top of page

המובן מאליו - הלב

הסמל הכל כך מוכר הזה, ❤, בכלל לא נראה כמו לב. אז למה כולנו לוקחים כמובן מאליו שזה לב? וכמו שאמרה טינה טרנר, איך זה בכלל קשור לאהבה?

 

תאריך עליית הפרק לאוויר: 26/06/2017.

קריין: כאן בהרצה עוד, להתחבר לידע, בכל זמן שתרצו.

(מוזיקה)

שלום, אני דורון פישלר ואתם מאזינים ל״מובן מאליו״. ואתם יודעים, כולנו אנשים שונים שמדברים שפות שונות, ויש כל כך הרבה דברים שמבדילים בינינו, אבל יש דבר אחד שמאחד את כולנו, את כל בני האדם, שפה אחת שאותה כולנו מבינים. אימוג'ים (ברקע צליל של קבלת הודעה והקלדה בנייד). כבר לא כל האימוג'ים, יש אימוג'ים שאני לא מבין. למשל, אני לא יודע למה צריך אימוג'י של איש מחייך עם מים יורדים לו מהמצח, לאיזה סיבות זה שייך. גם למה צריך אימוג'י של קקי מחייך, אני לא יודע. אבל יש לפחות סמל אחד שהוא באמת אוניברסלי- לב (ברקע שירת אופרה שמיימית). מין משולש שעומד על קודקוד אחד ולמעלה יש מין שני חצאי עיגולים (ברקע פעימות לב). אתם יודעים איך נראה לב! אוקיי? הסמל הזה. זה הסמל אולי הכי מוכר בעולם. אני קורא עברית אבל אני לא קורא סינית, ואני לא קורא קוריאנית, ועדיין באתרים בכל העולם אפשר למצוא בתוך הטקסטים את הסמל הזה של הלב. כולם מכירים את הלב בכל העולם. הרבה יותר אנשים מזהים את הסמל הזה לב, מאשר את האות א'. ואפשר בקלות לחשוב שהצורה הזאת של הלב זה סמל אוניברסלי שאנשים מבינים פשוט אינסטינקטיבית, כמו שכשרואים אייקון של איש הולך, זה איש הולך. אנחנו לא צריכים שיפרשו לנו את זה כי זה ציור של איש הולך. אבל זה לא באמת ככה עם הציור של הלב, בגלל שזה לא נראה כמו לב.

(מוזיקה)

אתם ראיתם פעם לב, נכון? זה לא נראה כמו הצורה הזאת! זה לא משולש עם שתי גבעות כאלה למעלה. אז מאיפה הגיע בכלל הרעיון שלב נראה כמו לב? ויותר מזה הסמל לא משנה, מה שמשנה זה מה שהוא אומר. וכולם יודעים מה זה לב, לב זה אהבה, אני לב אותך וכל זה. ושוב אני הולך להרוס את זה ולשאול למה? יש לנו את כל הרעיון הזה שמחשבות הן בראש, אבל רגשות הן בלב, וזה כל כך חלק מהתרבות, זה כל כך מובן מאליו שאנחנו מדברים ככה כל הזמן. אתם יכולים להגיד עם היד על הלב ששמתם לב פעם לכל הלבבות האלה שנמצאים לנו בשפה? יש לנו לב טוב, ולב זהב, ולב אבן, ואחד בפה ואחד בלב, ואתם נותנים למישהו את הלב, והלב נשבר, וזה עושה כאב לב, או אם תרשו לי לצטט: ״החוק העליון כתוב לא בספרים אלא בלבבותיהם של בני האדם״, לב טולסטוי.

וגם כאן אפשר לשאול למה? למה את בלב? כלומר סליחה שאני הורס את הרומנטיקה אבל אתם לא באמת מרגישים אהבה בלב! אתם מרגישים אהבה במוח, כמו כל דבר אחר שאתם מרגישים. לב זה שריר, שהתפקיד שלו זה להזרים דם לכל הגוף, זה מאוד חשוב, אבל אין בו באמת רגשות. כשעושים ניתוח השתלת לב. ה… בן אדם שקיבל את הלב לא מקבל פתאום רגשי אהבה לאשתו של מישהו אחר. אז… יש פה שלושה דברים בעצם. האיבר בגוף, הרגשות והסמל הזה. מה הקשר ביניהם? ולמה הם כל כך משוייכים כולם לאותו המושג, לב?

(מוזיקה ופעימות לב)

יש שאלות טריוויה כאלה, שאם מגגלים אותם אפשר בקלות למצוא תשובות, תשובות מעניינות, תשובות משעשעות, והרבה פעמים תשובות לא נכונות. והצורה של הלב זה אחד מהדברים האלה. אם תחפשו למה ללב יש צורה של לב, אתם יכולים בקלות בכל מיני אתרים של טריוויה וכאלה למצוא כל מיני סברות. למשל, שהצורה של הלב מגיעה משני ראשים של אנשים מתנשקים (ברקע קולות של מישהו מנשק את היד שלו), שזה לא מאוד אמין. יש גם סברות שאומרות שהצורה של הלב בעצם נובעת מעבר אחר, זה בעצם מייצג תחת, כי ללב יש קצת צורה של תחת. אבל אם זה נכון, אז למה זה מייצג לב? למה זה לא מייצג תחת? ולמה אנחנו לא אומרים- קח את ישבני, הוא לא נחוץ לי יותר? זה גם לא אמין במיוחד.

אחד ההסברים שנשמעים יותר אמינים מדבר על אחד המקומות הכי מוקדמים שבהם אפשר למצוא את הצורה הזאת של לב, שזה במטבעות מקירנה (נגינת עוּד ברקע). קירנה הייתה עיר, במה שהיום הוא לוב, ובסביבות 500 לפני הספירה, הם מוציאים מטבעות רשמיים של העיר, שיש להם אשכרה צורה של לב, אי אפשר לטעות. רק שזה לא באמת לב, זה זרע של סילפיום. סילפיום היה צמח מאוד מאוד שימושי אז, השתמשו בו בתור תבלין לאוכל וגם היו לו כל מיני שימושים רפואיים, הוא היה אמור לרפא כאבי בטן, וכאבי גרון והרבה מאוד דברים. השתמשו בו הרבה בתקופה הזאת. והעיר הזאת, קירנה, זה היה ענף הייצוא העיקרי שלהם. הם עבדו בלעבד ולייצא סילפיום, זה היה כל כך חשוב להם שהם הטביעו ציורים של סילפיום על המטבעות. על צד אחד היה ציור של כל הצמח ועל צד השני ציור של זרע של סילפיום. וזרע של סילפיום, מתברר, נראה ממש כמו לב. דרך אגב, אם אתם רוצים לראות איך באמת נראה סילפיום כדי להשוות אותו לציור, אתם לא יכולים, כי הצמח הזה נכחד.

אז מה הקשר בין סילפיום לאהבה? אז, התיאוריה אומרת ככה- בין שאר השימושים של סילפיום, יש טקסטים שאפשר להבין מהם, שהשתמשו בו בין השאר בתור אמצעי מניעה. אז לפני שבחורה הייתה יוצאת לפגישה לוהטת, היא הייתה לוקחת סילפיום. ומכאן נוצר הקשר בין סילפיום ואהבה. אבל, גם זה קצת קלוש. קודם כל, להשתמש באמצעי מניעה בתור סימן אוניברסלי לאהבה זה קצת מוזר. זה כאילו שהיום הייתי כותב לאהובי I Condom You. רומנטי? לא מאוד. כאילו שילדות היום מקשטות תמונות של ג'סטין ביבר וציורים של קונדומים קטנים. זה קצת מוזר, הקטע הזה. וחוץ מזה, יש פשוט את העניין שאחרי המטבעות האלה, יש תקופה של כמעט אלפיים שנה שבה הסמל לב בתור סמל אהבה לא מופיע בכלל. אז לאן הוא הלך? אז כל אלה תיאוריות נחמדות וכנראה לא קשורות למציאות בכלל. הלב לא מייצג זרע של סילפיום, והוא לא מייצג תחת, והוא לא מייצג ראשים, הוא מייצג באופן מפתיע, לב.

(מוזיקה)

אבל בואו נחזור קודם אחורה עוד, הרבה לפני קירנה והסילפיום וכל זה. בתנ״ך, המילה לב מופיעה הרבה מאוד פעמים, ולא ברור אם הם אי פעם מדברים על האיבר לב. כשאומרים לב, מתכוונים למחשבות, לרגשות, לנשמה, למהות של הבן אדם. ״יצר לב האדם רע מנעוריו״, ו״אני אקשה את לב פרעה״, ״יין ישמח לבב אנוש״. הם כולם מדברים על המהות של האיש, וזה לא רק רגשות. היום יש לנו את החלוקה שאנחנו חושבים בראש, מרגישים בלב, אבל בתנ״ך זה לא ככה. גם חושבים בלב, גם אינטליגנציה נמצאת בלב. כמו שאלוהים אומר לשלמה ״הנה נתתי לך לב חכם ונבון, אשר כמוך לא היה לפניך ואחריך לא יקום כמוך״. הרבה מחמאות הוא נתן לו. אתה חושב בלב.

וזה לא רק בתנ״ך, בהרבה תרבויות אחרות מתייחסים ללב בתור המהות של הבן אדם. ואפשר להבין למה. כי האנשים אז לא ידעו הרבה על אנטומיה ועל רפואה, אבל הם כן שמו לב שאפשר להוריד לבן אדם אצבע והוא ימשיך לחיות. אפשר להוריד לו את הרגליים ועדיין הוא יישאר אותו בן אדם. אם מוציאים לו את הלב, לא כל כך. הלב זה קודם כל איבר הכרחי. עכשיו יש הרבה איברים פנימיים שבשלב הזה לאף אחד לא היה מושג מה כל אחד מהם עושה, כן? אבל מכל האיברים הפנימיים בגוף, הלב הוא היחיד שאפשר להרגיש אותו (ברקע לב פועם). הם רואים אותו פועם, מרגישים אותו פועם, יודעים שהוא עושה משהו! כשהלב מפסיק לזוז, כל הבן אדם מפסיק לזוז. המוח, לא רואים שהוא עושה משהו, הוא סתם יושב שם, יכול להיות שזה סתם מין צמר גפן כזה כדי למלא את המקום.

עכשיו, יש חשיבות גם לאיברים פנימיים אחרים לפעמים, אבל הרבה פחות מהלב. למשל, המוסר נמצא בכליות. ואלוהים בתנ״ך מתאר את עצמו בתור חוקר לב, בוחן כליות, שקצת נשמע כמו סטודנט לרפואה. ואם אני אומר באנגלית על מישהי ש-she's got guts, אני מתכוון שיש לה אומץ, למרות שמילולית אני שיבחתי אותה על המעיים שלה.

אבל זה מאוד שולי ביחס לכל היחס ללב. יש המון שירים שמדברים על הלב. (ברקע מתנגן ״כשהלב בוכה״/שרית חדד) המון. (ברקע מתנגן ״יש לי ציפור קטנה בלב״/יגאל בשן) המון. (ברקע מתנגן ״בלב אחד״/חדווה עמרני) לעומת זאת, אני לא מכיר אף שיר שמדבר על ריאות, ורק אחד שמדבר על הלבלב. (ברקע מתנגן השיר all you need is love/the beatles)

אז לב זאת הנפש, זאת המהות, זאת מסירות, זה רגשות, זה מחשבות, לאו דווקא אהבה, דרך אגב. אז אם לפני הרבה מאוד זמן הייתי כותב למישהו אני לב אותך, זה לאו דווקא אומר אני אוהב אותך, זה יכול להיות יש לי רגש כלפיך. זה יכול להיות גועל. זה יכול להיות שעמום קל המהול בתחושת כבש, אי אפשר לדעת מה זה אומר לפי המושג הזה לב, ומה שבטוח, הסמל של הלב, הייצוג הוויזואלי של הלב, לא היה קיים אז.

(ברקע מנגינה עם חליל)

אז, מתי לב נהיה לב? בשנת 1250 נכתב שיר צרפתי שנקרא ״Le roman de la poire״, כלומר הרומן של האגס. זה סיפור אהבה על זוג אוהבים, שהיא לקחה אגס וקילפה אותו עם השיניים ואז נתנה את זה לאהובה לאכול, מה שנחשב למאוד רומנטי, משום מה. השיר הזה התפרסם עם איורים באותיות של תחילת המשפטים, כל בית מתחיל עם אות גדולה, עם ציור עליה, ובאות S רואים את האוהב מגיש לאהובתו משהו. ויש חוקרים שטוענים שהדבר שהוא מגיש לאהובתו זה את הלב שלו. ואם זה נכון, זה הציור הראשון אי פעם של לב בהקשר הזה. הבעיה היא שלא כל כך ברור אם זה לב. כלומר, זה בהחלט לא נראה כמו לב כמו שאנחנו מכירים אותו היום. אין לזה את החוד למטה והגבעות למעלה, זה משהו בצורה כללית כזאת של בורקס גבינה, משהו כזה. עם החלק הרחב מכוון אליו, וזה לא צבוע באדום. אולי זה לב, אבל מצד שני, זה יכול בהקשר הזה להיות גם האגס? כלומר, אולי הוא אומר האגס הזה שקילפת בשבילי עם השיניים, אז תודה, אבל בדיוק אכלתי.

(מוזיקה)

הפעם הראשונה שבה מופיע בבירור לב בהקשר של רגשות בייצוג ויזואלי זה בשנת 1305, בציור קיר בקפלה בפדובה באיטליה, יש ציור של אישה שעומדת ומחזיקה ביד אחת סלסלה עם פירות ומשהו שנראה כמו דונאטס, וביד השנייה היא מחזיקה לב, והיא מושיטה אותו למעלה אל ישו, שבולט שם מהתקרה ומושיט אל הלב ידיים, כמו איזה סנאי. הדבר הזה שהיא מחזיקה הוא לב. הוא נראה קצת כמו לב במובן הביולוגי שלו. זאת אומרת, אפשר לראות את העורק הראשי בולט ממנו. והיא מחזיקה אותו הפוך ביחס לסמל של הלב שאנחנו מכירים, כלומר, הצד הרחב שלו נמצא למטה, והצד הצר למעלה.

ובמאה השנה שלאחר מכן יש הרבה ציורים כאלה שאפשר למצוא שהם תמיד באותו הקשר של אנשים שמגישים את הלבבות שלהם לישו או לאלוהים, והם תמיד מחזיקים את הלב הפוך. רק מאה שנה אחר כך מופיעים הציורים הראשונים שבהם אנשים מחזיקים את הלב כמו שצריך, וקצת יותר מאוחר מתחיל להופיע השקע בחלק העליון של הלב, מה שגורם לו להיראות קצת יותר כמו הצורה של הלב, שאנחנו מכירים היום. מחודד מלמטה ועם שתי גבעות למעלה.

(מתנגן ״Total Eclipse of the Heart/Bonnie Tyler")

אז בשלב הזה די מתקבעת הנורמה של ככה נראה לב, ככה מייצגים לב. אבל אז עולה השאלה, למה? למה הם ציירו ככה לב? לב לא נראה ככה. העניין הוא כזה, אנשים אז לא ידעו איך נראה הלב. כמה הזדמנויות יש לבן אדם נורמלי לראות לב של בן אדם אחר? חשוב לי להבהיר, אני לא רופא, כן? שום דבר שנאמר בפודקאסט הזה לא צריך להילקח כעצה רפואית מוסמכת, אבל בתור כלל אצבע, אם אתם יכולים לראות את האיברים הפנימיים של מישהו, ככל הנראה המצב הרפואי שלו לא כל כך טוב, ואולי כדאי להתקשר למגן דוד אדום. במצב נורמלי, אנשים לא רואים לבבות של אנשים אחרים.

ומכיוון שבאותו זמן הכנסייה הקתולית אסרה על ניתוחים שלאחר המוות, אז בכלל לא היו הרבה הזדמנויות לאנשים לראות לב של בן אדם אחר. הם כן יכלו לראות לבבות של חיות אחרות. הם יכלו ללכת לאטליז ולראות הרבה לבבות של כבשים, של פרות, של חיות אחרות. ולב של כבשה, בעיקר אם פורסים, הוא קצת נראה כמו לב, יש צורה כזאת של לב. אל תחפשו את התמונה הזאת כי זה מגעיל. תסמכו עליי. זה נראה כמו לב.

(מוזיקה)

הידע האנטומי והרפואי מן הסתם משתפר, ומשלב מסוים בהחלט אפשר למצוא איורים של לבבות שנראים כמו לב, לב אמיתי. אבל בשלב הזה, הייצוג של לב באמצעות האייקון הזה, כבר היה מקובל. אנשים התרגלו לזה. בקלפים יש יהלום, עלה, תלתן ולב, ואנשים רגילים לקרוא לצורה הזאת לב. זה נהיה גם סמל דתי, התחילו להשתמש בלב הקדוש של ישו, שמסמל את האהבה של ישו אל המין האנושי, לא אהבה באופן כללי, לא אהבה רומנטית, האהבה של ישו אל המין האנושי. והרבה פעמים רואים את הלב שלו, הוא אדום, הוא בוער, הוא מוקף בשרשרת של קוצים, ויש עליו צלב.

ומכיוון שזה סמל דתי, הלב התחיל להופיע גם בהרבה סמלים ומגנים של בתי אצולה, ולוחמים יצאו לקרב עם מגינים ושריונים שמכוסים בקישוטים של לבבות. מה שכנראה לא היה קורה היום, אני לא רואה פייטרים מהמרינס יוצאים לאימון עם מדים מקושטים בלבבות אדומים, כי זה לא נחשב למצ׳ואיסטי במיוחד, אבל אז זה כן היה. זה היה לגמרי גברי לצאת לקרב כשאתה נראה כמו דובון אכפת לי.

רק במאה ה-18, התחילו להשתמש בלבבות באמת בתור סמל של אהבה רומנטית, ספציפית. אז כבר אפשר למצוא מכתבי אהבה עם ציורים של לבבות. אז כולם כבר מכירים את הלב בתור סמל של אהבה, ועדיין הוא לא נכנס לשפה היומיומית עד שנת 1977 בניו יורק.

(מוזיקת תופים וחצוצרות)

בשנת 1977 המצב של ניו יורק לא היה משהו. היא נחשבה לעיר מאוד מאוד אלימה ומפחידה, ומחלקת התיירות של המדינה, היא החליטה לפתוח במסע פרסום לשיפור התדמית של ניו יורק ועידוד התיירות. הייתה להם סיסמת פרסום שהלכה ככה: אני אוהב את ניו יורק. מישהו קיבל כסף על לכתוב את הסיסמה הזאת. מי שלא קיבל כסף היה מעצב הגרפי שלהם, מילטון גלייזר, שהסכים לעבוד בהתנדבות על הקמפיין הזה. הוא תכנן כמה סקיצות ללוגו לסיסמה- אני אוהב את ניו יורק, אבל בדרך, במונית, לפגישה עם אנשי משרד התיירות, היה לו רעיון חדש, והוא צייר בזריזות על מעטפה שהייתה לו I, האות I, ❤, N, Y. כלומר, I ❤ new york.

הם אהבו את הרעיון הזה והפכו את זה ללוגו הרשמי של מסע הפרסום הזה. עכשיו, להשתמש בלב בתור תחליף למילה love, נשמע אולי היום לגמרי מובן מאליו, אבל זה לא! זה לגמרי לא היה. אנשים לא עשו את זה! סביר שמילטון גלייזר לא היה הראשון אי פעם שהשתמש בלב בתור פועל, כמו I לב you, אבל זה לא היה דבר מקובל, זה לא היה משהו שאנשים הכירו. כשראיתם I לב NY, לקח קצת זמן לפענח את זה. למה הכוונה? הקמפיין היה אמור להימשך חודשיים, אבל הלוגו הזה הצליח! הוא הצליח בטירוף. זה אחד הקמפיינים הפרסומיים הכי מצליחים אי פעם, כי עובדה, עברו 40 שנה ועדיין אתם יכולים לקנות סטיקרים, וחולצות, ופוסטרים של I ❤ New York. ומה שיותר חשוב, זה שהסיסמה הזאת הפכה למם. כלומר, אנשים עשו חיקויים שלה ומניפולציות שלה ופרודיות שלה.❤ אז מהר מאוד אפשר היה למצוא חולצות וסטיקרים של I ❤ LA, I ❤ NJ, I ❤TLV, אין עיר בעולם שאי אפשר למצוא I love השם של העיר הזאת, זה כולל את רעננה, דרך אגב. רוב החולצות והפוסטרים האלה הם חיקויים בלתי חוקיים. ללשכת התיירות של ניו יורק יש היום מחלקה שהתפקיד שלה זה לתבוע אנשים שמשתמשים בלי רשות בסימן הרשום של I ❤ NY, הם מרוויחים מזה הרבה כסף. ומילטון גלייזר המעצב שהמציא את זה דרך אגב, לא רואה מזה גרוש.

ודרך הקמפיין הפרסומי הזה, אנשים התרגלו ש-I ❤ משהו זה דבר שאפשר להשתמש בו, הסימן ❤ נהיה פועל, הוא נהיה תחליף למילה love, זה שמשתמשים בו היום בחופשיות זה משם. עדיין במשך הרבה זמן, לכתוב למישהו ❤, זה היה משהו מאוד אישי, היית צריך להתאמץ בשביל זה, בגלל שאפשר לעשות את זה רק בכתב יד, אי אפשר לשלוח למישהו במייל ❤, עד שבאמת נכנסו לחיים שלנו, שלנו האמוג'ים והאמוטיקונים, ועכשיו אפשר וקל מאוד להכניס ❤ (ברקע רעש של קבלת הודעה והקלדה בנייד). ומכיוון שהיום אנשים מחליפים ביניהם sms בדיוק כמו שהם מדברים, זו צורה תקשורת העיקרית של אנשים מסוימים, ❤ הפך למילה בשפה, לממש חלק מהשפה, יש היום אינפלציה של לבבות. אם פעם היה צריך במיוחד לצייר את זה, היום זה, אוי, הוא שלח לי רק שלושה לבבות עכשיו ולא חמישה, אולי הוא כועס עליי?

אז זה מצב הלב היום. אין לזה שום קשר לאנטומיה, זאת פשוט מילה. ויכול להיות שתוך כמה שנים גם קקי קטן ומחייך יהיה אותו דבר, אבל יכול להיות שלא.

(מתנגן שיר הנושא מהסדרה ״הלב״)

זה היה ״המובן מאליו״. אם אתם רוצים לראות את כל התמונות שדיברתי עליהם, על כל תולדות הלב, אפשר לראות את זה באתר של הפודקאסט, ב-kan.org.il/podcast, ואפשר למצוא שם כמובן את כל הפרקים של הפודקאסט הזה, ומבחר עצום ומדהים של פודקאסטים אחרים!

אני דורון פישלר, אסף רפפורט היה הטכנאי, רום אטיק ואייל שינדלר עורכים.

אתם יכולים להתעדכן בפרקים חדשים ובעידכונים אחרים, בדף הפייסבוק ״דורון פישלר נגד העולם״, וזה הכל.

להתראות.

 

לעוד פרקים של הפודקאסט לחצו על שם הפודקאסט למטה

13 views0 comments

Comments


bottom of page