מפלגת המחשבות - פרק 144 – מהפכת הבינה: תרבות מפצה

החדשות הרעות: ייתכן שהתלות שלנו בבינה מלאכותית כל כך תעמיק עד שהיכולת שלנו לקבל החלטות תתנוון לחלוטין. אבל יש גם חדשות טובות: האנושות כבר ניצבה בעבר בפני טכנולוגיה שניוונה כישורים אנושיים חשובים, ויצרה תרבות שפיצתה על האובדן. איזו תרבות עלינו לבנות כדי להתמודד עם מה שיילקח מאיתנו במהפכת הבינה?

---

‏תאריך עליית הפרק לאוויר: 16/12/2025.

‏[מוזיקת רקע]

‏קריין: אתם מאזינים להסכת של "בית אבי חי".

‏[רצף הקלטות]

‏חיים יבין: "כן, כנראה מהפך…"

Donald Trump: “Everyone is talking about artificial intelligence. Not artificial, it’s genius.”

Sundar Pichai: “It’s more profound than fire or electricity or…”

Sam Altman: “AI will be the most powerful technology humanity has yet invented.”

Naftali Bennett: “New dimensions will emerge.”

Jensen Huang: “The greatest technology equalizer of all time.”

Yuval Noah Harari: “It is not a tool, it is an agent.”

Elon Musk: “Mark my words, AI is far more dangerous than nukes.”

‏[מוזיקת רקע]

‏אפרת: שלום, אני אפרת שפירא רוזנברג ואתן מאזינות ומאזינים ל"מפלגת המחשבות", ההסכת שבו מיכה גודמן ואני מדברים על הרעיונות שמאחורי הפוליטיקה. ובעונה הזאת, על הרעיונות שמאחורי המהפכה הגדולה שבדרך, מהפכת הבינה.

‏בפרקים האחרונים עסקנו באפשרות שהבינה המלאכותית לא תשמיד את העולם או תשתלט עליו, אלא רק תבוא להיטיב איתנו ולשרת אותנו. הבעיה היא שדווקא התרחיש האופטימי הזה, עשוי להוביל להתנוונות של כל מה שהופך אותנו לבני אדם. היכולות האינטלקטואליות שלנו יצנחו והיכולות הרגשיות והחברתיות שלנו יישחקו. לבינה המלאכותית אולי יהיו יכולות על אנושיות, אבל אלה שלנו יהפכו לתת אנושיות. אלה החדשות הרעות, אבל יש גם חדשות טובות. זאת לא הפעם הראשונה בהיסטוריה שהאנושות צריכה להגן על עצמה מפני הטכנולוגיה שהיא עצמה מפתחת. כבר עשינו את זה די בהצלחה בעבר. האם נצליח לעשות את זה גם הפעם?

‏[מוזיקה נחלשת ונפסקת]

‏שלום מיכה.

‏ד"ר גודמן: שלום אפרת.

‏אפרת: אני חושבת, הגדרה מסוימת של טכנולוגיה יכולה להיות - כלי להגשמת אה… הרצונות שלנו…

‏ד"ר גודמן: מהממ.

‏אפרת: נכון? נניח אני יושבת פה ואני רוצה להגיע הביתה…

‏ד"ר גודמן: כן.

‏אפרת: אז אני נכנסת לאוטו ונוסעת הביתה.

‏ד"ר גודמן: ואז הרצון שלך להגיע הביתה מקבל את המימוש שלו בזכות ה… רכב הפרטי שלך.

‏אפרת: נכון. או אני רוצה לאפות חלות לשבת…

‏ד"ר גודמן: כן.

‏אפרת: אז אני…

‏ד"ר גודמן: זה הרצון שלך?

‏אפרת: כן, זה הרצון שלי. ואז אני שמה את כל המצרכים בתוך ה… קערה של המיקסר ומפעילה אותו והוא לש את הבצק.

‏ד"ר גודמן: והמיקסר מגשים את הרצון שלך.

‏אפרת: נכון.

‏ד"ר גודמן: כן. טכנולוגיה זה כלים שבאמצעותם אנחנו מרגישים אם את ההחלטות שלנו, מה שהופך את ה-AI לטכנולוגיה מאוד מוזרה, כי יש לנו כאן טכנולוגיה לראשונה שהיא יכולה להגשים את ההחלטות שלנו, אבל לפעמים היא מקבלת את ההחלטות שלנו. טכנולוגיה שלא מגשימה החלטות, [צוחק] אלא מקבלת החלטות זה טכנולוגיה מאוד מאוד משונה. אגב, אני לא יודע אם המילה טכנולוגיה זה המילה הנכונה, אבל זה כל מה שיש לנו.

‏אפרת: כן. זה כנראה לא המילה הנכונה.

‏ד"ר גודמן: זה לא המילה הנכונה. זה קטגוריה נפרדת. אז Parmy Olson, הזכרנו אותה כבר.

‏אפרת: הזכרנו אותה.

‏ד"ר גודמן: היא מתארת אדם שעשה עם עצמו ניסוי, במשך… אני לא זוכר אם זה שנה או חצי שנה, הוא נתן ל-AI לקבל עבורו את כל ההחלטות.

‏אפרת: וואו.

‏ד"ר גודמן: הולך לספר, "איזה תספורת לספר אותך היום?" -"לא יודע, נשאל את הצ'אט", והצ'אט אומר לו, נותן לו תמונה, "הנה זה התספורת". הולך לחנות בגדים, זהו כבר אין לו טעם אישי ופרטי. מה שה-AI אומר לו, זה המכנסיים, זה החולצה. מסתכל על המצב הפיננסי שלו, הוא לא מאוזן כלכלית. ה-AI אומר, מקבל כמה החלטות, הנה ככה אתה תאזן את המצב הפיננסי שלך ותסיים טוב את החודש. וככה - כל החלטה AI לוקח, מקבל עבורו. מה הוא אוכל? סבבה. כעבור חצי שנה פוגשים את הבן אדם הזה ומגלים - המצב שלו השתפר פלאים.

‏אפרת: [מהמהמת], בכל קנה מידה.

‏ד"ר גודמן: הוא יותר יפה, התספורת שלו יותר מתאימה לו, הבגדים שלו יותר תואמים איתו, המשכורת שלו מאוזנת והוא מסיים את החודש. הכול יותר טוב.

‏אפרת: המצב שלו השתפר.

‏ד"ר גודמן: כי אשכרה הדבר הזה מקבל החלטות אינטליגנטיות. כשהוא מקבל את זה עבורנו המצב שלנו יהיה… אנחנו יותר טובים. אוקיי, מה הקאץ'? הכול נהיה יותר טוב, מה הקאץ'? אז היא אומרת: "הכול יותר טוב חוץ בדבר אחד. הוא חווה קריסה בביטחון העצמי שלו. הוא כבר לא סומך על היכולת שלו לקבל החלטות. הוא לא סומך על הרצונות האותנטיים שלו".

‏אפרת: דיברנו על זה קצת באחד הפרקים הקודמים.

‏ד"ר גודמן: בפרק הראשון דיברנו על סוף האינדיבידואליזם. האינדיבידואליזם מבוסס על האמונה - אם העולם הדתי אמר צריך לציית לאלוהים, והאינדיבידואליזם - תציית לקול הפנימי אשר בתוכך, וכל העולם המודרני זה אנשים מחפשים את הקול האותנטי הפנימי שלהם. ה-AI…

‏אפרת: משבש.

‏ד"ר גודמן: משנה את זה, וכנראה שככל שה-AI יותר חכם, אנשים יפקיעו את ההחלטות שלהם בידיים של ה-AI והתוצאה תהיה ניוון ביכולת שלנו לקבל החלטות וקריסת ה… ביטחון העצמי שלנו, ביכולת שלנו לקבל החלטות עבור עצמנו.

‏אפרת: כן. זאת אומרת, אנחנו דיברנו על זה באמת בפרקים הקודמים, בדברים נקודתיים, במה שנקרא אולי narrow AI. זאת אומרת, ביכולת לנווט, ביכולת לזה, כאילו…

‏ד"ר גודמן: תראי, לקבל החלטות זה יכולת. יש אנשים ש… אגב, בלי קשר לקבל החלטות…

‏אפרת: אני מאוד טובה בקבלת החלטות. הייתי אומרת אפילו אימפולסיבית מדיי בקבלת החלטות. [צוחקת]

‏ד"ר גודמן: יש אנשים שטובים, יש אנשים שאומרים שמנהיגים צריכים אנשים שטובים בלקבל החלטות, יכולים להמר, לקבל החלטות, לחתוך, וזה וזה… היכולת הזאת של לקבל החלטות הולכת להתנוון בצורה דרמטית. אנחנו כבר רואים את זה. כל דבר שאנחנו רואים, אגב, זה עצה למאזינים שלנו - כל דבר שאנחנו רואים מתחיל לקרות עכשיו, תכפילו את זה פי 10 פי 20, זה ככה נראה העתיד.

‏אפרת: כן, לא, אבל אני אומרת שזה, היכולת לקבל החלטות זה משהו שהוא ג'נרל. זה כמו מה שדיברנו על narrow intelligence ו-AGI, general intelligence. זאת אומרת…

‏ד"ר גודמן: נכון.

‏אפרת: זה לא היכולת שלנו לנווט או היכולת שלנו לעשות משהו ספציפי בתחום ספציפי. זה בכלל, היכולת לקבל החלטות, בכל תחום בחיינו, להיות ישות שיודעת לקבל החלטות. הדבר הזה…

‏ד"ר גודמן: הדבר הזה.

‏אפרת: הולך להתנוון.

‏ד"ר גודמן: נכון. שזה כישרון כללי. בכל תחום ספציפי אנחנו צריכים את היכולת הזאת.

‏אפרת: בדיוק.

‏ד"ר גודמן: היכולת הזאת מתנוונת, ואנחנו אומרים את זה כהמשך לשתי הפרקים האחרונים, שאם נסכם אותם על רגל אחת - אנחנו עומדים כאן על ניוון רב מימדי, והזכרנו עד עכשיו ארבעה מימדים מרכזיים. דיברנו על… אוקיי, ברגע שהוא מנסח את המחשבות שלי אז היכולת שלי לנסח את המחשבות שלי נופלת והביטחון העצמי נופל; ברגע שהוא נושא בנטל של היכולת שלי לחשוב את המחשבות שלי אז היכולת שלי לחשוב את המחשבות שלי בעצמי, האינטליגנציה שלי נופלת ו… יחד איתה הביטחון העצמי שלי ביכולת שלי לחשוב, לנמק, לחשוב על מטאפורות, לעשות השוואות, ל… ל…

‏אפרת: בכלל, הביטחון העצמי שלי ב-עד כמה אני חכמה…

‏ד"ר גודמן: כן. זה הולך ליפול.

‏אפרת: ב-עד כמה יש לי משהו לתרום מעצמי, מעצמי, כשיש לצידי את הישות ה… סופר אינטליגנטית הזאת. דיברנו על החוויה המסרסת הזאת של לעבוד לצד מישהו נורא נורא נורא חכם.

‏ד"ר גודמן: נכון, זה המחיר. ואז דיברנו על הנפילה ביכולות הרגשיות והחברתיות שלנו. מהיכולות שלך לקרוא שפת גוף עד היכולות שלך להתגבר על המבוכה וליצור קרבה עם מישהו.

‏אפרת: דחייה, להתגבר על דחייה.

‏ד"ר גודמן: לדבר על חרדת דחייה. God, צריך להתאמן בזה. אם ה-AI נותן סיפוק לכל הצרכים החברתיים שלך, בלי חרדת הדחייה.

‏אפרת: בלי לדחות אותך מ… לעולם.

‏ד"ר גודמן: בלי לפחד, וואו. למה שאני צריך קשר עם כל ה… כל ה… ועכשיו אנחנו מוסיפים לזה, הוא מנוון את היכולת שלנו לקבל החלטות. כמעט הייתי אומר, לרצות רצונות. ושם את ארבעת המימדים האלה ביחד. אני חושב שיוצא לנו בעצם החוויה האנושית שלנו, לא פחות מזה, היא על סף ניוון עמוק, ולשמה זה נוסע, כפי שאת כל הזמן מזכירה לנו, כשאנחנו מדברים על הסנריו החיובי שה-AI לא משתלט עלינו, הוא רק משרת אותנו, במקרה כזה הוא באופן דרמטי מנוון אותנו. [מצחקקים]

‏אפרת: צריך לקחת נשימה, אבל אלה היו החדשות הרעות, אבל יש גם חדשות טובות.

‏ד"ר גודמן: נכון.

‏אפרת: והחדשות הטובות הן שזה לא פעם ראשונה שמגיעה איזושהי טכנולוגיה שמנוונת יכולות שיש לנו.

‏ד"ר גודמן: יכולות חשובות שלנו.

‏אפרת: כן. ו… האנושות בעבר, כשהדברים האלה קרו, ידעה להתמודד עם זה.

‏ד"ר גודמן: נכון. היא ידעה, לאט לאט, איך להתמודד עם טכנולוגיה שמנוונת אותך. וזה לא היה להתנזר מטכנולוגיה.

‏אפרת: כן. בוא נשים את זה כבר על השולחן עכשיו בענק. אנחנו לא באים פה להטיף על התנזרות מטכנולוגיה.

‏ד"ר גודמן: רק קצת.

‏אפרת: אתה אולי כן. לא… בשביל זה אני פה.

‏ד"ר גודמן: כן. [מצחקק]

‏אפרת: בשביל למנוע את ההטפות שלך על התנזרות מטכנולוגיה. כי אפשר ללכת לשם, ואז אתה הופך להיות איזה weirdo שמסתובב בעולם של סמארטפונים עם נוקיה או כזה, אתה מכיר את האנשים שאין להם רישיון נהיגה?

‏ד"ר גודמן: כן.

‏אפרת: יש את האנשים האלה, אולי תמיד יהיו אותם. אבל זה בוודאי לא משהו… אני חושבת, קראתי איפשהו, שמעתי איפשהו - מעולם לא קרה ש… הגיעה טכנולוגיה מסוימת לעולם ו… עצרו אותה והחליטו לא, אנחנו לא משתמשים בה וזהו. אין, אין את הגלגל הזה אי אפשר, אי אפשר.

‏ד"ר גודמן: נכון. אין לזה תקדים. אז אם מהעבר, השיעורים מהעבר זה לא שאנחנו נמנע את ההתנוונות הגדולה בכך שאנחנו…

‏אפרת: נתנזר מהטכנולוגיה.

‏ד"ר גודמן: שפשוט, "אוקיי - אנחנו, זה לא חלק מהחיים שלנו". כן. אבל האנושות כן הצליחה להתמודד עם זה. אז בואי נספר את הסיפור הזה. טכנולוגיות הקודמות שניוונו אותנו, טכנולוגיות שהחליפו את השימוש שלנו בשרירים, השרירים הביולוגיים שלנו. כן? אני חושב שבאחד מהפרקים הקודמים דיברנו על הרכב הפרטי. אוקיי. פעם אנשים היו הולכים הרבה יותר, ועכשיו הם הולכים, אחרי הרכב הפרטי, הולכים הרבה פחות. אז משהו מתנוון, הגוף מתנוון, השרירים מתנוונים…

‏אפרת: הרגליים, כן.

‏ד"ר גודמן: אנשים פתאום עולים במשקל, יש איזשהו ניוון שקורה ברגע שהטכנולוגיה מופיעה. היא מנוונת אותך.

‏אפרת: פעם אנשים, או, בוא נגיד את האמת, נשים, היו הולכות לכבס את הבגדים. היו יורדות לנהר…

‏ד"ר גודמן: כן.

‏אפרת: והיו פלטות כאלה מברזל, שהיה צריך כזה לקחת את הבגדים, וכזה לשפשף אותם על ה… דברים האלה מהברזל. אני לא יודעת איך קוראים להם. או…

‏ד"ר גודמן: לסחוט, כן.

‏אפרת: לסחוט מאוד מאוד…

‏ד"ר גודמן: שעות.

‏אפרת: ואחר כך לסחוב את הבגדים מהנהר לבין הזה. כביסה זאת הייתה עבודה פיזית קשה.

‏ד"ר גודמן: הדברים האלה אימנו את השרירים שלהם. אגב, גברים חקלאים היו פעם הולכים לשדה עם מעדר ועודרים ועובדים קשה כל היום, והשרירים האלה היו מופעלים והם חוזרים הביתה סחוטים וגמורים. כל אורח החיים הזה בשביל, אני מנחש, מרבית המאזינות והמאזינים שלנו כבר לא רלוונטי, כי יש מכונת כביסה.

‏אפרת: מכונת כביסה.

‏ד"ר גודמן: והחקלאים, גם כן לא עודרים בשדה כי יש את ה… טרקטור ואת הקומביין ו… אנשים נוסעים ברכב לעבודה אז הם לא הולכים. כל הדברים האלה ביחד יצר ניוון מסיבי…

‏אפרת: של הגוף.

‏ד"ר גודמן: של הגוף של אנשים. ולאט לאט בני אדם התחילו להבין שהגוף שלהם מתנוון, ושזה לא בריא. ולאט לאט התחילה להתפתח תרבות הספורט. עכשיו, תרבות הספורט זה דבר יחסית חדש. את יודעת, כשאני גדלתי בירושלים, אבא שלי, אמריקאי, היה כזה עושה ג'וגינג. כל החברים הישראלים שלו היו צוחקים עליו [אפרת מגחכת]. כאילו מי רץ? או אתלטים, כי זה העבודה שלהם, או אתה רץ כי מישהו רודף אחריך [צוחקים]. מישהו רודף אחריך, ג'רי? כאילו מישהו?

‏אפרת: לאן אתה…

‏ד"ר גודמן: לאן אתה רץ?

‏אפרת: ממי אתה בורח?

‏ד"ר גודמן: לאן אתה זה? היו צוחקים עליו. היום אתה הולך לחצי מרתון ירושלים, את מי אתה רואה שמה?

‏אפרת: את כולם.

‏ד"ר גודמן: את כולם.

‏אפרת: את כולם. אם אתה לא רץ ברחוב, אתה רץ על הליכון בבית שלך או במכון כושר.

‏ד"ר גודמן: הליכון בבית. ואם אתה לא עושה הליכון, אתה עושה אופניים. ואם אתה לא עושה… יש… כולם, ואתה עושה יוגה ואתה עושה וכול… ובוא נגיד ככה, גם מי מכם שלא עושה כושר, יש הבדל ביניכם לבין הסבים והסבתות שלכם. וההבדל הוא שאתם יודעים שאתם צריכים לעשות.

‏אפרת: כן, יש רגשות אשמה.

‏ד"ר גודמן: יש איזושהי מודעות שאורח חיים בורגני מערבי של מעמד בינוני ומעלה, של צווארון לבן, צריך לעשות ספורט.

‏אפרת: כן. עכשיו, האישה שהייתה חוזרת מהנהר, אחרי שהיא סחבה לשם את כל הכביסה המלוכלכת של המשפחה וסחטה אותה ושפשפה אותה, שם על הברזל הזה, וחזרה… אתה יודע מה היא לא עשתה כשהיא חזרה הביתה?

‏ד"ר גודמן: מה?

‏אפרת: היא לא הלכה למכון כושר להרים משקולות.

‏ד"ר גודמן: נכון [צוחק]. היא לא עשתה את זה.

‏אפרת: בוודאות לא. והיא לא הלכה לקורס ספינינג.

‏ד"ר גודמן: נכון. [צוחק]

‏אפרת: וגם החקלאי שחרש בשדה כל היום…

‏ד"ר גודמן: כן.

‏אפרת: כשהוא חזר בסוף היום הוא לא אמר…

‏ד"ר גודמן: "היי, חסר לי להשלים צעדים".

‏אפרת: כן. "לא עבדתי על הדו-ראשי שלי היום".

‏ד"ר גודמן: כן.

‏אפרת: הוא לא ידע מה זה דו-ראשי.

‏ד"ר גודמן: הוא לא ידע. כי כל האנשים האלה עשו משהו מבלי שהם ידעו שהם עושים את זה. הם לא ידעו שהם מאמנים את השרירים שלהם. לא היה להם מודעות כזאת. לחקלאי כזה: היי, אני משפר… הקרדיו שלי התחזק היום. אף… לא היה חקלאי אחד שחשב ככה. אבל ברגע שכל זה מתחיל להתנוון, אנשים התחילו לעשות ספורט. בואי נגדיר מה זה ספורט. תרבות הספורט היא תרבות מפצה. זו תרבות שתחזיר לנו את מה שהטכנולוגיה לקחה מאיתנו. ז"א, אם הגדרנו טכנולוגיה כעסקה, היא מעניקה לנו והיא לוקחת מאיתנו. היא מעניקה עוצמה ומחלישה יכולות ומיומנויות. מה תרבות הספורט עושה?

‏אפרת: היא מחזירה את היכולות האלה.

‏ד"ר גודמן: היא מאפשרת לנו לצאת מהעסקה עם הטכנולוגיה כשידנו על העליונה.

‏אפרת: יש לי בראש פרסומת מלפני כמה שנים, של איזושהי חברת אה… אחת מהחברות של ברי המים.

‏ד"ר גודמן: כן.

‏אפרת: שזה רק היה בתחילת הדרך. פרסומת כזאת שרואה מישהו שהולך עם בקבוקי אה… עם כזה שתי שישיות של בקבוקים של מים מינרלים כזה, והוא רזה והוא הולך וזה נקרע לו והבקבוקים מתפזרים והוא מגיע מתנשף ומזיע. ואז עומד הפרזנטור של הבר מים, אומר, "אוי, היה לך קשה לסחוב את הבקבוקים?" ואז הוא לוחץ על הכפתור של הבר מים והמים יוצאים והוא שותה מים קרים מסוננים, טעימים, וכזה - "למה אתה צריך לסחוב? למה אתה צריך לסחוב?" אז מה קרה היום? היום יש לך בר מים בבית…

‏ד"ר גודמן: הוא לא סוחב.

‏אפרת: ואתה הולך למכון כושר כדי להרים משקולות.

‏ג"ר גודמן: בדיוק [צוחק]. אני אתקין בר מים כדי לא לסחוב, אבל בגלל זה אני הולך לחדר כושר כדי…

‏אפרת: בדיוק.

‏ד"ר גודמן: לסחוב. כדי להרים משקולות.

‏אפרת: בדיוק. זאת אומרת, בסוף בסוף…

‏ד"ר גודמן: אנשים הבינו את זה.

‏אפרת: לא, הטכנולוגיה הזאת של הבר מים היא, נכון, היא נותנת לנו מים מסוננים קרים או רותחים בלחיצת כפתור, אבל אנחנו חייבים לפצות את עצמנו על זה שאנחנו כבר לא סוחבים משהו מהאוטו.

‏ד"ר גודמן: אז תרבות הספורט זה דוגמה מעלפת לאופן שבו בני האדם כבר התמודדו עם האתגר הזה והם פתרו אותו, ועדיין פותרים איתו ומתמודדים איתו בזה שאנחנו יוצרים תרבות שמפצה, שמחזירה לנו את מה שהטכנולוגיה מנוונת אצלנו.

‏אפרת: עכשיו נשאלת השאלה, איך נראית תרבות שמפצה אותנו על היכולות שמתנוונות לנו…

‏ד"ר גודמן: על ידי ה-AI.

‏אפרת: בעסקה של ה-AI.

‏ד"ר גודמן: עכשיו, זאת עסקה הרבה יותר מורכבת, שהיא לא מנוונת את הגוף שלנו, היא מנוונת את המיינד שלנו. לא את השרירים הפיזיים שלנו, אלא את היכולות המנטליות שלנו.

‏אפרת: ואת שרירי הנפש. ואת שרירי הנפש.

‏ד"ר גודמן: את שרירי הנפש.

‏אפרת: את היכולות ה… הרגשיות שלנו…

‏ד"ר גודמן: נכון.

‏אפרת: והחברתיות שלנו.

‏ד"ר גודמן: אם אתה לא ספגת איזה עלבון או שתיים שלוש במשך החיים שלך, כי אתה כל הזמן עם ה-AI, אז אתה נהיה אדם שברירי שלא יודע…

‏אפרת: אם מעולם אף אחד לא דחה אותך או אותך, אז אתה לא יודע להתמודד עם דחייה.

‏ד"ר גודמן: היה לי לפני כמה שנים, לפני שלוש או ארבע שנים, דורבן בכף רגל. עכשיו, דורבן זה באסה. אתה קם בבוקר בכאב, זה בכף רגל ואתה צולע. ואחד האורטופדים…

‏אפרת: והיית צריך להפסיק לרוץ.

‏ד"ר גודמן: הייתי צריך להפסיק לרוץ. אבל… נכון.

‏אפרת: אפרופו.

‏ד"ר גודמן: נכון, עברתי לאופניים. נכון. זה היה קשה. ו… אורתופד אמר לי, "אתה יודע למה יש לנו את הבעיות האלה? כי השרירים בכף רגל שלנו הולכים ונחלשים כל הזמן. אתה יודע למה? כי אנחנו נועלים נעליים. ואתה כל הזמן הולך עם נעלי ספורט". הוא אמר לי, "וזה רע ללכת עם נעלי ספורט כי זה…"

‏אפרת: זה נוח מידי.

‏ד"ר גודמן: "…כל כך מותאם לכף רגל, ש… שרירי הכף רגל של הקטנים הקטנים האלה הם מתנוונים. ואצלך זה מנוון, וזה חלש, וזה לא יכול לשאת את הגוף שלך, ולכן הכול שם משתבש".

‏אפרת: אולי תפסיק ללכת עם נעלי ספורט כל הזמן, מיכה. אז אה… תעשה טובה, תפסיק ללכת עם נעלי ספורט כל הזמן. [צוחקים]

‏ד"ר גודמן: אז… כי זה כיף [צוחק] אבל וואו. הנעל שמעניקה לנו עוצמה ותנועה, מנוונת את היכולת שלנו לנוע. זה דוגמה כל כך טובה. את יודעת איך נראים השרירים המנטליים שלנו אחרי ה-AI?

‏אפרת: עם דורבנים.

‏ד"ר גודמן: כמו הכף רגל…

‏אפרת: המנוונת.

‏ד"ר גודמן: המנוונת והחלשה שלי.

‏אפרת: יהיה לנו דורבן במיינד ודורבן בנפש.

‏ד"ר גודמן: ובנפש. אנחנו נהיים שבריריים בכל מובן. אוקיי. דרך אגב, העצה שלו הייתה ללכת יחף 10 דקות ביום.

‏אפרת: מעניין.

‏ד"ר גודמן: האמת, יותר מ-10 דקות, אבל אני עושה 10 דקות ביום, ככה הדורבן לא יחזור, לחזק את ה…

‏אפרת: את השרירים הקטנים…

‏ד"ר גודמן: כן.

‏אפרת: שלא מספיק מופעלים ביום יום, כשנוח לנו מידי. זאת מטאפורה מדהימה. כשנוח לך מידי…

‏ד"ר גודמן: נכון.

‏אפרת: אז כל הדברים הנורא נורא עדינים מתנוונים, מתנוונים.

‏ד"ר גודמן: נכון. the course of comfort.

‏אפרת: כן.

‏ד"ר גודמן: comfort זה כזה…

‏אפרת: קללה. קללת הנוחות.

‏ד"ר גודמן: אתה לא יכול להגיד לא לנוחות, אבל אתה קורבן של חיים נוחים. משהו בתוכך מתנוון.

‏אפרת: וזה מתנוון נורא נורא מהר.

‏ד"ר גודמן: עכשיו אנחנו חוזרים לשאלה שלך, איך נראה חדר הכושר של השרירים המנטליים שלנו? איך זה נראה? ובעיניי, אולי זאת אחת השאלות הכי גדולות שאנחנו צריכים לשאול, כשאנחנו על סף דעיכת השרירים המנטליים שלנו.

‏אפרת: אין, אין נושא יותר חשוב מזה.

‏ד"ר גודמן: איך נראית תרבות מפצה לזה?

‏אפרת: כן.

‏ד"ר גודמן: איך נראה המקבילה של תרבות הספורט?

‏אפרת: איך נראה חדר כושר…

‏ד"ר גודמן: נכון.

‏אפרת: ליכולות המנטליות והאמוציונליות שהולכות ומתנוונות לנו?

‏ד"ר גודמן: זאת שאלה שאנחנו לא יודעים מה התשובה לשאלה הזאת. אנחנו לא יודעים איך נראה חדר כושר כזה, ואנחנו לא יודעים מה התשובה לשאלה. זאת הזמנה להתחיל לדבר על זה, להתחיל לגבש תשובות מעניינות ולהתחיל בניסוי וטעייה לפענח את זה. אנחנו לא יודעים מה התשובה לשאלה, ואנחנו כן מרגישים שזאת השאלה. איך נראה חדר כושר כזה?

‏אפרת: כן. אתה יודע, אתה נכנס היום לחדר כושר, אז יש לך, בפינה אחת יש לך הליכון שרצים עליו, ובפינה אחרת יש לך משקולות, ויש לך את הקטע של הבוקסינג, ויש לך ספינינג ויש לך חוג אירובי, ויש לך…

‏ד"ר גודמן: כן. אז איך נראה חדר כושר שבו במקום אחד אתה לומד איך להתגבר על מבוכה חברתית [מצחקק], במקום אחר אתה יושב וקורא ספר וחושב עליו, במקום אחר אתה מנהל שיחה, במקום אחר אתה קו…

‏אפרת: מנסח.

‏ד"ר גודמן: מנס… או שאולי כל זה זה נשמע קצת…

‏אפרת: מלאכותי ולא מתאים.

‏ד"ר גודמן: לא. אז אז בוא נשאל שאלה קצת אחרת. קשה לנו כרגע לדמיין את החדר, אגב, אולי, אם אני בבוק קלאב, במועדון קריאת ספר, שעכשיו יש אנשים שעושים את זה, אבל הם עושים את זה כי הם מתעניינים בספרים ו… מה קורה כשאני קורא ספר? ז"א אני מאמן שרירים מנטליים מסוימים.

‏אפרת: ואני אני נפגשת עם אנשים, ואז אני מאמנת עוד שרירים, חברתיים גם.

‏ד"ר גודמן: נכון.

‏אפרת: זה כאילו כמה ציפורים במכה אחת, זה אחלה רעיון.

‏ד"ר גודמן: אולי זה, אולי זה מרכיב בחדר כושר הזה. אבל אולי השאלה היא צריכה יותר רחבה וזה איך נראה אורח חיים של אדם שעושה כושר? אדם שעושה כושר גופני, אתה אומר הוא אה… רץ שלוש פעמים בשבוע, הולך עוד פעמיים בשבוע, עושה…

‏אפרת: שוחה אולי.

‏ד"ר גודמן: שוחה, עושה אמבט קצת קרח. יש לו איזשהו אורח חיים שמשמר את הבריאות הגופנית שלו בעולם שבו האורח החיים הרגיל שלנו לא עושה את זה. אז בוא, איך נראה אורח החיים שמשמר את הבריאות המנטלית שלנו, האינטלקטואלית שלנו?

‏אפרת: כן. זה לא חייב להיות חדר כושר פיזי. זה יכול להיות חדר כושר אממ בזמן. אתה יודע, זה יכול להיות איזה חור בזמן שבו אנחנו כזה יושבים בסלון וקוראים ספר או אה… זאת אומרת, איך זה נראה? בעצם השאלה, אם אני אחזור רגע למטפורת הדורבן שלך, ולטיפ שנתן לך האורטופד, איך נראה או איך מרגיש ללכת יחף?

‏ד"ר גודמן: כן.

‏אפרת: כן? זאת… איך, איך הולכים יחפים? אה… חצי שעה. הוא אמר לך חצי שעה ביום, יותר, פחות? לא משנה…

‏ד"ר גודמן: איך נראה?

‏אפרת: זאת המקבילה ללכת יחפים.

‏ד"ר גודמן: נכון. ללכת יחף זה לקרוא ספר ולא לתת ל-AI לאמל"ק את הספר.

‏אפרת: ללכת יחפים מ-AI.

‏ד"ר גודמן: ללכת יחף זה לכתוב אימייל שלם, על אף שהוא יכול לכתוב את האימייל.

‏אפרת: כן. וזה מה שיחזיר לחיים את השרירים הקטנים.

‏ד"ר גודמן: ללכת יחף זה ליצור קשר עם מישהו ולה… ולהתגבר על מבוכה, על אף שיש לי companion AI שנותן לי קשר בלי חרדת ה… חרדת הדחייה.

‏אפרת: ולמרות ש… שוב אני חוזרת למטפורה הזאת כי היא מדהימה, למרות שזה פחות נוח.

‏ד"ר גודמן: נכון.

‏אפרת: הרי מה זה? מה אמר לך האורטופד עם ה-ללכת יחף? "תלך יחף למרות שזה פחות נוח. כי הנעליים יותר נוחות, אבל ככה אתה מפעיל את השרירים ששכחת שיש לך". ופה אנחנו צריכים לה… נצטרך לעשות דברים שפחות נוחים לנו, למרות שאנחנו יכולים להשיג תוצאות יותר טובות.

‏ד"ר גודמן: להרים משקולות זה לא דבר נעים לנו.

‏אפרת: כן.

‏ד"ר גודמן: אנחנו מחפשים את הכאב הזה כדי לשמור על הבריאות שלנו. לרוץ זה דבר שהוא כואב, כן? אתה, אתה עושה את זה על אף שזה לא נוח כדי לשמ… עכשיו דרך אגב, בואי לא נש… אז אולי לא צריך לשאול איך נראה חדר הכושר? זה שאלה מעניינת, ואיך נראה אורח חיים שמשמר את היכולות ש… אורח חיים בריא מנטלית? אלא איך נראה נניח מדריך כושר מנטלי? את הולכת למקצוע חדש. [אפרת מהמהמת] איך נראה הקורס בווי… נכון, יש קורס בווינגייט שמלמד אנשים איך להיות…

‏אפרת: מדריכי כושר.

‏ד"ר גודמן: מדריכי כושר גופני. והם לומדים שם על סרגל מאמצים, ועל אה… איך מתאמנים נכון, בצורה הכי בריאה.

‏אפרת: ה… המכון וינגייט של היכולות המנטליות והחברתיות שלנו עוד לא קם. בוא נגיד את האמת.

‏ד"ר גודמן: עכשיו האמת היא… עכשיו, כל הדבר הזה נשמע מוזר. מה, אני אכתוב מייל סתם בשביל לשמר את היכולת הזאת? זה לא יקרה. [אפרת מהמהמת] מה אני אממ… אה… אקרא ספר כזה, מנייר, רק בשביל לכ… לשמר איזה יכולת מנטלית שלא תירדם, תתנוון ו… ואני…

‏אפרת: תפתח דורבן במיינד שלך?

‏ד"ר גודמן: בדיוק [צוחק]. זה לא יקרה. התשובה היא: כן.

‏אפרת: כן.

‏ד"ר גודמן: זה בדיוק מה ש.

‏אפרת: גם לעשות ספורט זה מוזר.

‏ד"ר גודמן: נכון. להרים משקולות?

‏אפרת: זה מוזר מאוד.

‏ד"ר גודמן: זה מוזר. אתה לא צריך.

‏אפרת: לרוץ בלי שמישהו רודף אחריך זה מוזר.

‏ד"ר גודמן: זה מוזר. אז אנחנו נוקטים בפעילות… הספורט, אתה נוקט בפעילות מלאכותית, שהמטרה של הפעילות זה לא ליהנות מהפירות של המאמץ אלא עצם המאמץ. אני לא רץ כי אני צריך להגיע, אני רץ כדי לרוץ. לא מרים משקולות כדי שיהיה לי, איך אמרת? מים מינרליים בבית שלי, אני מרים משקולות כדי להרים משקולות.

‏אפרת: כדי לחזק את השרירים, לעצור את התנוונות השריר.

‏ד"ר גודמן: זאת אומרת, על אף שזה מוזר, כבר עשינו דברים מוזרים. ואולי מטאפורת הספורט כאן היא מטאפורה טובה, ואולי קורה כאן משהו עמוק יותר. את יודעת, הרמב"ם, אממ… הרמב"ם בהשפעת אריסטו, בעצם זה אסכולת אריסטו-רמב"ם, הם אומרים - במהלך החיים אנחנו כל הזמן מתאמנים, ואנחנו מתאמנים במה? בלחיות. נניח הרמב"ם אומר - כל פעם שאתה נותן צדקה, אתה לא עושה דבר אחד, עוזר לעני, אתה עושה שני דברים: אתה גם מאמן את היכולת שלך להיות נדיב. כי מה שהרמב"ם ואריסטו הבינו, זה שהאישיות שלנו נוצרת תוך כדי אימון. כמו שאם מישהו רוצה לנגן בגיטרה, הוא צריך להתאמן בגיטרה, ומי שרוצה ללמוד לקלוע לסל צריך שעות לעמוד ל… לעמוד על הקו ולקלוע לסל שוב ושוב. רק כך הוא יהיה טוב בכדורסל, מי שרוצה להיות נדיב צריך להתאמן.

‏אפרת: להתאמן בנדיבות.

‏ד"ר גודמן: מי שרוצה להיות אמיץ, צריך להתאמן בזה. האישיות של ה…

‏אפרת: לא, גם הרמב"ם באמת האמין בזה שב… ב… ככה נראית עבודת מידות. זאת אומרת, אם יש לך איזושהי בעיה, אם אתה קצת אה… לא יודעת, תאוותן מדיי, אז ת… תאמן את ה…

‏ד"ר גודמן: את השרירי איפוק שלך.

‏אפרת: נכון.

‏ד"ר גודמן: וזה לא נקנה מהבנה, זה נקנה באימון. והם הבינו משהו מאוד מאוד עמוק. הם הבינו משהו שהוא קצת שונה מהאינטואיציה המערבית. האינטואיציה המערבית שלנו היא שיש לנו אישיות ואנחנו מייצרים באמצעות האישיות שלנו. אתה מייצר את הקריירה שלך ואת הספרים, וכל הדברים שאתה יוצר, אתה יוצר באמצעות האישיות שלך. אריסטו והרמב"ם הבינו - לא, החיים הם לא שאני יוצר באמצעות האישיות שלי, אלא אני יוצר את האישיות שלי.

‏אפרת: זאת אומרת, הקריירה וכל הדבר הזה, זאת לא המטרה, זה אמצעי.

‏ד"ר גודמן: נכון.

‏אפרת: היא הדרך לפתח את האישיות שלנו.

‏ד"ר גודמן: נכון. והם דרך לאמן אותי בלפתח… בלחזק שרירים מסוימים בנפש. ואני מפתח… וההישג הגדול ביותר של האדם, עבור האדם המערבי, זה מה שיצרתי באמצעות האישיות שלי. עבור אריסטו, עבור הרמב"ם, ההישג הגדול של החיים שלי זה האישיות שלי.

‏אפרת: האישיות הטובה, הנכונה, המאוזנת.

‏ד"ר גודמן: המאוזנת. ובעצם הם, הם באו ואמרו - כל דבר שאני עושה, כן? ואני הרי ככה מהדהד הדברים שאמרנו, אתה, אתה ניגש למישהו לדבר איתו ואתה מתגבר על מבוכה ואתה מת… ואתה מדבר איתו…

‏אפרת: זה אימון.

‏ד"ר גודמן: התאמנת, אבל לא ידעת שהתאמנת, פשוט עשית את זה והתאמנת. כתבת פעם מייל? התאמנת, אבל לא היית מודע לכך שהתאמנת. מה אומרים הרמב"ם ואריסטו? אתה עושה פעולה של נדיבות - אתה התאמנת, לא ידעת שזה, שהתאמנת. אבל, יש רגע שבו אתה יותר מודע לעצמך, ואתה מתחיל לעשות פעולות שפעם, לפני שהיית מודע, עשית אותם כתוצר לוואי של החיים, אתה מתחיל לעשות אותם כמעין מטרה של החיים. באופן…

‏אפרת: אתה יוזם את זה.

‏ד"ר גודמן: אתה יוזם את זה באופן מודע. זאת בעצם התפנית שאנחנו צריכים לעבור. ולכל מי שזה נשמע לו מוזר, כבר עשינו את זה, התפנית שאנחנו צריכים לעבור, כדי לא לנוון את האנושיות שלנו בעידן ה-AI, היא תפנית אריסטוטלית, היא תפנית רמב"מית. היא תפנית שבו אנחנו מאמנים את האישיות שלנו באופן מודע כל הזמן. וכל מי שפה סקפטי, וחושב שאנחנו לא נצליח לעשות את זה, צריך לזכור…

‏אפרת: שכבר עשינו את זה.

‏ד"ר גודמן: שכבר עשינו את זה, זה הסיפור של הספורט. את יודעת מה יקרה למי שימשיך, יתעקש לא להעתיק נתח דרמטי מהחיים שלו ל-AI ולהמשיך להפעיל את השרירים שלו?

‏אפרת: קודם כול, הוא או היא יישארו אנושיים.

‏ד"ר גודמן: הם ישארו אנושיים.

‏אפרת: זאת התועלת הכי גדולה. מי שתמשיך וימשיך לעשות את הדברים האלה, למרות שאפשר לקבל תוצאות יותר טובות ויותר מהירות ויותר יעילות דרך ה… כלי ה-AI, קודם כול ישָמרו את הצלם אלוהים שיש בהם, את האנושיות שיש בהם. וזה קודם כול.

‏ד"ר גודמן: זה קודם כול. אבל עכשיו אני רוצה להוריד.

‏אפרת: כן.

‏ד"ר גודמן: יש גם סיבות אינסטרומנטליות, אינטרסנטיות.

‏אפרת: כן.

‏ד"ר גודמן: לא רק…

‏אפרת: זה לא רק קדוש.

‏ד"ר גודמן: לא רק צלם האלוהים שלך, אפרת [צוחקים]. מי שיצליח כל יום ללכת לחדר כושר, לא יודע, אגב, אין לנו כאן עצות. אני לא יודע אם זה שעתיים ביום או שמונה שעות ביום, אנחנו לא יודעים. אנחנו פשוט לא יודעים. אנחנו חדשים כאן. זה טריטוריה חדשה. עוד לא היה אדם אחד שהיה בטריטוריה הזאת וחזר לספר לנו…

‏אפרת: כן.

‏ד"ר גודמן: איך מתנהגים כאן. אבל יש לנו את התקדים של הספורט, ואנחנו עליו מנסים, דרכו להסתכל על המציאות. מי שיצליח לעשות את זה, אני מנחש שלפחות בדור הראשון, בשלב הראשון, רוב האנשים לא יעשו את זה. אגב, גם עם הספורט, לקח לאנשים זמן להבין שהם התנוונו, ואז פתאום נוצר תרבות של ספורט. יהיה איזשהו תקופה, איזשהו דור או כמה עשורים, אולי כמה שנים, שבהם רוב האנשים יפָתחו תלות ב-AI ולא יוכלו יותר בעצמם. אלו שלא יפתחו תלות ב-AI, הם יהיו סוג של גזע עליון של אנשים. כי תחשבי, פעם, כדי להצליח, היית צריך להיות יותר חכם מכולם, יותר מוכשר מכולם, יותר יודע לחבר מילים מ… עכשיו כל מה שצריך לעשות, זה להמשיך ולעשות מה שאתה עושה היום. כל השאר הולכים להתנוון בטירוף. וכשה-IQ של כולם נופל, guess what?

‏אפרת: ה-IQ שלך הוא היחיד שלא נפל.

‏ד"ר גודמן: ולכן אתה הכי חכם בכיתה, בשכבה, במקום העבודה.

‏אפרת: אבל מה זה משנה? לכולם יש 1,000 IQ עכשיו. למה אתה צריך להיות יותר חכם מכולם? אתה לא יכול להיות יותר חכם מכולם עם ה-IQ ה…

‏ד"ר גודמן: OK.

‏אפרת: …מוגבל שלך. סליחה, אני לא רוצה להעליב אותך.

‏ד"ר גודמן: אז, אז ככל הנראה. כשדיפ בלו, דיפ בלו זה של חברת IBM. היא פיתחה AI שיכול לשחק שחמט. ואז ב-1997 לקחו את דיפ בלו והעמידו אותו מול מי?

‏אפרת: גֶרי קספרוב.

‏ד"ר גודמן: מול גארי קספרוב.

‏אפרת: אלוף העולם.

‏ד"ר גודמן: אלוף העולם בשחמט. ו… היה רגע כואב לאגו האנושי.

‏אפרת: וספציפית של גארי קספרוב.

‏ד"ר גודמן: וספציפית של גארי קספרוב. AI מנצח את אלוף העולם בשחמט. ואז חשבו - זהו, זה אבוד, הוא חכם מאיתנו. אבל אז גארי קספרוב אמר: לא. כי עדיין אם אדם עובד בשיתוף פעולה עם AI הוא מנצח את דיפ בלו. הוא מנצח AI בשחמט. ואז צריכים ליצור מחשבה, היי, השאלה היא לא אם אדם יותר מוכשר מ-AI או AI יותר מוכשר מאדם. מה הכי מוכשר? הצוות. אדם פלוס AI יותר מוכשר מכל אדם ומכל AI.

‏אפרת: וזה המצב עדיין היום.

‏ד"ר גודמן: יש מי שמכנה את זה "עידן האינטליגנציה ההיברידית". הדבר הכי אפקטיבי זה צוותי אדם מכונה חושבת. למה? כי יש דברים שבני אדם יודעים לעשות יותר טוב ממחשבים, ויש דברים שמחשבים יודעים לעשות יותר טוב מבני אדם. אז ה-AI הוא מאוד טוב בטקטיקה ובלחשוב. ובני אדם יש להם אינטואיציה ויכולת לעשות אסטרטגיה.

‏אפרת: וניסיון. אינטגרציה.

‏ד"ר גודמן: עכשיו, כש-AI ואדם משתפים פעולה, זה הדבר הכי אפקטיבי ביותר שיש. ולכן, למי שייך העתיד? למי שיודע להיות בעבודת צוות אופטימלית עם AI.

‏אפרת: ונגיד את זה בצורה הכי פשוטה, למי שהוא עדיין בן אדם.

‏ד"ר גודמן: ל… בדיוק, עכשיו.

‏אפרת: למי שהוא עדיין בן אדם.

‏ד"ר גודמן: בדיוק. זאת אומרת, מה קורה לי אם אני כל היום עם AI? היכולות האנושיות שלי נופלות וגם הביטחון העצמי שלי נופל. אני מפתח תלות ב-AI, ואם אני תלותי ב-AI…

‏אפרת: אז לעסקה הזאת, של אדם פלוס AI, אני לא מביאה את היכולות שלי כבן אדם. אני מביאה עוד AI. ואז זה כבר לא בן אדם עם AI, זה AI עם AI.

‏ד"ר גודמן; נכון. כדי שאני אוכל להוסיף ל-AI משהו, כדי ששוק העבודה ירצה אותי כי אני מוסיף משהו בעבודה בצוות עם AI, אני צריך שהיכולות האנושיות שלי לא יתנוונו, ומכאן יוצא, וכאן צריך להגיד משהו. יש עצה רווחת, אנחנו רוצים לכפור בה, זו העצה הבאה: "תשתמשו כל היום וכל הלילה בכלי AI. למה? כי אז אתם תהיו מאסטרים של שימוש בכלי AI".

‏אפרת: "בכל מקומות העבודה, מי שלא משתמש ב-AI יהיה מאחור. ולכן תשתמשו בזה עוד יותר ועוד יותר ועוד יותר ועוד יותר". זאת העצה הרווחת.

‏ד"ר גודמן: זאת העצה. "מי שלא ישתמש ב-AI יוחלף על ידי AI". זה הדוֹגמה וכולם יודעים את הדוֹגמה הזאת, וכולם זה וכל העובדים וכל התאגי… אני צריך להיות מאסטר בשימוש של הכלים של AI.

‏אפרת: אגב, זה כבר קרה בהרבה מקומות עבודה. כבר היום…

‏ד"ר גודמן: מי שלא יודע להשתמש ב-AI, יוחלף ע"י AI.

‏אפרת: AI הוחלפו.

‏ד"ר גודמן: אבל, אני רוצה לטעון הפוך. מי שמשתמש כל יום ב-AI יוחלף על ידי AI. כי בצוות אדם-AI הוא לא יביא את האדם. ולכן מה צריך אותו?

‏אפרת: לא יהיה לו מה לתרום.

‏ד"ר גודמן: רק מי שלא משתמש כל היום ב-AI, רק הוא לא יוחלף על ידי AI. עכשיו, רגע, זה עצה מורכבת. כן צריך כמה שעות ביום להשתמש בכלים של AI.

‏אפרת: כן.

‏ד"ר גודמן: צריך לדעת מה היתרונות שלהם, מה החסרונות שלהם, איך להפעיל אותם. אבל צריך עוד כמה שעות ביום לא להשתמש ב-AI. כדי שנוכל…

‏אפת: לשמר את האיכות האנושית שלנו…

‏ד"ר גודמן: נכון.

‏אפרת: שכרגע מה שהיא מביאה לשולחן זה קריטי לצוות אדם-מכונה.

‏ד"ר גודמן: אדם-AI.

‏אפרת: עכשיו, אתה יודע, כבר היום רואים את השינוי הזה בשוק העבודה. זאת אומרת, אם בעבר, בתחומים מסוימים, בעיקר בתחומי ה… לא יודעת, תכנות וכאלה, אנשים צעירים היו יוצאים מהלימודים, ולהם היה נורא נורא קל למצוא עבודה, ובתנאים מאוד מאוד טובים.

‏ד"ר גודמן: כן.

‏אפרת: זה כזה היה מוסכמה שבגילאי ה… בוא נגיד, 50, כבר הרבה יותר קשה, וכזה, אין לך עתיד בתחומים מסוימים אם אתה, כשאתה נושק לגיל 50. היום המטוטלת הזאת מתחילה להתהפך, וחבר'ה שיוצאים מהלימודים והם מאוד מאוד צעירים ובלי ניסיון, להם קשה למצוא עבודה, כי אותם ה-AI מחליף, ודווקא המבוגרים, שיש להם הרבה שנות ניסיון, והם יודעים לעשות אינטגרציה, ומביאים איכויות שניסיון החיים שלהם בתחום נותן להם את היתרון על פני ה-AI, הם האנשים שהיום חוטפים אותם.

‏ד"ר גודמן: נכון.

‏אפרת: כאילו, אתה ממש רואה את זה מול העיניים. עכשיו תחשוב על מישהו שיש לו תלות ב-AI, תלות ב-AI, תלות תלות תלות תלות תלות תלות - אתה מגיע לגיל מסוים, אין לך מה לתרום. אין לך מה לתרום כבן אדם.

‏ד"ר גודמן: ככל… וככל שה-AI יותר חזק, וזה יקרה מאוד מהר, אנשים לא מבינים עד כמה, הפיתוי שלנו לפתח תלות ב-AI יגדל, ואז אנחנו נהיה מיותרים. ולכן, אגב, אמרתי, מקודם אמרת שאנחנו לא מציעים עצה של התנזרות? יש פה אלמנט של התנזרות, אבל זה לא, "לא להשתמש בכלים של AI", אלא לדעת לייצר פרק בחיים שלך, וזה אנחנו רק על ה…

‏אפרת: התנזרות מודעת ויזומה שמטרתה לשמר את היכולות שלנו.

‏ד"ר גודמן: באופן יזום ומלאכותי. לחשוב מחשבות שלמות, לקרוא ספרים שלמים.

‏אפרת: להתחכך עם בני אדם.

‏ד"ר גודמן: לנסח באופן יזום.

‏אפרת: להיקשר, לספוג דחיות.

‏ד"ר גודמן: כן. ככה השיתוף פעולה אדם-AI היא השיתוף פעולה אדם AI, ולא אדם שהוא רק פוטנציאלית אדם, אבל כל היכולות האנושיות שלו התנוונו כל כך שאין לו מה להוסיף ל-AI [מגחך]. אז האמת היא שאנחנו לא יודעים. ז"א אין פה אלגוריתם, אנחנו לא יודעים…

‏אפרת: מה נכון.

‏ד"ר גודמן: כן.

‏אפרת: כמה זמן נכון ללכת יחפים, וכמה זמן נכון ללכת עם נעליים.

‏ד"ר גודמן: [צוחק] נכון. אנחנו לא יודעים מה התשובה, ואנחנו מרגישים שזאת השאלה.

‏אפרת: זאת השיחה שצריכה להתנהל.

‏ד"ר גודמן: נכון. ואנחנו אממ… מזמינים אתכם ל…

‏אפרת: לחשוב על זה.

‏ד"ר גודמן: לחשוב על זה ו…

‏אפרת: ולהתחיל לדבר על זה.

‏ד"ר גודמן: ולהתחיל לדבר על זה. מוזמנים להציע הצעות בקבוצת אה… פייסבוק של המפלגה.

‏אפרת: או בשיחות שלכם אחד עם השני בעבודה, בפינת קפה, בשיחות שעדיין מתנהלות. [צוחקת]

‏ד"ר גודמן: בשיחות… בשיחות היחפות שעדיין מתנהלות. כן.

‏[השיר "בחור אנלוגי בעולם דיגיטלי" בביצוע אלון אולארצ'יק]

‏"אני בחור אנלוגי בעולם דיגיטלי

‏מנסה לנגן כינור

‏במסיבה בריבוע מקפץ בשיפוע

‏ועושה צעדים לאחור

‏אני בחור פרימיטיבי בעולם אינטנסיבי

‏בעולם שכולו חשמל

‏אבל כותב בינתיים על שדה ושמיים

‏וכוכב שביט שנפל

‏אנלוגי, כן כן

‏בדיגיטלי, כן כן

‏אבל כותב בינתיים על שדה ושמיים

‏וכוכב שביט שנפל…"

‏אפרת: אתם מוזמנים ומוזמנות לחשוב על השאלות האלה ולהציע הצעות גם בקבוצת הפייסבוק שלנו. תודה לניר לייסט ולאור שמיר העורכים, למיכל אטיאס ולאייל לויט על ההפקה, ולניבה גולדברג ולמתן חיים מצוות הדיגיטל. כל העונות הקודמות של "מפלגת המחשבות" זמינות ביישומי ההסכתים וגם באתר בית אבי חי שם תוכלו למצוא תכנים מעולים נוספים.

‏[המשך השיר "בחור אנלוגי בעולם דיגיטלי"]

‏"…אבל אני על אופניים, גלגלים לי שניים

‏מקובל עליי ולא מיותר

‏אנלוגי, כן כן

‏בדיגיטלי, כן כן

‏אבל אני על אופניים, גלגלים לי שניים

‏מקובל עליי ולא מיותר…"

---

לעוד פרקים של הפודקאסט לחצו על שם הפודקאסט למטה