top of page

המובן מאליו - איך לא ללכת לאיבוד

יש בכיס שלכם מכשיר ששומר שלעולם לא תלכו לאיבוד ואתם מתעצבנים עליו. איך בדיוק ה-GPS יודע איפה אתם נמצאים, ולמה אתם חייבים את קיומו למלחמה הקרה ול-007.

 

שלום, אני דורון פישלר ואתם מאזינים למובן מאליו.

ללואיס סי.קיי. יש קטע קלאסי ומעולה שצריך ללמוד בבית ספר, שמדבר על זה שהיום הכל מדהים, ואף אחד לא מרוצה. הוא מדבר על זה שאנחנו מוקפים כל הזמן בטכנולוגיה מדהימה, מדהימה לא בקטע של "העוגה הזאת מדהימה", אלא מדהימה במובן של "וואו! זה מדהים! זה נס! איך זה קרה?" ואנחנו לא שמים לב לזה, כי אנחנו עסוקים מדי בלהתלונן על זה שזה לא עובד מספיק טוב.

אנשים היום טסים במטוס למקומות רחוקים, עוברים תוך כמה שעות מרחקים שפעם הם לא היו יכולים לחלום לעבור בחיים שלהם, אנשים היו עוברים 30 שנה ומתים בדרך ולא מגיעים ליבשת אחרת, והיום אתם עושים את זה תוך כמה שעות, וגם מגישים לכם ארוחת צהריים בדרך. ועל מה אנחנו מדברים? על זה שהארוחה לא הייתה טעימה מספיק.

או שבביקורת דרכונים עיכבו אתכם איזה חצי שעה. חצי שעה! אוי ואבוי.

תעריכו קצת את זה שאתם עכשיו טסתם במטוס.

המקום שבו מרגישים את זה הכי טוב זה בדברים שהם די חדשים, כאלה שאתם זוכרים איך זה היה פעם. אני זקן מספיק בשביל להגיד על כמה דברים "כשאני הייתי בגילך, בחורצ'יק, לא היו דברים כאלה" ולהרגיש כאילו אני בן 200 או משהו.

למשל, אני עדיין זוכר את התקופה שבה אפשר היה ללכת לאיבוד.

אם הייתם מסתובבים באיזו עיר שאתם לא מכירים מספיק, או בשטח, אז היה מצב שבו לא הייתם יודעים איפה אתם נמצאים. והייתם צריכים להסתכל במצפן, או במפה, או חס וחלילה לשאול מישהו איך מגיעים לאיזשהו מקום.

היום, זה די לא קורה. מאוד קשה ללכת לאיבוד היום, בגלל שלכל אחד יש בכיס טלפון, ובטלפון יש GPS, ואתם יכולים תמיד לפתוח Waze או Google Maps והוא אומר לכם בדיוק איפה אתם נמצאים וגם איך להגיע לאיפה שאתם רוצים להגיע.

ואנשים זקנים כמוני יכולים להתייחס לזה בתור דבר מרשים. אבל אנשים צעירים יותר רואים את זה כמובן מאליו. זה כמו חשמל. אנשים שמים לב לחשמל רק כשאין. עושים "וואו, הפסקת חשמל. הוו, רק קצת גשם וכבר מתחיל הפסקת חשמל, איזה חברה לא מתפקדת". אף אחד לא עוצר באמצע היום ואומר "איזה כיף, יש חשמל!"

וזה אותו דבר בקשר ל-GPS.

GPS זה דבר שאנשים מתעצבנים עליו. הם כועסים עליו. אם אתם פותחים את הטלפון ותוך שש שניות הוא לא אומר לכם בדיוק איפה אתם נמצאים, אז אתם מתחילים לעשות "איזה מכשיר דפוק. כמה זמן לוקח לו, ולמה הוא אומר שאני ליד ארלוזורוב, כשאני בכלל עברתי את זה לפני איזה 300 מטר, ולמה הוא שותה בטריה כמו בירה חינם אחרי ריצת מרתון". ואם זה עדיין לא עובד, אז מתחילים לעשות דברים מוזרים כמו לנער את הטלפון ולתת לו מכות. כאילו, זה מכשיר טלפון, זה לא בן אדם, אתם לא עושים לו היימליך. לא תקוע לו משהו בגרון.

תעצרו שניה לחשוב על זה. יש לכם מכשיר קטן בכיס שיודע איפה אתם נמצאים על פני כדור הארץ.

למה שמכשיר כזה ידע את זה? איך זה בכלל עובד?

כולם יודעים שזה קשור באיזשהי צורה ללוויינים, הוא מתקשר ללוויין, ואז הלוויין אומר לו? לא, זה לא כל כך פשוט. בשביל לדעת איפה אתם נמצאים, המכשיר בכיס שלכם צריך לשאול שלושה לוויינים מה השעה.

והסיבה שהוא בכלל הגיע אליכם, זה בגלל תקרית שכמעט הביאה למלחמת עולם שלישית.

אז איך GPS עובד?

זה נורא פשוט. כלומר, אוקיי, בסדר, "פשוט" זה לא המילה הנכונה, התכוונתי להגיד "ממש ממש מסובך".

אבל אני אנסה לעשות את זה הכי פשוט שיש. אני מזהיר מראש שההסבר הבא יהיה קצת מתמטי, אבל תישארו איתי.

אם אני מדבר עם חבר שלי שיבוא לאסוף אותי מאיזשהי נקודה, ואני רוצה לספר לו בדיוק איפה אני נמצא, דרך אחת לעשות את זה, זה לתת נקודת ציון ששנינו מכירים. למשל להגיד "אני נמצא עכשיו 200 מטר מהשווארמה". בהנחה ששנינו מכירים את המקום ויודעים באיזה שווארמה מדובר, אז אוקיי, אז הוא יודע בערך איפה אני נמצא. אבל רק בערך, לא בדיוק. זה נותן מספיק מידע בשביל לדעת באיזו עיר אני נמצא, ברור שאני לא נמצא בסין, ואני לא נמצא על הירח, אבל זה לא אומר בדיוק איפה אני, בגלל שאני לא אמרתי באיזה כיוון אני ביחס לשווארמה. אני יכול להיות ממזרח לשווארמה, או ממערב לשווארמה, או בצפון-צפון-מזרח-צפון-מזרח מהשווארמה. בעצם אפשר לשרטט עיגול על מפה מסביב לשווארמה ברדיוס של 200 מטר ואני יכול להיות על כל נקודה על העיגול הזה.

אז כדי לתת מידע יותר מדויק אני צריך להוסיף עוד נקודת ציון. למשל להגיד "אני עכשיו 200 מטר מהשווארמה ו-50 מטר מהחנות של הרומני". אז על המפה אפשר להוסיף עוד עיגול מסביב לחנות של הרומני ובמקום שבו שני העיגולים האלה נפגשים, זה המקום שבו אני נמצא.

אבל זה עדיין לא מספיק. מכיוון שסביר מאוד ששני העיגולים האלה יעלו אחד על השני, ואז יש שתי נקודות שבהם הם חוצים אחד את השני, ואני יכול להיות באחת משתי הנקודות האלה.

אז כדי להגדיר באופן חד משמעי איפה אני נמצא, אני צריך להוסיף עוד נקודת ציון. כלומר, להגיד "אני נמצא 200 מטר מהשווארמה, ו-50 מטר מהחנות של הרומני, ו-4 מטר מהחתול המוזר הזה עם העין האחת שתמיד יושב בדיוק באותה נקודה מעל הפח ומסתכל על כולם כאילו הוא הולך לכבוש את העולם או משהו". זה נותן רק נקודה אחת שבה אני יכול להיות.

ועכשיו החבר שלי יוכל לבוא לאסוף אותי, בהנחה שלא נמאס לו מהדרך הביזארית שאני מתאר איפה אני נמצא, במקום פשוט לתת כתובת כמו בן אדם נורמלי.

השיטה הזאת עובדת ולא משנה באיזה מרחקים אני אשתמש. ברגע שיש לכם שלוש נקודות ציון, ואת המרחקים המדויקים אליהם, אתם יודעים איפה אתם. אני הייתי יכול להגיד שאני נמצא 200 מטר מהשווארמה ו-9 קילומטר מבית הפנקייק ו-3261.88 קילומטר ממגדל אייפל. עדיין אפשר היה למצוא את המיקום שלי לפי המרחקים האלה. זה היה הרבה יותר קשה, כי השרטוטים על המפה היו הרבה יותר גדולים, ולמי יש מחוגה כזאת גדולה, אבל זה עדיין עובד. השאלה היחידה היא איך אני מוצא את המרחק שלי מכל הנקודות האלה.

אז כאן נכנסים לעניין הלוויינים.

יש רשת של לוויינים, רשת ה-GPS, Global Positioning System, אלה נכון לעכשיו 31 לוויינים, כל אחד מהם בגודל של מעלית בערך, שמרחפים מעל כדור הארץ בגובה של 20 אלף קילומטר, ועושים סיבוב מסביב לכדור הארץ פעם ב-12 שעות והם מתוכננים בצורה כזאת שבכל נקודה על פני כדור הארץ אתה נמצא בטווח עין של ארבעה מהלוויינים האלה לפחות. אז במקום למדוד את המרחק לשווארמה, אתם יכולים פשוט למדוד את המרחק ללוויין שתלוי בגובה 20 אלף קילומטר.

כל אחד מהלוויינים האלה משדר נון-סטופ, בלי הפסקה, שני דברים: איפה הוא נמצא ומה השעה.

כל אחד מהם זה השעון הדובר.

השידורים האלה זה שידורי רדיו והם נעים במהירות ששידורי רדיו נעים, שזה מהירות האור. זה בהחלט מהר. מהירות האור זה בעצם המהירות הכי גבוהה שיש בכלל ביקום. אבל זה עדיין לא מיידי. עדיין לוקח איזשהו זמן, קצר מאוד, לשידור להגיע מהלוויין אלי. כלומר, עד שאני אשמע את הלוויין אומר "השעה שלוש-עשרה ושלושים דקות" השעה אצלי תהיה בעצם אחת ושלושים דקות ו-91 אלפיות השנייה. משהו כזה.

עכשיו, מהירות האור היא 300 אלף קילומטר בשנייה או, אם אנחנו רוצים לדייק, ואנחנו רוצים, 299,792,458 מטר בשנייה. אז כדי למדוד את המרחק ביני לבין הלוויין כל מה שאני צריך לעשות זה לקחת את ההפרש בין השעה שהוא אומר לשעה שאני שמעתי אותו אומר את זה, להכפיל את זה ב-299,792,458 והנה יש לי את המרחק המדויק ביני לבין הלוויין. נורא פשוט.

עכשיו כל מה שצריך לעשות זה לעשות את זה עוד פעמיים, עם עוד שני הלוויינים האחרים, וזהו. יש לי שלושה מרחקים משלוש נקודות ציון ואני יכול לדעת בדיוק איפה אני. חשבון פשוט.

בעצם זאת באמת הגרסה הפשוטה של כל העניין. זה למעשה קצת יותר מסובך מזה, אבל אם כבר התעייפתם מכל החישובים האלה, אז תעבירו דקה קדימה, אני מבטיח לגמור את כל ענייני הגאומטריה תוך דקה. סבבה?

אוקיי.

השעונים שבלוויינים הם מן הסתם שעונים מאוד מאוד מדויקים. אלה שעונים אטומים שמדייקים ברמה של מיליארדית השנייה, אבל השעון שבטלפון שלי הוא לא מדויק כל כך. הוא בהחלט יכול לאחר או לפגר באיזו שניה אחת. שלא נדבר על זה שאולי בדיוק עברנו לשעון קיץ ואני עדיין תקוע בשעון אתונה אז אני מאחר בשעה שלמה. אבל אנחנו מדברים כאן על מהירות האור, של 300 אלף קילומטר בשנייה, זה אומר שאם השעון שלי מאחר בשנייה אחת, המיקום שהוא יתן יהיה שגוי ב-300 אלף קילומטר. וזה לא כזה מדויק. אז כדי לפתור את זה המכשיר GPS בעצם יוצר קשר בכל רגע לא עם שלושה לוויינים, אלא עם ארבעה. ועם הנתונים כולם הוא יכול לחשב לא רק את המיקום הנכון שלו, אלא גם את השעה הנכונה. בשביל זה הוא רק צריך למקם את כל הנתונים האלה במשוואה עם ארבעה נעלמים, עם מספרים שהם ליטרלי אסטרונומיים. ואת כל זה הוא עושה לפחות חמש פעמים בשנייה.

אז לא פלא שהוא אוכל לכם בטריה כמו מטורף, הוא עושה חישובים שאתם לא יכולים אפילו לעכל. כל זה כדי למצוא איפה אתם נמצאים. ואם זה לוקח לו יותר מ-20 שניות, אתם מקללים אותו וקוראים לו אידיוט.

הוא לא אידיוט, אוקיי? הוא עובד מאוד מאוד קשה בשבילכם. אתם צריכים להביא ל-GPS שלכם פרחים.

וזה עדיין לא הדבר הכי מדהים ב-GPS.

הדבר הכי מדהים בו, זה שאת כל זה אתם מקבלים בחינם.

יש אנשים שאומרים שהדברים הכי טובים בחיים הם בחינם, אבל אני לא מסכים עם זה. כי אני לא מסכים עם שום רשימה של "הדברים הטובים בחיים" שלא כוללת פיצה. ופיצה, לצערי הרב, זה לא חינם.

יש מעט מאוד דברים שהם באמת חינם. המים שלכם בברז עולים כסף. חשמל עולה כסף. בטלפון אתם משלמים על שיחות שאתם עושים, אתם משלמים על סמס, אתם משלמים על אינטרנט, אתם משלמים על הכל, חוץ מה-GPS.

את ה-GPS אתם מקבלים במתנה. אתם לא משלמים עליו אגורה.

וזה שירות מאוד מאוד שימושי. שווה כמה שקלים.

שלא לדבר על זה שכדי שהוא יפעל צריך את כל הלוויינים האלה, ואני לא יודע אם שיגרתם אי פעם לוויין, אבל זה לא זול.

אז איך קרה שדווקא את ה-GPS אנחנו מקבלים חינם?

זה בגלל המלחמה הקרה, ומה שקרה ל-007.

[צליל הפתיחה של "ג'יימס בונד"]

לא ההוא. זה היה בעצם יותר דומה ל [צליל פתיח מערבונים] מערבון.

בשנת 1983, שתי המעצמות הגדולות, ארצות הברית וברית המועצות, התעסקו בלשחק למי יש טיל גרעיני יותר גדול, ולעשות פרצופים מפחידים אחת מול השניה.

בשלב הזה לכל אחת מהם היה מספיק נשק גרעיני כדי לפוצץ את השניה ולהפוך אותה לערימת אבק, ואז לפוצץ את ערימת האבק. וכמו בשואו-דאון בין שני אקדוחנים באמצע הרחוב, שכל אחד מהם עומד עם היד ליד ההדק ומוכן לשלוף בכל רגע אם השני יעשה תנועה אחת לא נכונה – לכל תקרית בודדה היה פוטנציאל להיות הניצוץ שיגרום למלחמת עולם שלישית. ותקריות כאלה קרו, מדי פעם.

ב-1 בספטמבר 1983 בואינג 747, טיסה 007 של קוריאן איירליינס, היתה בדרך מניו יורק לסיאול וקצת טעתה בדרך. מערכות ניווט של מטוסי נוסעים באותו זמן היו לא רעות, הם השתמשו באותות רדיו מנקודות על פני כדור הארץ, זה לא שהם ניווטו רק על פי הכוכבים וריח הים, אבל הם לא היו מושלמות, וטעויות קרו.

במקרה הזה, איפשהו מעל אלסקה, המטוס לקח זווית לא נכונה. הוא סטה קצת ימינה, והטייס האוטומטי המשיך ישר באותה זווית לא נכונה וככה קרה שהמטוס סטה מהמסלול 300 קילומטר. לרוע המזל, זה הביא אותו מעל התחום האווירי של ברית המועצות.

ברית המועצות לא הייתה במצב רוח סבלני לדברים כאלה בכלל. מבחינתם, כל מטוס שמגיע בלי אזהרה מאמריקה לשטח שלהם, הוא מטוס ריגול וצריך לירות בו קודם ולשאול שאלות אחר כך. הם הוציאו מטוסי קרב והפילו את הבואינג עם טילי אויר-אויר.

המטוס התרסק בים ליד יפן. היו עליו 269 נוסעים ואנשי צוות. כולם מתו.

עכשיו, אם הייתה להם על המטוס מערכת ניווט שאומרת להם בכל רגע בדיוק איפה הם נמצאים בעולם, זה לא היה קורה. אבל לא הייתה מערכת כזאת באותו זמן.

זה כמובן טראגי. אבל זה מתגמד לעומת ההשלכות האפשריות של אירוע כזה.

אחרי ההפלה של המטוס, ארצות הברית וברית המועצות האשימו אחת את השניה. הנשיא רייגן קרא לזה פעולה ברברית ופשע נגד האנושות. ברית המועצות המשיכה לטעון שזה היה מטוס ריגול והאשימה את ה-CIA וטענה שזה שהוא היה שם היה פרובוקציה מכוונת ונפשעת וזה התפתח לוויכוח של "הוא התחיל", "לא, הוא התחיל", ובקלות זה היה יכול להתפתח למשבר שהיה מוביל למלחמה שהיתה הופכת את כל כדור הארץ לערימת חורבות שזוהרות בחושך.

זה לא קרה. בסופו של דבר, ארצות הברית גינתה בחריפות אבל לא תקפה אף אחד, וטוב שכך. אבל היה מאוד כדאי למנוע את זה שטעויות כאלה ימשיכו לקרות בעתיד.

הצבא האמריקאי עבד באותו זמן כבר כמה שנים על ההתקנה של הגרסה הראשונה של מערכת GPS, שיגרו את הלוויינים הראשונים. והכוונה היתה שהמערכת הזאת תהיה זמינה רק לצבא האמריקאי. אבל שבועיים אחרי ההתרסקות של 007 הנשיא רייגן הכריז שכשהיא תהיה מוכנה, המערכת הזאת תהיה זמינה לכולם. לצבא, לאזרחים, כל מי שרוצה בעצם, בגלל שלכולם היה אינטרס שכולם ידעו בדיוק איפה הם נמצאים.

זה עלה חמישה מיליארד דולר. רק הגרסה הראשונה של המערכת, לא כולל הלוויינים ששוגרו כדי להחליף לוויינים שהפסיקו לעבוד, והשדרוגים וכל זה. כל זה רק אמריקה שילמה, וכל אחד בעולם יכול להשתמש בזה.

גם רוסים.

כמובן שהם לא מאוד אוהבים להיות תלויים בצבא האמריקאי, ולכן הם שיגרו במשך שנים את רשת הלוויינים משלהם, Glonas, שהיא עושה בדיוק את מה ש-GPS עושה, רק ברוסית.

[קריינות ברוסית]

בעצם, היום רוב הטלפונים הניידים משתמשים לניווט גם בלוויינים האמריקאים וגם ברוסים. כמה שיש יותר לוויינים בשמיים אפשר להגיע לרמה גבוהה יותר של דיוק.

האיחוד האירופי שיגר גם הוא את רשת הלוויינים שלו, "גלילאו", וגם הסינים עובדים עכשיו על אותו הדבר בדיוק, אז יש הרבה לוויינים בשמיים שאומרים לכם מה השעה כרגע. אבל במשך הרבה שנים עבדנו רק עם המערכת האמריקאית. וזה אומר שאמריקה יכלה להציב מגבלות על GPS.

אם אתם במקרה נעים במהירות של יותר מ-1,900 קילומטר לשעה או בגובה של יותר מ-18 קילומטר, ה-GPS במכשיר שלכם יניח, במידה רבה של צדק, שאתם טיל בליסטי, ויפסיק לעבוד.

במהירויות כאלה אתם צריכים רשות ממשרד ההגנה האמריקאי בשביל שה-GPS יעבוד. זה הסיבה שסופרמן לא יכול להשתמש ב-GPS.

ובעיקרון עד היום מישהו בפנטגון יכול לקבל החלטה ופשוט להוריד את השאלטר על ה-GPS.

למזלנו יש עכשיו את החלופות הרוסיות והאירופאיות.

אז למה ה-GPS שלכם הוא בחינם? זה בזכות משלם המיסים האמריקאי.

אז אם יש לכם דוד באמריקה, תגידו לו בהזדמנות "תודה".

זה לא לגמרי נכון שאין לזה מחיר.

אם אתם מסתובבים עם טלפון עם GPS אז לא רק אתם יודעים כל רגע איפה אתם נמצאים, אלא גם גוגל יודעת איפה אתם נמצאים. וגם פייסבוק, אם יש לכם פייסבוק בטלפון. ויש מצב שגם ה-CIA, משטרת ישראל, פנגו, קנדי קראש. כולם יודעים איפה אתם. כולם יודעים איפה הייתם אתמול בלילה.

אתם לא חייבים לאהוב את זה, אבל זה המחיר שאנחנו משלמים על זה שאנחנו לא הולכים לאיבוד אף פעם.

ומכיוון שרובנו לא זורקים את הטלפון לים, כנראה שרוב האנשים מקבלים בשמחה את העסקה הזאת.

כי צריך לעצור ולהעריך לפעמים את הדברים הטובים בחיים, כמו אהבה, אור שמש, GPS. ופיצה.

זה היה המובן מאליו. אני דורון פישלר. הטכנאי היה אסף רפפורט. מפיקים – איל שינדלר ורום אטיק, שזה כמו רומנטיקן בלי נ'. עוד פרקים של הפודקאסט הזה ופודקאסטים אחרים אתם יכולים למצוא ב-Kan.org.il/podcasts או ב-iTunes, PocketCasts, וכל הדברים האלה.

עדכונים על פרקים חדשים אתם יכולים למצוא בעמוד הפייסבוק "דורון פישלר נגד העולם". זה הכל. להתראות.

30 views0 comments

Comments


bottom of page