מפלגת המחשבות - פרק 154 – מהפכת הבינה: בואי אמא

המרוץ לסופר אינטליגנציה אינו משקף רק את החזיונות שלנו בנוגע לעתיד, אלא גם את המשאלות הקמאיות שמלוות אותנו משחר האנושות. לקראת סיום העונה ניעזר ברעיונות של פרויד ושל ג׳פרי הינטון, הסנדק של מהפכת הבינה, בשביל לגלות מהן הכמיהות השורשיות והסותרות שאנחנו משליכים על האינטליגנציה הכל-יכולה שבדרך.

---

‏תאריך עליית הפרק לאוויר: 17/02/2026.

‏[מוזיקת רקע]

‏קריין: אתם מאזינים להסכת של "בית אבי חי".

‏[רצף הקלטות]

‏חיים יבין: "כן, כנראה מהפך…"

Donald Trump: “Everyone is talking about artificial intelligence. Not artificial, it’s genius.”

Sundar Pichai: “It’s more profound than fire or electricity or…”

Sam Altman: “AI will be the most powerful technology humanity has yet invented.”

Naftali Bennett: “New dimensions will emerge.”

Jensen Huang: “The greatest technology equalizer of all time.”

Yuval Noah Harari: “It is not a tool, it is an agent.”

Elon Musk: “Mark my words, AI is far more dangerous than nukes.”

‏אפרת: שלום, אני אפרת שפירא רוזנברג, ואתן מאזינות ומאזינים ל"מפלגת המחשבות", ההסכת שבו מיכה גודמן ואני מדברים על הרעיונות שמאחורי הפוליטיקה, ובעונה הזאת על הרעיונות שמאחורי המהפכה הגדולה שבדרך - מהפכת הבינה. במהלך רוב פרקי העונה הזאת ניסינו להיעזר במיטב התיאורטיקנים, המדענים והיזמים כדי לשאול מה עומדות להיות התכונות והיכולות של הבינה המלאכותית שבדרך, ואיזו מציאות עומדת להיווצר כתוצאה מהתכונות והיכולות האלה. אבל עכשיו, רגע לפני שהעונה מסתיימת, אנחנו רוצים לשאול את השאלה ההפוכה: לא מה היו התכונות של הבינה המלאכותית, אלא מה אנחנו יכולים ללמוד ממנה על עצמנו? על הבינה ועל הרוח האנושית. ובאופן מוזר מתגלה שמה שהכי קשה לנו כבני אדם זה בדיוק זה - להיות בני אדם.

‏שלום מיכה.

‏ד"ר גודמן: שלום אפרת.

‏אפרת: בפרק הקודם התחלנו לדבר על ההגדרה של טריסטן האריס למוטיבציות ה-ego religious של מובילי התעשייה ומפתחי הבינה המלאכותית. ודיברנו על הביטוי הזה בהיבט מסוים בפרק הקודם, אבל אם אנחנו רגע חוזרים לנקודת האפס של הדיון במוטיבציות האנושיות [ד"ר גודמן מהמהם בהסכמה] של בני אדם לפתח בינה שהיא לא אנושית [ד"ר גודמן מהמהם בהסכמה], המוטיבציות האלה הם לא, הם לא חדשות.

‏ד"ר גודמן: כן. או הייתי אומר, הייתי אומר את זה הפוך. כשבני אדם מייצרים בינה לא אנושית, זה מלמד אותנו המון על הרוח המאוד אנושית שלנו. מה הכמיהה שמסתתרת כאן מאחורי הפרויקט מנהטן הגדול הזה? והכמיהה, המשאלה הקמאית החזקה הזאת, לייצר משהו כמו סופר-אינטליג'נס, שיתן לי כוחות על, הדבר הזה, מי שעמד על הכמיהה הזאת זה לא אחר מזיגמונד פרויד [אפרת מצחקקת]. מי שלימד אותנו כל כך הרבה על הרוח האנושית…

‏אפרת: ועל הכמיהות האנושיות.

‏ד"ר גודמן: ועל הכמי… בספר שלו, ביצירת מופת שלו "תרבות בלא נחת", שהוא כותב ב-1929 או 30', אז הוא שואל שאלה מעניינת: כל המיתוסים העתיקים - יש מיתוס על הרקולס, על גילגמש, על אכילס, על… אנשים יצרו סיפורים על אלים וחצאי אלים עם כוחות על, אנשים ללא גבולות שיכולים להרים ולעוף. ושואל פרויד: מה אנחנו לומדים מהמיתוסים האלה? ומובן מאליו שמה שהמיתוסים האלה לא מלמדים אותנו, זה על קיומם של אלים.

‏אפרת: [מצחקקת] כן. זה אולי, אולי זה לא מובן מאליו.

‏ד"ר גודמן: זה לא מה שאנחנו לומדים מהסיפורים. אנחנו לא לומדים על זה שהיו פעם אלים ואנשים עם כוחות על, אנחנו לומדים על זה שאנשים פעם פינטזו על דמויות שהם אלים ועם כוחות העל. המיתוסים האלה מלמדים אותנו משהו עמוק על המשאלה האנושית. ואם נתמצת את המשאלה האנושית שיש כאן…

‏אפרת: על פי פרויד.

‏ד"ר גודמן: על פי פרויד, זה שלבני האדם יש פנטזיה לא להיות בני אדם. להיות בני אדם זה להיות מוגבלים, להיות חלשים, להיות שבריריים. יש לנו מגבלות, ובני אדם תמיד פינטזו על פריצת כל המגבלות שלהם. ואז בגאונותו אומר פרויד: מה זה טכנולוגיה מודרנית? אז הוא אומר ככה: לבני האדם יש מגבלת ראייה? אז הם יצרו טלסקופ. הוא אומר: הטכנולוגיה אמורה לשבור את מגבלת הראייה שלך. לבני האדם יש מגבלת תנועה? אז יש רכבות ויש ספינות והיום יש מטוסים כדי שלא תהיה לך מגבלת תנועה. לבני האדם יש מגבלת זיכרון? אנחנו מכ… [פורץ בצחוק]

‏אפרת: לחלקנו יש יותר.

‏ד"ר גודמן: כן. אז יצרו את המצלמה, כן? כדי שלא תהיה לנו מגבלת זיכרון. לבני האדם יש מגבלה של אה… של כל הקול שלנו מוגבל? אז יצרו את הטלפון, או את הגרסאות הקודמות של הטלפון, כדי שהקול שלך, אתה צועק והוא יישמע בקנדה, אם אתה באירופה, בלי לצעוק אגב. אתה רק מדבר אל תוך הדבר הזה ושומעים אותך. זאת אומרת, מה זה טכנולוגיה? האפקט המצטבר של טכנולוגיה זה מחיקת המגבלות של בני אדם, האפקט המצטבר של טכנולוגיה זה להפוך אותנו לאלים. כי אלים, אומר פרויד, במיתוסים הקודמים הם חלמו על מיתוסים; הטכנולוגיה הופכת אותנו למיתוסים.

‏אפרת: כאילו הטכנולוגיה הופכת את החלום הזה למציאות…

‏ד"ר גודמן: כן.

‏אפרת: באיזשהו אופן.

‏ד"ר גודמן: אנחנו יש לנו, אומר פרויד, לנו יש כוחות של אלים. אגב, עוד הוא שואל, אבל לא נענה כרגע, אבל למה אנחנו עדיין עצובים? [אפרת מצחקקת] וסובלים ומיוסרים? ה…

‏אפרת: מי אמר שהאלים מרוצים? גם האלים לא היו כל כך אממ… כיפיים.

‏ד"ר גודמן: כן, פרויד אומר: יש אשליה שעם כוח בא אושר, אבל יכול להיות שהטכנולוגיה מראה שזה לא נכון. אגב הוא צודק, אבל בואי נניח רגע, רגע…

‏אפרת: זה לראונד אחר.

‏ד"ר גודמן: [צוחקים] זה לראונד, אחר ומעניין אבל אחר. עכשיו, הדבר הזה שטכנולוגיה מלמדת אותנו על עצמנו, מלמדת אותנו, היא מגשימה משאלה. מה המשאלה שהיא מגשימה? המשאלה הזאת, גם המסורת היהודית מכירה אותה, אפיינה אותה, מיששה אותה, הצביעה עליה.

‏אפרת: וגם נתנה לה כותרת.

‏ד"ר גודמן: נכון.

‏אפרת: חטא…

‏ד"ר גודמן: החטא… נכון. החטא… כן, כי…

‏אפרת: ולא רק חטא, אלא החטא…

‏ד"ר גודמן: החטא הקדמון.

‏אפרת: הקדמון.

‏ד"ר גודמן: כי המסורת היהודית היא חשדנית כלפי המשאלה הזאת. וכשאת אומרת "החטא הקדמון", אנחנו… זה לוקח אותנו כמובן לסיפור גן עדן, ולסיפור של האכילה של אדם וחווה מעץ הדעת, וכל הסיפור הזה. יש מסורת פרשנית ששואלת: מה הייתה המוטיבציה לאכילה מעץ הדעת? והמוטיבציה בסיפור המקראי נמצא בטקסט של הנחש דווקא.

‏אפרת: כן.

‏ד"ר גודמן: הנחש הוא איזשהו קול פנימי באדם, איזשהו פיתוי גדול באדם. ומה הטקסט של הנחש? הנחש אומר לחווה, שמנסה לפתות אותה לאכול מהעץ, [משועשע] מה הוא אומר לה? אממ… מה הוא אומר לה?

‏אפרת: "כִּי יֹדֵעַ אֱלֹהִים כִּי בְּיוֹם אֲכָלְכֶם מִמֶּנּוּ וְנִפְקְחוּ עֵינֵיכֶם וִהְיִיתֶם כֵּאלֹהִים יֹדְעֵי טוֹב וָרָע".

‏ד"ר גודמן: אז זה פסוק מאוד מאוד טעון, ויש מסורת פרשנית ששמה את הדגש על שתי מילים שמה, שתי מילים דֵי, דֵי…

‏אפרת: מהדהדות.

‏ד"ר גודמן: מהדהדות.

‏אפרת: מהדהדות מאוד.

‏ד"ר גודמן: "וִהְיִיתֶם כֵּאלֹהִים". עכשיו, מי שיפתח רש"י - רש"י, הפרשן הכי קונבנציונלי בעולם, לא איזה… רש"י. מה זה "והייתם כאלוהים"? יוצרי עולמות.

‏אפרת: וואו, מטורף.

‏ד"ר גודמן: החטא הוא השאיפה לרכוש דעת כדי לרכוש יכולות דמיורגיות, יכולות בריאה, יכולות יצירה. ואז אומר הנחש, הוא טוען שאלוהים לא רוצה שתהיו יוצרי עולמות, למה?

‏אפרת: כן. כי זה עוד משהו שרש"י מצטט: "וכל אומן שונא בני אומנותו".

‏ד"ר גודמן: מה האומנות של אלוהים? אומר הנחש.

‏אפרת: יצירת עולמות.

‏ד"ר גודמן: הוא בורא, יוצר. ואם האדם ירכוש יכולות יצירה, הוא מקנא בו. [צוחק] עכשיו…

‏אפרת: לא, זה בכלל, קודם כל, הביטוי "וכל אומן שונא בני אומנותו", זאת אומרת, אתה תמיד שונא את הקולגות שלך שנמצאים איתך באותו תחום.

‏ד"ר גודמן: נכון.

‏אפרת: אתה שונא אותם, אתה מקנא בהם. אגב הביטוי "קנאת סופרים".

‏ד"ר גודמן: שחקן כדורסל לא מקנא בסופר, סופר לא מקנא בכוכב רוק. במי שחקן כדורסל מקנא? בשחקני כדורסל. במי סופר מקנא? בסופרים.

‏אפרת: בסופרים אחרים.

‏ד"ר גודמן: במי מוזיקאים מקנאים? במוזי… כן. חז"ל הבינו את הפסיכולוגיה הזאת, אבל…

‏אפרת: אבל הם השליכו אותה על אלוהים.

‏ד"ר גודמן: הם השליכו אותה על הנחש, שהחטא של הנחש הוא שהוא משליך את זה על אלוהים. הוא אומר: אני בראתי הכל ואני לא רוצה מתחרים בביזנס שלי של בריאה. [מתפקע מצחוק]

‏אפרת: כן, מטורף.

‏ד"ר גודמן: עכשיו, הרעיון הזה ימשיך להדהד לאורך הפרקים הפורמטיביים של בראשית. הרמב"ן אומר ש-11 הפרקים הראשונים של בראשית הם ארכיטיפים שהולכים לשחזר את עצמם שוב ושוב לאורך כל ההיסטוריה האנושית. קשה להגזים עד כמה היה מעמיק הרמב"ן בקריאה שלו; זה ארכיטיפים שמשכפלים את עצמם. והנה אנחנו רואים מול העיניים שלנו שהארכיטיפים האלו ממשיכים לשכפל את עצמם, הנה עכשיו, בפרויקט מנהטן הגדול. אז הוא אומר… אז ב-11 הפרקים הראשונים מופיע עוד ארכיטיפ, שזו העוד תבנית מחשבתית, נרטיבית, שזה סיפור מגדל בבל. וגם כאן יש מדרש מעניין. אגב, כמובן, יש שם כל כך הרבה פירושים למה שאנחנו אומרים. אנחנו רוצים להקשיב לכל אחד, זה לא הקול של המסורת, אבל זה קול משמעותי במסורת. אגב, המקור של רש"י זה מִדְרָשׁ רַבָּה.

‏אפרת: מִדְרָשׁ רַבָּה, כן.

‏ד"ר גודמן: ואגב זה התגלגל לזוהר הקדוש, זה הולך לתפוס תאוצה הסיפור הזה. אז ב-11 פרקים האלה יש עוד ארכיטיפ, עוד מבנה מחשבתי - סיפור של מגדל בבל.

‏אפרת: שרק נזכיר רגע במילה, מה הסיפור הבסיסי של מגדל בבל?

‏אפרת: מגדל בבל זה פרויקט אוניברסלי שבני אדם יוצרים אליו. כל האנושות הקדומה יוצאת לפרויקט שמנוסח כך: "הָבָה נִבְנֶה לָּנוּ עִיר וּמִגְדָּל וְרֹאשׁוֹ בַשָּׁמַיִם". אז פרויקט של העפלה לשמיים. מה זה הדבר הזה? אז אומר כאן המדרש שהאנשים האלה, היה להם תודעה עצמית כזאת: זה לא הוגן שאלוהים לקח לעצמו את הרשות, את העליונים.

‏אפרת: והשאיר לנו פה את הארגז חול הזה…

‏ד"ר גודמן: כן.

‏אפרת: שנקרא "התחתונים".

‏ד"ר גודמן: התחתו… בדיוק. זאת אומרת, אלוהים הוא בעליונים, שזה הרשות האלוהית, שהיא הנשגבת, ונתן לנו את התחתונים. אז מה הם עשו? הם עשו מגדל…

‏אפרת: אנחנו נעלה וניקח ממנו את ה…

‏ד"ר גודמן: אנחנו… זאת אומרת, מה זה מגדל בבל? זה שוב, פרויקט של בני אדם שלא מסתפקים בגבולות, שרוצים לשבור את המגבלות של האנושיות שלהם, להיכנס למרחבים שהם לא נועדו להם, הם לא שלהם, להעפיל לשמיים. כאילו יש כאן קריאה שהחטא הקדמון זה על האנושיות שלא משלימה עם האנושיות של עצמה.

‏אפרת: אוקיי, אז בין אם אתה פרויד, ובין אם אתה המדרש, נראה שהתבנית הזאת, לפי התבנית הזאת, ה-AI מנסה להגשים את הפנטזיה הקמאית הזאת של להיות כאלוהים, לפרוץ את הגבולות של עצמנו, של לפרוץ את גבולות האנושיות. וזה לב ליבו של הפרויקט האלילי - השאיפה לפרוץ את גבולות האנושיות כמו שהם.

‏ד"ר גודמן: האלהה עצמית.

‏אפרת: כן. וזה כאילו מהמיתוסים הקדומים, כמו שאמרת קודם שפרויד אומר, מהמיתוסים הקדומים ודרך החטא הקדמון, ודרך כל הדבר הזה. זאת הכמיהה האלילית, אבל היא עד היום נכשלה. הפרויקט האלילי עד היום לא הצליח, האדם לא באמת הצליח לפרוץ את הגבולות של עצמו. המגדל בבל עוד לא הצליח להיבנות, עוד לא נבנה עד היום. המגדל בבל הזה…

‏ד"ר גודמן: ולגעת, ולגעת בשמיים.

‏אפרת: שבראשו מעפילים לשמיים ונוגעים בעליונים, כן? שאנחנו עוברים מהתחתונים לעליונים. ואז שאלת השאלות היא - אולי הפעם, דרך הפרויקט הזה של ה-AI, אולי הפעם זה יצליח? אולי הפעם השאיפה הקמאית הבסיסית הזאת, של לפרוץ את הגבולות של עצמנו, אולי הפעם זה יצליח?

‏ד"ר גודמן: וכדי לשאול אם הפעם זה יצליח, בעצם זה שתי שאלות. שאלה אחת, האם יצליחו לפרוץ אל עבר "סופר-אינטליג'נס", התרחיש הזה שיצרו AI שייצר בתורו AI טוב יותר, שייצר בתורו AI טוב יותר, ואז יהיה התפוצצות אינטליגנציה ו-פוף! יהיה לנו סופר-אינטליג'נס, זאת שאלה ראשונה. אבל השאלה השנייה, שהיא אולי אפילו יותר חמקמקה, האם הסופר-אינטליג'נס הזה יהיה בשליטתנו או בשליטת מי שיצר אותו?

‏אפרת: וכך בעצם…

‏ד"ר גודמן: להיות כאלוהים.

‏אפרת: בדיוק. יאפשר לנו להגשים עד הסוף את הפנטזיה הקמאית הזאת.

‏ד"ר גודמן: את מגדל בבל. זאת אומרת, מגדל בבל ייבנה בשתי מהלכים: לייצר סופר-אינטליג'נס ושיהיה שליטה על סופר-אינטליג'נס. עכשיו, האם אפשר יהיה לייצר סופר-אינטליג'נס? דיברנו על זה שאולי יש בטבע מגבלות, נכון? דיברנו על זה.

‏אפרת: דיברנו על זה.

‏ד"ר גודמן: מהירות האור ועל טמפרטורה, יש בטבע מגבלות שאנחנו לא רואים, אולי גם כאן יש מגבלה שאנחנו לא רואים. אבל יש שאלה אחרת: האם זה יהיה בשליטתנו? האם יכול להיות מצב שבו ישות שהיא יותר אינטליגנטית תישלט על ידי ישות שהיא פחות אינטליגנטית? ומי שכפר בזה זה האב המייסד של פריצת הדרך האחרונה של ה-AI, ג'פרי הינטון, המכונה The Godfather of AI.

‏אפרת: כולם היו בניו.

‏ד"ר גודמן: כולם היו בניו. הוא מגיע מאוניברסיטת טורונטו. הרי את ה-AI הזה מנסים לפצח איזה עשרות שנים, והיו עשרות שנים שהמון המון כסף נשפך לכאן, והכסף ירד לטמיון ולא הצליחו לייצר את זה. ופריצת הדרך הגיעה אצל הינטון כשהוא בא ואמר: "היי, אנחנו טועים, אנחנו לא שואלים את השאלה הנכונה". אנחנו שואלים איך מייצרים אינטליגנציה שיכולה לחשוב ולעבד מידע ולהבין את העולם. אנחנו צריכים לחשוב על… לא איך מייצרים אינטליגנציה שתבין את העולם, אלא איך מייצרים אינטליגנציה שתלמד על העולם. צריך לייצר משהו שלומד, לא לייצר מוח של מבוגר…

‏אפרת: שכבר יודע.

‏ד"ר גודמן: בדיוק. לא מוח של מבוגר אלא מוח של תינוק. הוא ילמד את עצמו איך להבין מה המבנים הבסיסיים של המציאות, איך חושבים, איך מעבדים מידע. אומר הינטון: אנחנו לא יודעים איך ליצור מוח מלאכותי שיודע לעבד מידע ברמה גבוהה, אבל אנחנו כן יודעים ליצור מוח שיכול ללמוד איך לעבד מידע. אנחנו צריכים לייצר מוח של תינוק והוא ילמד לבד, וזה ה-Deep Neural Network.

‏אפרת: וזה מה שיצר את פריצת הדרך בתחום הזה של ה-AI.

‏ד"ר גודמן: אז האיש הזה שאחראי על הפריצת דרך של ה-AI, פתאום קלט "אוי לא, הדבר הזה הולך למקומות מסוכנים". הוא פרש מגוגל, הוא היה 10 שנים בגוגל, פרש מגוגל בגלל שהוא גם מנץ' בנוסף להכל, והוא הבין שהוא לא יכול להיות האדם… הנביא שמתריע בפני הסכנה של ה-AI בזמן שהוא שותף…

‏אפרת: שהוא מועסק על ידי…

‏ד"ר גודמן: ושותף לתאגיד ששואף לייצר את ה-AI המועצם והמסוכן הזה. אז הוא פרש, ומאז השיחות של הינטון הם שיחות מאוד מאוד חשובות, והוא באמת בר סמכא. אז הינטון אומר: אם אתה חושב שהדבר הזה הולך להיות סופר-אינטליגנטי ולשרת אותך…

‏אפרת: אתה חי בסרט.

‏ד"ר גודמן: אתה חי בסרט. לטענתו, אין שום דרך להנדס את זה, את ה-AI המועצם הזה, ככה שבוודאות נדע שאנחנו נישאר בשליטה על זה. והזכרנו את הטיעון הזה שלו כבר - הוא אמר: אין תקדים למצב שישות יותר אינטליגנטית נשלטת על ידי ישות שהיא פחות אינטליגנטית ממנה. זה לא מה שהולך לקרות. הדימוי של הינטון זה שכרגע, כשאנחנו משחקים עם ה-ChatGPT ועם Gemini, וזה כל כך מדהים ואנחנו מתפעמים מזה, ובצדק אנחנו מתפעמים מזה, כל פעם זה mind blowing היכולות שלו, מה שהוא עושה. וזה באמת מרגש, זה באמת. אז הוא אומר: זה כמו שאתה מגדל גור של נמר. [אפרת מצחקקת] הוא כזה מקסים בהתחלה. ואתה מלטף אותו ואתה מתרשם מה…

‏אפרת: כמו חתלתול קטן.

‏ד"ר גודמן: כן! ואתה חווה אותו ככה, אבל זה גור של נמר אבל הוא harmless.

‏אפרת: ויום אחד הוא יגדל.

‏ד"ר גודמן: ואתה מאכיל אותו ומאכיל אותו ואתה לא חושב על זה שאולי אתה מאכיל את אותו דבר…

‏אפרת: שיום אחד יאכל אותך.

‏ד"ר גודמן: אתה לא הולך לשלוט עליו. זה לא חתול באמת, זה רק מרגיש ככה בהתחלה. הוא הולך לטרוף אותך. זה הינטון, אומר: אנחנו צריכים לרסן את זה, צריכים להאט את זה, צריכים רגולציה, כל הדברים שדיברנו עליהם. אבל הינטון, יש לו איזה הרהור מעניין שהוא חָלָק בכמה מהשיחות שלו: שאולי הדרך בכל זאת לייצר סופר אינטליג'נס שיהיה בשליטתנו, ושלא ירצה ברעתנו, ושלא ירצה לכבות אותנו ולא ירצה… כי הוא מפחד שאנחנו נכבה אותו. כל תרחישי האימה האלה, כשאמרנו מקודם שאין בכל הטבע תקדים לכך שישות פחות אינטליגנטית שולטת על יותר אינטליגנטית, אומר הינטון: יש תקדים אחד. ומה התקדים הזה? היחס בין תינוק לבין אמא שלו. האמא היא הרבה יותר אינטליגנטית מהתינוק, ועדיין, מי קובע את סדר היום של האמא? התינוק.

‏אפרת: כן, יש כמובן יוצאים מן הכלל, אנחנו לצערנו שומעים מדי פעם על סיפורים כאלה, אבל בדרך הטבע.

‏ד"ר גודמן: היוצאים מן הכלל הם…

‏אפרת: הם מעידים על הכלל.

‏ד"ר גודמן: הם מצביעים על הכלל.

‏אפרת: כן.

‏ד"ר גודמן: והכלל הוא שישות פחות אינטליגנטית שולטת בצורה מלאה בישות יותר אינטליגנטית. ואומר הינטון, בגלל האינסטינקטים האימהיים האלה… אגב, אני מקווה שזה גם אינסטינקטים אבהיים, כן, אצל…

‏אפרת: כן, אינסטינקטים הוריים.

‏ד"ר גודמן: אינסטינקטים הוריים. אז הם נוצרו על ידי מיליוני שנות ברירה טבעית. הנדסו את האינסטינקטים האימהיים, כי אם הברירה הטבעית לא הייתה מייצרת אינסטינקטים כאלה, לא היו חיים בעולם.

‏אפרת: הגורים לא היו שורדים.

‏ד"ר גודמן: הגורים לא היו שורדים. הסיבה שגורים ה-helpless, השבריריים האלה, התינוק מצליח לשרוד, זה בגלל שהאמא היא all in לספק אך ורק את הצרכים שלו, מה שמאפשר לה לפעמים לשכוח את הצרכים שלה עבורו.

‏אפרת: אני לא יודעת איך זה בטבע, אני יודעת איך זה בטבע האנושי.

‏ד"ר גודמן: כן.

‏אפרת: וזה באמת גורם לךְ הרבה פעמים לשכוח את הצרכים שלך, והוא קובע את סדר היום והחיים שלך מתהפכים ואת מתמסרת, שוב, כבדרך הטבע. לפחות בתקופות האלה שבאמת תינוק לא יכול לשרוד בלי זה, באמת היחסים הם ש-ישות פחות אינטליגנטית שולטת בישות היותר אינטליגנטית.

‏ד"ר גודמן: אז האיש הגאון הזה, הינטון, שוב משנה את השאלה. במקום לשאול "איך זה יהיה עובד צייתן שלך?" זה לא הולך להצליח, "איך מפתחים את הסופר-אינטליג'נס ככה שיהיה לו אינסטינקטים אימהיים?" איך עושים את זה? אגב הוא אומר: זה לא ברור איך עושים את זה.

‏אפרת: ושוב, אינסטינקטים אימהיים, אם אני אגדיר אותם זה… אני חושבת ש"יש יצור ששולט" זה ביטוי לא נכון. זה ישות יותר אינטליגנטית שמרצון ומבחירה בוחרת להגביל את עצמה כדי לטפל בישות הפחות אינטליגנטית.

‏ד"ר גודמן: והיא תרצה שהישות הפחות אינטליגנטית…

‏אפרת: שליטה זה לא המילה הנכונה פה.

‏ד"ר גודמן: כן. הישות היותר אינטליגנטית כאן, בהקשר לכאן האם.

‏אפרת: מגבילה את עצמה.

‏ד"ר גודמן: כי היא עושה הכל…

‏אפרת: כן.

‏ד"ר גודמן: כדי שהישות הפחות אינטליגנטית תשרוד. ואז יש לך סופר-אינטליג'נס שלא תשמיד אותך, אלא היא תעשה הכל כדי שאתה תשרוד, כדי שאתה תשגשג, כדי שיהיה לך טוב. והוא אומר: מה, זה בכלל לא ברור איך עושים את זה, אבל הינטון מציע, בוא נשנה את השאלה. זאת השאלה: איך מייצרים maternal super intelligence?

‏אפרת: בינה מלאכותית עם אינסטינקטים אימהיים.

‏ד"ר גודמן: בעצם מה אומר הינטון? מול נניח אנשים כמו מאסק שרוצים לייצר סופר-אינטליג'נס שאנחנו נשלוט באמצעותו, אומר הינטון: לא נצליח לשלוט באמצעותו כי לא נשלוט עליו. אז אם נגזר עלינו להישלט על ידי סופר-אינטליג'נס…

‏אפרת: עדיף שזה יהיה כזה שמיטיב איתנו.

‏ד"ר גודמן: כן! ואז בעצם, בוא נחשוב רגע על החלום ההינטוני. איזה ראלייה הוא מייצר כאן? מצב שישות סופר-אינטליגנטית, נשית, אימהית שומרת עלינו, מגוננת עלינו.

‏אפרת: זה קצת חוזר למיתוסים…

‏ד"ר גודמן: זה בדיוק.

‏אפרת: הקדומים האליליים, אבל לא הפטריארכליים האלה של האלים שבכוח הכוח שלהם שולטים על העולם וזה וזה וזה, אלא לז'אנר אחר…

‏ד"ר גודמן: כן.

‏אפרת: בעולם האלילי הקדום, של ה… האלים המטריארכליים.

‏ד"ר גודמן: כן.

‏אפרת: זאת אומרת, האם הגדולה, הגאיה, האדמה.

‏ד"ר גודמן: גאיה, האדמה, כן. האלות הכנעניות, שככה מעניקות לנו חיים. ו-וואו!

‏אפרת: אגב, הן גם יודעות לכעוס ו…

‏ד"ר גודמן: כדי לשמור…

‏אפרת: כן…

‏ד"ר גודמן: כן, אבל בין השאר…

‏אפרת: ולנקום כשצריך. [צוחקת]

‏ד"ר גודמן: כן! כמו שאמא יודעת לשמור על ה… על הגורים שלה. ו-וואו, אני רוצה… כלומר, מעין איזה רנסנס, זה פנטזיה ניאו פגאנית אחרת.

‏אפרת: כן.

‏ד"ר גודמן: של איזשהו…

‏אפרת: מטריארכלית.

‏ד"ר גודמן: של אמא גדולה ששומרת עליי. לצורך העניין, מחלוקת מאסק-הינטון - סתם בחרנו מאסק, היה אפשר גם כן OpenAI.

‏אפרת: מאסק הוא עושה רושם יותר כזה פטריארכלי…

‏ד"ר גודמן: [צוחק] בדיוק.

‏אפרת: כוחני, מאשר סם אלטמן החמוד, או דמיס הסביס או משהו כזה.

‏ד"ר גודמן: הם לא כאלה… הם רק נראים חמודים, אפרת.

‏אפרת: הם רק נראים חמודים…

‏ד"ר גודמן: [צוחק] כן.

‏אפרת: הם לא כאלה פראיירים. כן.

‏ד"ר גודמן: אבל אוקיי, אבל מאסק הוא כאילו ה-alpha male הרשמי של האירוע, כן?

‏אפרת: כן.

‏ד"ר גודמן: ומול המשאלה ההינטונית של איזשהו [צוחק] maternal של האלה הקדמונית שקמה לתחייה. אגב, זה הקריאה שלנו לתוך הינטון, לא יודע אם הינטון… מעניין מה הינטון היה אומר על איך שאנחנו… איך שאנחנו רואים את המודל שלו כתחייה של איזה מיתוס פגאני קדום. שוב פעם, אגב, כמו שאמרנו בפרק הקודם, כן, אנחנו רגילים לזה שהסיפורים הדתיים הם בעבר, בעמק הסיליקון הם בעתיד. כל המיתוסים הם לא בעבר, הם חוזרים, הם בעתיד. אנחנו נייצר אותם, אנחנו ניזום אותם. איזה טירוף [מצחקק]. יש כאן שתי פרדיגמות טכנולוגיות של ה-AI האולטימטיבי העתידי הזה: האחד, פרדיגמה אחת, זה יעניק לנו שליטה, שליטה טוטאלית, שליטה מוחלטת. פרדיגמת מאסק.

‏אפרת: כשם קוד.

‏ד"ר גודמן: כשם קוד. פרדיגמה שנייה, זה לא יעניק לנו שליטה, זה ישלוט עלינו, אבל זה ישלוט עלינו בצורה מיטיבה. קראנו לזה "פרדיגמת הינטון". מה בעצם זאת ה"יעני מחלוקת" הזאת? מהם שתי הפרדיגמות האלה? אז לכאורה זה מפה של העתיד, יש שני עתידים אפשריים. יש…

‏אפרת: אנחנו עכשיו בצומת.

‏ד"ר גודמן: כן.

‏אפרת: והשאלה היא לאן ההיסטוריה תפנה, או לאן העתיד יפנה?

‏ד"ר גודמן: כן.

‏אפרת: לכאן או לכאן? למאסק או להינטון?

‏ד"ר גודמן: וממש ככה הינטון מתאר את זה: אנחנו בצומת. אם לא נלך ל… ל-AI האמהי שלו, אנחנו הולכים ל-AI שאנחנו חושבים שאנחנו נשלוט עליו אבל הוא ישלוט עלינו [צוחק]. אנחנו בצומת וצריכים… תבחר את העתיד שלך. עכשיו, לא בטוח שזה העתיד, כי בשביל להניח שזה העתיד צריך להניח שיש סופר-אינטליג'נס, ואז צריך להניח שבאמת אין גבולות בלתי נראים, ודיברנו על זה.

‏אפרת: דיברנו על זה.

‏ד"ר גודמן: אולי יש גבולות בלתי נראים, אנחנו פשוט לא יודעים. בגלל שאנחנו לא שואלים עכשיו על העתיד של הבינה המלאכותית; אנחנו שואלים מה השיח על העתיד של הבינה המלאכותית מלמד אותנו כבר עכשיו על הבינה האנושית ועל הרוח האנושית. אז אולי אלו שתי העתידים אפשריים. בפרק הקודם דיברנו על איך שתבניות מחשבה דתיות נוטות לא למות אלא רק לשנות אריזה. בפרק הזה אנחנו רואים שגם תבניות מחשבה אליליות נוטות לא למות אלא לשנות אריזה. ועכשיו אנחנו רואים רנסנס של שתי סוגים של מיתוסים פגאניים מופיעים מחדש.

‏אפרת: פטריארכלי ומטריארכלי.

‏ד"ר גודמן: בצורה של פנטזיות שונות לגבי העתיד של ה-AI. אבל אני לא חושב שזה העומק של האירוע. העומק של העומק של האירוע זה לא שיש כאן שתי מיתוסים שקמים לתחייה, אלא שאנחנו נוגעים כאן בשתי משאלות אנושיות שלא צריכות לקום לתחייה - הם תמיד היו שמה.

‏אפרת: זאת אומרת, השאלה היא לא על העתיד, היא גם לא קשורה לעבר, היא בעצם על ההווה.

‏ד"ר גודמן: על ההווה.

‏אפרת: על מי שאנחנו.

‏ד"ר גודמן: ובתוכנו, בתוך כל אחד ואחת מאיתנו, יש שתי משאלות מנוגדות. משאלה אחת זה הרצון שלנו להיות בשליטה. לשלוט על החיים שלנו, לשלוט על הסובבים שלנו, לשלוט על ה… לשלוט על הכל.

‏אפרת: בעולם כל כך…

‏ד"ר גודמן: כן.

‏אפרת: כאוטי…

‏ד"ר גודמן: וכן.

‏אפרת: ובלתי צפוי. זאת פנטזיה או שאיפה שאני חושבת שלכולם יש.

‏ד"ר גודמן: כן.

‏אפרת: לקב… להגיע לשליטה כמה שיותר גדולה במציאות הכאוטית.

‏ד"ר גודמן: ושפינוזה, בהקדמה שלו ל"מאמר תיאולוגי מדיני", הוא מסביר את ה… את המשאלה הזאת כך: ככל שהמציאות היא יותר אקראית ורנדומלית, ככל שאתה יודע ומבין ש… אגב, לא צריך להיות שפינוזה בשביל להבין את זה [אפרת מצחקקת], שהמזל הרע יכול להתהפך עליך בכל רגע נתון. וכולנו שומעים כל יום כל היום, בשורות על אנשים טובים שלרגע… שפתאום…

‏אפרת: העולם מתהפך עליהם. ואתה יודע, בשנתיים האחרונות ראינו את זה הרבה בכל מיני הקשרים.

‏ד"ר גודמן: וגם לא בהקשר של מלחמה, אלא סתם בשורה רפואית נוראית פתאום נוחתת עליך או על קרוב משפחה שלך, ואנחנו מכירים את זה מקרוב. וכמה העולם הזה מרוקן מוודאות. וכשהאשליה של הוודאות נסדקת או מתרסקת, כשאתה מבין שאתה לא יכול להבין, שהמציאות הזאת היא שרירותית, כשברגעים האלה שאתה מבין את זה, פנטזיית השליטה, אומר שפינוזה: אלו הרגעים שבהם המשאלה… תן לי… איך… תן לי טקסים, תן לי דת, תן לי אלים, תן לי… איפה הסופר-אינטליג'נס?! [אפרת מצחקקת] תן לי לשלוט על המציאות. שמה זה… זו משאלה אחת. אבל יש עוד משאלה, דיבר עליה אריך פרום, והיא משאלה פחות מדוברת אבל…

‏אפרת: לא פחות חזקה.

‏ד"ר גודמן: היא לא פחות חזקה. וזאת לא המשאלה לשלוט, זאת המשאלה להישלט.

‏אפרת: באופן מוזר, זאת המשאלה הבדיוק הפוכה.

‏ד"ר גודמן: והיא חיה לצד המשאלה לשלוט. יש לנו גם אותה. אריך פרום אומר שזו משאלה שמועצמת על ידי החיים המודרניים שלנו. ככל שיש לנו יותר חופש ויותר אוטונומיה והאתוס האינדיבידואליסטי, כל הדבר הזה מגביר את החרדה שלנו ואת המשאלה שמישהו ישלוט עליי. יש את הס…

‏אפרת: ולכן הוא קורא לספר שלו "מנוס מחופש".

‏ד"ר גודמן: ואגב, literally, אסירים שהיו הרבה זמן בבית סוהר והתרגלו לסדר יום שבעצם שדד מהם את היכולת לקבל החלטות עבור עצמם, מתי לקום, מתי ללכת לישון, מתי לאכול, מה לעשות. וכשהם התרגלו למשטר של בית סוהר, כששחררו אותם, יש סיפורים על אסירים שפשוט היה להם התקף חרדה מכל ה… [שואף ועוצר את האוויר] לא היה להם את היכולת לקבל החלטות עבור עצמם בעצמם והם חזרו לכלא. הם עשו פשע [צוחק] כדי לחזור לכלא. הם הרגישו יותר בנוח בבית סוהר. וזה לא… האסירים זה רק המשל.

‏אפרת: כן.

‏ד"ר גודמן: הנמשל זה אנחנו.

‏אפרת: אנחנו.

‏ד"ר גודמן: אנחנו בני אדם מודרנים, אומר אריך פרום, יצאו מימי הביניים, קיבלו פתאום את כל החופש הזה, והחופש הזה זה כאילו חלום שמתגשם, ורבים חווים אותו… וכל אחד מאיתנו לעתים חווה אותו דווקא כסיוט. יש חוקר, פסיכולוג חוקר כל כך מעניין בשם בארי שוורץ, והוא כתב ספר לפני כמה שנים "The Paradox of Choice", ויש לו הרצאת טד שממש כדאי לצפות בה. יש לו הבחנה מדהימה: אדם שחשוף להמון מבחר, אתה יכול לבחור בין הרבה אופציות. הרבה חופשות, הרבה מוצרים, הרבה צורות חיים, הרבה קריירות. כשאתה חשוף להרבה מבחר, רבים מאיתנו נקלעים למה ש… אם אני זוכר נכון את הביטוי שלו - option paralysis, שאתה משותק מרוב מבחר. שיש לך חרדה שלא תבחר נכון. ואחרי שבחרתַ, אתה כזה, "וואו, אולי לא בחרתי נכון". וכל הדבר הזה יוצר אצל הרבה אנשים את המשאלה - שמישהו יבחר במקומי.

‏אפרת: [מצחקקים] אתה יודע, זה מזכיר לי, זה… אתה חושב… כשילד קטן, אז הרבה פעמים ילדים אומרים להורים "אתם לא תחליטו עליי, אתם לא תחליטו בשבילי, רק אני, רק אני, רק אני". ואז אתה מתבגר ואתה מגיע לגיל, אתה יודע, אני בגיל הזה, שפתאום אתה מגלה: וואלה, אני המבוגר האחראי.

‏ד"ר גודמן: כן.

‏אפרת: כאילו, זה עליי, כל הדבר הזה, זה עליי. כאילו, אני מדברת ברמה הכי אישית, משפחתית…

‏ד"ר גודמן: ומה כל ה…

‏אפרת: קבלת החלטות. ואז אתה אומר: רגע, אני רוצה רגע לחזור להיות ילד [ד"ר גודמן צוחק]. אני רוצה לחזור להיות ילדה.

‏ד"ר גודמן: כן.

‏אפרת: שמישהו יחליט עליי. לחזור לימים האלה שאבא ואמא קיבלו עליי החלטות. עכשיו, זה לא באמת. זה לא באמת, אבל זה לפעמים כן באמת. אבל זה…

‏ד"ר גודמן: זה כן באמת!

‏אפרת: כן.

‏ד"ר גודמן: את יודעת, את פשוט לא עושה, את פשוט ממשיכה לשאת את האחריות עם החרדה שבאה עם האחריות. אבל לא כולם מצליחים. את יודעת שיש ביפן תופעה של גברים מבוגרים שחיים עדיין אצל ההורים, מסתגרים בחדר שלהם, כל היום על האינטרנט במשחקים, הם פשוט פרשו מהעולם. הם לא יכולים לשאת את העולם הזה, עם הציפיות ועם האחריות…

‏אפרת: ועם האופציות…

‏ד"ר גודמן: ועם המבחר.

‏אפרת: ועם הצורך לקבל החלטות.

‏ד"ר גודמן: ועם הזה. עזוב אותי. קוראים… היפנים קוראים לזה, אם אני… מקווה שאני הוגה את זה נכון, "היקוקומורי" [כך במקור]. וזאת תופעה שהולכת וגדלה. זה בדיוק מה שאריך פרום כינה "המנוס מהחופש". אנחנו לא בורחים אל החופש, יש בנו משאלה לברוח מהחופש.

‏אפרת: ואגב, זה לא רק ברמת הפרט, זה גם ברמת הכלל. זאת אומרת, ככה אריך פרום בעצם מסביר תופעות טוטליטריות ואת היטלר ספציפית.

‏ד"ר גודמן: נכון.

‏אפרת: כן? כאילו, נכון אנחנו מכירים את הביטוי הזה "רוצים מנהיג חזק", כן? מי ש… זו איזושהי פנטזיה, שלפעמים בחייה של אומה, לפעמים, ואז התוצאות של זה הם באמת מאוד מאוד מסוכנות. אבל לפעמים כן, יש את הדבר הזה של - שיבוא מישהו חזק ויחליט עבורנו את ההחלטות, נחזור להיות ילדים.

‏ד"ר גודמן: הניסוח של פרום הוא כל כך חזק, שהוא מסתכל על גרמניה בשנות ה-30, הוא כותב את הספר הזה ב-41', הוא שם לב שבאותו להט שבו אנשים נאבקו למען החופש שלהם, בלהט הזה הם נאבקים כדי לוותר על החופש שלהם. הרצון שלנו לשלוט הוא כל כך אנושי; הרצון שלנו להישלט, גם הוא מאוד אנושי.

‏אפרת: כמה קשה להיות בן אדם [ד"ר גודמן צוחק] בעולם הזה. לחיות בעולם שאין בו שליטה ואין בו ודאות, ומצד שני, יש בו אחריות.

‏ד"ר גודמן: נורא ואיום.

‏אפרת: זה מאוד קשה.

‏ד"ר גודמן: איפה הסופר-אינטליג'נס?

‏אפרת: לגמרי. ובתנאים האלה…

‏ד"ר גודמן: [מתלהב] כן!

‏אפרת: בתנאים האלה אתה אומר…

‏ד"ר גודמן: אתה מבין את הפנטזיה.

‏אפרת: "בואי אימא". [צוחקת]

‏ד"ר גודמן: כן. "בואי אימא". אתה רוצה להגיד לי שגם יש לי אחריות על כל ההתנהגות שלי ואני צריך לקבל החלטות, ואני צריך לשאת בתוצאות ואני אחראי עליהם, וגם אין לי שליטה על המציאות? זה הרע שבכל העולמות, כביכול? זה המשמעות של להיות אנושיים, וכפי שאמרת, כמה זה קשה להיות אנושיים. אולי אפרת, זה המובן המלא של צמד המילים "צלם אלוהים".

‏אפרת: זה כל ההבדל אגב. זה כל ההבדל בין להיות כ… "והייתם כאלוהים" לבין להיות "צלם אלוהים".

‏ד"ר גודמן: בדיוק. אלוהים…

‏אפרת: זה כל ההבדל.

‏ד"ר גודמן: זה אומר שיש לי שליטה. צלם אלוהים זה אומר אני לא בשליטה, אני לא אלוהים, אבל יש לי צלם. מה זה אומר? שיש לי [בקול רציני] אחריות, אני צריך להיות מוסרי, יש ממני ציפיות. God! [צוחק]

‏אפרת: איזה, כאילו הבדל קטן, אבל כל ההבדל כולו.

‏ד"ר גודמן: בדיוק. דיברנו על אלילות, על האלהה עצמית, על הנטייה של האדם לא לרצות להיות אדם. מה ההפך של אלילות? מונותאיזם. למדתי פעם אבחנה מאוד מאוד עמוקה של מורי משה הלברטל, שהוא אמר: מה זה מונותאיזם? שאלוהים הוא אחד. מה זה אומר? ששום דבר בעולם הזה הוא לא שלם. לאלוהים יש מונופול על השלמות. ולכן אין רעיונות מושלמים ואין אנשים מושלמים, והחוסר שלמות הזאת, השבריריות, הפגמים, הסופיות, ה… כל מה שאנחנו מתארים כאן, זה האנושיות שלנו. אז אם מונותאיזם זו השלמה עם חוסר שלמות, אז זה בעצם השלמה עם האנושיות שלנו.

‏אפרת: והשאיפה באמצעות… אם אנחנו פה חוזרים רגע לשאיפות, למוטיבציות, להגיע לסופר-אינטליג'נס, השאיפה הזאת…

‏ד"ר גודמן: היא הכחשת האנושיות שלנו.

‏אפרת: כן.

‏ד"ר גודמן: אז אם זה מאסק או הינטון, יש את כל השיחה הזאת, כל הפרדיגמות. שוב פעם, אנחנו לא שואלים כאן מה זה אומר על הבינה המלאכותית עצמה, אלא מה השיחה הזאת מספרת לנו על הבינה האנושית או על הרוח האנושית. היוונים היו אומרים שנגזר עלינו לחיות בין שתי המשאלות האלה.

‏אפרת: שזו טרגדיה.

‏ד"ר גודמן: ושזו הטרגדיה שלנו. המסורת היוונית והמסורת היהודית היו מסכימים כאן. נגזר עלינו לחיות בין שתי המשאלות הבלתי ממומשות האלה. המשאלה לשלוט והמשאלה להישלט. המסורת היהודית, בניגוד לאינטואיציה היוונית, לא הייתה רואה במצב האנושי טרגדיה. העובדה שאנחנו, נגזר עלינו לחיות בין משאלות לא ממומשות, זה לא הטרגדיה שלנו, זאת האנושיות שלנו. ולכן המסורת היהודית, נדמה לי, לא הייתה רואה בזה את הטרגדיה שלנו, אלא את האידיאל שלנו. אני אומר, רגע, נתמקד רגע באינטואיציה, שאני רואה בה אינטואיציה יוונית, טראגית, מאוד מאוד עמוקה. למה זה טרגדיה? כי אתה ממולכד. אנחנו לא יכולים להשיג שליטה מלאה וככה לסלק מהחיים שלנו את אי-הוודאות. זה היה נחמד, אבל אי אפשר. ואנחנו לא יכולים גם כן לאבד שליטה בצורה מלאה, וככה לסלק מהחיים שלנו את האחריות. וככה נגזר עלינו להיות ממולכדים, מלאי אחריות וחסרי שליטה. ובמיתוס היווני יש סיפור על איקרוס, שאבא שלו בנה איזשהו מבוך ענק כזה, שבסוף הסיפור הוא היה נעול ולכוד בתוך המלכודים של עצמו, בתוך המבוך של עצמו, בתוך דרך ללא מוצא. והדרך היחידה שלו לצאת משמה זה באמצעות טכנולוגיה. הוא אוסף נוצות, מדביק אותן ביחד בשעווה ומייצר כנפיים, מדהים, זה המיתוס היווני העתיק, מייצר כנפיים וככה הם יוצאים מהמבוך. כן, הטכנולוגיה יכולה לחלץ אותנו מכל המלכודים האנושיים, מכל הטרגדיה האנושית. אבל רגע לפני שהם יוצאים לעוף, אז דדלוס אומר לבן שלו איקרוס: "תיזהר לא לעוף גבוה מדי, לא להתקרב לשמש". וכמובן הוא לא עמד בפיתוי, הוא עף הכי גבוה שהוא יכול, כי זה מה שבני אדם… זה החטא, זה מי שאנחנו. התקרב מדי לשמש, השמש המיסה את השעווה והוא התרסק ונפל לארץ.

‏[השיר "בואי אמא" בביצועו של אריק איינשטיין]

‏"כל הָאוֹר מִזְּמַן הָלַךְ לוֹ,

‏אַל תֵּלְכִי פִּתְאוֹם גַּם אַתְּ.

‏בּוֹאִי אִמָּא, בּוֹאִי אִמָּא,

‏בּוֹאִי שְׁבִי אִתִּי מְעַט.

‏בעֵצִים מַכֶּה הָרוּחַ…"

‏[השיר ממשיך ברקע]

‏אפרת: בפרקים האחרונים של העונה אנחנו ממשיכים במסע הפילוסופי והתיאולוגי שלנו אל שורשי הבינה המלאכותית ואל מה היא מלמדת אותנו על עצמנו. תודה לניר לייסט ולאור שמיר העורכים, למיכל אטיאס ולאיל לויט על ההפקה, ולניבה גולדברג ולמתן חיים מצוות הדיגיטל. כל העונות הקודמות של "מפלגת המחשבות" זמינות ביישומוני ההסכתים וגם באתר בית אבי חי, שם תוכלו למצוא תכנים מעולים נוספים.

‏[המשך השיר "בואי אמא"]

‏"…אִם פִּתְאוֹם מַלְאָךְ יוֹפִיעַ

‏אֶל חַדְרִי יָבוֹא בְּלָאט

‏בּוֹאִי אִמָּא, בּוֹאִי אִמָּא

‏וְתִרְאִי אוֹתוֹ גַּם אַתְּ…"

---

לעוד פרקים של הפודקאסט לחצו על שם הפודקאסט למטה