איך הפך צעיר אלמוני מיוון לגיבור תרבות ישראלי? למה דווקא הוא סלל את הגשר אל המוסיקה המזרחית? מתי וכיצד הצטלבה דרכו עם המאפיה האיטלקית בניו יורק? ומדוע רבים משוכנעים שהוא עדיין חי? האזינו לשיחה סוחפת עם השדרן ואיש התקשורת שמעון פרנס, על סיפור חייו הפתלתל והאגדי של אליל המוסיקה היוונית, אריס סאן.
תאריך עליית הפרק לאוויר: 22/09/2024.
[צלילי פתיחה]
קריין: "הספרנים", הפודקאסט של הספרייה הלאומית.
[מוזיקת רקע]
ורד: רבים ממעריציו ומקורביו של הזמר היווני-ישראלי אריס סאן, מוכנים להישבע שתחת המצבה הצנועה שלו, ששוכנת בבית הקברות פלאשינג בניו יורק, בשכנות לקברו של נגן הג'אז הידוע לואי ארמסטרונג - אין. שום. דבר. חברים של הזמר הנערץ טוענים בלהט שאריס סאן לא נפטר בשנת 1992, שגופתו לא נשרפה בבודפשט, ושהאיש חי איפשהו ברחבי תבל בגיל 84 תחת זהות אחרת.
תעלומת מותו של אריס סאן לא אמורה להפתיע, שכן גם בחייו היה רב הנסתר על הגלוי. סודות, פיסות מידע חלקיות וקשרים עם המאפיה האיטלקית בניו יורק, אפפו את דמותו מאז שהגיע לישראל בגיל 17 ועד למותו, שהיה, או לא היה, בגיל 52. עם זאת, ישנו דבר אחד ודאי, ברור ומוחלט - זה האיש שהביא את המוזיקה היוונית לישראל. הוא הגיטריסט היוצר והזמר שבזכותו מדינה שלמה התאהבה במקצבים היוונים. זה המוזיקאי שפתח את הדלת לעשרות זמרים ששרים כבר יותר מ-60 שנים, כאן בארץ, מוזיקה יוונית סוחפת ומרגשת.
[מוזיקת רקע]
ברוכות וברוכים הבאים להסכת "הספרנים". אני ורד ליון-ירושלמי, ואת הפרק הזה אנחנו מקדישים לאמן פורץ דרך שפתח בפנינו, הישראלים, את שערי הטברנה של המוזיקה היוונית, שהפכה, בעיקר הודות לו, לאחד הסגנונות הפופולריים והאהובים ביותר בישראל עד היום. האיש שהתיך את המזרח והמערב במוזיקה הישראלית. נדבר על חייו הסוערים, על הסודות שהסתיר, ועל ערב קיצי אחד בבודפשט שנשאר מעורפל בקורות חייו הפתלתלים.
ואי אפשר לומר מילים כמו "מוזיקה יוונית" ו"טברנות" מבלי שהשם, שמעון פרנס, יתלווה אליהן. שלום לאיש התקשורת, שדרן הרדיו וקיסר יוון בישראל, שמעון פרנס.
שמעון: [צוחק] שלום לך, יאסו. [המוזיקה מסתיימת] יאסו זה "שלום" ביוונית, או "לבריאות", תלוי מה אתה… תלוי בסיטואציה.
ורד: יאסו גם לך. שמעון, לפני שפתחנו את המיקרופון, שאלת אותי למה דווקא אריס סאן? למה בחרנו לדבר דווקא על האיש הזה, על המוזיקאי הזה? ונראה לי שזו שאלה טובה לפתוח את הפרק הזה. למה באמת אריס סאן?
שמעון: כי אריס סאן היה המאהב היווני הגדול הראשון שלנו. או אם תרצי, הדיפלומט היווני התרבותי הראשון בישראל, בתקופה שלא היו יחסים דיפלומטיים בין ישראל ליוון. יוון הצביעה נגד הקמת מדינת ישראל באו"ם. רק בתשעים ושתיים, תשעים ושתיים, ארבעים וארבע שנים, נדמה לי, אחרי קום המדינה, תחת ממשלת רבין, מכוננים יחסים דיפלומטיים מלאים בין יוון לישראל. ובמובן הזה, האיש הזה היה חלוץ. חלוץ תרבותי, שהוא היה ללא ספק דיפלומט תרבותי, והיה האיש הראשון, הבן אדם, המאהב היווני הראשון הגדול שלנו. כל הסיפור הזה, הישראלי-יווני, הוא סיפור אהבה, הוא סיפור אהבה גדול, חד צדדי…
ורד: חד צדדי.
שמעון: …כלומר, חיזור גורלי שלנו אחריהם, הם לא…
ורד: הם פחות, כן.
שמעון: לא רק פחות, בכלל לא. הם לא נוהים אחרי מוזיקה… אין אח ורע בעולם לסיפור האהבה הישראלי למוזיקה היוונית. אין שום מקום בעולם שבו אוהבים מוזיקה יוונית כמו בישראל.
ורד: חוץ מביוון, כמובן.
שמעון: בכל… בכל מקום שבו אוהבים מוזיקה יוונית, זה או ביוון עצמה, שזאת תרבותה, או בכל מקום שבו יש מהגרים יוונים, או מהגרים ישראלים. שם תמצאי גם צלילים של מוזיקה יוונית.
ורד: אז…
שמעון: אז במובן הזה האיש הזה הניח גשר ראשונה לאוזן הישראלית, למוזיקה יוונית, והוא עשה את זה בצורה הכי, הכי, הכי מיוחדת. הוא הנגיש לנו מוזיקת בוזוקי דרך גיטרה חשמלית. וזה היה סוד הדבר.
ורד: כן, חיבר…
שמעון: ועוד נדבר על זה, על הגיטרה.
ורד: נדבר.
שמעון: נדבר על הגיטרה שלו. כי ביוון אף אחד לא יעיז לנגן מוזיקת בוזוקי עם גיטרה חשמלית. זה לחלל את הקודש, זה לחלל את השורש, זה לחלל את ה… את ה… את אמות הסיפים של התרבות היוונית. אבל הוא בחור צעיר שהגיע לארץ זרה ועשה מה שבראש שלו.
ורד: אז תשמע, באמת לקחנו על עצמנו אתגר רציני, לדבר על אריס סאן ועל התרומה האדירה שלו, לפריחת המוזיקה היוונית בישראל, ולדחוס ככה את הכל לשעה אחת. לא פשוט, במיוחד כשיש גם כל כך הרבה סימני שאלה סביבו. אז בוא נתחיל עם סימן השאלה הראשון. איך ולמה הוא מגיע לארץ בשנת 1957, בגיל 17 בלבד? האם זה בגלל שהוא ברח מחובת גיוס ביוון? האם בעקבות אהבה? האם זכה להתגלות בידי אמרגן ישראלי ענק, מה? מה האמת?
שמעון: יש כל מיני גרסאות. אני, מה שאני אספר לך עכשיו, שמעתי מפי אשתו, פּוֹפִּי, פּוֹפִּי סאן, כשזימנתי אותה בתחילת שנות התשעים. הייתה לי אז את התוכנית "בטברנה", בגלגול הראשון שלה, בערוץ הראשון, ואז הקדשנו תוכנית שלמה לאריס סאן, ואורחת שלנו, שהגיעה במיוחד מניו יורק, הייתה אשתו פּוֹפִּי, שהתארחה אצלנו בתוכנית. היא מתה לפני שנתיים לדעתי, היא נפטרה. אבל אז היא ידעה… הייתה אז, נדמה לי אז, היא הייתה בשנות החמישים המאוחרות לחייה, אישה מאוד יפה ומרשימה. ושאלתי אותה אז איך הוא הגיע לארץ, ומה שאני אספר לך עכשיו, זה היא סיפרה לי. היא אמרה שאריס היה בן 17, הייתה חלה עליו חובת גיוס בגיל 18, והוא פשוט לא רצה לשרת. הוא נולד בעיר קלמטה, שבפלופונס, שביוון, נער שאוהב מוזיקה, והוא… עזב לתקופה מסוימת לאתונה, שם הוא למד לנגן גיטרה, והוא אפילו הופיע קצת.
ורד: הבנתי שגילו אותו באיזושהי תוכנית של כישרונות צעירים.
שמעון: יכול להיות, יכול להיות.
ורד: זאת אומרת הוא היה כבר מוזיקאי בגיל…
שמעון: אני לא יודע, אבל הוא…
ורד: הוא התחיל את הקריירה המוזיקלית שלו בגיל מאוד צעיר.
שמעון: הוא היה אוטודידקט, אבל הוא גם זכה להדרכה של סטליאוס קזנג'ידיס, שהיה גדול זמרי העם של יוון, שאימץ אותו והם היו ידידים. והוא התחיל, התחיל… התחיל את דרכו במוזיקה כנער צעיר, והוא לא רצה לשרת והוא ברח. ברח מיוון כדי לא לשרת בצבא היווני. זה מה שסיפרה לי פּוֹפִּי אשתו. לאן הוא ברח? לאיסטנבול שבטורקיה. בגיל 18 הוא מגיע לאיסטנבול עם גיטרה חשמלית על הגב ומנסה להתפרנס.
עכשיו, מי שלא יודע, הטורקים, למרות האיבה הגדולה בין הטורקים ליוונים, הטורקים מאוד-מאוד אוהבים מוזיקת בוזוקי. מאוד מאוד, כי זה קשור לרֶבֶּטִיקָה, והרֶבֶּטִיקָה, השורשים שלה היא גם במוזיקה הטורקית, והיא קשורה לפליטים היווניים מטורקיה, זה סיפור היסטורי. אז יש להם זיקה גדולה למוזיקת בוזוקי. והוא הבחור הצעיר הזה בן 18, מתחיל להופיע באיזשהו מועדון לילה באיסטנבול, כשהוא מנגן לטורקים מוזיקה יוונית, מוזיקת בוזוקי, עם הגיטרה החשמלית שלו.
הוא בחור צעיר, הימים ימי המודרנה, וליבו נוהה אחרי פופ ורוק, והוא מחליט לאמץ את הגיטרה החשמלית ככלי העיקרי שעליו הוא ינגן. הוא מנגן גם בוזוקי, אבל הוא החליט לנגן על גיטרה חשמלית. שם, במועדון הלילה באיסטנבול, הוא מופיע כמה חודשים טובים, ומרוויח לירות טורקיות לפרנסתו. זה הסיבה למה הוא עזב את יוון. איך הוא מגיע לארץ? זה סיפור אחר, שגם אותו שמעתי מפי אשתו. היא אמרה לי… איך אשתו אמרה לי במבטא היווני שלה? "Cherchez la femme", היא אמרה לי. חפש את האישה. מה פּוֹפִּי…
ורד: פּוֹפִּי עצמה, אגב, היא, היא בחורה ערבייה, נוצריה.
שמעון: לא, נוצריה אורתודוקסית יווניה.
ורד: אבל, אבל ישראלית.
שמעון: שנולדה ברמלה, עם תעודת זהות ישראלית.
ורד: כן, כן.
שמעון: נוצריה אורתודוקסית יווניה שנולדה ברמלה, אבל ישראלית.
ורד: זאת אומרת דוברת עברית.
שמעון: כן.
ורד: ברור.
שמעון: היא הייתה יפיפיה, והיא מספרת ששם, במועדון הלילה, שבו הוא ניגן, לילה אחד נכנסה משפחה יהודית מאיסטנבול, עם בתם, בת ה-18, יפיפיה, לחגוג לה יום הולדת, או משהו כזה. והם התיישבו מול הבמה, ואריס היה רודף שמלות לא קטן, עשה לה עיניים, היא החזירה לו עיניים. התחיל בקיצור איזה סיפור אהבה בינו לבין היהודיה הזאת באיסטנבול. והתחיל איזשהו קשר רומנטי, אבל אחרי כמה חודשים המשפחה החליטה לעשות עלייה לישראל. ואז אריס החליט להגיע לישראל בעקבות האהבה שלו לבחורה יהודיה שהוא פגש באיסטנבול. הוא לא ידע הרבה על ישראל, הוא בטח לא ידע מילה בעברית, כל מה שהוא ידע זה מה שכל נוצרי אורתודוקסי יווני יודע - ישו, נצרת, זה עבורם ישראל. והוא מגיע לארץ בעקבות סיפור אהבה לבחורה יהודיה. [שואף אוויר] זה מה שפּוֹפִּי סאן סיפרה לי. לחתום על זה כדוקומנט, שזה אמת לאמי…? לך תדע, יש כל מיני גרסאות, אבל זאת הייתה הגרסה של אשת חייו, של אשתו.
[מוזיקה יוונית מתחילה ברקע]
ורד: כן. אז אפשר להגיד שבמקרה של אריס סאן, ההצלחה כאן בארץ הייתה מטאורית. בין לילה, הבחור הצעיר הזה, בסך הכל אמרנו…
שמעון: כבש לבבות.
ורד: …בן 17-18, הופך לכוכב באחד ממועדוני הלילה הכי פופולריים בתל אביב, מועדון אריאנה. בוא נשמע קטע קצר מהשיר "זינגואלה", אנחנו מכירים את השיר גם בביצוע של פוליקר, כאן נשמע את הגרסה של אריס סאן במועדון אריאנה.
[מתוך השיר "זינגואלה", בביצוע אריס סאן]
"זינגואלה, זינגואלה, זינגואלה,
לי ביום את אור חמה שבשמים
לי בליל את כוכב אשר מאיר לי
את שתולה עיניים
רק, רק את שמך אשיר לי
זינגואלה, זינגואלה, זינגואלה."
[השיר ממשיך ברקע]
ורד: בהינתן שעד אז לא הייתה מוזיקה יוונית, וגם לא מוזיקה ים תיכונית, ובטח שלא מוזיקה ערבית, זה בכלל לא מובן מאליו, נכון? אנחנו מדברים על שנים שבהן לא הייתה שום נכונות ופתיחות לשמוע מוזיקה שזוהתה עם האויב.
שמעון: אמת, אני…
ורד: אז איך בכל זאת, אריס סאן מצליח ליצור את הנתיב הזה, שמחבר בין המוזיקה היוונית לאוזן הישראלית, ובאופן עקיף גם, אתה יודע, לייצר מעין מסלול עוקף ערביוּת?
שמעון: אז ככה, קודם כל, מועדון אריאנה, בגלגול הראשון שלו, נקרא מועדון מפגש הסבּלים. ככה.
ורד: סבּלי הנמל.
שמעון: כן.
ורד: כי הוא היה בנמל יפו.
שמעון: כי הבעלים שלו, שמואל ברזילי, סלוניקאי, קרא למועדון הזה מועדון מפגש הסבלים. הוא היה המקום שבו היו נפגשים כל הסבלים הסלוניקאים של נמל תל-אביב ונמל יפו, והסלוניקאים של שוק לווינסקי, הסבלים שסחבו את הסחורות והרהיטים על גבם. היו באים בסופי שבוע - חמישי, שישי, שבת. היו באים כדי ללגום כוסית של ערק, ראקי או אוזו, אם היה אז, ולטעום את המטעמים שהמקום מצטיין בו של מזטים בלקניים, יוונים, ולשמוע מוזיקה יוונית, אותנטית, שהיה הבעלים שמואל ברזילי מביא באופן אישי מאתונה. הוא היה נוסע לאתונה, ומביא זמרים מאתונה שיופיעו אצלו במועדון.
והמקום הזה היה מאוכלס בעיקר על ידי הקהילה הסלוניקאית בישראל, שרובה, הגדול, הם אנשים שהם ניצולי שואה. וחשוב לומר שרוב המועדונים שנפתחו אז ביפו-תל-אביב, או אפילו בנמל של חיפה, כי גם שם היו סלוניקאים, היו מאוכלסים בעיקר על ידי אנשי הקהילה הסלוניקאית בישראל. ישראלים רגילים, זאת אומרת, לא… כמעט ולא הגיעו. המוזיקה היוונית לא עניינה אותם, זה היה בית הכנסת שלהם. רובם ניצולי שואה, שסחבו איתם את מורסת הכאב והפצע של השואה, שלא התחברו להוויה התרבותית הישראלית, לא לשירי ה"הו הו", שירי הרועים, שירי האדמה, התנ"ך, לא ללהקות הצבאיות של אותה תקופה, לא על הסלונים של תל-אביבים… של תל-אביב. הם סמכו… הם סחבו איתם פצע עמוק בלב, והמוזיקה היחידה שעבורם הייתה בבחינת מזור ותרופה, הייתה המוזיקה היוונית, האותנטית, מוזיקת הבוזוקי, שם…
ורד: אבל אריס סאן מהר מאוד פורץ את הגבולות של הקהילה היוונית המאוד מצומצמת שיש בארץ.
שמעון: שנייה, שנייה, אז פה אני רוצה להגיד מאמר מוסגר. אריס סאן היה מאוד פופולרי בישראל, מאוד מאוד מאוד פופולרי בישראל, אבל היו מי שלא אהבו אותו במיוחד. ומי לא אהב אותו במיוחד? הסלוניקאים. אותם ניצולי שואה, לא התחברו כל כך למוזיקה של אריס סאן. תשאלי את יהודה פוליקר, הוא יגיד לך: "אריס סאן? מי זה אריס סאן? אבא שלי לא יכל לשמוע אותו. אני לא יכול לשמוע אותו". הוא יגיד לך את זה עד היום. הוא אמר את זה באוזני לא פעם. הם מזלזלים באריס סאן. "מה בא לנו הבחור הצעיר הזה לנגן לנו מוזיקת בוזוקי עם גיטרה חשמלית? אנחנו רוצים את ה-vary, "vary ביוונית זה הכבד. "את האותנטי, את האמיתי, מה הוא בא לצחוק עלינו?".
אז הסלוניקאים לא כל כך התחברו אליו, אבל אריס סאן שהיה פשוט פנומן ביחסי ציבור, הוא ידע למכור את עצמו. קודם כל הוא גם ידע לנגן בוזוקי. כשהוא רצה, הוא החזיק בוזוקי. כשהוא היה בא למופעים, שהוא יודע שיש שם סלוניקאים, אז הוא יודע לשים לידו נגן בוזוקי לצד הגיטרה החשמלית שלו, והוא קלט מהר מאוד מה הסלוניקאים אוהבים לשיר, איזה שירים הם אוהבים לשמוע, מה הכי עובד עליהם.
ו… מועדון אריאנה עם השנים, פותח את שעריו ומצטרפים גם חלקים נוספים מהאוכלוסייה הישראלית. המוזיקה היוונית כבר מתחילה לדלוף החוצה מעבר לקהילה הסלוניקאית. איך? כשבשכונות ה… בשכונות של הערים הגדולות, אם זה בקריות שבחיפה, אם זה בתל-אביב-יפו, שכונת שפירא, שכונת באסה, מונטיפיורי. העליות הגדולות מארצות ערב, התחברו למוזיקה היוונית מבלי להבין מילה, מילה. ונשאלת השאלה, למה? למה? למה האנשים שעלו מארצות ערב מתחברים למוזיקה היוונית?
והתשובה שאני מוצא היא שהציונות, הבן-גוריוניזם ציווה עלינו להשיל את התדמית הגלותית שלנו ולבוא וליצור פה תרבות חדשה ולהתחבר אליה, ואותם האנשים שבאו עם העליות הגדולות מארצות ערב באותם שנים, שוב, לא התחברו להוויה התרבותית הישראלית.
ורד: כן.
שמעון: מחד. לא התחברו אליה. מצד שני, הם התביישו בתרבות שהם הביאו מהבית. התביישו, כי זו מוזיקה של האויב. זו מוזיקה ערבית.
ורד: כן.
שמעון: לא שומעים אותה בקול רם. הם הטמיעו את המוזיקה, את אהבת… האהבה התרבותית שלהם, אל דלת האמות של הבית, או אל בית הקפה של המעברה או של השכונות, או לשמחות של הבר-מצוות והחתונות שלהם. אבל כשהם היו רוצים לצאת החוצה ול… ולבלות ולשמוע משהו שהם אוהבים, לא היה להם מה לשמוע. ולכן, במובן הזה, המוזיקה היוונית, הייתה עבורם מפלט, הייתה עבורם גשר.
כי אם אתה מפרק את המוזיקה היוונית לגורמיה, מוזיקת הבוזוקי, אתה מוצא שם גשר גדול בין מזרח למערב. אין בה מצד אחד את הכבדות והבכיינות של המוזיקה הטורקית או הערבית. ומצד שני, יש בה את הקלילות המערבית, ויש בה את ה… את הסנטימנט ואת הגעגועים, ואת כל החום שמוזיקה מזרחית מביאה איתה. והיה להם קל להתחבר למוזיקה היוונית, שאגב, עבור אשכנזים נשמעה כמו מוזיקה ערבית.
אני לא אשכח פעם שטומי לפיד כינה את המוזיקה היוונית כמוזיקה שמזכירה לו מוזיקה ערבית. להרבה מאוד אשכנזים, יוצאי מזרח אירופה ואחרים, בוזוקי נשמע להם כמו… כמו עוּד, כמו… כמו… הזִמְּרָה היוונית נשמעה להם כמו הבכיינות של מוזיקה ערבית, וסרבו לשמוע אותה, סירבו… סירבו לאמץ אותה. אבל עבור העליות הגדולות מארצות ערב, המוזיקה היוונית הייתה עבורם…
ורד: איזשהו סוג של דלת…
שמעון: דלת.
ורד: שפותחת להם לכיוון מה שהיום אנחנו קוראים מוזיקה מזרחית.
שמעון: כשהם רצו לצאת החוצה ולבלות, אז הם הלכו ל"אריאנה" לשמוע מוזיקה יוונית.
ורד: אז, אז, אז…
שמעון: כי הם לא יכלו לשמוע את המוזיקה שלהם, את החפלה העיראקית, התימנית, הכורדית, הפרסית. לא היה מקום שבו אפשר לשמוע את זה או לתת לזה ביטוי. אז הם הלכו לשמוע יוונית כי זה הדבר הכי קרוב למה שהם אוהבים.
ורד: כן. אז השיחה על אריס סאן באמת מאפשרת לנו להכיר משהו שכבר כמעט לא קיים היום בתרבות הישראלית - מועדוני הלילה של שנות ה-60 בדרום תל-אביב, ביפו, ברמלה. אני לא מתכוונת למועדוני הדיסקו, הפופ, הרוקנרול שהתחילו אז והגיעו לשיאם בשנות ה-80 וה-90, אלא לאותם מועדונים, כמו אריאנה בתל אביב וקליפסו ברמלה, מועדוני צברה ועומר כיאם ביפו, שהגיעו אליהם המוני ישראלים, כמו שאמרנו, כאלה שביקשו להתחבר לשורשים שלהם בדרך כלל ממדינות האסלאם. אבל לאט לאט עם ההצלחה, גם הבוהמה הישראלית של אותם ימים מתחילה להגיע. שחקנים, פוליטיקאים, אנשי תקשורת, קצינים בכירים בצה"ל, וצריך להגיד, גם לא מעט עבריינים ואנשי העולם התחתון, שאהבו לבלות במועדונים האלה. מה היה סוד הקסם, לישראלים בכלל, שהיה באותם מועדוני לילה, שבאמת היו אז בשיא, שיא, שיא פריחתם?
שמעון: מועדוני הלילה היווניים התמקמו ברובם באזור יפו, ובאזור הקריות שבחיפה. בכל מקום שבו היו סלוניקאים, שמה צמחו מועדוני לילה שהיו הבית של המוזיקה היוונית. זה שזמר יווני הופיע אולי פעם בקליפסו, קליפסו והמועדונים של רמלה זה סיפור אחר, לא צריך לערבב בין הסיפורים של מועדונים של רמלה והמועדונים של תל-אביב וחיפה. זה משהו אחר, לא קשור ליוונית. זה תופעה סוציולוגית ישראלית שקשורה בדברים אחרים. ואת קצת מקדימה את המאוחר עם הבוהמה הישראלית. הם הצטרפו בשלבים הרבה יותר מאוחרים, אחרי שאריס סאן כבר היכה שורשים, אחרי שהוא כבר היה מאוד-מאוד פופולארי, אז הם כתנועת רכבת הצטרפו אל ה… אל מה שנקרא אופנתי. אממ… וזה ידוע ש…
ורד: ובכל זאת, אנחנו מדברים על אמצע שנות ה-60, עדיין, כמו שאמרנו, מוזיקה ערבית היא עדיין לא לגיטימית. אחד הפרקים הקודמים שלנו על תזמורת רשות השידור בערבית.
שמעון: זוזו מוסא.
ורד: בדיוק, וזוזו מוסא אמר במפורש, שבשביל לקרב את הקהל למוזיקה הערבית, הוא היה צריך להכניס גיטרות, הוא היה צריך…
שמעון: נכון.
ורד: …לרכך קצת את ה… את הצליל הערבי הכבד הזה, ובכל זאת, בשנות ה-60, אנשים מתחילים, גם אשכנזים, הרבה מאוד אשכנזים, מתחילים לשמוע אריס סאן. משה דיין, אוקיי? האיש והצבא והפוליטיקה מעריץ אותו, מזמין אותו להיות הנגן בחתונה הכפולה של הילדים שלו, של אסי ויעל…
שמעון: איך זה קורה? את יודעת איך זה קורה?
ורד: …שהתחתנו באותו היום.
שמעון: תקשיבי.
ורד: איך זה קורה?
שמעון: תקשיבי. אריס סאן, סיפרתי, אמרתי את זה במשפט אחד קודם לכן, היה אלוף ביחסי ציבור. [צליל הרחה] הוא ידע להריח. הוא ידע לקשור קשרים, הוא היה איש של קשר, הוא ידע… הוא היה צ'ארמר. הוא ידע להלך קסם על גברים ונשים כאחד. הוא היה כריזמטור. והוא ידע ללחוץ על הכפתורים הנכונים, ולהפעיל את האנשים הנכונים. הבן אדם הראשון שפותח לו פתח אל עולם הפוליטיקה הישראלי, הוא סלוניקאי. מי שבזמנו נחשב לסנדק של הקהילה הסלוניקאית, הוא-הוא מֶנְטֶשׁ. יהודי, סלוניקאי, הייתה לו חברת משאיות, חברת הובלה, חברת סבלות. איש אמיד, שהפך להיות הסנדק של הקהילה הסלוניקאית בישראל. הוא היה מגייס את הקהילה הסלוניקאית בימי הבחירות, כמו אצל סלאח שבתי, להצביע מפא"י, והיה פותר להם את כל הבעיות. הייתה לך איזושהי בעיה כלכלית, הלוואה, קופת חולים, הסתדרות, עבודה? לך למנטש, הוא המסדר. הוא היה המוציא וה… הנ"ל מאנ"ש, מאנשי שלומנו.
ורד: כן.
שמעון: הוא היה… מנטש היה אחד הדמויות הדומיננטיות במנגנון של מפא"י, של שנות ה-50. היה לו מסדרון ישיר ללשכה של בן גוריון. עכשיו, הוא היה בא לאריאנה, לשמוע מוזיקה יוונית, פותחים לו שולחן ראשון. אריס סאן קלט מהר מי זה מנטש, הוא ידע שהוא מתחבר אליו - אז הרבה דלתות יפתחו בפניו. והוא התחבר למנטש. ומנטש פתח לו את הדלת למשה דיין. שגם הוא, משפחת דיין הָלְכָה קסם אחרי אריס סאן. כשאריס סאן כבר היה בשיא הפופולריות שלו, ומועדון אריאנה קנה לו שֵׁם, אז התחילו להגיע שחקנים, זמרים, פוליטיקאים.
ורד: אפילו בינלאומיים, סמי דייוויס, סופיה לורן…
שמעון: כן, כן כן. באותה תקופה…
ורד: …זמרים איטלקיים, צרפתים, ז'אק ברל.
שמעון: נכון.
ורד: אנחנו מדברים על תופעה מאוד אטרקטיבית בסצינת המוזיקה של שנות ה-60.
שמעון: נכון. ועדיין אני יכול לומר לך, אממ… שהמוזיקה היוונית, וחשוב לומר את זה, כבר, אולי, היינו צריכים להגיד את זה כבר בהתחלה, אני לא זוכר אם אמרתי, שהמוזיקה היוונית צמחה בחצר האחורית של התרבות הישראלית. האליטה התרבותית הישראלית, זו שהכתיבה את הטעמים, בזה לה. זו נחשבה למוזיקה…
ורד: אבל אפשר להגיד את זה על ה… גם על המוזיקה המזרחית, וגם על הרבה מאד…
שמעון: אז על מה? אז מה? אוקיי אז…
ורד: כל מה שהוא לא מיינסטרים. אני אומרת, לא, זה, זה פחות או יותר באותן…
שמעון: so what?
ורד: …זה באותן ערוגות גינה, שבסוף א…
שמעון: גינה ש… אני לא מאשים.
ורד: כן.
שמעון: אני מדבר עכשיו עובדות. אני לא עכשיו שופט אם זה טוב או לא טוב.
ורד: כן.
שמעון: זו עובדה, זאת מוזיקה שבזו לה. היא זוהתה עם הקהילה הסלוניקאית הקטנה. היא זוהתה עם העליות הגדולות מארצות ערב. היא זוהתה עם ה… מעמד הפועלים או שכונות העוני של הערים הגדולות בישראל. היא זוהתה כמוזיקה שמזכירה את המוזיקה של האויב. לא מוזיקה איכותית, מוזיקה של מועדוני לילה, חציים מפוקפקים או לא, באזור יפו, תל-אביב, או הקריות של חיפה, וזאת לא מוזיקה ש… ש… שנחשבה בעיני האליטה התרבותית הישראלית. זה - אחד. וזה חשוב.
ואריס סאן הצליח לשבור את התדמית הזאת. להוציא את המוזיקה היוונית מהחצר האחורית של התרבות הישראלית, אבל עדיין, וזה מה שחשוב להגיד - אריס סאן לא הצליח להביא אותה אל קו הקונצנזוס. הוא לא הצליח להביא אותה אל הסלון של הישראלים, או אל רחבת הדשא בחצר של הבית. לא. הוא הצליח רק להושיב אותה על הגדר. זה המקסימום שיכול היה לעשות, וזה בשיא הפופולריות שלו. כשלא מעט אשכנזים גם אהבו אותו. אבל עדיין, האליטה התרבותית הישראלית לא אימצה את אריס סאן כקונצנזוס.
[מתחילה מוזיקה]
ורד: כן, אז בוא נשמע…
שמעון: היא לא הכירה במוזיקה היוונית.
ורד: בוא נשמע קטע קצר, מאחד הלהיטים שלו, שיחבר אותנו לנושא הבא, הציונות, הישראליות של אריס סאן, שבשלב מסוים גם מתחיל לשיר בעברית. אנחנו נשמע את "תל-אביב תל-אביב".
[מתוך השיר "תל-אביב", בביצוע אריס סאן]
"המגדל על הר כורע
צריף על שפת הים שוקע
זו העיר היא תל אביב.
הנמל יצא לפנסיה
אין תפוז ואין ולנסיה
זה הכרך הוא תל אביב
תל אביב תל אביב תל אביב
ים כחול עיר בחול תל אביב
תל אביב את הכל תל אביב
רק אחת כמוך אני יודע
תל אביב תל אביב תל אביב
ים כחול עיר בחול תל אביב
תל אביב את הכל תל אביב
רק אחת כמוך אני יודע
ערב ערב מתעוררת
זו העיר ומתאפרת
ים אדם צמא רעב
אל האשליות שואף
בשמיים מעליו
נוצצים לו כוכביו
תל אביב תל אביב תל אביב
ים כחול עיר בחול תל אביב
תל אביב את הכל תל אביב
רק אחת כמוך אני יודע
תל אביב תל אביב תל אביב
ים כחול עיר בחול תל אביב
תל אביב את הכל תל אביב
רק אחת כמוך אני יודע".
[השיר ממשיך להתנגן ברקע]
שמעון: אריס סאן, כמו שאמרתי, היה אלוף ביחסי ציבור. הוא הבין מהר מאוד, מהר מאוד, שאם הוא ממשיך לשיר יוונית נטו, הוא יישאר איפשהו במילייה של הסלוניקאים, אולי קצת עדות המזרח, וזהו. הוא הבין שאם הוא רוצה להגיע לקהל הרחב, אם הוא רוצה להפוך להיות כוכב ישראלי, הוא חייב לשיר בעברית. וזה מה שהוא עושה. הוא פונה לפזמונאים ישראלים שיכתבו לו פזמונים בעברית. הוא הלחין לחנים ברוח יוונית עם גיטרה חשמלית, לא עם בוזוקי, ומכר את זה לאוזניים ישראליות, וזה סיפור הצלחה. הלהיטים שלו בעברית הם שהפכו את אריס סאן לגיבור תרבות ישראלי. והוא היה גיבור תרבות ישראלי, ועוד אני אוכיח את זה בהמשך השיחה.
ורד: אז כפי שקורה עד היום עם ידוענים, מה שחושף אותו כמעט לכל בית בישראל, בנוסף למוזיקה, הם דווקא מדורי הרכילות, ששם יוצא לו שם של צעיר הולל, וגבר שמפיל ברשתו דוגמניות, ונשים צעירות ויפות - צריך להגיד - למרות שהוא היה נשוי. אחד הרומנים הסוערים והמתוקשרים ביותר שלו, היה עם זמרת מוכשרת, יפה ונשואה, גם כן, בשם עליזה עזיקרי, והקשר הזה ביניהם משפיע מאוד גם על הקריירה המוזיקלית שלו, גם על שלה. אז בוא נדבר על השלב שבו הוא מתחיל באמת… את הקשר האישי והמקצועי עם עליזה עזיקרי, ואיך זה, איך זה משפיע גם על מסלול חייו.
שמעון: אריס, כמו שאמרתי, היה טיפוס מאוד מורכב. בחור צעיר שמגיע לארץ זרה, לא דובר את השפה, ותוך עשר שנים הופך להיות גיבור. גיבור, אני מדגיש. גיבור תרבות ישראלי. שנתיים אחרי שהוא מגיע, הוא מתחתן. ושנתיים אחרי שהוא מתחתן, יש לו כבר שני ילדים, מפּוֹפִּי, אשתו. אבל תמיד היו לו עיניים גדולות. ועיתון "העולם הזה" עם "רחל המרכלת" תמיד תיעד את מעלליו בבוהמה התל אביבית. את כל הרומנים שלו עם דוגמניות ונשות הבוהמה. ובסוף, כן, סיפור האהבה האסור שלו, הוא נשוי פלוס שניים, היא נשואה פלוס אחד, סיפור האהבה שלו עם עליזה עזיקרי.
מה שאני אספר לך עכשיו, זה מה שעליזה עזיקרי סיפרה לי, בראיון רדיו ישן, אהה… לפני אולי שלושים שנה, על נסיבות ההיכרות שלה עם אריס סאן. הוא כנראה, אני לא יודע, אני משער, שהוא שמע אותה איכשהו כשהייתה בלהקה צבאית, אולי כש… הוא היה הרי מופיע גם במחנות צה"ל.
ורד: היא הייתה בוגרת להקת גייסות השריון.
שמעון: היא הייתה גייסות השריון… כן, והוא שמע אותה, ומאוד-מאוד התרשם ממנה, גם מהיופי שלה וגם מהזמרה שלה. היא מספרת שהיא הייתה בלהקת גייסות שריון, והיא קיבלה חופשה, אפטר, בתל אביב, הם היו בתל אביב, והיא יצאה יחד עם חברה שלה, בשעת ערב מאוחרת, לטייל על חוף הים של יפו. והיא אומרת: "טיילנו, ופתאום אנחנו שומעים מוזיקה יוונית מאחד המבנים". מה ש… מה ש… הם כנראה היו בסביבות אריאנה. והחליטו, היא והחברה שלה, להיכנס למועדון. שעת לילה מאוחרת, החליטו להיכנס. היא אומרת: "נכנסנו, התיישבנו על הבר, ואז הוא עלה עם הגיטרה החשמלית, והתחיל לנגן". והיא אומרת, "הוא קלט אותי כבר מהבמה והתחיל לעשות לי עיניים", זה היא סיפרה לי. "הוא עשה לי עיניים כבר אז על הבמה. והחזרתי לו עיניים. וכשהוא סיים את ההופעה, הוא בא והתיישב לידינו, והזמין אותנו לכוסית", והיא אומרת, "וזהו, ובזה זה נגמר. זה הייתה ההיכרות הראשונה שלי איתו. ואחרי שהשתחררתי מהלהקה, התחתנתי עם ניסים". ניסים עזיקרי, היה חבר שלה ללהקת גייסות השריון, הם שירתו ביחד בלהקה. היא התחתנה עם ניסים עזיקרי והביאה לו את בתו הבכורה, של ניסים. ואז אריס סאן, אני לא יודע באיזה סיטואציה הוא נזכר בה, ופנה אליה ואמר לה: "בואי, אני רוצה שאת תהיי זמרת… זמרת הליווי שלי, וגם, גם זמרת בקו הראשון של הבמה". אבל היא אומרת לו: "תשמע, אני לא שרה יוונית, אני לא מתחברת ליוונית, זה לא מוזיקה ש…". היא שרה אז, שירי ארץ ישראל בעיקר. הוא אמר לה: "אל תדאגי, אני אכתוב לך את השירים, אני אהפוך אותך לכוכבת". והיא השתכנעה, והיא באה להופיע איתו, התחילה להופיע איתו במועדון זורבה ביפו. כשהוא עזב את אריאנה, הוא הפך… הוא עבר להופיע במועדון זורבה, גם הוא ביפו. והוא התחיל לכתוב לה שירים. ובאמת, היא הפכה להיות…
ורד: שהפכו להיות ממש … להיטים.
שמעון: כוכבת ענק. היא סיפרה לי, היא אומרת: "אתה לא יודע, בימי השיא שלנו, התור היה מתמשך ממגדל השעון…"
ורד: ביפו.
שמעון: מה… ביפו, עד למועדון זורבה, שהיה מרחק של אולי 300-400 מטר משם. התור היה כל כך גדול של אנשים שבאו לראות ולשמוע את אריס ואת עליזה, את עליזה ואריס. אבל הוא כמובן לא הסתפק בזה שהוא כתב לה שירים, והפך אותה לכוכבת. הוא התחיל לחזר אחריה. והיא אמרה לי: "תשמע, בהתחלה אני אפילו לא, לא, לא שמתי עליו, לא התייחסתי לחיזורים שלו. ואפילו לא ידעתי שהוא נשוי, כי לא התעניינתי בו, לא חקרתי. אבל באיזשהו שלב", היא אומרת, "הוא כבש אותי. ואז בא אליי המתופף של התזמורת, ואמרה לי, אמר לי, את יודעת שהוא נשוי?". היא אמרה לו: "לא, אני לא יודעת. אבל באמת, אז כבר היה מאוחר מדי, אני כבר הייתי מאוהבת בו עד הראש". זה הסיפור, וכמובן בעיתון "העולם הזה" חגגו את סיפור האהבה האסור הזה שבינו לבינה. ששיאו, שיאו שהיא קודם כל, קודם כל היא באה לניסים עזיקרי ואומרת לו: "ניסים, אני עוזבת את הבית".
ורד: כשהיא כבר הייתה בהריון ממנו?
שמעון: לא, עוד לפני ההריון.
ורד: אה, אוקיי.
שמעון: היא פנתה לניסים ואומרת לו: "אני, אני עוזבת, אני לוקחת את הילדה", והיא קמה, לקחה את הילדה שלה, התינוקת, ועזבה את הבית, בשביל אריס סאן. ההריון בא אחר כך. היא נכנסה להריון, והוא תמך בה, ואז נולדת ביתם סאני, והפרשה מתפוצצת בעיתונות בגדול. אז גם אשתו והמשפחה מתוודעים כנראה. עד אז הרומן היה די מוסתר, לפחות מאשתו. ואז ממש יום או יומיים אחרי הלידה, פורצת מריבה מאוד גדולה בין שניהם, והדבר הראשון שהוא עושה, אחרי הולדת לבתו, יומיים שלושה אחרי זה, הוא בורח, הוא נוטש אותה, הוא בורח לניו יורק. זאת הייתה אשכרה נטישה, הוא נטש אותה, בשביל הסכום כסף, וזהו, ובזה זה נגמר.
ורד: אז אנחנו נשמע את אחד הלהיטים הכי גדולים שהוא כתב לה, "נערה ממש אוצר".
[מתוך השיר "נערה ממש אוצר", בביצוע עליזה עזיקרי]
"יש סיפור המסופר מאב לבן
שהייתה אי פעם לקמצן זקן
בת אחת ויחידה יפהפייה
הוא רצה שתתחתן בלי נדוניה.
נערה ממש אוצר
לא צריך עוד שום דבר
כתוספת לאוצר כה נהדר
נערה ממש אוצר
לא צריך עוד שום דבר
כתוספת לאוצר כה נהדר
הם הלכו והתחתנו למרות הכל
כי ידעו שהעולם יפה גדול
ועל הר גבוה הם בנו ביתם
וחיו מאושרים יחדיו אי שם.
נערה ממש אוצר
לא צריך עוד שום דבר
כתוספת לאוצר כה נהדר
נערה ממש אוצר
לא צריך עוד שום דבר
כתוספת לאוצר כה נהדר."
[השיר ממשיך להתנגן ברקע]
ורד: בשנת 1969, אחרי הצלחה מסחררת בישראל, הוא עובר עם אשתו פּוֹפִּי ושני ילדיו לניו יורק, לפרק הבא של חייו, ולהצלחה כבירה נוספת, הפעם כבר בקנה מידה אמריקאי, עם מועדון "סירוקו", שהוא פתח במנהטן. אנחנו עוד מעט נדבר על האנשים שפקדו את המועדון, אבל כדי להבין את סדר הגודל של ההצלחה, בוא תנסה להסביר את הגאונות המוזיקליות שלו. איך אדם, פרופורמר כל כך מצליח, שאפילו תווים הוא לא יודע לקרוא ולכתוב, כל כך מצליח, עם הגיטרה החשמלית, כמו שאמרת, עם הכריזמה - בוא, בניו יורק! ב… בלב ליבה של התרבות המערבית.
שמעון: אריס סאן הצליח בניו יורק מהסיבה הפשוטה. קודם כל, ניו יורק הייתה מוצפת במהגרים ישראלים, ביורדים, אז קראו לזה יורדים, יורדים ישראלים. והוא פתח את המועדון הזה קודם כל ליורדים ישראלים. הוא התפרנס מהישראלים, גם בניו יורק הוא התפרנס מהישראלים.
ורד: כן.
שמעון: אז קודם כל, מאות ואלפים של ישראלים, שחיו בניו יורק, באו לראות את אריס סאן, כדי להתחבר ל… לתרבות הישראלית דרך אריס סאן והגיטרה שלו. זה אחד. דבר שני, ניו יורק היא עיר של מהגרים. יש בה הרבה מאוד מהגרים מהמזרח התיכון. ואריס סאן, במועדון שלו ניגנו בעיקר יוונית, אבל גם, גם היו באים לשם שייחים סעודים, והיו באים פרסים, והיו באים כל מיני אנשים מ… מ… מאסיה התיכונה וגם מהמזרח התיכון, כדי להתחבר חזרה ל… למשהו אפילו שמזכיר להם את השורשים התרבותיים שלהם, גם אם הם לא אמונים על מוזיקה יוונית. ואנתוני קווין, שהוא בכלל מקסיקני…
ורד: והכוכב של "זורבה היווני".
שמעון: …אבל הוא חי את זורבה. הוא חי את זורבה, את חייו, כל חייו. זורבה… אמרת אנתוני קווין - אמרת זורבה. זורבה הוא האלטר אגו של אנתוני קווין. והוא שמע שפותחים מועדון לילה, יווני, אופנתי, מצליח בניו יורק, אז הוא פקד את המועדון וראה כי טוב, והתחיל לבוא באופן קבוע. אז מגיע כוכב אחד, מגיע גם כוכב השני, ואחר כך השלישי, והרביעי, בשיטת הסלמי, זה מגיע.
ורד: כן, חבר מביא חבר.
שמעון: וכך הוא הפך את המועדון הזה למועדון מאוד-מאוד פופולרי, מצליח, הוא עשה הרבה כסף. הוא גם… כדי לבסס את הפופולריות, לפחות בקרב הישראלים, הוא מזמין את טריפונס, המתחרה הגדול שלו בארץ, לבוא להופיע אצלו בניו יורק. הטלפון הראשון שאריס סן מרים בארץ, אחרי שהוא פותח את סירוקו, זה לטריפונס. כאן בארץ הם לא דיברו אחד עם השני, כי הם היו לעומתיים, הם התחרו על אותו קהל. הם היו תחרותיים, אבל הוא… ידע לרסן את האגו שלו, התקשר לטריפונס, אמר לו: "פתחתי פה מועדון, תבוא, אני רוצה שתנגן אצלי". כי הוא ידע שטריפונס יביא לו את הישראלים. וטריפונס מנגן בוזוקי נקו… נטו. וטריפונס עוזב את הארץ, בעקבות אריס סאן, ומגיע לסירוקו. ומתחיל להופיע שם בהצלחה גדולה, עד שמשם ממריא לקריירה של 30 שנה בארצות הברית.
ורד: כן, היו עוד, אגב, אומנים ישראלים שהופיעו שם, ריקי גל, ו…
שמעון: טובי האומנים הישראליים הופיעו שם! אלון אולארצ'יק, ריקי גל, כמו שאמרת. אוי, שורה ארוכה של ישראלים שהתפרנסו בניו יורק מנגינה אצל אריס סאן, כשבארץ הם לא מתקרבים אפילו עם מקל למוזיקה יוונית. שם אצלו כן, כדי להתפרנס.
ורד: אז בוא נשמע את ה…
שמעון: את רואה את אלון אולארצ'יק מופיע במועדון לילה יווני בארץ? אני מדבר אז, באותם שנים. לא. בניו יורק, כדי להתפרנס. [מוזיקה מתחילה ברקע] ואני זוכר שהוא אמר לי: "תשמע, אני חייב להגיד לך, אני הופעתי אצל אריס סאן במועדון ב"סירוקו", וניגנתי שם, ואני חייב לומר לך שהוא היה מוזיקאי מעולה". זה אלון אולארצ'יק אמר.
ורד: אז בוא נשמע את אחד הלהיטים הכי גדולים שלו, שגם מעידים, על הווירטואוזיות שלו כגיטריסט. אני מתכוונת ל"בּוּם פַּם".
[מתנגן השיר "בּוּם פַּם", בביצוע אריס סאן ביוונית]
ורד: ובניו יורק של שנות ה-70, איפה שיש הצלחה, אפשר לפגוש גם את המאפיה האיטלקית מאחורי, ולפני הקלעים. דיברנו על התופעה הזו כבר בכמה פרקים קודמים בפודקאסט שלנו. אנשי המאפיה השתלטו על ענפי הבנייה, איגודי עובדים, הנמלים, ועוד הרבה תחומים, והמאפיה האיטלקית מאוד אהבה את מועדוני הלילה של ניו יורק, כיוון שזו הייתה דרך יעילה גם להלבנת כספים, וגם למכירת סמים.
בין המועדונים הידועים, גם מועדון ה"סירוקו", של אריס סאן, ובמקביל לאחיזה של המאפיה במועדון שלו, אריס סאן מתחיל גם להשתמש בקוקאין. ואנחנו יודעים שהסוף המאוד עצוב של הסיפור הזה, שהוא נכלא ב-1985, למשך שנתיים, בעקבות חקירה גם בנושא הסמים, גם בנושא המאפיה.
אתה יודע, שמעון, אני קראתי ראיון שהוא נתן לעיתון "חדשות" הישראלי, שבועיים אחרי שהוא השתחרר מהכלא, ב-87', והוא סיפר שם שהכלא עבר עליו בקלות יחסית, שהוא הפך להיות חבר של מנהל הכלא, שהוא כתב בתקופת המאסר שלו יותר מ-150 שירים. אבל אנחנו יודעים שהתקופה הזו בכלא ממש לא הייתה קלה עבורו. ובעצם אפשר להגיד, שינתה את כל מסלול חייו. א', איך זה קרה? וב', מה… מה באמת קורה איתו? החל מסוף שנות ה-80, תחילת שנות ה-90, הייתי אומרת תחילת הסוף.
שמעון: "סירוקו" היה סיפור של הצלחה, ענקית - כלכלית, ואומנותית. שילוב של שני דברים. וכל מקום שיש בו כסף, והרבה כסף, ואריס גילגל באותם שנים כנראה הרבה מאוד כסף, מגיעה המאפיה. ואיפה שיש מאפיה, יש סמים. איפה שיש סמים, יש סחר בסמים. איפה שיש סחר בסמים, יש גם FBI. איפה שיש FBI - בסוף יש כתב אישום. המאפיה השתלטה על המועדון. אריס סאן, מה שנקרא, מכר את נשמתו לשטן. עם ברירה או בלי ברירה, אני לא יודע אם זה היה מרצון או שזה נכפה עליו, אני מניח שזה נכפה עליו. הוא עצמו, כמו שאמרת, מתמכר לסם, מתמכר לקוקאין, הוא עושה עסקים עם המאפיה. המועדון שלו היה מרכז לסחר בסמים. הוא היה גם בלדר של המאפיה. ובסופו של דבר, ה-FBI עוצר אותו. הוא נידון לחמש שנים בכלא האמריקאי. חמש שנים. מתוכם הוא…
ורד: הוא ישב…
שמעון: …יצא אחרי שנתיים על התנהגות טובה, אבל הוא נידון לחמש שנים. המאפיה כל הזמן חששה שהוא יפתח את הפה ויסגיר אותם, או ייתן שמות. כנראה שזה לא קרה. אבל מה שכן קרה זה שכשאריס נכנס לכלא, כל הברנז'ה ידעה, כל מי שסבב והיה בעניינים, שאריס נותר חייב כספים למאפיה. כשהוא נכנס לכלא, הוא היה חייב כספים למאפיה וכנראה סכומים לא קטנים. וכשהוא משתחרר, המאפיה מבקשת את הכספים בחזרה. אין, אין מתנות חינם. וכאן מתחיל תהליך ההידרדרות שלו. הוא מנסה לשקם את עצמו. הוא פותח מועדון אחד שנכשל, ושוב עוד מועדון אחד ונכשל. הוא… מנסה לשקם את עצמו דרך פתיחה של איזושהי רשת חנויות, או חנות, שגם כן נכשל כ…
ורד: הבנתי שהוא פתח חנות ג'ינסים.
שמעון: כן…
ורד: ומשחטת עופות, וכל מיני דברים.
שמעון: הוא ניסה, כל דבר, כל… כל מה שהוא נגע בו פתאום… לא הצליח. מה שפעם היה מידאס טאץ', המגע…
ורד: כן, הקסם נעלם.
שמעון: …הזהב שלו, הקסם נעלם. ואז בשנת 92' הוא מחליט לחזור למוזיקה, והוא יוצא להופעות, בהונגריה, באירופה, ככה הגיעו… את זה. אני לא יודע אם זה הוא יוצא כי הוא רצה לברוח מהמאפיה, אני לא יודע מה הסיבה, אבל הוא מחליט לצאת להופעות, והתחנה הראשונה שלו היא הונגריה. בודפשט בהונגריה, שנת 92', קיץ.
הימים בהונגריה, כמו בכל מזרח אירופה, ימי נפילת הקומוניזם. איש הישר בעיניו יעשה. אין קומוניזם, אין דמוקרטיה. מין מצב ביניים כזה, שכל ממזר מלך. הכסף מדבר. השוחד מדבר. אין, שום גוף ממסדי לא מתפקד כפי שצריך לתפקד. לא תחת קומוניזם ולא תחת דמוקרטיה. והוא מגיע באותם ימים אממ… להונגריה, לבודפשט, ומתחיל להופיע במועדונים, באחד המועדונים הגדולים בעיר. ולילה אחד, ביולי 92', תוך כדי הופעה על הבמה, הוא חוטף התקף לב. עכשיו, מי שהכיר אותו ידע, אריס סבל קצת מהלב גם לפני כן, היו לו בעיות עם הלב. הוא עומד על הבמה ומתמוטט על הבמה. מפנים אותו לבית חולים, הוא מתאושש. הוא מתאושש וחוזר לחדר שלו במלון. במלון הוא חוטף התקף לב שני, ומחזיר את נשמתו לבורא. גיל 52 בלבד.
ורד: זה די מוזר הגרסה שאתה… תקשיב, אני רוצה להגיד לך, שמעון, שאני שמעתי גרסה אחרת לגמרי, אוקיי?
שמעון: טוב.
ורד: והגרסה…
שמעון: יש כל מיני גרסאות.
ורד: לא, זו גרסה מעניינת, כי אנחנו פתחנו בכל סימני השאלה סביב מותו, והגרסה שכתבו עליה, ואפילו נעשה גם סרט, זה שהוא יצא ממועדון לילה, באחד מלילות יולי 92'. נשברה לו היד, מישהו תקף אותו, לא יודעים מי, נשברה היד. הוא אושפז בבית החולים, וכמה ימים אחר כך, וזה הסימן שאלה הגדול, האיש מת. ואנשים שואלים, איך זה יכול להיות, שמזה ש… אתה יודע, מיד שבורה, לא, לא מתים. אני אגיד לך גם יותר מזה, אלי דישי, שהיה האמרגן שלו, הוא בעצם האדם היחידי, שאומרים, שראה אותו מת. אהה… יש טענה שאשתו ציוותה לשרוף את הגופה, על אף שזה מנהג מאוד לא מקובל, אצל היוונים האורתודוקסים.
שמעון: ממש לא.
ורד: ויש אפילו טענה, שמעט לפני מותו, הוא הגדיל באופן מאוד-מאוד משמעותי, את ביטוח החיים שלו. אז אנחנו לא אנשי קונספירציה, ובכל זאת, יש הרבה מאוד אנשים שמוכנים להישבע, שהוא לא מת. וגם אם הוא כבר לא איתנו…
שמעון: זאת תיאוריית הקונספירציה. גם אלביס לא מת, אומרים שאלביס לא מת, אז הוא לא מת? הוא מת!
ורד: אבל איך זה יכול להיות שרק אדם אחד…
שמעון: תקשיבי.
ורד: …ראה את הגופה.
שמעון: כי אמרתי לך, הימים ימי תוהו ובוהו, בממסד ההונגרי בבודפשט. והמשטרה כנראה קיבלה שוחד, כנראה מישהו שיחד אותם להעלים ראיות, או לעצור את כל התהליך. כי יש שם הרבה מאוד שאלות, הרבה סימני שאלה שאף אחד לא יודע לתת עליהם תשובה, של העלמת ראיות, ושאלות שבכלל לא הגיוניות, כי המשטרה ההונגרית פשוט חיפפה את כל הסיפור. הסיפור לגבי התקף לב על הבמה, ואחר כך בחדר במלון, זה, לא כי אני הייתי שם או מישהו סיפר לי. בסרט הדוקומנטרי של דליה מבורך ודני דותן, "אריס סאן התעלומה" [כך במקור], הם עשו תחקיר עמוק מאוד על סיפור חייו, מיום הגיעו לארץ ועד יום מותו, והם תחקרו את כל האנשים הרלוונטיים. ומה ש… הגרסה שאני אומר לך, לקוחה מתוך הסרט "אריס סאן התעלומה", של דני דותן ודליה מבורך, שעשו סרט דוקומנטרי, מרשים, אודות חייו ומותו. והם מספרים את הסיפור הזה, שהוא עמד על הבמה והתמוטט, בית חולים, התאושש, חזר למלון, חטף התקף לב שני, ומת.
האם אריס מת מוות טבעי כתוצאה מהתקף לב, והוא סבל מהלב, או שמא המאפיה סידרה לו התקף לב בצורת תאונה, את הסוד הזה הוא לקח איתו לקבר. אף אחד לא יודע, וזה גם לא משנה, נשברה לו היד, המוות שלו אפוף מסתורין, בסדר? יש… זה ברור מאליו שיש שם משהו שלא מסתדר. לכן הגרסה שהוא נרצח על ידי המאפיה, כנראה כעונש על זה שהוא לא החזיר, היה חייב כספים ולא החזיר, כנראה שיש לה רגליים, יש לה רגליים.
ורד: כן, וגם… כמו שאמרתי, ויש גם קונספירציה.
שמעון: יש.
ורד: שאנחנו לא… ואנחנו כמו שאמרנו, אנחנו לא אנשי קונספירציה…
שמעון: רגע, רגע, רגע, רגע, רגע. באותה מידה יכול להיות גם…
ורד: שהוא… שהוא…
שמעון: שהוא מת מהתקף לב, יכול להיות שהוא מת מהתקף לב נטו. זה אחד. אבל דבר אחד ברור, שיש הרבה מאוד סימני שאלה סביב המוות שלו שנותרו לא פתורים. כמו שאמרת, מה פתאום נוצרי אורתודוקסי שורפים את הגופה שלו? אין גופה, אין כלום. שורפים.
ורד: למה הוא עושה ביטוח חיים מוגדל לפני שהוא נפטר? כל מיני שאלות.
שמעון: זה סיפור… אני לא יודע אם הוא עשה, זה, זה מספרים שהוא עשה.
ורד: כן, זה יש הרבה שמועות. נכון.
שמעון: אם היית שואלת את עליזה עזיקרי, עד יום מותה היא תמכה בתיאורית הקונספירציה. "אריס לא מת, מה פתאום?" היא אומרת. "אריס העלים את עצמו. הוא היה חייב כספים למאפיה. הוא ביים את מותו. יום אחד הוא יופיע". תמיד אמרה את זה, תמיד, בריש גלי. תראי מה שבטוח - אריס סאן מת. מת, מת, מת. האם הוא מת מוות טבעי, או שמא נרצח? זו השאלה שצריכה להישאל, ולזה אין תשובה כי הוא לקח את ה… סוד הזה, לקבר.
ורד: הסוד לקבר. לקבר. אז אני רוצה לקראת סיום לדבר איתך על המורשת שלו.
שמעון: כן, זה מאוד חשוב.
ורד: ובאמת על ההצלחה החסרת תקדים של המוזיקה היוונית בישראל. צריך להגיד שבשונה מעדות מאוד גדולות בחברה הישראלית, שהטמיעו כאן את התרבות והמוזיקה שלהם, יהודי מרוקו, יהדות צפון אפריקה בכלל, יהודי תימן ואחרים, קהילת יהדות יוון היא קהילה מאוד קטנה. כך ש…
שמעון: קטנה, כולה 2,500, 3,000 איש, לא יותר.
ורד: נכון, אז זה ברור שהפופולריות של המוזיקה הזאת היא לא הגיעה אלינו מכמה אלפי עולים מסלוניקי או מאתונה. ובכל זאת, אנחנו מוקפים במוזיקה היוונית מכל עבר, החל מחיים חפר, "אירוסים", ונעמי שמר, "איילת אהבים", שכתבו מילים למנגינות יווניות. המשך בעשרות זמרים שעשו שימוש בלחנים של מלחינים יוונים, ביניהם אריק איינשטיין, וזוהר ארגוב, וחיים משה, וחווה אלברשטיין, כמובן שלומי סרנגה, ששר בעיקר ביוונית, וכלה ביהודה פוליקר, שלקח את המוזיקה הזאת למקומות מאוד עמוקים. ויש כמובן גם הרבה מאוד זמרים יוונים שמגיעים לארץ דרך קבע, מי כמוך יודע, דאלארס, גליקריה, רבים נוספים. אני חושבת שאפשר להגיד שאין עוד מדינה למעט ישראל, שהמוזיקה היוונית היא כל כך נוכחת בה. איך זה קורה?
שמעון: זה תוצר של חברת המהגרים שלנו. אנחנו… יהודים הגיעו לכאן מכל… ארצות העולם, ממזרח וממערב. מחפשים את הזהות התרבותית שלנו. עד היום אני חושב שעדיין הזהות הישראלית היא בתהליך ההתגבשות וחיפוש עצמי. המיקסר, המג'ימיקס עדיין עובד ומתערבב, וקשה עדיין לדבר, עדיין, או למצות ולזקק תרבות ישראלית נטו, אופיינית לנו. והסיפור האהבה למוזיקה היוונית הוא תוצאה של חיפוש נואש של חברת המהגרים הישראלית, אשכנזים ובני עדות המזרח, אחר זהות תרבותית שלנו.
אחת התחנות בדרך, אחד השלבים בסולם לחיפוש הזה, זה הנהייה אחרי מוזיקה יוונית. למה? ונגעתי בזה בהתחלה, כי המוזיקה היוונית היא גשר בין מזרח למערב. אם תסתכלי טוב במפה, תראי שיוון ממוקמת במקום מאוד מאוד אסטרטגי באגף המזרחי של הים התיכון. זה לא סתם, ומקרי, שמעצמות בכל התקופות חמדו את חופיה. כי הבינו שמי ששולט שם, בחופים הללו, בטח ביבשת, למעשה חולש על כל האגף המזרחי של אגן הים התיכון. ולכן, יוון החליפה ידיים וכובשים במשך השנים, וכל אחד הטביע בה את תרבותו ואת סימניו, ו… יוון, יש בה גם מן המזרח, ויש בה גם מן המערב, וזה בא לידי ביטוי גם במוזיקה שלה, ובעיקר גם במוזיקת הבוזוקי.
אם תפרק את מוזיקת הבוזוקי למרכיביה, אתה תמצא הרבה מאוד מרכיבים, שחלקם נטועים במזרח, וחלקם נטועים במערב. והמוזיקה הזאת קסמה לאוזניים הישראליים, של החברה הישראלית, שיש בה גם מזרח וגם מערב, והיוותה עבורם גשר, ותחליף לפחות עבור אלה שלא יכלו אהה… לתת ביטוי לתרבות המזרחית שלהם, המוזיקה המזרחית במשך… המוזיקה היוונית במשך תקופה ארוכה, הייתה תחליף עבורם. עבור העליות הגדולות מארצות ערב. ועבור אותם אשכנזים, לפחות אלה שנולדו בארץ, עם קצת פחות דעות קדומות, למדו לאהוב את החום והסנטימנט ואת העצב המתוק הזה שיש בצליל של… של הכלי הזה שנקרא בוזוקי.
כי הבוזוקי, הכלי הזה, יש בו משהו מאוד מאוד מאוד מאוד מושך, יש בו משהו מאוד מאוד עצוב ומתוק, ומצד שני, גם הרבה שמחת חיים. וזה קוסם גם למערב וגם למזרח. וזה סוד הקסם היווני. זה סוד הקסם היווני.
ורד: כן, אפשר להגיד שהיום, אני חושבת, אין היום זמר מזרחי אחד בארץ שאין לו להיט יווני. אבל שוב, זה לא רק זמרים מזרחים, כי גם זמרי המיינסטרים אימצו את המוזיקה הזאתי מאוד.
שמעון: בשנות ה-60, מי שהתחיל לתרגם שירים יווניים לעברית, זה לא זמרי המזרח, זה לא בא מכרם התימנים או מהתקווה או משכונות העליות הגדולות, ממש לא. הראשון היה חיים חפר, אשכנזי בן אשכנזי.
ורד: הזכרנו, "אירוסים".
שמעון: אילנה רובינא ואריק איינשטיין, צמד… איך קוראים לזה?
ורד: הגפרורים.
שמעון: צמד הגפרורים.
ורד: הם היו רזים וגפרורים.
שמעון: צפון תל אביבים, צפון תל אביבים, הם התחילו. אחר כך גשר הירקון. גשר הירקון! האמא של הקונצנזוס הישראלי, שרו שירים ביוונית בלבוש עברי. אחרי זה חווה אלברשטיין, ננה מושקורי, תאודורקיס, שתורגמו לעברית. ומוזיקת הקסטות הישראלית, וזה רק בסוף שנות ה-70 שהתחילה לאמץ את המוזיקה הזאת, אבל הם גדלו על מוזיקה יוונית. כל אותם יוצרים ומבצעים של מוזיקת הקסטות, בימי אריס סאן הם היו ילדים, הם היו נערים, הם הקשיבו לו, הם אהבו אותו. הם גרו בשכונות העוני, איפה שהם… כן נשמעה מוזיקה יוונית, והם התחברו לזה.
אבל לי מה שחשוב להדגיש, זה שאפילו אריס סאן, שהיה מאוד מאוד מאוד פופולרי בישראל בשנות ה-60, אפילו הוא לא הצליח להביא את המוזיקה היוונית אל קו הקונצנזוס. ולראייה, כשהטלוויזיה הישראלית מוקמת ב-1968, ומתחילה לשדר מסוף שנות ה-60 אל תוך שנות ה-70, אריס סאן לא מוזמן לתוכניות הפריים טיים של הטלוויזיה הישראלית דאז, בעיקר נגיד לתוכנית הבידור של יום שישי, שכל ה… עם ישראל יושב, ורואה.
ורד: מה, רבקה מיכאלי, סיבה למסיבה וכאלה…
שמעון: כל הדברים האלה. כן, אז הוא לא היה בארץ, אבל עוד לפני כן, לא הזמינו את אריס סאן. למה? כי אותם מעצבי דעת קהל בטלוויזיה, מי שהיו אחראים על מה ייראה על המסך, לא חשבו שמן הראוי להביא אותו, הוא לא מספיק חשוב, הוא לא מספיק טוב, זה מוזיקה יוונית, זה… זה בשביל השכבות הנמוכות. איפה כן עשו כבוד לאריס סאן וטריפונס באותם שנים, ואירחו אותם בכל תוכניות הבידור שלהם? בטלוויזיה הישראלית הערבית. אצל לילית נגר יָכֹלְתָּ לראות הרבה מאוד את אריס סאן ואת טריפונס, לא בטלוויזיה הישראלית. מה זה מוכיח? שאפילו אריס סאן וטריפונס, בשיא הפופולריות שלהם בישראל בשנות ה-60, כשהם מוציאים את המוזיקה היוונית מהחצר האחרית… האחורית, מושיבים אותה על הגדר, ומצליחים לקרב אותה גם לאוזניים אשכנזיות, גם אז עדיין מעצבי דעת הקהל, קרי, אלה שקובעים מה נראה, ומה נשמע - לא… לא יחשיבו אותם כקונצנזוס. וזה חשוב לומר.
ורד: ואז בא יהודה פוליקר.
שמעון: ואז…
ורד: ואפשר להגיד שהוא…
שמעון: זה להגיד, מה שנקרא הרפורמטור הגדול של המוזיקה היוונית בישראל, וזה יהודה פוליקר. יהודה לאונידס פוליקריס. פַּליקריס.
ורד: הוא נתן לזה ככה את חותמת האיכות.
שמעון: זה כבר סיפור אחר.
ורד: זה כבר באמת…
שמעון: למה ואיך, וזה לפוסקאסט [כך במקור] אחר, פודקאסט אחר.
ורד: לגמרי, לגמרי, אז אני, אני ממש מודה לך על השיחה המרתקת הזאת. אם זה היה תלוי בי היינו ממשיכים לדבר ולהשמיע מוזיקה יוונית לפחות עוד שעה, ואנחנו באמת נפרדים על רקע השיר "עיניים שלי", כשמו של אלבום הסולו הראשון של יהודה פוליקר, משנת 1985. אממ… קו ישיר מחבר, אמרנו, בין אריס סאן לפוליקר, שלשניהם תרומה עצומה בחיבור ובמפגש של הישראלים עם המוזיקה היוונית.
שמעון: הם שני המאהבים הגדולים ביותר של המוזיקה היוונית בישראל. אם אני צריך להפריד את שתי ה… שני… את שני השמות הגדולים בתרבות הישראלית, שהם עמודי התווך של סיפור האהבה הישראלי למוזיקה היוונית זה אריס סאן, אריסטידיס סאיסאנאס, זה אגב שמו המקורי, הוא נולד כאריסטידיס סאיסאנאס. שמו המסחרי, הוא היה לו חוש, הוא קבע לעצמו - אריס סאן, ויהודה פוליקר, כמובן. אלה שני השמות החשובים ביותר.
[מוזיקה מתחילה ברקע]
ורד: הנה, אנחנו נפרדים על רקע הביצוע של השיר שאנחנו שומעים עכשיו של פוליקר ביחד עם יורגו דאלארס, "עיניים שלי". המון תודה.
שמעון: תודה לכם שהזמנתם.
ורד: תודה גם לרז חסון, KeyPod, שהפיק גם את הפרק הזה. אני ורד ליון-ירושלמי, ואתם מוזמנים לשמוע את כל פרקי הסכת "הספרנים", בכל יישומוני ההסכתים, ובפלטפורמות הדיגיטליות של הספרייה הלאומית. אתם גם מוזמנים להירשם ולדרג אותנו באפליקציות הפודקאסטים של ספוטיפיי, גוגל ואפל, ולקבל עדכונים על פרקים חדשים. להתראות.
[פתיחת השיר "עיניים שלי", בביצוע יורגו דאלארס ביוונית]
לעוד פרקים של הפודקאסט לחצו על שם הפודקאסט למטה
Comments