הספרנים - סיפורם המופלא של כתרי דמשק

האגדה מספרת כי כתבי היד המרהיבים של ספרי התנ"ך הם ששמרו על הקהילה היהודית בסוריה מכל צרה ומצוקה. הקשיבו לסיפורם המרתק. וגם: ראש המוסד לשעבר חושף פרטים חדשים על מבצע ההצלה של הכתרים.

---

תאריך עליית הפרק לאוויר: 22/08/2021.

‏ורד: באחד מלילות נובמבר 1993 הגיע איש דת נוצרי סורי, נקרא לו א', לנמל התעופה הבינלאומי של דמשק, שבאמתחתו ספר תורה נדיר במיוחד. א' התקבל בלבביות וחביבות רבה על ידי אנשי הביטחון בשדה, לבביות השמורה במיוחד לאנשים כמותו הידועים בקשרים המצוינים שלהם עם השלטון. כעבור 11 שעות נחת א' בשדה התעופה של מונטריאול, ושם חיכתה לו אישה, בשנות ה-50 לחייה, ג'ודי פלד-קאר שמה, עוד נחזור אליה. המפגש ביניהם ערך פחות מחצי דקה, "הבאת לה את המתנה?" היא שאלה, וא' נתן לה שקית שחורה פשוטה למראה ובה הספר, לאחר זמן קצר הגיעה ג'ודי לאוטווה, מקום מושבה של שגרירות ישראל בקנדה. היא נכנסה למשרדו של השגריר, וביחד הם דפדפו בדפי הקלף העתיקים, התבוננו בכתב היד היפהפה, ומיששו את כריכת העור המשובחת שלו, ושניהם פרצו בבכי. זו הייתה התפרקות של מתח וחרדה שהצטברו במשך חודשים ארוכים של תכנון קפדני, שכלל שוחד, אין ספור תיאומים, והעברת מסרים מוצפנים. הכל התפרץ, כשהם החזיקו בידם, את אחד מ"כתרי דמשק" האבודים. כעבור כמה ימים, נשלח הספר שוב בטיסה מעל האוקיינוס האטלנטי, הפעם הצטרפו אליו שני אנשי ביטחון ישראלים, שליוו אותו עד לכספות "הספרייה הלאומית" בירושלים.

‏[מוזיקה]

‏ברוכות וברוכים הבאים להסכת "הספרנים". אני ורד ליון ירושלמי, ואת הפרק הזה אנחנו נקדיש לכמה מספרי התנ"ך היפים והעתיקים ביותר בעולם, "כתרי דמשק", ונשמע לראשונה את גרסת "המוסד" הישראלי להצלת יהודי סוריה ו"כתרי דמשק".

‏שלום דוקטור יואל פינקלמן, אוצר אוסף היהדות ב"ספרייה הלאומית". אנחנו כבר הולכים לדבר על הסיפורים מאחורי אותם ספרים, והקשר האמיץ בין הקהילה היהודית בדמשק לאותם כתרים, אבל תסביר לנו קודם, למה אנחנו קוראים לספרי התנ"ך האלה "כתרים", מתי הם נכתבו, ולמה הם כל כך מיוחדים?

‏[מוזיקה מסתיימת]

‏ד"ר פינקלמן: כתר זה מונח, או בעצם תאג' בערבית, מונח שהתייחס לספרי תנ"ך כתובים בכתב יד, בדרך כלל או תנ"ך שלם, או חומש עם הפטרות ומגילות, או אפילו לפעמים חומש עם פירוש רש"י או פירוש אחר בלבד בכתב יד. היה לכתרים, לתאג'ים מעמד מיוחד, גם כסמלים של הקהילה, גם כעדוּת לנוסח המדויק של המקרא, וגם כסוג של סמל של המסורת היהודית, ושל הדת היהודית ותורת ישראל.

‏ורד: זאת אומרת, אפשר להגיד שזה סוג של קמע, שכל בית כנסת בעצם בחר להפוך ספר אחד, אולי היפה ביותר, לסמל שבעצם מגן ושומר על הקהילה?

‏ד"ר פינקלמן: אין ספק שקהילות יהודיות בסוריה דאגו לנכס לעצמם כתר, לא כתר שהם כתבו בעצמם, אף אחד מהכתרים לא נכתב בסוריה עצמה, אלא הביאו אותם מספרד, מאיטליה, אפילו מאשכנז, והכתרים שימשו כסוג של תעודת זהות, סמל הזהות של אותה קהילה, של אותו בית כנסת, וגם ייחסו לכתרים סוג של כוחות הגנה על הקהילה, ותחושה שהגורל של הכתר קשור לגורל הקהילה עצמה ובית הכנסת, והחברים בקהילה והמסורת היהודית בכלל.

‏ורד: אז תתאר לנו, יואל, איך הם נראים, הכתרים, יש בספרייה הלאומית 11 כאלה, יפהפיים. ננסה להעביר למאזינים איך הם נראים.

‏ד"ר פינקלמן: קשה להעביר דרך הקול איך הם נראים, אבל הם יפהפיים, ופותחים אותם ומרגישים.

‏[נשמעת דבקה ברקע]

‏תחושה של וואו, ואני אומר את זה בתור מי שעובד עם כתבי יד באופן יומיומי, יש משהו מאוד מאוד מיוחד בכתרים האלה. יש מכנה משותף לכולם, כולם כתובים בכתב יד על קלף, קלף ממש איכותי, לכולם יש את הטקסט של החומש או התנ"ך השלם או החומש עם המגילות וההפטרות, לכולם יש הערות של המסורה, בעצם הערות שנכתבו בעת העתיקה לקראת ימי הביניים, כפי שהזכרנו קודם, בניסיון להגיע לטקסט ולאיות ולהבעה הנכונה והמדויקת ביותר של הטקסט המקראי, וההערות האלה מיועדות כדי לשמר את המסורת של הכתיבה המדויקת וההבעה המדויקת, בחלק משמעותי שלהם יש איורים…

‏ורד: מזהב, ממש מזהב.

‏ד"ר פינקלמן: צבעוניים מזהב, ויש כאלה שהם קטנים עם קליגרפיה ממש ממש מדויקת ואיכותית. יש ענקיים בגודל של שולחן שממש קשה אפילו להרים אותם, כל אחד עם ייחודיות שלו, הם לא ספרי תורה כמו מגילות שקוראים בבית הכנסת. הם "מצרפים", זאת אומרת "קודקסים". הם דפים שאפשר לדפדף בהם כמו ספר, מה שאנחנו מכנים היום ספר רגיל, אבל טכנולוגיה שנפתחה בעת העתיקה, הם לא ספרי תורה לבית הכנסת, אלא ספרים עם תורה ועם ניקוד ועם טעמים ועם הערות של "המסורה" וכל אחד יפה יותר מהשני.

‏[מוזיקה מסתיימת]

‏ורד: ובאילו שנים הם נכתבו?

‏ד"ר פינקלמן: כתרים נכתבו בין המאה העשירית למאה ה-14 אפילו 15, אבל הם הגיעו במהלך המאות שאחרי זה, לדמשק כחלק מהמסחר הבינלאומי שדמשק היה חלק בלתי נפרד ממנו, והקהילות במהלך המאה ה-16, 17, 18 דאגו לייבא את הכתרים האלה לדמשק ולסוריה.

‏ורד: אוקיי, ומבין 11 הכתרים שנמצאים בספרייה הלאומית, יש אחד שהוא בעל חשיבות מיוחדת, ספר לנו עליו.

‏ד"ר פינקלמן: זה כתר שנכתב בארץ ישראל במאה העשירית, ממש בתקופה של הפעילות האינטנסיבית של "בעלי המסורה", ויחד עם "כתר ארם צובא" ומה שמכונה "כתב יד לנינגרד", שלושת הכתבים האלה נחשבים לעדות הנאמנת [כך במקור] ביותר לנוסח המדויק של הנוסח המסורתי של המקרא ואפשר ללמוד מהם את הניסוח המדויק של המקרא.

‏ורד: אוקיי, אנחנו אמנם נדבר בפרק הזה על קהילת דמשק, אבל הייתה עוד קהילה מאוד גדולה בסוריה, קהילת חלב, אתה הזכרת עכשיו את "כתר ארם צובא", שהיה ברשותה, מה אתה יכול לספר לנו עליו?

‏ד"ר פינקלמן: "כתר ארם צובא" הוא כמובן את העותק של המקרא החשוב ביותר בעולם. הוא כתר שנכתב בארץ ישראל במהלך המאה ה-10, ומה שעוד יותר חשוב, הניקוד, הטעמים וההערות של "המסורה", ההערות שמסבירות מה בדיוק האיות הנכון וההבעה הנכונה של כל מילה, נכתב על ידי בן אשר עצמו, אחד מהמנהיגים של ה"בעלי המסורה", אלה שדאגו לוודות [כך במקור] שהמסורת המקראית נשמרת במדויק.

‏ורד: אז אפשר להגיד, במידה מסוימת, שיהדות דמשק אמרה, "אוקיי, אם לקהילה היהודית בחלב יש את הכתר המדהים הזה, גם לנו מגיע שיהיה כתרים".

‏ד"ר פינקלמן: ממש, ממש.

‏ורד: סוג של תחרות שאנחנו יודעים שקיימת בין קהילות, אתה יודע, ירושלים-תל אביב, רומא-ונציה, העיר אלכסנדריה, זה…

‏ד"ר פינקלמן: כן. 'קנאת סופרים, מרבה חוכמה', כפי שחז"ל אמרו, יש תחרות בריאה ויש תחרות פחות בריאה, לדעתי, התחרות כאן הביאה להישגים לא קטנים.

‏ורד: אז בעצם היה כאן סוג של נרטיב של קהילת דמשק שאמרה, "גם לנו יש קמע ששומר ומגן עלינו, כמו לקהילת יהדות חלב".

‏ד"ר פינקלמן: כן, אנחנו על המפה.

‏ורד: אגב, אנחנו מדברים על קהילה מאוד מאוד עתיקה, נכון, משהו כמו 2,400 שנה. מתי… ממתי אנחנו יודעים על יהדות סוריה?

‏ד"ר פינקלמן: אז יש, העיר דמשק מוזכרת אפילו במקרא, בספר בראשית, אבל יש עדות לקהילה בדמשק, עוד בתקופת בית שני, סוריה נחשבת לאחד מהאזורים על הגבול של ארץ ישראל, עוד בתקופת המשנה, ובאמת מדובר על אחת הקהילות העתיקות והוותיקות יותר בתולדות העם היהודי.

‏ורד: אז כמו שאמרת, מתישהו בסביבות המאות ה-12-13, מתחילה להתפתח איזשהו זיקה, קשר בין הקהילה לכתרים, ומתחיל איזשהו נרטיב שאומר שכמו שהקהילה שומרת על הכתרים, הכתרים שומרים על עוצמתה ואחדותה של הקהילה. זה מה? מטעמים מאגים, מיסטים, מה עומד מאחורי האמונה, הקשר הזה בין הקהילה והכתרים?

‏[קולות תפילה ברקע]

‏ד"ר פינקלמן: אז אין ספק שיש אלמנט מאגי ומיסטי, אבל ברובד הראשון, סמלים הם מאוד מאוד מאוד חשובים לאנשים. את הסמל של הכנסת או פסל החירות לאזרחי ארצות הברית, זה סוג של תעודת זהות, זה סוג של אני מאמין, זה סוג של תחושת ביחד, וזה אני חושב הרובד הבסיסי ביותר, וקהילה שבעצם אומרת, מה שמאחד אותנו, מה שהופך אותנו לשונים ומלוכדים, זה ספר התורה, זה המסורת של התורה, של המסורת היהודית. זה הדת, זה כתב, זה לימוד, זו אמירה מאוד מאוד ברורה וחשובה מאוד. עכשיו, מעבר לזה, הייתה גם תחושה שה… שהכתר הזה צריך להישמר, כי לא רק שאנחנו שומרים על הספר, הספר שומר על עצמנו, יש לו כוחות מיסטיים, כוחות אפילו מאגיים, ובגלל זה שמרו את הכתרים בארונות נפרדים, לא בארון הקודש בבית הכנסת, אלא בארונות נפרדים, והתייחסו אליהם ביראה ובכבוד, ובודדים זכו לפתוח אותם ולראות אותם ולקרוא מהם.

‏[מוזיקה נפסקת]

‏ורד: יש איזשהו קו שאתה יכול למתוח בין גירוש יהודי ספרד 1492, מבחינת כמות הספרים שמגיעה לקהילה?

‏ד"ר פינקלמן: אין ספק שאחרי גירוש ספרד בסוף המאה ה-15, התנועה של אנשים, של רעיונות ושל כתבי יד, מספרד, צפונה ומזרחה, זה התפרץ, והרבה מאוד רעיונות וכתבי יד הגיעו לרחבי העולם, וסביר להניח שלפחות כתבי היד, הכתרים שהגיעו מספרד, הכתרים הספרדיים הגיעו, יצאו מספרד במסגרת גירוש ספרד, והגיעו לדמשק יחד עם מגורשים, או נכדים, נינים, ודורות הבאים אחרי המגורשים.

‏ורד: והזכרת שגם היה כתר אחד אשכנזי, אנחנו יודעים איך הוא הגיע לדמשק?

‏ד"ר פינקלמן: אנחנו… אני לא יודע בדיוק איך הוא הגיע, אבל אין ספק שהוא אשכנזי, גם בגלל הכתב המאוד ספציפי, המסוגנן בסגנון האשכנזי, גם בגלל האיורים, למשל איורים של דרקונים, שהם נפוצים מאוד ביהדות אשכנז, אבל פחות ביהדות ספרד, וגם פירוש רש"י, שכמובן נפוץ בכל קהילות ישראל, אבל המקור שלו באשכנז.

‏[ברקע - שיר המעלות, בביצוע חנן יובל]

‏אז זה גם סמל, אני חושב, מאוד חשוב, העובדה שיהדות דמשק ייחסה לספר תורה אשכנזי כאל חפץ קדוש, לא פחות מכתב יד מארץ ישראל, מסמל את ה"טרנס-לאומיות", אפשר לקרוא לזה, של היהדות, עוד לפני הלאומיות המודרנית.

‏[המשך השיר]

‏"…הִגְדִּיל יְהוָה לַעֲשׂוֹת עִם אֵלֶּה,

‏הִגְדִּיל יְהוָה לַעֲשׂוֹת עִמָּנוּ

‏הָיִינוּ שְׂמֵחִים."

‏ורד: אז בוא נתקדם מבחינה היסטורית, אנחנו מגיעים ל"עלילת דמשק" ב-1840, עלילת דם נוראית, שבה יהודים הואשמו ברצח של נזיר והמשרת שלו, לצורך שימוש בדמם לאפיית מצות, מנהיגי הקהילה נעצרו ועונו בעינויים איומים, חלקם גם מתו כתוצאה מהם, אבל הקהילה שרדה, צריך להגיד גם הרבה בזכות משפחת רוטשילד, שהפעילה את מלוא עוצמתה הפוליטית והפיננסית, וזה כנראה עוד יותר מחזק את האמונה של הקהילה, שאם הם שרדו את עלילת הדם הנוראית הזאתי, כנראה שבכל זאת משהו, מישהו שומר עלינו, אז סוג של נבואה שמגשימה את עצמה.

‏ד"ר פינקלמן: וגם קהילה מגובשת וחזקה, שמודעת לעצמה, יש לה חוסן הרבה יותר עמוק, ואין ספק שסמלים וכתרים הם חלק מהחוסן הקהילתי.

‏ורד: אז אנחנו עוברים את המאה ה-19, נכנסנו למאה ה-20, תחילת המאה ה-20, מה מצב היהודים בדמשק בתחילת המאה הקודמת?

‏ד"ר פינקלמן: בתחילת המאה ה-20, המצב של יהודי דמשק ורוב יהודי העולם המוסלמי, בסך הכל סביר. הם חלק בלתי נפרד מהנוף התרבותי, הם מצליחים גם מבחינה כלכלית וגם מבחינה תרבותית, סך הכל הם מיעוט מוגן ומשמעותי בנוף של העולם המוסלמי של אז.

‏ורד: עם חופש פולחן.

‏ד"ר פינקלמן: עם חופש פולחן, עם סוג של עצמאות פנים קהילתית מוגבלת, ובוודאי עם תחושה של שייכות למדינות ולמקומות שבהם גרו.

‏ורד: אוקיי, ואנחנו יודעים שבאמת סביב הצהרת כ"ט בנובמבר והקמת המדינה, היו הרבה מאוד עימותים בסוריה, כמו במדינות ערביות אחרות, סוף שנות ה-40, תחילת שנות ה-50, חלק גדול מהיהודים גם מצליח לצאת מסוריה, מהגרים לארצות הברית, מקסיקו, ארגנטינה, גם לישראל, מה קורה שם?

‏ד"ר פינקלמן: במהלך המאה ה-20, המתחים בארץ ישראל ובין התנועה הציונית המתגבשת לבין העולם המוסלמי, השפיע בסך הכל לרעה על מצבם של יהודים רבים ברחבי העולם המוסלמי…

‏ורד: וכדאי לציין שבשנת 1944 הייתה דרמה גדולה בקהילה, כשאחד מכתרי דמשק נעלם, עד היום לא לגמרי ברור האם הוא נגנב, נבזז או נמכר על ידי אחד מחברי הקהילה, אבל יוצאי דמשק יודעים לספר שכל הקהילה הייתה בהלם, באבל כבד, אנשים עשו קריעה, ישבו שבעה, קראו ב"מגילת איכה", שמש בית הכנסת התאבד, הייתה ממש תחושה של חורבן. הכתר אגב, אחרי עשרים שנה, נמצא בלונדון והוא נרכש על ידי אספן יהודי שתרם אותו לספרייה הלאומית.

‏ד"ר פינקלמן: וכמובן הנושאים האלה הגיעו לשיאם אחרי מלחמת העולם השנייה, ועם כינון המדינה וההתנכלות לקהילות יהודיות שהביאה לגירוש, בריחה של יהודים מרחבי העולם המוסלמי לארץ ישראל.

‏ורד: ובוא נעבור לשנות ה-70, שם נכנסת לתמונה אותה אישה קנדית, שאיתה פתחנו את הפרק, ג'ודי פלד קאר, ספר לנו עליה, מי היא הייתה?

‏ד"ר פינקלמן: ג'ודי פלד קאר היא פשוט גיבורה, אישה, מוזיקולוגית במקצוע, הייתה מרצה באוניברסיטאות בקנדה וכתבה מחקרים על תולדות המוזיקה, והיא הייתה פעילה בתנועה העולמית של יהודים ברחבי העולם למען יהודי ברית המועצות, אסירי ציון, ובזמן שהיא הבינה שכל העיניים נשואות לעבר יהדות ברית המועצות, בעצם יש קהילה קטנה יותר, אבל כלואה בסוריה, תחת רדיפות, תחת מצב בלתי נסבל מבחינה פוליטית ומבחינת רדיפות מטעם הממשל, בלי יכולת לצאת, והיא מתחילה לאט-לאט לפעול למען יהודי דמשק. והיא עושה את הכל בדרך שקטה, מבלי לעשות בלגנים, מבלי להוציא שום דבר לעיתונות, פשוט אספה כסף בין החברים, יצרה קשר עם יהודים על ידי מברקים, על ידי קוד סודי שהיא פיתחה עם יהדות דמשק, והתחילה ללמוד מה הם צריכים כדי לקיים אורח חיים דתי, ואורח חיים כלכלי נורמלי בדמשק, וגם לעזור לאלה שרצו לברוח מסוריה, לעשות זאת. היא לא עודדה אף אחד לברוח, אבל כאשר פנו אליה ואמרו, "אנחנו חייבים לצאת", אז היא דאגה למצוא את מי שצריך לשחד, את מי שצריך להודיע, את מי שצריך לקבל את האישור, את מי שצריך לשלם למבריחי הגבול, ודאגה לאט-לאט להתחיל להוציא יהודים מסוריה.

‏ורד: כי היה צריך לשלם כופר, למעשה, על כל יהודי ויהודייה שיוצאים, וממה שאני יודעת, הם גם לא יכלו לצאת כמשפחה, הם תמיד יכלו לצאת רק כבודדים.

‏ד"ר פינקלמן: כן, המגבלות על יהודי סוריה כל הזמן השתנו, בתהליכים של שינויים פוליטיים ומהפכות כאלה ואחרות בסוריה. סוריה לא הייתה ממש מדינה יציבה, וכל שינוי באקלים הפוליטי השפיע על יהודים, והיו מגבלות רבות על הדרכונים, על היכולת שלהם לנסוע בחופשיות, על חופש הפולחן, והיא הייתה מתחילה עם אדם אחד, עם ילד, עם הורה אחד, מסיבות כאלה, אחרות, תירוצים, שוחד לפקידים הנכונים, כדי להוציא אותם כביכול, או הרבה פעמים באמיתי, לטיפולים רפואיים, ולאט לאט צירפה אליהם בני משפחה, ובסופו של דבר הצליחה להביא לא מעט לניו יורק, לקנדה. וכמובן היא לא היחידה, היא לא פעלה לבד, היא פעלה יחד עם הסוכנות, יחד עם המוסד, יחד עם הרב אברהם חמרה ופעילים אחרים בתוך הקהילה ה… הסורית.

‏ורד: אז הזכרת את המוסד, ונמצא איתנו כאן, בטלפון, המשנה לראש המוסד לשעבר, אפרים הלוי, שלמעשה מביא בפעם הראשונה, את הגרסה של המוסד, לאיך הם סייעו והצילו גם את יהדות דמשק, וגם סייעו להברחת הכתרים. שלום לך אפרים הלוי.

‏אפרים: שלום.

‏ורד: אפרים, אתה יכול רק להציג את התואר שלך, בתקופה ההיא של תחילת שנות ה-90?

‏אפרים: בתחילת שנות ה-90, אני התמניתי למשנה לראש המוסד, וכיהנתי בתפקיד הזה חמש שנים, משנת 1990 עד 1995.

‏ורד: אז איך המוסד סייע לחלץ את כתרי דמשק מסוריה?

‏אפרים: מה שקרה הוא שלאחר "ועידת מדריד", ששמה, למעשה, לראשונה היה מאמץ בינלאומי, אחרי מלחמת המפרץ נגד עיראק, לשנות את פני המזרח התיכון לטובה, מי ששלט אז על ה… ב… בית הכנסת בדמשק היה הרב הראשי חמרה, שהוא היה למעשה לא רק רב ראשי, הוא היה למעשה ראש הקהילה. היה ברור לנו, כאתוס של המוסד, שכשאנחנו מטפלים בקהילות, אנחנו מטפלים בקהילות לא רק בחייהם של האנשים, אלא גם במורשת הרוחנית של הקהילות הללו. עסקנו בזה במספר הזדמנויות, במספר מבצעים שהיו גם במרוקו, וגם במקומות אחרים באזור. לכן, מכל הדברים אשר נשמרו בסוריה, הכתרים, שהם מסמכים נדירים בתולדות עם ישראל… אני מזכיר שדמשק היא העיר הכי ותיקה בעולם שמוזכרת בתנ"ך, כבר בכרך הראשון בספר בראשית. זאת הייתי אומר, הקהילה הוותיקה ביותר בעולם, של יהודים. כן, הכתרים היו משמעותיים, בראייה היסטורית כוללת.

‏ורד: ואיך התקיים הקשר שלכם מול הקהילה היהודית בדמשק?

‏אפרים: אנחנו עבדנו רק דרך הרב, כי רק הוא, א', היה לו הקשר האישי עם השליט חאפז אל אסד, רק הוא ידע להוציא מאסד דברים שאיש לא העז לחלום עליהם, כמו לשחרר מבית סוהר אסירים אשר ניסו לברוח. כן, היה בינתיים פרשייה מיוחדת של האחים סוויד, שנעצרו ועונו בכלא הסורי. הוא אזר אומץ והלך לפגישה עם השליט, וידע איך לדבר איתו, איך לכבד אותו, וכאן האיש הצליח לרקום עם שליט סוריה מערכת יחסים, אשר א', הגנה על הקהילה במידה רבה מאוד, לאורך השנים שהוא היה רב ראשי, ושנית, אפשר לו לארגן את הסיוע שהוא קיבל מחוץ לארץ, יהודי העולם, במיוחד, בעיקר רק מארצות הברית, והוא זה שהקים וידע גם, איך לנתב את הקשרים איתנו, באופן שהסכנה אליו תהיה מה שפחות.

‏ורד: ובכל זאת, מה הקשר שלכם לספרים?

‏אפרים: אז אנחנו גיבינו אותו במבצע שהוא ביצע. שהוא ביצע. ואחר כך כשהספרים הגיעו ארצה, אנחנו שמרנו עליהם, ואנחנו הפקדנו את אותם ספרים שהגיעו בידי "הספרייה הלאומית".

‏ורד: במבט אחורה, אנחנו היום 30 שנה אחרי, איך אתה… איך אתה רואה את המבצע הזה של הוצאת היהודים והספרים, כתרי דמשק, מסוריה?

‏אפרים: תראי, זה אחד המבצעים היותר קשים שהיו לנו. המבצע של יהודי דמשק הוא מבצע שבלי אברהם חמרה, זכרונו לברכה, ואני מדבר אלייך כמה שבועות אחרי מותו, הוא אחד מגדולי הגיבורים היהודיים של תקופת העצמאות של מדינת ישראל.

‏ורד: תודה רבה אפרים, הרבה תודה. אגב, יואל, יש עדיין יהודים בסוריה?

‏ד"ר פינקלמן: הקהילה היהודית בסוריה כבר לא קיימת, אבל קהילות יהודיות סוריות קיימות בארה"ב, במקסיקו, בארגנטינה, בארץ ובמקומות אחרים, והם שומרים בקפדנות על המסורת התרבותית והדתית שלהם, וגם הספרייה הלאומית נוטלת חלק בפעולה של שימור התרבות היהודית הסורית, יחד עם קהילות יהודיות אחרות מרחבי העולם.

‏[ברקע השיר "שוב לא נלך" בביצוע "להקת חיל הים"]

‏"…רְאִי רָחֵל, רְאִי

‏רְאִי רִבּוֹן עוֹלָם

‏רְאִי רָחֵל, רְאִי

‏הֵם שָבוּ לִגְבוּלָם…"

‏ורד: הכתרים כולם סרוקים באיכות מעולה באתר הספרייה הלאומית. אפשר לראות אותם, להתרשם מהקליגרפיה היפה, מהאיורים המיוחדים, בהחלט שווה להסתכל עליהם באתר הספרייה. אני מודה לך מאוד, ד"ר יואל פינקלמן, אוצר אוסף היהדות בספרייה הלאומית, ותודה לעורך נתי גבאי, למפיק דניאל גל, אני ורד ליון ירושלמי ואת הפרק הזה אתם יכולים לשמוע בכל הפלטפורמות הדיגיטליות של הספרייה הלאומית ובכל יישומוני ההסכתים. נשמח אם תגיבו, תפיצו ותשתפו. להתראות.

‏[המשך השיר "שוב לא נלך"]

‏"…כּוֹכָב בֵּית לֶחֶם מְנַצְנֵץ בִּרְעָדָה

‏גַּם הֶחָלוּץ עִמָּנוּ גַּם הַמְּאַסֵּף.

‏רְאִי רָחֵל, רְאִי

‏רְאִי רִבּוֹן עוֹלָם

‏רְאִי רָחֵל, רְאִי

‏הֵם שָבוּ לִגְבוּלָם

‏מִנְעִי קוֹלֵךְ, רָחֵל, מִנְעִי קוֹלֵךְ מִבְּכִי

‏כֻּלָנוּ פֹּה, רָחֵל, עִם הַתַּרְמִיל עַל שֶכֶם

‏שוּב לֹא נֵלֵךְ, רָחֵל, וְאַת שוּב לֹא תֵּלְכִי

‏שוּב לֹא נֵלֵךְ, רָחֵל, מִנִּי שַדְמוֹת בֵּית לֶחֶם.

‏רְאִי רָחֵל, רְאִי

‏רְאִי רִבּוֹן עוֹלָם

‏רְאִי רָחֵל, רְאִי

‏הֵם שָבוּ לִגְבוּלָם"

---

לעוד פרקים של הפודקאסט לחצו על שם הפודקאסט למטה