הספרנים - מסעות ותגליות על דרך המשי
- נטע טבת
- Mar 2
- 14 min read
חשבתם שמרקו פולו היה הראשון שתיעד את המסחר המשגשג על דרך המשי?אז לא. סוחרים יהודים פעלו ושלטו מאות שנים קודם לכן על דרכי המסחר בין המזרח והמערב. ובאחת מערי המסחר התגלתה אחת העדויות ההיסטוריות החשובות ביותר מאז ומעולם - הגניזה האפגנית.האזינו לסיפורם המרתק של היהודים שעקבותיהם נעלמו בפלישה המונוגלית והתגלו רק לאחרונה.
תאריך עליית הפרק לאוויר: 06/04/2022.
ורד: ההיסטוריה נכתבת על-ידי המנצחים. היא נכתבת על-ידי מי ששרדו, ובעיקר על-ידי מי שהיו להם אמצעי תיעוד, שבאמצעותם יכלו המנצחים לתאר ולהתפאר בהישגים שלהם. זאת אומרת, ההיסטוריה היא לא תמיד באמת מה שקרה, אלא מה שאנשים קראו או למדו שקרה.
אחת הדוגמאות לעיוות היסטורי שכזה היא הדעה הרווחת כאילו מרקו פולו בן המאה ה-13, אותו צעיר איטלקי, בן למשפחת סוחרים שהפך לאגדה עוד בחייו, היה הראשון שתיעד את דרך המשי. הספר שלו, "מסעותיו של מרקו פולו", נחשב לספר המסעות המפורסם ביותר בעולם והייתה לו השפעה עצומה על בני תקופתו. גם בנימין מטודלה, שכתב ספר מסעות מעורר השראה כ-150 שנים לפני מרקו פולו, לא היה הראשון שתיעד את הסחר באזור אסיה התיכונה.
כי כמה מאות בודדות של שנים, עוד לפני מרקו פולו ובנימין מטודלה, העלו על הכתב ותיעדו את חיי היום-יום ואת עסקי המסחר שלהם, יהודים שחיו, פעלו וסחרו על דרך המשי. לרוע מזלם של אותם סוחרים יהודים שפעלו שם סביב האלף הראשון, כתבי היד שלהם, התעודות, הרשמים, המסמכים, הושמדו, נבזזו ונשרפו, כשהחלה פלישת המונגולים בתחילת המאה ה-13. תחת שעטות סוסי הפורעים ובקרבות עקובים מדם של חיילי האימפריה המונגולית, נחרבו תרבויות, מסורות וגם אוצרות וכתבים של קהילות יהודיות גדולות על דרך המשי. ליתר דיוק, כמעט נכחדו לחלוטין. כי בשנות ה-90 של המאה ה-20, לפני פחות מ-30 שנים, נמצאו אי-שם במערות בעמק באמיאן, כ-240 קילומטר צפונית [כך במקור] לקבול בירת אפגניסטן, כמה מאות כתבי-יד המעידים על חיי המסחר התוססים והמצליחים של היהודים באזור.
הנה סיפורה של הגניזה האפגנית וסיפורן של הקהילות היהודיות באסיה התיכונה, שהייתה להן תרומה עצומה בהפיכת דרך המשי לעורק הכלכלי הראשי שחיבר בין המערב למזרח במשך מאות רבות של שנים.
[מוזיקת פתיחה]
ברוכות וברוכים הבאים להסכת "הספרנים". אני ורד ליון ירושלמי ובפרק הזה נרחיק בזמן ובגיאוגרפיה לנתיבי הסחר שחצו גבולות, תרבויות, דתות ופילוסופיות ולדרכים שהביאו למערב אריגים ותבלינים ולמזרח עבדים ושפחות.
אבל שנייה לפני שנתחיל רק נזכיר לכם שאתם יכולים לשמוע ולעקוב אחרי פרקי הסכת "הספרנים" בכל יישומוני ההסכתים, ספוטיפיי, גוגל ואפל.
שלום לפרופסור חגי בן-שמאי, פרופסור אמריטוס לערבית באוניברסיטה העברית ולשעבר המנהל האקדמי של הספרייה הלאומית.
בוא נעשה קודם סדר - דרך המשי היא לא דרך אחת. אנחנו מדברים על כמה וכמה נתיבי סחר שהעבירו סחורות מהמזרח ולהיפך לאורך כל ימי הביניים ואפילו עוד לפני כן. ואפשר להגיד שאלו גם דרכים פיזיות, אבל גם דרכים שהעבירו רעיונות ותרבויות, נכון?
פרופ' בן-שמאי: דרך המשי היא באמת דרך היבשה לסין. היה הרבה מאוד מסחר בין מה שאנחנו קוראים המזרח התיכון, אירופה, אגן הים התיכון וכולי, לבין מה שנקרא גם המזרח הרחוק, בעיקר הודו וסין. הדרך להודו הייתה גם יבשתית וגם ימית. לסין זה יותר מסובך, ולכן הדרכים החשובות לסין, רובן היו דרכי יבשה. ממזרח, מאזור ביזנטיון, מאזור אה, מה שהיום נקרא היום טורקיה, אגן הים התיכון, עד סין. יש שם מכשולים אה, מכשולי טבע קשים. זה לא פשוט לעבור את הדרך הזאת, אבל בכל זאת, למרבה הפלא, נמצאו לפחות חמישה נתיבים של דרכי יבשה לסין.
ורד: על איזה אזור אנחנו מדברים? על איזו תקופה?
פרופ' בן-שמאי: אנחנו מדברים לפחות על המחצית השנייה של האלף הראשון, לאורך כל המחצית הזאת. על זה יש לנו ידיעות ברורות, אבל האמת היא שבעצם מסחר עם סין היה קיים אפילו עוד לפני הספירה. כלומר, זה לא חידוש [צוחק קלות], וזה ודאי לא חידוש של מרקו פולו, רחוק מזה. המסחר הזה… ואנשים בחרו לעצמם את הנתיבים לפי הדברים שהם רצו לסחור בהם. למשל, היה נתיב שהיה הרבה יותר קרוב לאיראן. אנחנו מדברים היום בעיקר, כאשר אנחנו רוצים לדבר על "הגניזה האפגנית", אנחנו נדבר על נתיב יותר צפוני, לא הכי צפוני. אנחנו מדברים על נתיב שהוא… בין שני הנתיבים הצפוניים ביותר, הנתיב שיעניין אותנו בתוכנית היום, הוא ה… זה שלפני האחרון, הצפוני ביותר, ששם, שזה… כמובן שההבדלים בין הנתיבים האלה גם הם נתיבים של המצרכים או המוצרים שמעבירים בדרכים האלה. בעיקר זה נקרא דרך המשי, כי הדרך הזאת מובילה אל סין ומסין. והסינים, כידוע, בין שאר ההמצאות הנהדרות שלהם, המציאו את המשי. צריך בשביל זה הרבה שאר רוח כדי להבין שמהפרשות של תולעים אפשר לעשות טקסטיל יוקרתי.
ורד: זה, זה בעצם הסיבה שה… אותו גיאולוג גרמני בשם פון ריכטהופן קרא לדרך המשי בשם הזה. אבל עברו בה גם הרבה מאוד סחורות אחרות.
פרופ' בן-שמאי: הרבה מאוד סחורות אחרות. מה אנחנו יכולים להגיד על איזה סחורות? למשל, תבלינים. צריך לדעת שתבלינים לא רק נותנים טעם טוב לאוכל, היה לתבלינים תפקיד הרבה-הרבה יותר חשוב. בעולם בלי מקררים, המזון מתקלקל. תבלינים הם אחד האמצעים החשובים ביותר, ולכן האנשים היו מוכנים לשלם מחיר רב כדי לקנות חומר שהם יוכלו לשמר מזון לתקופות ארוכות. בעיקר חומרים… בעיקר מזונות כמו בשר, דגים…
ורד: כן, דברים שמתקלקלים.
פרופ' בן-שמאי: נכון. אז זה או מלח, או תבלינים, או גם וגם. ולכן תבלינים היו בהחלט מרכז. עוד דברים אח… אבנים טובות, תכשיטים יוקרתיים. כל הדברים האלה.
ורד: אבל הדברים האלה שאתה מדבר, זה בעצם דברים שעברו מהמזרח למערב, אבל עברו מהמערב למזרח גם סחורות וגם היה סחר בבני-אדם, עבדים ושפחות מין, שעברו מאירופה לסין.
פרופ' בן-שמאי: בכלל שפחות ועבדים, אלה היו מוצרים שנמכרו בכל הכיוונים - ממזרח למערב, מהמערב למזרח - למשל ה… זה נכון, הערבים או המוסלמים דרומה מדרכי המשי נזקקו בעיקר לאנ… לעבדים שהגיעו ממרכז אסיה. תאמיני או לא, מי מכר את העבדים האלה לסוחרים? ההורים שלהם, בתור מקור הכנסה למשפחה. יש משפחה עם עשרה ילדים, רוצים להיפטר מחלק מהם, יש ביקוש להם במזרח התיכון. הנה, דבר נהדר.
ורד: אז בעצם אפשר היה לקרוא לדרך הזאתי גם "דרך התה", או "דרך התבלינים", או "דרך העבדים", או "דרך החרסינה", אבל הבחירה ב"דרך המשי" כנראה הייתה בחירה די מקרית.
פרופ' בן-שמאי: תראי, גם היה מוצר מאוד ייחודי, המשי, בהתחלה. אבל אני יכול להגיד לך, הנייר, אחד הדברים… אחת ההמצאות הכי חשובות בתחום התרבות דווקא, שאיפשר כתיבת ספרים במקום הקלף היקר מאוד או הפפירוס המתפורר, הנייר היה המצאה אדירה.
ורד: של הסינים.
פרופ' בן-שמאי: של הסינים לגמרי. ומהמאה התשיעית ואילך, יש חדירה של יותר ויותר נייר. אני יכול להגיד לך שבספרד, ועוד במאה השתים עשרה, בקושי הכירו את הנייר. זאת אומרת, זה היה תהליך מודרג. בארץ ישראל כבר בסוף המאה העשירית מכירים את הנייר, יש תעשיית נייר.
ורד: אז זו הכוונה כשאנחנו מדברים על כך שדרך המשי זה לא רק סחורות, אלא גם רעיונות, גם תרבויות.
פרופ' בן-שמאי: לאט-לאט למדו באזורים שממערב לסינים איך לייצר ולהשתחרר מהתלות במקור הסיני. הם למדו לעשות נייר. ונייר זה, זאת אחת המהפכות הכי חשובות בהפצת התרבות והספרים. זה הוזיל בעשרות אם לא מאות אחוזים את הפקת הניי… הספרים. כלומר, לא רק להביא נייר מסין, אלא ללמוד לייצר.
ורד: ממתי אנחנו יודעים על יהודים שפעלו, סחרו על דרך המשי?
[מוזיקת רקע]
פרופ' בן-שמאי: תראי, קשה להגיד, לקבוע תאריך מסוים. אנחנו צריכים בעצם לדבר על תהליך. התהליך התחיל בעצם ברגע שיהודים, או ישראלים תקראי לזה לצורך העניין הזה, כי הם היו אזרחי ממלכת ישראל, הוגלו מהארץ - קודם כל מזרחה, נכון? - הוגלו בעצם למה שאנחנו קוראים בבל. זה קורה במאה השביעית לפני הספירה. מאז יש תנועה של יהודים. אחר-כך יש גם הגלות של הרומאים, אז אנשים הגיעו לרומא. עוד לפני הגלות, אפילו כשרומא רק שלטה בארץ, אז יהודים הגיעו לרומא. העיקרון הוא עיקרון פשוט מאוד. בארץ ישראל לא הייתה מספיק פרנסה [צוחק קלות] לכל התושבים היהודים. אז הם… היו הרבה פעמים ידיעות, הגיעו ידיעות, שאפשר לחפש פרנסה טובה במקומות אחרים. וככה יהודי הולך ומאריך בעצם את המרחק שלו ממולדתו, ויותר ויותר יהודים מגיעים למקומות יותר ויותר רחוקים. הם תמיד מחפשים עוד מקום שתהיה פרנסה חשובה, פרנסה חדשה, רווחים שאח… שאחרים לא, לא גילו אותם, וככה יהודים מתרחקים יותר ויותר.
צריך להפריד את התהליך הזה שאני מספר לך, שהוא תהליך אמיתי, צריך להפריד אותו מכל מיני אגדות על יהודים מעבר לנהר הסמבטיון. אלה אגדות נחמדות וקושרים את זה עם עשרת השבטים. הבסיס ההיסטורי של זה הוא רעוע מאוד, אם בכלל, והאמת היא שיהודים תמיד, את רואה את היהודים מגיעים עד סין. עד סין. היו קהילות יהודיות בסין כבר באלף הראשון לספירה. את מכירה את היהודים בתור ספקי מזון לצבא הרומי בעמק הריינוס בגרמניה. הם היו בכל מקום. איפה שאפשר למצוא פרנסות חדשות, עסקים, את ה…
ורד: בעיקר מסחר.
פרופ' בן-שמאי: בעיקר מס… כמעט רק מסחר. היהודים הם שם - מסחר גדול, מסחר קטן, מסחר במימדים של מכולת או מסחר במימדים של ספקים סיטונאים.
[מוזיקה מתגברת ומסתיימת]
ורד: אז בוא נתקדם לקראת סוף האלף הראשון - המאות השמינית, תשיעית - אנחנו שומעים על גילדת סוחרים יהודים שבעצם אפשר להגיד משתלטים על נתיבי הסחר האלו. והם נקראים ה"ראד'אנים". בפרסית זה "רואי דרך". כיוון שהם יהודים, הם לא עובדים בשבת ולכן הם מקימים מה שנקרא "תחנות שבת" - נקודות מנוחה ליהודים סוחרים, שבהמשך יהפכו ליישובים. מה אנחנו יודעים על הראד'אנים?
פרופ' בן-שמאי: אנחנו יודעים מעט מאוד. הקושי לדעת מה הם בדיוק הוא, שהם בעצם מתועדים אך ורק במקור אחד - במקור שהוא ספר שכתב פקיד במערכת הדואר הממשלתית. הוא השאיר לנו ספר שנקרא "ספר הדרכים והממלכות". זה בעצם ספר גיאוגרפיה, ושם הוא מתאר מקומות שונים ואת המאפיינים שלהם. כאשר הוא מגיע לאותם המקומות שנמצאים על דרך המשי, אז הוא מספר לנו שיש שם איזה קבוצה שנקראים "ראד'אנים" ויש ויכוח בין ה… עד היום לא יודעים בדיוק מה זה, כי הוא המקור היחיד שמזכיר אותם. אם הוא חי במאה התשיעית, אז כנראה שהוא הכיר את זה. זאת אומרת, ההנחה של החוקרים היא שהם היו קיימים קצת לפני שהוא כתב וקצת אחרי שהוא כתב ואחר-כך הם נעלמו.
ורד: אנחנו נקרא עוד מעט מסמך מעניין של אותו פקיד דואר ורק נספר, נציין ככה איזשהו אנקדוטה שאומרים על הראד'אנים שהם המציאו את הצ'קים שאנחנו משתמשים בהם עד היום, או לפחות היו מהראשונים להשתמש בחלופה הזאת. כיוון שהיו הרבה מאוד שודדים על דרך המשי, הם פשוט המירו את מטבעות הכסף שלהם לשטרות שהם היו תופרים בחלק הפנימי של הבגד, על מנת שלא ישדדו אותם, ולמרות שהם לא קיימים - הצ'קים שלהם, הרעיון הזה שאפשר להמיר כסף לשטר, לנייר, אומרים שהם המציאו.
פרופ' בן-שמאי: יכול להיות שזה הראד'אנים, ויכול להיות שזה אנשים אחרים. את מוצאת פתקים כאלה לעשרות אם לא יותר מזה גם במה שמכונה "גניזת קהיר". זאת אומרת, אלה, אלה פתקים שנמצאים בכל מקום שבו באמת, יהודים מתעסקים במסחר בינלאומי.
ורד: אז הנה עדות של אותו מנהל דואר ערבי מהמאה התשיעית, שבאמת היחיד שתיעד את פעילותם של הראד'אנים, הסוחרים היהודים, על דרך המשי.
[מוזיקת רקע]
[מקריאה] "הסוחרים היהודים, הראד'אנים, שמדברים פרסית, יוונית, ערבית, פרנקית, ספרדית וסלאבית, הם נוסעים מן המערב אל המזרח ומן המזרח אל המערב ביבשה ובים. מן המערב הם לוקחים איתם סריסים, שפחות, נערים, אריגי משי מקושטים, פרוות וחרבות. בארץ הפרנקים הם יורדים באוניות אל הים המערבי ועולים אל החוף באל פרמה, ושמה מעמיסים את סחורותיהם על גבי בהמות ומובילים אותם עד קוּלוּזוּם" - מפרץ סואץ של היום - "בין שני המקומות הללו, המרחק חמישה ימים או 20 פרסה. מקולוזום הם מפליגים בים המזרחי אל אלג'ר וג'דה, ומשם הם ממשיכים את דרכם אל סינד, הודו וסין. מסין הם לוקחים איתם מושק, אוהל, קמפור, קינמון, ואם רצונם בכך, הם נוסעים ביבשה שלושה ימים ואחר-כך שטים על נהר פרת עד בגדד, ואחר כך על נהר חידקל עד אובולה, ומן אובולה אל עומאן, סינד, הודו וסין, ולפעמים הם עוברים מאחורי ארמיניה דרך ארץ הסלאבים ומשם אל מפרץ עיר הכוזרים."
[מוזיקה מתגברת ומסתיימת]
אז בעצם, הקטע הזה מלמד אותנו גם על ההיקפים הגיאוגרפיים האדירים של הראד'אנים, גם על מגוון הסחר העשיר שלהם, וגם על הלוגיסטיקה העצומה שהייתה כרוכה במסחר הזה.
פרופ' בן-שמאי: מה שחשוב במה שאת אמרת הרגע הוא, הדבר המופלא והייחודי של היהודים כיודעי לשונות רבות מאוד. אממ, זה מזכיר לי קצת את מרדכי היהודי ממגילת אסתר. זה מזכיר לי את העובדה שבספרות מדרשית מהמאות הראשונות לספירה, תמיד מדגישים שהאיש הזה ידע 70 לשונות. אז ברור שהמספר הזה הוא מוגזם, אבל יש ליהודי כבר בתקופה יחסית מוקדמת, יש לו מוניטין של אנשים שיודעים המון לשונות. וזה דבר שלא יסולא בפז, זאת אומרת, כשאת רואה את ה… את הגיאוגרפיה ואת רואה דרך כמה לשונות הסוחרים האלה עוברים, הם מוכרחים לדעת המון שפות כדי באמת להיות מסוגלים לתקשר בכל מקום, לקנות, למכור, להעביר וכולי וכולי וכולי. זה בלי ספק דבר שבהחלט מאפיין את הסוחרים היהודיים בכל התיאורים של היהודים במסחר הלאומי מהמערב הרחוק במרוקו, עד, עד אפגניסטן או עד, עד סין.
ורד: אבל אנחנו גם מדברים על תקופה של שיא המתח בין האסלאם והנצרות, בשנים עוד שלפני מסעות הצלב, והיהודים הם גם מהווים סוג של גורם מתווך בין שתי דתות שנמצאות בעימות אה…
פרופ' בן-שמאי: לא רק דתות, בין שני אזורים תרבותיים…
ורד: שנמצאים בעימות…
פרופ' בן-שמאי: יריבים, יריבים כל… כן, יריבים לנצח, כאילו. אבל [צוחק קלות] היהודים לא אכפת להם בעצם מהזה, הם רוצים לעשות עסקים, להתפרנס ולחיות בכבוד. ואת זה הם מצליחים לעשות בעזרת הכישורים המיוחדים שלהם - באמת לעבור דרך כל המקומות האלה, לתקשר, לקנות, למכור וכולי וכולי, וככה באמת נוצר קשר אמיתי, כי יכול להיות שבלעדי היהודים האלה התמונה הייתה שונה. אני לא אגיד שהם היו היחידים בשטח, אבל הם היו בוודאי גורם העיקרי בשטח שעסק במסחר שכדי לקיים אותו, היה באמת צורך להיות מסוגלים לתקשר במגוון כל-כך גדול של שפות לאורך אלפי קילומטרים.
ורד: כן, אז בוא נתקדם למאות ה-11-12, ולקהילה יהודית גדולה, עשירה וחשובה מאוד שיושבת בעמק באמיאן, שבחבל הארץ ח'וראסאן - היום זה אזור צפון מזרח אפגניסטן. ואגב, אם השם נשמע לכם מוכר, זה בדיוק האזור שבו שכנו אותם פסלי בודהה ענקיים שהטליבאן הרס ופוצץ למעשה, בשנת 2001 במהלך המלחמה באפגניסטן, אותה מלחמה שפרצה אחרי הפיגועים במגדלי התאומים. האזור הזה היה אז אחד הצמתים החשובים ביותר על דרך המשי ואנחנו יודעים על הקהילה הזאת, אותה קהילה יהודית שישבה שם, הודות למה שנקרא "הגניזה האפגנית".
פרופ' בן-שמאי: קודם כל, צריך להבין, אסור להשליך את מה שאנחנו חושבים על הארצות האלה היום. אנחנו רואים בזה עולם שלישי ומקומות מפגרים וכולי וכולי. אנחנו מדברים על אזור - אותו אזור - שהנתונים שלו רחוקים מאוד מזה. זה אזור שיש בו כלכלה פורחת, זה אזור שיש בו מדעים שבמערב איש לא חלם עליהם. יש שם אסטרונומים, יש שם פילוסופים חשובים מאוד. זה לא רק האזור הזה, זה, זה האזור שבעצם נשלט מבגדד. בגדד הייתה הבירה התרבותית והכלכלית של כל אגן הים התיכון ומזרחה. את זה צריך להבין, אסור להשליך על זה את המצב היום.
ורד: אז איפה נמצאה הגניזה האפגנית ולמה היא כל-כך חשובה?
פרופ' בן-שמאי: כמו שאמרנו, היא לא נמצאה באפגניסטן, היא נמצאת בח'וראסאן. אנחנו קוראים לזה היום אפגניסטן. עכשיו לעצם העניין. מאמצע שנות ה-90 של המאה הקודמת, התחילו להגיע ידיעות למערב - בעיקר ארכיאולוג סקוטי שפעל באפגניסטן - על מסמכים יהודיים שנמצאו בכל מיני חפירות באפגניסטן. אחר-כך היה ה… פיגוע התאומים, והייתה מלחמה, והיה צבא אמריקאי, ואחר-כך במשך העשור הראשון של המאה הנוכחית, התחילו להגיע ידיעות על מסמכים יהודיים שנמצאו באפגניסטן. למעשה כשדיברו על זה, הם כבר הגיעו לידי סוחרי עתיקות במערב, בעיקר בלונדון.
ורד: ומה יש במגילות האלה, בכתבים האלה שהם כל-כך חשובים? מה כתוב בהם?
פרופ' בן-שמאי: קודם כל, אני אתן הגדרה כללית. [מוזיקת רקע] עד שהגיעו הממצאים האלה לידינו, אנחנו ידענו על יהודים באפגניסטן רק על פי מצבות בבתי קברות. זאת אומרת, פה יש עדות על זה שאנשי… שיהודים מתו שם. אנחנו לא, לא ידענו, עד שהגיעו המסמכים האלה, איך היו היהודים החיים שחי… שהיו שם. זאת הייתה פעם ראשונה בהיסטוריה של המדע, של, של מחקר קהילות ישראל באסיה התיכונה או באפגניסטן או משהו, שאנחנו שומעים על יהודים חיים. זה, זה ממצא עצום, ולא פיסת נייר אחת, מאות מסמכים מתכנים שונים. זאת אומרת, פה יש לנו ידיעות על, על קהילה יהודית שנמצאת בעיר באמיאן וכנראה גם בכפרים בסביבה. כפי שכבר אמרת, באמיאן רחוקה 240 קילומטר צפון מערבית מקבול. על-יד אה… לא רחוק מהעיר בלח', שהייתה מרכז עצום של… גם של כלכלה וגם של תרבות והגות ומדע, כל הדברים האלה קיימים. ולכן זה כל-כך חשוב. זאת אומרת, זה דבר שעד היום לא הייתה בידינו שום עדות שהיו שם יהודים חיים. רק, רק קברים.
ורד: וחלק גדול מאותם כתבים גם עוסקים במסחר, במה שהיהודים האלה באמת עשו.
פרופ' בן-שמאי: גם במסחר, נכון, זה חשוב מאוד. זאת אומרת, וגם אנחנו נוכל אולי להציץ, לפחות, במסמך אחד מכל המסמכים שנמצאו שם ולראות שיש שם דברים, תופעות, שאנחנו לא כל-כך מכירים אותם ממקומות אחרים. למשל, שיהודים שחיים שם הם בעלים של נדל"ן.
ורד: להיות יהודי בימי הביניים בעל אדמות זה דבר מאוד לא נפוץ, לפחות במערב.
פרופ' בן-שמאי: נכון. עכשיו, במזרח זה לא חד-משמעי ופה זה חד-משמעי בכיוון ההפוך. היהודים שם… עכשיו, מה שבעצם יכול להיות, יכול להיות שאין בידינו גניזה במובן המקובל של המילה, זאת אומרת, שפה יהודים שמים… מאחסנים באיזשהו מקום מסמכים שאולי יש בהם שמות קדושים ולכן הם שומרים את המסמכים כדי ש… לעשות סוף מכובד. זה לא בטוח שזה המקרה. המסמכים האלה קיימים והם מראים לנו, כפי שאמרת, יש שם עדויות מאוד מעניינות על הפעילות הכלכלית של היהודים. הם בעלי קרקעות, הם עושים עסקים, הם מוכרים, הם קונים, כולל תוצרת חקלאית.
ורד: אז בוא נכיר דרך מסמך אחד מתוך הגניזה - שטר אישור, שהוא בעצם מסמך משפטי של בית דין מוסלמי שמעיד על עסקה בין מוסלמי ויהודי.
[מקריאה] "שטר אישור שעל פיו חוסיין בן חסן חוכר שלוש חלקות קרקע השייכות ליהודה בן דניאל אבו נאסר בכפר רם קרי. החכירה לשלוש שנים כולל הלוואה של חיטה ומספוא. בסוף תקופת החכירה הלוֹוה מתחייב להחזיר לבעל הקרקע בנפח פי שלושה מנפח ההלוואה. המסמך נחתם בחודש רג'ב שנת 430 להיג'רה", שאנחנו מדברים על בערך חודשים מרץ-אפריל 1039, כמעט לפני 1,000 שנים, מסמך אותנטי. חוץ מפרסית, באילו עוד שפות המסמכים האלה כתובים?
פרופ' בן-שמאי: הם כתובים פרסית שכתובה באותיות ערביות, פרסית-יהודית שהיא ייחודית ליהודים, זאת אומרת, היא נכתבת באותיות עבריות וגם משלבת מילים בעברית. אותו דבר לגבי ערבית - ערבית של מוסלמים באותיות ערביות, ערבית-יהודית באותיות עבריות עם שילוב של מילים בעברית. בנוסף לזה, עברית וארמית. סך הכל שש שפות. ועכשיו נשאר לנו לומר למה, למה כל שש השפות האלה. זאת אומרת, הערבית משמשת לשתי מטרות - הערבית משמשת קודם כל למסמכים אה… מסמכים משפטיים…
ורד: רשמיים יותר.
פרופ' בן-שמאי: רשמיים, שנכתבים בבית דין מוסלמי. והמסמכים האלה מעידים על עסקאות בין היהודי והמקומי הלא-יהודי. וזה לא רק תחנות שבת, אבל תחנות שבת זה, זה, הן חשובות במיוחד. מדוע? כי אנחנו רואים שלפחות הערבית-היהודית, הערבית… הפרסית-היהודית, העברית והארמית, כולם שייכות בעיקר לחלק התרבותי, לרוח. עכשיו, דיברנו על תחנות שבת - מה עושים בתחנת שבת? אז יכול להיות שאוכלים סעודות טעימות מאוד וכולי, אבל גם לומדים, לומדים תורה. בבית הכנסת קוראים את התורה עם התרגום הארמי המסורתי של אונקלוס, ולכן צריכים לדעת גם את הארמית.
ורד: זאת אומרת, חוץ מהתעודות הרשמיות נמצאו גם כתבי-יד דתיים, פירושים למשנה, דברים… טקסטים הלכתיים שיהודים למדו באותן אה… באותם ימים שהם לא סחרו.
פרופ' בן-שמאי: לא רק הלכתיים, גם טקסטים ספרותיים. יש שם אפילו שירים.
ורד: אז אנחנו מדברים על עושר תרבותי, רוחני, ספרותי מאוד גדול ואיכותי של קהילה, כנראה שהייתה שם בסביבות ה-200 שנה. [מוזיקת מלחמה] אבל אז באמצע המאה ה-13, סביבות שנת 1260, חיילי ופרשי האימפריה המונגולית כובשים בסערה את כל מזרח אסיה ומרכזה, ובתוך מספר שנים המונגולים כובשים שטחים עצומים. למעשה זו האימפריה הגדולה ביותר מאז ומעולם, ששולטת על רצף יבשתי שב… מגיע מסין במזרח ובמערב עד היכן שהיום נמצאת ברלין. הם זורעים הרס נוראי - שורפים, בוזזים ומשמידים כמעט כל מה שנקרה בדרכם, ובין השאר מחריבים גם את מרבית הקהילות לאורך דרך המשי ובהן גם הקהילות היהודיות.
[מוזיקה מתגברת ונשארת ברקע]
אז בעצם הכיבוש הזה מחריב גם את תור הזהב המוסלמי. המדינות באזור שוקעות בחשיכה תרבותית, ולמעשה, במשך 500 שנים אנחנו לא שומעים על יהודים באזור ח'וראסאן, עד בערך סוף המאה ה-18, תחילת המאה ה-19.
[מוזיקה מסתיימת]
פרופ' בן-שמאי: כן, רק רציתי להעיר בעניין ההיקף של החורבן: זה נכון שהוא היה מורגש, או הנזק שלו היה מורגש בעיקר במה שאנחנו קוראים היום אפגניסטן, שזה מונח שנוצר במאה ה-18, ובמקומות אחרים, כמו למשל בוכרה, החורבן לא היה מוחלט. בשביל המאזין הישראלי חשוב גם לדעת שבכל זאת היה מי שעצר את השיטפון המונגולי, וזה היה בַּיְבַּרְס, השליט הממלוכי של מצרים שעצר את המונגולים בקרב מפורסם בעין חרוד.
ורד: למזלנו הרב, כי ככל הנראה אם המונגולים היו כובשים גם את ארץ ישראל, לא היינו זוכים להכיר הרבה אתרים ארכיאולוגיים שנשארו כאן במשך אלפי שנים.
פרופ' בן-שמאי: אולי כדאי גם להזכיר שהיום, כאשר שואלים הרבה הוגים מוסלמים מה קרה לכם ואיפה המדע המוסלמי וכדומה, תשובה נפוצה מאוד שבעצם האשמה היא בחורבן וההרס שהכובשים המונגולים המיטו על כל ה… מרכזי התרבות האסלאמיים.
ורד: ובאמת מאותה תקופה מרכז הכובד התרבותי, הכלכלי, המסחרי עובר מן המזרח למערב ומתחיל, מתחיל עידן המסעות, גילוי הארצות…
פרופ' בן-שמאי: זה תהליך, כמו כל תהליך היסטורי, זה תהליך מודרג מאוד.
ורד: אז מתי שוב אנחנו שומעים על הקהילות היהודיות באפגניסטן?
פרופ' בן-שמאי: הקהילות היהודיות באפגניסטן בעצם נוצרו כהגירה משני מרכזים. האחד, יהודים בוכרים שחיפשו פרנסות חדשות בנוסח שאמרנו קודם, והשליט של אפגניסטן, שאז רק נוצרה, היה מעוניין בהגירה כזאת. בנוסף לזה, יש פרשה מפורסמת של אִסְלוּם כפוי של יהודיי העיר משהד, שנאלצו לחיות כמו אנוסים, כלומר, אנשים שכלפי חוץ הם מוסלמים, אבל בסתר ממשיכים לחיות כיהודים. וחלק ניכר מהיהודים האלה, נמאס להם לחיות בחיים הכפולים האלה, והם, גם הם היגרו לאפגניסטן. וככה בעצם הקהילה האפגנית החדשה במאה ה-18, נוצרה ממהגרים שבאו מצד אחד מבוכרה, מצד שני מ-משהד בפרס.
ורד: והחל מסוף המאה ה-19, תחילת המאה ה-20, אנחנו רואים נהירה מאוד גדולה של יהודים לארץ ישראל מאפגניסטן, גם כמובן למדינות נוספות. היום אין בכלל יהודים באפגניסטן. אתה חושב אבל שיש איזשהו סיכוי למצוא עדויות נוספות לאותם חיי מסחר ורוח תוססים של היהודים אז, לפני הכיבוש המונגולי?
פרופ' בן-שמאי: אני יודע שאנשים שנסעו לשם בשנים האחרונות אחרי גילוי הגניזה הזאת, ניסו למצוא אנשים שאולי יסכימו למצוא או לחפש… לחפש ולמצוא עוד. אני יכול גם להעיר בשוליים בסוף, שהיו כמה ידיעות על יוזמות של פוליטיקאים אפגניים להחזיר לאפגניסטן את מה שנשדד, ושאנחנו קוראים לו "הגניזה האפגנית".
ורד: כן, יש בשנים האחרונות עוד מדינות שהוצאו מהם אוצרות רוח ופריטים ארכיאולוגיים ודורשות להשיב להם אותם, רק שבמקרה של אפגניסטן, חוסר הסובלנות שלהם כלפי תרבויות ודתות אחרות הוא כל-כך קיצוני, שקשה להאמין שהדרישה הזו תיענה בחיוב. ולמי בכלל אפשר להחזיר שם?
פרופ' בן-שמאי: זה לא רק למי, אלא את איזה תרבות האוצרות האלה מייצגים? הם לא מייצגים את התרבות האפגנית של היום, הם מייצרים… מייצגים את התרבות האפגנית של ימי הביניים, של, של יהודי אפגניסטן בימי הביניים, שזה רחוק מאוד-מאוד ממה שקורה שם היום.
ורד: בכל מקרה, המגוון הרחב של מסמכי "הגניזה האפגנית" באמת ממחישים לנו כמקור ועדות ראשונה, עד כמה קהילת היהודים שם באותו אזור בצפון אפגניסטן, היו עשירות [כך במקור] גם בחומר וגם ברוח, ואפשר למצוא את כתבי הגניזה האפגנית באתר הספרייה הלאומית.
[השיר "זה קורה" מתחיל להתנגן]
אני מודה לך מאוד, פרופסור חגי בן-שמאי, לשעבר המנהל האקדמי של הספרייה הלאומית ומי שהביא את "הגניזה האפגנית" לישראל.
פרופ' בן-שמאי: היה שותף פעיל בהעברת החומרים האלה, בהחלטות על הרכישה ובמאמצים להעשיר את הספרייה הלאומית במסמכים הייחודיים מאוד האלה.
ורד: תודה לעורך חן מלול ולמפיק דניאל גל, אני ורד ליון ירושלמי, ואת כל פרקי הסכת הספרנים תוכלו למצוא בספוטיפיי, אפל וגוגל. אתם מוזמנים להירשם ולקבל עדכונים שוטפים על פרקים חדשים, וגם לבקר בפלטפורמות הדיגיטליות של הספרייה הלאומית. נשמח אם תגיבו, תפיצו ותשתפו.
להתראות.
[השיר "זה קורה" בביצוע אריק לביא]
"…שהייתי יכול
לחזור על הכל
אבל בן אדם
זה קורה.
זה קרה
שהדרך התמשכה לי
זה קרה
לא ידעתי איך זה בא לי.
שום דבר לא ידוע
לא שנה, לא שבוע
יש לנוע לנוע
ולחשוב שהייתי יכול
לחזור על הכל
אבל בן אדם
זה קרה…"
לעוד פרקים של הפודקאסט לחצו על שם הפודקאסט למטה
Comments