top of page

המובן מאליו - הבננה: הפרי האלוהי

הבננה היא הפרי המופלא ביותר בעולם. עדת המפתח הצהובה במאבק בין תורת האבולוציה לתכנון התבוני, הפילה ממשלות ושינתה תפיסות עולם, ולמרות הכל, היא תעבור מן העולם.

 

היי, אני דורון פישלר, ואתם מאזינים ל"מובן מאליו".

יש שאלות שכל אחד שואל בשלב כלשהו. מה משמעות החיים? האם יש חייזרים? האם יהיה שלום? מאיפה לעזאזל מגיעות הנמלים כל הזמן למטבח? ולשאלות האלה הרבה אנשים מנסים לתת תשובות. אבל יש גם את השאלות שאף אחד לא שואל בדרך כלל. דברים שאנחנו פשוט רגילים אליהם, הם תמיד שם, הם נראים כמובן מאליו, ואולי אף פעם לא עלה בדעתכם לשאול למה הם כמו שהם. קחו למשל את הבננה.

חשבתם פעם על בננה? בדרך כלל אנשים אוכלים את הבננות, הם לא חושבים עליהם הרבה, בגלל שמה כבר יש לדבר על בננה? זאת בננה. זה מובן מאליו. אבל שום דבר לא באמת מובן מאליו.

אם אתם רק עוצרים לרגע וחושבים על בננה, הבננה היא דבר מדהים. אני במשך הרבה זמן סיפרתי לכולם שבננה היא הוכחה לקיומו של אלוהים. ואני לא אומר את זה סתם. אני לא הייתי אומר את זה על כל דבר. אני לא הייתי אומר את זה על תות או על תפוח או על פג'ויה. בננה. ספציפית. מובילה ישר לאלוהים. ואני אסביר לכם למה.

את הטעם של הבננה, אני לא מעריץ כל כך גדול שלו, היא בסדר, הבננה. הייתי מדרג אותה נגיד... שבע בסולם של מאחד עד עשר, כשעשר זה תפוז טוב, ככה טרי חמצמץ כמו שצריך, ואחד זה גויאבה. ברצינות, מי אוכל גויאבות? זה דוחה.

מה שמדהים בבננה זה לא הטעם שלה, זה האריזה שלה. האריזה שבה מגיעה הבננה זה האריזה הכי טובה שאני מכיר, מכל הפירות ובעצם גם מכל מוצר מזון אחר. תחשבו על זה. קודם כל, אתם מגיעים לסופר, אתם רוצים לקחת חמישה-שישה מאיזשהו פרי, אז בדרך כלל אתם צריכים סל או עגלה או משהו כזה, בגלל שאתם לא יכולים לסחוב את כל התפוזים האלה ביד. עם בננות אין בעיה כזאת, בגלל שבננה מגיעה בsix pack, באשכול, כל הבננות מחוברות עם ידית נוחה לאחיזה, ואם אתם רוצים מנה אישית, אין שום בעיה, אתם פשוט תולשים לכם, יש לכם מנה ליחיד. עכשיו השאלה היא האם אתם בכלל רוצים לאכול את הבננה, כלומר האם היא טרייה. הבעיה של הטריות זה דבר שנכון להרבה מוצרי מזון, בדרך כלל אתם פשוט צריכים לחפש את התאריך. אם אתם קונים קרטון חלב, אז מתחיל משחק "חפש את המטמון". איפה הדפיסו את התאריך עליו. זה למעלה? זה למטה? זה מהצד? איפה שמו את זה? וגם אחרי שאתם מוצאים את התאריך הזה, תאריך תפוגה, אתם לא יודעים אם זה באמת אומר משהו. יכול להיות לחלב תאריך נהדר, אבל אם במקרה מישהו השאיר אותו יומיים מחוץ למקרר, התאריך הזה לא אומר שום דבר, ועדיין יהיה לא טעים.

לבננה לעומת זאת, יש קוד צבעים ברור, שאומר לכם האם היא טעימה או לא. אתם לא צריכים אפילו להתקרב לבננה כדי לדעת אם היא טרייה או לא. אתם יכולים לראות מרחוק. ירוק – לא טעים. צהוב – טעים. שחור – בההה. אחר כך יש את העניין של קילוף. גם כאן זה נקודה שהיא בעייתית בכמה פירות אחרים. אבטיח למשל הוא מאוד טעים אבל אי אפשר לקלף אותו עם הידיים. אתם צריכים לקחת איזשהו סכין, זה סיפור לקלף אבטיח. תפוז, אפשר אמנם לקלף עם האצבעות, אבל זה אם לא אכפת לכם לחטוף שפריץ של חומצה לתוך העין. זה פרי עם הגנה עצמית. זה פרי שתוקף אותך כשאתה מנסה לקלף אותו. בננה לעומת זאת, מגיעה עם פותחן בילט-אין. יש לה מנגנון לפתיחה קלה. אתם פשוט מכופפים את זה ומושכים, זה הכל. כל ילד יכול לעשות את זה. ואז אפשר להחזיק את זה ביד בנוחות, אפשר להחזיק בקליפה בלי ללכלך, זה בדיוק בגודל הנכון להחזיק ביד, זה בגודל נכון לאכול, זה נורא נורא נוח. הייתי נורא נורא שמח אם יותר דברים בחיים היו מגיעים באריזות כמו בננה. העגבניות, חמאה, המבורגר, אם כולם היו מגיעים בתוך אריזה של בננה, זה היה יכול להיות נורא נורא נוח. וזה נוח לבני אדם, זה לאו דווקא נוח לחיות אחרות. כשפיל אוכל בננה, הוא לא מקלף אותה, לכן לא אכפת לו שקל לקלף אותה, אבל זה מאוד מאוד נוח ליצורים שיש להם שתי ידיים, עם אצבעות בגודל שלנו. כאילו הבננה נוצרה במיוחד בשבילנו.

עכשיו, כל זה מאוד מרשים, אבל זה עדיין לא מוכיח שיש אלוהים. יש המון דברים מאוד מרשימים ומאוד יפים בטבע. טיגריסים, קשת בענן, נורבגיה, ראיין גוסלינג. אני לא הולך להגיד שכל אחד מהם מוכיח את קיומו של אלוהים. אבל הבננה... היא משהו אחר. כי חוץ מכל מה שהזכרתי עד עכשיו, כל התכונות הנהדרות של הבננה, יש לה עוד תכונה אחת שהופכת אותה לדבר באמת יוצא דופן.

והתכונה הזאת היא... משהו שאני אדבר עליו עוד מעט, אבל בינתיים חכו שנייה, אני רוצה לדבר על משהו אחר.

יש שתי גישות להסתכל על הטבע. הגישה הראשונה זה הגישה המדעית, אבולוציה. שאומרת שדברים לא נוצרו, אלא דברים התפתחו. ברירה טבעית, המתאים ביותר שורד, מי שלא מתאים נכחד. הגישה השנייה היא מה שנקרא תכנון תבוני. תכנון תבוני אומר שמישהו, ואני לא אזכיר שמות, אבל מישהו ישב ותכנן את הכל. הוא בנה את הכל כדי שיהיה בדיוק כמו שהוא עכשיו. כלומר, תכנון תבוני זה דרך יפה להגיד "אלוהים עשה את זה". והוא עשה את זה בשבילנו. בשביל בני האדם.

לעומת זאת, אבולוציה אומרת ששום דבר לא נוצר בשבילנו. כולם אגואיסטים. כל פרי או צמח או חיה, כל מין דואג רק לעצמו. כל אחד מהם מנסה לעשות שני דברים. הראשון זה לשרוד, השני זה להתרבות. וכל תכונה של כל מין אפשר להסביר בניסיון לעשות אחד משני הדברים האלה.

קחו למשל פרי אחר לרגע, קלמנטינה. קלמנטינה תלויה לה על העץ, כתומה ויפה, ואז מגיעה איזו חיה, נגיד פיל, שולף חדק, אוכל את הקלמנטינה, והולך לעסוק בענייניו. להתחבא מאחורי מחט, לשבת עם שלושה חברים בפולקסווגן, מה שפילים עושים. בינתיים הגרעינים של הקלמנטינה עוברים דרך הפיל, עד שמגיעים לצד השני של הפיל, ואז הם עוזבים את הפיל. ובמקום שאליו הם הגיעו יכול לצמוח עץ קלמנטינות חדש.

וככה הקלמנטינה השיגה את המטרה שלה. היא הצליחה להתרבות. זה שלפיל היה טעים, זה לא אכפת לקלמנטינה. לקלמנטינה אכפת רק מעצמה. ובצורה כזאת אפשר להסביר המון דברים. יש הרבה מאוד דברים מאוד יפים ותכונות יפות של הרבה דברים שאפשר להסביר בעזרת האבולוציה, אבל... הבננה.

האבולוציה לא יכולה להסביר את הבננה. זה משום שעם כל מה שאמרתי קודם, כמה שהבננה היא פרי גאוני, כמה שהאריזה שלה מצוינת, כמה שהיא מתאימה לנו, לבננה לא יוצא מכל זה שום דבר. כי לבננה אין גרעינים.

אם פיל או איש אוכלים בננה, הבננה לא מרוויחה מזה שום דבר. אז כל המאמץ הזה, כל הפרסום הזה, בשביל מה זה היה טוב? מבחינת אבולוציה בננה היא פרי אידיוטי. זה פרי שלא עושה את מה שהוא צריך לעשות. הוא לא מנסה להתרבות. אז בשביל מה זה טוב בכלל? כאילו את כל זה הוא עושה רק בשבילנו? האבולוציה לא יכולה להסביר את הבננה. ומכיוון שאבולוציה לא יכולה, נשארה האפשרות השנייה. האפשרות השנייה היא תכנון תבוני. כלומר, יש בננה? יש אלוהים!

[הקלטה של קריאות 'הללויה']

רגע. כל מה שאמרתי עכשיו היה נכון, הבננה היא תוצר כל כך מופלא של הטבע, שהיא חייבת להיות תכנון תבוני, אם רק הבננה הייתה באמת תוצר של הטבע. היא לא.

יש בטבע בננות, אבל הן לא נראות כמו הבננות שאנחנו מכירים. אם הייתם רואים בננת בר, לא הייתם מזהים אותה בתור בננה. בננות בר זה פרי שהוא הרבה יותר קצר, הוא יותר עבה, הוא מלא בגרעינים, גרעינים גדולים, והוא מגעיל. אף אחד לא רוצה לאכול את זה. אבל... קורה לפעמים בטבע ששני זנים של צמח נפגשים, ואז אמא בננה ואבא בננה מאוד אוהבים אחד את השני, ונולד להם בן, שנושא את המטען הגנטי של שניהם. ולפעמים קורה שזה יהיה זן חדש ומשופר ומוצלח של בננה, שיהיה יותר טוב בלשרוד ולהתרבות, וככה הוא יהפוך להיות הזן הדומיננטי. אבל לפעמים גם קורה, בעיקר אם אבא בננה ואמא בננה הם בני דודים, שיוצא להם בן... פחות מוצלח. אז בנקודה כלשהי באמת שני זנים של בננת בר יצרו ביחד זן חדש של בננה שהיה... דפוק. אפילו לא היו לו גרעינים. הוא לא היה יכול להתרבות.

אבל מתישהו לפני הרבה זמן, אנחנו לא יודעים בדיוק מתי, אבל זה היה מתישהו לפני לפחות 6000 שנה, באיזור אינדונזיה, בני אדם מצאו עץ בננות מוטנטי כזה, וגילו שזה טעים. וזה נוח. והם רוצים עוד כאלה. מה עושים? אי אפשר לזרוע בננות כאלה, בגלל ששוב, אין להם זרעים בכלל. מה שאפשר לעשות זה לייחר אותו. כלומר לחתוך נצר של הצמח ולשתול אותו במקום אחר, ואז הנצר הזה מגדל שורשים והופך לעץ שלם בפני עצמו, שהוא תאום גנטי של עץ הבננות המקורי, וככה אפשר ליצור מטע שלם של הבננה המוטנטית הזאת. וככה הם הפיצו את הבננה עוד ועוד, היא הגיעה מדרום-מזרח אסיה לאפריקה, אבל את כל זה בני האדם עשו. בננה לא יכולה להתרבות לבד. היא צריכה את בני האדם שייחרו אותה. הבננה בעצם היא סוג של השבחה גנטית. זה כמו אבטיח בלי גרעינים. אם הייתם בשנות השמונים, אז אולי אתם זוכרים את ההתרגשות הגדולה של "וואו, איזה המצאה חדשה וכיפית, אבטיח בלי גרעינים". כן, גם בננה בלי גרעינים זה השבחה גנטית, בדיוק כמו אבטיח בלי גרעינים, זה לא דבר שקיים לבד.

בכל סרט מצוייר שמתרחש בג'ונגל אתם תמיד רואים את הקופים קופצים וקוטפים בננות מעצי הבננות ואוכלים המון בננות – שקר מוחלט. זה לא קורה. קופים בג'ונגל לא אוכלים בננות. מכיוון שאין בננות בג'ונגל. בננות הולכות רק לאן שבני האדם מביאים אותם. אז האם הבננה היא הוכחה לקיומו של תכנון תבוני? כן. כן, לגמרי, כן. זה לא דבר שקרה לבד, זה לא דבר שקרה באופן טבעי, זה דבר שתוכנן, שהונדס, אבל מי שתכנן לא היה אלוהים. אלה היינו אנחנו.

אבל כאן הסיפור לא נגמר. משום שמתברר שאחרי שהמצאנו את הבננה, הבננה השתלטה עלינו. בננה גרמה להרג, בננה הפילה ממשלות. במשך אלפי שנים בננות גדלו באסיה ובאפריקה, אבל באמריקה לא היו בננות בכלל. רוב הבננות היום מגיעות מאמריקה הלטינית, הם עולות חדשות לשם. בארצות הברית עד שנת 1876 אנשים לא ידעו מה זה בננה. אבל אז מה שקרה זה שכמה חברות אמריקאיות החליטו לכבוש את שוק הפירות באמריקה באמצעות בננות. שתלו מטעים במרכז אמריקה, באמריקה הלטינית, בגואטמלה, בהונדורס, וקוסטה ריקה. שלמרבה הנוחות כל המדינות האלה נשלטו על ידי דיקטטורים, שעם קצת שוחד מצד החברות האלה נתנו להם לעשות מה שהם רוצות לעובדי תעשיית הבננות. והיו ניצולים מחפירים של אנשים, הכל כדי שלאמריקאים יהיו בננות זולות. ואם במקרה היה עולה לשלטון מישהו שיש לו רעיונות אחרים, כמו למשל, שאולי כדאי להתייחס יותר יפה לעובדי תעשיית הבננה, או לשלם להם לפעמים, הם היו מחליפים אותו. זה דבר שקרה יותר מפעם אחת. ב-1910 השליט של הונדורס לא היה מספיק ידידותי לחברות הבננה, ולכן בסיוע של צבא ארצות הברית הם הפילו אותו ושמו במקומו שליט בובה אחר שהיה הרבה יותר ידידותי לאינטרסים של חברות הפירות. הונדורס הפכה לרפובליקת הבננות הראשונה. וזה קרה שוב ושוב ושוב. השיא היה ב-1928 בסיינגה בקולומביה, כשכמה אלפי עובדי תעשיית הבננה איימו לשבות, וזה כמובן דבר שחברות הבננה לא היו יכולות לקבל, ולכן הם ירו בהם. היה טבח שבו לפחות אלף, או אולי אפילו 3000 אנשים נרצחו, וכל זה כדי לשמור על האינטרסים של תעשיית הבננה.

חברות הבננות נאלצו להתמודד עם בעיה אחרת שנבעה מהעובדה שבננה לא יכולה להתרבות לבד, אלא הם כולם שיבוט אחת של השנייה. כל הבננות הם זהות זו לזו. כשכולם זהים, זו בעיה. שוני זה טוב. לא כל עצי התפוחים הם בדיוק אותו דבר, ולא כל הנמרים הם בדיוק אותו דבר, כל אחד מהם הוא קצת שונה, ולכן אם מתגלה איזשהי מחלה, חלק מהעצים או מהחיות ימותו. חלק לא. ואלה שלא, ממשיכים לשרוד ולהתרבות.

אבל מכיוון שבננות הם כולם זהות אחת לשנייה, אם יש איזושהי מחלה שבננה אחת רגישה אליה, כולן יהיו רגישות אליה. ולכן מחלה אחת יכולה לחסל את כל הבננות בעולם בעצם. וזאת לא איזו נבואה אפוקליפטית. זה קרה. הבננות ההן שגידלו בדרום אמריקה היו בננות מזן שנקרא גרו-מישל. יש הרבה זנים של בננה, אבל גרו-מישל זה הסוג שיותר מתאים לגידול, מכיוון שהם עמידות יחסית, אפשר להכניס אותם לארגז ולשלוח אותם מעבר לאוקיינוס למשך שבוע והם לא ירקבו מדי, הם הכי ידידותיות לנושא הזה. אבל בתחילת המאה ה-20 התגלתה מחלה. מחלת פנמה קראו לה, שזה בעצם סוג של פטריה, שהרגה בננות. ומכיוון שכל הבננות הם זהות, אי אפשר היה לעצור אותה. המחלה הזאת התפשטה במהירות על כל מטעי הבננות ובעצם הכחידה, כמעט לחלוטין, את הגרו-מישל. כדי להתמודד עם זה, לחברות הבננות לא הייתה ברירה, הם נאלצו להחליף את הבננה. הם לקחו זן אחר של בננה, שהיה לכל הדעות פחות מוצלח, פחות טעים, ופשוט שתלו אותו במקום הגרו-מישל.

הזן הזה של בננות נקרא בננות קבנדיש, אבל היום אתם מכירים אותו בשם אחר. אתם מכירים אותם בשם בננה. כל הבננות שאתם אוכלים היום הם בננות קבנדיש. הגרו-מישל כמעט נכחדו לחלוטין, אפשר אולי למצוא אותם במקומות בודדים בהוואי או באפריקה. אבל הבננה שאתם אוכלים היום היא בננת קבנדיש, והיא נחשבת לבננה נחותה לעומת הבננות שהיו פעם. אם יש לכם סבתא שטוענת בתוקף שכשהיא הייתה ילדה, לבננות היה טעם אחר, שהם היו טעימות יותר, היא לא סנילית. כלומר, אולי היא כן סנילית, אני לא מכיר אותה, אבל במקרה הזה היא צודקת. זה לא סתם עניין של נוסטלגיה. הבננות של היום הם לא הבננות של פעם. וזה הולך לקרות שוב.

כי לפני כמה שנים קרה דבר מאוד עצוב. הפטריה שלנו חזרה. מחלת פנמה התגלתה שוב, והפעם זה היה בסוג שפוגע גם בבננות קבנדיש. היא כבר השמידה הרבה מטעים באפריקה, היא לא הגיעה עדיין לאמריקה, אבל זה רק עניין של זמן. מומחים לבננות טוענים שזה לא עניין של האם, זה שאלה של מתי המחלה הזאת תגיע לאמריקה ותשמיד את כל מטעי הבננות שם. זאת תהיה אפוקליפסת הבננות השנייה. ומה נעשה אז? נצטרך למצוא פתרון. או ששוב יחליפו לאיזשהו זן שונה של בננות. ושוב הילדים שלנו יצחקו עלינו שאנחנו טוענים שהבננות פעם היו שונות. או שיהנדסו גנטית איזשהו סוג של קבנדיש שעמידה גם במחלה הזאת. אבל אנחנו בטח לא ניתן לבננה למות. כי אנחנו אוהבים בננות.

אז בני האדם המציאו את הבננה, והירבו אותה, ושומרים עליה, ככל האפשר. עכשיו העניין זה שנראה כאילו הבננה עשתה בדרך איזשהו טריק לאבולוציה. אמרתי קודם שמבחינת אבולוציה כל מה שכל מין רוצה זה להפיץ את עצמו, להתרבות, עד כמה שאפשר. ויש הרבה מאוד בננות בעולם היום, למרות שהיא לא יכולה להתרבות לבד. אז אפשר להגיד שזה הצליח לבננה, היא פשוט שינתה גישה באמצע. במקום להיות פרי שמתרבה באופן סטנדרטי, היא הפכה לטפיל. טפילים הם יצורים כמו קרציות, עלוקות, פפארצי, משהו שנצמד לאיזשהו מין אחר, מוצא לעצמו איזשהו פראייר שיעשה בשבילו את מה שהוא לא יכול לעשות לעצמו. הבננות לא יכולות להתרבות לבד, אבל הם מצאו לעצמן פראייר שיעשה את זה בשבילם. הפראיירים של הבננות הם אנחנו.

אנחנו שותלים את הבננה, אנחנו משקים אותה, אנחנו מרבים אותה, אנחנו עושים בשבילה הכל. ומכיוון שיש הרבה יותר בננות בעולם מאשר בני אדם, אפשר להגיד שהן ניצחו. הבננה שולטת בעולם. אנחנו המשרתים שלה.

כל זה לא נכון רק לגבי בננות. הרבה מהפירות האחרים הם לא טבעיים כמו שאולי נדמה לכם. תפוזים הם לא פרי שגדל בר בטבע. תפוז זה סוג של הכלאה של מנדרינה ופומלה. התפוחים שאתם קונים היום, הם לא תפוחים שגדלים סתם. כל תפוח הוא שייך לזן שהושבח גנטית במשך הרבה שנים, כדי שיהיה לו בדיוק את הטעם ובדיוק את הצבע שצריך. כל קערת הפירות שלכם היום מאוד מאוד שונה מאיך שהיא נראתה פעם.

אבל זה לא פודקאסט על פירות. זה פודקאסט על המובן מאליו. זה על הסיפורים המעניינים שמתחבאים מאחורי הרבה דברים שנראים הכי מובנים מאליהם, ובפרקים הבאים אני אדבר בכל פעם על אחד מאותם דברים, ולנסות לתת תשובות לשאלות שאולי אף פעם לא חשבתם לשאול. כי לכל דבר יש סיפור, לכל דבר יש היסטוריה, שום דבר לא מובן מאליו.

זה היה "המובן מאליו". הטכנאי היה אסף רפפורט, המפיקים אייל שינדלר ורום אטיק, שזה נשמע כמו עליית גג של זיכרון של מחשב, אבל זה לא.

עוד פרקים אתם יכולים למצוא ב kan.org.il\podcasts או בכל אפליקציית פודקאסטים שבה אתם משתמשים. עדכונים על פרקים חדשים אתם יכולים למצוא בדף הפייסבוק "דורון פישלר נגד העולם", אני דורון פישלר.

להתראות.

 

לעוד פרקים של הפודקאסט לחצו על שם הפודקאסט למטה

19 views0 comments

Comments


bottom of page