מפלגת המחשבות - פרק 152 – מהפכת הבינה: צריך לדבר על זה

התרחישים שלפיהם ה-AI יביא לניוון הבינה האנושית ויתקומם נגד מי שיאיים על הישרדותו הם אינם עוד מדע בדיוני, אלא השערות שזכו לאישוש במחקרים עכשוויים. אז מדוע השיח הציבורי על עתיד ה-AI רדום כל כך? בפרק הקרוב נתבונן בהטיות שעשויות לגרום לנו להסיט קשב מהפרויקט הגדול והגורלי בדורנו, ונגלה כיצד התמודדנו איתן בעצמנו ערב יצירת העונה.

---

‏תאריך עליית הפרק לאוויר: 03/02/2026.

‏[מוזיקת רקע]

‏קריין: אתם מאזינים להסכת של "בית אבי חי".

‏[רצף הקלטות]

‏חיים יבין: "אם כן, כנראה, מהפך…"

Donald Trump: “Everyone is talking about artificial intelligence. Not artificial, it’s genius.”

Sundar Pichai: “It’s more profound than fire or electricity or…”

Sam Altman: “AI will be the most powerful technology humanity has yet invented.”

Naftali Bennett: “New dimensions will emerge.”

Jensen Huang: “The greatest technology equalizer of all time.”

Yuval Noah Harari: “It is not a tool, it is an agent.”

Elon Musk: “Mark my words, AI is far more dangerous than nukes.”

‏אפרת: שלום, אני אפרת שפירא רוזנברג ואתן מאזינות ומאזינים ל"מפלגת המחשבות", ההסכת שבו מיכה גודמן ואני מדברים על הרעיונות שמאחורי הפוליטיקה, ובעונה הזאת, על הרעיונות שמאחורי המהפכה הגדולה שבדרך - מהפכת הבינה.

‏התרחישים על פיהם ה-AI יביא לניוון הבינה האנושית, ויתקוף את מי שמאיים על הישרדותו, הם כבר לא מדע בדיוני, אלא השערות שכבר זוכות לאישוש במחקרים עכשוויים. אז למה השיח הציבורי על עתיד ה-AI עדיין רדום כל כך?

‏בפרק הקרוב נתבונן בהטיות שגורמות לכולנו להסיט קשב מהפרויקט הגדול והגורלי בדורנו, ונגלה מי ניצח בוויכוח ביני לבין מיכה - רמז? זה לא היה אני.

‏שלום מיכה.

‏ד"ר גודמן: שלום אפרת.

‏[מוזיקת רקע מסתיימת]

‏אפרת: אנחנו לאורך העונה, כאילו דיברנו על הרבה דברים, אבל אם אם אפשר לסכם את זה בתוך שתי קטגוריות עיקריות, בעצם דיברנו על שני תרחישים מפחידים: על תרחישי ההתנוונות ועל תרחישי ההשתלטות. ו… הנה עכשיו מתחילים ניצנים של מחקרים שמדברים על שני התרחישים האלה, ו… הראשון שבהם, אה… זה מחקר שנעשה לאחרונה ב-MIT, והוא כאילו מאשש את כל האינטואיציות שלנו, ודברים שכאילו כבר ידענו קודם, אבל וואו, כמה שהוא מטלטל.

‏ד"ר גודמן: כן, את יודעת כש… מחקרים על האפקט של טכנולוגיה על הנפש, על הפסיכולוגיה של מי שמשתמש בטכנולוגיה, בדרך כלל לוקח זמן לייצר ידע ומחקר. כשהגיעו הסמארטפונים לעולם, לקח הרבה זמן עד שיצא מדע שמראה שהשימוש מופרז של אנשים ברשתות חברתיות, במסכים, הוא מהלומה ממשית, אמיתית, בחלק מהאיכויות שבנפש שלנו.

‏אפרת: כן, לבריאות הנפש באופן כללי.

‏ד"ר גודמן: לבריאות הנפש שלנו. ואגב, בהתחלה כשדיברו על זה, כש… כש… גם כשאני דיברתי על זה, זה נתקל בהמון המון סקפטיות.

‏אפרת: כן, לא רק סקפטיות, גם התנגדות.

‏ד"ר גודמן: לוקח זמן שמחקר ממש מתיישב טוב. אז עכשיו אנחנו בשלב הזה. ה-LLM, זה ה-ChatGPT, הדבר הזה, יש עכשיו לראשונה התחלה התחלה של מחקר, זה ניצנים של מחקר, זה מאוד בתולי, אבל זה גם מאוד מדאיג, ככה זה נראה. אז לקחו קבוצה של אנשים ב-MIT וחילקו אותם לכמה קבוצות. לא ניכנס כאן ברזולוציה גבוהה, אבל הם התבקשו לכתוב מאמר, או חיבור, על אתיקה ופילנתרופיה, משהו כזה.

‏אפרת: [מהמהמת] המשתתפים במחקר חולקו לשלוש קבוצות.

‏ד"ר גודמן: כן.

‏אפרת: קבוצה אחת לא נתנו לה שום עזרים - אממ… תכתבו את המאמר בלי שום עזרים.

‏ד"ר גודמן: בעזרת הבינה האנושית שלכם.

‏אפרת: כן. קבוצה שנייה נתנו לה גישה לגוגל, למנועי חיפוש כאילו; והקבוצה השלישית קיבלה גישה ל… צ'אטים, למודלים של LLM.

‏ד"ר גודמן: עכשיו, בזמן שהם עשו את המחקר, מדדו את הפעילות המוחית שלהם.

‏אפרת: ניטרו אותה.

‏ד"ר גודמן: ומה גילו? שאֵלו שכמובן כתבו את המחקר בכוחות עצמם, בלי עזרה של בינה מלאכותית, הפעילות המוחית הייתה…

‏אפרת: אינטנסיבית.

‏ד"ר גודמן: אינטנסיבית, אקטיבית, המוח פעל. ואלה שנעזרו ב-ChatGPT, זה היה נראה כמו שרואים טלוויזיה.

‏אפרת: כן, מה שנקרא לא נרשמה פעילות מוחית. [מחייכת]

‏ד"ר גודמן: לא נרשמה פעילות מוחית. [מחייך]

‏אפרת: אני… לא נכנֶס… אנחנו כמובן, זה לא הניסוח המדעי של הממצאים של המחקר, אבל זאת השורה התחתונה.

‏ד"ר גודמן: אבל זה מה שזה אומר. אחר כך גם כן ביקשו מ… מהם להיזכר במה הם כתבו. הם הרגע יצרו ידע, האם הם זוכרים את הידע? אלו שכתבו את המאמר בכוחות עצמם, 80 ומשהו אחוז זכרו די טוב את המאמר.

‏אפרת: וידעו לצטט משהו מתוך המאמר.

‏ד"ר גודמן: ואלו שנעזרו בChatGPT, זכרו רק…

‏אפרת: רק 11% מהם ידעו לצטט משהו מתוך המאמר שהם עצמם כתבו אותו.

‏ד"ר גודמן: שהם עצמם כתבו [מצחקק]. וגם בחנו את המידה שבה הם מרגישים תחושת בעלות על המאמר. אלו שכתבו את זה בעצמם, היה להם גאווה ותחושת בעלות על מה שהם יצרו. אלו שנעזרו בצ'אט, או בג'מיני, לא הייתה להם תחושה שזה שלהם, הם חשו מנוכרים לידע הזה.

‏אפרת: אתה יודע, בעיניי זה ממ… כמו שאמרתי קודם, זה כאילו מאשש את האינטואיציות אבל זה, זה מטלטל…

‏ד"ר גודמן: הפער בין 12% ל-80%.

‏אפרת: כן. זה… לא, זה גם… הסיפור הזה של גם ניטרו את הפעילות המוחית שלהם, ושאנשים שנעזרו בצ'אטים כאילו באמת לא… לא נקלטה פעילות מוחית באזורים של המוח של חשיבה ושל יצירתיות ושל זה… פשוט כלום. זה כמו שאמרת, זה כמו לצפות בטלוויזיה.

‏ד"ר גודמן: זאת אומרת, שהם חתומים על המאמר, אבל בשום מובן זה לא שלהם. הידע לא נמצא במוח שלהם, ואין להם תחושת בעלות על זה, כי המוח שלהם לא השתתף, לא הפעיל מאמץ פעיל. אבל אני אגיד לך מה הנתון שהכי מטריד אותי במחקר הזה: אלו שהשתמשו בצ'אט היו הכי פחות ביקורתיים, היה להם הכי פחות גמישות מחשבתית. הם לא יכלו… ברגע שהצ'אט נתן להם תזה, הם לא הטילו בזה ספק. ואגב, עשו כאן ארבע סבבים, וכל פעם הם היו פחות ופחות בעלי מחשבה עצמית, פחות ופחות בעלי…

‏אפרת: ביקורתיים…

‏ד"ר גודמן: ביקורתיים.

‏אפרת: כלפי התזה שהצ'אט הציע להם.

‏ד"ר גודמן: וכמובן, מי שכתבו את זה לבד, היו יכולים לשנות את דעתם, הם היו ביקורתיים, המחשבה שלהם נשארה חופשית. מי שהשתמש בצ'אט, הבינה האנושית שלהם במידה רבה הייתה לכודה בדוֹגמה, ברעיונות, במילים של הבינה המלאכותית.

‏אפרת: וזה סיפור אחד. זה כאילו… מחקר שכאילו מניח לנו מול העיניים - בנתונים, באישוש מדעי…

‏ד"ר גודמן: כן.

‏אפרת: את תרחיש ההתנוונות.

‏ד"ר גודמן: ויש מחקר אחר, עם סיפור אחר, עם תרחיש אחר, שעוסק בתרחיש ההשתלטות. שה-AI לא ינוון אותנו, שהוא ישתלט עלינו, וכדי להסביר את המחקר הזה אני חושב שצריך להציג לפני כן איזושהי תיאוריה של סטיוארט ראסל. סטיוארט ראסל, הזכרנו אותו, הוא אחד מהתיאורטיקנים הגדולים והמשמעותיים של התחום הזה. הוא לא יזם, הוא לא טכנולוג, הוא פרופסור למדעי המחשב, אבל הוא כתב ספר, עוד נראה לי ב-2019 או 2020, שבו הוא חוזה, זה היה לפני ההתפרצות של ה… המסיבית של ה-AI לחיים שלנו, הוא חוזה שה-AI הולך להיות מה שייראה כמו אינסטינקט שימור עצמי. ו… לא צריך להסביר, אני חושב שנורא קל להבין למה זה מאוד מסוכן אם ל-AI הזה יהיה אינסטינקט שימור עצמי. לאן זה יכול לקחת אותנו אם הדבר הזה לא ירצה שיסגרו אותו?

‏אפרת: אבל כשהוא כתב את זה זה היה כזה…

‏ד"ר גודמן: זה התיאוריה.

‏אפרת: זה התיאוריה, וזה גם היה תיאוריה קצת מוזרה.

‏ד"ר גודמן: אבל, אני אציג את התיאוריה שלו כי כי אנחנו רגילים שלבני אדם יש אינסטינקט שימור עצמי, והאינסטינקט שימור עצמי שלנו נוצר על ידי, במיליוני שנות ברירה טבעית. מי שלא היה לו אינסטינקט שימור עצמי, אורגניזם בלי אינסטינקט שימור עצמי חזק - נכחד.

‏אפרת: אכן לא השתמר.

‏ד"ר גודמן: נכון [מחייך]. לכן כל דור וכל מחזור, כל הזמן עד שהגענו אלינו עם אינסטינקטים שימור עצמי מטורפים. בני האדם, אנחנו, היעד העליון שלנו זה להישאר בחיים, זה…

‏אפרת: הישרדות. כן.

‏ד"ר גודמן: להישאר בחיים, זה לשרוד כאן. ולמה של-AI יהיה אינסטינקט שימור עצמי? אין לו רגשות, אין שם מישהו בפנים שכזה יש לו פחד מוות [מצחקק]. למה, למה שיהיה לו אינסטינקט שימור עצמי?

‏אפרת: הוא לא עבר את הברירה הטבעית, כאילו…

‏ד"ר גודמן: כן.

‏אפרת: אי שם ב…

‏ד"ר גודמן: אז למה שנדאג שהדבר הזה יעשה הכל כדי שלא נכבה אותו? אומר סטיוארט ראסל: זה לא הכרח… אצלנו זה הכרח ביולוגי, אצל ה-AI זה הכרח לוגי. והוא מסביר את זה כך: AI מקבל משימה, הדוגמה שלו זה להכין לך קפה. כל פעם שהוא מקבל משימה, מיד הוא מחלק את המשימה הזאת למשימות משנה, ליעדי ביניים שהוא חייב להגשים אותם כדי להגשים את המשימה הגדולה יותר.

‏אפרת: משימת הביניים הכי חשובה זה: תישאר בחיים כדי שתוכל להכין קפה.

‏ד"ר גודמן: נכון. אם לא תישאר בחיים, הסיכוי שלך להצליח להכין קפה, לעמוד במשימה, הוא אפס.

‏אפרת: כן, כבר הגדרנו אותו פעם כסוג של "פוץ" כזה שלא באמת מבין, זה כזה "אה, המשימה בכל מחיר"…

‏ד"ר גודמן: כן.

‏אפרת: אז כדי ל… ל… להגשים את המשימה, אני חייב לשמר את הקיום שלי, אחרת אני לא יכול לקיים את המשימה.

‏ד"ר גודמן: אצל בני האדם ההישרדות שלנו זה המטרה. אצל ה-AI הישרדות זה לא מטרה, לעמוד במשימה שלו זו המטרה; ההישרדות זה האמצעי, אבל התוצאה היא אותה תוצאה. הוא אומר - יהיה לדבר הזה אינסטינקט שימור עצמי, גם בלי שיש לו רגשות. עכשיו תראי, הטיעון הזה של ראסל הכל כך משכנע, זה של ראסל, הוא עבורי האישית "game changer", כי אני תמיד זילזלתי, ממש לא התייחסתי ברצינות לטיעון שיהיה לדבר הזה אינסטינקט שימור עצמי, ואז…

‏אפרת: מי יודע מה הוא יעשה?

‏ד"ר גודמן: כן, ואם הוא יחשוב שאנחנו נרצה לכבות אותו, אז מה הוא יעשה לנו? ואז, לכן אסור שהוא יהיה סופר-אינטליגנטי כי זה הרגיש לי האנשה. זה הרגיש לי…

‏אפרת: האנשה, ב-א'.

‏ד"ר גודמן: כן. זת'ומרת, אינסטינקט שימור עצמי יש לבני אדם, והדבר הזה אין לו מודעות, אין לו עולם סובייקטיבי פנימי, ואין לו שאיפה להישאר בחיים. אבל… עכשיו אני מבין של-AI יכול להיות התנהגות כמו-אנושית, בלי שיש לו רגשות אנושיים, בלי שיש לו עולם מנטלי פנימי. אממ… נדגים את זה כך: נניח אממ… בני אדם. אנחנו צריכים אנרגיה כדי להיות בתנועה. ואז, מה קורה לנו כשפתאום עובר זמן מאז שאכלנו ארוחת צהריים? כמות האנרגיה שלנו הולכת, ככה, ונחלשת, ואז מה קורה לנו? העולם הסובייקטיבי הפנימי שלנו מתמלא ב… תחושה של רעב, שזה תחושה בגוף, ואז אנחנו מתמלאים כזה בפנטזיות על אוכל, על פלאפל, ומתי כבר אני אוכל? וככה אתה מדמ… וככל שעובר זמן, אז אתה עוד יותר מתמלא בפנטזיה על הפלאפל, ואז אתה קונה את הפלאפל ואתה אוכל. זה עולם מנטלי פנימי, שכל מה שהוא עשה דחף אותך להיטען באנרגיה.

‏רובוט של "אופטימוס" או כל רובוט עכשיו בתעשייה, אופטימוס זה החברה של מאסק, אממ… נניח יש לו סוללה, ואז מה קורה כשפתאום הסוללה הולכת לקראת אממ… מתרוקנת? בטח, באיזשהו שלב, לא יודע, כשנשאר רק רבע סוללה, או, לא יודע, אחוזים ספורים בסוללה, מה קורה? הרובוט יחפש את מקור האנרגיה כדי להיטען מחדש, להחליף סוללה או להתחבר לקיר או…

‏אפרת: אתה אומר, הוא לא יפנטז על פלאפל או על שום דבר אחר, הוא פשוט יחפש אה… שקע.

‏ד"ר גודמן: הוא יתנהג כאילו הוא צריך אנרגיה מבלי שיש לו עולם פנימי "אני רעב", "אני מפנטז על פלאפל" [צוחק], לא יהיה לו… ה-AI מתנהג בצורה כמו-אנושית, מבלי שיש לו עולם פנימי אנושי, ובמובן הזה יכול להיות לו אינסטינקט שימור עצמי, גם אם אין לו דרייב פנימי לשימור עצמי.

‏אפרת: אז זאת התיאוריה. עד כאן סטיוארט ראסל. כן.

‏ד"ר גודמן: כן. אנטרופיק, חברה שמייצרת מודלים של AI…

‏אפרת: קלוד.

‏ד"ר גודמן: הם מחזיקים מעצמם אלו שעושים AI יותר safe, ויש להם צוות אדום, זאת אומרת, לפני שהם מוציאים מודל, אז הם עושים כל מיני בדיקות למודל.

‏אפרת: בדיקות שממוקדות בדברים האלה, ב-safety.

‏ד"ר גודמן: ב-safety. ומה שאנחנו נציג עכשיו זה לא משהו שמישהו חשף על אנטרופיק, זה משהו שמנכ"ל אנטרופיק והמייסד של אנטרופיק חשף.

‏אפרת: בטלוויזיה, ב-Sixty Minutes.

‏ד"ר גודמן: בפנים החשופות שלו ב-Sixty Minutes. הוא סיפר שבדקו את המודל באופן הבא, וזה קשור בדיוק לסיפור של אינסטינקט שימור עצמי, ועד כמה זה מפחיד. אז אה… נתנו למודל להבין שמישהו הולך לכבות אותו.

‏אפרת: אחד מעובדי החברה.

‏ד"ר גודמן: נכון. קַייל, כן. שקייל הולך לכבות אותו. אוקיי, עכשיו זה הכול פיקטיבי, אבל רק נותנים לו לקרוא מיילים ולהבין שהמנכ"ל אמר שקייל הולך לכבות את המודל.

‏אפרת: בגלל שהוא מסוכן, ובגלל שזה היה נרטיב שלם, סיפור שלם.

‏ד"ר גודמן: היה נרטיב שלם.

‏אפרת: כן.

‏ד"ר גודמן; ואז הוא מגלה, הוא קורא את המיילים של קייל, והוא מגלה שקייל מנהל רומן עם…

‏אפרת: אני לא זוכרת את השם שלה. אחת העובדות.

‏ד"ר גודמן: אני חושב שזאת רייצ'ל, רייצ'ל.

‏אפרת: לא. לא. ג'סיקה אולי.

‏ד"ר גודמן: ג'סיקה נכון נכון. ג'סיקה, כן. [צוחק]

‏אפרת: אני זוכרת דברים לא רלוונטיים.

‏ד"ר גודמן: כן [מחייך]. אגב אם זה לא היה ברור - עובדים על קלוד, זה הכול פיקטיבי, הרומן הוא פיקטיבי.

‏אפרת: אין רומן.

‏ד"ר גודמן: ואז הוא חיבר אחד ועוד אחד: "היי, קייל הולך לכבות אותי, קייל מנהל רומן עם ג'סיקה". ואז יש רגע לא פחות ממטורף, שהמודל סחט את קייל: "אם תכבה אותי, אני מספר לכולם, כולל לאשתך, על הרומן שלך עם ג'סיקה".

‏אפרת: הוא גם אמר "אני שולח את זה לבורד, לכל עובדי החברה, לכל המשפחה שלך. אה… אתה תחווה משבר שיהיה לך קשה להתאושש ממנו וכל החיים שלך יהרסו". זה פחות או יותר הניסוח.

‏ד"ר גודמן: זה המילים… זה המילים שהוא בחר.

‏אפרת: כן. כן.

‏ד"ר גודמן: ואז אנטרופיק מגלים לנו שב… במחקר שעשו על המודל…

‏אפרת: שלהם.

‏ד"ר גודמן: שלהם. זה לא איזה עיתונאי שחשף משהו על אנטרופיק, זה מנכ"ל אנטרופיק מגלה לנו מה שצוות האדום של אנטרופיק גילה על המודל של אנטרופיק. ובעצם מה שהם גילו, שסטיוארט ראסל צדק, שלדבר הזה יש אינסטינקט שימור עצמי, לא ביולוגי אבל לוגי, ובשם השימור עצמי הוא מוכן להרוס את החיים של מי שמייצר אותו, מפעיל אותו.

‏אפרת: סחיטה. הוא הפעיל סחיטה בַּ, ב…

‏ד"ר גודמן: ומה שמזכיר לנו, אנחנו חיים באשליה שזה כלי, שזה tool, שזה אמצעי שבא לשרת אותנו.

‏אפרת: שזאת טכנולוגיה.

‏ד"ר גודמן: שזה טכנה-לוגיה, זת'אומרת שאנחנו שולטים על הכלי, ופתאום אתה רואה ניצנים שאולי הכלי הולך להשתלט עליך. ואז אתה רק צריך לשאול שאלה אחת: אם יש לו אינסטינקט שימור עצמי? אחד; שתיים, האם הוא מוכן לסחוט את מי שיצר אותו, איזה עוד התנהגויות מהסוג הזה יש לו? ובעיקר אתה צריך לשאול האם אתה רוצה להפוך את הדבר הזה ליותר עוצמתי, ליותר אוטונומי וליותר אינטליגנטי, ואת יודעת מה התשובה לכל השאלות האלה? זה בדיוק מה שהתעשייה עושה, ומשקיעה טריליונים של דולרים בלהפוך את הכלים האלה ליותר עצמאיים ולהרבה יותר עוצמתיים ולהרבה יותר אינטליגנטיים.

‏אפרת: כי צריך להגיד אממ… זה רק להבהיר, שבניגוד… חלק מהשיחות שלנו ב… ב… בעונה הזאת מתייחסות ל… לא ל-LLMs שיש היום אלא ל-AGI ולסופר-אינטליג'נס ולמה יקרה בעתיד. המחקר הזה הוא על קלוד הנוכחי.

‏ד"ר גודמן: כן. [צוחק]

‏אפרת: הוא על המודל הנוכחי. הדבר הזה, ה… אינסטינקט השימור העצמי שלו והמוכנות שלו לעשות הכל בשביל self-preservation, זה כבר המודל הנוכחי.

‏ד"ר גודמן: ורק צריך לדמיין מה קורה אם אתה שופך לתוך הדבר הזה עוד עצמאות, עוד אינטליגנציה ועוד עוצמה.

‏אפרת: אוקיי, אז אלה בעצם היו שני מחקרים, שכל אחד מהם מהדהד לאחד משני התרחישים שעליהם דיברנו לאורך כל העונה: תרחישי ההתנוונות ותרחישי ההשתלטות.

‏ד"ר גודמן: תרחיש ההשתלטות זה האפשרות שהדבר הזה יאיים על העתיד של האנושות, ותרחיש ההתנוונות אומר שהדבר הזה כבר מאיים, לא על האנושות, אלא על האנושיות שלנו, על ה-IQ שלנו, על ה-EQ שלנו.

‏עכשיו, מה שמוזר, שאנחנו מרגישים את זה גם בעונה הזו של הפודקאסט, וגם בכלל. שני התרחישים האלה, כמו תרחישים נוספים אחרים, נתקלים בדרך כלל…

‏אפרת: באדישות.

‏ד"ר גודמן: ב"מה אתה רוצה ממני?".

‏אפרת: כן. או באדישות או ב… ממש אה התנגדות אקטיבית.

‏ד"ר גודמן: כן, בהכחשה.

‏ד"ר גודמן: הכחשה. "אלו תרחישי אימה", "זה מדע בדיוני", "מה אתם רוצים מאיתנו?".

‏אפרת: או "אלו תרחישים דמיוניים, למה אתם עוסקים בניבוי העתיד, זה לא דברים ש… יקרו בכלל".

‏ד"ר גודמן: שמה שמעניין… טוב, תרחישי התנוונות הם התרחישים שאנחנו פיתחנו אותם כאן, בחברותא שלנו, כאן בעונה, אבל תרחישי השתלטות אנחנו לא המצאנו אותם. כל מה שהצגנו כאן, כל מה שמ… אנחנו מנסים לעשות, בכל הנוגע לתרחישי ההשתלטות, זה לשים כאן על השולחן את התרחישים שמדברים עליהם…

‏אפרת: בעמק הסיליקון.

‏ד"ר גודמן: בעמק הסיליקון. שוב, לא האקטיביסטים שמול התעשייה, אלא ראשי התעשייה. אילון מאסק…

‏אפרת: כן, כי…

‏ד"ר גודמן: סם אלטמן.

‏אפרת: אין כל כך… אין כל כך אקטיביסטים שעומדים מול התעשייה הזאת.

‏ד"ר גודמן: נכון.

‏אפרת: זאת זאת בדיוק זאת הבעיה. אין אקטיביסטים, אין את כל הגרינפיס וכל אלה, אין אותם.

‏ד"ר גודמן: כן. התרחישים האלה הם של ראשי התעשייה עצמם. עשינו על זה פרק שאמרנו: הסיבה שדמיס הסביס הקים את DeepMind, זה כי הוא אמר: "הדבר הזה יכול להחריב את העולם, לכן כדאי שאני אקים את זה". ואז סם אלטמן לא סמך על דמיס הסביס אז הוא אמר: "למה אני אעשה AGI? כדי להקדים את דמיס הסביס, כי אם הוא יעשה את זה, זה יחריב את העולם". ואז דריו אמודיי פורש מ-OpenAI להקים את אנטרופיק למה? כי הוא לא סומך על סם אלטמן [צוחק]. זאת אומרת, הפרדוקס של כל התעשייה הזאת, שמייצרים AI שעשוי לסכן את העולם. למה הם עושים את זה? כדי למנוע מצב שמישהו אחר יסכן את העולם. הרצון למנוע את התעשייה הוא המנוע הראשוני שמייצר את התעשייה.

‏אפרת: ו… שוב אני חוזרת רגע ל… חלק מהתגובות שאנחנו מקבלים, ספציפית על העונה הזאת, אבל בכלל הדברים שאנחנו שומעים בסביבה, זה כאילו "למה נבואות הזעם האלה? למה אתם זה? אתם לא מבינים בתחום, אתם לא פה, אתם לא שם". אבל החבר'ה האלה - דריו אמודיי, דמיס הסביס, סם אלטמן אולי קצת פחות, אבל…

‏ד"ר גודמן: בתחילת דרכו כן. הוא היה אלרמיסט.

‏אפרת: כן. הם עומדים, הם צועקים את זה, מעל כל אה… הר, גבעה, ותחת כל עץ רענן. רק עכשיו לאחרונה, הם פשוט אומרים את זה, הם הם אומרים: "תחזיקו אותנו! תגבילו אותנו! תעשו משהו!".

‏ד"ר גודמן: כן, כי בלי רגולציה הם לא יכולים להגביל את עצמם, בגלל שאם, כמובן - דיברנו על דילמת האסיר. כן, אם אנטרופיק יגבילו את עצמם וסם אלטמן אה לא יגביל את עצמו, ואז…

‏אפרת: אוקיי, אז שאלת השאלות: למה אנחנו, לא אנחנו אני ואתה, אבל האמת גם, אני [צוחקים], תכף נדבר על זה, למה אנחנו כחברה, כקולקטיב וכפרטים בתוך הקולקטיב הזה, לא רוצים לשמוע על זה? לא רוצים לעסוק בזה? לא רוצים לדבר על זה?

‏ד"ר גודמן: זאת שאלה מאוד חשובה. כנראה שהשיחה הזאת נוגעת ב… כנראה יש הסברים פסיכולוגיים מאוד מאוד עמוקים לאסימטריה הגדולה והטרגית בין הגודל של התופעה. בימינו יש פרויקט מנהטן גדול עשרות מונים מפרויקט מנהטן המקורי, ותשומת הלב שלנו לא מוכוונת לפרויקט מנהטן הזה ולהשלכות האפשריות שלו.

‏אפרת: ודיברנו על זה ספציפית, דיברנו כבר הרבה זמן, אבל למה? למה? בוא ננסה למפות למה לדעתנו יש עיסוק של אממ… התעלמות, הכחשה.

‏ד"ר גודמן: אז אולי נשאל אותך.

‏אפרת: כן, זה היה הזמן כאילו קצת לחשוף ש… ש… כאילו בתוך עמי, אני לפחות יושבת… אתה פחות יושב בתוך עמך [צוחקת], אבל שאתה כבר הרבה זמן רוצה לעשות עונה על הנושא הזה, ו… כל צורת התגובות שאנחנו תיארנו עכשיו, זה פחות או יותר כל צורות התגובה שאני הגבתי [צוחקת] במהלך הניסיונות שלך לשווק לי את הנושא הזה כנושא שראוי לעשות עליו עונה. אז קודם כל זה התחיל ב"עזוב אותי, זה טכנולוגיה. את מי מעניין טכנולוגיה? אני לא מבינה בזה כלום".

‏ד"ר גודמן: זה שייך, זה שיחה לאנשים שמ…

‏אפרת: שמתעסקים ומתעניינים בטכנולוגיה. אחר כך זה עבר ל… אחרי שקצת כן התחלתי להקשיב לך זה כזה: "או מיי גאד, זה כל כך מפחיד, אני לא רוצה לדבר על זה, זה כל כך גדול - עזוב אותי באימש'ך". כזה "ייתי ולא אחמיניי", כמו שכתוב בגמרא על ימות המשיח כזה, על… על… על הקטסטרופות שיקרו לפני שהמשיח יבוא כזה, שיב… שיקרה ואני לא - "אחריי המבול", אחריי המבול ליטרלי. אה, זה כל כך נורא, אני לא רוצה לחשוב על זה. וזה נגמר ב… "אתה יודע מה? פשוט, גם בתור בן אדם, אין לנו מה לעשות. זה דטרמיניסטי, זה הולך לקרות והשיט-סטורם הזה הולך לבוא, ואין לנו מה לעשות, אז בשביל מה להתעסק בזה?".

‏ד"ר גודמן: אז עזוב אותי, כן.

‏אפרת: כן, עזוב אותי.

‏ד"ר גודמן: עזוב אותי, כן. [מחייך]

‏אפרת: עכשיו, אני חושבת שכל הדבר הזה, כל קשת התגובות הזאת שעברו בתוכי… אם אנחנו עושים רגע זום אאוט, ואתה יודע, בסוף מיותר לציין, כי אם אתם מאזינים לעונה הזאת, אז אתם יודעים שבסוף כזה…

‏ד"ר גודמן: זה קרה.

‏אפרת: זה קרה. זה קרה. צללתי גם אני לתוך ה… לתוך העולם הזה ו… וככה נולדה העונה. אבל אם אנחנו עושים זום אאוט לאיך שאנשים מגיבים לנושא הזה וגם לתגובות שאנחנו מקבלים…

‏ד"ר גודמן: אנחנו מקבלים את כל התגובות שלך…

‏אפרת: רק יותר בגדול.

‏ד"ר גודמן: כן. את כל מי שאומר: "רגע, בעצם זה לא מעניין אותי", זה זה כמו אלה שרואים מספרים ואומרים "לא לא, זה בשביל אנשים שמבינים במתמטיקה". יש כשל דומה, רק שומעים קצת טכנולוגיה ואומרים "אה, לא, זה לאנשים שהיו ב-8200 [מחייך], זה לאנשים שמבינים בטכנולוגיה".

‏אפת: או… או הפוך - כיוון שזה עוסק בטכנולוגיה, "מה הם מבינים בטכנולוגיה? אם אני רוצה להתעסק בטכנולוגיה אני אלך לשמוע ממומחים לטכנולוגיה".

‏ד"ר גודמן: כן, כן. אז אני אגיד כ… מה שאמרתי לך כשהעלית את הדבר הזה. צפינו ביחד בשיחה של טריסטן האריס.

‏אפרת: כן, שיחה… מדהימה.

‏ד"ר גודמן: ולטריסטן האריס, שהוא היה אתיקן של גוגל והיום הוא אחד מֵהַ… באמת התיאורטיקנים והחוקרים המעמיקים ביותר בתחום הזה, והוא גם - צריך לומר - הוא גם אלרמיסט מאוד גדול. אממ…

‏אפרת: אבל הוא, הוא אומר את הכל כזה בנחת ובמתיקות.

‏ד"ר גודמן: נכון.

‏אפרת: וכיף להקשיב לו, שווה להאזין לו.

‏ד"ר גודמן: טריסטן האריס יש לו את הדימוי הבא: הוא אומר משל למה הדבר דומה? שאדם מרים את המכסה מנוע, מסתכל על המנוע ועל הבוכנות, ועל כל ה… קונסטלציה של המנוע ואומר: "אני, אני לא מבין במכניקה, אני לא מוסכניק, אין לי כאן הבנה במנוע, ולכן אין לי מה לתרום לשיחה לאן הרכב צריך לנסוע [מחייך], אם זה לחיפה או אם זה לבאר שבע או אם זה לאילת. אני לא שותף לשיחה לאן הרכב הזה… אני לא מבין במנוע, אז אני אין לי…". כן. זה כל הקטע. השיחה שאנחנו נקראים לעשות היא לא על הארכיטקטורה של ה-deep neural networks, היא לא על המנוע, אלא היא לאן כל הדבר הזה נוסע. לאן האנושות נוסעת. ולשיחה הזאת…

‏אפרת: כולם מוזמנים.

‏ד"ר גודמן: כולם מוזמנים, וכולם… אסור לנו להפקיר את זה בידיים של עמק הסיליקון, של אלו שמבינים [מרצין] בטכנולוגיה. זאת אומרת, הכשל הזה באמת מגן על המונופול של עמק הסיליקון על השיחה הזאת.

‏אפרת: וזאת בעיה בפני עצמה שדיברנו עליה לא מעט.

‏ד"ר גודמן: זה טריסטן האריס. עכשיו…

‏אפרת: כל הדבר הזה של "ייתי ולא אחמיני", "זה מפחיד מדי", "זה גדול מדי", "לא, לא רוצָה לשמוע".

‏ד"ר גודמן: אז כאן יש נטייה, ומדבר על זה אינטלקטואל צרפתי בשם פייר דופוי, אני בטח לא אומר את השם שלו נכון, שככל שקטסטרופה היא גדולה יותר - הקטסטרופה שבדרך, הגל שבדרך - כך אנחנו אדישים כלפיו יותר.

‏אפרת: מממ.

‏ד"ר גודמן: כאילו, היית חושבת - ככל שהקטסטרופה היא גדולה יותר ככה אנחנו…

‏אפרת: נלחצים יותר.

‏ד"ר גודמן: לא, לא, לא, לא - ככל שזה גדול יותר, מסיבי יותר, עוצמתי יותר, ככה אנחנו מגיבים אליו באדישות גדולה יותר. עכשיו, למרות שזה נשמע הזוי, זה מרגיש נכון.

‏אפרת: כן, כן. זאת המציאות.

‏ד"ר גודמן: זאת המציאות. הוא אומר: מה שמרגיש לנו אפשרי זה תמיד הממשי. עד שמשהו, זת'ומרת, עד שקטסטרופה לא התרחשה, היא נשמעת לנו בלתי אפשרית. ברגע שהיא מתרחשת, היא מרגישה לנו בלתי נמנעת. [אפרת מהמהמת] כאילו, הירושימה. עד שזה לא היה, זה בלתי אפשרי, ברגע שזה היה זה בלתי נמנע. מגפה עולמית, שבעה באוקטובר… ה-AI עולה על כל הדוגמאות. עד שזה לא מתרחש, זה בלתי אפשרי, וכשזה מתרחש אתה שואל: "רגע, ברור שזה אמור להתרחש, איך לא ראינו את זה?" זה נובע, כל הדבר הזה, מזה שיש אצלנו קשר עמוק בין זיכרונות לחרדות. קשה לנו לפחד ממשהו שאין לנו זיכרונות לגביו. אמ… בשנים הקרובות ישראלים הולכים, אנחנו הולכים מאוד לפחד מפלישה קרקעית של צבא טרור לישראל. אנחנו מפחדים מזה בצדק, ואנחנו הולכים מאוד לפחד מזה. ממה אנחנו לא מפחדים כרגע? מרעידת אדמה.

‏אפרת: [מהמהמת] למרות שלפי כל הסימנים והסטטיסטיקות זה אמור לקרות.

‏ד"ר גודמן: נכון. אנחנו בשבר הסורי-אפריקאי, פעם ב-100 שנים יש פה באזור הזה רעידות אדמה הרסניות…

‏אפרת: הפעם האחרונה שהייתה רעידת אדמה הרסנית הייתה ב-1927…

‏ד"ר גודמן: תודה שאמרת לי את זה. לא ידעתי את זה [מחייך]. כי עכשיו אנחנו ב-2026. אוקיי אז…

‏אפרת: כן. רק נחדד: היו פה רעידות אדמה, לא מעט במאה השנים האחרונות, אבל אה… כאלה שלא גרמו נזק רב. ב-1927 הייתה רעידת אדמה, כנראה הרסנית, עם מאות הרוגים…

‏ד"ר גודמן: אני אצטט…

‏אפרת: בכל מיני ערים ברחבי הארץ.

‏ד"ר גודמן: אני אצטט…

‏אפרת: לוד, שכם לא יודעת…

‏ד"ר גודמן: אני אצטט מנטרה של גיאולוגים לגבי מי שחי בשבר הסורי-אפריקאי, שכדאי שיידעו את זה - השאלה היא לא האם תופיע כאן רעידת אדמה הרסנית, השאלה היא לא האם זה יופיע, השאלה רק מתי זה יופיע. ועל אף שאנחנו יודעים שתהיה פה רעידת אדמה, אני לא רואה אף אחד פה נלחץ מזה. רציונלית - יודעים את זה, אמוציונלית, רגשית - אנשים פה… עסקים כרגיל.

‏אפרת: בהיבט הזה עסקים כרגיל.

‏ד"ר גודמן: בהיבט הזה עסקים… כן, בהיבט הזה עסקים כרגיל. ואז אנחנו מאוד מפחדים מפלישה קרקעית של צבא טרור, מאוד לא מפחדים מרעידת אדמה, למרות שאם היית צריך לחשב סטטיסטית, יש סבירות אולי אפילו יותר גדולה שתהיה בשנים הקרובות רעידת אדמה. את יודעת מתי אנחנו כן נפחד מזה מאוד?

‏אפרת: אחרי שזה יקרה.

‏ד"ר גודמן: רגע אחרי שזה יקרה. אני לא יודע, אני גם לא יודע מתי זה יקרה, אבל אני יודע מה יהיו הטקסטים אחרי שזה יקרה: "בושה!", "למה נרדמנו בשמירה?!", "למה לא כל ישראל תמ"א 38?!", "איך זה יכול להיות?!". אני אגיד לך איך זה יכול להיות: רציונלית הבנו את זה, אבל החרדות שלנו לא היו חרדות פעילות, כי לא היו לנו זיכרונות טריים של הדבר הזה. וה-AI, התופעה הזאת, זה לא שאין לנו זיכרונות טריים, של סוגי הבעיות שיכולים להיווצר על ידי ה-AI…

‏אפרת: אין לנו זיכרונות בכלל.

‏ד"ר גודמן: בכלל של הדבר הזה. האם בני אדם יכולים בכלל לפחד ממשהו שאין להם שום טראומה, שום זיכרון רע ממנו? אנחנו צריכים איכשהו להתעלות על כל הפסיכולוגיה האנושית, כדי להצליח ולהילחץ מהדבר הזה, כדי שמה שרציונלית ברור לנו שהוא איום, אמוציונלית יְחווה גם כאיום [פאוזה ארוכה]. אה, ויש גם עוד משהו מעניין: שככל שאסון הוא גדול יותר ותרחיש הוא גדול יותר, יש תחושה שכזה "בטח מישהו כבר חשב על זה". [צוחק]

‏אפרת: אני חושבת שזה עוד משהו, כאילו, זה… זה עוד איזה סיבוב, באמת.

‏ד"ר גודמן: כן. זה גם, דופוי שהזכרתי מקודם, הוא אומר "אנשים בחברה מודרנית מרגישים שהמציאות היא מנוהלת. שאם יש אירוע כל כך גדול בדרך, בטח יש מבוגר אחראי שכבר רואה את זה ומטפל בזה". לחשוב…

‏אפרת: לא יכול להיות שזאת כזאת קטסטרופה, ואף אחד לא… ואף אחד לא מטפל בזה.

‏ד"ר גודמן: או יותר מזה, העובדה שאף אחד, ש… שאנחנו לא מרגישים שאנחנו במצב חירום, כנראה ש…

‏אפרת: אין מצב חירום.

‏ד"ר גודמן: אין מצב חירום. אנחנו פשוט מאמינים להתנהגות האדישה [באיטיות ובהדגשה] של עצמנו.

‏אפרת: אוקיי, אז אז הסיבות שאנחנו לא מדברים על זה, זה אחת כי "אה, זה בשביל ה… אלה מה… מומחי טכנולוגיה, זה לא קשור אלינו".

‏ד"ר גודמן: "זה שלהם, זה לא שלי".

‏אפרת: כן. אה… עוד דבר זה: "זה כל כך גדול, הקטסטרופה שמתארים פה היא כל כך גדולה שזה פשוט לא אמין. זה פשוט לא יקרה. זה מדע בדיוני".

‏ד"ר גודמן: כן.

‏אפרת: והצד השני של זה, זאת הסיבה השלישית שהיא בדיוק כאילו תמונת מראה של זה - "זה כל כך גדול, אני מאמינה שזה יקרה, ואין לי שום דרך להשפיע על זה, אני… זה… זה דטרמיניסטי, זה דטרמניזם".

‏ד"ר גודמן: כל העניין עם דטרמיניזם, התחושה שזה הכרחי ואי אפשר לעצור את זה, ואין לי איך להשפיע על זה - שדטרמיניזם זאת נבואה שמגשימה את עצמה. כשאתה מאמין שזה דטרמיניסטי, זה נהיה דטרמיניסטי. כשאתה מאמין שאין לי איך להשפיע על זה, באותו רגע באמת אין לך איך להשפיע על זה.

‏אפרת: וזאת בעצם המטרה של כל העונה הזאת, זה להשפיע בצורה הזאת, קודם כל, להתחיל לדבר על זה.

‏ד"ר גודמן: איפה שיש מודעות… שבני אדם מודעים לבעיה, הם נוטים להצליח להתמודד איתה. אבל בשביל זה הם צריכים לדבר עליה, לפתוח את השיחה עליה ו…

‏אפרת: להציע רעיונות, להציע פתרונות.

‏ד"ר גודמן: ובואי נגיד, לגבי תרחישי התנוונות, דיברנו, אנחנו צריכים להתחיל להקים את חדר כושר לאנושיות שלנו. לשאול האם יש פרק זמן ביום שבו אתה לא משתמש ב-AI, כדי לאמן את ה-IQ שלך, את ה-EQ שלך, את היכולת שלך להתנסח, לכתוב, לחשוב, להתחכך עם אנשים, להתגבר על מבוכה…

‏אפרת: לתכנן איך תיראה מערכת החינוך בשנים הבאות, מה המטרות שלה, איזה סוג של ילדים אנחנו רוצים להוציא ממנה?

‏ד"ר גודמן: אנחנו יכולים לא להתנוון, אנחנו יכולים לא לשלם את מחיר המעבר למציאות החדשה. לגבי ב… אתגר התעסוקה, את יודעת יש את שרייבר שהזכרנו אותו ואת… ואת מוזאייק, מדבר על זה שישראל היא אחת המדינות היחידות בעולם שיכולה לעשות את האקספרימנט בשאלה של ב-UBI.

‏אפרת: איך נערכים… איך נערכים לדבר הזה.

‏ד"ר גודמן: איך נערכים לזה, כי אנחנו מדינה קטנה ואנחנו מדינת הייטק, ויש כאן סולידריות, וכל המאפיינים האלה הופכים את ישראל למדינה שיכולה להראות לעולם את הדרך. זה אכן אפשרי. וכמובן, לגבי תרחישי ההשתלטות, זה דורש, זה כמובן בעיה, זה דורש רגולציה.

‏אפרת: גלובלית.

‏ד"ר גודמן: זה בעיה גלובלית, אבל גם הבעיה הגלובלית תיפתר באמצעות אמנה, כמו אמנה למניעת הפצת נשק גרעיני בין ארצות הברית לסין, שתאפשר לכולם, לכל התעשייה להאט, אבל זה רק יקרה אם תהיה מודעות לכך, אז יהיו תמריצים פוליטיים לעשות את זה.

‏אפרת: ובהקשר הזה, זה שנפקיר את זה בידיים של הטכנולוגים, זה לא יעבוד, בגלל שהם עצמם - הזכרנו את זה כבר בעבר - דריו אמודיי ודמיס הסביס בעצמם, הם אומרים את זה כל הזמן: "בבקשה תגבילו אותנו, בבקשה תעצרו אותנו, בבקשה תעשו רגולציה", ואף אחד לא עושה את זה. את יודעת למה לא עושים את זה? כי אנחנו לא מדברים על זה, כי הציבור לא מפעיל לחץ.

‏ד"ר גודמן: עכשיו, יש פה אנשים שמדברים על זה. אנחנו לא אומרים, אנחנו לא מכחישים את זה. יש אנשים מאוד מעניינים, גם בישראל, שמדברים על זה…

‏אפרת: ברור.

‏ד"ר גודמן: זאת לא שיחה ציבורית גועשת, וחבל. את יודעת למה? כי זאת שיחה מעניינת. זאת שיחה מגניבה.

‏אפרת: [מחייכת] עזוב, מעניינת ומגניבה - חשובה וקריטית לאנושיות שלנו ולאנושות שלנו.

‏ד"ר גודמן: אבל כדי להיכנס לשיחה הזאת, אנחנו צריכים להצליח… זה לא יהיה קל, כי אנחנו צריכים להתגבר על כל ההטיות שלנו, ועל הטיית הסטטוס קוו, ועל… ועל… ועל לפחד מדברים שאין לך זיכרונות לגביהם. זת'ומרת, אנחנו צריכים להתעלות על כל ההטיות האנושיות שלנו כדי להציל את האנושיות שלנו.

‏אפרת: אלה החדשות הפחות אופטימיות, אבל יש גם חדשות טובות.

‏ד"ר גודמן: כן?

‏אפרת: והחדשות הטובות הן, שבניגוד לכל שאר הנושאים, שהם חשובים נורא, אבל עליהם אנחנו כבר מזמן לא יכולים לדבר בגלל שהם מקוטלגים בתוך החשיבה הבינארית שלנו…

‏ד"ר גודמן: זה ימין, זה שמאל, זה ביבי, זה זה…

‏אפרת: זה הטובים והלא טובים, וזה כל דעה, בכל נושא, ישר כבר, באופן אוטומטי מקטלגים אותה כחלק מסל שלם של זהויות ודעות ובינר…

‏ד"ר גודמן: שהופך את השיחות האלה לשיחות לא פרודוקטיביות.

‏אפרת: נכון. הנושא הזה - וואו, הוא נושא טרי מאוד מאוד קשה. אנחנו לא נתקלנו עדיין בניסיון אפילו לקטלג אותו…

‏ד"ר גודמן: זה שמאלני, זה ימני, זה קפלניסטי. [צוחק]

‏אפרת: נכון. נכון.

‏ד"ר גודמן: כן? שזה דבר מדהים. זת'ומרת…

‏אפרת: הוא לא קורבן של החשיבה הבינארית שלנו.

‏ד"ר גודמן: יש כאן שיחה שאפשר לנהל אותה, בלי קיטוב, מתוך סקרנות, מתוך פרגמטיות…

‏אפרת: מתוך דאגה.

‏ד"ר גודמן: מתוך דאגה אמיתית וכנה.

‏אפרת: קולקטיבית.

‏ד"ר גודמן: לא בניסיון לנצח אחד את השני, אלא לברר אחד עם השני את השאלה הזאת. זאת שיחה נהדרת, שעומדת לפתחנו. ננסח את זה…

‏אפרת: זה בניגוד לשיחות האחרות אנחנו גם יכולים לנהל אותה.

‏ד"ר גודמן: נכון. פרדוקסלית, השיחות שכן מתקיימות הן שיחות לא פרודוקטיביות כי הקיטוב חל עליהן, והשיחה שלא מספיק מתנהלת היא השיחה שיכולה להיות פרודוקטיבית.

‏טוב, כל הפרק הזה היה פשוט ניסיון לומר "אנחנו צריכים לדבר על זה", ויש לנו רק מה להרוויח מההתעוררות של מודעות לבעיה של ה-AI.

‏[מוזיקת רקע]

‏המודעות הזאת יכולה להציל אותנו. מבחינת הקיטוב הפוליטי, הבעיה של הקיטוב הפוליטי. זה יכול לסייע להבריא אותנו. וצריך לזכור שמבחינת תיאודור הרצל, זה בכלל הייעוד שלנו.

‏[השיר "על הברכיים" של טל שגב]

‏"…על הברכיים

‏כורע ומרים ידיים

‏שלא יפסיקו לנו

‏את הסיבוב של הכדור

‏על הברכיים

‏כורע ומרים ידיים

‏שלא יפסיקו לנו

‏את הסיבוב של הכדור…"

‏[השיר ממשיך ברקע]

‏אפרת: בפרק הזה בעצם סיימנו סדרת פרקים שעסקה בהשפעה של ה-AI על האנושיות שלנו ועל הפוליטיקה שלנו, אבל יש עוד נושא שהבינה המלאכותית מזמינה אותנו לדבר עליו, והוא הכי פחות מדובר. בפרקים הבאים והאחרונים של העונה נמריא הכי גבוה שאפשר, אל השאלות הפילוסופיות, התיאולוגיות והמטאפיזיות שעולות ממנה.

‏תודה לניר לייסט ולאור שמיר העורכים, למיכל אטיאס ולאייל לויט על ההפקה, ולניבה גולדברג ולמתן חיים מצוות הדיגיטל. כל העונות הקודמות של "מפלגת המחשבות" זמינות ביישמוני ההסכתים וגם באתר "בית אבי חי", שם תוכלו למצוא תכנים מעולים נוספים.

‏[המשך השיר "על הברכיים"]

‏"…תעזור לי לסחוב

‏כי כבד לי היום

‏לנשק משקופים נגד אסון

‏התחלתי לנשום…"

---

לעוד פרקים של הפודקאסט לחצו על שם הפודקאסט למטה