותפים הנכונים בקוריאה. לגדול, להתפתח, להיכנס למוצרים גדולים שיהיו בכל העולם, וגם להימכר, שגם זה אחלה הזדמנות. לכן אני באופן אישי פחות מקבלת את ההקבלה. זה קצת מרגיש שזה הגיוני, כי זה מדינות יחסית קטנות ועצמאות באותם שנים. סוג של אי. אבל זה לא באמת.
איציק: זה לא השוואה.
תמר: בסוף, קוריאה היא הכלכלה במקום ה-14 היום בעולם. הם קצת ירדו אמנם, וגם זה בעקבות בעיות בצריכה הבינלאומית, ותמורות גיאופוליטיות בכל העולם. אבל עדיין, הם צמחו להיות כלכלה כזאתי, לא רק בגלל שהם מוכרים ברזלים, הם מוכרים הרבה מעבר לזה. המוצרים הקוריאניים מככבים היום בכל מקום בעולם, הם נמכרים לכל המדינות. בעוד שאנחנו בישראל צריכים להתמודד עם סיטואציה גיאופוליטית מורכבת, עם קשיים לוגיסטיים. בכל מקום שמייצאים מישראל, בסוף הגישה היא מורכבת, עם הרבה מאוד אתגרים שיש לייצוא הישראלי. ועדיין, אנחנו מראים הישגים בכל מה שאנחנו עושים, גם בזמן מלחמה.
איציק: אוקיי. אני כמדינה, אם הייתי מדינה, הייתי מנסה ללמוד, קוריאנים לקחו את כל היפנים שמכרו לנו לפני 20 שנה, ונתנו להם בעיטה, זרקו אותם הביתה, וכשאני הייתי קטן, כל הטלוויזיות היו טושיבה, וכל המכוניות היו סוזוקי. והייתי מנסה ללמוד, מה הם כן עושים שאני לא יודע לעשות. אני, יש לי את התשובות שלי, אבל זה ככה, במנהלת סחר חוץ תדונו בעניין הזה. אז מה בעצם הטעויות… הלא ישראלים בהגדרה באים לפה בשביל לעשות טעויות. הלוא, זו המשימה הראשונה שלהם, ורק ככה הם לומדים. זה הניסיון שלי, לא… לא ניסיון גדול, אבל לפחות מהמקרים שעברו דרכי. מה הטעויות הנפוצות שישראלים עושים שהם באים לכאן?
תמר: אני חושבת שזה קשור למה שדיברנו עליו מקודם. אני חושבת שעצם ההגעה לכאן צריכה להיות בזמן הנכון. זה בסדר לבוא לפה כדי לחקור, ללמוד, להגיע לאיזשהו כנס גדול, ולהציג את המוצר, או אפילו לא להציג, לבוא בשביל לעשות פגישות, ללמוד את השטח, ללמוד מה קיים בשוק, מי התחרות, איזה התאמות צריך לעשות. בעיניי זה אחלה של הזדמנות, וזה אפילו הצלחה במידה מסוימת. כי לבוא לפה כדי לדעת שלא כדאי להגיע, בעיניי זה חסכון מאוד גדול כספי. זה חוסך את הזמן של האנשים ואת המשאבים. לכן, עצם מועד ההגעה, לפעמים הוא המכשול הראשון. לפעמים אני רואה אנשים שמגיעים לכאן מתוך איזושהי תפיסה, שקוריאה היא כמו יפן, וקוריאה היא כמו ארה"ב, וקוריאה היא כמו אירופה. בלי להבין שכל שוק, יש בו את ההזדמנויות, ויש בו את האתגרים, ולכן צריך להתאים את עצמנו לשוק ולחשוב מתי המועד הנכון. אה… לכן בעיניי זה אחד הנקודות המרכזיות. הדבר…
איציק: זה בעצם בשלות, אני קורא לזה בשלות.
תמר: בשלות.
איציק: והכרה, הכרה מוקדמת של השוק.
תמר: אז זה שתי דברים שאני… הנקודה השנייה שלך זה הדבר הבא בדיוק שרציתי לדבר עליו. כשמגיעים לקוריאה, הרבה פעמים מגיעים מתוך הבנה, של מה זה סמסונג, יונדאי, ו-LG לרוב. ולא בודקים מה יש מעבר לכך. והיום עם הכלים שיש באינטרנט, עם כל ה-GEN AI, ואפילו ויקיפדיה וגוגל פשוטים, בחצי שעה אפשר לקרוא וללמוד על החברות המובילות, על ההזדמנויות הגדולות, הפחות גדולות, על האתגרים. מאוד חשוב לעשות את העבודה המכינה. אני גם מזמינה את כולם, יש המון חומרים שאני מפרסמת, בבלוג מנהל סחר חוץ. מדריכים, מדריכים בעולם הקוסמטיקה, מדריכים בעולם הבריאות, שמסבירים על רגולציות. הרבה מאוד כלים. ביחד פרסמנו מדריך עסקי, יש חומרים שאתה פרסמת וחברות נוספות אחרות.
כדאי לעשות את העבודה הזו. ללמוד, לקרוא ולהבין לאן נכנסים. גם בפן של עשיית העסקים, איך עושים כאן עסקים, על האתיקות והנורמות. וגם עם מי כדאי לעשות עסקים. זה לא תמיד רק סמסונג.
איציק: כן, ומה שמעניין, שפעם הייתי אומר שכל ישראלי יש לו חבר בסמסונג. רק שהחבר עובד באיזה חברה שמייצרת משחות שיניים, בדאיגו, ואין לו שום קשר לכל חצי מיליון או 700 אלף העובדים האחרים בסמסונג. אז בוא, בוא נסתכל קצת על, על ענייני השעה. מלחמה. מה נראה לך, ועכשיו כבר מלחמה כמעט עוד מעט שנה, מה ההשפעה של המלחמה על העסקים?
תמר: אין ספק שיש השפעה. מעצם זה, אני זוכרת שהיו חודשים שחיפשתי אנשי קשר שלי בחברות, בתעשייה הישראלית, ולא מצאתי אותם, ואז ידעתי שהם במילואים. ועד זה שכולנו רואים שהאינדיקטורים הכלכליים של ישראל הם השתנו. אני רוצה רגע לדבר על הצד הקוריאני, אנחנו די ברי מזל להיות כאן, כמו שאתה ואני יודעים. בקוריאה כמעט ואין תקריות של אנטישמיות. אני לא רוצה להגיד שאין, כי אני אישית לא חוויתי, אבל אי אפשר לשלול דבר בסוף על הסף. באמת, זו מדינה שבסוף לא עוסקת כל כך במה שקורה בישראל. עסקו מאוד בתחילת הדרך. יש כתבות, יש תוכניות בטלוויזיה, אבל לקוריאני הממוצע, זה לא נמצא על השולחן שלו, זה לא מעסיק אותו. בסוף, אם הוא הכיר את ישראל לפני, יש לו חברים בישראל, אז הוא ידאג להם. מרבית הקוריאנים לא מכירים כל כך את ישראל. מכירים את ישראל מהתנ"ך ומהנצרות, מכירים את ישראל מכמה מוצרים טובים שהם מכירים, וכאומת הסטארט-אפ, כי הם קראו את הספר שתורגם לקוריאנית. ולכן יש פה איזשהי הזדמנות. זו מדינה שאני באופן אישי לא מרגישה שיש שינוי או פגיעה מהותית בהסתכלות על מדינת ישראל. בשונה ממקומות אחרים. דברים שאנחנו רואים, הפגנות במדינות אחרות בעולם, העוצמה שלהם כאן היא בטלה בשישים. ההפגנות הן קטנות, הן זניחות, הן בשוליים. הן קיימות אומנם, יש שלטים, יש דגלים, יש הפגנות. אבל ברמה העסקית, אני לא יודעת לדבר על הרמה המדינית, אבל ברמה העסקית, אין ספק שאפשר לעבוד עם קוריאה וזה לא גורם שאמור לפגוע באיזשהי צורה ביבוא או ביצוא בין המדינות. נהפוך הוא, רוב חבריי דואגים מהמצב בישראל, מחכים לשלב שהם יוכלו לטוס לבקר, ומתעניינים בשלום אזרחי ישראל.
איציק: יפה. אז אין פגיעה בתדמית שלנו בקוריאה, שזה תדמית… זה אחד הדברים הכי חשובים בקוריאה וכל עוד מסתכלים עלינו כמדינה שאולי יש שם איזה war zone באיזשהו מקום אבל עדיין, זה לא משנה את הגישה שלהם לעסקים כלפינו. זה אני חושב הדבר הכי חשוב פה.
תמר: אני חושבת שאיפה שיש הזדמנות עסקית, אין בעיה. איפה שיש כבר עסקים, חברות שעובדות ביחד, יהיה בסדר. הכל עובד. אני מדברת נכון לעכשיו, אנחנו מדברים תחילת יולי 24'. אלוהים יודע מה יהיה בהמשך הדרך ולאן הדברים ילכו. אנחנו קטונו ולכן אני מדברת על המצב שאני חווה אותו. כרגע, בעיניי התדמית נמצאת, אה… לא במקום שהיא הייתה כמובן אבל עדיין ברמה העסקית אני לא חושבת שיש מכשול כמו שיש במדינות אחרות. אבל…
איציק: אין הרעה ב…
תמר: אין הרעה…
איציק: בשלב הזה.
תמר: אין, אין פגיעה, אין הרעה ואין שיפור לצורך העניין. אה… אבל שוב, זו החוויה האישית שלי.
איציק: כן. מה, את חושבת שיש השפעה כלשהי לעצירה של הטיסות הישירות של "קוריאן אייר"?
תמר: אין ספק שיש השפעה. קודם כל, העצירה של הקו תעופה הישיר של "קוריאן אייר" הוא תולדה של אזהרת מסע ממשלתית. ומעצם זה שיש אזהרת מסע, המשמעות היא שאין ביטוח. אז כשאתה רוצה להיות תייר ולטוס לישראל עכשיו, לסיור אה… סביב הנצרות, סיור מיסיונרי, לדוגמה, אתה לא תעשה את זה, כי אין לך ביטוח ואין לך טיסה, וכמו שאתה, איציק, ואני מכירים, התייר הקוריאני העסקי, או התייר הממוצע, רוצים לטוס ב"קוריאן אייר", רוצים לאכול אוכל קוריאני, מחפשים את השגרה הקוריאנית שלהם בישראל, ולכן אני חושבת שזה מייצר אתגר.
מעבר לזה שברמה העסקית, אני רואה גם את אנשי העסקים הישראלים, אנחנו משלמים מחיר על זה שאין קו תעופה ישיר, של זמן. זמן וכסף. ולכן זה מצמצם הזדמנויות. כי אם אנשים שהיו טסים לפה אחת לרבעון, עכשיו הם חושבים, ואולי הם טסים אחת לחציון. גם הצד הקוריאני כזה, יש צמצום, זה אני יכולה להגיד שאני מרגישה את זה, בנוכחות קוריאנית בישראל. אנשים שהיו טסים יותר לבקר בתערוכות, בכנסים, לפגוש חברות ואנשי עסקים, במידה מסוימת אה… עושים את זה רק באונליין יותר, אני מאמינה שברגע שהמלחמה תיגמר ו"קוריאן אייר" יחזרו, המצב יחזור לסורו [כך במקור].
איציק: אני תמיד אומר על "קוריאן אייר", אחרי כבר ניסיון של קורונה, של צוק איתן, של כל הזה, שהם תמיד מפסיקים ראשונים וחוזרים אחרונים. וטרחתי גם להגיד את זה לשגרירים קוריאנים ולכל מי שפגשתי, שאנחנו רושמים את זה, שלא יחשבו שרק הם מנהלים רשימות.
בתכל'ס אין ספק שלחיות בקוריאה זה סרט אחר, נכון? זה משהו ש… שלא רואים את זה. זה לא, זה לא ניו יורק, זה לא מנהטן, זה לא לונדון. עכשיו, אחרי שנתיים, יש איזה משהו, שירות או מוצר, שאת היית אומרת "כשאני יוצאת מפה, אני לוקחת אותו איתי לישראל, כי אני מאוד מאוד… הוא ירגיש לי חסר בישראל"?
תמר: וואו. אה… אז אתה ואני מנהלים המון שיחות, כמו שאתה יודע, ומתרפקים על געגועים לקוריאה שלך, לגעגועים לתל אביב וישראל שלי. אה… אני בטוחה שכשהזמן יגיע, יהיו המון מוצרים ושירותים ותהיה רשימה ארוכה. הדבר הכי מובהק זה קלות הדברים. לדוגמה, השירות של קופונג. המהירות שהדברים מגיעים לפתח הדלת שלך או לתיבת דואר שלך היום, היא מדהימה אותי. והשפע של המוצרים, כלומר, זה לא רק מזון, כמו שאנחנו רגילים בארץ משירותי שילוח מזון. זה ממש כל דבר, מנתקעתי, ממשהו שנשבר בבית, לצעצוע, מתנה ליומולדת שצריך לקנות, לבגד, לכל דבר. תוך כמה שעות הכל מגיע נקי, מסודר, ארוז, אם זה מוצר מזון, זה גם בצידנית עם קרח קר. אין ספק שיש לנו במה להשתפר בעולם הלוגיסטיקה בישראל. אה… אני חושבת שברמת מוצרים פרטניים, אז יש פה גם שפע של מוצרי מזון מאוד טעימים, שהייתי שמחה שהיו בישראל. וגם קוסמטיקה, בכנות. השפע של המוצרי קוסמטיקה, הוא הדבר הכי פשוט, קרם הגנה. קרם הגנה קוריאני הוא באמת סופיריור. יש פה, לדעתי, 20-30 סוגים שונים, לילדים, למבוגרים, ובישראל אין ספק שצריך קרם הגנה.
איציק: לנו יש רק אחד, כן?
תמר: אההמ… וכמובן שה-price tag, הנקודת המחיר פה, שהיא מאוד נמוכה. על אף שקוריאה נבחרה בדו"חות ה-OECD לאחרונה, ביוקר המחייה במקום הראשון וישראל במקום השני. אני לפעמים מתחבטת עם עצמי כשאני בסופר, כשאני במסעדה, מי באמת במקום הראשון ומי במקום השני. בעיקר כי פה יש לנו שפע מאוד גדול לבחור מתוכו. יש הרבה הזדמנויות ואפשרויות, בגלל שהשוק הוא יותר גדול. צריך להגיד, בסוף צריך להיות הוגנים. אני חושבת שאלה הדברים המרכזיים שאני חושבת. למה אתה הכי מתגעגע מהחיים בקוריאה?
איציק: אני ב… יעילות של כל השירותים, היא פשוט, זה משהו מטורף. יש לזה גם… יש לזה השפעה מאוד חזקה גם על הכלכלה של קוריאה ואיך היא נראית. אבל, תחבורה ציבורית, דיוק, זמינות, שירותים ממשלתיים. את יודעת כמה זמן לוקח להשיג אישור לאיזה קרם קוסמטי שאת מביאה מקוריאה לישראל? פה בקוריאה, יש להם רשימה, אתה פקיד שהתפקיד שלו לאשר יבוא מזון. מרגע שהוגשה הבקשה, יש לך 13 ימי עבודה, 12 ימי עבודה, לסיים ולתת אישור. לא עשית, תיזהר. עכשיו, הדבר הזה עובד. זה תוקע אצלנו את כל המדינה. זה לא תוקע רק אותך ואת הקרם שאת מנסה להביא, כי כל המדינה מתנהלת ככה. את לא יודעת מתי, את לא יודעת למה, את לא יודעת מתי יחזרו אלייך. יש פה סטנדרטים. את זוכרת שסיפרתי לך שהיה לנו בעיה עם משלוחים ב-EMS? יש פה תיבת דואר של הנשיא. שאם יש משהו שלא מוצא חן בעיניך ודפקו אותך ועשו לך, אתה כותב מייל ויש שם צוות שדואג לפתור לך את הבעיה.
ואנחנו ניסינו… היינו צריכים איזה משהו ל… מייצוא, כתבנו להם, תקשיבו, זה לא הגיוני שהשירות הזו לא עובד, אז מה אם יש מלחמה בישראל? אחרי שבועיים, שלוש, הם אמרו לנו, "עד סוף החודש זה נפתר". זה דברים שאצלנו… זה חלומות. אחר כך את אומרת שאני ציני, טוב. והדבר השני, כמובן, כל הנושא של אוכל. כאילו, פה בקוריאה, אני תמיד הייתי מסתכל על אנשים מאוד מאוד מבוגרים, כיוון שאני אוכל רק את האוכל הבסיסי פה. בן אדם מבוגר נכנס למסעדה, אוכל ומשלם פחות מ-20 שקלים. וזה אנשים מאוד מבוגרים. אין מצב כזה בישראל, אפילו לא בפלאפל.
תמר: נכון.
איציק: ופה זה פשוט, פשוט מרשים אותי, פשוט מרשים אותי.
תמר: אני חושבת שזה מדהים לראות עד כמה גם המצרכים לא מאוד יקרים, בעיקר הפירות והירקות יקרים. נגיד בשר לא יקר, אפילו מוצרי חלב לא יקרים. אבל יותר מדהים, זה שהאוכל המוכן, המוזמן או המסעדה, הוא מאוד affordable ברמה שמרבית האנשים שסביבי לפחות, 50% מהארוחות שלהם אוכלים בחוץ. זה פשוט יותר זול. סלט גדול מפנק עם ירקות, יכול לעלות כאן באזור ה-14 שקלים. ומצד שני, אין כאן חומוס טעים וטחינה טובה, שווארמה בטוח אני לא מצאתי, אה… או קוסקוס עם מטבוחה. אין את הדברים האלה כאן, אז גם בזה יש יתרונות ויש חסרונות.
איציק: זה נכון. טוב, דיפלומטית, את כבר, אפשר להגיד, כבר עברת את מבחן הדיפלומטיות. למה את חושבת שיש כל כך מעט נציגים ישראלים של חברות, לא דיפלומטיים, מישראל? הלוא בכל מדינה הכי נידחת בעולם, יש עשרות של ישראלים ופה אנחנו בקושי מגרדים את ה…
תמר: אה, אוקיי. לא, לא הייתי בטוחה.
איציק: ישראלים שנציגים…
תמר: אתה מדבר על ישראלים פה בקוריאה.
תמר: אני חושבת, אתה ואני דיברנו על זה כמה פעמים. זה נורא תלוי בשנה. כלומר, אחרי שיש איזה עסקת M&A גדולה, פתאום אנחנו רואים יותר נציגים. כשיש פתאום רכישה של מפעל פה בקוריאה, יש יותר נציגים. יש קצת תהליכים. אני חושבת שהיחסים בין קוריאה לישראל, הם בשלב בשלות די מוקדם ביחסים. כלומר, הדברים הולכים וגדלים, הולכים ומתעצמים. יש יותר עסקאות, יש יותר השקעות, יש יותר קשרים. אפשר לראות את זה ב-12 השנים האחרונות, פחות או יותר. לכן, אני חושבת שיש את השינויים האלה, כתלות של עשייה כלכלית. אני חושבת גם שבאופן כללי באסיה יש פחות נציגים ישראלים. כלומר, יותר קל לחברות ישראליות, למצוא שותפים מקומיים. אם זה גורם צד שלישי, כמו שאני קוראת, חברה שמשלמים לה לתת את השירות, ואם זה להקים חברת בת פה בקוריאה, ולשים נציגים שהם קוריאנים. ויש די הרבה כאלה שאנחנו מכירים. זה יותר פשוט כאן מהסיבה שלטעמי, של השפה. ברגע שישראלי חי פה, מעטים הם הישראלים ששנינו מכירים שדוברים קוריאנית. ואם הם דוברים קוריאנית, היא לא מספיק טובה לעשיית עסקים ברמה הטכנית. לכן אני חושבת שמחסום השפה הוא מהווה אתגר. לכן איזה נציגים ישראלים נראה פה? זה יכול להיות נציגים ישראלים שבאים לנהל תהליך, ואז הם באים לתקופה קצרה, כמו אלה שדיברתי, היה רכישה של מפעל, יש רכישה קוריאנית כרגע בישראל, ואז זה תקופות. ולאורך זמן, אם אנחנו מדברים על צוות שהוא נותן שירות, אפטר סרוויס, וצוותי מכירות, אז לרוב אני רואה נציגים קוריאנים שהם פשוט שכירים של חברות ישראליות. אני חושבת שזה בעיקר הסיבה.
איציק: זאת אומרת, בגדול זה מגבלות של שפה ותרבות.
תמר: אני חושבת שזה גם מגבלות של שפה ותרבות, אבל זה גם עניין של מטרה. כלומר, כשאתה צריך לקנות מפעל קוריאני ולהכניס אותו לבתוך רשת האספקה, שרשרת האספקה שלך כחברה ישראלית, אתה כנראה תביא לפה גם צוות ישראלי וגם צוות קוריאני. כשחברה קוריאנית רכשה חברה ישראלית והם הולכים להטמיע את המוצר שלה בתוך המוצרים שלהם, אז אתה שוב תראה כאן כנראה אנשי טק למיניהם, טכנולוגיה, מנהלי מוצר ישראלים. אבל אני חושבת שיש איזשהו מנעד בין הדברים. גם כי פשוט אין כנראה מספיק עדיין, וגם כי באמת מחסום השפה הוא כפול ומכופל. אנחנו הרי עוברים בין עברית לאנגלית לקוריאנית. זה לא רק שפה אחת. כל הצדדים עוברים כאן שפות. ולכן הרבה פעמים יותר קל פשוט להביא אנשי צוות קוריאנים.
איציק: תגידי, אז עכשיו עוד שנתיים את תסיימי תפקיד, איזה… מה הוויז'ן שלך כאילו? את אומרת עוד שנתיים נסיים, מה אני רוצה להשיג, שאני, כולם יזכרו שתמר הייתה פה ועשתה את זה.
תמר: אז תראה, אני אזכור. זה הכי חשוב.
איציק: זה בטוח.
תמר: אבל בסוף, אם אני מסתכלת על המטרה שלי ברמה האישית וגם ברמה המערכתית והמקצועית, אני פה כדי לראות יותר עסקים ישראלים. שיהיו נוכחים, שימכרו, שיצליחו למקסם את ההזדמנות בעבודה עם השוק הקוריאני. זה מצד אחד. אני רוצה לראות גיוון יותר גדול של חברות, יותר מוצרים, יותר שירותים, וכמובן יותר מכירות. ומצד שני, אני רוצה לראות יותר השקעות בטק הישראלי. כי אני חושבת שזה עושה שכל. אני חושבת שהמשקיעים הקוריאנים מעוניינים לעבוד עם חברות ישראליות. אנחנו שותפים להרבה מאוד תהליכי סקאוטינג, ומנהלים קשרים עם רבים מהקרנות הטובות פה. ואני חושבת שיש עניין בקרב שני הצדדים. אני חושבת שאנחנו פשוט נמצאים בשלב יחסית בתולי ביחסים בין המדינות, אם מסתכלים לאורך השנים. ולכן אני חושבת שאנחנו רק נראה צמיחה. יכול להיות שהיא תהיה יותר איטית בשנתיים שאני נמצאת פה, אבל אני בטוחה שהמגמה הולכת וגדלה. אנחנו רואים את זה מ-2017. אמנם שנה שעברה הייתה קצת חריגה, אבל אני רוצה לייחס את זה למצב הקשה בארץ ולמלחמה, ולתנודות גיאופוליטיות בכל עולם ההשקעות. ואני חושבת שאנחנו צריכים להסתכל על המגמות, כאלה, אסטרטגיות, לאורך שנים. ולטעמי האישי, ואני מזמינה אותך לעשות עוד פודקאסט עוד שנתיים איתי, אז נוכל להסתכל על אם באמת הגישה החיובית שלי צלחה או לא, האם באמת יש יותר השקעות, והאם באמת יש יותר חברות שעובדות יחד.
איציק: מצויין. יש איזו המלצה או מחשבה שרצית לשתף את קהל מאזינינו האינסופי?
תמר: אני מזמינה את כולם לבוא לבקר בקוריאה. כתיירים, כאנשי עסקים, אחת המדינות היפות, המעניינות, החביבות בעיניי, שיש לה הרבה מה להציע לישראלים.
איציק: אחלה. הנה, אז יש גם המלצה. אז תודה רבה. אני תמיד אומר שההצלחה של הנספחות או הנספחת, היא בעצם ההצלחה של מדינת ישראל. אז אם אני מאחל לך בהצלחה, אני בעצם מאחל לנו. וכמובן שה… קיבלנו את ההזמנה שלך לראיון סיכום עוד שנתיים, ואז נעשה לך השוואות, ותצטרכי לתת דין וחשבון על כל הפספוסים וגם על כל ההצלחות.
תמר: אני אשמח. אני מזמינה את כל מי שמעוניין להשתמש בשירותי הנספחות הכלכלית. אם באופן ישיר דרך תיבת האימייל שלנו, או דרך אתר הפניות שלנו, אפשר לחפש בגוגל ERM מנהל סחר חוץ ולפנות אלינו ישירות.
איציק: מצויין, תודה רבה.
תמר: תודה לך.
איציק: עד כאן להפעם, תודה שהקשבתם לנו. נוסיף את תפילותינו לשלום חיילינו ולהשבת כל החטופים שלנו בריאים ושלמים. אתם מוזמנים להוסיף את הפודקאסט "הקוריאנים" לאפליקציית הפודקאסטים שלכם. אנחנו זמינים בכל האפליקציות הפופולריות. תוכלו גם להירשם לירחון "קוריאה לעסקים" באתר של קבוצת "Yonaco", ולקבל את הירחון ואת הפודקאסט אחת לחודש לתיבת המייל שלכם או בקבוצת הוואטסאפ שלנו. אני זמין עבורכם לכל מה שמסובך וקשור בקוריאה. המייל שלי זה iy@yonaco.com.
אני הייתי איציק יונה וזה היה הפודקאסט "הקוריאנים".
[מוזיקה]
לעוד פרקים של הפודקאסט לחצו על שם הפודקאסט למטה
Comentarios