המובן מאליו - האור והלווייתן

איך זה שאתם יוצאים מהבית בלילה, ויש אור; ולמה בכל זאת כדאי לתפוס קצת חושך.

---

תאריך עליית הפרק לאוויר: 22/05/2018.

ב-1994, הייתה רעידת אדמה בלוס אנג'לס. ב-4 וחצי לפנות בוקר, האדמה רעדה.

זאת לא הייתה הרעידת אדמה הכי גדולה בעולם, אבל הרבה נזק נגרם, ובין השאר היה חושך. הייתה הפסקת חשמל בכל העיר. התחילו להגיע קריאות למשטרה. בין השאר, היו כמה אנשים שהתקשרו למשטרה, ודיווחו שהם רואים… עננים מוזרים וחשודים בשמיים ויכול להיות שזה קשור איכשהו לרעידת האדמה. אז המשטרה חקרה את העניין, החקירה כללה לצאת החוצה ולהסתכל למעלה, ואמרו שכן, יש דבר בשמיים. זה שביל החלב.

פשוט, תושבי לוס אנג'לס עד אותו רגע לא ראו אף פעם את שביל החלב. הם לא ראו אותו בלילה, בדיוק מאותה סיבה שלא רואים אותו ביום, כי יש יותר מדי אור. תמיד יש אור מסביב, צריך הפסקת חשמל ברמה עירונית כדי שאפשר יהיה לראות את זה.

עכשיו, הסיפור הזה מאוד נחמד אבל אני לא בטוח שהוא נכון. משום שאין באמת מקורות מוסמכים שיגידו שזה באמת מה שקרה ויכול להיות שכשמדברים על הרבה שיחות שהגיעו למשטרה, מתכוונים לשתיים, אבל העיקרון של זה נכון בגלל שבאמת כשאתם נמצאים בלוס אנג'לס אתם לא יכולים לראות את שביל החלב ולא רק שם.

באופן כללי, אם אתם חיים במאה ה-21, בעיקר אם אתם חיים בעיר, יש סיכוי טוב שאף פעם לא חוויתם לילה חשוך. אתם לא באמת יודעים מה זה חושך. כי כשאתם יוצאים החוצה בלילה, יש אור, פחות מבמשך היום, אבל יש, יש מנורות רחוב, יש חלונות, שום דבר לא מונע מכם לצאת ולעשות דברים בלילה.

ואם חושך בבית, אתם מדליקים את האור. קליק. אנשים חושבים שאור זה מובן מאליו, ואפילו לא יודעים מה הקשר בין אור ללוויתנים.

פעם, בלילה, היה חושך. חושך זאת בעיה כי לא רואים שום דבר. קשה מאוד לעשות דברים כשלא רואים שום דבר, ולכן בני האדם לא כל כך אוהבים חושך. חצי מהזמן בערך זה לא בעיה כי יש שמש בשמיים, והשמש עושה הרבה מאוד אור, אבל בלילה אנחנו לא יכולים לעשות הרבה. אז יש דרך ידועה להרחיק את החושך –אש.

אש היא דבר שימושי להרבה מאוד דברים. עשרות אלפי שנים שבני האדם מתקבצים מסביב לאש, וגם כשהם התחילו לבנות בתים, הבתים נבנו מסביב לאש, באש משתמשים לבישול ולחימום, ועל הדרך היא גם עושה אור, אבל אם אתם רוצים לקחת איתכם אור לחדר אחר, וזה בהנחה שבכלל יש לכם חדרים אחרים בבית, אתם יכולים לקחת איתכם לפיד, כלומר קרש בוער אחד מהאש, אבל זה לא באמת רעיון טוב.

אתם הייתם פעם במדורה של ל"ג בעומר, אתם יודעים איך קרשים בוערים. הם בוערים ממש מהר, תוך כמה דקות לא נשאר מהם שום דבר, הם עושים המון עשן וחוץ מזה להיות בחדר סגור עם אש בוערת, זאת דרך מצוינת למות בחנק.

אז לא – קרש זה לא רעיון טוב. אבל אתם יכולים להשתמש בנר.

"נר" זאת אש קטנה שהתפקיד שלה הוא לא לחמם או לבשל, אל תנסו לבשל על נר, זה יקח לכם הרבה מאוד זמן –- אלא רק לעשות אור. לא אור גדול, אבל אור שמחזיק הרבה זמן ולא הורג אתכם בדרך. ונר, זאת המצאה גאונית. זה נראה דבר פשוט, אבל זאת אחת ההמצאות הכי גאוניות שיש, זה משתמש באוסף שלם של תופעות פיזיקליות, בשביל לעשות לנו אווירה רומנטית במסעדות.

אתם יודעים איך עובד נר?

נר זה פתיל, כלומר - חתיכת חבל, שתקוע בתוך שעווה, והרבה אנשים חושבים שהאופן שבו זה עובד, זה – מדליקים את הפתיל והפתיל נשרף לאט לאט. זה לא נכון, כי אם תוציאו את הפתיל מתוך הנר, ותדליקו אותו, הוא יישרף כולו, מקצה אחד לקצה השני, תוך דקה.

מה שנשרף בנר זה לא הפתיל, זאת השעווה.

כל חומר בטבע הוא מוצק כשמאוד קר לו ובטמפרטורה מסוימת נמס, הופך לנוזל ובטמפרטורה יותר גבוהה, הופך לגז. מים, למשל, זה חומר שבדרך כלל אנחנו מכירים אותו בתור נוזל, אבל כשקר הוא הופך למוצק – קרח, וכשחם הוא הופך לגז – אדים, אותו דבר נכון גם לגבי כל חומר אחר. זה נכון לגבי זהב, זה נכון לגבי פלסטיק, זה נכון לגבי ברזל, רק שהטמפרטורות שהם צריכים בשביל להפוך לנוזל, הן מאוד מאוד גבוהות.

שעווה זה דבר שבטמפרטורת החדר הוא מוצק, אבל טמפרטורת ההתכה שלו היא לא מאוד גבוהה, כשמדליקים אש לידו, הוא נוזל. אז ברגע שאתם מקרבים להבה לנר, החום של הלהבה ממיס את השעווה שקרובה אליו, ואת השעווה הנוזלית הזאת אתם יכולים לראות, זאת השלולית הקטנה של נוזל שיש ממש מתחת ללהבה, ולפעמים קצת נוזלת הצידה.

עכשיו, החלק המעניין הוא שהשעווה הנוזלית הזאת מטפסת דרך הפתיל למעלה.

למה היא עושה את זה?

מאותה סיבה שכשאתם טובלים נייר במים, הרטיבות מתפשטת במעלה הנייר, גם אם היא מטפסת למעלה בשביל זה. או שאם יש טיפה מים על הרצפה באמבטיה ואתם דורכים עליה בטעות עם גרביים, ואיכשהו מלמטה המים עולים ופתאום כל הגרב שלכם ספוגה מים, אז זה זה.

לתופעה הזאת קוראים "נימיות", או "קפילריות", ואני לא הולך להסביר את זה בכלל, כי זה ייקח הרבה יותר מדי זמן. גם לפיזיקאים קשה להסביר את הקטע עם קפילריות.

זה קצת מטורף.

אבל בכל מקרה, זה ככה - אז השעווה עולה במעלה הפתיל ושם עוד יותר חם, ולכן היא מתאדה, היא הופכת לגז והגז הזה נשרף, עולה באש.

זה לא הפתיל שנשרף, זאת השעווה שנשרפת, והסיבה שהפתיל עצמו נשאר כל כך הרבה זמן בלי להישרף, זה כי האש של הנר לא נוגעת בפתיל.

אם אתם מסתכלים מקרוב על להבה של נר, נכון אתם יכולים לראות כאילו בתחתית של הלהבה יש מין כדור מסביב לפתיל? זה נכון, באמת יש מין כדור כזה, האש היא מסביב לפתיל, אבל כמעט לא נוגעת בו בעצמו, בגלל זה הוא יכול לבעור הרבה מאוד זמן, זה תהליך סופר מתוחכם, שאפשר לעשות עם מכשיר מאוד-מאוד פשוט – נר. ומה שיפה בזה זה שנר זה מיכל דלק מוצק נייד. הדלק הוא המכשיר עצמו.

זה כאילו שבמקום מכונית יהיה לכם רק מיכל דלק, שאתם רק צריכים להדליק אותו והוא נוסע, בלי גלגלים, בלי מכשירים, בלי כלום (דרך אגב, אל תעשו את זה - אל תדליקו מיכלי דלק, הם לא נוסעים בעצמם).

אז נר זה דבר מדהים, ובהתאם, זה גם דבר די יקר, לא כל אחד היה יכול להרשות לעצמו נר, כי שעווה זה לא דבר נפוץ שקורה בטבע, כמו עץ, היה צריך לייצר שעווה ולכן הייתם צריכים להיות די עשירים כדי להרשות לעצמכם נרות.

אפשרות אחרת חוץ מנר זה מנורה, מנורת שמן, שיכולה להראות בכל מיני צורות, זה יכול להיות עששית כמו בסרטי פיראטים או מנורה כמו של אלאדין, אבל כולן עובדות באותה צורה פחות או יותר, הן משתמשות בדלק נוזלי, שמן, ובאיזשהו פתיל ושוב, השמן מטפס במעלה הפתיל עד למעלה ושם יש להבה שמבעירה אותו. הבעיה הגדולה היא להשיג שמן.

איך עושים שמן? יש כל מיני דרכים להשיג שמן.

אפשר להוציא שמן מצמחים מסוימים, כמו שמן חמניות וכאלה, אבל זה מאוד קשה ומצריך הרבה מאוד חמניות. הדרך היותר פשוטה להשיג שמן הייתה משומן של חיות, מרתיחים את השומן עד שהוא נמס, וככה עושים שמן.

זה מאוד נחמד לנו, כי יש לנו אור, זה הרבה פחות נחמד לחיה. וכאן נכנסים לתמונה הלוויתנים.

בסביבות 1840, בננטקט (Nantucket), ארצות הברית, מלחים קמו, שטפו פנים, ארזו, חיבקו את בני המשפחה שלהם, חיבקו אותם שוב, חיבוקים ארוכים, ועלו על ספינה.

הפרידה הזאת הייתה מאוד קשה, משום שהם יצאו למסע מאוד-מאוד ארוך, שהם לא ידעו מתי הם יחזרו ממנו ולא היו לגמרי בטוחים שהם בכלל יחזרו ממנו.

כי כמו רוב תושבי ננטקט, הם היו חלק מתעשיית ציד הלוויתנים. היו הרבה ספינות שיצאו למסעות של חודשים או שנים כדי לצוד לוויתנים, המרכז היה באמת בעיר הזאת בארצות הברית, אבל הם הפליגו לאורך כל האוקיינוסים והגיעו גם לאוקיינוס השקט, מילולית לצד השני של העולם.

המסעות האלה היו מסוכנים, הם היו מאוד לא נוחים, כמה עשרות אנשים בתוך ספינה קטנה, זה היה מסריח, האוכל היה גרוע וזה היה משעמם! זה היה כל כך משעמם! זה היה בעיקר הרבה שבועות של לשבת בספינה ולא לעשות כלום!

אחד מהתפקידים הכי חשובים על הספינה, היה לשבת על ראש התורן ולצפות אם יש לוויתנים בסביבה, רוב הזמן לא רואים כלום, אבל כשהוא מזהה רסס של לוויתן אז נכנסים לאקשן.

אז מוציאים את הסירות הקטנות, רודפים אחרי הלוויתן ומשתדלים להרוג אותו לפני שהוא מתעצבן והופך אתכם לתוך הים. כל העסק הזה היה גם הימור, כי אי אפשר לדעת איפה הלוויתנים נמצאים.

לפעמים הם הצליחו, לפעמים לא.

קרו מקרים, שאחרי מסע של כמה חודשים, או כמה שנים, הם היו חוזרים הביתה בלי כלום.

כל העסק הזה מתועד ב"מובי דיק", הספר הקלאסי שכל אדם בן תרבות חייב לפחות להעמיד פנים שהוא התכוון פעם לקרוא.

אז למה הם עשו את כל זה? כי זה משתלם. כי כשהם הצליחו זה הכניס הרבה מאוד כסף.

במסע אחד ספינה הייתה יכולה להחזיר את העלות שלה והבעלים שלה היו מתעשרים והרב חובל היה "מליין" ואפילו הספן הפשוט על הספינה היה מקבל משכורת, שלזמנו, הייתה מאוד מאוד מכובדת.

אבל שוב, למה הם עשו את זה? בשביל מה לצוד לוויתנים בכלל? זה לא בשביל האוכל, הם לא אכלו לוויתנים, את הפגרים של לוויתנים הם השאירו בים שהכרישים יאכלו אותם, הם עשו את זה בשביל השומן. ללוויתנים יש שומן, המון שומן, לוויתן הוא הר של שומן ששט בים.

מה שהם היו עושים אחרי שהם היו צדים לוויתן זה לפשוט לו את העור כשהוא עדיין במים ולהוציא את השומן, להתחיל להרתיח אותו על הסיפון ואחרי שמרתיחים אותו ומזקקים אותו מה שנשאר זה שמן לוויתנים, הם היו ממלאים עשרות חביות מכל לוויתן.

ושמן לוויתנים זה חומר יקר, לשמן לוויתנים היה כמה שימושים: עשו ממנו גריז ועשו ממנו סבון, אבל בעיקר עשו ממנו נרות והשתמשו בו בתור שמן לפנסים.

אפשר להשתמש בשומן של חיות אחרות בשביל זה, אבל שומן לוויתנים היה מאוד איכותי, הוא הריח יותר טוב, הוא לא עשה עשן, הוא נחשב למוצר הכי טוב בשביל לעשות אור.

אור בא', לא עור בע'.

אמריקה וגם אירופה הוארה באותו זמן באור של שומן לוויתנים. אם ראיתם אור דולק בלילה רוב הסיכויים, שהאור הזה היה פעם לוויתן, וזה היה המצב במשך עשרות שנים. יכולתם להיוולד, לחיות ולמות בעולם שבו אור זה משהו שיוצר מלוויתנים, וזה אולי סוג של רומנטי, אבל זה בהחלט לא היה כיף ללוויתנים.

כבר לא עושים את זה ככה היום, כן? הנרות של היום לא עשויים משומן של חיות. אתם יכולים להשתמש בנרות גם אם אתם צמחונים.

כל העסק הזה של הלוויתנים נגמר בפתאומיות ב-1859.

בשלב הזה היה קשה יותר למצוא לוויתנים, כאילו, וואו, מה נהיה, למה?

אבל לא זאת הייתה הסיבה, הסיבה היא שב-1859 מצאו נפט.

הייתה באר ראשונה של נפט שנמצאה בפנסילבניה ומתברר שמנפט אפשר לזקק קרוסין וקרוסין עובד טוב מאוד בתור שמן המנורות.

עכשיו, נכון שלחפור משהו מתוך האדמה זה גם לא מאוד פשוט, אבל זה עדיין הרבה יותר פשוט מלהפליג על פני שבעת הימים ולחצוב אותו מתוך לוויתנים, היה הרבה יותר קל וזול להשיג נפט מלהשיג שומן לוויתנים וברגע שזה התברר, תעשיית הלוויתנים פשוט קרסה, תוך משהו כמו עשר שנים, התעשייה הזאת שהייתה אחת מאבני הפינה של הכלכלה האמריקאית כמעט נעלמה לגמרי.

אז גילוי הנפט היה חדשות מצוינות ללוויתנים, לפחות עד השלב שהיו כל מיני מיכליות שפתאום התחילו לשפוך נפט באוקיינוסים והלוויתנים שוב נדפקו. אין להם מזל.

אז במשך כמה זמן רוב האור המלאכותי בעולם באמת הגיע מקרוסין, אבל לא כל כך הרבה זמן אחר כך, בערך עשרים שנה, הגיע עוד חידוש - נורת החשמל!

נורת חשמל עובדת באופן שונה לחלוטין מנר, הרעיון הוא שמעבירים זרם חשמלי בתיל חשוף, הוא מתחמם, וכשהוא מתחמם, הוא גם מתחיל לזהור, להפיץ אור.

החלק הקשה הוא להשאיר אותו במצב כזה שהוא יישאר מחומם, אבל לא יישרף, ואז יש לכם מכונה שמפיצה אור.

כששואלים מי המציא את נורת החשמל, נהוג להגיד אדיסון, וזה, קודם כל, צריך להגיד לא לגמרי נכון, אדיסון לא המציא את הנורה, אבל הוא בהחלט המציא נורה, הוא לא היה הראשון שחשב על הרעיון הזה והוא לא היה היחיד שעבד על זה.

היה מרוץ למצוא את החומר הנכון ולהחזיק את זה נכון בוואקום כדי שזה יהיה אמין - הוא הצליח.

ומה שיותר חשוב, נורת חשמל לא שווה כלום אם אין לכם חשמל, ולאדיסון הייתה חברה גדולה שעבדה במקביל גם על רשת חשמל שלמה, כולל חוטי חשמל ותחנת כוח.

הם עשו את רשת החשמל הראשונה, שבין השאר, האירה את הרחובות של ניו-יורק.

ולהאיר את הרחובות, זה לא מובן מאליו, לאורך כל הזמן הזה, כשדיברתי על אור מלאכותי, דיברתי על אור שיש לאנשים בתוך הבית, אם יש לכם מספיק כסף לנרות או לפנס, אתם יכולים להדליק אור בבית, אבל כשאתם יוצאים מהבית, חושך, אין אור בחוץ.

לאורך הרוב הגדול של ההיסטוריה, הרעיון של תאורת רחוב – שברחוב יהיה אור, לא היה קיים כי אור זה דבר יקר!

מי ישלם על הבן אדם שיעמוד עם נר בפינת הרחוב?

אז… מה עשו האנשים אם היו צריכים משהו בחוץ בלילה?

התשובה הייתה, בדרך כלל הם התאפקו.

לאורך רוב ההיסטוריה, הרוב הגדול של האנשים היו בלילה בבית.

הייתם צריכים סיבה ממש טובה להיות בחוץ בלילה.

כל המושג של חיי לילה? לצאת לבלות בלילה? ללכת לטייל עם הכלב בלילה? לא היה קיים!

בלילה אתם בבית.

ולילה זה לא דבר שמתחיל בתשע בערב, אם בחורף, בשעה ארבע וחצי אחרי הצהריים כבר חושך, אז בארבע וחצי אחרי הצהריים אתם בבית, אתם לא יכולים להרשות לעצמכם להסתובב בחוץ, כי הלילה אפל ומלא זוועות. (אני חייב להפסיק עם "משחקי הכס" הזה).

היה זמן שהיו חוקים בפריז ובלונדון, שאנשים שיש להם בית שפונה לרחוב חייבים לשים בחלון פנס כלשהו, זה היה תאורת הרחוב שלהם.

הרעיון של אשכרה לשים פנסים ברחוב הוא חדש, זה היה לפני בערך 200 שנה כשערים גדולות התחילו לחשוב על הרעיון של תאורת רחוב, לשים ברחובות ראשיים מסוימים פנסים, כך שאנשים יוכלו להסתובב שם גם אחרי השקיעה.

כמובן בהתחלה זה היה רק בערים גדולות ורק ברחובות ראשיים, אף אחד לא העלה על דעתו להדליק פנסים בכל רחוב ובכל סמטה בעיר כי רחמנות על הלוויתנים! כמה לוויתנים אתם רוצים להרוג בשביל שאתם תוכלו לטייל בלילה?

ככל שהטכנולוגיה התפתחה והאור נהיה זול יותר, הרעיון של פנסי רחוב התפשט יותר ויותר ועם החשמל זה נהיה הגיוני, כי היום, עם חשמל, אור הוא זול.

פעם הייתם צריכים לעבוד יום שלם כדי לקנות נר, היום, להשאיר נורה של 60 וואט דלוקה במשך שעה, עולה לכם בחשבון החשמל בערך שלוש אגורות - אגב, תרגישו חופשיים להשתמש במידע הזה, אם מישהו במשפחה שלכם אומר: "למה אף אחד לא מכבה אורות בבית הזה? מה נראה לכם שאני עשוי מכסף?!" אתם יכולים להגיד לו: "קח שקל ותעזוב אותי בשקט ל-33 שעות הקרובות".

אז במחיר הזה, ערים ומדינות שמחות לשלם את חשבון החשמל בשביל שכל העיר, כל רחוב וכל פינה תהיה מוארת גם בלילה וזה לא מעט.

נכון ל-2014 באור עקיבא, יש 3,674 פנסי רחוב.

בבת ים יש 13,000 פנסי רחוב.

בניו יורק סיטי יש 250,000 פנסי רחוב.

זה הרבה פנסים, זה הרבה חשמל וזה הרבה כסף, גם אם אתם מכפילים כל אחד מהם בשלוש אגורות לשעה, אבל זה שווה את זה כדי שלא יהיה לנו אף פעם חושך.

מאוד קשה היום למצוא נקודה חשוכה בעיר ואתם לוקחים כמובן מאליו שאם אתם צריכים משהו בלילה, אתם יכולים פשוט לצאת, אתם אף פעם לא דואגים לקחת איתכם פנס או לוויתן כיס למקרה שלא יהיה אור, כי תמיד יש אור.

הטכנולוגיה לא הפסיקה להתפתח עם אדיסון, היום אנחנו לא משתמשים באותן נורות שהוא השתמש בהן ורואים את זה. רואים את הנורות משתנות.

בשנים האחרונות, העולם עובר לאט לאט מנורות ליבון של פעם, לנורות לד, ולכן הלילה משנה צבע. עד לפני שנים בודדות, הלילה היה כתום. אש מפיצה אור כתום, נרות עושים אור כתום וגם נורות של פעם מפיצות אור כתום, אפשר לראות את זה במיוחד בתאורת רחוב, כי בלילה הכל כתום, אבל בשנים האחרונות, הרבה מאוד מקומות מחליפים את נורות הרחוב לנורות לד שהן הרבה יותר חסכוניות, הן אמינות יותר, הן בהירות יותר והן לבנות, עכשיו פתאום הלילה הוא לבן.

אפשר לראות את זה אפילו בתמונות מהחלל, בתמונות לוויין שמצולמות בלילה, תמיד אפשר היה לזהות את הערים בתור מן ערימה כזאת של אור כתום ועכשיו, בהרבה מקומות האור הזה הופך ללבן שזה ממש כמו אור יום, רק קצת פחות חזק, ויש כאלה שיש להם בעיה עם זה. יש אנשים שמתלוננים על כך שהם פשוט לא יכולים לישון עם האור הזה בחוץ, כי זה נראה כמו אור יום.

אם עד עכשיו הלילה אמנם לא היה חשוך לגמרי, אבל אפשר היה להבדיל בין היום והלילה, עכשיו הלילה בוטל.

התוצאה של כל זה, זה שיש פחות ופחות חושך בעולם.

היום קשה מאוד להיתקל בחושך ממש. כלומר, גם אם אתם יוצאים מהעיר ואתם נמצאים במקום בלי תאורת רחוב, עדיין השמיים לא יהיו חשוכים, כי יהיה זוהר מהישובים הסמוכים אליכם, זה מה שנקרא "זיהום אור", והקורבן העיקרי של זה, הוא הכוכבים.

קשה מאוד לראות כוכבים היום, הכוכבים שאתם רואים מהבית, זה כלום. זה מעט מאוד כוכבים.

את הרוב אתם לא רואים, כי זה כמו שכשמאירים לכם עם פנס לתוך העיניים, אתם רואים את האור של הפנס אבל לא רואים שום דבר אחר, ככה האור שמקיף אותנו כל הזמן, מפריע לנו לראות אורות קטנים יותר, כמו כוכבים.

היום בארץ, אם אתם רוצים לראות חושך כמו שצריך, לראות כוכבים כמו שצריך, אתם צריכים קודם כל ללכת למדבר (ואני מאוד ממליץ על זה דרך אגב) אבל אפילו אז, זה לא פשוט.

פעם נסעתי למדבר בזמן מטר הפרסאידים, מטר המטאורים שקורה בתחילת אוגוסט, ובמצפה רמון הכריזו על יום צפייה בכוכבים, כיבו את כל האורות בעיר בשביל שאנשים יוכלו לצפות בכוכבים כמו שצריך, רעיון נהדר.

והיה פקק של שעתיים בכניסה לעיר של אנשים שרוצים לראות כוכבים, אז אולי לא היו פנסי רחוב, אבל היו הרבה מאוד פנסים של מכוניות.

להגיע לשמי לילה טובים זה לא פשוט היום, אתם צריכים לבחור לילה בלי ירח, בלי עננים, בלי אובך, לנסוע למדבר ולהתרחק כמה שיותר מכל מקום ישוב, למצוא מקום מבודד ככל האפשר, לכבות את האוטו, לכבות את המדורה, לכבות את הפנס, לכבות את הטלפון ולהסתכל למעלה ואז להגיד: "הולי שיט!".

יש כל כך הרבה כוכבים, יש כל כך הרבה יותר כוכבים ממה שאתם רגילים לראות, הם תמיד שם, זה מה שאנשים ראו פעם כל הזמן, כשהם הסתכלו למעלה, ככה העולם נראה באמת, בלי האור שמסתיר לכם אותו. כל מה שלקחתם כמובן מאליו כל הזמן, היה רק חלק קטנטן ממה שיש.

זה היה "המובן מאליו", אני דורון פישלר, על הסאונד אסף רפפורט, הפיקו רום אטיק, איל שינדלר וירדן מרציאנו. פרקים נוספים אתם יכולים למצוא באתר הפודקאסטים של כאן או בכל אפליקציה כמובן, תגובות ועדכונים ודברים כאלה אתם יכולים למצוא בעמוד הפייסבוק "דורון פישלר נגד העולם", זה הכל, ביי ביי.

---

לעוד פרקים של הפודקאסט לחצו על שם הפודקאסט למטה