ספרו לנו לאיזה מחנה פוליטי אתם משתייכים ונספר לכם מי אשם בכל הבעיות שלכם. בעידן שבו הקשב שלנו מצומצם כל כך, הנוסחה הפשוטה הזו מצליחה מתמיד – בארצות הברית ובמערב כולו. אך מה המחירים שלה?בפרק הקרוב נתבונן באקלים הפוליטי שמגביר את הקיטוב ברחבי העולם, נעמיק במשמעויות של ״פוליטיקה של קורבנוּת״, וניגע בקשר ההדוק שבין קיטוב לבין הרס עצמי.
תאריך עליית הפרק לאוויר: 03/12/2024.
[מוזיקת פתיחה]
קריין: אתם מאזינים להסכת של "בית אבי חי".
[הקלטות]
Martin Luther King Jr.: “I have a dream that one day…”
John F. Kennedy: “Ask not what your country can do for you…”
Lyndon B. Johnson: “And we shall overcome…”
Barack Obama: “Yes, we can repair this world!”
Rosa Parks: “The other passengers gave up their seats but I refused to do so.”
George H. W. Bush: “A new world order.”
Donald Trump: “America first!”
Donald Trump: “We will make America great again! God Bless you and good night…”
Martin Luther King Jr.: “God almighty, we are free at last.”
[מוזיקת רקע]
אפרת: שלום, אני אפרת שפירא רוזנברג, ואתן מאזינות ומאזינים ל"מפלגת המחשבות", ההסכת שבו דוקטור מיכה גודמן ואני מדברים על הרעיונות שמאחורי הפוליטיקה הישראלית ובכלל. לאורך כל פרקי העונה האחרונה ניסינו להבין את הרעיונות שמתנגשים בעוצמה בארצות הברית בשנים האחרונות, לא רק מתוך סקרנות אינטלקטואלית, אלא גם, ואולי אפילו בעיקר, מתוך מחשבה שמה שקורה שם משפיע על היציבות העולמית, ובתוקף זה, גם עלינו.
אבל זאת לא כל התמונה. התהליכים שעוברים על ארצות הברית לא רק משפיעים על כל העולם, הם גם מעין מיקרוקוסמוס של כל העולם. לכן, אם במהלך העונה הזאת התבוננו על אמריקה כדי לנסות להבין אותה, אולי הגיע הזמן להתבונן דרך אמריקה, כדי לנסות להבין אותנו.
שלום מיכה.
ד"ר גודמן: שלום אפרת.
אפרת: כשפתחנו את העונה הזאת על אמריקה, בפרק הראשון על העונה הזאת, דיברנו על זה שיש תחושה או הבנה, יותר נכון…
ד"ר גודמן: כן.
אפרת: שהעולם השתגע. שקורים היום בעולם אירועים פוליטיים חריגים, קיצוניים ובתדירות מאוד, מאוד גבוהה.
ד"ר גודמן: נכון.
אפרת: ואנחנו בעצם, במהלך… אני חושבת, אולי 15 פרקים בעונה הזאת, ניסינו להבין את התופעות האלה…
ד"ר גודמן: כן.
אפרת: ולדבר עליהם וזה. אבל עכשיו כשאנחנו כבר ממש בסוף העונה, הגיע הזמן אולי לחזור לתובנה הזאת, מכיוון אחר.
ד"ר גודמן: כי את יודעת, זו הייתה העונה על ארצות הברית, אבל מהרגע הראשון ידענו והבנו. זו לא עונה על ארצות הברית. אנחנו מתבוננים באמריקה, אבל בעיקר דרך אמריקה. דרך אמריקה, במגמות גדולות שמתרחשות בעולם, שאמריקה מדגימה אותם בווליום גבוה. מתוך הנחה שאם נבין את אמריקה, נבין משהו על המציאות כולה שמשתגעת, גם על החברה הישראלית, שעוברת תקופה מאוד מאוד קשה. וכשאת אומרת שיש אירועים קיצוניים, מפתיעים, שקורים בזירה הפוליטית, זה תמיד מזכיר לי איך שמדברים על מזג אוויר.
אפרת: נכון.
ד"ר גודמן: שיש אירועים אקלימיים, קיצוניים… כאילו כשאומרים שהעולם משתגע, למה אתה מתכוון? ל-global warming, לשינוי האקלים, או למערכת הפוליטית שיוצאת מאיזון.
אפרת: אז זהו, שגם וגם. זאת אומרת, במערכת האקלימית אנחנו כבר רגילים לדבר עליה במונחים האלה, של אירועי מזג אוויר קיצוניים, חריגים בתדירות מאוד גבוהה, בַּצוֹרוֹת מאוד מאוד קיצוניות, אה… אמ… שטפונות במרכז אירופה מצד אחד, מצד שני, המסה של קרחונים, משהו קיצוני.
ד"ר גודמן: שריפות בקליפורניה.
אפרת: דברים שפעם היו קורים פעם ב… והיום זה כזה…
ד"ר גודמן: נכון.
אפרת: זה הרגיל החדש.
ד"ר גודמן: וכשם שאירועי מזג אוויר קיצוניים מופיעים בתדירות גבוהה, ככה אירועים פוליטיים, קיצוניים, לא צפויים, משונים מאוד, מופיעים בתדירות שהולכת וגדלה. היה כבר מישהו שחיבר ביניהם, זה הרב יונתן זקס. והערת אגב, שתפסה את התשומת לב שלי כבר לפני כמה שנים. בספר האחרון שהוא כתב, אגב, "Morality", הוא אומר ש-Political Polarization, קיטוב פוליטי, is a societal equivalent of climate change.
אפרת: כן, ואנחנו מדברים על זה לא מעט…
ד"ר גודמן: נכון.
אפרת: במהלך העונות השונות של ההסכת, על… את המטאפורה האקלימית.
ד"ר גודמן: נכון, שקיטוב פוליטי זאת המקבילה החברתית, של משבר האקלים. וזו אנלוגיה מאוד מעניינת, כי כפי שפתחנו ואמרנו, אכן אנחנו רואים שתי מערכות שיוצאות מאיזון. וסימן ההיכר ששתי מערכות יוצאות מאיזון, [צוחק קלות] זה שאירועים קיצוניים, אירועי אקלים קיצוניים ואירועים פוליטיים קיצוניים, מופיעים לאחרונה בתדירות שהולכת וגדלה.
אפרת: וזה בכל מקום בעולם, כאילו as we speak…
ד"ר גודמן: גיאורגיה.
אפרת: כן, פתאום התלקחות כזאת בגיאורגיה.
ד"ר גודמן: אידליב. חאלב.
אפרת: בסוריה פתאום, מחדש.
ד"ר גודמן: ברומניה יש מערכת בחירות מוזרה מאוד עכשיו.
אפרת: שלא לדבר על מה שהיה בארצות הברית, כמובן דיברנו על זה.
ד"ר גודמן: מה שקורה בארצות הברית.
אפרת: כן.
ד"ר גודמן: אבל אנחנו ב…
אפרת: בכל יום נתון, פתאום יש משהו בלתי צפוי שקורה.
ד"ר גודמן: אז מדעני האקלים, או לפחות לא כולם, אבל רובם, סבורים שהסיבה לכך שיש משבר אקלים, זה בגלל יותר מדי גזי חממה. או מכל מיני סוגים, אבל הסוג הכי דומיננטי זה CO₂. זה פחמן דו חמצני. יש מולקולה מאוד ספוציפית שמופיעה באטמוספירה, בפרופורציה גבוהה. אגב, זה משהו כמו 0.04 אחוז או משהו כזה, בדקתי לפני כן. אז אולי מבינים למה מערכת האקלים יוצאת מאיזון. יותר מדי CO₂, יותר מדי ממולקולה מסוימת.
למה מערכת הפוליטית יוצאת מאיזון? אז אני רוצה להציע תיאוריה. דרך אגב, אפשר לומר, במאה וחמש עשרה פרקים אחרונים, אנחנו כל הזמן מציעים תאוריות. [צוחקים קלות]
אפרת: כן, זה לא פעם ראשונה שאנחנו מדברים על המטאפורה האקלימית הזאת, וכל פעם אנחנו מציעים אופציה אחרת, ללמה…
ד"ר גודמן: נכון.
אפרת: המערכת הפוליטית יוצאת מאיזון. אז הנה עוד תאוריה.
ד"ר גודמן: הנה עוד תיאוריה, אבל…
אפרת: אבל הפעם היא נכונה [צוחקת קלות].
ד"ר גודמן: אבל הפעם היא נכונה. [צוחק קלות]. אמ… אם מערכת האקלים יוצאת מאיזון כי יש יותר מדי CO₂, מערכת פוליטית יוצאת מאיזון כי יש פחות מדי קשב בעולם. אנחנו, הציוויליזציה המערבית מאז בעשור האחרון, נכנסת לגרעון קשב עמוק. המשאב הזה, תשומת הלב שלנו, הקשב הדרוך והעירני שלנו. יכולת שלנו לקלוט, לשים לב, להיות ערניים למה שקורה כאן ועכשיו. הכמות של הקשב, התודעה שלנו, היא תחת מתקפה דיגיטלית. המתקפה הדיגיטלית מחסלת את הקשב שלנו. ו… את יודעת.
אפרת: כאילו, אני חושבת שכשאתה אומר תשומת לב, זה קצת מטעה או קשב. זה לא כאילו, "אה, לא שמתי לב שמשהו קרה", כן? זה לא attention. זה יותר היכולת שלנו להתרכז, להתעמק…
ד"ר גודמן: לקרוא.
אפרת: להבין.
ד"ר גודמן: לקרוא משהו, לקרוא מאמר…
אפרת: כן. זאת אומרת, פעם…
ד"ר גודמן: לקרוא ספר.
אפרת: סליחה שאני משתמשת ב… אני פותחת משפט במילה "פעם", שזה באמת, זה מעשה שלא יעשה, של זוג טרחנים זקנים שכזה, יש להם נוסטלגיה כזה, למה שהיה לפני שלוש שנים. [שניהם צוחקים] זה היום אורך הנוסטלגיה, כן? אה, וואו, איזה טוב היה פה לפני שלוש שנים.
אבל, פעם, בשביל להבין משהו, אז אתה קורא מאמרים, אתה קורא ספרים, אתה… היום…
ד"ר גודמן: סרט דוקומנטרי.
אפרת: סרט דוקומנטרי באורך מלא, שאתה מתעמק במשהו…
ד"ר גודמן: כן.
אפרת: וזה עוד סרט, זה היה נחשב המדיום הפחות עמוק. היום, פוסט בפייסבוק זה כבר נחשב ארוך מדי. אתה יודע? אפילו יש ביטוי, ה-אמל"ק, כאילו, תאמל"ק לי, כן? ארוך מדי, לא קראתי.
ד"ר גודמן: לא קראתי, כן.
אפרת: כן? זה כבר הפך להיות פועל. "בוא, בוא, בוא, זה too much information, תאמלק לי את זה. כאילו, תקצר לי, תן לי את השורה התחתונה". אפילו פוסט בפייסבוק זה כבר ארוך מדי. היום אנחנו 120 תווים בטוויטר, סרטון טיק-טוק של שלוש דקות.
ד"ר גודמן: אז אי אפשר להכניס לכיס של כמעט כל האנשים במערב, את המכשיר השחור הזה, המכשיר לשאיבת קשב, שיש לכל אחד ואחת מכם בכיס עכשיו, שמותיר אותנו כמעט מרוקנים. המאגר הזה של תשומת לב, נותר כמעט ריק, ועם רסיסי תשומת הלב הפנוי שנותרו לנו, אנחנו צריכים לנסות להבין את העולם. מה שלוקח אותנו לבעיה השנייה.
אפרת: כן.
ד"ר גודמן: העולם הולך ונהיה יותר מורכב.
אפרת: זהו. שגם בעולם יחסית פשוט, היכולת להבין אותו, היכולת שלנו הולכת ונשחקת. אבל…
ד"ר גודמן: העולם מורכב יותר. הוא מורכב יותר בגלל שהוא מחובר יותר, אז כל דבר משפיע על כל דבר אחר. האירועים בצפון מושפעים מלבנון, לבנון מושפע מרוסיה, רוסיה מושפע עם מה שקורה בגיאורגיה. אז רגע, צריך להבין את גיאורגיה בשביל להבין את מה שקורה בצפון? [אפרת מהמהמת] אגב, הבחירות ברומניה ישפיעו על רוסיה ועל נאט"ו, זה… אתה שואל, מה שקורה באמריקה הולך להשפיע על כל המע… כל אירוע הוא צומת, שמצטלבים פה כל כך הרבה שרשראות סיבתיות. עולם יותר מחובר מאי פעם, הוא עולם מורכב מאי פעם.
אפרת: מורכב זה אפילו מילה קצת מכובסת, הוא עולם מסובך.
ד"ר גודמן: מסובך.
אפרת: מסובך יותר מאי פעם, בוא נגיד את האמת.
ד"ר גודמן: ו… ומה קורה, ו… ו… וכאן אנחנו מגיעים לא-סימטריה הגדולה של הרגע הזה בהיסטוריה. יש… אנחנו חווים התרחבות של המורכבות, לצד התכווצות של הקשב. ז'תומרת, המציאות יותר מורכבת מאי פעם? לכן צריך יותר קשב, יותר זמן, יותר תשומת לב…
אפרת: יותר יכולת להתעמק.
ד"ר גודמן: כדי להבין אותה, ודווקא עכשיו, יש לנו הרבה פחות קשב. זאת האסימטריה של הרגע הזה, וזאת האסימטריה שמסבירה הרבה. איך אנחנו יכולים, עם הרבה פחות קשב, להבין מציאות הרבה יותר מורכבת. וזה האסימטריה של הרגע הזה.
אפרת: ואז, נשאלת השאלה, איך מתמודדים עם האסימטריה הזאת?
ד"ר גודמן: נכון. איך סוגרים את האסימטריה? האסימטריה הזאת היא מגנט, שמזמין הסברים חדים, פשוטים וקצרים למציאות. יש לי מעט קשב להבין מציאות מאוד מורכבת, אז אני אתפתה להסביר, להאמין, להסבר הכי פשוט, אבל את יודעת אפרת, צריך עוד מאפיין להסבר הפשוט. צריך שיהיה אפשר להבין אותו מהר, אבל הוא גם צריך להפעיל אותי רגשית. שאני מרגיש שלא רק הבנתי, אלא אני גם מופעל רגשית, על ידי אותו הסבר.
ואת יודעת איזה סוג הסבר עונה על שתי הקריטריונים האלה? The politics of blame. שאני רואה בעיה, ומה ההסבר הכי פשוט לבעיה הזאת? שזה בגלל השמאלנים, שזה בגלל הקפלניסטים, שזה בגלל הביביסטים, שזה בגלל הטראמפיסטים, שזה בגלל הפרוגרסיבים… בום!
וברגע שיש לי את ההסבר הזה, קרו לי שתי דברים. אלף, אני מבין את המציאות. אה, זה בגלל הפרוגרסיבים.
אפרת: כל התסבוכת, כל המציאות המאוד, מאוד, מאוד מסובכת, שהרגע דיברנו עליה, פתאום היא נהיית פשוטה.
ד"ר גודמן: היא נהיית פשוטה. ההגירה, האינפלציה, הסכסוך הישראל פלס… whatever, למה זה? אה! זה בגלל השמאלנים. אה! זה בגלל הביביסטים. וברגע שיש לי הסבר כל כך פשוט, יש לי עכשיו חוויה של הבנה, אשליה, אם נהיה שיפוטיים, של הבנה. ועוד דבר, אני גם מופעל רגשית, אני מתמלא בזעם, ו…
אפרת: וזה לא רק שאני מופעלת רגשית, אני גם יודעת מה לעשות.
ד"ר גודמן: נכון.
אפרת: ז'תומרת, כל מכוני מדיניות, וכל הדבר הטרחני הזה, וסקרים, ובדיקות, וזה, זה, כל הבולשיט הזה, באמת. אם הבנתי את הבעיה…
ד"ר גודמן: והבעיה היא הצד השני…
אפרת: והבעיה היא הצד השני, אז אני יודעת מה צריך לעשות. צריך פשוט לחסל אותם.
ד"ר גודמן: נכון.
אפרת: כן.
ד"ר גודמן: אנחנו חיים בעידן של ה-politics of blame. אנחנו חיים בעידן שבו הרבה אנשים מרגישים, שמבינים את המציאות, מבינים את הבעיות של המציאות, והבעיות של המציאות הם בגלל הצד השני. וכמה יותר ויותר אנשים מצטרפים לכת של ה-paradox of mind, שמתפתים להרגיש שמבינים את המציאות, כשמאשימים מישהו אחר, בבעיות של המציאות. והעלייה של ה-politics of blame, שהיא מייצרת סדרה של בעיות חדשות.
אפרת: טוב, אז בואו ננסה למפות את סדרת הבעיות האלה, ואולי ננסה להתמקד בשלוש.
ד"ר גודמן: נתחיל בבעיה הראשונה. יש ספר נפלא וחשוב ומכונן של ג'ים קולינס, "From Good to Great" [כך במקור]. הוא גם תורגם לעברית, דרך אגב. הזכרתי את הספר הזה בהרצאה לאחרונה, ומישהו אמר לי שזה תורגם לעברית.
אפרת: "מטוב למצוין"? [צוחקת קלות]
ד"ר גודמן: [צוחק קלות] "מטוב למצוין", כן, כן, תבדקו. כן. אז ג'ים קולינס זה מחקר שלקחו, אני חושב, מעל עשר חברות, שיש להם שתי מאפיינים. הם זינקו, זאת אומרת הם עברו מ-good to great, מחברה די מצליחה לחברה מאוד מצליחה, והצליחו להישאר בסטנדרטים של המצוינות 15 שנה.
אפרת: שזה בהחלט הישג.
ד"ר גודמן: נכון, עכשיו, יש חברות שמזנקות קדימה, אבל לא נשארות למעלה הרבה זמן. ויש חברות שנשארים באותו מקום הרבה זמן, אבל זה לא למעלה. [צוחק]
אפרת: כן, מדשדשים איפשהו בדרך.
ד"ר גודמן: כן, אבל לזנק לפסגה ולהישאר שם 15 שנה, אין הרבה חברות שעושים את זה, אז ג'ים קולינס הלך לחברות האלה ושאל מה מאפיין את המנהיגים בחברות האלה, את התרבות בחברות האלה?
אפרת: ובהקשר הזה, כשאתה אומר חברות, אתה מתכוון ל-companies, לא societies.
companies, כמו מיקרוסופט, כמו נייקי, כאלה.
ד"ר גודמן: והם גילו כמה דברים. אחד מהם זה הדבר הבא, שההנהגה של החברות האלה, הם מתבוננים בכנות תהומית בבעיות שלהם.
אפרת: הם לא מנסים למרוח.
ד"ר גודמן: יש לנו נטייה אנושית, כשיש בעיה, או להכחיש אותה, או לעקוף אותה, או להתעלם ממנה, או להנמיך אותה. או… יש לנו כל מיני דרכים לא להסתכל לבעיות שלנו בעיניים. אבל ברגע שיש הנהגה שמסתכלת בבעיות בעיניים, היא רוכשת problem solving mentality, שצריך לשתף פעולה כדי לפתור את הבעיה, צריך להבין אותה, צריך לפרק אותה, להתבונן בחתיכות שלה, להרכיב את זה מחדש, problem solving mentality, זה המנטליות של ווינרים. They own their problems. הם מרגישים הבעלים של הבעיות שלהם.
עכשיו, זה הגישה הווינרית. אבל תמיד יש את הפיתוי, לא להיות הבעלים של הבעיה שלך. ואחד הפיתויים הכי קלים, לא להיות הבעלים של הבעיה שלי, זה מה?
אפרת: למצוא אשמים.
ד"ר גודמן: מישהו, כן, אהה, הבעיה הזו זה בגלל מישהו אחר. The politics of blame, כשאני מאשים מישהו אחר בבעיות שלי, אחד הנזקים המיידים זה, שאנחנו לא רוכשים problem solving mentality. שאנחנו לא מתווכחים, מציעים כל מיני פירושים שונים, הסברים שונים לבעיה. בדרך כלל יש הרבה מאוד הסברים לבעיה נתונה, וצריך לייצר מעין פסיפס של כל ההסברים, כדי לנסות לפצח אותה ולהתמודד איתה. אבל ברגע שאתה מאשים מישהו אחר בבעיות שלך, אז אתה לא רוכש בעלות על הבעיה, ואתה לא…
אפרת: מנסה למצוא פתרונות.
ד"ר גודמן: ואתה לא מפתח את הכישורים, שמאפשרים לך למצוא את הפתרונות, שיפתרו את הבעיה.
אפרת: במילים אחרות זה תרבות של קורבנוּת, אפשר לקרוא לזה.
ד"ר גודמן: תרבות של קורבנוּת, וכל חברה שמפתחת politics of blame היא חברה בניוון. רק מה? בדרך כלל, ה-politics of blame, נניח לאורך ההיסטוריה, חברות שעשו politics of blame מאשימים בדרך כלל… הם עושים outsourcing לבעיה. זה בגלל הזרים. אגב, הרבה פעמים, בגלל…
אפרת: היהודים.
ד"ר גודמן: היהודים.
אפרת: כן.
ד"ר גודמן: כן. למה יש מגפה עכשיו בימי הביניים? בגלל היהודים. למה הפסדנו מלחמת צרפת פרוסיה? בגלל היהודים. אגב, הטינה הזאת, בסוף תהפוך למשפט דרייפוס.
אפרת: המלחמה הקרה, היהודים הם קומונ… בארצות הברית, היהודים הם קומוניסטים.
ד"ר גודמן: הם הקומוניסטים, נכון.
אפרת: ברוסיה…
ד"ר גודמן: הם הקפיטליסטים.
אפרת: היהודים הם הבורגנים.
ד"ר גודמן: למה הפסדנו? אני גרמני עכשיו. למה הפסדנו מלחמת העולם הראשונה?
אפרת: היהודים.
ד"ר גודמן: היהודים. עכשיו רות וייס שהיא חוקרת, שהיא כתבה על אנטישמיות מהרווארד, היא אומרת משהו נורא מעניין. ברגע שהנגיף האנטישמית מתפשט בחברה, את יודעת, שהחברה היא חברה בניוון, למה? כי זה כבר לא חברה, ככה ווייס מסבירה, זה לא חברה שלוקחת בעלות על הבעיות שלה, זאת חברה שמאשימה מישהו אחר בבעיות שלה, ואז היא חברה שיודעת שהיא בתהליכי ניוון. ולכן, אומרת רות וייס: "כל חברה שיש בה אנטישמיות היא חברה בדעיכה, היא חברה בניוון".
דרך אגב, במזרח התיכון, יש נרטיב שכל הבעיות במזרח התיכון, בלבנון, בביירות, באיראן, זה לא בגלל היהודים, זה בגלל מדינת היהודים. זה politics of blame, שגורם לחברות כאן להתנוון, כי הם לא רוכשות בעלות על הבעיות שלהם. כן? אגב, המדינה שמובילה את הנרטיב הזה, כל הבעיות שלכם בגלל ישראל.
אפרת: איראן.
ד"ר גודמן: זה איראן.
אפרת: כן. אולי עוד… אולי עוד נפרט בהמשך על הדבר הזה.
ד"ר גודמן: כן. איראן עוד תעניין אותנו, בהמשך הדרך. רק אולי אחד ההבדלים שיש היום, אם פעם politics of blame הקלאסי זה להאשים גורמי חוץ, בחברה מקוטבת כולם מאשימים את המחנה הפוליטי היריב מבפנים. זה מה שהדגמנו בעונה הזאת על ארה"ב. איך כל צד, גם הפרוגרסיבים, גם הפופוליסטים, הם מספרים את אותו סיפור. רע עכשיו, ולמה רע? כי נדפקת. ולמה נדפקת? כי מישהו דפק אותך? בוא, אני אספר לך מי.
אפרת: השבט השני. ההגמוניה, האליטה…
ד"ר גודמן: הגלובליסטים. הפופוליסטים.
אפרת: כן, פעם זה היה המהגרים, הזרים, המדינה, כמו שאמרת, כאילו, באיראן. אז ישראל…
ד"ר גודמן: כן.
אפרת: זה כאילו האויב מבחוץ.
ד"ר גודמן: רוסיה.
אפרת: אבל כמו שאתה אומר, בחברה מקוטבת, זה האויב מבפנים. אגב, אפרופו אנטישמיות, זה גם כן אויב מבפנים. אבל זה אויב מבפנים שהוא אחר, הוא לא באמת אנחנו…
ד"ר גודמן: שאתה חווה אותו כבחוץ. כן.
אפרת: הוא זר.
ד"ר גודמן: כן.
אפרת: אבל זה השבט השני, הוא זה שדפק אותך.
ד"ר גודמן: נכון. אולי ההשלכה ההרסנית הראשונה זה שאנשים לא לוקחים בעלות על הבעיות שלהם. אנשים באמת מאמינים שברגע שאני מאשים את הימנים, את השמאלנים, בבעיות שלי, אני מבין את הבעיה.
אפרת: ולא רק שאני מבין את הבעיה, אני גם פותרת אותה.
ד"ר גודמן: אני גם יודע מה… בדיוק. עכשיו, ברגע שאתה חושב שאתה מבין את הבעיה באמצעות האשמה, אתה לא יכול לראות שאתה לא הבנת את הבעיה. אינפלציה זה בעיה מאוד מאוד מורכבת. להאשים את הגלובליסטים זה קל. הגירה זה בעיה מאוד, מאוד רצינית, היא קשורה לתהליכים פנימיים שיש בדרום אמריקה. להאשים את הפרוגרסיבים זה קל. politics of blame, אתה מרגיש שאתה מבין, בזמן שאתה בעצם התרחקת.
אפרת: מתרחק מההבנה.
ד"ר גודמן: מתרחק מההבנה.
אפרת: כן. אתה יודע, מצד אחד, צריך רגע לעצור ולהגיד, כמה שזה פתטי, באמת, כאילו, שתמיד… זה, זה אפילו נלעג באיזשהו אופן, שהכל כל כך פשוט, והצד השני פשוט אשם בהכל, הכל כל כך מסתדר טוב ומושלם, וזה באמת…
ד"ר גודמן: כל כך הרבה אנשים קונים הסברים כל כך פשוטים, בעיקר… והרבה מהאנשים האלה הם מאוד אינטלקטואלים, [צוחק קלות] זה פתטי.
אפרת: זה פתטי, ומצד שני, צריך להגיד, הגם שזה פתטי, לפעמים זה… מה שנקרא, מבוסס על סיפור אמיתי. יש בזה…
ד"ר גודמן: בטח.
אפרת: מה שאנחנו מכנים, הרבה פעמים ניצוצות של אמת.
ד"ר גודמן: הרבה פעמים הדמות שאתה מאשים בבעיה, באמת, יש בה אחריות לבעיה. רק אל תחשוב שעכשיו הבנת את הבעיה, ואל תחשוב שיש את ה… כאילו, הרעיון ש"האשמה שווה הבנה", זה פתטי. להאמין בזה.
כי אני אחזור על עצמנו. הרבה פעמים השקר הכי מוצלח, הוא לא היגד שאיננו אמת, אלא הוא היגד שהוא חלק מהאמת, שמתחפש לכל האמת.
אפרת: כן. אוקיי, אז זאת הייתה השלכה ראשונה של ה-politics of blame.
ד"ר גודמן: נכון. נעבור עכשיו להשלכה השנייה. אם אני הבנתי שהשבט הנגדי, השמאלנים, הימנים, הרפובליקנים, הדמוקרטים, הם הבעיה, אז אם אני פטריוט, מה אני חייב לעשות? איך אני פותר את הבעיה?
אפרת: צריך להביס אותם.
ד"ר גודמן: להביס אותם, להכריע אותם, להחליש אותם. יש רק בעיה אחת, מי עושה את אותו חישוב בדיוק, בזמן שאני עשיתי את זה?
אפרת: הצד השני.
ד"ר גודמן: הצד השני. ולכן שתי הצדדים, בזמן שהם מנסים להציל את האומה, הם מפרקים אותה. זה הפרדוקס של חברה מקוטבת, באמת, שיש בה politics of blame. שאם הבעיה היא הצד השני, והצד השני חושב שאני הבעיה, כן? אז בזמן ששתינו מנסים לפתור את הבעיה, אנחנו מייצרים עוד בעיה. את הבעיה של הרס עצמי.
אפרת: כן, זאת אומרת, זה לא זו בלבד, שאנחנו לא פותרים את הבעיה, בגלל שאנחנו לא מבינים באמת מה הבעיה…
ד"ר גודמן: כן.
אפרת: כי אנחנו פיתחנו לעצמנו איזשהו נרטיב קורבני, שמישהו דפק, או שהבעיה היא בעצם שמישהו דפק אותנו ומישהו אשם בבעיה, וכאילו, זה הרחיק אותנו מההבנה של הבעיה. אנחנו גם יצרנו פתרון, שלא פותר את הבעיה, אלא…
ד"ר גודמן: יוצר עוד בעיה.
אפרת: מחריף אותה.
ד"ר גודמן: יוצר עוד בעיה.
אפרת: כן, מחריף אותה ומייצר עוד בעיה, אולי אפילו יותר גרועה מהבעיה המקורית.
ד"ר גודמן: אז אין לנו problem-solving mentality כשאני משחק את ה-politics of blame. יש לנו תהליכים של הרס עצמי, זה הבעיה השנייה, ואולי הבעיה השלישית, היא אולי המעניינת מכולם.
חברה שמשחקת politics of blame, הבעיה שלנו, הגירה, אינפלציה, whatever, זה בגלל הצד השני. לכל אחד יש נרטיב אמין, למה הבעיה שלנו היא בגלל הצד השני. [נושם עמוק] זה אומר שאני לא יכול לשתף פעולה עם הצד השני. למה? כי כל שיתוף פעולה מחייב פשרה. נכון? אי אפשר לשתף פעולה בלי להתפשר.
תראי, אני אספר לך. לאחרונה שמעתי מקרובת משפחה שלי, שהייתה מעורבת בהקמת בית ספר, בבניית בית ספר יהודי, איפשהו בצפון אמריקה. ואת יודעת איך היה קשה? אני לא מדבר על ה-לגייס את הכסף, הם גייסו את הכסף. אבל סתם להחליט איך ייראה הבית ספר. איך ייראה המבנה, הארכיטקטורה של המבנה. ולכל כך הרבה שחקנים שנים שמה, היה חזון אחר, של איך אמור להראות המבנה הזה.
אפרת: וציפיות שונות ומטרות שונות.
ד"ר גודמן: ואפרת כמה שהם רבו, [צוחק] היא סיפרה לי כמה הם רבו ואנשים עזבו באמצע, כי הם התקשו להסכים. כי כדי לבנות את המבנה הזה, כל אחד היה צריך לוותר על הפנטזיה הארכיטקטונית שלו או שלה.
אפרת: שהיא כמובן לא ארכיטקטונית. היא פנטזיה ארכיטקטונית, שמחזיקה פנטזיה הרבה יותר גדולה.
ד"ר גודמן: הרבה יותר! של מה זה קהילה, ומה זה בית ספר וזה. אבל היא מכנה את זה נס, בסוף הם הצליחו להתפשר. כל אחד קצת ויתר. וזה מה שאיפשר להם לבנות את הבית ספר.
השרשרת היא כזאת, כדי להזיז דברים במציאות צריך לשתף פעולה. כדי לשתף פעולה צריך להתפשר. אבל אם אני משחק את ה-politics of blame, אני לא יכול להתפשר עם הצד השני אף פעם. כי אני לא יכול להתפשר עם הצד השני כדי לפתור את הבעיה, כי בעומק מה אני חושב?
אפרת: הצד השני הוא הבעיה. מה פתאום שאני אתפשר איתו?
ד"ר גודמן: הוא הבעיה, כשאני מתפשר איתו אני לא פותר, אני לא מסייע לפתור את הבעיה, אני לא נותן לגיטימציה למקור של הבעיה. אני לא נותן לגיטימציה לצד השני, לכן ה-politics of blame בולם פשרה. ואיפה שאין פשרה אין שיתוף פעולה, איפה שאין שיתוף פעולה, קשה להזיז את המציאות. עכשיו, כל מה שאמרנו עכשיו, זה נכון, חלקית. [אפרת מהמהמת בהסכמה]
אפרת: כן.
ד"ר גודמן: כי איפה אפשר לשתף… כי אפשר לשתף פעולה בלי להתפשר בכלל. אבל איפה אפשר לשתף פעולה על בלי להתפשר?
אפרת: כשלא רוצים לבנות, אלא כשרוצים להרוס.
ד"ר גודמן: כשרוצים להרוס. אפרת, זוכרת את הבית ספר… שהקרובת משפחה שלי בנתה בצפון אמריקה?
אפרת: כן.
ד"ר גודמן: תארי לך הפרויקט שלה היה לא לבנות את הבית הספר, אלא להרוס אותו. אז יש איזה מבנה מיושן, צריך לפרק אותו. ויש… וזה פרויקט של שלושה אנשים שונים. לא נראה לי שהם היו צריכים לריב כל כך, על איך לפרק את המקום. היו באים שלושה טרקטורים, ולא היו רבים.
אפרת: כן, אולי היה צריך רק לתאם באיזו שעה מגיעים. אתה יודע מה? אפילו לא באיזה שעה מגיעים, אני אבוא ב-8, אתה רוצה לבוא ב-10, תבוא ב-10, אתה רוצה לבוא ב-12, תבוא ב-12.
ד"ר גודמן: אתה רוצה להתחיל מהקיר המזרחי, תתחיל מהמזרחי, לוקח את המערבי. כשמפרקים לא צריך להתפשר, רק כשבונים צריך להתפשר. נניח, מה משותף לשיעים באיראן, השיעים התריסריים באיראן, לאחים המוסלמים, שזה כאילו החמאס וכל ה… וגם קטאר באיזשהו מובן באקו סיסטם וגם טורקיה, מה משותף להם ולפרוגרסיבים ה-Woke, שהשתלטו במהלך המלחמה על קולומביה? מה משותף להם?
הם שלושתם משתתפים באותו פרויקט. הם רוצים לפרק את הציוויליזציה המערבית. ה-Woke שונאים את המערב מסיבות שלהם, האחים המוסלמים בהשראת חסן אל-בנא רוצים להרוס את המערב מהסיבות שלהם, והשיעים בהשראת חומייני רוצים להרוס את המערב. אז הם משתפים פעולה היטב בשביל להרוס. כל אחד עושה את החלק שלו, ובניסיון לפרק את המערב, ישראל היא חלק מהמערב, הם רוצים לפרק גם את ישראל, אולי קודם כל את ישראל.
אבל תארי לך ששלושת הכוחות האלה, האחים המוסלמים, השיעים והפרוגרסיבים, היו צריכים לשתף פעולה לא בשביל להרוס, אלא בשביל לבנות.
אפרת: כן, אין שום דבר שהם יכולים להסכים עליו.
ד"ר גודמן: איזה חזון של מדינה או של ציוויליזציה יש להם שמשותף לפרוגרסיבים, לסונים הרדיקליים ולשיעים החומייניסטיים? איזה חזון… הם לא יוכלו להסכים על כלום, בשביל לבנות.
אפרת: אגב, הם גם לא מתואמים עכשיו. הם לא חייבים להיות מתואמים…
ד"ר גודמן: בשביל להרוס.
אפרת: כדי להרוס, כל אחד עושה את שלו, ובסוף, בסוף העסק מתמוטט.
ד"ר גודמן: ולכן יש כאן אסימטריה בסיסית במציאות, כי הרי, א', יותר קל תמיד להרוס מאשר לבנות.
אפרת: לא צריך בכלל תיאום, לא שלא צריך פשרה, לא צריך תיאום.
ד"ר גודמן: בשביל לבנות ביחד, צריך להתפשר, אבל בשביל להרוס ביחד, לא צריך להתפשר. ומכיוון שאנחנו בעידן שבו אי אפשר להתפשר, בגלל ה-politics of blame, אז אי אפשר לשתף פעולה בשביל לבנות. אבל גם כשאי אפשר להתפשר, אפשר לשתף פעולה…
אפרת: בשביל להרוס.
ד"ר גודמן: בשביל להרוס. דרך אגב, אני מציע לכל המאזינות והמאזינים שלנו, להסתכל סביבם, בעולם ובחיים, ולבחון שיתופי פעולה שמצליחים. כמעט תמיד הם שיתופי פעולה נגטיביים. משתפים פעולה בשביל להרוס. והשיתופי פעולה שנוטים להיכשל, הם שיתופי פעולה… שיתופי פעולה בשביל לבנות.
אז אם נחבר את שלושת הנקודות האלה ביחד, בעולם שבו יש יותר הרס, יש שיתופי פעולה להרס ואין שיתופי פעולה לבניין, אז ממילא יש יותר פעולות של הרס, מאשר של בניין. זה אחד. שתיים, יש הרס עצמי. כי כל צד מנסה לפתור את הבעיה בכך שהוא פוגע במקור של הבעיה, שזה הצד השני, אבל גם הצד השני עושה את זה במקביל. והנקודה שפתחנו בה, שחברות לא מפתחות תחושת אדנות ובעלות על הבעיות שלהן…
אפרת: ולכן מטבע הדברים גם לא מתקרבות לפתרונות האמיתיים…
ד"ר גודמן: לא מפתח…
אפרת: של הבעיות האמיתיות שיש בעולם.
ד"ר גודמן: ואלו שלושת ההשלכות של העלייה של ה-politics of blame, ומאוד יכול להיות שה-politics of blame הוא היום מאוד, מאוד פופולארי כי זה נותן הסבר קליט, נוח, מפעיל ורב עוצמה, לאנשים שעומדים מול מציאות חידתית מאי פעם, מורכבת מאי פעם, ויש להם מעט מאוד קשב פנוי, כדי להבין את המציאות הזאת.
אפרת: ואחרי שעברנו את כל הפרקים של העונה הזאת, רכשנו, כמו שאנחנו נוהגים להגיד כאן, רכשנו את האוריינות, יש לנו כלים, כדי להבין ממקום אחר, למה מי שעולה עכשיו בכל מקום בעולם, זה תיאוריות מפרקות.
ד"ר גודמן: נכון.
אפרת: זה תפיסות עולם מפרקות, שבפרק הקודם דיברנו על זה, שהמהפכה היא רק… היא, היא איבדה את ה…
ד"ר גודמן: חלק החיובי שלה.
אפרת: החיובי שלה. המוטיבציה היא "עולם ישן עדי יסוד נחריבה", אבל בשביל מה נחריב את העולם הישן? מה נבנה עליו? אף אחד לא מדבר על זה, על מה נבנה…
ד"ר גודמן: נכון.
אפרת: כי, כי זה כבר מסובך מדי, ובשביל זה צריך לשתף פעולה, ובשביל זה צריך להיות, להתפשר עם הצד השני, ולבנות משהו, שאנחנו כולנו נסכים עליו. אז אתם יודעים מה? בוא נסכים על זה שקודם כל נפרק, אתם מהצד הזה, אנחנו מהצד הזה, אנחנו, will defund the police, בגלל שהם, הם מתעללים בזה…
ד"ר גודמן: זה ה-Woke הפרוגרסיבי…
אפרת: ואנחנו נפרק את…
ד"ר גודמן: ה-FBI.
אפרת: השלטון החוק, בגלל שזה deep state. אז בסדר, בוא נפרק.
ד"ר גודמן: כן.
אפרת: אבל מה נבנה אחר כך?
ד"ר גודמן: שתי התיאוריות שלמדנו כאן, ועסקנו בהן כאן, הן תיאוריות מפרקות, הן תיאוריות שהמניע שלהן זה politics of blame.
אפרת: וזה קורה לא רק בארצות הברית.
ד"ר גודמן: לא רק בארצות הברית.
אפרת: זה קורה בכל העולם, בעיקר במערב.
ד"ר גודמן: בכל העולם, וזה קורה בישראל. התחושה שכשהאשמתי מישהו בבעיה, הבנתי אותה. ולהרוס את המחנה הזה, זה לפתור את הבעיה. כל האשליה הזאת, היא חיה בכל מקום שבו, עם מעט מאוד קשב, צריך להבין מציאות מאוד מורכבת. ויודעת מה? הטרגדיה היא שיש לנו בעיות אמיתיות. יש לנו בעיות אמיתיות.
אפרת: והן נורא מסובכות.
ד"ר גודמן: והן נורא מסובכות, ואנחנו מתקשים להבין אותן. כי עם המעט קשב הפנוי שיש לנו כדי להבין את הבעיות האלה, זה מספיק קשב רק בשביל להאשים, זה לא מספיק קשב בשביל באמת להתבונן בבעיה עצמה.
אפרת: ומטבע הדברים, אנחנו גם לא יכולים לפתור אותם. בגלל שאם אנחנו לא מבינים אותם לעומק, אנחנו לא יכולים להגיע לפתרונות יצירתיים, ומתוחכמים, שזה משהו שתמיד איפיין את מדינת ישראל, כן, ואת המערב בכלל.
ד"ר גודמן: נכון. איך יוצאים מה… מישהו קרא לזה mind virus, [אפרת מגחכת] הנגיף שפוגע במיינד שלנו. מהנגיף הזה של ה-politics of blame, איך אנחנו יוצאים משמה בתנאים הנוכחיים? הייתי אומר, העתיד של הציוויליזציה המערבית תלויה ביכולת שלנו לצאת מה-politics of blame, אממ… אבל המערב בבעיה. המערב בבעיה קשה. והפרק הזה היה רק…
[ברקע השיר "Virtual Insanity" של להקת ג'מירוקוואי]
אפרת: preview, רק טעימה מהבעיה, כי זאת הבעיה היותר קטנה.
ד"ר גודמן: היותר קטנה…
אפרת: של העולם המערבי.
ד"ר גודמן: בפרק הבא נדבר על הבעיה היותר עמוקה של המערב.
[השיר "Virtual Insanity" של להקת ג'מירוקוואי]
“What we're livin' in?
Let me tell ya
And it's a wonder men can eat at all
When things are big that should be small
Who can tell what magic spells we'll be doin' for us?
And I'm givin' all my love to this world
Only to be told
I can't see, I can't breathe
No more will we be
And nothin's gonna change the way we live
'Cause we can always take, but never give
And now that things are changing for the worse, see
Whoa, it's a crazy world we're livin' in
And I just can't see that half of us immersed in sin
Is all we have to give these
Futures made of virtual insanity, now
Always seem to be governed by this love we have
For useless twisting of our new technology
Oh, now there is no sound
For we all live underground…”
אפרת: אני אפרת שפירא רוזנברג וזה היה עוד פרק בעונה שלנו על אמריקה. הפרק הבא יהיה הפרק האחרון בעונה הזאת, ואולי יהיה בו גם רמז או קריאת כיוון למה יהיה בעונה הבאה.
הפרק הזה מוקדש לשגיא דקל חן שנחטף מביתו בקיבוץ ניר עוז. שגיא, אשתך והבנות שלך מחכות לך בבית, ואנחנו לא שוכחים אותך, ומתפללים כל יום לחזרתך הביתה בשלום כמה שיותר מהר, יחד עם כל שאר החטופות והחטופים.
תודה לניר לייסט ולאור שמיר העורכים, לאייל לויט ולשחר מונטלייק על ההפקה, ולמתן חיים ולניבה גולדברג מצוות הדיגיטל.
אתן מוזמנות ומוזמנים לקבוצת הפייסבוק של "מפלגת המחשבות", שם תוכלו להצטרף לדיונים המרתקים שמתנהלים שם בעקבות פרקי ההסכת. בתיאור של הפרק הזה תוכלו למצוא לינק שישלח אתכם לשם בקלות.
כל העונות הקודמות של "מפלגת המחשבות", וגם תכנים מעולים נוספים, נמצאים באתר "בית אבי חי", ובכל יישומוני ההסכתים.
[המשך השיר "Virtual Insanity"]
“…Now there is no sound
If we all live underground
And now it's virtual insanity
Forget your virtual reality
Oh, there's nothin' so bad
As a man-made man
Oh yeah, I know, yeah (take it to the dance floor)
Ooh, I know I can't go on…”
לעוד פרקים של הפודקאסט לחצו על שם הפודקאסט למטה
Comments