top of page
נחמה אריאלי

מפלגת המחשבות - פרק 107 – אמריקה: מסע בעקבות האמת

כיצד הפכו ״פיקניק״, ו-״חדר מאסטר״ למילים אסורות, ואיך כל זה קשור לטראומה מהמלחמות העקובות מדם של המאה ה-20? בפרק הקרוב נעמיק בשורשים הרעיוניים וההיסטוריים של תרבות הביטול, וננסה להבין את טיב הקשר שבין פוסט מודרניזם לפוסט טראומה.


 

תאריך עליית הפרק לאוויר: 17/09/2024.

[צלילי פתיחה]

קריין: אתם מאזינים להסכת של "בית אבי חי".

[הקלטות]

Martin Luther King Jr.: “I have a dream that one day…”

John F. Kennedy: “Ask not what your country can do for you…”

Lyndon B. Johnson: “And we shall overcome…”

Barack Obama: “Yes, we can repair this world!”

Rosa Parks: “The other passengers gave up their seats but I refused to do so.”

George H. W. Bush: “A new world order.”

Donald Trump: “America first!”

Donald Trump: “We will make America great again! God bless you!”

אפרת: שלום, אני אפרת שפירא רוזנברג ואתן מאזינות ומאזינים ל"מפלגת המחשבות". ההסכת שבו דוקטור מיכה גודמן ואני בדרך כלל מדברים על הרעיונות שמאחורי הפוליטיקה הישראלית, אבל העונה הזאת מוקדשת דווקא לרעיונות שמאחורי הפוליטיקה האמריקאית. המסע שלנו להבנת תפיסת העולם הפרוגרסיבית התחיל בשני פרקים שניסו למפות את הלבֵנה הראשונה בבניין הפרוגרסיבי, המרקסיזם ותבניות החשיבה שהוא מייצר. אבל לבניין הזה יש קומה נוספת, קומה שנבנתה מתוך רצון לייצר חברה פתוחה, לא שיפוטית, ומכילה. חברה שבה, בניגוד למה שהיה מקובל בימי הביניים, לא פוגעים באנשים, מנדים אותם, או חלילה הורגים אותם, רק בגלל שהם חושבים את המחשבות הלא נכונות, או מערערים על האמת המקודשת. בפרק הקרוב ננסה להבין את הקשר בין פוסט-מודרניזם לפוסט-טראומה, ונשאל איך זה שדווקא מתוך המוטיבציות הכי טהורות, נולדו רשימות של מילים שאסור להגיד, ספרים שאסור לקרוא, ומחשבות שאסור לחשוב. שלום מיכה.

ד"ר גודמן: שלום אפרת.

אפרת: אתה יודע, בעולם הטבע, יש תופעות שהן מתחוללות, הן מבשרות על… על משהו אחר, כן? כאילו נניח, עונות השנה. אז אפילו שעדיין נורא נורא חם, וחמסין, ואוגוסט, ומזיעים, וזה, פתאום אתה רואה חצבים בצידי הדרך, אתה מבין, שעוד רגע יגיע הסתיו, נכון? או גדלנו על שיר הילדים הזה על הנחליאלי. הנחליאלי, ברגע שרואים את הנחליאלי, מבינים שתכף מגיע הסתיו. או יש את היורה, נכון? הגשם הראשון, הוא מבשר את… את בוא החורף. מתברר שגם בעולם הרעיונות, והאידאות, והמחשבות, יש תופעות מסוימות שהן כמו החצבים של הטרנדים המחשבתיים. ואחד החצבים האלה, או הנחליאלים האלה, זה למשל, כשמתחילה להיות צנזורה על מילים, או על מחשבות, או דברים שמותר או אסור להגיד, אז אתה יודע שהולכת להגיע תקופה חשוכה, אפלה, של היעדר חופש מחשבתי.

ד"ר גודמן: זה לא מובן מאליו מה שאת אומרת, את יודעת, בדרך… הרבה פעמים, אנשים חושבים שכשיש, כשמנסים למשטר את השפה, ויש מילים שמותר להגיד, ומילים שאסור להגיד, מישהו יכול להגיד, "היי, זה החצב שמבשר על תקופה של אנשים יותר מנומסים, יותר רגישים. יותר נעימים אחד לשני". אבל מה שאת אומרת, ברגע שיש מילים שאסור להגיד, זה החצב שמבשר לא על חברה מנומסת יותר, אלא על חברה סגורה יותר, ואולי אפילו אלימה יותר, וברוטלית יותר. אני רוצה לתת לך דוגמה ל… ל… דוגמה מאוד מאוד…

אפרת: אקטואלית.

ד"ר גודמן: ב-2021, אוניברסיטת ברנדייס, מטעם האוניברסיטה, או קבוצה באוניברסיטה, הוציאה רשימה של מילים שאסור להגיד יותר. הם קוראים לרשימה הזאת, אני מצטט, The Oppressive Language List, הרשימה של מילים Oppressive, שהשימוש בהן…

אפרת: דכאניות.

ד"ר גודמן: דכ… מדכ… כן. אני אתן לך דוגמה לכמה מילים, כמו למשל, המילה פיקניק.

אפרת: פיקניק.

ד"ר גודמן: המילה פיקניק היא מילה Oppressive, כי זה מילה עם ביוגרפיה, ויש כאן הנחה שכל מילה סוחבת איתה את כל הקונוטציות מכל התקופה.

אפרת: יש לה ביוגרפיה, צריך להגיד, מ… מעולם העבדות.

ד"ר גודמן: כן. המילה Master Bedroom.

אפרת: כי המילה Master.

ד"ר גודמן: כן, או הביטוי No Can Do, שזה יכול להעליב מיעוטים, או… יש כאן רשימה של מילים שלא אומרים אותם. עכשיו, זה חצב שמבשר חברה סגורה, ושאנחנו יודעים מה מתלווה למילים אסורות. מתלווה שלמי שבכל זאת מעיז להגיד את המילים האסורות, סנקציות.

אפרת: כן, זאת אומרת, זה לא המלצת הגשה, שכאילו, אנחנו ממליצים לכם לא לדבר ככה, כי אתם עשויים לפגוע במישהו. זה רשימה של מילים שאסור להגיד אותם, ושהיום, אתה אומר הרשימה הזאת התפרסמה ב-2021, אבל היום ב-2024, כשאנחנו מקליטים את הפרק הזה, אנחנו כבר יודעים מה קורה לאנשים שאומרים מילים אסורות.

ד"ר גודמן: כן. אגב, גם ב-2020-2021 הם ידעו את זה, זאת אומרת, הם נכנסים כאן לתוך אקו סיסטם קיים, שמי שאומר את המילה הלא נכונה… א…

אפרת: מבטלים אותו.

ד"ר גודמן: …מבטלים אותו. בִּיוּש פומבי, שיכול להוביל לפיטורים, ולהרס מוחלט של החיים שלו, כי הוא אמר… עכשיו, זה לא רק מילים…

אפרת: הפגנות של סטודנטים, שלא נותנים למרצה להעביר הרצאה, אם הוא אמר אחת מהמילים האסורות בשיעור, או שהוא כתב פוסט שמשתמש ב… זאת אומרת אפילו לא בשיעור.

ד"ר גודמן: כן, נכון. או שאם מצאו לפני עשר שנים, שהוא אמר איזשהו מילה, אמר איזה היגד שמתפרש לא נכון, או שהוא… וזה כולל בדיחות, וזה כולל, דרך אגב, זה כולל לא רק צנזורה על בדיחות, שזה דבר מדהים לצנזר בדיחה, כל הקטע של בדיחה, שזה אמור להיות משהו שהוא חסין מצנזורה, כן? או למשל, יש ספרים שאסור לקרוא ואסור לצטט מהם, ואם אתה תצטט מהספר, אתה מסתכן, אתה מסכן את המעמד הציבורי שלך.

אפרת: ספרים שאסור להכניס לספריות.

ד"ר גודמן: ואפרת, אני לא מדבר איתך על "מיין קאמפף", [צוחק] אני מדבר איתך על "בית קטן בערבה".

אפרת: על דוקטור סוס.

ד"ר גודמן: דוקטור סוס, אלא על זה אנחנו מדברים. אז שיש מילים שאסור להגיד, ומחשבות שאסור לחשוב, ולמרצים שאסור לדבר, ולספרים שאסור לקרוא, את מבינה שקרה משהו בעולם. וכשאני אומר "קרה משהו בעולם", כל מי שיודע קצת היסטוריה יודע שזה ממש לא הפעם הראשונה שזה קרה.

אפרת: המטאפורה מעולם הטבע היא אפקטיבית כאן, בגלל שזה מחזורי.

ד"ר גודמן: אהה, זה מחזורי, נכון.

אפרת: אנחנו, שוב אנחנו מגיעים לעונה הזאת, שיש שמועה כזאת בעולם, יש עונה כזאת שקוראים לה סתיו. בישראל אין באמת עונה כזאת. [צוחקים]

ד"ר גודמן: בישראל יש רק חצבים.

אפרת: בדיוק, יש חצבים ואין סתיו, יש קיץ וחורף, זה מה שיש פה. אבל מסתבר שלא רק עולם הטבע נע בעונות שחוזרות על עצמם, אלא גם עולם הרעיונות מתנהל בצורה של עונתיות, והנה אנחנו… יש איזושהי עונה שחוזרת. מה העונה הזאת שחוזרת?

ד"ר גודמן: אחת ההגדרות של חברה סגורה, אני אנסה לתת הגדרה לחברה סגורה, זה חברה שיש לה אמת מקודשת. אבל זה לא מה שהופך אותה לסגורה שיש לה אמת מקודשת. יש לה אמת מקודשת ומגוננים על האמת לא באמצעות נימוקים, טיעונים וראיות, מי שחולק על האמת. הם לא מגוננים על האמת באמצעות זה שהם ינמקו את האמת, יוכיחו אותה, לא. מגוננים על האמת לא באמצעות נימוקים, אלא באמצעות סנקציות. ואנחנו מכירים את זה, למשל, בימי הביניים, זאת אומרת בתקופות קדם מודרניות, ואנחנו מכירים את זה היום בקמפוסים, בתקופה הפוסט מודרנית. ובמידה רבה, מה שמעניין, שכל הצנזורה הברוטלית שצוברת תאוצה היום בעולם, היא תולדה של האקלים הפוסט מודרני שלנו. זאת אומרת, יש משהו בפוסט מודרניזם שהוא מחזיר לתחייה אלמנטים מהתקופה הקדם מודרנית.

אפרת: אז כדי להבין את התקופה ואת המחשבה, את הלך המחשבה הפוסט מודרני, אנחנו בעצם צריכים ללכת אחורה לתקופה הקדם מודרנית.

ד"ר גודמן: כן, אז למה בתקופה הקדם מודרנית מצנזרים אנשים כדי להגן על האמת הקדושה? בגלל שהאמת היא קדושה. זאת אומרת, נניח בימי הביניים, האמונה הייתה, מה מקור האמת? איך אנחנו יודעים מה האמת? מקור האמת הוא אלוהים. אלוהים הרי יודע הכל, והוא התגלה לבני האדם. וההתגלות שהייתה אי פעם בעבר, היא עדיין רלוונטית בגלל שהיא הוקלטה ההתגלות, והיא נאגרה בכתבי הקודש. ויש אנשים מוסמכים שיודעים לגשת אל כתבי הקודש, ולחלץ משם את דבר אלוהים, ודבר אלוהים הוא אמת. עכשיו, אפרת, אם אלוהים הוא מקור האמת, אגב, גם האמת המדעית, אם אלוהים הוא מקור האמת, אז מי שחולק על האמת, חולק על אלוהים, והמשמעות היא שהוא לא טועה.

אפרת: הוא כופר והוא חוטא.

ד"ר גודמן: הוא חוטא. זה האירוע. הפיכת הטועה בחברה ס… פתוחה, מי שחולק על מה שנראה לך האמת, הוא טועה. בחברה סגורה, מי שחולק על האמת, הוא חוטא. וברגע שאלוהים הוא מקור האמת, מי שחולק על האמת, חולק על אלוהים, לכן הוא לא טועה, הוא חוטא, בום! ככה נוצרת חברה סגורה.

אפרת: אנחנו אומרים קדם מודרני, אבל זה מאפיין, באמת, את כל ה… במובנים מסוימים, את כל הציביליזציה עד התקופה המודרנית, זאת אומרת, בכל דת.

ד"ר גודמן: זה מאוד מאפיין חשיבה דתית.

אפרת: וזה לא משנה איזה דת. אתה…

ד"ר גודמן: נכון, למרות שאנחנו מודעים לכך שזו הכללה, יש גם כן, יש גם… אממ…

אפרת: לא, יש דתות עם קצת יותר יכולת, יותר סובלנות ופחות סובלנות, אבל בסוף בסוף, כמעט בכל חברה דתית יש את מושג הכפירה, יש דברים שאסור להגיד…

ד"ר גודמן: נכון.

אפרת: …יש דברים שאסור לחשוב, ומי שאומר אותם הוא כופר והוא מנודה מהקהילה.

ד"ר גודמן: והוא מנודה, הוא מחוץ לשיטה.

אפרת: כן.

ד"ר גודמן: מי שחולק על התפיסה הגאו-צנטרית שכדור הארץ המרכז, ברגע שהם מאמינים שעל פי כתבי הקודש כדור הארץ המרכז, אז מי שמציע תפיסה הליו-צנטרית, שהשמש במרכז המערכת שאנחנו נמצאים בה…

אפרת: וגם מבסס את זה עם הוכחות, לכאורה מדעיות…

ד"ר גודמן: כן, על האמת הקדושה הזאת יגוננו בכך שישרפו את ג'ורדנו ברונו, את מי שניסה לחשוב אחרת. זאת אומרת, מי שמערער על האמת המוסכמת והמקובלת, הוא לא טועה, הוא חוטא והוא לא בפנים, הוא בחוץ, הוא מחוץ לשיטה.

אפרת: ואז הגיעה התקופה המודרנית.

ד"ר גודמן: כן, התקופה המודרנית זה מהפכה קופרניקאית, זה מהפכה. מקור האמת עברה רילוקיישן. מקור האמת זה כבר לא האל, אלא האדם.

אפרת: במובן הזה זה באמת מהפכה קופרניקנית, זאת אומרת, מי במרכז ומי סובב סביב מי, מה סובב סביב מה.

ד"ר גודמן: אז האם האדם הוא כזה… האמת היא קדושה ואדם מציית לה, או האמת היא נגישה והאדם מגלה אותה.

אפרת: מגלה אותה.

ד"ר גודמן: וזה פתאום, זה הנאוֹרוּת. האדם מגלה את האמת. האדם מחפש את האמת.

אפרת: באמצעות התבונה שלו.

ד"ר גודמן: באמצעות התבונה שלו. זאת אומרת המודרניות זה פתאום הערכה גדולה לתבונה. ויש מעין איזה עסקה, העסקה המודרנית, הדיל המודרני נראה כך: התבונה ככל שהיא תתפתח יותר, האנושות תשגשג יותר. אגב, היא לא רק תשגשג יותר, ככל שהמדע יתפתח יותר, והמדע יתפתח יותר, בני אדם גם יהיו מוסריים יותר. זה אמונה תמימה קצת, אני יודע, למי שיודע מה קרה בסוף. אבל זו הייתה האמונה, הייתי אומר, המודרניות זה לא כפירה, כי להיות מודרניסט זה לא בהכרח לכפור באלוהים. יכול להיות שאלוהים הוא קיים, אם אתה מודרניסט. זה לא… לא כולם חייבים להכריז על מותו.

אפרת: כמו ניטשה, כן.

ד"ר גודמן: כמו ניטשה, נניח דקארט, קאנט, הם כולם האמינו באלוהים, אז המודרניות זה לא כפירה, זה אמונה.

אפרת: אבל אמונה במה?

ד"ר גודמן: אמונה בתבונת האדם. את היכולת של בני אדם לפענח את העולם, וההתפשטות של התבונה והגדילה של התבונה, כלומר של המדע, תהפוך את העולם ליותר טוב. זאת האמונה הגדולה שעומדת בלב, אולי בלב הפרויקט המודרני, או בעיקר בלב פרויקט הנאוֹרוּת, שאולי זה ה-DNA של המודרניות.

אפרת: והדבר הזה משליך מאוד על האופן שבו מתייחסים לאמת וליכולת לחלוק על האמת.

ד"ר גודמן: ואולי כאן, אולי מי שעשה את זה הכי טוב זה ג'ון סטיוארט מיל. ג'ון סטיוארט מיל אומר, "למה מותר לאנשים לחלוק על האמת כפי שאתה תופס אותה ומבין אותה? בגלל שאם לא יהיה ניתן לחלוק על האופן שבו אנחנו תופסים את האמת, לא נתקרב אל האמת". ואשר על פי ג'ון סטיוארט מיל, The Truth is Out There, זוכרת את המשפט הזה? זכרון…

אפרת: כן, אקס פיילס?

ד"ר גודמן: אקס פיילס, The Truth. [צוחקים]

אפרת: כן, חשפנו את הגיל שלנו.

ד"ר גודמן: בתחילת כל פרק, The Truth is Out There. האמת קיימת, היא נמצאת, אבל היא לא בכיס. אני לא יודע אותה, אני חייב למצוא אותה. "ואיך מחפשים את האמת?" אומר ג'ון סטיוארט מיל, "השיחה בין אנשים, שכל אחד יש לו דעה משל עצמו לגבי מה האמת, המפגש של דעות שונות, המפגש הזה, החיכוך הזה בין רעיונות שונים, הוא זה שצעד אחרי צעד מקרב אותנו לאמת". אגב, עשינו פרק על זה.

אפרת: נכון, עשינו פרק על זה ב… בעונה השלישית.

ד"ר גודמן: הפרק האחרון של העונה השלישית שלנו, הליברלי… זה היה על… פרק 70, אם אני זוכר נכון.

אפרת: אוקיי, שזה… זה בעצם אומר, התהליך הזה של מישהו מציג תיאוריה, ואז תוקפים, כולם תוקפים, מעבירים ביקורת, ביקורת, ביקורת, והתיאוריה שנשארת כזה, last man standing, כן, היא נשארת, היא מצליחה לעמוד בביקורת, זאת התיאוריה השלטת, עד שיצליחו להפיל אותה.

ד"ר גודמן: נכון, קארל פופר אומר "מה ההגדרה", אם תרצי, "של טענה מדעית? זה טענה שעוד לא הופרכה". אז ההפרכה זה חלק מצמיחת המדע, והרעיונות שלא הופרכו, הם הרעיונות היותר…

אפרת: זה לא רק ההפרכה. הביקורת, אם דיברנו על החברה הקדם מודרנית, ביקורת שם הייתה לא לגיטימית, בגלל שאסור לאיים על האמת.

ד"ר גודמן: כן.

אפרת: בחברה המודרנית, הביקורת היא לא איום על האמת, היא תנאי להשגת האמת. היא חלק, היא לא מחוץ לשיטה, היא לא איום על השיטה, היא חלק מהשיטה.

ד"ר גודמן: היא חלק מהשיטה, בדיוק. ועכשיו, בעידן הקדם מודרני, להעביר ביקורת על הדעה הרווחת, אתה מחוץ לשיטה. אומר ג'ון סטיוארט מיל, להעביר ביקורת על העמדה הרווחת?

אפרת: זה השיטה.

ד"ר גודמן: זאת השיטה, ככה עושים את זה.

אפרת: איך מקובל להגיד היום, זה לא באג, זה פיצ'ר.

ד"ר גודמן: זה פיצ'ר, בדיוק, כן. [צוחקים]

אפרת: וכמובן שבחברה כזאת, שמקדשת את תהליך חיפוש האמת, והגעה לאמת וכולי, אז מתפתחות אממ… זכויות כמו חופש הביטוי.

ד"ר גודמן: נכון.

אפרת: למה כל כך חשוב לאפשר ביטוי חופשי? כי ביטוי הוא בעצם הדרך to access מחשבות. אם אין חופש ביטוי, אין חופש מחשבה.

ד"ר גודמן: נכון.

אפרת: וזאת אומרת, חופש ביטוי הוא תנאי לחופש מחשבה, ובלי חופש מחשבה…

ד"ר גודמן: כן, ככה.

אפרת: …אי אפשר להגיע לאמת.

ד"ר גודמן: הנה הדיל המודרני, הדיל המודרני הוא כזה. התבונה תשביח את החברה, כל עוד החברה לא תנסה לשלוט על התבונה. זה הדיל. [אפרת מהמהמת בהסכמה] החברה מאבדת שליטה על התבונה, אנחנו לא נגיד לכם איזה מילים להגיד ואיזה לא להגיד, מה לקרוא, מה לא לקרוא, תחשבו חופשי. החברה לא תשלוט על התבונה, אבל התבונה תשביח את החברה. תהפוך אותה לעשירה יותר, משגשגת יותר, עוצמתית יותר, זה הדיל. כאילו, מיל, אני חושב, היה חותם על מה שאני אומר עכשיו. ברגע שהחברה תפר את העסקה עם התבונה, ותתחיל לסגור אותה ולמשטר אותה, אז התבונה תפסיק לתגמל את החברה בגילויים מדעיים, והיא לא תקרב אותה אל האמת.

אפרת: אם ככה…

ד"ר גודמן: כן.

אפרת: …המודרנה ובמרכזה פרויקט הנאוֹרוּת, כל הדבר הזה הגיע כדי לגאול את העולם מחשכּת ימי הביניים.

ד"ר גודמן: והפכה חברה סגורה, היא סגורה בגלל האמת, לחברה פתוחה, למה?

אפרת: כי היא מחפשת את האמת.

ד"ר גודמן: כי אנחנו אוהבים את האמת, כי אנחנו מחפשים את האמת.

אפרת: כן. ועל זה מקובל לומר "כן, אבל…"

ד"ר גודמן: אבל, האבל הגדול…

אפרת: כי אז הגיעה המאה ה-20.

ד"ר גודמן: המאה ה-20. המאה ה-20 זה, אם תרצי, זה פיגוע בלב המודרניות.

אפרת: בגלל שהמאה ה-20 שלכאורה הייתה אמורה להיות פסגת המודרנה והנאוֹרוּת, היא בעצם המאה הכי מדממת, הכי ברוטלית, בתולדות האנושות. זאת אומרת, אממ… סך הכל מאות מיליונים, נהרגו על מזבח אידיאולוגיות, אגב, אתאיסטיות, כולן, אין שם אלוהים…

ד"ר גודמן: כן. נכון.

אפרת: …במאה הזאת, ובאידיאולוגיות האלה, אין שם אלוהים, אין שם דוֹגמוֹת, אין שם מלחמות קודש, מלחמות דת.

ד"ר גודמן: נכון, ואת מדברת על הגולאגים של סטלין בסיביר, ועל מחנות ההשמדה של היטלר, ועל ניסויים בבני אדם של מאו, של הקומוניזם בסין, של הקפיצה הגדולה קדימה, ואני חושב, בכל אחד מהאקספרימנטים האלה, מעל ל-50 מיליון אנשים נרצחים.

אפרת: כן, לכן אמרתי מאות מיליונים, סך הכל במצטבר במאה ה-20.

ד"ר גודמן: כן, תוסיפי את קמבודיה, את פּוֹל פּוֹט, אנחנו מדברים כאן. ומה זה המאה ה-20? זה המאה שבו בני אדם האמינו, שבזכו… שבאמצעות התבונה שלהם, מי זה האידיאולוגים הגדולים? באמצעות התבונה שלהם גילו רעיונות מושלמים, וכשאתה מאמין שגילית את הרעיון המושלם, וזה לא משנה אם זה פשיזם, נאציזם, קומוניזם, גילית את הרעיון שבעינייך הוא מושלם, תמיד נוסף לזה הפיתוי, שניקח את הרעיון המושלם הזה, וניישם אותו במציאות, המציאות תהיה מושלמת. זאת אומרת, לבני האדם, מכוח תבונתם, יש את היכולת להיות המהנדסים של העולם, ליצור כאן בעולם הזה, גן עדן עלי אדמות. וחייבים פה לצטט את קארל פופר, ש"במאה ה-20 גילינו, שבכל מקום שבו בני אדם ניסו לייצר את גן עדן, הם תמיד מצאו את עצמם בגיהנום". והמאה ה-20, זה הגולאגים של סטלין זה גיהנום. וסין, של הקפיצה הגדולה קדימה של מאו, זה גיהנום.

אפרת: ומחנות ההשמדה של היטלר.

ד"ר גודמן: זה גיהנום, וקמבודיה זה גיהנום, אז אתה שואל, אז, אז אנשים אומרים, "היי, המודרניות לימדה אותנו להאמין בכוח הגואל של התבונה. הגיעה המאה ה-20, וגילינו שהמדע, התבונה, לא ביערה את הרוע. כל מה שהיא עשתה, היא נתנה כלים רבי עוצמה לאותו הרוע".

אפרת: היא חימשה את הרוע. אז חייבים לשאול, מה קרה, או איך זה קרה?

ד"ר גודמן: אז אולי מה שקרה, זה שהתיאוריה של מיל אומרת, שכשאנשים מחפשים את האמת, הם חייבים להיות פתוחים, וקשובים, ולחגוג חילוקי דעות, כי חילוקי דעות עצמם מקרבים אותנו אל האמת.

אפרת: ובמובן מסוים אממ… להיות ספקנים.

ד"ר גודמן: נכון, כן.

אפרת: הערך של ספקנות.

ד"ר גודמן: אתה מחפש את האמת. כן. אז אתה ספקן, ואתה לא יודע אם מצאת. מי חולל את זוועות המאה ה-20? לא אנשים שחיפשו את האמת, אלא אנשים…

אפרת: שמצאו את האמת.

ד"ר גודמן: …שמצאו את האמת. ואם תרצי, כי אנשים שמצאו את האמת, והם יודעים בדיוק מה טוב, אלו האנשים שעשו כל כ… הביאו לעולם כל כך הרבה רע.

אפרת: אז מתברר שהפרויקט המודרני, והפרויקט של הנאוֹרוּת…

ד"ר גודמן: יש בו באג.

אפרת: הוא מאוד מאוד חשוב, כל עוד אנחנו בשלב חיפוש האמת, אבל הוא מפסיק להיות א… א… כזה פתרון נהדר ופתוח, ברגע שאנשים…

ד"ר גודמן: מאמינים שמצאו.

אפרת: …מרגישים שהם הגיעו לאמת.

ד"ר גודמן: ואז אם תרצי, אפשר לקרוא, ואני כאן קצת בהשפעת אלן בלום, את הפוסט מודרניזם, כפוסט טראומה. מסתכלים על המודרניות, מסתכלים על הנאוֹרוּת, על הסגידה לתבונה האנושית, ואומרים, "וואו, כשמסתבר שהתבונה לא יצרה טוב, מילאה את העולם ברע, ומסתבר שהחיפוש אחר אמת מילא את העולם בזוועה, איך נייצר חברה פתוחה באמת, אם האמת היא כל כך מסוכנת? איך נייצר חברה פתוחה? נרסק את האמת עצמה".

אפרת: או אם אני אגדיר את זה קצת אחרת, אם בשלב חיפוש האמת, החברה הייתה פתוחה, וספקנית, ו… ויכולה לקבל ביקורת…

ד"ר גודמן: כן.

אפרת: …וכל הדבר הזה, אז סימן שספקנות זה דבר שמאפשר פתיחות, ולכן אנחנו חייבים לקחת את הספקנות, ולהחיל אותה גם על היעד, זאת אומרת, לא רק על תהליך החיפוש של האמת, אלא גם על שלב מציאת האמת, במילים אחרות…

ד"ר גודמן: אהה…

אפרת: …ספקנות דרמטית אומרת, "אין אמת, אי אפשר להגיע לאמת, כי אין אמת".

ד"ר גודמן: את אומרת דבר, את אומרת דבר כזה, אצל, בתקופה המודרנית, כפי שהבין את זה ג'ון סטיוארט מיל, אנשים אמרו, "ספקנות היא אמצעי, האמת היא המטרה", הפוסט-מודרניזם אומרים, "הספקנות היא המטרה עצמה".

אפרת: נכון.

ד"ר גודמן: וכי הספקנות הזאת היא זאת היא שהאנטידוט בפני הפשיזם, היא זוהי שתחסן אותנו, מפני האידיאולוגיות המזוויעות של המאה ה-20, כאילו את אומרת דבר כזה, במאה ה-20 היינו קורבנות של ודאות מוחלטת, מה הפתרון?

אפרת: ספקנות מוחלטת.

ד"ר גודמן: ספקנות מוחלטת, זה פוסט-מודרניזם.

אפרת: בדיוק. כן. ספקנות רדיקלית, היא תהיה האנטידוט שלנו, הנסיוב שלנו בעברית, כנגד רצחנות בשם האמת.

ד"ר גודמן: כן, האמת היא מסוכנת, נבטל את האמת, נבטל את הסכנה.

אפרת: בדיוק.

ד"ר גודמן: המרכיב הפוסט-מודרני שאנחנו מדברים עליו עכשיו זה רלטיביזם. רלטיביזם זה לחשוב על הדעות שלנו ביחס למציאות, כמו שאנחנו חושבים על הטעמים שלנו ביחס לפיצה.

אפרת: כן, אנחנו כולנו מכירים את הביטוי "על טעם ועל ריח, אין להתווכח".

ד"ר גודמן: נכון, אם אני אומר לך, "אפרת, פיצה פטריות, יותר טעים מפיצה א…"

אפרת: תירס.

ד"ר גודמן: "תירס".

אפרת: אני יכולה להקיא רק מהמחשבה על פיצה פטריות, [צוחקים] אני אגיד לך את האמת.

ד"ר גודמן: אבל אם תגידי, "אתה טועה"…

אפרת: אתה טועה, מיכה.

ד"ר גודמן: זה כאילו, אוקיי.

אפרת: זה מעורר בחילה.

ד"ר גודמן: נכון, אז זה כאילו ויכוח ואנחנו יודעים שזה לא ויכוח, אנחנו "על טעם ועל ריח אין להתווכח", אז בעצם זה לא ויכוח פה, כל אחד מביע פה את ההעדפה שלו.

אפרת: אין טעם שאנחנו נהרוג אחד את השני על השאלה איזה פיצה הכי טעימה.

ד"ר גודמן: כי, כי עבורי פיצה פטריות יותר טעים, עבורך פיצה תירס, וזה יחסי, זה יחסי למתבונן, זה יחסי לטועם אם תרצי.

אפרת: אני לא אוכלת פיצה בכלל, רק כאילו לפרוטוקול.

ד"ר גודמן: לפרוטוקול, [צוחקים] אז אני דווקא אתמול היה לי אחלה פיצה. אז, אז יש כאן, מה קורה כשהדעות שלך, הדעות הפוליטיות שלך…

אפרת: המילה פיצה אגב עושה לי טריגר, אני ממש… פגעת בי עכשיו.

ד"ר גודמן: אני מוסיף את זה לרשימה של ברנדייס.

אפרת: תוסיף את זה לרשימה של ברנדייס.

ד"ר גודמן: ליד פיקניק, כן. [צוחקים] אז מה קורה? ערכים, יש להם פתאום מעמד של טעמים. דעות, יש להם מעמד של טעמים. אין אמת, יש רק העדפות אישיות, הכל סובייקטיבי, הכל יחסי. וכשהרגנו את האמת, הרגנו את הסגירוּת והברוטליות שמתלווה לאמת.

אפרת: ואז, לפי התיאוריה, או לפי התכנון, זה היה… ספקנות רדיקלית הייתה אמורה להביא אותנו לשיא של פתיחות. זה היה אמור להיות, כמו שאמרנו, הנסיוב כנגד אלימות…

ד"ר גודמן: תחשבי כמה…

אפרת: …פונדמנטליזם, כן? אז נסיוב כנגד רצחנות בשם האמת.

ד"ר גודמן: אפשר לארגן את זה ככה. בימי הביניים, מי שחלק על האמת של אלוהים, הוא לא טועה, הוא חוטא. בעת החדשה, ג'ון סטיוארט מיל, מי שחולק על הדעה שלך, הוא לא חוטא.

אפרת: לא, הוא אולי אפילו מקדם אותך ב… בביסוס הדעה שלך.

ד"ר גודמן: כן, אבל יכול להיות שהוא… אבל הוא טועה. אבל אתה יכול לחשוב עליו שהוא טועה, הוא לא חוטא. הפוסט-מודרניזם אמר, אתה גם לא טועה. ואת יודעת למה אתה לא טועה?

אפרת: כי אף אחד לא טועה, כי אף אחד לא צודק.

ד"ר גודמן: כי אף אחד גם לא צודק. זאת אומרת, ואז יצרנו את החברה הכי לא שיפוטית בעולם, לא רק שלא שיפוטי כלפי אנשים שהם חוטאים בגלל מחשבות שלהם, אני אפילו לא יכול להגיד שהם טועים, כי אין אמת, אז אין טעות, וככה נוצרת החברה הכי פלורליסטית, הכי פתוחה, הכי סובלנית. אגב, היא לא סובלנית. סובלנות כלפי דעה אחרת צריך…

אפרת: כן, זה רומז שאתה חייב, כאילו, יש איזה…

ד"ר גודמן: יש לך אמת…

אפרת: כן, ואתה חייב לסבול כאילו שמישהו לידך הוא מחזיק בדעה אחרת.

ד"ר גודמן: רלטיביסטים לא סובלים לשמוע דעה אחרת בגלל ש…

אפרת: כן, הכל טוב, הכל לגיטימי, הכל לגיטימי באותה מידה.

ד"ר גודמן: בוא נאמר ככה: הכל לגיטימי, הכל לגיטימי. אז זה אמור היה להיות המסלול מתקופה קדם-מודרנית, חשוכה, לתקופה מודרנית. היה בה תאונה - המאה העשרים, תיקָנו את התאונה באמצעות רלטיביזם…

אפרת: ועכשיו אנחנו נוסעים אל עבר גן עדן.

ד"ר גודמן: אל עבר חברה הכי פתוחה, הכי פלורליסטית שאפשר להעלות על הדעת, ואז משום מה…

אפרת: אבל גם פה קרתה תאונה.

ד"ר גודמן: גם פה קרתה תאונה. הרלטיביזם בגרסה הפרוגרסיבית שלו, יצר חברה סגורה, מצנזרת, משתמשת בסנקציות כדי להגן על אמונות קדושות.

אפרת: ואיך זה נראה? זה נראה כמו הרשימה בברנדייס.

ד"ר גודמן: וזה נראה כמו הרשימה בברנדייס, זה נראה כמו ש… את יודעת איך זה נראה? למעלה מ-60% מסטודנטים מהקמפוס אומרים שמצנזרים את עצמם. סימן היכר לכך שיש צנזורה חיצונית, שיש צנזורה פנימית. צריך רק לפטר מישהו אחד, או לעשות שיימינג למישהו אחד, על היציאה הלא נכונה, וכולם מתים מפחד ומצנזרים את עצמם, ואפרת, כשאנשים עסוקים בלצנזר את עצמם, זאת אומרת שהם לא עסוקים בלבטא את עצמם, לחשוב בעצמם, ככה נראית חברה פחות יצירתית והרבה יותר סגורה.

אפרת: לא, ואם אמרנו קודם שחופש ביטוי הוא בעצם תנאי הכרחי לחופש מחשבה…

ד"ר גודמן: כן.

אפרת: …אז מעניין להסתכל היום על ה… על הוויכוח, בכלל להגיד שיש וויכוח סביב חופש ביטוי…

ד"ר גודמן: כן.

אפרת: …שזה היה ערך אמריקאי ליברלי הכי בסיסי, כאילו אבן יסוד, freedom of speech …

ד"ר גודמן: כן.

אפרת: …זה, זה כמעט הגביע הקדוש, קודש הקודשים של הליברליזם האמריקאי. היום יש ויכוח סביב הערך הזה של חופש הביטוי, והיום מי שתומך בחופש הביטוי, זה אנשים שמרנים ימנים.

ד"ר גודמן: לא יאומן.

אפרת: והפרוגרסיביים, הם היום אלה שחושבים שלא צריך חופש ביטוי, עכשיו אני לא אומרת את זה כביקורת שלי עליהם, אני מצטטת אותם, זה לא אנשים…

ד"ר גודמן: נכון.

אפרת: …אני לא תוקפת אותם, אני מצטטת אותם.

ד"ר גודמן: אנחנו נראה את זה ב…, אנחנו נראה את זה.

אפרת: כן, ראש האסוסיישן למען חופש הביטוי, הוא אדם, היה צריך להתפטר מתפקידו…

ד"ר גודמן: וואו.

אפרת: …כן, בגלל שבקהילה הדמוקרטית, השמאלנית, זה כבר לא מקובל לתמוך בחופש הביטוי. כי אם אתה בעד חופש ביטוי, זה אומר שאתה בעד המילים האלה שאסור להגיד אותן, והמחשבות שאסור לחשוב אותן.

ד"ר גודמן: אז הפרק הזה…

אפרת: אז איך זה קרה? איך זה קרה למען השם?

ד"ר גודמן: אוקיי, אז, אז, אוקיי, אז הפרק הזה הרי לא נועד כדי לייצר את התשובה, אלא לייצר את השאלה. איך קרה שהרלטיביזם, הספקנות הרדיקלית באשר לעצם האמת, שאמורה הייתה לייצר את החברה הכי לא שיפוטית בעולם, והכי פתוחה בעולם, יוצרת את החברה מצנזרת וסגורה? איך זה שהפוסט-מודרניות החזיר אותנו לתפיסות, החזיר אותנו לחברה סגורה, קדם מודרנית?

[מתחילה מוזיקה ברקע]

אפרת: ובאמת בפרק הזה ניסינו להאזין לרסיסים ולניצוצות של האמת בתוך ההתפתחות של הדבר הזה, ולראות איך המוטיבציה…

ד"ר גודמן: המוטיבציה…

אפרת: …הפוסט המודרנית הייתה לייצר…

ד"ר גודמן: חברה.

אפרת: …גן עדן. ובפרק הבא אנחנו ננסה לענות על השאלה, איך בכל זאת, למרות הכל, הגענו לגיהנום.

[נשמע השיר "אין אמת אחת" של הפיל הכחול]

"אין אמת אחת

אסור לשכוח

אין אמת אחת

למרות מה שאומרים

העצב הוא ברכה

והפחד בסך הכול

דאגה לעצמך

כמה קל זה לספינה

להיות בתוך נמל

קשורה בחבלים

על מים רגועים

אבל כמוה גם בי

יש זיכרון…"

אפרת: אני אפרת שפירא רוזנברג, וזה היה עוד פרק בעונה שלנו על אמריקה. בפרק הבא, נמשיך את המסע שלנו בעקבות הפוסט-מודרניזם והאבולוציה שהיא עברה אל עבר הפרוגרסיביות.

הנה אמת שלא ניתן להתכחש אליה, למרות שבאמת קשה להאמין לה. גם היום, עדיין יש עשרות רבות של אחים ואחיות שלנו שנמקים בשבי במנהרות של עזה. אנחנו מסרבים להתרגל למצב הזה, ולא מאבדים תקווה שבקרוב מאוד הם יחזרו. החיים לחיק משפחותיהם, והמתים לקבר ישראל. אנחנו ממשיכים להתפלל לשלומם של חיילי צה"ל וכוחות הביטחון באשר הם, ולחזרתם הביתה בביטחה של כל המפונות והמפונים. כולם, אחים ואחיות שלנו.

תודה לניר לייסט ולאור שמיר העורכים, לאייל לויט ולשחר מונטלייק על ההפקה, ולמתן חיים ולניבה גולדברג מצוות הדיגיטל.

אתם מוזמנים ומוזמנות לקבוצת הפייסבוק של "מפלגת המחשבות". הדיונים על העונה הזאת שם כבר בעיצומם, ואנחנו בתחושה שהשיח הענייני והמכבד, שאולי קצת נשחק בעונות האחרונות, מתחיל להשתקם שם. בקבוצה אפשר גם למצוא לינק לקבוצות שקטות, בהן אפשר לקבל עדכון בכל פעם שעולה פרק חדש. כל העונות הקודמות של מפלגת המחשבות וגם תכנים מעולים נוספים נמצאים באתר "בית אבי חי", ובכל יישומוני ההסכתים.

[המשך השיר "אין אמת אחת" של הפיל הכחול]

"…לימים של ים פתוח ורוחות

מפרש מתוח וסופות שיעברו

ימים שעוד היה בי כוח

לחצות את העולם

לחצות את העולם…"

 

לעוד פרקים של הפודקאסט לחצו על שם הפודקאסט למטה

13 views0 comments

Comments


bottom of page