top of page
עתליה יופה

המובן מאליו - הא'-ב' של המקלדת

מי הטמבל שסידר את האותיות במקלדת שלכם, ואיך קרה שהסדר הזה חסר כל הגיון? על QWERTY ועל רמינגטון, למה המקלדת העברית שלכם אינה באמת עברית, ואיך בדיוק הגיעו למקלדת ה-@, ה-# וה-Caps .Lock


 

תאריך עליית הפרק לאוויר: 03/05/2017.

תנסו רגע להיזכר בפעם הראשונה שבה פגשתם מקלדת. מקלדת של מחשב או של מכונת כתיבה, אם אתם ממש זקנים. עכשיו, אתם בטח יודעים להקליד, אתם מקלידים נורא מהר, אתם יודעים איפה כל האותיות נמצאות אפילו בלי להסתכל עליהם, אתם סבבה.

אבל תחשבו איך זה היה בפעמים הראשונות, על הקטע הזה והיה קטע כזה, שבו אתם ישבתם מול המקלדת עם אצבע שלופה וחיפשתם נואשות את האות ב'. איפה פה האות ב'? אני עברתי על שלוש השורות של האותיות כבר שלוש פעמים ולא מצאתי את האות ב'. אני חושב שעבדו עלי, נתנו לי מקלדת מקולקלת, אין פה את האות ב'. האות ב' לא נמצאת כאן. לא יכול להיות שעשר דקות אני עומד כאן ומחפש את ה, אה, הנה היא, פה בפינה. מי הדביל ששם שם את האות ב'? איזה מין מקום זה לשים את האות ב', בין הה' לס'? למה לא לשים אותה במקום ההגיוני שלה, אחרי הא'. יש סדר לאותיות, למה לא להשתמש בו? א' אוהל ב' זה בית ג' זה גמל גדול. מי הדביל שסידר ככה את האותיות?

כל אחד עובר את הקטע הזה. לא רק בעברית, גם באנגלית, משום שגם במקלדת האנגלית האותיות מסודרות כאילו בלי שום סדר הגיוני, במקום שיהיו בסדר הא'-ב'.

אז כל אחד שואל באיזשהו שלב למה האותיות במקלדת הם בסדר הזה ויכול להיות שקיבלתם תשובה. אבל סביר מאוד גם שהתשובה שקיבלתם היא לא באמת נכונה.

אני דורון פישלר ואתם מאזינים ל"מובן מאליו".

הסיבה שפריסת האותיות במקלדת הווירטואלית בטלפון שלכם למשל היא כזאת ברורה זה פשוט בגלל שזה אותו הסדר שקיים במקלדות של מחשבים ואנשים רגילים לזה. הסיבה שזה הסדר במקלדת של המחשב זה משום שזה היה הסדר מאז ומתמיד, עוד מזמן מכונת הכתיבה החשמלית. הסיבה שזה הסדר במכונת הכתיבה החשמלית זה משום שזה היה הסדר עוד בתקופת מכונת הכתיבה המכנית והסיבה שזה הסדר במכונת הכתיבה המכנית היא שככה כריסטופר שולץ אמר.

כריסטופר שולץ היה ממציא אמריקאי, אפשר להגיד שהוא המציא את מכונת הכתיבה, למרות שהוא לא היה היחיד, הרבה אנשים המציאו מכונות כתיבה. מה שייחד את מכונת הכתיבה שלו מכל האחרות זה שהיא נהייתה פופולרית. בשנת 1873 הוא חתם על הסכם עם חברת רמינגטון, שעד אז הייתה חברת נשק ועד היום היא חברת נשק, היא מייצרת רובים ומכונות כתיבה. והם היו הראשונים שהכניסו את מכונת הכתיבה הזאת לייצור המוני. עד אז אפשר היה לייצר אותם בכמויות קטנות מאוד ולכן לא הרבה אנשים התרגלו אליהם, אבל מכונת הכתיבה של שולץ, שיוצרה על ידי רמינגטון, הייתה הראשונה שהגיעה לעשרות אלפי אנשים ואנשים התרגלו אליה.

במכונת הכתיבה הזאת היו קצת פחות מקשים ממה שיש במקלדת שלכם היום. היו שם את כל האותיות מ-A עד Z וכל המספרים מ-2 עד 9. אבל לא 1 ו-0. למה לא 1 ו-0? כי לא צריך אותם. כי בזמנו כל מקש היה תוספת מכנית, כל מקש היה מסובך, כל מקש זה עוד פוטנציאל לטעות ולכן אם אפשר לחסוך, חוסכים. ואת 1 לא באמת צריך. יש לכם את האות I, זה בדיוק אותו דבר. אתם רוצים להקליד 0? אתם תשתמשו ב-O. זה לא כמו היום שכולם מפונקים ורוצים את המקש הנפרד בשביל ה-0, אז היה לנו O ואנחנו הסתדרנו עם זה. בכל מקרה, סדר האותיות במכונת הכתיבה הראשונה הזאת היה מאוד מאוד דומה לסדר שבו הוא היום. אם קוראים את השורה העליונה של האותיות משמאל לימין, אז Q W E R T Y או בקיצור קוורטי, זה השם של הסידור הזה. ושוב, אנחנו מדברים על שנת 1873. זאת שנה שבה הדגם הפופולרי ביותר של מכונית היה סוס, הסרט הפופולרי של אותה שנה היה לשבת בבית ולחכות 23 שנה עד שימציאו את הקולנוע ובנימין זאב הרצל, חוזה מדינת היהודים, חגג בר מצווה. והמקלדת שנקבעה בשנה הזאת היא המקלדת באייפון שלכם.

טוב, אז למה קוורטי, מה ההגיון בסידור הזה? שולץ עשה כל מיני ניסויים במכונות כתיבה עד שהוא הגיע למכונת הכתיבה המפורסמת. מכונת הכתיבה הראשונה שהוא בנה נראתה כמו פסנתר. האותיות A עד L היו על הקלידים הלבנים ושאר האותיות על הקלידים השחורים, לפי סדר הא'-ב'. אבל מהר מאוד הוא גילה שזה לא באמת הסדר האידיאלי למכונת כתיבה והדגמים הבאים שלו היו כאלה שקצת יותר דומים למכונת כתיבה כמו שהיא נראית היום, הוא הוסיף שורה שלישית של מקשים וסידר את האותיות שוב בסדר הא'-ב', בהמשך הוא הפריד את התנועות, AEIOU, שעלו לשורה העליונה ואחר כך הוא החליף כמה זוגות של אותיות, שינה את המקום שלהם, בסופו של דבר כשזה הגיע למכונת הכתיבה המפורסמת, זאת שנמכרה לרמינגטון, הוא הגיע לקוורטי. עכשיו, למה הוא עשה את כל השינויים האלה? יש כמה הסברים לזה. ורובם קשורים למכניקה של מכונת הכתיבה. באותו זמן מכונות הכתיבה הראשונות, בכל פעם שהייתם לוחצים על מקש אז היה מין פטיש קטן עם האות עליו, שהיה עולה ומכה בסרט עם דיו שמאחוריו הנייר וככה מדפיס את האות הזאת ומיד נופל חזרה ואז לוחצים על האות הבאה. אם לוחצים על כמה כאלה ביחד, או שלוחצים עליהם מהר מדי, אז הרבה מאוד פעמים הפטישים האלה פשוט נתקעים ומסתבכים אחד בשני ואז אתם צריכים להפסיק לכתוב, לפתוח את הקרביים של מכונת הכתיבה, לנתק את הפטישים אחד מהשני ואז לחזור לכתוב, זה נורא מעצבן. אז צריך לדאוג שזה לא יקרה. אז טענה אחת היא, שהסיבה שסדר האותיות הוא כזה מבולבל זה פשוט כדי לבלבל את מי שמקליד, כדי שהוא יקליד יותר לאט וככה יהיו פחות הסתבכויות. זאת טענה די נפוצה ולחלוטין לא נכונה. אין שום מצב שזה נכון. הרעיון במכונת כתיבה זה להקליד מהר. היא פורסמה בתור משהו שמאפשר לך להקליד מהר. אין מצב שהם בכוונה האטו את האנשים שמקלידים עליה.

הסבר אחר, מאוד מאוד נפוץ, זה שהסיבה הייתה כדי להפריד בין זוגות של אותיות נפוצות. כלומר, אם שני פטישים שסמוכים אחד לשני נלחצים אחד אחרי השני, יש סיכוי יותר טוב שהם יתקעו ולכן כדי למנוע את זה כדאי שאותיות שמגיעות בדרך כלל אחת עם השנייה יהיו בצדדים מנוגדים של מכונת הכתיבה וככה להפחית את הסיכוי של הסתבכויות. את ההסבר הזה אתם יכולים למצוא בהמון מקומות. בכל פעם שאתם מגגלים מה זה קוורטי ולמה זה ככה, יתנו לכם את ההסבר הזה. וגם הוא, ככל הנראה, בולשיט.

וכדי להגיע למסקנה כזאת לא צריך ללכת רחוק, רק תסתכלו על המקלדת שלכם. צמד האותיות הכי נפוץ בשפה האנגלית הוא T ו-H. אלה שביחד יוצרות את הצליל הזה שישראלים לא יודעים לעשות ולכן אני לא אדגים אותו. אני לא הולך להשפיל את עצמי. לכן הדבר הראשון שאתה צריך לעשות, אם אתה רוצה להפריד בין זוגות של אותיות נפוצות, הוא לשים את ה-T בפינה אחת של המקלדת ואת ה-H בפינה השנייה. שלא יפגשו. אבל זה לא המצב. ה-T וה-H מאוד קרובות על המקלדת. יש שניים-שלושה מקשים שמפרידים ביניהם. וגם אם נחליק את הקטע הזה של ה-T וה-H, צירוף האותיות השני הכי נפוץ באנגלית הוא E ו-R. ולכן גם שתי האותיות האלה צריכות להיות מופרדות אחת מהשנייה ובטח שלא צמודות זו לזו, כמו שהם באמת במקלדת. הדבר היחיד היותר גרוע מלהצמיד את ה-E וה-R שאפשר לעשות, זה להוסיף להם גם את ה-W והיא צמודה אליהם. לכן כל פעם שכותבים את המילים הנפוצות where או were, אתם מחפשים צרות. דברים יסתבכו שם. עכשיו, כריסטופר שולץ הוא בן אדם שבנה כמה מכונות בכלל לא פשוטות והמציא דברים די מבריקים, ככה שככל הנראה דביל הוא לא היה. אז המחשבה שהוא ניסה להפריד בין זוגות אותיות נפוצות וכתוצאה מזה הוא עשה בדיוק את ההיפך, היא די מטופשת. לכן כמה שההסבר הזה נפוץ, אני לא קונה אותו.

אז למה כן קוורטי? מה באמת הסיבה לסידור הזה של המקשים? אני אתן לכם תשובה, אבל זאת תשובה שבטח לא תמצא חן בעיניכם. אני לא יודע.

וכנראה אף אחד לא יודע. כל ההסברים האלה, כל התשובות האלה, אלה כולם ספקולציות. זה כולם הסברים שאנשים המציאו בדיעבד הרבה אחרי שמכונות הכתיבה האלה כבר היו נפוצות. האמת היא שאף אחד לא יודע באמת למה שולץ סידר את המקשים בסדר הזה, בגלל שהוא בעצמו לא אמר את זה אף פעם. בתקופה שהוא עבד על מכונת הכתיבה, יש הרבה מכתבים שהוא כתב, שהוא מדבר בהם באופן נלהב על החלפת המנגנונים ושכלולים ואיך החלפתי את הגלגל הזה בחומר הזה, אבל הוא לא כתב שום דבר על סדר המקשים ולמה בעצם הוא סידר אותם בצורה כזאת. אנחנו לא יודעים למה הוא עשה את זה.

מה שאנחנו כן יודעים, זה שהוא לא היה מרוצה מקוורטי. ובצדק, כי קוורטי היא די טיפשית. בדגמים הבאים של מכונות כתיבה שהוא ייצר, בכל פעם מחדש הוא ניסה לשכלל ולשפר את מערך המקשים ולעשות סידורי מקשים שיהיו יותר הגיוניים. למשל יש לו מכונת כתיבה אחת שבה כל התנועות, כלומר האותיות הכי נפוצות, נמצאות בשורה המרכזית בצד ימין. כלומר, הרבה יותר נח להגיע אליהם. אבל בשלב הזה זה כבר לא שינה. בגלל שגם שולץ, האבא של קוורטי, לא היה יכול לנצח את קוורטי. משום שקוורטי הייתה פופולרית. לרמינגטון באותו זמן היה מונופול על שוק מכונות הכתיבה ובמשך הרבה זמן כולם, כל מי שכתב על מכונת כתיבה, התרגל לכתוב על קוורטי. וברגע שאתה מתרגל לכתוב עליה, אתה לא יכול להחליף. אני רגיל לכתוב על קוורטי, אני כותב באופן עיוור ואני אפילו לא מודע לאיפה נמצאת האצבע שלי בכל רגע. בדיוק כמו שכשאני מדבר עכשיו, אני לא מודע לכל תנועה שכל שריר בגרון והלשון שלי עושה, זה פשוט אינסטינקט. אם מישהו היה בא אלי ומציע לי מקלדת חדשה ומשוכללת והרבה יותר טובה, שתוכל לשפר את מהירות ההקלדה שלי בעשרה אחוז, אז הייתי אומר תודה רבה, לא. אני נשאר עם קוורטי. כי כמה שהיא טיפשית, אני פשוט רגיל אליה. כל הזמן שאני אחסוך בהקלדה על מקלדת יותר טובה, לא שווה את השנה-שנתיים שיקח לי להתרגל מחדש למקלדת חדשה. זה כמו ללמוד לדבר מחדש. ולכן אנשים שמתרגלים לקוורטי, לעולם לא יקנו מכונת כתיבה עם סידור מקשים אחר. ולכן גם חברות אחרות שייצרו מכונות כתיבה, נאלצו להשתמש בקוורטי בשביל שאנשים יקנו את זה אי פעם וככה זה נמשך במשך שנים, גם כשעברו ממכונות כתיבה מכניות למכונות כתיבה חשמליות, שבהם אין פטישים קטנים ולכן אין בכלל את הסיכון הזה של ההסתבכות, אנשים היו רגילים לקוורטי ולכן זה נשאר ככה וזה נשאר ככה גם כשעברו למחשבים וזה נשאר ככה גם כשעברו למסכי מגע. קוורטי היא לא המקלדת הכי נוחה או הכי טובה או הכי מהירה. היא לא כלום. היא פשוט הדבר שאנחנו רגילים אליו.

עכשיו כל זה בקשר לאנגלית. אבל מה בעניין עברית? סידור האותיות בעברית נראה אקראי פחות או יותר כמו באנגלית. אמנם כל האותיות הסופיות מרוכזות בצד הימני של המקלדת, אבל חוץ מזה לא נראה כאילו יש איזשהו הגיון ומן הסתם את הפריסה העברית המציאו אחרי האנגלית. כלומר אנשים כבר ידעו איך מקלידים והיה אפשר לצפות שימציאו איזשהו סידור שיהיה קצת יותר הגיוני.

הפריסה העברית של האותיות על המקלדת היא מאוד ותיקה ואם שואלים מומחים לתולדות המקלדת מאיפה היא הגיעה ומי המציא אותה, אז כולם נותנים את אותה התשובה. אנחנו לא יודעים.

זה עוד דבר שאנחנו לא יודעים, מי המציא את הפריסה העברית. אבל יש דברים שאנחנו כן יודעים על המקלדת העברית. היא הופיעה בפעם הראשונה בסביבות 1903. והמקלדת העברית מאז היא נראית מאוד דומה למקלדת העברית של היום, אבל יש כמה הבדלים. מצד שמאל של האות ק' למשל יש עוד מקש עם האות א', רק שזה א' עם קמץ מתחתיה. ויש שני מקשים שלא קיימים במקלדת העברית היום. בשורה האמצעית בין הי' לע' יש מקש נוסף, דאבל יוד, שני יודים. ובדיוק מעליו, בין ו' לט' יש דאבל וו. לכל הדברים האלה יש הסבר מאוד הגיוני.

פשוט, המקלדת הזאת היא לא באמת מקלדת עברית, היא נועדה לאידיש. עברית לא באמת הייתה שפה שמישהו דיבר בארצות הברית בשנת 1903. אבל אידיש כן. המקלדת הזאת נועדה לאידיש ועוצבה באופן די הגיוני, כשחושבים על זה. כל התנועות הכי נפוצות, כלומר, י' ו' א' דאבל יוד, דאבל וו וע', כולן מרוכזות באמצע המקלדת. ע' היא אות לא מאוד נפוצה בעברית, אפשר די בקלות להגיד משפטים שלמים בלי להשתמש באות הזאת בכלל, כמו למשל המשפט שאני אומר עכ... בזמן הווה. אבל באידיש אי אפשר לברוח ממנה. היא נמצאת בכל מקום, מכיוון שזאת תנועה, היא נמצאת בכל מילה שנייה בערך. אז לרכז את כל התנועות באמצע זה הגיוני. גם אם הסידור של שאר האותיות עדיין לא נראה... אה... כאילו יש בו איזושהי שיטה. כמובן היום רוב האנשים לא משתמשים במקלדת כדי להקליד אידיש, הם מקלידים בעברית, אבל בדיוק כמו בקוורטי, אנחנו התרגלנו ולכן אנחנו לא יכולים לשנות את זה. גם אם הסיבה שגרמה להיווצרות המקלדת הזאת כבר לא רלוונטית.

מכונת הכתיבה המקורית נתנה לנו עוד כמה דברים, לא רק אותיות. מכונת הכתיבה הראשונה שדיברנו עליה הרבה הדפיסה רק אותיות גדולות. אבל חמש שנים אחר כך הופיעה הגרסה הקצת יותר משוכללת, שיכולה להדפיס גם אותיות קטנות וגם אותיות גדולות, ראשיות. השיטה שבה זה עבד זה שעל כל פטיש כזה הייתה האות הקטנה ומעליה האות הגדולה. ואם רציתם להדפיס אות גדולה הייתם לוחצים על כפתור בצד, שקוראים לו שיפט, שמה שהוא עושה זה להגביה את כל המנגנון של הסליל והנייר בחצי סנטימטר, ככה שהפטיש פוגע קצת יותר גבוה וככה מה שמודפס זה האות הגדולה ולא האות הקטנה. שיפט היה מאוד שונה מכל המקשים האחרים. ללחוץ על מקש של אות זה נורא קל, אבל כשאתם לוחצים על שיפט אתם בעצם מרימים משקולת של כמה קילוגרם, זה לא קל לעשות את זה. ואם הייתם רוצים לכתוב כמה אותיות גדולות ברצף, דבר שימושי אם אתם נגיד טוקבקיסטים או נשיא ארצות הברית, זה היה מאוד קשה ללחוץ על השיפט כל הזמן ולכן המציאו את מקש ה-caps lock. קאפס לוק זה מקש שנמצא בדיוק מעל השיפט ומה שהוא עושה זה לתקוע את השיפט. זה מקש עם זיז קטן שפשוט תוקע את השיפט למטה וכשלוחצים עליו עוד פעם הוא משחרר אותו. ושם הוא נמצא עד היום, למרות שהיום אין באמת סיבה להשתמש בו. למעשה, מאוד מומלץ לא להשתמש בקאפס לוק. לעולם.

השיפט מאפשר גם להקליד את הסימנים שמעל המספרים, מכיוון שלמספרים אין גרסאות קטנות וגדולות, אז בחלל של הפטיש שמעל המספר אפשר היה לנצל אותו בשביל לשים שם סימנים שימושיים אחרים, כמו למשל סימן קריאה, זה שימושי, פתח סוגריים סגור סוגריים, כמובן, דולר, שימושי מאוד ונחוץ, חץ קטן שמצביע למעלה, שזה שימושי אם אתם רוצים חץ קטן שמצביע למעלה. אבל איך הגיע לשם השטרודל? למה מעל ה-2 יש שטרודל? היום השטרודל הוא כמובן דבר מאוד שימושי, אתם משתמשים בו כל פעם שאתם שולחים מייל, או ממנשנים מישהו בטוויטר, אבל מה בעצם אפשר היה לעשות עם השטרודל לפני שהיה מייל? אף אחד לא הדפיס שטרודל. במשך הרבה מאוד שנים לא הייתה שום עקביות בסימנים שמעל המספרים. הסדר של האותיות היה עקבי לחלוטין, כולם השתמשו בקוורטי. אבל מבחינת הסימנים שמעל המספרים, לכל חברה שייצרה מכונות כתיבה היה את הסט שלה והם לא תמיד היו אותו דבר. בחלק מהם מעל ה-2 היו גרשיים, בחלק מהם מעל ה-4 היה סלאש, לפעמים מעל ה-6 היה מקף. היו כל מיני סידורים כאלה, זה לא היה עקבי. אבל בשנות ה-60, החברה הכי פופולרית לייצור מכונות כתיבה, הייתה חברה שנקראה International Business Machines ומכונת הכתיבה הפופולרית שלה הייתה כזאת שבה מעל ה-2 היה שטרודל. וכמה שנים אחר כך, כשאותה חברה עברה לייצר מחשבים, היא כמובן השתמשה באותו מערך מקשים כמו במכונת הכתיבה שלה. ולכן מערך המקשים של International Business Machines, או בקיצור IBM, הפך לסטנדרט. אותו הדבר, שוב אותו הסיפור של הקוורטי. כולם רגילים לזה, לכן כולם מעתיקים את זה, לכן זה הופך לסטנדרט המוחלט ואי אפשר לשנות אותו.

שטרודל הוא סימן מוזר בזה שבאמת יש מעט מאוד מה לעשות איתו. זה סימן שאפילו אין לו שם באנגלית. קוראים לו פשוט at sign. בעברית דרך אגב אמורים לקרוא לו כרוכית, האקדמיה ללשון עברית אומרת שקוראים לו כרוכית, אבל בכל זאת אני אקרא לו שטרודל. היו לו כל מיני משמעויות בעבר, הוא היה יחידת משקל פורטוגזית ובחשבונאות המשמעות שלו הייתה מחיר ליחידה אחת, זאת אומרת אם אני אומר שקניתי עשר בננות שטרודל חמישה שקלים, זה אומר שלא שילמתי חמישה שקלים על כל הבננות, אלא חמישה שקלים לכל אחת וקרעו אותי במחיר. אבל את התהילה שלו הוא קיבל כשהמציאו את האימייל.

כתובת מייל מורכבת משני חלקים. החלק הראשון זה השם הפרטי, החלק השני זה הכתובת. קצת כמו מספר דירה והכתובת של הבית. בין שני החלקים האלה צריך להפריד משהו. צריך לשים שם איזשהו סימן שיהיה ברור שהוא לא חלק מאף אחת מהכתובות. לכן הסימן הזה לא יכול להיות אות ולא יכול להיות מספר. הוא חייב להיות משהו נפרד. ולכן, כשיצרו את הפרוטוקול של האימייל, בחרו בסימן הכי לא שימושי במקלדת, השטרודל. וכתוצאה מזה הסימן הלא שימושי הזה, הפך לאחד הסימנים הכי שימושיים.

ליד השטרודל נמצא ההאשטאג, או סולמית, או פאונד, או האש, איך שלא תקראו לסימן הזה. וגם הסימן הזה הוא לא היה אף פעם מאוד מאוד פופולרי, הוא פעם סימן ליברה, אפשר להשתמש בו במוזיקה לדיאז, אפשר להשתמש בו כדי לשחק איקס-מיקס-דריקס מאוד מאוד בקטן, אם אתם רוצים. אבל הוא לא היה מאוד שימושי אף פעם, עד העשור האחרון. אנחנו נמצאים בתור הזהב של ההאשטאג. אף פעם לא השתמשו בו יותר, משמשתמשים בו היום ושוב מאותה הסיבה, בגלל שהיה צריך איזשהו סימן שאין לו שימוש עד עכשיו ולכן בחרו בסימן הלא שימושי הזה, שהפך פתאום לסימן נורא שימושי, היום משתמשים בהאשטאג יותר מאשר בנקודה-פסיק.

עוד דבר ש-IBM נתנה לנו, זה את קבוצת המקשים המוזרה הזאת שמצד ימין של האותיות, שבלפטופים כבר לא קיימת, אבל במקלדות מלאות של מחשבים, אתם עדיין רואים אותם שם תמיד. אלה כפתורים עם שמות מסתוריים כמו pause ו-scroll lock ו-print screen, שרוב האנשים לא נוגעים בהם אף פעם, אתם יכולים לעבור חיים שלמים ופוריים של שימוש במחשב, בלי ללחוץ על print screen אפילו פעם אחת. וגם אם במקרה אתם מהאנשים שמשתמשים ב-print screen לפעמים, הוא לא יעשה את מה שכתוב עליו. הוא לא ידפיס את המסך. מתישהו בעבר הרחוק והאפל זה אשכרה היה התפקיד שלו. הייתם לוחצים על הכפתור הזה והוא היה שולח למדפסת את מה שיש על המסך. זה הפך ללא רלוונטי בערך ברגע שבו במסכי מחשב התחילו להיות עוד צבעים חוץ משחור וירוק.

אבל גם אלה לא הכפתורים הכי גרועים. הכפתור הכי גרוע במקלדת זה num lock.

Num lock זה כפתור שיש לו תפקיד אחד, למרר לכם את החיים. אתם מנסים לעשות משהו עם מספרים, אתם כותבים מספרים ואז אתם מגלים שבעצם זה לא הקליד שום דבר, בגלל שה-num lock היה לחוץ. ואז אתם לוחצים עליו עוד פעם ומקלידים את הכל מחדש. ואין נסיבות שבהם הייתם רוצים ללחוץ עליו. אין שום סיבה שאני אנטרל לעצמי חלק מהמקלדת. אז למה הוא שם? הוא שם משום שמאוד מאוד מזמן, במקלדות היותר מוקדמות של IBM, לא היו מקשי חצים. חץ למעלה, חץ למטה, חץ ימינה, חץ שמאלה, הם לא היו שם. במקומם אפשר היה להשתמש בריבוע של המספרים בצד ימין. שמונה היה למעלה, שתיים למטה, שש ימינה, ארבע שמאלה. עכשיו אפשר היה להחליף את התפקוד שלהם, אם אתם רוצים להשתמש במקשים האלה בתור חצים, תלחצו על num lock. אם אתם רוצים שוב להשתמש בהם בתור מספרים, תלחצו עליו שוב. אתם עדיין יכולים לעשות את זה, אם אתם רוצים, רק שאין לכם שום סיבה לעשות את זה, כי יש לכם מקשי חצים במקלדת. לכן אין שום סיבה שכפתור ה-num lock יהיה שם. הכפתור הזה הוא שארית מנוונת של תקופה אחרת. אתם יכולים לעקור את הכפתור הזה והחיים שלכם רק ישתפרו. אל תחיו את החיים שלכם לפי מוסכמות עתיקות ולא רלוונטיות. שחררו את עצמכם. אמרו לא ל-num lock!

ואפשר להמשיך ככה. לכל כפתור במקלדת יש איזושהי היסטוריה, לכל סמל יש איזשהו תפקיד שהוא עשה בעבר. המקלדת נראית כמו דבר כל כך מובן מאליו, אבל ככל שמסתכלים עליה יותר מקרוב, רואים יותר פירורים. ואבק. לכלוך. ושערות של חתולים. וחתיכות של ציפורניים. איזה ג'יפה. מי אכל לי במבה מעל המקלדת? מה זה הלכלוך הזה? איזה גועל נפש.

זה היה המובן מאליו. אני דורון פישלר, הטכנאי היה אסף רפפורט. מפיקים אייל שינדלר ורום אטיק. תכניות נוספות בסדרה הזאת ופודקאסטים אחרים אתם יכולים למצוא ב-kan.org.il/podcast או בכל אפליקציה שבה אתם מורידים את הפודקאסטים שלכם. עדכונים על פרקים חדשים אתם יכולים למצוא בעמוד פייסבוק "דורון פישלר נגד העולם". להתראות.

 

לעוד פרקים של הפודקאסט לחצו על שם הפודקאסט למטה

34 views0 comments

Comments


bottom of page