הספרנים - משלום שבזי לצלילי הכרם - סיפורו של גדול משוררי תימן
- נטע טבת
- Jul 5
- 24 min read
איך הפך הנער העני לרב ומנהיג נערץ? מדוע הלך שבי אחרי משיח השקר שבתאי צבי? ומה באמת עומד מאחורי סיפורי הניסים והאגדות שליוו את שבזי לאורך כל חייו? האזינו לשיחה מרתקת ומפתיעה עם ד"ר מנשה ענזי על חייו הסוערים של רבי שלום שבזי ועל הטלטלות שעברו יהודי תימן במהלך המאה ה-17
תאריך עליית הפרק לאוויר: 27/03/2025.
[מוזיקת פתיחה]
קריין: "הספרנים", הפודקאסט של הספרייה הלאומית.
ורד: האגדה מספרת שמדי שבוע, מיום ראשון עד יום שישי בצהריים, היה יושב רבי שלום שבזי בחנותו, שבאחד הכפרים בתימן, כשהוא אורג, טווה וגוזר במספריים, אוהב את המלאכה ושונא רבנות. וכיצד מדי ערב שבת, בשעת בין הערביים, נעשה לו, לשבזי, נס קפיצת הדרך, והוא טס על כנף הרוח כל פעם למקום אחר בארץ ישראל - לירושלים, לצפת, לחברון, לעכו או לטבריה, ורק כשיוצאת השבת הוא שב לביתו, הוא ממשיך לארוג ולתפור, אך בעיניו יוקדת כל העת אורה של ירושלים ושל הכותל המערבי.
סיפורי ניסים ואגדות היו חלק מרכזי בהוויה שהתפתחה סביב דמותו של שבזי. פעם הוא הצליח לרפא ממחלתו האנושה את מלך תימן, [מוזיקת רקע] שחדל עקב כך להתנכל ליהודים, ופעם נוספת, הוציא מים מבאר יבשה. אפילו למותו נקשר סיפור נִסי, שעל-פיו ביום שישי, יום פטירתו, התעכבה השמש מלשקוע, כדי שניתן יהיה לקיים את הקבורה לפני כניסת השבת.
[קטע מ"אגדת שלום שבזי", בביצוע שרה בדישי]
'מִיּוֹם רִאשׁוֹן עַד יוֹם שִׁשִּׁי בַּצָּהֳרַיִם,
יוֹשֵׁב רַבִּי שָׁלוֹם שַׁבָּזִי בַּחֲנוּת.
אוֹרֵג הוּא וְטוֹוֶה, גּוֹזֵר בְּמִסְפָּרַיִם,
אוֹהֵב אֶת הַמְּלָאכָה – וְשׂוֹנֵא רַבָּנוּת
בֵּין הָעַרְבַּיִם,
עַל הַר הַבַּיִת-
בָּא לַתְּפִלָּה
בירושלים
בֵּין הָעַרְבַּיִם,
עַל הַר הַבַּיִת-
בָּא לַתְּפִלָּה
בירושלים…'
[השיר ממשיך להישמע ברקע]
ברוכות וברוכים הבאים להסכת "הספרנים". אני ורד ליון ירושלמי, ובפרק הקרוב, נצלול אל יהדות תימן, אחת הקהילות היהודיות הכי עתיקות ומפוארות, בתקופה היסטורית אחת שטלטלה את העולם היהודי בכלל, ואת קהילת תימן במיוחד, תקופת חייו של המשורר, הרב והמנהיג, שלום שבזי, במאה ה-17, שנים שבהן המשיחיות השבתאית כמעט שגרמה לחורבנה וכליונה של הקהילה היהודית שם. ועל התקופה הזו, שבה גם פעל גדול משוררי תימן. נדבר עם ההיסטוריון, דוקטור מנשה ענזי, מהחוג להיסטוריה של עם ישראל באוניברסיטת בן גוריון. שלום מנשה.
ד"ר ענזי: שלום שלום, נעים להיות פה.
ורד: אנחנו בפרק הקרוב הזה, אמנם נתמקד בשלום שבזי ובמאה הסוערת שבה הוא חי וכתב, אבל כשמדברים על יהודים בתימן, אנחנו יכולים ללכת לפחות 2,000 שנים אחורה, יש אפילו מי שטוענים, שיהודים חיו בתימן עוד בתקופת שלמה המלך, המאה העשירית לפני הספירה, ושהם למעשה היו הסוחרים שתיווכו בינו לבין מלכת שבא. יש מי שמצביעים על תקופת בית ראשון כתחילת ההתיישבות היהודית בתימן, אז רק, ככה, לצורך הדיוק ההיסטורי, האם יש נקודת זמן היסטורית מוסכמת, שאפשר להגיד שזוהי תחילת יהדות תימן?
ד"ר ענזי: תראי, יש הרבה אגדות, כמו שפתחת על שבזי, וגם אגדות לגבי ראשית היישוב היהודי בתימן, אבל אני חושב שמוסכם היום על החוקרים שלפחות מהמאה הראשונה לספירה, כלומר סוף תקופת בית שני, כבר יש קהילה יהודית בתימן. והיא, כמובן, ממשיכה באופן רצוף, אפשר לומר, כמעט עד היום הזה.
ורד: כן, כבר אין כמעט יהודים בתימן.
ד"ר ענזי: היום יש ארבעה או חמישה יהודים בתימן.
ורד: אז אנחנו קופצים ישר אל המאה ה-17. שלום שבזי… האמת היא שצריך להגיד "שלם", נכון? שבזי, כי התרגום שלו הוא לא מסלאם…
ד"ר ענזי: נכון.
ורד: …"שלום", אלא מ…
ד"ר ענזי: סאלֶם.
ורד: "סאלם", שלם. אבל אנחנו, בשביל ככה, שלא נעשה טעויות [ד"ר ענזי צוחק], נקרא לו שלום שבזי.
ד"ר ענזי: כן.
ורד: אז הוא נולד בשנת 1619, ביישוב, כפר שנקרא נגד אל-וליד [כך במקור], למשפחה שכבר יש לה מסורת של חכמים, ראשי ישיבות, אבות בית דין. האגדות שילוו אותו לאורך כל חייו מתחילות כבר ביום לידתו - מסופר שכשהוא נולד האיר אור גדול את הבית, ושאביו ידע שמהתינוק הזה יצמח איש קדוש, ובתקופה הזאת, של ראשית המאה ה-17, העותומאנים [כך במקור] שולטים בתימן, כמו כאן, בארץ ישראל, שגם נשלטה על ידי האימפריה העותומאנית. מה קורה בשנים האלה מבחינת מעמד היהודים והיחס אליהם מצד השלטון הטורקי?
ד"ר ענזי: אז אנחנו באמת מדברים על שלטון עות'מאני, שמתחיל באמצע המאה הקודמת, כלומר, באמצע המאה ה-16, אבל כששבזי נולד, אנחנו כבר לקראת סוף התקופה שלהם. כלומר, אנחנו כבר בשלב שיש מרידה של התימנים המקומיים, בעיקר אלו השיעים הזיידים, שבטח עוד נזכיר אותם בהמשך, והם מורדים בעות'מאנים, וכתוצאה מכך אפשר לומר שבמסגרת המאבק הזה, העות'מאנים מקשיחים את ליבם ופוגעים באוכלוסייה המקומית, גם המוסלמית וגם היהודית. כלומר, ברגע בדיוק שנולד שבזי, אנחנו כבר מדברים על תקופה קשה ליהודים, אבא שלו ונכבדים אחרים יושבים בכלא, בקיצור זמן לא נוח בכלל עבור יהודים.
ורד: כן. וצריך להקדים ולומר, שאנחנו לא יודעים הרבה על הביוגרפיה של שבזי, אלא בעיקר דרך השירים שהוא כתב, אבל אנחנו כן יודעים שבגיל 15 אביו נפטר, וכמה שנים אחר-כך גם אמו, ושבמשך תקופה ארוכה הוא מתקשה להתפרנס. אנחנו יודעים שהוא היה אורג במקצועו, הוא כנראה גם ניסה ללמוד את מקצוע צביעת הבדים, שזה עיסוק…
ד"ר ענזי: יותר מורכב.
ורד: …עם סטטוס די נמוך וקשה, העבודה מאוד-מאוד קשה, אבל הוא לא מצליח, הוא חוזר מהר לאומנות האריגה, וגם - תגיד לי אם זה נכון - שאומרים שלצד התקופה הזאתי, המאוד קשה, קשיי פרנסה, הוא כן הצליח ללמוד באחת הישיבות בצנעא, כי אנחנו רואים שהוא, בשירים, גם המוקדמים שלו, אנחנו רואים שהוא מכניס ידע מתחומי המשנה, התלמוד, מדרשים, פילוסופיה, אסטרונומיה, שירת יהדות ספרד. אז בעצם איך… שוב, למרות שאנחנו לא יודעים הרבה על הביוגרפיה שלו, איך הוא כן מצליח להעשיר את עצמו, בתקופה שאנחנו יודעים שהוא היה מאוד-מאוד עסוק בפרנסה?
ד"ר ענזי: כן, כלומר, יש כאן איזשהו פרדוקס בין הקשיים האישיים והקשיי ה… באמת, קשיי הפרנסה. אנחנו רואים את זה גם בשירים האישיים שלו, וגם אפילו בשירים ה… נקרא להם הפוליטיים יותר, ניכרת התחושה והקושי שלו לחייו, אבל בד בבד הוא מצליח, כמו רבים אחרים, ללמוד. הוא רוכש השכלה גם בבית אביו, גם אצל חבר החכמים שיושבים באזור שלו, באזור העיר תעז בדרום תימן, והוא גם מבקר בישיבות של צנעא, עיר הבירה של תימן, ופוגש את הרבנים. הוא מזכיר את זה באחד משיריו.
כלומר, למרות הקשיים, הוא מצליח לרכוש השכלה, אנחנו מדברים גם על השכלה תורנית במובן הצר של המילה, כן? מקרא, משנה, תלמוד, מדרשים, שירת ימי הביניים וכדומה, וגם להכיר את השירה שמושרת בעל-פה מפי החברה הסובבת המוסלמית, כך שהאיש הוא באמת, ספג לא מעט מסביבתו הקרובה והרחוקה.
ורד: ואחד הדברים הנוספים שאנחנו יודעים שהוא התפרנס מהם זה מכתיבת שירים, בעיקר שירי שמחות לאירועים, כמו ברית מילה, חתונה. נשמע את אחד השירים האלו, "איילת חן", [מוזיקה מתחילה להישמע ברקע] שהוא שיר חופה, שהיו נוהגים לשיר בטקס תהלוכת הליווי של החתן והכלה, זה נקרא "זַאפֶה".
ד"ר ענזי: נכון, נכון, טקס הזאפה.
ורד: שזה בעצם טקס הכנסת החתן והכלה ל…
ד"ר ענזי: לאירוע.
ורד: לאירוע.
[קטע מ"אילת חן", בביצוע מאיר בנאי]
אַיֶלֶת חֵן בְּגָלוּת תִּסְמְכֵנִי"
אַיֶלֶת חֵן בְּגָלוּת תִּסְמְכֵנִי
וּבַלַּיְלָה וּבַלַּיְלָה בְּתוֹךְ חֵיקָהּ מְלוֹנִי
לְכוֹס יֵינָהּ לְכוֹס יֵינָהּ אֲנִי תָּמִיד מְזוּמָּן
לְכוֹס יֵינָהּ לְכוֹס יֵינָהּ אֲנִי תָּמִיד מְזוּמָּן
וְנִתְעָרַב חֲמַד יֵינָהּ בְּיֵינִי…"
[השיר ממשיך להישמע ברקע]
הוא מתחתן עם אישה בשם חנה, ממשפחת משטה, משפחה שהיא כנראה חלק ממשפחת שבזי, ונולדים להם שני בנים, שמעון ויהודה, ושתי בנות, שמעה ומרים. בוא נדבר קצת על מה זה אומר להיות יהודי במאה ה-17 בתימן, וגם תסביר קצת על היחסים בין יהודים ומוסלמים באותם שנים.
ד"ר ענזי: אז באמת, כמו שאמרת, אנחנו מדברים על איש שכבר יש לו משפחה, מה שמוסיף לקשיי הפרנסה שלו, כן? אגב, לא עד הסוף ברור איך קראו לאשתו וכמה בנים יש לו, כן? הזכרת ארבעה, יש כאלה שמדברים על שלושה - שני בנים ובת, הדברים, כפי שאמרת בפתיח, בצדק, המידע העובדתי המדויק שיש לנו עליו הוא ממש, ממש מועט. אבל אנחנו, בכל מקרה, אנחנו מדברים על תקופה שהיא שלב מעבר. שלב מעבר פוליטי, כמו שאמרנו, מהשלטון העות'מאני לשלטון התימני השיעי-הזיידי, ושלב המעבר הוא, מדרך הטבע, גם שלב של משבר, של קושי. היהודים צריכים לנווט את דרכם בזהירות, ובדרך כלל הם סובלים גם מאלו וגם מאלו. זה, זה…
ורד: אבל איך היחסים בסך הכל - לא עם השלטון, עם הקהילה המוסלמית - מבחינת מנהגים, תרבות? אני שואלת, כי אנחנו רואים לא פעם מנהגים של יהדות תימן, שבעצם לקוחים, אפשר להגיד, מהתרבות המוסלמית. למשל, אחד הדברים אולי הכי בולטים, זה האפשרות להתחתן עם יותר מאישה אחת.
ד"ר ענזי: כן.
ורד: זה משהו שלא קיים ב…
ד"ר ענזי: כמעט לא קיים.
ורד: כמעט לא קיים. טוב, אנחנו מדברים על "תקנת רבנו גרשום"…
ד"ר ענזי: נכון.
ורד: אז לפחות בקהילות אשכנז זה אסור.
ד"ר ענזי: נכון, נכון.
ורד: אז איך הם, באמת, איך הקשר הזה…
ד"ר ענזי: כן.
ורד: הסימביוזה הזו עם האוכלוסייה המוסלמית באה לידי ביטוי?
ד"ר ענזי: אז אמרת בצדק, שיש דמיון רב בפרקטיקות, באורחות החיים היומיומיים, אפילו בצורת הטקסים של החתונה, החינֶה וכדומה, שהם מאוד דומים אצל יהודים ואצל מוסלמים. כמובן, צריך לראות גם את ההבדלים, וגם צריך לראות את ההבדלים בין מקומות גדולים, כמו ערים, כמו צנעא, וכמו עדן, יותר מאוחר…
ורד: אבל הוא עצמו לא גר בערים, נכון?
ד"ר ענזי: לא גר, נכון.
ורד: הוא גר באזור הכפרי יותר.
ד"ר ענזי: ולכן, ולכן הטענה שלך עוד יותר מתחזקת. כי באמת, באזורים הכפריים, שרוב מוחלט של היהודים חיים בתימן, גם במאה ה-17 וגם יותר מאוחר, במאה ה-19 וה-20, באזורים כפריים, הקירבה, גם ברמה הפיזית וגם ברמה המנטלית והתרבותית, מאוד גבוהה לשכנים המוסלמים: בשפה, בתפיסות העולם היומיומיות וכדומה. אבל, לצד הקירבה הגדולה, גם יש הבחנה ברורה. כלומר, היהודים והמוסלמים חולקים הרבה תפיסות עולם ופרקטיקות, וצורות התנהגות ולבוש ואוכל, אבל בד בבד הם גם מבדלים את עצמם, אחד מהשני ואחת מהשנייה, גם באופן ברור. כלומר, וזה קצת פרדוקסלי, אבל אני חושב שמאוד מאפיין את יהדות תימן לאורך ההיסטוריה, ושבזי הוא דוגמה מעולה לזה - לחברה ואדם שבעת ובעונה אחת מאוד דומה לסביבתו ומאוד שונה ממנה. אחד מגדולי החוקרים של תימן פעם כתב על היהודים התימנים שהם הקהילה היהודית ביותר והערבית ביותר.
ורד: מעניין.
ד"ר ענזי: בעת ובעונה אחת.
ורד: מעניין. אז באמת אנחנו יודעים שהוא כתב מאות שירים, ושחלק משיריו כתובים גם בעברית מקראית וגם בערבית תימנית או בארמית, לפעמים אפילו יש שילוב של שלוש השפות באותו שיר, מה שכמובן מעניק לשירים עושר לשוני ותרבותי, ושהוא כתב גם שירי חול וקודש ושירים אישיים ולאומיים. אבל הוא לא כתב רק שירים, אנחנו מכירים אותו בתור בעיקר משורר…
ד"ר ענזי: נכון.
ורד: נכון? הוא גם כתב ספרים, חלקם מאוד חשובים.
ד"ר ענזי: נכון, נכון.
ורד: אז בוא נדבר על זה קצת.
ד"ר ענזי: אז כמו שאמרנו, יש לו השכלה תורנית רחבה. זה ניכר בשירה שלו, במאות השירים שאנחנו מכירים, מדברים אולי שהוא כתב אלפים, אבל נכון, להיום אנחנו מדברים על משהו כמו 850-860 שירים מוכרים, שזה באמת יוצא דופן בעוצמה ובכמות, אבל לצד כתיבת השירה הוא גם כותב מדרשים ופרשנויות. הוא כותב ספר שהוא פירוש למקרא, כלומר לתורה, לחמשת חומשי המקרא - חמשת חומשי התורה - ספר שנקרא "חמדת ימים", שהפירוש שלו מסביר גם על דרך הפשט, אבל גם דרך הדרש והסוד את המקרא. הוא כתב גם פירוש להַפְטַרִיוֹת, או אפטרות, כמו שאומ… הפטרות, כמו שאומרים היום בעברית מודרנית, אבל בלשון יהודי תימן - הפטריות.
הוא כתב גם ספר מעניין וחריג שנקרא "גורל החול", שבעצם אומר, הספר הזה אומר, וזה גם מתקשר למה שאמרנו מקודם, זה ספר שאומר, 'אתם, שלפעמים רוצים לדעת את העתידות, והולכים לאיזה חכם מוסלמי או הודי, שינבא לכם באמצעות זריקת חול בצורה מסוימת, על הרצפה, ולבדוק את הנקודות שנוצרות, גם אני יכול - באמצעות התורה ותורת הסוד, לעשות זאת', והוא כותב ספרון כזה, שנשמר בכתבי-יד, והודפס הרבה יותר מאוחר, מסוג הזה של גורל החול שהיה יכולת לנַבות [כך במקור] את העתידות.
ורד: אנחנו נדבר בהמשך על תורת הסוד והקבלה, אבל זה מעניין אותי, כי אתה אומר, "הודפס יותר מאוחר". אנחנו יודעים שבמאה ה-17, בכל העולם, הדפוס כבר חי וקיים ופועל כבר למעלה מ…
ד"ר ענזי: ובועט.
ורד: ובועט, למעלה מ-200 שנה.
ד"ר ענזי: נכון.
ורד: אנחנו יודעים שהדפוס קיים כבר מסוף המאה ה-15. אבל בתימן הוא אסור, אני מבינה, ואתה אומר שהוא כותב ספרים, אז… אבל אין דפוס בתימן.
ד"ר ענזי: נכון, נכון.
ורד: אני מבינה שהשלטון המוסלמי בעצם אוסר על דפוס, למרות שהם יודעים שהוא קיים, ויש כבר ספרים. אז, אז איך אנחנו יודעים על הספרים האלה אם מעולם לא הודפסו?
ד"ר ענזי: כן. אז באמת בתימן אין לנו בית-דפוס עד תקופה מאוד מאוחרת, בית-הדפוס הראשון נדפס… אא… נוסד על ידי העות'מאנים בכיבוש השני שלהם באמצע המאה ה-19 בתימן, והבריטים במקביל, אבל תימן של התקופה של המאה ה-17, אין בה בית-דפוס, יש ויכוח במחקר מה הסיבה שמוסלמים לא משתמשים, או כמעט לא משתמשים בדפוס. הם מאפשרים מעט, ליהודים ולנוצרים לפתוח בתי-דפוס, אבל בתימן לא נפתחו בתי-דפוס.
ורד: אז איך הספרים שלו השתמ… איך הספרים שלו הופצו אם אין, אם אין בתי-דפוס?
ד"ר ענזי: אז בראש ובראשונה, את שמה כאן את האתגר המרכזי שעמד בפני האנשים [לאט ובהדגשה] שכל שיר וכל חיבור שרוצים ללמוד אותו, לקרוא בו, להשתמש בו, חייבים להעתיק אותו ביד. וזו מלאכה שדורשת מיומנות טכנית, שדורשת חומרים. צריך דפים, צריך דיו, אנשי מקצוע שיעשו זאת. פירושו של דבר, שרוב האנשים הפשוטים, שאין להם הרבה כסף, לא יכלו להחזיק בבית יותר מכתב-יד אחד או שניים. אז הם, בראש ובראשונה, יבחרו שיהיה להם סידור בבית, או תנ"ך.
ורד: כן.
ד"ר ענזי: מקסימום, זה כמה, כמה פרשנויות לתורה. ופירושו של דבר, זה שהספרים והשירים של שבזי הועתקו בכתבי-יד שונים, חלקם נשמרו וחלקם לא נשמרו.
ורד: ששוב, אם אנחנו מדברים כבר על העתקה, זה קצת טריקי, כי בהעתקה יכולות להיות הרבה מאוד טעויות, כשאתה מעתיק שוב… בכתב יד - כשאתה מעתיק שוב ושוב ושוב…
ד"ר ענזי: נכון.
ורד: יכולות להיות לא מעט טעויות, אתה יודע, מה שנקרא טעויות סופר.
ד"ר ענזי: נכון, נכון. אנחנו רואים את זה כל הזמן, שקופצת לך שורה או שאתה מוסיף מילה, זה מצד אחד. מצד שני, דווקא בגלל שלכל אדם, אינדיבידואל, יש את היכולת, חופשית כמעט, להעתיק מה שהוא רוצה, ובדרך שבה הוא רוצה, הוא יכול לשמור על מה שהוא רוצה לכתוב.
ורד: כן.
ד"ר ענזי: אף אחד לא מצנזר אותו. אני מזכיר לך, באירופה של המאה ה-16 וה-17 יש לנו צנזורה רצינית ביותר. חלק לא קטן מהספרות היהודית-הרבנית מצונזר, מושמד, נשרף וכולי, בתימן, זה לא כך. אולי אין לנו הרבה כתבי-יד, אבל מה שכן נכתב ונשמר…
ורד: הוא אותנטי.
ד"ר ענזי: …אדם יכל לכתוב מה שהוא רוצה. היכולת של השלטון, גם היהודי וגם המוסלמי, לבקר, לפקח, לצנזר את כתבי-היד היא מוגבלת ביותר. לכן העושר הרבגוני והחופשי שנמצא בתימן, למרות שהוא נדיר, כי כתבי-היד הם נדירים. כשסוף-סוף זה קיים, זה משקף איזה סוג של ורסטיליות, איזה סוג של פלורליזם מבחינת הכתיבה.
ורד: אז תראה, רגע לפני שאנחנו נכנסים לתנועת ה"שבתאות" שזה תקופה גורלית על יהודי תימן, אני רוצה רגע אחד ללכת צעד אחד אחורה, למאה ה-16, כי אנחנו רואים איזה מתח משיחי מובנה, שקיים במסורת של יהודי תימן. הרבה מאוד עיסוק בתורת הסוד והקבלה. נזכיר, המאה ה-16 היא גם התקופה שבה חי ופעל בצפת האר"י הקדוש…
ד"ר ענזי: נכון.
ורד: …שהתורה שלו אז מופצת בכל העולם היהודי, כך שבעצם הרבה מהרעיונות והתפיסות של שבזי, בכל מה שקשור לגאולה ומשיחיות, יתחילו כבר כמה עשרות שנים לפני שהוא נולד, נכון?
ד"ר ענזי: נכון. אבל כאן צריך להבחין בין, נקרא לזה ככה, המסורת התימנית ארוכת השנים, לבין העולם החדש של תורת הקבלה והסוד. אנחנו כבר יודעים שבימי הביניים, נאמר במאה ה-12, יש כבר תנועות משיחיות בתימן, גם אצל יהודים וגם אצל מוסלמים, כן? מוכרת איגרת תימן, כשהרמב"ם כותב ליהודי תימן בדְבר… טוען, הטוען למשיחיות במאה ה-12 וכדומה. יש לנו עדויות יותר מאוחרות, במאה ה-15, על כל מיני אירועים משיחיים.
אבל אכן נכון, שאם הגעתה של תורת הסוד, בדרך הכתיבה הקבלית, בעיקר "הקבלה הלוריאנית", כלומר, על פי דרכו של האר"י, רבי יצחק לוריא, אשכנזי, הולכת וצוברת לה תאוצה ועוצמה התפיסה המשיחית. במאה ה-17 יש התלכדות מסוימת בין ה… נקרא לזה המסורת התימנית ארוכת השנים, לבין התסיסה המשיחית, שהיא בעולם היהודי תוצר של הפצת תורת האר"י, ולכן זה מגיע לידי שיא…
ורד: כן.
ד"ר ענזי: מסעיר ומסוכן, במאה ה-17 בתימן.
ורד: אוקיי, כי באמת בשנת 1666 מתחילה להתפתח בקהילות יהודיות ברחבי האימפריה העותומאנית, ובכלל בעולם היהודי, תנועת השבתאות, אותה תנועה של שבתאי צבי ונתן העזתי, ששילבה הרבה מאוד מיסטיקה וקבלה, ולמעשה נתן העזתי מכריז על שבתאי צבי כמשיח, שיביא את הגאולה לעם ישראל, ושבזי, כמו המוני יהודים, נוהה אחרי משיח השקר הזה. ואני מבינה שלא מדובר רק באמונה, אלא ממש בנקיטת צעדים אופרטיביים. זאת אומרת, יהודי תימן מוכרים את הבתים שלהם ואת הרכוש, ומתחילים בהכנות ממשיות לקראת העלייה לארץ הקודש, מה שנקרא "גאולה עכשיו". [צוחקת קלות]
ד"ר ענזי: נכון, לגמרי.
ורד: הם באמת מאמינים שהגאולה היא עניין של ימים, שבועות, ומתחילים ככה להתארגן, או ל…
ד"ר ענזי: נכון.
ורד: לקראת העלייה לארץ הקודש, לקבל את המשיח. זה משהו שייחודי רק ליהודי תימן?
ד"ר ענזי: לא, לא. בתקופה הזאתי, של השבתאות, אנחנו מדברים על גל שכל העולם היהודי עובר אותו. כלומר, יהודים במרוקו, ובגרמניה, ובהולנד מוכרים את הבתים שלהם, ומתחילים לאחסן את החפצים ולקנות מזוודות כדי להתארגן לקראת הגאולה. והרעיונות האלה נפוצים, אגב, במידה רבה בזכות הדפוס שדיברנו עליו לפני רגע…
ורד: כן.
ד"ר ענזי: …שמאפשר להפיץ במהירות רעיונות, והם כולם מאמינים ומתכוננים באופן פרקטי לבואו של שבתאי צבי המשיח. יש לזה, כמובן, הקשרים פוליטיים - המאבקים בין הסולטאן העות'מאני למעצמות אירופה וכדומה, וגם לתימן, הרעיונות האלו והמכתבים שנשלחים מהשליחים של שבתאי צבי מגיעים, אבל בתימן זה צובר, או הופך להיות בעל לבוש מקומי, כאשר הרעיונות של שבתאי צבי, יחד עם כל אותה מסורת תימנית שהיא כבר קיימת באוויר ועל פני השטח.
ורד: קבלה, תורת הקבלה…
ד"ר ענזי: יש את תורת הסוד, ו…
ורד: הסוד, ואתה אומר, הקרקע פוריה ממש.
ד"ר ענזי: הקרקע מוכנה. יש תיאורים על כל מיני כוכבים שנופלים מהשמיים בתקופות האלה, אפילו שבזי מזכיר. כלומר, הם מרגישים שמשהו קורה בעולם. עוד רגע המשיח בא. פירושו של דבר, מבחינתם, יש לזה תרגום פוליטי. כשאתה אומר שעוד רגע המשיח בא, פירושו של דבר, שעוד רגע היהודים יהפכו להיות השליטים בתימן על שכניהם המוסלמים.
ורד: מה זה אומר מבחינת השלטון?
ד"ר ענזי: בדיוק. השלטון המוסלמי תופס זאת, לא כאיזה סיפור…
ורד: מיסטי.
ד"ר ענזי: …אינטלקטואלי, מיסטי, איזה התארגנות מחתרתית באיזה בית מדרש של יהודים. הוא תופס את זה כמרד פוליטי-צבאי.
ורד: כאיום על המשטר שלו.
ד"ר ענזי: כאיום על המשטר שלו.
ורד: למרות שאנחנו מדברים על… צריך פה… לא הזכרנו מספרים, אנחנו מדברים על מספרים מאוד מצומצמים. כמה יהודים מתגוררים בתימן בתקופה הזאת? בערך.
ד"ר ענזי: אנחנו לא יודעים להגיד מספרים מדויקים, אבל אנחנו מדברים על כמה עשרות אלפים. לא…
ורד: שזה אחוז…
ד"ר ענזי: כן.
ורד: שני אחוז…
ד"ר ענזי: כן.
ורד: מקסימום…
ד"ר ענזי: מקסימום.
ורד: …מאוכלוסיית תימן.
ד"ר ענזי: נכון, נכון.
ורד: ועדיין הם מרגישים מאוימים, ה…?
ד"ר ענזי: הם מרגישים מאוימים כי היהודים נמצאים בתימן בכל מקום, הם לא חיים רק בעיר אחת או בכמה ערים, כמו שאמרנו, הם חיים בכל כפר ובכל מחוז. אי-אפשר לא לראות את היהודים. וכשהם מתחילים לדבר כך, ויש לנו תיאורים מהתקופה, שיהודים באים אל השכנים המוסלמים ואומרים להם: "חכו, חכו, עוד שבועיים הבית שלכם יהיה שלנו".
ורד: וואו.
ד"ר ענזי: כך, לפחות, המקורות המוסלמים מספרים על זה, כן? כלומר, שבעיני השלטון המוסלמי והחברה המוסלמית מדובר כאן ממש בסוג של מרד. עכשיו, מקודם דיברנו על היחסים בין היהודים למוסלמים, דיברנו על הדמיון וגם על הגבולות הברורים. והגבולות הברורים גם מעוגנים מבחינה הלכתית-חוקית אצל המוסלמים, לפי ההלכה המוסלמית, ליהודים ולנוצרים מותר לחיות תחת שלטון האסלאם, כן? הם מוגנים על ידי המוסלמים, הם…
ורד: סוג של בני חסות.
ד"ר ענזי: בדיוק, בני חסות, מה שנקרא "ד'ימה", החסות, לכן הם נקראים "ד'ימים", אלו שהם מקבלים את החסות ואת ההגנה, אבל החסות וההגנה מחייבת אותם, את היהודים, לשמור על סוג של צניעות, אולי אפילו ריחוק והשפלה מהמוסלמים, ולדעת את מקומם.
ורד: והנה פתאום הם באים ואומרים…
ד"ר ענזי: בדיוק.
ורד: [צוחקת קלות] …מחר יש מלך חדש בתימן.
ד"ר ענזי: בדיוק. אז הם מערערים כאן על כל המוסכמות ועל כל הכללים שבהם… שעל פיהם חיו יהודים ומוסלמים בתימן.
ורד: כן. אז אנחנו באמת נשמע עכשיו קטע של אחד משירי הגאולה, "אהבת הדסה". [השיר מתחיל להישמע] הוא כותב שם, "ואני בתוך גולה פעמיי צוללים", ה"אני" מסמל את עם ישראל, הדסה היא השכינה, והמוטיב הוא אהבה של עם ישראל את ארץ ישראל, והרצון שלהם להתאחד.
[קטע מ"אהבת הדסה", בביצוע יגאל בשן]
'אַהֲבַת הֲדַסָּה עַל לְבָבִי
עַל לְבָבִי נִקְשְׁרָה
וַאְנִי בְּתוֹךְ גּוֹלָה פְּעָמַי
גּוֹלָה פְּעָמַי צוֹלְלִים
לוּ יֵשׁ רְשׁוּת לִי אעלה
אעלה אֶתְחַבְּרָה
תּוֹךְ שַׁעֲרֵי צִיּוֹן אֲשֶׁר הֵם
אֲשֶׁר הֵם נֶהְלְלִים
שַׁחְרִית וְעַרְבִּית בַּת נְדִיבִים
בַּת נְדִיבִים אֶזְכְּרָה
לִבִּי וְרַעְיוֹנַי ברינה
בְּרִנָּה צוֹהֲלִים…'
[השיר ממשיך להישמע ברקע]
אז אמרנו שמבחינת המוסלמים, האמונה והנהירה אחרי השבתאות היא חציית קו אדום, שמוביל לגזרות, עונשים, הכבדת מיסים, ולשתי גזרות מאוד קשות, בהתחלה זו גזרת העטרות, ובהמשך גם לגירוש המוני של יהודים, גירוש מוזע. זה קורה עשר שנים אחרי השבתאות, בשנת 1676, אבל תסביר איך באמת הגזרות האלה גם משפיעות על היהודים, ואחר-כך גם נדבר על גירוש מוזע, אחד האירועים הטראומטיים ביותר בתולדות יהדות תימן.
ד"ר ענזי: אז אנחנו באמת מדברים על כך שהשלטון תופס זאת כאיום, ולכן הוא גם בוחר להעניש את היהודים בחומרה. עכשיו, חשוב כאן לומר: לא מדובר כאן בתופעת שוליים אצל היהודים בתימן, חלק גדול מהיהודים בתימן מאמינים בשבתאות ונוהים אחריו, אפילו שבזי בשירים שלו מדבר על כך ש"שמענו זמירות מכנף ארץ שמענום צבי צדיק". שמענו על הצבי הצדיק, כלומר שבתאי צבי.
ורד: כן.
ד"ר ענזי: שהנה הוא מגיע. ושבזי וראשי קהילות במקומות שונים בתימן מתארגנים לקראת הגעתו, ולכן השלטון תופס זאת בחומרה ועוצר, עוצר את העניין. קודם כל הוא עוצר את הצד הפוליטי, יש ממש התארגנות של יהודים לבוא אל חצר המלך ולדרוש את מה ששלהם, אל חצר האימאם, המלך התימני. אז עוצרים את ראשי ההתארגנות, מוציאים להורג אחד מהם, מַגלים את ראשי הקהל, מטילים עונש שהוא יות… סימבולי, אבל הוא…
ורד: אתה מדבר על גזרת העטרות.
ד"ר ענזי: אומר משהו, על גזרת העטרות.
ורד: בעצם זה מעין טורבן כזה…
ד"ר ענזי: נכון, נכון.
ורד: שהם היו הולכים עליו, נכון? שזה גם סוג של סמל סטטוס…
ד"ר ענזי: כן.
ורד: …זה נראה מאוד יפה, ובעצם אוסרים…
ד"ר ענזי: המוסלמים ממשיכים להסתובב עם העמאמה… עם ה…
ורד: עם ה… טורבן כזה, ו…
ד"ר ענזי: כן, הטורבן הזה…
ורד: ומה, ואוסרים עליהם בכלל כיסוי ראש…
ד"ר ענזי: לא.
ורד: או שמותר אא… כיפה…
ד"ר ענזי: כיסוי ראש פשוט.
ורד: מה שאנחנו קוראים היום "כיפה בוכרית", ה…
ד"ר ענזי: משהו דומה לזה, כן, יש כל מיני… כן, אבל משהו הרבה יותר פשוט, שהוא מסמל את האקט של ההשפלה ואת הורדת…
ורד: "שלא תיראו כמונו"…
ד"ר ענזי: נכון.
ורד: "שלא תיראו בני הארץ", בעצם…
ד"ר ענזי: נכון.
ורד: על-ידי זה שאסור לכם ללבוש את אותם עטרות, מגבעות.
ד"ר ענזי: כן. אבל, כמו שאמרת בצדק, האירוע המשמעותי והגדול ביותר והעונש הקשה ביותר מגיע יותר מאוחר, כאשר האימאם נפטר, ובעצם מוריש צוואה רוחנית לממשיכו, ואומר לו: "אתה חייב לגרש את היהודים מתימן". וזה לוקח איזשהו פרק זמן, אבל לקראת סוף שנות ה-70, 1679, והשנה שלאחר מכן, 1680, האימאם מוציא לפועל גירוש של חלק גדול מיהודי תימן. אנחנו לא יודעים בדיוק האם זה כלל גם את הקצה הצפוני והקצה הדרומי, כנראה שלא.
ורד: מוזע עצמה נמצאת בדרום תימן, נכון?
ד"ר ענזי: נכון, בדרום מערב תימן, אבל חלק גדול מהיהודים הצטוו לצאת לדרך, לנדוד בדרכים, ולהגיע למוזע, ושבזי עצמו - חוזרים אל נשוא הפרק - שבזי עצמו, בשירים שלו, יש לו חלק מהשירים שהם ממש שירים היסטוריים, שהוא כותב, "בשנה הזאת והזאת נגזר עלינו להסיר את העטרות, בשנה הזאת נגזר עלינו לצאת ולנדוד לדרכים" יש, בסוגריים הוא אמר, יש אפילו אגדות שמתארות איך הוא מארגן את הקהילה שלו לנדוד למוזע. הוא אמנם, בניגוד לקהילות המרוחקות יותר, צריך לעבור דרך קצרה, כי מאיפה שהוא גר, למוזע, זה מרחק של יום-יומיים הליכה, אבל קהילות אחרות שמגיעות מצנעא ואולי צפונית לה - עניין של שבועות בדרך.
ורד: וצריך להגיד, אנחנו מדברים על אזור מאוד-מאוד חם.
ד"ר ענזי: נכון.
ורד: לוהט, ממש…
ד"ר ענזי: נכון.
ורד: …מדברי, אנשים סובלים מרעב, מחלות, צמא, מגפות, חיות פרא, זה… כמה, 50 אח… מחצית? זאת אומרת, רוב היהודים לא שורדים את הגלות היחסית קצרה הזאת, אבל… נכון?
ד"ר ענזי: אז, אז נכון שהמקורות המאוחרים מדברים על כך שבין שליש לשלושת רבעי האוכלוסייה היהודית לא שורדים את תלאות הדרך, אנחנו לא יודעים בדיוק. ברור ממקורות בני התקופה שמאות ואלפים מתו, גם אנחנו רואים יותר מאוחר, אם עושים ניתוחים דמוגרפיים, רואים שהקהילה לא גדֵלה לאורך הזמן, אז אני לא יודע להגיד לך אם המספרים שאומרים במאה ה-19 או ה-20, האחוזים שמדברים על 50 אחוז, ואפילו ראיתי 75 אחוז, הם משקפים את המציאות ההיסטורית, אבל בוודאי אלפים מתו ברעב, במדבר, בחום. אנחנו מדברים על חום של 50 מעלות ומעלה, כן? לא מדובר כאן על…
ורד: בלי מים.
ד"ר ענזי: בלי מים, בלי אוכל. זה באמת אתגר לשרידות של הקהילה. אבל צריך קצת להכניס את הדברים לקונטקסט ההיסטורי, ולהבין [פאוזה] מה המטרה של העונש הזה. כי בואו נזכור, המוסלמים מרגישים שיש כאן איום, יש כאן מרד, הם צריכים לעצור אותו, הם צריכים להעניש אותם, אבל הבחירה שלהם בעונש כל-כך חמור, בגירוש, שזה דבר די נדיר בהיסטוריה המוסלמית, אין לנו הרבה מקרים כאלו.
ורד: כי אנחנו מכירים את זה יותר - גירוש ספרד…
ד"ר ענזי: נכון.
ורד: …ופורטוגל ופרובנס. פחות…
ד"ר ענזי: אירופה. אירופה.
ורד: כן, אירופה.
ד"ר ענזי: אנחנו פחות מכירים את זה, זה מקרים מאוד נדירים, שאנחנו מכירים ב… תחת שלטון האסלאם, גירושים. וכאן צריך להכניס לקונטקסט הפוליטי והתרבותי שני דברים: אחד, תימן היא חלק מחצי-האי ערב. מצפון לה, מה שהיום אנחנו קוראים ערב הסעודית, סעודיה, האזור המקודש לאסלאם, הערים הקדושות.
ורד: הכי מקודש, כן.
ד"ר ענזי: הכי מקודש.
ורד: כן.
ד"ר ענזי: מכה ומדינה. באזורים הללו של חג'אז, לפי ההלכה המוסלמית, כבר מקדמת דנא, אסור לנוצרים ויהודים לחיות. כלומר, יהודים ונוצרים ד'ימים, יכולים לחיות תחת שלטון האסלאם בכל מקום, למעט האזור המקודש לאסלאם, בחג'אז. אבל יש דיון הלכתי, האם תימן היא מקודשת כמו חג'אז. וכאשר במאה ה-17, הפולמוס ההלכתי הוא בעיצומו, בין אלו שאומרים, "לא, תימן זה לא חלק מחג'אז ולכן יהודים יכולים לחיות פה", לבין אלו שמתנגדים בתוך העולם ה… בתוך החכמים המוסלמים, ואומרים, "לא, לא, לא, תימן זה גם מקום קדוש, היהודים לא יכולים לחיות פה", פתאום נופלת עליהם הפרשייה הזאתי של התנועה השבתאית, שני הדברים מצטרפים יחד, והאימאם מכריע לטובת המחמירים - תימן היא קדושה, ולכן ליהודים אין מה ל…
ורד: הכי רחוק.
ד"ר ענזי: הכי רחוק.
ורד: רגע, זה הסיבה שאין יהודים בערב הסעודית?
ד"ר ענזי: נכון.
ורד: אנחנו לפחות לא יודעים בכלל, נכון? על קהילה יהודית בסעודיה.
ד"ר ענזי: כן, כן. יש לנו עדויות בתקופות המאוחרות, המודרניות - כמה יהודים בודדים שחיים בעיר הנמל ג'דה, אבל לא מעבר לכך.
ורד: כן, שזה מאוד רחוק.
ד"ר ענזי: כן, כן. אז אם כן, יש כאן שילוב שבין התפיסה של המוסלמים את הסיפור כמרד וחציית הקו בין יהודים למוסלמים, לבין הדיון ההלכתי על מקומם של היהודים, לבין העובדה שבה פתחנו, שאנחנו מדברים על שלב מעבר משלטון עות'מאני לשלטון תימני אימאמי. ותמיד המיעוט בשלבי המעבר…
ורד: כן.
ד"ר ענזי: …נתפס כמשתף פעולה עם הצד השני, והתימנים המוסלמים, השיעים הזיידים, תופסים את היהודים כמי שאולי עדיין משתפים פעולה עם העות'מאנים. נזכיר…
ורד: כן.
ד"ר ענזי: ה… שבתאי צבי, מאיפה הוא מגיע? הוא מגיע מאיזמיר, ממרכז האימפריה העות'מאנית.
ורד: כן.
ד"ר ענזי: כלומר, בשביל האימאם התימני, הוא שומע שיש איזה יהודי, ויש מקורות שאגב אומרים שהוא שר צבא, שר צבא, כלומר, מפקד בכיר בצבא העות'מאני, הוא יהודי, והוא מארגן… ככה אני… ככה…
ורד: ככה הם תופסים את זה.
ד"ר ענזי: ככה הם תופסים את זה.
ורד: כן.
ד"ר ענזי: הוא מארגן גדודים יהודים להילחם אולי עבור העות'מאנים. אומרים התימנים המקומיים, האימאם אומר: "הם עוד רגע יפתחו את השערים והעות'מאנים ישתלטו מחדש על תימן, אני לא יכול לאפשר את זה". אז החיבור של כל הדברים האלה, הפוליטי, האידיאולוגי, ההלכתי, מוביל כך שהתוצאה היא החלטה על גירוש מתימן. בפועל, לא הצליחו לגרש אותם מחוץ לתימן, ולכן הם נתקעו באיזה סוג של מחנה פליטים או מחנה מעבר מוזע, אבל זה כשלעצמו היה מספיק קשה ומסוכן, כך שאלפים מתו. אבל התוכנית הגדולה הייתה להוציא אותם מחוץ לתימן, להעביר אותם למקום אחר, או לאפריקה או להודו.
ורד: כן, אבל אני מבינה שהסיבה שהגירוש מבוטל יחסית די מהר, אחרי פחות משנתיים, היא בין השאר, כי חסרים הרבה בעלי מקצוע מיומנים בתימן, ש… מקצועות שהיו ייחודיים ליהודים.
ד"ר ענזי: נכון.
ורד: זאת אומרת, ביטול הגזרות בעצם נובע מסיבות כלכליות, לא אידיאולוגיות או הלכתיות…
ד"ר ענזי: גם מסיבות כלכליות, כי אי-אפשר להסתדר בלי היהודים, כן? "שוק בלי יהודים, זה כמו אוכל בלי מלח", אומר הפתגם. אתה, אתה, אתה חייב את היהודים. לצד זה, צריך גם לומר שהאימאם שהטיל את הגזרה וביצע אותה, הלך לעולמו. אז, היהודים זוכים, כנראה, בזכות הדבר הזה וחוזרים.
[מוזיקת רקע מתחילה]
ורד: וככל הנראה, בתקופה המאוד קשה הזאת, הוא כותב את אחד השירים הכי ידועים ויפים שלו, "אם ננעלו", "אם ננעלו דלתי נדיבים, דלתי מרום לא ננעלו", זאת אומרת, גם בתקופות של סבל ומצוקה, כשאין לך סיוע ממי שיכול לעזור לך, אל תאבד את התקווה, תמשיך להתפלל. ואנחנו נשמע את הביצוע היפהפה של עפרה חזה.
[קטע מ"אם ננעלו", בביצוע עפרה חזה]
"אִם נִנְעֲלוּ דַּלְתֵי נְדִיבִים דַּלְתֵּי מָרוֹם לֹא נִנְעֲלוּ
אֵל חַי
אֵל חַי…"
[השיר ממשיך להישמע ברקע]
ד"ר ענזי: אני חושב שמה שיפה אצל שבזי, וזה גם מה שהעניק לו את היוקרה וגם את הפופולריות, זה העובדה שהוא הצליח בשירים שלו לשלב בין אמירות מאוד עמוקות שמבוססות על תורת הסוד ועל המקרא וכולי וכולי, עם פנייה אל האיש הרגיל, שלמשל, כמו ששמענו בשיר, נכון? הוא מתדפק.
ורד: הוא סובל, הוא במצוקה, כן.
ד"ר ענזי: הוא במצוקה אישית. האדם, אותו יהודי שכל השבוע הסתובב וחיפש פרנסה, ולא מצא כלום, והוא דפק בדלת על הבית של מישהו, והוא לא פתח לו את הדלת ולא שילם לו, והוא בקושי הצליח להביא איזה שני שקלים וחצי הביתה לשבת והוא בשבת אחרי צהריים כל-כך עצוב, שאין לו אוכל, ואז הוא שר את השיר של שבזי, והוא מרגיש שהוא לא לבד, שמישהו שומע אותו, יש לו את האל לפנות אליו, יש מישהו שמביע יותר טוב מכל אחד את הרגשות, גם האינדיבידואלים, וגם את הכמיהה הגדולה לגאולה, לתיקון, לשיבה לציון, ולכן היכולת שלו לדבר לכל אחד ולהגיד דברים כל-כך עמוקים, אני חושב שזה מה שהקנה לשבזי את הפופולריות ואת העוצמה שמלווה אותו עד היום.
ורד: בפרט שזמרים מדהימים גם מבצעים את זה, אז בכלל.
ד"ר ענזי: נכון, נכון, כן.
ורד: שנת הפטירה של שלום שבזי לא לגמרי ידועה, רוב החוקרים מצביעים על שנת 1680, משמע שהוא נפטר בגיל 61, שזה הגיוני מבחינת תוחלת החיים אז, אבל יש כאלה שאומרים שהוא נפטר מעט אחרי, אולי ב-1682, אולי מעט אחר-כך, והסיבה שלא יודעים את תאריך פטירתו המדויק היא שבעצם מאז סוף גלות מוזע הוא לא כותב יותר, נכון?
ד"ר ענזי: נכון, נכון.
ורד: זאת אומרת, אנחנו לא, לא שומעים עליו יותר, וגם סביב הקבר שלו בעיר תעז, שהפך להיות מוקד עלייה לרגל, אגב, לא רק של יהודים, גם של מוסלמים, יש הרבה סיפורים. אז מה אנחנו כן יודעים על התקופה הזאתי, שבעצם אנחנו לא שומעים יותר? מ-1680, אין שירים, אין עדויות, אין כתבים שלו.
ד"ר ענזי: האיש כנראה נפטר זמן קצר לאחר מכן. אנחנו לא שומעים עליו יותר. עשור לאחר מכן כבר את מתחילה לראות, בשנות ה-90 של המאה ה-17, את מתחילה לראות בכתבי-היד שכתוב, "מורי סאלם שבזי, זכרונו לברכה". כלומר, זה ברור שהוא כבר לא, שהוא כבר לא בחיים. אבל…
ורד: שזה, אגב, עונה למי ש… כי יש כאלה שאומרים שהוא חי 100 שנים, שזה קצת… כן…
ד"ר ענזי: נכון, נכון, שהוא כבר חי עד למאה ה-18…
ורד: כן.
ד"ר ענזי: אבל זה חלק מאותם אגדות יפות, שכן, חלק מ… הוא איש בעל ניסים, אז הוא גם חי הרבה שנים.
ורד: כן.
ד"ר ענזי: כן? אבל מה שמעניין זה שדווקא לאחר פטירתו, במאה ה-18, זו תקופה של עוצמה. כמעט הייתי אומר תור הזהב של היהודים בתימן. הם מאוד מקורבים לשלטון. הם זוכים לעוצמה כלכלית, וכמובן זה מוביל גם לפריחה תרבותית וכדומה, נכתבים לא מעט מהספ… נכתבת לא מעט מהספרות התימנית, ההלכתית, הפרשנית וכדומה, הקהילה גדלה, יש יהודים שמתיישבים במקומות אחרים, כמו מצרים והודו וכן הלאה, וזה גם שוב קשור לפריחה ולעוצמה הפוליטית של השלטון התימני המקומי.
ורד: אז שנייה רגע, לפני שאנחנו, ככה, נועלים את התקופה של יהדות תימן בתימן, כי רובה המוחלט כמובן עולה לארץ, אני רוצה כן לדבר רגע על ה… על סיפורי הניסים והאגדות שמיוחסים לו, כאלה שעוסקים בריפוי חולים והוצאת מים מבאר יבשה, וכל מיני ניסים שקרו לו, כמו נס הקפיצה, שהזכרנו בתחילת הפרק, שכל ערב שבת הוא היה קופץ למקום אחר בארץ ישראל וחוזר לביתו במוצאי שבת, ויש גם כמה אגדות לא כל-כך סימפטיות, שקשורות לילדים שלו. באחת מסופר שאחרי שהבן שלו משוויץ, אפשר לומר, לפני כמה יהודים שהוא בקיא בתורת הקבלה והופך את הנרגילות שלהם לנחשים, שבזי הורג אותו, כעונש על הפרת הסוד, ויש גם אגדה על הבת שלו, שבן השליט המוסלמי מתעקש להתחתן איתה בשל יופיה יוצא הדופן, המרהיב, ואחרי ששבזי לא מצליח לשנות את רוע הגזרה, את ההחלטה שלו, הוא מלביש אותה בתכריכים, ומתחת למלבוש החתונה, רגע לפני שהיא נכנסת לבית האימאם, היא נופלת ומתה. השאלה, אם כל הסיפורים הקשים האלה, או חלקם… טוב, תגיד, אתה, לא פוגעים בדמות שלו, של שבזי בעיני יהודי תימן?
ד"ר ענזי: אני לא חושב. אני חושב שהסיפורים האלה מנסים לומר משהו על אדם גדול, בעל יכולות מוכחות, יוצאות דופן בעוצמה האינטלקטואלית, ביכולת גם… היכולת שלו גם המאגית וכדומה.
ורד: וגם לס… וגם ה… לא דיברנו בכלל על הצד הפוליטי כמנהיג, היכולת שלו לסחוף אחריו המוני יהודים באיזשהו כושר, באמת, מנהיגותי…
ד"ר ענזי: נכון.
ורד: כריזמטי מאוד.
ד"ר ענזי: נכון, נכון. יחד עם ההבנה שהאיש החריג המיוחד הזה, הוא, [פאוזה] הייתה לו את היכולת לחצות את הגבולות ולהישאר בחיים. ליסוע לארץ ישראל, להיות שם, ולחזור במוצאי שבת. להתרועע עם המוסלמים, לשמוע את שירתם, ולשלב מוטיבים מהשירה שנקראת "שירת חומַייני" - שירה מוסלמית תימנית עסיסית בשירתו, ולשמור על הקדושה. ללכת ולהעמיק בתורת המאגיה והסוד, ללכת לעולמות העליונים ולחזור חזרה. לא כל אחד מסוגל, וצריך כאן להיזהר. ואולי הסיפורים מנסים לומר לנו משהו על כך שזה שאיפה נשגבת, אבל לא כל אחד ראוי וזכאי לכך ומסוגל לכך. כלומר, הבת שלו או הבן שלו, כל כמה שהם קרובים, ולפחות על אחד הבנים אנחנו יודעים שהוא כתב שירה בעצמו וכתב חיבורים וכדומה, כל כמה שהם ראויים, הם לא במדרגה של אבא. תחשבי, מאה שנה אחרי זה, יש איזה יהודי שמנסה לטפס לעולמות עליונים, יש לנו תיאורים כאלה, יותר מאוחרים.
ורד: אתה אומר, בעונשים האלה יש… באגדות על מה שהוא עשה לילדים שלו יש גם איזשהו מסר. במקרה של ה… שהוא הורג את הבן שלו, על זה שהוא התעסק יותר מדי בענייני קבלה, "אל תנסו את זה, אל תעשו את זה".
ד"ר ענזי: כן. בענייני הסוד והמאגיה…
ורד: או ב… ובמקרה של הבת שלו, זה באופן הכי פשוט: לא! אסור להתחתן עם מוסלמי.
ד"ר ענזי: נכון.
ורד: יהודיה לא יכולה להתחתן עם מוסלמי, גם אם זה אומר שאני צריך להרוג את הבת שלי.
ד"ר ענזי: נכון.
ורד: זה בעצם המסר.
ד"ר ענזי: כן, וזה מסר שעובר לקהילה, כי יש לנו תיאורים יותר מאוחרים, כל מיני יהודים שיש להם כל מיני חלומות וניסיונות, זה יכול להיות דבר מדהים, זה יכול להיות דבר מסוכן, אתה חוצה את הגבול בין ההיגיון לשיגעון, בין העולם הזה לעולם הבא, בין יהודים למוסלמים. אז שבזי היה היוצא דופן שיכול לחצות ולחזור בשלום. רוב האנשים לא יכולים. רוב האנשים חיים בעולם הזה, שבו שבזי הוא המודל, הוא השאיפה, הוא החלום הגדול, אבל צריך גם להיזהר, לא כולנו שבזי.
ורד: כן. אז אנחנו לקראת סיום, וכאמור בחרנו להתמקד בפרק הזה רק במאה אחת מתוך אלפי שנות קהילת יהדות תימן. אמרנו, המאה ה-17, שבמהלכה נולד, יצר, כתב, הנהיג שלום שבזי את היהודים שם, אז התחלת קודם להגיד מה קורה איתם, ככה אחרי מותו, מגירוש מוזע עד העלייה שלהם כאן, לארץ ישראל, אגב, זה בדיוק 200 שנה. יהודים בעצם מתחילים להגיע ממש… עוד לפני אפילו העלייה הראשונה, כבר בשנת 1881, נכון?
ד"ר ענזי: נכון.
ורד: מתחילים להגיע לארץ ישראל.
ד"ר ענזי: נכון.
ורד: אחר-כך היה עוד גל עלייה ב-1905, בעצם כל הזמן הגיעו גלי עלייה מתימן. איך זה שדווקא הם היו הראשונים שהגיעו לכאן?
ד"ר ענזי: אז באמת, היהודים מתימן, הראשונים שמגיעים עוד לפני העלייה הראשונה ועליית הביל"ויים, הם הראשונים שמגיעים כקבוצה. זה קשור גם לשינויים הפוליטיים, לעובדה שהאימפריה העות'מאנית חוזרת לשלוט בתימן וכעת ארץ ישראל ותימן תחת שלטון אחד.
ורד: אה, נכון, הם בעצם לא צריכים סרטיפיקטים, רישיונות עלייה…
ד"ר ענזי: נכון, נכון.
ורד: …זה הכל בתוך אותה אימפריה. אוקיי.
ד"ר ענזי: אתה פשוט נוסע, אתה לא צריך אישור.
ורד: כן.
ד"ר ענזי: יהודי שבא מאירופה צריך לקבל אישור מיוחד, כן?
ורד: נכון.
ד"ר ענזי: היהודים מתימן, אין להם בעיה. המצב הכלכלי בתימן לא שפיר, לא… היו כל מיני תקוות שהעות'מאנים ישפרו את המצב הפוליטי והכלכלי, זה לא קרה. יהודים התאכזבו, יש להם אופציות אחרות, הם עוברים. בד בבד, אנחנו כל הזמן… [פאוזה] אותם יהודים כל הזמן מתפללים לשוב לציון. הם אומרים שלוש פעמים בתפילה לשוב לציון. הם שרים כל שבת את השירים של שבזי, שכל הזמן מדבר על הגאולה ועל ה… כן? ההתקרבות אל האל, התקרבות אל השכינה. איפה יותר מתאים מלעשות זאת, מאשר בארץ ישראל? כלומר, גם המורשת של שבזי, ושל השאיפה לשוב לציון, גם המצב הפוליטי והכלכלי, כל אלו מובילים לכך שהיהודים התימנים הראשונים ששבים לציון בקבוצות, וצריך גם לומר, לא רק זה, הם גם ערב הקמת מדינת ישראל, כלומר 1947, הם הקבוצה שהאחוז הגדול ביותר, אחוז, לא מספרים מוחלטים, האחוז הגדול ביותר מבניה, חיים מחוץ למולדת תימן - בציון, בארץ ישראל.
ורד: יפה. תשמע, זו הייתה טעימה מאוד קטנה, מתוך ההיסטוריה הארוכה והמפוארת של יהודי תימן בכלל, וגדול המשוררים שלה, רבי שלום שבזי, שהוא גם בלי ספק אחד מגדולי המשוררים היהודים בכלל. לא בכדי, הפך שבזי לדמות מיתית, אדם שהצליח לסחוף אחריו עשרות אלפי אנשים ולהיות מפורסם ונערץ עוד בחייו. צריך להגיד ששבזי הוא אחד האנשים הכי מונצחים בארץ, החל משכונת שבזי בתל אביב ורחובות רבים שנקראים על שמו, ובתי כנסת כמובן, ואולי הזיכרון הכי חשוב ממנו, אלו עשרות השירים שלו, שהולחנו והפכו לפופולריים ואהובים מאוד, וזו גם ההזדמנות לציין, למי שמתעניינים בנושא, שבאתר "כתיב" של הספרייה הלאומית אפשר לראות שפע של ספרים וכתבי-יד יהודים תימנים, יש אפילו כמה אוטוגרפים של שלום שבזי עצמו. היה לו, אגב, כתב-יד מאוד יפה…
ד"ר ענזי: נכון, נכון.
ורד: …שווה להיכנס ולראות בעיניים את כתב-היד שלו.
אני מאוד, מאוד מודה לך, דוקטור מנשה ענזי, על השיחה המעניינת והחשובה הזאת, וככה, הוספת לנו עוד לבנה בדרך ההנצחה של שבזי.
ד"ר ענזי: היה לי לעונג, תודה רבה.
ורד: אני ורד ליון ירושלמי, ואנחנו נפרדים [השיר מתחיל להתנגן ברקע] על רקע עוד אחד מהשירים היפים שכתב רבי שלום שבזי, "אהבת רעיה, רצוני".
אני מבקשת להודות לעורכת, נועה קרישה שחם, ול-All-In, הבית של הפודקאסטים. אנחנו בעונה הזאת גם מצולמים ועולים ליוטיוב, ואתם כמובן יכולים להמשיך ולשמוע אותנו בכל פלטפורמות הפודקאסטים, ספוטיפיי ואפל, בבלוג "הספרנים" של הספרייה הלאומית, יש לנו גם קבוצת וואטסאפ חדשה שיש אליה קישור מתחת לפרק.
נשמח מאוד אם תדרגו אותנו, זה עוזר לנו להגיע למאזינים נוספים.
להתראות.
[קטע מ"אהבת רעיה רצוני", בביצוע זוהר ארגוב]
"אַהֲבַת רַעְיָה רְצוֹנִי
מַחְמַד נַפְשִׁי וְלִבִּי
אַהֲבַת רַעְיָה רְצוֹנִי
מַחְמַד נַפְשִׁי וְלִבִּי
אֶשְׁאָלָה צוֹּרִי וְקוֹנִי
יִשְׁלְחָה מַרְפֵּא לְעָצְבִּי
אֶשְׁאָלָה צוֹּרִי וְקוֹנִי
יִשְׁלְחָה מַרְפֵּא לְעָצְבִּי
אֵלְכָה דֶּרֶךְ מְסִלָּה
בֵּין שְׂרִידֵי הַקְּהִלָּה…"
לעוד פרקים של הפודקאסט לחצו על שם הפודקאסט למטה
Comments