הספרנים - דם מהזרת ושן של כלב: על המאגיה היהודית

מה אפשר לעשות עם קרן עז שרופה? איך מתחמקים מהפקקים? פרופ' גידי בוהק מספר על שדים וקמעות ועל גלגולי המאגיה היהודית.

---

תאריך עליית הפרק לאוויר: 09/01/2022.

‏ורד: הנה כמה לחשים וסגולות שהיו נפוצים ומוכרים במסורת היהודית בימי הביניים. הבעיות והצרות שלהם לא היו שונות משלנו, כך שאתם מוזמנים לנסות. ההוראות הן כלשונן וככתבן.

‏גבר שרוצה לגרום לאשתו לאהוב אותו, עליו לסחוט תפוז אדום, להוסיף ג' טיפות מדם אצבעו הקטן, הזרת, ויתן לאשתו לשתות ותאהב אותו. ואם האישה רוצה שבעלה יאהב אותה, תיקח מלוא כף יד מלח ומעט סיד, כתוש לחתיכות קטנות ו-19 פלפלים שחורים ומעט כסף חי ותניח כל זה בתוך חרס. אחר כך תשפוך על הכל מעט יין שרף ותעמיד בתוך תנור אש ביום חמישי בבוקר, כאשר אנשי הבית עוד ישנים. וכאשר יתחיל להישרף, תאמר לחש לאהבת הבעל את האישה. "כשם שזה הכסף, מתהפך על גחלים, כך יתהפך לב בעלי באהבה עזה ולא ינוח ולא ישקוט ולא יישן ולא יאכל ולא ישתה, עד שיאהב אותי אהבה עזה, אהבה אמיתית ואהבה תמידית, אמן סלה".

‏"ואחרי שהאהבה כבר שוררת בין בני הזוג, הנה סגולה ליכולתו של הגבר לקיים את מצוות פרו ורבו: עליו לטגן ביחד שום, ביצים, בשר, שמן זית ופלפל ולאכול כארוחה ראשונה במשך שבעה ימים רצופים". ואם זה לא עוזר, "על הגבר לקום בימי הקיץ בשעה מוקדמת ולשבת בגיגית המכילה מי באר קרים כאשר כל פלג גופו התחתון שרוי במים קרים - עד שלא יוכל לסבול יותר".

‏"מתקשים להירדם בלילה? צריך לקחת קרן של עז, לשרוף אותה, לשים בבד ולהניח מתחת לכרית. ואם אין לכם קרן של עז, אפשר לעשות את אותו דבר גם עם שן של איש מת".

‏טוב, עכשיו זו באמת צרה. תקועים בפקקים? הנה לחש לקפיצת הדרך: "תקרא בשם המלאכים בהת, אביהַם, תדיר, שַׁמְּלַאי, קופץ, ואמור 'משביע אני עליכם בשם שנאמר על הים נקרע ועל תבל, ונתקע ועל הצור ונבקע תוליכוני אל מחוז חפצי לשלום ותקפצו לי את הדרך.'"

‏ואם גם זה לא עובד, אפשר לנסות לכתוב על קלף של עור צבי: "מִיַאֵל, מִיפַּאֵל, חסוניאל, ויקשור תחת ידו הימנית".

‏והכי חשוב, סגולה לאריכות ימים שבוודאות עובדת. להיזהר מדבר שקר, כי רוב השקרנים מתים בקצרות ימים.

‏[מוזיקת פתיחה]

‏ברוכות וברוכים הבאים להסכת "הספרנים". אני ורד ליון-ירושלמי ואת הפרק הזה נקדיש לקמֵעות, לחשים ומאגיה, בעיקר ביהדות. וגם כמה מהאמונות המרתקות ביותר בהיסטוריה שלנו - בשדים, ברוחות ובמכשפות.

‏שלום לפרופסור גידי בוהק מהחוג לפילוסופיה יהודית ותלמוד באוניברסיטת תל אביב.

‏פרופ' בוהק: שלום רב לך, שלום לכולם.

‏ורד: כשאנחנו מדברים על מאגיה, כשפים ולחשים, אנחנו בעצם הולכים אחורה עד בריאת העולם, בעצם ליום השישי של בריאת העולם, לפרק הזמן שלפי האמונה, האל סיים לברוא את הצומח והחי והאדם, עד יום שישי בשעות אחר הצהריים, אבל קצת לפני השבת, ובפרק הזמן הזה של בין השמשות הגיעו לעולם כל השדים, הרוחות הרעות, כל היצורים הבעייתיים.

‏פרופ' בוהק: כן, כל המרעין בישין בהחלט הגיעו. זה אחד ההסברים ל-איך הגיעו שדים לעולם הוא שביום שישי בין השמשות, כשאלוהים ככה, עוד ניסה מהר-מהר לברוא עוד כמה יצורים חיים וזה לא הסתדר, אז הם נשארו מין יצורים בלי גוף, אבל עם רוחניות ועם נוכחות בעולם והם מתרוצצים מקצה העולם ועד קצהו ובהרבה מקרים גם גורמים נזקים. לא תמיד, לפעמים הם מאוד נחמדים, אבל בהרבה מקרים הם גורמים גם נזקים.

‏ורד: והם לפי האמונה בעצם קיימים עד היום.

‏פרופ' בוהק: הם קיימים עד היום, בהחלט. הם גם לא… זה לא המקור היחיד של היווצרותם של שדים. היו עוד הרבה הסברים והרבה סיפורים על איך באו שדים לעולם, לכן גם יש המון סוגים של שדים והמון פעילויות שונות שמיוחסות לשדים.

‏ורד: אז בעצם, אנחנו רואים את הויכוח והדילמה בין התפיסות השונות ביהדות כבר ממש מספר בראשית, כי מצד אחד יש איסור מפורש לעסוק בשדים ומכשפות, אבל מצד שני סיפורי המקרא גדושים בכשפים ומאגיות - שאול שפונה לבעלת האוב, יוסף שפותר את החלומות, בכלל, בארמון פרעה יש המון סיפורים על כל מיני מטות שהופכים לנחשים ומקלות שהופכים לתנינים. אז איך זה, מתי… איך מתיישבת הסתירה הזאת?

‏פרופ' בוהק: אז ככה, קודם כל יש פה עניין א' של שדים, וב' של כשפים, שהם לא תמיד קשורים זה בזה. זאת אומרת, השדים הם מין תופעה טבעית בעולם של יהודים עד העת החדשה. שדים זה משהו שקיים בטבע, זה משהו שגם עוזר להסביר המון תופעות כמו מחלות, כמו סופות, כמו בתים שמתמוטטים, כל מיני דברים מהסוג הזה, ומצד שני יש כל השאלה של כשפים ומכשפים ומה מותר ומה אסור. ופה ספר דברים, למשל, הוא מאוד ברור. אני יכול לקרוא את זה, כן? בדברים י"ח מפסוק ט' ואילך: "כִּי אַתָּה בָּא אֶל הָאָרֶץ, אֲשֶׁר יְהוָה אֱלֹהֶיךָ נֹתֵן לָךְ לֹא תִלְמַד לַעֲשׂוֹת, כְּתוֹעֲבֹת הַגּוֹיִם הָהֵם. לֹא יִמָּצֵא בְךָ מַעֲבִיר בְּנוֹ וּבִתּוֹ בָּאֵשׁ קֹסֵם קְסָמִים מְעוֹנֵן וּמְנַחֵשׁ וּמְכַשֵּׁף. וְחֹבֵר חָבֶר וְשֹׁאֵל אוֹב וְיִדְּעֹנִי וְדֹרֵשׁ אֶל הַמֵּתִים. כִּי תוֹעֲבַת יְהוָה כָּל עֹשֵׂה אֵלֶּה וּבִגְלַל הַתּוֹעֵבֹת הָאֵלֶּה יְהוָה אֱלֹהֶיךָ מוֹרִישׁ אוֹתָם מִפָּנֶיךָ. תָּמִים תִּהְיֶה עִם יְהוָה אֱלֹהֶיךָ." כן? אז תהיה תמים, ויש שורה ארוכה של בעלי מקצוע שעוסקים במה שאנחנו נקרא כשפים או מאגיה וגילוי עתידות, שאסור לך, "לֹא יִמָּצֵא בְךָ", כן? אסור לך. במקומות אחרים בתורה כתוב למשל "מְכַשֵּׁפָה לֹא תְחַיֶּה" וכדומה. הבעיה היא שהמקרא אחר-כך לא מסביר בשום מקום על מה בדיוק מדובר. דווקא, דווקא העלאה באוב זה משהו שאנחנו יודעים יותר, כן? "שואל אוב" אנחנו יודעים יותר, באמת מסיפור בעלת האוב בעין דור. אבל מה זה "מכשף"? מה זה "מעונן"? מה זה "מנחש"? מה בדיוק מותר ומה אסור? ולמשל קמעות נגד שדים - מותר לכתוב או אסור לכתוב? פה אני לא רואה שום איסור נגד קמעות. אני לא רואה שום איסור נגד גירוש שדים, וגם ב-למשל, בסיפורים על חרטומי מצרים שהזכרת, אז כשאנחנו רואים את משה ואהרון מתמודדים עם החרטומים, בעצם הם עושים בדיוק את אותו דבר. רק שהם עושים את זה בשם אלוהים, אז כשהם עושים את זה, זה אצבע אלוהים, וכשהחרטומים עושים את זה, אז זה בלהטיהם, כן? זה הלהטים והכשפים שלהם. אז בעצם זה מין משחק כזה של "anything you can do I can do better", והשאלה היא רק מה מקור הסמכות, כן? אם אני עושה את זה בשם אלוהים אז זה בסדר, ואם הם עושים את זה בשם האלים שלהם או בטכניקות אחרות אז זה לא בסדר.

‏ורד: בסופו של דבר הצורך של אנשים לאורך כל ההיסטוריה האנושית להתמודד עם פחד, עם מוות, עם תופעות טבע לא מוסברות, כנראה גובר על, על איסורים והלכות. מה שאנחנו…

‏פרופ' בוהק: בלי שום ספק.

‏ורד: …מתמודדים איתם כל הזמן.

‏פרופ' בוהק: בלי שום ספק. המנוע לצמיחה של כל התופעות התרבותיות האלה הוא הפחד האנושי המוצדק מאירועים טראומטיים - מחלה, לידה, מוות, רעידות אדמה, מגיפות כמו הקורונה שכולנו חווים כרגע, זאת אומרת, דווקא בשנתיים האחרונות יותר קל לנו להזדהות עם אנשים שחשים שעולמם הוא מלא ביצורים מפחידים שמסכנים אותם.

‏ורד: שאין להם הסבר.

‏פרופ' בוהק: שאין להם הסבר והם רוצים להתמודד איתם בכל דרך אפשרית.

‏ורד: אז בוא נתחיל לבדוק את הפרקטיקה של הקמעות ביהדות ממש בראשית ימי הביניים. אני מתכוונת למאות החמישית, שישית, שביעית באזור מסופוטמיה, מה שאנחנו יודעים, בין נהרות הפרת והחידקל, ואני מתכוונת לקערות השבָּעה. מדובר באלפי קערות חרס שנמצאו בחפירות ארכיאולוגיות שנחרטו עליהם טקסטים וציורים. והם היו בשימוש גם של יהודים וגם של לא-יהודים, וכדאי גם לציין שבספריה הלאומית שמורות כמה עשרות קערות השבעה כאלה. מה היה התפקיד שלהן?

‏פרופ' בוהק: הקערות האלה, כמו שאמרת, יש לנו אלפי קערות כאלה שנכתבו בכמה דיאלקטים שונים של ארמית, כולל הדיאלקט שיהודים השתמשו בו ובכתב שכל ילד בבית-ספר היום יכול לקרוא, והקערות האלה שימשו בעיקר להרחקת שדים, בעיקר להרחקת שדים מהבית. הם היו קערות… זה כמובן לא קמע שאתה יכול לשאת עליך, על גופך, כי זה קערות חרס, הם שבירות, והפרקטיקה כנראה הייתה לקבור אותם הפוכות עם עם הפה כלפי מטה בפינות של חדרים, למשל, מתחת לרצפה, וזה שימש כסוג של מלכודות שדים. זאת אומרת, זה טיפ-טיפה דומה, נגיד, למה שאנחנו עושים היום נגד יתושים או שעושים נגד זבובים, כאלה מלכודות. זה מלכודות שנועדו ל… לכלוא את השדים, לגרש את השדים, ובהרבה מהם יש טקסטים מאוד ארוכים, ובטקסטים האלה בין היתר יופיע שמו של הלקוח או שמם של הלקוחות. זאת אומרת, אני מגרש אתכם כל השדים והליליות והדֵיבים והרוחות ו… אוסף שלם של כינויים ושמות לשדים, מהבית של אדון X וגברת Y שיוזכרו בשמם, וזה ברור שהם הלכו וקנו או קיבלו קערה כזאת, לפעמים אפילו הרבה קערות לאותם לקוחות, ופיזרו אותם במקומות שונים בבית להגנה.

‏ורד: אנחנו מדברים על תקופה שעדיין לא היו מזוזות על בתים של יהודים…

‏פרופ' בוהק: זה שאלה…

‏ורד: או שזה היה בנוסף?

‏פרופ' בוהק: זה שאלה מצוינת, האם היו מזוזות או לא. המושג "מזוזה" והתופעה של מזוזה כבר מוכרת. זאת אומרת, מזוזה כבר מוזכרת בספרות חז"ל, כך שברור שבתקופה הזאת, מאות חמישית, שישית, שביעית לספירה, יש יהודים שיש להם מזוזות בבית. האם… ואין לנו מצד שני תיעוד ארכיאולוגי של זה. זאת אומרת, המזוזות שיש לנו פיזית, הכי קדומות, הם מימי הביניים, מ"גניזת קהיר", כשהסיבה היא פשוט שהם נכתבו על קלף, בעוד שהקערות נכתבו על חרסים וחרס נשמר וקלף לא, קלף נרקב. האם לאנשים שהיו להם קערות, היה להם גם מזוזה וזה היה אקסטרה? זה שאלה מצוינת…

‏ורד: סוג של בוסטר.

‏פרופ' בוהק: שאין לנו תשובה. אבל בהחלט סביר שכן, כמו בוסטר כזה, כן, בהחלט.

‏ורד: ובתקופה הזאת, אנחנו כבר מתחילים להבחין בכל מיני סוגי מאגיה. יש מאגיה שנועדה להילחם ברוע, ומאגיה שאמורה לנבא את העתיד, ומאגיה שצריכה לפתור בעיות של יום-יום, כמו למצוא בן או בת זוג, ולגרש רוחות, ולהצליח בעסקים. אז בעצם לפני כל החלטה, גדולה או קטנה, התמודדות עם מחלות, אנשים הלכו להתייעץ עם מאגיקונים כי לא היה להם אופציה, משהו אחר לעשות.

‏פרופ' בוהק: היה להם, אבל אחת האופציות הייתה ללכת להתייעץ עם מאגיקונים. הם יכלו גם ללכת להתייעץ עם אנשים שהידע שלהם אחר. קודם כל, הם יכלו ללכת להתייעץ עם רופאים. ולפעמים גם הרופאים והמאגיקונים זו אותה דמות. שוב, זה, זה מין תחום אפור בין רפואה למאגיה, שלא תמיד אנחנו יודעים מה שייך למה, אבל אנשים יכלו, כשהילד היה חולה, אז אנשים יכלו לקחת אותו לרופא, כולל אפילו רופא שיש לו מין תיאוריות יווניות-גלניות כאלה של ארבעה נוזלים שבגוף ויש חוסר איזון בגוף ותיאוריות מהסוג הזה, או הם יכלו להגיד 'בעצם נכנס בו שד ונלך למגרש שדים'. אותו דבר גם בהחלטות אחרות. הם יכלו ללכת להתייעץ אפילו עם הרשויות העירוניות, עם רשויות המדינה, עם דברים מהסוג הזה, יכלו ללכת להתייעץ עם רבנים. כבר יש חכמים באותה תקופה, ויכלו גם ללכת ולבקש מכותב קמעות שיכתוב להם קמע או קערה מהסוג הזה.

‏ורד: כן, זה כנראה לא היה סותר אחד את השני. וראיתי שיש גם כמה מוצרים, חפצים, נוזלים שמאוד נפוצים ושימושיים ודי חוזרים על עצמם ברצפטים השונים של הסגולות. הרבה מאוד שימוש בשתן, בדם, עורות של חיות, שיניים של בעלי חיים. אני אתן למשל דוגמאות מתחום של סגולות, מתחום הפריון, התמודדות עם בעיות של עקרות שהיו אז מאוד נפוצות. אז האישה צריכה לערבב דם של תרנגולת שחורה ושומשום, או לקחת עצם של אייל ולקשור סביב ראשה, או לרחוץ במים שבושלו קודם עם ראש של כבש וכל מיני מאגיות על עור של צבי. אי-אפשר היה פשוט להתפלל לאלוהים שיעזור? למה, למה היה צריך את התיווך הזה, את החומרים האלה שיעזרו?

‏פרופ' בוהק: זאת שאלה מצוינת והיו הרבה רבנים שהתלוננו ש-למה אתה לא מסתפק בתפילה לאלוהים? עכשיו, ההנחה שלי שחלק גדול מהאנשים שהשתמשו בחומרים ובטכניקות האלה גם התפללו לאלוהים. זה לא בא במקום, זה בא בתוספת. אבל שוב, זה אני לא יכול להוכיח, כי כל מה שיש לי זה את הממצא הפיזי של מה שנשאר אחריהם או במקרים מסוימים את המרשמים שלפיהם הם עבדו. האם אותם לקוחות, זאת אומרת, מזווית הראייה של הלקוחות הייתי מאוד שמח ככה, לחזור 1500 שנה אחורה, וללכת למין כותב קמעות כזה ולשאול את הלקוחות שלו, "מה עוד אתם עושים? אתם גם מתפללים בבוקר או לא? אתם גם הולכים לבית כנסת לבקש רחמים או לא?" אני לא יודע מה הייתה התשובה שלהם, אבל אני מניח שגם וגם. היו כאלה שהיו אומרים כן, והיו כאלה שהיו אומרים לא, אני רק הולך לכותב קמעות. והיו כאלה שהיו אומרים, אני בחיים לא אלך לכותב קמעות, אני רק לבית-כנסת ואני רק בוטח בהשם והוא יעזור.

‏ורד: ולגבי באמת השימוש ב… מה שנקרא בנוזלי הגוף שלנו?

‏פרופ' בוהק: זה, תראי, זה משהו… קודם כל, זה משהו אוניברסלי. זה במאגיות של הרבה מאוד תרבויות קיימת התופעה הזאת. זה גם משהו, זה חומרים שהם קודם כל נורא זמינים, מאוד זמינים, מאוד נוחים. לנו היום, לך תמצא ראש של כבש, אבל בעולם העתיק כשאתה שוחט כבשים אז יש לך ראש של כבש, זה לא כל-כך מסובך למצוא. יש נוזלים וחומרים שבהם גם עולה השאלה של טאבו. זאת אומרת, דם אדם וחלקי גופות אדם זה דברים שהם בעצם מטמאים במגע. אז שם זה כבר מין כזה, שם זה כבר נהיה יותר א… אני לא יודע מה, מאגיה שחורה או מאגיה בעייתית, אני בטוח שיש אנשים שלא התעסקו בחומרים כאלה, ויש אנשים שלהיפך, דווקא החצייה של הטאבו, דווקא החצייה של הקו בין המותר לאסור, אמורה להעניק עוד כוח לפרקטיקה המאגית שלהם. אבל שוב, הייתי שמח לחזור בזמן ולשאול אותם, 'למה אתה משתמש בזה ולא בזה?' מה… תשובה אחת שברור לי שהם היו אומרים, 'זה זמין, ושככל שאני משתמש בחומרים פחות זמינים, ככה אני דורש יותר תשלום מהלקוחות'. בזה אין לי שום ספק. זאת אומרת, שאם הם היו כותבים לו קמע על לוחית זהב, זה היה עולה יותר מאשר קמע על פיסת קלף או לוחית ברונזה.

‏[מוזיקת רקע]

‏ורד: אז בוא נתקדם לאזור המילניום הראשון, המאות התשיעית, עשירית, אחת עשרה, ואני מתכוונת ל"גניזת קהיר" שאתה חקרת לעומק, ובגניזת קהיר, היכן שנמצאו מאות אלפי כתבי יד שמתעדים את חיי היומיום של ההיסטוריה היהודית, מהמאות הראשונות לספירה ועד למאה ה-19, ישנם גם כ-4,500 טקסטים מאגיים שעוסקים בלחשים וקמעות. מה מאפיין את המאגיה הזאת של תקופת ימי הביניים?

‏[מוזיקה מסתיימת]

‏פרופ' בוהק: מה שמאפיין את המאגיה הזאת של ימי הביניים שבגניזה, זה ריבוי… קודם כל מה שמאפיין זה מבחינה לשונית, זה טקסטים מאגיים, רוב הטקסטים המאגיים בגניזה הם או בעברית או בארמית, שבדרך כלל מעיד על עתיקותם, על היותם העתקים של טקסטים מתקופות מוקדמות יותר, או בערבית. בדרך כלל בערבית שכתובה באותיות עבריות, מה שאנחנו קוראים ערבית-יהודית, ולפעמים בערבית כתובה באותיות ערביות, ומה שמאפיין אותה זה ערבוביה אינסופית של טכניקות מאגיות שונות ושל מטרות מאגיות שונות. לכל מטרה אפשרית שיהודי בימי הביניים יכול להזדקק לה יש פרקטיקה מאגית, והפרקטיקות האלה, חלקן הם פרקטיקות יהודיות עתיקות יותר, חלקן מגיעות מהעולם המוסלמי במאות התשיעית, עשירית, אחת עשרה, שתים עשרה. לפעמים אפילו יש דברים שמגיעים מאירופה הנוצרית. זה יותר נדיר, אבל גם זה קורה.

‏ורד: נכון, סביר להניח שיש השפעה מתרבויות אחרות. אנחנו מדברים על תקופה של שיא כוחן של הדתות המונותאיסטיות…

‏פרופ' בוהק: נכון.

‏ורד: גם הנצרות וגם האסלאם.

‏פרופ' בוהק: בהחלט, ובכלל בכל הנושא של המאגיה, גם אחד הדברים שאותי אישית… אחת הסיבות שאני חוקר מאגיה, זה שבמאגיה כל הגבולות בין הדתות הם יותר מטושטשים מאשר, נגיד, כשאתה הולך לבית-כנסת או לכנסייה או למסגד. כשאת הולכת לבית-כנסת, בתפילות, את תשמעי מעט מאוד חומרים שנכנסו מְהַ… נגיד, מהעולם המוסלמי או הנוצרי, כי זה כל הזמן מסונן החוצה, כי אנשים מרגישים לא נוח בתפילה הציבורית להכניס דברים שבאופן ברור הגיעו ממקור זר. במאגיה זה לא עובד ככה. במאגיה אנשים הרבה פחות רגישים לזה, בין היתר כי רוב האנשים הפעילים בתחום, המאגיקונים או כותבי הקמעות, הם יודעים מה יש להם. לא תמיד הם יודעים שזה הגיע ממקור זר, אבל אפילו אם הם יודעים - אם זה עובד זה טוב. והלקוחות לפעמים יודעים מה כתוב בקמע שלהם, לפעמים אפילו זה לא, וזה הכל איכשהו מתנהל מתחת לרדאר של הסמכויות הרבניות או המשפטיות וכדומה, ואז הרבה יותר קל להכניס גם דברים שהגיעו מתרבויות זרות.

‏ורד: תן לי דוגמה, למשל, לאיזשהו סוג של קמע או סגולה שאתה ממש רואה שיש חפיפה מוחלטת, נגיד בין השכנים המוסלמים והיהודים.

‏פרופ' בוהק: בלי שום קושי. אני אתן לך דוגמה, כל העולם של השדים. אמרנו כבר קודם ששדים יש בתרבות היהודית כבר מתקופת בית שני, הטענה היא שהם נוצרו כבר בבריאת העולם ו… יש הרבה סיפורים על שדים בתקופות מאוד מוקדמות, בתלמוד יש הרבה שדים. אבל אז, כשיהודים באים במגע עם העולם המוסלמי, אנחנו רואים המון שדים שמגיעים מהעולם המוסלמי, למשל, שד בשם שמהוריש. כן? אז שמהוריש או שמהורש, כל אחד מבטא את השם קצת אחרת, שדים בשם מימוּן. את מכירה את המַיִמוּנה ואת מכירה את השד מימון ומימון בא בהמון צבעים. יש מימון האדום ומימון השחור ומימון הירוק ומימון הצהוב. זה הכל מגיע מהמאגיה המוסלמית לתוך המאגיה היהודית, ובהרבה מקרים יש גם ממש ריטואלים כמו שאת מכירה נגיד ב"אלאדין ומנורת הקסמים", כן? של…

‏ורד: כן. ג'ין ומג'נון ו…

‏פרופ' בוהק: אז הג'ין והמג'נון, זאת אומרת קודם כל הג'ין… המג'נון זה זה שנכנס בו שד והוא גורם לו נזק, אבל יש גם ג'יני טוב. באלאדין כל הרעיון הוא שהג'יני הופך למשרת שלך. והרעיון הזה של בוא נעשה… בעברית זה נקרא "קביצת שדים" - בוא נִקְבּוֹץ את כל השדים למקום אחד, נכניע אותם, ואז נהפוך אותם למשרתים שלנו ואנחנו יכולים לשלוח אותם בשליחויות שונות לרחבי העולם. זאת פרקטיקה שיהודים הכירו עוד לפני הכיבוש המוסלמי, אבל בעולם המוסלמי היא מאוד נפוצה וזה משפיע חזרה על העולם היהודי, עד ימינו. את יכולה לראות למשל מקובלים שעלו ממרוקו, ושעד היום עושים טקסים כאלה. זה נקרא… היום, זה נקרא "אִיסְתינְזָל". איסתינזל בערבית זה "הורדה". כלומר, בוא נוריד את השדים למטה, נראיין אותם, נשאל אותם שאלות, למשל על מה יהיה בעתיד, על מה יקרה לאנשים מסוימים, על האם איש מסוים הוא חי או מת, שאלות מהסוג הזה, כי הם הרי יודעים המון, או בוא ממש נשלח אותם בשליחויות. תלכו להרוג את ההוא, תלכו למצוא אוצר שם, תעשו… כל מה שיש ב"אלאדין ומנורת הקסמים", ואת זה עושים מקובלים יהודים עד ימינו.

‏ורד: כן, ואני, האמת היא שגם כשחושבים על זה, יש לא מעט מילים שנמצאות איתנו עד היום משפות זרות. דמון למשל, זה שד ביוונית ו-genious, גאון - גֵניוס - זה היה ברומאית שדים. זאת אומרת, המילה עצמה, הפונטיקה של המילה בעצם נשארת איתנו מ…

‏פרופ' בוהק: לחלוטין, והמילה שהכי נשארת איתנו זה המילה מאגיה, שמוצאה כמובן בכלל בעולם היווני, מאגֵיה, ואז בלטינית, מאגְיה, וזה בעצם התחיל כמילה לתאר את הדת של הפרסים, של האָמְגוּשִׁים, של כוהני הדת הזורואסטרית. זה נכנס לתוך, כאמור ליוונית, ללטינית, משם לכל שפות אירופה. וכשאני משתמש במילה מאגיה או מאגיקון, זה מילה ש-2,500 שנה כבר משמשת לתופעות מהסוג הזה.

‏[מוזיקת רקע]

‏ורד: אז עד עכשיו דיברנו בעיקר על יהודים שחיו באזורים המוסלמים, אבל אנחנו יודעים ששדים ורוחות רפאים ומכשפות היו גם מאוד משמעותיים בתרבות ובהוויה המזרח-אירופאית. למעשה, גדול סופרי היידיש, יצחק בשביס זינגר, כתב על זה כמעט בכל הספרים שלו. אמנם עם אירוניה, אבל גם באהבה ובחמלה לגיבורים, שנכנסו בהם שדים ורוחות, וכמובן שיש לנו את המחזה הקלאסי המופלא "הדיבוק", שכתב ש. אנסקי על אותו בחור ישיבה עני, חנן, שמאוהב בלֵאָה'לה וכשהוא נפטר הנשמה שלו נכנסת בה. אז אנחנו יודעים שהאמונה בשדים, רוחות ומכשפות חוצה את כל הקהילות בעולם היהודי. השאלה אם יש הבדל בין מאגיה של יהודים שחיו בקרב נוצרים לבין יהודים שחיו בקרב מוסלמים.

‏[מוזיקה מתגברת ומסתיימת]

‏פרופ' בוהק: תראי, יהיו המון הבדלים ספציפיים, כי בין היתר בגלל שהמאגיה של יהודים במזרח-אירופה הרבה יותר מושפעת מהמאגיה ומהדמונולוגיה, מהאמונה בשדים שיש בעולם הנוצרי, במקרים האלה גם בעולם הסלאבי. אז למשל שמות השדים יכולים להיות אחרת. הטקסטים המאגיים ממזרח אירופה, היהודים הרבה פעמים מכירים את מימון השד, למשל, אבל אצלם יהיה יותר לילית והשמות של לילית - שמות כמו שְׁטְרִיגָה ואַבִּיזוּ, שזה הכל שמות שהגיעו מתוך העולם הנוצרי שסביבם, וברור שהם מאמצים את האמונות על השדים. על השדים שגרים ביערות של מזרח אירופה, על השדים שמסתובבים בביצות, וגם בנושא של הדיבוקים, זה משהו שעולה בתקופות מסוימות. זאת אומרת, דיבוק, אם חושבים על זה, זה טיפ-טיפה שונה מאשר איחוז על ידי שד - כי שד הוא יצור עצמאי, דיבוק, נגיד בסיפור של חנן ולאה, זאת אומרת, זה הרוח של אדם מוכר. אנחנו יודעים מי זה האיש הזה. ולהפך, המגרש דיבוקים, אחד הדברים שהוא יעשה - הוא ינסה לראיין את הדיבוק, הוא ינסה להבין מי הוא, והדיבוק במובן מסויים לא רצה להיכנס לתוך האישה או לתוך האיש שהוא נכנס לתוכם. אז המראיין, המקובל, ינסה להבין מה אפשר לעשות כדי לעזור לו, כדי שהוא יעזוב את אותה לאה'לה. כן? זה, זה ה… וזה שונה, נגיד, מהשדים, שאם הם נכנסו בבן-אדם, אתה רוצה לגרש אותם וזהו.

‏ורד: במובן הזה אין שוני בין יהודים שהגיעו מארצות האסלאם ויהודים ממזרח-אירופה, כי כשדיבוק נכנס, דיבוק נכנס.

‏פרופ' בוהק: נכון, הפרקטיקה העיקרית תהיה השבעה. משביע אני עליך בשם מי שאמר והיה העולם ומשביע אני עליך בשם אוסף שלם של שמות ופרקטיקות ופסוקים, וזה יהיה אותו דבר גם לגרש שדים וגם להוציא דיבוקים. אבל כאמור, לדיבוקים, אתה גם מבטיח לו שאם אתה תצא, אנחנו עכשיו נתפלל שנה שלמה על קברך, כי אתה יודע מי זה הדיבוק הזה, אתה יודע מי זה האיש הזה. אתה מנסה להבין למה הוא נכנס באותו איש או באותה אישה, זה היתה הרוח שלו, אבל למה הרוח נכנסה באותו איש ובאותה אישה, ומה אפשר לעזור לו כדי שהוא יעזוב את אותם אנשים במנוחה.

‏ורד: אני מניחה שתהליכי עיור, מעבר מחברה כפרית לעירונית, השכלה, חילון, זה משהו שמאוד משנה את היחס למאגיה. וכמובן המהפכה המדעית שהביאה לנו את האנטיביוטיקה והרנטגן ואת כל ההיגיינה ברפואה, ושיטות אבחון וטיפול במחלות. איך המדע והרפואה בעצם השפיעו על המאגיה במאות האחרונות?

‏פרופ' בוהק: זאת שאלה מאוד מעניינת ומאוד גדולה. הייתי מחלק את התשובה לשני חלקים שונים. קודם כל המדע והרפואה העלימו בהדרגה לפחות חלק מהבעיות שאנשים מאוד סבלו מהם בעבר ושבגללן היו צריכ… או בשביל לפתור אותם, הם היו צריכים ללכת למכשפים וכותבי קמעות וכדומה. זאת אומרת, אם חושבים היום אפילו על, על דברים כמו, אני לא יודע מה, יד שבורה או נגיד מחלות עיניים, כן? לי… הייתי צריך ניתוח קטרקט, אז הלכתי לבית-חולים ועשו לי ניתוח קטרקט ויומיים אחרי זה, ראיתי בסדר. פעם זה משהו שאנשים חשבו שיש להם לבן בעין, לא היה להם מושג מה לעשות והם הלכו לקמע שיגרש להם את השד שיש להם בעין.

‏ורד: שלא לדבר על זה שעד לפני 100-150 שנה שיעור התמותה של ילודים ונשים בזמן הלידה, או מיד אחריה, היה בשיעורים פשוט מטורפים. כמעט חצי מהתינוקות במקומות מסוימים לא שרדו.

‏פרופ' בוהק: נכון. זאת אומרת, אחד הדברים שהשתנה, שהרפואה והמדע המודרני שינו, זה שהרבה דברים שפעם היית צריך בשבילם איש, או יכולת לפנות לאיש שעוסק, נגיד, בקבלה מעשית או בכתיבת קמעות או בגירוש שדים, היום תלכי למקובלים, תגידי, 'לילד שלי יש חום', הוא יגיד 'תקחי אותו למיון', הוא לא יגיד 'תבואי אליי'. מתי הוא כן יגיד תבואי אליי? אם את לא מוצאת זיווג ואת מרגישה שמישהו חסם אותך או משהו כזה, שיש איזה סיבה, את רוצה פתרון לזה, כי לזה למדע ולרפואה אין פתרון. אבל יש עוד דברים מעניינים, זה שבהרבה מקרים, האנשים שכתבו קמעות ועסקו בלחשים, הם אימצו מרכיבים מתוך הרפואה והמדע המודרנית. אני יכול להראות לך כתבי-יד מודרנים מהמאה ה-20, שאנשים אומרים, 'לכאב אוזניים, תטפטף שלוש טיפות סטרפטומיצין ותגיד את הלחש הבא…' כן? זאת אומרת, זה גם וגם. אני גם לוקח את הרפואה המודרנית וזה תופעה שכבר מתחילה במאה ה-18. רואים בכתבי-יד אשכנזים של אנשים שעוסקים במה שהם קוראים קבלה מעשית, וחלק מהדברים זה ל… תשביע את השד או את הדיבוק ככה וככה, וחלק זה תלך לאַפּוֹטֶקֶה, לבית-מרקחת, ותקנה את החומר הזה והזה ותערבב אותו עם ככה וככה ותגיד עליו את הלחש הזה והזה. כלומר, מבחינתם השיקול העיקרי הוא לא מדע מול מאגיה או דברים כאלה, אלא אם זה עובד. אם זה עובד, אז למה לא? בסופו של דבר הרבה מהם איבדו את הפרנסה שלהם, בגלל שזה עבד יותר מדי טוב, בגלל שאוסף שלם של שירותים שפעם הם הציעו ללקוחות, היום הלקוחות לא זקוקים לזה, כי כל רופא יודע לעשות את זה הרבה יותר טוב.

‏ורד: אתה יודע, לקראת התחקיר לפרק הזה נכנסתי לכמה הרצאות של קבליסטים ביוטיוב, יש עשרות כאלה, ואחד הדברים שמאוד בלטו בהרצאות של כל המרצים האלה, זה באמת ההליכה שלהם לצד המודרניזציה והטכנולוגיה, ומעניין אותי מה, מה דעתך? למשל, הייתה שם אישה שהתלוננה שהיא מפחדת מכלבים, אז המרצה שלח אותה לאתר מכירות סיני מקוון ואמר לה שהיא יכולה למצוא שם שן של כלב שחור, לתלות אותה על השרשרת על הצוואר, וזה יעביר לה את הפחד. והיה עוד קטע אחד ממש נחמד, שאישה שהתלוננה שיש עליה עין רעה, אז הרב אמר לה שהיא צריכה לשחוט תרנגולת בבית שלה ולקרוא איזה משהו, והיא לא הסכימה. היא התחילה להתווכח איתו שהיא לא רוצה לפגוע סתם בחיה, ושזה יעשה לה מלא לכלוך בבית ודם, ואז הוא אמר לה: "אוקיי, בסדר, אז בואי תקחי רצפט אחר". אז מה, יש פה יחס אחר של הלקוחות למאגיה?

‏פרופ' בוהק: אין שום ספק. תראי, ללקוחות קודם כל יש מגוון מאוד גדול של אפשרויות ללכת אליהם. זאת אומרת, כאמור, הם יכולים ללכת לרופא, הם יכולים לעלות לקברי צדיקים, הם יכולים ללכת אל אותו מקובל, הם יכולים לעשות הרבה דברים שונים, אבל אני גם חושב שזה תמיד היה, אפילו בעניין של היצע וביקוש. הרי גם זאת שאלה של היצע וביקוש, כי תחשבי גם לפני 1500 שנה, אם הלכת לכותב קמעות והוא אמר, 'תשמעי, הכי טוב זה שאני אכתוב לך קמע על לוחית זהב, אבל זה יעלה הרבה כסף ואין לך', אז היא אומרת, 'תשמע, תעשה לי משהו על ברונזה, זה יהיה יותר זול אבל זה גם יעבוד'. כן? זאת אומרת, זה, השאלה של מה הלקוח… או דבר אחר, אם היו אומרים לך למשל, 'תראי, הדבר הכי טוב פה זה שומן חזיר', ואת אומרת 'לא, לא, אני יהודיה, אני לא נוגעת בשומן חזיר' אז יגידו לך, 'טוב, אז בואי נמצא משהו שיהיה במקום'. ברור לי שהדינמיקה הזאת…

‏ורד: משא ומתן, זה משהו שאתה אומר, מאגיות וקמעות ולחשים, הם גם בתוך ה… יש גם הרבה כלכלה סביב א…

‏פרופ' בוהק: יש המון כלכלה, המון כלכלה, המון שיווק והמון שאלה של גבולות, של מה אני מוכן ולמה אני לא מוכן. וזה שוב, נורא קשה לי לשחזר את זה מהעולם העתיק או מהגניזה, אבל ברור לי שזה היה קיים. זה היה קיים גם בעולם הרפואי. את יודעת, הרמב"ם למשל, כשהוא כותב לשליט המוסלמי בימיו, אז הוא אומר לו, 'תראה, התרופה הכי טובה למה שיש לך זה יין. אבל אני יודע שאסור לך, אז יש עוד תרופות שאתה יכול לקחת אם אתה לא רוצה לשתות יין'. זאת אומרת, זה…

‏ורד: למרות שלהגיד את הרמב"ם בפרק כזה זה קצת ככה להכניס "צלם בהיכל", כי הרמב"ם מאוד התנגד לקמעות ולחשים.

‏פרופ' בוהק: הרמב"ם מאוד התנגד לקמעות ולחשים, זה נכון, אבל הדינמיקה הזאת שבין מטפל למטופל, בטכניקות אחרות, בטכניקות שלו, אבל את הדינמיקה הוא הכיר מצוין. וזה אותה דינמיקה. זה הנקודה שחשוב לי… שחשובה לי. כלומר, הדינמיקה שבין המטפל למטופלים היא לדעתי אותה דינמיקה ב-2,000 השנה האחרונות. זה תמיד שאלה גם של מחיר, גם של מה אתה מוכן לעשות, גם שאלה של כמה המטפל או כותב הקמעות או מגרש השדים הוא מנוסה, כמה הוא משכנע אוֹתךְ או אוֹתךָ, הלקוח, שהוא באמת יודע מה הוא עושה, כי אם לא, אתה תלך למישהו אחר. זה, השאלה הזאת של מי, מי מצליח בשוק הזה ומי לא, זה משהו שאת יכולה לראות גם בימינו. תראייני מקובלים, או תלכי לראות אנשים שעוסקים בקבלה מעשית, אצל חלקם את תראי, את תראי שיש להם משרד ו-20 אנשים שמחכים לטיפול, וחלקם את תראי שאף אחד לא בא אליהם, הם לא הצליחו. למה? אני לא יודע, כריזמה אישית, יכולת שיווק, כל מיני דברים כאלה. אבל ברור לי שזה חלק מהעסק.

‏ורד: אנחנו מכירים את תופעת הפלצבו. מדברים היום על כך שלא מעט אנשים שמשתתפים בניסויים רפואיים ולוקחים את תרופת הדמה, היא משפיעה עליהם לטובה, ובעולם הרפואי מדברים היום על הקשר בין המערכת האימונית שלנו לרגשות חיוביים או שליליים. לאנשים אופטימיים יש ככל הנראה מערכת חיסונית טובה יותר. אז יכול להיות שהאמונה בהצלחת המרשמים של הלחשים והקמעות, היא כשלעצמה יכולה לשפר או לפתור את הבעיה? ואולי גם זו סיבה שאנשים רבים מאוד גם היום, במאה ה-21, עדיין נעזרים בפרקטיקות האלו?

‏פרופ' בוהק: בהחלט, זאת אחת הסיבות. גם היום רואים, אחת התופעות המאוד מעניינות, זה דווקא רופאים בבתי-חולים שהם, לכאורה, אמונים על על שיא הרציונליזם והמדע, לפני 30-40 שנה כשהיו באים אליהם אנשים לחדר מיון ולאשפוז עם קמעות, הם היו אומרים תעזבו את כל השטויות האלה. היום רובם לא מדברים ככה. היום רובם יגידו אם אתה רוצה ואם זה לא, אתה יודע, אם אין פה שום שאלה של היגיינה או משהו, אין לנו שום בעיה עם זה. את גם רואה את זה ביחס של קופות החולים לכל הנושא של רפואה משלימה, רפואה אלטרנטיבית מכל סוג ומין שהוא, שהם באים ואומרים, אם הלקוחות רוצים את זה ואם אין סיבה רפואית שתגיד 'זה מזיק', אז רק בשם זה שאנחנו הרציונליסטים המערביים לא מאמינים שזה עובד, אין שום סיבה לפסול את זה. אם אנשים מאמינים שזה עובד ואם זה טוב להם, ושוב, ולא גורם נזק, אדרבה - שיעשו.

‏ורד: אני רוצה לקראת סיום לדבר איתך על הגבול שאתה רואה, בין העולם היהודי-ההלכתי לבין כל הנושא הזה של שדים וכשפים. למה אני מתכוונת? אנחנו יודעים, למשל, שבצד האחורי של קלף המזוזה כתוב סוג של צופן, השם האלוהי בהזזת אות אחת. או, למשל, אנחנו יודעים שבתקופה התלמודית היו יהודים שנקברו עם תליונים וצמידים ותכשיטים שנכתב עליהם "שמע ישראל", שזה הצהרת האמונה הבסיסית ביותר ביהדות. אז איפה באמת עובר הגבול בין האמונה המסורתית למה שיכול להיחשב כפולחן מאגי?

‏פרופ' בוהק: זאת שאלה מצוינת, שאני בתור פרופסור באוניברסיטה מקדיש לה סמינרים שלמים, אז אין לי תשובה של ככה, משפט אחד. אם הזכרת את "שמע ישראל", אני אנצל את ההזדמנות לספר על תערוכה שיש עכשיו במוזיאון ישראל, שנקראת 'שמע ישראל: על קמעות, סגולות וכשפים' [כך במקור] וזה תערוכה מאוד מעניינת שעוסקת בדיוק בנושא הזה של התפר בין דת למאגיה בעולם היהודי. אני אתן דוגמה דווקא מהעולם המודרני. אם תסתכלי על היחסים בין מישהו כמו הרב עובדיה יוסף ז"ל לבין מישהו כמו הרב יצחק כדורי ז"ל - יצחק כדורי, שהיה ידוע כזקן המקובלים, כל ימיו, מה שהוא עשה זה, הוא כתב קמעות ועסק בדברים מהסוג הזה, עסק בקבלה מעשית. יש לי עותקים של ספרי המרשמים שלו, יש לי עותקים של יומני הטיפול שבהם הוא רשם כל אדם שבא אליו לבקש עזרה ומה הוא עשה בשבילו ומה הוא נתן לו, ומצד שני עומד מישהו כמו הרב עובדיה יוסף, שהוא גדול הפוסקים בדור שלו ואדם שהוא לחלוטין הֲלָכיסט ורציונליסט. אבל כשהוא זקוק ליצחק כדורי לצרכים פוליטיים, כי ש"ס חושבת שהיא יכולה לקבל עוד קולות דרך הרב כדורי, אין לו שום בעיה לעשות איתו עסקים ולעשות איתו שותפות ולגייס גם אותו לש"ס. כלומר, את רואה שם איך הממסד הדתי מצד אחד הוא לא מעורב, הרב עובדיה יוסף לא כתב קמעות, אני גם לא חושב שהוא התנגד לקמעות כשאנשים שאלו אותו אם מה… אם מותר ללכת לרב כדורי ולקבל ממנו קמעות, אני גם לא חושב שהוא עודד אנשים לזה, אבל כשהוא היה צריך את הרב כדורי, לא הייתה לו שום בעיה עם זה. זאת אומרת, הוא לא ראה בו אויב או יריב או מישהו שהוא מחוץ לגדר שאוי ואבוי, מישהו שעושה דברים כאלה. לחלוטין לא.

‏ורד: לקראת סיום מעניין אותי לדעת אם אחרי עשרות שנות מחקר שלך יש איזה שד או מכשפה שאתה מסמפט במיוחד?

‏פרופ' בוהק: שד ומכשפה דווקא לא, אבל אני… תראי, אני אספר לך סיפור לסיום על על דברים שקרו ועל ההבדל בין חשיבה מאגית, נגיד, לחשיבה שלי, ואיך אחרי כל השנים שאני חוקר מאגיה, אני עדיין לא חושב כמו המאגיקונים עצמם. אני, לפני הרבה שנים, לפני משהו כמו 12 שנה, הבן שלי נעקץ על ידי עקרב, כן? בדירה ברעננה, לא באיזה קמפינג במדבר, הוכש על ידי עקרב, לקחנו אותו לבית-חולים, בילינו 24 שעות ושחררו אותו הביתה ולא קרה כלום. וחצי שנה אחרי זה פתאום נזכרתי שאני בעצם לפני כן כתבתי שני מאמרים שונים על קמעות נגד עקרבים בגניזה. בגניזת קהיר, בגלל שבמצרים יש המון עקרבים, יש המון קמעות נגד עקרבים ואני כתבתי מאמר על התופעה הזאת. עכשיו, כל אדם שהיה חי, נגיד, בימי הביניים, בעולם של ספר חסידים, של חסידי אשכנז, או בעולם של הגניזה…

‏ורד: היה בטוח שהם באו להתנקם בך.

‏פרופ' בוהק: היה בטוח שהם באו להתנקם בי. זאת אומרת, שמי ש… בספר חסידים כתוב, "מי שמתעסק עם שדים, השדים יתעסקו איתו". זאת אומרת, שבגלל שהתעסקתי עם עקרבים וכתבתי על קמעות נגד עקרבים, אז הם באו להתנקם בבן שלי. לי זה לקח חצי שנה אחרי האירוע עד שבכלל עשיתי קישור בין שני הדברים האלה, כי אני בכלל לא חושב ככה, ובשבילי זה שתי ספֵרות נפרדות לחלוטין.

‏ורד: אגב, איך הם, איך הם התמודדו עם עקיצות אז, בימי הביניים?

‏פרופ' בוהק: לא היה להם כל-כך איך להתמודד. זה אחד מהדברים שגרם לתמותה. זאת אומרת, בפירוש לא היה להם. היו להם כל מיני דברים. הם ידעו למצוץ רעל מתוך פצע והם ידעו דברים כאלה, והם ידעו למרוח על זה כל מיני חומרים. אבל מעבר לזה, הם שמו קמעות. הם שמו קמעות גם על הקירות מראש וגם אנשים, ילדים הלכו עם, עם קמע על הצוואר נגד הכשות של עקרבים. זה הייתה בעיה מאוד קשה. במצרים זה דוגמה מובהקת. בכל צפון אפריקה זה, בגלל שיש שם הרבה חול והרבה מדבר, אז יש הרבה עקרבים וזה הייתה סכנה מאוד גדולה. בימינו זה כמובן משהו הרבה יותר נדיר, אבל שוב, הנה עובדה…

‏ורד: ברעננה יש עקרבים.

‏פרופ' בוהק: …שחוקר המאגיה, בדיוק, נתקל בהם דווקא ברעננה.

‏[קטע מהשיר "בלדה בין כוכבים", בביצוע פופיק ארנון]

‏"הנוגה שלחה אל הצדק חיוך

‏הי, יופיטר בוא ונצאה…"

‏[השיר ממשיך להישמע ברקע]

‏ורד: טוב, תשמע, פרופסור בוהק, אתה בחרת בתחום מחקר מרתק, ואני רק אציין שמי שהנושא הזה מעניין אותו מוזמן להיכנס לבלוג של הספריה הלאומית, יש בו כתבות ותיעוד של טקסטים מאגיים שנמצאים בספריה ועוד הרבה סיפורים על מכשפות, שדים ומלאכים טובים ורעים לאורך כל ההיסטוריה היהודית.

‏אני מאוד מודה לך, פרופסור גידי בוהק.

‏פרופ' בוהק: בשמחה, תודה לכם.

‏ורד: תודה לעורך עמית נאור, למפיק דניאל גל. אני ורד ליון-ירושלמי ואתם מוזמנים לשמוע את כל פרקי פודקאסט הספרנים בכל יישומוני הפודקאסטים, בפלטפורמות הדיגיטליות של הספריה או פשוט תכתבו בגוגל "פודקאסט הספרנים". נשמח אם גם תדרגו את הפודקאסטים שלנו בנדיבות באפליקציות של ספוטיפיי, גוגל ואפל. וכמובן, אתם מוזמנים להירשם ולקבל עדכונים על פרקים חדשים. להתראות.

‏[השיר מתגבר]

‏"רק אל תתנהג לי כמו אפלטון,

‏כאלה אינני אוהבת

‏על זנב השביט, כשהוא לא יביט,

‏נתפוס לנו רגע לשבת.

‏זה לא מעט, שצדק וונוס לבד,

‏יוצאים לבלות יד ביד,

‏יד ביד, יד ביד, בשמיים.

‏הצדק וונוס הרקיעו שחקים

‏קרצו כוכבים בשמיים

‏הכסיל לבדו שח ללא פיקפוקים

‏הביטו זה זוג משמיים

‏ורק מאדים, בצד האדים

‏גם לו היא תצמיח קרניים…

‏זה לא מעט, שצדק וונוס לבד,

‏יוצאים לבלות יד ביד,

‏יד ביד, יד ביד, בשמיים"

‏[השיר מסתיים בהדרגה]

---

לעוד פרקים של הפודקאסט לחצו על שם הפודקאסט למטה