הספרנים - זוזו מוסא ותחיית המוזיקה הערבית בישראל

האזינו לסיפורה של תזמורת קול ישראל בערבית וסיפורם של הנגנים שהגיעו לישראל מכל רחבי העולם הערבי והצליחו בכישרון, בעקשנות ובמסירות להפוך את המוזיקה שלהם לפופולרית ואהובה בכל שכבות הציבור בישראל

---

תאריך עליית הפרק לאוויר: 17/05/2022.

ורד: בשנות ה-50 פעל בשכונת התקווה קפה "נח", שנחשב למוסד מיתולוגי. במתחם ההופעות שלו, תחת כיפת השמיים, הופיעו יפה ירקוני ושושנה דמארי, ג'ו עמר ופלפל אל-מסרי, ובהמשך גם זוהר ארגוב, חיים משה, הצ'רצ'ילים ורבים אחרים. בתזמורת הבית של קפה "נח" ניגנו כמה מהמוזיקאים הטובים והחשובים ביותר שהגיעו לארץ בשנות ה-40 וה-50 ממדינות ערב. בארצות מוצאם הם ניגנו מול מלכים ואנשי החברה הגבוהה, חלקם ליוו את אום כולתום ופריד אל-אטרש, כמה מהם היו ממש דמויות נערצות לפני שהגיעו לארץ.

אבל בישראל של שנות ה-50 וה-60, מוזיקה ערבית זוהתה עם תרבות האויב, והמוזיקה המזרחית נדחקה אל השוליים. הפער בין הצלחתם של אותם נגנים בארצות מוצאם להתעלמות מצד הממסד הישראלי, הוליד תסכול רב, אבל גם ליותר ויותר יוזמות פרטיות כמו קפה "נח", שזכו להצלחה מסחררת. בכל ערב פקדו את בית הקפה של משפחת לוי בשכונת התקווה מאות מבלים, ובסופי שבוע היו מצטופפים בו 700-800 אנשים, שהשתוקקו לשמוע את המוזיקה עליה גדלו בעיראק, אלג'יריה, מרוקו או סוריה.

השמועות על מה שקורה בקפה "נח" הגיעו עם הזמן גם אל קברניטי תחנת הרדיו "קול ישראל", ובמהלך העשור הראשון של המדינה החלה להתגבש תזמורת "קול ישראל" בערבית, שקלטה אל שורותיה כמה מהמוזיקאים הטובים שניגנו שם. היו בה אברהם סלמן - נגן הקאנוּן העיוור, אלברט אליאס - נגן החליל, הכנר פליקס מזרחי, נגן העוּד אליאס שאשא, וכמובן מי שעוד נדבר בו רבות, הכנר, המעבד המוזיקלי והמנצח, זוזו מוסא. האמנים המוכשרים האלו היו מנגנים בבוקר בשידורי התעמולה של מה שנקרא אז "הגל הערבי", ובלילה הם המשיכו להופיע בקפה "נח", בחפלות ובהופעות פרטיות.

הנה סיפורה של תזמורת "קול ישראל" בערבית, וסיפורם של הנגנים שהגיעו לישראל מכל רחבי העולם הערבי, והצליחו בכישרון, בעקשנות ובמסירות, להפוך את המוזיקה שלהם לפופולרית ואהובה בכל שכבות הציבור.

[מוזיקת פתיחה שנשארת ברקע]

ברוכות וברוכים הבאים להסכת "הספרנים". אני ורד ליון ירושלמי, ובפרק המיוחד הזה נשמע הרבה שירים של מיטב הזמרים שזכו להופיע עם תזמורת "קול ישראל" בערבית, וככה על הדרך, גם נכיר את אחד הנגנים והיוצרים החשובים ביותר שפעלו כאן בשנות ה-60, ה-70 וה-80, זוזו מוסא.

ושנייה לפני שנתחיל, רק נזכיר לכם שאת כל פרקי הסכת "הספרנים" אתם יכולים למצוא בספוטיפיי, באפל או בגוגל פודקאסט, ואתם גם מוזמנים להירשם ולקבל עדכונים על פרקים חדשים בכל פלטפורמות הפודקאסטים.

אני מאוד שמחה לארח את אריאל כהן, המנהל המוזיקלי והמנצח של תזמורת "פירקת אלנור" ומוזיקאי מחונן בעצמו.

אהלן אריאל.

אריאל: שלום ורד.

[מוזיקה מסתיימת]

ורד: תראה, את קפה "נח" של שנות ה-50 וה-60 אפשר אולי להקביל ל"כוכב נולד", או ל-"The Voice". זה היה בעצם המקום שנתן במה והזדמנות ראשונה לזמרים בתחילת דרכם ובעיקר לכאלה שהגיעו ממדינות ערב, אבל לא רק.

אריאל: אני חושב שיותר מהזדמנות לזמרים ולנגנים, זה היה הזדמנות בעצם לקהל. הגיע לפה… הגיעה לפה, בעצם, מסה גדולה מאוד של עולי מדינות ערב, שחלקם הגדול בקושי דיבר עברית אפילו. והתרבות הישראלית של שנות ה-50 וה-60 הייתה כל-כך זרה להם מאיפה שהם באו. אנשים שבאו מסוריה, ממצרים, מעיראק, ממרוקו, מתוניס, באו עם מטען תרבותי מאוד-מאוד עשיר של שפה, של תיאטרון, של סרטי קולנוע ערביים, וכשהם הגיעו לפה לארץ, הם, הם פשוט הגיעו למין שממה תרבותית שלא דיברה את השפה שלהם. כל התרבות שהייתה פה היא תרבות מערבית לחלוטין, וקפה "נח" בעצם היה העוגן התרבותי הזה שהם יכולים לבוא, לשתות את הוויסקי הקטן שלהם, ולשמוע מוזיקה ערבית כמו שהם שמעו בעיראק או בסוריה או במצרים.

ורד: אז בוא נשמע את אחד הזמרים הראשונים שהופיעו בקפה "נח", פלפל אל-מסרי, שלווה שם על-ידי הנגנים אלברט שטרית ופליקס מזרחי, שלושתם הכירו כבר בקהיר והמשיכו לשתף פעולה גם בארץ. הנה אחד הלהיטים הגדולים שלו, "שמחה גדולה הלילה".

[קטע מהשיר "שמחה גדולה הלילה" בביצוע פלפל אל-מסרי]

"…הלילה אנו באנו לשמוח עמכם,

הלילה אנו באנו לשמוח עמכם,

שמחים ושרים כולנו, שרים וגם רוקדים,

יאללה מחאו כפיים, שמחה תהיה כפליים,

יאללה מחאו כפיים, שמחה תהיה כפליים,

שמחה גדולה הלילה,

הלילה הלילה שמחה גדולה הלילה,

הלילה הלילה הלילה שמחה גדולה הלילה

הלילה הלילה הלילה שמחה גדולה הלילה

הלילה הלילה…"

[השיר ממשיך ברקע]

ומי שמתחיל לאסוף את הנגנים האלה ומנסה לארגן אותם לתזמורת קטנה אמנם, אבל מקצועית ורצינית, זה עזרא אהרון, יליד בגדד, שבשנת 1932 הוכרז כנגן העוד הטוב ביותר בעולם. זה קרה בקונגרס למוזיקה ערבית שהתקיים באותה שנה במצרים. וכשהוא עולה לארץ ב-1934 הוא מתמנה להיות ראש המדור למוזיקה אוריינטלית בתחנת הרדיו שפעלה אז בארץ, לפני הקמת "קול ישראל". הוא בעצם המייסד של תזמורת "קול ישראל" בערבית, נכון?

[מוזיקה נפסקת]

אריאל: בהחלט. עזורי אפנדי - זה השם במה שלו, עזרא אהרון - היה מוזיקאי מאוד-מאוד מוערך בעיראק, שניגן שם והלחין למיטב הזמרים והזמרות, ובשנת 32', היה קונגרס المؤتمر الموسيقى العربية الأول في القاهرة - הקונגרס הראשון למוזיקה ערבית בקהיר, ושם הגיעו משלחות של מוזיקאים מכ… כמעט מכל העולם הערבי. כמובן, הגיעה משלחת מוזיקאים גם מעיראק. זה קונגרס ששווה לעשות עליו פודקאסט בנפרד. הגיעו משלחות של מוזיקאים מכל העולם הערבי כמעט, ומעניין שהגיעו לשם גם חוקרים ממוזיקה קלאסית מערבית, מוזיקאים מאירופה שהתעניינו בתרבות של המוזיקה הערבית, ומעבר למסקנות המדהימות שהקונגרס הזה הביא לעולם של המוזיקה הערבית, המשלחת המוזיקאית של עיראק הייתה מורכבת כולה מיהודים, כולם היו נגנים יהודים למעט הזמר, קובנצ'י, שהוא היה זמר מוסלמי, ועזרא אהרון היה ראש המשלחת, נגן העוד וראש המשלחת, והוא בהחלט, אחרי הקונגרס הזה קיבל הערכה מאוד גדולה בעולם הערבי. זה כתבות בעיתונות והוא היה באמת המוזיקאי…

ורד: הם נסעו להקליט בברלין, הבנתי. עשרות תקליטים הם שם עשו.

אריאל: בהחלט. טוב, בכל העולם הערבי באותם השנים עדיין לא היה אמצעים שיוכלו להקליט, אז גם עבד אל-ואהב הגדול נסע לברלין, נסעו לפריז, להקליט ולחזור למצרים. אז גם עזרא אהרון עשה את זה המון והקליט מאות שירים ככה. אבל בכל אופן, התהילה שהוא זוכה לה בקונגרס הזה, הוא חוזר איתה לבגדד, ומשם מתערער אצלו הביטחון עם הקטע של 'אני עכשיו בפרונט ואני יהודי', והתחילו גם פרעות קצת בתקופתו, והוא מחליט לעלות ארצה, עוד לפני שקמה מדינת ישראל, כמובן, עוד בימי השלטון הבריטי. בשנת 1934 הוא עולה ארצה וזה בעצם, אפשר לומר, המוזיקאי הראשון שהוא בסדר גודל משמעותי שעולה ארצה ממדינות ערב, ולפה הוא מגיע שוב פעם עם שממה מוזיקלית. אין פה נגנים, ודאי לא ברמה שהוא היה רגיל, נגנים ב-level הגבוה של המוזיקה הערבית, והוא מתחיל לקבץ סביבו את מי שרק ניתן, שזה קצת נגנים מירדן, וקצת נגנים ילידי ירושלים…

ורד: אני מניחה גם מוסלמים, מטבע הדברים…

אריאל: בוודאי.

ורד: כי יהודים מארצות האסלאם לא היו בשנים האלה.

אריאל: עוד לא עלו ארצה, בהחלט. והרמה של ה… של התזמורת הזאת הייתה רמה מאוד-מאוד בסיסית, שלא לומר נמוכה. הוא קרא לה "כוכבי המזרח", עדיין זה לא היה תזמורת "קול ישראל", עדיין לא היה "קול ישראל". תזמורת "כוכבי המזרח" ו… הם הקליטו בעיקר כל מיני פיוטים מהתפילה, וגם לחנים שלו, לטקסטים בעברית. טקסטים של ביאליק זכו ללחנים של עזרא אהרון כי הוא הבין אה… שאין פה מספיק קהל דובר ערבית, לא רק נגנים - גם קהל שיישב בקונצרטים בימק"א וישמע מוזיקה ערבית, לא היה מספיק. אז הוא היה צריך לגרום לטקסט בעברית עם נעימה מזרחית והוא לקח כל מיני טקסטים מאוד יפים של ביאליק והרכיב עליהם לחנים משלו, אז זה לשמוע טקסט של ביאליק עם לחן של עזרא אהרון, זה מעניין.

ורד: אבל בשנות ה-50, כאמור, כבר מתחילה העלייה מארצות האסלאם, וכמו שציינו, וגם מגיעים הרבה מאוד נגנים וזמרים ששם מאוד מצליחים, והוא בעצם הראשון שנותן להם הזדמנות להופיע, לעבוד בצורה מקצועית, בצורה רצינית.

אריאל: בהחלט. האמת שלצערי, כל הזמן מדברים על התזמורת ושוכחים את מי שנתן את כל כולו לייסד אותה, וזה עזרא אהרון. הוא פשוט, מהרגע שהוא החליט שהוא רוצה להקים תזמורת, הוא פשוט הלך וקיבץ וחיפש נגנים בכל אפשרות ועם אפס תקציב, לא היה לו תקציבים בכלל. באותה תקופה כל שידורי הרדיו, כשקמה המדינה בכלל, לא היו שייכים למשרד התקשורת. זה היה עוד משרד הב… זה היה חלק ממשרד הביטחון. זה, זה כל, כל נגן שאתה מכניס למערכת זה כל-כך הרבה פורצדורה [כך במקור] שיהיה קודם כל נגן, ואחר-כך שיהיה קביעוּת והוא ממש-ממש הקדיש כל-כך הרבה זמן ש… אפילו לא בחלק המוזיקלי, אז אה… וזה קצת עוול שנעשה, שלא מזכירים את שמו בהקשר לתזמורת, אבל הוא עשה עבודת שטח מאוד-מאוד קשה, לקבץ כל נגן שעולה ארצה ולהביא אותו מייד לתזמורת כדי ש… להגדיל את הנפח של התזמורת ואת הרמה שלה.

ורד: אז כדאי לציין שהארכיון של המוזיקאי המאוד חשוב הזה נמצא בספרייה הלאומית. כמו שהבטחנו, אנחנו נשמע לאורך הפרק כמה שירים שהתזמורת ביצעה עם אמנים שונים, ואחד השירים הכיפיים שלהם נקרא "עם בוא הליל" [הפתיחה של השיר מתחילה להישמע ברקע], או בשם המוכר יותר "איסטמם באבא ג'ים", שיר עם טורקי בביצוע של יפה ירקוני וג'ו עמר.

[קטע מ"עם בוא הליל" בביצוע יפה ירקוני וג'ו עמר]

"לא הבאתי לביתך מחרוזות זהב

לא הבאתי לביתך פרח בדש

לא הבאתי לביתך אוצרות שנהב

אך הבאתי לביתך זמר חדש.

כוכב זורח

לבי שמח

השיר קולח

עם בוא הלילה.

כוכב זורח

לבי שמח

השיר קולח

עם בוא הליל.

לא הבאתי לביתך ענבלים של שיר

לא הבאתי לביתך צליל של גיטר

לא הבאתי לביתך מאוצרות אופיר

אך הבאתי לביתך יין שיכר.

כוכב זורח

לבי שמח

השיר קולח

עם בוא הלילה…"

[השיר ממשיך ברקע]

כמה מהנגנים והמוזיקאים שמגיעים לארץ באותם גלי עלייה של שנות ה-50 וה-60, הם מוזיקאים שניגנו בתזמורות מאוד ידועות ומצליחות. הם מגיעים עם הרבה ניסיון בימתי. אפשר לציין את האחים אברהם וסלים דאוד מעיראק, ציינו כבר את אלברט שטרית ופליקס מזרחי ממצרים, מגיעים גם זמרים כמו משה אליהו מסוריה ומשה מזרחי ממצרים. מה קורה עם כל אותם אנשים כשהם מגיעים לארץ ובעצם, גם עם התזמורת הקטנה של עזרא אהרון, אי-אפשר באמת להתפרנס. מה, מה הם עושים כאן? הרי הם הגיעו משיא התהילה, משיא ההצלחה למקום ש… לא ממש הכיר בכישרון שלהם.

אריאל: חלקם באמת חיו ופעלו בעיראק ובמצרים ב… אפשר לומר בתור הזהב של המוזיקה הערבית. התזמורת בעיראק, למשל, הייתה מורכבת כולה כמעט מיהודים. זאת אומרת, היה משבר בעיראק, כשהיהודים המוזיקאים עלו ארצה. היה משבר, לא היה להם מספיק מוסיקאים ברמה שיכולים להמשיך את שידורי הרדיו בעיראק. ואותם מוסיקאים עלו ארצה, וכאן הם… עוד פעם, הם חווים אי-הכרה של הממסד, הם לא באמת אה… הממסד לא יודע להכיל או להעריך את ה… את האמנות שלהם, וגם לא כל-כך רואה צורך בהם, והם אה… חייבים להתפרנס. אז חלקם עוד היו רווקים, חלקם ממש-ממש רק התחתנו, והיו צריכים כבר לפרנס בית, והם התחילו לעבוד בכל מיני דברים. חלק מהם - למשל פליקס מזרחי, נגן הכינור באמת האגדי ממצרים - עבד בתור רוקח לפרנסתו. נגנים, חלק… אחד עבד בדואר, אחד… כל אחד מצא את עצמו איכשהו להכניס פרנסה נוספת, והיו גם מופיעים בלילה. הם הבינו שאין ברירה. אם במצרים או בעיראק יכולתי לנגן ברדיו ולהשתכר מזה, פה אני צריך לנגן גם בחינות ובבר-מצוות ובכל מיני חפלות במועדונים, כדי להתפרנס.

ורד: אז בשנת 1956 מגיעים לארץ שני כוכבי על - זוזו מוסא מגיע ממצרים וג'ו עמר ממרוקו. זוזו מוסא נחשב כבר בגיל תשע לילד פלא שהופיע במועדוני הלילה הנחשבים ביותר באלכסנדריה ובקהיר, הוא באמת מוזיקאי מחונן שהתזמורות שבהם הוא ניגן ליוו את אום כולתום ופריד אל-אטרש. וכשהוא מגיע לארץ, הוא די מהר משתלב בתזמורת ובעצם מתחיל בה עידן חדש.

אריאל: בהחלט. זוזו מוסא, מעבר לנגינה המדהימה שלו, הביא איתו משהו חדש לארץ. זוזו מוסא בעצם ניגן במצרים בתזמורת שנקראת "פיר אלמאסיה", זה "תזמורת היהלומים" של מצרים. וזאת תזמורת בעצם שהתחילה עידן חדש במוזיקה הערבית בכלל והמצרית בפרט, התחילה לנגן את המוזיקה החדשה של מצרים. אם בשנות ה-20 וה-30 ואפילו ה-40 ניגנו מוזיקה קצת יותר, נקרא לזה יותר כבדה, יותר אה… פחות עם אסתטיקה מודרנית ועם אסתטיקה מערבית, עם קריצה מערבית נקרא לזה, אז "פיר אלמאסיה" קמה בשביל להביא עידן חדש למוזיקה הערבית בכלל והמצרית בפרט, וזוזו מוסא היה נגן מאוד-מאוד מחונן, צעיר ומאוד מחונן, וניגן בתזמורת הזאת, ובעצם, הנגינה שלו לצידו של עבד אל-והאב, המלחין הגדול של המוזיקה הערבית, ועבד אל-חלים שזה היה הכוכב הגדול של המוזיקה הערבית שפרץ בתחילת שנות ה-50, הוא הביא את המטען החדש הזה, המטען המוזיקלי החדש, ארצה, ועוד לפני שהוא הגיע, היה דיבורים בתזמורת - 'צריך להגיע אלינו אחד כנר גדול ממצרים, קוראים לו זוזו מוסא'. היה כבר רחש, 'הוא צריך להגיע', חיכו לו.

ורד: זוזו מוסא, למרות כל ההילה וההצלחה, בסך הכל יש קטעים לא, לא קלים בחיים שלו. נתחיל בזה שביום שהוא נולד, אבא שלו נפטר.

אריאל: כן, הוא בעצם גדל ללא אבא, עם כל התמיכה המדהימה שהייתה לו מאימא שלו, שהוא זכר לה חסד נעורים כמו שאומרים, ממש, ממש עד ימיו האחרונים, אני זוכר שהוא תמיד, תמיד היה מדבר על אימא שלו ועל כמה שהיא עזרה לו והעניקה לו, ותמכה בו מוזיקלית, אבל הוא גדל ללא אבא. ובכלל, חייו לא היו החיים הכי ורודים. הוא לא זכה לילדים, הוא דיבר איתי הרבה על ה… על הכביכול על הכאבים האלה, ועל ה… ועל הפצעים האלה בחייו, אבל הוא היה בן-אדם כל-כך אופטימי ושמח ועם חוש הומור מדהים והוא לא נתן למשברים האלה להפריע לו בחיים שלו.

ורד: וכשאנחנו מדברים על סגנון חדש, בין השאר הוא באמת הבין שאי-אפשר להגיע לקהל הישראלי, לפחות זה שהיה כאן בשנות ה-50 וה-60 עם אום כולתום ועבד אל-והאב, ובעצם הוא הכניס משהו מאוד מערבי לתזמורת.

אריאל: תראי, זה תהליכים ש… תהליכים שקרו במקביל אצל כמה אנשים בהנהלת "קול ישראל" בכלל, "קול ישראל" בערבית ו-ודאי, בתוך התזמורת עצמה, אבל זוזו מוסא ללא ספק הוא, הוא חוד החנית. הוא… קודם כל הפתיחות המוזיקלית שלו הייתה מדהימה. בשונה ממוזיקאים אחרים בתזמורת שהיו, נקרא לזה פנאטים. אותם מעניין עכשיו "טָרָבּ", לשמוע עבד אל-והאב ואום כולת'ום ודבר אחר לא מעניין אותם. אותו, בוודאי שפסגת אהבתו המוזיקלית הייתה אום כולת'ום ועבד אל-והאב והעולם הזה, הוא בא משם. הוא סיפר לי על חוויות שהוא היה יושב ורואה את סאלח עבד אל-חי במצרים מופיע. הוא, הוא בא מחוויות מסוג מאוד-מאוד-מאוד עמוק של מוזיקה ערבית, ובכל זאת הוא הבין שבמדינת ישראל של שנות ה-60, אין ברירה. אתה… כדי להגיע לאוזניים וכדי להגיע למיינסטרים, נקרא לזה, הישראלי של אז, אתה חייב גם לצאת קצת מחוץ לקופסה, וייאמר לזכותו שעם כל היציאה מחוץ לקופסה, הוא תמיד שמר על הקו המוזיקלי הערבי של התזמורת.

ורד: אז הנה, בוא נשמע שיר שהוא עיבד, במקור זה שיר לבנוני, המילים של חיים חפר, בביצוע שושנה דמארי, "מרחבתיין, הבאנו שלום עליכם".

[קטע מ"מרחבתיין, מרחבתיין" בביצוע שושנה דמארי]

"מרחבתיין, מרחבתיין,

הבאנו שלום עליכם.

כאן אהוד, כאן מחמוד,

כאן דוד וכאן חוסיין.

למה, למה תתרחק?

העולם יפה, צוחק.

בוא, אחי, ונתחבק,

בוא, חביבי, יד ניתן.

למה, למה תתרחק?

העולם יפה, צוחק.

בוא, אחי, ונתחבק,

בוא, חביבי, יד ניתן.

מרחבתיין, מרחבתיין

הבאנו שלום עליכם.

כאן אהוד, כאן מחמוד,

כאן דוד וכאן חוסיין…"

[השיר ממשיך ברקע]

בשנות ה-50 מתחילה להופיע עם התזמורת זמרת צעירה בשם לילית נגר. היא אמנם נולדה בארץ, אבל בגיל שלוש המשפחה שלה עוברת למצרים בשל פעילות ציונית חשאית של אב המשפחה. הם חוזרים לארץ אחרי הקמת המדינה ומייד ברור שלנערה יש כישרון יוצא דופן. בשיר שנשמע עכשיו, הוא אמנם מתקופה מאוחרת יותר שלה, אבל הכישרון הוא אותו כישרון.

השיר נקרא "המלאך הטוב יופיע".

[קטע מ"המלאך הטוב יופיע" בביצוע לילית נגר]

"המלאך הטוב יופיע

ובשורה טובה ישמיע

המלאך הטוב יופיע

ובשורה טובה ישמיע

זמר שיר לכולנו

לכל האוהבים.

עם התוף כולם נצאה

נשיר ונחולל

בואי נא, עלמת החן

כל בחור יאמר לך הן,

כל בואי נא, עלמת החן

כל בחור יאמר לך הן,

ברגליו הוא יחולל

שיר לך יהלל

על אוזנך סודו ילחשה

כל אשר בלב.

המלאך הטוב יופיע

ובשורה טובה ישמיע

המלאך הטוב יופיע

ובשורה טובה ישמיע

זמר שיר לכולנו

לכל האוהבים.

עם התוף כולם נצא

נשיר ונחולל"

[השיר ממשיך ברקע]

הקריירה של לילית נגר משולבת עם ההיסטוריה של תזמורת רשות השידור בערבית. כמעט 40 שנה היא עובדת עם התזמורת. מה מאפיין את שיתוף הפעולה הזה?

אריאל: לילית נגר, בעצם הקריירה שלה היא נורא ענפה. היא, גם במובן המוזיקלי, גם במובן המוזיקלי עם תזמורת "קול ישראל" בערבית, אבל היא עשתה כל-כך הרבה בטלוויזיה הישראלית ובטלוויזיה הערבית ובמשחק, ובשירה, באמת קריירה מאוד-מאוד ענפה, וכמובן בתור עיתונאית מאוד אה… מאוד מכובדת, ובאחד השיחות שלי איתה היא אפילו אמרה לי שהיא לא התכוונה להיות זמרת. זה, זה קרה בלי כוונה, פשוט שמעו נערה ששרה עם קול כל-כך מיוחד והיה לה קול באמת נדיר בנוף של… לא רק במוזיקה הישראלית, גם בנוף של המוזיקה הערבית בכלל. אתה לא שומע כל יום קול מהסוג הזה, עם יכולת גמישות שבשנים הבאות אנחנו יותר נחווה אותה עם היכולת שלה ממש לג'נגל - מצד אחד לעשות מוזיקה ערבית עם כל הניואנסים הכי קטנים מבחינת שירה של מוזיקה ערבית, ומצד שני לעשות מוזיקה מערבית עם כל הניואנסים הכי קטנים שנדרשים מביצוע של מוזיקה מערבית, וזה יכולת גמישות מאוד-מאוד נדירה. אני לא שמעתי כמוה, ודאי לא פה בישראל, ובעצם היא מתחילה להקליט שירים, אה… שירים סלוניים כאלה, שלא קשורים בכלל למוזיקה ערבית. כולנו מכירים את "צל עץ תמר ואור ירח", זה בעצם, זה שיר שהיא הקליטה אותו לראשונה.

ורד: שזכה להרבה ביצועים אחר-כך…

אריאל: שזכה לכל-כך הרבה קאברים, מ-זוהר ארגוב ועד קרולינה. כולם ביצועים מדהימים, אבל אף אחד לא יכול לבצע כמוה.

ורד: אז כאמור, הבית של התזמורת הוא תחנת "קול ישראל" בערבית והתחנה הזו הוקמה למטרות תעמולה. להראות, להשמיע למאזינים בעולם הערבי וגם לערבים כאן בארץ את הצדדים היפים של המדינה, ולא פחות חשוב, היה לה תפקיד גם בלוחמה פסיכולוגית. הייתה לתחנה הזו האזנה כל-כך גבוהה, במדינות ערב, שאומרים שהמוסד והשב"כ היו מעבירים דרכה מסרים מוצפנים לסוכנים שלהם במדינות ערב. אבל אה… היה לתחנה הזאתי גם תפקיד חשוב בכך שהיא הייתה אבן שואבת לכותבים, מלחינים, מעבדים וזמרים שהתחנה הזו נתנה להם ביטוי - ג'ו עמר, פלפל אל-מסרי, פאיזה רושדי, יעקב מורד וכמובן לילית נגר, אבל זה עדיין דיבר לקהל מאוד מסוים.

אריאל: בהחלט, ולכן גם היו הניסיונות של זוזו מוסא תמיד לנסות להביא כל מיני זמרי מיינסטרים שלא דוברים את השפה הערבית ולא שרים בשפה הערבית, כדי לגרום לאוזניים הישראליות גם להכיר עוד גוונים של צלילים ושל מוזיקה. אבל ללא ספק, בהחלט המוזיקה הערבית ב"קול ישראל" בערבית הייתה סוג של גטו. זה היה מופנה לדוברי ערבית, למביני ערבית, לכאלה שחיו את התרבות, יהודים וערבים כאחד, אבל כל הקהל המדהים הזה היה מצומצם. הוא לא קיבל את ה… את הפריסה השידורית. אפשר לראות שזה היה תהליך. בהתחלה זה היה ממש דקות מועטות של ביטוי בערבית ברדיו הישראלי, לאט-לאט זה גדל, ככל שנהיה יותר, בעיקר צורכי תעמולה, אז הם נתנו יותר מקום לשפה הערבית בכלל, וממילא גם למוזיקה הערבית.

ורד: אז אמרנו שזוזו מוסא היה גם המנהל האמנותי, המנצח, גם כנר וגם עיבד שירים ומעט גם הלחין. אז בוא נשמע עוד קטע אינסטרומנטלי שזוזו מוסא עיבד משיר עם טורקי, "אישקידר".

[קטע אינסטרומנטלי, "אישקידר"]

[המוזיקה נשארת ברקע]

והנה דוגמה מצוינת לעוד שיר שהתזמורת מבצעת עם ג'ו עמר. גם הוא, כמו שציינו, מגיע לארץ בשנת 1956, וחוץ מקול נפלא שיש לו, הוא גם בעל מודעות חברתית גבוהה, הוא גם מחלוצי הזמר המזרחי וגם אחד הזמרים הראשונים שעוסק בשסע העדתי בישראל. אבל כמו שאמרנו, בשביל להצליח בקרב הקהל הרחב, מייעצים לו שישיר בעברית, פחות בסגנון המזרחי, והשיר שנשמע עכשיו, "ברצלונה", הוא ממש מראה לנו את האג'נדה של זוזו מוסא להכניס מקצבים אחרים. במקרה הזה, טנגו, פסדובלה, כל מיני דברים שהם ממש לא מזרחים.

[ברקע מנגינת הפתיחה של "ברצלונה"]

אריאל: זה בעצם מגמה שהוא מביא אותה, כמו שאמרנו מקודם. בעולם הערבי, עבד אל-והאב, עבד אל-חלים, בליג חמדי, מוחמד אלמוגי, זה מלחינים שהתחילו להכניס כל מיני מקצבים לטינים למוזיקה הערבית וכל מיני כלים שלא באו… עד, עד אז השתמשו בתוף מרים, בדרבוקה וב-בנדיר ככלי הקשה במוזיקה הערבית. פתאום נכנס בונגוס, פתאום נכנס כל מיני פעמוני רוח, כל מיני דברים שבאו מקובה, כל מיני דברים - סאונד אחר של הקשה. וזוזו מוסא מביא את כל החידושים האלה גם לפה.

ורד: כן, הצבע מזרחי, אבל הצליל הרבה יותר מערבי.

[קטע מ"ברצלונה" בביצוע ג'ו עמר]

'אלייך בא אני

המנגן בהמולות

אלייך בא ומזמר ומנגן

בך עיר תוססת

לה לה לה לה

לה לה לה ליה…

הו ברצלונה, ברצלונה

מעודי לא פרטתי

על כלי נגינה

הו…

הו ברצלונה, ברצלונה

על כלי מיתר

עם גיטרה

עם מנדולינה…'

[השיר ממשיך ברקע]

בשנות ה-70 מתרחשת עוד סוג של מהפכה. בממשלה ובצבא מבינים את הכוח שיש למדיום הטלוויזיוני בהסברה, ולצד הטלוויזיה הישראלית מוקם גם ערוץ טלוויזיה בערבית, שגם הוא היה כלי תעמולה, גם עבור התושבים הערבים בארץ ובעיקר עבור השכנים שלנו במדינות ערב, ותוכניות הבידור הראשונות שלו מצטלמות בכל מיני ערים מעורבות, מתוך מטרה להראות לאויב את חיי התרבות המשותפים והתוססים שיש בין יהודים וערבים בארץ, וכמובן שהתזמורת מלווה את כל תוכניות הבידור האלו והנגנים הופכים, בעצם, לפנים מוכרות בכל בית. אנחנו מדברים על תקופה שהיה רק הערוץ הראשון. איך הפופולריות הזו משפיעה עליהם?

אריאל: תראי, הם באמת נהיים כוכבים. יש לי כל מיני כתבות שאת רואה אותם כבר מפרסמים בעיתון איזה אופנוע חדש, ואת רואה את זוזו מוסא ואת אלברט אליאס נוסעים על איזה אופנוע, אופניים, משהו מוזר כזה [מצחקק], ובתור אה… הם סלב. הם אנשים שמפרסמים דרכם דברים. אז בהחלט, כן, כל מי שישב וראה את שידורי הטלוויזיה - כן הבין את השפה, לא הבין את השפה, אהב את המוזיקה, לא אהב את המוזיקה - נחשף אליהם, מכיר אותם, הם הולכים ברחוב וכולם מזהים אותם.

ורד: אחד הביטויים לאותה פתיחות שדיברנו עליה של זוזו מוסא והרצון לייצר שיתופי פעולה עם יוצרים מסוגים מאוד שונים ומגוונים, היה שיתוף פעולה עם להקת כוורת. אנחנו נשמע את "התמנון האיטר". זה שיתוף פעולה שנולד עם דני סנדרסון, ש… מה קורה שם? מגיע לאולפני "קול ישראל", שומע אותם מתאמנים באיזה צריף ונדלק, פשוט ככה.

אריאל: אז זהו, במרתף שם ב"קול ישראל", שם זה היה המקומות של החזרות אה… בתקופה… באותה התקופה, בחזרות של תזמורת "קול ישראל" בערבית, ודני סנדרסון במקרה עובר קרוב לשם ושומע פתאום איזה מוזיקה והוא יורד ככה ומתקרב יותר והוא נחשף לתופעה מעניינת. הוא רואה חדר עם כמעט 30 מוסיקאים, אה… עם כל-כך הרבה עשן של סיגריות ופינג'אן קפה ליד כמעט כל אחד, ועוד איזה כמה כוסיות ויסקי ברקע והוא שומע נגינה מדהימה, ופתאום כל מיני משפטים בערבית ובדיחות וקללות [ברקע מתחיל להתנגן "התמנון האיטר"] ו… הוא לא הבין לאיפה הוא נכנס, אבל הוא פשוט נשבה בקסם הזה של התזמורת, הוא מאזין לה כמה דקות והוא בעצם מגיע לזוזו. הוא היה בחור צעיר, זוזו לא ידע מי זה דני סנדרסון באותם השנים, ואמר לו, 'תשמע, יש לי איזה קטע שהלחנתי ושאני מדמיין אותו עם התזמורת הזאת, בוא תגיד לי מה אתה יכול לעשות'. וזוזו בעצם לא שינה כלום בלחן. הלחן כולו של דני סנדרסון, פשוט העיבוד שהתזמורת ביצעה זה היה עיבוד של זוזו - תפקידי קאנון, תפקידי כינורות ערביים, כלי הקשה ערביים ובעיניי זה משקף את הפסקול של הישראליות, הקטע הזה. כי באמת-באמת אם אנחנו מדברים על שילוב של מזרח מול מערב בצורה האיכותית שלו, זה קטע שמשקף אותו.

["התמנון האיטר" - קטע אינסטרומנטלי בביצוע תזמורת "קול ישראל" בערבית]

ורד: ציון דרך נוסף ומאוד חשוב בתולדות התזמורת הוא פסטיבל הזמר המזרחי. "למנצח שיר מזמור", זה היה השם הרשמי שלו. הוא מגיע לטלוויזיה בסוף 1970, 10 שנים אחרי שכבר היה פסטיבל הזמר הכללי ואחרי פסטיבל הילדים והפסטיבל החסידי והערבי. מי שהגה את הרעיון ודחף אותו הוא איש רשות השידור, יוסף בן ישראל. הוא זיהה את הכמיהה שיש בקרב ציבורים רחבים מאוד לשמוע מוזיקה ערבית, מזרחית, איך שנקרא לזה, לצד חוסר הצדק של דחיקת המוזיקה הזאת מלוח השידורים ובכלל, והוא בעצם מחבר בין התזמורת המערבית של "קול ישראל" לתזמורת הערבית. איך החיבור הזה עובד?

אריאל: אז כמו שאנחנו יכולים לראות את הפסטיבלים הללו, אתה רואה תזמורת קלאסית מערבית, גדולה, עם כל הכלים שלהם - כלי נשיפה וכלי מיתר וניצוח מערבי, משה וילנסקי עומד במרכז ומנצח, ולצידה על הבמה תזמורת "קול ישראל" בערבית שהיא יותר קטנה בנפח שלה מהתזמורת המערבית, ובכל זאת השילוב הזה בין התזמורות על הבמה מביא סאונד חדש שלא היה בישראל עד אז. את שומעת את הסולו של הקאנון פתאום, או של העוד, לצד תזמוּר מערבי. אני אישית, באופן אישי, פחות אוהב את זה, כי אני אוהב או את זה או את זה. אני פחות אוהב את החיבור, אבל זה, זה התבקש לעשות את זה, ובזכות הפסטיבלים הללו…

ורד: הפסטיבל הזה הזניק קריירות…

אריאל: בדיוק.

ורד: של זמרים כמו זוהר ארגוב, שימי תבורי, עפרה חזה, אביהו מדינה…

אריאל: בועז שרעבי, אפילו זמרים שלא באו מהמוזיקה המזרחית - ששי קשת, אה… "שוקולד מנטה מסטיק", כל מיני אמנים שבכלל לא קשורים למוזיקה מזרחית, ודאי שלא ערבית, הגיעו לפסטיבל והביאו להיטים. הפסטיבל הזה הביא הרבה להיטים.

ורד: להיטים שממש נכנסו לפס הקול הישראלי. אז הנה, אחד השירים הכי יפים, אולי, בזמר הישראלי וגם אחד השירים שגם תרמו מאוד להפלת חומות הגטו. אני כמובן מתכוונת ל"פרח בגני" ששר זוהר ארגוב וכתב אביהו מדינה, והשיר הזה הפך את ארגוב בִּן לילה מזמר חתונות לזמר פופולרי ומצליח מאוד.

["הפרח בגני", בביצוע זוהר ארגוב]

"מִיּוֹם אָבִיב, בָּהִיר וָצַח אוֹתָךְ אֲנִי זוֹכֵר

וּכְבָר מֵאָז הֵיטֵב יָדַעְתִּי שֶׁלֹּא אֲוַתֵּר

כִּי לִי הָיִית בָּבַת עֵינִי בְּכָל יוֹם וְכָל לֵיל

הָיִית לִי כְּמַלְאַךְ הָאֵל מִתּוֹךְ הָעַרְפֵל.

רָצִיתִי לְבַקֵּשׁ יָדֵךְ רָצִיתִי לָךְ לוֹמַר

סוֹד אַהֲבָה שֶׁבִּלְבָבִי שָׁמוּר מִכָּל מִשְׁמָר

רָצִיתִי לָךְ לוֹמַר אָהַבְתִּי אָהַבְתִּי וְנִגְמַר

אַךְ לֹא הֵעַזְתִּי גַּם כְּשֶׁהָיָה כְּבָר מְאֻחָר.

אַתְּ עוֹלָמִי, עִם שַׁחַר אַתְּ לִי כָּל הַיּוֹם

אַתְּ עוֹלְמִי, בַּלַּיְלָה אַתְּ הַחֲלוֹם

אַתְּ בְּדָמִי, בְּרוּחִי וּלְבָבִי

אַתְּ הַנִּיחוֹחַ הַמָּתוֹק, הַפֶּרַח בְּגַנִּי.

מֵאָז הָלַכְתְּ יוֹמִי קוֹדֵר, אָרֹךְ וּמְשַׁעְמֵם

לַשְּׁוָא רוֹצֶה אֲנִי לִשְׁכֹּחַ וּלְהִתְעַלֵּם

חִזְרִי מַהֵר כִּי בִּלְעָדַיִךְ עוֹלְמִי שׁוֹמֵם

נָדַמּוּ מֵיתְרֵי קוֹלִי וְכִנּוֹרִי דּוֹמֵם…"

[השיר ממשיך ברקע]

אריאל: השיר הזה והעיבוד, מאוד-מאוד משקף בעצם את מה שהפסטיבל הזה עושה - מצד אחד הפתיח הכל-כך דרמטי של החצוצרות המערביות, ופתאום המַווּאַל של זוהר, שבא מסגנון כזה מזרחי-ערבי שהוא שמע פה בארץ, ואז השיר שכל הזמן הולך ימין-שמאל - כל הזמן קצת מערבי, קצת מזרחי, קצת מערבי, קצת מזרחי. זה בעצם משקף את הפסטיבל וזה תהליכים שתזמורת "קול ישראל" בערבית יצרה וזה הגיע עד לפסטיבל, ואביהו מדינה ועוד יוצרים לקחו את זה עוד כמה צעדים קדימה, וזה בעצם מה שגרם לאוזן הישראלית כן פתאום להתחבר למוזיקה המזרחית שאז קראו לה עדיין "ים תיכונית".

ורד: אז באמת הזכרת תהליכים וההצלחה הזו של המוזיקה המזרחית הולכת בד בבד עם שינויים חברתיים ופוליטיים. שנות ה-70 הן שנים של תנועות מחאה חברתיות ועדתיות שהשיא שלהם הוא כמובן במהפך הפוליטי ב-1977. אפשר להגיד שלפחות ברמה המוזיקלית, תזמורת רשות השידור בערבית היא חלק מאותה מהפכה של שנות ה-70 בישראל?

אריאל: תראי, הייתה מהפכה תרבותית. מעבר אה… נכון שהיא מושפעת גם פוליטית, מהפוליטיקה, אבל ללא ספק, ללא ספק, בשנות… סוף שנות ה-70 ובמהלך שנות ה-80 היה מקום מאוד-מאוד-מאוד מרכזי בשידורי הטלוויזיה, בשידורי הרדיו, למוזיקה ערבית. איך שלא נסתכל על זה, אני מסתכל על זה במשקפיים של שנת 2022. הלוואי ובשנת 2022 היה לנו 50%, את יודעת מה? 30% מהנפח של השידורים בערבית לעומת מה שהיה אז. אז מי שמתבכיין על אותם שנים ואומר 'היה קיפוח ואכלו לי ושתו לי', אני אומר: "הלוואי ותביא לי את הקיפוח שהיה אז לימינו, אני אקבל את זה בזרועות פתוחות".

ורד: בוא נשמע עוד שיר יפהפה מפסטיבל הזמר המזרחי שבזכותו גילינו את עפרה חזה. העיבוד המוזיקלי הוא של אריה לבנון, השילוב של הדרבוקות, המצילתיים והקאנון עם התזמורת המערבית עושה את "שיר השירים בשעשועים" באמת לאחד השירים היפהפיים שיש לנו בזמר העברי.

[קטע מ"שיר השירים בשעשועים" בביצוע עפרה חזה]

'אם ישקני מנשיקות

פיהו מה יגיד לי

על כן מכל העלמות

שר שירים הוא לי

אם חבצלת השרון

לעמקים קוראת לי

אם יסמכוני באשישות

אל שדי שמור לי

שיר השירים בשעשועים

שיר השירים בט-רה-רה-רה-רם

שיר השירים בשעשועים,

טם-טה-ריי-ריי-ריי

שיר השירים בשעשועים

שיר השירים בט-רה-רה-רה-רם

שיר השירים בשעשועים,

טם-טה-ריי-ריי-ריי'

[השיר דועך]

בסוף שנות ה-80, התזמורת מגיעה אל קיצה. רשות השידור נמצאת בגירעון תקציבי גדול, והתזמורת נפגעת מכך באופן מיידי. בנוסף, חלק גדול מהנגנים כבר מגיע לגיל פרישה, הם יוצאים לפנסיה, אבל רבים מהם גם משתלבים, אחרי שהתזמורת מתחילה ככה, לאט-לאט להתפרק, בכל מיני הרכבים של זמרים כמו חיים משה, עפרה חזה, איציק קלה, אפילו רמי קליינשטיין. מה קורה עם זוזו מוסא, כשהתזמורת מתפרקת?

אריאל: בעצם הפירוק של התזמורת, אה, חלק מהנגנים אהבו להגיד שזה היה אישי נגדם. אבל אם נלך על האמת, זה לא, לא אישי נגדם. היה תהליך מאוד גדול ב"קול ישראל" בכלל, שבאותם… בסוף שנות ה-80, הרגישו כבר פחות צורך להחזיק פה תזמורות ונגנים שמנגנים ומקבלים שכר ומגיעים קבוע לחזרות ולהקלטות במהלך השבוע. זה כבר היה מיותר, כי כבר אפשר לקנות את התקליט של זמר כזה או אחר ולשדר אותו ברדיו ולא צריך כבר להחזיק בפועל נגנים שיקליטו ויקבלו שכר קבוע. אז אה… הקיצוצים הללו היו בנגנים בכלל, ולאו דווקא ב"קול ישראל"… בתזמורת "קול ישראל" בערבית. ובכל זאת, הצורך של מוזיקאי, ערבי לפחות - שבא ממדינות ערב - הוא לא מבין את המושג הזה, שאומרים לך "סטופ". 'אז מה אם הגעתי לגיל פרישה, של פנסיה או משהו כזה?' במושגים של מוזיקה ערבית, עד שאתה לא…

ורד: כל מוזיקאי, אתה יודע, אתה מסתכל גם על המוזיקאים היום בעולם המערבי, אנשים שרים גם בגילאי 70 ו-80.

אריאל: ברור, אבל במיוחד בתזמורות ערביות - עבד אל-והאב, אום כולתום - הנגנים שלהם היו ממש… עד שהם כבר לא יכלו לנגן. שהם… הם בחרו לא לנגן. לא שאמרו להם 'סטופ, עכשיו הגיע הזמן שאתם לא יכולים לנגן'. הם לא הכירו את הדבר הזה, והמשבר הזה תפס כל אחד בצורה אחרת. חלק מהם ממש-ממש שקעו בדיכאון, עד יומם האחרון. הכרתי כאלה נגנים שפשוט הפסיקו לנגן וקצת ניגנו בבית שלהם, אבל היו כל הזמן שקועים בזה ובוכים, ולעומת זאת, נגנים שאמרו 'אוקיי, נגמר העידן הזה של אה… של הערכה לאמנות שלי, אני מתחיל לעבוד בחפלות'. אז היית יכול לפגוש את הנגנים… נגן הקאנון הגדול שהיה אי-פעם לעולם הקאנון, אברהם סלמן, אתה יכול לפגוש אותו…

ורד: שגם צריך להגיד, אברהם סלמן, הוא… תמיד הוא היה יושב באמצע, הוא היה עיוור, והרבה אנשים לדעתי חושבים שזה זוזו מוסא, בגלל שהוא ישב באמצע, והטלוויזיה תמיד הת…

אריאל: כן, כי הוא היה בקדמת הבמה.

ורד: בקדמת הבמה, אז… נכון? התבלבלו ביניהם.

אריאל: כן. והוא גם… האמת שהוא היה הכוכב האמיתי של התזמורת. יכולת קליטה נדי… אני לא פגשתי בחיי… דיברתי עם הרבה מוזיקאים בחיי, מעולם לא הרגשתי שאני מדבר עם משהו לא אנושי. שדיברת עם אברהם סלמן על משהו מוזיקלי, הרגשת שאתה מדבר עם מערכת לא אנושית. זה לא מוח אנושי, זה מעבר לזה. והיכולת שלו, 'אוקיי, סיימתי את העבודה שלי ב"קול ישראל" בערבית ואת המעמד שהיה לי בעיראק, אני עכשיו מנגן בחפלה עיראקית ברמת גן כדי להתפרנס, ולא רק כדי להתפרנס, אלא כדי לעשות מוזיקה, אני לא יכול לשבת בבית ולא לעשות את זה יותר. אי אפשר להגיד לי "סטופ, הגיע הזמן שלך לעצור".'. הם לא הבינו את הדבר הזה, אז הם המשיכו להופיע בחפלות עיראקיות.

ו… שאלת על זוזו מוסא - זוזו מוסא עבד כל-כך הרבה באותם שנים ב-חינות המרוקאיות. היה לו כמה הרכבים. מצפון לדרום, לילה-לילה, לנגן בחינות מרוקאיות, ובאיזשהו שלב בעקבות אשתו, הוא מחליט להתקרב - הוא תמיד היה מסורתי, אבל הוא החליט יותר להתקרב…

ורד: לדת.

אריאל: הוא קרא לזה סוג של חזרה בתשובה, אני פחות קורא לזה סוג של חזרה בתשובה. הוא, הוא לדעתי הוא כל הזמן היה שמה, הוא פשוט הפסיק להופיע בשבת, הוא החליט שהוא גם לא מופיע יותר עם זמרות, וזה היה חלק מהתהליך שלו של ההשלמה, בעצם בשנת 93' באופן רשמי התזמורת נסגרה כי גם הוא פרש כבר, וזאת בעצם הייתה חלק מההפנמה שלו שזהו, נגמר עידן מסוים, וכדי להמשיך לפעול - הוא עדיין היה נגן פעיל ומנגן מעולה באותם שנים - והוא החליט שהוא נכנס לשטח חדש שזה השטח של המוזיקה הפיוטית, הדתית, המזרחית של אותם שנים שזה בעצם אותם שירים שהוא גדל עליהם…

ורד: חלק מהתהליך גם של צמיחת תנועת ש"ס וכל הנושא הזה שקיבל ככה, איזשהו מקום מאוד מרכזי, עולם הפיוט.

אריאל: בהחלט. באמצע שנות ה-80 כשקמה תנועת ש"ס, בכנסים של ה… של ש"ס, היית יכול לראות את כוכבי תזמורת "קול ישראל" בערבית מנגנים ומלווים בשירתם כל מיני זמרים כמו משה אליהו וכמו ג'ו עמר, ופתאום הם הרגישו שהסקטור הדתי, החרדי, המסורתי, הש"סניק, המזרחי, רוצה לשמוע את אום כולתום ואת עבד-אל והאב ואת פריד אל אטרש…

ורד: צריך להגיד, הרב עובדיה יוסף העריץ את המוזיקה הזאת באופן אישי. הוא מאוד-מאוד אהב. אני מניחה שגם לזה היה איזשהו תפקיד.

אריאל: בהחלט. הוא אהב, תראי, זה התרבות שלו. הוא לא, הוא לא הכיר את זה פה. הוא הכיר את זה משנותיו… משנות חייו בעיראק. הוא היה גם רב ראשי במצרים שנים מסוימות, והוא בעצם נחשף למוזיקה הזאת כשהיא הייתה חיה ופועמת ובועטת. הוא לא הכיר אותה אחרי התהילה שלה, אז זה היה חלק מהתרבות שלו. ובתור אחד שזכיתי לנגן כמה פעמים באירועים משפחתיים אצלו בבית, זה היה תענוג לראות אותו מבקש שיר מסוים של עבד-אל והאב [ברקע קטע נגינה מ"אני חבצלת השרון, שושנת העמקים"], ואתה כזה בלחץ, אני אזכור את זה, לא אזכור את זה. והוא זוכר את כל הבתים, ואם דילגת על איזה בית, הוא עוצר אותך ואומר לך: "דילגת על בית, תחזור". תופעה מדהימה. והמגמה הזאת של פתאום חרדים, ש"סניקים שצורכים את אום כולתום ואת עבד-אל והאב ואת פריד אל-אטרש, אבל הם לא דוברי השפה, הם לא מבינים ערבית, אז לכן הם נצרכים לטקסט בעברית. הם לוקחים טקסטים מהתפילה, כביכול מגיירים את השירים. עושים תהליך מאוד מעניין של לקחת טקסט בעברית עם מצלול כמעט זהה לשפה הערבית, ואתה לפעמים מתבלבל, מי שלא דובר את השפה הערבית, חושב, 'רגע, זה ערבית? זה עברית? מה קורה פה?' ואתה שומע את "אינתא עומרי", פתאום בגרסת פיוט. או את "עואזל פלפלו", פתאום בגרסת פיוט, וזה מגמה שהתחילה בשנות ה-80, כל-כך הרבה הקלטות מסחריות, והנגנים האלה מצאו שפתאום שם יש ביקוש למוזיקה שלהם.

ורד: אנחנו שומעים ברקע קטע שזוזו מוסא עיבד - "אני חבצלת השרון, שושנת העמקים", זה כמובן מתוך שיר השירים.

[השיר מתגבר ונשאר ברקע]

אז אתם בעצם, אריאל, בתזמורת "פירקת אלנור", אתם ממשיכים לשאת את הלפיד. תשמע, המאזינים שלנו לא רואים אותך, אבל אתה בחור צעיר, אתה לא נולדת בשנות ה-60 וה-70, כשהתזמורת התגבשה והייתה בשיא פעילותה והצלחתה. מאיפה החיבור שלך לתזמורת הזאת?

אריאל: אז כמו שאמרת, אני בעצם, אה… פתח-תקווה 1986, ובתור בן להורים שעלו ממרוקו בסוף שנות ה-60, שמענו מוזיקה קלאסית מרוקאית בבית ומוזיקה מצרית קלה - פריד אל-אטרש, עבד-אל חלים, ומגיל… ממש-ממש מגיל צעיר, אני זוכר את עצמי בן 8, שומע את "אינתא עומרי" של אום כולת'ום ופשוט מבין שזה הדבר שהולך לרגש אותי בשארית חיי ומאז אני מתחיל מסע עם עצמי, של חיפוש, למוזיקה ערבית ו… להעמיק במוזיקה ערבית, ואני מדבר איתך עוד אה… את אומרת שאני צעיר אבל אני עוד בעידן הטרום-גוגל, ולא היה לךָ להגיע למקורות של מוזיקה ערבית, לא היה לךָ את מי לשאול. ובגיל מאוד צעיר הבנתי שאם אני רוצה להבין מוזיקה ערבית, לא רק להכיר - להכיר, אתה יכול לשים קלטת של עבד-אל והאב ולשמוע וללמוד את השיר - אבל לא את זה חיפשתי, חיפשתי ללמוד את התרבות של המוזיקה הזאת, את השפה, את הניואנסים, את ה… איך נקרא לזה? את המבטא של המוזיקה ולא את המוזיקה עצמה ואמרתי שכדי להכיר את זה, אני חייב להיפגש עם אנשים שבאו מהתרבות הזאת. ואז אמרתי: "אוקיי, נגני "קול ישראל" בערבית, איפה אני פוגש אותם היום?" ופשוט הייתי נוסע, בחור ישיבה, מסיים את הלימודים בלילה, נוסע לחפלות ברמת גן, אה… ויושב איתם, ושומע את המוזיקה שלהם, זה היה מחזה די משעשע למי שישב בצד, לראות איזה בחור ישיבה, רזה וקטן וצנום, בגיל 12, יושב, שרוב הקהל הוא 65 ומעלה, ובסוף ההופעה אני בא עם רשימת מכולת, ממש, לנגנים: 'תגיד, את השיר הזה של אום כולתום מ-1928, מי הלחין? ואת זה - מה המקצב, וזה - מה המקאם?' ונגנים, בהתחלה… היום בתור נגן, אני מבין את זה, סיימת כרגע הופעה והדבר הראשון שאתה רוצה לעשות זה ללכת לבית, לא בא לך לשמוע עכשיו איזה ילד שישאל אותך שאלות ו… אבל הם הבינו שאני שואל שאלות לעניין והם קירבו אותי, הם אמרו לי: "אתה יודע מה, למה פה? בוא, תבוא מחר לצהריים", אז אני מגיע להם לצהריים לבית ואנחנו מדברים על מה היה במצרים של שנות ה-40 ובעיראק בשנות ה-30. בעצם, ככה למדתי את התרבות של המוזיקה הערבית והתמזל מזלי, ועם השנים גם, התחלתי להופיע איתם ולנגן איתם, וזה, כל הופעה… היום אנחנו מופיעים בבאר-שבע, אני בא אליו באחד בצהרים, לפליקס מזרחי או לזוזו מוסא, הביתה, עושים ארוחת צהרים, מדברים, צוחקים, יאללה, נוסעים לבאר-שבע. אז זה, זה בית הספר שלי למוזיקה ערבית.

[צליל מעבר]

ורד: וזכינו, כי באמת "פירקת אלנור", אתם הממשיכים של התזמורת הזאתי. אז באמת אין ספק שלתזמורת רשות השידור בערבית ולנגנים המוכשרים שלה יש תפקיד מאוד חשוב [ברקע מוזיקה מ"אנא וואינתא לווחדינא"], גם בתרומה החשובה שלהם ליצירה הישראלית בכלל, ובעיקר לקשב, לקבלה, לאהבה שיש היום בקרב ציבורים מאוד גדולים למוזיקה הערבית ולמוזיקה המזרחית שנשענת עליה, וכדאי בהזדמנות הזאתי גם לציין שהרבה מאוד מהביצועים של התזמורת נמצאים באתר הספרייה הלאומית, גם רוב שירי פסטיבל הזמר המזרחי. הספרייה הלאומית למעשה העלתה אלפי שעות הקלטות מארכיון רשות השידור לאתר שלה. לסיום, נשמע שיר שלכם, של "פירקת אלנור". מה אנחנו שומעים ברקע?

אריאל: "אנא וואינתא לווחדינא", זה שיר של פריד אל-אטרש. ואם כבר דיברנו על "קול ישראל" בערבית, שידורי הטלוויזיה, הסרט הערבי של יום שישי שלא הספקנו לדבר, אז השיר הזה היה אחד השירים המפורסמים מסרטיו של פריד אל-אטרש. אין כמעט מי שלא מכיר סרט ערבי פה, שלא הגיע לשיר הזה.

["אנא וואינתא לווחדינא" בביצוע "פירקת אלנור"]

"אנא וואינתא לווחדינא…"

[השיר ממשיך ברקע]

ורד: אני מאוד מודה לך, אריאל כהן, המנהל המוזיקלי והמנצח של תזמורת "פירקת אלנור", היה תענוג לארח אותך ולהתרפק על המוזיקה הכל-כך יפה הזאת.

אריאל: תודה ורד, לכבוד הוא לי.

ורד: תודה גם לעורך חן מלול ולמפיק דניאל גל. אני ורד ליון ירושלמי, ואתם מוזמנים לשמוע את כל פרקי הסכת "הספרנים" בכל יישומוני ההסכתים ובפלטפורמות הדיגיטליות של הספרייה הלאומית. אתם גם מוזמנים להירשם באפליקציות הפודקאסטים ולקבל עדכונים על פרקים חדשים.

להתראות.

[השיר מתגבר וממשיך להישמע עד סופו]