המלחמה מאפשרת לנו לחזות בחברה הישראלית בשיא תפארתה, אך היא גם מעמתת אותנו עם לא מעט רגעי קיטוב פוליטי. האם יש דרך להתמודד עם המחלוקות מבלי להתפרק?בפרק הקרוב נשאל מה יאפשר למערכה הצבאית להפוך לשריקת הסיום במלחמה הפנים-ישראלית, נתבונן בסוגים השונים של הקיטוב הפוליטי שאנחנו חווים, ונחפש אחר דרכי שיח שישמרו משהו מהשינוי שמתחולל בנו מאז השביעי באוקטובר.
תאריך עליית הפרק לאוויר: 12/11/2023.
קריין: אתם מאזינים להסכת של בית אביחי.
רצף הקלטות: (1) תחנות פיקוד הדרום נלחם בסמטאות, נלחם במנהרות (2) מעבר לתלם הגבול גועה ים של שנאה. (3) אין ספק בליבי שהניצחון ניתן (4) .I have one word, don't. .א(5)כאדוני אלוהיכם אדוניי אחד (6) אנחנו הולכים לשמוע הרבה ירי במרחב, כל מי שהגיע זרקתי עליו נשק ווסט- לך להילחם (7) אתם עם של אריות (8) אתם דור הניצחון (9) החזרנו את אורי הביתה.
(מוזיקה)
אפרת: שלום, אני אפרת שפירא רוזנברג ואתם מאזינות ומאזינים למפלגת המחשבות, ההסכת שבו ד"ר מיכה גודמן ואני בדרך כלל עוסקים ברעיונות שמאחורי הפוליטיקה הישראלית, אבל אנחנו עכשיו בצו שמונה, מנסים לגשש את דרכנו בסבך הרעיונות שמאחורי מה שקורה כאן ועכשיו.
בפרק הקודם העלינו את השאלה האם המלחמה בחמאס היא הפסקת אש או שריקת הסיום של מלחמת האחים הקרה שהתחוללה כאן עד ערב שמחת תורה. הגדרנו את השאלה הזאת כסוג של חידה שהתשובה לה תכריע את גורל המלחמה ואולי גם את גורל הקיום שלנו כאן. אבל האמת היא שאין לנו את הפריבילגיה להסתכל על זה כשאלה. זהו אתגר. משימה אופרטיבית. אולי אפילו משימת חיינו. שלום מיכה.
מיכה: שלום אפרת
אפרת: הפרק הקודם היה סוג של נבואת זעם…
מיכה: כן
אפרת: בעצם התייחסנו לחידה הגדולה שאנחנו עומדים מולה והיא השאלה האם המלחמה הקשה שכנראה עוד לא ממש התחילה, אבל נמצאת בשלבים הראשונים שלה מול חמאס…
מיכה: התמנון האיראני
אפרת: התמנון האיראני. האם המלחמה הזאת היא בעצם שריקת הסיום של מלחמת האחים הקרה שהייתה פה עד ערב שמחת תורה או שהיא רק הפסקת אש במלחמה הזאת ושבשש אחרי המלחמה או אפילו…
מיכה: בתוך המלחמה
אפרת: תוך כדי המלחמה היא תתחדש וכשהיא תתחדש שאלוהים יעזור לנו
מיכה: וזאת חידה כי אנחנו פשוט לא יודעים את התשובה לשאלה הזאת! אנחנו בתוך האירוע ואנחנו לא יודעים מה זה. זה הפסקת אש או שריקת סיום? מה זה? אנחנו לא יודעים. אבל אולי זאת בכלל המשגה לא נכונה. להתייחס לשאלה הזאת כחידה. יום אחד נגלה האם המלחמה הזאת הייתה הפסקת אש או שריקת סיום? לא. לא בגלל זה עשינו את הפרק הקודם ולא בגלל זה אנחנו עושים את הפרק הזה
אפרת: אין לנו את הפריבילגיה להתייחס לזה כחידה
מיכה: כחידה מעניינת, היסטורית. וואו מה יקרה? לא לא, אנחנו לא מסתכלים על זה מבחוץ. בפרק הזה אנחנו רוצים לעבור מהחידה אל האתגר, האתגר ואולי אני רוצה לומר אתגר חיינו- זה להפוך את המלחמה הזאת לשריקת הסיום של מלחמת האחים ולמנוע סיטואציה שבה המלחמה הזאת היא רק הפסקת האש של מלחמת האחים. זה לא חידה זאת משימה,- זאת משימת חיינו, זה האתגר הגדול ביותר שיש עכשיו, להפוך את זה לשריקת הסיום של מלחמת האחים.
אפרת: אין לנו באמת אופציה אחרת. תראה הבעיה היא שבמובנים מסוימים הפרק הקודם לפחות מבחינתי, היה יותר מדי משכנע. זאת אומרת אני השתכנעתי שיש פה סיכויים גבוהים מאוד שמלחמת האחים תתחדש במוקדם או במאוחר.
מיכה: כן אבל אפרת יש סיבות טובות להניח שמלחמת האחים לא תתחדש. יש סיבות טובות. סיבה אחת, שאנחנו רואים את החברה הישראלית היום בגדלותה עם הסולידריות שלה. הסולידריות שבה היא לא רק במחוות אלא גם בפעולות. והחודש הזה זה החודש לישראליות בתפארתה ובהמשך, גם אם לא נהיה באותה דרגה של סולידריות, אנחנו נתגעגע למי שהיינו ולאיך שהיינו בחודש הזה ובמובן הזה יש לנו משהו עכשיו שלא היה לנו קודם לכן- יש לנו מודל לחיקוי.
אפרת: כן
מיכה: מי זה המודל לחיקוי עבור כל הגרסאות העתידיות שלנו?
אפרת: הגרסה הנוכחית שלנו
מיכה: הגרסה הנוכחית שלנו. יש לנו מודל לחיקוי. אנחנו ראינו את הגרסה הזאת שלנו, ועכשיו הגרסה שלנו בחודש הראשון במלחמה זה יהיה מודל לחיקוי, מודל להשראה עבור כל הגרסאות העתידיות שאנחנו נהיה במהלך המלחמה ואחרי המלחמה. וזה כוח מאוד משמעותי שעשוי לבלום את התפרצות מלחמת האחים ולהפוך את המלחמה הזו לשריקת הסיום שלה.
אפרת: הבעיה היא שאני לא כל כך בונה על הזיכרון שלנו, בטח לא שלי שכבר לא קיים כל כך. (צוחקים) אבל הזיכרון הישראלי ואני חושבת שגם האנושי, הוא די קצר.
מיכה: כן
אפרת: אני חושבת שיש סיבה אחרת למה אולי מלחמת האחים לא תתחדש, לא אחרי המלחמה ובטח שלא בתוך המלחמה.
מיכה: מה?
אפרת: אני חושבת שאף אחד לא רוצה שזה יקרה.
מיכה: המממ…
אפרת: זאת אומרת אני חושבת שכולם, אמנם עשינו פרק שלם על כמה שזה יהיה זוועה וקטסטרופה אם זה יקרה, אבל האמת היא שלא היה צריך את הפרק הזה. האינטואיציה של כולנו אומרת שמלחמת אחים בתוך מלחמה נגד אויבים היא קטסטרופה שאין חזרה ממנה וזה אמור להספיק.
מיכה: העניין הוא שגם אם כולם מבינים שאם לא נהיה ביחד לא ננצח ולכן חייבים להיות ביחד ולמנוע מלחמת אחים, גם כשכל הצדדים לא רוצים מלחמת אחים זה לא מבטיח שלא תהיה מלחמת אחים. זה אחד מהתופעות המוזרות שיש במלחמה. לפעמים מלחמה פורצת בין שני צדדים גם כששני הצדדים לא רוצים שהיא תפרוץ. להבדיל אלף אלפי הבדלות, נחשוב רגע על המצב כרגע בין ישראל לבין חיזבאללה ואני בכלל לא בטוח שמה שאני אומר עכשיו הוא נכון, אבל זה עדיין משל טוב. חיזבאללה, לפחות נכון לשעת הקלטת הפודקאסט הזה, עושה רושם שחיזבאללה לא מעוניינת במלחמה עם ישראל. אני לא יודע אם זה נכון אבל ככה זה נראה שחיזבאללה לא רוצה מלחמה מלאה אול אין (all in) עם ישראל
אפרת: לפחות בפשט של הדברים
מיכה: ולפחות הפשט, נכון לשעת הקלטת הפרק הזה… יום אחד ישמעו את הפרק הזה וזה ישמע כמו משפטים מצחיקים (צוחק), אבל נכון לשעת הפרק הזה…
אפרת: נקווה שלא
מיכה: ישראל לא רוצה מלחמה עם חיזבאללה, לפחות בפשט. עכשיו אם שני ההיגדים האלה נכונים- שנכון לשעת הקלטת השורות האלה חיזבאללה לא רוצה מלחמה עם ישראל, ישראל לא רוצה מלחמה על מלא עם חיזבאללה- אז שתי הצדדים לא רוצים מלחמה.
אפרת: אז מה הבעיה?
מיכה: האם זה מבטיח שלא תהיה מלחמה?
אפרת: לא.
מיכה: ממש לא! כולנו יודעים שעל אף ששתי הצדדים לכאורה לא רוצים מלחמה, זה עדיין לא מבטיח שלא תהיה מלחמה. בקלות יכולה לפרוץ מלחמה בין שתי צדדים שלא רוצים אותה.
אפרת: אני חושבת שבפרק 71 אתה הגדרת את זה כ-אנחנו מרחק מיסקלקולציה אחת ממלחמה כוללת עם החיזבאללה וזה לא השתנה.
מיכה: זה לא השתנה. כן אלו תהליכים של אסקלציה נכון? אנחנו מכים בהם חזק, הם ככה רוצים להשוות ולהעלות, מכים בנו יותר חזק וכך אנחנו במעין החרפה כמעט דטרמניסטית שמוליכה מלחימה למלחמה. והמנוע של תהליך ההחרפה הזה זה מיסקלקולציה. נכון ישראל משגרת מכה לחיזבאללה שישראל מפרשת שהחיזבאללה יפרש כמכה שנמצאת מתחת לסף המלחמה- מה יקרה אם חיזבאללה יפרשו את זה כמעל הסף המלחמה? או לחלופין חיזבאללה מכה את ישראל מכה שהם מפרשים שאנחנו נפרש כמצויה מתחת לסף המלחמה- מה יקרה אם הם יעשו טעות ויפגעו באיזשהו יעד אסטרטגי או באזרחים יותר מדי? או סתם אנחנו פשוט נפרש…
אפרת: הם קראו אותנו לא נכון
מיכה: אנחנו מרחק מיסקלקולציה אחד ממלחמה עם חיזבאללה. עכשיו להבדיל אלף אלפי הבדלות, המחנות והשבטים הפוליטיים בישראל לא רוצים בינם מלחמה בכלל! אבל העובדה שהם לא רוצים מלחמה לא אומר שלא תפרוץ מלחמה. אנחנו מרחק מיסקלקולציה אחד או שתיים מפרוץ מלחמת האחים בתוכנו.
אפרת: ציוץ אחד שיצא בלי להבין את המשמעות שלו…
מיכה: שצד השני מאוד נפגע ממנו ואז הוא משווה ומעלה. עושה משהו או אומר משהו שגורר תגובה מהצד השני שהוא לא ציפה לה כי הוא לא מבין את הרגישויות הפנימיות שיש בשבט השני וככה יכולים להגיע למצב של מיסקלקולציות שיוצרים החרפה ואסקלציה של המצב ופתאום כעבור כמה שבועות אנחנו…
אפרת: בלי שהרגשנו ובלי שרצינו
מיכה: כל השדים, והם שדים של שנאה, כל שדי השנאה הרדומים שהשארנו מאחורינו בשמחת תורה, פורצים לחיים שלנו וקורעים מחדש את החברה הישראלית מבפנים. כל זה יכול לקרות, אנחנו מרחק מיסקלקולציה אחד ובפרק הקודם תיארנו צמתים שונים, רגעים שונים חמישה כאלה מיפינו ובטח יש עוד (צוחק), רק מיפינו חמישה שיאפשר לכל השדים האלה לפרוץ. אנחנו מרחק מיסקלקולציה אחד, זאת אומרת אפרת לשאלתך- העובדה ששתי הצדים לא רוצים מלחמה, זה לא ערובה לכך שלא תפרוץ מחדש מלחמת האחים כשאנחנו באמצע מלחמה עם האויבים.
אפרת: אני אגיד לך למה זה כל כך מורכב בגלל שאני חושבת שהמחלוקות שדיברנו עליהם בפרק הקודם, הם מחלוקות משמעותיות. זאת אומרת…
מיכה: על השבויים, על העתיד של עזה, על הדמות של נתניהו ועל המנהיגות שלו, אלו מחלוקות מאוד מאוד משמעותיות!
אפרת: ואני חושבת שהאופן שבו החברה הישראלית מתמודדת איתם עד ל… איך אמרת, לשעת הקלטת המילים האלה, היא בדרך באמת נאצלת ומעוררת השראה אבל…
מיכה: לא לדבר… זה התגובה שלנו, לא להתווכח…
אפרת: אבל, לא אחת שיכולה להחזיק לאורך זמן. והפתרון הזה של לא לדבר, לא עכשיו זה לא הזמן. נכון שבחודש הראשון זה לא הזמן, אבל אני לא בטוחה שהחברה הישראלית תחזיק עד שש אחרי המלחמה וגם אם כן הזעם שהצטבר, העוצמות זה פשוט יתפוצץ
מיכה: נכון, אבל את מבינה למה… אני מבין את האינסטינקט של למה כל הזמן אומרים זה לא הזמן להתווכח. האינסטינקט הוא כי אנשים מבינים שאם נתווכח זה לא יהיה רק ויכוח.
אפרת: נכון
מיכה: מהר מאוד הוויכוח יעורר את כל השדים…
אפרת: יחזור להיות מה שהוא היה…
מיכה: הוויכוח יהפוך למריבה, מריבה תהפוך למחמת אחרים קרה. אנחנו נאבד שליטה על הוויכוח.
אפרת: אז איך אנחנו שוברים את הדינמיקה הזאת?
מיכה: איך מנהלים ויכוח בלי לאבד שליטה על הוויכוח? ולכן השאלה שאנחנו צריכים לשאול זה לא האם להתווכח? נראה לי שאנחנו צריכים להתווכח. היא לא האם להתווכח אלא איך להתווכח. וכאן אנחנו צריכים להיעזר בכמה המשגות של מדעני מדינה שמבחינים בין שני סוגים של קיטוב פוליטי. יש קיטוב אידיאולוגי שזה נובע מפערים ערכיים אידיאולוגיים בין הצדדים. יש קיטוב אידיאולוגי שמתבטא במחלוקת פרקטית על מדיניות, על מה עושים עכשיו. המלחמה הזו מזמנת כמה כאלה- הוויכוח על השבויים ונהנעדרים, הוויכוח על מה עושים עם עזה ועוד וויכוחים.
אפרת: דיברנו עליהם
מיכה: כן.
אפרת: ועוד יהיו כאלה שלא דיברנו עליהם ושיצוצו כי אנחנו עוד לא יודעים שהם שם.
מיכה: נכון. אבל, יש עוד סוג של קיטוב וזה קיטוב אמוציונלי, קיטוב רגשי. וזה משהו אחר. זה לא שהימין חולק על השמאל אלא זה הימין שונא את השמאל. עכשיו… מאז פרוץ המהפכה הדיגיטלית כמעט בלתי אפשרי להפריד בין קיטוב אידיאולוגי לקיטוב אמוציונלי.
אפרת: יש התלכדות הזירות
מיכה: (צוחק) התלכדות הזירות! בדיוק. כאילו איתגרנו את זה באחד מהפרקים שעשינו, כל העונה מקוטבים הייתה על זה- שזה דינמיקות כאלה. ברגע שיש מחלוקת אידיאולוגית בין שתי הצדדים, מתחילים דינמיקות שבו כל צד מייחס לצד השני כוונות רעות. יותר מזה, כל צד מתחיל להאמין שכל הצד השני מחזיק בעמדות של הגרסא הכי קיצונית של הצד השני. ואלו, מכיוון שאני מתעב את הגרסא הכי קיצונית של הצד השני, אני באופן טבעי מתחיל לתעב את כל הצד השני.
אפרת: דיברנו על הנטיות האלה בתחילת עונה שלוש
מיכה: נכון. עכשיו, בארצות הברית למשל לפני כמה עשרות שנים, אני מזכיר משהו שכבר דיברנו עליו, זה הדגמה טובה של מה זה כיתוב רגשי. שאלו רפובליקנים, האם יפריע לך אם הבן או הבת שלך או שלך יתחתנו עם מישהו מהצד השני? אחוזים בודדים אמרו שזה יפריע להם שהבת שלהם או הבן שלהם יתחתנו עם מישהו מהצד השני, זה היה לפני עשרות שנים. עשו את זה עוד פעם לאחרונה והממצאים הם שלמעלה מ-50% מהרפובליקנים ולמעלה מ-50% מהדמוקרטים אמרו שהם לא רוצים שהבן או הבת שלהם יתחתנו עם הצד השני. זה קיטוב רגשי. זה לא שאני לא מסכים איתם, אלא אני לא סובל אותם, אני מתעב אותם, אני מייחס להם כוונות רעות, אני מייחס להם דעות הרבה יותר קיצוניות משיש להם, אני מתחיל להאמין שהם אנשים מסוג אחר לגמרי…
אפרת: הם לא פטריוטיים, הם רוצים להחריב את המדינה
מיכה: נכון.
אפרת: הם נגדנו
מיכה: והתופעה הזאת שבכל כך הרבה קלות כיתוב אידיאולוגי הופך לכיתוב רגשי, שאי הסכמה הופכת לשנאה, זה תהליכים שעוברים על כמעט כל החברות בעולם מאז פרוץ המהפכה הדיגיטלית לחיים שלנו. ועל זה דיברנו לא מעט. את יודעת מה האתגר של החברה הישראלית? איך אפשר לנהל ויכוח שבו יש קיטוב אידיאולוגי ואין בו קיטוב רגשי.
אפרת: זאת אומרת בעצם איך לפצל בין הקיטוב האידיאולוגי שהוא לגיטימי לבין הקיטוב האמוציונלי שהוא הרסני
מיכה: אז את יודעת מה? מה שאמרת עכשיו? ככה צריך לנסח את השאלה. פתחנו את הפרק הזה בניסוח- שהאתגר הגדול שלנו זה איך המלחמה הזאת בחמאס ובתמנון האיראני, איך זה שריקת הסיום של מלחמת האחים ולא הפסקת האש שלה. נראה לי שעכשיו שידרגת את השאלה. בעצם זאת השאלה- האם אנחנו נוכל, השאלה הזאת תלויה בשאלה אחרת, האם נוכל לנהל ויכוחים פוליטיים שבה יש קיטוב אידיאולוגי ואין בהם קיטוב רגשי? והנה האתגר- איך מנהלים ויכוח שבו יש פערים אידיאולוגיים ללא פערים אמוציונליים? אי הסכמה ללא שנאה.
אפרת: והשאלה הזאת היא נשארת פתוחה ואני חושבת שהיא מעין הזמנה לכל מי ששומע אותה לנסות לחשוב איך כל אחד ואחת מאיתנו יכולים בזירות שלהם לתרום לפיצול הזה, אבל אנחנו רוצים להציע אופציה…
מיכה: אנחנו רוצים להציע אופציה אחת… ששמעתי מחגי אלקיים שלם ש…
אפרת: שבוא נפרגן לו, יש לו את הפודקאסט "הספינר". פודקאסט מעניין, חשוב.
מיכה: והוא מציע להפריד בין… ואני מסכים ואת ההצעה שלו אני רוצה להציע כאן- מפרידים בין קיטוב אידיאולוגי לקיטוב רגשי באופן מודע, יזום
אפרת: ומוצהר
מיכה: ומוצהר. אני אדגים, זה נראה ככה: מישהו רוצה להעביר ביקורת לגיטימית על ביבי נתניהו ראש הממשלה, סבבה תעביר ביקורת, לא משתיקים אותך, חשוב שתעביר ביקורת. זה חשוב, הדיון הזה צריך להיות קיים- השאלה היא איך מעבירים ביקורת? ומה שלפעמים לא מבינים שכשמעבירים ביקורת על ראש הממשלה, אז המצביעים של ביבי מרגישים שהביקורת הזאת מופנית ישירות אליהם. מרגישים שמעליבים אותם ושמתנשאים עליהם. הנה כך אפשר להעביר ביקורת על ביבי- קודם כל לפנות המצביעים שלו להגיד; ליכודניקים, מצביעי ביבי, אתם האחים שלי' אני יודע שאתם מוכנים למות בשבילי אני גם מוכן למות בשבילכם' אתם האחים שלי, אבל ביבי…
אפרת: וכולי…
מיכה: (צוחק) וכולי… נגוע בשיקולים אישיים ואינוכיים פוליטיים באמצע מלחמה…
אפרת: כן, כל מה שיש להגיד
מיכה: וכולי… סבבה לגיטימי. מישהו רוצה להעביר ביקורת על רעיונות של השמאל, של המרכז שמאל, של המרכז מרכז, כמו נסיגות משטחים, כמו שתי מדינות? סבבה, תעבירו את הביקורת על כל האידאות האלה, כל הרעיונות האלה. אבל תזכרו שאתם מעבירים ביקורת על הרעיונות האלה, אנשים שתומכים ברעיונות האלה ומאמינים ברעיונות האלה, עלולים לשמוע את זה לא נכון כמכוון אליהם אישית. אז אני מציע (צוחק), לפני שאתם מעבירים ביקורת על רעיונות, תגידו…
אפרת: באופן מוצהר
מיכה: באופן מוצהר. אנשי מרכז, אנשי מרכז שמאל…
אפרת: אתם האחים שלי
מיכה: אתם פטריוטים
אפרת: אתם פטריוטים. אנחנו לא חושדים בכוונות שלכם. נלחמנו כתף אל כתף אחד עם השני.
מיכה: אני יודע שאתם מוכנים למות בשבילי, אני מוכן למות בשבילכם.
אפרת: הרעיונות שלכם מסוכנים.
מיכה: זאת אומרת אם אנחנו יכולים להתחיל לרכוש נורמות התנהגות דיגיטליות חדשות, לא רק בטוויטר לא רק בפייסבוק, אלא גם בוואטסאפ.
אפרת: והאמתי? גם בפנים אל פנים
מיכה: גם פנים אל פנים
אפרת: בגלל שהמציאות הדיגיטלית גלשה אל החיים האמיתיים וגם כשאנחנו כבר יושבים מול בן אדם, אנחנו שוכחים לעשות את הצהרת הכוונות הזאת. עכשיו אני אגיד לך משהו, לפעמים אומרים בעולם הפסיכולוגיה והזה פייק אית תיל יו מייק אית (fake it till you make it), אבל אני חושבת שזה לא בקטגוריה של פייק אית תיל יו מייק אית, כי אני חושבת שזה אמיתי וכולם יודעים שזה אמיתי. ככה החודש האחרון שינה אותנו. אני חושבת שההצהרה הזאת, לא משנה מי מצהיר אותה כלפי הצד השני, יש מאחוריה אמת וכולנו יודעים את האמת הזאת. בדי דיי (d day), בשעת השין, ביום הדין, כולם יצאו לשם, כולם יצאו לשם וכולם היו שם איפה שצריך אותם. לא משנה איפה זה השם הזה. ואנשים הקריבו את החיים שלהם והיו מוכנים להקריב את החיים שלהם ללא הבדלי צבע גזע דת ומין…
מיכה: אידואולוגיה…
אפרת: לא אפילו רק המילים האלה. כל אחת מהם היא רלוונטית לדיון הזה. אז זה לא פייק אית תיל יו מייק אית. זה רק להיזכר במה שאנחנו יודעים, במה שהתגלה לנו בחודש הזה.
מיכה: אז זאת אומרת, זה אם אנחנו יכולים לקבל השראה מעצמנו, להפוך את הגרסא שלנו בחודש האחרון למודל החיקוי עבור השבועות והחודשים הבאים, זה יבוא לידי ביטוי ההצהרה הזאת.
אפרת: בדיוק
מיכה: להעביר ביקורת על ביבי, אבל לפני כן לפרגן למצביעים של ביבי. להעביר ביקורת על רעיונות של שמאל ומרכז שמאל ולפני כן להסביר אני לא חושד לרגע אחד בפטריוטיות של אנשי השמאל כן? היכולת שלנו להתנהג ככה נובע מההשראה שאנחנו נקבל, לא מאנשים שהם חיצוניים לנו אלא מעצמנו, מאיך שהתנהגנו בחודש הראשון.
אפרת: וזה לא מאיזשהו ווישפול טינקינג (wishful thinking). זה לא כאילו לעשות איזשהו מעשה שבו אני רוצה להאמין ש… אנחנו רק צריכים להיזכר במה שאנחנו יודעים. אתה יודע הדבר הזה מזכיר לי שיש בקבלת האר"י עניין שבן אדם לפני שהוא מתפלל בבוקר, זאת אומרת לאו דווקא לפני התפילה אלא ממש בפתח היום שלו, יצהיר 'הרי אני מקבל על עצמי מצוות עשה של ואהבת לרעך כמוך'. זאת אומרת זה סוג של הצהרת כוונות כזאת, לפני שאני פותחת את היום שלי ככה אני מצהירה- אלה הולכות להיות הכוונות שלי במשך היום. אני ממש זוכרת בתור ילדה, בבית ספר שלמדתי בו בארצות הברית, היה לנו מנהל חבדניק וככה התחלנו בתור ילדים לפני התפילה, כולם היו אומרים 'הרי אני מקבל על עצמי מצוות עשה של ואהבת לרעך כמוך'. וזה כזה. זה בעצם זה. זה כאילו לפני כל פוסט שאנחנו כותבים, כל ראיון שמי מאיתנו שמתראיין בו, כל שיחה עם מישהו שאנחנו לא מסכימים איתו…
מיכה: לבוא עם כוונה
אפרת: ממש להגיד בלב או לא בלב, 'הרי אני מקבל על עצמי מצוות עשה של ואהבת לרעך כמוך'.
מיכה: אפרת ההצעה הזאת היא… זה הצעה על איך להתווכח ככה שיהיה קיטוב אידיאולוגי בלי קיטוב רגשי. ברור שיש עוד הצעות. אנחנו רוצים לפתוח את השאלה הזאת, לפתוח את השאלה הזאת, לחשוב על זה. האתגר שלנו הוא איך יוצרים קיטוב אידיאולוגי בלי קיטוב רגשי כדי שהמלחמה הזאת בחמאס ובתמנון האיראני תהיה שריקת הסיום של מלחמת האחים, ולא חלילה הפסקת האש שלה.
(מוזיקה, שיר של אביתר בנאי ורביד פלוטניק "הרני")
אביתר: הרני מקבל על עצמי לאהוב לאהוב. עם כל השנאה שבתוכי לאהוב לאהוב. לא כל העולם אשם בבעיות שלי. בהפסדים ובספקות שלי. ואיפה כל המעשים והמידות שלי? הרני מקבל על עצמי. או או או או.
רביד: היום אני לוקח אחריות על כל השטויות שעשיתי, בכל מי שפגעתי. מבקש סליחה. על החומות ההיסוסים המגננה. על שליליות והקטנה. על קינה ועל דינה. מקבל על עצמי להבין שאני פזיז ועצבני. ולקבל את ההשלכות של הטעויות שלי. על כל הכעסים בלב על כל הסובבים אותי. מצפיה הזאת שינהגו או יחשבו כמוני. או או או או…
(השיר ברקע)
אפרת: אני אפרת שפירא רוזנברג וזה היה עוד פרק במפלגת המחשבות. את ההמלצה שהעלינו כאן כדאי גם לנסות ליישם בקבוצת הפייסבוק שלנו, שלצערנו גם בה כבר קשה לאחרונה להפריד בין קיטוב אידיאולוגי לקיטוב רגשי.
תודה רבה לניר לייסט ולאור שמיר העורכים. לאייל לביט ולשחר מונטלק על ההפקה ולניבה גולדברג ולמתן חיים מצוות הדיגיטל. אתם מוזמנות ומוזמנים לאתר בית אביחי שם תוכלו למצוא עוד פרקים של מפלגת המחשבות ותכנים רבים נוספים של בית אביחי.
(השיר ממשיך)
אביתר: הרני מקבל על עצמי לאהוב אהבה שאינה תלויה בדבר. לחיות בשלום עם מי שאני וסוף סוף להניח לעבר.
רביד: מקבל על עצמי להניח לזו שאהבתי. לחיות את החיים שלה בשקט. ולאחל לה רק טוב.
שניהם: גם לה מגיע לאהוב. גם לה מגיע לאהוב. או או או או…
לעוד פרקים של הפודקאסט לחצו על שם הפודקאסט למטה
Comments