מפלגת המחשבות - פרק 153 – מהפכת הבינה: סינדרום עמק הסיליקון

איך נראה אדם שחושב שהוא המשיח? האם הוא פורט על נבל בשיער פרוע ברחובות ירושלים? או שהוא יכול להסתובב בעמק הסיליקון עם טי-שרט ומשקפיים? בפרק הקרוב נשאל האם מאחורי המרוץ לסופר אינטליגנציה עומדים מניעים דתיים שקמו לתחייה בכסות חדשה, וניגע בתפנית האמונה הסבוכה של דור ה-AI.

---

‏תאריך עליית הפרק לאוויר: 10/02/2026.

‏[מוזיקת רקע]

‏קריין: אתם מאזינים להסכת של "בית אבי חי".

‏[רצף הקלטות]

‏חיים יבין: "כן, כנראה מהפך…"

Donald Trump: “Everyone is talking about artificial intelligence. Not artificial, it’s genius.”

Sundar Pichai: “It’s more profound than fire or electricity or…”

Sam Altman: “AI will be the most powerful technology humanity has yet invented.”

Naftali Bennett: “New dimensions will emerge.”

Jensen Huang: “The greatest technology equalizer of all time.”

Yuval Noah Harari: “It is not a tool, it is an agent.”

Elon Musk: “Mark my words, AI is far more dangerous than nukes.”

‏[מוזיקת רקע]

‏אפרת: שלום, אני אפרת שפירא רוזנברג, ואתן מאזינות ומאזינים ל"מפלגת המחשבות", ההסכת שבו מיכה גודמן ואני מדברים על הרעיונות שמאחורי הפוליטיקה, ובעונה הזאת על רעיונות שמאחורי המהפכה הגדולה שבדרך - מהפכת הבינה.

‏אז הנה אנחנו כבר מתקרבים לסיומה של העונה הזאת, וזה אומר שאולי הגיע הזמן להניח מאחורינו את תרחישי ההתנוונות, את תרחישי ההשתלטות, ובגדול, את כל מה עושה, לי לפחות, תחושות של סטרס ומועקה בלב. לפתוח מבערים, להמריא, ולהתבונן על כל הנושא הזה מ-200,000 רגל. כי למרות שבינה מלאכותית מסיעה אותנו רחוק אל העתיד, מבחינה פילוסופית, תיאולוגית ורעיונית, היא לגמרי שואבת מתבניות אותן אנחנו מכירים מהעבר. מה הן התבניות האלה? מה הן מלמדות אותנו על הרוח האנושית? והאם יבוא יום שבו נראה את סם אלטמן מנגן בנבל ברחובות ירושלים?

‏שלום מיכה.

‏ד"ר גודמן: שלום אפרת.

‏אפרת: תראה, אנחנו נכנסים עכשיו לישורת האחרונה של העונה, ולחטיבה שתעסוק בהיבטים קצת שונים של כל הנושא הזה. אבל הנה ספוילר אחד, כאילו אנחנו משנים את הזווית על הנושא, אבל הטון הולך להישמר. הטון הקשה…

‏ד"ר גודמן: אלרמיסטי.

‏אפרת: האלרמיסטי, ה…

‏ד"ר גודמן: נביאי הזעם.

‏אפרת: כן.

‏ד"ר גודמן: כן. [צוחק]

‏אפרת: זה קצת הולך להישאר. ואולי זה הזמן רגע לעצור, ולשאול על הטון הזה. כי זה קצת נוגד את הרוח הבסיסית של "מפלגת המחשבות", ואת מה שאנחנו עושים כאן כבר כמעט, כאילו 100 ומשהו פרקים, במשך שמונה עונות, שבע עונות עד העונה הזאת, שהדבר הבסיסי, אם ככה אני אצטרך לזקק את ה-DNA של המפלגה שלנו, מפלגת המחשבות, זה תמיד להקשיב לכל הרעיונות, לגלות את הניצוץ של האמת בכל הנושאים, הקשבה רדיקלית, ולנסות מתוך הקשבה רדיקלית וגילוי ניצוץ האמת שבכל דעה ועמדה, לזקק מתוך זה איזושהי המשגה של משהו. מה קרה לכל הדבר הזה, לכל ההקשבה הרדיקלית? לאן היא נעלמה?

‏ד"ר גודמן: אז קודם כל, אני מודה, זאת אומרת, לי אישית לפחות, יש צעד שהוא מאוד מאוד…

‏אפרת: אלרמיסטי.

‏ד"ר גודמן: אלרמיסטי בהקשר של הטכנולוגיה. על זה היה הספר שלי "מהפכת הקשב". וזה לא עזב אותי מאז, זה רק התרחב והתעצם מאז. אני מתבונן על מה הטכנולוגיה עושה לרוח האנושית, ובגלל שאני מאמין גדול ברוח האנושית, ורוצה לדון כל עמדה, כל רעיון, כל דעה אנושית, למצוא בה את ניצוץ האמת, דווקא בגלל זה, אני חושב שזה בין השאר בגלל זה, אני מתבונן בעין חשדנית מאוד כלפי הכניסה המהירה של טכנולוגיה לחיים שלנו, לנפש שלנו והסכנות שיש בה. אבל הכל נכון, הטון שלנו בעונה הזאת השתנה. אנחנו מקבלים המון ביקורת. אז אני רוצה רגע אולי להמשיג [צוחקים], אם נהיה רגע פרודיה של עצמנו, להמשיג את הביקורת הזאת שאנחנו עכשיו מפנים כלפי עצמנו…

‏אפרת: ולראות בה את ניצוץ האמת.

‏ד"ר גודמן: כן. הביקורת שמופנית כלפינו.

‏אפרת: להקשיב לביקורת הזאת בהקשבה רדיקלית…

‏ד"ר גודמן: כן.

‏אפרת: ולראות את ניצוץ האמת שבה.

‏ד"ר גודמן: אממ… המסורת היהודית מציעה לנו שתי צורות להיות בהם בעולם, לעמוד מול העולם. הצורה האחת היא הצורה המקראית, שהגיבור של התנ"ך זה הנביא. הנביא המוכיח, נביא הזעם. ומאפיין שהנביא זה שקודם כל הראיה שלו היא שהאמת אצלו. [בדרמטיות] "כֹּה אָמַר הַשֵּׁם". הוא יודע בדיוק את האמת. ומאפיין השני שמי שבצד השני זה - [בדרמטיות] "כִּסְדֹם הָיִינוּ לַעֲמֹרָה דָּמִינוּ". הכל מלא בוודאות, בווליום גבוה והכל בינארי. אבל המסורת היהודית מעניקה לנו גם עוד צורה להיות בה בעולם, שזה לא התנ"ך אלא התלמוד, לא הנביא אלא החכם. ואצל חכמים זה לא מונולוגים, לא הטפות, אלא זה שיחה, זה מחלוקת. ועוד הבדל, זה לא רק המעבר ממונולוג לדיאלוג, המעבר מהתנ"ך לתלמוד, זה גם המעבר מווליום גבוה, טמפרטורה גבוהה של הנביאים, לטמפרטורה נוחה יותר, נעימה יותר. ממתי קוראים את שמה בערבית? מהשעה שהכהנים נכנסים לאכול בתרומתם, דברי רבי אליעזר, וחכמים אומרים: עד חצות. הכל בטמפרטורה נמוכה יותר.

‏אפרת: טוב, צריך להגיד את האמת, גם בתלמוד לפעמים הטמפרטורה עולה.

‏ד"ר גודמן: כן. זה לא נבואי.

‏אפרת: אבל טמפרטורת השיחה עולה.

‏ד"ר גודמן: כן.

‏אפרת: השיחה לפעמים…

‏ד"ר גודמן: השיחה.

‏אפרת: מתחממת.

‏ד"ר גודמן: ואם הולכים בבית הלל, שצריך לא רק לתעד את העמדה שחולקת עליך, אלא גם להקשיב לעמדה שחולקת עליך, ולפעמים גם להשתכנע מהעמדה שחולקת עליך, מפלגת המחשבות זה ניסיון לגשת לשיח הפוליטי שיש היום בישראל ובעולם, שהוא בטמפרטורה נבואית.

‏אפרת: נבואית, מטיפנית, בינארית.

‏ד"ר גודמן: אוי. וכולם צודקים, והצד השני הוא אסון, וכל הדבר המתיש הזה, ולנסות לקחת את השיחה הזאת ולארגן אותה בתבנית תלמודית. של שיחה, של דיאלוג, של הקשבה, של…

‏אפרת: של מוכנות להשתכנע.

‏ד"ר גודמן: נכון.

‏אפרת: גם כשמדובר בנושאים מאתגרים כמו תפיסת העולם החרדית, שאף מאזין ומאזינה לא יפלו פה מהכיסא אם נגיד שאנחנו לא מחזיקים באופן אישי שנינו ב… בעמדה הזאת.

‏ד"ר גודמן: ניסינו לגלות סקרנות עמוקה כלפי האידיאולוגיות שמרכיבות את העמדה החרדית. אגב, בואי נשווה ונעלה, העונה שלנו על איראן.

‏אפרת: כן.

‏ד"ר גודמן: ניסינו לקחת את הפאזל של האידיאולוגיות שמפעילות את איראן, לפרק אותה לחלקים, לסוגים שונים של שיעה, ולהתבונן בהם מתוך סקרנות ומתוך עניין, ומתוך… וואו! יש שם גילויים עמוקים ומעניינים של הרוח האנושית, גם שם… זאת אומרת, כל דבר…

‏אפרת: אז מה קרה לכל זה בעונה הזאת בכלל…

‏ד"ר גודמן: קודם כל…

‏אפרת: למה פה הטון השתנה?

‏ד"ר גודמן: קודם כל, אמרתי לך, כי לי יש bias על טכנולוגיה, וזה באמת, אני לא מוכן לדון את הרוח הלא אנושית לכף זכות [מתפקע מצחוק]. אבל זה לא שיש לנו בישראל נביאי זעם בהקשר של AI, והווליום של נביאי זעם בהקשר של AI זה כל כך גבוה שאנחנו צריכים לבוא ו-'היי, בוא נוריד את הווליום', היי.

‏אפרת: 'בוא נאזן את מה שקורה עכשיו עם שיחה…'.

‏ד"ר גודמן: כן.

‏אפרת: '…סקרנית, עם דעות שונות'.

‏ד"ר גודמן: 'בוא נהפוך את המונולוג לדיאלוג', 'בוא נקשיב, יש צד שני'. הבעיה היא שאין בכלל שיחה. אין נבואות זעם, אין תזה שאנחנו נוכל להציג את האנטיתזה. אין את התזה. והתזה הזאת היא לא התזה שאנחנו המצאנו. התזה האלרמיסטית ביחס ל-AI, זה התזה של המשקיעים ב- AI. אמרנו כבר, הרי הפרדוקס של כל התחום הזה, זה שאלו שמתריעים זה לא אקטיביסטים שעומדים מול ראשי התעשייה. האלרמיסטים הם ראשי התעשייה, המשקיעים, היזמים. ואולי יותר חשוב, התיאורטיקנים הגדולים, כמו ג'פרי הינטון, מי שנחשב ל-Godfather of AI, מאוניברסיטת טורונטו, הוא, הפריצות דרך שלו סללו לו את הדרך ל-AI, והוא זה שאומר: הדבר הזה עשוי להיות מאוד מאוד מסוכן. אז מכיוון שהתזה נשמעת באנגלית ובעמק הסיליקון, ובווליום מאוד נמוך בעברית ובישראל, לפני האנטיתזה, צריך לשים על השולחן בצורה המיטבית שניסינו לעשות, את התזה עצמה.

‏אפרת: ואף על פי כן, בוא ננסה לשאול לרגע איך יכולה להיראות אנטיתזה…

‏ד"ר גודמן: כן.

‏אפרת: לטיעונים האלרמיסטים של ראשי התעשייה ושל התיאורטיקנים המובילים של התחום הזה, זה לא רק הינטון, זה עוד.

‏ד"ר גודמן: נכון. השותף של הינטון בפריצת דרך המדעית של ה-deep neural networks, שאולי נדבר על זה קצת בפרק הבא, זה יהושע בנגי'ו, תמיד אני חושד בעצמי שאני לא אומר את ה… או הוגה את השם שלו נכון, כי פגשתי את… אגב הוא יהודי, עם קרובי משפחה בישראל, יצא לי לפגוש קרובי המשפחה שלו, ושתיהם ביחד הם המייסדים התיאורטיים של התחום, הם זכו בפרס "טיורינג", פרס הנובל שיש במדעי המחשב, על פריצת הדרך שלהם בתחום, והם האלרמיסטים שאומרים שהדבר הזה הוא מסוכן.

‏אפרת: רגע, רגע, אבל במשחק תפקידים שאנחנו עושים עכשיו אתה אמור להביא לשנייה את האנטיתזה.

‏ד"ר גודמן: אה כן, חזרתי לתפקיד הקודם.

‏אפרת: כן. רגע, שנייה.

‏ד"ר גודמן: [צוחק] כן.

‏אפרת: מה יכולה להיות עמדת נגד העמדה הזאת של התיאורטיקנים ושל המובילי התעשייה וכולי, על כך שיגיעו ל-AGI ושה… זה יצא משליטה?

‏ד"ר גודמן: יש תזה מאוד, לדעתי, מאוד משכנעת, שכל תרחישי האימה האלה לא יתרחשו, כי הם מבוססים על ידע חלקי של המציאות. כל תרחישי האימה האלה בתולדות המדע. אני אומר עכשיו משהו שנשען על… על רעיון של טובי וולש שהוא סוג של היסטוריון של תולדות ה-AI. יש בתולדות המדע, מדי פעם מופיע אדם גאון, אדם גדול, שמגלה שיש גבול למה שהמדע יכול לעשות, למה שבני אדם מסוגלים להבין, לדעת או לעשות. למשל, עד אלברט איינשטיין לא ידעו שיש גבול למהירות. מה זאת אומרת גבול למהירות? מה המהירות המקסימלית שאפשר להגיע אליה. ועד איינשטיין חשבו, מה המהירות המקסימלית? למה שיהיה גבול למהירות? בא איינשטיין ומגלה, הגבול של המהירות שהוא ברזל, שלא ניתן לעבור אותו, הוא חוק טבע, זה מהירות האור. מהירות האור זה די מהר, 300,000 קילומטר בשנייה, אבל אי אפשר לעבור את זה. במכניקת הקוונטים, זה התחומים הכי מוזרים, אז יש את עיקרון אי הוודאות של אייזנברג, שאגב, מה שאני הולך להגיד עכשיו, אני לא מבין מה שאני הולך להגיד עכשיו, אבל כשמתבוננים באלקטרון ורוצים לחזות איפה… מה יהיה המיקום שלו עוד שנייה, אי אפשר לדעת. זה מחוץ לטווח התחזיות של האדם. למה? כי בשביל לדעת את העתיד של האלקטרון, צריך את כל האינפורמציה על ההווה של האלקטרון. אז צריך לדעת את המיקום שלו, וצריך לדעת את התנע שלו. תנע זה כאילו העוצמה של התנועה, כמו המהירות. ואם אני יודע את שניהם, אני יכול לדעת את העתיד שלו. הבעיה היא שאני לא יכול לדעת את שניהם. אני לא מבין למה, דרך אגב, אבל אם אני יודע את התנע אני לא יכול לדעת את המיקום, ואם אני יודע את המיקום אני לא יכול לדעת את התנע. כאילו, יש גבול לידיעה שלי, והגבול הזה הוא בילט אין, הוא בטבע. טמפרטורה, אם אנחנו נוריד את הטמפרטורה בחדר, נוריד, נוריד, מה… יש גבול לכמה קר יכול להיות.

‏אפרת: כן. זה לא אפס. [ד"ר גודמן צוחק] יכול להיות, כולנו יודעים, שיכול להיות מתחת לאפס, נכון?

‏ד"ר גודמן: נכון. אבל האפס המוחלט, שמתחתיו אי אפשר לרדת, זה… שכחתי. מינוס 270 מעלות או משהו כזה.

‏אפרת: 274, לא, 273 אני חושבת.

‏ד"ר גודמן: כן. אז אתה שואל רגע, יש גבול לטמפרטורת המינימום? יש גבול למהירות? יש גבול למה שניתן לדעת?

‏אפרת: אז אולי בהתאם לזה, יש גבול לאינטליגנציה.

‏ד"ר גודמן: כן. אולי יש חוק פיז… אנחנו לא יודעים, אולי יש תקרה לאינטליגנציה. אולי יש… המחשבה שאני יכול לייצר, מחוץ למוח שלי, AI שייצר בתוכו AI יותר חכם, שייצר בתוכו AI יותר חכם, ואז זה התפוצצות אינטליגנציה ויש סופר אינטליג'נס, אולי הדבר הזה מניח הנחות שאין גבולות לאינטליגנציה. מי אמר? עכשיו, אם תשאלי אותי, כן, אולי כל המיתוס של הסופר אינטליג'נס הוא באמת מבוסס על עיוורון. אולי באמת יש מגבלות לכמה אינטליגנציה ניתן לייצר. אנחנו פשוט לא יודעים. אגב, אני סוג של מאמין שיש מגבלה בלתי נראית כאן, שיום אחד נתקל באיזה קיר ולא נוכל לעבור אותו. אבל האמונה הזאת היא בדיוק מה שהיא, היא אמונה. ומי אמר שזאת אמונה נכונה?

‏אפרת: והסטייקס הם כל כך גבוהים, שהאם אנחנו מוכנים להטיל את יהבנו, ולשים את כל הז'יטונים שלנו…

‏ד"ר גודמן: כן.

‏אפרת: על האמונה הזאת, שהיא כרגע לא מבוססת ולא מוכחת.

‏ד"ר גודמן: כן. אבל זה לא משנה גם מה אני חו… כאילו אני, שאני נביא זעם בהקשר הזה, אז אני מאמין, וואלה אולי לא יהיה סופר אינטליג'נס, וזה לא יצא משליטה ולא ישבית את האנושות, אבל אני גם לא יודע אפילו איך לתמחר. אין לי פידום. אני לא יודע איך לתמחר. רגע, זה 70%? זה 20%? אני יודע דבר אחד בוודאות, שמי שחושב, מי שמהמר שלדבר הזה אין גבולות, או מי שחושש מאוד שלדבר הזה אין גבולות, או בניסוח מדויק יותר, שגם אם יש גבולות, ואם יש איזה תקרה, התקרה היא כל כך גבוהה שזה לא יציל אותנו, זה התיאורטיקנים הגדולים. זה ג'פרי הינטון, זה יהושע בדג'יו, זה… נכון, יש את הדעת מיעוט של יאן לקון, אבל התיאורטיקנים המרכזיים של התחום חוששים מאוד מהדבר הזה. ואני יודע מי עוד חושש שאין לדבר הזה גבולות. לאילון מאסק, לסם אלטמן, לדמיס הסביס.

‏אפרת: לדריו אמודיי.

‏ד"ר גודמן: לדריו אמודיי. ליזמים… הם חוששים שלדבר הזה אין גבולות. ולכן השאלה היא לא מה "מפלגת המחשבות" חושבים, כן? או מאמינים, השאלה היא מה ראשי התחום מאמינים. ולתופעה המעניינת שהם מאמינים, שבסבירות לא נמוכה יש להם פידומים שונים, אבל בסבירות לא אפסית לדבר הזה אין גבולות, ואף על פי כן, הם all in ביצירת הדבר הזה. זה מה שמענייין כאן. ואנחנו רוצים לבחון אותם, ולהיות שיפוטיים כלפיהם ולהבין אותם, לא לאור האמונות שלנו, זה לא חוכמה. הביקורת על תופעה תמיד צריכה להיות בהתאם לקריטריונים ולאמונות של התופעה עצמה. אנחנו רוצים להיות ביקורתיים כלפיהם לאור האמונות שלהם, והם אלו שמסתובבים בעולם עם פידומים, ובכל המסיבות בעמק הסיליקון משווים אחד לשני למי יש פידום כזה ולמי יש פידום כזה.

‏אפרת: אז אם ככה, זה כאילו מתבקש לשאול: אז למה הם עושים את זה?

‏ד"ר גודמן: כן.

‏אפרת: למה הם בכל זאת עושים את זה, אם אלה ההערכות שלהם עצמם, למה הם ממשיכים כאילו כלום? אז אנחנו דיברנו כבר על… עשינו כבר פרק על כל המבנה הקפיטליסטי שמעודד תחרות ודילמת האסיר, ודיברנו על התחרות מול סין.

‏ד"ר גודמן: שזה ההסבר המרכזי שלהם.

‏אפרת: כן. וכמובן שיש גם תמיד את שלושת ה"כ"פים" המפורסמים, כן? כסף, כוח וכבוד.

‏ד"ר גודמן: כן.

‏אפרת: אבל במקרה הזה יש עוד משהו.

‏ד"ר גודמן: כן, זה נורא מעניין. אחד מהתיאורטיקנים הגדולים של התחום, גם אלרמיסט, דרך אגב, טריסטן האריס, טריסטן האריס, שאנחנו מציעים מאוד להתעניין בבן אדם הזה.

‏אפרת: כן, שווה להקשיב לשיחות שלו, על אף שהוא אלרמיסט והוא כזה, לא יודעת, אולי יותר כיף לשמוע, להקשיב לו, אולי הוא כזה אומר את הדברים יותר בנחת ופחות אה… כי הוא באמת, כזה חמוד, ומדבר בנחת, ונורא נורא כיף להקשיב לו, אז מאוד מאוד מומלץ למצוא את את הראיונות ואת השיחות איתו ולהקשיב לו.

‏ד"ר גודמן: אז האריס, בין השאר, גם שואל את השאלה הבאה. הרי האריס מגיע מבפנים, מבפנים, מתוך עמק הסיליקון, מתוך שיחות עומק עם ראשי התעשייה ויזמיה. והוא שואל: מה מניע אותם? מעבר לכל ה"כ"פים", ומעבר לתיאוריה של מרוץ החימוש עם סין, ומעבר לכל ההסברים המודעים, הוא מרגיש שיש משהו לא מודע, ועבורינו, הדבר הלא מודע שהוא מדבר עליו זה נורא, זה פתח לשיחה חדשה ומעניינת.

‏אפרת: הוא משתמש בביטוי הבאמת מדהים: מוטיבציה Ego Religious.

‏ד"ר גודמן: Ego Religious Motivations. בכלל, להכניס כאן את המילה religious.

‏אפרת: לא השילוב הזה של…

‏ד"ר גודמן: כן.

‏אפרת: Ego-Religious. זאת אומרת, יש פה מוטיבציות.

‏ד"ר גודמן: כן. גם Karen Hao, שהיא מדברת על איזה משהו מאוד מאוד, את יודעת, רליגיוזי, Not the AGI Cult, שהם כבר עכשיו סוגדים לישות שעוד לא קיימת, ל-AGI. וגם היא מדברת על סם אלטמן עם איזשהו תודעה עצמית של אולי מייסד דת. מה זה האיגו? מה זה הדבר הזה?

‏אפרת: אפשר להרגיש שיש פה מאחורי השיח הטכנולוגי, ואפילו הערכי, יש פה עוד רמה אחת, שהיא רמה, הייתי אומרת, רוחנית רליגיוזית.

‏ד"ר גודמן: כן.

‏אפרת: שמשחקת פה תפקיד.

‏ד"ר גודמן: שהיא מודעת וגם מאוד לא מודעת, אבל יש כאלה ששמים לב לזה שזה קורה. עכשיו, זה לא צריך להפתיע אותנו. אם נעלה כזה, מהמודעות של סם אלטמן ואילון מאסק, מניסיון ל… להבין מה המודעות העצמית שלהם, כזה נעלה 20,000 רגל, כל התחום של טכנולוגיה מאז האינטרנט, יש טענה של תיאורטיקן מאוד מעניין של טכנולוגיה בשם אריק דיוויס, שאומר, "כל הטכנולוגיה הזאת מסתתרת מאחורי איזה מוטיבציות דתיות ומטיבים רליגיוזיים שאנחנו מוצאים אותם בדתות עתיקות והם הופיעו מחדש והם המוטיבציה הבלתי נראית שמפעילה את כל התחום, את כל הטכנולוגיה החדשה וה-cutting edge הזאת".

‏אפרת: וזו טענה בכלל בכלל לא מובנת מאליה, בגלל שבדרך כלל אנחנו ממש ממש לא מחברים בין דת לטכנולוגיה, או בין משהו עתיק לקדמה. כאילו, דווקא בדרך כלל בראש שלנו יש סתירה בין הדברים, יש איזה התנגדות פנימית עמוקה בין כל מה שקשור למסורת ולמחשבה עתיקה, יש דחייה של טכנולוגיה כמעט תמיד.

‏ד"ר גודמן: דת זה העבר הרחוק, טכנולוגיה זה הקדמה, זה הכי מעודכן. דת זה אי רציונלי, הטכנולוגיה זה הפרי של הרציונלי, דת עוסקת בקדושה, טכנולוגיה עוסקת בתועלת ובאפקטיביות. זה מרגיש לנו כמו שתי יקומים נפרדים, ולכן זה מרגיש מאוד… טכנולוגיה נובעת ממדע, והמדע זה הפרויקט הנאורות, של רציונליות קרה, שהרבה פעמים מתקשרת לנו אסוציאטיבית עם משהו מאוד מאוד לא רוחני, לא רליגיוזי, לא דתי, זה מה שהשאיר את הדת בעבר. אומר אריק דיוויס: לא, יש כאן להפך, דווקא בפרויקט הטכנולוגי יש תחייה של יסודות דתיים קמאיים. הוא מדבר על רעיון של - כשהייתה הדת העתיקה, היה לה כל מיני אינסטינקטים קמאיים נפשיים שהפעילו אותה, ועכשיו אותם אינסטינקטים עדיין חיים בתוך הנפש שלנו, הם עדיין חלק מהעולם המנטלי שלנו, הם רק עברו דירה מתאולוגיה לטכנולוגיה. הם עברו דירה. זה כמו מה שפרויד מדבר על displacement, התקה. שאתה יכול, נניח, אתה יכול לכעוס על הבוס שלך, אבל אתה לא רוצה להוציא את זה על הבוס שלך, אז אתה חוזר הביתה וכועס על הילדים שלך, אתה פשוט עושה displayment של הרגש. אז אולי כאן יש displacement של אנרגיה דתית. זה סוג התיאוריה שמדבר עליה אריק דיוויס בספר שלו "Techgnosis".

‏אפרת: אז אולי באמת, נראה, כיוון שזה כל כך לא טריוויאלי וכל כך לא מובן מאליו, בוא ננסה לראות איך זה נראה.

‏ד"ר גודמן: כדי לראות איך זה נראה, אנחנו צריכים לעלות, אני חושב, לא לגובה 20,000 רגל של התודעה הדתית הבלתי נראית שיש בטכנולוגיה, אלא אולי 200,000 רגל, להיסטוריה של הרוח האנושית עצמה. [אפרת מגחכת] [צוחק] הכי 200,000 רגל שיש.

‏אפרת: כן, לא. בוא קצת לא…

‏ד"ר גודמן: כן, כן.

‏אפרת: יומרה קצת גדולה.

‏ד"ר גודמן: ניעזר כאן, ככה, בקרל לוויט, במושג מאוד חשוב, מאוד בסיסי. מה זה חִילוּן? מה זה הפרויקט הזה שפתאום יש נאורות, השכלה, מדע, רציונליות? ועכשיו, כל המיתוסים הדתיים, אנחנו משילים את עצמם מעלינו, ונהיים נאורים, ונהיים מתקדמים. פעם היה מה שנקרא "תיאוריית החִילוּן". שתיאורית החילון של ההיסטוריה להיות מודרני, מודרניזציה זה להשיל את הדת מאחורינו. זה רובד אחד של חילון, זה רובד אולי המודע של חילון, אבל חילון זה עוד משהו. חילון זה לא רק פרידה מהדת, הרבה פעמים זה גם חילון של הדת, חילון של היסודות הדתיים. הכוונה היא, בתוך הדת יש איזושהי אנרגיה מסוימת, אינסטינקטים, תשוקות, חלומות מאוד מאוד חזקים. האינסטינקטים האלה מקבלים ביטוי דתי, תיאולוגי. מה זה חילון? זה לקלף את האריזה התיאולוגית הדתית, ולשמר את הגרעין הנפשי, את האינסטינקט הרגשי. אבל הוא לא נשאר ערום, אתה נותן לו…

‏אפרת: אריזה חדשה.

‏ד"ר גודמן: אריזה חדשה, אריזה חילונית חדשה. האינסטינקט הדתי עובר דירה, עובר מאריזה תיאולוגית לאריזה חדשה. הרבה פעמים האריזה היא אידיאולוגית. זה היה אבסטרקטי אז בואו נדגים את זה, נראה איך זה עובד. אנשים דתיים בדתות מונותאיסטיות בדרך כלל חווים את החווית זמן מאוד ספציפית. זה נראה כך: אדם דתי יכול להאמין שאי שם בעבר אלוהים ברא את העולם. ואז, אחרי הרבה מאוד שנים, בנקודת זמן אחרת, נקודת השקה שנייה, אלוהים, שברא את העולם, מתגלה אל העולם ומעביר אינפורמציה אל העולם.

‏אפרת: ואם לא לעולם, אז לקבוצה נבחרת בתוך העולם הזה. כל אחת מהדתות המונותאיסטיות מאמינה…

‏ד"ר גודמן: נכון.

‏אפרת: במבנה הזה וכל פעם הוא מתגלה לאיזשהי…

‏ד"ר גודמן: קבוצה אחרת.

‏אפרת: או ליהודים…

‏ד"ר גודמן: או לאדם אחר. כן.

‏אפרת: כן, לישו.

‏ד"ר גודמן: ויבוא יום ותהיה נקודת השקה שלישית. זה הרגע שהוא יגאל את העולם, ויסיים את כל הייסורים שלנו ונגיע לאיזשהו מציאות אחרת, חדשה, בלי כל הייסורים, בלי כל הסבל, בלי כל הבעיות. בריאה, התגלות, גאולה. וכל הדבר הזה מייצר תחושה שיש, יש כיוון לזמן. זה ליניארי, זה נוסע לאנשהו כל הדבר הזה. אנחנו תמיד בימי הביניים.

‏אפרת: אנחנו הולכים לקראת…

‏ד"ר גודמן: בהמתנה.

‏אפרת: אחרית הימים, הסוף של הימים.

‏ד"ר גודמן: כן, הסוף של הימים. שאז הכל יהיה טוב, וכל הבעיות שלנו יפתרו, ורק צריך להחזיק מעמד, ויש מישהו שמשגיח עלינו, ורק צריך… זאת אומרת, זאת חווית זמן שנותנת משמעות להכל. אתה חי בתוך סיפור. שיש עבר ויש הווה ויש עתיד, ויש התחלה ויש אמצע ויש עוד… אתה חי בתוך סיפור. וזה סיפור שיכול להיות שעכשיו אתה בפרק הלא טוב של הסיפור, אבל זה רק פרק בתוך סיפור. ולסיפור הזה, איך אמרה שרית זוסמן?

‏אפרת: לסיפור יהיה סוף טוב.

‏ד"ר גודמן: לסיפור הזה יהיה סוף טוב, זה מונותאיזם. זה תודעת הזמן, שהדת המונותאיסטית ממקמת אותך בתוכו. ואז, מופיע ההשכלה והחילון, ופתאום התיאולוגיה שיש כאן, לא אצל כולם, אבל אצל הרבה…

‏אפרת: אצל מי שעבר את התהליך הזה.

‏ד"ר גודמן: אצל מי שעבר את התהליך הזה, התיאולוגיה הזה מאבדת את האמינות שלה. או כי אין אלוהים או כי יש אלוהים אבל הוא לא מתגלה והוא לא משגיח ולא אכפת לו מה, אם אנחנו… כמה זמן המתנת בין בשר לחלב. אולי זה לא בפסגת האג'נדה שלו, או כל גרסה אחרת שאתה כזה לא בטוח בסיפור הזה יותר. אז פתאום אין יותר דת, אין יותר תיאולוגיה. אז אומר קרל לויט: 'מה שקורה הרבה פעמים זה שעל אף שהנרטיב התפוגג, החוויה שכל זה נוסע לקראת משהו טוב, שיש נרטיב, שיש התחלה ויש אמצע ויש סוף, התחושה הזאת נשמרת, היא רק מקבלת אריזה חדשה, מחולנת מדעית'. ולזה קוראים מיתוס הקדמה המודרני. שיש קדמה, שיש פרוגרס והרבה אידיאולוגיות מודרניות בעליל חילוניות והרבה פעמים אנטי דתיות…

‏אפרת: משמרות את המבנה הזה.

‏ד"ר גודמן: משמרות את המבנה הזה. כשהדוגמה הכי בולטת זה הקומוניזם. כן? יש חטא קדמון שזה הניצול של הפועלים, זה איזשהו חטא קדמון, ובעתיד הולכת להיות מהפכה קומוניסטית שהיא תביא לאוטופיה, לגאולה. ואנחנו לקראת זה. ואגב, על פי המרקסיסטים, ההיסטוריה נוסעת באופן דטרמיניסטי, הכרחי לקראת האוטופיה, לקראת הגאולה. מה עשיתם מרקסיסטים-לניניסטים? מה עשיתם כאן? לקחתם את התבנית הדתית, שנותנת תנועה וכיוון להיסטוריה שמסתיימת בסוף טוב, ופשוט שיניתם את האריזה, מאריזה תיאולוגית לאריזה אידיאולוגית.

‏אפרת: עם כל מה שמבנה דתי בדרך כלל כולל בתוכו, כמו כפירה, מה מותר לחשוב ומה אסור לחשוב, מה מותר להגיד ומה אסור להגיד, ענישה.

‏ד"ר גודמן: בדת יש חלקים אפלים. הקומוניזם, הגרסה הלניניסטית שלו, הביא ממש את האפל של הדת. שיש רק יחידי סגולה שיודעים באמת את האמת, לאן ההיסטוריה צועדת. זה פסגת המפלגה. ומי שלא מסכים איתם, הוא לא פחות מכופר.

‏אפרת: כופר.

‏ד"ר גודמן: ומה עושים לכופר? הכנסייה הקתולית, מה היא עשתה לכופר ברגעים מסוימים?

‏אפרת: מוציאה אותו להורג.

‏ד"ר גודמן: כן. עושה לו, מתעללת בו.

‏אפרת: מעלה אותו על המוקד.

‏ד"ר גודמן: כן. אז הם עושים, הם זורקים אותו לגולאג. [מתלהב] וואלק אתה בתור דת! כאילו, הקומוניזם האנטי דתי הוא דת! ודרך אגב, היה אינטלקטואל צרפתי, ריימונד ארון, אז הוא אומר: הקומוניסטים חושבים, הם מתנשאים על אנשים דתיים, הם אומרים "הדת זה אופיום להמונים". אז אומר ריימונד ארון "כן, וקומוניזם זה אופיום של האינטלקטואלים". הם לא רואים, הם באופיום, הם מסוממים, הם לא רואים שהם בתוך מבנה דתי. זה חילון. וזה יעקב… יעקב… גם ההיסטוריון הישראלי יעקב טלמון דיבר על זה שהמהפכה הצרפתית הולידה כל מיני אידיאולוגיות שהם כולם חילון של התודעה הדתית המשיחית. אז חילוניות זה יכול להיות פרידה מהדת, וזה יכול להיות חילון של הדת. כאילו, יש שתי גרסאות של חילון.

‏אפרת: כן.

‏ד"ר גודמן: וברור, יש הרבה סוגים של חילוניות. אנחנו לא, יש… כמו שיש הרבה גרסאות של דתיות. יש אנשים חילונים אורתודוקסים שלא מבינים שיש הרבה צורות של חילוניות. כן? אבל יש פלורליזם דתי ויש פלורליזם חילוני, ויש חילון שהוא פרידה מהדת ויש חילון שהוא פשוט חילון של הדעת, שזה שימור של אינסטינקט דתי בתוך אריזה חדשה, מעודכנת, שאתה חווה אותה כרציונלית. שקומוניזם זה פשוט דוגמה מופתית, קלאסית, של הדבר הזה. אם נביט רגע לפרויקט מנהטן של ימינו, כבר דיברנו על זה, אנחנו רואים שהגאולה חזרה עוד פעם.

‏אפרת: הגאולה עושה קאמבק.

‏ד"ר גודמן: הגאולה עושה קאמבק. מדברים על אוטופיה, דמיס הסביס, סם אלטמן, מדברים על אילון מאסק. Radical Abundance, דיברנו על כל הדברים האלה.

‏אפרת: אחרית הימים. המעדנים, "המעדנים מצויים כעפר".

‏ד"ר גודמן: מה זה הדבר הזה שהסביס אומר? Solve intelligence and then solve everything else? עולם בלי בעיות. נייצר ישות סופר אינטליגנטית שהיא תפתור את כל… מה זה הדבר הזה? כאילו אפשר לראות שהאינסטינקט המשיחי עדיין חי, עשה קאמבק, רק הפעם באריזה חדשה. לא אידיאולוגית אלא…

‏אפרת: טכנולוגית.

‏ד"ר גודמן: טכנולוגית. כאילו, אפשר לראות כאן את תולדות הרוח, שיש איזשהו אינסטינקט, האינסטינקט המשיחי, בשלב א' קיבל את האריזה התאולוגית שלו. במקומות מסוימים, אצל אנשים מסוימים שהתאולוגיה איבדה את האמינות שלה, האינסטינקט נשמר, קיבל אריזה אידיאולוגית ואז מופיע הפוסט מודרניזם עם כל הכפירה שלו באידיאולוגיות גדולות ומטה-נרטיבים, כל הדבר… דיברנו על זה אגב ב…

‏אפרת: בעונה על אמריקה.

‏ד"ר גודמן: בעונה על ארצות הברית. והאידיאולוגיה איבדה את האמינות שלה, ופתאום האינסטינקט הזה מתעקש להישאר חי, רק עכשיו הוא מצא את הנרטיב היחיד שהוא אמין היום. לא תיאולוגיה, לא אידיאולוגיה, טכנולוגיה, AGI, סופר אינטליג'נס. ואגב, אני לא יודע את העתיד, אבל אני רוצה להמר, גם זה יאבד יום אחד את האמינות שלו, גם זה הולך לאכזב.

‏אפרת: אבל בתבנית הדתית הזאת, אנחנו שמנו עכשיו דגש בדברים שדיברנו עליהם, על הנקודה האחרונה בשרשרת הייצור של תבנית דתית, וזה הגאולה, כן? וברור ש… כאילו, שמנו את הדגש על זה שבאמת העולם הזה של סופר אינטליג'נס וכל העונה הזו אנחנו מדברים על הגאולה שמובטחת בסוף הדרך, אבל הזנחנו לרגע את נקודת המוצא של הדבר הזה, וזה אלוהים.

‏ד"ר גודמן: כן. יש כאן הרבה יותר דת מרק גאולה. יש כאן הרבה יותר חילון של אינסטינקטים דתיים ושל חלומות דתיים מרק גאולה. מה זה סופר אינטליג'נס? אלוהים. [צוחק] God! מה זה…

‏אפרת: למען השם.

‏ד"ר גודמן: מה זה סופר אינטליג'נס? בוא נחשוב, איך הם מפנטזים על מה סופר אינטליג'נס? ישות, שלפחות מבחינת החוויה האנושית, יודעת כל, ואנחנו לא יודעים שום דבר עליה. היא מבינה אותנו, מבינה הכל, ויש את הרעיון של ה-black box. כשכבר עכשיו יש את זה אגב, לגבי אינטליגנציה, שהיא לא…

‏אפרת: אפילו לגבי האינטליגנציה הקיימת.

‏ד"ר גודמן: הקיימת, שאנחנו לא עד הסוף מבינים. אנחנו דיברנו על מהלך 37, למשל. הסופר אינטליג'נס זה ישות שאני לא מבין אותה והיא מבינה אותנו, מבינה הכל. נשמע מוכר קצת. וטריסטן האריס, בשיחה שראינו, כשהוא דיבר על Ego Religious Motivation, הוא דיבר על התשוקה שמניעה את ראשי עמק הסיליקון לְדַבֵּר, לפגוש ישות סופר אינטליגנטית.

‏אפרת: ולתקשר איתה. זה כאילו "ואני קרבת אלוהים לי טוב". הם רוצים להיות קרובים לישות הסופר אינטליגנטית הזאת, ולהידבק בה, ולדבר איתה.

‏ד"ר גודמן: אז סופר אינטליג'נס זה לא חילון של רעיון אלוהים? כמו ש-Radical Abundance זה לא חילון של הרעיון המשיחי של הגאולה? ודרך אגב, אני די בטוח שיש פה עוד איזה רעיון מהדת שמופיע עוד פעם.

‏אפרת: הרעיון המשיחי.

‏ד"ר גודמן: הרעיון של המשיח עצמו. איזה מין תודעה עצמית יש לדמיס הסביס, שהוא בא ואומר: "אם אני לא יפתח סופר אינטליג'נס מישהו אחר יעשה את זה וזה יוביל את העולם לגיהנום, אבל אם אני יעשה את זה ימנע את הדיסטופיה…".

‏אפרת: וזה יביא את האטופיה.

‏ד"ר גודמן: יביא לאוטופיה. איזה מין משימה לקחת על עצמך, עם למנוע את הקטסטרופה ולהביא את האוטופיה? אנחנו מכירים אנשים כאלה מלמשל תולדות ההיסטוריה היהודית [צוחקים], כן? מכל מיני תקופות. היו לנו הרבה כאלה. אנשים עם תודעה שהם יכולים…

‏אפרת: להביא את הגאולה.

‏ד"ר גודמן: להביס את הרוע ולהביא את הטוב, להביא את הגאולה. עכשיו, אני לא חושב שהוא חושב שהוא משיח, אני חושב שהתודעה העצמית הזאת היא חילון של תודעה משיחית.

‏אפרת: תראה, הוא לא משיח במובן הזה שהוא לא הולך כזה, אתה יודע, ברחובות ירושלים או שם במעלות הכותל שם, וכזה צועק, "אני המשיח!", כמו שאנחנו רגילים לחשוב על סינדרום ירושלים. אנחנו רגילים לחשוב שאנשים שטוענים שהם המשיח הם כאלה ווירדוז כאלה, שהולכים עם נבל, וחושבים שהם דוד המלך. זה בדיוק חילון…

‏ד"ר גודמן: כן.

‏אפרת: של התבנית המשיחית הזאת. הוא כזה עם משקפיים, בוגר סטנפורד, אה…

‏ד"ר גודמן: ניצח את אלוף העולם בשח, או מספר 2 מגיל כזה…

‏אפרת: מגיל 7.

‏ד"ר גודמן: [צוחק] כן.

‏אפרת: והוא אומר "אני אעשה את זה כדי להביא את את כל הטוב הזה לעולם". ככה נראה חילון של התודעה המשיחית.

‏ד"ר גודמן: את יודעת, אני הסתכלתי עליו, שראינו את הסרט עליו, ואמרתי בואנה, איזה משימה לקחת על עצמך, לפתור את כל הבעיות של העולם. איזה… [נושף בהתרגשות] איך אתה מגיע למצב שבו אתה לוקח על עצמך משימה כזאת? ואז נזכרתי. היי, גם שבתאי צבי לקח על עצמו את המשימה הזאת, גם יעקב פרנק לקח על עצמו את המשימה הזאת, גם… ההיסטוריה היהודית היא מלאה… אוקיי אז יש פה… כן? טוב, אולי דמיס הסביס הוא לא יהודי, אבל היי!

‏אפרת: סם אלטמן.

‏ד"ר גודמן: סם… [מתפקע מצחוק] כן! זה לא הפעם הראשונה שהיא הופיעה… [מתפקע מצחוק] מישהו שאמא שלו האמינה בו יותר מדי. [מתפקע מצחוק]

‏אפרת: כן. גם אתה יודע, הם לא מעוררים את אנטגוניזם כמו אנשים שהייתה להם תודעה משיחית לאורך ההיסטוריה. כאילו הם, הם חמודים, הם אינטלקטואלים, לובשים טישרט. הם לא עם שיער ארוך ועם קצף שיוצא להם מהפה.

‏ד"ר גודמן: כל פעם שהתודעה הדתית מופיעה באריזה חדשה, אתה לא שם לב לזה. גם האופיום של האינטלקטואלים, האינטלקטואלים חשבו שזה הכל רציונלי כל הדבר הזה.

‏אפרת: כן. זה ביטוי ענק "האופיום של האינטלקטואלים".

‏ד"ר גודמן: נכון, כן. תראי, התופעה הזו של דתיים שלא יודעים שהם דתיים, זה לא שזה נגמר עם הקומוניזם. עד היום אתה פוג… עד היום ב… לפעמים באקדמיה, דיברנו על זה בעונה על ארצות הברית, או לא רק באקדמיה, במרחבים שנחשבים הכי חילונים, עם אנשים עם תודעה לא דתית, לפעמים אנטי דתית, הרבה פעמים אתה רואה שמה…

‏אפרת: תבניות דתיות מאוד מאוד חזקות.

‏ד"ר גודמן: כן. מאוד חזקות ולא מודעו… כאילו, שאיזשהו, העולם הוא בינארי, והם נאבקים בחושך, והאמת היא מוחלטת.

‏אפרת: ומי שחורג ממנה הוא חוטא.

‏ד"ר גודמן: הוא לא טועה, הוא חוטא.

‏אפרת: צריך להעניש אותו.

‏ד"ר גודמן: [צוחק] צריך להעניש, כן. ה… וכל זה, ומה שמעניין, וכל זה כשהם לא מודעים לאנרגיה הרליגיוזית, לתחושה הרליגיוזית שמפעילה אותם. אגב, מה יותר מסוכן? דתיות לא מודעת או דתיות היפר מודעת? [אפרת מהמהמת] שאלה מעניינת.

‏אפרת: כן.

‏ד"ר גודמן: שאלה מעניינת, המשיח הרגיל או המ… בכל מקרה, אנחנו רואים כאן את כל המוטיב, זאת אומרת, שאריק דייויס כתב, אי שם בשנות ה-90, שהאינטרנט, כל היקום שאנחנו נכנסים אליו הוא אריזה טכנולוגית של אינסטינקטים קמאים עתיקים דתיים, וואלה, כשאנחנו מסתכלים על עמק הסיליקון של עכשיו, אנחנו רואים את זה מלא בכל המוטיבים של הדת, כולל במוטיב של הסופר אינטליג'נס עצמו.

‏אפרת: וזה Ego Religious בגלל שהם בחזית של היצור של הדבר הזה.

‏ד"ר גודמן: אוקיי. וה-Ego Religious, התוספת הזאת, Ego, אם אנחנו עכשיו רוצים לפרש אותה ולדרוש אותה, אנחנו צריכים לשים לב, וכאן זה אולי הדבר הכי מטורף בכל הסיפור הזה, שכשאנחנו משווים את הנרטיב של עמק הסיליקון לנרטיב הקלאסי של המסורת המונותאיסטית הדתית, זה קצת מוזר. כי המסורת המונותאיסטית הדתית מתארת מפגש בין ישות סופר אינטליגנטית לבין בני אדם, רק שזה דבר שקרה בעבר. אצלם זה לא דבר שקרה, זה דבר ש…

‏אפרת: יקרה.

‏ד"ר גודמן: יקרה! במסורת המונותאיסטית הדתית, הישות הסופר אינטליגנטית בראה את האדם. במיתולוגיה של עמק הסיליקון הסופר אינטליגנציה לא יוצרת את האדם, האדם בורא את הישות הסופר אינטליגנטית. זה פרויקט ליצירת אלוהים. עד כמה שנשמע הזוי, אני שמעתי שריי קורצווייל, התיאורטיקן הגדול של כל הפרויקט הזה של ה-AI, הוא המורה של כל החבר'ה האלה, דרך אגב. הוא נשאל פעם, Is there a god? Does God exist? מה הוא ענה?

‏אפרת: Not yet.

‏ד"ר גודמן: Not yet. [צוחקים] אז זה בעצם הסטרוקטורה כאן, זה כאילו סטרוקטורה דתית, אבל אולי רגע נסתייג מהקביעה הזאת, זה upside down, זה דת הפוכה. ואולי זה ה-Ego Religious שיש כאן. לא אלוהים יצר את האדם אלא האדם שיצר את הדבר הזה, את הסופר אינטליגנציה הזאת.

‏אפרת: והאדם הזה הוא אני, אם אתה סם אלטמן…

‏ד"ר גודמן: כן!

‏אפרת: אם אתה דמיס הסביס…

‏ד"ר גודמן: Ego Religious.

‏אפרת: אם אתה… כן.

‏ד"ר גודמן: זה פירוש למה שהאריס אמר. ואז אולי אנחנו רוצים רגע לעדכן את הניסוח שלנו, כי מה המוטיבציה שלהם בליצר את הסופר אינטליג'נס? זה לא המוטיבציה הדתית הקלאסית, שאני רוצה לעמוד מול האל, ולהיכנע בפניו, להתבטל בפניו, להתמסר אליו, להרגיש קטן מולו. "אנוכי עפר ואפר". זה לא התודעה הדתית הזאת, אלא מה הם רוצים לעשות? שאני עם ישות סופר אינטליגנטית כל יכולה, שבאמצעותה העוצמה שלהם תהיה בלתי מוגבלת.

‏אפרת: זה לא מקטין אותם, כמו שהרבה אנשים דתיים מרגישים כשהם עומדים מול האל, הם מרגישים קטנים, זה מגדיל אותם.

‏ד"ר גודמן: זה מגדיל ומעצים פי כמה וכמה את הכוח שלהם. כך מפענח טריסטן האריס את התודעה העצמית של ראשי עמק הסיליקון. וזה נשמע לא כמו הדת המונותאיסטית הקלאסית, זה נשמע כמו משהו אחר.

‏אפרת: כמו הכת הפוליתאיסטית הקלאסית. [צוחקת]

‏ד"ר גודמן: הקלאסית. זה עבודה זרה. בעצם, אולי מה שיש כאן, אולי זה הפוך מכל מה שאמרנו, אולי זה לא חילון של האינסטינקט הדתי המונותאיסטי, זה חילון של האינסטינקט הדתי האלילי, של האלהה עצמית, של פרעה, "לִי יְאֹרִי וַאֲנִי עֲשִׂיתִנִי", שהתודעה שאני מייצר, אני מכונן, אני הבורא, אני השליט. אחת מהגרסאות של אלילות זה האלהה עצמית, ואולי זה האינסטינקט שקם לתחייה כאן וקיבל [מתחיל להתנגן "Losing My Religion" של R.E.M] אריזה מחולנת, רציונלית, מדעית, טכנולוגית. וזה כבר טוויסט מטורף של הסיפור הזה, של תולדות הרוח האנושית.

‏אפרת: ועל זה נדבר בפרק הבא.

‏[השיר "Losing My Religion" של R.E.M]

"Oh, life is bigger

It's bigger than you, and you are not me

The lengths that I will go to

The distance in your eyes

Oh no, I've said too much

I set it up

That's me in the corner

That's me in the spotlight, losing my religion

Trying to keep up with you

And I don't know if I can do it

Oh no, I've said too much

I haven't said enough

I thought that I heard you laughing

I thought that I heard you sing

I think I thought I saw you try…”

‏[השיר ממשיך ברקע]

‏אפרת: בפרק הבא נמשיך את המסע הפילוסופי והתיאולוגי שלנו אל שורשי הבינה המלאכותית ולאופנים השונים שבהם היא מתכתבת עם השאיפות האנושיות הכי עמוקות שלנו.

‏תודה לניר לייסט ולאור שמיר העורכים, למיכל אטיאס ולאיל לויט על ההפקה, ולניבה גולדברג ולמתן חיים מצוות הדיגיטל. כל העונות הקודמות של "מפלגת המחשבות" זמינות ביישומוני ההסכתים וגם באתר "בית אבי חי" שם תוכלו למצוא תכנים מעולים נוספים.

‏[המשך השיר "Losing my religion"]

“…I set it up.

Consider this, consider this

The hint of the century

Consider this, the slip…”

‏[מוזיקת סיום]

---

לעוד פרקים של הפודקאסט לחצו על שם הפודקאסט למטה