הספרנים - מתגעגעת לאהוד מנור ואוהבת את נועה קירל: נורית הירש חוגגת 80

לכבוד הגעתה של המלחינה פורצת הדרך נורית הירש לגיל גבורות, אירחנו אותה לשיחה על הקריירה המפוארת ומרובת העשורים שלה, על הסיפורים שמאחורי השירים שאנחנו כל כך אוהבים ועל הארכיון המוזיקלי העשיר שתרמה לספרייה.

---

תאריך עליית הפרק לאוויר: 24/08/2022.

[מוזיקת פתיחה]

קריין: "הספרנים", הפודקאסט של הספריה הלאומית.

ורד: היא האישה הראשונה שניצחה על תזמורת סימפונית באירוויזיון. זה קרה בשנת 1973, היא כל-כך התרגשה מהמעמד שאילנית, הזמרת, הייתה צריכה לסייע לה לרכוס את כפתורי חולצתה. כילדה היא למדה בלט, כנערה היא רקדה בלהקת מחול, ולפני כמה שנים גם למדה ריקודי בטן. היא גרמה לזאב רווח להפסיק לעשן - זה פשוט היה התנאי שלה לעבוד איתו במחזמר "סאלח שבתי". בשיר שלה ושל אהוד מנור "ללכת שבי אחרייך", יש קטע מתוך ההמנון הלאומי שלנו, "התקווה". והיא המוזיקאית שהלחינה הכי הרבה שירים בזמר העברי, יותר מ-1,600.

[מוזיקה מתגברת ונשארת ברקע]

שלום נורית הירש.

נורית: שלום רב.

ורד: שלום גם לכם. ברוכות וברוכים הבאים להסכת "הספרנים", אני ורד ליון ירושלמי ואת הפרק הזה אנחנו מקדישים לנורית הירש, כלת פרס ישראל לזמר עברי, שממש השבוע הגיעה לגבורות והיא חוגגת 80 שנים ומעל 60 שנות יצירה, וארכיונה שמור כאן, בספרייה הלאומית.

נורית הירש הלחינה את "עושה שלום במרומיו", את "הבלדה לשוטר אזולאי", "בשנה הבאה", "רק בישראל", "אבניבי", "חשמל זורם בכפות ידיך", "בפרדס ליד השוקת" ועוד מאות שירים שאי-אפשר לדמיין את הזמר העברי בלעדיהם.

[לוקחת נשימה עמוקה] אז נורית, לפני הכל, מזל טוב.

נורית: תודה רבה.

ורד: לא פשוט להכניס 60 שנים של יצירה מוזיקלית כל-כך ענפה לשיחה של פחות משעה, אז אנחנו בחרנו כמה שירים שלך שמהווים תחנות חשובות לאורך השנים, וביחד נצא למסע קצר בין השירים שהם פס הקול של מדינת ישראל, ובואי נתחיל ממש בהתחלה.

[קטע מ"פרח הלילך" בביצוע מוטי דיכנה, דפנה ארמוני ואפי בן ישראל]

'הַיּוֹם, אוּלַי, נִדְחֶה אֶת בּוֹא הַלַּיְלָה

וְלֹא נִשְׁאַף לְאוֹר כּוֹכָב,

הֵן לִי וְלָךְ יֵשׁ כֹּל אֲשֶׁר נִשְׁאֲלָה

מִבְּלִי מִלִּים, נֵדַע זֹאת כִּי נֹאהַב.

הַיּוֹם, אוּלַי, נִדְחֶה אֶת קֵץ דַּרְכֵּנוּ

וְלֹא נִזְכֹּר כִּי סוֹף לַכֹּל.

זֶה הַמִּשְׁעוֹל, שֶׁבּוֹ דּוֹרְכוֹת רַגְלֵינוּ,

בִּשְׁנֵי קְצוֹתָיו הדשא לֹא יִבֹּל.

שׁוֹתְקִים, נֹאהַב, כִּי לִי וְלָךְ

דַּי בְּלִי מִלִּים, שֶׁהֵן לְאֵלֶּה,

אֲשֶׁר אֵינָם יוֹדְעִים לוֹמַר אַחֶרֶת,

כַּמָּה יָפֶה פּוֹרֵחַ הַלִּילָךְ…"

[השיר ממשיך ברקע]

אז זה בעצם השיר הראשון שהלחנת, וזה היה בגיל מאוד צעיר, נכון?

נורית: נכון, זאת הייתה המנגינה הראשונה שהלחנתי. כי לא הכרתי אז כותבי מילים, הייתי בערך בת 16 ואהבתי להמציא מנגינות. זה פשוט זרם והיה בדמי. ולימים, כשהייתי בלהקה צבאית, נפגשתי עם אורי אסף שהתאים למנגינה מילים - "פרח הלילך"…

ורד: מאיזה גיל הבנת שבעצם הפסנתר הוא כל עולמך?

נורית: בכיתה ב', פנה אל ההורים שלי שלמה קפלן, מנצח מקהלות ידוע בארץ, ואמר: "הילדה שלכם צריכה לנגן בפסנתר. יש לה שמיעה מוזיקלית מצוינת", ולא היה לנו כסף לקיום, אז השכנים מלמעלה, מהקומה העליונה, שהיה להם פסנתר, נאותו להרשות לי להתאמן על הפסנתר שלהם, ואז התאהבתי בפסנתר, וניגנתי - עד היום - סולמות. אני מרגישה שאני לא בודדה ליד הפסנתר. אני אסב… אני עצובה - אני מנגנת, אני שמחה - אני מנגנת. הפסנתר הוא חלק ממני, אני מאוד אוהבת לנגן, ובמיוחד ללוות. האמת היא, שלא תיארתי לעצמי שאני אהיה בלהקה צבאית, כי החלום שלי היה ליסוע לווינה וללמוד ליווי של זמרי אופרה. לזמרים קלאסיים יש מלווה משלהם, ולהופיע איתם בכל העולם. וגם בחמאם, כשהייתי פסנתרנית של החמאם, אהבתי מאוד ללוות. עד היום אני אוהבת ללוות. אני לא אוהבת להיות סולנית.

ורד: אבל כילדה, אני מניחה שבכל זאת, את יודעת, ילדים אוהבים לרדת, לשחק עם חברים, להיות בתנועת נוער ואת בעצם מגיל מאוד-מאוד צעיר החלטת שאת הולכת להיות מוזיקאית…

נורית: הפסנתר היה…

ורד: …במשרה מלאה.

נורית: הפסנתר היה כל עולמי. וניגנתי וניגנתי בלי הפסק, עוד ועוד סולמות. השכנים התלוננו, "גברת הירש", אמרו לאמא שלי, "לפחות שהילדה לא תחזור על עצמה כל הזמן, לפחות שהיא תשנה רפרטואר".

ורד: [בחיוך] 'או שתתן לנו לישון בין שתיים לארבע, את השלאף שטונדה שלנו'.

נורית: לא. לא. יש משהו קדוש - לישון שלאף שטונדה זה בביתנו קדוּשה. מאז היוולדי ועד היום, בין שתיים לארבע לא עושים רעש [צוחקת]. אין דבר כזה.

ורד: אז עוד שיר שכתבת בגיל צעיר יחסית וממש הזניק לך את הקריירה, זה השיר "אי שם", שייצג את ישראל בפעם הראשונה באירוויזיון בשנת 73'. בואי נשמע את אילנית, השיר הגיע, צריך להזכיר, למקום הרביעי המאוד מכובד. אן מארי דוד זכתה במקום הראשון, קליף ריצ'רד במקום השלישי, אה… וישראל במקום הרביעי, הישג מאוד-מאוד מרשים.

[קטע מ"אי שם" בביצוע אילנית]

"בא חצי הלילה ואני ערה,

חלומות באים לסף.

זה השקט שלפני הסערה,

בוא נלך עכשיו.

שם, שם ראיתי קשת בענן,

שם, שם עולה הבוקר בלבן.

אי שם, שם נמצא ביחד את הגן,

את גן האהבה.

שם, שם שמעתי שיר ישן נושן,

שם, שם ירח לילה לילה.

שם, שם נמצא ביחד את הגן.

את גן האהבה"…

[השיר ממשיך ברקע]

את זוכרת את החוויה של לעמוד בבמה בלוקסמבורג בידיעה שמיליונים צופים בך? מה, מה עובר בראש ברגע כזה?

נורית: קודם כל, לפני האירוויזיון, הופעתי ב-71', בפסטיבל יוון, באתונה, בפסטיבל בינלאומי עם אילנית, וכבר התרגלתי למיליונים שצופים בי ו… אז, ביוון זאת הייתה הפעם הראשונה שניצחתי בפורום כזה על תזמורת סימפונית ועשיתי גם את העיבוד כמובן, אז כבר זה לא היה שוק ראשוני. ואני גם לא הספקתי להתרגש, זאת האמת. אני הרגשתי תחושת אחריות לייצג את המדינה בכבוד, והיה חשוב לי שהתזמורת תנגן כמו שכתבתי להם בפרטיטורה. התזמוּר הוא חלק מהיצירה שלי. למשל, כשאני עושה עיבוד לשיר, חשובה לי ההקדמה שבאה לפני השיר, כי ההקדמה היא יצירה קטנה בפני עצמה, שהמטרה היא שכשהמאזינים יאזינו להקדמה, הם כבר יידעו שהשיר מגיע. זה היום פרשנות שלי, אבל באופן טבעי… למשל "בפרדס ליד השוקת", אחרי שהשיר הסתיים, ההלחנה הסתיימה, אמרתי "איך אני אעשה את ההקדמה?", ימים התייסרתי איך לכתוב את ההקדמה לשיר בזמן שהשיר היה… עשיתי בהינף קולמוס. ככה… כל-כך חשוב לי התזמור. ולמדתי אצל נועם שריף תזמור לתזמורת סימפונית, ואני, כשאני מלחינה שיר, אני יודעת כבר בדמיון, אני רואה אה… כל כלי, מה הוא מנגן. גם במוזיקה לסרטים. אני רואה סצנה של סרט, אני כבר יודעת איזה כלי, למשל מפוחית, שיציין את הבדידות של השוטר אזולאי, כינורות סכריניים [בחיוך] שילוו את האהבה שלו לניצה שאול, והתזמור הוא מאוד חשוב לי.

ורד: כן. אנחנו נדבר בהמשך על אה… על ההלחנה שלך של שירים לסרטים. אבל גם את השיר הזה, "אי שם", ששמענו עכשיו, וגם את השיר שייצג את ישראל באירוויזיון, חמש שנים מאוחר יותר, "אבניבי", את שניהם כתבת עם אהוד מנור. והשיר, כמובן, כבר זכה במקום הראשון. לגבי "אבניבי", אני מבינה שזה שיר שנכתב די כלאחר יד, בשיחת טלפון ביניכם.

נורית: הייתה ביני לבין אהוד מנור ממש סימביוזה. אנחנו חשנו וקראנו אחד את השני. היה בינינו באמת קשר בלתי מובן, ולפעמים הוא נתן לי מילים, ואני מיד הלחנתי. לפעמים אני הלחנתי שיר ושרתי לו בטלפון, והוא רשם מילים פיקטיביים [כך במקור] והוא כתב את המילים. ומה שקישר בינינו, מלבד הרבה דברים, זה ה… חוש קצב. הוא היה רקדן בלהקת הסטודנטים בירושלים. רקדן יוצא מן הכלל. ואני רקדתי באופן מקצועי בלהקת אורי שאולי, בלהקת כרמון, גם כן, באופן מקצועי. כך שהשירים שלנו לא כלואים בתוך תבנית. למשל, אלתרמן, כל שורה מקבילה לשורה השנייה - טה-טה-טה-טה-טה-טה-טה, טה-טה-טה-טה-טה-טה-טה, טה-טה-טה-טה-טה-טה-טה…

ורד: זה אולי ההבדל עם א… שלך לעבוד עם שירי משוררים…

נורית: יורם טהרלב למשל, לא, יורם טהרלב…

ורד: ושירים של פזמונאים, כי בסופו של דבר מנור כתב פזמונים. זה לא כמו הכתיבה, נגיד, של אלתרמן או של לאה גולדברג או משוררים אחרים שהלחנת.

נורית: בדיוק, דוגמה מצוינת, גם לאה גולדברג. יורם טהרלב כתב בסגנון של אלתרמן. גם, הייתי צריכה לחרוג מהקצב המונוטוני ולהמציא מנגינה שתהיה מעניינת. אצל אהוד היה חוש, כי הוא היה פזמונאי בנשמה. זה, זה הייתה אהבת חייו, כל הזמן לחרוז. גם בשיחה רגילה הוא היה חורז, והיה לו חוש הומור בלתי רגיל. והוא היה נותן לי שורה, שורה שנייה, ואחר-כך מילה. אהוד הרעיונאי בינינו אהוד מנור ואני אהבנו מאוד להתחרות: בפסטיבלים, בתחרויות זמר, וכשהגיע זמנו של ה… פסטיבל הילדים, הוא זרק רעיון, "מה דעתך? נכתוב שיר בשפת ה-ב'". כי כשהיינו ילדים דיברנו בשפת ה-ב', שההורים לא יבינו. אמרתי, "רעיון גאוני". ואז אמרתי "מה המשפט הכי…" באופן ספונטני, כן? בלי לתכנן, מה המשפט הכי שגור שעולה על דעתו שאני שולפת מהחגורה עכשיו? "אני אוהב אותך". בלי לחשוב, בלי לחפש. איך זה ייצא בשפת ה-ב'? "אֲבָּנִיבִּי אוֹבּוֹהֵבֵּב אוֹבּוֹתָבָּךְ". אמרתי "יופי", אמרתי, "אהוד, מה אתה אומר"? הוא אמר, "מצוין, הלאה". וישר, בלי לחשוב, באה לי המנגינה.

[שרה]

"אֲבָּנִיבִּי אוֹבּוֹהֵבֵּב,

אֲבָּנִיבִּי אוֹבּוֹהֵבֵּב אוֹבּוֹתָבָּךְ"

וזה היה הפזמון. כבר חצי שיר, עשיתי אותו ככה, ברבע שעה אולי, זה כל החילופי טלפונים האלה. אז אמרתי, "עכשיו תורך לכתוב את המילים".

[מצטטת]

"כשהיינו ילדים

אהבנו בסודי סודות

אל מי היינו נחמדים…"

וזה… השמיע לי בטלפון, הלחנתי את הבתים. אמרתי לו, "חסר לי 'Middle part'", אמרתי, "חלק אמצעי שישבור את השיר". כי זה משעמם, עוד פעם "אבניבי", עוד פעם "אבניבי", עוד פעם, כמה אפשר? צריך שיהיה מעניין. ואז צצה מ… צצה במוחי המילה "אהבה". זה היה רעיון שלי. עכשיו תבוא אהבה.

[שרה]

"אהבה,

היא מילה יפה…"

הוא נתן לי את… אורך רוח וזמן למשוך טונים. וזה יצא מאוד יפה האהבה, ואחר כך זה חוזר לקצב, ושאלתי את עצמי, איך המאזינים והצופים בתחרות יזכרו את השיר שלי, הרי יש עוד כ-30 שירים מתחרים. אמרתי, "אני אחזור על הפזמון כמה שאפשר". חזרתי [שרה] "אבניבי אובוהבב" שמונה פעמים. ואחר-כך אמרתי "זה לא מספיק, נעשה מודולציה. נעלה טון ונפגיז". וזה עבד.

ורד: פיצחתם את השיטה. [בהתלהבות] הבאתם את האירוויזיון לישראל. אה, כן, זה באמת… אנשים, אני זוכרת הגיעו, קפצו לבריכה בכיכר "מלכי ישראל", אז קראו למקום.

נורית: ואת יודעת מה?

ורד: זה היה באמת אירוע מכונן.

נורית: ואת יודעת מה? אהוד ואני לא ייחסנו מין… חשיבות לכל הניצחון הזה ולא, לא עשינו מזה…

ורד: כן, קראתי שהוא בכלל הגיע בלי חליפה ושברגע שהכריזו על…

נורית: על הזכייה?

ורד: על ישראל כמי שזכתה, הוא היה צריך לקחת את החליפה של בעלך, על מנת אה…

נורית: הוא לא היה צריך, הוא לא היה צריך. הייתה מישהי שסילקה אותו לאולם להחליף בגדים עם בעלי כי הוא בא כמו פלאח. הוא בא עם המכנסי יום-יום שלו, עם הטי שירט, עם סנדלים, ואני שומעת על הזכייה הזאת, ואני אומרת, "אהוד, תראה איך אתה נראה, מה עושים?" ואז הבליח בי הרעיון, "אתה מחליף עם בעלי" - שיום קודם קנה חליפת קטיפה חומה בפריז, מהודרת - "אתם מחליפים בגדים, אתם יוצאים שם לשירותים, לאן שאתה רוצה". הוא אומר "אבל הידיים שלי, הם קצרות ושל בעלך ארוכות, והמכנסיים יהיו קצרים עליי", אמרתי, "לא חשוב, תחליף". אז הוא עלה כמו חתן ביום חופתו ועלה לקבל את הפרס. [צוחקת]

ורד: אז בואי נחזור רגע להתחלה, לילדות שלך בתל אביב, בשנות ה-40-50. בהרבה ראיונות איתך שמעתי שסיפרת שבסך הכל היית ילדה די בודדה, כי העדפת לנגן על פסנתר על פני חברים, תנועת נוער. אה… ואת גם באה ממשפחה מאוד מוזיקלית, נכון?

נורית: רק האבא היה מוזיקלי. הוא ניגן בכינור והוא שר אופרה, אבל האמא, אמנם הייתה מוזיקלית, אבל הייתה נעדרת חוש קצב [צוחקת]. לחלוטין.

ורד: וסבא שלך שלקח אותך לבית כנסת, לשמוע חזנות, תפילות. אני מניחה שגם שם יש איזשהו ניצוץ אולי ש… שהדליק אצלך משהו.

נורית: בילדותי המוקדמת - שנתיים-שלוש, לא היה לנו כסף לרכוש דירה, וגרנו אצל סבא וסבתא שלי. והם היו מחסידי הרבי מלעלוב, והיו מסורתיים, יהודים מאמינים, ובכל שבת לקחו אותי לבית הכנסת. שם שמעתי את המוואלים, הסלסולים של החזן והתאהבתי בשירת החזנות. ובכל חג [בחיוך], הייתי לובשת את חצאית הפליסה שלי, השחורה, החגיגית, וצעדתי עם משפחתי לפנסיון "וַגְשַׁל" בבני ברק. שמה עשינו את סדר פסח ואת שאר החגים וזה נטוע בי, החזנות, שאי-אפשר להוציא את זה ממני, ויש לי עשרות, עשרות שירים שמבוססים על נושאים מן התנ"ך ועל פסוקים מן התנ"ך. כי התנ"ך הוא מקור השראה נפלא להלחנה. ועוד דבר, כשלא יד… כשהייתי צעירה מאוד, 16-17, לא היו לי כותבי מילים, אז דגתי אממ… פסוקים שאני אוהבת מהתנ"ך והלחנתי אותם.

ורד: אז בואי נשמע את השיר שהוא כנראה השיר עם הכי הרבה ביצועים בעולם. אני כמובן מתכוונת ל"עושה שלום במרומיו". רוב האנשים בכלל חושבים שמדובר בלחן עממי, מרוב שהוא כל-כך נפוץ, ו… כמה ביצועים בכלל עשו לשיר הזה? בעולם?

נורית: אני לא, אני לא יודעת. אני לא…

ורד: בטח מאות, לא?

[קטע מ"עושה שלום במרומיו" בביצוע אנריקו מסיאס]

"…יעשה שלום, יעשה שלום

שלום עלינו ועל כל ישראל

יעשה שלום, יעשה שלום

שלום עלינו ועל כל ישראל.

יעשה שלום, יעשה שלום

שלום עלינו ועל כל ישראל

יעשה שלום, יעשה שלום

שלום עלינו ועל כל ישראל.

יעשה שלום, יעשה שלום

שלום עלינו ועל כל ישראל

יעשה שלום, יעשה שלום

שלום עלינו ועל כל ישראל…"

[השיר ממשיך ברקע]

אני שמעתי שאפילו בהוליווד ו-בברודוויי השתמשו בשיר הזה, כי היה ברור להם מאליו שאלו פסוקים מתפילת שמונה עשרה שיושבים על תפילה מלפני מאות שנים. אף אחד לא חשב שיש איזה מלחינה צעירה ומוכשרת ישראלית שעומדת מאחורי הלחן הזה.

נורית: זאת לא הפעם הראשונה שבאמריקה משתמשים בשיר שלי כשיר עם. אחת הדוגמאות זה, כששהיתי כמה שנים בלוס אנג'לס, מתקשר אליי פתאום חיים חפר, שהיה קונסול תרבות. בעלי אז היה קונסול כלכלי, ואני למדתי מוזיקה אלקטרונית ב-UCLA. וחיים אומר, "תשמעי, אני עכשיו רואה סרט על אנטבה, וכל גדולי הכוכבים האמריקאים שרים בעוז בסוף הסרט בקול רם וחגיגי 'עושה שלום במרומיו', את השיר שלך, 'עושה שלום'. הם ביקשו רשות?" אמרתי "לא". הם חשבו שזה עממי. ואז הגענו לפשרה, הם שילמו לי סכום מסוים, ואני…

ורד: זכויות בארצות הברית זה הרבה כסף.

נורית: זה לא כמו שאת חושבת [ורד צוחקת], אבל "Warner Brothers" שילמו משהו, ונסענו לחופשה בהוואי. Easy come, easy go.

ורד: אמרתי, זה ידוע ש…

נורית: אבל המקרה ה… המ… עוד יותר מחמיא, שלפני 4 שנים, ב-2018 מצלצל אליי המנהל האמנותי של תיאטרון הבימה, שקוראים לו משה קפטן, והוא אומר לי, "נורית, את יודעת שאני חוזר עכשיו מאמריקה ויש שמה מיוזיקל, הצגה מוזיקלית, עטורת פרסי "טוני", שרצה כבר ארבע שנים ברחבי העולם וקוראים לה 'Come from Away' בהשראת מגדלי התאומים, האסון הזה. תגידי, הם ביקשו ממך רשות?" אמרתי, "לא". נסעתי לניו יורק, ראיתי את המחזה המופלא הזה, ושמעתי ארבע דקות את אותו שחקן יהודי שמסמל את העם היהודי, כי היו… היה… הייתה דמות שסימלה את האסלאם, את העם ההודי… יצרתי קשר עם עורך דין שמומחה לזכויות יוצרים, באמריקה, בניו יורק, והוא הסדיר את העניין העסקי הזה, ועד היום שילמו לי תמלוגים ושינו, מה שהיה חש… מה שהיה הכי חשוב לי שישנו את הקרדיט, לא כל-כך הכסף, אבל ה… האגו.

ורד: ברור, ברודווי, מה?

נורית: ברודווי, אז כתוב "Music Nurit Hirsh". ועכשיו לאחרונה, עשו סרט, מה-"Come from Away" וזהו, וזה ירד זמנית. אני אומרת "זמנית" בתקווה.

ורד: כבר דיברנו קודם שבעצם אי-אפשר לדבר על היצירה שלך בלי לדבר על אהוד מנור. בואי נשמע עוד שיר שלכם שנכתב דווקא כשיר עצוב והפך למאוד אופטימי. נשמע ונדבר עליו.

[קטע מ"בשנה הבאה" בביצוע אילנית]

"בַּשָּׁנָה הַבָּאָה נֵשֶׁב עַל הַמִּרְפֶּסֶת

וְנִסְפֹּר צִפֳּרִים נוֹדְדוֹת.

יְלָדִים בְּחֻפְשָׁה יְשַׂחֲקוּ תּוֹפֶסֶת

בֵּין הַבַּיִת לְבֵין הַשָּׂדוֹת.

עוֹד תִּרְאֶה, עוֹד תִּרְאֶה

כַּמָּה טוֹב יִהְיֶה

בַּשָּׁנָה, בַּשָּׁנָה הַבָּאָה

עוֹד תִּרְאֶה, עוֹד תִּרְאֶה

כַּמָּה טוֹב יִהְיֶה

בַּשָּׁנָה, בַּשָּׁנָה הַבָּאָה…"

[השיר ממשיך ברקע]

נורית: כשקיבלתי את המילים של "בשנה הבאה" מאהוד מנור, הבנתי שזה טקסט מאוד עצוב. זאת קינה על אחיו הצעיר יהודה שמת, שנהרג במלחמה, וכתבתי מנגינה מאוד עצובה. בא אליי האמרגן של אילנית, שלמה צח מ"אילן ואילנית", שמע את המנג… את השיר העצוב הזה והוא אמר שזה גורם לו דיכאון, אולי אני יכולה להאיץ אותו קצת, להגביר את הקצב. וזה עשיתי, בִּמקום [שרה] "בשנה הב…", [שרה קצת יותר לאט] "בשנה הבאה…" הוא אמר "עוד יותר מהר! עוד יותר מהר! עוד יותר מהר!", פתאום זה יצא שיר שמח. צלצלתי לאהוד ואמרתי "משיר עצוב…" זה היה צריך להיות [שרה] "בשנה…" - שש שמיניות - [שרה לאט מאוד] "בשנה הבאה, נשב על המרפסת ונספור ציפורים נודדות". שלמה צח מיד נרדם, ממש נרדם מהאיטיות הזאת, והוא אמר "אני רוצה יותר מהר" [מדברת מהר ובהתלהבות] ועשיתי יותר מהר, יצא שיר שמח, שיר תקווה, בשנה הבאה, יהיה נהדר. צלצלתי לאהוד בטלפון כמובן, שרתי לו, הוא אומר, "זה רעיון מצויין. אני רק אשנה שורה. במקום "אנפה לבנה תפרוש באור כנפיים והשמש תשקע בתוכן". אני אשנה את 'תשקע' ל'תזרח בתוכן", ואז זה יהיה שיר אופטימי ובא לציון גואל". וזה הסיפור של השיר העצוב שהפך לשיר תקווה שמח.

ורד: כן. שיר שאין אדם בעולם - בישראל ובתפוצות - שלא…

נורית: גם הארי בלפונטה ואידי גורמה וביצועים אין סוף.

ורד: תגידי, איך החיבור הזה עבד ביניכם? כשזה יוצר אחד כותב את המילים ואת הלחן, אז פחות או יותר יש לו בראש מה הוא רוצה להגיד. במקרה שלכם אתם שני אנשים שונים. אומנם עובדים בסנכרון נפלא, אבל איך, איך זה עובד טכנית? את קודם כתבת את הלחן והוא הלביש על זה מילים, קודם הוא מילים ואת הלחן ביחד? איך, איך היצירה ביניכם הפכה להיות כל-כך סוחפת?

נורית: בניגוד ליוצרים אחרים שכתבתי איתם שירים, עם אהוד זה היה, 50% אני כתבתי קודם את המנגינה והוא כתב את המילים בהשראת המנגינה, או שהוא העביר לי מילים וכתבתי לפי המילים שלו, זה תמיד הייתה התאמה מושלמת. זה לא היה משנה לי, מי בא קודם, אנחנו פשוט כמו ילדים, זה היה משחק, זה היה "זה רק ספורט", מין ספורט כזה. זה, זה זרם, היינו צעירים. את השירים הכי שמחים של אהוד הוא כתב איתי. הייתה לו תקופה מאושרת, הוא חזר מאמריקה. זה עתה נישא לעפרה והייתה לו שמחת חיים והשירים שלנו הראשונים מאוד שמחים. ובאמצע החיים הוא התחיל לכתוב שירים עצובים לקראת אה… עם הגיל שלו שהתקדם, הלך ו… ואזל. זה לא היה משנה. למשל, יורם טהרלב ואני כתבנו המון שירים ביחד, אבל 99% מן השירים שלו, קודם באה המנגינה ואחר-כך הלחן [כך במקור]. הוא ביקש שאני אכתוב לו מנגינה, אני אשלח לו והוא יקבל את ההשראה מן המנגינה. אותו הדבר עם רחל שפירא. מעט מאוד שירים נכתבו כשהמילים היו קודם. הרוב, היא ביקשה ממני מנגינה, כי… ולי זה לא משנה, אם אני מתחברת למילים, אני מייד מלחינה.

ורד: אני רוצה לקרוא לך מכתב שמצאתי בארכיון שלך, ששמור כאן בספריה הלאומית, שאהוד מנור כתב, כתב לך. יש בארכיון שלך עשרות מכתבים ממנו, אבל אני רוצה שתתייחסי למכתב המסוים הזה, מאוקטובר 67'. אני אעשה קצת קיצורים כמובן. זאת תקופה שבה את נמצאת בלוס אנג'לס. וככה הוא כותב לך: [מקריאה] 'הירש דרלינג, כאן אהוד, הכותב מערש דווי בדיזנגוף 181. עלייך למהר ולשוב הביתה. עד שעפרה חוזרת מההצגה, שמך עולה על דל שפתותינו לפחות פעמיים עד שלוש ביום. אנו חשים רגשי געגועים עמוקים למלחינה התל אביבית הצעירה העושה מעבר לים. עוד 11 יום, ניגאֵל מן השממון. אני מקווה ששירי הזהב המוקלטים שלך אינם נופלים על אוזניים אטומות בארצות הברית, אם כי מניסיוני הם די אדישים לצלילים זרים. Never mind, טובי הזמרים הישראלים מחכים בקוצר רוח ללהיטי השנה הבאה, מרוג'ר הירש והמרמנור [במלעיל] הישראלים', והכוונה שלו היא כמובן לצמד האמריקאי הכל-כך מוצלח, המלחין ריצ'רד רוג'רס והפזמונאי אוסקר המרשטיין, שכתבו ביחד את מחזות הזמר הכי מצליחים בברודווי, "צלילי המוזיקה", "המלך ואני", "אוקלהומה". מה שרציתי לשאול אותך, מהמכתב המופלא הזה, יכול להיות שהחמצת קריירה בינלאומית?

נורית: לא, אני לא מרגישה שהחמצתי שום דבר בחיי. אין לי תחושת החמצה, אני נעדרת תחושת החמצה באשר היא.

ורד: אבל תראי, את למדת בלוס אנג'לס, דיברת על זה, על, על הלחנת מוזיקה לסרטים וקומפוזיציה ועיבוד, לא עבר… ואת היית שם, את גרת שם בלוס אנג'לס, לא עבר לך באיזשהו שלב בראש, 'אני הולכת להישאר כאן, אני, אני בלב עשיית השו ביזנס'.

נורית: לא. התגעגעתי לבית שלי במושב גני עם. התגעגעתי. מה רע להיות מצליחה בארצי מולדתי?

ורד: תשמעי, זה תשובה שהיום לא היינו מקבלים מ…

נורית: ארצות הברית, הצלחה זה רק כסף. אבל מי מכיר אותי שם? לא נולדתי שם, לא גדלתי שם. כתבתי שירים באנגלית עם יוצרים מאוד חשובים. אבל מקומי כאן.

[נשמעת מנגינת הפתיחה של "בלדה לשוטר" ונשארת ברקע]

ורד: זה ממש מביא אותנו - הוליווד, ברודווי, ישר לנושא הבא שלנו, הנושא של מוזיקה שכתבת לסרטים. אנחנו שומעות ברקע את המנגינה היפהפיה של "השוטר אזולאי", סרטו של אפרים קישון, עם שייקה אופיר הנהדר והמרגש, וזה סרט אחד מתוך 14 סרטים ומחזות שכתבת להם את המוזיקה. כתבת ל"סאלח שבתי", "מאחורי הסורגים", "אמי הגנרלית". ספרי על העבודה עם אפרים קישון שגם היה איש יקר ומיוחד.

נורית: הוא היה גאון, פשוט. הוא לא היה רק במאי, הוא תסריט… תסריטאי, סופר, הומוריסט, אלוף בפינג פונג, גמר אקדמיה לתכשיטים בווינה, והיו לו… הוא השאיר אחריו תכשיטים של… פיסולים ממש, מדהימים. הוא היה, והיה שחיין אולימפי, הוא היה ברוך כישרונות. למזלי, הוא לא הבין כלום במוזיקה. וזה היה טוב כי הוא נתן לי יד חופשית לבחור את האמנים ואת הזמרים לסרטים. הוא אמר [מחקה את אפרים קישון] "אני סומך עלייך", במבטא ההונגרי שלו ואני בחרתי את אושיק לוי לשיר את השיר הזה, ובחרתי בזאביק רווח. אמרתי לו להפסיק לעשן, כי אחרת אני לא אסכים שהוא ישחק בס… במחזמר הזה, והיה בינינו באמת קשר עבודה יוצא מן הכלל.

[קטע מ"עץ של כוכבים" בביצוע חוה אלברשטיין]

'לסבי ישנה חצר ועץ אחד מופלא בה

אין כמוהו בעולם כך אומר לי סבא

לא פירות עליו צומחים כי הרי ממילא

הפירות סופם לרקב מי צריך את אלה?'

[השיר ממשיך ברקע]

ורד: לפני בערך 30 שנים נכנסת לעולם הילדים וכתבת המון לחנים חדשים ונפלאים שפשוט אי-אפשר לדמיין הורים בישראל וגם ילדים ונכדים וגננות, שלא חייבים לך את החינוך המוזיקלי של הילדים. את כתבת את "דיג דיג דוג" ו"פים פם פו" ו"הבית של פיסטוק" ועוד המון, המון שירים. ורציתי לדעת מה שונה מבחינתך בכתיבה לילדים, מכתיבת לחנים לשירים למבוגרים, הלחנת שירי משוררים?

נורית: אני לא טובה בניתוח שירים, אבל נדמה לי שהם צריכים להיות פשוטים באיזשהו אופן. ילד בן שנתיים, לא חושבת שהוא יכול לשאת מנגינות מסובכות כמו "עטור מצחך", כמו… ילד יש לו קליטה מסוימת בגיל שנתיים שלוש, וכנראה שיש בי גם משהו ילדותי שמתחבר לילדים הקטנים, ושגורם לי לכתוב מנגינות פשוטות וקליטות.

ורד: טוב, בתור מי שגידלה את הילדים שלה על כל הקלטות שלך זה…

נורית: [בהתלהבות] גם "דיג דיג דוג" ו"פים פם פו"?

ורד: ברור! אני לא חושבת, אמרתי, אני לא סתם אמרתי שאין הורה בארץ שלא חייב לך תודות ענקיות על השירים המופלאים שגיד… שאנחנו מגדלים את הילדים שלנו עליהם.

נורית: אז אני רוצה לספר לך שהבייבי שלי זה… החלום שלי בעשרות השנים האחרונות, היה להנחיל לתלמידי בית-הספר את השירים שלי וזמר עברי בכלל. מה שיקר לי במיוחד זה פרויקט "שרים מורשת" שרץ כבר 14 שנה, שתלמידי בתי-הספר היסודיים לומדים את חומר הלימודים בעזרת שיריי. הייתה לפני כמה… לפני 14 שנה, תוכנית לימודים שקראו לה "מורשת ציונות ודמוקרטיה" שהגתה יעל שי, מפקחת החינוך המוזיקלי בארץ, במשרד החינוך, שהילדים ילמדו את חומר הלימודים בעזרת השירים שלי. ובכל שנה, מזה 14 שנה, אני מופיעה בכל שנה ברחבי הארץ, עד היום 800 בתי-ספר, ואלפי אלפ… מאות אלפי תלמידים היו בקונצרטים שלי, וזה הולך ככה - פעם בשנה, כל התל… תלמידי בית-הספר מתכנסים ונותנים קונצרט משיריי. אני ליד הפסנתר שרה ומנחה, ואת השירים מבצעים הילדים, וההורים מוזמנים, והסבים והסבתות מוזמנים, והאחים הקטנים והתינוקות, וכולם שרים ביחד "ציף ציף שריק שרק" ו… [שרה] "סבא בא אבא בא", ו"ברבאבא", כל… ארבעה-חמישה דורות שרים את השירים שלי וזה נותן לי…

ורד: אז בוא, בואי רגע, שניה, הזכרת את "ברבאבא", אז הנה דוגמה לשיר ילדים שהלך למקום מאוד-מאוד מפתיע.

[גברים שרים את "רבי שליט"א" על פי המנגינה של "ברבאבא"]

"והשיב לב אבות על בנים

בקירובם של כל היהודים

באהבת ישראל ושנים עשר הפסוקים

נביא במהרה את הגואל

יחד בלב אחד - וכולנו פה אחד

על ידי הרמטכ"ל הגדול מכולם

נתגבר על העולם

הרבי שליט"א, הרבי שליט"א, אין כמוך בעולם.

הרבי שליט"א, הרבי שליט"א, אוהבים אותך כולם."

[השירה ממשיכה ברקע]

נורית: מעשה שהיה, כך היה: יום אחד בביתי במושב גני עם, צפיתי בתוכנית טלוויזיה ולפתע אני רואה על המסך חסידים ואברכים מקפצים ושרים שירה אדירה, את השיר שלי "ברבאבא" במילים מן המסורת. "רבי שליט"א, רבי שליט"א, אין כמוך בעולם. רבי שליט"א, רבי שליט"א, אוהבים אותך כולם". לקחו את "ברבאבא" ואימצו לו מילים חדשות, והם מקדמים כך בכל פעם את פני הרבי מלובביץ'. מיד צלצלתי ליו… ליורם טהרלב שכתב את "ברבאבא", את המילים, ואמרתי לו "יורם, תפתח מהר את הטלוויזיה". אנחנו פשוט נדהמנו. ההשערה שלי זה שהגיע ממחנה קיץ, אולי, של ילדים. אני לא יודעת איך זה, איך זה…

ורד: כן, האמת שבמחנות קיץ בארצות הברית, אני יודעת, השירים שלך מאוד-מאוד פופולריים. דיברנו גם על "עושה שלום", גם "בשנה הבאה". זה בהחלט סברה הגיונית.

נורית: זאת הייתה הפתעת חיי [צוחקת] אחת מהן.

ורד: תגידי אגב, מה דעתך על סגנון השירים היום? את יודעת, אנחנו מדברים היום על פופ ים תיכוני, כל מיני טקסטים של זמרים כמו סטטיק ובן אל, "טודו בום", ונועה קירל עם "מיליון דולר", ו"מי זאת" של אנה זק, איך את, איך את עם עם הדור החדש של היוצרים?

נורית: אל תערבבי את אנה זק לנועה קירל ולסטטיק בן אל [כך במקור]. יש דקויות.

ורד: כן.

נורית: אני מאוד מעודכנת במוזיקה עכשווית ובמוזיקה… ה-"Top 40" האמריקאי, זה מעניין אותי. דעתי על המוזיקה של היום היא שהיא כמו המוזיקה של פעם - יש מוזיקה טובה ויש מוזיקה פחות טובה. זה לא שכולם כתבו שייקספיר [צוחקת קלות] כשאני התחלתי את הקריירה. רק שכחנו מזה. וגם אז היה… הייתה ביקורת וכשהחיפושיות רצו לבוא לארץ, אמרו "חלילה וחס, תספורת ארוכה וזה חילול השם". אז בכל תקופה יש את ה… בפרט מבוגרים, אגב.

אז היום יש גם מוזיקה מצויינת של מוזיקאים צעירים, חנן בן ארי ויונתן רזאל ו… מוזיקה… אני גם אוהבת מוזיקה של חתונות. אני אוהבת מוזיקה של שמח. אני מבדילה בין מוזיקה למוזיקה. יש "גבעטרון", סגנון מסוים. עכשיו יש דור חדש, שבו ה"אני" שולט, לא ה"אנחנו". השירה האישית. ויש מוזיקאים טובים ומוזיקאים פחות טובים והסגנון זה עניין של טעם. אני, אני ל… זה עניין של טעם, אני אוהבת גם מוזיקת פופ. אני אוהבת נועה קירל, כן. אני אוהבת סטטיק בן אל. ומוזיקה שאפשר לרקוד ולשמוח ומוזיקה של חתונות בקצב תימני, כי יש בין הזמרים התימניים קולות אדירים. אני אוהבת מוזיקה ערבית, אז אני אוהבת גם זמרים מזרחיים כמו איתי לוי, משה פרץ. אני אוהבת הכל. כל זמן שהמוזיקה מדברת אליי.

אבל יש מילים שאני לא יכולה… בזמנו, היה קשה לי לעכל את המילים "יאללה מוטי, לך הביתה", של שרית חדד, אבל כש… כשנודע לי שקובי אוז חיבר אותם, ישר השיפוט שלי השתנה, כי אני מכירה את קובי אוז ומאוד מעריכה את הסגנון שלו, והבנתי שזה בהומור. אבל הטקסטים החריפים היום, קשה לי איתם. אני לא מצפה שישירו אלתרמן, כי אותם שמחברים את הטקסטים האלה, הם לא מבינים כל-כך את שירתו של אלתרמן. אז יש גם באמצע, מילים בשפת רחוב, אבל נגישה. אבל שוב, עם ישראל מצביע ברגליים הרוקדות.

ורד: ציינו כבר בפתח שהשבוע את חוגגת 80. אנחנו אמנם בפודקאסט, אבל כדאי להגיד למאזינים שלנו שאני מדברת עם אישה שנראית מדהים. אין לי מושג איך את עושה את זה בגיל 80, אבל את באמת, ממש-ממש לא נראית.

נורית: ישנה בצהריים, ישנה כל יום בצהריים. ישנה שמונה-תשע שעות בלילה, לא בליינית, חיה ברוגע, אוכלת טוב, התחביב שלי זה אוכל טוב. חיי שקטים, אני לא בוהמה ולא בליינית. אני פשוט…

ורד: אז את אומרת, אנרגיה טובה תביא אותנו להיראות ככה בגיל 80?

נורית: אני לא יודעת, לדעתי זה גנים.

ורד: אז איך זה מרגיש להיות בת 80?

נורית: מעולם לא היה לגיל משמעות בשבילי, לא הייתי חוגגת ימי הולדת. אני שוכחת ימי הולדת, הילדים מזכירים לי. אני לא… לא מייחסת חשיבות לימי ההולדת. יש אנשים שאוהבים לחגוג. אין מה לחגוג, הזמן עובר ואוזל [צוחקת] ונשאר פחות ופחות. ואין מה לשמ… וכל חברותיי וחבריי אוהבים מאוד לציין את הגיל ולשמוח בו, ככה שעוד שנה עברה.

ורד: מה את מאחלת לעצמך ברמה המקצועית, מה את עוד רוצה לעשות, נגיד בעשור-שניים הקרובים?

נורית: להמשיך לעבוד, להמשיך להלחין, להמשיך להופיע, כי בשנים האחרונות אני מופיעה בין 40 ל-50 הופעות בשנה. ומנגנת ושרה ו… ועד היום לא… אין שום שינוי. יש לי עוד… עשיתי 25 הופעות בחודש האחרון, ויש לי עוד 15 הופעות בחודש הבא, ושיהיה לי כוח להמשיך להופיע, ובריאות. וצלילות, הכי חשוב זה צלילות, לא לאבד את הצלילות. זה הכל.

[השיר "רק בישראל" מתחיל להתנגן ברקע]

ורד: אמן, אמן. שתמשיכי ליצור ולהעשיר את פס הקול של חיינו. ובאמת רק בריאות ואושר. אני מאוד-מאוד מודה לך, נורית הירש, שהגעת לכאן, לספרייה הלאומית.

נורית: ורד יקירתי, תודה על הראיון החם. היה לי כיף איתך.

ורד: נציין שוב שהארכיון העשיר שלך שמור כאן ועובר דיגיטציה, כך שכבר אפשר למצוא הרבה יצירות ומכתבים ומסמכים וחומרים שלך באתר הספרייה הלאומית. אנחנו נפרדות על רקע עוד שיר שלך ושל אהוד מנור, "רק בישראל".

תודה ל"קיפוד הפקות". אני ורד ליון ירושלמי, ואתם מוזמנים לשמוע את כל פרקי הסכת "הספרנים" בכל יישומוני ההסכתים או בפלטפורמות הדיגיטליות של הספריה הלאומית. אפשר למצוא אותנו גם בחיפוש פשוט בגוגל. אתם מוזמנים להירשם באפליקציות הפודקאסטים של ספוטיפיי, גוגל ואפל ולקבל עדכונים על פרקים חדשים. להתראות.

[קטע מ"רק בישראל" בביצוע להקת חיל הים]

"…התפוז הכי מתוק

רק בישראל

הירקון תמיד ירוק

רק בישראל

יום הולדת לאילן

וכנרת מול גולן

רק בישראל

כל אדם הוא בנאדם

רק בישראל

תקבל עצות חינם

רק בישראל

איזה יופי של מורל

כל אחד הוא ג'נרל

רק בישראל

צנחנים הם צנחנים

רק בישראל

טייסים הם טייסים

רק בישראל

לא ינום ולא יישן

התנדב לחיל הים

רק בישראל…"