top of page

המובן מאליו - ילדה עם כובע אדום

מי כתב את כיפה אדומה? על ההיסטוריה של כיפה אדומה, והדרך שעשתה עד לסיפור שאנחנו מכירים, דרך גירסאות מוקדמות שבהחלט לא הייתם מספרים לילדים לפני השינה.

 

אתם זוכרים מתי שמעתם בפעם הראשונה את כיפה אדומה?

כי אני לא.

אני זוכר ששמעתי הרבה בדיחות ופארודיות על כיפה אדומה, וגרסאות מודרניות ואפלות של כיפה אדומה, ונאלצתי להגיע לכל מיני הצגות ילדים מעצבנות שתמיד מוסיפות לעלילה איזה שועל ותרנגול או משהו, ולוקח איזה חצי שעה שכיפה אדומה אפילו יוצאת מהבית לכיוון סבתא.

אני חושב שחוץ מסיפורים דתיים, כלומר אולי חוץ מבריאת העולם, אדם וחווה, ישו וכאלה דברים - זה הסיפור הכי מוכר בעולם.

יש לו מאות אם לא אלפי גרסאות. מכירים אותו בכל העולם, גם בלוקסמבורג וגם ביפן מכירים אותו.

ב-IMDB, המסד נתונים הקולנועי, רשומים 238 סרטים ותוכניות טלוויזיה שבהם מופיעה דמות של כיפה אדומה, וזאת לא רשימה מלאה. ובטח שהיא לא כוללת כל הצגות הילדים, והקומיקס וגרסאות הפורנו.

אבל, מתי שמעתם את כיפה אדומה בפעם הראשונה? מישהו ישב וסיפר לכם את זה? מישהו עושה את זה? מישהו יושב היום ופשוט מספר לילד, בלי התחכמויות, את כיפה אדומה?

אני לא חושב אנשים עושים את זה, זה כאילו אנשים פשוט נולדים עם הידע הזה של הסיפור הזה. כאילו הסיפור הזה הוא מובן מאליו. אבל אתם יודעים מה אנחנו אומרים על דברים מובנים אליהם.

אז הנה שאלה - מי כתב את כיפה אדומה?

רגע, רגע, שנייה, לפני שמתחילים עוד משהו - הפרק הזה לא לילדים. אם יש לכם ילדים בסביבה, תרחיקו אותם. אוקיי?

יאללה.

לפני שאנחנו נכנסים לסיפור של הסיפור של כיפה אדומה, אולי כדאי שתשמעו את "הסיפור". אתם מכירים אותו, אבל אולי כדאי שתשמעו אותו שוב.

פעם אחת הייתה ילדה קטנה וחמודה שאותה כולם אהבו ובעיקר סבתא שלה, שנתנה לה במתנה כובע משי אדום וקטן. היא חבשה את הכובע הזה כל הזמן ולכן כולם התחילו לקרוא לילדה רוטקפשן [Rotkäppchen].

שזה בגרמנית כובע אדום קטן.

יום אחד אמא של רוטקפשן אמרה לה "בואי רוטקפשן, הנה תקחי חתיכת עוגה ובקבוק יין, קחי אותם לסבתא שלך, כי היא חולה ותלכי ישר ואל תרדי מהשביל".

רוטקפשן הלכה בשביל ופתאום היא פגשה, אתם לא תאמינו, זה באמת, כאילו, תקלטו את זה - זאב.

והזאב אמר: בוקר טוב רוטקפשן.

ורוטקפשן אמרה: בוקר טוב זאב.

והזאב אמר: לאן את הולכת רוטקפשן?

רוטקפשן אמרה: לסבתא.

והזאב אמר: איפה סבתא גרה?

ורוטקפשן אמרה: בקצה הכפר. ליד שלושת עצי האלון, עם הגדר, עם ה... היא נתנה לו כתובת מדוייקת, בקיצור כל דבר חוץ מ-GPS.

והזאב אמר: תראי רוטקפשן, תראי איזה פרחים יפים יש פה ליד השביל, למה שלא תקטפי קצת?

ורוטקפשן אמרה: וואלה. אכן פרחים יפים. ירדה מהשביל והתחילה לקטוף פרחים.

הזאב בינתיים רץ לבית של סבתא, דפק בדלת.

סבתא אמרה: מי שם?

והזאב אמר: זאת אני. זאת אני רוטקפשן

סבתא אמרה: תיכנסי.

והזאב נכנס ובלע את סבתא. לבש את הבגדים שלה ונכנס למיטה במקומה.

רוטקפשן גמרה לקטוף פרחים, הגיעה לבית של סבתא, דפקה בדלת.

הזאב אמר: מי שם?

רוטקפשן אמרה: זאת אני. רוטקפשן. נכנסה, ומיד שמה לב שמשהו לא בסדר עם סבתא. ושאלה אותה: סבתא, למה יש לך אוזניים גדולות כל כך?

והזאב אמר: כדי שאוכל לשמוע אותך יותר טוב.

וסבתא, למה יש לך עיניים גדולות כל כך?

כדי שאוכל לראות אותך יותר טוב.

וסבתא, למה יש לך פה גדול כל כך?

כדי שאוכל לטרוף אותך יותר טוב, אמר הזאב, התנפל על רוטקפשן, בלע אותה, ומיד נשכב על המיטה והתחיל לנחור.

הוא נחר כל כך חזק, שצייד שעבר בסביבה שמע אותו ואמר לא יכול להיות שהזקנה שגרה כאן, נוחרת כל כך חזק, הסתכל מהחלון וראה את הזאב שוכב על המיטה.

הוא הבין מה קרה, אבל הוא לא רצה לירות בזאב כדי לא לפגוע בסבתא.

לכן הוא לקח מספריים, כי כמובן, היו לו מספריים, כי איזה צייד יוצא מהבית בלי מספריים? פתח את הבטן של הזאב, ומתוכה יצאו רוטקפשן וסבתא, בריאות ושלמות, אם כי מכוסות ג'יפה, ככל הנראה.

רוטקפשן מיד רצה והביאה כמה אבנים גדולות, והם שמו את האבנים בתוך הבטן של הזאב, שלאורך כל הניתוח הקיסרי האקסטרימי הזה, המשיך לישון, תפרו אותו בחזרה, ורק אז הוא התעורר, ניסה לרוץ, אבל בגלל המשקל של האבנים, נפל ומת.

כולם מאוד שמחו, ואז רוטקפשן אמרה: מעכשיו אני תמיד אשמע בקול אמא, ולעולם לא ארד מהשביל אם אמא לא מרשה.

סוף.

הסיפור שסיפרתי היה גרסה של האחים גרים לכיפה אדומה. ובדרך כלל כששואלים את השאלה "מי כתב את כיפה אדומה" התשובה המקובלת היא האחים גרים. וזה קצת נכון. האחים גרים כתבו את הסיפור הזה, אבל הם לא המציאו אותו. הם לא המציאו שום דבר.

האחים וילהלם ויעקב גרים, שגרו בגרמניה בתחילת המאה ה-19, הם לא התכוונו אף פעם לכתוב אוסף של אגדות ילדים, שאפשר יהיה לקרוא לילדים לפני השינה.

הם היו פילולוגים וחוקרי תרבות, והמטרה שלהם הייתה לאסוף סיפורי עם גרמניים כדי לבטא את רוחה של האומה הגרמנית באותו זמן. הם אספו סיפורים שהרבה מהם הם שמעו ממספרות סיפורים שזכרו את זה בעל פה. כולן היו נשים, דרך אגב. וחלק הם פשוט העתיקו מספרים עתיקים.

ב-1812 יצאה המהדורה הראשונה של אוסף הסיפורים שלהם, שהיה כנראה הרבה יותר גדול ממה שאתם מכירים. במהדורה המקורית של האחים גרים יש 156 סיפורים, שאת חלקם אתם מכירים. אלה כמה מהסיפורים הכי מפורסמים בעולם. יש שם שלגיה, היפהפייה הנרדמת, רפונזל, דברים שעד היום מכניסים מיליארדים במרצ'נדייז של דיסני.

ויש שם גם סיפורים ש... סיכוי הרבה יותר קטן שאתם מכירים. סיפורים כמו הנערה בלי הידיים, השטן וסבתא שלו, והעכבר הציפור והנקניקייה, שזה סיפור על עכבר ציפור ונקניקיה שהם שותפים לדירה שלושתם.

כיפה אדומה או רוטקפשן כמעט שלא נכללה באוסף הזה של האגדות האחים גרים, מכיוון שאולי היא לא הייתה גרמניה מספיק. פשוט יותר ממאה שנה לפני כן, סיפור מאוד מאוד דומה כבר הופיע באוסף סיפורים של שארל פרו, שהיה צרפתי. אז האחים התווכחו ביניהם בשאלה האם כיפה אדומה היא בכלל צרפתיה. בסופו של דבר הם החליטו שכיפה אדומה הייתה במקור גרמניה, הצרפתים גנבו אותה מאיתנו, אנחנו עכשיו פשוט לוקחים אותה בחזרה.

הגרסה של שארל פרו הופיעה ב-1697 באוסף שלו, "סיפורי אמא אווזה", וככה היא הולכת:

פעם אחת הייתה ילדה קטנה ויפה שקראו לה לפטי שפרון רוז', משום שהיא כל הזמן חבשה על הראש שפרון אדום. שפרון זה מין גלימה מקופלת, משהו שהיה אופנתי בזמנו בצרפת, לשים על הראש.

יום אחד אמא של לפטי שפרון רוז' שלחה אותה לסבתא החולה עם כמה עוגות וסיר קטן של חמאה, בלי להתחשב בשאלה האם זה מה שסבתא בכלל צריכה בחיים עכשיו, את כל הכולסטרול הזה.

לפטי שפרון רוז' הלכה בדרך, ופתאום פגשה זאב.

והזאב אמר לה: בונז'ור לפטי שפרון רוז'. והיא אמרה לו: בונז'ור זאב. והוא אמר לה לאן את הולכת? והיא אמרה "אני הולכת לסבתא" וכל זה... 

הזאב הלך לסבתא, ובלע אותה ונכנס למיטה שלה. ואז לפטי שפרון רוז' הגיעה לבית של סבתא, והזאב אמר לה: בואי תיכנסי איתי למיטה ותחממי אותי.

אז לפטי שפרון רוז' הניחה את הסל בצד, והתפשטה, ונכנסה למיטה ביחד עם הזאב.

ומיד היא שמה לב שמשהו קצת מוזר בסבתא, והיא אמרה, סבתא, איזה זרועות גדולות יש לך!

והזאב אמר: כדי שאוכל לחבק אותך יותר טוב.

וסבתא, איזה רגליים גדולות יש לך.

זה כדי שאוכל לרוץ יותר מהר.

ואיזה אוזניים גדולות יש לך.

זה כדי שאוכל לשמוע יותר טוב.

וסבתא, איזה שיניים גדולות יש לך.

זה כדי שאוכל לטרוף אותך יותר טוב! אמר הזאב, וטרף את לפטי שפרון רוז'!

סוף.

לא זהו, זה הסוף.

ככה זה נגמר.

אין שום צייד, ולא חוטב עצים ולא אף אחד שיבוא ויחלץ את לפטי שפרון רוז' מתוך הבטן של הזאב. הוא טרף אותה. זהו, נגמר.

שזה די הגיוני, בגלל שהצייד... הצייד לא שייך לסיפור הזה. הצייד הוא דאוס אקס מאכינה. הוא נכנס לסיפור בשלב מאוד מאוד מאוחר, אף אחד לא הזכיר אותו לפני כן, והוא נמצא שם רק בשביל לתת לסיפור את הסוף השמח המאוד מלאכותי הזה.

כאילו, איזה ילד בכה פעם כשהוא שמע את הסיפור, בגלל שאכלו בסוף את כיפה אדומה, אז האבא אמר, כן, אבל אז בא איזה צייד והרג את הזאב, אל תבכה.

והילד אמר, וכיפה אדומה הייתה בסדר?

והאבא אמר, כן, כן, בסדר, וואטאבר. הייתה בסדר. לך לישון.

הצייד הוא תוספת של האחים גרים.

והסוף, עם האבנים ששמו לו בבטן וכל זה, הוא בכלל לקוח מתוך סיפור אחר שלהם, הסיפור על הזאב ושבעת הגדיים. כאילו הם לקחו את הסוף הזה והדביקו אותו לסיפור של כיפה אדומה, בגלל שלחקור את התרבות הגרמנית זה סבבה, אבל צריך גם לדאוג לרייטינג.

הבדל אחר בין הגרסאות של שארל פרו ושל האחים גרים לסיפור הזה, הוא מוסר ההשכל.

אצל האחים גרים מוסר השכל היה, תשארי על השביל ותשמעי בקול אמא.

אצל שארל פרו היה מוסר השכל אחר, ומכיוון שהוא בן אדם שלא האמין ברמיזות, הוא לא האמין בלתת לאנשים להבין לבד, הוא פשוט כתב את מוסרי השכל שלו.

וזה מה שהוא כתב על כיפה אדומה:

"מהסיפור הזה אנחנו למדים שילדים, ובעיקר ילדות צעירות, יפות ומנומסות, צריכים להימנע מלהקשיב לזרים, כי דבר זה לעיתים מספק לזאב את ארוחת הערב שלו. אני אומר זאב, אבל לא כל הזאבים הם מאותו סוג. יש סוג של זאבים שהוא חביב ומשכנע, לא מראה שהוא מפחיד, אלא נעים ואדיב, ועוקב אחרי הנערות הצעירות ברחובות, אפילו אל תוך הבתים שלהם. אבל הסוג הזה של זאבים, ילדות יקרות, הוא המסוכן ביותר."

כן, כיפה אדומה זה סיפור על סקס. זה סיפור על ילדה שמתמודדת עם פרדטור.

אפשר היה לשים לב ברגע שבו היא התפשטה ונכנסה עם הזאב למיטה.

האחים גרים צינזרו את הסיפור הזה. הגרסה המפורסמת של הסיפור זה כיפה אדומה שהוציאו ממנה את הסקס, אבל הם כן השאירו לה את הכובע האדום. גם אצל שארל פרו וגם אצל האחים גרים, יותר מ-100 שנה אחר כך, וגם כמה גרסאות באמצע, תמיד קוראים לילדה הזאת על שם כיסוי הראש האדום שלה. וכאילו, למה? מה זה חשוב? זה בכלל לא פרט חשוב לסיפור. יש דברים שהם חשובים לסיפור, צריך שתהיה ילדה, צריך שיהיה זאב, אבל יש דברים שמשתנים מגרסה לגרסה כי הם פשוט לא משמעותיים. מה יש לכיפה אדומה בסל זה לא רלוונטי, אפשר לשנות את זה. וגם צבע הכובע שלה לא ממש חשוב. היא הייתה יכולה לחבוש גם סומבררו ירוק או לגרוב גרביים צהובים עם ציורים של בובספוג, זה לא רלוונטי.

אז למה בכל זאת נשאר כל הזמן העניין של הכובע האדום שלה?

יש פרשנויות שאומרות שהכובע האדום זה סוג של האשמת הקורבן. כי אדום זה לא סתם צבע, אדום זה דם, אדום זה בגרות מינית, ואדום זה "תסתכלו עליי". להגיד שלילדה שמסתבכת עם זאבים היה כובע אדום זה בעצם להגיד, "נו ברור שזה יקרה, היא ביקשה את זה. תראו איך היא מתלבשת. כאילו איך מצפים מזאב לשלוט בעצמו כשהוא רואה בחורה מסתובבת בציבור לאור יום עם כובע אדום כמו איזה מופקרת."

אבל מה זה בדיוק הדבר הזה שהיא חובשת על הראש? זה משתנה מגרסה לגרסה וגם משפה לשפה. בכל שפה היא חובשת משהו אחר. באנגלית קוראים לה Little Red Riding Hood. כלומר ברדס רכיבה אדום קטן, שזה קצת מוזר כי למה ברדס רכיבה, היא לא רוכבת על שום דבר לאורך כל הסיפור הזה, למה היא צריכה ברדס רכיבה? ומה זה בכלל ברדס רכיבה? איך זה שונה מכל ברדס אחר? מה זה ריידינג הוד? אין צירוף מילים כזה. בכל מילון שבדקתי בו, הביטוי "ריידינג הוד" לא קיים בשום מקום, חוץ מבושם של Little Red Riding Hood. מצד שני למה שאני אצחק על אנשים שכותבים את הסיפור הזה באנגלית כשאנחנו בעברית קוראים לה "כיפה אדומה". למה כיפה? היא חזרה בתשובה?

לזה דווקא יש תשובה.

שלמה ברמן היה אחד הראשונים שתרגמו את סיפורי האחים גרים לעברית, אם לא הראשון. ב-1894 הוא פרסם את התרגום שלו לסיפורי האחים גרים, והתרגום שלו היה מאוד יהודי.

באותו זמן היה נהוג לא רק לעברת, אלא גם לייהד את התרגומים. זאת הייתה התקופה שבה רומיאו ויוליה הפכו לרם ויעל.

אז בתרגום לסיפורי האחים גרים סינדרלה הפכה לרמוצה, והנזל וגרטל היו שלומית ושלמה. בתרגומים אחרים קראו להם יואל ויעל או עמי ותמי. בכל אופן, אז לכובע אדום קטן הוא קרא כיפה אדומה. זה די הגיוני.

ולמרות שתרגומים האחרים שלו די נשכחו, השם הזה הפך לסטנדרט מוחלט. כולם מכירים היום בעברית את כיפה אדומה ולא בשום שם אחר.

אבל נחזור לסיפור. גם הגרסה של שארל פרו היא לא הגרסה המקורית של כיפה אדומה.

הוא היה הראשון שהדפיס את הסיפור, אבל הסיפור הזה עבר מפה לאוזן עוד הרבה לפני כן. כשלפעמים לעיתים נדירות אנשים טרחו לכתוב אותו. יש גרסאות מוקדמות יותר, ומתברר שגם הגרסה של שארל פרו בעצם הייתה מרוככת לעומת כמה מהגרסאות הקודמות.

יש למשל גרסה צרפתית מוקדמת שנקראת פשוט "הסבתא". והיא הולכת ככה:

בבית קטן ליד היער חיה אמא וילדה שאין לנו מידע לגבי צבע הכובע שלה.

יום אחד אמא שלחה את הילדה לסבתא עם לחם וחלב... בדרך היא פגשה את הבזו. הבזו הוא איש זאב. בגרסאות אחרות זה היה בכלל עוג או איזה סוג אחר של מפלצת, זה לא תמיד זאב. והבזו אמר לה לכי תקטפי פרחים, ידה ידה ידה, רץ לבית של סבתא, הרג את סבתא ושם חלק מהבשר של סבתא במזווה, ושפך את הדם שלה לתוך בקבוק יין.

כשהילדה, שלצורך הנוחות נקרא לה כיפה אדומה, הגיעה לבית של סבתא היא אמרה לה: סבתא אני רעבה. והבזו אמר יש בשר ויין בארון, תאכלי. אז כיפה אדומה אכלה את הבשר, של סבתא שלה, ושתתה את הדם, של סבתא שלה, וכשהיא סיימה לאכול, הבזו אמר: עכשיו תתפשטי יקירתי ותיכנסי איתי למיטה.

כיפה אדומה אמרה איפה לשים את הסינר שלי?

הבזו אמר: תזרקי אותו לאש, את לא תצטרכי אותו יותר.

ואיפה לשים את השמלה שלי?

תזריקי אותה לאש, את לא תצטרכי אותה יותר.

כיפה נכנסה למיטה, ואמרה: סבתא, את נורא שעירה.

הבזו אמר: זה כדי לשמור את עצמי חמה.

וסבתא, איזה ציפורניים ארוכות יש לך.

זה כדי שאוכל להתגרד יותר טוב.

וסבתא, איזה אוזניים גדולות יש לך.

זה כדי שאוכל לשמוע יותר טוב.

וסבתא, איזה פה גדול יש לך.

זה כדי שאוכל לטרוף אותך יותר טוב, אמר הבזו והתנפל על כיפה אדומה, ואז היא אמרה: רגע, אני צריכה לשירותים.

ובזו אמר: עכשיו? אנחנו באמצע משהו. תעשי פה במיטה.

כיפה אדומה אמרה: אה.. לא, אני צריכה לצאת החוצה.

הבזו אמר: אוקיי אבל זריז. וקשר חבל לרגל של כיפה אדומה שיצאה החוצה לשלג ערומה. ושם התירה את החבל מהרגל שלה וקשרה אותו מסביב לאיזה עץ, וכך רצה הביתה והצליחה להערים על הזאב. לבד. בלי עזרה של צייד.

סוף.

אז יש הרבה גרסאות של הסיפור הזה והן שונות.

הזאב הוא לא תמיד זאב, וכיפה אדומה היא לא תמיד כיפה אדומה. ולפעמים היא מצליחה לברוח ולפעמים היא לא מצליחה לברוח, אבל ברור שכולם גרסאות שונות של אותו סיפור, שהסתובב באירופה במשך מאות שנים.

אפשר לשמוע כל מיני גרסאות שלו שהשתנו מן הסתם לפי המקום ולפי הזמן.

למשל אם הגיעה תקופה שבה זה לא נחשב לכל כך נכון לספר לילדים סיפורים שכוללים קניבליזם, אז הוציאו את הקניבליזם מהסיפור.

אבל כל זה היה באירופה.

לסיפור הזה יש גם קרובים במקומות מפתיעים יותר.

יש סיפורי עם סיניים שנשמעים דומים במידה מפתיעה לכיפה אדומה. הנה למשל אחד מהם, גם לסיפור הזה יש הרבה מאוד גרסאות, שהפרטים בכל אחד מהם שונים. הסיפור הספציפי הזה קוראים לו "האישה טיגריס".

במחוז אחד בסין היו הרבה טיגריסים מסוכנים. הגרועים ביותר מביניהם היו הזקנים ביותר, אלה שידעו ללבוש צורת אדם.

באזור הזה גר איכר אחד שהיו לו בן ובת. ואותם הוא שלח לקטוף פירות יום אחד. הם הלכו ביחד יד ביד עד ששקעה השמש, ואז הם ראו אישה זקנה צועדת לקראתם.

הזקנה שאלה אותם: לאן אתם הולכים?

והם אמרו לה: אנחנו הולכים לבקר את סבתא.

הזקנה אמרה: זאת אני! אני סבתא!

הם אמרו לה: לא נכון. אמא אמרה לנו איך סבתא נראית. לסבתא יש שבע שומות על הפנים ולך לא.

הזקנה אמרה: אה, אני פשוט טחנתי אורז והאבק נדבק לי לפנים. חכו שנייה. והיא הלכה לנחל סמוך והדביקה שבע קונכיות קטנות על הפנים שלה. ואז היא חזרה אל הילד והילדה ואמרה להם: טה דה! תראו, סבתא.

אז הילד והילדה הלכו ביחד עם הזקנה, עד שהם הגיעו למערה. ושם היא הכינה להם אוכל, והציעה מיטה, ואמרה להם: דרך אגב, מבין שניכם מי שמן יותר?

הילד הקטן אמר: אני שמן יותר.

הזקנה אמרה: אוקיי, אז אתה תישן איתי במיטה, אני רוצה להישען על הבטן שלך כמו כרית. ואת, הילדה, תשני למרגלות המיטה ליד הרגליים שלי.

הילדה נשכבה, ומיד הרגישה משהו שעיר, והיא שאלה את הזקנה: סבתא, מה זה השערות האלה?

הזקנה אמרה: אה, זה בסך הכל מעיל פרווה שאני מתעטפת בו בלילות קרים, לכי לישון.

באמצע הלילה הילדה התעוררה לקול כרסום. ושאלה: סבתא, מה את אוכלת?

הזקנה אמרה: אני פשוט אוכלת כמה מהפירות הטעימים שהבאתם לי.

אז הילדה אמרה: גם אני רוצה.

הזקנה זרקה אליה איזשהו פרי. היא תפסה אותו וגילתה שזה בעצם לא היה פרי, זאת הייתה אצבע.

אז היא אמרה: אני צריכה לשירותים.

הזקנה אמרה: אוקיי אה... אבל אל תתרחקי. אני אקשור חבל לרגל שלך, כדי שאת לא תתרחקי יותר מדי.

הילדה יצאה החוצה, עם החבל קשור לרגליים והרגישה שהחבל הזה הוא לח באופן חשוד. היא בדקה אותו וגילתה שהחבל הוא בעצם מעי. היא התירה אותו מהרגל וטיפסה על עץ.

הזקנה יצאה מהמערה ואמרה: תרדי משם, תרדי משם, היער הזה מסוכן. יש פה טיגריסים.

והילדה אמרה: לא, אני לא ארד, בגלל שאני יודעת שאת בעצם טיגריס, ואת אכלת את אח שלי.

הזקנה הלכה משם בינתיים, והילדה חיכתה על העץ, עד שבבוקר עבר שם איזשהו סבל, והיא קפצה אליו וביחד הם הלכו בחזרה אל הכפר.

זמן קצר לאחר מכן, הגיעה לשם הזקנה עם שני טיגריסים ענקיים. היא הצביעה על העץ ואמרה: היא מתחבאת שם.

הטיגריסים קפצו על העץ, ולא מצאו שום דבר. לכן חשבו שהזקנה עבדה עליהם, ירדו למטה וטרפו אותה.

סוף.

הסיפור הזה הוא לא כיפה אדומה. אין פה זאב, אין פה כיפה, אין פה "למה יש לך עיניים גדולות כל כך", אבל יש הרבה דברים משותפים לסיפור הזה ולסיפור האירופי, בייחוד הגרסאות היותר מוקדמות שלו. יש פה חיה רעה שמתחפשת לסבתא, ויש פה ילדה שנכנסת עם הסבתא למיטה, ויש פה את הטקטיקה שתמיד עובדת של לבקש לצאת לרגע לשירותים.

זה לא יכול להיות צירוף מקרים. הסיפורים האלה חייבים להיות קשורים אחד לשני באיזושהי צורה.

אבל זה די מפתיע שסיפור ילדים עשה בימי הביניים את כל הדרך מאירופה לסין, או להפך.

האנשים באירופה לא דיברו בטלפון עם אנשים בסין באותו זמן. כל מגע ביניהם היה צריך להיות מסע ארוך מאוד בספינה.

ובכל זאת הסיפור איכשהו חצה את היבשות והגיע מאירופה לסין, או להפך. יכול להיות שהגרסה הסינית היא המקורית. אבל הוא עבר שינויים בדרך. יכול להיות שכשהסיפור עבר מסין לאירופה, מכיוון שבאירופה אין טיגריסים, אז היה צריך לשנות את החיה לזאב.

הסיפור היה צריך לשנות את עצמו כדי לשרוד, כדי לא להיכחד. וזה מתחיל להישמע דומה לתחום אחר לגמרי. לאבולוציה. התפתחות של בעלי חיים.

יש אנתרופולוג בריטי שקוראים לו ג'יימי טהרני, שעשה מחקר פילוגנטי על כיפה אדומה. כלומר, הוא חקר את הסיפור הזה, כמו שחוקרים התפתחות של מינים של בעלי חיים. הוא לקח 58 גרסאות של כיפה אדומה, או סיפורים שמזכירים את כיפה אדומה בכל מיני צורות, וסימן את כל האלמנטים שמופיעים בהם, וניסה לנתח לפי זה מה המקור. מה האב הקדמון המשותף לכל הגרסאות של כיפה אדומה. והוא הגיע למסקנה שבסבירות גבוהה, המקור של הסיפור הזה, היה בכלל במזרח התיכון, איפשהו במאה הראשונה לספירה.

כלומר כיפה אדומה היא לא בת 200, היא בת כמעט 2000 שנה. 2000 שנה שאנשים מספרים לילדים שלהם סיפורים על זאבים וסבתות ואוזניים גדולות כל כך.

אז... מי כתב את כיפה אדומה?

אף אחד. הסיפור הזה לא נכתב. הוא גובב וגובש ואולתר ושונה ושופר ועובד על ידי אלפי אנשים, בהרבה מאוד מקומות ברחבי העולם, שלא ידעו שזה מה שהם עושים, אבל בסופו של דבר הם בנו את הסיפור של כיפה אדומה. שהוא לא תמיד על זאב, והוא לא תמיד על כיפה אדומה, אבל זה סיפור על ילדה שנמצאת במיטה עם מפלצת.

זה היה המובן מאליו. אני דורון פישלר, הטכנאי היה אסף רפפורט, מפיקים - אייל שינדלר ורום עתיק. אתם יכולים לשמוע עוד פרקים של הפודקאסט הזה, ועוד פודקאסטים ב Kan.org.il/podcasts או להתעדכן בפרקים חדשים ובדף הפייסבוק "דורון פישלר נגד העולם".

להתראות.

4 views0 comments

Comments


bottom of page