מפלגת המחשבות - פרק 138 – מהפכת הבינה: המהפכה השלישית

השנה: 2030. אנחנו יושבים מול הגרסה החדשה של ChatGPT, שעשויה להיות חכמה מאיתנו ולהכיר אותנו טוב יותר משאנחנו מכירים את עצמינו.

מה יקרה אם ניתן לבינה מלאכותית לנהל את חיינו, ואולי אפילו את המדינות שלנו?

בעונה החדשה של ״מפלגת המחשבות״ נעמיק במהפכה הפוליטית הגדולה שמתרחשת לנו מתחת לאצבעות, ומשום מה לא פותחת את מהדורות החדשות. עדיין.

---

תאריך עליית הפרק לאוויר: 04/11/2025.

קריין: אתם מאזינים להסכת של "בית אבי חי".

[מוזיקת רקע, רצף הקלטות]

חיים יבין: "כן, כנראה מהפך…"

Donald Trump: “Everyone is talking about artificial intelligence. Not artificial, it’s genius.”

Sundar Pichai: “It’s more profound than fire or electricity or…”

Sam Altman: “AI will be the most powerful technology humanity has yet invented.”

Naftali Bennett: “New dimensions will emerge.”

Jensen Huang: “The greatest technology equalizer of all time.”

Yuval Noah Harari: “It is not a tool, it is an agent.”

Elon Musk: “Mark my words, AI is far more dangerous than nukes.”

אפרת: שלום, אני אפרת שפירא רוזנברג, וביחד עם דוקטור מיכה גודמן, אנחנו חוזרים לעוד עונה של "מפלגת המחשבות". ההסכת שבו אנחנו מדברים על הרעיונות הגדולים שמאחורי הפוליטיקה.

בדיוק לפני שנתיים, באוקטובר 23', עלה לאוויר פרק 73 של ההסכת הזה. הוא היה פרק חירום. האמת, כואב להקשיב לו היום, שנתיים אחרי. אפשר לשמוע את ההלם בקולות שלנו, את האלם אפילו. לא ידענו אז מה אנחנו רוצים להגיד. התחלנו לגמגם מחשבות ורעיונות. המחשבות והרעיונות האלה הפכו ל"עונת מגוייסים". 17 פרקים הפרוסים על ארבעה חודשים, וטבולים עמוק באסון של השבעה באוקטובר. "עונת מגויסים" הסתיימה, אבל המציאות לא הפסיקה לגייס את כולנו, ולכן המשכנו לעסוק ברעיונות שמאחורי המלחמה הארוכה והקשה בתולדותינו. עשרות הפרקים שעלו מאז היו מחוברים מאוד למציאות הזאת ולאתגרים הרבים שהיא הציבה בפנינו. הפרק האחרון שעלה, עסק באפשרות לארכיטקטורה חדשה במזרח התיכון, ואולי מעניין להאזין לו שוב לאור ההתפתחויות שאכן קרו כאן מאז. הפרק ההוא הסתיים, כמו כל הפרקים בשנתיים האחרונות, בתפילה שעד שנחזור מהפגרה שלנו, כל החטופים יחזרו הביתה. וזה קרה. החטופים החיים חזרו, ואחרי שנתיים קשות וכואבות, פתאום נכנס לנו קצת אוויר לריאות.

נכון, צריך עדיין להשיב את כל החללים, וימים עוד יגידו לאן המציאות פה מוליכה אותנו. אבל אולי זה בדיוק הזמן להניח לרגע למציאות הישראלית שממשיכה להיות קשוחה ונוקבת, ולחזור להיות "מפלגת המחשבות". המקום שמפליג רחוק וגבוה עם הרעיונות הגדולים שמשפיעים על העולם ומשנים אותו. כי וואו, בפני איזה שינוי עצום כולנו עומדים. בתוך רצף האירועים המטורף שעובר עלינו בישראל וגם בעולם, קשה להרים את הראש ולראות אותו, אבל הוא שם. ענן אדיר ממדים שעוד שנייה מגיע ועומד לחולל מהפכה עצומה בכל מי ובכל מה שאנחנו: ישראלים, יהודים, בני אדם. זאת אולי המהפכה הגדולה ביותר בתולדות האנושות, שפשוט לא מדברים עליה. מהפכת הבינה.

שלום מיכה.

[מוזיקת רקע מסתיימת]

ד"ר גודמן: שלום אפרת.

אפרת: "מפלגת המחשבות", אנחנו הסכת שעוסק ברעיונות שמאחורי הפוליטיקה. הישראלית או העולמית או כל פעם בכל עונה זה קצת משתנה. אבל מה שנשאר קבוע, זה שאנחנו עוסקים ברעיונות שמאחורי הפוליטיקה. אז למה אנחנו עושים עונה על AI? איך AI קשור לרעיונות שמאחורי הפוליטיקה?

ד"ר גודמן: אז בשביל זה אנחנו נצטרך להבין מה הם הרעיונות שמאחורי הפוליטיקה, כי ה-AI הולך לעשות כאן שיבוש דרמטי של כל שוק הרעיונות שמאחורי הפוליטיקה, וממילא לייצר, אנחנו נדבר על זה עוד היום, שיבוש דרמטי בפוליטיקה עצמה.

אפרת: אוקיי.

ד"ר גודמן: עבור האדם המערבי המודרני, שחי בדמוקרטיה ליברלית, איפשהו במערב, אם הוא יחשוב על ההיסטוריה של הרעיונות הכי חשובים, הכי מארגנים של האופן שבו מסדרים כוח, האופן שבו אנחנו שואלים: "מה מקור הלגיטימי של סמכות?", "למי אני מציית?", "כמה אני מציית?", "מה הם גבולות הכוח?" כל השאלות האלה…

אפרת: שבסוף אלה השאלות שפילוסופיה של פוליטיקה עוסקת בהן.

ד"ר גודמן: יש שני רעיונות מארגנים גדולים, של כל האירוע הזה, שקוראים לו פוליטיקה. הרעיון אחד, זה הרעיון של אלוהים.

אפרת: כן.

ד"ר גודמן: וזה רעיון שיש לו סיפור בפני עצמו, יש לי בבית ספר: "God, The Biography". [צוחקים]

אפרת: [מחייכת] ו… אני זורקת פה איזה טיזר, אולי גם על הרעיון הזה נעשה עונה.

ד"ר גודמן: [מחייך] זה אכן רעיון שמאחורי הפוליטיקה.

אפרת: [מחייכת] זה אולי הרעיון הכי גדול בתולדות הפוליטיקה.

ד"ר גודמן: נכון. ויש עוד רעיון, שבגרסה הכי קומפקטית שלו, זה אינדיבידואליזם. וכשעברנו מש"אלוהים" כרעיון המארגן מאחורי הפוליטיקה, ל"אינדיבידואליזם" כרעיון המארגן מאחורי הפוליטיקה, כל המציאות השתנתה. וזה אגב, זה מוזר לחשוב על זה. מה? כל ההיסטוריה שלנו זה בעצם שתי רעיונות עד עכשיו?

אפרת: כל ההיסטוריה הפוליטית המערבית.

ד"ר גודמן: ההיסטוריה של האדם המערבי. עכשיו כמובן אפשר לפרק את זה לרעיונות משנה ולתתי רעיונות ו… ו… ו… אבל ברמה הכי אבסטרקטית, הכי כללית, אלוהים והאדם.

אפרת: בוא נראה איך זה בעצם מתורגם.

ד"ר גודמן: אוקיי, אז קודם כל, במובן הכי פשוט, אם היית הולכת למצרים בעת העתיקה או למסופוטמיה, כאילו, איפה שעיראק היום בעת העתיקה ושואלת: "למה אתם מצייתים למלך?" אז יגידו: "מה זאת אומרת?"

אפרת: המלך הוא האל.

ד"ר גודמן: "הוא הגרסה האנושית של האל, של אל השמש או של אחד מהאלים, הוא חלק מהפנתיאון". עכשיו, האמת היא שגם אם היית הולכת לצרפת, או לאנגליה, במאה ה-13 לספירה. הרבה שנים קדימה. והיית שואלת: "למה אתם מצייתים למלך?" הם לא יגידו שהמלך הוא האל. אבל הם יגידו שכשאנחנו מצייתים למלך, אנחנו מצייתים לאל.

אפרת: כי המלך הוא מושל בחסד האל, מה שנקרא.

ד"ר גודמן: כן, אם אלוהים אמר לי לציית למלך, אז כשאני מציית למלך, אני בעצם מציית לאלוהים. זאת אומרת, הסיפור של אלוהים הוא מה שארגן את הסדר של החברה. האלכימיה, The oldest trick in the book [אפרת מהמהמת] זה האלכימיה הבאה: להפוך להט דתי לצייתנות פוליטית. אני מאמין באלוהים ולכן אני מציית למלך בגלל שאלוהים אמר לי לציית למלך [אפרת מהמהמת בהסכמה]. אז זה היה הרעיון המארגן.

אפרת: מאחורי הפוליטיקה של פעם… עמד אלוהים. [מחייכת]

ד"ר גודמן: [צוחק] נכון.

אפרת: זה… זה פשוט, זה פשוט ככה.

ד"ר גודמן: זה הרעיון המארגן.

אפרת: אבל מה קורה כשהרעיון הזה מתחיל לאבד מהכריזמה שלו או מהכוח שלו? כאילו הרעיון של אלוהים כמכונן את הסמכות של המלך?

ד"ר גודמן: אז כשמפסיקים להאמין באלוהים, אז מפסיקים להאמין - למה אני צריך לציית למלך? זאת אומרת, הדעיכה של רעיון האל יכול להוביל לכאוס, להתפרקות של הסדר של הפוליטיקה.

אפרת: כן, אתה יודע, אני חושבת, התמונה הגרפית של זה… זה קצת, זה המהפכה הצרפתית, זאת אומרת, ההורדה של המלך, כאילו אתה לא שולט וההעלאה של העם. זה הרגע התחלופה כזאת של אלוהים כרעיון פוליטי יוצא ונכנס שחקן חדש.

ד"ר גודמן: והשחקן החדש הוא… כאילו הסיפור החדש זה - עד עכשיו צייתם למלך שאלוהים מינה, מעכשיו אתם מצייתים לריבון שהעם בחר. מקור הסמכות עובר מלמעלה למטה מאלוהים לעם. עכשיו העם זה מקור הסמכות.

אפרת: כן. דיברנו על זה לא מעט בעונה 3, ב"עונת מקוטבים".

ד"ר גודמן: נכון. וזה כאילו התפנית שמתחילה להתרחש בעולם בעת החדשה. וצריך סיבה חדשה, צידוק חדש, למה לציית לריבון? זה לא אלוהים, זה העם הוא מקור הסמכות. ואם נחפור עמוק יותר, זה לא שהעם הוא איזה אורגניזם שבוחר את השליט. מי זה העם בסיפור הדמוקרטי? זה סך הפרטים שמאכלסים אותו ומרכיבים אותו, ולכל אחד יש את אותו משקל, כל יחיד, בעצם, כאילו One Man One Vote. אין כאן, זאת אומרת, אין כאן דמות אחת שמבטאת את הרצון הקולקטיבי של העם. מה הרצון הקולקטיבי של העם? זה סך הפרטים שמרכיבים אותו. ואם נחפור עמוק יותר, זאת אומרת, המודרניות זה תנודה של הסמכות מאלוהים לאדם היחיד.

אפרת: שאגב, אני אשים פה כוכבית, אמרת קודם כשמפסיקים להאמין באלוהים, אז מפסיקים להאמין למלך. זה לא חייב לבוא עם להפסיק להאמין באלוהים, כי הניצנים הראשונים של הדבר הזה, של כל יחיד הוא בעצם כאילו יש בו משהו אלוהי, זה… התפיסה הליברלית הזאת מקורה במשהו דתי כאילו. כל אינדיבידואל…

ד"ר גודמן: נכון.

אפרת: הוא בעצם צלם אלוהים. אז אם פעם צלם אלוהים היה המלך, דיברנו על זה גם בעבר בכמה עונות. אם בעבר כאילו הצלם אלוהים היה המלך, זאת אומרת במובן ה… מילולית, השליט, אז היום בעולם הליברלי בעת החדשה, צלם אלוהים יש בכל אדם והאינדיבידואליזם הוא מתכונן מזה.

ד"ר גודמן: זאת אומרת שהרעיון המארגן מאחורי כל הפרויקט של הדמוקרטיה הליברלית זה האינדיבידואליזם. כי היחיד הוא… לא רק הוא המקור של הסמכות של השלטון, היחיד, הזכויות שלו, החירויות שלו, הם גם הגבולות של הכוח של השלטון. זה שתי התפקידים של היחיד. הוא מסמיך את השלטון, כי אני בחרתי בו, והוא מגביל את השלטון. אתה לא יכול לקחת…

אפרת: יש לי זכויות.

ד"ר גודמן: יש לי זכויות. זאת אומרת, הרעיון המארגן החדש זה לא אלוהים, לא מונותאיזם אם תרצי, אלא אינדיבידואליזם. וזה רעיון, מכיוון שזה הרעיון שהוא הבסיס של הסדר החדש, שהחיים המודרניים מטפחים אותו. לג'ונתן זקס יש הבחנה מאוד מעניינת: "אינדיבידואליזם מגיע עם אוצר מילים משל עצמו".

אפרת: אוצר מילים שמדבר עם אוצר המילים הדתי.

ד"ר גודמן: נכון. כאילו זה אוצר מילים מוכר. צריך להיות נאמן, למי? לעצמך. צריך להקשיב, למי? לקול הפנימי שבתוכך. [אפרת מחייכת] זאת אומרת, אינדיבידואליזם זה כן להיות מחויב, אבל למי? לרצון האותנטי שלך. עכשיו, צריך לשים לב. אדם דתי מציית לרצון האל. אינדיבידואליסט מציית לרצון שלו, הוא מממש את עצמו.

אפרת: ונשאלת השאלה, מה… מה יותר קשה?

ד"ר גודמן: כן [צוחקים]. כי תחשבי, כדי להיות אדם דתי, אתה צריך גם לדעת מה רצון האל וגם לחיות לאור רצון האל. ודתות תמיד שואלות: "רגע, אבל מה הרצון האל?" וכל המסורת זה פרשנות, רגע, הוא התכוון לזה… הוא התכוון לזה… להבין את רצון האל זה פרויקט קשה.

אפרת: בטח, כשהוא אומר: "לא תבשל גדי בחלב אמו" [ד"ר גודמן מחייך], למה הוא מתכוון? ללא לבשל גדי בחלב של אמא שלו? או…

ד"ר גודמן: [צוחק] הפרשי שעות…

אפרת: כזה שתי כיורים…

ד"ר גודמן: [צוחק] כן…

אפרת: ומערכת כלים נפרדת…

ד"ר גודמן: [צוחק] למה הוא התכוון…

אפרת: …וארון לכלים של פסח ו…

ד"ר גודמן: ואם תישאלי… ויש הרבה מסורות, והרבה דעות, והרבה זה, למה… לפענח מה הוא רצון האל זה פרויקט אחד, ואז לחיות לאור אותו הרצון של האל, זה פרויקט אחר. זה קשה.

אפרת: גם לא פשוט.

ד"ר גודמן: מה המיתוס האינדיבידואליסטי אומר? לגלות מה הרצון האמיתי האותנטי שלך זה קשה.

אפרת: וואו, כמה שנים של טיפול.

ד"ר גודמן: כמה שנים של מדיטציה [אפרת מחייכת], כמה שנים… כל הספרות הרומנטית שאנשים הולכים למסעות, כדי בסוף לפגוש את מי? את עצמם. את הקול הפנימי שלהם. ויש המון קולות מבפנים שלנו, של החברה, ושל הסמכויות, ושל ההורים, וכל המיתוס האינדיבידואליסטי הרומנטי, בתוך כל הרעש הזה, אנחנו צריכים לחפש את עצמנו.

אפרת: וזה גם לא פשוט. אמנם לא נכתבו על זה תלמודים וראשונים ואחרונים וזה.

ד"ר גודמן: אבל… אבל הרבה סרטים והרבה ספרים, זה הכל הרעיון, בני אדם מחפשים את ה… ו-once מצאתי את הרצון הפנימי שלי, עכשיו מתחיל האתגר היותר קשה. לחיות לאור הרצון האמיתי שלי, להיות אותנטי. זאת הדת…

אפרת: אולי אולי יותר קל כבר לשמור שבת. [צוחקים]

ד"ר גודמן: כן.

אפרת: זה גם לא קל.

ד"ר גודמן: אגב הדת והאינדיבידואליזם זה שתי רעיונות שיש להם סטרוקטורה דומה. הדת אומרת: "תגלה את רצון האל ותחיה לאור רצון האל", והאינדיבידואליזם אומר: "תגלה את הרצון שלך ותחיה לאור הרצון שלך", ואלו שתי סיפורים שגם הם מגיעים עם איזה הבטחה. הדת אומרת: "אם תחיה לאור רצון האל, יהיה לך טוב". האינדיבידואליזם בא ואומר: "אם תהיה אותנטי, אם תחיה לאור הרצון שלך, זה החיים הטובים".

אפרת: והפוליטיקה נגזרת משני הדברים האלה.

ד"ר גודמן: נכון. והמיתוס הדתי יצר את העולם שבו אני מציית למלך, לשליט, כי אלוהים אמר. במיתוס האינדיבידואליסטי אתה מציית לפרלמנט, לריבון, לדמוקרטיה.

אפרת: כן, לדמוקרטיה, הדמוקרטיה זה רצון העם.

ד"ר גודמן: כי אתה אמרת. כן, כי אתה אמרת.

אפרת: זה רצון העם. זה רצון העם…

ד"ר גודמן: זה רצון היחיד. או המודרניות זה מהפכה דרמטית, כי זה ההעתקה של הסמכות מאלוהים אל האדם. נכון, יש את השיר הזה של אביתר בנאי ואביב גפן: "יש שמיים מעליי…"

אפרת: "יש בתוכי שמיים".

ד"ר גודמן: [שר] "יש בתוכי שמיים", נכון? אז מה עזה המודרניות? זה המעבר מהשמיים שמעליי…

אפרת: לשמיים שבתוכי.

ד"ר גודמן: כן. איפה הסמכות נמצאת? וזה התפנית הטקטונית שמכוננת את הפוליטיקה המודרנית. הניוד של הסמכות מאלוהים אל היחיד, אל העולם הפנימי של היחיד, שזה בא עם מיתוס שהיחיד צריך לסמוך על עצמו, ולבטוח בעצמו, ולהקשיב לעצמו. ואנשים שלא נאמנים לעצמם עוברים חטא…

אפרת: ואגב…

ד"ר גודמן: שהוא המקביל של החטא הדתי שאנשים שלא נאמנים לאלוהים, במיתוס המודרני החדש.

אפרת: ואגב, יש ליחיד גם זכויות. זה מכונן את המדינה הליברלית, כי האדם נולד עם זכויות באופן טבעי.

ד"ר גודמן: היחיד.

אפרת: זה לא של המדינה לתת או לקחת.

ד"ר גודמן: זה שלו.

אפרת: זה שלי, זה חוק טבע.

ד"ר גודמן: אז אלו שתי רעיונות. שאלת: "מה הם הרעיונות שמאחורי הפוליטיקה?" אלוהים והאדם. מ-200 אלף רגל, אלו שתי הרעיונות שיש לנו. אגב, כמובן שכל אחד מהרעיונות האלה יש לו רעיונות משנה והסתעפויות, ויש כאן הרבה רעיונות מאחורי הפוליטיקה. אבל מהמשגה הכי אבסטרקטית, הכי גבוהה שיש, אלו שתי הרעיונות שיש לנו. ציטטנו פעם את ברדיצ'בסקי: "מה זה ההבדל בין עברי לבין יהודי? יהודי זה טיפוס שהוא כפוף וכנוע לאל", זה הטיפוס שברדיצ'בסקי תיעב. אומר ברדיצ'בסקי: "מה זה עברי? עברים אנחנו ואת ליבנו נעבוד". הנה, זה המעבר. זו המהפכה הגדולה. זה מעבר הסמכות.

אפרת: אז יש פה שני רעיונות גדולים מאוד, שבעצם השפיעו על הפוליטיקה בצורה דרמטית. והמעבר מרעיון אחד לרעיון השני יצר מהפכה פוליטית. איך כל זה קשור לבינה מלאכותית, ל-AI, שכרגע, רוב ההתייחסות אליה היא כטכנולוגיה. וממתי טכנולוגיה משפיעה בצורה כזאת דרמטית על פוליטיקה?

ד"ר גודמן: AI זה לא עוד טכנולוגיה. זה לא כזה… היה טלוויזיה, רדיו…

אפרת: סמארטפון.

ד"ר גודמן: סמארטפון, ויש איזה אפליקציה מגניבה בסמארטפון [צוחק] של AI, של ChatGPT.

אפרת: כן, וזה חשוב להגיד כבר עכשיו, בסוג של פרק המבוא של העונה הזאת.

ד"ר גודמן: כן. כל מוצר טכנולוגי נוצר על ידי אינטליגנציה. אינטליגנציה יוצרת טכנולוגיה. כאן זה טכנולוגיה שיוצרת אינטליגנציה. כאן זה הפוך. אז, זה עוד מוקדם מדי בשביל להתחיל להבין מה זה הדבר הזה.

אפרת: אנחנו עוד לא יודעים מה זה הדבר הזה, אבל מה שברור לנו, לי ולך, ולכן העונה הזאת, זה שבינה מלאכותית זאת לא טכנולוגיה. זאת אומרת, אני חושבת שהיום השיחה על הנושא הזה מתקיימת בעיקר בפודקאסטים טכנולוגיים, בתוכניות על טכנולוגיה, אולי קצת על תעסוקה, במקצועיות.

ד"ר גודמן: נכון.

אפרת: אבל כמעט שלא מתעסקים בנושא הזה בעולם הרעיונות.

ד"ר גודמן: נכון. יש לנו כניסה של גורם חדש לחיים שלנו, להיסטוריה שלנו, וזה הכניסה של אינטליגנציה שהיא לא שלנו. ומה זה אומר לחיות לצד אינטליגנציה שהיא מחוץ לגולגולת שלנו? שיש לה איזושהי אוטונומיה בפני עצמה? ו… שהיא כנראה הולכת להיות הרבה יותר אינטליגנטית מכל אחד מאיתנו.

אפרת: והדבר הזה הוא דרמה בעולם הרעיונות, לא בעולם הטכנולוגיה, בעולם הרעיונות.

ד"ר גודמן: אז בואי נראה איך זה עובד, וננסה לשים כאן תרחיש שהוא בהשראת הפילוסוף של הטכנולוגיה ניק בוסטרום. אוקיי, אני עומד מול ChatGPT 12, אוקיי? ה-AI שיהיה כאן עוד שלוש שנים, נניח, או חמש שנים. והוא נניח שהוא סופר-אינטליג'נס, זה מושג שנצטרך לדבר עליו, אבל הוא הרבה יותר אינטליגנטי מכל אחד ואחת מאיתנו. מה האינטראקציה איתו, בהנחה אגב שהוא לא רוצה לשלוט עליי, הוא לא… הוא רק רוצה לשרת, הוא רק בא בטוב. [אפרת צוחקת] הוא רק בא בטוב. בניגוד לתרחישי האפוקליפטיים, הוא רק רוצה לעזור.

אפרת: וגם… וגם על זה עוד נדבר בהמשך.

ד"ר גודמן: כן, בואי נחשוב מה האינטראקציה הזאת עושה לנו ותעשה לנו. אז אולי האנלוגיה הכי טובה זה - זוכרת את הפעם הראשונה שהשתמשת ב-Waze?

אפרת: [מחייכת] קודם כל, בוא, לטובת המאזינים הצעירים שלנו, נזכיר מה היה קורה לפני שהיה Waze.

ד"ר גודמן: נכון. אז את זוכרת, ואני זוכר, אבל יש לנו אולי מאזינים שלא חיו בשתי הצדדים…

אפרת: בפרהיסטוריה…

ד"ר גודמן: של פרשת Waze, נכון, של קו פרשת המים, בפרהיסטוריה.

אפרת: היה לנו, אני חושבת שלכל אחד היה באוטו, דבר שנקרא "אטלס כבישים".

ד"ר גודמן: נכון. [צוחק]

אפרת: זאת הייתה חוברת די עבת כרס, שבעצם היו בתוכה כל כבישי ישראל, בתוך ערים, בין עירוניים. וכל פעם שהיית רוצה להגיע ממקום למקום, אשכרה היית צריך להקדיש זמן לפני שאתה נוסע, לפתוח את האטלס ולתכנן מסלול.

ד"ר גודמן: ואם אתה הלכת לאיבוד, אתה שואל נהג מונית בדרך כלל, והוא אומר לך איך להגיע, וזה עולם ומלואו.

אפרת: ואם נתקעת בפקק, אכלת אותה, כי אתה עכשיו תקוע בפקק.

ד"ר גודמן: ואז בני אדם, אנחנו אינדיבידואליסטים, חלקנו בנינו אמון ביכולות ניווט שלנו, בהבנה שלנו איפה יש פקק, איפה אין פקק, באיזה שעה יש שמה פקק, באיזה שעה אין. יש כאלה שהיו יותר טובים מזה, פחות טובים מזה. בוא נגיד שאני מהטיפוס שממש שולט בכביש. שיש לו אמון ביכולות שלו לתמרן במערכות של הפקקים. אני אחד כזה. אגב, אני לא. [צוחקים]

אפרת: [צוחקת] הפתעה.

ד"ר גודמן: [מחייך] אני לא. אבל בוא נגיד שאני אחד כזה, אוקיי? ואז פתאום מופיע Waze בעולם. אני פשוט ראיתי את זה קורה לכמה אנשים, לי זה לא קרה מה שאני מתאר עכשיו. אז אתה שם Waze, וזה נניח זה היום הראשון ב-Waze, וה-Waze אומר לך: "אוקיי, סע ימינה". אתה כזה מסתכל על Waze ואומר: "האא, מה הוא יודע המכונה הזאת, המכשיר הזה? עכשיו זה שתיים בצהריים, מסתיים בית ספר. אם אני לוקח ימינה, אז יש שם פקק של כל ההורים שבאים לבית ספר. מה הוא יודע? אני לא לוקח ימינה, אני נוסע ישר. אני יותר חכם מהמכשיר. אני סומך על האינטואיציה שלי, לא על ההנחיות הדיגיטליות שלו". ואז אני נוסע ישר, ואוכל אותה בפקק של החיים. למחרת עוד פעם אני יוצא לדרך, וה-Waze אומר לי: "קח שמאלה". ואני כזה כבר לא לגמרי בטוח בעצמי, אבל אני אומר: "שמאלה? עכשיו שבע בערב, אני יודע שיש שם פקקים, אני נוסע ימינה". ואז עוד פעם אכלתי אותה. מה יקרה בפעם הרביעית או החמישית? אני אתחיל תהליך שבו אני מאבד אמון באינטואיציות, בחוש הניווט שלי.

אפרת: אגב, לי זה קרה, פשוט התהליך. זה בדיוק קרה לי.

ד"ר גודמן: כן?

אפרת: היו כמה פעמים שניסיתי להתחכם איתו ולהגיד: "מה פתאום עכשיו לנסוע מכביש החוף? אני נוסעת מכביש 6", או להגיד הפוך: "מה פתאום מכביש 6? אני נוסעת מכביש החוף, מכביש מספר 1, מכביש מספר 2. לא משנה. ואני אנצח אותו". היו לי גם ניסיונות כזה להתחכם איתו ולהגיד: "אה, הפעם אני אנצח אותו, אני מכירה דרך שהוא לא מכיר וכולי". זה תמיד נגמר במפח נפש. ה-Waze תמיד מנצח.

ד"ר גודמן: ואחרי כמה פעמים כאלה, מה את אומרת לעצמך? "יאללה, screw it". והרגע הזה, הרגע שבו אתה מרגיש שה-Waze טועה, אבל אתה אומר: "אז מה אם זה מה שאני מרגיש? אני לא סומך על הרגש שלי, אני סומך…"

אפרת: על המכונה.

ד"ר גודמן: "על המכונה, עליו".

אפרת: אני בוורטיגו, אני סומכת על המכונה.

ד"ר גודמן: אני מרגיש משהו, אבל אני לא סומך על מה שאני מרגיש. ואני מפקיד את ההחלטה בידיים של המכונה. הרגע הזה שכולנו עברנו אותו, כש-Waze נכנס לחיים שלנו, הרגע הזה הוא, מה שנקרא בספרות, רמז אפי. נכון? יש את הדבר הזה, רמז אפי. מה זה רמז אפי? זה האירוע שקורה בתחילת הספר, בתחילת הסיפור. כאילו האקדח במערכה הראשונה, שכזה מבשר על משהו הרבה יותר גדול שיהיה בהמשך הסיפור.

אפרת: ומה זה הדבר היותר גדול? זה מה עשינו ברגע הזה? מה המשמעות העמוקה של הרגע הזה, שהוא רגע מכונן, הוא רגע דרמטי. הרגע שבו אנחנו…

ד"ר גודמן: ולא שמנו לב שהוא דרמטי.

אפרת: מחליטים להפקיד את שיקול הדעת שלנו…

ד"ר גודמן: בידיים של המכונה.

אפרת: בידיים של…

ד"ר גודמן: מכונה, מכשיר.

אפרת: כן.

ד"ר גודמן: אני חושב שזה מבשר את סוף האינדיבידואליזם. זה דרמטי. כי הרי כשאלוהים איבד את הסמכות שלו, העולם השתנה. אם היחיד יאבד את הסמכות שלו, העולם ישתנה שוב.

אפרת: אוקיי, אז בוא… בוא נראה איך זה נראה.

ד"ר גודמן: אוקיי. אני יושב מול ChatGPT 12. סיימתי הרגע צבא. אני שואל את ה-ChatGPT 12, ובוא נגיד שיש עדיין עבו… נניח שיש עדיין קריירות בעולם [צוחקים], נדבר על זה. אני מאוד מאוד אוהב את החוק, ואני גם מאוד אוהב… כל החיים הייתי במועדון דיבייטינג ובכל מקום, ואני רוצה להיות עורך דין. אבל האמת היא, שגם יש לי חיבה לעץ. ואני די טוב עם הידיים. ואני קצת יצירתי. ויש לי חוש עסקי כזה, אולי אני אהיה נגר? והדילמה הזאת גומרת אותי. עורך דין או נגר. וההורים שלי, כולם אומרים לי כמובן להיות עורך דין, אבל החברים הטובים שלי אומרים לי: "לא, זה מגניב, תהיה נגר". אני לא יודע, אני קרוע, אני זה… לא יודע מה להחליט.

אפרת: אני אשאל את הצ'אט.

ד"ר גודמן: אני אשאל את הצ'אט [צוחק]. אני אשאל את הצ'אט. ואז אני שואל את הצ'אט, מה… עורך דין או נגר? ואז הצ'אט עונה לי… אני אעשה כאן פרפרזה למה שיובל נח הררי אמר פעם: "תשמע, מיכה, אני מכיר אותך. אני מכיר את הגנים שלך, אני מכיר את ה-DNA שלך, אני מכיר את היסטוריית הגלישה שלך, אני מכיר את כל היסטוריית ההתכתבות שלך איתי. אני מכיר אותך ממש טוב".

אפרת: "אני מנטר את הגוף שלך, אני יודע בדיוק מה התזונה שלך, מה אורח החיים שלך, איך אתה חי".

ד"ר גודמן: "אני קורא את התדר של הקול שלך, את האישונים שבעיניים שלך. יש לי עליך יותר אינפו… אני מכיר אותך יותר טוב ממה שאתה מכיר את עצמך. ואני גם יודע מה העתיד של מקצוע הנגר. ואני גם יודע מה העתיד של עריכת דין. אני יש לי אלגוריתמים שכזה מסתכלים קדימה ובודקים מה קורה בשוק התעסוקה. דוקטור גודמן, אתה מורה לביולוגיה". [אפרת צוחקת] ואני כזה: "מה? אף פעם לא התעניינתי בגוף האדם, אני בכלל…". ומה אני אומר לו? "מה אתה יודע? אבא שלי אמר לי שאני אהיה עורך דין. כל החושים הפנימיים שלי אומרים שאני עורך דין. אני הולך להיות עורך דין". ואז כמובן, תוך חמש שנים, אני בקריירה שלא מתאימה לי, לא תואמת אותי, אני מתוסכל, בגלל שאני מתוסכל גם הילדים שלי מתוסכלים, גם אשתי מתוסכלת, כולם מתוסכלים.

אפרת: כפרפרזה על דוגמת ה-Waze, נתקעת בפקק.

ד"ר גודמן: נתקעתי בפקק של החיים. ואז אח שלי מסיים את הצבא. ואח שלי כזה, "היי, אני מתאמן…", טוב, אנחנו מבינים לאן זה נוסע. אחרי כמה זה, האח השלישי שלי, מתחבט עם מי להתחתן? הוא יוצא עם מישהי נהדרת. הוא יוצא עם דנה. והיא נהדרת, יש להם קשר מדהים וזה וזה, אבל לאחרונה, מתחיל להיווצר אצלו עוד איזשהו קשר.

אפרת: האקסית שלו מהעבר חזרה.

ד"ר גודמן: האקסית מהעבר חזרה [צוחק], אוקיי, מעולה. האקסית שלו מהעבר חזרה.

אפרת: פתאום בילבלה אותו.

ד"ר גודמן: והיא בילבלה אותו. איך קוראים לה?

אפרת: מה זה משנה? שירלי.

ד"ר גודמן: ושירלי חזרה והיא בילבלה אותו, והוא וואו. היא מחיה לו את כל הזיכרונות מהעבר וכמה היה מדהים. ודנה, וואו, דנה או שירלי, דנה או שירלי, הוא לא יודע מה לעשות, הוא רוצה להקים בית, הוא רוצה, הוא לא יודע, הוא קרוע.

אפרת: הוא שואל את Chat 14.

ד"ר גודמן: הוא שואל את ChatGPT 14 [מחייך]. מה לעשות? הצ'אט אומר לו: "תשמע, אני מכיר אותך, אני מכיר את כל הקטע שלך ואת כל האישיות שלך. ואני יודע בדיוק מה מפעיל אותך מבחינה רומנטית. אני קלטתי את הקטע שלך. ואני גם מכיר את דנה. מכיר אותה ממש טוב את דנה, ואני גם מכיר את שירלי".

אפרת: "הן שתיהן אחלה בחורות".

ד"ר גודמן: "הן כן, הן נהדרות, אבל אני רוצה להגיד לך משהו: כל האלגוריתמים שלי מאותתים לי משהו שאני צריך להגיד לך. אתה מתחבט בין דנה לבין שירלי? האמת היא, אתה צריך להתחתן עם יוסי". [צוחקים] הרגע שבו הוא יגיד: "אוקיי, זה בניגוד למה שאני מרגיש, זה בניגוד למה שאני מבין…"

אפרת: "אבל… שני האחים הגדולים שלי נתקעו בפקק של החיים…"

ד"ר גודמן: "בפקק של החיים. אני לא הולך להתקע בפקק". עכשיו, זה היה תהליך כנראה לא כל כך חד, מדורג, שבו אנחנו נתחיל לאבד אמון באינטואיציות שלנו, בתבונה שלנו, בהבנה שלנו, וברגע שאנחנו ניתן אמון גבוה יותר במכונה מאשר בנו, זה סוף האינדיבידואליזם. אני כבר לא המקור הסמכות של עצמי. אני כבר מציית למכונה ולא בגלל שהמכונה השתלטה על החיים שלי. המכונה כאן כדי לשרת, היא לא כאן כדי לשלוט. פשוט העצות שלה הם תמיד יותר טובות מהתחושות שלי. וברגע שאני מפקיד בידיים שלה את שיקול הדעת שלי, זה סוף האינדיבידואליזם. וזה תפנית טקטונית בתולדות האנושות, וממילא בתולדות הפוליטיקה.

אפרת: בעצם על זה אנחנו נדבר במהלך העונה הזאת. אנחנו נדבר על ההשפעות הדרמטיות וכמו שאמרת, הטקטוניות, על האנושות ועל האנושיות שלנו.

ד"ר גודמן: האנושיות שלנו.

אפרת: אבל גם על הפוליטיקה. וכבר עכשיו יש ניצנים של הדבר הזה. אתה יודע, עכשיו… לאחרונה, לפני ממש כמה שבועות, ראיתי שנדמה לי ראש ממשלת שבדיה, גילו שהוא מתייעץ עם בינה מלאכותית בקבלת ההחלטות שלו. הייתה שם איזה דרמה פוליטית מאוד גדולה. עכשיו, כמה רחוק היום שבו ראש ממשלה שלא מתייעץ עם בינה מלאכותית, הוא יהיה הדפוק?

ד"ר גודמן: ככל הנראה, כל סיפור שיש עכשיו שהוא מוזר שקשור ל-AI, כרגע הוא מוזר, עוד כמה שנים זה הנורמה. והסיפור מהניו יורק טיימס על מישהו שהתאבד בגלל שהיה לו משבר, ה-AI שבר לו את הלב, או משהו כזה [צוחק], היו לו יחסים אינטימיים. זה סיפור חריג, בעתיד הוא הנורמה. מנהיג שמתייעץ עם AI, זה סיפור חריג, בעתיד זה הנורמה. בוא נראה איך זה עובד. ככל שאני פחות סומך על עצמי, יותר סומך על AI. בוא נגיד שאני רוצה להיאחז באינדיבידואליזם. אני לא מתייעץ בשאלות הגדולות עם AI, אני עדיין אינדיבידואליסט, אני מאמין בניצוץ הפנימי האנושי שעמוק בתוכי. אני ממשיך לשאול את שתי השאלות: מה הרצון הפנימי שלי, ואיך אני מגשים את הרצון הפנימי שלי? איך אני חי לאור זה? אני ממשיך שם. אוקיי, מה יקרה לי? בוא נחשוב. בוא נגיד שאני כל החיים שלי הייתי הכי חכם בכיתה. נניח שהיה לי 140 IQ, הייתי הכי חכם לא בכיתה אלא בשכבה. ואני כזה תמיד סמכתי על השכל שלי, על התבונה שלי וגם על התחושות שלי. אנחנו נכנסים לעולם שבו, בוא נחשוב על זה כמו דילמת האסיר, כל מי שסביבי חי לאור העצות של ה-AI. זאת אומרת, הם חיים עם אינטליגנציה דה פקטו של 200 IQ. ואני חי רק לאור האינטליגנציה שלי, נניח שזה 140 IQ. אז מה קרה לי?

אפרת: איבדת את היתרון שלך. עכשיו אתה הבן אדם הכי טיפש בשכבה.

ד"ר גודמן: הרבה יותר מטיפש, כן, הם כולם הרבה יותר חכמים ממני. זאת אומרת, לא תהיה לי ברירה, גם אם אני רוצה להיאחז באינדיבידואליזם שלי, אלא להפסיק להקשיב לעצמי, להתחיל להקשיב למכונה, ואיבדתי את האינדיבידואליזם שלי, גם אם אני רוצה, כוחות השוק ייצרו את זה, זה יהיה בלתי אפשרי.

אפרת: אתה תהיה כמו האנשים שמסתובבים היום עם נוקיה, [ד"ר גודמן צוחק] בעולם של סמארטפונים.

ד"ר גודמן: רק הרבה יותר. אני אהיה כמו אנשים שמנסים לנצח בתחרות, כשכולם רוכבים על סוסים ואני מנסה לעשות את זה בריצה. אני תמיד אפסיד בתחרות.

אפרת: וזה ברמת הפרט.

ד"ר גודמן: זה ברמת הפרט. עכשיו בוא נחשוב על המדינה הראשונה שמחליטה שההנהגה שלה תקבל החלטות אסטרטגיות רק בהתייעצות עם AI. רק בהתייעצות עם AI. אז היא תחליט מתי לצאת למלחמה, עם מי לעשות שלום, איפה לקצץ מיסים, מה המדיניות ההגירה הנכונה, הם יעשו את הכל רק לאור ה-AI.

אפרת: זאת אומרת שמי שיקבל את ההחלטות זה לא אינטיליגנציה של ראש ממשלה שיש לו 140 IQ או 100 או 80 [ד"ר גודמן צוחק] לא יודעת, כל אחד וראש הממשלה שלו.

ד"ר גודמן: כן.

אפרת: אלא 1000 IQ.

ד"ר גודמן: IQ, נכון.

אפרת: 1000 בסופר-אינטליג'נס.

ד"ר גודמן: בסופר-אינטליג'נס. כאילו תארי לך שעושים חוקה חדשה שבו הסופר-אינטליג'נס מקבל את כל ההחלטות, אבל יש committee, יש ועדה של בני אדם, שיכולים להטיל וטו על ההחלטות האלה. כי אנחנו עדיין רוצים שה-AI… שבני אדם ככה יטילו גבולות גיזרה…

אפרת: ניטור.

ד"ר גודמן: ניטור. אז נניח שברוב של 60% אפשר להטיל וטו על החלטה שלהם. אני לא יודע איך יהיו חוקות עתידיות, אבל אני מנחש שזה יהיה באזורי חיוג כאלה. ואנחנו מדינה שאומרת: "לא, לא, אנחנו מאמינים בכוח של העם, ובכוח של… האנחנו דמוקרטים ואנחנו גם ליברלים. אנחנו מאמינים ברצון, באינטליגנציה המצטברת של כל היחידים שמאכלסים את העם".

אפרת: ובצלם אלוהים שנמצא באדם, ולכן האדם צריך לקבל את ההחלטות, כי יש בו צלם אלוהים, כי יש בו ניצוץ אלוהי.

ד"ר גודמן: אוקיי, אז אנחנו נהיה מדינה שמובלת על ידי IQ שהוא מוגבל לגודל של הגולגולת של המנהיגים. ומדינות שמובלות על ידי IQ שלא מוגבל, המדינות האלה הולכות לפרוץ קדימה, ואנחנו נישאר אחורה. דרך אגב, אנחנו יודעים איך נראות מדינות וחברות שנאחזו בפרדיגמה הקודמת. אחרי המהפכה התעשייתית והמדעית, ותקומתן של דמוקרטיות ליברליות, כל החברות שנשארו כזה מסורתיות, דתיות, לא עברו חילון, לא עברו תהליכים של ליברל… של… לא האמינו במדע…

אפרת: אלוהים, דיברנו על המהפכה הקודמת בתולדות הרעיונות שהשפיעו על הפוליטיקה, המעבר מאלוהים לאדם.

ד"ר גודמן: כן.

אפרת: אוקיי?

ד"ר גודמן: כל החברות האלה.

אפרת: כל החברות האלה שנשארו עם אלוהים.

ד"ר גודמן: נשארו מאחור.

אפרת: נשארו מאחור.

ד"ר גודמן: הכלכלה שלהם פחות מוצלחת, וממילא הצבאות שלהם פחות חזקים, ובדרך כלל מושפעים או נשלטים או תחת ההגמוניה של מדינות ליברליות, חילוניות, מודרניות, יעני "המערב". שאנחנו אומרים: "רגע, הרי השאלה של עליית המערב, למה ב-500 השנים האחרונות המערב עלה?", יש את המשפט The West and the Rest.

אפרת: הממ.

ד"ר גודמן: המערב והשאר. כי המערב עבר פרדיגמה מאלוהים לאדם, והם נשארו במבנים שמרניים, מסורתיים, שלא אפשרו להם למצות את המירב מהדבר הזה, מהתבונה האנושית.

אפרת: שוב, כמובן, אנחנו שמים כוכבית, לא מדובר בנטישת אלוהים, אלא המעבר מאלוהים כרעיון פוליטי, לרעיון פרטי שבני אדם יכולים להאמין בו או לא להאמין בו, אלא שבמובן הזה שאלוהים הוא לא מכונן את הפוליטיקה ואת הכוח.

ד"ר גודמן: כל החברות שעברו חילון זינקו קדימה, אלו שלא נשארו מאחור. וזאת אומרת מי שלא עבר פרדיגמה בסיבוב הקודם נשאר מאחור, מי שלא יעבור פרדיגמה בסיבוב הבא יישאר מאחור. זאת אומרת, ההשלכות של כל מה שאנחנו אומרים כאן, שאם זה נכון שאנחנו על סף סופר-אינטליגנציה, ואם זה נכון שמה שקרה ב-Waze זה הרמז האפי שחוזה את העתקת שיקול הדעת שלנו מאיתנו למכונות, אז אנחנו על סף הרעיון השלישי הגדול שאנחנו עדיין אין לנו שם לרעיון השלישי הגדול. אבל אולי אפשר להגיד את זה ככה - אם נמקם אותו בתולדות הרעיונות הגדולים, בשלב ראשון צייתנו לאלים, בשלב השני צייתנו לעצמנו, בשלב השלישי אנחנו נציית למכונות [מחייך]. אבל המכונה הכל יודעת הזאת והכל מבינה, כמו מה זה מרגיש?

אפרת: כמו סוג של אל.

ד"ר גודמן: אז כאילו חזרנו אחורה איתה, אבל לא בדיוק. כי הסיפור של הרעיון הראשון הוא, שצייתנו לאל שברא אותנו. והסיפור של הרעיון השלישי, שאנחנו נציית לאל שאנחנו יוצרים, שאנחנו בוראים [מחייך] וזה מהפכה פוליטית. למה זאת מהפכה פוליטית? [צוחק] כי מה זה מהפכה פוליטית? זה מעבר של כוח מקבוצה אחת לקבוצה אחרת, נכון?

אפרת: רק שבדרך כלל המעבר הזה, כמו שאתה קורא לו, הוא לא בדיוק מעבר, הוא לקיחה של כוח של קבוצה אחת מקבוצה אחרת.

ד"ר גודמן: נכון.

אפרת: קבוצה אחת רוצה כוח, לוקחת אותו מקבוצה אחרת.

ד"ר גודמן: נכון, אז נניח אממ, דמוקרטיה, זה הניוד של הכוח מהאליטה אל העם, העם לוקח את הכוח. פמיניזם, זה ניוד של חלק מהכוח מקבוצה שקוראים לה "הגברים", לקבוצה שקוראים לה "אנשים".

אפרת: "הנשים".

ד"ר גודמן: מה זה הדבר הזה? זה ניוד? אולי זה המהפכה הפוליטית הגדולה ביותר והמוזרה ביותר בתולדות המהפכות הפוליטיות. סליחה, לא אולי, בטוח. זה מעבר של כוח מהקבוצה שנקראת בני אדם למכונות. וכפי שאמרת, זה תנועה מוזרה של כוח, בגלל שזה לא שהמכונות יקחו מאיתנו את הכוח. יש אנשים שחושבים ככה. היובל נח הררים של העולם חושבים ככה. אבל התרחיש שאנחנו מדברים עליו הוא הרבה יותר מתון. הכוח יעבור למכונות לא כי המכונות יקחו מאיתנו את הכוח, אלא כי אנחנו פשוט…

אפרת: פשוט ניתן להם את זה, אנחנו…

ד"ר גודמן: ניתן להם…

אפרת: אנחנו נהיה כמו האוסטרים בכפרים באנשלוס, שכזה הגרמנים נכנסו לכבוש אותם והם זרקו עליהם פרחים.

ד"ר גודמן: תיקחו, אנחנו… דרך אגב גם על זה נדבר…

אפרת: כמו אלנבי… [ד"ר גודמן צוחק] כמו אלנבי, שנכנס בשער יפו על הסוס, וככה הבריטים כבשו את ירושלים…

ד"ר גודמן: מסרו להם את הכוח…

אפרת: מסרו להם את הכל…

ד"ר גודמן: אולי נדבר על זה עוד קצת בהמשך. אנחנו עכשיו בתקופה שבו אנחנו הולכים ומאבדים אמון ביכולת שלנו לנהל פה את העסק. אנשים פותחים את העיתון בכל העולם, כל יום ורואים שהכאוס הולך וגובר. בני אדם כבר לא יכולים לשלוט על העסק. ובמקביל, יש את עליית ה-AI, רק אנשים לא מחברים בין הדברים. יכול להיות שבאיזשהו שלב שהם יגידו: [שואף אוויר בקול] "אוקיי, אנחנו כבר לא יכולים לנהל פה את העסק".

אפרת: "שמור על העולם ילד, כי אנחנו כבר לא מצליחים". [צוחקים]

ד"ר גודמן: אנחנו כבר… ואם כל זה נכון, זה אומר שאנחנו ערב המהפכה הפוליטית הגדולה ביותר בהיסטוריה. ואת יודעת מה הדבר הכי מוזר?

אפרת: שלא מדברים על זה.

ד"ר גודמן: לא מדברים על זה. יש יחס אסימטרי בלתי נסבל בין גודל האירוע לבין המידה שבה אנחנו מתעניינים בו. זה אמור לפתוח כל מהדורת חדשות, הסיפור של ה-AI. ובמקום זה חושבים שזה סתם עוד גאדג'ט טכנולוגיה. זה כזה בערוצי…

אפרת: זה עוזר לנו לכתוב עבודה באוניברסיטה, או כזה…

ד"ר גודמן: נכון. והבעיה היא זה איך נמנע מסטודנטים לרמות בעבודות. כאילו, God, אנחנו ערב המהפכה הפוליטית הגדולה ביותר בתולדות האנושות. התנועה של הכוח לא מאליטה לעם ולא מהאצולה לכמורה, אלא מבני אדם למכונות, וזה יהיה ביוזמתם ומרצונם של בני אדם, זה כבר מתחיל לקרות לאט לאט בזמן שאנחנו מדברים.

אפרת: ועל ההשלכות של המהפכה הפוליטית הדרמטית הזאת על החיים שלנו ועל האנושות בכלל, אנחנו נדבר במהלך כל העונה הזאת.

[קטע מהשיר "יש שמיים מעליי" בביצוע אביתר בנאי ואביב גפן]

"להסתובב זה לא אומר להיות חופשי

יש שמיים מעליי, יש בתוכי שמיים

מוכן הכל, לא מפחד, עד שארגיש

יש שמיים בתוכי, יש בתוכי שמיים ומעליי…"

[השיר ממשיך להתנגן ברקע]

אפרת: אני אפרת שפירא רוזנברג, וזה היה הפרק הראשון שלנו בעונה החדשה על "מהפכת הבינה". המסע החדש הזה עומד להיות מעניין, מטלטל ולעיתים אפילו מפחיד. אבל אנחנו מרגישים שחובה עלינו להתחיל אותו. ואנחנו מאוד מקווים שתלכו איתנו את הדרך הזאת.

תודה לניר לייסט ולאור שמיר העורכים, למיכל אטיאס ולאייל לויט על ההפקה, ולניבה גולדברג ולמתן חיים מצוות הדיגיטל. כל העונות הקודמות של "מפלגת המחשבות" זמינות ביישומוני ההסכתים וגם באתר "בית אבי חי", שם תוכלו למצוא תכנים מעולים נוספים להאזנה.

[המשך השיר "יש שמיים מעליי"]

"להסתובב זה לא אומר להיות חופשי.

יש שמיים מעליי, יש בתוכי שמיים.

מוכן הכל, לא מפחד, עד שארגיש

יש שמיים בתוכי, יש בתוכי שמיים ומעליי."