הפלת חומת ברלין אמורה הייתה להיות המסמר האחרון בארון הקבורה של הקומוניזם. אך ייתכן שמכל המקומות בעולם, הרעיונות המהפכניים של מרקס קמו לתחייה דווקא במירוץ הסוער לבית הלבן. בשני פרקים מיוחדים נצלול לרעיונות המרקסיסטיים שעומדים מאחורי הפוליטיקה האמריקאית, ונשאל האם המאבק בין הפופוליסטים לפרוגרסיביים הוא למעשה התנגשות בין שתי פרשנויות למרקס.בפרק הקרוב, שפותח את המהלך, נחזור לרגע שבו מרקס שיגר לאוויר את הרעיון שממשיך לשנות את העולם, נשאל האם הוא היה ה-Woke הראשון, ונגלה כיצד תבניות החשיבה שלו מוסיפות להדהד עד ימינו.
תאריך עליית הפרק לאוויר: 10/09/2024.
[צלילי פתיחה]
קריין: אתם מאזינים להסכת של "בית אבי חי".
[הקלטות]
Martin Luther King Jr.: “I have a dream that one day…”
John F. Kennedy: “Ask not what your country can do for you…”
Lyndon B. Johnson: “And we shall overcome…”
Barack Obama: “Yes, we can repair this world!”
Rosa Parks: “The other passengers gave up their seats but I refused to do so.”
George H. W. Bush: “A new world order.”
Donald Trump: “America first!”
Donald Trump: “We will make America great again! God bless you!”
אפרת: שלום, אני אפרת שפירא רוזנברג ואתן מאזינות ומאזינים ל"מפלגת המחשבות", ההסכת שבו דוקטור מיכה גודמן ואני צוללים אל עומק הרעיונות שמאחורי הפוליטיקה הישראלית, אבל העונה הזאת מוקדשת דווקא לרעיונות שמאחורי הפוליטיקה האמריקאית. בפרקים הקודמים הסתכלנו ממעוף הציפור על שתי האידיאולוגיות הגדולות שמניעות את הפוליטיקה האמריקאית בעשור האחרון, הפרוגרסיביות והפופוליזם הלאומי. אבל עכשיו הגיע הזמן להנחית את הסיפור ולצאת לדרך החתחתים של הבנת היסודות העמוקים של תפיסות העולם האלה, כי יש להם יסודות מעמיקים. האידיאולוגיה הפרוגרסיבית שהולכת וצוברת תאוצה בעיקר באליטה האקדמית והתרבותית בארה"ב היא בעצם צומת, או פרשת דרכים, שבה מצטלבות כמה מסורות מחשבתיות ותיקות וחשובות, מרקסיזם, פוסט-מודרניזם, נגיעות של חשיבה פרוידיאנית, ואולי עוד. כל אחת מהמסורות המפוארות האלה נוסעת במסלול עצמאי משלה, אבל המפגש ביניהן הוא שיוצר את היצירה החדשה שנקראת פרוגרסיביות. לכן, אם רוצים להבין מה עומד מאחורי החשיבה הפרוגרסיבית, צריך להקשיב ולהבין כל אחת מהמסורות האלה בנפרד, ורק אז את היצירה החדשה שנולדת מהמפגש ביניהן. אז המסע שלנו בעקבות האידיאולוגיה הפרוגרסיבית מתחיל עכשיו בשני פרקים שעולים יחד. במרכזם של הפרקים האלה, האיש שהיווה השראה כמעט לכל תנועת שמאל באשר היא, ובו זמנית, היווה גם מושא למאבק ואפילו לשנאה במערב הליברלי במשך מרבית המאה ה-20. האיש שנחשב לאחת הדמויות המשפיעות ביותר בהיסטוריה האנושית המודרנית. תכירו בבקשה את קארל היינריך מרקס. שלום, מיכה.
ד"ר גודמן: שלום, אפרת.
אפרת: תראה, לפני שבכלל מתחילים לצלול לתוך הרעיונות שמרכיבים את תפיסת העולם הפרוגרסיבית, וזה רעיונות באמת מורכבים, מסובכים, הם באים מכל מיני כיוונים שונים, אנחנו ננסה לעשות כמיטב יכולתנו כדי…
ד"ר גודמן: לעשות פה סדר.
אפרת: כדי להתמודד איתם, אבל כאילו יש איזה שלב מקדמי שצריך לעבור אותו כדי בכלל להתחיל להתעסק עם הרעיונות, וזה לשים את הספוטלייט על איזשהי פעולה מחשבתית שכולנו עושים, אבל שבתפיסת העולם הפרוגרסיבי… חייבים להבין את התנועה הזאת בכלל בשביל להתחיל להבין את הרעיונות הפרוגרסיביים.
ד"ר גודמן: זאת פעולה מחשבתית שפרוגרסיבים עושים, כולנו עושים אותה, אבל נראה לי שהם עושים את זה יותר מכולנו.
אפרת: לא, זה לא שהם עושים את זה יותר, זה פשוט התפיסה, הפילוסופיה שלהם היא מבוססת על הפעולה המחשבתית הזאת, והפעולה הזאת היא רדוקציה. מה זאת רדוקציה?
ד"ר גודמן: רדוקציה זה לא תוכן, זה צורה.
אפרת: תבנית, כן.
ד"ר גודמן: זה תבנית מחשבתית שמתבוננת במציאות מורכבת. מלאה בגוונים, מלאה במימדים, מלאה בצורות, מלאה במבעים שונים ומופעים שונים, ואז לקחת את המציאות הסופר מורכבת הזאת ולכווץ אותה לעיקרון אחד, זה רדוקציה. וכמובן כשאנחנו מצליחים לעשות רדוקציה, כשאנחנו מצליחים להעמיד מציאות מורכבת על עיקרון אחד פשוט, אנחנו מרגישים תחושה מאוד של הבנה, "וואו, את כל המציאות האולטרה מורכבת, אני מבין, באמצעות, פוף, עיקרון אחד", ואז יש לי תחושה של "וואו, סידרתי את המציאות, אני מבין את המציאות" וזה מאוד מפתה. בדרך כלל מה שעושים כשאנחנו עושים רדוקציה, אנחנו מסתכלים על חלק מהמציאות, ואנחנו צובעים בצבעים של חלק מהמציאות את כל המציאות.
אפרת: צריך להגיד משהו לפני שאנחנו כאילו נכנסים קצת יותר עמוק לתוך הדבר הזה, יש משהו נורא מפתה בלעשות רדוקציה למציאות. זאת אומרת, אני חושבת שהמציאות המודרנית הולכת ונהיית מאוד מאוד מסובכת ומורכבת ורבת גוונים, כמו שאמרתָ, והיכולת לעשות רדוקציה למציאות, לתת מפתח אחד שיפתח את כל הדלתות, זה כאילו מחזיר לנו איזושהי תחושת שליטה. או, זה מחזק את היכולת שלנו להבין את המציאות בתוך תנאים של חוסר הבנה ותחושה של אובדן שליטה, כאילו תפיסת עולם שבאה ואומרת, יש לי הסבר אחד אפקטיבי לכל מה שקורה, זה נורא מפתה וזה נורא מרגיע וזה נורא מחזיר לנו איזושהי תחושת שליטה.
ד"ר גודמן: תראי, אנחנו מסתכלים היום על ההתרחשויות השונות בעולם. העולם הוא כל כך מסובך והוא כל כך מורכב, ואז מופיע מישהו, "אני אסביר לכם מה קורה כאן. זה הכל נובע בגלל הנסיגה של ארה"ב מהנהגת העולם". מישהו אחר, "לא, לא, הכל נובע מהאישיות של ראש הממשלה נתניהו". ואז מישהו אחר יגיד, "לא, לא, זה הכל נובע מהפונדמנטליזם המוסלמי שעכשיו צובר את תאוצה". ואז מישהו וואו, כולם מנסים להשתמש במפתח אחד בשביל להסביר את כל המציאות על מלוא המורכבות שלה. וכפי שאת אומרת, זה כמובן מאוד מאוד מפתה. הניסיון להשתמש במפתח אחד, כדי לפתוח את כל הדלתות, בעיקרון אחד, בשביל להסביר ולהבין את כל המציאות, זה פיתוי שנובע מכך שאנחנו רוצים להכחיש את מידת המורכבות של המציאות, כדי שנוכל קצת להבין אותה וקצת שיהיה לנו אשליה שאנחנו בשליטה עליה.
אפרת: בדיוק. עם כל זה שאנחנו נורא מגלים אמפתיה כלפי היצר הזה של להאמין לתפיסות עולם רדוקטיביות.
ד"ר גודמן: כן.
אפרת: ואפילו אמפתיה עצמית, אני אגיד. ובכל זאת, אנחנו פה כדי להבין לעומק.
ד"ר גודמן: אז בואי נראה את הרדוקציה שעושה ההגות הפרוגרסיבית, וזה בעצם רדוקציה כפולה. בואי נראה איך זה עובד. נניח שאנחנו מתבוננים על דינמיקה בין שתי אנשים, והם מיודדים עשרות שנים, ויש ביניהם דינמיקה, ואני מנסה לנתח את מערכת היחסים ביניהם. ואני רואה שהם צוחקים הרבה ביחד, "וואו, יש שמה הומור". ואני רואה שיש להם תחביבים משותפים, "וואו, יש להם סקרנות משותפת". ואני רואה שהם מנסים להסתיר, הם מקנאים אחד בשני, אבל מסתירים את זה. ואני רואה מלא דינמיקות שמנהלות… גם הדינמיקות, יש ביניהם דינמיקה, מאוד מאוד מורכב. אם אני פרוגרסיבי, אני מתפתה להגיד, כל מה שאנחנו רואים שמה, מההומור, דרך הקנאה, ועד התחביבים המשותפים, כל מה שאנחנו רואים, זה מאבקי כוח. זה מה שיש שמה. זה רדוקציה של כל מורכבות המערכת יחסים ביניהם, לכוח ולמאבקי כוח. וכל בדיחה שמישהו אומר, זה חלק ממאבקי הכוח. ומישהו אחד מלמד מישהו, זה חלק ממאבקי הכוח. הכול שם זה כוח. אז תגיד, "רגע, לא, לא, יש שם, זה יותר מורכב…" לא, לא, זה הכול מאבקי כוח. זה רדוקציה אחת. לקחת את הדרמה האנושית ולכווץ אותה לעיקרון אחד, מאבקי כוח, וכל שאר הדברים, זה רק גילויים שונים של אותו הדבר עצמו, כוח והמאבק עליו. אבל הפרוגרסיבים לא מסתפקים רק בזה. זה לא רק לכווץ את כל הדרמה האנושית רבת-המימדים לעיקרון אחד, לכוח. אלא עכשיו נשאל עוד שאלה, תארי לך ששתי האנשים האלה שייכים לשתי קבוצות שונות. נניח אחד הוא גבר והשנייה זה אישה, או אחד הוא שחור והשני הוא לבן, או אחד הוא סטרייט והשני הוא גיי. יש עכשיו עוד רדוקציה, כל ההתנהגות של כל אחד מהם, זה לא ההתנהגות האינדיבידואלית שמשקפת את הביוגרפיה הייחודית, החד-פעמית של כל אחד או אחת מהם, אלא כל ההתנהגות שלהם, כל הדינמיקה שלהם, הם מבטאים את האינטרסים של הקבוצה שלהם.
אפרת: זאת אומרת, אתה אומר, יש פה רדוקציה כפולה, כי זה לא רק מאבקי כוח, אלא זה מאבקי כוח בין קבוצות.
ד"ר גודמן: בדיוק.
אפרת: זה אפילו לא מאבקי כוח בין אותם שני יחידים, שיש ביניהם עכשיו את מאבקי הכוח האלה, אלא זה מאבקי כוח בין קבוצות.
ד"ר גודמן: בדיוק, זה שתי רדוקציות, אני לא רואה אותךָ, אני רואה רק את הקבוצה שלךָ והקבוצה שלךָ מסבירה אותךָ. עכשיו, האם הקבוצה שלךָ מסבירה אותך? כן, זה מסביר חלק ממךָ. הרדוקציה היא שהקבוצה שאתה שייך אליה מסביר את כל ההתנהגות שלך, זה רדוקציה אחת, ובאינטראקציה שלך עם מישהו אחר אתה לא רואה אותו, אתה רואה רק את הקבוצה שלו. תשאל "רגע, רגע, מה אם אני לא מודע לכך שאני עכשיו מבטא את האינטרס של הקבוצה שלי?" כן, זה מה שאתה עושה באופן לא מודע. "ומה אם אני לא מודע לכך שכשאני רואה את החבר שלי, אני רואה בעצם אותו כנציג של הקבוצה שלו?" אה, זה מה שאתה עושה באופן לא מודע. וכל המציאות, אני מכווץ את כל המציאות, אני רואה את המציאות, אני צריך רק לשאול שתי שאלות. "לאיזה קבוצה אתה משתייך?" כן? ואם זו אינטראקציה ואנשים מקבוצות שונות, יש מאבקי כוח בין הקבוצות האלה. והנה לךְ העדשות הפרוגרסיביות. כשאני עונד את העדשות הפרוגרסיביות על העיניים שלי ומסתכל דרכם במציאות, פתאום המציאות מתארגנת כך, שהכול זה מאבקי כוח בין קבוצות. והכל, כולל הכל, מוזיקה, הומור, אהבה, מערכות יחסים, הכל, אפשר להסביר אותם, והפרוגרסיבים ככה מסבירים הכל, הכל זה מבּעים שונים של אותו הדבר עצמו. מה? מאבקי כוח בין קבוצות.
אפרת: טוב, האופן שבו תיארנו את זה עכשיו נשמע די מופרך. בוא נגיד, זה לא תיאור מאוד אמפתי למהלך הפרוגרסיבי.
ד"ר גודמן: האם יש בין בני האדם מאבקי כוח? בוודאי, מה הרדוקציה? לקחת חלק מהמציאות ולצבוע את כל המציאות. האם בני האדם הם גם הקבוצה שמשתייכים אליהם? כן, מה הרדוקציה? לקחת חלק מהמציאות ולצבוע את כל המציאות, ואת צודקת. זה נשמע אינטלקטואלית לא רציני ולא משכנע. כי המציאות היא יותר מורכבת מהרדוקציה הזאת.
אפרת: אבל כיוון שאנחנו פה כדי באמת לנסות להבין, לא כדי לשפוט או ללעוג חלילה, אלא באמת כדי להבין.
ד"ר גודמן: והרבה אנשים נמשכים לעדשות האלה.
אפרת: אז צריך להבין מה כוח המשיכה של צורת חשיבה שעושה רדוקציה. ובשביל להבין את כוח המשיכה הזה, וכדי להבין על מה זה יושב, זאת לא המצאה של המאה ה-21 ושל הפרוגרסיביות. צורת החשיבה הזאת מתבססת על משהו הרבה יותר עמוק והרבה יותר ותיק, וכדי להבין על מה כל זה יושב, צריך ללכת אחורה ולחזור לאמצע המאה ה-19 לקארל מרקס.
ד"ר גודמן: מרקס הוא האב המייסד של הרדוקציה הכפולה. הכל זה כוח, והכל זה כוח בין קבוצות.
אפרת: כן, הוא נקודת האפס…
ד"ר גודמן: הוא…
אפרת: של כל תפיסת העולם הזאת ושל צורת החשיבה הזאת בכלל.
ד"ר גודמן: בדיוק, נכון. ומרקסיסטים באמת עונדים את העדשות של מרקס, ורואים את הכל, הכל זה קבוצות, והכל זה מאבקי כוח בין קבוצות, רק זה קבוצות אחרות מאלו של הפרוגרסיבים. היה כאן סיפור, בואו נתחיל לספר אותו. האמירה הפותחת של "המניפסט הקומוניסטי", אולי היצירה הכי חשובה של מרקס, היא לפחות היצירה שאנשים קראו…
אפרת: כן, כי זה חוברת יותר קצרה ונגישה מאשר "הקפיטל", שזה מאות עמודים שמאוד מאוד קשה להבין אותם. [ד"ר גודמן צוחק]
ד"ר גודמן: כן, כן. מבין השתיים, אני קראתי את הקצר.
אפרת: כן, את המניפסט.
ד"ר גודמן: את… המניפסט הקומוניסטי נפתח במשפט.
אפרת: אחד ממשפטי הפתיחה הידועים ביותר.
ד"ר גודמן: כן, שם נאמר דבר כזה: "דברי ימי העולם אינם אלא דברי ימיה של מלחמת המעמדות". הנה לך הרדוקציה בהתגלמותה, ברגע השיגור שלה אל תוך עולם הרעיונות.
אפרת: "אינם אלא" זה הביטוי של הרדוקציה. כל דברי ימיה של האנושות אינם אלא דברי ימיה של מלחמת המעמדות.
ד"ר גודמן: עכשיו, אני הייתי יכול לתת הסבר אחר למה זה תולדות האנושות. זה תולדות הדתות. לדת יש כוח, וכשהיהדות נוצרת ומביאה לעולם את המונותיאיזם, זה משנה את העולם, נצרות זה משנה את העולם והאיסלם משנה את העולם, והשינטו ביפן מעצבת את יפן. קצת כמו שאולי מקס וובר ראה את זה, הדתות מעצבות את העולם.
אפרת: שזה גם לעשות רדוקציה, אבל רדוקציה לדתות.
ד"ר גודמן: הייתי יכול… נכון, הייתי יכול להגיד, רעיונות מעצבים את העולם. זה אולי מישהו כמו הגל, הרעיון של הומניזם.
אפרת: שזה מה שאנחנו קצת עושים פה בהסכת.
ד"ר גודמן: נכון. אנחנו במובן הזה, כן, להסביר את העולם דרך הרעיונות שלו.
אפרת: יאמר לזכותנו שאנחנו כל הזמן אומרים, המון דברים מניעים את העולם ואת הפוליטיקה הישראלית, אנשים, אינטרסים, כוח. אבל את זה אנחנו שומעים בהרבה מקומות אחרים, פשוט…
ד"ר גודמן: נכון.
אפרת: …פה אנחנו נוטים לדבר על רעיונות.
ד"ר גודמן: אנחנו מדברים על האופן שבו רעיונות מעצבים את העולם בלי לטעון שטענה…
אפרת: שרק רעיונות.
ד"ר גודמן: …רדוקציה, שרק רעיונות. והייתי יכול להגיד: מחזורים כלכליים משנים את העולם, הייתי יכול לטעון שהגיאוגרפיה מעצבת את העולם, והיית יכולה לטעון שדמויות מופת גדולות מעצבות את העולם, גם תיאוריה כזאת יש. והאמת היא, את יודעת מה אני חושב? מה כולם מבינים, מה מעצב…
אפרת: שהכל נכון.
ד"ר גודמן: …את העולם? הכל ביחד. העולם הוא מציאות מאד מורכבת. אומר מרקס: "כל מה שיש זה מלחמת המעמדות". אתה שואל, מה עם רעיונות? "הרעיונות הם רק תוצר לוואי של מלחמת המעמדות". אתה שואל, "מה עם דתות?" -"דתות? זה הכל נובע ממלחמת המעמדות" -"גילויים טכנולוגיים?" -"מלחמת המעמדות". אגב, תיאוריה די סבירה, מה שמעצב את העולם, ההיסטוריה האנושית היא סך המלחמות בין בני האדם. הנה רדוקציה קצת יותר משכנעת. "לא, גם המלחמות, זה הכל גילויים שונים של מלחמת המעמדות". אז אתה שואל, "רגע, איך אפשר להעמיד את הכל על מלחמת המעמדות?" וכאן מתחיל החלק המעניין של התיאוריה של מרקס. איך מסבירים להעמיד הכל על מלחמת המעמדות?
אפרת: אז בוא ננסה להיכנס לזה בקצרה, כי זה מעט המחזיק את המרובה. זאת אומרת, זה גם מסביר את התיאוריה של מרקס, אבל גם מסביר את התבנית…
ד"ר גודמן: נכון.
אפרת: …של איך מחזיקים בתפיסת עולם רדוקטיבית.
ד"ר גודמן: אז הרדוקציה של מרקס עובדת כך. על פי מרקס, לאורך ההיסטוריה, תמיד היה מעמד שולט ומעמד נשלט, מעמד מדכא, מעמד מדוכא. פשוט המעמדות, כשטכנולוגיה חדשה נוצרה, אז השתנו יחסי הייצור, זאת אומרת, מי המדכא ומי המדוכא, ומה אופי מערכת היחסים שביניהם השתנה. בעת העתיקה היה כמובן… היו עבדים, והיו אדונים. בימי הביניים היו יחסים פיאודליים, היה שמה צמיתים, ואת האדון הפיאודלי שלהם. אבל מה שמעניין את מרקס זה הגרסה הנוכחית של יחסי הדיכוי בין קבוצות.
אפרת: והגרסה הנוכחית של יחסי הדיכוי בין הקבוצות התעצבה במהפכה התעשייתית.
ד"ר גודמן: נכון, והמערכת יחסים הזאת זה קפיטליזם. ובקפיטליזם יש שתי מעמדות, מעמד אחד, המעמד העליון יותר, זה המעמד של אנשים שיש להם בעלות על אמצעי הייצור, הם אלו שהם הבעלים של המפעלים ובתי החרושת.
אפרת: ואת זה הוא מכנה בעלי ההון.
ד"ר גודמן: ויש את אלו שהם לא הבעלים של בתי החרושת, הם רק עובדים במכונות של בתי החרושת, וזה ה…
אפרת: הפועלים.
ד"ר גודמן: כן, הפועלים.
אפרת: או מה שהוא מכנה, הפרולטריון.
ד"ר גודמן: הפרולטריון. אז הוא מנסה לחקור את מערכת היחסים שבין הפועלים לבין בעלי ההון. והיחסים האלה מבוססים על שתי דברים, על ניצול, ואז על פרויקט אדיר של הסוואת הניצול. זה הכל. אם נבין מה זה ניצול, ואם נבין את פרויקט הסוואת הניצול, נבין למה זה די משכנע לכווץ את כל תולדות העולם למאבקי כוח בין מעמדות.
אפרת: ואם אנחנו מנסים להכניס את מרקס לתוך התבנית… אי אפשר, זה קצת מצחיק להגיד.
ד"ר גודמן: הוא יצר את התבנית.
אפרת: בדיוק, אי אפשר להכניס אותו לתוך התבנית, כי הוא יצר אותה לתוך התבנית שאמרנו קודם, של הרדוקציה הכפולה, אז הכל מאבקי כוח ומאבקי כוח בין קבוצות, הקבוצה של בעלי ההון מנצלת ונמצאת במאבק עם הקבוצה שנקראת "הפועלים" או הפרולטריון.
ד"ר גודמן: אוקיי, אז המושג ניצול אצל מרקס הוא מושג שחייבים להבין אותו. זה המפתח להכל. וכדי להבין את רעיון הניצול של מרקס, אז אני אתחיל באיזשהו דוגמה שאני ממציא עכשיו. בואי נגיד שאני רואה רכב שמאוד מוצא חן בעיניי, ואז אני שולף רובה, ואני אומר לבעלים של הרכב, "תשמע, אני רוצה לקנות ממך את הרכב שלך ב-2,000 שקל עבור הרכב". זה רכב נניח ששווה 200,000 שקל. ואז הוא מסתכל על הרובה ואומר, "א… בסדר".
אפרת: "אתה יודע מה, קח אותו בחינם".
ד"ר גודמן: "לא, בסדר, 2,000 שקל, זה מחיר סביר, 2,000 שקל". אז אפשר לומר, מצד אחד, היה כאן חוזה, ואני קניתי ממנו ברצונו את הרכב שלו. מצד שני, העובדה ששילמתי לו מחיר כל כך נמוך על הרכב, אולי זה לא בגלל האיכות הנמוכה של הרכב, אלא אולי בגלל… זה האיום שהפעלתי עליו.
אפרת: כן, בדיני חוזים קוראים לזה כפייה או עושק, כן.
ד"ר גודמן: אז אני רוצה להכניס כאן מילה אחת, ניצוּל. ניצלתי את העובדה שאני מאיים עליו עם הנשק שלי, ושלא השארתי לו ברירה, כדי לקנות ממנו את הרכב שלו במחיר שהוא הרבה יותר נמוך מהערך האמיתי שלו. אוקיי? זה דוגמה מוזרה, אבל אני חושב שהיא תסייע לנו להבין את מרקס. לפי מרקס, מערכת היחסים שבין בעל ההון לבין העובד זו מערכת יחסים של קנייה ומכירה. העובד מוכר משהו למעביד, לבעל ההון. את מה הוא מוכר לו?
אפרת: את כוח העבודה שלו.
ד"ר גודמן: את כוח העבודה שלו. עד המהפכה התעשייתית, אותו אדם אולי יצר שולחנות, והוא יצר 20 שולחנות ביום. ופעם בשבוע הוא הלך לשוק, ומכר את השולחנות, אבל אחרי המהפכה התעשייתית נפתח בית חרושת ליד הבית שלו שמוכר 5,000 שולחנות ביום, ולכן…
אפרת: הוא לא יכול להתחרות בזה.
ד"ר גודמן: הוא לא יכול להתחרות, אז עכשיו הוא כבר לא מוכר שולחנות. אז כל מה שנותר לו לעשות, זה לדפוק בדלת של הבית חרושת שנפתח, ולהגיד לו, "תשמע, אני לא יכול למכור לך שולחנות, אבל אני רוצה לעבוד אצלך. מה זאת אומרת שאני רוצה לעבוד אצלך? אני לא אמכור לך שולחן, אני אמכור לך את כוח העבודה שלי, ואני אייצר עבורך שולחן". וזאת התפנית. עכשיו, הפועל, טוען מרקס, תמיד מוכר את כוח העבודה שלו, לבעל הקפיטל, לבעל ההון, בהרבה פחות מהערך של כוח העבודה.
אפרת: למה? כי יש עוד אלף כמוהו. זאת אומרת, אם הוא יבוא ויגיד לבעל המפעל, "לא, מה פתאום, אני רוצה לעבוד אצלך, אבל אני רוצה שתשלם לי ככה וככה", בעל המפעל יגיד לו, "לך הביתה בבקשה, יש לי פה עוד 40 בעלי שולחנ… יוצרי שולחנות כמוך, שלא יכולים להתחרות בי ומוכנים לעבוד בהרבה פחות מזה". זאת השיטה הקפיטליסטית, כוחות השוק.
ד"ר גודמן: נכון. ואם אני נמצא אז במצב שבו, "אוקיי, לא, אבל העבודה שלי שווה הרבה יותר כסף, ואתה נותן לי הרבה פחות", אז הוא יגיד, "בסדר, אז אני מכניס את המובטל במקומך". זאת אומרת, ואז הברירה שלי זה, או לעבוד…
אפרת: בפחות ממה שהעבודה שלי שווה.
ד"ר גודמן: …או לא לעבוד בכלל, ואז אולי לגווע מרעב.
אפרת: זה הרובה.
ד"ר גודמן: כשיש רובה, אם לא תמכור לי את הרכב שלך אני אירה בך, אם לא תמכור את כוח העבודה שלך…
אפרת: במחיר שאני מציע לך.
ד"ר גודמן: …במחיר, אתה תהיה מובטל, ואנחנו מדברים כאן במאה ה-19, וחסר ערך, ואף אחד לא ידאג לך. אז בתנאים האלה אני מוכן למכור את כוח העבודה שלי במחיר שהוא הרבה יותר נמוך מהערך האמיתי של כוח העבודה שלי. ודרך אגב, העובדה שאני מוכר את כוח העבודה שלי במחיר שהוא הרבה יותר נמוך מהמחיר של כוח העבודה שלי, זה הסיבה שבעל ההון מרוויח כסף, זה הרווח שלו. הרווח שלו זה הניצול שלי, אוקיי, זה היה על רגל אחת הסבר…
אפרת: רדוקטיבי. [צוחקים]
ד"ר גודמן: רדוקטיבי, כן, של קטגוריית הניצול אצל מרקס.
אפרת: זאת אומרת, בעלי ההון מנצלים את הפועלים כדי להרוויח כסף.
ד"ר גודמן: בדיוק.
אפרת: למה? כי הם יכולים.
ד"ר גודמן: מי שרוצה יותר הרחבה, עשינו את זה בעונה הראשונה שדיברנו על ציונות סוציאליסטית, הסבר קצת יותר רחב של התופעה הזאת, אתם מוזמנים להאזין שם.
אפרת: ומי שעוד יותר רוצה להרחיב, שילך לקרוא את "המניפסט הקומוניסטי" ואת "הקפיטל".
ד"ר גודמן: ברור, גם את "הקפיטל". אוקיי, אז העובדים הם מנוצלים. השלב הבא הוא, מאוד חשוב שהעובדים לא ידעו שהם מנוצלים. כי יש הרבה יותר עובדים מבעלי הון. ואם הם ידעו שהם מנוצלים, שהם נדפקים על ידי בעלי ההון, אז הם יכולים להתארגן, ולפרק את הסדר הקיים, הסדר שמדכא אותם. אז כדאי, לבעלי ההון, לא רק לנצל את העובדים, אלא גם כן להסתיר את העובדה שהם מנצלים אותם. איך אתה יכול להיות גם מנוצל וגם לא לדעת שאתה מנוצל? זה הרי הסוד של קפיטליזם על פי מרקס. כאן פרויקט הסוואת הניצול…
אפרת: מתחרה רק עם פרויקט הניצול עצמו.
ד"ר גודמן: נכון. [צוחק] ופרויקט הסוואת הניצול זה מה שמרקס קורא, superstructure, אולי נתרגם את זה לעברית.
אפרת: מטא סטרוקטורה.
ד"ר גודמן: כן, מטא סטרוקטורה.
אפרת: או בעברית מבנה העל.
ד"ר גודמן: מבנה העל, כן, שזה אומר שכל התרבות, כל האידיאולוגיות, כל הדתות, המשפט, כל התרבות האנושית, הכל יצירה שמטרתה להסוות את הניצול, להסתיר את הדיכוי.
אפרת: להרדים את מעמד הפועלים.
ד"ר גודמן: להרדים את מעמד הפועלים ולהקפיא את ההיררכיה ולתחזק את הסטטוס קוו הזה במצב הקיים. נשמע לא אמין? בואו ננסה להפוך את זה קצת יותר אמין. אליבא דמרקס, מה זה דת? אז אני מנחש שהרבה מהמאזינים והמאזינות שלנו יודעים משפט אחד של מרקס, מה הם יודעים?
אפרת: אופיום להמונים.
ד"ר גודמן: דת זה אופיום להמונים. מה הכוונה? אוקיי, בוא נראה איך זה עובד. דת זה חומר טוב, דת זה סמים שמרדימים את ההמונים, והם לא יכולים לראות שהם מנוצלים, ושהמעסיק שלהם מדכא אותם. איך הדת עושה את זה? וואו!
אפרת: קצרה היריעה.
ד"ר גודמן: קצרה היריעה. נתחיל בזה שאם כל מה שקורה בעולם זה רצון האל, אז העובדה שאני בתחתית שרשרת המזון, זה רצון האל. דרך אגב, אז אם אני מחפש מובּיליות חברתית ולעבור מתחתית שרשרת המזון לפסגת שרשרת המזון, להפסיק להיות עובד, להתחיל להיות בעל הון, בעצם אולי אני מורד ברצון של האל, הרצון, המצב הקיים זה רצון האל.
אפרת: יש גם תפיסות דתיות שאומרות שאדם צריך להסתפק במועט.
ד"ר גודמן: נכון.
אפרת: ו"פת במלח תאכל, ומים במשורה תשתה, ועל הארץ תישן, וחיי צער תחיה, ובתורה אתה עמל".
ד"ר גודמן: ואז הם מספרים לי שהחיים הסגפנים שלי בעולם הזה, אני אקבל פיצוי, מגה פיצוי, מתי?
אפרת: בעולם הבא.
ד"ר גודמן: בעולם הבא.
אפרת: אגב, אני נתתי דוגמה מתוך היהדות, אבל כמובן שיש את הדוגמה הנוצרית, הקלאסית, של, כמו שאומר ישו, "נקל על הפיל לעבור בקוף של המחט, בחור הזה, של המחט למעלה, מאשר לעשיר לבוא למלכות האלוהים".
ד"ר גודמן: אז אני שומע את הדרשה הזו של ישו ואני אומר, "וואו, אני עני והוא עשיר, אבל בעולם הבא אני למעלה והוא למטה, וכשאני מאמין שבעולם הבא אני זה שלמעלה והוא זה שלמטה, אז בעולם הזה אני מוכן לקבל את הדין שאני זה שלמטה". תראי איך דת זה אופיום להמונים.
אפרת: אומר מרקס.
ד"ר גודמן: זה מאפשר לאנשים להשלים עם המצב הקיים, לקבל אותו. אולי אפילו לעשות האדרה של המצב הקיים. וככה, הנה אנחנו רואים, יש ניצול, ודת זה חלק מפרויקט הסוואת הניצול. ניתן עוד דוגמה, שאגב, היא יותר רלוונטית להמשך הדרך שלנו.
אפרת: לאומיות.
ד"ר גודמן: לאומיות.
אפרת: אגב, על זה דיברנו בפרקים על סוציאליזם.
ד"ר גודמן: נכון, זה נקודה מאוד חשובה. המיתוס שאני מחובר לכל האנשים שמדברים באותה שפה איתי, וחיים באותה טריטוריה איתי, ואני מחובר אליהם, ויש בינינו סולידריות, ואנחנו מוכנים להקריב אחד למען השני, ויש לנו איזה עבר משותף, ויש לנו סולידריות משותפת. הדבר הזה, אומרים המרקסיסטים, זה מטא סטרוקטורה. כי בעצם מה אומרים לי? בִּמְקוֹם שאני, כפועל, יתחיל לפתח תודעה מעמדית, יעני, שיש לי סולידריות עם כל הפועלים…
אפרת: ברחבי העולם, לא משנה איזו שפה הם מדברים, ובאיזה תרבות הם גדלו.
ד"ר גודמן: …אם אני גרמני, יש לי סולידריות עם הפועלים הנדפקים בצרפת ובאיטליה ובאנגליה. אנחנו המעמד, זה האנחנו, שיש בינינו סולידריות. באה הלאומיות ואומרת, לא, לא, יש לך סולידריות…
אפרת: עם בעלי ההון מהעם שלך.
ד"ר גודמן: …אלו שדופקים אותך, בעלי ההון, הם העם שלך, ויש לך סולידריות איתם. ומי זה ההם הדמוני שדופק אותך? לא בעלי ההון שמעליך, אלא אנשים מעם אחר, הרבה פעמים, פועלים מאותו עם אחר. והנה ככה הלאומיות מייצרת תודעה כוזבת.
אפרת: שזה עוד ביטוי מפתח אצל מרקס.
ד"ר גודמן: אצל מרקסיסטים, כן? שבהקשר הזה, מה זו תודעה כוזבת? שהקבוצה שאני שייך אליה, אני לא ארגיש שייך אליה. מעמד הפועלים. והקבוצה שאני לא שייך אליה, כי היא המצאה, אני ארגיש שאני שייך אליה.
אפרת: הקבוצה הלאומית.
ד"ר גודמן: העם הצרפתי, העם הגרמני, העם האנגלי. והנה, שימי לב, איך דת זה אופיום להמונים, לאומיות זה אופיום להמונים.
אפרת: וככה גם אפשר להבין את הקריאה, הגם כן מפורסמת, של מרקס ושל המהפכה הקומוניסטית, "פועלי כל העולם התאחדו". זאת קריאה אנטי-לאומית. שאומרת…
ד"ר גודמן: נכון. לפתח תודעה מעמדית.
אפרת: כן, במקום שבכל לאום אנחנו מסתכלים, יש קו אנכי שאומר, בעלי ההון והפועלים ומעמד הביניים, לא משנה, כולנו מאותו לאום, זאת הסולידריות שלנו, היא אנכית בתוך הלאום. הסולידריות שלנו צריכה להיות אופקית, לרוחב כל הלאומים, לרוחב כל הדתות, לרוחב, לא משנה מה הקבוצה שאומרים לך שאתה שייך אליה, "פועלי כל העולם התאחדו". זאת הקבוצה שצריכה לפתח את התודעה המשותפת, את הסולידריות המשותפת.
ד"ר גודמן: נכון. כי על פי מרקס, הסכנה הגדולה ביותר לסדר הקיים, זה שהפועלים יפתחו תודעה מעמדית. שהם יגלו שהם מנוצלים, שיפתחו סולידריות בין מנוצלים, ואז התודעה המעמדית הזאת תקום ותילחם ותפרק את הסדר הקיים, ובסוף תייצר מהפכה קומוניסטית, שמשמעות המהפכה, התוצאה של המהפכה זה בעלות משותפת על אמצעי הייצור, ואז אין שתי מעמדות, בעלי אמצעי הייצור, ופועלים שהם בעצם חלק מאמצעי הייצור, אלא רק מעמד אחד. ואז הגענו לסוג של אוטופיה, לסוג של גאולה, אבל תנאי לכך, זה לפתח תודעה מעמדית, וכל המטא סטרוקטורה, זה להכשיל את התפתחות התודעה המעמדית הכוזבת, כל הזמן להסוות את הניצול, ובכך להקפיא את ההיררכיה ולהצדיק את הסדר הקיים.
אפרת: ובמובן הזה, התפיסה שמרקס פיתח, ומה שהוא כתב ב"מניפסט הקומוניסטי", זה ה-Woke הראשון.
ד"ר גודמן: זה ה-Woke הראשון, הכל זה קבוצות ומאבקי כוח בין קבוצות.
אפרת: תתעוררו! לא, לא, לא, ובמובן הזה, הפרויקט של מרקס עצמו כבן אדם…
ד"ר גודמן: להתעורר.
אפרת: להתעורר.
ד"ר גודמן: לראות.
אפרת: כן, כל הפרויקט של מרקס עצמו, הוא לפקוח את העיניים של מעמד הפועלים, ושיראו, שיראו את הניצול, שיראו את ההסוואה, שיראו את הכל, זה ה-Woke הראשון.
ד"ר גודמן: זה ה-Woke הראשון, בגלל שזאת הרדוקציה הראשונה למאבקי כוח בין קבוצות. אפרת, בואי נעצור רגע כדי להתרשם רגע מהמפעל הזה של מרקס. זה, מבחינה אינטלקטואלית, זה משהו מרשים ומפואר.
אפרת: כן, כן, זאת תיאוריה, תיאוריה מדהימה.
ד"ר גודמן: זאת תיאוריה מפוארת. ובואי נתחיל בזה, היא מפוארת בגלל שתי סיבות. קודם כל, היא מפתה. היא לוקחת את ההיסטוריה מלאת כאוס, ועושה בה סדר, מסבירה את זה, לאור עיקרון אחד פשוט, מסביר את המציאות הרב-מימדית והמורכבת. אבל לא רק שזה מפתה, יש בזה גם משהו משכנע.
אפרת: כן, יש בזה גרעינים של אמת.
ד"ר גודמן: יש בזה משהו משכנע. אנחנו רואים איך לאומיות, איך דת, איך אפשר להבין אותם, לא כתופעות עצמאיות, אלא כתופעות שהן בשירות פרויקט גדול יותר, של הסוואת הניצול.
אפרת: תראה, אם אני ארצה… אם אני ארשה לעצמי רגע וידוי קטן, או איזו יציאה קטנה מהארון, אני חייבת להגיד ש-לי, מהיום שנתקלתי במרקס בצעירותי, יש לי איזה, יש לי סנטימנטים למרקס, יש לי אפילו, הייתי אומרת, איזה נטיות מרקסיסטיות פנימיות. כאילו, ממש קראתי את "המניפסט הקומוניסטי" וחלקים מ"הקפיטל", למרות שכזה צחקנו, שזה המון המון עמודים ואף אחד לא קורא את זה, ואני גיליתי בעצמי לאורך השנים, יש, יש בו משהו שמושך את הלב שלי, יש לי נטיות מרקסיסטיות מהפכניות, הנה אמרתי את זה. [שניהם צוחקים]
ד"ר גודמן: טוב, לי אין, ממש אין, אבל זה לא בולם את היכולת שלי, שלנו, לעבוד מול מרקס, ולראות שיש כאן תיאוריה מרשימה מאוד. ומה ש-Woke עשו, הם פשוט אא…
אפרת: לקחו את התבנית הזאת והכניסו לתוכה תכנים אחרים.
ד"ר גודמן: לקחו את התבנית… כל מי ששומע רק יודע שב-Woke רואים את הכל כמאבקי כוח בין קבוצות, בין לבנים לבין שחורים, בין סטרייטים לבין להט"בים, בין גברים לבין נשים, לא רואים יחידים, רואים קבוצות ורואים את מאבקי הכוח בין הקבוצות. אז זה תבנית מרקסיסטית, אבל זה לא תכנים המרקסיסטים. זה לא בעלי הון מול פרולטריון, זה היררכיה אחרת.
אפרת: ועל ההיררכיה האחרת, שהיא העדכון הפרוגרסיבי לתפיסת העולם או לתבנית המרקסיסטית, נדבר בפרק הבא.
[קטע שירה מתוך "האינטרנציונל"]
“Stand up all victims of oppression
For the tyrants fear your might
Don't cling so hard to your possessions…”
אפרת: אני אפרת שפירא רוזנברג, וזה היה עוד פרק בעונה שלנו על אמריקה. היום ערכנו היכרות בסיסית עם התורה של קארל מרקס. בפרק הבא, שכבר נמצא באוויר ועלה ביחד עם הפרק הזה, אנחנו מגלים איך שנים אחרי שאמריקה חשבה שהיא הביסה את מרקס, תבניות המחשבה המרקסיסטיות חוזרות בגדול. ובאופן מפתיע, זה קורה משני צידי המפה הפוליטית.
[מוזיקה]
משבוע לשבוע מספר החטופים שאנחנו מתפללים לחזרתם בשלום, יורד. ויש תחושה קשה שהזמן שלהם הולך ואוזל. אנחנו מקווים ומתפללים שנעשים כל המאמצים לחזרתם הביתה כמה שיותר מהר. החיים לשיקום, והמתים לקבורה מכובדת בקבר ישראל. אנחנו מתפללים לשלומם של חיילי צה"ל וכוחות הביטחון, ומייחלים לשיקום בטוח ובר קיימא של כל המפונים מהעוטף ומהצפון. כולם כולם אחים ואחיות שלנו, וליבנו איתם.
תודה לניר לייסט ולאור שמיר העורכים, לאייל לויט ולשחר מונטלייק על ההפקה, ולמתן חיים ולניבה גולדברג מצוות הדיגיטל.
אתם מוזמנים ומוזמנות לקבוצת הפייסבוק של מפלגת המחשבות. הדיונים על העונה הזאת שם כבר בעיצומם, ואנחנו בתחושה שהשיח הענייני והמכבד, שאולי קצת נשחק בעונות האחרונות, מתחיל להשתקם שם. בקבוצה אפשר גם למצוא לינק לקבוצות שקטות, בהן אפשר לקבל עדכון בכל פעם שעולה פרק חדש. כל העונות הקודמות של "מפלגת המחשבות" וגם תכנים מעולים נוספים נמצאים באתר "בית אבי חי" ובכל יישומוני ההסכתים.
לעוד פרקים של הפודקאסט לחצו על שם הפודקאסט למטה
Opmerkingen