הספרנים - המדינה התגלגלה למשפט שאף אחד לא היה מעוניין בו: על משפט ורצח קסטנר

מה שהתחיל כתביעת דיבה איזוטרית סביב הטענה שישראל קסטנר שיתף פעולה עם הנאצים, הפך למשפט שהעלה את מוראות השואה לראש סדר היום בישראל. רצח קסטנר שבא בעקבותיו מעורר אמוציות בישראל עד היום

---

תאריך עליית הפרק לאוויר: 07/03/2022.

ורד: בספטמבר 2021 הלך לעולמו בגיל 88 זאב אקשטיין, מי שרצח את דוקטור ישראל קסטנר. אקשטיין הוא ככל הידוע אחרון הדמויות שהיו קשורות במישרין לאחת הפרשיות המשפטיות המתוקשרות ביותר אי פעם במדינת ישראל. שלוש היריות שנורו מאקדחו בחצות ליל השלושה במרץ 1957 ברחוב תל אביבי קטן, שמו קץ לחייו של אחד האנשים הכי שנויים במחלוקת, וזה גם היה הרצח הפוליטי הראשון מאז הקמת המדינה. היו שראו בקסטנר גיבור שחרף את נפשו והציל אלפי יהודים הונגרים במהלך מלחמת העולם השנייה, היו שראו בו בוגד שמכר את נפשו לשטן, לנאצים. אבל לא רק קסטנר עמד במרכז המשפט שהחל שש שנים בלבד לאחר קום המדינה. הפרשה הזו נגעה בליבת הערכים, הדימויים והמיתוסים בחברה הישראלית של שנות ה-50. ניצולי שואה מול הישראלים הצברים, מפא"יניקים מול רוויזיוניסטים, אלו שהואשמו שהלכו כצאן לטבח מול אתוס צנחני היישוב שנשלחו למשימה חסרת סיכוי, להציל יהודים.

בדרמה המשפטית הזאת היו מעורבים פוליטיקאים בכירים, אנשי שב"כ, משפטנים, עיתונאים, ואפילו, כמו בכל דרמה טובה, היו גם סיפורים על בגידות ואהבות נכזבות. אז מה קרה שם באותו משפט מתוקשר? מדוע גם היום השב"כ דבק בעמדתו למנוע את פרסום חקירת תיק הרצח, ולמה עדיין עמודים רבים בתיק מושחרים, ומה יגיד שר ההיסטוריה על הפרשה שטלטלה מדינה שלמה והפילה ממשלה?

[מוזיקת פתיחה]

ברוכות וברוכים הבאים להסכת "הספרנים". אני ורד ליון-ירושלמי ובפרק הזה נצלול לפרשה שפעם אחר פעם פוערת פצעים ישנים ומסעירה את הציבור וננסה להכיר לכם את אחת הדמויות הטרגיות בהיסטוריה שלנו, דוקטור ישראל קסטנר, מי שהיה אחד האנשים שהצילו הכי הרבה יהודים במהלך השואה, אבל גם מי שבמעשה זה ובפעולות שעשה בתום המלחמה, בית המשפט חרץ את גורלו ומעט אחר כך הוא נרצח. אבל רגע לפני שנתחיל, רק נזכיר שאתם מוזמנים לשמוע את כל פרקי הסכת "הספרנים" בכל אפליקציות הפודקאסטים, ספוטיפיי, גוגל ואפל, וכמובן שאתם מוזמנים להירשם ולקבל עדכונים על פרקים חדשים.

שלום מתן ברזלי, ראש תחום ארכיונים ואוספים מיוחדים בספרייה הלאומית.

מתן: שלום ורד.

ורד: בחודש מרץ 2022 מציינים 65 שנים לרצח של ישראל קסטנר, בוא ננסה להבין למה הפרשה הזו ממשיכה להדהד בציבוריות הישראלית כל כך הרבה שנים.

מתן: היא ממשיכה להדהד גם בגלל מה שאמרת, שזה הרצח הפוליטי הראשון בתקופת המדינה. היא מהדהדת גם כי יש למשפט הזה היבטים פוליטיים. קסטנר הוא איש פוליטי, הוא חבר מפא"י, והוא עומד כנגד התובע שלו שהיה איש ימין, ויותר מכל, המשפט הזה ממשיך להדהד בגלל שהוא משקף את מה שהיה, פה בארץ, בתקופת השואה. הנהגת היישוב שעסקה בלחימה נגד הבריטים ואל מולה ניצולי השואה שעסקו בהצלה ובהישרדות ואחר כך הגיעו לארץ ובאיזשהו מקום עמדו לביקורת ציבורית על זה שהם הלכו כצאן לטבח, והביקורת הציבורית הזאת מתגלמת בפעם הראשונה בבית המשפט במקרה הזה.

ורד: כן, היחס לניצולי השואה היה אז מאוד שונה ממה שמקובל היום. אז בוא נתחיל מהתחלה - איפה קסטנר נולד? איפה הוא גדל? מה הוא עשה עד שנת 1944, אותה שנה שבה הוא בעצם חרץ גורלות, זו השנה שבעצם הושמדה מרבית יהדות הונגריה.

מתן: קסטנר נולד בטרנסילבניה ב-1906. טרנסילבניה זה חבל ארץ שנמצא… עובר ידיים בין הונגריה לרומניה, הוא היה בולט מאוד בכל חברה שהוא בה הסתובב, מוכשר מאוד, עיתונאי מוכשר, עורך דין מוכשר, פעיל ציוני בתנועת הנוער ופעיל ציבורי. דמות מאוד בולטת בקלוז'. התחתן עם בתו של יושקה פישר, ש… אחד מעשירי קהילת קלוז', וככה גם המעמד שלו היה מעמד מאוד רם. עורך דין מבריק, נואם מזהיר, בכל מקום שהוא הגיע אליו הוא מאוד התבלט. והוא גם אדם שאהב מאוד את החברה הגבוהה, אהב להתחכך בחברה הגבוהה.

ורד: אז רגע לפני שנכנס לפרשה המשפטית, בוא נגיד כמה מילים על יהדות הונגריה בזמן מלחמת העולם השנייה. אנחנו מדברים על קהילה ענקית, מעל 700,000 אנשים שעברו את מרבית שנות המלחמה באופן יחסי טוב יותר מיהודים במדינות אחרות, כיוון שהונגריה הייתה חלק ממדינות הציר שכרתו ברית עם היטלר, כמו יפן ואיטליה, כך שהגרמנים לא פלשו למדינה, ויחסית רוב היהודים מצליחים לקיים שגרת חיים סבירה. אבל אז, במרץ 1944, כשמנהיג הונגריה מאותת שהוא הולך לעזוב את הברית עם היטלר, הנאצים פולשים למדינה, ומרגע זה מתחיל האסון הנורא של יהודיי הונגריה. מה קורה שם?

מתן: באמת ב-19 במרץ 44' הכל משתנה. הונגריה שהייתה מקום מפלט לכל השכנות שלה, יהודים עברו אליה, הבריחו את הגבול אליה, מרומניה, מטרנסילבניה, מיוגוסלביה, בגלל שהיא הייתה מין מקום מפלט כזה. הונגריה הייתה חברה במדינות הציר, אבל חברה פסיבית, היא לא השתתפה במלחמות עם הנאצים. היהודים שמה סבלו מאנטישמיות, סבלו מהחוקים הגזעניים, ה"נומרוס קלאוזוס", עוד הרבה לפני, אבל הייתה יחסית מקום בטוח. ואז, הטרגדיה של שואת יהודיי הונגריה, שהכל התהפך ברגע אחד. מרגע הפלישה של הנאצים ב-19 במרץ 44', הכל מתהפך. רוב יהודיי הונגריה שהזכרת, 400 או 500 אלף מתוך ה-700 אלף, מושמדים באושוויץ תוך חודשים ספורים, תוך שבועות ספורים. בגלל שהנאצים היו כבר כל כך מיומנים ופיתחו ושכללו את שיטות ההשמדה שלהם, ההשמדה הייתה כל כך מהירה וכל כך טרגית.

ורד: אנחנו מדברים על אדולף אייכמן, שביחד עם יחידת העילית שלו, ה"זונדרקומנדו", פועלים פשוט ביעילות מצמררת בשיטות של איומים, הפחדות, מניפולציה, הסתרה, וזה אחרי ניסיון מצטבר של 6 שנים, מאז הפעילות שלהם באוסטריה ב-1938, והם מתחילים את הגירוש באזורי הפריפריה, באזורים הכפריים יותר, משם מגיעים רובם של 450,000 היהודים שנספו, ועל רקע האסון הזה מתחיל להתנהל המשא ומתן בין קסטנר לאייכמן, וקורט בכר, ראש המחלקה הכלכלית של האס-אס, בעסקה שנקראת סחורה תמורת דם. במה מדובר?

מתן: קסטנר מוצא את עצמו עם פלישת הגרמנים, בעמדת מפתח. קסטנר חבר בכיר, ולמעשה האיש הקובע, בוועד העזרה וההצלה. זה ועד שהוקם כמה שנים לפני כן כדי לסייע לפליטים שנכנסו לתוך הונגריה, אבל ברגע הזה התפקיד של הוועד העזרה וההצלה הופך למאוד מאוד מרכזי. קסטנר, תוך שבועיים מרגע כניסת הגרמנים, מוצא את עצמו עומד מול אייכמן. אייכמן בעצם מזמין אותו וחברים אחרים, כמו יואל ברנד, ומציע להם את מה שאמרת, סחורה תמורת דם. ההצעות של אייכמן מתהפכות ומשנות צורה כל הזמן, וזה מה שמטעה, זה ממש משא ומתן עם השטן.

קסטנר בנקודה הזאת, במצוות אייכמן, מנסה לשלוח שליחים, את יואל ברנד, כדי להביא את הבשורה הזאת למערב, כדי לנהל משא ומתן של המערב, ארצות הברית עם גרמניה הנאצית. אייכמן והנאצים דורשים ממנו המון המון כסף שהוא מגייס מעשירי הקהילה, והם נותנים לו את הכסף, מזוודות של זהב שמגיעות אל הנאצים ועד היום לא יודעים איפה הם. הוא מציע גם אשרות יציאה, בהתחלה 600 אשרות יציאה מהונגריה, אחר כך המספרים האלה עולים, וכל כמה ימים קסטנר נפגש עם אייכמן וההצעות משתנות, המספרים משתנים, הוא נתון בלחצים גדולים גם מצד אייכמן וגם מצד הקהילה היהודית בהונגריה שמנסה להבין מה קורה לה.

ורד: ואז באיזשהו שלב עולה הרעיון ש… להוציא רכבת מיוחדת מהונגריה לשוויץ, שיהיו עליה 1,685 יהודים. יש מי שקרא לה "רכבת ההצלה", יש מי שקרא לה "רכבת המיוחסים". מה קורה שם בהחלטה מי יעלה לרכבת? כי אנחנו יודעים שבהמשך, ההחלטה מי עלה על הרכבת ומי לא, תהיה סוגיה מאוד משמעותית במשפט.

מתן: נכון, הרכבת בסופו של דבר יצאה עם 1,685 יהודים, אבל המספר הזה לא היה ידוע עד הרגע האחרון. היו לחצים והיו רשימות שהשתנו גם במהלך הלילה האחרון בדרך לרכבת. היו על הרכבת הזאת קרוב ל-400 מיהודי קלוז', עירו של קסטנר. היו עליה כמה מעשירי הונגריה שמימנו בפועל, בהרבה מאוד כסף, את הנסיעה של הרכבת, והיו עליו כל מיני לחצים של קבוצות, תנועות, תנועות נוער, תנועות פוליטיות, כל מיני, רשימה מאוד מאוד ארוכה, רבנים, מנהיגים חשובים. הרכבת הזאת יוצאת, בלב ההשמדה של יהדות הונגריה, ממש בשבועות הספורים שיהדות הונגריה נשלחת לאושוויץ, באותה תקופה הרכבת הזאת יוצאת לשוויץ. הרכבת הזאת גם נזקפת בסופו של דבר לזכותו של קסטנר. היא גם מכונה לימים "רכבת קסטנר", אבל אחר כך גם היו באמת הרבה האשמות על ההרכב של הרכבת, מי יצא ברכבת, מי לא יצא ברכבת, ומהי הזכות המוסרית של קסטנר להחליט על היציאה של הרכבת הזאת באמצע כל ההשמדה.

[מוזיקת מעבר]

ורד: אז המלחמה מסתיימת ב-1945, קסטנר עולה לארץ ב-1947. כמו שאמרנו, הוא איש ידוע, מוכר, מכובד, הוא אפילו משובץ ברשימת מפא"י בבחירות לכנסת הראשונה במקום ה-59, ומי שחושב שזה לא מקום ריאלי, אז בבחירות האלו מפא"י קיבלה 46 מנדטים, בבחירות השניות הוא אפילו מתקדם למקום 53, אז מפא"י קיבלה 47 מנדטים. הוא משתלב במנגנון המפלגתי כעוזרו של השר דב יוסף וכדובר משרד המסחר והתעשייה, אבל אז, ב-1952, הדברים מתחילים להשתבש. מה קורה?

מתן: ב-1952 יהודי בלתי ידוע עד לאותו רגע, מלכיאל גרינוולד, מפרסם עלון שנקרא "מכתבים אל חברי במזרחי". זה עלון שהוא מפרסם במשך כמה שנים, הוא שולח אותו בתפוצה עצמית, בהדפסה עצמית. לא ברור מה… מה המקורות המימון שלו. זה עלון רווי השמצות וקונספירציות, בעיקר כלפי האנשים והמפלגה הקרובה אליו, המזרחי, הציונות הדתית, אבל בכלל, הוא גולש ומפליג בתאוריות. גרינוולד הוא תמהוני במקרה הטוב, ויכול להיות שאם הוא היה חי היום היינו מכנים אותו טרול רשת, כי הוא פשוט משפריץ האשמות לכל עבר, והעלונים שלו, שמופצים בערך פעם בחודש, מעוררים יותר גיחוך ולעג מאשר כעס. אף אחד לא באמת לוקח אותו ברצינות. אבל אז בקיץ של 52' הוא מתחיל לכתוב האשמות על קסטנר. הוא מאשים את קסטנר שהוא לקח חלק מהכסף שהיהודים נתנו לאייכמן, הוא מאשים את קסטנר שהוא קבע את נוסעי הרכבת, הוא מאשים את קסטנר בכמה האשמות שעד אז היו כל מיני רינונים ושמועות, אבל הוא כותב אותם. הוא כותב שקסטנר למשל נתן עדות אופי לקורט בכר, אחרי המלחמה, אחד הנאצים שהוא ניהל את המשא ומתן איתם. והעלון הזה כבר מהווה איזשהי נקודה, נקודת שבר שאי אפשר להתעלם ממנה.

[מוזיקת מעבר]

ורד: ומי שמחליט לא להתעלם מהעלון הזה הוא חיים כהן, שמשמש אז היועץ המשפטי לממשלה ושר המשפטים, בו זמנית, והוא כותב לבוס של קסטנר, השר דב יוסף, ב-25 ביוני 1952 את המכתב הבא: "תשומת ליבי הופנתה לפרסום בשם 'מכתבים אל חבריי במזרחי' מספר 17, בו הופיע "מאמר" במרכאות בחתימת מלכיאל גרינוולד על אודות דוקטור קסטנר ממשרדך. נראה לי כי אין אנחנו יכולים לעבור על פרסום זה בשתיקה. אם יש שמץ של אמת בהאשמות הכבדות המופיעות במאמר זה נגד דוקטור קסטנר, שומה עלינו לבררן ולהסיק מסקנות. אם, כפי שאני מניח, אין אמת בהאשמות אלה, יש לתבוע את המפרסם לדין".

בעצם הוא לא משאיר לו יותר מדי ברירות, חיים כהן, לקסטנר, נכון?

מתן: נכון, חיים כהן בעצם לא משאיר שום ברירה לקסטנר. הוא דוחף אותו לכיוון המשפט הזה. קסטנר בוודאי לא רצה במשפט הזה. יש כאלה שיגידו שהוא רצה קצת בפרסום, כי קסטנר באמת אהב פרסום, אבל אני חושב שהוא לא היה מעוניין בזה. הוא ידע שיש לו מה להסתיר, לא באמת כי יש לו מה להסתיר, אלא כי הפרשה הזאת היא מאוד מאוד מסובכת וכל פתיחה שלה יכולה לעורר כל מיני דברים, כמו שבאמת קרה. אז קסטנר לא היה מעוניין במשפט, דב יוסף לא היה מעוניין במשפט, מלכיאל גרינוולד שכתב את העלון בטח לא העלה על דעתו שזה יגיע למצב כזה. בעצם המדינה כולה נגררת כמו כדור שלג למשפט שאף אחד לא באמת מעוניין בו.

ורד: והמשפט אכן מתחיל ב-1 בינואר 1954, תיק פלילי 124/53, שמתנהל בפני נשיא בית המשפט המחוזי, דוקטור בנימין הלוי. לכאורה משפט דיבה רגיל שלא מעורר יותר מדי תשומת לב, וקסטנר בכלל רק במעמד של עד, אבל אנחנו כבר יודעים שבפסק הדין השופט יאמר שקסטנר מכר את נפשו לשטן. מה זה אומר?

מתן: השופט הלוי באמת קבע שקסטנר מכר את נפשו לשטן, ואפשר לפרט את זה לחמש האשמות עיקריות: אחת זה רכבת המיוחסים, שכונתה אחר כך "רכבת קסטנר", שעליה, כמו שאמרנו, עלו 1,685 יהודים ואחרים לא. הנושא השני זה ההטעיה וההשתקה של השטח, שגרמו ליהודים לא למרוד, וקסטנר בעצם לא העביר אליהם את הידיעות שלו על שואת יהודי הונגריה…

ורד: או כך לפחות הוא הואשם.

מתן: כן. הנושא השלישי זה הצנחנים שנחתו פתאום בבודפשט, כמה ימים לפני שהרכבת יצאה, וקסטנר נאלץ לטפל בהם, לדאוג להם ולמעשה גרם להסגרת שניים מהם לידי הגסטאפו, ואת חנה סנש, שהוא לא עזר לה. נושא נוסף זה עדות אופי שהוא נתן לטובת קורט בכר אחרי המלחמה, ולימים הסתבר שגם לטובת נאצים נוספים…

ורד: ונושא נוסף שאמנם לא היה חלק מ… לא כתב התביעה ולא כתב ההגנה, אבל כל הזמן ריחף באוויר ומה שהפך את המשפט לכל כך פוליטי, עסק בשאלה האם הנהגת היישוב עשתה מספיק מאמצים על מנת להציל את היהודים.

[מוזיקת מעבר]

אז בוא נתחיל לפרק את הנושאים שבהם עסק המשפט. כמו שאמרנו, הוא הואשם גם בבחירה סלקטיבית של נוסעי הרכבת, וגם שעל מנת להצליח ולהוציא את העסקה הזאת לפועל, הוא בעצם השקיט את היהודים, גרם להם לא להיות מספיק מודעים לסכנת ההשמדה, ועל ידי כך מנע, לפחות לטענת הסנגוריה, את האפשרות שלהם להתמרד, לברוח, להציל את עצמם.

מתן: כן, קסטנר… בעצם הרכבת היא הטריגר של כל העניין הזה, אבל הרכבת היא לא, אני לא חושב שהיא האשמה המרכזית נגד קסטנר. האשמה המרכזית נגד קסטנר זה באמת… והמהותית, במהות שלה, זה ההשתקה של השטח. כי קסטנר באותם ימים כבר נחשף למה שקורה באושוויץ. דו"ח אושוויץ יוצא בתוך כדי ה… הכנת הרכבת, תוך כדי הכנת הרשימות לרכבת. זה דו"ח של שני פליטים שהם ברחו מאושוויץ ובעצם פרסמו לכל המערב את מה שקורה, זה לא שלא ידעו על זה בבודפשט, ידעו על מה שקורה באושוויץ, אבל יש הבדל בין ידיעות ורחשים שמסתובבים לבין אם נציג רשמי, אדם במעמדו של קסטנר היה בא ואומר לאנשים, בדרך כזאת או אחרת, תברחו, תחבלו בגטואיזציה, תח… תנסו לעשות מה שאתם יכולים. הוא לא אמר את זה. קסטנר מגיע לקלוז', לעיר שלו, בלב המשלוחים מהעיר. היו שבוע-שבועיים שבהם נשלחו כל יהודי קלוז' אל אושוויץ, הוא נמצא שם בימים האלה, הוא לא מספר על זה, הוא לא מדבר על זה. הוא דואג להעברת קרוב ל-400 יהודים אל בודפשט, אלה היהודים שאחר כך עולים על הרכבת. הוא דואג להצלה, הוא לא דואג לפרסם את הזוועות שהנאצים עושים באושוויץ.

ורד: אז בוא נעשה רגע הפוגה, כי אנחנו נשמע במהלך הפרק הזה כמה קטעים מסדרת הטלוויזיה שהפיק הערוץ הראשון, רשות השידור, ב-1994 על פרשת קסטנר, כתב אותה, את הסדרה מוטי לרנר וביים אותה אורי ברבש. היא זכתה אז לרייטינג של כמעט 100%. את קסטנר שיחק בסדרה ששון גבאי, את האנזי ברנד, העוזרת שלו, היועצת הקרובה שהייתה… שהיה לה תפקיד מאוד משמעותי בחיים שלו, מגלמת יונה אליאן, ואת עורך דין שמואל תמיר מגלם אוהד שחר, וזה מה שקסטנר משיב על מה שעכשיו אנחנו מדברים בו.

[הקלטה מתוך הסדרה]

ישראל קסטנר: "עד אפריל 44' הגיעו להונגריה אלפי פליטים יהודים שברחו מפולין ומסלובקיה. הם סיפרו הכל על אושוויץ. אלפי יהודים שירתו בצבא ההונגרי, חזרו וסיפרו מה קרה ליהודים באוקראינה. עד אפריל 44' היו לנו מכשירי רדיו, הקשבנו לבי.בי.סי."

עו"ד שמואל תמיר: "אתה אומר שהם ידעו, והם אומרים שהם לא ידעו."

ישראל קסטנר: "כשאתה אומר ידעו, למה אתה מתכוון? הייתה אינפורמציה, הבעיה הייתה להבין את המשמעות שלה. להחדיר את הידיעה הזאת אל המודעות, להאמין בה. זה היה בלתי אפשרי עבור רבים."

עו"ד שמואל תמיר: "אני שואל אותך שאלה פשוטה, אדוני, ידעו או לא ידעו?"

ישראל קסטנר: "אי אפשר לשאול שאלות פשוטות על מה שקרה שם."

עו"ד שמואל תמיר: "נכון שקיבלת מאייכמן את חיי קרוביך וידידיך שיצאו ברכבת, ובתמורה סייעת לו לאבד ולהשמיד את שאר יהודי הונגריה בכך שהשקטת אותם, והרגעת אותם, למרות שידעת שהם יוצאים לאושוויץ?"

ישראל קסטנר: "לא נכון."

עו"ד שמואל תמיר: "האם נכון יהיה לומר, דוקטור קסטנר, שלא רק שהסתרת מן היהודים שהטרנספורטים היו בדרכם לאושוויץ, אלא אף הפצת את השמועות השקריות שהרכבות יוצאות למחנות עבודה בדרום?"

ישראל קסטנר: "כבוד השופט, האיש הזה לא מבין שום דבר. היהודים לא רצו לשמוע ממני שום דבר. הם חיפשו תקווה. משהו להיאחז בו. גם אלו שנכנסו למקלחות רצו להאמין שייצאו מהן מים."

מתן: זה הרגע שבו המשפט הופך להיות "משפט קסטנר". כי צריך לזכור, קסטנר הוא לא הנתבע. אף אחד לא תבע אותו. קסטנר, או יותר נכון המדינה, היא זאת שתובעת דיבה את מלכיאל גרינוולד על מה שהוא פרסם בעיתון שלו. ובעצם שמואל תמיר, העורך דין המוכשר, הופך את היוצרות ובעצם הופך את המשפט הזה למשפט נגד קסטנר. כך שבעצם התביעה הופכת להיות פה על דוכן הנאשמים.

ורד: עניין נוסף מאוד מעניין שעולה במשפט הוא פרשת שלושת הצנחנים הישראלים שנשלחים על ידי היישוב, דרך הצבא הבריטי, לנסות להציל יהודים. בסך הכל היו 37 צנחנים שהתנדבו למשימה, הידועים שבהם הם חנה סנש, אנצו סרני, חביבה רייק, אבא ברדיצ'ב, ולבודפשט מגיעים שלושה - חנה סנש, יואל פלגי ופרץ גולדשטיין. שלושתם נתפסים די מהר, רק פלגי נשאר בחיים, וכשהוא חוזר לארץ, הוא הופך להיות גיבור לאומי. הוא מייצג עבור הציבור בארץ את כל האתוס של גבורה והקרבה עילאית, על אף שצריך להגיד ביושר, אף אחד משלושתם לא הציל אפילו יהודי אחד. אבל הנקודה הזו במשפט נוגעת בעצבים הכי חשופים אז, של תחילת שנות ה-50, מה זה בעצם גבורה? האם גבורה זה לצנוח מעבר לקווי האויב עם מדים של לוחמים, או שאולי גבורה זה דווקא ללכת על אזרחי ולנהל משא ומתן עם האנשים הכי שפלים, אבל להציל יהודים. מה קורה בחלק הזה של המשפט?

מתן: כן, הצנחנים, צריך להגיד, יוצאים מהארץ במרץ, לפני פלישת הגרמנים. הם יוצאים כדי להציל את היהודים בהונגריה, כדי לעזור במה שהם יכולים. זה המעט שהנהגת היישוב פה בארץ יכולה לעשות מול החדשות שמגיעות מאירופה. זה מעט מאוד, אבל הם מנסים משהו. הם נוחתים ביוגוסלביה, ואחרי ימים ספורים הם שומעים על פלישת הגרמנים להונגריה, ומבינים שבעצם השליחות שלהם היא קצת… לא במקום. קצת אין להם כבר מה לעשות שמה. ובכל זאת הם מנסים. הם עוברים את הגבול. חנה סנש עוברת בתשיעי ביוני, פרץ גולדשטיין ויואל פלגי עוברים כמה ימים אחרי. חנה סנש נתפסת מיד, גולדשטיין ופלגי מגיעים אל קסטנר כמה ימים לפני שהרכבת יוצאת. קסטנר עסוק כל כולו מעל הראש בהוצאת הרכבת. הרכבת הזאת כל כך חשובה לו כי הוא השקיע את השבועות האחרונים במאמצים להוציא אותה ולהציל את היהודים שעליה, שהוא קצת עיוור לכל מה שנעשה מסביבו, בצדק או שלא בצדק, אני לא שופט אותו, קשה מאוד לשפוט אותו. אגב, אני חושב שגם בשנות ה-50, 10 שנים אחרי, זה קצת לא הוגן לשפוט אותו על המעשים שנעשו באותם ימים. אבל הצנחנים מגיעים להונגריה וקסטנר לא כל כך יודע מה לעשות איתם. הם קצת אבן ריחיים על צווארו. שני צנחנים בודדים, לא יכולים לעשות הרבה, עם כל גבורתם ו… והצבריות שלהם, לא יכולים לעשות הרבה על אדמת הונגריה באותם ימים.

ורד: ובאמת כשקטרינה סנש עולה להעיד, אמא של חנה, זה רגע שיש עיתונאים שכתבו שהיה רגע השיא במשפט, כי זה בעצם ההתנגשות של כל הסטריאוטיפים - העסקן היהודי, היודנרייט [כך במקור], מול הישראלית הגיבורה, גלותיות מול צבריות, כניעה מרצון מול לחימה עד טיפת הדם האחרונה. וכדאי גם לציין שארכיון חנה סנש נמצא בספרייה וגם הקדשנו לה פרק מעניין מאוד בהסכת "הספרנים" שלנו. בואו נשמע מה קסטנר, עם ששון גבאי המצוין, אומר להגנתו בסדרה.

[הקלטה מתוך הסדרה]

ישראל קסטנר: [בקול רם ונרגש מאוד] "ומה הייתי צריך לעשות ברגע שנודע לי שהיא בכלא? מה? להפסיק את כל פעולות ההצלה של יהודיי בודפשט ולרוץ אל הגרמנים להתחנן שיצילו אותה? לו הייתי מקריב כמה אלפי יהודים כדי להציל אותה, זה היה בסדר? זה מה שהייתי צריך לעשות כדי לרצות אותכם? אבל היא מתה, ולכן היא גיבורה. ולכן אני עומד כאן היום חי. ולכן קוראים לי בוגד! משתף פעולה! [קריאות ברקע] מי בכלל היה צריך את הצנחנים שלכם בבודפשט? לשם מה שלחתם אותם? כדי למסור לנו דרישת שלום? מה חשבתם, שאתם יכולים לעשות משהו שאנחנו לא יכולים לעשות? שאתם איזה מין גזע של גיבורים? שלנו יש מנטליות גלותית ואתם שמשונים ומכבים? שברגע שיגיעו שלושה מכם לרייך הגרמני הוא יקרוס?!"

[מוזיקת מעבר]

ורד: הפרשה הכי בעייתית במשפט, מבחינת קסטנר, עוסקת ביחסים שלו עם הנאצים, וזה כנראה השלב במשפט שבו האהדה או הניטרליות כלפיו הופכת לעוינוּת ומשפיעה מאוד על דעת הקהל, ואני מתכוונת לעדות האופי שהוא נתן בסיום המלחמה לטובת קורט בכר. ובכלל, היחסים המאוד קרובים שהיו לו עם הנאצים גם בזמן המלחמה ועוד יותר בסיומה. מה קורה איתו בעצם בשנתיים האלה, שבין 1945 ל-1947, בין סיום המלחמה והעלייה שלו לארץ ישראל?

מתן: אוקיי, אז אני הולך רגע אחד לפני, לסוף המלחמה. בסוף המלחמה, עוד לפני שהיא ממש מסתיימת ו… וגרמניה מובסת באופן רשמי, קסטנר מסתובב עם הנאצים, יוצא איתם מבודפשט, לטענתו בשביל להציל יהודים, הוא מסתובב איתם בכל מיני מקומות, במחנות ריכוז, בברגן-בלזן, שאחד המחנות הנוראים והאיומים ביותר, ישן איתם בבתי מלון, אוכל איתם, לפי חלק מהעדויות גם לובש מדי אס-אס, זה נראה בעייתי, אבל קסטנר לשיטתו אומר, וייתכן שהוא גם צודק, כן? שהוא ניסה להציל וגם בוודאי הצליח להציל לא מעט יהודים. צריך גם לזכור, זה לא רק הנוסעים של הרכבת. ועד העזרה וההצלה שהוא היה האיש המרכזי בו, הצלי… הציל עוד אלפי יהודים. וזה באמת נזקף לזכותו. אבל…

ורד: אתה מתכוון לתקופה של סיום המלחמה, שבו בעצם הוא טוען שהוא הסתובב עם בכר במחנות הריכוז, ממש בימים האחרונים, על מנת למנוע משלוחים ולהציל את מי שעוד נותרו בחיים.

מתן: כן, הוא מסתובב עם בכר ועם קצינים נוספים והוא מנסה לנהל עוד משא ומתן. אחרי היציאה של הרכבת ב-30 ביוני 44', הוא מנסה להמשיך את המשא ומתן, הפעם בז'נבה, הוא נמצא בשוויץ, ושם הוא מסיים את המלחמה. לא כל כך מצליח, בסוף המלחמה זה לא כל כך הולך לו, אבל הוא ניסה. ואחרי המלחמה, העדות המרכזית נגדו, שבמשפטי נירנברג, שבהם נשפטו הנאצים על המעשים שלהם, הוא נתן עדות אופי לטובת קורט בכר.

ורד: ואנחנו באמת יודעים שקורט בכר לא הועמד לדין כמו שאר הנאצים.

מתן: נכון, קסטנר למעשה, יש מכתב שמשמש כראיה מאוד מרכזית נגדו, שהוא מתפאר בזה שקורט בכר לא הועמד לדין, ניצל ממשפטי נירנברג הודות לעדות שלו. המשפט הזה מתגלה על ידי עורך הדין שמואל תמיר ומשמש ראיה מאוד חזקה נגדו. קסטנר באמת היה מקורב מאוד לנאצים בסוף המלחמה, למטרות חיוביות. הוא ניסה. צריך לזכור שקסטנר מאז ומתמיד אהב להיות במרכז העניינים, בנקודות ההכרעה, ואהב להסתובב עם האנשים המשפיעים. לפעמים זה הצליח לו, לפעמים פחות.

ורד: טוב, זה חלק מתכונות האופי, שאנחנו יודעים שהוא ניחן בהם לטוב ולרע.

מתן: נכון, גם המקורבים של קסטנר יודעים להגיד שהוא… אני מתלבט אם להשתמש במילה מגלומן. יש לאיש הזה הרבה מאוד זכויות. אני בעיקר חושב שקשה לנו לשפוט אותו ושאין לנו את הזכות לשפוט אותו. והמעשים שלו הם מעשים אמביוולנטיים.

ורד: כן. מצד שני, אתה יודע, להסתובב… יהודי שמסתובב עם נאצים ויודע שבכל רגע נתון מישהו יכול לשלוף אקדח ולירות בך, זה ממש להיכנס ללוע הארי. אז אין ספק שהוא היה אדם מורכב ומאוד אמביוולנטי. נאמר זאת כך. וכמו שכבר ציינו קודם, אחד הנושאים שככה מרחפים כל הזמן במהלך המשפט, וגם צובע אותו מאוד פוליטי, הוא העיסוק של הסניגור, שמואל תמיר, בהנהגת היישוב. נזכיר, הנהגת היישוב בשנות ה-40, במלחמה, כמו בשנות ה-50, מזוהה עם מפא"י, עם המנהיגים שהיו אז בארץ בשני העשורים האלו, בן גוריון, משה שרת ואחרים, והוא חוזר ושואל, האם הם עשו מספיק על מנת לסייע בהצלת יהודי הונגריה באותם שלושה חודשים שהיהדות שם נכחדה כמעט לחלוטין? וכדאי גם לציין, תמיר מגיע משורות הימין, הוא לחם באצ"ל, ובסופו של דבר, אכן, אחרי המשפט, הממשלה נופלת.

מתן: כן, המשפט הזה הוא האירוע המשפטי שגרם להפלת הממשלה. זה אמנם לא היה משמעותי כי מיד אחר כך קמה, זה לא היה דרמטי, אבל ההדים של המשפט הזה, איך להגיד, מלכלכים את גלימת הממשלה. שרת היה מעורב בניסיונות המשא ומתן עם הנאצים, וזה מתחיל להגיע אליו. שרת בכלל הוא ראש ממשלה די כז… די מסכן. הוא היה פחות משנתיים ראש ממשלה, באותה תקופה היה לו את משפט קסטנר, היה לו את עסק הביש במצרים, שזה עוד איזה פרשת ריגול מאוד מורכבת, ובן גוריון נשף בעורפו. והוא צריך להתמודד עם משפט קסטנר. ו… [מגחך] יש רגע דרמטי במשפט, המשפט התחיל ב… המדינה הרי תובעת את מלכיאל גרינוולד על הוצאת דיבה, וזה כאילו משפט רגיל, אבל יש איזה רגע אחרי חודשיים של משפט, שהמדינה מבינה שזה לא הולך לכיוון שלה, ששמואל תמיר, העורך דין המאוד מאוד מתוחכם הזה מצליח להפוך את העדות של קסטנר נגדו, ואת העדות של יואל פלגי, הצנחן, שגם, הוא עד מטעם התביעה, גם כן נגדו. חודשיים אחר כך, באפריל 54', חיים כהן, היועץ המשפטי, מבין שהעסק הזה מסובך. המשפט… התביעה מבקשת הפסקה של חודשיים, וחיים כהן היועץ המשפטי נכנס בעצמו כעורך דין שמייצג את קסטנר, שמייצג את המדינה. זאת אומרת, המשפט הזה, ממש הוא משפט של המדינה נגד גרינוולד, כי המדינה למעשה היא זו שעומדת דה פקטו על דוכן הנאשמים.

ורד: והנה קטע שבו בא לידי ביטוי הפער בין הישראלים הצברים וניצולי השואה, כפי שהאנזי ברנד מעידה בסדרה.

[הקלטה מתוך הסדרה]

האנזי ברנד: "כבוד השופט."

השופט בנימין הלוי: "שקט באולם!"

האנזי ברנד: "כבוד השופט! האמת יותר חשובה מהפרוצדורה."

השופט בנימין הלוי: "גברת ברנד, אני מבקש ממך לשבת."

האנזי ברנד: "בגלל בורות ואטימות אתם הופכים שישה מיליון איש לנאשמים. שישה מיליון. אתם אין לכם מושג מה זה להיות יהודי מול הנאצים."

השופט בנימין הלוי: "גברת ברנד, אני מבקש ממך לשבת."

עו"ד שמואל תמיר: "תאמרי את הדברים בחקירה שלך."

האנזי ברנד: "אני צריכה לבקש סליחה? אני צריכה לבקש סליחה על זה שאני ניצלתי? כל מי שלא מת בגטו ורשה הוא משתף פעולה?"

עו"ד שמואל תמיר: "גברת ברנד, אני מבקש ממך להשתלט על עצמך."

האנזי ברנד: [בקול בוכים] "מאז שאני עליתי לארץ לא מפסיקים לשאול אותי למה לא מרדנו? איך? איך? למה לא מרדנו כמו שאתם מרדתם כאן, איך?"

השופט בנימין הלוי: "גברת ברנד."

האנזי ברנד: "כאילו שהנאצים נהגו בנו כמו שהבריטים נהגו בכם, סליחה רק… סליחה רק רגע. אנחנו נלחמנו כדי לחיות, לא כדי להיות גיבורים. [בלחש] זה לא מספיק לכם?"

ורד: כן, אבל זה לא עזר לקסטנר, כי ב-22 ביוני 1955 ניתן פסק הדין של המשפט, אחרי תשעה חודשים שבהם השופט הלוי כותב אותו, והפסיקה שלו זעזעה את הציבור, ובמיוחד משפט אחד שכבר אמרנו שהוא כותב בו: "קסטנר מכר את נפשו לשטן". הלוי פסק שקסטנר שיתף פעולה עם הנאצים בהשמדת יהודיי הונגריה, והציל את פושע המלחמה קורט בכר מעונש. מה קורה עם קסטנר אחרי המשפט?

מתן: קסטנר פגוע מאוד, הוא ממש שבור. הוא היה אדם מאוד מכובד, מאוד נחשב, גם בתקופת המלחמה, גם לאחר מכן, והוא בבת אחת יורד ממעמדו, מואשם, מקבל שמירה צמודה של שני שומרים 24/7, והמדינה מגישה ערעור. חיים כהן מגיש ערעור לעליון.

ורד: בואו נפתח רגע סוגריים ונקדיש כמה מילים לדמויות מרכזיות אחרות במשפט, בנוסף לקסטנר. אני מתכוונת לבודיו, אשתו, להאנזי ברנד, שלפחות על פי סדרת הטלוויזיה והצגת התיאטרון, הייתה גם העוזרת שלו וגם המאהבת שלו, ולעורך דין שמואל תמיר, שהפך בזכות המשפט מעורך דין אנונימי לדמות מאוד חשובה בהמשך, וגם לשופט הלוי, שהארכיון שלו נמצא בספרייה הלאומית.

מתן: בודיו אשתו וסוזי, הבת של קסטנר, הן מלוות אותו לאורך כל המשפט. כשקסטנר נרצח ב-1957 סוזי הייתה בסך הכל בת 11. האנזי ברנד מלווה אותו אפילו יותר, האנזי ברנד היא זאת שהייתה איתו ממש בתוך לוע הארי, במפגשים עם אייכמן, בפעולות ההצלה בבודפשט, והיא בעצם הנפש הקרובה ללבו, גם בתקופת המלחמה וגם באותם ימים של המשפט. שמואל תמיר, אפשר להגיד שעשה קריירה על המשפט הזה, כי שמואל תמיר, כמו שאמרת קודם, הוא באמת, איש אצ"ל מגיל מאוד צעיר, הוא גם ישב בכלא על ידי הבריטים, הוא, כעורך דין, ייצג כמה משפטים שתמיד היו מהאגף הימני - מחתרת צריפין, הרצח של ידידיה סגל שנחטף על ידי ההגנה וכנראה גם נרצח על ידי ההגנה. שמואל תמיר ממצב את עצמו כעורך דין שתמיד תוקף את שלטון מפא"י, תוקף את הנהגת המדינה והוא מזהה פה הזדמנות לעשות את זה בגדול, והוא באמת עושה את זה בגדול.

ורד: ובהמשך הוא גם הופך להיות פוליטיקאי, שר, דמות מאוד חשובה ומשפיעה, ואני חושבת שכדאי לציין מאמר שכתב טומי לפיד ב"מעריב", במאי 1985, אחרי עסקת ג'יבריל הידועה, שבמסגרתה שוחררו 1,150 מחבלים, מה שנקרא עם דם על הידיים, תמורת 3 חיילים ישראלים שנפלו בשבי במהלך מלחמת לבנון, ומי שניהל את המשא ומתן היה עורך דין שמואל תמיר. והנה מה שטומי לפיד, חברו של קסטנר, כותב על תמיר: [מוזיקת רקע] "שמואל תמיר, היודע בדיוק כיצד היה צריך קסטנר לנהוג מול אייכמן הקטן, הוא אותו שמואל תמיר שמכר לג'יבריל הגדול יותר מ-1,000 מחבלים, תמורת 3 שבויים. שמואל תמיר, זה היודע כיצד צריך היה קסטנר להחזיק מעמד לנוכח השמדת מאות אלפי יהודים הונגריים, הוא אותו שמואל תמיר שתיאר לנו בועדת העורכים את אימת הלחצים של הורי השבויים, שאין לעמוד בפניהם. ישבתי מול פניו המעונות של תמיר, שניהל את המשא ומתן, לא מתוך בית בגטו בבודפשט בעיצומה של מלחמה נוראה, אלא מתוך מבצרו השליו של משרד הביטחון בקרייה. לא בבית מלון של הגסטפו, אלא במלון דה לוקס בז'נבה. לא מתוך פחד ועזובה מול אויב אדיר, אלא מתוך הרגשת כוח מול קבוצת מחבלים קטנה. ראיתי את ייסורי לבו וחשבתי בליבי: עכשיו אתה מבין את קסטנר? עכשיו אתה מבין איזה עוול עוללת לו?"

מתן: הקטע המדהים הזה, אני חושב, ממחיש לנו כמה שאנחנו לא יכולים לשפוט את אירועי העבר. הקטע הזה נכתב בשנות ה-80 ומראה איך שתמיר בעצמו, שהיה תובע… סנגור למעשה, נגד קסטנר בשנות ה-50, נמצא באותה סיטואציה ולא מצליח לעשות יותר ממה שקסטנר עשה בשנות ה-40. זאת אומרת, ההיסטוריה היא ההחלטות שאנשים מקבלים בנקודת הזמן שבה היא קורית.

ורד: וכמו שאמרנו, הארכיון של השופט בנימין הלוי נמסר לספרייה הלאומית. מה יש בו?

מתן: הארכיון של השופט הלוי זה באמת לא מסוג הארכיונים שאנחנו בדרך כלל מקבלים, אנחנו לא מקבלים ארכיונים של שופטים בספרייה הלאומית, אבל הלוי היה איש ציבור ואחר כך גם חבר כנסת, ו… חבר כנסת מטעם חוגי הימין, ויש בארכיון כל מיני רשימות שהוא רשם לעצמו. צריך לזכור שגם בתחילת המשפט הוא סיכם בעצמו בכתב יד, ללא קצרנית. הוא קיבל אחרי המשפט הרבה מאוד מכתבים מהציבור, על חלקם הוא ענה. אנחנו רואים בארכיון של הלוי שהנושא הזה לא הרפה ממנו ולא עזב אותו כל חייו. הוא המשיך להתעסק ולכתוב לעצמו רשימות, גם בתקופה שהוא היה חבר כנסת וגם לאחר מכן. על המחזה שעלה בשנות ה-80, על סדרת הטלוויזיה שעלתה בשנות ה-90, הנושא הזה לא עזב אותו עד סוף ימיו, ויש שם כמה מכתבים מאוד מפתיעים, חלקם אולי אפילו מאמא של קסטנר אחרי הרצח.

ורד: אז זה בדיוק מחזיר אותנו לערעור בבג"ץ. בינואר 1957 מתכנס הרכב נכבד של חמישה שופטים, ושנה אחר כך, ברוב של שלושה נגד שניים, קסטנר מזוכה, ודוקטור אגרנט כותב את המשפט המפורסם: "את קסטנר תשפוט ההיסטוריה ולא בית המשפט". אבל קסטנר לא זוכה לשמוע את פסק הדין. הוא נרצח 10 חודשים קודם לכן, בלילה שבין ה-3 ל-4 במרץ, ונפטר 10 ימים מאוחר יותר, ב-15 במרץ, בן 50 במותו. ויש הרבה סימני שאלה ותיאוריות קונספירציה סביב הרצח, כאמור, הרצח הפוליטי הראשון מקום המדינה, לצערנו גם לא האחרון. למה גם הרצח הזה הופך להיות עניין פוליטי?

מתן: כי קודם כל הרוצחים, שנתפסו מיד, היו קשורים בעבר, בדרך כזאת או אחרת, למחתרות של הימין. אחד מהם, זאב אקשטיין, הרוצח, היה גם סוכן שב"כ לאיזשהי תקופה, אחר כך הוא כבר הפסיק, אגב, הוא מעולם לא התחרט על הרצח, ושלושת הנאשמים שהיו מעורבים ברצח שוחררו בתחילת שנות ה-60 בהסכמת המשפחה, דרך אגב, בהסכמת סוזי ובודיו קסטנר.

ורד: פחות מ-10 שנים!

מתן: פחות מ-10 שנים, נכון. זאת שאלה. זאת שאלה למה? אין לי תשובה טובה. צריך לומר שגם תיק החקירה, עדיין חלקים ממנו מושחרים. לאחרונה הייתה איזה פנייה לבג"ץ שיחשוף חלק ובאמת נחשפו חלק מהדברים, 65 שנה אחרי, אבל עדיין חלקם מוסתרים.

ורד: אז המשפט הסתיים לפני עשרות שנים, קסטנר נרצח לפני 65 שנים, אבל על הפרשה הזו ניתן לומר תם ולא נשלם, כיוון שגם היום משתמשים בשם שלו בכל מיני הקשרים, וכמו שאמרנו, היתה לפרשה גם הדים ביחס לניצולי השואה בחברה הישראלית, והיה לה גם ביטוי נרחב מאוד בשדה התרבות - בקולנוע, בספרות, בתיאטרון.

מתן: כן, המחזה של מוטי לרנר עולה באמצע שנות ה-80, מעורר סערה ציבורית גדולה. בשנות ה-90 עולה הסדרת טלוויזיה שלו בשלושה פרקים, ששמענו חלקים ממנה, וגם כן, אני זוכר אותה כילד, מאוד אמוציונלית. הנושא הזה לא עוזב את החברה הישראלית. רק לאחרונה ראיתי באחת השכונות החרדיות בארץ, מין שלטים כאלה שאומרים, 'כמו שהיהודים הקשיבו לקסטנר ב-44' ועלו על הרכבות, ככה אתם מקשיבים היום למשרד הבריאות', זה היה פשקוויל בנושא קורונה. משתמשים עדיין בשם של קסטנר כדמות, לפעמים שלילית, לפעמים חיובית, תלוי מי. אקטואלית, בכל אופן. תמיד אקטואלית וקונפליקטואלית גם.

ורד: אז כמו שאמרנו כבר, יש בישראל לא מעט אנשים שעדיין רואים בקסטנר התגלמות הרוע, הכניעה, ההתרפסות לנאצים. יש רבים מאוד אחרים שהם פרו קסטנר ומחשיבים אותו לאדם שהציל הכי הרבה יהודים בשואת יהודי הונגריה. ניצולים שכמובן יש להם ילדים, נכדים, נינים, שזה הניצחון הכי גדול על הנאצים. השופט אגרנט כנראה צדק שאמר שלא הכל שפיט, בטח כשמדובר באירועים היסטוריים שהעובדות, הפרשנויות והאמוציות משולבות וכרוכות זו בזו.

[מתחיל להתנגן ברקע השיר "נאסף תשרי" בביצוע צביקה פיק]

אני מאוד מודה לך, מתן ברזלי, ראש תחום ארכיונים ואוספים מיוחדים בספרייה הלאומית.

מתן: תודה רבה, וכמו שאמרת, תם ולא נשלם.

ורד: תודה לעורך עמית נאור, ולמפיק דניאל גל. אני ורד ליון-ירושלמי ואתם מוזמנים לשמוע את כל שאר פרקי הסכת "הספרנים" בכל יישומני ההסכתים ובפלטפורמות הדיגיטליות של הספרייה הלאומית, ואפשר למצוא אותנו גם בחיפוש פשוט בגוגל. אתם מוזמנים להירשם באפליקציות הפודקאסטים של ספוטיפיי, גוגל ואפל ולקבל עדכונים על פרקים חדשים. להתראות.

[השיר "נאסף תשרי" מתנגן]

"…אל מערת דוד השונמית

תצמיד את ירכיה הקרות

אל חום האבנים שעל קברו.

אל חום האבנים שעל קברו.

מת אב ומת אלול ומת חומם

גם נאסף תשרי ומת עימם

רק נשארה גחלת עמומה

של אהבת הקיץ הגדומה.

וילד זר הולך ותר כמו שאול

את עקבותיו של אב ושל אלול

ובעמום הוא מחפש את הצלול.

ובעמום הוא מחפש את הצלול.

לך ילד לך, אולי בסוף המערב

בין ים ויבשה, בין אב לסתיו

יאור שלך יאיר בין חטאיו.

יאור שלך יאיר בין חטאיו.

מת אב ומת אלול ומת חומם

גם נאסף תשרי ומת עימם…"